בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - קיץ 2018
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · קיץ · 12 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2018, כל 12 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון
הוראות לנבחן
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני חלקים.
חלק ראשון — הבנה והבעה — 60 נקודות
פרק א: הבנת הנקרא — 35 נקודות
פרק ב: הבעה — 25 נקודות
חלק שני — לשון: תחביר ומערכת הצורות — 40 נקודות
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראות מיוחדות:
(1) יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
(2) לכתיבת טיוטה אפשר להשתמש בעמודים האחרונים (19–20) של השאלון.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
חלק ראשון — הבנה והבעה (60 נקודות) / פרק א: הבנת הנקרא (35 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שני מאמרים. קרא אותם וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.
קרא את המאמרים 1–2 שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
בפרק זה ענה על כל השאלות 1–4.
שאלה 1 · דוגמאות למיזוג סגנונות במוזיקה הישראלית
הבא שתי דוגמאות מתוך מאמר 1 למיזוג סגנונות בתחום המוזיקה הישראלית.
דוגמה 1: ______
דוגמה 2: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 1
דוגמה 1: הפופ המזרחי, שבתחילת דרכו היה מוזיקה של בני עדות המזרח, החל להיות מושפע ממגוון סגנונות – ממוזיקה יוונית וטורקית וממוזיקת הפופ האיטלקית והספרדית.
דוגמה 2: המוזיקאים הישראלים מוסיפים אלתורי ג'אז למוזיקה שנכתבה מראש.
(דוגמה אפשרית נוספת: הזמר העברי התרחב, וכיום נכללים בו גם הרוק והזמר המזרחי.)
מה נדרש: שתי דוגמאות שונות שבהן סגנון מוזיקלי אחד משתלב בסגנון אחר. כל דוגמה במשפט שלם.
היכן במאמר:
1. הפופ המזרחי (שורות 19–21): המוזיקה המזרחית "שינתה את פניה והחלה להיות מושפעת ממגוון סגנונות: הן ממוזיקה יוונית וטורקית, הן ממוזיקת הפופ האיטלקית והספרדית". כאן מוזיקה של עדות המזרח מתמזגת בסגנונות מארצות אחרות.
2. אלתורי ג'אז (שורות 26–29): הכותב קובע ש"המוזיקה הישראלית מצויה היום בתהליך מואץ של מיזוג בין סגנונות", ומביא דוגמה: "הוספת אלתורי ג'אז למוזיקה שנכתבה מראש". המילים "כמו למשל" מסמנות שזו דוגמה.
3. אפשרות נוספת (שורות 9–10): הזמר העברי "התרחב במהלך השנים וכיום נכללים בו גם הרוק והזמר המזרחי" – סגנונות שונים נכללים בסוגה אחת.
איך מוצאים: מחפשים את המילים "מיזוג", "שילובים", "מושפעת", "משלבת". המשפט בשורות 26–27 הוא משפט המפתח של הנושא, ואחריו באה דוגמה מפורשת.
טעות נפוצה: לכתוב את המשפט הכללי ("המוזיקה הישראלית מצויה בתהליך של מיזוג") – זו טענה, לא דוגמה. גם "אייל גולן ושרית חדד" אינם דוגמה למיזוג, אלא להצלחת הזמרים המזרחים.
שאלה 2 · הטענה העיקרית של מאמר 1 והוכחתה
מהי הטענה העיקרית של מאמר 1?
הקף את התשובה הנכונה.
— המוזיקה המזרחית מושמעת כיום בכל תחנות הרדיו.
— המוזיקה הישראלית היא בתהליך של שגשוג ופריחה.
— סוגת הזמר העברי התרחבה מאוד במהלך השנים.
— תוכניות המציאות משפיעות על המוזיקה הישראלית.
הוכח את קביעתך מתוך המאמר (תוכל להעתיק עד שני משפטים מתוך המאמר).
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
המוזיקה הישראלית היא בתהליך של שגשוג ופריחה.
איך מזהים טענה עיקרית: הטענה העיקרית היא הרעיון שכל חלקי המאמר משרתים אותו. היא רחבה מספיק כדי לכלול את כל הפסקות, ובדרך כלל מופיעה בפתיחה ובסיום. כדאי גם לשים לב לכותרת: "המוזיקה הישראלית: מבט אופטימי".
למה זו התשובה: בפתיחה הכותב מתאר אולמות מלאים ו"עשייה קדחתנית", ובסיום הוא כותב על "פסיפס אדיר" של סגנונות ההולכים ומתרבים. בין שני אלה הוא מתאר סוגות רבות, חידוש שירים, מיזוג סגנונות והשפעה חיובית של תוכניות המציאות. כל אלה הם עדויות לשגשוג.
למה לא האחרות:
טעות נפוצה: לבחור טענה נכונה שמופיעה במאמר אך היא פרט משני. צריך לשאול: האם הטענה מסכמת את כל המאמר?
סעיף ב
"בעיניי אלה דוגמאות מובהקות לעשייה הקדחתנית ולחִיוניות הרבה בתחום המוזיקה בישראל של תחילת המאה ה־21" (שורות 6–7).
"מגוון הסגנונות והחידושים במוזיקה הולכים ומתרבים והם מצטרפים לפסיפס האדיר של המוזיקה בישראל" (שורות 44–45).
מה נדרש: משפטים מן המאמר שמבטאים במפורש את הטענה – שהמוזיקה הישראלית משגשגת. לא די בעובדה אחת (למשל "המתחמים היו מלאים"). צריך משפט שמסכם ומעריך.
למה המשפטים האלה:
משפטים אלה ממוקמים בפתיחה ובסיום, כלומר זו מסגרת המאמר – עוד סימן לכך שזו הטענה העיקרית.
אפשרות נוספת: "אירועים חדשים ומגוונים מתווספים בקצב מהיר לעולם המוזיקה ויוצרים תמונה מגוונת וסוערת, שמשתנה כל העת" (שורות 43–44).
טעות נפוצה: להעתיק יותר משני משפטים, או להעתיק משפט שמתאר רק תופעה אחת (למשל על הפופ המזרחי) ואינו מוכיח את השגשוג של המוזיקה הישראלית כולה.
שאלה 3 · המוזיקה המזרחית: הצדקת השאיפה ועמדת כותב מאמר 1
על פי מאמר 2, כיצד הצדיקו יוצרי המוזיקה המזרחית את שאיפתם להביא את המוזיקה שלהם לקדמת הבמה בישראל?
מהי עמדתו של כותב מאמר 1 בנוגע למעמדה של המוזיקה המזרחית בישראל?
הסבר את תשובתך.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
יוצרי המוזיקה המזרחית טענו שהמוזיקה שלהם היא מוזיקה ישראלית, ולכן ראוי להכיר בה כמוזיקה ישראלית לגיטימית. לדבריהם, התרבות הישראלית צריכה להיות נטועה במרחב התרבותי־גאוגרפי שלה – אגן הים התיכון – והמוזיקה המזרחית, הממזגת פופ ורוק עם מקורות ערביים, יווניים וטורקיים ועם מסורות יהודיות מארצות האסלאם, מבטאת בדיוק את השייכות הזאת.
היכן במאמר:
מבנה תשובה מלא: הטענה (המוזיקה שלנו ישראלית ולגיטימית) + הנימוק (התרבות הישראלית שייכת למרחב הים התיכוני, והמוזיקה המזרחית מבטאת אותו).
טעות נפוצה: לענות במה שקרה אחרי המאבק ("היום הם בקדמת הבמה", "אביהו מדינה וזוהר ארגוב זוכים להכרה") – זו התוצאה, לא ההצדקה. השאלה היא כיצד הצדיקו, כלומר באיזה נימוק השתמשו.
סעיף ב
עמדתו של הכותב חיובית מאוד: לדעתו המוזיקה המזרחית (הפופ המזרחי) היא "הפופ הישראלי האמיתי", והיא נמצאת כיום במרכז הקונצנזוס הישראלי.
הסבר: לדבריו, מוזיקה זו משלבת את כל הניגודים המוזיקליים – שוליים ומרכז, מזרח ומערב – ולכן היא מייצגת את הישראליות כולה. הוא מציין גם שהזמרים המזרחים, שחוו בעבר קיפוח, מוכרים ואהובים כיום על כל תושבי ישראל (למשל אייל גולן ושרית חדד).
היכן במאמר (פסקה 4, שורות 19–25):
מבנה תשובה מלא: (1) העמדה – המוזיקה המזרחית היא הפופ הישראלי האמיתי, ומעמדה מרכזי. (2) ההסבר – הנימוק של הכותב (שילוב כל הניגודים) ועדות למעמדה (זמרים שנמצאים במרכז הקונצנזוס ומוכרים לכולם).
טעות נפוצה: לתאר רק את תולדות הפופ המזרחי ("התחיל בשנות השבעים, הושפע ממוזיקה יוונית") בלי לנסח את העמדה של הכותב. מילות העמדה "לדעתי" ו"להערכתי" הן הרמז.
שאלה 4 · שאלות שיש עליהן תשובה במאמר 2
לפניך ארבע שאלות. הקף את המספרים של שתי השאלות שיש עליהן תשובה במאמר 2.
(1) על סמך מה נקבעת החשיבות של מוזיקה פופולרית?
(2) מה הם המקורות של המוזיקה המזרחית?
(3) מה הם המקורות המוזיקליים של שירי ארץ־ישראל?
(4) האם המוזיקה המזרחית מושמעת גם בשאר מדינות אגן הים התיכון?
על פי מאמר 2, ענה על שתי השאלות שהקפת.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
(1) ו־(2).
שיטה: בודקים כל שאלה מול המאמר. שאלה "שיש עליה תשובה" היא שאלה שהמאמר עונה עליה במפורש.
טעות נפוצה: לבחור את (3) כי פסקה 3 עוסקת בשירי ארץ־ישראל. הנושא מופיע, אבל התשובה לשאלה הספציפית (המקורות המוזיקליים) אינה מופיעה.
סעיף ב
(1) חשיבותה של המוזיקה הפופולרית נקבעת על פי שני היבטים: ראשית, מספר ההשמעות והיקף המכירות; שנית, השפעתה על החברה – סגנונות של מוזיקה פופולרית הם כלי תרבותי שבאמצעותו קבוצות וקהילות שונות מגבשות את זהותן.
(2) המוזיקה המזרחית ממזגת פופ ורוק עכשוויים עם מוזיקה ממקורות ערביים מגוונים וממקורות יווניים וטורקיים, ויש בה זיקה למסורות יהודיות מארצות האסלאם.
שאלה (1) – 3 נקודות. שורות 5–8. התשובה המלאה כוללת את שני ההיבטים: (א) מספר ההשמעות והיקף המכירות; (ב) ההשפעה על החברה – גיבוש הזהות של קבוצות וקהילות. המילים "ראשית" ו"שנית" במאמר מסמנות שיש שני רכיבים, ויש להביא את שניהם.
שאלה (2) – 3 נקודות. שורות 20–22. התשובה המלאה מונה את המקורות: פופ ורוק עכשוויים; מוזיקה ממקורות ערביים; מקורות יווניים וטורקיים; מסורות יהודיות מארצות האסלאם. כדאי להביא את כולם, או לפחות את רובם.
ניסוח: עונים במשפטים שלמים ובמילים שלך, לא בהעתקה מילה במילה של כל הפסקה.
טעות נפוצה: בשאלה (1) להביא רק היבט אחד (למשל רק המכירות). בשאלה (2) לכתוב רק "מוזיקה ים תיכונית" – זה תיאור כללי, לא פירוט המקורות.
חלק ראשון — הבנה והבעה / פרק ב: הבעה (25 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחר באחד מן הנושאים 5–6, וכתוב עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
תוכל לכתוב טיוטה בעמודים 9–10.
שאלה 5 · מאמר טיעון: עברית או אנגלית באירוויזיון
בשנים האחרונות השירים שמייצגים את ישראל באירוויזיון הם בשפה האנגלית.
כתוב מאמר טיעון, ובו דון בשאלה אם את השירים המייצגים את ישראל בתחרויות בין־לאומיות צריך לשיר בשפה העברית או בשפה המובנת לקהל הרחב בעולם. נמק את דבריך.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 5
ישראל צריכה לשיר בעברית
בשנים האחרונות רוב השירים שמייצגים את ישראל באירוויזיון נכתבים באנגלית. אומנם תחרות האירוויזיון היא תחרות בין־לאומית, וחשוב שהקהל באירופה יבין את השיר, אך לדעתי השיר הישראלי צריך להיות מושר בעברית, ולכל היותר לשלב בו שורות אחדות באנגלית.
ראשית, השיר באירוויזיון הוא כרטיס הביקור התרבותי של המדינה. כל מדינה שולחת לתחרות נציג שאמור להציג לעולם משהו ייחודי מתרבותה. אם כל המשתתפים שרים באותה שפה ובאותו סגנון, התחרות נעשית אחידה ומשעממת. העברית היא חלק בלתי נפרד מן הזהות הישראלית: זו שפה עתיקה שהתחדשה, ויש בה צליל מיוחד שאין לשום שפה אחרת. כששיר בעברית נשמע על במה אירופית, הוא מספר לצופים מי אנחנו. נוסף על כך, הנציג באירוויזיון מייצג גם את הציבור בבית, ורבים מן הצופים בישראל רוצים להזדהות עם שיר שנכתב בשפתם.
שנית, ההיסטוריה של התחרות מראה ששפה מקומית אינה מכשול להצלחה. ישראל זכתה במקום הראשון בשנת 1978 עם "אבניבי" ובשנת 1979 עם "הללויה", ושני השירים הושרו בעברית. גם מדינות אחרות זכו בשירים בשפת המקור: בשנת 2017, למשל, זכתה פורטוגל בשיר שקט שהושר כולו בפורטוגזית, שפה שרוב הצופים באירופה אינם מבינים. הקהל מתחבר בעיקר ללחן, לביצוע ולרגש, ולא בהכרח למילים.
מצדדי השירה באנגלית טוענים כי שיר שהמילים שלו מובנות לקהל הרחב מקבל יותר קולות. אכן, הבנת המילים יכולה לעזור, אך אפשר להשיג זאת גם בדרך אחרת: לשלב בשיר פזמון חוזר באנגלית, או לכתוב שורות מפתח שקל לזכור. כך השיר יישאר ישראלי ובכל זאת יהיה נגיש לצופים. ויתור מוחלט על העברית הוא מחיר גבוה מדי בעבור כמה נקודות נוספות, ואין כל ערובה שהשירה באנגלית אכן תביא אותן. שיר באנגלית אף עלול להיבלע בין עשרות שירים דומים לו.
לסיכום, האירוויזיון הוא הזדמנות להציג לעולם את התרבות הישראלית, והשפה העברית היא לב התרבות הזאת. לכן ראוי שנציגי ישראל ישירו בעברית ויגאו בה, ובמידת הצורך ישלבו בשיר מעט אנגלית כדי לקרב אליו את הקהל.
(מספר מילים: 288, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("ישראל צריכה לשיר בעברית"), ולא כהעתקה של הנושא.
2. פתיחה – הצגת התופעה (שירים באנגלית), הודאה בשיקול הנגדי ("אומנם... חשוב שהקהל יבין") והצגת העמדה במפורש: לשיר בעברית, ולכל היותר לשלב מעט אנגלית.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – השיר הוא כרטיס הביקור התרבותי של המדינה; העברית היא לב הזהות הישראלית; גם הציבור בבית רוצה להזדהות עם השיר.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – שפה מקומית אינה מכשול: "אבניבי" (1978) ו"הללויה" (1979) זכו בעברית, ופורטוגל זכתה ב־2017 בשיר בפורטוגזית.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מצדדי השירה באנגלית טוענים... אכן... אך") – הצגה הוגנת של טענת ההבנה, הודאה חלקית בה, והצעת פתרון (פזמון חוזר באנגלית) שמחליש אותה.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש, בלי נימוק חדש.
מילות קישור: אומנם... אך (ויתור); ראשית, שנית (מנייה); נוסף על כך (הוספה); למשל (דוגמה); אכן... אך (הודאה והסתייגות); כך (תוצאה); לכן, לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן: עמדה אחת ברורה ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה. כל נימוק מפותח ומלווה בדוגמה ממשית (שירים, שנים, מדינה). יש התייחסות לעמדה הנגדית – סימן לחשיבה ביקורתית.
מבנה וארגון: פתיחה, שלוש פסקות גוף וסיום. כל רעיון בפסקה נפרדת, ומילות קישור מובילות את הקורא מנימוק לנימוק.
לשון: משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; התאם במין ובמספר ("השירים... נכתבים", "הנציג... מייצג"); פיסוק נכון – נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט; כתיב מלא תקני ("אומנם").
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שיש לשיר באנגלית, למשל: מטרת התחרות היא לזכות, ושיר מובן מקבל יותר קולות; המוזיקה הפופולרית כיום גלובלית, ורוב השירים בתחרות מושרים באנגלית; שיר באנגלית יכול לפרסם את ישראל ואת אומניה בעולם. במקרה כזה יש להפריך את טענת הזהות (למשל: הזהות מתבטאת גם בלחן ובביצוע). הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: עמדה מתנדנדת בלי הכרעה; נימוקים בלי דוגמות; רשימה של טענות בלי פיתוח; סיום שמוסיף נימוק חדש; היקף קצר בהרבה מכ־300 מילים.
שאלה 6 · מאמר טיעון: גבולות הנאמנות בין חברים
בחברת בני נוער מי שמתלונן על חברו נחשב "מלשן" ומסתכן בנידוי חברתי.
כתוב מאמר טיעון, ובו דון בשאלה מה הם גבולות הנאמנות בין חברים. בכתיבתך תוכל להתייחס לדיווח על מעשי אלימות, שתיית אלכוהול, נטילת סמים ועוד. בסס את דבריך על ניסיונך האישי ועל ניסיון חבריך.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 6
חברות אמיתית אינה שתיקה
בחברת בני הנוער נחשבת ההלשנה לאחד החטאים החמורים ביותר. מי שמספר למבוגר על מעשה של חבר עלול לקבל את הכינוי "מלשן" ולמצוא את עצמו מחוץ לחבורה. אך האם נאמנות לחבר פירושה לשתוק תמיד? לדעתי לנאמנות יש גבול ברור: כאשר חבר מסכן את עצמו או פוגע באחר, חובתנו לפעול, גם במחיר של כינוי מעליב.
ראשית, נאמנות אמיתית נמדדת בדאגה לטובתו של החבר, ולא בשמירה על סודותיו בכל מחיר. בכיתה שלי היה נער ששתה אלכוהול בכל מסיבה, ופעם אחת איבד את הכרתו. חבריו פחדו להיות "מלשנים" ולא סיפרו לאיש. רק כשאחת החברות פנתה ליועצת, הוא קיבל עזרה. בהתחלה כעס עליה, אבל כעבור כמה חודשים הודה לה. השתיקה לא הייתה נאמנות, אלא הפקרה: אילו המשיכו חבריו לשתוק, הסוף היה עלול להיות טרגי.
שנית, הנאמנות לחבר אינה יכולה לבוא על חשבון אדם אחר. כאשר חבר מבצע מעשי אלימות או מתעלל בתלמיד חלש, השתיקה הופכת אותנו לשותפים. חבר שלי סיפר לי שבשכבה שלו הוחרם תלמיד והוכה שוב ושוב, ואיש לא העז לדווח. הפגיעה נמשכה חודשים ארוכים, והתלמיד המוחרם עבר לבסוף לבית ספר אחר. כל מי שידע ושתק נשא באחריות חלקית למה שקרה לו. ערכים כמו הגינות ואחריות כלפי החלש חשובים יותר מן הרצון להיות מקובל.
יש הטוענים כי דיווח למבוגרים פוגע באמון שבין חברים, וכי צריך לפתור בעיות בתוך החבורה. אכן, במקרים קלים, כמו איחור או העתקה בשיעורי בית, עדיף לדבר עם החבר ישירות ולא לרוץ למורה. עם זאת, כאשר מדובר בסמים, באלכוהול או באלימות, בני נוער אינם יכולים להתמודד לבד, ופנייה למבוגר היא הדרך היחידה לעצור את הסכנה. אפשר גם לפנות בדיסקרטיות, כך שהחבר לא ייחשף מול כולם.
לסיכום, הנאמנות לחברים היא ערך חשוב, אך היא נגמרת במקום שבו מתחילה סכנה לחיים או פגיעה באחר. מי שמדווח במצב כזה אינו "מלשן", אלא חבר אמיתי, שמוכן לשלם מחיר חברתי כדי להגן על מי שחשוב לו. הגיע הזמן שגם בני הנוער יבינו זאת.
(מספר מילים: 297, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("חברות אמיתית אינה שתיקה").
2. פתיחה – הצגת התופעה (הכינוי "מלשן" והנידוי), שאלה רטורית שממקדת את הסוגיה, והצגת העמדה: לנאמנות יש גבול – סכנה לחבר או פגיעה באחר.
3. נימוק ראשון + דוגמה מניסיון אישי ("ראשית") – נאמנות היא דאגה לטובת החבר; הדוגמה של הנער ששתה אלכוהול ואיבד את הכרתו.
4. נימוק שני + דוגמה מניסיון של חבר ("שנית") – הנאמנות אינה יכולה לבוא על חשבון אדם אחר; הדוגמה של התלמיד המוחרם והמוכה.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("יש הטוענים... אכן... עם זאת") – הודאה שבמקרים קלים עדיף לפתור בתוך החבורה, והגבלה: בסמים, באלכוהול ובאלימות חייבים לפנות למבוגר.
6. סיום ("לסיכום") – ניסוח מחודש של העמדה והגדרה מחדש של "מלשן".
מילות קישור: אך (ניגוד); ראשית, שנית (מנייה); רק כש... (תנאי/זמן); אכן... עם זאת (הודאה והסתייגות); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן: הנושא דורש לבסס את הטיעון על ניסיון אישי ועל ניסיון של חברים – המאמר עושה זאת בשתי דוגמות קונקרטיות (אחת מן הכיתה של הכותב ואחת מסיפור של חבר). המאמר מתייחס לשלושת התחומים שהוצעו (אלכוהול, אלימות, סמים) ומשרטט גבול ברור – זה עיקר השאלה "מה הם גבולות הנאמנות".
מבנה וארגון: חמש פסקות; כל פסקת גוף נפתחת במשפט מפתח ומסתיימת במסקנה ("השתיקה לא הייתה נאמנות, אלא הפקרה").
לשון: משלב רשמי גם כשמתוארת חוויה אישית; המילה "מלשן" מופיעה במירכאות, כי זו מילה מן הדיבור; התאם ("ההלשנה נחשבת", "הנאמנות... נגמרת"); פיסוק נכון.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שהנאמנות לחברים כמעט מוחלטת, למשל: אמון הוא בסיס החברות, ומי שמדווח הורס אותו; בני נוער צריכים ללמוד לפתור בעיות בעצמם; דיווח עלול להחמיר את המצב ולהוביל לעונש במקום לעזרה. גם כאן נדרשים נימוקים, דוגמות מניסיון והפרכה של העמדה הנגדית.
טעויות נפוצות: לכתוב סיפור אישי ארוך במקום מאמר טיעון (הדוגמה משרתת את הנימוק, ולא להפך); לא לסמן גבול ברור ("תלוי במצב") בלי לפרט; משלב דיבורי ("לא יפה להלשין", "זה סתם"); היקף קצר בהרבה מכ־300 מילים.
חלק שני — לשון: תחביר ומערכת הצורות (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בפרק זה שש שאלות: שלוש מתחום התחביר (7–9) ושלוש מתחום מערכת הצורות (10–12).
ענה על ארבע מן השאלות 7–12. (לכל שאלה — 10 נקודות)
בשאלות שתבחר, ענה על כל הסעיפים.
תחביר
שאלה 7 · סוגי משפטים, פסוקיות, נושאים ונשואים
לפניך ארבעה משפטים. קרא אותם, וענה על הסעיפים שאחריהם.
(1) אומנם על תוכניות המציאות המוזיקליות נמתחה ביקורת קשה, אך בזכותן עלתה המודעות של מערכת החינוך לחשיבות הרוק הישראלי. ______
(2) יוצרי המוזיקה המזרחית רוצים שהציבור יראה במוזיקה שלהם מוזיקה ישראלית. ______
(3) שירי ארץ־ישראל מייצגים תפיסה הרואה את הישראליות במונחים של בדלנות מקומית. ______
(4) זה יותר משלושים שנה מתנהל ויכוח על אודות הערך התרבותי של המוזיקה המזרחית. ______
ציין ליד כל משפט את הסוג התחבירי שלו: פשוט, מורכב, איחוי (מחובר).
אם המשפט מורכב — תחם בו את הפסוקית וציין את תפקידה התחבירי.
במשפטים (1) ו־(2) ציין את כל הנושאים והנשואים.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) משפט איחוי (מחובר): [אומנם על תוכניות המציאות המוזיקליות נמתחה ביקורת קשה,] [אך בזכותן עלתה המודעות של מערכת החינוך לחשיבות הרוק הישראלי.]
(2) משפט מורכב: יוצרי המוזיקה המזרחית רוצים [שהציבור יראה במוזיקה שלהם מוזיקה ישראלית.] – פסוקית מושא.
(3) משפט מורכב: שירי ארץ־ישראל מייצגים תפיסה [הרואה את הישראליות במונחים של בדלנות מקומית.] – פסוקית לוואי.
(4) משפט פשוט.
שיטה: מסמנים בכל משפט את הנשואים. נשוא אחד – משפט פשוט. שני נשואים – בודקים: אם חלק אחד תלוי בחלק האחר ופותח במילת שעבוד (ש, כי, ה' הזיקה, אשר, כאשר...) – משפט מורכב; אם שני החלקים שווי מעמד ומחוברים במילת קישור של איחוי (ו, אבל, אך, לכן...) – משפט איחוי.
(1) איחוי. שני נשואים: "נמתחה", "עלתה". כל חלק עומד בפני עצמו כמשפט שלם, והחלקים מחוברים בצמד אומנם... אך – קשר של ויתור. "אך" היא מילת איחוי, ולכן שני האיברים שווי מעמד.
(2) מורכב – פסוקית מושא. העיקרי: "יוצרי המוזיקה המזרחית רוצים". שואלים: רוצים מה? – "שהציבור יראה במוזיקה שלהם מוזיקה ישראלית". הפסוקית משלימה את הפועל "רוצים" (פועל יוצא), ולכן היא פסוקית מושא. בדיקה בהמרה לשם: "רוצים בהכרה של הציבור במוזיקה שלהם".
(3) מורכב – פסוקית לוואי. ה' שלפני הבינוני "הרואה" היא ה' הזיקה, ומשמעה "ש" / "אשר": "תפיסה שרואה את הישראליות...". ה' הזיקה היא מילת שעבוד, ו"רואה" הוא נשוא (פועל בהווה) – כלומר יש כאן פסוקית. הפסוקית מתארת את שם העצם "תפיסה" (איזו תפיסה?), ולכן היא פסוקית לוואי.
(4) פשוט. נשוא אחד בלבד: "מתנהל" (נושא: ויכוח). "זה יותר משלושים שנה" הוא תיאור זמן (כמה זמן?), ו"על אודות הערך התרבותי..." הוא לוואי של "ויכוח". אין כאן מילת שעבוד ואין נשוא נוסף.
טעות נפוצה: לסמן את משפט (3) כפשוט, כי אין בו "ש". צריך לזכור ש־ה' + בינוני (הרואה, הכותב, המשקפים) = ש + בינוני, ולכן זו פסוקית. ובמשפט (1) – לסמן משפט מורכב בגלל "אומנם"; ההכרעה נעשית לפי מילת הקישור "אך", שהיא מילת איחוי.
סעיף ב
משפט (1):
איבר א – נושא: ביקורת (קשה); נשוא: נמתחה.
איבר ב – נושא: המודעות (של מערכת החינוך...); נשוא: עלתה.
משפט (2):
במשפט העיקרי – נושא: יוצרי (המוזיקה המזרחית); נשוא: רוצים.
בפסוקית – נושא: הציבור; נשוא: יראה.
שיטה: מוצאים קודם את הנשוא (הפועל הנטוי), ואז שואלים "מי/מה + הנשוא?" ובודקים התאם במין ובמספר. כשיש יותר מנשוא אחד – לכל נשוא נושא משלו.
משפט (1):
משפט (2):
טעות נפוצה: לסמן במשפט (1) את "תוכניות המציאות" כנושא של "נמתחה" – הן רבות ואינן מתאימות לנשוא ביחידה; הן המושא. ובמשפט (2) – לשכוח את הנושא והנשוא שבתוך הפסוקית.
שאלה 8 · פסוקיות תיאור, קשרים לוגיים, המרה לדיבור ישיר
לפניך ארבעה משפטים מורכבים.
(1) אף על פי שנמתחה ביקורת על תוכניות המציאות המוזיקליות, הן זכו לאחוזי צפייה גבוהים מאוד.
(2) לעיתים קרובות זמרים ישראלים שרים באנגלית מאחר שהם מתכננים קריירה בין־לאומית.
(3) אירועים מוזיקליים רבים נערכים באיצטדיוני ספורט כדי שקהל רב יצפה בהם.
(4) להקת כוורת התפרקה סופית לאחר שסיימה את הופעתה בפארק הירקון בקיץ תשע"ג.
בכל משפט תחם את הפסוקית.
קבע את הקֶשֶׁר הלוגי בכל משפט.
משפט (1): ______
משפט (2): ______
משפט (3): ______
משפט (4): ______
לפניך משפט נוסף.
החשדות נגד הזמר הידוע לא הוכחו, עם זאת שיריו אינם מושמעים ברדיו עוד.
לאיזה מן המשפטים (1)–(4) יש אותו קשר לוגי כמו הקשר הלוגי שבמשפט זה? ______
לפניך משפט.
יוצרי המוזיקה המזרחית הודיעו שהם לא יוותרו על דרישתם שהמוזיקה שלהם תיחשב מוזיקה ישראלית לגיטימית.
המר את המשפט הנתון במשפט במבנה של דיבור ישיר.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
(1) [אף על פי שנמתחה ביקורת על תוכניות המציאות המוזיקליות,] הן זכו לאחוזי צפייה גבוהים מאוד.
(2) לעיתים קרובות זמרים ישראלים שרים באנגלית [מאחר שהם מתכננים קריירה בין־לאומית.]
(3) אירועים מוזיקליים רבים נערכים באיצטדיוני ספורט [כדי שקהל רב יצפה בהם.]
(4) להקת כוורת התפרקה סופית [לאחר שסיימה את הופעתה בפארק הירקון בקיץ תשע"ג.]
שיטה: הפסוקית מתחילה במילת השעבוד (כולל מילת היחס או התואר שלפני ה"ש": אף על פי ש, מאחר ש, כדי ש, לאחר ש) ונמשכת עד סוף הנשוא שלה ומשלימיו. מה שנשאר הוא המשפט העיקרי.
בכל ארבעת המשפטים הפסוקית היא פסוקית תיאור – היא מתארת את הנסיבות של המשפט העיקרי.
טעות נפוצה: לתחום בלי מילת השעבוד המורכבת (למשל להתחיל את הפסוקית מ"שנמתחה" ולהשאיר "אף על פי" בחוץ).
סעיף ב
משפט (1): ויתור.
משפט (2): סיבה.
משפט (3): תכלית.
משפט (4): זמן.
הקשר נקבע לפי מילת הקישור ולפי המשמעות:
טעות נפוצה: לבלבל בין סיבה לתכלית. סיבה – מה גרם לפעולה (קרה קודם); תכלית – מה רוצים להשיג באמצעות הפעולה (יקרה אחריה).
סעיף ג
משפט (1) – קשר של ויתור.
"עם זאת" היא מילת קישור של ויתור: החשדות לא הוכחו, וציפינו שהשירים יחזרו להיות מושמעים – ובכל זאת הם אינם מושמעים. זה אותו קשר כמו ב"אף על פי ש" שבמשפט (1).
ההבדל הוא רק במבנה: במשפט (1) הוויתור מובע בפסוקית (משפט מורכב), וכאן הוא מובע במשפט איחוי ("עם זאת" מחברת שני איברים שווי מעמד). אפשר לבדוק בהמרה: "אף על פי שהחשדות נגד הזמר הידוע לא הוכחו, שיריו אינם מושמעים ברדיו עוד" – המשמעות נשמרת.
טעות נפוצה: לבחור "ניגוד" ולחפש משפט כזה. "עם זאת" מסמנת ויתור – תוצאה שמנוגדת לציפייה – ולכן המשפט המתאים הוא (1).
סעיף ד
יוצרי המוזיקה המזרחית הודיעו: "לא נוותר על דרישתנו שהמוזיקה שלנו תיחשב מוזיקה ישראלית לגיטימית".
כללי ההמרה מדיבור עקיף לדיבור ישיר:
1. מוחקים את מילת השעבוד "ש" שאחרי פועל האמירה.
2. אחרי פועל האמירה ("הודיעו") שמים נקודתיים, ואת הדברים עצמם – בתוך מירכאות.
3. מעבירים את הגוף לגוף הדובר: "הם לא יוותרו" ← "(אנחנו) לא נוותר"; "דרישתם" ← "דרישתנו"; "שלהם" ← "שלנו".
שימו לב: ה"ש" השנייה ("שהמוזיקה שלנו תיחשב") נשארת, כי היא חלק מדברי היוצרים עצמם (פסוקית לוואי של "דרישתנו").
טעות נפוצה: להשאיר את הגוף השלישי בתוך המירכאות ("הודיעו: 'הם לא יוותרו על דרישתם'") – אז זה ציטוט של מישהו אחר, לא דברי היוצרים עצמם; או לשכוח את הנקודתיים והמירכאות.
שאלה 9 · תיקון שיבושי התאם, אוגד ונושא, תפקידים תחביריים
לפניך משפט ובו שלושה שיבושים מתחום התחביר.
סגנונות של מוזיקה הן כלי תרבותי שמאפשרות לקבוצות בחברה לגבש את זהותם.
העתק כל אחד מן השיבושים ותקן אותו.
לא במיקוד תשפ"ז
נסח נימוק משותף לתיקוניך. התבסס על מונחים תחביריים.
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך קטע ובו שלוש מילים מודגשות.
אחת התופעות החשובות במוזיקה בישראל היא(1) השפעתן של תוכניות המציאות על החינוך. הן(2) החזירו אל הזיכרון הקולקטיבי של הציבור הישראלי שירים נשכחים. יוזמות חדשות להוראת נגינה בבתי ספר הן(3) שינוי מרענן שמתרחש בזכות תוכניות המציאות האלה.
— מן המילים המודגשות, הקף את המילה היוצאת דופן מבחינת תפקידה התחבירי.
— מהו תפקידה התחבירי של המילה היוצאת דופן? ______
— מהו התפקיד התחבירי המשותף לשתי המילים האחרות? ______
לפניך ארבעה משפטים ובהם מודגשת המילה "מוזיקה". בכל אחד מן המשפטים, ציין את התפקיד התחבירי של המילה (בחר את התפקיד התחבירי מן האפשרויות האלה: נושא, נשוא, מושא, תיאור, לוואי).
(1) המוזיקה שינתה את פניה כי השפיעו עליה מגוון סגנונות. ______
(2) אחת התופעות החשובות במוזיקה בישראל היא השפעתן של תוכניות מציאות עליה. ______
(3) זמרי הפופ יוצקים את המוזיקה המסורתית לתבניות מערביות מקובלות. ______
(4) נושא הטקסט הוא מוזיקה. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
הן ← הם
שמאפשרות ← שמאפשר
זהותם ← זהותן
המשפט המתוקן: סגנונות של מוזיקה הם כלי תרבותי שמאפשר לקבוצות בחברה לגבש את זהותן.
שיטה: בודקים כל מילה המתייחסת לשם אחר – אוגד, נשוא, כינוי חבור – ושואלים: לאיזה שם היא מתייחסת? מה המין והמספר שלו?
1. הן ← הם. "הן" כאן הוא אוגד – מילה שמקשרת בין הנושא "סגנונות" לבין הנשוא השמני "כלי תרבותי". האוגד מתאים לנושא: "סגנונות" – זכר, רבים, ולכן "הם".
2. שמאפשרות ← שמאפשר. הפסוקית "שמאפשר..." היא פסוקית לוואי של "כלי". הנשוא בפסוקית צריך להתאים לשם שהיא מתארת: "כלי" – זכר, יחיד, ולכן "שמאפשר".
3. זהותם ← זהותן. הכינוי החבור ("־ם") מתייחס ל"קבוצות" – הקבוצות הן שמגבשות את זהותן. "קבוצות" – נקבה, רבות, ולכן "זהותן".
טעות נפוצה: לתקן את "שמאפשרות" ל"שמאפשרים" (התאם ל"סגנונות"). הפסוקית מתארת את השם הקרוב לה – "כלי".
סעיף ב
בכל השיבושים הופר כלל ההתאם: כל רכיב במשפט צריך להתאים במין ובמספר לשם שאליו הוא מתייחס – האוגד מתאים לנושא (סגנונות – הם), הנשוא בפסוקית הלוואי מתאים לשם המתואר (כלי – מאפשר), והכינוי החבור מתאים לשם שהוא מחליף (קבוצות – זהותן).
מה נדרש: נימוק אחד שמסביר את שלושת התיקונים במונחים תחביריים. המונח המרכזי הוא התאם (התאמה במין ובמספר).
כדי שהנימוק יהיה מלא, כדאי לפרט את שלושת הזוגות:
טעות נפוצה: לכתוב נימוק כללי בלי מונחים ("כי זה לא מתאים"), או לכתוב "לשון זכר ולשון נקבה" בלי לציין בין אילו רכיבים צריך להיות התאם.
סעיף ג
המילה היוצאת דופן: הן(2).
תפקידה התחבירי: נושא.
התפקיד המשותף לשתי האחרות (היא(1), הן(3)): אוגד.
איך מבחינים בין כינוי גוף בתפקיד נושא לבין אוגד: אוגד בא בין נושא לבין נשוא שמני (שם עצם או שם תואר), ומקשר ביניהם; אפשר להשמיט אותו (לפעמים בשינוי קל), והמשפט נשאר שלם. נושא הוא מי שעושה את הפעולה של נשוא פועלי, ואי אפשר להשמיט אותו.
טעות נפוצה: לסמן את כל שלוש המילים כנושא, כי כולן כינויי גוף. כדי להכריע, מחפשים אם יש במשפט נושא אחר לפני הכינוי.
סעיף ד
(1) נושא.
(2) לוואי.
(3) מושא.
(4) נשוא.
שיטה: בכל משפט מוצאים את הנשוא ושואלים את השאלה המתאימה.
טעות נפוצה: ב־(2) לסמן תיאור (מקום) בגלל ה־ב' – אבל "במוזיקה" אינו מתאר היכן קרתה פעולה, אלא מאפיין את "התופעות". ב־(4) – לסמן נושא, בגלל המילה "נושא" שבמשפט או כי "מוזיקה" היא נושא הדיון.
מערכת הצורות
שאלה 10 · פעלים סבילים: שורש, בניין, זמן והצורה הפעילה
לפניך טבלה ובה פעלים סבילים מודגשים. השלם את הטבלה לפי ההוראות.
| שורש | בניין | זמן | הצורה הפעילה (באותו הזמן ובאותו הגוף) | |
|---|---|---|---|---|
| המוזיקה הישראלית מֻרְכֶּבֶת מסגנונות רבים. | ||||
| השיר "הללויה" אָהוּב על אזרחי ישראל. | ||||
| בקרוב תֻּגַּשׁ הצעה להקמת תחנת מוזיקה חדשה ברדיו. | ||||
| השיר העברי תֻּרְגַּם לחמש שפות. |
◂ פתרון מלא לשאלה 10
| שורש | בניין | זמן | הצורה הפעילה | |
|---|---|---|---|---|
| מֻרְכֶּבֶת | ר-כ-ב | הופעל | הווה | מַרְכִּיבָה |
| אָהוּב | א-ה-ב | קל (פעל) – בינוני פעול | הווה | אוֹהֵב |
| תֻּגַּשׁ | נ-ג-ש | הופעל | עתיד | תַּגִּישׁ |
| תֻּרְגַּם | ת-ר-ג-ם | פועל (פֻּעַל) | עבר | תִּרְגֵּם |
השיטה: מזהים את סימני הבניין הסביל, משחזרים את השורש, ואז מעבירים לבניין הפעיל המקביל (הופעל ← הפעיל, פועל ← פיעל, בינוני פעול של קל ← קל), באותו זמן ובאותו גוף. הצמדים: קל – בינוני פעול, פיעל – פועל, הפעיל – הופעל.
טעות נפוצה: לנתח את תֻּרְגַּם כעתיד (בגלל ה־ת' בהתחלה) ולתת שורש ר-ג-ם; לתת לתֻּגַּשׁ שורש ג-ש-ש או ג-ו-ש; לכתוב "נפעל" כבניין של אהוב, או לכתוב צורה פעילה בזמן אחר ("הרכיבה" במקום "מרכיבה").
שאלה 11 · גזרה וזמן, פועל זהה בשני בניינים, צורות תקינות, שמות פעולה
לפניך משפטים, ובהם פעלים מודגשים.
— הַקִּיפוּ את הבמה בחבלים!
— באופן מפתיע שופטי תוכנית המציאות הִדִּיחוּ את חביב הקהל.
— המתמודד נִצַּל מהדחה.
— לזוכה בתחרות הֻצְּעָה מלגת לימודים.
(1) מהו הפועל היוצא דופן מבחינת הגזרה? ______
(2) מהו הפועל היוצא דופן מבחינת הזמן? ______
(3) מהו הזמן המשותף לשאר הפעלים? ______
לא במיקוד תשפ"ז
לפניך שני משפטים.
(1) המופע המוזיקלי נִפְתַּח(1) במחרוזת שירים עבריים.
(2) הסדרן הודיע: לא נִפְתַּח(2) את המופע עד שתכבו את כל המכשירים הניידים.
בטבלה שלפניך נתח את שני הפעלים.
| הפועל | שורש | בניין | זמן | גוף |
|---|---|---|---|---|
| נִפְתַּח(1) | ||||
| נִפְתַּח(2) |
הקף את הצורה הנכונה בכל אחד מן המשפטים.
(1) דני: "אני לא מֵכִּיר/מַכִּיר את הזמר הזה".
(2) רוני: "הִכָּנֵס/כָּנֵס לאתר יוטיוב, ושם תוכל להאזין לזמר".
לפניך זוגות של שמות פעולה.
(1) הקף את הזוגות שבהם שמות הפעולה הם מאותו הבניין.
הִסְתַּכְּלוּת — הִשָּׂרְדוּת ______
קַבָּלָה — הַצָּגָה ______
הֶבֵּט — הַשָּׂגָה ______
יְצִירָה — הַצְלָחָה ______
גִּבּוּשׁ — פַּרְנָסָה ______
שְׂרֵפָה — נְשִׁירָה ______
(2) ציין ליד כל זוג שהקפת את הבניין המשותף.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
סעיף א
(1) הֻצְּעָה (שורש י-צ-ע, גזרת פ"י / פ"צ; שאר הפעלים מגזרת פ"נ).
(2) הַקִּיפוּ (ציווי).
(3) עבר.
שלב 1 – משחזרים לכל פועל שורש, בניין וזמן:
שלב 2 – משווים:
(1) שלושה פעלים מגזרת פ"נ (נ-ק-ף, נ-ד-ח, נ-צ-ל), ואחד מגזרת פ"י (פ"צ) – הֻצְּעָה. שימו לב: בכל הפעלים יש דגש באות הראשונה של השורש שנשארה, ולכן הם נראים דומים; רק שחזור השורש מגלה את ההבדל.
(2) שלושה פעלים בעבר, ואחד בציווי – הַקִּיפוּ.
(3) הזמן המשותף: עבר.
טעות נפוצה: לתת ל"הֻצְּעָה" שורש נ-צ-ע (בגלל הדגש, כמו בשאר הפעלים) ולכן לא לזהות אותו כיוצא דופן; או לסמן את "הַקִּיפוּ" כעבר ("הקיפו" בעבר נכתב הִקִּיפוּ – בחיריק).
סעיף ב
| הפועל | שורש | בניין | זמן | גוף |
|---|---|---|---|---|
| נִפְתַּח(1) | פ-ת-ח | נפעל | עבר | נסתר (הוא) |
| נִפְתַּח(2) | פ-ת-ח | קל (פעל) | עתיד | מדברים (אנחנו) |
הצורות זהות בכתיב ובניקוד, וההקשר מכריע:
סימני היכר: פועל עם מושא ישיר ("את...") אינו יכול להיות בנפעל, שהוא בניין סביל/עומד.
טעות נפוצה: לנתח את שני הפעלים באותה דרך (נפעל, עבר), כי הם נראים זהים. תמיד בודקים את ההקשר: מי עושה את הפעולה ואם יש מושא.
סעיף ג
(1) מַכִּיר.
(2) הִכָּנֵס.
(1) מַכִּיר – השורש נ-כ-ר, בניין הפעיל (הִכִּיר), הווה. בהפעיל, הבינוני נפתח ב־מַ (מַקְטִיל): מַכִּיר, כמו מַפִּיל, מַגִּיעַ. הצורה "מֵכִּיר" שגויה – זו טעות דיבור נפוצה, אולי בהשפעת פעלים מגזרת ע"ו (מֵבִין, מֵקִים). ההבדל: מֵבִין מגזרת ע"ו (ב-י-ן), ואילו מַכִּיר מגזרת פ"נ – הנו"ן נבלעה ונשאר דגש בכ'.
(2) הִכָּנֵס – השורש כ-נ-ס, בניין נפעל (נִכְנַס), ציווי. הציווי בנפעל בנוי בתבנית הִקָּטֵל: הִכָּנֵס, כמו הִזָּהֵר, הִשָּׁאֵר. הצורה "כָּנֵס" (בלי הה"א) היא קיצור שגוי של לשון הדיבור.
טעות נפוצה: לבחור "כָּנֵס" כי כך אומרים בדיבור. בכתב תקני הציווי של נפעל תמיד נפתח בה"א.
סעיף ד
הֶבֵּט — הַשָּׂגָה: הפעיל.
גִּבּוּשׁ — פַּרְנָסָה: פיעל.
שְׂרֵפָה — נְשִׁירָה: קל (פעל).
שיטה: מזהים את משקל שם הפעולה ומתאימים אותו לבניין:
קל – קְטִילָה, קְטֵלָה (ומשקלים נוספים); נפעל – הִקָּטְלוּת; פיעל – קִטּוּל (ובמרובעים: קִטְלוּל, קַטְלָלָה); הפעיל – הַקְטָלָה (ובצורות מיוחדות גם הֶקְטֵל); התפעל – הִתְקַטְּלוּת.
טעות נפוצה: להחשיב את "הֶבֵּט" כשם של בניין קל, כי אין בו ה"א בתחילת המשקל בצורה המוכרת (הַקְטָלָה); או להחשיב את "קבלה – הצגה" כזוג, כי בשתיהן יש דגש באות השנייה.
שאלה 12 · דרכי תצורה; משמעות הסופית ־ית; משמעות משקל קַטָּל
לפניך שמות עצם מתחום המוזיקה. מיין אותם בטבלה שלפניך, על פי דרך התצורה שלהם.
שִׁירוֹן, כַּנָּר, פִּיּוּט, קְלִידָן, פִּזְמוֹנַאי, צְלִיל, חַמְשִׁיר, תִּזְמֹרֶת, רַמְקוֹל, מַחֲזֶמֶר
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי | הלחם בסיסים |
|---|---|---|
לפניך קבוצת שמות.
מַשָּׂאִית, חֲלָלִית, פַּחִית, מְכוֹנִית
— הקף את השם היוצא דופן מבחינת משמעות הצורן הסופי.
— מהי משמעות הצורן הסופי של השם היוצא דופן? ______
— מהי משמעות הצורן הסופי של שאר השמות בקבוצה? ______
לפניך קבוצת שמות.
סַפָּר, זַמָּר, צַיָּר, קַטָּר
— הקף את השם היוצא דופן מבחינת משמעות המשקל.
— מהי משמעות המשקל של שאר השמות בקבוצה? ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
| שורש ומשקל | בסיס וצורן סופי | הלחם בסיסים |
|---|---|---|
| כַּנָּר, פִּיּוּט, צְלִיל, תִּזְמֹרֶת | שִׁירוֹן, קְלִידָן, פִּזְמוֹנַאי | חַמְשִׁיר, רַמְקוֹל, מַחֲזֶמֶר |
איך מזהים:
שורש ומשקל:
בסיס וצורן סופי:
הלחם בסיסים:
טעות נפוצה: לסווג את "כַּנָּר" כבסיס (כינור) + צורן – אין בו סופית, הוא בנוי במשקל קַטָּל; לסווג את "שִׁירוֹן" כשורש ומשקל (ש-י-ר) – הבסיס "שיר" נשמר בשלמותו ונוספה לו הסופית ־וֹן.
סעיף ב
השם היוצא דופן: פַּחִית.
משמעות הצורן הסופי שלו: הקטנה (פח קטן).
משמעות הצורן הסופי של שאר השמות: כלי רכב.
הסופית ־ית יכולה לציין כמה משמעויות: כלי רכב, הקטנה, שפה (עברית), נקבה (תלמידית) ועוד.
טעות נפוצה: לכתוב "כלי" כמשמעות של פחית – זו משמעות כללית מדי. ההבדל שהשאלה מכוונת אליו הוא בין כלי רכב (משאית, חללית, מכונית) לבין הקטנה (פחית).
סעיף ג
השם היוצא דופן: קַטָּר.
משמעות המשקל של שאר השמות: בעלי מקצוע.
כל ארבעת השמות בנויים במשקל קַטָּל. המשמעות הבולטת של משקל זה היא בעלי מקצוע (או עיסוק קבוע): סַפָּר – מי שמספר שיער, זַמָּר – מי ששר, צַיָּר – מי שמצייר.
קַטָּר אינו אדם אלא כלי – הקרון המושך את הרכבת (מן השורש ק-ט-ר). לכן הוא יוצא דופן: משמעותו היא כלי/מכשיר. גם מילים כמו מַזְגָן נבנו לציון מכשירים, אבל במשקלים אחרים.
טעות נפוצה: לחפש הבדל בצורה או בגזרה (למשל "צַיָּר" עם יו"ד). השאלה שואלת על משמעות המשקל – בודקים מה כל מילה מציינת.