בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - קיץ 2021, מועד ב'
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · קיץ, מועד ב' · 14 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2021, מועד ב', כל 14 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון – הבנת הנקרא – 60 נקודות
פרק שני – הבעה בכתב – 40 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק ראשון – הבנת הנקרא (60 נקודות)
ההוראות לחלק זה
קרא את המאמרים 1–3 שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
בפרק זה ענה על כל השאלות 1–12.
(בנספח:) לפניך שלושה מאמרים. קרא אותם, וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.
שאלה 1 · הפרדוקס והטענה הרווחת בפסקה הראשונה
עיין בפסקה הראשונה של מאמר 1.
בתחילת הפִסקה הכותבת מציגה פרדוקס (סתירה פנימית).
ציין מהו הפרדוקס המוצג בפסקה הראשונה.
בפסקה זו הכותבת דוחה טענה רווחת.
כתוב מהי הטענה הרווחת שהכותבת דוחה.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
הפרדוקס: בעולם המערבי יש כיום שפע של מזון שלא היה כמוהו, ובכל זאת, על אף השפע, במדינות רבות אנשים עדיין חיים על סף הרעב.
מהו פרדוקס? מצב שבו שני דברים שנראים כסותרים זה את זה מתקיימים בעת ובעונה אחת. בתשובה צריך להציג את שני צדי הסתירה.
איפה זה כתוב: "כיום בעולם המערבי יש שפע של מזון שלא היה כמוהו, אך על אף השפע הזה, במדינות רבות אנשים עדיין חיים על סף הרעב" (שורות 1–2).
למה זו סתירה: היינו מצפים שכאשר יש שפע של מזון, איש לא יהיה רעב. מילת הוויתור "על אף" ומילת הניגוד "אך" מסמנות שהמציאות הפוכה מן הצפוי: יש שפע – ויש רעב.
טעות נפוצה: לכתוב רק "אנשים רעבים בעולם" – זו עובדה, לא פרדוקס. בלי הצד השני (השפע) אין סתירה.
סעיף ב
הטענה הרווחת: בעולם יש מחסור במזון, בגלל הריבוי הטבעי (גידול האוכלוסייה) ובגלל תכנון כלכלי לקוי.
(הכותבת דוחה אותה: הבעיה אינה מחסור במזון, אלא שחלק גדול מן המזון מגיע לפחי האשפה.)
איך מזהים טענה רווחת: מחפשים ביטויים כמו "מקובל לחשוב", "רבים סבורים". כאן: "מקובל לחשוב כי בשל הריבוי הטבעי ובשל תכנון כלכלי לקוי יש מחסור של מזון בעולם" (שורות 3–4).
הדחייה: מיד אחר כך בא "אולם מתברר שהבעיה אינה מחסור במזון אלא שחלק גדול ממנו מגיע לפחי האשפה" (שורות 4–5). מילת הניגוד "אולם" פותחת את עמדת הכותבת.
לציון מלא: לנסח את הטענה עצמה – יש מחסור במזון – ואת שתי הסיבות שמייחסים לו. מומלץ להוסיף במשפט קצר מה הכותבת טוענת במקומה, כדי להראות שהבנת את הדחייה.
טעות נפוצה: לכתוב את עמדת הכותבת ("המזון נזרק לפח") במקום את הטענה שהיא דוחה.
שאלה 2 · גורם משותף להשלכת מזון
כתוב גורם אחד להשלכת מזון, המשותף לשני המאמרים 1 ו־2.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
חקלאים משליכים פירות וירקות ראויים לאכילה, או אינם קוטפים אותם, רק משום שצורתם או מראם אינם מושלמים – כי הם לא יימכרו.
(תשובות נוספות מתקבלות: תרבות הצריכה והשפע – אנשים קונים יותר ממה שהם צריכים ומשליכים את העודף; או חוסר כדאיות כלכלית – לא משתלם לקטוף או לשווק את היבול.)
התשובה המלאה: גורם אחד, מנוסח במשפט שלם, שמופיע בשני המאמרים.
הגורם המומלץ – מראה היבול:
גורמים משותפים נוספים שמתקבלים:
איך עונים על שאלת מיזוג: מסמנים את הגורמים בכל מאמר בנפרד, ובוחרים רק גורם שמופיע בשניהם.
טעות נפוצה: לכתוב גורם שמופיע רק במאמר אחד, למשל פגמים באריזות בגלל אחסנה לקויה (רק במאמר 1) או מזון נגוע ומקולקל (רק במאמר 2).
שאלה 3 · מדוע השלכת המזון היא "פשע סביבתי"
במאמר 1 השלכת המזון מכוּנה "פשע סביבתי" (שורה 17).
על פי מאמר 1, ציין שתי סיבות לכך.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סיבה אחת: המזון המגיע למטמנות האשפה מזהם את הסביבה באופן המסכן את הבריאות.
סיבה שנייה: כמויות המים העצומות ששימשו להשקיית היבול שנזרק מתבזבזות ("יורדות לטמיון") – זהו בזבוז של משאבי טבע יקרים.
איפה זה כתוב: מיד אחרי הביטוי "פשע סביבתי": "המזון המגיע למטמנות האשפה לא רק נגזל מפיותיהם של חסרי כול אלא מזהם את הסביבה באופן המסכן את הבריאות, וכמויות המים העצומות ששימשו את החקלאים להשקיית היבול האבוד יורדות לטמיון. מדובר בבזבוז משאבי טבע יקרים" (שורות 17–20).
למה דווקא שתי אלה: השאלה שואלת מדוע הפשע הוא סביבתי. לכן בוחרים את שני הנזקים לסביבה: (1) זיהום הסביבה, (2) בזבוז משאבי טבע, ובראשם המים.
טעות נפוצה: להביא כסיבה את "נגזל מפיותיהם של חסרי כול". זה נזק חברתי ומוסרי, לא סביבתי. המבנה "לא רק... אלא..." מבחין בינו לבין הנזקים הסביבתיים שבאים אחריו.
שאלה 4 · רעיון משותף וסגנון כתיבה שונה
לפניך שני משפטים: האחד ממאמר 1 והאחר ממאמר 2. שני המשפטים מביעים את אותו הרעיון, אך סגנון הכתיבה שלהם שונה.
כתוב את הרעיון המשותף הבא לידי ביטוי בשני המשפטים.
השווה בין שני המשפטים מבחינת סגנון הכתיבה שלהם, והדגם את תשובתך.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
יש פער (אי־שוויון) בין אוכלוסיות בכל הנוגע למזון: לחלק מן האנשים יש מזון בשפע, ואילו אחרים אינם יכולים להשיג מזון במידה מספקת.
איך מוצאים את המשותף: מפשטים כל משפט לרעיון שלו.
בשני המשפטים יש ניגוד בין שתי קבוצות: מי שיש לו מזון בשפע מול מי שחסר לו. זה הרעיון המשותף: פער ואי־שוויון בחלוקת המזון.
טעות נפוצה: לכתוב רק "יש אנשים רעבים". חסר הצד השני של הפער, השפע אצל אחרים, והוא עיקר הרעיון.
סעיף ב
המשפט ממאמר 1 כתוב בסגנון רגשי, ציורי ומשכנע, שמביע עמדה. למשל: הביטוי "לא ייתכן" מבטא זעזוע ושיפוט מוסרי; הצירוף המושאל "בטן ריקה" והתמונה "יתמלאו הפחים" יוצרים תמונה מוחשית; וההקבלה "במקומות רבים... ובמקומות אחרים..." מדגישה את הניגוד.
המשפט ממאמר 2 כתוב בסגנון עובדתי, אובייקטיבי ומדעי־כלכלי, בלי רגש ובלי הבעת עמדה. למשל: מונחים מקצועיים כמו "שיעור ההוצאה" ו"האוכלוסיות החלשות", והשוואה מדודה ("נמוך מאוד לעומת...") במקום תמונה.
מה זו השוואה מלאה: מציגים את הסגנון של כל אחד מן המשפטים, ונותנים לכל אחד דוגמה מתוכו (מילה או צירוף מצוטטים).
מאפייני המשפט ממאמר 1 – סגנון רגשי ורטורי:
מאפייני המשפט ממאמר 2 – סגנון עובדתי ומקצועי:
הקשר למטרת המאמרים: מאמר 1 הוא מאמר עמדה שרוצה לזעזע ולשכנע את הקורא לפעול, ואילו מאמר 2 הוא דוח מקצועי שמציג נתונים ומסקנות כלכליות.
טעות נפוצה: לכתוב "מאמר 1 כתוב בשפה גבוהה ומאמר 2 בשפה נמוכה". ההבדל אינו במשלב, אלא ברגשי ובציורי מול העובדתי והמקצועי. וגם: לתאר סגנון בלי לצטט דוגמה.
שאלה 5 · הנמענים של מאמר 1 ושל מאמר 2
ציין מי הם הנמענים של מאמר 1 ומי הם הנמענים של מאמר 2.
הוכח את דבריך באמצעות ציטוט מכל אחד מן המאמרים.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
הנמענים של מאמר 1: הציבור הרחב – כל אדם בביתו (וגם בעלי עסקים בתחום המזון). ציטוט: "אך כל אחד מאיתנו בביתו הפרטי יכול לפעול כדי לצמצם את הבזבוז ולמצוא את הדרך להעביר את עודפי המזון למי שזקוק להם" (שורות 39–41). (אפשר גם: "אנשים צריכים להרגיש ייסורי מצפון בכל פעם שהם זורקים לפח מנה טובה", שורה 23.)
הנמענים של מאמר 2: הממשלה ומקבלי ההחלטות (קובעי המדיניות). ציטוט: "על הממשלה לקבוע מדיניות בנוגע לתחום זה ולגבש תוכנית של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר" (שורות 34–35).
איך מזהים נמען: בודקים למי הכותב פונה בדרישה לפעול. משפטים עם "צריכים", "על... ל...", "יכול לפעול" חושפים למי המאמר מכוון.
מאמר 1: הקריאה לפעולה מופנית אל האדם הפרטי: "אנשים צריכים להרגיש ייסורי מצפון..." (שורה 23) ובסוף המאמר "כל אחד מאיתנו בביתו הפרטי יכול לפעול..." (שורות 39–40). השימוש בגוף ראשון רבים ("כל אחד מאיתנו") יוצר הזדהות עם קורא רגיל. הכותבת פונה גם לבעלי אולמות, מרכולים ושירותי הסעדה (שורות 24–25), אבל הקהל העיקרי הוא הציבור הרחב.
מאמר 2: הדוח מסתיים בהמלצת מדיניות: "על הממשלה לקבוע מדיניות... ולגבש תוכנית של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר (משרד החקלאות, משרד הרווחה ועוד)" (שורות 34–35). גם הנימוק "כדאיות למשק הלאומי" (שורה 31) והמונחים הכלכליים מכוונים לקובעי מדיניות ולאנשי מקצוע, לא לאדם הפרטי.
לציון מלא: נמען + ציטוט מתאים לכל מאמר (3 נקודות לכל מאמר).
טעות נפוצה: לכתוב "הנמענים הם הנזקקים" או "לקט ישראל". הם נושאי המאמר, לא מי שהמאמר פונה אליו.
שאלה 6 · הצלת מזון לעומת ייצור מזון
במאמר 2 מוזכרות שתי אפשרויות לעזרה לנזקקים: "הצלת מזון" ו"ייצור מזון".
על פי מאמר 2, איזו מן האפשרויות עדיפה?
הבא שני נימוקים ממאמר 2 לתשובתך: נימוק מן ההיבט הכלכלי ונימוק מן ההיבט הסביבתי.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
האפשרות העדיפה: הצלת מזון.
נימוק כלכלי: הצלת מזון מאפשרת לסייע לנזקקים בעלות נמוכה יחסית, כי במקום לממן ייצור של מזון מממנים רק את עלות הצלתו, וכך נחסכים העלויות והמשאבים של הייצור. (אפשר גם: הצלת מזון הופכת פסולת שערכה אפסי או שלילי למוצר בעל ערך כלכלי.)
נימוק סביבתי: הצלת מזון מפחיתה את ההשפעות הסביבתיות השליליות של ייצור מזון – המזון מושג בלי שימוש מהותי במשאבי הטבע, בלי זיהום קרקעות ובלי שימוש במים, בדשנים ובכימיקלים.
שלב 1 – ההכרעה: המאמר כולו בעד הצלת מזון (כך גם כותרתו), ובשורות 17–21 הוא משווה במפורש בינה לבין ייצור מזון.
שלב 2 – הנימוק הכלכלי: "הצלת מזון מאפשרת לסייע לנזקקים בעלות נמוכה יחסית, שכן במקום לממן ייצור של מזון יש לממן רק את עלות הצלתו. בדרך זו נחסכים העלויות והמשאבים הכרוכים בייצור המזון" (שורות 17–19). נימוק כלכלי נוסף מופיע בשורות 32–33: הצלת מזון היא "הפיכת פסולת שערכה אפסי או שלילי למוצר בעל ערך כלכלי".
שלב 3 – הנימוק הסביבתי: "וכן מופחתות ההשפעות הסביבתיות השליליות הכרוכות בייצור מזון: המזון מושג בלי שימוש מהותי במשאבי הטבע, בלי זיהום קרקעות ובלי שימוש במים, בדשנים ובכימיקלים" (שורות 19–21).
לציון מלא: הכרעה (1 נקודה), נימוק כלכלי (2 נקודות) ונימוק סביבתי (2 נקודות) – בערך כך מתחלק הניקוד. כל נימוק מנוסח במילים שלך ומשויך להיבט הנכון.
טעות נפוצה: להחליף בין ההיבטים, למשל להביא "חיסכון במשאבים" כנימוק סביבתי בלי להסביר. הנקודתיים בשורה 19 מסמנות שהפירוט שאחריהן (משאבי טבע, קרקע, מים, דשנים) הוא ההיבט הסביבתי.
שאלה 7 · מצוות הצדקה בשלמותה
(1) נסח את הרעיון המרכזי שבדברי הרב שטרנפלד (מאמר 3) בנוגע למצוות הצדקה. (3 נקודות)
(2) העתק מן הפסוקים המצוטטים בראש מאמר 3 את המילים שמהן הוא לומד רעיון זה. (3 נקודות)
כותבת מאמר 1 מתארת את פעילות המתנדבים המחלקים מזון.
מה לדעתך היה הרב שטרנפלד, כותב מאמר 3, אומר למתנדבים היוצאים למשימה זו?
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
(1) מצוות הצדקה אינה מתקיימת רק במעשה הנתינה (ביד), אלא בעיקר בלב: יש לתת צדקה ברצון ובלב טוב, מתוך השתתפות בצערו של העני ומתוך אהבת הזולת, ולא רק משום שהאדם מצווה בכך. רק כך המצווה מתקיימת בשלמותה.
(2) "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" (מתקבל גם: "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ").
(1) הרעיון המרכזי – איך מגיעים אליו: הכותב חוזר עליו כמה פעמים: "אין לתת צדקה ברוע לב אלא בחפץ לב" (שורות 5–6); "מצווה שאדם מקיים באיבריו — בידו וגם בליבו" (שורות 6–7); "יש לקיים בעיקר בלב" (שורה 8); ושלמות המצווה היא ב"ואהבת לרעך כמוך" שמתלווה לנתינה (שורות 9–10). מי שנותן בלי להרגיש את צער חברו "לא קִיים את המצווה בשלמותה" (שורות 11–12).
לכן הרעיון: לא די במעשה; הצדקה השלמה היא נתינה ברצון ומתוך הזדהות עם סבלו של העני.
(2) המילים מן הפסוק: מחפשים בפסוקים את המילה "לבב" (לב) ליד הנתינה: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" – כשאתה נותן, לבבך לא יהיה רע. כלומר, יש לתת בלב טוב. הכותב עצמו מפרש: "היא מדגישה שאין לתת צדקה ברוע לב אלא בחפץ לב" (שורות 5–6). גם "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ" (אל תקשה את לבך) מתאים, כי ממנו לומד הכותב שאין להימנע מצדקה "מחמת אימוץ הלב" (שורה 5).
שימו לב: יש להעתיק את המילים מן הפסוק עצמו, לא מדברי הכותב.
טעות נפוצה: להעתיק את "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ". הביטוי עוסק במעשה (ביד), והכותב מדגיש דווקא את הלב.
סעיף ב
הרב שטרנפלד היה אומר למתנדבים שלא די בכך שהם אוספים מזון ומעבירים אותו לנזקקים. עליהם לעשות זאת בלב שלם ובשמחה, מתוך הזדהות אמיתית עם סבלם של הנזקקים ומתוך אהבה אליהם ("ואהבת לרעך כמוך"), ולהתייחס אליהם בחום ובכבוד, ולא כאל מטלה שצריך לסיים.
איך עונים על שאלת יישום: לוקחים את הרעיון המרכזי של מאמר 3 (סעיף א) ומחילים אותו על המצב שבמאמר 1: מתנדבי "לקט ישראל" שמעבירים עודפי מזון "למקומות שבהם שוהים נזקקים, כגון בתי תמחוי ומרכזי יום לקשישים" (מאמר 1, שורות 27–30).
התשובה צריכה לכלול: (1) הכרה במעשה: חלוקת המזון היא חלק המצווה שנעשה "ביד"; (2) הדרישה של הרב: לעשות זאת בלב, ברצון, מתוך השתתפות בצער הנזקק (מאמר 3, שורות 9–13).
אפשר לנסח זאת כפנייה ישירה, למשל: "אל תסתפקו בהעברת הארגזים; הרגישו את צערו של מי שמקבל אותם, ותנו לו את המזון בסבר פנים יפות."
טעות נפוצה: לכתוב רק "הוא היה משבח אותם". חסר המסר של המאמר, שלמות המצווה בלב.
שאלה 8 · פירוש ביטוי: להדיר שינה מעיניהם
לפניך משפט ממאמר 1, ובו מודגש ביטוי.
"בעלי אולמות אירועים, בעלי מרכולים ובעלי שירותי הסעדה צריכים להדיר שינה מעיניהם" (שורות 24–25).
על פי הביטוי המודגש במשפט זה, מה צריכים לעשות בעלי אולמות האירועים, בעלי המרכולים ובעלי שירותי ההסעדה?
הקף את התשובה הנכונה.
(1) לנוח יותר
(2) להיות מודאגים מאוד
(3) לישון שנת ישרים
(4) לפעול ללא הרף
◂ פתרון מלא לשאלה 8
(2) להיות מודאגים מאוד
הפירוש: "הדיר שינה מעיניו" – משהו מטריד אותו כל כך שאינו יכול לישון; כלומר, הוא מודאג מאוד. ("להדיר" – למנוע, להרחיק.)
מן ההקשר: הכותבת מעמידה את בעלי העסקים מול "ילדים, נשים וקשישים [ש]מתקשים לישון מרוב רעב" (שורה 26). בעלי העסקים צריכים לחוש דאגה ונקיפות מצפון כשהאוכל שלהם נזרק, כפי שהיא כותבת קודם על "ייסורי מצפון" (שורה 23).
פסילת המסיחים: (1) לנוח יותר ו־(3) לישון שנת ישרים (לישון בשלווה) – ההפך הגמור. (4) לפעול ללא הרף – אמנם מי שאינו ישן עשוי להיות עסוק, אך הביטוי מבטא דאגה, לא פעילות.
בדיקה: "בעלי האולמות צריכים להיות מודאגים מאוד כשהאוכל שלהם מתווסף לערמות הפסולת" – המשפט שומר על משמעותו.
שאלה 9 · משמעות הביטוי: יורד לטמיון
במאמר 1 הכותבת משתמשת פעמיים בביטוי "יורד לטמיון": בשורה 20 ובשורה 37.
ציין את המשמעות של ביטוי זה.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
"יורד לטמיון" – הולך לאיבוד, מתבזבז ללא תועלת.
הפירוש: "טמיון" (מן השורש ט־מ־ן, להטמין) הוא מקום נסתר שממנו אין דבר חוזר; דבר ש"יורד לטמיון" אובד לגמרי, מבוזבז לשווא.
בדיקה בשני ההקשרים:
לציון מלא: פירוש שמתאים לשני ההקשרים – אובדן ובזבוז בלי תועלת. אפשר להוסיף הסבר קצר לאחד ההקשרים.
טעות נפוצה: לפרש "יורד" במשמעות של ירידה בכמות או במחיר ("המחיר יורד"). הביטוי אינו עוסק בירידה, אלא באובדן.
שאלה 10 · פירוש ביטוי: בר הצלה
לפניך משפט ממאמר 2, ובו מודגש ביטוי.
"כמחצית מן המזון שאובד אינו בר הצלה משום שאינו ראוי למאכל" (שורה 22).
הקף את האפשרות המבטאת את משמעות הביטוי "בר הצלה".
(1) שאפשר להציל אותו
(2) שכדאי להציל אותו
(3) שקשה להציל אותו
(4) שאסור להציל אותו
◂ פתרון מלא לשאלה 10
(1) שאפשר להציל אותו
הפירוש: "בר" + שם פעולה מציין אפשרות: "בר הצלה" – שאפשר להצילו, כמו "בר ביצוע" (שאפשר לבצעו) ו"בר השגה" (שאפשר להשיגו).
מן ההקשר: המזון "אינו בר הצלה משום שאינו ראוי למאכל (מזון נגוע או מקולקל...)" (שורות 22–23). מזון מקולקל אי אפשר להציל, כי אין דרך להעבירו לאכילה.
פסילת המסיחים: (2) כדאי – שאלה של כדאיות; (3) קשה – שאלה של מאמץ; (4) אסור – איסור. "בר" מבטא רק אפשרות.
בדיקה: "כמחצית מן המזון שאובד אינו מזון שאפשר להציל אותו, משום שאינו ראוי למאכל" – המשפט הגיוני.
שאלה 11 · משמעות המשפט: מועד פקיעת התוקף קרוב
לפניך משפט ממאמר 2.
"מזון שמועד פקיעת התוקף שלו קרוב" (שורה 26).
הקף את האפשרות המבטאת את משמעות המשפט.
(1) מזון שמומלץ שלא לצרוך אותו כלל.
(2) מזון שמומלץ לצרוך אותו רק בזמן הקרוב.
(3) מזון שמומלץ להתחיל לצרוך אותו בקרוב.
(4) מזון שמומלץ לצרוך אותו באופן קבוע.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
(2) מזון שמומלץ לצרוך אותו רק בזמן הקרוב.
הפירוש: "פקיעת התוקף" – סיום התוקף (התאריך שאחריו המוצר אינו ראוי עוד לשימוש). אם המועד "קרוב", יש זמן קצר בלבד שבו עוד אפשר לאכול את המזון, ולכן יש לצרוך אותו בזמן הקרוב, ולא אחר כך.
מן ההקשר: המשפט מופיע ברשימת סוגי המזון שמוגדרים בר הצלה (שורות 23–26), כלומר מזון שעדיין ראוי למאכל. לכן (1) "שלא לצרוך כלל" נפסלת.
פסילת המסיחים: (3) "להתחיל לצרוך בקרוב" – רומז שעכשיו מוקדם מדי, ההפך מן המשמעות; (4) "באופן קבוע" – אין קשר לתאריך התפוגה.
טעות נפוצה: לבחור ב־(1) בטענה שמזון כזה "כמעט מקולקל". כל עוד התוקף לא פקע, המזון ראוי לאכילה, ולכן אפשר להציל אותו.
שאלה 12 · פירוש ביטוי: בחפץ לב
לפניך משפט ממאמר 3, ובו מודגש ביטוי.
"אין לתת צדקה ברוע לב אלא בחפץ לב" (שורות 5–6).
הקף את האפשרות המבטאת את משמעות הביטוי "בחפץ לב".
(1) בתבונה
(2) בזריזות
(3) בקשיחות
(4) ברצון
◂ פתרון מלא לשאלה 12
(4) ברצון
הפירוש: "חפץ" כאן הוא שם פעולה מן הפועל "חָפֵץ" (רצה); "בחפץ לב" – מתוך רצון כן ושמחה, בלב חפץ.
מן ההקשר: הביטוי מנוגד ל"ברוע לב" (מתוך חוסר רצון, בקמצנות). המבנה "אין... אלא..." מציב את שני הביטויים כהפכים, ולכן "בחפץ לב" = ברצון טוב.
פסילת המסיחים: (1) בתבונה – בחוכמה; (2) בזריזות – במהירות; (3) בקשיחות – ההפך מלב טוב. אף אחד מהם אינו מנוגד ל"ברוע לב".
טעות נפוצה: לחשוב ש"חפץ" הוא חפץ (דבר מוחשי). כאן הוא במשמעות רצון, כמו בביטוי "אין לי חפץ בו".
פרק שני – הבעה בכתב (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחר באחד מן הנושאים 13–14, וכתוב עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
את המאמר כתוב בעמודים 9–10 (תוכל להשתמש בעמודים 11–12 לכתיבת טיוטה).
שאלה 13 · מאמר טיעון: סיוע לנזקקים – גוף רשמי או עמותות?
עמותות וארגוני צדקה רבים פועלים כדי לסייע לנזקקים. יש הטוענים כי פעילות כזאת צריכה להיות מטעם גוף רשמי, למשל הרשות המקומית, ולא להיעשות באופן פרטי.
כתוב מאמר טיעון, והבע בו את דעתך על טענה זו. נמק את דבריך, ובסס אותם.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 13
סיוע לנזקקים – זכות, לא חסד
בכל עיר בישראל פועלות עמותות המחלקות סלי מזון, בגדים ותרופות לנזקקים, ובזכות אלפי מתנדבים משפחות רבות אינן נשארות רעבות. עם זאת, יש הטוענים כי הסיוע לנזקקים צריך להיות מטעם גוף רשמי, כמו הרשות המקומית, ולא להישען על יוזמה פרטית. אני מצטרף לטענה זו: האחריות לסיוע צריכה להיות מוטלת על הרשויות, ולא על רצונם הטוב של מתנדבים.
ראשית, סיוע לנזקק אינו טובה שעושים לו, אלא זכות המגיעה לו. כאשר אדם תלוי בתרומות של עמותה, הוא עלול להרגיש שהוא מקבל נדבה, והדבר פוגע בכבודו. לעומת זאת, כאשר הרשות המקומית מסייעת לו, היא ממלאת את חובתה כלפי תושב, כמו בכל שירות ציבורי אחר, למשל חינוך או פינוי אשפה. גם בדוח "הצלת מזון בישראל" נטען כי הנימוק העיקרי להצלת מזון אינו צדקה, וכי על הממשלה לקבוע מדיניות בתחום.
שנית, רק גוף רשמי יכול להבטיח סיוע יציב והוגן. עמותות תלויות בתרומות, ובתקופה שבה התרומות פוחתות, למשל בזמן משבר כלכלי, הן נאלצות לצמצם את פעילותן בדיוק כשהצורך גדל. נוסף על כך, העמותות פועלות בעיקר במקומות שבהם יש להן מתנדבים, ולכן בשכונה אחת ייתכן כפל סיוע, ואילו בשכונה מרוחקת משפחות לא יקבלו דבר. לרשות המקומית, לעומתן, יש תקציב קבוע ומידע מלשכות הרווחה על כל משפחה נזקקת, ולכן היא יכולה לחלק את הסיוע באופן שוויוני.
מנגד, יש הטוענים כי העמותות גמישות יותר מן הרשויות ומגיבות מהר, וכי המתנדבים מעניקים לנזקקים יחס חם ואישי שפקיד אינו יכול להעניק. אכן, תרומתם של המתנדבים חשובה, ואין לוותר עליה. אולם אפשר לשלב אותם בפעילות הרשות: הרשות תהיה אחראית לתכנון, לתקצוב ולפיקוח, והמתנדבים יסייעו בחלוקה. כך יישמרו היחס האישי והגמישות, בלי שגורלם של הנזקקים יהיה תלוי ברצון טוב מזדמן.
לסיכום, הסיוע לנזקקים הוא חובה ציבורית, ולכן עליו להיות מטעם גוף רשמי. חברה הוגנת אינה מסתפקת בנדיבותם של יחידים, אלא דואגת שלכל אדם יהיה לחם על שולחנו מתוך זכות ולא מתוך חסד.
(מספר מילים: 288, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("סיוע לנזקקים – זכות, לא חסד"), לא כהעתקה של הנושא.
2. פתיחה – הצגת המצב (עמותות ומתנדבים), הצגת הטענה שבמחלוקת והעמדה במפורש: "אני מצטרף לטענה זו".
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – סיוע הוא זכות ולא נדבה, ולכן הוא תפקידו של שירות ציבורי (דוגמה: חינוך, פינוי אשפה; ביסוס ממאמר 2 – הקריאה לממשלה לקבוע מדיניות).
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – יציבות ושוויון: עמותות תלויות בתרומות ובמתנדבים; לרשות יש תקציב ומידע (דוגמות: משבר כלכלי, שכונה מרוחקת).
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מנגד... אכן... אולם") – הצגה הוגנת של יתרונות העמותות (גמישות, יחס אישי), הודאה חלקית והפרכה: אפשר לשלב מתנדבים תחת אחריות הרשות.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש ומסר מסכם.
מילות קישור: ראשית, שנית, נוסף על כך (מנייה והוספה); לעומת זאת, ואילו, לעומתן (ניגוד); ולכן (תוצאה); מנגד, אכן... אולם (טיעון נגדי, ויתור והסתייגות); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת (טענה, הסבר, דוגמה). פתיחה וסיום – הולמים מאמר טיעון: הצגת הסוגיה והעמדה בפתיחה, וחיזוק העמדה בסיום בלי נימוק חדש. מודעות לנמען – הסוגיה מוצגת כך שגם קורא שלא ראה את הנושא יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים. ארגון – חמש פסקות ברורות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים מגוון ומדויק; פיסוק נכון – נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט; כתיב מלא תקני.
ביסוס: הנושא קשור למאמרים, ולכן אפשר (אבל לא חובה) להיעזר בהם. מביאים את הדברים בשם אומרם ("בדוח 'הצלת מזון בישראל' נטען...") ובדיבור עקיף, בלי להעתיק משפטים שלמים. ביסוס יכול לבוא גם מן הידע הכללי (שירותי רווחה, משבר כלכלי).
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שהסיוע צריך להישאר בידי עמותות: הן קרובות לשטח, גמישות ויעילות יותר מן הביורוקרטיה; ההתנדבות מחנכת לערבות הדדית ולנתינה "בחפץ לב" (כמו במאמר 3); והעברת האחריות לרשות עלולה להקטין את מעורבות הציבור. במקרה זה מפריכים את טענת היציבות והשוויון, למשל: הרשות יכולה לתקצב ולפקח, אבל הביצוע נשאר בידי העמותות. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: סיכום של המאמרים במקום הבעת עמדה; עמדה מתנדנדת ("גם וגם") בלי הכרעה; הבעת עמדה על חשיבות הצדקה בכלל במקום על השאלה מי צריך לסייע; נימוקים בלי דוגמות; סיום שמוסיף נימוק חדש.
שאלה 14 · מאמר טיעון: חיי רווחה – מיטיבים או מקשים?
בימינו אנשים חיים ברווחה כלכלית ובנוחות, עם זאת סגנון החיים הזה תובעני ודורש השקעה רבה.
כתוב מאמר טיעון, והבע בו את דעתך בנוגע לשאלה אם סגנון חיים כזה מיטיב עם האדם או מקשה עליו. נמק את דבריך, ובסס אותם.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 14
המחיר הכבד של חיי הנוחות
אנחנו חיים בתקופה של רווחה שלא הייתה כמותה: לרוב המשפחות יש דירה ממוזגת, מכונית, טלפון חכם ומקרר מלא, ורבים יוצאים מדי שנה לחופשה בחו"ל. אך כדי לשמור על רמת החיים הזאת, אנשים נדרשים לעבוד שעות ארוכות ולהשקיע מאמץ רב. האם סגנון חיים כזה מיטיב עם האדם? לדעתי, אף שהוא מעניק נוחות רבה, הוא מקשה על האדם יותר משהוא מיטיב עמו.
ראשית, סגנון החיים המודרני גוזל מן האדם את הזמן ואת השקט. כדי לממן משכנתה, מכונית חדשה ושלל מכשירים, שני בני הזוג עובדים לעיתים קרובות עד שעות הערב, ורבים ממשיכים לענות על הודעות עבודה גם בבית. כך נשאר מעט זמן לבילוי עם הילדים, למפגש עם חברים ולמנוחה. אין פלא שבעיות הקשורות ללחץ, כמו מתח נפשי והפרעות שינה, נפוצות כל כך דווקא בחברות המבוססות ביותר.
שנית, הרווחה יוצרת מרוץ שאין לו סוף. ככל שיש לאדם יותר, הוא מתרגל לנוחות ומבקש עוד: טלפון חדש יותר, דירה גדולה יותר. הפרסומות והרשתות החברתיות מציגות לו בלי הרף את מה שיש לאחרים, והוא חש שעליו להשיג גם את זה. רבים נקלעים לחובות כדי לעמוד בציפיות, והסיפוק מכל רכישה חדשה נמוג מהר. דוגמה בולטת היא תרבות הצריכה בתחום המזון: אנשים קונים הרבה יותר ממה שהם צריכים, וחלק ניכר מן המזון מושלך לפח. השפע אינו מביא אושר, אלא בזבוז.
מצדדי אורח החיים המודרני יטענו כי בזכותו אנו חיים שנים רבות יותר ונהנים מרפואה מתקדמת, מהשכלה ומפנאי שלא היו לדורות הקודמים. אין ספק שהישגים אלה חשובים, ואיש אינו מבקש לחזור לחיים בלי חשמל ובלי תרופות. אבל הבעיה אינה הנוחות עצמה, אלא התביעה המתמדת לעוד ועוד, שהופכת את האדם לעבד של רמת החיים שלו.
לסיכום, סגנון החיים של ימינו מעניק לנו נוחות, אך גובה מחיר כבד של לחץ, עייפות ותחושת חוסר סיפוק. מי שרוצה ליהנות באמת מן הרווחה צריך ללמוד לומר "די", ולבחור בזמן פנוי ובאנשים שהוא אוהב על פני עוד רכוש.
(מספר מילים: 292, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מרמזת על העמדה ("המחיר הכבד של חיי הנוחות").
2. פתיחה – תיאור הרווחה בדוגמות מוחשיות, הצגת המחיר (עבודה ומאמץ), השאלה שבמחלוקת והעמדה: הסגנון הזה מקשה יותר משהוא מיטיב.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – חוסר זמן ושקט: שעות עבודה ארוכות כדי לממן את רמת החיים; פחות זמן למשפחה; בעיות הקשורות ללחץ.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – מרוץ אינסופי לעוד: פרסומות, רשתות חברתיות, חובות; דוגמה מתרבות הצריכה של המזון (קשר למאמרים 1–2).
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מצדדי... יטענו... אין ספק... אבל") – תוחלת חיים, רפואה, השכלה; הודאה בחשיבותם והפרכה: הבעיה אינה הנוחות, אלא התביעה המתמדת לעוד.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה ומסר מעשי (ללמוד לומר "די").
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); אך, אבל (ניגוד); אף ש־ (ויתור); כדי ל־ (תכלית); ככל ש־... (יחס); אין ספק... אבל (טיעון נגדי והסתייגות); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת (טענה, הסבר, דוגמה). פתיחה וסיום – הולמים מאמר טיעון: הצגת הסוגיה והעמדה בפתיחה, וחיזוק העמדה בסיום בלי נימוק חדש. מודעות לנמען – הסוגיה מוצגת כך שגם קורא שלא ראה את הנושא יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים. ארגון – חמש פסקות ברורות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים מגוון ומדויק; פיסוק נכון – נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט; כתיב מלא תקני.
ביסוס: נושא זה אינו קשור ישירות למאמרים, ולכן הביסוס בא מן הידע הכללי ומן הניסיון (שעות עבודה, משכנתה, רשתות חברתיות). אפשר לקשור לתופעה המתוארת במאמרים 1–2 (תרבות השפע והצריכה), אבל אין חובה.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שסגנון החיים הזה מיטיב עם האדם: הוא מאריך את החיים ומשפר את בריאותם; הוא מאפשר השכלה, תרבות, פנאי ונסיעות שבעבר היו נחלתם של מעטים; וטכנולוגיה חוסכת עבודה פיזית קשה. את טענת הלחץ אפשר להפריך: הלחץ הוא תוצאה של בחירות אישיות, ולא של הרווחה עצמה. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: תיאור כללי של החיים המודרניים בלי לענות על השאלה (מיטיב או מקשה); עמדה מתנדנדת; נימוקים שחוזרים זה על זה ("עובדים הרבה" ו"אין זמן" כשני נימוקים); דוגמות כלליות מדי ("אנשים סובלים") במקום דוגמות מוחשיות; משלב דיבורי.