מתכונת 9 בלשון ובעברית (שאלון 011281) - פתרון מלא
שאלון עיקרי (הבנה, הבעה ולשון) · שאלון 011281 · במבנה של הבגרות · 16 שאלות · 3 שעות
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
א. משך הבחינה: שלוש שעות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון – הבנה והבעה – 50 נקודות
חלק שני – לשון – 50 נקודות
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש
פרק ב: תחביר / פרק ג: מערכת הצורות – יש לבחור באחד הפרקים
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: דף עזר (נספח 2).
ד. הוראה מיוחדת: יש לענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
שימו לב: בסוף הבחינה מצורפים דפי טיוטה. אין להוסיף דפים אחרים למחברת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספחים: נספח 1 – מאמרים; נספח 2 – דף עזר.
חלק ראשון – הבנה והבעה
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
קראו את המאמרים 1–3 שבנספח 1 המצורף, וענו על כל השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(נספח 1 – מאמרים: לפניכם שלושה מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · פרפקציוניזם חברתי והכשלה עצמית: השוואה ויישום על קטע
כותב מאמר 1 מבחין בין שני דפוסי התנהגות: פרפקציוניזם חברתי והכשלה עצמית.
במה שונה המניע לפרפקציוניזם החברתי מן המניע להכשלה העצמית? כתבו עד שני משפטים. נסחו את תשובתכם באמצעות השוואה. (4 נקודות)
לפניכם קטע. קראו אותו, וענו על השאלות שאחריו.
יום לפני הבחינה בכימיה הודיעה מאיה, תלמידת כיתה י"א, לחבריה כי בערב היא הולכת להופעה ולא תספיק ללמוד. בלילה העלתה לרשת תמונות מן ההופעה וכתבה: "מחר בחינה ואני פה, אז שלא יצפו ממני להרבה". בבוקר סיפרה לכל מי שפגשה במסדרון שישנה רק ארבע שעות. כשקיבלה את הבחינה בחזרה עם ציון 68, אמרה לחברותיה: "מה כבר אפשר לצפות בלי ללמוד? אילו הייתי לומדת, הייתי מקבלת מאה".
(מעובד על פי נחמיאס, ר' (מאי, 2024). הבחינה של מאיה.)
(1) איזה משני הדפוסים בא לידי ביטוי בקטע זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
– פרפקציוניזם חברתי
– הכשלה עצמית
(2) הסבירו כיצד הדפוס שהקפתם בסעיף (1) בא לידי ביטוי בקטע. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
המניע לפרפקציוניזם החברתי הוא הרצון לעמוד בציפיות של הסביבה לשלמות ולזכות בהערכתה ובקבלתה, ואילו המניע להכשלה העצמית הוא הרצון להגן על ההערכה העצמית ועל התדמית של אדם מוכשר, כך שאם ייכשל, יוכל לתלות את הכישלון בנסיבות ולא בחוסר יכולת.
היכן במאמר: פסקה ב: "מה שמניע את האדם הוא הרצון לעמוד בציפיות של אחרים ולזכות בהערכתם ובקבלתם". פסקה ג: "המניע לכך הוא הרצון להגן על ההערכה העצמית ועל התדמית של אדם מוכשר. אם ייכשל, יוכל לייחס את הכישלון לנסיבות ולא לחוסר יכולת".
מה נדרש: השאלה שואלת על המניע, לא על ההתנהגות. ההתנהגויות אכן הפוכות (השקעה מופרזת לעומת הימנעות מהכנה), אבל תשובה שמתארת רק אותן ("הפרפקציוניסט משקיע שעות, ואילו המכשיל את עצמו אינו מתכונן") אינה עונה על השאלה. שני הדפוסים נובעים מלחץ חברתי להצליח (פסקה א), ולכן גם זה אינו ההבדל; ההבדל הוא מה האדם מבקש להשיג: הערכה וקבלה מן הסביבה לעומת הגנה על התדמית העצמית.
ניסוח השוואה: משפט אחד עם "ואילו" / "בעוד ש...", או שני משפטים שבשני מופיע "לעומת זאת".
טעות נפוצה: לכתוב את ההבדל בהתנהגות במקום את ההבדל במניע. טעות נוספת: לכתוב שני משפטים נפרדים בלי מילת השוואה.
סעיף ב
(1) הכשלה עצמית.
(2) לפני הבחינה מאיה מציבה בעצמה מכשולים בדרכה: היא הולכת להופעה במקום ללמוד וישנה רק ארבע שעות. נוסף על כך היא מכריזה מראש, לפני חבריה וברשת, שלא תספיק ללמוד ו"שלא יצפו ממני להרבה". כך היא מכינה לעצמה תירוץ מראש. כשהיא מקבלת ציון נמוך, היא תולה אותו בנסיבות – בכך שלא למדה – ולא בחוסר יכולת, ואף טוענת שאילו למדה הייתה מקבלת מאה. בכך היא מגנה על התדמית שלה כתלמידה מוכשרת ועל הערכתה העצמית – וזה בדיוק המניע להכשלה עצמית כפי שהוא מתואר במאמר 1.
(1) למה הכשלה עצמית ולא פרפקציוניזם: הפרפקציוניסט "משקיע שעות רבות במשימות, בודק את עבודתו שוב ושוב" (פסקה ב) – מאיה עושה את ההפך: היא נמנעת מהכנה. ההתנהגות שלה תואמת את פסקה ג: "אינו מתכונן, הולך לישון מאוחר או מכריז מראש שלא היה לו זמן ללמוד".
(2) איך בונים הסבר מלא (5 נקודות): שלושה רכיבים:
1. ההתנהגות – הצבת מכשולים: הופעה במקום למידה, ארבע שעות שינה.
2. ההכרזה מראש: ההודעה לחברים, הפוסט ("שלא יצפו ממני להרבה") והסיפור במסדרון – הכנת תירוץ לפני התוצאה.
3. המניע – הגנה על התדמית: אחרי הציון היא מייחסת את הכישלון לנסיבות ("בלי ללמוד") ולא ליכולת, ושומרת על תדמית של מוכשרת ("הייתי מקבלת מאה") – בדיוק כמתואר בפסקה ג: "יוכל לייחס את הכישלון לנסיבות ולא לחוסר יכולת".
טעות נפוצה: לתאר רק את ההתנהגות ("היא לא למדה והלכה להופעה") בלי להסביר את המניע – ההגנה על הדימוי העצמי – ובלי לקשר לדבריה אחרי הבחינה. טעות נוספת: לפרש את ההתנהגות כעצלות או כחוסר אכפתיות; הקטע מראה דווקא שאכפת לה מאוד מאיך שייראה הציון בעיני אחרים.
שאלה 2 · מאפייני סגנון עיוני־מידעי במאמר 1
מאמר 1 הוא מאמר עיוני־מידעי. לפניכם רשימה של חמישה מאפיינים של כתיבה.
הקיפו שלושה מאפיינים של סגנון כתיבה עיוני־מידעי הבאים לידי ביטוי במאמר 1. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
מה בודקים: מאמר מידע מסביר ומתאר; מאמר עמדה מנסה לשכנע. מחפשים במאמר 1 סימנים של הסבר ותיאור.
הנכונים – ועדות מן המאמר:
הפסולים:
שאלה 3 · ניסוי עמיר ועמדת כותבת מאמר 2; השוואת עמדות מאמרים 2 ו־3
כותבת מאמר 2 מתארת את הניסוי של ד"ר גיל עמיר (פסקה ה).
הסבירו כיצד מסקנת הניסוי תומכת בעמדתה של כותבת מאמר 2 בנוגע לתרבות שיתוף הכישלונות. (4 נקודות)
האם עמדתו של כותב מאמר 3 בנוגע לשיתוף כישלונות עולה בקנה אחד עם עמדתה של כותבת מאמר 2 בנוגע לשיתוף כישלונות? הוכיחו את קביעתכם באמצעות ציטוט אחד מכל אחד מן המאמרים:
מאמר 2 ומאמר 3. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
מסקנת הניסוי היא שעל אף הסיסמאות בשבח הכישלון, בפועל החברה עדיין מענישה את מי שנכשל: רוב המנהלים העדיפו את המועמד שלא ציין כישלון, והעריכו את המועמד שסיפר על עסק שנכשל כאמין פחות, אף שקורות החיים היו זהים. כותבת מאמר 2 מתנגדת לתרבות שיתוף הכישלונות, וטוענת שמסוכן לעודד צעירים לחשוף את כישלונותיהם בפומבי, כי הם אלה שישלמו את המחיר – למשל כשיבקשו להתקבל ללימודים או לעבודה. הניסוי מספק ראיה לכך שהחשש מוצדק: מי שמספר על כישלונו אכן נפגע בעיני מי שמחליט על עתידו. לכן העידוד לשתף בכישלונות מזיק לצעירים, והמסר של תרבות זו אינו תואם את המציאות.
שלב 1 – מה מסקנת הניסוי? פסקה ה: "המסקנה היא שעל אף כל הסיסמאות, בפועל החברה עדיין מענישה את מי שנכשל". הבסיס: קורות חיים זהים, וההבדל היחיד – תיאור של עסק שנכשל – הוביל את רוב המנהלים להעדיף את המועמד האחר.
שלב 2 – מה עמדת הכותבת? היא מתנגדת לתרבות שיתוף הכישלונות: "די לחגוג את הכישלון" (הכותרת); "לעודד צעירים לחשוף את כישלונותיהם בפומבי הוא מעשה מסוכן. את המחיר לא ישלמו המרצים... אלא בני הנוער" (פסקה ו); "כישלון אינו צריך טקס" (פסקה ח).
שלב 3 – הקישור (עיקר הניקוד): החברה מענישה נכשלים ← מי שמספר בפומבי על כישלונו נפגע ← העידוד לשתף בכישלונות מסוכן לצעירים. שימו לב שפסקה ו נפתחת במילה "לכן" – הכותבת עצמה בונה את המסקנה שלה על הניסוי.
טעות נפוצה: לתאר את הניסוי (מנהלים, קורות חיים) בלי לנסח את המסקנה ובלי לקשר לעמדה. טעות נוספת: לקשר את הניסוי לטענה על "הורדת הרף" (פסקה ד) – הניסוי אינו עוסק במאמץ של מי שנכשל, אלא ביחס של אחרים אליו.
סעיף ב
לא. עמדתו של כותב מאמר 3 אינה עולה בקנה אחד עם עמדתה של כותבת מאמר 2: כותבת מאמר 2 מתנגדת לתרבות שיתוף הכישלונות, ואילו כותב מאמר 3 תומך בשיתוף כישלונות.
ציטוט ממאמר 2: "לכן לעודד צעירים לחשוף את כישלונותיהם בפומבי הוא מעשה מסוכן" (פסקה ו).
ציטוט ממאמר 3: "עמדות משתנות רק כאשר רבים מעזים לשבור את השתיקה, וכל מי שמספר על כישלונו מקל על מי שיבוא אחריו" (פסקה ה).
(ציטוטים אפשריים נוספים – מאמר 2: "שנית, חגיגת הכישלון מורידה את הרף"; "כישלון אינו צריך טקס; הוא צריך הקשבה"; "ויש כאן גם לא מעט צביעות"; מאמר 3: "השיחה על כישלון דווקא מעלה את הרף"; "שיתוף כישלונות אינו חגיגה של הכישלון, אלא הזמנה לדבר עליו בכנות".)
שלב 1 – קביעה ברורה: "לא" + ניסוח של כל עמדה: מאמר 2 – נגד (הכותרת "די לחגוג את הכישלון"); מאמר 3 – בעד (הכותרת "לדבר על מה שלא הצליח", והכותב משיב על נימוקי המתנגדים).
שלב 2 – ציטוט מכל מאמר שמוכיח את העמדה: שתי מלכודות:
שלב 3 – ציטוט מדויק: במירכאות, מילה במילה, ורצוי לציין פסקה.
טעות נפוצה: לצטט את הנימוק "מורידה את הרף" ממאמר 3 כאילו הוא עמדת הכותב, ומכאן לקבוע ששני הכותבים מתנגדים.
שאלה 4 · דרך הטיעון במאמר 3
כותב מאמר 3 מביע את עמדתו בנוגע לשיתוף כישלונות.
מהי הדרך העיקרית שבה משתמש כותב מאמר 3 להצדקת עמדתו?
הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
– הוא מפריך את נימוקי המתנגדים לשיתוף כישלונות.
– הוא מתאר את ההבדלים בין תרבויות ביחס לכישלון.
– הוא מביא ממצאים של ניסוי שערך בקרב תלמידים.
– הוא מדגיש את הצורך להסתיר טעויות מן הסביבה.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
הוא מפריך את נימוקי המתנגדים לשיתוף כישלונות.
איך מזהים: בפסקה ג הכותב מכריז: "המתנגדים לשיתוף כישלונות חוזרים בעיקר על שתי טענות, ושתיהן ראויות לתשובה". אחר כך:
זהו מבנה של טיעון־נגד והפרכה.
למה לא האחרות:
שאלה 5 · מטלת כתיבה: סקירה – מהו שיתוף כישלונות ונימוקי המתנגדים לו
מטלת כתיבה (25 נקודות)
המגמה של שיתוף כישלונות נועדה לשנות את יחסה של החברה לכישלון, אולם היא שנויה במחלוקת.
לקראת "יום כישלון" שמתכננת הנהלת בית ספרכם, התבקשתם לכתוב לעיתון בית הספר סקירה בנושא שיתוף כישלונות.
בסקירה הסבירו מהו שיתוף כישלונות, והציגו את נימוקי המתנגדים לו. התבססו על מאמרים 2 ו־3.
כתבו בהיקף של 100–200 מילים.
הקפידו על דרכי מסירה מקובלות ועל אזכור מקורות המידע בגוף הסקירה ובסופה (ביבליוגרפיה).
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
שיתוף כישלונות: מהו ומה טוענים נגדו
שיתוף כישלונות הוא מגמה חברתית שבה אנשים מספרים בפומבי על מה שלא עלה בידם ועל הלקחים שלמדו מכך (פרלמן, 2023; קדמי, 2024). מטרת המגמה היא להקטין את תחושת הבושה הכרוכה בכישלון ולעודד אנשים להעז ולנסות דברים חדשים (פרלמן, 2023). כך, למשל, מרצים מתארים מעל הבמה את הניסיונות שנכשלו, וברשתות החברתיות מתפרסמים סיפורים אישיים על כישלונות (פרלמן, 2023).
אולם למגמה זו מתנגדים רבים. לטענתם, היא פוגעת בשאיפה למצוינות: אם כל כישלון מוצג כחוויה חיובית, צעירים עלולים לחדול מלהשקיע ולהסתפק בבינוניות (פרלמן, 2023; קדמי, 2024). יתר על כן, החשיפה עלולה להזיק למי שמספר על כישלונו, משום שבפועל החברה ממשיכה לשפוט בחומרה את מי שנכשל (פרלמן, 2023; קדמי, 2024). למשל, מנהלים נוטים להעדיף מועמד לעבודה שלא נכשל, ופוסט על כישלון עלול להגיע לידי מי שמחליט על קבלה ללימודים (פרלמן, 2023).
עוד טוענים המתנגדים כי סיפורי הכישלון יוצרים רושם מטעה, שכן מספרים אותם בעיקר מי שהצליחו לבסוף, ואילו קולם של מי שלא התאוששו אינו נשמע (פרלמן, 2023). נוסף על כך, יש במגמה צביעות: המוסדות המעודדים לדבר על כישלון ממשיכים לתגמל רק את המצטיינים (פרלמן, 2023).
ביבליוגרפיה
פרלמן, נ' (נובמבר, 2023). די לחגוג את הכישלון.
קדמי, י' (אפריל, 2024). לדבר על מה שלא הצליח.
(מספר מילים: 171, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
1. מה המטלה דורשת – שני תבחינים: (א) מהו שיתוף כישלונות – הגדרה, מטרה ודוגמה; (ב) נימוקי המתנגדים לו. לא נדרשים: התשובות של קדמי למתנגדים, ההצעה החלופית של פרלמן (פסקה ח) או עמדה אישית.
2. איסוף החומר:
3. המלכודת במאמר 3: קדמי תומך בשיתוף כישלונות. ממנו לוקחים רק את ניסוח הנימוקים שהוא מייחס למתנגדים (פסקה ג), ולא את התשובות שלו ("השיחה על כישלון דווקא מעלה את הרף"). גם ההכרה שלו ש"הטענה השנייה נכונה בחלקה" אינה הופכת אותו למתנגד.
4. מבנה הסקירה:
5. מילות קישור ששימשו: "כך, למשל", "אולם", "יתר על כן", "משום ש...", "עוד טוענים", "שכן", "ואילו", "נוסף על כך" – מסמנות הדגמה, ניגוד, הוספה, סיבה והשוואה.
6. עמידה בתבחינים:
7. טעויות אופייניות:
חלק שני – לשון
ההוראות לחלק זה
(50 נקודות)
בחלק זה שלושה פרקים. ענו על שני פרקים: על פרק א – חובה, ועל אחד מן הפרקים ב–ג.
פרק א: שם המספר ואותיות השימוש – חובה (10 נקודות)
בפרק זה ענו על שאלה 6.
לפניכם שני פרקים: פרק ב – תחביר, פרק ג – מערכת הצורות.
בחרו בפרק שלמדתם: בפרק ב – תחביר או בפרק ג – מערכת הצורות.
בפרק שבחרתם ענו על השאלות לפי ההוראות.
פרק ב: תחביר (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 7–11 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
פרק ג: מערכת הצורות (40 נקודות)
בפרק זה ענו על ארבע מן השאלות 12–16 (לכל שאלה – 10 נקודות).
שימו לב: בכל שאלה שתבחרו, ענו על כל הסעיפים.
שם המספר ואותיות השימוש
שאלה 6 · שם המספר ואותיות השימוש
לפניכם משפטים ובהם אפשרויות להגיית שם המספר ואותיות השימוש וכן מספרים מודגשים.
הקיפו את הצורה הנכונה מבין האפשרויות להגיית שם המספר, וכתבו במילים את המספרים המודגשים (אין צורך לנקד).
◂ פתרון מלא לשאלה 6
הכלל הבסיסי: במספר היסודי מ־3 עד 10 (וגם באחדות שבתוך מספר מורכב) שם המספר "הפוך" למין שם העצם: עם שם עצם זכר – צורה עם ה' (חמישה, שבעה); עם שם עצם נקבה – צורה בלי ה' (חמש, שבע). מתחילים תמיד בשאלה: מה מינו של שם העצם הנספר?
1. אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַחַת. בשנים המספר נקרא בצורת נקבה (שָׁנָה – נקבה): תְּשַׁע מֵאוֹת (מֵאָה – נקבה) ו־1 = אַחַת, ולא אֶחָד. ו' החיבור לפני אַ (אות שאינה בשווא ואינה מן האותיות בומ"ף) נקראת וְ: וְאַחַת.
2. ב־12 באפריל – שנים עשר. בתאריך, היום בחודש נקרא כמספר זכר (כמו "יום"): שנים עשר באפריל, ולא "שתים עשרה".
3. כִּשְׁמוֹנַת אלפים.
4. חֲמִשָּׁה אסטרונאוטים; שבעה חודשים.
5. עֶשֶׂר הדקות. "דקה" – נקבה, ולכן עֶשֶׂר. בנקבה צורת הנסמך זהה לצורת הנפרד, ולכן גם לפני שם עצם מיודע: "עשר הדקות", ולא "עשרת הדקות". (עֲשֶׂרֶת היא נסמך הזכר – "עשרת הימים".)
6. שלושים ושש תמונות. "תמונה" – נקבה, ולכן 36 = שלושים ושש (העשרות זהות לשני המינים; האחדות – נקבה בלי ה').
7. המשימה השלוש עשרה. מספר סודר מ־11 ומעלה = מספר יסודי מיודע, אחרי שם העצם ובהתאם למינו. "משימה" – נקבה, ולכן: השלוש עשרה (ולא "השלושה עשר").
8. טייס אחד. "אחד/אחת" בא אחרי שם העצם ומתאים לו במין. "טייס" – זכר: טייס אחד.
9. כן שיגור מספר ארבע. אחרי המילה "מספר" בא המספר הסתמי – מספר מזהה שאינו סופר דבר. בו משתמשים תמיד בצורת הנקבה: מספר ארבע, ולא "מספר ארבעה", אף ש"כן" זכר.
טעות נפוצה: לכתוב "מספר ארבעה" (התאמה ל"כן"); לבחור "כְּשְׁמוֹנַת" (שני שוואים ברצף); לכתוב "שתים עשרה באפריל" בתאריך; לבחור "עשרת הדקות".
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, המרה לפסוקית זמן, ניתוח משפט פשוט
לפניכם שלושה משפטים.
I. בחורף האחרון ירד מעט מאוד גשם, ולכן הוטלו ביישוב מגבלות על השקיית גינות בקיץ. ______
II. בשנה האחרונה ירדה צריכת המים ביישוב באופן ניכר לאחר הצטרפותם של רוב התושבים למבצע לחיסכון במים. ______
III. מהנדסי המים הציעו כמה צעדים פשוטים שכל משפחה יכולה לנקוט בחודשים שבין פסח לסוכות. ______
(1) ציינו ליד כל אחד מן המשפטים את הסוג התחבירי שלו.
(2) המירו את משפט II במשפט מורכב בעל פסוקית זמן.
לפניכם משפט פשוט.
בשל הבצורת ישתמשו החקלאים המקומיים בזנים מהירי צמיחה.
נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים שבמשפט את התפקידים התחביריים שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1)
I. משפט מאוחה; הקשר הלוגי: סיבה ותוצאה (תוצאה). [בחורף האחרון ירד מעט מאוד גשם,] [ולכן הוטלו ביישוב מגבלות על השקיית גינות בקיץ.]
II. משפט פשוט.
III. משפט מורכב: מהנדסי המים הציעו כמה צעדים פשוטים [שכל משפחה יכולה לנקוט בחודשים שבין פסח לסוכות.]פסוקית לוואי
(2) בשנה האחרונה ירדה צריכת המים ביישוב באופן ניכר [לאחר שרוב התושבים הצטרפו למבצע לחיסכון במים.]פסוקית זמן
(מתקבלות גם מילות שעבוד אחרות של זמן – "אחרי ש", "מאז ש", "כאשר" / "כש" – וגם סדר מילים אחר בפסוקית ("לאחר שהצטרפו רוב התושבים...") או פסוקית בראש המשפט; העיקר שבפסוקית יש נושא ונשוא נטוי.)
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. שני נשואים – בודקים אם החלקים שווי מעמד ומחוברים במילת איחוי (מאוחה) או שחלק אחד תלוי בחברו ונפתח במילת שעבוד (מורכב).
I – מאוחה, קשר של סיבה ותוצאה. שני נשואים: "ירד", "הוטלו". כל איבר עומד בפני עצמו, ו"ולכן" היא מילת איחוי של תוצאה: האיבר הראשון הוא הסיבה (מעט גשם), והשני – התוצאה (מגבלות על ההשקיה).
איבר א: נושא – גשם (מעט מאוד – לוואי); נשוא – ירד; בחורף האחרון – תיאור זמן.
איבר ב: נושא – מגבלות (על השקיית גינות – לוואי); נשוא – הוטלו; ביישוב – תיאור מקום; בקיץ – תיאור זמן.
II – פשוט. יש בו נשוא אחד: "ירדה" (נושא: צריכת המים; ביישוב – תיאור מקום; באופן ניכר – תיאור אופן; בשנה האחרונה – תיאור זמן). "לאחר הצטרפותם של רוב התושבים למבצע..." הוא צירוף יחס (תיאור זמן) – "הצטרפות" היא שם פעולה ולא פועל נטוי, ולכן אין כאן פסוקית.
III – מורכב. המשפט העיקרי: "מהנדסי המים הציעו כמה צעדים פשוטים" (הציעו – נשוא; מהנדסי – נושא; המים – לוואי; צעדים – מושא; כמה, פשוטים – לוואים). הפסוקית [שכל משפחה יכולה לנקוט בחודשים שבין פסח לסוכות] מתארת את שם העצם "צעדים" – אילו צעדים? – ולכן היא פסוקית לוואי. היא נמשכת עד סוף המשפט. בתוכה: נושא – משפחה; נשוא – יכולה לנקוט (נשוא מורחב). הצירוף "שבין פסח לסוכות" אינו פסוקית נפרדת: אין בו נשוא; הוא לוואי של "בחודשים" בתוך הפסוקית.
(2) המרה לפסוקית זמן. "לאחר הצטרפותם" מציין מה קרה קודם. כדי ליצור פסוקית זמן הופכים את שם הפעולה "הצטרפות" לנשוא נטוי – "הצטרפו", הופכים את הכינוי ("־ם של רוב התושבים") לנושא – "רוב התושבים", ופותחים במילת שעבוד של זמן – "לאחר ש" / "אחרי ש". כך מתקבלת פסוקית שלמה: [לאחר שרוב התושבים הצטרפו למבצע לחיסכון במים]. אפשר לפתוח גם ב"אחרי ש", "מאז ש" או "כאשר" / "כש", ואפשר להקדים את הפסוקית לראש המשפט.
טעות נפוצה: ב־(1) לסמן את "שבין פסח לסוכות" כפסוקית, או לכתוב "ניגוד" כקשר במשפט I. ב־(2) לכתוב "לאחר שהצטרפותם של רוב התושבים..." – אין בזה נשוא; או להשאיר את המשפט פשוט ("בזמן הצטרפותם...").
סעיף ב
בשל הבצורת – תיאור (סיבה)
ישתמשו – נשוא
החקלאים – נושא; המקומיים – לוואי (של "החקלאים")
בזנים – מושא; מהירי – לוואי (של "זנים"); צמיחה – לוואי (של "מהירי")
סדר העבודה:
1. הנשוא – הפועל הנטוי: ישתמשו.
2. הנושא – מי ישתמשו? החקלאים. ההתאמה מאשרת: ישתמשו (זכר, רבים) – החקלאים. "המקומיים" – לוואי (שם תואר המתאים ל"החקלאים" ביידוע, במין ובמספר).
3. המושא – ישתמשו במה? בזנים. הפועל "השתמש" מחייב השלמה במילת היחס ב־, ולכן "בזנים" הוא מושא.
4. הלוואים של המושא – "מהירי צמיחה" הוא צירוף סמיכות של שם תואר (מָהִיר ← מהירי): "מהירי" הוא לוואי של "זנים", ו"צמיחה" הוא לוואי של "מהירי" (מפרט במה הזנים מהירים).
5. התיאור – "בשל הבצורת" מציין את הסיבה לשימוש בזנים אלה. "בשל" היא מילת יחס, ולכן "בשל הבצורת" כולו הוא יחידה אחת – תיאור (סיבה).
טעות נפוצה: לנתח את "בזנים" כתיאור (אופן/אמצעי) – "השתמש ב־" מחייב משלים, ולכן זה מושא; או לסמן את "צמיחה" כלוואי של "זנים" במקום של "מהירי".
שאלה 8 · פסוקיות ותפקידן, חלקים כוללים, תפקידים תחביריים, המרה לאיחוי
לפניכם משפט מורכב שפסוקיותיו נתחמו.
קנייה בחנויות יד שנייה ובשווקים קהילתיים מפחיתה את כמות הפסולת ואת זיהום הסביבה, [משום שהיא מצמצמת את הייצור ההמוני והמזהם של בגדים חדשים, [שצורך מים רבים וחומרי גלם יקרים]].
(1) ציינו מעל כל פסוקית את התפקיד התחבירי שלה.
(2) העתיקו מן המשפט לטבלה ארבעה חלקים כוללים לפי התפקיד התחבירי שלהם.
| מושא כולל | לוואי כולל |
|---|---|
לפניכם משפט.
בשל מחירם הנמוך תלמידים רבים קונים בכל עונה בגדים משומשים.
(1) נתחו את המשפט: ציינו מעל המילים את התפקידים התחביריים שלהן.
(2) המירו את המשפט במשפט איחוי (מאוחה/מחובר) בעל אותה המשמעות.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) [משום שהיא מצמצמת את הייצור ההמוני והמזהם של בגדים חדשים, ...] – פסוקית תיאור סיבה.
[שצורך מים רבים וחומרי גלם יקרים] – פסוקית לוואי.
(2)
| מושא כולל | לוואי כולל |
|---|---|
| את כמות הפסולת ואת זיהום הסביבה | בחנויות יד שנייה ובשווקים קהילתיים |
| מים רבים וחומרי גלם יקרים | ההמוני והמזהם |
(1) תפקידי הפסוקיות:
(2) חלקים כוללים – שני רכיבים או יותר באותו תפקיד, הקשורים לאותה מילה, המחוברים בו' או בפסיק.
טעות נפוצה: לכתוב "בחנויות יד שנייה ובשווקים..." כתיאור כולל או כמושא כולל – הוא אינו קשור לפועל אלא מפרט את שם הפעולה "קנייה", ולכן הוא לוואי. גם "של בגדים חדשים" אינו חלק כולל – יש בו רכיב אחד בלבד.
סעיף ב
(1) בשל מחירם – תיאור (סיבה); הנמוך – לוואי; תלמידים – נושא; רבים – לוואי; קונים – נשוא; בכל עונה – תיאור (זמן); בגדים – מושא; משומשים – לוואי.
(2) מחירם של הבגדים המשומשים נמוך, לכן תלמידים רבים קונים אותם בכל עונה.
(אפשר גם: "בגדים משומשים זולים, ולכן / ועל כן / לפיכך תלמידים רבים קונים אותם בכל עונה.")
(1) הניתוח:
אין במשפט פסוקית – זהו משפט פשוט.
(2) ההמרה לאיחוי: הקשר בין המחיר הנמוך לבין הקנייה הוא סיבה–תוצאה. במשפט איחוי מביאים את הסיבה באיבר הראשון (כמשפט שלם עם נשוא: "מחירם של הבגדים המשומשים נמוך") ואת התוצאה באיבר השני, הפותח במילת קישור של תוצאה: "לכן", "על כן", "לפיכך". את "בגדים משומשים" מחליפים ב"אותם" כדי לא לחזור על השם.
טעות נפוצה: לכתוב "תלמידים רבים קונים בגדים משומשים, כי מחירם נמוך" – "כי" נחשבת כאן מילת שעבוד, והתוצאה היא משפט מורכב ולא איחוי.
שאלה 9 · תפקידים תחביריים של צירוף אחד, חלקי דיבור, "לא... אלא"
(1) לפניכם ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם המילים "כללים ברורים" מסומנות בקו.
בכל אחד מן המשפטים כתבו מעל המילים המסומנות בקו את התפקידים התחביריים שלהן.
I. חבל שאין כללים ברורים במשחק הקופסה החדש.
II. נראה שהיצרנים מתקשים לנסח כללים ברורים למשחקים מורכבים.
III. כתיבת כללים ברורים דורשת מן היוצרים ניסיון רב.
IV. בלי כללים ברורים השחקנים מתווכחים כל הזמן.
(2) לפניכם משפט נוסף, וגם בו כתובות המילים "כללים ברורים".
V. במשחק הזה נראה שהכללים ברורים.
מהו התפקיד התחבירי של כל אחת מן המילים "הכללים ברורים" במשפט V?
הכללים ______ ברורים ______
(3) מהו חלק הדיבור של המילה "ברורים" המשותף למשפטים I–V? ______
לפניכם שני משפטים, ובהם מילים המסומנות בקו.
I. כל השחקנים יכולים לנצח במשחק הזה, ולא רק שחקנים מנוסים.
II. מעצבים ומאיירים משתפים פעולה בפיתוח של כל משחק קופסה חדש.
(1) כתבו מעל כל אחת מן המילים המסומנות בקו את חלק הדיבור שלה במשפט.
(2) המירו את משפט I במשפט פשוט בעל חלק כולל במבנה "לא... אלא...".
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
(1) I. כללים – נושא; ברורים – לוואי.
II. כללים – מושא; ברורים – לוואי.
III. כללים – לוואי; ברורים – לוואי.
IV. (בלי) כללים – תיאור; ברורים – לוואי.
(2) הכללים – נושא; ברורים – נשוא.
(3) שם תואר.
הרעיון: אותו צירוף ממלא תפקיד שונה בכל משפט; "ברורים" שם תואר בכל המשפטים, אבל תפקידו משתנה לפי היחס שלו לשם העצם.
(1)
(2) משפט V: בפסוקית [שהכללים ברורים] אין פועל: "הכללים" – נושא (מיודע), "ברורים" – נשוא (שם תואר בתפקיד נשוא – מה נאמר על הכללים? שהם ברורים). הסימן: שם התואר בא אחרי שם עצם מיודע בלי ה' הידיעה – לכן הוא אינו לוואי אלא נשוא (השוו: "הכללים הברורים" – לוואי).
(3) חלק הדיבור: "ברורים" – שם תואר בכל המשפטים. חלק הדיבור אינו משתנה – רק התפקיד התחבירי (לוואי ב־I–IV, נשוא ב־V).
טעות נפוצה: לבלבל בין חלק דיבור (שם תואר) לתפקיד תחבירי (לוואי); לסמן ב־III את "כללים" כמושא ("כתיבת" אינו פועל); לסמן ב־V את "ברורים" כלוואי.
סעיף ב
(1) I. מנוסים – שם תואר.
II. מעצבים – שם עצם; (ו)מאיירים – שם עצם; משתפים – פועל.
(2) לא רק שחקנים מנוסים, אלא כל השחקנים יכולים לנצח במשחק הזה.
(1) חלק הדיבור של צורות בינוני: המילים "מנוסים", "מעצבים", "מאיירים", "משתפים" כולן בצורת הבינוני (הווה). צורת הבינוני יכולה לשמש פועל, שם עצם או שם תואר – וקובעים לפי התפקיד במשפט:
(2) מבנה "לא... אלא...". המשפט המקורי מורכב משני חלקים ("כל השחקנים יכולים לנצח..." + "ולא רק שחקנים מנוסים") שבשניהם אותו נשוא. בהמרה מעמידים את שני הנושאים כנושא כולל אחד במבנה "לא רק X, אלא (גם) Y", ולאחריו נשוא אחד: "לא רק שחקנים מנוסים, אלא כל השחקנים יכולים לנצח במשחק הזה". המבנה מדגיש את החלק השני (כל השחקנים) – זהו מבנה הדגשה.
טעות נפוצה: לכתוב את שני החלקים כמשפט איחוי ("לא רק שחקנים מנוסים יכולים לנצח, אלא כל השחקנים יכולים לנצח") – זה אינו משפט פשוט; לסמן את "מעצבים" ו"מאיירים" כפעלים.
שאלה 10 · קשרים לוגיים, המרה למשפט מורכב, תמורה
לפניכם שלושה משפטים. קראו אותם, וענו על הסעיפים שאחריהם.
I. העירייה נטעה עצים לאורך המדרכות לשם הגנה על התושבים מפני קרינת השמש.
II. מחסור בשטחים ירוקים מוביל להתחממות של מרכזי הערים בקיץ.
III. למרות החום הכבד בשעות הצהריים ילדים רבים משחקים בגן הציבורי של השכונה.
(1) כתבו מהו הקֶשֶׁר הלוגי בכל משפט, והעתיקו את המילה המציינת קשר לוגי זה.
משפט I – הקשר הלוגי ______; המילה המציינת את הקשר הלוגי ______
משפט II – הקשר הלוגי ______; המילה המציינת את הקשר הלוגי ______
משפט III – הקשר הלוגי ______; המילה המציינת את הקשר הלוגי ______
(2) המירו את משפט III במשפט מורכב. שמרו על הקשר הלוגי שבמשפט.
לפניכם שני משפטים. קראו אותם, וענו על הסעיפים שאחריהם.
I. בימי שרב העירייה מגבירה את ההשגחה על אוכלוסיות רגישות כמו קשישים ותינוקות.
II. אם התושבים יפתחו את החלונות בשעות הקרירות של היום, ובמיוחד לפני הזריחה, הדירות יתקררו מהר יותר.
(1) בכל אחד מן המשפטים I–II יש תמורה. מתחו קו מתחת לכל תמורה.
(2) בכל אחד מן המשפטים I–II ציינו מעל המילה / המילים שהתמורה ממירה את התפקיד התחבירי שלה/שלהן.
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
(1)
משפט I – תכלית; לשם
משפט II – סיבה ותוצאה; מוביל (ל־)
משפט III – ויתור; למרות
(2) אף על פי שהחום בשעות הצהריים כבד, ילדים רבים משחקים בגן הציבורי של השכונה.
(אפשר גם: "אף ש / על אף ש / למרות ש...", למשל: "למרות שיש חום כבד בשעות הצהריים, ...")
(1) הקשר הלוגי במשפט פשוט. קשר לוגי אינו מבוטא רק במילות קישור; במשפט פשוט הוא יכול להתבטא במילת יחס או בפועל.
(2) ההמרה למשפט מורכב: הופכים את צירוף היחס "למרות החום הכבד בשעות הצהריים" לפסוקית בעלת נשוא משלה, הנפתחת במילת שעבוד של ויתור ("אף על פי ש", "אף ש", "על אף ש", "למרות ש"):
[אף על פי שהחום בשעות הצהריים כבד,]פסוקית תיאור ויתור ילדים רבים משחקים בגן הציבורי של השכונה.
בפסוקית חייב להיות נשוא – "כבד" (או: "שיש חום כבד בשעות הצהריים" – הנשוא "יש").
טעות נפוצה: להשאיר "על אף החום הכבד..." (צירוף בלי נשוא – זה עדיין משפט פשוט); או לכתוב "בשעות הצהריים יש חום כבד, אך ילדים רבים משחקים..." – זה משפט איחוי, לא מורכב.
סעיף ב
(1)
I. התמורה: "כמו קשישים ותינוקות".
II. התמורה: "ובמיוחד לפני הזריחה".
(2)
I. "על אוכלוסיות (רגישות)" – לוואי (של "ההשגחה").
II. "בשעות (הקרירות של היום)" – תיאור (זמן).
מהי תמורה: רכיב שבא אחרי רכיב אחר במשפט, מתייחס לאותו דבר (מפרט, מבהיר או מצמצם אותו) ו"מחליף" אותו – אפשר להציב את התמורה במקומו והמשפט נשאר תקין. לתמורה אותו תפקיד כמו לרכיב שהיא ממירה.
משפט I: "כמו קשישים ותינוקות" מפרט אילו אוכלוסיות – דוגמאות לאוכלוסיות רגישות. הוא ממיר את "על אוכלוסיות (רגישות)". "על אוכלוסיות" נקשר לשם הפעולה "ההשגחה" (השגחה על מי? – על אוכלוסיות רגישות), ולכן תפקידו לוואי. בדיקה: "העירייה מגבירה את ההשגחה על קשישים ותינוקות" – המשפט תקין.
משפט II: "ובמיוחד לפני הזריחה" מצמצם ומדגיש חלק מן "השעות הקרירות של היום". הוא ממיר את "בשעות (הקרירות של היום)". בפסוקית [אם התושבים יפתחו את החלונות בשעות הקרירות של היום] – יפתחו מתי? – בשעות הקרירות: תיאור (זמן). בדיקה: "אם התושבים יפתחו את החלונות לפני הזריחה" – המשפט תקין, ולכן זו תמורה.
טעות נפוצה: לכתוב את התפקיד של התמורה עצמה כ"תמורה" ולא לציין את התפקיד של הרכיב המומר; ב־I לסמן "על אוכלוסיות" כמושא של "מגבירה" – המושא של "מגבירה" הוא "את ההשגחה", ו"על אוכלוסיות" משלים את שם הפעולה "השגחה".
שאלה 11 · פירוק משפט מורכב; פיסוק
לפניכם משפט מורכב.
בקיץ האחרון סיפקו העצים החדשים בשכונה לתושבים את הצל שחסר להם עקב כריתת העצים הוותיקים שבוצעה בשל הרחבת הכביש.
פרקו את המשפט לשלושה משפטים פשוטים על פי סדר הגיוני.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
לפניכם קטע שאין בו סימני פיסוק. פסקו את הקטע על פי ההנחיות שאחריו.
הקפידו על פיסוק בולט וברור.
האדריכלית נעמה אלון מומחית לתכנון ערים טוענת שעצים ברחוב מפחיתים את החום את הרעש ואת זיהום האוויר לדבריה נטיעת עצים ברחובות היא גם השקעה כלכלית משתלמת אלון ממליצה שהעירייה תיטע בכל שכונה חדשה עצים עמידים לחום ליובש ולמזיקים
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) בשל הרחבת הכביש בוצעה כריתת העצים הוותיקים בשכונה.
(2) עקב כריתת העצים הוותיקים חסר לתושבים צל.
(3) בקיץ האחרון סיפקו העצים החדשים בשכונה לתושבים את הצל.
שלב 1 – מציאת הנשואים: "סיפקו", "שחסר", "שבוצעה" – שלושה נשואים, ולכן שלושה משפטים.
שלב 2 – זיהוי הפסוקיות:
שלב 3 – סדר הגיוני = סדר הזמנים/סיבתיות: קודם הורחב הכביש ובגלל זה נכרתו העצים הוותיקים ← בגלל הכריתה חסר לתושבים צל ← העצים החדשים סיפקו להם את הצל. לכן הסדר הוא הפוך לסדר שבמשפט המקורי.
שלב 4 – כתיבת משפטים פשוטים עצמאיים: מוחקים את ש' הזיקה, משלימים את מה שהיא החליפה ("כריתת העצים הוותיקים", "צל") ומחליפים כינויים בשמות ("להם" ← "לתושבים"). כל משפט מכיל נשוא אחד בלבד.
טעות נפוצה: לשמור על הסדר שבמשפט המקורי (התוצאה ראשונה); להשאיר "להם" בלי לומר למי; להשאיר את המילה "ש" באחד המשפטים.
סעיף ב
האדריכלית נעמה אלון, מומחית לתכנון ערים, טוענת שעצים ברחוב מפחיתים את החום, את הרעש ואת זיהום האוויר. לדבריה, נטיעת עצים ברחובות היא גם השקעה כלכלית משתלמת. אלון ממליצה שהעירייה תיטע בכל שכונה חדשה עצים עמידים לחום, ליובש ולמזיקים.
שלב 1 – גבולות המשפטים (נקודות): מחפשים את הנשואים העיקריים: "טוענת" (ואחריו פסוקית מושא עד "האוויר"), "(היא) השקעה", "ממליצה" (ואחריו פסוקית מושא עד הסוף). לכן שלוש נקודות: אחרי "האוויר", אחרי "משתלמת" ובסוף הקטע.
שלב 2 – תמורה: "מומחית לתכנון ערים" מפרטת מי היא האדריכלית נעמה אלון – תמורה. תמורה באמצע המשפט מוקפת בשני פסיקים: "האדריכלית נעמה אלון, מומחית לתכנון ערים, טוענת".
שלב 3 – הסגר: "לדבריה" – צירוף מוסר שאינו קשור תחבירית לשאר המשפט. בתחילת משפט – פסיק אחריו: "לדבריה, נטיעת עצים...".
שלב 4 – חלקים כוללים: בין רכיבים שווי תפקיד שמים פסיק, ולפני האחרון – ו' החיבור במקום פסיק:
מה לא מפסקים: אין פסיק לפני "ש" של פסוקית מושא ("טוענת שעצים", "ממליצה שהעירייה"), לא בין נושא לנשוא ("נטיעת עצים ברחובות היא...") ולא בין "האדריכלית" לשם "נעמה אלון" (תואר ושם – רכיב אחד).
טעות נפוצה: לשים פסיק אחד בלבד סביב התמורה (רק לפניה או רק אחריה); לשים פסיק בין "האוויר" לבין "לדבריה" במקום נקודה – כך נוצר משפט ארוך שגוי.
מערכת הצורות
שאלה 12 · פעלים בשמות משחקים מן השורש ב-י-ן; דרכי תצורה; משקלים; שמות פעולה ובניינים
חברה המפתחת משחקי חשיבה לילדים קראה לארבעה משחקים חדשים בשמות תָּבִין, נָבוֹן, יָבִין, מֵבִין. כל השמות הם פעלים בעלי שורש משותף.
(1) כתבו מהו השורש המשותף לפעלים אלה. ______
(2) מהו הבניין של הפועל נָבוֹן? ______
(3) מהו הבניין של שאר הפעלים? ______
לפניכם ארבע מילים מעולם המשחקים והפנאי.
כַּדּוּרְסַל, כַּדּוּרְיָד, קוֹלְנוֹעַ, שַׁחְמְטַאי
(1) הקיפו את המילה יוצאת הדופן מבחינת דרך התצורה שלה.
(2) ציינו את דרך התצורה של המילה יוצאת הדופן. ______
לפניכם שתי קבוצות של שמות.
בכל קבוצה הקיפו את השם יוצא הדופן מבחינת המשקל.
במודעה על טורניר השחמט של בית הספר נכתב:
"ההַכְרָזָה על הזוכים תיערך בסוף היום. שימו לב: זמן ההִתְלַבְּטוּת לפני כל מהלך מוגבל לדקה אחת."
ציינו ליד כל אחד מן השמות המודגשים את השורש שלו ואת הבניין שהוא שם הפעולה שלו.
הַכְרָזָה – השורש: ______ הבניין: ______
הִתְלַבְּטוּת – השורש: ______ הבניין: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(1) ב-י-ן (מתקבל גם: ב-ו-ן / ב-ו/י-ן)
(2) נפעל
(3) הפעיל
(1) בכל ארבעת השמות חוזרות האותיות ב' ו־נ', וביניהן תנועה (חיריק מלא / חולם) – סימן לשורש שהאות האמצעית שלו ו' או י'. השורש: ב-י-ן (הֵבִין, בִּינָה, הֲבָנָה).
(2) נָבוֹן – נפעל. נ' בקמץ + חולם אחרי האות השנייה – תבנית נפעל בשורשים שהאות האמצעית שלהם ו'/י' (נָכוֹן, נָבוֹךְ). צורה זו משמשת בנפעל גם לעבר (הוא נָבוֹן) וגם לבינוני (הוא נָבוֹן עכשיו), ובשני המקרים הבניין הוא נפעל. בעברית של היום "נבון" משמש בעיקר כשם תואר במשמעות חכם, בעל בינה – אבל הצורה היא צורת פועל בבניין נפעל.
(3) תָּבִין, יָבִין, מֵבִין – הפעיל. חיריק מלא (־ִי־) אחרי האות השנייה – סימן הפעיל בשורשים אלה (יָקִים, תָּקִים, מֵקִים): תָּבִין – עתיד (היא תבין / אתה תבין); יָבִין – עתיד (הוא יבין); מֵבִין – בינוני. עבר: הֵבִין.
טעות נפוצה: לכתוב שורש נ-ב-ן או נ-ב-ו (הנ' בנבון היא סימן נפעל); לסמן "תבין" ו"יבין" כבניין קל.
סעיף ב
(1) שַׁחְמְטַאי
(2) בסיס וצורן סופי (שַׁחְמָט + ־אי)
איך מבחינים: מפרקים כל מילה לחלקיה ובודקים אם החלקים הם מילים עצמאיות (הלחם בסיסים) או מילה + צורן שאינו מילה (בסיס וצורן).
טעות נפוצה: לבחור ב"קולנוע" כי אחד החלקים ("נוע") אינו נראה כמילה רגילה – גם "נוֹעַ" הוא בסיס (תנועה), והמילה מחברת שתי מילים.
סעיף ג
קבוצה 1 – קובעים את המשקל לפי צורת היחיד. בצורת הרבים כל השמות נראים זהים (שווא + קמץ: קְטָלִים), ולכן חוזרים ליחיד:
קבוצה 2 – האם הת' היא אות שורש?
טעות נפוצה: בקבוצה 1 – לקבוע משקל לפי הרבים; בקבוצה 2 – להוציא את "תשבצת" בגלל החיריק, במקום לבדוק אם הת' היא אות שורש.
סעיף ד
הַכְרָזָה – השורש: כ-ר-ז; הבניין: הפעיל
הִתְלַבְּטוּת – השורש: ל-ב-ט; הבניין: התפעל
הכלל: לכל בניין יש משקל קבוע של שם פעולה: קל – קְטִילָה; פיעל – קִטּוּל; הפעיל – הַקְטָלָה; התפעל – הִתְקַטְּלוּת. מזהים את המשקל, מציבים בו את אותיות השורש ובודקים בפועל.
טעות נפוצה: לכתוב ל"הכרזה" שורש ה-כ-ר-ז או ה-כ-ר (הה' היא חלק מן המשקל); לכלול את הת' ב"התלבטות" בשורש (ת-ל-ב-ט).
שאלה 13 · השלמת פעלים ושמות לפי שורש
לפניכם קטע שחסרים בו פעלים. קראו אותו וכתבו בכל מקום ריק את הפועל המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
לפני שיוצאים לטיול ארוך בטבע, כדאי ______ (ש-כ-ם) קום, כדי ללכת בשעות הקרירות של הבוקר. ______ (כ-ו-ן) היטב לקראת היציאה: ______ (י-ס-ף) לתיק כובע ומעיל קל, ו______ (ס-ו-ר) ממנו כל חפץ מיותר. כאשר ______ (י-ר-ד) במדרון תלול, היצמדו לסימון ואל תמהרו. אם בשלב כלשהו תרגישו ______ (ב-ל-ב-ל) ולא תדעו לאן להמשיך, עליכם ______ (ש-ו-ב) אל הסימון האחרון שראיתם.
זִכרו: אם ______ (י-ש-ב) לנוח מדי שעה, תוכלו ______ (ר-ו-ם) את הראש מן הקרקע וליהנות מן הנוף.
לפניכם קטע שחסרים בו שמות. קראו אותו וכתבו בכל מקום ריק את השם המתאים על פי השורש שבסוגריים. אין צורך לנקד.
טיול רגלי ארוך דורש ______ (ת-כ-נ-ן) מוקדם, ולא רק כושר גופני. לפני היציאה כדאי לדאוג ל______ (ז-ו-ן) נכונה, ובימים חמים חשובה גם ______ (ש-ת-י) מרובה. בתחילת המסלול נעלה ב______ (ש-ב-ל) מתפתל אל ראש ההר, ובהמשך נצעד ב______ (י-ש-ר) רחב לאורך הנחל. בדרך מחכים לנו גם ______ (כ-ש-ל) רבים, כמו סלעים ועצים שנפלו. נעצור לנוח בכמה ______ (ק-ו-ם) מוצלים, ובסוף היום ה______ (ר-ג-ש) שתמלא אתכם תהיה שווה כל מאמץ.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
סעיף א
להשכים (או: שתשכימו); התכוננו (או: תתכוננו); הוסיפו (או: תוסיפו); הסירו (או: תסירו) – הו' כבר כתובה בקטע, ולכן גם "והסירו" / "ותסירו" נכון; תרדו (או: אתם יורדים / יורדים); מבולבלים; לשוב; תשבו (או: תתיישבו); להרים.
השיטה: לכל מקום ריק קובעים לפי ההקשר (1) איזו צורה נדרשת – שם פועל, ציווי, עתיד, בינוני; (2) באיזה גוף (הקטע פונה ל"אתם"); (3) באיזה בניין השורש משמש במשמעות הזאת. אחר כך מטים את השורש לפי הגזרה שלו.
1. כדאי להשכים (ש-כ-ם, הפעיל) – אחרי "כדאי" בא שם פועל (או פסוקית: כדאי שתשכימו). "השכים קום" – קם מוקדם; הבניין הפעיל: לְהַקְטִיל → לְהַשְׁכִּים.
2. התכוננו (כ-ו-ן, התפעל) – ציווי לאתם, כמו "היצמדו" ו"אל תמהרו" שבהמשך. "להתכונן" = להכין את עצמו – משמעות חוזרת של התפעל. בהתפעל של ע"ו השורש נוטה כמרובע: הִתְכּוֹנֵן ← הִתְכּוֹנְנוּ.
3. הוסיפו (י-ס-ף, הפעיל) – ציווי בגזרת פ"י: הוֹסִיפוּ (כמו הוֹרִידוּ); הי' של השורש באה כו'.
4. (ו)הסירו (ס-ו-ר, הפעיל) – ציווי בגזרת ע"ו: הָקִימוּ ← הָסִירוּ; "הסיר" = הוציא, סילק. הו' החיבור כבר כתובה לפני המקום הריק, ולכן מספיק לכתוב "הסירו" (גם "תסירו" מקובל).
5. תרדו (י-ר-ד, קל) – עתיד לאתם אחרי "כאשר": תֵּרְדוּ (פ"י – הי' נשמטת, כמו תֵּשְׁבוּ). (גם "אתם יורדים" או "יורדים" – בפנייה כללית – מקובלים.)
6. מבולבלים (ב-ל-ב-ל, פֻּעַל, שורש מרובע) – "תרגישו מבולבלים": בינוני (שם תואר) ברבים, מתאים לנוכחים "אתם". מְקֻטְלָל → מְבֻלְבָּלִים.
7. עליכם לשוב (ש-ו-ב, קל) – אחרי "עליכם" בא שם פועל; בע"ו: לָשׁוּב (כמו לָקוּם).
8. תשבו (י-ש-ב, קל) – אחרי "אם" במשפט תנאי פונים לאתם בעתיד: תֵּשְׁבוּ (פ"י – הי' נשמטת). (גם "תתיישבו" – הִתְיַשְּׁבוּ בהתפעל, "ישבו לנוח" – מקובל.)
9. תוכלו להרים (ר-ו-ם, הפעיל) – אחרי "תוכלו" בא שם פועל: לְהָרִים ("הרים את הראש"), כמו לְהָקִים.
טעות נפוצה: לכתוב "תכינו" במקום "התכוננו" (אין מושא – מכינים את עצמכם, ולכן התפעל); "תסורו" במקום "הסירו" (סָר בקל = זז הצידה, ואינו מקבל מושא "כל חפץ"); "תיישבו" (תְּיַשְּׁבוּ, פיעל – "תיישבו את הארץ" או "תיישבו סכסוך" – משמעות אחרת); "לרום" במקום "להרים".
סעיף ב
תכנון; לתזונה (מקובל גם: להזנה); שתייה; בשביל; במישור; מכשולים; מקומות; ההתרגשות (מקובל גם: ההרגשה).
השיטה: קובעים לפי ההקשר את המין והמספר של השם החסר – לפי מילות ההתאם שסביבו (תואר, נשוא, כמת) – ואת המשמעות, ובוחרים משקל מוכר מן השורש.
1. תכנון (ת-כ-נ-ן) – "דורש תכנון מוקדם": התואר "מוקדם" בזכר יחיד. שם הפעולה של פיעל במרובע (קִטְלוּל: תִּכְנוּן, כמו תִּרְגּוּם).
2. לתזונה (ז-ו-ן) – "לדאוג לתזונה נכונה": התואר "נכונה" בנקבה יחידה. משקל תְּקוּלָה של ע"ו (תְּנוּעָה, תְּקוּמָה). (גם "הזנה" – הֲזָנָה, שם הפעולה של הפעיל – בנקבה ומתאים לתואר, ולכן מקובל.)
3. שתייה (ש-ת-י) – "חשובה גם שתייה מרובה": הנשוא "חשובה" והתואר "מרובה" בנקבה יחידה. משקל קְטִילָה (שְׁתִיָּה) – שם הפעולה של קל; בגזרת ל"י הי' השורשית נשמרת ומוכפלת (כמו בְּנִיָּה, קְנִיָּה).
4. בשביל (ש-ב-ל) – "בשביל מתפתל": התואר "מתפתל" בזכר יחיד. משקל קְטִיל (שְׁבִיל, כמו פְּתִיל).
5. במישור (י-ש-ר) – "במישור רחב": התואר "רחב" בזכר יחיד. משקל מִקְטוֹל (מִישׁוֹר) – שטח ישר; הי' השורשית נשמרת אחרי המ'.
6. מכשולים (כ-ש-ל) – "מכשולים רבים, כמו סלעים ועצים": "רבים" בזכר רבים. משקל מִקְטוֹל (מִכְשׁוֹל → מִכְשׁוֹלִים) – דבר שגורם למעידה.
7. מקומות (ק-ו-ם) – "בכמה מקומות מוצלים": "כמה" דורש רבים, והתואר "מוצלים" בזכר. השם מָקוֹם בנוי מן השורש ק-ו-ם בתוספת מ' בתחילתו (כמו מָנוֹס מן נ-ו-ס, מָגוֹר מן ג-ו-ר); ברבים: מְקוֹמוֹת.
8. ההתרגשות (ר-ג-ש) – "ההתרגשות שתמלא אתכם": הנשוא "תמלא" בנקבה יחידה. שם הפעולה של התפעל (הִתְקַטְּלוּת: הִתְרַגְּשׁוּת). (גם "ההרגשה" – הַרְגָּשָׁה, שם הפעולה של הפעיל, בנקבה – מקובל.)
טעות נפוצה: לכתוב "מזון נכונה" ("מזון" בזכר אינו מתאים לתואר בנקבה); "השקיה" במקום "שתייה" (זה מן השורש ש-ק-י); "ישר" במקום "מישור" (ישר הוא שם תואר); "הרגש" במקום "ההתרגשות" ("רגש" בזכר אינו מתאים ל"שתמלא").
שאלה 14 · שמות פעולה ובניינם; שם פעולה בהפעיל
בקטע שלפניכם יש ארבעה משפטים, ובכל אחד מהם יש שם פעולה.
הקיפו את שמות הפעולה, וציינו מעל כל אחד מהם את הבניין שלו.
בגינה הקהילתית שלנו כל משפחה אחראית לטיפוח של ערוגה אחת. ההסתגלות של משפחות חדשות לפעילות מתרחשת בקלות רבה. לקראת הקיץ אנחנו נפגשים לקטיפה של הירקות שהבשילו. מנהלת הגינה מקפידה על הדברה טבעית של מזיקים, בלי חומרים כימיים.
לפניכם צירוף ובו שם פעולה מודגש.
(1) ציינו את השורש ואת הבניין של שם הפעולה המודגש.
השורש: ______ , הבניין: ______.
(2) לפניכם שמות מודגשים. איזה מבין השמות המודגשים הוא שם פעולה שנגזר מאותו השורש ומאותו הבניין של שם הפעולה הַסָּקָה? הקיפו את התשובה הנכונה.
נְסִיקַת (המטוס), הֶסֵּק (הגיוני), מַסְקָנָה
(1) לפניכם שני שמות פעולה של בניין קל (פָּעַל) הגזורים משורשים שונים.
ציינו ליד כל אחד מהם שם פעולה מאותו השורש, בבניין הפעיל.
טִיסָה ______, יְרִידָה ______.
(2) לפניכם משפט, ובו שתי מילים מודגשות. הקיפו את המילה המתאימה לתוכן המשפט.
◂ פתרון מלא לשאלה 14
סעיף א
טיפוח – פיעל
הסתגלות – התפעל
קטיפה – קל (פעל)
הדברה – הפעיל
שם פעולה הוא שם עצם שמציין את הפעולה של הפועל (לטפח ← טיפוח). לכל בניין משקל שם פעולה אופייני: קל – קְטִילָה; פיעל – קִטּוּל; התפעל – הִתְקַטְּלוּת; הפעיל – הַקְטָלָה.
שאר השמות בקטע אינם שמות פעולה: "משפחה", "ערוגה", "מנהלת" ו"מזיקים" אינם מציינים פעולה, ו"פעילות" נוצרה מן הבסיס פָּעִיל + ־וּת ואינה במשקל שם הפעולה של בניין.
טעות נפוצה: להקיף "פעילות" במקום "הסתגלות"; לכתוב ל"הסתגלות" שורש ס-ת-ג-ל (הת' אינה מן השורש).
סעיף ב
(1) השורש: נ-ס-ק, הבניין: הפעיל.
(2) הֶסֵּק
(1) הַסָּקָה – משקל הַקְטָלָה (שם הפעולה של הפעיל). הדגש בס' מעיד על נ' שנבלעה (נ' בסוף הברה מתבוללת באות שאחריה): הַנְסָקָה ← הַסָּקָה (גזרת פ"נ, כמו הַפָּלָה מן נ-פ-ל). לכן השורש: נ-ס-ק (הִסִּיק מסקנה).
(2) הֶסֵּק – גם הוא שם פעולה של הפעיל (משקל הֶקְטֵל, כמו הֶסְבֵּר; הֶנְסֵק ← הֶסֵּק), מן "הִסִּיק": הסק הגיוני = הסקה של מסקנה בדרך ההיגיון.
טעות נפוצה: לכתוב שורש ס-ק-ק או ס-ו-ק; לבחור "נסיקת" כי היא נראית כשם הפעולה הקרוב ביותר.
סעיף ג
(1) טִיסָה – הֲטָסָה; יְרִידָה – הוֹרָדָה.
(2) אוֹרִיד
(1)
(2) אוֹרִיד. הדוברת אומרת "אני אחראית לשתילים" – היא זו שצריכה להוריד אותם, ולכן צריך עתיד מדבר (א'). "אוֹרִיד" – הפעיל, עתיד, גוף מדבר, מן י-ר-ד. "יוֹרִיד" – עתיד נסתר (הוא), ואינו מתאים לדוברת.
טעות נפוצה: לכתוב "הֲרָדָה" או "הוֹטָסָה" – יש לזהות קודם את השורש (ט-ו-ס לעומת י-ר-ד).
שאלה 15 · חלקי דיבור בצורות בינוני; שם הפועל; הגייה ובניין; דרך תצורה
לפניכם שני משפטים.
I. המצטיינים עוזרים לתלמידים הצעירים בשיעורי הבית.
II. התלמידים המצטיינים הוזמנו לטקס בלשכת ראש העירייה.
הקיפו שלוש מילים שהן בצורת הבינוני, וכתבו מעל כל אחת מהן את חלק הדיבור שאליו היא שייכת.
לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
סבתא מַזִּילָה דמעות של שמחה ומוֹדִיעָה לכל המשפחה שהנכדה התקבלה ללימודים.
בטבלה שלפניכם כתבו את השורש של כל אחד מן הפעלים המודגשים ואת צורת שם הפועל בבניין פעל (קל), על פי השורש שלו.
| המילה | השורש | שם הפועל בבניין פעל (קל) |
|---|---|---|
| מַזִּילָה | ||
| מוֹדִיעָה |
(1) לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
בפסגת ההר נוֹשְׁבוֹת / נוֹשָׁבוֹת רוחות חזקות כמעט כל השנה.
הקיפו את הפועל המתאים לתוכן המשפט.
(2) לפניכם משפט, ובו שני פעלים מודגשים.
במאפייה הגדולה הבצקים יִלּוֹשׁוּ / יָלוּשׁוּ במכונה מיוחדת.
פירוש המילה מַעְדָּנִיָּה הוא "חנות שמוכרים בה מעדנים".
לפניכם ארבע מילים: מִרְפָּאָה, בְּכִיָּה, כַּלְבִּיָּה, עֲלִיָּה
הקיפו את המילה שנוצרה בדרך התצורה של מַעְדָּנִיָּה.
◂ פתרון מלא לשאלה 15
סעיף א
משפט I: המצטיינים – שם עצם; עוזרים – פועל.
משפט II: המצטיינים – שם תואר.
שלב 1 – מציאת צורות הבינוני: מחפשים צורות הווה (מְקַטֵּל, קוֹטֵל, מַקְטִיל, מִתְקַטֵּל וכו'): מִצְטַיְּנִים (I, התפעל, צ-י-ן – הת' והצ' החליפו מקום והת' נהפכה לט'), עוֹזְרִים (פעל/קל, ע-ז-ר), מִצְטַיְּנִים (II). ("הצעירים" – שם תואר במשקל קָטִיל; "שיעורי", "לטקס", "בלשכת" – שמות עצם; "הוזמנו" – עבר. אף אחת מהן אינה בינוני.)
שלב 2 – חלק הדיבור לפי התפקיד:
טעות נפוצה: לכתוב "בינוני" כחלק הדיבור; לכתוב לשני ה"מצטיינים" אותו חלק דיבור – זו אותה צורה, אבל באחד היא שם עצם ובשני שם תואר.
סעיף ב
| המילה | השורש | שם הפועל בבניין פעל (קל) |
|---|---|---|
| מַזִּילָה | נ-ז-ל | לִנְזוֹל |
| מוֹדִיעָה | י-ד-ע | לָדַעַת |
מַזִּילָה – נ-ז-ל (פ"נ), הפעיל. בינוני של הפעיל, נקבה: מַ + זִּיל + ־ָה. הדגש בז' מעיד על נ' שנבלעה (מַנְזִילָה ← מַזִּילָה, כמו מַפִּילָה מן נ-פ-ל). המשמעות: גורמת לדמעות לנזול. בקל: לִנְזוֹל (הדמעות נוזלות).
מוֹדִיעָה – י-ד-ע (פ"י), הפעיל. בינוני של הפעיל, נקבה: ו' בחולם במקום י' השורש (כמו מוֹרִידָה, מוֹשִׁיבָה). המשמעות: גורמת לאחרים לדעת. בקל: לָדַעַת (כמו לָרֶדֶת, לָשֶׁבֶת – הי' נעלמת ונוספת ת' בסוף; בגלל הע' הגרונית התנועות הן פתח: דַּעַת).
טעות נפוצה: לכתוב ל"מַזִּילָה" שורש ז-ו-ל או ז-י-ל (בגלל החיריק המלא) – הדגש בז' מוכיח שהאות הראשונה היא נ' שנבלעה; לכתוב ל"מוֹדִיעָה" שורש ו-ד-ע ושם פועל "לִידוֹעַ".
סעיף ג
(1) נוֹשְׁבוֹת.
(2) • יִלּוֹשׁוּ – נפעל. • יָלוּשׁוּ – פעל (קל).
(1) "רוחות נושבות" = הרוח זורמת, נושבת. זה פועל בבניין פעל (קל) מן השורש נ-ש-ב, בינוני: נוֹשֵׁב – נוֹשֶׁבֶת – נוֹשְׁבִים – נוֹשְׁבוֹת (כמו כּוֹתֵב – כּוֹתְבוֹת): ברבים בא שווא בש', ולכן נוֹשְׁבוֹת. הצורה נוֹשָׁבוֹת (בקמץ) היא בינוני של נפעל מן השורש י-ש-ב (נוֹשָׁב – נוֹשָׁבוֹת, כמו נוֹלָד – נוֹלָדוֹת) – "ערים נושבות" = שיש בהן תושבים. לכן הפועל המתאים לתוכן המשפט הוא נוֹשְׁבוֹת.
(2) יִלּוֹשׁוּ / יָלוּשׁוּ – שורש ל-ו-ש (ע"ו).
טעות נפוצה: לכתוב ל"יִלּוֹשׁוּ" בניין פיעל או התפעל (בגלל הדגש); לכתוב ל"יָלוּשׁוּ" בניין הפעיל; ב־(1) לבחור "נוֹשָׁבוֹת" בלי לבדוק את המשמעות.
סעיף ד
כַּלְבִּיָּה.
דרך התצורה של מַעְדָּנִיָּה: בסיס + צורן גזירה סופי: מַעֲדָן + ־ִיָּה ← מַעְדָּנִיָּה (הבסיס מַעֲדָן הוא מילה קיימת, והצורן מציין מקום). בדיוק כך: כֶּלֶב + ־ִיָּה ← כַּלְבִּיָּה – הבסיס "כלב" הוא מילה קיימת, והצורן ־ִיָּה מציין מקום (מקום שמחזיקים בו כלבים).
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור ב"בְּכִיָּה" או ב"עֲלִיָּה" כי גם הן מסתיימות ב־ִיָּה – אבל שם הסיום הוא חלק מן השורש והמשקל, ולא סיומת על בסיס קיים.
שאלה 16 · גָּמִישׁ וגְּמִישׁוּת; נו"ן שורשית; משמעויות הצורן ־ִית; הלחם בסיסים וראשי תיבות
לפניך משפט, ובו מילים מודגשות.
השותף החדש בדירה שלנו גָּמִישׁ מאוד בכל הנוגע לסידורי הניקיון, והגְּמִישׁוּת שלו מקלה על כולנו.
ציין את דרך התצורה של כל מילה מודגשת.
אם קבעת שדרך התצורה של המילה היא שורש ומשקל, ציין את המשקל;
אם קבעת שדרך התצורה היא בסיס וצורן סופי, ציין את הצורן הסופי ואת משמעותו.
גָּמִישׁ ______
גְּמִישׁוּת ______
לפניך רשימת מילים שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי. הקף את שלוש המילים שהאות נו"ן בהן היא אות שורש.
זְקֵנוּת, חַשְׁדָנוּת, מוּכָנוּת, עַקְשָׁנוּת, קְצִינוּת, וַתְּרָנוּת
לפניך שני משפטים, ובכל אחד מהם מילה מודגשת שנוצרה בדרך של בסיס וצורן סופי. בשתי המילים הצורן הסופי הוא ־ִית.
I. מן המעונות לקמפוס נוסעים הסטודנטים בחַשְׁמַלִּית.
II. על מסך המחשב קפצה חַלּוֹנִית ובה הודעה מן המרצה.
ציין ליד כל מילה מודגשת את הבסיס שלה ואת משמעות הצורן הסופי בה.
חַשְׁמַלִּית – הבסיס: ______ משמעות הצורן: ______
חַלּוֹנִית – הבסיס: ______ משמעות הצורן: ______
לפניך משפט, ובו שתי מילים מודגשות.
בסוף השבוע הכנו לסטודנטים שהגיעו מחוּ"ל ארוחה פשוטה: תַּפּוּד אפוי וסלט.
(1) ציין את דרך התצורה של כל אחת מן המילים המודגשות.
(2) כתוב ליד כל מילה את המילים שמהן היא נוצרה.
חוּ"ל – דרך התצורה: ______ נוצרה מן: ______
תַּפּוּד – דרך התצורה: ______ נוצרה מן: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 16
סעיף א
גָּמִישׁ – שורש ומשקל; משקל קָטִיל.
גְּמִישׁוּת – בסיס וצורן סופי: הבסיס גָּמִישׁ + הצורן הסופי ־וּת; משמעותו: שם מופשט (הפשטה) – שם התכונה של מי שגמיש.
גָּמִישׁ – שורש ג-מ-שׁ במשקל קָטִיל (כמו שָׁבִיר, עָמִיד – משקל של שמות תואר המציינים תכונה או יכולת). אין בו בסיס קיים שנוסף לו צורן; הוא נוצר משילוב שורש בתבנית.
גְּמִישׁוּת – נוצרה מן המילה הקיימת גָּמִישׁ (הבסיס) + הצורן הסופי ־וּת. כשמוסיפים צורן לבסיס, הקמץ הראשון מתקצר לשווא (גָּמִישׁ ← גְּמִישׁוּת), כמו בנטייה. הצורן ־וּת יוצר שם מופשט – שם של תכונה או מצב (כמו יַלְדוּת, זְהִירוּת) – ומכאן "גמישות": התכונה של מי שגמיש.
טעות נפוצה: לכתוב לגְּמִישׁוּת "שורש ומשקל, משקל קְטִילוּת". מבחן: אם אפשר לזהות מילה שלמה קיימת (גמיש) שאליה הוצמד צורן – זו גזירה של בסיס וצורן.
סעיף ב
זְקֵנוּת, מוּכָנוּת, קְצִינוּת
שיטה: לכל מילה מפרידים את הצורן ־וּת ומזהים את הבסיס. אם הנו"ן שייכת לבסיס עצמו (חלק מן השורש) – היא אות שורש; אם היא חלק מצורן ־ָן שנוסף לפני ־וּת – היא אינה אות שורש.
הנו"ן היא אות שורש:
הנו"ן היא חלק מן הצורן ־ָן:
טעות נפוצה: לא להקיף את מוּכָנוּת בגלל הדמיון ל"־ָנוּת" של חַשְׁדָנוּת ועַקְשָׁנוּת – יש לבדוק את הבסיס: הבסיס הוא מוּכָן (כ-ו-ן), ואם מורידים את הנו"ן לא נשארת מילה בעלת משמעות – לכן הנו"ן היא מן השורש.
סעיף ג
חַשְׁמַלִּית – הבסיס: חַשְׁמַל; משמעות הצורן: כלי (כלי רכב / מכשיר) – רכבת קלה הנעה בחשמל.
חַלּוֹנִית – הבסיס: חַלּוֹן; משמעות הצורן: הקטנה – חלון קטן (על המסך).
העיקרון: לאותו צורן סופי יכולות להיות כמה משמעויות. כדי לקבוע את המשמעות שואלים: מה הקשר בין המילה החדשה לבין הבסיס?
טעות נפוצה: לכתוב לשתי המילים אותה משמעות; או לכתוב לחשמלית "הקטנה" (החשמלית אינה חשמל קטן, אלא כלי רכב הנע בחשמל).
סעיף ד
חוּ"ל – ראשי תיבות; נוצרה מן: חוּץ לָאָרֶץ.
תַּפּוּד – הלחם בסיסים; נוצרה מן: תַּפּוּחַ + אֲדָמָה (תפוח אדמה).
חוּ"ל – ראשי תיבות. המילה נוצרה מן האותיות הראשונות של שתי המילים חוּץ לָאָרֶץ. לפני האות האחרונה באות מירכאות (גרשיים), ומשתמשים במילה כמילה רגילה ("מחו"ל", "לחו"ל").
תַּפּוּד – הלחם בסיסים. המילה מחברת שתי מילים קיימות לאחת: תַּפּוּ(חַ) + (אֲ)ד(מָה) – מן הצירוף תפוח אדמה (כמו תַּפּוּז מן תַּפּוּחַ זָהָב). בהלחם בסיסים נשמרים חלקים מן המילים – כאן כמעט כל המילה הראשונה – ולא רק האות הראשונה של כל מילה; זה ההבדל מראשי תיבות.
טעות נפוצה: לכתוב לחו"ל "הלחם בסיסים" – נשארו רק האותיות הראשונות, לכן ראשי תיבות; לכתוב לתפוד "ראשי תיבות" – מן המילה הראשונה נשארו כמה אותיות ולא רק הראשונה; לכתוב לתפוד "שורש ומשקל" (אין שורש ת-פ-ד).