בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - קיץ 2020
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · קיץ · 14 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2020, כל 14 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון – הבנת הנקרא – 70 נקודות
פרק שני – הבעה בכתב – 30 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק ראשון – הבנת הנקרא (70 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שני מאמרים.
קרא אותם וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.
קרא את המאמרים 1–2 שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
בפרק זה ענה על כל השאלות 1–12.
שאלה 1 · אין די בחוק – שני נימוקים
במאמר 1 נטען כי אין די בחוק כדי להגן על החברה מפני פרסום לא ראוי.
הבא שני נימוקים ממאמר 1 לטענה זו.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
נימוק 1: יש מקרים "אפורים" רבים שהחוק אינו מתייחס אליהם, ולכן רשויות האכיפה אינן יכולות להתערב בהם, אף שהם מעלים דילמות מוסריות.
נימוק 2: בימינו הפרסומות נוכחות בכל מקום, באופן גלוי וסמוי, בתקשורת וברשתות החברתיות, ולכן אי אפשר לצפות שהחוק לבדו יגן עלינו תמיד מפני פרסומות שיש בהן תכנים ומסרים לא ראויים.
(מתקבל גם: החוק קובע רק סף מינימלי, שמתחתיו מוגדרים רק המעשים החמורים ביותר, ולכן החברה זקוקה לשכבת הגנה נוספת מעליו – האתיקה.)
התשובה המלאה: שני נימוקים שונים, כל אחד במשפט שלם ומוסבר (3 נקודות לכל נימוק).
היכן במאמר: הכותבת עצמה מסמנת את הנימוקים במילות מנייה:
1. "ראשית, יש לא מעט מקרים 'אפורים', שאין התייחסות אליהם בחוק ולכן רשויות האכיפה אינן יכולות להתערב בהם. אולם מקרים אלה בהחלט מעלים דילמות מוסריות" (שורות 13–15).
2. "שנית, בימינו, כשהפרסומות נוכחות בכל מקום, באופן גלוי וסמוי, בתקשורת וברשתות החברתיות, אי אפשר לצפות שרק החוק יגן עלינו תמיד..." (שורות 15–17).
3. נימוק נוסף מופיע בדברי פרופסור כשר: "החוק קובע סף שמתחתיו מוגדרים רק המעשים החמורים, שבגללם אפשר להיכנס לכלא... אולם החברה זקוקה לשכבת הגנה נוספת" (שורות 20–22). גם הוא מתקבל.
איך מוצאים: הטענה "אך אין זה תמיד כך" (שורה 13) באה מיד אחרי הדוגמה שבה החוק כן הגן על הציבור. המילים "ראשית" ו"שנית" שאחריה פותחות את הנימוקים.
מה לכתוב: יש להסביר כל נימוק, ולא להעתיק רק מילת מפתח. "מקרים אפורים" לבד אינו תשובה מלאה – צריך לפרש: מקרים שהחוק אינו מתייחס אליהם ולכן אי אפשר לאכוף בהם.
טעות נפוצה: להביא כנימוק את הדוגמה של פרסומת מותג האופנה (שורות 1–10). שם דווקא החוק הגן על הציבור, ולכן היא אינה מוכיחה שאין די בחוק.
שאלה 2 · דרכי ההתמודדות עם פרסום לא ראוי
במאמר 1 פרופסור אסא כשר טוען שמלבד החוק, יש גם חשיבות לאתיקה בהגנה על הציבור מפני פרסום לא ראוי.
בפסקה האחרונה של מאמר 1 מוצגת דרך נוספת (מלבד החוק וכללי האתיקה) להתמודדות עם פרסום לא ראוי. ציין מהי הדרך הזאת, והסבר במה היא שונה משתי הדרכים האחרות.
לאיזו מדרכי ההתמודדות עם פרסום לא ראוי המוצגות במאמר 1 אפשר לשייך את האמנה המוצגת במאמר 2? נמק את קביעתך.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
הדרך: חינוך – ללמד את הילדים במערכת החינוך לצפות בפרסומות צפייה ביקורתית: מה אפשר לקחת מן הפרסומת ומהי הביקורת שצריכה להיות עליה (הצעתה של ד"ר טלי תאני הררי).
ההבדל: החוק וכללי האתיקה פונים אל המפרסמים – הם מגבילים מבחוץ את מה שמותר לשדר (החוק באמצעות רשויות האכיפה, האתיקה באמצעות נורמות ולחץ ציבורי). החינוך, לעומתם, פונה אל הצופים עצמם – הוא אינו מונע את הפרסומת, אלא נותן לילדים כלים לזהות מניפולציה ולהגן על עצמם בעצמם.
שני רכיבים נדרשים: (1) מהי הדרך (2 נקודות); (2) במה היא שונה משתי האחרות (4 נקודות).
היכן: הפסקה האחרונה (שורות 59–62): "עד שיתגבשו נורמות וכללים חדשים, מציעה ד"ר טלי תאני הררי... שבמערכת החינוך ילמדו את הילדים כיצד יש לצפות בפרסומות צפייה ביקורתית".
ההבדל – מי עושה ועל מי פועלים:
אפשר להוסיף שהכותבת מציגה את החינוך כפתרון זמני – "עד שיתגבשו נורמות וכללים חדשים".
טעות נפוצה: לכתוב רק "חינוך" בלי להסביר את ההבדל, או להסביר את ההבדל בין החוק לאתיקה במקום ההבדל בין החינוך לשתיהן.
סעיף ב
לאתיקה (לכללי האתיקה).
נימוק: האמנה אינה חוק – אין מאחוריה רשויות אכיפה ועונש. היא מסמך של כללים מנחים שאנשי הפרסום והשיווק מתחייבים לפעול לפיהם מרצונם, והיא נוסחה בהסכמה של גורמים שונים בציבור (יו"ר הוועדה לזכויות הילד, איגודי השיווק והפרסום ונציגי מועצת התלמידים). זה בדיוק אופייה של האתיקה לפי כשר: כללים שאינם מוגדרים בחוק ונובעים מהסכמה רחבה בציבור ומערכים משותפים. גם תוכן האמנה הוא אתי: אי־הטעיה, שקיפות, אחריות וקידום ערכים.
שלב 1 – הכרעה: האמנה שייכת לדרך האתיקה.
שלב 2 – הנימוק: התאמה בין ההגדרה במאמר 1 לאמנה במאמר 2:
טעות נפוצה: לשייך את האמנה לחוק משום שהיא נוסחה בעקבות דיון בכנסת. הדיון בוועדה לא חוקק חוק; האמנה היא התחייבות וולונטרית.
שאלה 3 · מדוע שודרה הפרסומת האלימה
במאמר 1 נכתב: "משרד הפרסום שיצר את הפרסומת ודאי ידע שהוא מציג מסר אלים".
(שורות 6–7)
על פי מאמר 1, מדוע החליט משרד הפרסום לשדר את הפרסומת, ומהו הנזק שנגרם מהחלטה זו?
◂ פתרון מלא לשאלה 3
הסיבה: הצופים מוצפים בגירויים רבים בטלוויזיה, ולכן רק סצנה אלימה יכולה למשוך את תשומת ליבם לכמה שניות, ובשניות אלה הם ייחשפו גם למותג האופנה. כלומר, משרד הפרסום רצה להגדיל את החשיפה למותג, ובכך את רווחיו של בעל המותג.
הנזק: הפרסומת פגעה בציבור ובערכיו – היא הציגה לציבור הרחב אלימות בוטה (חטיפה וכפיתה של בחורה צעירה) לשם רווח מסחרי, ועוררה גל של מחאות ותלונות.
שני רכיבים (3 נקודות לכל אחד):
1. הסיבה (שורות 7–9): "הוא בחר לשדר את הפרסומת משום שידע שמכיוון שהצופים מוצפים בגירויים רבים בטלוויזיה, רק סצנה אלימה יכולה למשוך את תשומת ליבם של הצופים לכמה שניות, ובשניות אלה הם ייחשפו גם למותג האופנה". יש לכתוב את שרשרת ההיגיון כולה: עומס גירויים ← צורך לבלוט ← אלימות מושכת תשומת לב ← חשיפה למותג.
2. הנזק (שורות 9–10): "במילים אחרות, הצורך של בעל המותג להגדיל את רווחיו באמצעות החשיפה לפרסומת פגע בציבור ובערכיו". הצירוף "במילים אחרות" מסמן שזה הסיכום של הכותבת. מומלץ להסביר: הצגת אלימות כלפי אישה כדבר מושך פוגעת בערכים המשותפים של החברה.
טעות נפוצה: לכתוב שהנזק הוא שהפרסומת הורדה מן המסך – זה נזק למפרסם, ולא הנזק שהשאלה מתכוונת אליו (הנזק לציבור).
שאלה 4 · הטעיית הציבור – דוגמה והסבר
אחד מן הכללים האתיים המוצג בשני הטקסטים הוא לא להטעות את הציבור.
הבא מאחד המאמרים דוגמה להטעיית הציבור, והסבר כיצד הטעיית הציבור באה לידי ביטוי בדוגמה שהבאת.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
(דוגמה ממאמר 1) הדוגמה: הקמפיין השלילי – למשל, כשקונים מחשב, המוכרים מספרים כמה המחשבים של המתחרים גרועים.
ההסבר: הקמפיין השלילי מראה רק שהמתחרים אינם טובים, אבל אינו אומר דבר על המוצר של החברה המפרסמת. כך הוא גורם לנו לחשוב שהחברה שונה מן המתחרים וטובה מהם, אף שלמעשה איננו יודעים זאת.
(דוגמה חלופית ממאמר 1: חברות משלמות ל"מובילים חברתיים" באינסטגרם כדי שיצטלמו עם המוצר; הצופה הקטין אינו יודע שהוא צופה בפרסומת וחושב שזו המלצה אישית.)
שני רכיבים: דוגמה (2 נקודות) והסבר כיצד יש בה הטעיה (4 נקודות). יש לבחור דוגמה מאחד המאמרים בלבד.
דוגמאות אפשריות:
1. קמפיין שלילי – מאמר 1, שורות 27–33: "בקניית מחשב מְסַפרים לי כמה המחשבים האחרים גרועים"; "קמפיין שלילי מראה שהמתחרים אינם טובים, אבל אינו אומר דבר על המוצרים של החברה שהוא מפרסם. הוא מטעה אותנו וגורם לנו לחשוב שהחברה... שונה מן המתחרים". ההטעיה: הסקת מסקנה שגויה – אם האחרים גרועים, המפרסם טוב.
2. קמפיין בחירות שלילי – מאמר 1, שורות 37–39: הטענה שליריב אין כישורים "זאת לא הוכחה שהכישורים שלך טובים".
3. מובילים חברתיים באינסטגרם – מאמר 1, שורות 55–58: חברות משלמות לצעירים להצטלם עם המוצר; "לא בטוח שהצרכן הקטין יודע שהוא צופה בפרסומת". ההטעיה: הסתרת העובדה שמדובר בפרסומת בתשלום.
4. יצגנים ללא שכר – מאמר 2, שורות 13–18 ו־25–26: נציגי הבנקים הופכים בני נוער ל"שגרירי מותג" המשתפים תמונות עם המותג; חבריהם רואים תוכן שיווקי שאינו מסומן כשיווקי. לכן האמנה דורשת לציין "באופן ברור ובשקיפות כי אלה תכנים שיווקיים".
מבנה מומלץ: מה קורה בדוגמה ← מה הצופה חושב ← מה המציאות ← ולכן זו הטעיה.
טעות נפוצה: להביא את פרסומת מותג האופנה האלימה. היא פוגענית, אבל אין בה הטעיה.
שאלה 5 · הגנת החוק על ילדים
על פי מאמר 1, הקף את המשפט שנאמר בו נכון.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
המשפט השלישי: "כמו בפרסום למבוגרים, גם כשמדובר בפרסום לילדים אין די בהגנה של החוק."
מה נאמר על המבוגרים: אין די בחוק – יש מקרים "אפורים" שהחוק אינו מתייחס אליהם (שורות 13–18).
מה נאמר על הילדים (שורות 51–55): "יש שורת חוקים ברורים שמטרתם להגן על הילדים... אבל יש תחומים שבהם לא תמיד ברור אם הפרסום הוא לגיטימי". כלומר יש הגנה חוקית, אך היא אינה מספיקה – בדיוק כמו אצל המבוגרים.
פסילת המסיחים:
טעות נפוצה: לבחור במשפט השני. הוא נכון לגבי הילדים, אבל ההשוואה בו ("שלא כמו") שגויה. במשפט כזה בודקים את שני חלקיו: גם את הקביעה וגם את ההשוואה.
שאלה 6 · תפקיד הציטוטים במאמר
במאמר 1 מובאים ציטוטים.
הסבר כיצד השימוש בציטוטים מחזק את עמדתה של כותבת המאמר.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
עמדת הכותבת היא שאין די בחוק כדי להגן על הציבור מפני פרסום לא ראוי, ושגם הציבור, החברות והמפרסמים צריכים להגדיר מה מותר ומה אסור בפרסום. הכותבת מצטטת מומחים בעלי סמכות בתחומם: פרופסור אסא כשר, מומחה לאתיקה, עורכת הדין חנה וינשטוק טירי, היועצת המשפטית של הרשות להגנת הצרכן, וד"ר טלי תאני הררי, חוקרת. הציטוטים מראים שעמדתה אינה דעה אישית בלבד, אלא נתמכת בידע המקצועי של מומחים מתחומי האתיקה, המשפט והחינוך. לכן הקורא נוטה לסמוך על הטענה (למשל, כשר אומר במפורש: "החוק הוא רק דרך אחת לברר מה נחשב 'בסדר' או 'לא בסדר'").
שני רכיבים: (1) מה עמדת הכותבת; (2) כיצד הציטוטים מחזקים אותה.
עמדת הכותבת: שורות 13–18: "אך אין זה תמיד כך... אי אפשר לצפות שרק החוק יגן עלינו... הציבור הרחב, החברות והמפרסמים צריכים גם הם להגדיר מה מותר ומה אסור בפרסום". גם הכותרת "ונעבור לפרסומות הוגנות יותר" מבטאת קריאה לשינוי.
האמצעי – הסתמכות על סמכות: הציטוט מובא מפי אדם שתוארו ותפקידו מוצגים במפורש:
למה זה משכנע: דברי מומחים נתפסים כאמינים ואובייקטיביים; הכותבת מראה שאנשי מקצוע מתחומים שונים מגיעים לאותה מסקנה. כך הטענה נשענת על ידע ולא על תחושה.
טעות נפוצה: לכתוב באופן כללי "הציטוטים מחזקים את המאמר" בלי לציין מה העמדה, מי המצוטטים ומדוע דבריהם משכנעים.
שאלה 7 · מדוע נדרשה אמנה דווקא לבני נוער
במאמר 2 מוצגת האמנה לפרסום אחראי והוגן לבני נוער.
על פי מאמר 2, הסבר מדוע נדרשה כתיבת אמנה לפרסום אחראי והוגן דווקא לבני הנוער.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
בני הנוער פעילים מאוד ברשתות החברתיות. העידן הדיגיטלי והרשתות החברתיות פתחו למפרסמים אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות לפנות לבני נוער ישירות ולהניע אותם לפעולה, אבל שלא כמו באמצעי התקשורת המסורתיים, ברשתות החברתיות אין פיקוח. נוסף על כך, בני הנוער חסרי ניסיון ותמימים, ולכן קל לנצל אותם – למשל, נציגי הבנקים בבתי הספר הופכים אותם ליצגנים (שגרירי מותג) ללא שכר תמורת פרסים. בעקבות הביקורת על ניצול הצעירים נדרשה אמנה שתחייב את המפרסמים לאחריות ולהוגנות כלפיהם.
מה נדרש: להסביר מה מייחד את בני הנוער – למה דווקא הם זקוקים להגנה מיוחדת. תשובה מלאה כוללת שני היבטים לפחות:
1. ערוץ פנייה ישיר ללא פיקוח (שורות 8–12): "העידן הדיגיטלי והרשתות החברתיות פתחו עבור המפרסמים אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות לפנות לבני נוער באופן ישיר ולהניע אותם לפעולה... בעולם הרשתות החברתיות אין פיקוח".
2. ניצול בפועל (שורות 7–8, 13–18): "ביקורת שנמתחה על קהילת המשווקים בנוגע לאופן שבו הם מנצלים, לכאורה, את הצעירים"; הדוגמה של נציגי הבנקים שהופכים תלמידים ל"שגרירי מותג... ללא שכר".
3. פגיעוּת של קטינים (שורות 23–25): המפרסם עלול לנצל "את חוסר ניסיונם ואת תמימותם של הקטינים".
מבנה מומלץ: מצב (פנייה ישירה ללא פיקוח) + פגיעוּת (חוסר ניסיון) + תוצאה (ניצול) ← לכן נדרשה אמנה.
טעות נפוצה: לתאר את תוכן האמנה (אי־הטעיה, תגמול הולם, שפה תקנית) במקום את הסיבה לכתיבתה.
שאלה 8 · הקשר הלוגי בכותרת
לפניך הכותרת של מאמר 2.
בעולם הנוער אין מבוגר אחראי. האחריות היא של המפרסם והפרסומאי
כותרת זו בנויה משני משפטים. מהו הקשר הלוגי שבין שני המשפטים?
הקף את התשובה הנכונה.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סיבה ותוצאה
שיטה – מוסיפים מילת קשר ובודקים אם המשמעות נשמרת:
"מכיוון שבעולם הנוער אין מבוגר אחראי, לכן האחריות היא של המפרסם והפרסומאי" – המשמעות נשמרת: המשפט הראשון הוא הסיבה, והשני – התוצאה (המסקנה).
פסילת המסיחים:
הקשר מתאים גם לתוכן המאמר: מפני שברשתות החברתיות "אין פיקוח" (שורה 12), נוסחה אמנה שמטילה את האחריות על אנשי הפרסום.
שאלה 9 · מילה שאינה יכולה להחליף: רוֹוֵחַ
לפניך משפט ובו מילה מודגשת.
"הקמפיין השלילי הוא דוגמה למשהו שהוא רוֹוֵחַ מאוד, אבל פסול לגמרי" (מאמר 1, שורה 37).
איזו מבין המילים שלפניך אינה יכולה להחליף את המילה רווח המודגשת במשפט?
הקף אותה.
שכיח, נפוץ, נדיר, תדיר
◂ פתרון מלא לשאלה 9
נדיר
הפירוש: "רוֹוֵחַ" (בניקוד – כדי להבחין מ"רֶוַח", הכנסה) הוא שם תואר שמשמעותו נפוץ, מקובל, שכיח. כשר אומר שהקמפיין השלילי נפוץ מאוד, אבל פסול.
בדיקה בהצבה:
רמז מן ההקשר: "רווח מאוד, אבל פסול לגמרי" – הניגוד הוא בין תפוצה רחבה לבין פסלות: אף שהשיטה נפוצה, היא פסולה.
טעות נפוצה: לקרוא "רֶוַח" (רווח כספי) ולהתבלבל. הניקוד במשפט מכריע את הקריאה.
שאלה 10 · אותו יחס: במישרין – בעקיפין
לפניך משפט ממאמר 2, ובו שתי מילים מודגשות.
"נקבע כי בפרסומת לא ייכלל מסר שעלול להטעות בני נוער במישרין או בעקיפין"
(שורות 22–23).
באיזה זוג מזוגות המילים המודגשות במשפטים שלפניך יש אותו יחס כמו בין המילים
מישרין, עקיפין? הקף אותו.
(1) "שיטת הפרסום המוּכרת והנפוצה הנקראת קמפיין שלילי" (מאמר 1, שורה 27).
(2) "עד שיתגבשו נורמות וכללים חדשים" (מאמר 1, שורה 59).
(3) "בימינו, כשהפרסומות נוכחות בכל מקום, באופן גלוי וסמוי, בתקשורת וברשתות החברתיות" (מאמר 1, שורות 15–16).
(4) "תכנים ומסרים לא ראויים" (מאמר 1, שורה 17).
◂ פתרון מלא לשאלה 10
(3) גלוי וסמוי
שלב 1 – מהו היחס בין המילים הנתונות? "במישרין" = באופן ישיר; "בעקיפין" = באופן לא ישיר, בדרך עוקפת. אלה מילים מנוגדות (הפכים).
שלב 2 – בודקים כל זוג:
(1) המוּכרת והנפוצה – קרובות במשמעותן (מילים נרדפות חלקית), לא הפכים.
(2) נורמות וכללים – קרובות במשמעותן (נורמה = כלל התנהגות מקובל).
(3) גלוי וסמוי – "גלוי" = נראה לעין; "סמוי" = נסתר. אלה הפכים – אותו יחס כמו מישרין/עקיפין.
(4) תכנים ומסרים – מילים קרובות במשמעותן.
התשובה: (3). שלושת הזוגות האחרים בנויים ממילים קרובות במשמעותן, ורק הזוג הזה בנוי מהפכים.
טעות נפוצה: לחפש דמיון במבנה (שתי מילים המחוברות ב־ו' או ב"או") במקום ביחס המשמעות. כל הזוגות מחוברים כך, ולכן מה שמכריע הוא המשמעות.
שאלה 11 · משמעות הביטוי תגמול הולם
לפניך משפט ממאמר 2 ובו מופיע הביטוי תגמול הולם.
"אחד הנושאים שעלה בדיון שנערך עם הצעירים הוא תגמול הולם" (מאמר 2, שורות 26–27).
איזה מצמדי המילים שלפניך מבטא את משמעות הביטוי במאמר? הקף אותו.
(1) עונש ראוי
(2) תמורה הוגנת
(3) פיצוי גבוה
(4) קנס פסול
◂ פתרון מלא לשאלה 11
(2) תמורה הוגנת
הפירוש: "תגמול" – תשלום או פרס שניתן תמורת עבודה (מן "גמול"); "הולם" – מתאים, ראוי. "תגמול הולם" = תשלום מתאים והוגן תמורת העבודה.
רמז מן ההקשר: מיד אחר כך נאמר שהמפרסמים "יתגמלו את בני הנוער המשתתפים בפרסומות תגמול הולם וראוי בהתאם להגדרות שכר הנוער במשק" (שורות 28–29) – כלומר שכר הוגן. זה גם עונה לבעיה שהוצגה קודם: יצגנים "ללא שכר" (שורה 15).
פסילת המסיחים:
(1) עונש ראוי ו־(4) קנס פסול – "גמול" יכול להתפרש גם כעונש ("קיבל את גמולו"), אך בהקשר מדובר בתשלום לבני נוער שעובדים, לא בענישה; ו"פסול" הוא ההפך מ"הולם".
(3) פיצוי גבוה – "הולם" פירושו מתאים, לא בהכרח גבוה; ו"פיצוי" ניתן על נזק, לא על עבודה.
שאלה 12 · כר נרחב; פרי עבודה
"הרשתות החברתיות פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם ודומיהן נהפכו לכר נרחב לפעילויות בתחום השיווק" (מאמר 2, שורות 10–11).
מהי משמעות הביטוי כר נרחב במשפט זה? הקף את התשובה הנכונה.
חֶלקה גדולה, שטח מסוכן, סביבה מאפשרת, אזור מוגדר
"האמנה היא פרי עבודה משותפת של יו"ר הוועדה לזכויות הילד, איגודי השיווק והפרסום ונציגי מועצת התלמידים הארצית" (מאמר 2, שורות 2–3).
לפניך כמה צירופי סמיכות שבהם הנסמך הוא המילה פרי.
פרי עט, פרי מעללים, פרי הדמיון, פרי מחקר, פרי הדר
(1) הקף את הצירוף שבו משמעות המילה "פרי" שונה ממשמעותה בצירופים האחרים. (4 נקודות)
(2) מהי המשמעות המשותפת למילה "פרי" בשאר הצירופים? ______ (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
סביבה מאפשרת
הפירוש: "כַּר" במקורו הוא שטח מרעה פתוח; "כר נרחב" – בהשאלה: תחום רחב שיש בו אפשרויות רבות לפעולה ולהתפתחות.
רמז מן ההקשר: במשפט הקודם נאמר שהרשתות החברתיות "פתחו עבור המפרסמים אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות" (שורה 9), ומיד אחר כך – "בעולם הרשתות החברתיות אין פיקוח" (שורה 12). כלומר הרשתות הן סביבה שמאפשרת למפרסמים לפעול בחופשיות.
פסילת המסיחים:
טעות נפוצה: לבחור "חלקה גדולה" משום שהיא קרובה לפירוש המילולי.
סעיף ב
(1) פרי הדר
(2) תוצאה, תוצר (של פעולה או של מאמץ) – מה שנוצר בעקבות דבר מה.
סעיף (1): ב"פרי הדר" המילה "פרי" מופיעה במשמעותה המילולית – פרי של עץ (הדרים: תפוז, לימון, אתרוג וכדומה). בכל שאר הצירופים המשמעות מושאלת.
סעיף (2) – המשמעות המשותפת: תוצאה / תוצר:
שיטה: מציבים מילה אחת שמתאימה לכל הצירופים: "תוצר העט", "תוצאת המחקר", "תוצר הדמיון" – ההצבה מצליחה בכולם, חוץ מ"פרי הדר".
טעות נפוצה: לכתוב בסעיף (2) "משמעות מושאלת" בלבד. יש לנסח את המשמעות עצמה (תוצאה, תוצר), ולא רק את סוגה.
פרק שני – הבעה בכתב (30 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחר באחד מן הנושאים 13–14, וכתוב עליו מאמר בהיקף של 200–300 מילים לפי ההוראות.
תוכל לכתוב טיוטה בעמודים 12–13.
שאלה 13 · מאמר טיעון: ילדים ובני נוער בפרסומות
בעת צפייה בפרסומות בטלוויזיה קשה שלא לשים לב כי בתקופה האחרונה יש יותר ויותר פרסומות שמשתתפים בהן ילדים ובני נוער. לעיתים קרובות אף נראים בהן ילדים שמגלמים תפקידים של מבוגרים.
כתוב מאמר טיעון, ובו דון בשאלה אם יש לאפשר לילדים צעירים ולבני נוער להשתתף בפרסומות. נמק את דבריך ובסס אותם על דוגמאות.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 13
ילדים אינם שלטי פרסום
בעת צפייה בטלוויזיה או גלישה ברשתות החברתיות קשה שלא להבחין בילדים ובבני נוער המככבים בפרסומות: הם ממליצים על חטיפים, על משחקים ואפילו על שירותי בנקאות. יש הרואים בכך הזדמנות מהנה ומכניסה לצעירים. לדעתי, יש לאסור השתתפות של ילדים צעירים בפרסומות, ולהתיר אותה לבני נוער רק בהגבלות ברורות.
ראשית, ילדים צעירים אינם מבינים לאיזו מטרה הם משמשים. ילד בן שש שמצטלם עם ממתק צבעוני אינו יודע שהוא עוזר לחברה מסחרית להגדיל את רווחיה. זאת ועוד, הילדים הצופים בו מזדהים עם בן גילם ומאמינים לו יותר מאשר למבוגר. כך הופך הילד לכלי לשכנוע של ילדים אחרים, שכמעט אין להם יכולת להבחין במניפולציה, והם מבקשים מהוריהם לקנות מוצר שאינם זקוקים לו.
שנית, ההשתתפות בפרסומות עלולה לפגוע בילדים עצמם. ימי צילום ארוכים באים על חשבון הלימודים, המשחק והמנוחה, והחשיפה הציבורית עלולה להפוך את הילד למטרה ללעג או לביקורת פוגענית ברשת. נוסף על כך, ילדים קל לנצל: כפי שעולה ממאמרה של ענת ביין-לובוביץ', יש מפרסמים שהפכו בני נוער ל"שגרירי מותג" ללא שכר, תמורת פרסים מפתים בלבד.
מנגד, יש הטוענים כי ההשתתפות בפרסומות מפתחת ביטחון עצמי ומאפשרת לצעירים להרוויח כסף. אכן, נער בן שש־עשרה כבר מבין מהי פרסומת ויכול לבחור בה בעצמו. עם זאת, גם הוא זקוק להגנה. לכן יש לאפשר לבני נוער להשתתף בפרסומות רק בתנאי שיקבלו תגמול הוגן, שהתוכן יהיה ראוי ושיצוין בבירור שמדובר בפרסומת.
לסיכום, פרסומת היא כלי מסחרי, ואין לרתום אליו ילדים שאינם מבינים את משמעותו. על בני הנוער יש להגן באמצעות כללים ברורים, כדי שהרצון להגדיל את הרווחים לא ינצל את תמימותם.
(מספר מילים: 241, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("ילדים אינם שלטי פרסום").
2. פתיחה – הצגת התופעה (ילדים ובני נוער בפרסומות), הדעה הרווחת שבעדה, והעמדה במפורש: איסור לילדים צעירים, היתר מוגבל לבני נוער. עמדה מובחנת כזאת מתקבלת, כל עוד היא ברורה ועקבית.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – ילדים צעירים אינם מבינים שהם משמשים כלי מסחרי, והם גם משכנעים ילדים אחרים; דוגמת הילד המצטלם עם ממתק.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית", "נוסף על כך") – הנזק לילד עצמו: פגיעה בלימודים ובמנוחה, חשיפה ללעג ברשת, ניצול; דוגמה ממאמר 2 (יצגנים ללא שכר).
5. טיעון נגדי והפרכה חלקית ("מנגד... אכן... עם זאת... לכן") – הודאה בכך שבני נוער מבינים מהי פרסומת, והצבת תנאים: תגמול הוגן, תוכן ראוי, שקיפות (רעיונות שמופיעים באמנה שבמאמר 2).
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש, בלי נימוק חדש.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); זאת ועוד, נוסף על כך (הוספה); כך (תוצאה); מנגד (ניגוד); אכן... עם זאת (ויתור והסתייגות); לכן (מסקנה); כדי ש־ (תכלית); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, וכל פסקה משרתת אותה. פתיחה וסיום – הולמים מאמר טיעון. מודעות לנמען – התופעה מוצגת כך שקורא שלא ראה את הנושא יבין במה מדובר. רלוונטיות – הדיון נשאר בשאלת ההשתתפות של ילדים בפרסומות, ולא גולש לפרסום בכלל. קישוריות וארגון – חמש פסקות ומילות קישור מגוונות.
כתיבה בזיקה למקורות: הנושא קשור למאמרים שבנספח, ולכן מותר (ולא חובה) להיעזר בהם. כשמשתמשים במידע מהם, מציינים את המקור ("כפי שעולה ממאמרה של ענת ביין-לובוביץ'") ומנסחים במילים שלך, בלי להעתיק.
לשון ומבע: משלב רשמי ואחיד, בלי פנייה לקורא בגוף שני; התאם במין ובמספר ("ההשתתפות... עלולה לפגוע", "ילדים... אינם מבינים"); פיסוק נכון – נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילת קישור הפותחת משפט, מירכאות לביטוי מצוטט ("שגרירי מותג").
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לתמוך בהשתתפות (חוויה מעצימה ומפתחת ביטחון, הכנסה לבני נוער, פרסומת למוצרי ילדים אמינה יותר כשמשתתפים בה ילדים, ואפשר להסדיר את התנאים בחוק ובאמנה), ולהפריך את טענת הניצול בכך שהאחריות מוטלת על ההורים ועל המפרסמים.
טעויות נפוצות: סקירה של המאמרים במקום הבעת עמדה; עמדה מתנדנדת שאינה מוכרעת; נימוקים בלי דוגמות; טיעון נגדי שמוצג ואינו מופרך; חריגה מן ההיקף (פחות מ־200 או יותר מ־300 מילים).
שאלה 14 · מאמר טיעון: הלשון בפרסומות
לשון החוק קובעת כי "לא ישדר בעל זיכיון תשדיר פרסומת שאיננו בעברית או בערבית ובלשון תקנית ורהוטה, אלא אם כן מדובר בלשון הנהוגה בדיבור או בעגה [סלנג] והשימוש קשור עניינית לתוכן הפרסומת".
כתוב מאמר טיעון, ובו הבע את דעתך בנוגע לאופי הלשון הראויה בעיניך בפרסומת — באיזו מידה הלשון בפרסומת צריכה להיות תקנית ורהוטה, ובאיזו מידה אפשר לשלב בפרסומת לשון דיבור או עגה. נמק את דבריך ובסס אותם על דוגמאות.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 14
פרסומת מדברת בגובה העיניים
הפרסומות מלוות אותנו בכל מקום: בטלוויזיה, ברדיו, ברחוב ובטלפון הנייד. בשל הנוכחות הרבה שלהן הן משפיעות לא רק על הרגלי הצריכה שלנו, אלא גם על הלשון שאנו מדברים. החוק קובע שלשון הפרסומת תהיה תקנית, אך מתיר שימוש בעגה כשהוא קשור לתוכן. לדעתי, זהו האיזון הנכון: הבסיס צריך להיות לשון תקנית, אולם מותר ואף רצוי לשלב לשון דיבור, כל עוד היא מתאימה לקהל ואינה פוגענית.
ראשית, פרסומת שמטרתה לפנות לקהל מסוים צריכה לדבר בשפתו. פרסומת למשקה אנרגיה המכוונת לבני נוער ונשמעת כמו נאום רשמי תיראה מלאכותית ומגוחכת, והצופים פשוט יעבירו ערוץ. מילת עגה אחת במקום הנכון יוצרת תחושה של קרבה ואמינות, ובזכותה המסר נקלט ונזכר.
שנית, לשון הדיבור אינה בהכרח לשון ירודה. שפה חיה משתנה כל הזמן, ומילים רבות שנחשבו פעם לסלנג נעשו לחלק מן הלשון המקובלת. למשל, המילה "כיף", שנכנסה לעברית דרך העגה, מופיעה היום גם בעיתונים ובנאומים. אם נאסור כל מילה מן הדיבור היום־יומי, הפרסומות ינותקו מן המציאות הלשונית של הציבור.
עם זאת, יש להציב גבולות ברורים. ילדים ובני נוער לומדים לשון גם מן הפרסומות, ומשפט שגוי שחוזר עשרות פעמים בשבוע עלול להשתרש בפיהם. לכן הטקסט המרכזי, ובייחוד הכתוב, צריך להיות תקני: כתיב נכון, התאם דקדוקי ומשפטים שלמים. נוסף על כך, אין מקום בפרסומת לניבולי פה ולמילים גסות, גם אם הם נפוצים בדיבור.
לסיכום, לשון הפרסומת צריכה להיות תקנית ורהוטה ברובה, ולשון הדיבור תשמש בה כתבלין: במידה, בהקשר מתאים ובלי לפגוע בכבוד הצופים. כך תוכל הפרסומת להיות גם אפקטיבית וגם אחראית כלפי הלשון העברית.
(מספר מילים: 235, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("פרסומת מדברת בגובה העיניים").
2. פתיחה – הצגת הסוגיה (השפעת הפרסומות על הלשון והוראת החוק) והעמדה במפורש: בסיס תקני ושילוב מבוקר של לשון דיבור. השאלה עצמה שואלת "באיזו מידה", ולכן עמדה מדורגת היא תשובה ישירה לה, ולא "גם וגם".
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – פנייה לקהל בשפתו יוצרת קרבה ואמינות; דוגמת הפרסומת למשקה אנרגיה.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית", "למשל") – לשון הדיבור היא חלק משפה חיה; דוגמת המילה "כיף".
5. הגבלה – הצד השני והתשובה לו ("עם זאת... לכן... נוסף על כך") – ההשפעה על הלשון של ילדים מחייבת בסיס תקני, ואין מקום לניבולי פה (בדומה לקביעה באמנה שבמאמר 2).
6. סיום ("לסיכום") – ניסוח מחודש של העמדה בדימוי ("כתבלין") ומסר מסכם.
מילות קישור: אך, אולם (ניגוד); ראשית, שנית (מנייה); למשל (הדגמה); אם... (תנאי); עם זאת (הסתייגות); לכן (מסקנה); נוסף על כך (הוספה); כך (תוצאה); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – כל הפסקות משרתות את העמדה "תקני כבסיס, דיבור במידה". פתיחה וסיום – הולמים את סוג הכתיבה. מודעות לנמען – הוראת החוק מוסברת בקצרה בפתיחה. רלוונטיות – הדיון נשאר בלשון הפרסומת. קישוריות וארגון – חמש פסקות, מילות קישור ומאזכרים ("זהו האיזון הנכון", "כך").
זיקה לטקסטים: הנושא קשור לנאמר במאמר 2 על שפת הפרסומת ("שפת הפרסומת תהיה תקנית", בלי "דברי נאצה וניבולי פה"). מותר להיעזר בכך, אך אין חובה.
לשון ומבע: דווקא בנושא הזה חשוב להקפיד על לשון תקנית לגמרי: משלב רשמי, התאם ("לשון הדיבור אינה", "הטקסט המרכזי... צריך להיות"), כתיב מלא תקני ופיסוק נכון (נקודתיים לפני פירוט: "תקני: כתיב נכון, התאם דקדוקי..."). אם מביאים דוגמה לסלנג, שמים אותה במירכאות.
עמדה אחרת – גם היא מתקבלת: אפשר לדרוש לשון תקנית בלבד (הפרסומות הן "בית ספר" לשוני המונע לכל הציבור, ועל גופים מסחריים מוטלת אחריות לשמור על העברית), או לתמוך בחופש לשוני מלא (הפרסומת צריכה לשקף את הדיבור, והציבור יחליט). בכל עמדה יש להציג את הצד השני ולהשיב עליו.
טעויות נפוצות: כתיבת המאמר עצמו בעגה או במשלב דיבורי; דוגמות של סלנג גס; סקירה של הוראת החוק במקום הבעת עמדה; אי־התייחסות ל"באיזו מידה" – עמדה כללית בלי גבולות ברורים.