בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - קיץ 2021
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · קיץ · 14 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2021, כל 14 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון – הבנת הנקרא – 60 נקודות
פרק שני – הבעה בכתב – 40 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק ראשון — הבנת הנקרא (60 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שני מאמרים. קרא אותם וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.
קרא את המאמרים 1–2 שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
בפרק זה ענה על כל השאלות 1–12.
שאלה 1 · הטענה הרווחת וטענתו של ורגס יוסה
כותב מאמר 1, ורגס יוסה, מעלה טענה הרווחת בציבור על אודות קריאת ספרות יפה.
מהי הטענה הרווחת? (4 נקודות)
מהי טענתו המרכזית של כותב מאמר 1, ורגס יוסה? (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הטענה הרווחת היא שספרות היא פעילות שאפשר לוותר עליה ("לפסוח עליה"): אומנם זו פעילות ראויה, אבל ביסודה היא פעילות של בידור ומותרות, שרק אנשים שיש להם זמן פנוי יכולים להרשות לעצמם.
התשובה המלאה כוללת שני רכיבים: (1) ספרות היא דבר שאפשר לוותר עליו; (2) הסיבה – היא נתפסת כבידור, כמותרות של אנשים שזמנם בידם, ולא כצורך.
היכן זה כתוב: בפסקה הראשונה. הכותב מספר על אנשים המבקשים חתימה בשביל אשתם או אימם, ומסבירים שהם עצמם "איש עסוק" (שורה 3). מכאן הוא מסכם: "ספרות היא פעילות שאפשר לפסוח עליה. אומנם פעילות ראויה, אבל ביסודו של דבר פעילות בידור, שרק אנשים שזמנם בידם יכולים להרשות אותה לעצמם" (שורות 4–6). בהמשך הוא מכנה תפיסה זו "התפיסה שספרות היא אמצעי בידור ומותרות" (שורות 10–11).
איך מזהים טענה רווחת: הכותב מציג אותה כדבר ש"שמעתי... עשרות פעמים" (שורה 4) – כלומר זו דעה של רבים, ולא דעתו. כותבי מאמרי עמדה פותחים לעיתים קרובות בטענה רווחת כדי לחלוק עליה.
טעות נפוצה: לכתוב רק "אנשים אינם קוראים כי הם עסוקים" – זו דוגמה, ולא הטענה. יש לנסח את התפיסה הכללית: ספרות היא בידור שאפשר לוותר עליו.
סעיף ב
טענתו המרכזית היא שספרות אינה בידור או מותרות, אלא אחת הפעילויות השכליות החיוניות ביותר: היא הכרחית ליצירת אזרחים ובני אדם חופשיים בחברה מודרנית ודמוקרטית, וחברה בלי ספרות נידונה לברבריות רוחנית וחירותה בסכנה.
היכן זה כתוב: בסוף הפסקה השנייה הכותב מצהיר במפורש על מטרתו: "ברצוני להציג כמה טיעונים נגד התפיסה שספרות היא אמצעי בידור ומותרות ובעד ההשקפה שהספרות היא אחת הפעילויות השכליות החיוניות ביותר, דבר הכרחי ליצירת אזרחים ובני אדם חופשיים בחברה מודרנית ודמוקרטית" (שורות 10–12). הטענה מנוסחת גם בדרך השלילה: "חברה בלי ספרות היא חברה שנגזרה עליה ברבריות רוחנית, וחירותהּ בסכנה" (שורות 9–10), ומסוכמת במשפט האחרון: "עלינו לקרוא" (שורה 60).
איך מזהים טענה מרכזית: היא הרעיון שכל הנימוקים במאמר משרתים (השפה המשותפת, עושר הביטוי, החשיבה הביקורתית). לכן אין לכתוב נימוק אחד בלבד (למשל "הספרות מעשירה את השפה"), אלא את העמדה הכוללת. כדאי גם להראות שהיא מנוגדת לטענה הרווחת שבסעיף א.
טעות נפוצה: לענות "ספרות היא דבר חשוב" בלי לומר במה – תשובה כללית מדי. יש לציין שספרות חיונית לחברה חופשית ודמוקרטית ולחירות האדם.
שאלה 2 · המסקנה מן הסקרים וההסתייגות
במאמרים מובאים נתונים המבוססים על סקרים.
כתוב מהי המסקנה המשותפת העולה מן הנתונים. (4 נקודות)
כותב מאמר 2, רענן שקד, מוסיף הסתייגות למסקנה העולה מן הנתונים.
כתוב את ההסתייגות ששקד מעלה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
המסקנה המשותפת: אנשים רבים (רוב הציבור או חלק גדול ממנו) אינם קוראים ספרים – קריאת ספרים נמצאת במגמת ירידה, ובני אדם מעדיפים פעילויות אחרות על פני קריאה.
הנתונים בשני המאמרים:
המסקנה המשותפת היא הכללה שמתאימה לשני הנתונים גם יחד: חלק גדול מן הציבור אינו קורא ספרים, ומספר הקוראים הולך ופוחת.
איך עונים על שאלת מיזוג: מאתרים את הנתון בכל אחד מן המאמרים, ומנסחים מסקנה אחת כללית שאינה תלויה במדינה או במספר מסוים. אין צורך לחזור על המספרים עצמם, אבל מותר להביא אותם כביסוס.
טעות נפוצה: לכתוב את הנתון של מאמר אחד בלבד ("בספרד מחצית לא קראו ספר") – זה נתון, לא מסקנה משותפת.
סעיף ב
שקד מסתייג וטוען שאף על פי שאנשים אינם קוראים ספרים, כולנו קוראים המון בכל יום – אלא שהקריאה עברה בעיקר לרשתות החברתיות (גלילה אין־סופית בפייסבוק ובטוויטר) ולא לספרים.
היכן זה כתוב: מיד אחרי הנתונים, בפתח הפסקה הבאה: "אף על פי כן כולנו קוראים המון בכל יום, בעיקר ברשתות החברתיות – המקום שבו לא צריך להגיע לסוף כי אין סוף, יש רק גלילה התמכרותית נואשת" (שורות 20–21).
למה זו הסתייגות: הסתייגות מגבילה מסקנה ומראה שהיא אינה נכונה במלואה. מן הנתונים אפשר היה להסיק שאנשים כמעט אינם קוראים; שקד מתקן: אנשים קוראים הרבה, אבל לא ספרים – הם קוראים ברשתות החברתיות. מילת הוויתור "אף על פי כן" מסמנת את ההסתייגות.
כדאי להוסיף שבעיני שקד הקריאה הזאת אינה תחליף לספר: פייסבוק היא "ההפך מאסקפיזם... עצבנית ואלימה" (שורה 24), ולכן ההסתייגות אינה מבטלת את הבעיה.
טעות נפוצה: לכתוב את הסיבה לירידה ("כולם בנטפליקס") – זה חלק מן הנתון עצמו, ולא ההסתייגות.
שאלה 3 · ערכים שהספרות מטפחת
לטענת כותב מאמר 1, ורגס יוסה, "חברה בלי ספרות היא חברה שנגזרה עליה ברבריות רוחנית, וחירותהּ בסכנה" (שורות 9–10).
לפניך רשימת ערכים שעשויים להיות חשובים לחברה:
התמדה, תעוזה, שוויון, שיתוף פעולה, חשיבה ביקורתית, סולידריות.
מבין הערכים ברשימה, הקף את שלושת הערכים שלדעת ורגס יוסה הספרות מטפחת. (3 נקודות)
איזה מבין הערכים שהקפת הוא הערך החשוב ביותר לשמירה על החירות, לדעת ורגס יוסה? נמק את תשובתך. (4 נקודות)
בחר באחד משני הערכים האחרים שהקפת, והוכח מדבריו של ורגס יוסה שהספרות מטפחת את הערך הזה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
חשיבה ביקורתית, סולידריות, שוויון.
איך מוצאים: עוברים על כל ערך ברשימה ובודקים אם הוא מופיע במאמר, במפורש או במשמעותו:
הערכים שאינם במאמר: התמדה ותעוזה – לא נאמר שהספרות מלמדת להתמיד או להעז; שיתוף פעולה – המאמר עוסק בהבנה ובתחושת שותפות, לא בעבודה משותפת למען מטרה.
טעות נפוצה: לבחור "שיתוף פעולה" בגלל המילים "שפה משותפת" (שורה 16). שפה משותפת היא בסיס לסולידריות – לתחושת אחווה – ולא לשיתוף פעולה מעשי.
סעיף ב
חשיבה ביקורתית. לדעת ורגס יוסה, החשיבה הביקורתית היא "המנוע העיקרי לשינויים היסטוריים והמגן הטוב ביותר על החירות". חברה חופשית ודמוקרטית זקוקה לאזרחים ביקורתיים, הבוחנים כל הזמן את העולם שהם חיים בו ופועלים לשנותו; בלי חשיבה ביקורתית ישלטו הקונפורמיות והכניעה לכוח, והחירות תאבד.
התשובה המלאה: שם הערך + נימוק מן המאמר.
היכן זה כתוב: "בלעדיה [בלי הספרות] החשיבה הביקורתית, שהיא המנוע העיקרי לשינויים היסטוריים והמגן הטוב ביותר על החירות, תספוג אבֵדה שאין לה תקנה" (שורות 48–50). הכותב ממשיך: "חברה חופשית ודמוקרטית זקוקה לאזרחים אחראיים וביקורתיים המודעים לצורך לבחון דרך קבע את העולם שאנו חיים בו ולשנותו" (שורות 52–53).
חיזוק מן ההפך: בעולם בלי ספרות, "התכונות העיקריות יהיו קונפורמיות וכניעה של המין האנושי כולו לכוח" (שורות 56–57) – כלומר היעדר חשיבה ביקורתית מוביל לאובדן החופש.
איך מנמקים: לא מספיק לצטט "המגן הטוב ביותר על החירות"; יש להסביר את הקשר – אזרח החושב באופן ביקורתי אינו מקבל כל דבר כמובן מאליו, מזהה עוול ופועל לשנות אותו, ולכן אינו נכנע לשלטון בעיוורון.
טעות נפוצה: לבחור סולידריות או שוויון ולהסביר שהם "חשובים לחברה" – במאמר רק החשיבה הביקורתית נקשרת במפורש לחירות.
סעיף ג
(אחת מן האפשרויות)
סולידריות: לדברי ורגס יוסה, בעידן ההתמחות כל תחום מפתח שפה ומושגים משלו, ולכן אנשים מתקשים לחיות יחד, לתקשר ולחוש סולידריות. הספרות היא "מכנה משותף לחוויה האנושית כולה": דרכה בני אדם מכל המקצועות יכולים לזהות את עצמם ולשוחח זה עם זה, ולכן היא מחברת ביניהם ומטפחת תחושת אחווה.
שוויון: הספרות מאפשרת לבני אדם מכל המקצועות, התרבויות והמקומות להבין זה את זה ולהרגיש "בני אותו מין" למרות ההבדלים במרחב ובזמן. כך היא מלמדת על המשותף לכולנו ומגוננת מפני דעות קדומות, גזענות ופלגנות דתית ופוליטית – כלומר מטפחת יחס שווה לכל אדם.
התשובה המלאה: שם הערך + הוכחה מן המאמר (ציטוט או פרפרזה מדויקת) + הסבר הקשר בין הדברים לערך.
סולידריות – שורות 13–18: ההתמחות "גורמת לחוסר הבנה חברתית ומְפלגת את בני האדם" ו"מנטרלת את היכולת ליצור שפה משותפת שמאפשרת לחיות יחד, לתקשר, לחוש סולידריות". מול זה, "ספרות הייתה ותמשיך להיות מכנה משותף לחוויה האנושית כולה" – היא מחזירה את השפה המשותפת, ואיתה את הסולידריות.
שוויון – שורות 18–23: "בהיותנו קוראים של שייקספיר ושל טולסטוי אנו מבינים זה את זה למרות ההבדלים במרחב ובזמן, וכך אנו מרגישים בני אותו מין"; "אין כמו הספרות שמיטיבה לגונן על האדם מפני סִכלותן של דעות קדומות, גזענות ופלגנות". מי שמבין שכל בני האדם דומים במהותם, מתייחס אליהם בשוויון.
שימו לב: אין לבחור בחשיבה ביקורתית – עליה ענית בסעיף ב, והשאלה מבקשת אחד מן הערכים האחרים.
טעות נפוצה: להביא ציטוט בלי להסביר כיצד הוא מוכיח שהספרות מטפחת את הערך.
שאלה 4 · מידת החשיבות של ההנאה מקריאה
שני כותבי המאמרים מציינים את ההנאה שבקריאת ספרים.
כתוב מהי מידת החשיבות של ההנאה מקריאת ספרים, על פי כל אחד מן הכותבים.
הסבר את דבריך. (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
ורגס יוסה (מאמר 1): ההנאה חשובה, אבל היא משנית. הוא מצטער שאנשים אינם יודעים "איזה תענוג הם מחמיצים" ומציין שהספרות "מגבירה... את אפשרויות ההנאה", אך ההנאה אינה הסיבה העיקרית לקריאה. העיקר בעיניו הוא תרומת הספרות לחברה: שפה משותפת, עושר הביטוי, חשיבה ביקורתית ושמירה על החירות. הוא אף יוצא נגד התפיסה שספרות היא רק "פעילות בידור".
שקד (מאמר 2): ההנאה היא העיקר – הסיבה המרכזית (ואולי היחידה) לקריאה. הוא קורא כדי לברוח מן המציאות אל "החיים המקבילים שספר ממש טוב מאפשר". ספרים היו "הסיכוי הטוב ביותר" שלו ל"אסקפיזם אמיתי", ובלי "הקסם" הזה הוא אינו מצליח לקרוא. כשההנאה חוזרת עם "סטונר", הוא שקוע לגמרי בספר.
התשובה המלאה (5 נקודות): קביעה ברורה לגבי כל כותב (משנית / מרכזית) והסבר לכל קביעה, עם ביסוס מן המאמר.
ורגס יוסה – הנאה חשובה אך משנית:
שקד – ההנאה היא העיקר:
ההשוואה בקצרה: אצל ורגס יוסה ההנאה היא "בונוס" לצד תפקיד חברתי חשוב יותר; אצל שקד ההנאה – הבריחה לעולם אחר – היא מהות הקריאה.
טעות נפוצה: לכתוב ששני הכותבים רואים בהנאה דבר חשוב, בלי להבחין במידת החשיבות. השאלה מבקשת דווקא את ההבדל.
שאלה 5 · עמדת בורחס ועמדת ורגס יוסה
במאמר 1 בשורות 24–26 הכותב, ורגס יוסה, מביא את תגובתו של הסופר בּוֹרְחֶס על עצם שאילת השאלה: "מה הטעם בספרות?".
מהי עמדתו של בורחס בנוגע לעצם שאילת השאלה הזאת? (4 נקודות)
האם ורגס יוסה מסכים עם עמדתו של בורחס בנוגע לעצם שאילת השאלה הזאת?
הסבר את קביעתך. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
בורחס סבור שזו שאלה טיפשית ומיותרת, שאין לשאול אותה כלל: ספרות היא כמו שירת הקנרית או שקיעה יפה – דבר יפה שאיש אינו שואל מה הטעם בו, ושאינו צריך הצדקה או מטרה.
היכן זה כתוב: "בּוֹרְחֶס תמיד התרגז כששאלו אותו 'מה הטעם בספרות?' זו נראתה לו שאלה טיפשית, והוא היה משיב עליה: 'איש אינו שואל מה הטעם בשירת הקָנָרִית או בשקיעה יפה'" (שורות 24–26).
ההסבר: בורחס משווה את הספרות לתופעות של יופי בטבע. כמו שאיש אינו מבקש להצדיק את קיומה של שקיעה – היא פשוט יפה ומעוררת התפעלות – כך גם הספרות אינה צריכה להוכיח את התועלת שבה. עצם השאלה מבטא בעיניו אי־הבנה של מהות הספרות, ולכן היא מרגיזה אותו.
התשובה המלאה כוללת את העמדה (שאלה טיפשית, אין טעם לשאול אותה) ואת הנימוק (ההשוואה לשירת הציפורים ולשקיעה). תשובה עם העמדה בלבד אינה מלאה.
טעות נפוצה: לכתוב ש"בורחס חושב שאין טעם בספרות" – הפוך: הוא חושב שאין טעם בשאלה, כי ערכה של הספרות מובן מאליו.
סעיף ב
לא, ורגס יוסה אינו מסכים. לדעתו זו שאלה טובה ולגיטימית, משום שיצירות ספרות אינן כמו שירת הציפורים או מראה השקיעה, שהם תופעות טבע: הן תוצר של פעילות אנושית, ולכן מוצדק לשאול איך ומדוע נוצרו, מה מטרתן ומדוע שרדו זמן רב כל כך.
היכן זה כתוב: "אבל השאלה היא שאלה טובה כי יצירות ספרות אינן כמו שירת הציפורים או מראה השקיעה. הן תוצר של פעילות אנושית, ועל כן מוצדק לשאול איך ומדוע באו לעולם, מהי מטרתן ומדוע שרדו זמן רב כל כך" (שורות 26–28).
איך מזהים את אי־ההסכמה: מילת הניגוד "אבל" פותחת את דברי הכותב מיד אחרי ציטוט בורחס, והוא מגדיר את השאלה "שאלה טובה" – ההפך מ"שאלה טיפשית".
ההסבר: ורגס יוסה מפריך את ההשוואה של בורחס: את הטבע איש לא יצר, ולכן אין טעם לשאול לשם מה הוא קיים; את הספרות יצרו בני אדם, ולמעשה אנושי יש סיבות ומטרות שאפשר לבחון. זה גם מתאים למאמר כולו – הכותב עצמו עונה על השאלה "למה ספרות?" (כותרת המאמר) ומציג את תרומתה לחברה.
טעות נפוצה: לענות רק "לא" או רק לצטט – נדרשים קביעה + הסבר הנימוק של ורגס יוסה (ספרות היא תוצר אנושי ולא תופעת טבע).
שאלה 6 · בעיית ההתמחות והפתרון
בזמן האחרון מוסדות להשכלה גבוהה בישראל מחייבים את הסטודנטים לתואר הראשון ללמוד כמה קורסים בתחומי דעת השונים מן התחום העיקרי שהם לומדים. לדוגמה, סטודנט שלומד הנדסת חשמל מחויב ללמוד גם קורסים ממדעי הרוח וממדעי החברה.
יוזמה זו של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל עשויה לפתור בעיה המוצגת במאמר 1.
פרט מהי הבעיה. (4 נקודות)
מהו הפתרון שמציע כותב מאמר 1, ורגס יוסה, לבעיה זו? (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
הבעיה היא ההתמחות בידע: בעלי מקצוע מתמחים בתחומים צרים מאוד, וכל תחום מפתח שפה ומערכת מושגים ייחודיים לו. ההתמחות גורמת לחוסר הבנה חברתית ומפלגת את בני האדם, משום שהיא פוגעת ביכולת ליצור שפה משותפת שמאפשרת לחיות יחד, לתקשר ולחוש סולידריות.
היכן זה כתוב: "אנחנו חיים בעידן של התמחות בידע, שבו בעלי מקצוע מתמחים בתחומים מסוימים מאוד... להתמחוּת זו יתרונות רבים, אולם היא גם גורמת לחוסר הבנה חברתית ומְפלגת את בני האדם. ההתמחות מנטרלת את היכולת ליצור שפה משותפת שמאפשרת לחיות יחד, לתקשר, לחוש סולידריות, כי התמחות מצריכה שפה ומערכת מושגים ייחודיים לכל תחום" (שורות 13–17).
הקשר ליוזמה: הסטודנט להנדסת חשמל שלומד גם מדעי הרוח והחברה אינו מסתגר בתחומו הצר. הוא נחשף לעולמות ידע ולמושגים של אחרים, וכך נוצר בסיס לשפה משותפת עם אנשים מתחומים אחרים – בדיוק מה שההתמחות הורסת.
"פרט" – לא די לכתוב "התמחות". יש לתאר את הבעיה ואת תוצאותיה: שפה ומושגים נפרדים לכל תחום ← חוסר הבנה ופילוג ← פגיעה ביכולת לחיות יחד, לתקשר ולחוש סולידריות.
טעות נפוצה: לכתוב שהבעיה היא "שאנשים אינם קוראים" – זו לא הבעיה שהיוזמה פותרת; היוזמה עוסקת בגיוון תחומי הלימוד.
סעיף ב
הפתרון הוא קריאת ספרות. הספרות היא מכנה משותף לחוויה האנושית כולה: דרכה בני אדם, יהיו אשר יהיו מקצועותיהם ומקומם, יכולים לזהות את עצמם ולשוחח זה עם זה, להבין זה את זה ולהרגיש בני אותו מין – כלומר היא יוצרת מחדש את השפה המשותפת שההתמחות הרסה.
היכן זה כתוב: "ספרות הייתה ותמשיך להיות מכנה משותף לחוויה האנושית כולה. דרך הספרות בני אנוש יכולים לזהות את עצמם ולשוחח זה עם זה, יהיו אשר יהיו מקצועותיהם, חייהם ומיקומם התרבותי והגאוגרפי" (שורות 17–20). הדוגמה: קוראי שייקספיר וטולסטוי "מבינים זה את זה למרות ההבדלים במרחב ובזמן" (שורות 20–21).
מבנה הטיעון: הפסקה בנויה כבעיה ← פתרון: הבעיה (ההתמחות מפלגת) בשורות 13–17, והפתרון (הספרות כמכנה משותף) מיד אחריה.
התשובה המלאה כוללת את הפתרון (קריאת ספרות) ואת ההסבר מדוע הוא פותר את הבעיה (מכנה משותף, שפה משותפת לכל בעלי המקצועות).
טעות נפוצה: לכתוב "ללמוד מקצועות נוספים" – זה הפתרון של המוסדות, ולא של ורגס יוסה.
שאלה 7 · תרומת הספרות לשפה
על פי דבריו של כותב מאמר 1, ורגס יוסה, כיצד הספרות תורמת לשפה? הקף את התשובה הנכונה על פי המאמר. (2 נקודות)
(1) היא מאפשרת לאדם לשלוט בשפות שונות שהוא לא נחשף אליהן מעולם.
(2) היא מפתחת את יכולת הדיבור שלנו ומאפשרת לאדם לדבר הרבה ולומר מעט.
(3) היא מפתחת את יכולת הקריאה והכתיבה ואת מיומנויות התקשורת.
(4) היא מפתחת דיוק מילולי, דמיון ומחשבה, ומגבירה את ההנאה.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
(4)
היכן זה כתוב: בשורות 29–35. "חברה החסרה ספרות כתובה מתבטאת פחות במדויק, פחות בעושר לשוני ופחות בבהירות" – כלומר הספרות מפתחת דיוק מילולי; "זו אינה רק מגבלה מילולית, מדובר גם בדלות הדמיון והמחשבה"; "ובכך הספרות מגבירה... את אפשרויות ההנאה". כל רכיבי תשובה (4) מופיעים בפסקות אלה.
פסילת המסיחים:
טעות נפוצה: לבחור תשובה שנשמעת נכונה "באופן כללי" במקום לבדוק מה כתוב במאמר – השאלה אומרת "על פי המאמר".
שאלה 8 · צירוף: ברבריות רוחנית
לפניך משפט ממאמר 1, ובו צירוף מודגש.
"חברה בלי ספרות היא חברה שנגזרה עליה ברבריות רוחנית" (שורות 9–10).
הקף את המילה שאינה יכולה להחליף את הצירוף ברבריות רוחנית במשפט זה. (2 נקודות)
(1) נאורוּת
(2) בּוּרוּת
(3) דלוּת
(4) רדידוּת
◂ פתרון מלא לשאלה 8
(1) נאורוּת
משמעות הצירוף: ברבריות – פראות, חוסר תרבות (ברברים – כינוי עתיק לעמים שנחשבו לא מתורבתים). ברבריות רוחנית – מצב של עוני רוחני: חוסר השכלה ותרבות, שטחיות ודלות מחשבה.
בדיקת המילים:
שימו לב למילת השלילה המודגשת בשאלה: "שאינה יכולה להחליף". מחפשים את המילה החריגה – כאן מילה מנוגדת.
שאלה 9 · צירוף: אין לה תקנה
לפניך משפט ממאמר 1, ובו צירוף מודגש.
"החשיבה הביקורתית [...] תספוג אבֵדה שאין לה תקנה" (שורות 48–50).
מהי משמעות הצירוף אין לה תקנה במשפט זה? הקף את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
(1) אין לה תחליף
(2) אין דומה לה
(3) שלא נקבע לה תקן
(4) אי אפשר לתקנה
◂ פתרון מלא לשאלה 9
(4) אי אפשר לתקנה
משמעות: תקנה (מן השורש ת־ק־ן) – תיקון, דרך לתקן או להיחלץ ממצב רע. "אבֵדה שאין לה תקנה" – אובדן שאי אפשר לתקן או להשיב, נזק בלתי הפיך.
בהקשר: בלי ספרות, החשיבה הביקורתית תיפגע באופן שלא יהיה אפשר לשקם – ולכן הכותב מזהיר: "עלינו לקרוא".
פסילת המסיחים:
טעות נפוצה: להתבלבל בין "תקנה" ל"תקן" בגלל השורש המשותף.
שאלה 10 · צירוף: לא תסולא בפז
לפניך משפט ממאמר 1, ובו צירוף מודגש.
"אם רצוננו להימנע מהידלדלות הדמיון שלנו, מהיעלמותה של האי־נחת שלא תסולא בפז [...] כי אז עלינו לפעול" (שורות 58–60).
מהי משמעות הצירוף לא תסולא בפז במשפט זה? הקף את התשובה הנכונה. (2 נקודות)
(1) אין לה כל חשיבות
(2) יופייהּ רב מאוד
(3) ערכה רב מאוד
(4) אינה מוּכרת
◂ פתרון מלא לשאלה 10
(3) ערכה רב מאוד
משמעות: הביטוי לקוח מן המקרא ("לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר", איוב כח). פז – זהב טהור; לא תסולא – לא תוערך, לא תישקל מול. "לא תסולא בפז" – דבר יקר כל כך שאפילו זהב אינו שקול כנגדו, כלומר ערכו רב מאוד.
בהקשר: הכותב רואה באי־הנחת מן הקיים (חוסר שביעות הרצון שמעוררת הספרות) דבר יקר ביותר, כי היא "מחדדת את הרגישות שלנו ומלמדת אותנו לדבר ברהיטות ובנחישות".
פסילת המסיחים:
טעות נפוצה: לפרש את "לא" כשלילת הערך ("אין לה ערך") – ה"לא" שולל את האפשרות להעריך אותה בזהב, כי היא יקרה ממנו.
שאלה 11 · משפט שווה משמעות: לגונן, סכלותן
לפניך משפט ממאמר 1.
"אין כמו הספרות שמיטיבה לגונן על האדם מפני סִכלותן של דעות קדומות" (שורות 22–23).
הקף את המשפט המבטא את המשמעות של המשפט מן המאמר. (2 נקודות)
(1) אין כמו הספרות שמיטיבה לסוכך על האדם מפני תמימותן של דעות קדומות.
(2) אין כמו הספרות שמיטיבה לשמור על האדם מפני איוולתן של דעות קדומות.
(3) אין כמו הספרות שמיטיבה לפקח על האדם מפני חוכמתן של דעות קדומות.
(4) אין כמו הספרות שמיטיבה לפרוש חסות על האדם מפני סכנתן של דעות קדומות.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
(2)
שתי המילים המודגשות:
כדי שהמשפט ישמור על המשמעות, שתי ההחלפות צריכות להיות נכונות:
טעות נפוצה: לבחור לפי מילה אחת בלבד. בשאלות מסוג זה בודקים כל אחת מן המילים המוחלפות.
שאלה 12 · המילה נרגן
לפניך משפט ממאמר 2
"אמרתי לעצמי בטון של זקן נִרגן" (שורה 7).
מבין המילים שלפניך, הקף שתי מילים שמבטאות את משמעותה של המילה "נרגן" במשפט מן המאמר. (2 נקודות)
נִפעם, נִרגז, עייף, מתאונן, רגוע
◂ פתרון מלא לשאלה 12
נִרגז, מתאונן
משמעות: נִרגן – אדם שמתלונן ורוטן כל הזמן, שאינו מרוצה מכלום; מכאן גם "רטנן", "קוטר".
בהקשר: הכותב מאשים את הספרים: "הם מגיעים מהיצרן מקולקלים... פשוט אינם מתאמצים מספיק" (שורות 6–7) – זו בדיוק תלונה של "זקן נרגן" שמאשים את העולם במקום את עצמו.
בדיקת המילים:
טעות נפוצה: לבחור "עייף" בגלל המילה "זקן" – יש לבדוק את משמעות המילה עצמה, ולא את האסוציאציה.
פרק שני — הבעה בכתב (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחר באחד מן הנושאים 13–14, וכתוב עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
תוכל לכתוב טיוטה בעמודים 12–13.
שאלה 13 · מאמר טיעון: גמול כספי על קריאת ספרים
מחקר שנערך בארצות הברית הראה כי תלמידים בבתי ספר יסודיים שתוגמלו בכסף לאחר שקראו ספרים, שיפרו מאוד את הישגיהם בלימודים ואת כישורי השפה שלהם, בייחוד בתחום הבנת הנקרא. בעקבות זאת הוצע לעודד הורים להעניק גמול כספי לילדיהם כדי שיקראו ספרים.
כתוב מאמר טיעון, ובו הבע את דעתך בנוגע לשאלה אם ראוי שהורים יעודדו את ילדיהם לקרוא ספרים באמצעות גמול כספי בעבור הקריאה. נמק את דבריך ובסס אותם על דוגמאות.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 13
קריאה שאין לה מחיר
מחקר שנערך בארצות הברית מצא כי תלמידים שקיבלו כסף בעבור קריאת ספרים שיפרו את הישגיהם בלימודים. בעקבותיו יש המציעים שהורים יתגמלו את ילדיהם בכסף על כל ספר שהם קוראים. ההצעה נשמעת מפתה, שהרי כל הורה רוצה שילדו יצליח. אף על פי כן, לדעתי, אין זה ראוי לעודד ילדים לקרוא באמצעות גמול כספי, משום שהנזק שייגרם בטווח הארוך גדול מן התועלת המיידית.
ראשית, גמול כספי משנה את הסיבה שבגללה הילד קורא. ילד שמקבל כסף על כל ספר לומד שהקריאה היא עבודה, ושעבודה עושים רק תמורת תשלום. כך הוא יחפש את הספר הקצר ביותר, ולא את המעניין ביותר, ואולי אף ידלג על עמודים. ברגע שהתשלום ייפסק, סביר שגם הקריאה תיפסק. לעומת זאת, ילד שמגלה בעצמו את ההנאה שבסיפור טוב ימשיך לקרוא כל חייו. הסופר רענן שקד מתאר במאמרו כיצד ספר טוב "שאב" אותו אל עולם אחר; את החוויה הזאת אי אפשר לקנות בכסף.
שנית, תשלום על קריאה מחנך לערכים מוטעים. הורים שמשלמים לילדיהם על כל פעילות מועילה – על קריאה, על סידור החדר או על הכנת שיעורים – מלמדים אותם שהכסף הוא המדד לכל דבר. הסופר מריו ורגס יוסה טוען במאמרו כי הספרות מפתחת חשיבה ביקורתית ומגינה על חירותו של האדם. קשה לטפח קורא חושב וביקורתי כשהקריאה עצמה הופכת לעסקה.
מצדדי ההצעה יטענו כי התוצאות מדברות בעד עצמן: הילדים קראו יותר, והישגיהם השתפרו. אכן, אין להתעלם מממצאי המחקר. עם זאת, המחקר בדק את ההישגים בטווח הקצר בלבד, ואינו מוכיח שהילדים ימשיכו לקרוא גם בלי תשלום. זאת ועוד, ההורים יכולים לעודד קריאה בדרכים אחרות: לקרוא לצד ילדיהם, לבקר איתם בספרייה ולשוחח על ספרים בארוחת הערב.
לסיכום, המטרה איננה שהילד יקרא כמה שיותר ספרים בחודש הקרוב, אלא שיאהב לקרוא כל חייו. גמול כספי עלול להשיג את המטרה הראשונה ולהחטיא את השנייה. לכן מוטב שההורים יעניקו לילדיהם מתנה יקרה יותר מכסף: אהבה לספר. אהבה כזאת תלווה אותם גם כשאיש לא ישלם להם עליה.
(מספר מילים: 296, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("קריאה שאין לה מחיר"), ולא כהעתקת הנושא.
2. פתיחה – הצגת המחקר וההצעה שבעקבותיו (כך שגם קורא שלא ראה את הנושא יבין במה מדובר), הודאה בכך שההצעה מפתה, והצגת העמדה במפורש: אין זה ראוי.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – גמול חיצוני הופך את הקריאה ל"עבודה" ומחליף את המוטיבציה הפנימית; דוגמה: הילד יחפש את הספר הקצר ביותר; חיזוק מחוויית ה"שאיבה" שמתאר רענן שקד.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – תשלום מחנך לערכים מוטעים (הכסף כמדד לכל דבר); חיזוק מטענתו של ורגס יוסה על החשיבה הביקורתית.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מצדדי ההצעה יטענו... אכן... עם זאת") – הצגה הוגנת של ממצאי המחקר, הודאה חלקית, הפרכה (המחקר בדק טווח קצר) והצעת חלופות מעשיות.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש (המטרה: אהבת קריאה לכל החיים) ומסר מסכם, בלי נימוק חדש.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); שהרי, משום ש־ (סיבה); אף על פי כן (ויתור); לעומת זאת (ניגוד); אכן... עם זאת (הודאה והסתייגות); זאת ועוד (הוספה); לכן (תוצאה); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת (טענה ← הסבר ← דוגמה). פתיחה וסיום – הולמים מאמר טיעון. מודעות לנמען – המחקר וההצעה מוצגים בפתיחה. רלוונטיות – אין סטייה לשאלות כלליות על חינוך. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים ("ההצעה", "החוויה הזאת", "המטרה הראשונה"). ארגון – חמש פסקות.
כתיבה בזיקה למקורות: הנושא קשור למאמרי הנספח, ולכן מותר (לא חובה) להיעזר בהם. כשמשתמשים בהם, מביאים את הדברים בשם אומרם ("הסופר רענן שקד מתאר במאמרו") ובדיבור עקיף, בלי להעתיק משפטים שלמים.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר ("ההורים יכולים", "הקריאה תיפסק"); משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים מדויק (גמול, מוטיבציה, עסקה); פיסוק נכון – נקודתיים לפני פירוט, קו מפריד לפני הסגר, פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שגמול כספי ראוי (למשל: ממצאי המחקר מוכיחים שיפור בהישגים; גמול הוא "דחיפה" ראשונה, ואחרי שהילד יתחיל לקרוא תתפתח גם ההנאה; כך מלמדים שמאמץ משתלם ומחנכים לניהול כסף), ואז להפריך את הטענה שהכסף הורס את המוטיבציה הפנימית. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: סיכום המאמרים שבנספח במקום הבעת עמדה; עמדה מתנדנדת בלי הכרעה; נימוקים בלי דוגמות; חזרה על אותו נימוק במילים אחרות; סיום שמוסיף נימוק חדש; היקף רחוק מכ־300 מילים.
שאלה 14 · מאמר טיעון: ניסוח שוויוני בעברית
בשפה העברית משתמשים בלשון זכר יחיד כדי לפנות לגברים ולנשים. למשל "כבד את אביך ואת אמך", "האט ותן זכות קדימה" מנוסחים בלשון זכר ומכוונים הן לגברים הן לנשים.
אף על פי כן בעת האחרונה גוברת הדרישה לקידום השימוש בניסוח שוויוני לגברים ולנשים. הדרכים המוצעות הן פנייה בלשון רבים, שימוש בלוכסנים או בנקודות (את/ה; יכולים.ות) ועוד.
כתוב מאמר טיעון, ובו הבע את דעתך בנוגע לשאלה אם יש צורך לשנות את דרך הניסוח התקנית בעברית, ולהימנע משימוש בלשון זכר יחיד בפנייה לגברים ולנשים. נמק את דבריך ובסס אותם על דוגמאות.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 14
לשון אחת לכולם
בשנים האחרונות גוברת הדרישה לנסח פניות בעברית באופן שוויוני: במקום "הקפד" לכתוב "הקפד/י", "הקפידו" או "הקפד.י". המצדדים בשינוי סבורים שהפנייה בלשון זכר יחיד מדירה את הנשים, ולכן יש לוותר עליה. לדעתי, אין צורך לשנות את דרך הניסוח התקנית בעברית, אף שבמקרים מסוימים ראוי להעדיף ניסוח בלשון רבים.
ראשית, המין הדקדוקי אינו המין הביולוגי. בעברית, כמו בשפות רבות אחרות, צורת הזכר משמשת גם צורה כללית, הפונה לכל בני האדם. כשכתוב בתמרור "האט ותן זכות קדימה", אף נהגת אינה חושבת שההוראה מיועדת לגברים בלבד. כך גם הציווי "כבד את אביך ואת אמך" חל מאז ומעולם על בנים ועל בנות כאחד. גם המילים "שולחן" ו"מנורה" אינן זכר ונקבה במובן הממשי; זו תכונה של המילה, ולא של העולם. לכן לשון הזכר בפנייה כללית אינה מבטאת זלזול בנשים, אלא מוסכמה לשונית שכולם מבינים.
שנית, הפתרונות המוצעים פוגעים בבהירות של השפה. טקסט שבו כל פועל וכל שם תואר מופיעים עם לוכסן או עם נקודה – "את/ה מוזמן/ת להירשם אם את/ה מעוניין/ת" – קשה לקריאה, בעיקר לתלמידים מתקשים ולעולים חדשים. יתרה מזאת, את הצורות האלה אי אפשר להגות בדיבור, ולכן הן יוצרות פער מלאכותי בין הלשון הכתובה ללשון המדוברת. במסמכים רשמיים, כמו טפסים והוראות בטיחות, הבנה מהירה ומדויקת חשובה במיוחד, ושם הסרבול עלול אף להזיק.
מצדדי השינוי טוענים כי השפה מעצבת את החשיבה, וכי ילדה ששומעת תמיד פנייה בלשון זכר עלולה לחוש שהעולם שייך לגברים. יש בטענה זו מן הצדק, ולכן ראוי לנצל את האפשרויות שהעברית התקנית כבר מציעה, כמו פנייה בלשון רבים ("הקפידו", "נמקו"). עם זאת, השוויון בין המינים נקבע בעיקר במעשים – בשכר שווה, בייצוג נשים בהנהגה ובחינוך לכבוד הדדי – ולא בלוכסנים. שינוי מלאכותי של הדקדוק לא יקדם את מעמד האישה, אך בהחלט יסרבל את השפה.
לסיכום, העברית אינה צריכה לוותר על ניסוחיה התקניים כדי להיות שוויונית. אפשר להעדיף לעיתים ניסוח בלשון רבים, אך את המאבק לשוויון יש לנהל בחיים עצמם, ולא על גבי כללי הדקדוק.
(מספר מילים: 298, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("לשון אחת לכולם").
2. פתיחה – הצגת הסוגיה בדוגמה מוחשית ("הקפד" לעומת "הקפד/י", "הקפד.י"), הצגת טענת המצדדים בשינוי והצגת העמדה: אין צורך לשנות, אף שלעיתים ראוי להעדיף לשון רבים.
3. נימוק ראשון + דוגמות ("ראשית") – המין הדקדוקי אינו המין הביולוגי; לשון הזכר משמשת צורה כללית. דוגמות: התמרור "האט ותן זכות קדימה", הציווי "כבד את אביך ואת אמך", המילים "שולחן" ו"מנורה".
4. נימוק שני + דוגמות ("שנית") – הפתרונות המוצעים מסרבלים את השפה: משפט מלא לוכסנים, קושי לתלמידים מתקשים ולעולים, צורות שאי אפשר להגות, וסכנה בטפסים ובהוראות בטיחות.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מצדדי השינוי טוענים... יש בטענה זו מן הצדק... עם זאת") – השפה מעצבת חשיבה; הודאה חלקית (שימוש בלשון רבים התקנית) והפרכה: שוויון נקבע במעשים.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש ומסר מסכם.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); אף ש־ (ויתור); לכן (תוצאה); יתרה מזאת (הוספה והעצמה); עם זאת (הסתייגות); אך (ניגוד); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה ברורה ועקבית (העמדה מסויגת – "אפשר להעדיף לעיתים לשון רבים" – אבל אינה מתנדנדת: ההכרעה היא לא לשנות את הנורמה); כל נימוק בפסקה נפרדת, עם הסבר ודוגמות. פתיחה וסיום – הולמים. מודעות לנמען – הסוגיה מוסברת בפתיחה בדוגמה, כך שקורא שלא ראה את הנושא יבין אותה. רלוונטיות – אין סטייה לדיון כללי על מעמד האישה. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים ("הצורות האלה", "בטענה זו"). ארגון – חמש פסקות.
כתיבה בזיקה למקורות: נושא זה אינו קשור למאמרי הנספח; אין צורך במקורות. מותר להשתמש בדוגמות שבנושא עצמו ("כבד את אביך ואת אמך"), אבל יש לפתח אותן ולא רק להעתיקן.
לשון ומבע: משלב רשמי; התאם במין ובמספר ("הפתרונות המוצעים פוגעים", "הצורות... יוצרות"); מירכאות סביב דוגמות לשוניות; קו מפריד לפני הסגר ואחריו; מונחים מדויקים (מין דקדוקי, צורה כללית, לשון תקנית).
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שיש צורך לשנות (למשל: השפה מעצבת את התודעה, ופנייה קבועה בלשון זכר משדרת שהנורמה היא גברית; נשים ונערות מרגישות מודרות; השפה תמיד השתנתה, ולשון רבים היא פתרון תקני וקל), ואז להפריך את טענת הסרבול. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: כתיבה על שוויון מגדרי באופן כללי במקום על הניסוח בעברית; דוגמות שהן רק חזרה על הדוגמות שבנושא; שימוש בלוכסנים בגוף המאמר עצמו בלי להתכוון לכך (גם מי שתומך בשינוי צריך לכתוב בעקביות); מעבר מגוף שלישי לפנייה ישירה לקורא.