בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - קיץ 2019
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · קיץ · 11 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2019, כל 11 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון — הבנת הנקרא — 70 נקודות
פרק שני — הבעה בכתב — 30 נקודות
סה"כ — 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק ראשון — הבנת הנקרא (70 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שני מאמרים. קרא אותם וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.
קרא את המאמרים 1–2 שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
בפרק זה ענה על כל השאלות 1–9.
שאלה 1 · גורמים המשפיעים על האושר במקום העבודה
שני המאמרים מציינים כמה גורמים המשפיעים על האושר שלנו במקום העבודה.
הבא גורם אחד משותף הנזכר בשני המאמרים. (7 נקודות)
הבא ממאמר 2 גורם נוסף (שאינו נזכר במאמר 1) המשפיע על האושר שלנו במקום העבודה, והסבר מהי תרומתו לאדם העובד. (8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הגורם המשותף: משמעות – עבודה שהעובד מוצא בה משמעות (עבודה חשובה ומשמעותית בעיניו) תורמת לאושרו.
במאמר 1: כדי שאדם יהיה מאושר בעבודתו, העבודה צריכה להיראות לו "חשובה ומשמעותית", ו"אין זה חשוב כל כך מה האדם עושה, אלא המשמעות שהוא מוצא במה שהוא עושה" (שורות 25–29; וגם: אושר הוא שילוב בין הנאה ובין "עשייה שיש בה משמעות", שורות 16–17).
במאמר 2: "אנשים שיש להם עצמאות, משמעות וגיוון בעבודה מאושרים יותר מאחרים" (שורות 7–8), והעבודה מעניקה לנו "מטרות שיש להן משמעות" (שורה 13).
(תשובה נוספת מתקבלת: הקשרים החברתיים בעבודה – מאמר 1, שורות 54–56: "לקשרים בעבודה... יש חשיבות רבה"; מאמר 2, שורה 14: "מקום העבודה מספק לנו עמיתים, חברים קרובים ואפילו זוגיות".)
מה נדרש: גורם אחד שמופיע בשני המאמרים. תשובה מלאה מציינת את הגורם ומראה שהוא נזכר בכל אחד מן המאמרים (הפניה או ציטוט קצר מכל מאמר).
איך מוצאים: עוברים על הגורמים בכל מאמר ומחפשים חפיפה:
הגורמים המשותפים: משמעות וקשרים בין אנשים בעבודה. כל אחד מהם מתקבל.
ניסוח: כותבים משפט שלם: "גורם משותף הוא המשמעות שהאדם מוצא בעבודתו: במאמר 1... ובמאמר 2...".
טעות נפוצה: לבחור גורם שמופיע רק באחד המאמרים (למשל "עבודה מאתגרת", שמופיע רק במאמר 1, או "גיוון", שמופיע רק במאמר 2), או לכתוב מילה בודדת בלי להראות שהיא מופיעה בשני המאמרים.
סעיף ב
הגורם: הכנסה (משכורת נוחה) – "משכורת נוחה תורמים לאושרו של העובד" (שורות 6–7).
תרומתו לעובד: הכסף מגן על האדם מפני עוני ומבטיח לו שגשוג (שורות 11–13), כלומר ההכנסה מעניקה לעובד ביטחון כלכלי, ובזכותה הוא יכול לקיים את עצמו ואת משפחתו בלי דאגה, ולכן הוא מאושר יותר.
(גורמים נוספים מתקבלים, עם הסבר מתאים: תחושת זהות ומסגרת – העבודה נותנת לאדם הגדרה של "מי אני" וסדר יום קבוע (שורה 13); גיוון בעבודה – עבודה מגוונת אינה משעממת ומעוררת עניין (שורה 8); מעמד ותפקיד בכיר – הערכה מן הלקוחות ומעמד גבוה מחזקים את הביטחון העצמי ואת תחושת ההצלחה (שורות 9–10).)
שני רכיבים נדרשים: (1) גורם ממאמר 2 שאינו מופיע במאמר 1; (2) הסבר של תרומתו לעובד – למה הגורם הזה מגדיל את האושר. ההסבר הוא עיקר הניקוד, ולכן אין להסתפק בשם הגורם.
היכן במאמר 2:
איך בודקים שהגורם אינו במאמר 1: מאמר 1 עוסק במשמעות, באתגר, ביחס אישי, במטרה נעלה ובקשרים, ואינו מציג את המשכורת כגורם לאושר. ההפך הוא הנכון: הוא מציע לבדוק אם "הייתם עובדים בה גם ללא תמורה כספית" (שורה 23).
טעות נפוצה: לבחור "משמעות" או "עמיתים וחברים" – הם מופיעים גם במאמר 1 (ראו סעיף א). טעות נוספת: לבחור "עצמאות", שגם היא נזכרת במאמר 1 (שורות 47–48), אם כי שם בהקשר של חינוך ולא של אושר בעבודה.
שאלה 2 · טענה רווחת על עבודה ואושר
שני המאמרים מזכירים טענה הרווחת בציבור בנוגע לקשר בין עבודה לאושר בחיינו.
נסח את הטענה. (5 נקודות)
העתק מכל אחד מן המאמרים משפט שיציג את הטענה שהבאת בסעיף א. (6 נקודות)
מאמר 1: ______
מאמר 2: ______
מהו התפקיד הרטורי של טענה זו, ולשם מה הכותבים מביאים אותה? (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
הטענה הרווחת היא שאדם יהיה מאושר יותר אם לא יעבוד, כלומר עדיף לא לעבוד מאשר לעבוד.
היכן: מאמר 1, שורות 20–21: "בעולם שלנו יש מיתוס שקרי ולפיו עדיף שלא לעבוד מלעבוד". מאמר 2, שורה 26: "רבים מאמינים שהיו מאושרים יותר אילו יכלו שלא לעבוד".
מה נדרש: "נסח" פירושו לכתוב את הטענה במילים שלך, במשפט שלם אחד שמתאים לשני המאמרים. הניסוח צריך לכלול את שני הרכיבים: עבודה (או היעדר עבודה) ואושר.
שימו לב: "בציבור" – המילים "בעולם שלנו" (מאמר 1) ו"רבים מאמינים" (מאמר 2) הן הסימן שמדובר בדעה רווחת, ולא בדעת הכותבים.
טעות נפוצה: לכתוב את עמדת הכותבים ("עבודה מביאה אושר") במקום את הטענה הרווחת שהם דוחים, או לבחור את "השקר הנוסף" ממאמר 1 ("עבודה קלה טובה יותר מעבודה קשה") – הוא אינו מופיע במאמר 2.
סעיף ב
מאמר 1: "בעולם שלנו יש מיתוס שקרי ולפיו עדיף שלא לעבוד מלעבוד" (שורות 20–21).
מאמר 2: "רבים מאמינים שהיו מאושרים יותר אילו יכלו שלא לעבוד, אך זוהי טעות" (שורה 26).
מה נדרש: להעתיק משפט – כלומר לצטט מילה במילה, בתוך מירכאות, משפט אחד מכל מאמר. 3 נקודות לכל ציטוט.
איך מוצאים: מחפשים את הניסוח שהוא "תאום" של הטענה מסעיף א: הצירוף "שלא לעבוד" מופיע בשני המאמרים.
שימו לב: אפשר להעתיק רק את החלק הרלוונטי של המשפט (במאמר 2 – אפשר לעצור לפני "אך זוהי טעות"), אך אין לנסח מחדש. ניסוח במילים שלך אינו העתקה.
טעות נפוצה: להעתיק במאמר 1 את המשפט "שקר נוסף הוא שעבודה קלה טובה יותר מעבודה קשה" – זו טענה אחרת.
סעיף ג
התפקיד הרטורי: זוהי טענת נגד (טענה מנוגדת לעמדת הכותבים), שהכותבים מביאים כדי להפריך אותה.
לשם מה: כדי לחזק את עמדתם שעבודה דווקא תורמת לאושר. כשהם מציגים את הדעה הרווחת ומיד דוחים אותה ("מיתוס שקרי", "זוהי טעות"), הם מראים לקורא שהדעה המקובלת שגויה, ומשכנעים אותו לאמץ את עמדתם – שהעבודה, כל עבודה, יכולה להעניק אושר.
שלב 1 – לזהות את התפקיד: הכותבים אינם מסכימים עם הטענה. הדבר ניכר במילים שבהן הם מציגים אותה: מאמר 1 – "מיתוס שקרי" (שורה 20); מאמר 2 – "אך זוהי טעות" (שורה 26). טענה שהכותב מביא כדי לדחות אותה נקראת טענת נגד, והדחייה שלה היא הפרכה.
שלב 2 – להסביר את המטרה: הצגת טענת נגד והפרכתה היא אמצעי שכנוע: הכותב מראה שהוא מכיר את הדעה של הצד האחר, ובכל זאת עמדתו חזקה יותר. כך הוא מחזק את עמדתו בעיני הקורא.
תשובה מלאה כוללת שני רכיבים: (1) שם התפקיד – טענת נגד / טענה שמופרכת; (2) המטרה – חיזוק עמדת הכותבים שעבודה תורמת לאושר (3 נקודות לכל רכיב).
טעות נפוצה: לכתוב רק "כדי לשכנע" בלי לציין שהטענה מוצגת כדי להפריך אותה, או לטעון שזו טענה התומכת בעמדת הכותבים.
שאלה 3 · הורות הליקופטר והצלחה
במאמר 1 מובאת המסקנה של הכותבת ולפיה "הוֹרוּת הליקופטר" פוגעת בהצלחה של הצעירים שחוו אותה.
כיצד המחקרים שהכותבת מביאה על אנשים מצליחים (שורות 47–48) יכולים להסביר את המסקנה? (5 נקודות)
על סמך מאמר 1 ומתוך החוויה האישית שלך, האם אתה חושב ש"הורות הליקופטר" עלולה לפגוע בך או דווקא לקדם אותך? נמק את דבריך. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
המחקרים מראים שאנשים מצליחים חונכו לאחריות ולעצמאות כבר מגיל צעיר, ושכישורי הניהול שרכשו בחינוכם הם שתרמו להצלחתם. "הורות הליקופטר" היא ההפך מחינוך כזה: ההורים "מסתובבים" מעל ילדיהם כל הזמן ומחלצים אותם מכל צרה (שורות 38–40), ולכן הילדים אינם לומדים לקחת אחריות, לפעול בעצמם ולהתמודד עם קשיים. מכאן שהצעירים שחוו הורות כזאת לא רכשו את התכונות שמובילות להצלחה, ולכן הורות זו פוגעת בהצלחתם.
מבנה ההסקה (היקש):
1. הממצא (שורות 47–48): הצלחה ← חינוך לאחריות ולעצמאות מגיל צעיר + כישורי ניהול.
2. ההגדרה של "הורות הליקופטר" (שורות 38–40): ההורים מוכנים "לחלצם מכל צרה" – כלומר פותרים במקום הילד את בעיותיו.
3. המסקנה (שורה 49): הורות כזאת אינה מחנכת לאחריות ולעצמאות ← הילד אינו רוכש את מה שנדרש להצלחה ← "הורות הליקופטר" פוגעת בהצלחה.
תשובה מלאה צריכה לקשר בין שני הצדדים: מה המחקרים מצאו, ולמה הורות הליקופטר מנוגדת לכך. אפשר להוסיף ראיה מן המאמר: צעיר שחווה הורות כזאת רואה במנהל "דמות סמכותית כמו הוריו" ומתקשה לעבוד תחת לחץ (שורות 37–41) – סימן לחוסר עצמאות.
טעות נפוצה: לחזור על הממצא או על המסקנה בלבד, בלי להסביר את הקשר ביניהם (הניגוד בין חינוך לעצמאות ובין חילוץ הילד מכל צרה).
סעיף ב
(תשובה לדוגמה – העמדה ש"הורות הליקופטר" עלולה לפגוע בי)
אני חושב ש"הורות הליקופטר" עלולה לפגוע בי. על פי מאמר 1, אנשים מצליחים חונכו לאחריות ולעצמאות כבר מגיל צעיר, ואילו הורים שמחלצים את ילדם מכל צרה מונעים ממנו ללמוד להתמודד בעצמו. גם מניסיוני: כשהוריי פנו למורה בכל פעם שקיבלתי ציון נמוך, לא למדתי לבקש עזרה בעצמי ולתכנן את הלמידה שלי. רק כשהתחלתי לטפל בבעיות בעצמי, למשל לארגן לבד את ההכנה לבגרות, הרגשתי שאני עצמאי ובטוח יותר. לכן הגנה מוגזמת אולי נוחה לי עכשיו, אבל תפגע ביכולת שלי להצליח בעתיד בעבודה ובחיים.
מה נדרש: (1) עמדה ברורה – פוגעת או מקדמת; (2) נימוק המבוסס על מאמר 1; (3) נימוק מתוך החוויה האישית (דוגמה מוחשית מחייך). שני מקורות הנימוק נדרשים, ובלעדיהם התשובה חלקית.
נימוקים אפשריים מן המאמר:
מבנה מומלץ: עמדה ← נימוק מן המאמר (עם הפניה) ← דוגמה אישית ← משפט מסכם.
הציון אינו תלוי בעמדה אלא בבהירותה ובאיכות הנימוק. כתבו בגוף ראשון, במשלב תקני.
טעות נפוצה: להסתפק בדוגמה אישית בלי לקשר אותה למאמר, או לסכם את המאמר בלי להביע עמדה אישית.
שאלה 4 · שילוב קטע במאמר 2
לפניך קטע. קרא אותו, וענה על הסעיפים א–ב שאחריו.
"מחקר שבדק את תפיסות העבודה של מזכירוֹת בפנסילבניה הבחין בין שלוש תפיסות עבודה: עבודה לצורך פרנסה, עבודה שהיא קריירה ועבודה שהיא ייעוד. המסקנות היו שהמזכירות שראו בעבודתן ייעוד היו מאושרות יותר ובריאות יותר מאלה שראו בעבודתן קריירה. המאושרות עוד פחות היו אלה שראו בעבודתן מקור פרנסה בלבד".
(מעובד על פי "בדרך אל האושר", יעל אלנתן, דבר ראשון, 16/11/2018)
לו נתבקשת לשבץ קטע זה במאמר 2, היכן היית משבץ אותו? ציין בין אילו מספרי שורות. (4 נקודות)
מדוע בחרת לשבץ קטע זה דווקא בין שורות אלה? נמק את דבריך. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
בפסקה האחרונה (שורות 26–32): בשורה 30, אחרי המשפט "ההחלטה שלכם בנוגע לאופן שבו אתם רואים את עבודתכם — משרה סתמית, קריירה חשובה או ייעוד אמיתי — תלויה רק בכם, וגם הבחירה בכמה התלהבות, יצירתיות ויעילות תעסקו בה" (שורות 28–30), ולפני המשפט "מחקרים מלמדים שלאנשים שאינם מאושרים..." (שורות 30–32).
(מתקבל גם: בסוף הפסקה, אחרי שורה 32.)
איך מוצאים: מחפשים במאמר 2 את המקום שבו מופיע אותו רעיון – כאן הסימן הוא חזרה כמעט מילולית על שלוש התפיסות:
לכן הקטע שייך לפסקה האחרונה, מיד אחרי המשפט שמזכיר את שלוש התפיסות.
ניסוח התשובה: מציינים מספרי שורות (שורות 28–30, או "אחרי שורה 30, אחרי המילים 'תעסקו בה'"), וכדאי לצטט את המילים שאחריהן משבצים, כדי שהמקום יהיה חד־משמעי.
טעות נפוצה: לשבץ את הקטע בפסקה 2 (שורות 6–10), כי גם שם מדובר בגורמים לאושר. אבל שם אין התייחסות לאופן שבו העובד תופס את עבודתו.
סעיף ב
בשורות אלה הכותבת טוענת שהאופן שבו אדם רואה את עבודתו – "משרה סתמית, קריירה חשובה או ייעוד אמיתי" – תלוי בו, וממנו נגזר האושר שהעבודה תעניק לו. הקטע מתאר מחקר שבדק בדיוק את שלוש התפיסות האלה (פרנסה, קריירה, ייעוד) ומצא שמי שראו בעבודתן ייעוד היו המאושרות ביותר. לכן הקטע משמש ראיה מחקרית (ביסוס) לטענת הכותבת שתפיסת העבודה משפיעה על האושר, והוא משתלב גם עם המשפט הבא, שגם הוא פותח ב"מחקרים מלמדים".
שני רכיבים לנימוק:
1. התאמה בתוכן – אותן שלוש תפיסות עבודה בקטע ובמאמר (פרנסה = משרה סתמית; קריירה = קריירה חשובה; ייעוד = ייעוד אמיתי).
2. התפקיד של הקטע בטיעון – הכותבת מציגה טענה ("תלויה רק בכם... אם תחליטו שכך יהיה", שורות 27–30), והקטע מוסיף לה ראיה מחקרית: הסדר באושר (ייעוד > קריירה > פרנסה) מראה שכדאי לראות בעבודה ייעוד.
חיזוק: הפסקה כבר נשענת על מחקרים ("מחקרים מלמדים...", שורה 30), ולכן קטע המתאר מחקר נוסף משתלב בה באופן טבעי.
טעות נפוצה: לכתוב רק "כי שם מדברים על אותו נושא" בלי לפרט את המילים המשותפות ובלי להסביר שהקטע מבסס את טענת הכותבת.
שאלה 5 · החלפת צירוף: ביתר שאת
לפניך משפט ממאמר 1: "הקשר בין העבודה ובין החיים מחוץ לעבודה עולה לדיון ביתר שאת". (שורות 32–33)
כתוב את המשפט מחדש ובו המר את הצירוף "ביתר שאת" במילה או בצירוף אחר בלי לשנות את משמעות המשפט. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
הקשר בין העבודה ובין החיים מחוץ לעבודה עולה לדיון ביתר עוצמה (גם: בעוצמה רבה יותר / בתוקף רב יותר / בחריפות רבה יותר).
הפירוש: "ביתר שׂאת" – בעוצמה רבה יותר, בתוקף ובחריפות גדולים יותר ("שְׂאֵת" מן השורש נ־ש־א, במשמעות גובה ורוממות; הצירוף מקורו במקרא: "יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז", בראשית מט, ג).
ההקשר: בני דור ה־Z "מביאים עימם תפיסות חדשות" (שורות 31–32), ולכן הנושא עולה לדיון יותר מבעבר ובעוצמה רבה יותר.
מה נדרש: לכתוב את כל המשפט מחדש, ובו התחליף במקום הצירוף. אם כותבים רק את התחליף, התשובה אינה עונה על ההוראה.
בדיקה: הצבה – "עולה לדיון בעוצמה רבה יותר" – המשפט שומר על משמעותו.
טעות נפוצה: לפרש "שאת" כ"שאתה" או כ"שֶׁאַתְּ" ולכתוב תחליף חסר משמעות; או לבחור תחליף שמשנה את המשמעות ("בפעם הראשונה", "בשקט").
שאלה 6 · המילה שאינה מחליפה: נכספת
לפניך משפט ממאמר 1: "האם בעולם המתבסס על עבודה, עולם שבו האדם נחשב למשאב, אפשר בכלל למצוא את הדרך הנכספת לאושר?" (שורות 2–3)
לפניך ארבע מילים, הקף את המילה שאינה יכולה להחליף את המילה "נכספת" במשפט. (3 נקודות)
— מבוקשת
— גלויה
— נחשקת
— רצויה
◂ פתרון מלא לשאלה 6
גלויה
הפירוש: "נכספת" (מן השורש כ־ס־ף, "כיסופים", "נכסף" = השתוקק) – שמשתוקקים אליה, שרוצים בה מאוד.
בדיקה בהצבה: "הדרך המבוקשת לאושר", "הדרך הנחשקת לאושר", "הדרך הרצויה לאושר" – כל אלה שומרות על המשמעות (דרך שרוצים בה). "הדרך הגלויה לאושר" – פירושה דרך ידועה וחשופה, ולא דרך שמשתוקקים אליה; לכן "גלויה" אינה יכולה להחליף.
טעות נפוצה: לא לשים לב למילה "אינה" ולסמן מילה נרדפת.
שאלה 7 · צירופים עם הפועל להסב
לפניך משפט ממאמר 2: "יעילות ויצירתיות בעבודה מסיבות אושר לאדם". (שורות 15–16)
לפניך רשימת מילים. הקף רק את המילים שאפשר להוסיף לפניהן את הפועל "להסב". (6 נקודות)
נחת, קשב, רגש, נזק, עונג
◂ פתרון מלא לשאלה 7
נחת, נזק, עונג (להסב נחת, להסב נזק, להסב עונג)
הפירוש: "הֵסֵב" (שורש ס־ב־ב, בניין הפעיל) במשמעות זו – גרם, הביא לידי. "מסיבות אושר לאדם" = גורמות לאדם אושר. הפועל מצטרף לשמות של תוצאה או של תחושה שגורמים למישהו: הסב שמחה, הסב צער, הסב נזק.
בדיקה – האם אפשר להחליף ב"לגרום":
ניקוד: 2 נקודות לכל מילה נכונה; הקפת מילה שגויה מורידה ניקוד.
טעות נפוצה: להקיף "קשב" בגלל הדמיון לצירוף "להסב את תשומת הלב".
שאלה 8 · מילה נרדפת: נעלה
לפניך משפט ממאמר 1: "מה שמפתיע בבני דור ה־Z הוא שאם יש להם מטרה נעלה הם מתגייסים לה". (שורה 50)
מבין האפשרויות שלפניך, הקף את המילה שיכולה להחליף את המילה "נעלה" במשפט בלי לשנות את משמעותו. (3 נקודות)
— מעולה
— עליונה
— כללית
— עלומה
◂ פתרון מלא לשאלה 8
עליונה
הפירוש: "נעלה" (שורש ע־ל־ה, בניין נפעל) – רמה, נשגבה, בעלת ערך מוסרי גבוה. "מטרה נעלה" = מטרה חשובה וראויה שמעל לאינטרס האישי. בשורה 51 הכותבת מכנה אותה "מטרה ראויה".
למה "עליונה": "מטרה עליונה" – מטרה רמה וחשובה מכול, ששאר הדברים כפופים לה. מבין האפשרויות היא הקרובה ביותר במשמעות.
פסילת המסיחים: "מעולה" – טובה מאוד באיכותה (מוצר מעולה), לא בעלת ערך מוסרי רם; "כללית" – לא מסוימת, אין קשר; "עלומה" – נסתרת, לא ידועה (מן השורש ע־ל־ם), מסיח המבוסס על דמיון צלילי.
טעות נפוצה: לבחור "מעולה" בגלל הדמיון בשורש (ע־ל־ה) ובמשמעות החיובית.
שאלה 9 · מילה מנוגדת: מובהק
לפניך משפט ממאמר 2: "פסיכולוגים מרבים לציין שהמאפיין המובהק ביותר של אנשים מאושרים הוא החוזק של החברויות". (שורות 1–2)
מבין האפשרויות שלפניך, הקף את המילה שמשמעותה מנוגדת למילה "מובהק". (3 נקודות)
— מדויק
— בהיר
— ברור
— עמום
◂ פתרון מלא לשאלה 9
עמום
הפירוש: "מובהק" (שורש ב־ה־ק, כמו "בוהק") – ברור, בולט, שאין בו ספק. "המאפיין המובהק ביותר" = המאפיין הבולט והברור ביותר.
ההפך: "עמום" – לא ברור, מטושטש. לכן זו התשובה.
פסילת המסיחים: "מדויק", "בהיר" ו"ברור" קרובים במשמעותם ל"מובהק" – הם מילים נרדפות ולא מנוגדות.
טעות נפוצה: לסמן מילה נרדפת – יש לשים לב שהשאלה מבקשת מילה מנוגדת.
פרק שני — הבעה בכתב (30 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחר באחד מן הנושאים 10–11, וכתוב עליו מאמר בהיקף של 200–300 מילים לפי ההוראות.
תוכל לכתוב טיוטה בעמודים 11–12.
שאלה 10 · מאמר טיעון: העסקת בני נוער בשנת הלימודים
אחת המוסכמות בעולם המערבי בנוגע לתקופת הילדות והנערות היא שבני נוער צריכים ללמוד ולא לעבוד. עם זאת בני נוער רבים עובדים במגוון עבודות, הן בזמן שיש חופשה מבית הספר הן במהלך שנת הלימודים.
כתוב מאמר טיעון ובו דון בשאלה אם יש לאפשר העסקת בני נוער במהלך שנת הלימודים, או שיש להתיר להם לעבוד רק בזמן שיש חופשה מבית הספר. נמק את דבריך ובסס אותם על המאמרים או על ניסיונך האישי.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 10
עבודה בזמן הלימודים – כן, אבל במידה
בני נוער רבים בישראל עובדים: הם מלצרים, מוכרים בחנויות או מטפלים בילדים. רבים מהם עושים זאת לא רק בחופשות, אלא גם בשבועות שבין המבחנים. האם יש להתיר להם לעבוד במהלך שנת הלימודים? לדעתי, יש לאפשר זאת, בתנאי שהעבודה מוגבלת בהיקפה ואינה פוגעת בלימודים.
ראשית, עבודה מחנכת לאחריות ולעצמאות. נער שמגיע בזמן למשמרת, עומד בדרישות המעסיק ומרוויח את כספו בעצמו לומד ערכים שבית הספר מתקשה להקנות. יעל אלנתן מציינת במאמרה כי מחקרים על אנשים מצליחים מראים שהם חונכו לאחריות ולעצמאות כבר מגיל צעיר. עבודה קבועה במהלך השנה, ולא רק חודשיים בקיץ, מאפשרת לבני הנוער לרכוש הרגלים כאלה לאורך זמן, ולא רק להתנסות בהם לתקופה קצרה. יתרה מזו, בני נוער שעובדים לומדים להעריך את ערכו של הכסף, משום שהם יודעים כמה מאמץ נדרש כדי להרוויח אותו.
שנית, עבודה יכולה לתרום לתחושת המשמעות ולאושר של הצעיר. סוניה ליובומירסקי טוענת כי עבודה מעניקה לאדם תחושת זהות, מסגרת ומטרות, וגם עמיתים וחברים. נערה שעובדת פעמיים בשבוע בספרייה העירונית, למשל, פוגשת אנשים חדשים, מרגישה שהיא תורמת ולומדת לנהל את זמנה. דווקא הצורך לשלב בין עבודה ללימודים מלמד אותה לתכנן מראש ולקבוע סדרי עדיפויות.
אומנם יש הטוענים כי בגיל ההתבגרות על הצעירים להתמקד בלימודים בלבד, וכי עבודה בזמן שנת הלימודים תפגע בהישגיהם ובמנוחתם. יש ממש בחשש הזה, ולכן אין לאפשר עבודה בכל היקף. אך איסור גורף אינו הפתרון: אפשר לקבוע מספר שעות מרבי בשבוע ולאסור עבודה בלילות שלפני ימי לימודים. כך ייהנו בני הנוער מיתרונות העבודה בלי לוותר על הלימודים.
לסיכום, עבודה במהלך שנת הלימודים מלמדת אחריות ומעניקה לצעירים תחושת משמעות. לכן ראוי להתיר אותה, בתנאי שתהיה מוגבלת ומפוקחת, ושהלימודים יישארו בראש סדר העדיפויות.
(מספר מילים: 257, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ואת הסייג שלה ("כן, אבל במידה").
2. פתיחה – הצגת התופעה (בני נוער עובדים גם בשנת הלימודים), ניסוח השאלה והצגת העמדה במפורש: יש להתיר עבודה בשנת הלימודים בהיקף מוגבל.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – חינוך לאחריות ולעצמאות; ביסוס ממאמר 1 (המחקרים על אנשים מצליחים, שורות 47–48) והוספה ("יתרה מזו") – הערכת ערך הכסף.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – עבודה מעניקה זהות, מסגרת, מטרות וחברים (מאמר 2, שורות 13–14); דוגמה מוחשית – הנערה בספרייה העירונית.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("אומנם... אך") – הודאה בחשש לפגיעה בלימודים והצעת פתרון: הגבלת שעות.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש, בלי נימוק חדש.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); יתרה מזו (הוספה); למשל (הדגמה); אומנם... אך (ויתור והסתייגות); לכן, כך (תוצאה); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ושני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; פתיחה וסיום הולמים מאמר טיעון; מודעות לנמען – השאלה מוצגת כך שקורא שלא ראה את הנושא יבין אותה; רלוונטיות – הדיון ממוקד בשנת הלימודים, ולא בעבודת נוער באופן כללי; קישוריות – מילות קישור ומאזכרים ("החשש הזה", "יתרונות העבודה"); ארגון – חמש פסקות.
זיקה למקורות: ההוראה מאפשרת לבסס על המאמרים או על ניסיון אישי. המאמר משלב את שניהם: הוא מביא את הדברים בשם אומרם ("יעל אלנתן מציינת במאמרה", "סוניה ליובומירסקי טוענת"), בדיבור עקיף ובלי להעתיק משפטים שלמים.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם ("בני נוער שעובדים לומדים", "עבודה קבועה... מאפשרת"); משלב רשמי ואחיד; פיסוק נכון (נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילת קישור בראש משפט); היקף בטווח הנדרש (200–300 מילים).
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שיש להתיר עבודה רק בחופשות: שנת הלימודים עמוסה (בגרויות, שיעורי בית), ועבודה פוגעת בהישגים ובשינה; תפקיד הנוער בגיל זה הוא ללמוד, והחופשות מספיקות להתנסות בעבודה. במקרה זה מפריכים את טענת החינוך לאחריות (אפשר לרכוש אחריות גם בהתנדבות או בעבודה בקיץ).
טעויות נפוצות: לדון בשאלה אם בני נוער צריכים לעבוד בכלל, במקום בשאלה מתי; לכתוב סקירה של המאמרים במקום טיעון; עמדה מתנדנדת בלי הכרעה; נימוקים בלי דוגמות; סיפור אישי ארוך במקום טיעון; חריגה מן ההיקף.
שאלה 11 · מאמר טיעון: קריירה בגיל צעיר
הורים רבים אשר מזהים בילדיהם כישרון מיוחד דואגים לטפח כישרון זה ללא גבולות. ההורים מספקים לילדיהם את כל התנאים להצלחה כדי שהילדים יהיו מפורסמים בתחומם ויפתחו קריירה מקצועית כבר בגיל צעיר.
כתוב מאמר טיעון ובו דון בשאלה אם ההורים צריכים לעודד את ילדיהם לגבש קריירה בגיל צעיר. נמק את דבריך ובסס אותם על המאמרים או על ניסיונך האישי.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 11
לתת לילדים להיות ילדים
בשנים האחרונות אנו שומעים על ילדים מחוננים שהפכו לכוכבים כבר בגיל צעיר: זמרים, שחקנים ושחקני כדורגל. הוריהם של ילדים אלה מזהים בהם כישרון ומשקיעים את כל כוחם כדי שיתפרסמו בתחומם. האם על ההורים לעודד את ילדיהם לבנות קריירה כבר בגיל צעיר? לדעתי, על ההורים לטפח את הכישרון, אך לא לדחוף את ילדם לקריירה מקצועית לפני שהתבגר.
ראשית, קריירה בגיל צעיר גוזלת מן הילד את ילדותו. ילד שמתאמן שעות רבות בכל יום, מופיע ונבחן כל הזמן, מוותר על משחק עם חברים, על חוויות בית הספר ועל זמן פנוי. הלחץ להצליח ולעמוד בציפיות של ההורים ושל הקהל עלול לגרום לו לשחיקה, ואף לגרום לו לשנוא את התחום שאהב. סוניה ליובומירסקי מראה במאמרה כי אושר מוביל להצלחה, ולא רק להפך: אנשים שהיו מאושרים בשלב מוקדם בחייהם הרוויחו יותר בהמשך. מכאן שילדות מאושרת היא בסיס טוב יותר להצלחה מאשר קריירה מוקדמת ולחוצה.
שנית, ילד צריך לבחור את דרכו בעצמו. יעל אלנתן מביאה במאמרה מחקרים שלפיהם אנשים מצליחים חונכו לאחריות ולעצמאות כבר מגיל צעיר. הורים שמתכננים עבור ילדם כל צעד בקריירה מונעים ממנו לפתח עצמאות ולגלות מה באמת משמעותי בעבורו. ייתכן שבגיל שמונה עשרה הוא ירצה לעסוק בתחום אחר לגמרי.
אומנם יש הטוענים כי כישרון שאינו מטופח בגיל צעיר עלול ללכת לאיבוד, ובתחומים כמו ספורט או מוזיקה האימון המוקדם חיוני. זה נכון, אבל טיפוח כישרון אינו זהה לבניית קריירה: אפשר לשלוח את הילד לחוג ולעודד אותו בלי להפוך אותו לכוכב.
לסיכום, על ההורים לאפשר לילדם לפתח את כישרונו בהנאה ובקצב שלו, ולהשאיר את ההחלטה על הקריירה לשלב שבו יוכל לבחור בעצמו. רק כך יגדל ילד מאושר, שיבחר בדרכו מתוך אהבה ולא מתוך לחץ.
(מספר מילים: 258, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("לתת לילדים להיות ילדים").
2. פתיחה – הצגת התופעה (ילדים מחוננים שהפכו לכוכבים), ניסוח השאלה והצגת העמדה: לטפח כישרון – כן; לדחוף לקריירה מוקדמת – לא.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – קריירה מוקדמת גוזלת את הילדות וגורמת ללחץ ולשחיקה; ביסוס ממאמר 2: אושר מוביל להצלחה (שורות 18–22).
4. נימוק שני ("שנית") – הילד צריך לבחור את דרכו; ביסוס ממאמר 1: חינוך לאחריות ולעצמאות (שורות 47–48) והמשמעות שאדם מוצא בעבודתו (שורות 28–29).
5. טיעון נגדי והפרכתו ("אומנם... זה נכון, אבל") – הודאה בחשיבות האימון המוקדם והבחנה בין טיפוח כישרון ובין בניית קריירה.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה ומסר מסכם.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); ולא רק... (הוספה); מכאן ש־ (מסקנה); אומנם... אבל (ויתור והסתייגות); לסיכום; רק כך (הדגשה).
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – כל הפסקות משרתות עמדה אחת; פתיחה וסיום הולמים; מודעות לנמען – הפתיחה מסבירה במה מדובר באמצעות דוגמות מוכרות; רלוונטיות – הדיון ממוקד בעידוד ההורים לקריירה בגיל צעיר; קישוריות – מילות קישור ומאזכרים ("ילדים אלה", "אימון מוקדם"); ארגון – חמש פסקות.
זיקה למקורות: הנושא אינו עוסק ישירות במאמרים, אך הם תורמים נימוקים (הקשר בין אושר להצלחה; חינוך לעצמאות). הדברים מובאים בשם אומריהם, בדיבור עקיף.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם ("ילד שמתאמן... מוותר", "הורים שמתכננים... מונעים"); משלב רשמי ואחיד; אוצר מילים מדויק ("מחוננים", "שחיקה", "לטפח"); פיסוק נכון; היקף בטווח הנדרש (200–300 מילים).
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שעל ההורים לעודד קריירה מוקדמת: בתחומים רבים (ספורט, מוזיקה, מחול) ההצלחה מחייבת אימון מקצועי מגיל צעיר; ההצלחה מחזקת את הביטחון העצמי; הילד מוצא משמעות בתחום שהוא אוהב (מאמר 1: אושר = הנאה + משמעות). במקרה זה מפריכים את טענת "גזילת הילדות" (למשל: אפשר לשלב קריירה עם חיי חברה ולימודים בליווי נכון).
טעויות נפוצות: לדון בטיפוח כישרון באופן כללי בלי להתייחס לקריירה ולגיל הצעיר; לכתוב רק על ילד מפורסם אחד במקום לטעון; לשכוח את הטיעון הנגדי; משלב דיבורי; חריגה מן ההיקף.