בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - קיץ 2017
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · קיץ · 12 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2017, כל 12 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון
על פי תכנית הרפורמה ללמידה משמעותית
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 60 נקודות
פרק א: הבנת הנקרא — 35 נקודות
פרק ב: הבעה — 25 נקודות
חלק שני — לשון: תחביר ומערכת הצורות — 40 נקודות
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות:
(1) יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
(2) לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (15–16) של השאלון.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
חלק ראשון — הבנה והבעה (60 נקודות) – פרק א: הבנת הנקרא (35 נקודות)
ההוראות לחלק זה
קרא את המאמרים 1–2 שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני. (במסגרת)
בפרק זה ענה על כל השאלות 1–4.
(נספח – מאמרים: לפניך שני מאמרים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.)
שאלה 1 · הבעיות במסר "אתה יכול להיות כל מה שתרצה"
על פי מאמר 1, מה הן הבעיות שעלולות להתעורר כשאומרים לילד "אתה יכול להיות כל מה שתרצה"? ציין שתי בעיות.
בשורות 10–14 במאמר 1 מתוארים מחקרים. כיצד נתוני המחקרים עולים בקנה אחד עם הטענות של כותבת המאמר?
הכותרת של מאמר 1 היא "השמים אינם הגבול". כיצד כותרת זו מבטאת את העמדה של כותבת המאמר?
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
בעיה אחת: נוצר פער בין המטרות שהילד מציב לעצמו ובין ההישגים שלו בפועל, והילד, שחושב שהכול אפשרי, מרגיש אומלל ומאשים את עצמו כשהוא נכשל.
בעיה שנייה: בזבוז זמן וכסף – תלמיד שמתעקש על מקצוע שאינו מתאים לכישוריו (למשל תלמיד בינוני שמתכנן ללמוד רפואה) זונח קריירות מציאותיות ורווחיות יותר שמתאימות לו.
(אפשר גם: פגיעה בבריאות – החתירה למטרות לא מציאותיות גורמת ללחץ מתמשך ולריכוז גבוה של הורמון הקורטיזול, העלול לפגוע במערכת החיסון.)
התשובה המלאה: שתי בעיות שונות, כל אחת במשפט שלם שמסביר מה קורה לילד. במאמר יש כמה בעיות, ואפשר לבחור כל שתיים:
1. פער ואכזבה, האשמה עצמית (שורות 8–10, 18–20): "הפער בין המטרות להישגים בפועל הולך וגדל"; המסר לילדים הוא "שאם הם לא יגשימו את חלומותיהם, לא יוכלו אלא להאשים את עצמם". גם בשורות 21–22: המתבגר "מרגיש אומלל כשהוא נכשל".
2. בזבוז זמן וכסף וויתור על קריירה מתאימה (שורות 22–25): "הגישה הזאת צופנת בחובה עוד סכנות רבות, כמו בזבוז זמן וכסף"; התלמיד "זונח קריירות מציאותיות ורווחיות יותר בעבורו".
3. סכנה בריאותית (שורות 26–30): "גישה זו מסכנת אפילו את בריאותנו משום שהיא יכולה לגרום ללחץ מתמשך" – ריכוז גבוה של קורטיזול "עלול לגרום לפגיעה במערכת החיסון".
איך מוצאים: מחפשים במאמר מילים המסמנות בעיה או נזק: "הבעיה מתחילה" (שורה 17), "סכנות רבות" (שורה 23), "מסכנת" (שורה 26).
טעות נפוצה: לכתוב פעמיים את אותה בעיה בניסוח אחר ("הילד מתאכזב" וגם "הילד מרגיש אומלל"). אכזבה ואומללות הן תוצאה אחת של הפער; נדרשות שתי בעיות שונות.
סעיף ב
הכותבת טוענת שבתרבות שבה אומרים לילד "אתה יכול להיות כל מה שתרצה" הפער בין המטרות ובין ההישגים בפועל הולך וגדל (שורות 8–10). נתוני המחקרים מוכיחים זאת: שיעור התלמידים שתכננו ללמוד לתואר מתקדם עלה מ־26% בשנת 1976 ל־50% בשנת 2000, אבל שיעור בעלי התארים המתקדמים לא עלה – עלה רק שיעור המאוכזבים. כלומר, השאיפות גדלו מאוד והישגים לא גדלו, ולכן הפער בין השאיפה ובין ההגשמה גדל, בדיוק כפי שהכותבת טוענת.
שלב 1 – מהי הטענה? המשפט שלפני הנתונים (שורות 8–10): "בתרבות שלנו... הפער בין המטרות להישגים בפועל הולך וגדל".
שלב 2 – מה מראים הנתונים? (שורות 10–14)
שלב 3 – הקישור: הנתונים הם ביסוס (הוכחה מספרית) לטענה – הם מראים את הפער גדל בפועל.
תשובה מלאה כוללת את שלושת הרכיבים: הטענה, הנתונים, ומשפט הקושר ביניהם ("לכן הנתונים מחזקים את הטענה ש..."). העתקת המספרים בלבד בלי לומר מה הם מוכיחים אינה מספיקה.
טעות נפוצה: לכתוב ש"מספר בעלי התארים עלה". במאמר נאמר במפורש שהשיעור שלהם לא עלה – רק שיעור השואפים.
סעיף ג
הכותרת הופכת את הביטוי המוכר "השמים הם הגבול", שפירושו שאין גבול למה שאדם יכול להשיג. בכך היא מבטאת את עמדת הכותבת: לא כל אדם יכול להיות כל מה שירצה; יש גבולות ליכולת, ולכן יש להציב מטרות מציאותיות המתאימות לכישורים ("תהיה מה שאתה מסוגל להיות"), ולא לעודד ילדים לחלומות שאין להם בסיס.
שלב 1 – פירוש הכותרת: הביטוי הרווח "השמים הם הגבול" = הכול אפשרי, אין מגבלה. הכותרת משנה מילה אחת – "אינם" – ושוללת את המסר.
שלב 2 – עמדת הכותבת: המסר "אתה יכול להיות כל מה שתרצה" ריק מתוכן ומזיק (שורות 42–43); עדיף לעודד שליטה עצמית ועבודה קשה (שורות 31–32) ולומר לילדים "תהיה מה שאתה מסוגל להיות" (שורות 45–46).
שלב 3 – הקישור: הכותרת מתמצתת את העמדה: יש גבולות, ויש להכיר בהם.
אפשר להוסיף שהכותרת יוצרת עניין בזכות השינוי המפתיע של ביטוי מוכר (אמצעי רטורי).
טעות נפוצה: לכתוב ש"הכותבת נגד חלומות". הכותבת אומרת ש"חלומות גדולים יכולים להיות דבר נפלא" (שורה 15); היא מתנגדת לחלומות לא מציאותיים ולמסר שהכול אפשרי.
שאלה 2 · עמדת כותבת מאמר 2 ונימוקה
מהי עמדתה של כותבת מאמר 2 בנוגע לחשיבה חיובית?
הבא מן המאמר נימוק המבסס את עמדת הכותבת.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
חשיבה חיובית לבדה (פנטזיות על הצלחה) אינה עוזרת להשיג מטרות, ובטווח הארוך אף פוגעת בהישגים. כדי להצליח יש לשלב את החשיבה החיובית עם חשיבה מציאותית – הכרה במכשולים העומדים בדרך.
היכן: הכותרת "אל תחשבו חיובי מדַי"; שורות 7–12: "חשיבה חיובית עשויה לשפר את הרגשתנו בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך היא מפחיתה את מידת ההניעה... אל לנו להסתפק בחשיבה חיובית. עלינו להתחבר גם למכשולים"; ושורות 24–25: "הפתרון הוא לשלב בין חלומות למציאות".
שימו לב: הכותבת אינה פוסלת חשיבה חיובית לגמרי (בדוגמת הריאיון מתחילים דווקא בדמיון חיובי, שורות 39–43), אלא מתנגדת להסתפקות בה. תשובה מלאה כוללת את שני חלקי העמדה: מה לא עוזר (חשיבה חיובית לבדה) ומה כן (שילוב עם מציאות).
טעות נפוצה: לכתוב "הכותבת נגד חשיבה חיובית" בלי ההסתייגות – זו עמדה חלקית.
סעיף ב
במחקרים שערכה הכותבת עם עמיתיה נמצא קשר בין חשיבה חיובית להישגים נמוכים: ככל שאנשים "חושבים חיובי" יותר ומדמיינים את עצמם בתרחישים חיוביים, כך הם משיגים פחות בפועל (שורות 13–17). הסיבה: הפנטזיות "מרמות" את המוח וגורמות לנו להרגיש כאילו כבר השגנו את המטרה, ולכן איננו עושים את מה שנדרש כדי להשיג אותה, ומתאמצים פחות (שורות 18–21).
(אפשר גם: מחקרים הראו ששילוב של חשיבה חיובית עם הכרה במכשולים אכן מניע אנשים להשיג את יעדיהם – בלימוד שפה זרה, במתמטיקה, בפעילות גופנית ובהימנעות מעישון, שורות 28–35.)
מהו נימוק? טענה או ממצא שמסבירים למה העמדה נכונה. במאמר מבוסס מחקר הנימוק החזק הוא ממצא מחקרי.
נימוקים אפשריים:
1. ממצאי המחקרים (שורות 13–17): "נמצא קשר בין חשיבה חיובית להישגים נמוכים".
2. הסבר הסיבה (שורות 18–23): "פנטזיות 'מרמות' את מוחנו"; אנשים המפנטזים "מתאמצים פחות מאנשים בעלי נטייה לשליליות".
3. הצלחת שיטת השילוב (שורות 28–35, 50–54): ההכרה במכשולים עודדה אנשים להתאמץ יותר או להפנות את מרצם ליעדים ברי השגה.
תשובה מלאה: נימוק אחד מפורט – הממצא וגם ההסבר כיצד הוא תומך בעמדה. ציטוט ארוך בלי הסבר אינו מספיק.
טעות נפוצה: להביא את דבריה של רונדה בירן (שורות 4–6) – זו דווקא העמדה שהכותבת יוצאת נגדה.
שאלה 3 · היחס בין שני המאמרים
מהו היחס בין שני המאמרים? הקף את ההיגד הנכון ביותר.
— מאמר 2 מדגים את הבעיה המתוארת במאמר 1.
— מאמר 2 מסתייג מן הטענה העיקרית של מאמר 1.
— מאמר 2 מחזק מסרים מסוימים במאמר 1.
נמק את תשובתך.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
מאמר 2 מחזק מסרים מסוימים במאמר 1.
שלב 1 – הטענה העיקרית של כל מאמר:
מאמר 1: המסר "אתה יכול להיות כל מה שתרצה" אינו מציאותי ומזיק; יש להציב מטרות מציאותיות ולעבוד קשה.
מאמר 2: חשיבה חיובית לבדה פוגעת בהישגים; יש לשלב חלומות עם הכרה במכשולים שבמציאות.
שלב 2 – בדיקת ההיגדים:
טעות נפוצה: לבחור "מדגים" משום ששני המאמרים עוסקים בנושא דומה. "מדגים" פירושו שמאמר 2 מביא מקרה פרטי של הבעיה במאמר 1 – וזה לא המצב.
סעיף ב
שני המאמרים מעבירים מסר דומה: אופטימיות שאינה מבוססת על המציאות אינה מובילה להצלחה, ואף מזיקה, ויש לחבר את השאיפות למציאות. מאמר 1 טוען שהמסר "אתה יכול להיות כל מה שתרצה" יוצר פער בין השאיפות להישגים ומוביל לאכזבה, ולכן עדיף ללמד ילדים שליטה עצמית ועבודה קשה ולומר להם "תהיה מה שאתה מסוגל להיות". מאמר 2 מחזק זאת בממצאי מחקר: חשיבה חיובית לבדה מפחיתה את המוטיבציה ומובילה להישגים נמוכים, ורק שילוב בין חלומות להכרה במכשולים מביא להצלחה. כך, למשל, עצתה של טוונג'י לבתה – לשאוף להיות וטרינרית אבל לדעת שעליה להשקיע הרבה במתמטיקה ובמדע – היא בדיוק השילוב בין חלום למכשולים שמאמר 2 ממליץ עליו.
מבנה הנימוק: (1) המסר המשותף; (2) כיצד הוא מופיע במאמר 1 (הפניה); (3) כיצד מאמר 2 מוסיף לו תוקף – ממצאי מחקר והסבר (הפניה).
נקודות חיבור בין המאמרים:
למה "מחזק": מאמר 2 מוסיף ביסוס מחקרי למסר של מאמר 1, אך אינו חוזר על כל טענותיו (למשל אינו עוסק בבחירת קריירה או בבזבוז כסף) – לכן "מסרים מסוימים".
טעות נפוצה: לסכם כל מאמר בנפרד בלי לומר מה המשותף ביניהם. נימוק להשוואה חייב לכלול את נקודת המפגש.
שאלה 4 · שאלות שיש עליהן תשובה במאמרים
לפניך חמש שאלות. הקף את מספרי השאלות שיש עליהן תשובה במאמרים.
(1) מדוע לא מומלץ שהורים יתערבו בבחירת העיסוקים של ילדיהם?
(2) איזו תפיסה בנוגע לחשיבה חיובית נהייתה נפוצה בדורנו?
(3) מה עשוי לסייע לנו להצליח בראיון עבודה?
(4) מדוע כדאי ללמוד מקצועות שיש בהם הכנסה גבוהה?
(5) איזו אמירה של הורים לילדיהם יכולה להועיל לילדים בתכנון העתיד?
מתוך המאמרים, כתוב את התשובות על השאלות שהקפת.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(2), (3), (5)
שיטה: בודקים כל שאלה מול שני המאמרים. שאלה "יש עליה תשובה" רק אם המאמר עונה עליה ממש, ולא רק מזכיר מילה דומה.
טעות נפוצה: להקיף את (4) בגלל המילה "רווחיות" – מילה דומה אינה תשובה לשאלה.
סעיף ב
(2) התפיסה הרווחת היא שחשיבה חיובית משפרת את מצב הרוח ומובילה לשינויים מועילים בחיים, ותעזור לנו להשיג את מטרותינו (מאמר 2, שורות 1–4).
(3) שילוב בין חשיבה חיובית להכרה במכשולים: תחילה לדמיין את התוצאה החיובית (קשר טוב עם המראיינת), אחר כך לדמיין את הקושי האמִתי (למשל חוסר ביטחון עצמי), ולבסוף לבנות תכנית פעולה להתמודדות עם הקושי – כגון להזכיר לעצמך שאתה חכם מספיק ומבין בתחום (מאמר 2, שורות 36–49).
(5) אמירה כמו "תהיה מה שאתה מסוגל להיות" (שורות 45–46), במקום "אתה יכול להיות כל מה שתרצה"; או עצה מציאותית המלמדת שליטה עצמית ועבודה קשה ומפרטת מה נדרש כדי להגשים את החלום, כמו שאמרה טוונג'י לבתה שעליה להשקיע הרבה במתמטיקה ובמדע כדי להתקבל ללימודי וטרינריה (מאמר 1, שורות 31–37).
ניקוד: 2 נקודות לכל תשובה. כל תשובה נכתבת במשפט שלם, בניסוח עצמי, ומתאימה בדיוק לשאלה שהוקפה.
(2) – "הפסיכולוגיה הפופולרית ותעשיית ספרי העזרה העצמית תורמות להפצת התפיסה הרווחת שחשיבה חיובית משפרת את מצב רוחנו ומובילה לשינויים מועילים בחיינו". המילה "הרווחת" = הנפוצה, ולכן זו התשובה על "נהייתה נפוצה בדורנו".
(3) – בשאלה נאמר "מה עשוי לסייע", ולכן יש לתאר את השיטה (שילוב דמיון חיובי + זיהוי המכשול + תכנית פעולה), ולא רק "לחשוב חיובי".
(5) – במאמר 1 שתי אמירות מועילות: של גווינת' ("תהיה מה שאתה מסוגל להיות") ושל טוונג'י (שליטה עצמית ועבודה קשה; עצה מציאותית לבתה). די באחת, אם מוסבר למה היא מועילה.
טעות נפוצה: בשאלה (3) לכתוב רק את השלב הראשון (לדמיין הצלחה) – זה בדיוק מה שהכותבת מזהירה מפניו כשהוא עומד לבדו.
חלק ראשון — הבנה והבעה – פרק ב: הבעה (25 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחר באחד מן הנושאים 5–6, וכתוב עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
תוכל לכתוב טיוטה בעמודים 7–8.
שאלה 5 · מאמר טיעון: שיקולי בחירת מקצוע כבר בתיכון
ההתלבטות בבחירת מקצוע לעתיד מתחילה כבר בבית הספר התיכון, כאשר התלמידים צריכים להחליט אילו מקצועות ללמוד בהיקף מורחב.
כתוב מאמר טיעון, ובו דון בשאלה אם כבר בלימודי התיכון השיקולים בבחירת מקצוע לעתיד צריכים לבוא בחשבון. בסס את דבריך על ניסיונך האישי. תוכל להסתמך גם על המאמרים שקראת.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
לבחור כבר היום – בעיניים פקוחות
בכיתה י' עמדתי מול טופס בחירת המגמות ולא ידעתי מה לסמן. חבריי בחרו לפי החברים, לפי המורה או לפי "מה שנותן יותר יחידות". רק מאוחר יותר הבנתי שהבחירה הזאת הייתה הצעד הראשון בדרך למקצוע. לדעתי, כבר בתיכון יש לשקול שיקולים של מקצוע לעתיד, ובלבד שהשיקולים יהיו מציאותיים ולא ינעלו אותנו בדרך אחת.
ראשית, ההחלטות שמקבלים בתיכון משפיעות על האפשרויות שייפתחו לפנינו בעתיד. מי שמוותר על מתמטיקה מוגברת עלול לגלות בגיל עשרים שהדלת ללימודי הנדסה או מחשבים כמעט נסגרה בפניו. גם בחירת מגמה מדעית, כמו ביולוגיה או כימיה, משפיעה על הסיכוי להתקבל ללימודי מקצועות הבריאות. הפסיכולוגית ג'ין טוונג'י אמרה לבתה, שרצתה להיות וטרינרית, שעליה להשקיע כבר עכשיו במתמטיקה ובמדעים, כי קשה מאוד להתקבל ללימודי וטרינריה. עצה כזאת, הניתנת בזמן הנכון, חוסכת אכזבה גדולה בהמשך.
שנית, מחשבה מוקדמת על מקצוע עוזרת לנו להכיר את עצמנו ולהציב מטרות מציאותיות. בתיכון אנחנו מגלים במה אנחנו טובים ומה מעניין אותנו באמת. אני, למשל, חלמתי להיות רופאה, אך בהתנדבות במד"א גיליתי שקשה לי במצבי לחץ, ושדווקא ההדרכה והעבודה עם ילדים ממלאות אותי. ההתנסות הזאת שינתה את בחירת המגמה שלי. במאמר "השמים אינם הגבול" מוסבר כי תלמיד המתעקש על מקצוע שאינו מתאים לכישוריו מבזבז זמן וכסף וזונח קריירות המתאימות לו יותר. מוטב לגלות זאת בגיל שש־עשרה מאשר אחרי שנתיים באוניברסיטה.
יש הטוענים כי בני נוער צעירים מדי להחליט על מקצוע, ומוטב שייהנו מן הלימודים בלי לחץ. אכן, טעמם ותחומי העניין שלהם עוד ישתנו, ואין טעם לבחור מקצוע סופי בגיל חמש־עשרה. עם זאת, לשקול אין פירושו להחליט. אפשר לבחור מגמה המשאירה כמה אפשרויות פתוחות, לבדוק תחומים שונים בהתנדבות ובחוגים ולשנות כיוון בעת הצורך.
לסיכום, הבחירות שאנו עושים בתיכון בונות את הבסיס לעתיד המקצועי שלנו, ולכן כדאי לעשות אותן באופן מודע, תוך התחשבות בכישורים, בתחומי העניין ובדרישות המקצועות. מי שמתחיל לחשוב על כך מוקדם ובאופן מציאותי יגיע לבגרות מוכן יותר להגשים את מה שהוא מסוגל להיות.
(מספר מילים: 297, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("לבחור כבר היום – בעיניים פקוחות").
2. פתיחה – פתיחה בחוויה אישית (טופס בחירת המגמות), הצגת הסוגיה והעמדה במפורש: כן לשקול כבר בתיכון, אך באופן מציאותי וגמיש.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – הבחירות בתיכון פותחות או סוגרות דלתות; דוגמות: מתמטיקה מוגברת, מגמה מדעית, ועצתה של טוונג'י לבתה (מאמר 1).
4. נימוק שני + דוגמה אישית ("שנית") – היכרות עצמית ומטרות מציאותיות; ההתנדבות במד"א, ודברי מאמר 1 על בזבוז זמן וכסף.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("יש הטוענים... אכן... עם זאת") – הודאה שתחומי העניין משתנים, והבחנה בין "לשקול" ובין "להחליט".
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש, בלי נימוק חדש.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); למשל (הדגמה); אך, עם זאת (ניגוד וויתור); אכן (הודאה); ולכן (תוצאה); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
ציר רעיוני ותוכן – עמדה אחת ברורה; כל פסקה מפתחת רעיון אחד בנימוק ובדוגמה. ניסיון אישי – ההוראה מחייבת לבסס את הדברים על ניסיון אישי, ולכן יש שתי דוגמות אישיות (בחירת המגמה וההתנדבות). זיקה למקורות – המאמרים מוזכרים בשם ("הפסיכולוגית ג'ין טוונג'י", "במאמר 'השמים אינם הגבול'") ובדיבור עקיף, בלי העתקה. מודעות לנמען – הסוגיה מוסברת כך שקורא שלא ראה את הנושא יבין אותה. ארגון וקישוריות – חמש פסקות, מילות קישור ומאזכרים ("הבחירה הזאת", "עצה כזאת"). לשון – משלב רשמי, משפטים שלמים, התאם ("הבחירות שאנו עושים... בונות"), פיסוק נכון.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שבתיכון אין לבחור לפי שיקולי מקצוע: בני נוער עוד משתנים, רבים משנים כיוון אחרי הצבא, ועדיף לבחור מגמות לפי עניין והנאה ולרכוש השכלה רחבה. אז יש להפריך את טענת "הדלתות הנסגרות" (למשל: אפשר להשלים בגרויות ולהשתתף במכינות).
טעויות נפוצות: מאמר בלי דוגמה אישית (ההוראה דורשת אותה); סיפור אישי ארוך במקום טיעון; סיכום המאמרים במקום הבעת עמדה; עמדה לא מוכרעת; היקף רחוק מ־300 מילים.
שאלה 6 · מאמר טיעון: שיפור חולשות או העצמת חוזקות
לכל אדם יש תכונות חזקות וחלשות. יש הטוענים כי התמקדות בשיפור התכונות החלשות היא הגישה הנכונה לחיים, והיא תביא לפריצת דרך בהישגים. לעומתם, יש הטוענים כי דווקא העצמת התכונות החזקות היא האמצעי להגשמה עצמית ולסיפוק.
כתוב מאמר טיעון ובו הבע את דעתך בסוגיה. נמק את דבריך באמצעות דוגמאות.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 6
לבנות על החוזקות
כל אחד מאיתנו יודע לומר במה הוא טוב ובמה הוא חלש. השאלה היא היכן כדאי להשקיע את מרב המאמץ: בתיקון החולשות או בטיפוח החוזקות? לדעתי, הדרך להצלחה ולסיפוק עוברת דווקא בהעצמת התכונות החזקות, ואת החולשות יש לשפר רק במידה שהן מפריעות לנו לתפקד.
ראשית, השקעה בחוזקות מניבה תוצאות גדולות יותר. אדם המשקיע שעות רבות בתחום שאין לו בו כישרון יתקדם לאט, ובמקרה הטוב יגיע לרמה בינונית. לעומת זאת, אותן שעות בתחום שהוא מוכשר בו יכולות להפוך אותו למצטיין. דוגמה לכך היא כדורגלן שמהירותו יוצאת דופן: מאמן נבון לא יקדיש את רוב האימונים לשיפור משחק הראש שלו, אלא יבנה את תפקידו בקבוצה סביב המהירות. כך גם באמנות ובמדע: הישגים יוצאי דופן נולדים כמעט תמיד מכישרון שטופח בהתמדה, ולא מחולשה שתוקנה.
שנית, עיסוק בחוזקות מעודד מוטיבציה וביטחון עצמי. כשאדם עוסק במה שהוא טוב בו, הוא מצליח, נהנה ורוצה להתמיד. לעומת זאת, התמקדות מתמדת בחולשות מזכירה לו כל הזמן את מה שאינו יודע, ועלולה לגרום לתסכול ולוויתור. ראיתי זאת אצל אחי הצעיר: במשך שנים ניסו לשפר את כתב היד שלו, והוא רק נעשה מתוסכל יותר. אולם כשהתחיל ללמוד ציור, תחום שהוא מוכשר בו במיוחד, השתפר גם יחסו ללימודים בכלל.
המצדדים בשיפור החולשות טוענים כי חולשה שאינה מטופלת עלולה לעכב את האדם גם בתחומים שהוא חזק בהם. בטענה זו יש מן האמת: מתכנת מבריק שאינו יודע לעבוד בצוות יתקשה להתקדם. עם זאת, די לשפר את החולשה עד שלא תפריע, ואין צורך להפוך אותה לחוזקה. גם גבריאלה אטינגן מסבירה במאמרה כי ההכרה במכשולים נועדה לעזור לנו להגשים את המטרה, ולא להחליף אותה. החולשה היא אפוא מכשול שיש להכיר בו, אך את המאמץ העיקרי יש להפנות אל מה שמקדם אותנו.
לסיכום, אין להתעלם מן החולשות, אך יש לראות בהן עניין משני, ולא את מרכז העשייה. מי שבונה את חייו על החוזקות שלו יגשים את עצמו, ימצא סיפוק ויתרום לסביבתו את הטוב ביותר שיש בו.
(מספר מילים: 298, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("לבנות על החוזקות").
2. פתיחה – הצגת הסוגיה כשאלה, והעמדה במפורש: להעצים את החוזקות, ולשפר חולשות רק כשהן מפריעות.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – ההשקעה בחוזקות מניבה יותר; דוגמת הכדורגלן המהיר, והכללה לאמנות ולמדע.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – מוטיבציה וביטחון עצמי; דוגמה אישית (האח והציור).
5. טיעון נגדי והפרכתו ("המצדדים... טוענים... בטענה זו יש מן האמת... עם זאת") – הודאה חלקית (המתכנת שאינו עובד בצוות) והגבלת הטענה; חיזוק ממאמר 2.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה ומסר מסכם.
מילות קישור: ראשית, שנית; לעומת זאת (ניגוד); דוגמה לכך, כך גם (הדגמה והכללה); עם זאת (ויתור); אפוא (מסקנה); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
ציר רעיוני – עמדה ברורה עם הסתייגות מבוקרת (חולשות – רק במידה הנדרשת), שאינה הופכת לעמדת "גם וגם". נימוקים ודוגמות – ההוראה דורשת דוגמאות, ולכל נימוק יש דוגמה מוחשית (ספורט, משפחה, עבודה). מודעות לנמען – שתי הגישות מוצגות בפתיחה. ארגון וקישוריות – חמש פסקות, מעברים ברורים. לשון – משלב רשמי, אוצר מילים מגוון ("מניבה", "מעצימה", "יוצאת דופן"), התאם ופיסוק תקינים. הנושא אינו קשור למאמרים, ולכן אין חובה להיעזר בהם; ההפניה למאמר 2 היא תוספת.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שיש להתמקד בשיפור החולשות: חולשה בולטת (למשל באנגלית או ביכולת לעבוד בצוות) חוסמת את ההתקדמות גם למי שיש לו כישרון; ההתמודדות עם הקשה מפתחת התמדה ועמידות; ו"השרשרת חזקה כחוליה החלשה ביותר". אז יש להפריך את טענת המוטיבציה.
טעויות נפוצות: נימוקים כלליים בלי דוגמות; עמדה מתנדנדת ("שתי הגישות חשובות") בלי הכרעה; חזרה על אותו נימוק בשתי פסקות; סיום המוסיף רעיון חדש.
חלק שני — לשון: תחביר ומערכת הצורות (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בפרק זה שש שאלות: שלוש מתחום התחביר (7–9) ושלוש מתחום מערכת הצורות (10–12).
ענה על ארבע מן השאלות 7–12 (לכל שאלה — 10 נקודות).
בשאלות שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים ותפקידים תחביריים
לפניך ארבעה משפטים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
ליד כל משפט, ציין את הסוג התחבירי שלו — פשוט, מורכב, איחוי (מחובר). אם המשפט מורכב — תחם את הפסוקית וציין את תפקידה התחבירי.
אם המשפט מאוחה (מחובר) — תחם את האיברים.
הקף את התפקיד התחבירי של המילים המסומנות בקו במשפטים.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
משפט 1: מורכב – האם אתם מאמינים [שבאמצעות חשיבה חיובית תשיגו את מטרותיכם]? – פסוקית מושא.
משפט 2: מורכב – אנשים [החושבים באופן חיובי על העתיד] מתאמצים פחות מאנשים בעלי נטייה לשליליות. – פסוקית לוואי.
משפט 3: איחוי (מחובר) – [חשיבה חיובית משפרת את הרגשתנו בטווח הקצר,]איבר א [עם זאת בטווח הארוך היא מפחיתה את מידת המוטיבציה שלנו.]איבר ב
משפט 4: פשוט.
שיטה: מסמנים את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. שני נשואים או יותר – בודקים אם חלק אחד תלוי בחלק אחר וממלא בו תפקיד (מורכב) או ששני החלקים שווי מעמד (איחוי).
משפט 1 – מורכב, פסוקית מושא. נשואים: "מאמינים", "תשיגו". המשפט העיקרי: "האם אתם מאמינים" (נושא: אתם; נשוא: מאמינים). שואלים: מאמינים במה? – "שבאמצעות חשיבה חיובית תשיגו את מטרותיכם". הפסוקית משלימה את הפועל ולכן היא פסוקית מושא (אפשר להמיר בשם: "מאמינים בהשגת המטרות"). מילת השעבוד: ש־.
משפט 2 – מורכב, פסוקית לוואי. נשואים: "החושבים" (בינוני בפסוקית), "מתאמצים". העיקרי: "אנשים... מתאמצים פחות מאנשים בעלי נטייה לשליליות". הפסוקית "החושבים באופן חיובי על העתיד" עונה על השאלה אילו אנשים? ולכן היא פסוקית לוואי. מילת השעבוד: ה' הזיקה (ה־ = אשר) הצמודה לבינוני.
משפט 3 – איחוי. נשואים: "משפרת", "מפחיתה". כל חלק יכול לעמוד לבדו כמשפט שלם; החלקים מחוברים ב"עם זאת" – מילת קישור של איחוי המבטאת ניגוד (הסתייגות). שני האיברים שווי מעמד, ואף אחד מהם אינו תפקיד בחברו.
משפט 4 – פשוט. נשוא אחד בלבד: "סומכים". "בחירת" הוא שם פעולה, לא נשוא.
טעות נפוצה: לזהות במשפט 2 פסוקית נושא, משום שהיא באה מיד אחרי "אנשים". הנושא הוא "אנשים", והפסוקית מתארת אותו – לכן היא לוואי.
סעיף ב
אתם – נושא
שליליות – לוואי
טווח – תיאור
היא – נושא
מקצוע – לוואי
אתם – נושא: מי מאמינים? אתם. הנשוא "מאמינים" מתאים לו בגוף ובמספר.
שליליות – לוואי: "לשליליות" משלים את שם העצם "נטייה" (נטייה למה?) ולא פועל, ולכן הוא לוואי (לוואי של "נטייה"). רק משלים של פועל הוא מושא.
טווח – תיאור: "בטווח הארוך" עונה על השאלה מתי / באיזה פרק זמן החשיבה מפחיתה את המוטיבציה – תיאור (זמן). "הארוך" הוא לוואי של "טווח".
היא – נושא: מי מפחיתה? היא (= החשיבה החיובית). "היא" באה לפני פועל נטוי ("מפחיתה"), ולכן אינה אוגד; אוגד מקשר בין נושא לנשוא שמני ("החשיבה היא כלי").
מקצוע – לוואי: "בחירת מקצוע" היא צירוף סמיכות; הסומך "מקצוע" מצמצם את הנסמך (איזו בחירה?) ולכן הוא לוואי.
טעות נפוצה: לסמן את "היא" כאוגד בגלל הצורה. כל כינוי גוף שלפני פועל הוא נושא; אוגד בא רק לפני נשוא שמני.
שאלה 8 · פסוקיות, נושא ואוגד, דיבור ישיר ועקיף
לפניך שלושה משפטים מורכבים.
נושא ______ נשוא ______
נושא ______ נשוא ______
נושא ______ נשוא ______
(1) תחם את הפסוקית בכל משפט, וציין מעל כל פסוקית את תפקידה התחבירי.
(2) מתחת לכל משפט כתוב את הנושא ואת הנשוא של החלק העיקרי שלו.
לפניך ארבעה משפטים.
בטבלה שלפניך, מיין את המילים המסומנות בקו לפי התפקיד התחבירי שלהן.
ליד כל מילה ציין את המספר שלה.
| נושא | אוגד |
|---|---|
לפניך משפט במבנה של דיבור ישיר.
הבת של ג'ין טוונג'י הודיעה: "אם אתקבל ללימודי וטרינריה אגשים את שאיפתי".
כתוב את המשפט במבנה של דיבור עקיף.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1)
משפט 1: שיעור תלמידי התיכון האמריקנים, [המתכננים לימודים לתואר מתקדם,] עלה במידה ניכרת בעשורים האחרונים. – פסוקית לוואי.
משפט 2: המבוגרים מבטיחים לילדים [שבאמצעות עבודה קשה הם יצליחו בלימודים.] – פסוקית מושא.
משפט 3: אנשים בעלי מטרות לא מציאותיות יפנו את מרצם ליעדים [שהם יוכלו לממש.] – פסוקית לוואי.
(2)
משפט 1: נושא – שיעור; נשוא – עלה.
משפט 2: נושא – המבוגרים; נשוא – מבטיחים.
משפט 3: נושא – אנשים; נשוא – יפנו.
משפט 1. הפסוקית "המתכננים לימודים לתואר מתקדם" (ה' הזיקה + בינוני) עונה על השאלה אילו תלמידים? – פסוקית לוואי של "תלמידי התיכון האמריקנים". בעיקרי: מה עלה? שיעור – נושא (גרעין הצירוף "שיעור תלמידי התיכון האמריקנים"; "תלמידי" הוא לוואי). הנשוא "עלה" מתאים ל"שיעור" (זכר יחיד) ולא ל"תלמידים" (רבים) – זו הבדיקה המכריעה.
משפט 2. מבטיחים מה? – "שבאמצעות עבודה קשה הם יצליחו בלימודים" – פסוקית מושא. "לילדים" הוא מושא נוסף (למי?). נושא: המבוגרים; נשוא: מבטיחים.
משפט 3. הפסוקית "שהם יוכלו לממש" עונה על השאלה אילו יעדים? – פסוקית לוואי. שימו לב: "בעלי מטרות לא מציאותיות" אינו פסוקית (אין בו נשוא) – זה צירוף סמיכות בתפקיד לוואי. נושא העיקרי: אנשים; נשוא: יפנו.
טעות נפוצה: במשפט 1 לכתוב שהנושא הוא "תלמידי התיכון". בודקים התאם: "השיעור עלה", לא "התלמידים עלו".
סעיף ב
| נושא | אוגד |
|---|---|
| הם (2) | היא (1) |
| הוא (4) | היא (3) |
הכלל: כינוי גוף הוא אוגד כשהוא מקשר בין נושא שמני ובין נשוא שמני, ואפשר להשמיט אותו בלי לפגוע במשפט ("הגשמת חלום – דבר נפלא"). כינוי גוף הוא נושא כשהוא עושה את הפעולה או שמתואר עליו משהו, ובלעדיו חסר נושא.
(1) "הגשמת חלום היא דבר נפלא" – הנושא: הגשמת (חלום); הנשוא: דבר (נפלא) – שם עצם. "היא" מקשרת ביניהם ומתאימה לנושא ("הגשמת" – נקבה) → אוגד.
(2) בפסוקית "שהם מוצלחים": מי מוצלחים? הם – הנושא של הפסוקית; "מוצלחים" – הנשוא. אין נושא אחר בפסוקית → נושא.
(3) "ראיית המטרה באור מציאותי היא כלי יעיל מאוד" – הנושא: ראיית; הנשוא: כלי. "היא" מקשרת → אוגד.
(4) "לעתים הוא נכשל" – מי נכשל? הוא (= התלמיד). אחרי הפסוקית "כשתלמיד מנסה..." אין בעיקרי נושא אחר, והנשוא פועל ("נכשל") → נושא.
טעות נפוצה: לחשוב ש"הוא" במשפט 4 הוא אוגד כי הוא בא אחרי "תלמיד". "תלמיד" הוא הנושא של הפסוקית, ובעיקרי "הוא" עצמו הנושא; לפני פועל אין אוגד.
סעיף ג
הבת של ג'ין טוונג'י הודיעה שאם היא תתקבל ללימודי וטרינריה, היא תגשים את שאיפתה.
כללי ההמרה מדיבור ישיר לעקיף:
1. מוחקים את הנקודתיים ואת המירכאות, ומוסיפים את מילת השעבוד ש־ ("הודיעה ש...").
2. מעבירים את גוף הדובר מגוף ראשון לגוף שלישי: "אתקבל" ← "היא תתקבל"; "אגשים" ← "(היא) תגשים"; "שאיפתי" ← "שאיפתה".
3. הזמן נשאר עתיד, והתוכן נשאר בלי שינוי.
מתקבל משפט מורכב: הפסוקית "שאם היא תתקבל... היא תגשים את שאיפתה" היא פסוקית מושא (הודיעה מה?), ובתוכה פסוקית תנאי ("אם היא תתקבל ללימודי וטרינריה").
טעות נפוצה: להשאיר את "שאיפתי" בגוף ראשון, או להשאיר מירכאות.
שאלה 9 · קשרים לוגיים, המרת "כי", התאם
לפניך ארבעה משפטים. בכל משפט, העתק את מילת הקישור, וציין מהו הקֶשר הלוגי.
מילת קישור: ______ הקשר הלוגי: ______
מילת קישור: ______ הקשר הלוגי: ______
מילת קישור: ______ הקשר הלוגי: ______
מילת קישור: ______ הקשר הלוגי: ______
לפניך שני משפטים.
חבר את שני המשפטים למשפט מורכב בעל קשר לוגי מתאים.
לפניך שני משפטים מורכבים.
I. הבת של ג'ין טוונג'י הכריזה בעת האחרונה כי היא תלמד וטרינריה בעתיד.
II. תוצאות המחקר הפתיעו את החוקרים כי הם ציפו לתוצאות הפוכות.
המר את המילה "כי" בכל משפט בלי לפגוע במשמעות המשפט.
משפט I: ______
משפט II: ______
בכל אחד מן המשפטים שלפניך, הקף את הצורה המודגשת הנכונה, ונמק את בחירתך במונחים לשוניים.
הצלחת הניסוי הוא / היא הישג גדול למדע בישראל.
נימוק: ______
כדי להגיע למרכז העיר, עליך לפנות ימינה בצומת הבא / הבאה.
נימוק: ______
לא במיקוד תשפ"ז
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
כשאגדל אלמד הנדסה – מילת קישור: כש־ (כאשר); הקשר הלוגי: זמן.
אם תתאמץ בלימודיך תצליח – מילת קישור: אם; הקשר הלוגי: תנאי.
...מתאמצים פחות, לכן הישגיהם ברמה נמוכה יותר – מילת קישור: לכן; הקשר הלוגי: סיבה ותוצאה (תוצאה).
...גם אם התכוננו אליהם היטב – מילת קישור: גם אם; הקשר הלוגי: ויתור.
טעות נפוצה: לסווג את "גם אם" כתנאי בגלל המילה "אם". "גם אם" מבטאת ויתור – התוצאה מתקיימת אף שהתנאי מתקיים.
סעיף ב
אף על פי שרות התאמצה בלימודיה בתיכון, היא לא התקבלה ללימודי הנדסה.
(אפשר גם: למרות שרות התאמצה... / אף שרות התאמצה... / רות לא התקבלה ללימודי הנדסה, אף על פי שהתאמצה בלימודיה בתיכון.)
שלב 1 – מהו הקשר? ציפינו שמי שמתאמצת תתקבל, אבל היא לא התקבלה – ציפייה שלא התממשה = ויתור.
שלב 2 – משפט מורכב: נדרשת מילת שעבוד של ויתור (אף על פי ש־, אף ש־, למרות ש־), שהופכת את אחד המשפטים לפסוקית ויתור.
שימו לב: "אבל", "אולם", "ובכל זאת" מבטאות אותו קשר, אך הן מילות קישור של איחוי, ולכן ייצרו משפט מאוחה ולא מורכב – תשובה לא נכונה כאן.
טעות נפוצה: "רות התאמצה בלימודיה בתיכון, אך היא לא התקבלה..." – הקשר נכון, אך המשפט מאוחה.
סעיף ג
משפט I: ש־ – הבת של ג'ין טוונג'י הכריזה בעת האחרונה שהיא תלמד וטרינריה בעתיד.
משפט II: משום ש־ (מפני ש־ / מכיוון ש־ / היות ש־) – תוצאות המחקר הפתיעו את החוקרים משום שהם ציפו לתוצאות הפוכות.
למילה "כי" שני תפקידים, ויש לזהות אותו לפי ההקשר:
משפט I – "כי" = ש־ (פותחת פסוקית מושא). הכריזה מה? – "שהיא תלמד וטרינריה". "כי" כאן אינה מבטאת סיבה, אלא רק פותחת את תוכן ההכרזה, ולכן ממירים אותה ב"ש־".
משפט II – "כי" = סיבה (פותחת פסוקית סיבה). למה התוצאות הפתיעו? משום שהחוקרים ציפו לתוצאות הפוכות. ממירים במילת סיבה: משום ש־, מפני ש־, מכיוון ש־, היות ש־.
טעות נפוצה: להמיר בשני המשפטים ב"מפני ש". במשפט I זה משנה את המשמעות ("הכריזה מפני שתלמד" – חסר תוכן ההכרזה).
סעיף ד
היא – "היא" היא אוגד, והאוגד מתאים במין ובמספר לנושא. הנושא הוא "הצלחת" (הנסמך בצירוף "הצלחת הניסוי") – שם עצם בנקבה יחידה, ולכן "היא" (ולא "הוא", המתאים לנסמך "ניסוי").
הבא – "הבא" הוא לוואי של "צומת", והלוואי (שם התואר) מתאים לשם שהוא מתאר במין ובמספר. "צומת" הוא שם עצם בלשון זכר, ולכן "בצומת הבא".
משפט 1 – התאם בין אוגד לנושא. מוצאים את הנושא: "הצלחת הניסוי" הוא צירוף סמיכות, והגרעין שלו הוא הנסמך – "הצלחת" (נקבה). "הניסוי" הוא סומך (לוואי), ואין להתאים אליו. לכן האוגד הוא "היא". הנשוא "הישג" הוא זכר – אבל האוגד מתאים לנושא, לא לנשוא.
משפט 2 – התאם בין לוואי לשם. שם התואר "הבא" מתאר את "צומת" ומתאים לו במין, במספר וביידוע. "צומת" הוא שם זכר (הרבים: "צמתים"), ולכן "הצומת הבא". בדיבור היום־יומי נפוץ "הצומת הבאה", אך זו צורה שאינה תקנית.
טעות נפוצה: לבחור "הוא" במשפט 1 משום שהמילה הסמוכה ("ניסוי") או הנשוא ("הישג") בזכר.
מערכת הצורות
שאלה 10 · שורש, בניין וזמן; פעלים מאותו שורש
לפניך קטע על פי מאמר 1, ובו פעלים מודגשים.
גווינת' בת ה־12 מִתְעַנְיֶנֶת בכרישים. היא דְּבֵקָה בשאיפתה להיות ביולוגית ימית בעתיד. המורה שלה בטוחה שהיא תַּשִּׂיג מטרה זו וכך תְּמַמֵּשׁ את חלומותיה.
בטבלה שלפניך כתוב את השורש, הבניין והזמן של כל אחד מן הפעלים המודגשים.
| הפועל | השורש | הבניין | הזמן |
|---|---|---|---|
| מִתְעַנְיֶנֶת | |||
| דְּבֵקָה | |||
| תַּשִּׂיג | |||
| תְּמַמֵּשׁ |
לפניך טבלה ובה שמות פועל. השלם את המידע הנדרש בנוגע לכל שם פועל.
| שם הפועל | הבניין | פועל מאותו השורש בבניין אחר |
|---|---|---|
| לְהַכִּיר | ||
| לִבְחֹן | ||
| לְהִתְנַתֵּק | ||
| לְעַדְכֵּן |
◂ פתרון מלא לשאלה 10
סעיף א
| הפועל | השורש | הבניין | הזמן |
|---|---|---|---|
| מִתְעַנְיֶנֶת | ע-נ-י-ן | התפעל | הווה |
| דְּבֵקָה | ד-ב-ק | פעל (קל) | הווה |
| תַּשִּׂיג | נ-ש-ג | הפעיל | עתיד |
| תְּמַמֵּשׁ | מ-מ-ש | פיעל | עתיד |
מִתְעַנְיֶנֶת – מסירים את סימני הבניין: מ' של הבינוני + ת' של התפעל (מִתְ־), וסיומת הנקבה ־ֶת. נשארים ארבעה עיצורים: ע-נ-י-ן (שורש מרובע, כמו בשם "עניין"). מִתְ־ + עי"ן הפועל בדגש (במרובע – אין דגש) = התפעל, הווה (בינוני, נקבה יחידה).
דְּבֵקָה – משקל קְטֵלָה = בינוני של בניין פעל (קל) בפעלים עומדים (כמו יְשֵׁנָה, שְׂמֵחָה); השורש ד-ב-ק; הווה (נקבה יחידה). אין כאן תחילית או דגש בעי"ן הפועל, ולכן זה אינו פיעל.
תַּשִּׂיג – ת' = עתיד; תנועת a בתחילית ו־י' לפני העיצור האחרון = הפעיל (תַּ־...־ִי־, כמו תַּגְדִּיל). הדגש בשי"ן מעיד על נו"ן שנבלעה (הִשִּׂיג ← *הִנְשִׂיג), לכן השורש נ-ש-ג; עתיד.
תְּמַמֵּשׁ – ת' של העתיד, תְּ־ בשווא + צירי בע' הפועל = פיעל (תְּדַבֵּר); השורש מ-מ-ש (כמו "ממשות"; המם השנייה היא עי"ן הפועל); עתיד.
טעות נפוצה: לכתוב לתַּשִּׂיג את השורש ש-ג (שני עיצורים) או ש-י-ג. הדגש בשי"ן הוא סימן לנו"ן החסרה.
סעיף ב
| שם הפועל | הבניין | פועל מאותו השורש בבניין אחר |
|---|---|---|
| לְהַכִּיר | הפעיל | נִכַּר / ניכר (נפעל); הִתְנַכֵּר (התפעל) |
| לִבְחֹן | פעל (קל) | נִבְחַן (נפעל); הִבְחִין (הפעיל) |
| לְהִתְנַתֵּק | התפעל | נִתֵּק (פיעל); נִתַּק (נפעל); נֻתַּק (פועל) |
| לְעַדְכֵּן | פיעל | הִתְעַדְכֵּן (התפעל); עֻדְכַּן (פועל) |
איך מזהים את הבניין בשם הפועל: לְהַ־ + ־ִי־ = הפעיל; לִקְטֹל = פעל; לְהִתְ־ = התפעל; לְקַטֵּל (בשורש מרובע לְקַטְלֵל) = פיעל.
לְהַכִּיר – הפעיל; השורש נ-כ-ר (הדגש בכ"ף מעיד על הנו"ן שנבלעה). פעלים מאותו שורש: "נִכַּר" ("ניכר שהוא עייף") – נפעל; "הִתְנַכֵּר" – התפעל.
לִבְחֹן – פעל (קל), שורש ב-ח-נ. בבניין אחר: "נִבְחַן" (נפעל), "הִבְחִין" (הפעיל – "הבחין בהבדל").
לְהִתְנַתֵּק – התפעל, שורש נ-ת-ק. בבניין אחר: "נִתֵּק" (פיעל), "נִתַּק" (נפעל), "נֻתַּק" (פועל).
לְעַדְכֵּן – פיעל, שורש מרובע ע-ד-כ-ן. בבניין אחר: "הִתְעַדְכֵּן" (התפעל), "עֻדְכַּן" (פועל).
כל פועל נטוי נכון מן השורש בבניין אחר מתקבל (בכל זמן ובכל גוף), ויש לכתוב פועל ולא שם (למשל "עדכון", "הכרה" – שמות, אינם תשובה).
טעות נפוצה: ל"לְהִתְנַתֵּק" לכתוב "לְהַתִּיק" (שורש נ-ת-ק בהפעיל אינו קיים בשימוש) או "נִתְנַתֵּק" (אין צורה כזו).
שאלה 11 · סביל: זמן ושורש; בניין של שמות פעולה
לפניך משפטים, ובהם פעלים סבילים מודגשים.
— התכנית למפגש תֻּגַּשׁ בימים הקרובים.
— האירוע תֻּכְנַן בקפידה.
— מסקנת המחקר תֻּצַּג בפגישה הבאה.
— ההנחה תֻּגְבַּל לפריט אחד.
(1) איזה פועל יוצא דופן מבחינת הזמן? ______
(2) מהו הזמן של הפועל היוצא דופן? ______
(3) מהו הזמן של שלושת הפעלים האחרים? ______
(4) כתוב את השורש של כל פועל.
תֻּגַּשׁ ______
תֻּכְנַן ______
תֻּצַּג ______
תֻּגְבַּל ______
לפניך שמות פעולה. ליד כל שם פעולה כתוב את הבניין שלו.
שְׁלִיטָה ______
הַתְאָמָה ______
הֶצֵּג ______
הִסְתַּכְּלוּת ______
תִּגְבּוּר ______
הִמָּנְעוּת ______
לפניך שישה זוגות של שמות פעולה. הקף את הזוגות שבהם שמות הפעולה הם מאותו הבניין.
קַבָּלָה — אִבְחוּן
שְׁאִיפָה — דְּלֵקָה
הִצָּמְדוּת — הִצְטַדְּקוּת
הַגָּשָׁה — בַּקָּשָׁה
הֶבֵּט — הַגְשָׁמָה
טַלְטָלָה — הַצָּלָה
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) תֻּכְנַן
(2) עבר
(3) עתיד
(4) תֻּגַּשׁ – נ-ג-ש; תֻּכְנַן – ת-כ-נ-ן; תֻּצַּג – י-צ-ג (מתקבל גם: נ-צ-ג); תֻּגְבַּל – ג-ב-ל
הטעות שמזמנת השאלה: כל הפעלים פותחים ב־ת', ולכן נדמה שכולם בעתיד. אבל בפועל אחד ה־ת' היא חלק מן השורש.
תֻּגַּשׁ, תֻּצַּג, תֻּגְבַּל – תֻּ־ (קובוץ) היא תחילית העתיד של בניין הֻפְעַל (נקבה יחידה, "היא"): תֻּגְבַּל כמו תֻּקְטַל. ב"תֻּגַּשׁ" הדגש בגימ"ל מעיד על נו"ן שנבלעה → נ-ג-ש (הִגִּישׁ – הֻגַּשׁ). ב"תֻּצַּג" הדגש בצד"י מעיד על פ' הפועל שנבלעה → י-צ-ג (הִצִּיג – הֻצַּג). "תֻּגְבַּל" – שורש שלם ג-ב-ל. שלושתם עתיד.
תֻּכְנַן – אם נסיר את ת' כתחילית יישאר "כנן", שאינו מתאים למשמעות (תכנון). השורש הוא מרובע ת-כ-נ-ן (תִּכְנֵן – תֻּכְנַן, כמו תִּרְגֵּם – תֻּרְגַּם). זהו בניין פֻּעַל בזמן עבר ("הוא תֻּכְנַן", "האירוע" – זכר). בדיקה: אילו היה עתיד של נקבה, לא היה מתאים לנושא "האירוע" (זכר).
טעות נפוצה: לכתוב לתֻּכְנַן את השורש כ-נ-ן ולקבוע שהוא בעתיד.
סעיף ב
שְׁלִיטָה – פעל (קל)
הַתְאָמָה – הפעיל
הֶצֵּג – הפעיל
הִסְתַּכְּלוּת – התפעל
תִּגְבּוּר – פיעל
הִמָּנְעוּת – נפעל
הכלל – משקלי שמות הפעולה:
איך בודקים: מוצאים את הפועל המקביל ("שלט", "התאים", "הציג", "הסתכל", "תגבר", "נמנע") ומזהים את בניינו.
טעות נפוצה: לזהות את "תִּגְבּוּר" כהתפעל או כ"תִּקְטוּל" מן השורש ג-ב-ר, או את "הֶצֵּג" כהתפעל בגלל ה־ה' שבתחילתו.
סעיף ג
קַבָּלָה — אִבְחוּן (שניהם פיעל)
שְׁאִיפָה — דְּלֵקָה (שניהם פעל/קל)
הֶבֵּט — הַגְשָׁמָה (שניהם הפעיל)
בודקים כל זוג לפי הפועל המקביל:
טעות נפוצה: להקיף את "הַגָּשָׁה — בַּקָּשָׁה" בגלל המשקל הדומה בצליל (־ַ־ָּ־ָה). יש לבדוק את הפועל ממנו נגזר כל שם.
שאלה 12 · דרכי תצורה, משמעות הסופית ־וֹן, צורות תקינות
לפניך רשימת שמות.
מִשְׁפְּטָן, זַמָּר, פְּסִיכוֹלוֹג, פִּתְרוֹן, אָמָּנוּת, חֲלוֹם, שַׂחְקָן, קַרְיֶרָה
מיין את השמות בטבלה שלפניך.
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי | שאילה מלעז |
|---|---|---|
לפניך רשימת שמות שנוצרו בדרך של בסיס וצורן סופי. מיין את השמות בטבלה שלפניך על פי המשמעות של הצורן הסופי.
שְׁאֵלוֹן, עִתּוֹן, יַלְדּוֹן, הֲלִיכוֹן, שָׁעוֹן, שִׁירוֹן, מְקוֹמוֹן, סִרְטוֹן
| אוסף | הקטנה | כתב עת | מכשיר |
|---|---|---|---|
במשפטים שלפניך, הקף את הצורה המודגשת הנכונה, ונמק את בחירתך.
(1) משירות הלקוחות הודיעו שהטֶכְנַאי / טֶכְנָאִי יגיע בתחילת השבוע הבא.
נימוק: ______
(2) אני אַצִּיג / יַצִּיג לפניכם את הנתונים החדשים.
נימוק: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי | שאילה מלעז |
|---|---|---|
| זַמָּר, פִּתְרוֹן, חֲלוֹם, שַׂחְקָן | מִשְׁפְּטָן, אָמָּנוּת | פְּסִיכוֹלוֹג, קַרְיֶרָה |
שורש ומשקל – מוציאים שורש של שלושה עיצורים ומזהים תבנית:
בסיס וצורן סופי – מילה קיימת + סופית, ותנועות הבסיס נשמרות:
שאילה מלעז – פְּסִיכוֹלוֹג (מיוונית דרך לשונות אירופה), קַרְיֶרָה (מצרפתית/איטלקית): אין להן שורש עברי, והן נשמרו בצורתן הלועזית.
ספק: יש המנתחים את "אָמָּנוּת" כשורש א-מ-ן במשקל קַטָּלוּת (כמו נַגָּרוּת); במבחן כדאי לבחור בניתוח בסיס + ־וּת, ומי שכתב קַטָּלוּת עם שורש נכון עשוי גם הוא להתקבל.
טעות נפוצה: לשבץ את "פִּתְרוֹן" בבסיס וצורן בגלל הסיומת ־וֹן. הסיומת שייכת כאן למשקל קִטְּלוֹן.
סעיף ב
| אוסף | הקטנה | כתב עת | מכשיר |
|---|---|---|---|
| שְׁאֵלוֹן, שִׁירוֹן | יַלְדּוֹן, סִרְטוֹן | עִתּוֹן, מְקוֹמוֹן | הֲלִיכוֹן, שָׁעוֹן |
הכלל: לסופית ־וֹן כמה משמעויות. מזהים אותה לפי הקשר בין הבסיס למילה החדשה:
דרך עבודה: לכל מילה שואלים "מה הקשר לבסיס?" – "הרבה..." (אוסף), "קטן..." (הקטנה), "מכשיר ל..." (מכשיר), "עיתון של..." (כתב עת). בכל טור שתי מילים.
טעות נפוצה: לשבץ את "מְקוֹמוֹן" בהקטנה ("מקום קטן"). מְקוֹמוֹן הוא עיתון מקומי.
סעיף ג
(1) הטֶכְנַאי – בעל מקצוע נגזר בסופית ־ַאי (כמו חַשְׁמַלַּאי, עִתּוֹנַאי), שנהגית ay; הצורה ־ָאִי (a-i) שייכת לשמות תואר של ייחוס (כמו קַדְמָאִי). לכן הַטֶּכְנַאי.
(2) אַצִּיג – הנושא "אני" הוא גוף ראשון יחיד, ובעתיד גוף ראשון יחיד מקבל את התחילית א' (אַצִּיג); התחילית י' (יַצִּיג) היא של גוף שלישי זכר (הוא יציג).
(1) הצורה התקנית: הטֶכְנַאי. שמות בעלי מקצוע נוצרים מבסיס + הסופית ־ַאי (פתח + א' + י' עיצורית): טֶכְנַאי, חַשְׁמַלַּאי, עִתּוֹנַאי, בַּנְקַאי. ההגייה הנכונה "טכנַיי" (tekh-nay), ולא "טכנָאִי" (tekh-na-i).
(2) הצורה התקנית: אַצִּיג. בעתיד כל גוף מסומן בתחילית משלו: א' – אני, ת' – אתה/היא, י' – הוא, נ' – אנחנו. הנושא "אני" מחייב "אַצִּיג" (כמו אַגִּיד, אַכְתֹּב). "אני יציג" היא טעות נפוצה בדיבור, אך אינה תקנית.
טעות נפוצה: להשתמש בתחילית י' לגוף ראשון ("אני ילך", "אני יגיד").