בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - קיץ 2022

התשובה המלאה כוללת שלושה רכיבים (3 נקודות לכל רכיב):
1. האירוע במאמר 1 (שורות 1–2): "בעת האחרונה נחקק בפולין 'חוק הרכוש', המגביל תביעות של יהודים להשבת רכושם שהולאם בידי הנאצים". זהו אירוע מדיני־משפטי שאין לו קשר ישיר למסעות התלמידים.
2. האירוע במאמר 3 (שורות 30–31): "הפסקת המסעות בעקבות מגפת הקורונה". האירוע עצמו הוא המגפה – אירוע בריאותי עולמי שאינו קשור למסעות, ובעקבותיו הם נעצרו.
3. ההשפעה המשותפת: מאמר 1 – "נראה שהמשבר שפרץ עקב 'חוק הרכוש' יצר הזדמנות לדון מחדש בהצדקה של המסעות" (שורות 4–5); מאמר 3 – הפסקת המסעות "היא הזדמנות לבחון מחדש את העניין" (שורה 31). המילים "הזדמנות... מחדש" חוזרות בשני המאמרים – זה הרמז להשפעה המשותפת.

איך מוצאים: מחפשים בכל מאמר אירוע שאינו המסע עצמו (חוק, מגפה), ואחר כך משווים מה כל כותב אומר שהאירוע גרם לו. זו שאלת מיזוג: ההשפעה צריכה להתאים לשני האירועים.

טעות נפוצה: לכתוב כהשפעה "המסעות הופסקו" – זה נכון רק לגבי הקורונה (בעקבות החוק רק דרשו להפסיק). ההשפעה המשותפת היא פתיחת הדיון מחדש.

בעיה 1 – אי־שוויון כלכלי (4 נקודות)

בעיה 2 – המסע נתפס כטיול ובילוי (4 נקודות)

שימו לב: השאלה מבקשת בעיות זהות – כלומר כל בעיה צריכה להופיע בשני המאמרים. כל בעיה נכתבת כמשפט שלם המסביר מהי הבעיה, ולא כמילה בודדת ("העלות").

טעות נפוצה: לכתוב בעיה שמופיעה רק במאמר אחד, למשל העומס הנפשי או רמת הידע הנמוכה (מאמר 3 בלבד), או הלחץ על ההורים (מאמר 1 בלבד).

שלב 1 – מהי טענת הכותב? אין סיבה לצאת למסעות לפולין (כותרת המאמר).
שלב 2 – טענת הנגד (4 נקודות) – העמדה המנוגדת לו, המוצגת בשורות 6–10: "במערכת החינוך בישראל המסע לפולין נחשב לפעילות העיקרית בלימודי השואה. המסעות לפולין הוכרזו 'אחת התופעות החשובות בעיצובו של "זיכרון השואה"', ומשרד החינוך אף הגדיר את מטרת המסעות 'חיזוק השייכות הלאומית והזיקה להיסטוריה ולמורשת' ". כלומר, לפי עמדה זו המסע חשוב ויש בו צורך.
שלב 3 – ההסתייגות (4 נקודות) – תגובת הכותב לטענת הנגד, שבה הוא דוחה אותה: "בעיניי תמוה שתלמידים צריכים להרחיק עד פולין כדי לחזק את שייכותם הלאומית... כדי ללמוד על השואה ולעצב את זיכרונה אין צורך לצאת מהארץ; ביקור במוזאון יד ושם ובבית לוחמי הגטאות יתרמו למטרה זו" (שורות 10–13).

איך מזהים: טענת הנגד מוצגת בשם אחרים (מערכת החינוך, משרד החינוך) ובמירכאות; ההסתייגות פותחת בביטוי אישי של הכותב ("בעיניי תמוה") ומפריכה את הטענה בעזרת חלופה – אותן מטרות אפשר להשיג בארץ.

טעות נפוצה: לכתוב את טענת הכותב במקום את טענת הנגד, או לכתוב רק "תמוה" בלי להסביר מדוע (החלופה בארץ).

שלב 1 – מה יש בשאלות? בשורה 5 הכותב אומר: "הצלחתי להקשיב גם לטוענים כי יש להפסיק את המסעות לפולין", ומיד אחר כך באות השאלות: "האם נכון לחנך את הנוער בצל השואה? מהי התרומה של מסע בן שבוע ימים?... האם התלמידים יוצאים למסע מתוך רצון ללמוד או כדי לחווֹת חוויה חברתית? אולי באמת הגיע הזמן להעז ולומר 'די'?" – כלומר השאלות הן הנימוקים של מתנגדי המסע, בצורת שאלות.
שלב 2 – מה תרומתן לדיון?

תשובה מלאה כוללת את תוכן השאלות (נימוקי המתנגדים) ואת תפקידן במבנה הטיעון.

טעות נפוצה: לחשוב שהשאלות מבטאות את עמדת הכותב עצמו. מאמר 2 תומך בהמשך המסעות; השאלות מציגות את הצד האחר שהוא בוחן ודוחה.

שלב 1 – מה מראה הציטוט? התלמיד מונה מראות ממשיים שראה במו עיניו (האבנים, ערמת הנעליים, השדות, תאי הגזים) ואומר שהם "הביאו לו 'בּוּם' לפנים" – כלומר הם השפיעו עליו בעוצמה – ושהוא "יזכור" אותם. יש כאן שני רעיונות: חוויה ישירה ועוצמתית וזיכרון לכל החיים.
שלב 2 – מוצאים במאמרים נימוק שהציטוט מוכיח (3 נקודות לכל מאמר):

שימו לב להוראה: "העתיקו" – יש לצטט את המשפט מן המאמר במירכאות, ולא לנסח אותו מחדש.

טעות נפוצה: להעתיק משפט שאינו נימוק בעד המסעות (למשל את שאלות המתנגדים במאמר 2, או את בעיית העלות במאמר 3).

היכן:

התשובה המלאה כוללת שני חלקים: (1) בעד המשך המסעות; (2) בתנאי של שינוי – חשיבה מחודשת על אופיים, ובפרט מיון התלמידים. מילת הניגוד "אבל" בכותרת ובשורה 23 מסמנת את החלק השני.

טעות נפוצה: לכתוב רק "היא בעד המסעות" – זו תשובה חלקית, כי הטענה מסויגת ודורשת שינוי.

הפירוש: "הולאם" – פועל סביל מן "הלאים" (מן המילה "לאום"): הרכוש הועבר מבעליו לבעלות המדינה או השלטון, בלי הסכמתם. כלומר, הרכוש הופקע – נלקח בכוח על ידי השלטונות.
רמז מן ההקשר: המשפט עוסק ב"תביעות של יהודים להשבת רכושם" – משיבים דבר שנלקח, ולכן הרכוש נלקח מהם בידי הנאצים, שהיו השלטון.
פסילת המסיחים: (1) הועלם – הוסתר; הרכוש לא הוסתר אלא נלקח. (3) הופרט – הפעולה ההפוכה: העברה מבעלות המדינה לבעלות פרטית. (4) הושמד – אילו הושמד, לא היה מה להשיב.
טעות נפוצה: לבלבל בין "הלאמה" (העברה למדינה) ובין "הפרטה" (העברה מן המדינה לפרטיים).

הפירוש: במשמעות המילולית "ציון דרך" הוא סימן לאורך הדרך המראה למטייל היכן הוא נמצא. בהשאלה – אירוע חשוב ובולט בחייו של אדם, שמסמן שלב או שינוי.
רמז מן ההקשר: הכותב מדבר על "המסע האישי של חיי" – החיים מתוארים כדרך, והמסע לפולין הוא נקודה בולטת בה, "שלא אשכח לעולם". בכל המאמר הוא חוזר על כך שהמסע "היה משמעותי מאוד בעבורי".
פסילת המסיחים: (1) תמרור אזהרה ו־(2) אור אדום – סימנים המזהירים מפני סכנה או מורים לעצור; הכותב אינו מתאר את המסע כאזהרה. (3) הוקרה פומבית – כבוד שנותנים לאדם בציבור; אין לכך קשר במשפט.

הפירוש: אפור הוא צבע הביניים שבין שחור ללבן. "שטח אפור" – מצב שאינו חד־משמעי, שבו אין הבחנה ברורה בין נכון לשגוי, כלומר מצב עמום.
רמז מן ההקשר: הביטוי מופיע לצד "שאלות רבות" ו"התלבטויות", ומיד אחריו: "ולא תמיד יש תשובה אחת" (שורה 26). הכותב מסיים ב"לחיות עם הַסָּפֵק" – כל אלה מתארים חוסר בהירות.
פסילת המסיחים: (1) נהירים ו־(4) בהירים – ברורים, ההפך מן המשמעות. (3) נסתרים – מוסתרים, שאינם גלויים כלל; בשטח אפור הדברים גלויים אבל אינם חד־משמעיים.
טעות נפוצה: לבחור (3) – "נסתר" פירושו שלא רואים את הדבר, ואילו "עמום" פירושו שרואים אותו אבל אין לו פירוש ברור.

הפירוש: "אמצעי" – דבר הנמצא באמצע, בין שני צדדים. "באופן בלתי אמצעי" – בלי שום דבר באמצע: ישירות, בלי תיווך של ספר, מורה או סרט. בהקשר: במסע התלמידים רואים בעצמם את המקומות, "חשים וחווים את המראות... הריחות ואת הקולות" (שורות 10–11).
בדיקת האפשרויות:
(1) שאינו מתוּוָך – בלי מתווך באמצע; זו בדיוק המשמעות – מתאים.
(2) ישיר – מתאים: "חושף את התלמידים באופן ישיר".
(3) יוצא דופן – חריג, לא רגיל. זו משמעות אחרת לגמרי: חוויה יכולה להיות ישירה בלי להיות חריגה – אינו מתאים, ולכן זו התשובה.
(4) מפורש – גלוי וברור, בלי רמזים ובלי הסתרה; קרוב למשמעות של חשיפה ישירה – מתאים.
בדיקה בהצבה: "המסע לפולין חושף את התלמידים באופן יוצא דופן לנוראות השואה" – המשפט מקבל משמעות אחרת.
טעות נפוצה: לא לשים לב למילים "אינו מתאים" ולבחור תחליף נכון.

הפירוש: "אתנחתה" – הפסקה קצרה למנוחה בתוך פעילות (המילה קרובה ל"מנוחה"; במקור – סימן טעמים במקרא המציין הפסקה באמצע פסוק). "הפוגה" – הפסקה זמנית, רגיעה.
רמז מן ההקשר: התלמידים רואים בביקור בדיוטי פרי הפסקה מהנה מן הפעילות הכבדה של המסע.
פסילת המסיחים: (1) נחיתה – ירידת מטוס לקרקע; הדמיון בצליל (נ־ח־ת) מטעה, ואולי גם ההקשר של טיסה לחו"ל. (2) נחת – שמחה ושביעות רצון ("לרוות נחת"); גם היא דומה בצליל, אך אינה הפסקה. (4) התפוגגות – היעלמות הדרגתית; קרובה בצליל ל"הפוגה" אך משמעותה אחרת.
טעות נפוצה: לבחור לפי הדמיון בצליל ולא לפי המשמעות. מציבים במשפט: "שיש בו הפוגה מהנה בדיוטי פרי" – המשפט שומר על משמעותו.

הפירוש: "נחלה" – רכוש, דבר השייך לאדם; "הכלל" – כל הציבור. "נחלת הכלל" – דבר השייך לכולם ופתוח לכולם.
ההקשר: בשורות 30–33 הכותבת מציעה "תהליך של מיון" – רק חלק מן התלמידים ייצאו למסע. לכן "אם המסעות לא יהיו נחלת הכלל" = אם לא כל התלמידים יוכלו לצאת אליהם. מכאן גם "השאלות הנוגעות להיבט האֶתי... והחברתי" – שאלות של שוויון.
הצבה במשפט: "אם המסעות לא יהיו פתוחים לכולם יתעוררו ללא ספק שאלות".
שימו לב: התחליף צריך להשתלב במשפט מבחינה תחבירית – "המסעות" הם בלשון רבים, ולכן "פתוחים" ולא "פתוח".

הפירוש: "השיג" – הגיע אל דבר. "ידו משגת" – ידו מגיעה, כלומר יש לו היכולת (בעיקר הכלכלית) לקנות או לממן. "אין ידו משגת" – אין ביכולתו לממן את הדבר.
ההקשר בשני המאמרים: מאמר 1 – "תלמידים שיד הוריהם אינה מַשֶּׂגֶת לממן את הנסיעה" (שורות 22–23); מאמר 3 – הביטוי מופיע בהקשר של "העלות הכספית של המסע" (שורה 17), והתוצאה היא "אי־שוויון בין התלמידים". בשני המקומות מדובר במשפחות שאין להן כסף לשלם על המסע.
תשובה מלאה: הסבר כללי של הביטוי (אין יכולת כלכלית / אין אמצעים), ולא רק "הוא עני".

(מספר מילים: 289, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("מסע אל שורשים של אור" – מסע לתקופת פריחה, בניגוד למסע אל החושך של השואה).
2. פתיחה – הצגת הרקע (המסע לפולין), תיאור קצר של היוזמה בשביל קורא שאינו מכיר אותה, והעמדה במפורש: היוזמה ברוכה.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – המסע לספרד מציג פרק של יצירה ופריחה, ולא רק של סבל; דוגמה: משוררים ופילוסופים כמו רבי יהודה הלוי והרמב"ם; קישור לשאלה שמציג נדב זיו ("האם נכון לחנך את הנוער בצל השואה?").
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – חיבור תלמידים רבים לשורשי משפחתם ותרומה ללכידות החברתית.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מתנגדי היוזמה טוענים... אכן... עם זאת... זאת ועוד") – החשש לזיכרון השואה (זהבית גרוס), הודאה בחשיבותו, והפרכה: אפשר ללמוד על השואה גם בארץ (אשר מעוז), והגירוש מספרד מלמד גם הוא על רדיפה.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש והמלצה, בלי נימוק חדש.

מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); לא רק... אלא (הוספה); כך (תוצאה); אכן... עם זאת (ויתור והסתייגות); כפי ש־ (השוואה); זאת ועוד (הוספה); לכן, לסיכום.

איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; פתיחה וסיום הולמים מאמר טיעון; מודעות לנמען – היוזמה מוסברת כך שקורא שלא ראה את הנושא יבין אותה; רלוונטיות – הדיון נשאר ביוזמה ואינו גולש לוויכוח כללי על הוראת ההיסטוריה; קישוריות – מילות קישור ומאזכרים ("מפגש כזה", "היוזמה"); ארגון – חמש פסקות.
כתיבה בזיקה למקורות: הנושא קשור למאמרים שבנספח, ולכן אפשר (ולא חובה) להיעזר בהם. כאן הם משמשים לביסוס הנימוק הראשון ולהפרכה – בשם אומרם ("נדב זיו שואל במאמרו", "כפי שטוען אשר מעוז") ובדיבור עקיף, בלי להעתיק משפטים שלמים.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם ("זהות... שנבנית... היא זהות חלקית", "המסע לספרד אינו מבטל"); משלב רשמי ואחיד, בלי פנייה לקורא בגוף שני; אוצר מילים עשיר ("שבריריות", "לכידות", "מורשת"); פיסוק – נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט; כתיב מלא תקני.

עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר להתנגד ליוזמה: בזמן שזיכרון השואה הולך ונשחק (מאמר 3), המסע לפולין חושף את התלמידים לנוראות השואה באופן בלתי אמצעי ואי אפשר להחליף אותו; מסע לספרד עלול להפוך לטיול תיירותי; ועדיף להוסיף את מורשת ספרד לתוכנית הלימודים בארץ ולא לוותר על פולין.

טעויות נפוצות: לכתוב מאמר בעד המסע לפולין או נגדו בלי להתייחס ליוזמה של מסע לספרד; תיאור תיירותי של ספרד במקום טיעון; עמדה לא ברורה ("גם זה וגם זה טוב"); להמציא נתונים ומחקרים; סיום המוסיף נימוק חדש.

(מספר מילים: 299, בלי הכותרת ורשימת המקורות)

מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("מסע שמתחיל עוד לפני ההמראה": ההכנה היא חלק מן המסע).
2. פתיחה – הצגת המסע, הבעיה (לא כולם מוכנים) וההצעה של הוועדה, והעמדה במפורש: בעד תנאים מקדימים.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – הכנה היא תנאי ללמידה משמעותית; ניגוד בין תלמיד שאינו מוכן ובין תלמיד שכתב עבודה ("לעומתו"); ביסוס ממאמר 3 (רמת ידע נמוכה).
4. נימוק שני + דוגמות ("שנית", "נוסף על כך") – סינון מי שרואה במסע טיול (מאמרים 1 ו־3) וזיהוי תלמידים שהעומס הרגשי קשה להם.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מתנגדי ההצעה טוענים... זו טענה רצינית, אך...") – החשש לשוויון; הפרכה: התנאים תלויים בנכונות להשקיע ולא בכסף או בציונים, והצעה משלימה – סיוע במימון.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש.

מילות קישור: עם זאת (הסתייגות); משום ש־ (סיבה); ראשית, שנית, נוסף על כך (מנייה והוספה); לעומתו (ניגוד); אך (הסתייגות); כדי ש־ (תכלית); כך (תוצאה); לסיכום.

איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – כל הפסקות משרתות את העמדה בעד התנאים; פתיחה וסיום הולמים; מודעות לנמען – הפתיחה מפרטת מה הם התנאים; רלוונטיות – הדיון הוא בתנאים, ולא בשאלה הכללית אם לצאת למסע; קישוריות – מילות קישור ומאזכרים ("בעיה זו", "התנאים המוצעים"); ארגון – חמש פסקות.
כתיבה בזיקה למקורות: המאמר נעזר במאמרים 1 ו־3 בשם אומרם ("זהבית גרוס מביאה במאמרה", "אשר מעוז מזהיר"), בדיבור עקיף ובלי העתקה. גם הביטוי "אין ידם משגת" (שאלה 13) משמש כאן בהקשר המתאים.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם ("סדנה ועבודה עיונית הן", "התנאים... אינם תלויים"); משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים מדויק ("מסגרת", "נכונות", "מחסום"); פיסוק נכון; כתיב מלא תקני.

עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר להתנגד לתנאים: המסע הוא חלק מן החינוך לזהות ומגיע לכל תלמיד; דווקא תלמידים שאינם מתעניינים עשויים להשתנות בעקבות המסע; ריאיון אישי הוא כלי סובייקטיבי שעלול להפלות; והחלטה על השתתפות צריכה להיות אישית, כדברי נדב זיו במאמר 2.

טעויות נפוצות: לכתוב על המסע לפולין באופן כללי (בעד או נגד) במקום על התנאים המקדימים; לא להתייחס לתנאים המסוימים שבנושא (סדנה, עבודה, ריאיון); טיעון נגדי שאינו מופרך; משלב דיבורי.