בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - חורף מאוחר 2021 (מרץ)

מה נדרש: עמדה ברורה של כל אחד משני הכותבים (3 נקודות לכל כותב), בניסוח עצמי ובמשפט שלם.

מאמר 1 – היכן: בפסקת הסיום (שורות 35–38): "איני טוען שבעתיד הנראה לעין תיהפך השפה הכתובה לשפה של סמלים מצוירים, אך אני בהחלט מאמין שהשימוש באמוג'י במקום בשפה הכתובה יתפוס חלק נרחב יותר בתקשורת בין אנשים... ואולי אפילו תשפר את התקשורת בינינו". גם בשורות 28–29: שפת האמוג'י "מצליחה להביע משמעות, והיא עושה זאת לפעמים טוב יותר מן המילים". שימו לב לעמדה המסויגת: הכותב תומך, אך אינו טוען שהאמוג'י יחליף את השפה הכתובה לגמרי. תשובה מלאה מבטאת את שני הצדדים של העמדה.

מאמר 2 – היכן: כבר בכותרת: "רִגשונים אינם שפה!", בשורה 22: "המגוון ההולך וגדל של סמלי האמוג'י איננו תחליף לשפה", ובסיום (שורות 37–39): "אפשר בהחלט לגוון, לעטר ולהמחיש גם באמוג'י... אך עדיף שלא לחשוב שמדובר בשפה, וּודאי שלא לראות באמוג'י אמצעי שיש ללמדו... המחליף את השפה הכתובה".

איך מזהים עמדה: מחפשים משפטים בגוף ראשון ובלשון הערכה ("אני בהחלט מאמין", "אני מציע"), ובדרך כלל בפתיחה, בכותרת ובסיום.

טעות נפוצה: לכתוב שכותב מאמר 1 טוען שהאמוג'י יחליף את השפה הכתובה. הוא אומר במפורש שאינו טוען זאת – הוא צופה שהשימוש בו יגדל.

מה נדרש: שתי בעיות שונות (3 נקודות לכל אחת), כל אחת במשפט שלם, אפשר עם דוגמה.

היכן במאמר:
1. מושגים שאין להם ייצוג (שורות 14–17): "בלוח האמוג'י הסטנדרטי יש 825 סימנים, ואף על פי כן יש מושגים שאינם מיוצגים בו". הדוגמה: המושג הסיני "דאו" (דרך). לעומת זאת, מושגים מעולם הטבע והחי "מיוצגים במלואם" (שורות 18–19) – כלומר הבעיה היא בעיקר במושגים מופשטים.
2. פרשנות אישית (שורה 20): "כל אדם עלול לפרש בדרך שלו טקסט הכתוב בשפת האמוג'י".

בעיה נוספת שאפשר לקבל: גם בצד הטכנולוגי לא מזהים את המשמעות המטפורית של הסמלים – מנוע החיפוש "עדיין אינו יודע לזהות את המשמעות המטפורית של כל הסמלים והצירופים שלהם" (שורות 33–34). עדיף לבחור בשתי הראשונות, שעוסקות ישירות בתרגום.

רמז במאמר: המשפט "עם הזמן גיליתי שלאמוג'י יש מגבלות של שפה" (שורות 12–13) פותח את תיאור הבעיות.

טעות נפוצה: לכתוב את אותה בעיה פעמיים – "אין אמוג'י למושג דרך" ו"אין אמוג'י למושגים מן ההגות הסינית" הן בעיה אחת.

שיטה: עוברים על כל שאלה ובודקים אם יש במאמרים מידע שעונה עליה במפורש, ולא רק נושא קרוב.

טעות נפוצה: לבחור ב־(3) בגלל ההמלצה בסוף מאמר 2. המלצה של כותב אינה תשובה לשאלה מה יקרה בפועל.

היכן: בפסקת הסיום (שורות 35–39): "אני מציע לשוב ולהתמקד בהוראה ובלימוד של שפה עשירה ומגוונת שאנו דוברים וכותבים זה דורות, כדי שיהיה אפשר להתבטא באופן עמוק ומדויק יותר... וּודאי שלא לראות באמוג'י אמצעי שיש ללמדו".

סימן לשון: הפועל "אני מציע" מסמן המלצה. כדאי לחפש בסוף מאמרי עמדה פעלים כמו "מציע", "כדאי", "ראוי", "יש ל־".

תשובה מלאה כוללת: (1) מה לעשות – להתמקד בהוראת השפה העשירה; (2) מדוע – כדי להתבטא באופן עמוק ומדויק; אפשר להוסיף (3) מה לא לעשות – לא ללמד אמוג'י כשפה.

טעות נפוצה: לכתוב רק "לא ללמד אמוג'י" – זה חלק שלילי בלבד של ההמלצה; עיקרה הוא החזרה ללימוד השפה.

ההקשר: הכותב פונה למי שרואה באמוג'י "תקווה חדשה לאמצעי תקשורת אוניברסלי" ומציע לו להציץ בהיסטוריה (שורות 6–7). אז הוא מספר על "סלנג הרשת": "מאמרים נכתבו והרצאות הושמעו על היות סלנג הרשת השפה הבאה של הילדים" (שורות 9–10) – כלומר תשומת לב רבה – "אך למגינת ליבם היא נעלמה בתוך זמן קצר ואיננה עוד" (שורות 10–11) – כלומר תופעה חולפת. המסקנה שלו: "ראוי לקרוא בעין ביקורתית מאמרים העוסקים בשפת האמוג'י" (שורה 13).

התפקיד בטיעון: זו דוגמה היסטורית המשמשת אנלוגיה – כמו שסלנג הרשת זכה להתלהבות מוגזמת ונעלם, כך גם ההתלהבות מן האמוג'י מוגזמת ("בסוף מן הסתם גם הם יישטפו בשינוי הבא", שורה 19).

פסילת המסיחים:

טעות נפוצה: לבחור תשובה שמתארת מה כתוב בקטע (הראשונה) במקום לשם מה הוא נכתב. בשאלות "לשם מה" מחפשים את תפקיד הפרט בטיעון הכללי.

משמעות "לנוכח" במשפט: בגלל, בעקבות, מתוך התחשבות ב־. המגמה הגוברת היא הסיבה לכך שמיקרוסופט הוסיפה את התמיכה באמוג'י – יחס של סיבה ותוצאה.

בדיקה בהצבה:

טעות נפוצה: לא לשים לב שהשאלה מבקשת את המילים שאינן מתאימות.

הפירוש: "מקדמת דנה" (צירוף מן הארמית: "קדמת" = לפני, "דנה" = זה) – מימים קדומים, מזמן רב.
רמז מן ההקשר: באותה פסקה נאמר: "לרגשונים היסטוריה קדומה בהרבה" (שורה 2), והשפה החזותית מתוארת כתקשורת שליוותה את החברה האנושית לאורך ההיסטוריה. לכן הצירוף מתאר משהו שקיים מזמן רב.
הצבה: "תקשורת שמלווה את החברה האנושית מלפני זמן רב".
פסילת המסיחים: "בזמן האחרון" – ההפך. "לעיתים רחוקות" ו"מדי פעם בפעם" עוסקות בתדירות, ולא בזמן ההתחלה.

הפירוש: "מגינת לב" – צער ויגון (מן המקרא, איכה ג: "תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב"). "למגינת ליבו" = לצערו הרב.
רמז מן ההקשר: "לא מעטים אף ניסו להנחיל לילדי העולם את השפה הזאת, אך... היא נעלמה" – מי שהשקיע מאמץ בהפצת השפה מצטער על היעלמותה. המילה "אך" מסמנת שהתוצאה מנוגדת לרצונם.
הצבה: "אך לצערם היא נעלמה בתוך זמן קצר".
פסילת המסיחים: "לשמחתם" – ההפך. "לתחושתם" ו"לדעתם" – הופכים את היעלמות השפה לדבר סובייקטיבי, בעוד שבמאמר היא עובדה.

הפירוש: "אקראי" (מן "קְרִי", מקרה) – מה שנקבע במקרה, בלי סדר או שיטה.
רמז מן ההקשר: הכותב מנגיד בין האמוג'י ובין כתב החרטומים, שבו התמונות "מעידות על דקדוק מורכב" (שורה 24). אוסף אקראי, לעומת זאת, הוא אוסף בלי מערכת כללים – ציורים שנבחרו במקרה.
הצבה: "סמלי האמוג'י הם אוסף מקרי של ציורים".
פסילת המסיחים: "משמעותי" – כמעט ההפך מכוונת הכותב. "דמיוני" ו"תועלתני" אינם קשורים למשמעות המילה.

שיטה: קוראים את המשפט המקורי, מבינים את המילה בהקשר, ובודקים את המילה החלופית בהצבה. המילה החלופית צריכה להתאים גם בצורתה (מין, מספר, זמן, שם פועל) – 2 נקודות לכל מילה.

טעות נפוצה: לכתוב הסבר ארוך במקום מילה אחת, או מילה בצורה שאינה משתלבת במשפט (למשל "היעלמות" במקום "ייעלמו").

הפירוש בהקשר: "חיוני" – הכרחי, דבר שאי אפשר בלעדיו (כמו "איברים חיוניים"). במשפט: אין לראות באמוג'י אמצעי העשרה הכרחי ללימוד.
בדיקה בהצבה: "אמצעי העשרה הכרחי / חשוב / נחוץ ובעל משמעות" – המשמעות נשמרת (1 נקודה לכל מילה).
פסילת המסיחים:

טעות נפוצה: לבחור "מלא מרץ" משום שזו משמעות מוכרת של המילה. בשאלות כאלה חובה לבדוק את המשמעות במשפט.

(מספר מילים: 300, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("אמוג'י – לא במסמך רשמי").
2. פתיחה – הצגת התופעה (האמוג'י בהודעות), ההצעה השנויה במחלוקת (לשלבו בכל סוגי הכתיבה), והעמדה במפורש: אין לשלב אמוג'י בכתיבה רשמית.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – כתיבה רשמית דורשת דיוק, והאמוג'י רב־משמעי; דוגמה: מנהל שמקבל פרצוף מחייך; ביסוס ממאמר 2 ("מרחב גדול מדי של פרשנויות"); חיזוק ("זאת ועוד") – הסמל נראה אחרת במכשירים שונים.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – כתיבה רשמית מבטאת כבוד; דוגמאות: פסק דין, מכתב תנחומים.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("אמנם... עם זאת") – האמוג'י כשפה כלל־עולמית (מאמר 1), והפרכה מתוך אותו מאמר: מושגים מופשטים אינם מיוצגים.
6. סיכום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש, והבחנה: אמוג'י בשיחה אישית – כן; במסמך רשמי – לא.

עמידה ברכיבי ההערכה:

העמדה הנגדית (בקצרה): אפשר לטעון בעד שילוב האמוג'י גם בכתיבה רשמית מסוימת: הוא חוסך זמן, מוסיף רגש וטון שחסרים בטקסט כתוב ומונעים אי־הבנות של "קרירות"; הוא מגשר בין דוברי שפות שונות (מאמר 1); והשפה מתפתחת ממילא – גם בתכתובות עבודה הוא כבר מקובל. מאמר כזה צריך להפריך את טענת הרב־משמעות (למשל: שילוב מבוקר, לצד מילים, ולא במקומן).

טעות נפוצה: לכתוב על אמוג'י באופן כללי ("אמוג'י טוב/רע") ולא על השאלה הממוקדת – כתיבה רשמית. וגם: לסכם את המאמרים מן הנספח במקום להשתמש בהם כביסוס לטיעון.

(מספר מילים: 302, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה באמצעות ניגוד ("מחוברים – אך בודדים").
2. פתיחה – תמונה מוכרת (בני נוער והטלפון), הצגת שתי העמדות כפי שהן מופיעות בנושא, והעמדה האישית במפורש: העידן הדיגיטלי פוגע באיכות הקשרים, אף שהוא מגדיל את מספרם.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – התקשורת ברשת שטחית: חסרים הבעת פנים וטון; דוגמה: "לייק" לעומת "מה שלומך?", מאות "חברים" לעומת חבר אמיתי.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – הטלפון פוגע גם במפגשים עצמם; דוגמאות: בית קפה, ארוחה משפחתית.
5. נימוק שלישי ("שלישית") – השוואה מתמדת, קנאה ובדידות.
6. טיעון נגדי והפרכתו ("אמנם... וטענה זו נכונה. עם זאת") – הודאה ביתרון (קשר עם קרובים רחוקים, קהילות עניין) והגבלתו: הוא מתממש רק כשהרשת היא גשר ולא תחליף.
7. סיכום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש וקריאה לפעולה.

עמידה ברכיבי ההערכה:

העמדה הנגדית (בקצרה): הרשתות מחזקות את הקשרים: הן מאפשרות לשמור על קשר עם משפחה וחברים בחו"ל, לחדש קשרים ישנים, למצוא תמיכה בקהילות של אנשים עם קושי או תחביב משותף, ולתאם מפגשים בקלות. בתקופות של ריחוק (מחלה, מגפה) הן אף היו הדרך היחידה לשמור על קשר. מאמר כזה צריך להפריך את טענת השטחיות.

טעות נפוצה: לכתוב חיבור של "יתרונות וחסרונות" בלי להכריע. מאמר טיעון חייב עמדה אחת ברורה; הצד השני מופיע רק כטיעון נגדי שמופרך.