בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - מועד מיוחד 2020

איך מזהים נושא עיקרי: מחפשים את הרעיון שכל פסקות המאמר משרתות אותו, ולא רעיון שמופיע בפסקה אחת בלבד. כדאי לקרוא שוב את הפתיחה ואת הסיום.

הנימוק: כבר בפסקה ב נאמר ש"השינה היא צורך בסיסי של האדם", ופסקה ט מסכמת: "השינה חיונית לתפקוד תקין של בעלי חיים ובני אדם". באמצע המאמר מוצגים נזקי המחסור בשינה (פסקות ג–ד) ותפקידי השינה שהתגלו במחקר (פסקות ו–ח) – כולם מראים עד כמה השינה חיונית.

מדוע לא המסיחים:
(1) מחסור בשינה אצל בעלי מקצועות – נושא של פסקה ד בלבד, דוגמה בתוך המאמר.
(3) תולדות מחקר השינה – מוזכרות בקצרה בפסקה ה, אך המאמר אינו סיכום היסטורי.
(4) קיצור שעות השינה – שאלה שעולה רק בפסקה ט (ובפסקה ב), והתשובה עליה שלילית.

טעות נפוצה: לבחור תשובה שמתאימה לפסקה בולטת אחת (למשל פסקה ד הארוכה) במקום לנושא של המאמר כולו.

איך עונים על "לשם מה": שואלים מה התפקיד של הפרט בטיעון, ולא מה נאמר עליו. דוגמות באות כדי להמחיש ולבסס טענה כללית.

הטענה הכללית: משפט הפתיחה של הפסקה – "בעלי מקצוע רבים הישנים פחות מדַּי, עלולים לסכן חיי אדם". מיד אחריו באה מילת ההדגמה "לדוגמה" (הנהג), ואחר כך "בדומה לכך" (החיילים) ושוב "לדוגמה" (הרופא המתמחה).

מה משותף לשלוש הדוגמות: בכל אחת מהן האדם העייף אחראי לחיי אחרים – נהג אוטובוס על נוסעיו, חייל על ביטחון המדינה, רופא על חולים.

טעות נפוצה: לתאר מה נאמר על כל קבוצה ("נקבעו תקנות לנהגים") בלי לומר שהן דוגמות לטענה.

מבנה התשובה (5 נקודות):
1. משמעות "רודן" לפי המילון – שליט ששולט בלי הגבלה – והקשר לתוכן: השינה שולטת בנו, ואי אפשר לוותר עליה (פסקה ב: "אינה נתונה בידינו", "תיפול עליהם תרדמה בעל כורחם"; פסקה ט: "תמשיך... לרדות בנו").
2. משמעות "ענוג" – עדין, רך, נעים – והקשר לתוכן: השינה כופה את עצמה "בעדינות וברוך" (פסקה ט), ההירדמות נעימה, והשינה חיונית ומועילה לגוף (פסקות ו–ח).
3. היחס בין המילים – ניגוד: שילוב של שני מושגים שאינם הולכים בדרך כלל יחד יוצר צירוף מפתיע ומושך (אוקסימורון), המבטא את הכפילות שבשינה.

שימו לב: הכותרת מוסברת במאמר עצמו פעמיים – בסוף פסקה ב ("לכן היו שכינו את השינה 'הרודן הענוג'") ובסוף פסקה ט. כדאי לבסס עליהן את ההסבר.

טעות נפוצה: להסביר רק מילה אחת (בדרך כלל "רודן") או להסביר את שתיהן בנפרד בלי לציין את היחס של ניגוד ביניהן.

השיטה: מציבים את החלופה במשפט המקורי ובודקים שהמשפט נשאר תקין ושמשמעותו לא השתנתה.

טעות נפוצה: לכתוב ל"זולת" את המשמעות "האדם האחר" (כמו ב"אהבת הזולת") – בהקשר הזה זו מילת יחס, ולכן החלופה חייבת להיות מילת יחס (מלבד, חוץ מ־).

המשמעות: "סדרי בראשית" הם הסדר הטבעי של העולם, כפי שנקבע מאז הבריאה ואינו משתנה (כמו בביטוי "שינוי בסדרי בראשית" – דבר שמשנה את חוקי הטבע).

בדיקה בהקשר: בפסקה ה נאמר שהשינה נתפסה כדבר מובן מאליו, ולכן "השאלות מדוע אנו ישנים... לא הטרידו את מנוחתו של איש". דבר שהוא חלק מחוקי הטבע הקבועים אינו מעורר שאלות – בדיוק כך התייחסו לשינה.

מדוע לא המסיחים: (2) "ימי בריאת העולם" מתבסס על המשמעות המילולית של "בראשית", אך במשפט לא מדובר על זמן הבריאה; (1) ו־(4) מתאימים לשגרה ולתכנון, לא לסדר הטבעי.

טעות נפוצה: לבחור (2) בגלל המילה "בראשית" – יש לפרש את הצירוף כולו לפי ההקשר.

מבנה התשובה:
1. המסקנה – לנסח במשפט אחד: לימודים בשעה מוקדמת מזיקים לבני הנוער ואינם יעילים, ולכן אין להתחיל את יום הלימודים מוקדם (פסקה ג – השעון הביולוגי והמלטונין; פסקה ה – מחקר הטכניון: התלמידים ב"שעת אפס" "היו עייפים כל היום, ולכן נפגע תפקודם בלימודים", וההחלטה על "איסור התחלת הלימודים לפני השעה 08:00").
2. הכותרת – להסביר את שתי המשמעויות של "אפס": המשמעות המילולית בשם השיעור (שעה שלפני השיעור הראשון – ראו ההערה למטה במאמר) והמשמעות של "כלום, אין תועלת".
3. הקשר – הכותרת מסכמת בקיצור ובשנינות את המסקנה: ב"שעת אפס" לומדים "אפס".

טעות נפוצה: להסביר רק מהי "שעת אפס" (לפי ההערה) בלי להסביר את משחק המילים, או לא לנסח במפורש מהי המסקנה.

התשובה המלאה: שני צדדים של ההשוואה, כל אחד עם העמדה והנימוק שלה, ומילת ניגוד ביניהם (לעומת, ואילו).

שימו לב: הבסיס להשוואה הוא שעת תחילת הלימודים המועדפת – מאוחרת לעומת מוקדמת.

טעות נפוצה: לתאר רק את עמדת תלמידי ליאו באק בלי להציג את הצד השני של ההשוואה.

איך קוראים את התרשים: ציר אופקי – שעת השכיבה לישון (משמאל לימין: 23:00 ומעלה, 23:00, 22:30, 22:00, 21:30, 21:00, 20:30, 20:00); ציר אנכי – אחוז בני הנוער.
הערכים בקירוב: 20:00 – 1%, 20:30 – 1%, 21:00 – 4%, 21:30 – 8%, 22:00 – 20%, 22:30 – 23%, 23:00 – 24%, 23:00 ומעלה – כ־19%.

מסקנה – לא רק נתון: מסקנה היא הכללה שעולה מן הנתונים כולם ("רוב בני הנוער הולכים לישון מאוחר"), ואפשר לחזק אותה בנתונים מספריים. כדי לקבל את מלוא הנקודות כדאי לחבר את המסקנה למשמעותה: מחסור בשעות שינה.

שימו לב: ציר הזמן מסודר מימין לשמאל מן השעה המוקדמת למאוחרת, והעמודה השמאלית היא "23:00 ומעלה".

טעות נפוצה: לכתוב נתון בודד ("24% הולכים לישון ב־23:00") במקום מסקנה כללית.

(מספר מילים: 246, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("הגבלה שמגינה, לא מענישה").
2. פתיחה – הצגת ההצעות להגבלה (בעזרת הדוגמות שבנושא), הצגת הטענה הנגדית בקצרה, והעמדה במפורש: ההגבלות מוצדקות כשמטרתן להגן על חיים ובריאות.
3. נימוק ראשון + דוגמות ("ראשית") – בני נוער עדיין אינם מעריכים סכנות כראוי; דוגמות: אלכוהול במסיבה, סרטים אלימים.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – ההגבלות מגינות גם על הסביבה; דוגמה: נהג צעיר והארכת תקופת הליווי.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מתנגדי ההגבלות טוענים... אכן... עם זאת") – הצגה הוגנת של טענת חוסר האמון והמרד, הודאה חלקית והפרכה: יש להסביר את ההגבלות ולא לבטלן.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש ותנאים להגבלה ראויה.

מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); אלא (ניגוד); ובכך (תוצאה); אכן... עם זאת (ויתור והסתייגות); לסיכום.

איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת. פתיחה וסיום – הפתיחה מציגה את הסוגיה ואת העמדה, והסיום מחזק את העמדה בניסוח חדש בלי להוסיף נימוק. מודעות לנמען – הסוגיה מוצגת כך שגם קורא שלא ראה את הנושא יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים. ארגון – חמש פסקות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים מדויק; פיסוק נכון (נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילת קישור הפותחת משפט).

עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון נגד ההגבלות: הן פוגעות בחירות ובאחריות האישית של צעירים שכבר משרתים בצבא ומשלמים מסים; איסורים אינם מונעים התנהגות מסוכנת אלא מעבירים אותה למחתרת; חינוך והסברה יעילים מהם. במקרה כזה יש להפריך את טענת ההגנה על הסביבה. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.

טעויות נפוצות: מנייה של הדוגמות מן הנושא בלי לפתח נימוקים משלכם; עמדה מתנדנדת בלי הכרעה; נימוקים בלי דוגמות; סיום שמוסיף נימוק חדש; היקף מחוץ לטווח 200–300 מילים.

(מספר מילים: 236, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

הבנת המשימה: בפתיח הנושא כתוב "להגביל את הפיקוח של ההורים", אך מן ההמשך ("העלאת הפיקוח של ההורים") ומן החששות המפורטים ברור שהכוונה להמלצות להגביל את השימוש ולהגביר את הפיקוח. על זה יש להביע עמדה.

מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("המסך צריך גבולות").
2. פתיחה – הצגת התופעה (מקומן של הרשתות בחיי ילדים), האזהרות וההמלצות, והעמדה במפורש: ההמלצות נכונות, בייחוד לגבי ילדים.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – ילדים אינם יודעים להגן על עצמם ברשת; דוגמות: סרטון אלים, אדם זר המתחזה; השוואה להורה המלמד לחצות כביש.
4. נימוק שני + דוגמות ("שנית") – פגיעה בבריאות ובתפקוד: שינה, דימוי גוף, לחץ; הצעה מעשית (טלפון מחוץ לחדר השינה).
5. טיעון נגדי והפרכתו ("המתנגדים לפיקוח טוענים... יש ממש בטענה זו... אולם") – פגיעה בפרטיות ובאמון; הפרכה: פיקוח פתוח והדרגתי אינו ריגול.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה ומסר מסכם.

מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); נוסף על כך (הוספה); למשל (הדגמה); אולם (ניגוד); לסיכום.

איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת. פתיחה וסיום – הפתיחה מציגה את הסוגיה ואת העמדה, והסיום מחזק את העמדה בניסוח חדש בלי להוסיף נימוק. מודעות לנמען – הסוגיה מוצגת כך שגם קורא שלא ראה את הנושא יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים. ארגון – חמש פסקות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים מדויק; פיסוק נכון (נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילת קישור הפותחת משפט).

עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר להתנגד להגבלה ולפיקוח: הרשתות הן כלי חברתי, לימודי ויצירתי; פיקוח פוגע בפרטיות ובאמון ומלמד את הילד להסתיר; עדיף לחנך לשימוש מושכל ולשיחה פתוחה מאשר להגביל. במקרה כזה יש להפריך את טענת הסכנות. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.

טעויות נפוצות: העתקת רשימת החששות מן הנושא במקום פיתוח נימוקים; עמדה לא ברורה; היעדר דוגמות מוחשיות; שימוש בסלנג ("לגלול בפיד", "סטורי") בלי צורך; היקף מחוץ לטווח 200–300 מילים.