בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - חורף 2022
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · חורף · 14 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, חורף 2022, כל 14 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון – הבנת הנקרא – 60 נקודות
פרק שני – הבעה בכתב – 40 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה לפי ההוראות.
ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.
פרק ראשון – הבנת הנקרא (60 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניך שני מאמרים. קרא אותם וענה על השאלות בשאלון המחברת המצורף.
קרא את המאמרים 1–2 שבנספח המצורף, וענה על השאלות בפרקים שלפניך.
הקפד על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
בפרק זה ענה על כל השאלות 1–12.
שאלה 1 · מאפייני ההפרעה הנרקיסיסטית וסיבותיה
בהערת השוליים (1) של מאמר 1 – "הפרעת אישיות נרקיסיסטית" – מובאים מאפיינים של הפרעת אישיות זו.
לפניך שלושה מן המאפיינים המובאים בהערת השוליים. לכל מאפיין – הבא דוגמה ממאמר 1 להתנהגות או לתפיסה של בני דור המילניום הממחישה מאפיין זה. (6 נקודות)
הבא ממאמר 1 שתי סיבות להתפתחות מאפייני הפרעת האישיות הנרקיסיסטית בקרב בני דור המילניום. (4 נקודות)
(1) ______
(2) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
מה נדרש: לכל מאפיין – דוגמה אחת מן המאמר, כלומר התנהגות או תפיסה מוחשית של בני הדור, ולא הגדרה כללית. כל דוגמה – 2 נקודות.
איפה מוצאים:
1. תחושת ערך מופרזת – מי שמעריך את עצמו יותר מדי חושב שמגיע לו יותר ממה שהרוויח: "40% מן הצעירים סבורים שהם זכאים לקידום בעבודה בכל שנתיים בלי קשר לתפקודם" (שורות 6–7). מתאימות גם "כאלה שחושבים שהכול מגיע להם" (שורה 2) ו"תחושת ה'מגיע לי'" (שורה 24).
2. צורך נואש בהערצה – "הם מכורים לתהילה – שיעורן של תלמידות תיכון שרוצות בבגרותן להיות עוזרות אישיות של אדם מפורסם גדֵל בהתמדה" (שורות 7–8). אפשר גם את 85 התצלומים "של עצמם" (שורות 16–17) – הצגה עצמית לראווה.
3. קושי בהתמודדות עם מכשולים – "כשהם יוצאים אל העולם הגדול, הם עלולים להתאכזב לגלות שלא כולם חושבים שהם אכן מופלאים" (שורות 22–23), או קבוצה "שעומדים להתמוטט בפרץ דמעות אם ציפיותיהם לא יתגשמו" (שורות 49–50).
איך עובדים: קוראים כל מאפיין בהערת השוליים ושואלים: איזו התנהגות במאמר נובעת ממנו? אחר כך מנסחים את הדוגמה במילים שלנו או בציטוט קצר.
טעות נפוצה: להביא את אותה דוגמה לשני מאפיינים, או לכתוב דוגמה שאינה קשורה למאפיין (למשל "רבים גרים עם הוריהם" כדוגמה לצורך בהערצה – זו דוגמה ל"התפתחות מאוחרת").
סעיף ב
(1) הטכנולוגיה – היא החריפה את אנוכיותם של בני הדור (למשל: היום משפחה ממוצעת מחזיקה עשרות תצלומים של עצמה).
(2) החינוך שקיבלו מהוריהם – ההורים האמינו שכדי לשפר את סיכויי ההצלחה של ילדיהם יש לטפח את ההערכה העצמית שלהם, ואמרו להם כל הזמן שהם מיוחדים ("את נסיכה", "אתה כוכב"), וכך עודדו בטעות נרקיסיזם.
התשובה המלאה: שתי סיבות שונות, כל אחת מנוסחת במשפט שלם.
1. השפעת הטכנולוגיה – "בני דור המילניום, שהטכנולוגיה החריפה את אנוכיותו" (שורות 13–14); הדוגמה: 85 תצלומים של המשפחה עצמה לעומת תצלום או שניים בשנות החמישים (שורות 15–17).
2. טיפוח ההערכה העצמית בידי ההורים – "בני דור המילניום נעשו כאלה גם מפני שהוריהם האמינו שכדי לשפר את סיכויי ההצלחה של הילדים צריך לטפח את ההערכה העצמית שלהם" (שורות 18–19). ג'ין טוונג' מסבירה: "כשמנסים לעודד הערכה עצמית אצל ילדים, בטעות מעודדים נרקיסיזם" (שורות 21–22).
רמז במבנה: המילים "מלבד השפעת הטכנולוגיה... גם מפני ש..." (שורה 18) מסמנות במפורש שתי סיבות – זה המקום לחפש בו.
מתקבלת גם הסיבה הכללית שהכותב מציג בהמשך: השינויים שחלו בהיסטוריה – בני הדור נולדו לעולם של שפע ושל אפשרויות שלא היו קיימים בעבר (שורות 29–32).
טעות נפוצה: לכתוב מאפיין ("הם עצלנים", "הם מכורים לתהילה") במקום סיבה. סיבה עונה על השאלה "למה הם נעשו כאלה?".
שאלה 2 · עמדות הכותבים בשאלת הנרקיסיזם
כותבי שני המאמרים מביעים את עמדתם על הטענה שדור המילניום הוא דור נרקיסיסטי.
לפניך ארבעה משפטים המבטאים עמדות על טענה זו. (4 נקודות)
(1) הסכמה עם הטענה שדור המילניום הוא דור נרקיסיסטי, ובו בזמן הבנה כי התנהגותו של הדור היא תוצאה של המציאות המשתנה.
(2) הפרכה של הטענה שדור המילניום הוא דור נרקיסיסטי והאשמת הטכנולוגיה בהתנהגותו של הדור.
(3) הפרכה של הטענה שדור המילניום הוא דור נרקיסיסטי, בין השאר באמצעות הטענה שהתנהגות הדור היא תכונה התלויה בגיל.
(4) הסכמה עם הטענה שדור המילניום הוא דור נרקיסיסטי, למרות ממצאי המחקר.
בנוגע לכל מאמר, ציין את מספר המשפט המבטא את עמדת הכותב העולָה מן המאמר.
מאמר 1 ______ , מאמר 2 ______
הוכח על פי כל מאמר את עמדת הכותב שציינת בסעיף א. (6 נקודות)
מאמר 1 – ______
מאמר 2 – ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
מאמר 1 – (1); מאמר 2 – (3)
מאמר 1 – משפט (1): ג'ואל סטיין מסכים שהדור נרקיסיסטי – "לי יש הוכחות!" (שורה 3), והוא מביא נתונים רבים. אבל בהמשך הוא מסביר: "אף שהנתונים... מדויקים, הרי שההתעסקות המוגברת של בני דור המילניום בעצמם היא תוצאה של השינויים שחלו בהיסטוריה" (שורות 29–30) – כלומר הבנה שההתנהגות נובעת מן המציאות המשתנה.
מאמר 2 – משפט (3): צליל אברהם דוחה את הטענה – "יש עוד מידע רב שמוכיח שאנחנו לא נרקיסיסטים" (שורה 16) – ובין השאר טוענת: "נרקיסיזם אינו תלוי בדור, הוא תלוי בגיל" (שורה 38).
למה לא האחרים: משפט (2) – את הטכנולוגיה "מאשים" סקוט הס, שדבריו מובאים במאמר 1, אבל הכותב עצמו אינו מפריך את הטענה. משפט (4) – אף כותב אינו מסכים "למרות ממצאי המחקר"; סטיין דווקא נשען על הממצאים.
טעות נפוצה: לבחור במאמר 1 את משפט (2) בגלל ציטוט הס – יש להבחין בין עמדת הכותב לבין עמדה של מרואיין שהוא מביא.
סעיף ב
מאמר 1 – הכותב מסכים שבני הדור נרקיסיסטים ומביא לכך הוכחות: שכיחות ההפרעה הנרקיסיסטית בקרב צעירים בשנות העשרים לחייהם גדולה פי שלושה מאשר בקרב בני 65 ויותר, ו־40% מהם סבורים שמגיע להם קידום כל שנתיים בלי קשר לתפקודם. עם זאת, הוא מסביר שההתעסקות שלהם בעצמם היא תוצאה של השינויים בהיסטוריה: הם אינם שונים מהותית מן הדורות שקדמו להם, אלא נולדו לעולם של שפע ושל אפשרויות – למשל, הם דוחים החלטות חשובות כי יש ביכולתם לבחור מתוך מגוון עצום של אפשרויות.
מאמר 2 – הכותבת מביאה נתונים המפריכים את הטענה: ל־29% מן הצעירים חשוב לעבוד בעבודה התורמת לקהילה, יותר מאשר להתעשר; 21% מבני 20–34 בישראל השתתפו בפעילות פוליטית או חברתית, ואחד מכל חמישה צעירים מתנדב. נוסף על כך היא טוענת שנרקיסיזם אינו תלוי בדור אלא בגיל: אנשים צעירים בכל דור מרוכזים בעצמם, כי הם עדיין מגבשים את זהותם.
מה נדרש: לכל מאמר – הוכחה לשני חלקי העמדה שבמשפט שבחרת (3 נקודות לכל מאמר).
מאמר 1:
מאמר 2:
טעות נפוצה: להוכיח רק חלק אחד של העמדה (למשל רק את ההסכמה במאמר 1, בלי ההסבר ההיסטורי), או להעתיק ציטוטים ארוכים בלי לקשור אותם לעמדה.
שאלה 3 · קבלת האחר – עמדת כותבת מאמר 2
במאמר 1 נטען כי "בני דור המילניום מקבלים יותר את האחר" (שורה 44).
מה דעתה של כותבת מאמר 2 על טענה זו? הבא הוכחה לדבריך ממאמר 2. (3 נקודות)
האם הטענה ש"בני דור המילניום מקבלים יותר את האחר" מחזקת או מחלישה את הטענה שהם דור נרקיסיסטי? נמק את תשובתך. (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
כותבת מאמר 2 מסכימה עם הטענה. הוכחה: לדבריה, דור ה־Y סובלני יותר כלפי הקהילה הגאה, ובימינו דברים כמו הערות מיניות והערות גזעניות נחשבים ללא מוסריים.
התשובה: היא מסכימה שבני הדור מקבלים יותר את האחר.
הוכחות אפשריות ממאמר 2 (די באחת):
איך עונים: קודם קובעים עמדה במפורש ("מסכימה"), ורק אחר כך מביאים הוכחה – ציטוט קצר או פרפרזה עם מספר שורה.
סעיף ב
היא מחלישה את הטענה. אדם נרקיסיסטי מרוכז בעצמו, מתנשא וחסר עניין בזולת, ואילו מי שמקבל את האחר מתייחס בפתיחות ובכבוד לאנשים השונים ממנו – כלומר מתעניין בזולת. לכן קבלת האחר סותרת את מאפייני הנרקיסיזם.
התשובה: מחלישה.
הנימוק: משווים בין מאפייני הנרקיסיזם לבין קבלת האחר:
מי שמתנשא ורואה רק את עצמו אינו מקבל את האחר; לכן אם הדור מקבל יותר את האחר, קשה לטעון שהוא נרקיסיסטי.
טעות נפוצה: לכתוב רק "מחלישה" בלי נימוק, או נימוק כללי ("כי זה דבר טוב") בלי להראות את הניגוד בין המאפיינים.
שאלה 4 · הטענות שהראיות באות לחזק
כותבי מאמרים מביאים במאמריהם ראיות, כגון מקורות ודוגמאות, כדי לחזק את טענותיהם.
כותב מאמר 1 מביא את דבריו של סקוט הס, מומחה לתבונה אנושית (מאמר 1, שורות 38–41).
כתוב את הטענה שדבריו של הס באים לחזק: ______ (3 נקודות)
כותבת מאמר 2 מביאה את הדוגמאות של חברות האופנה ורשת המזון המהיר (מאמר 2, שורות 23–27).
כתוב את הטענה שהדוגמאות באות לחזק: ______ (3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
דבריו של הס באים לחזק את הטענה שבני דור המילניום אינם שונים מהותית מן הדורות שלפניהם: ההתעסקות המוגברת שלהם בעצמם היא תוצאה של השינויים שחלו בהיסטוריה (הטכנולוגיה שקיימת היום), ולא תכונה של הדור עצמו.
איך מוצאים את הטענה: ראיה (ציטוט של מומחה) באה תמיד אחרי טענה של הכותב או לפניה. הס אומר שאילו היה לדור הבייבי בום יוטיוב, גם הוא היה נחשב נרקיסיסטי, ושמאשימים את בני הדור "בגלל טכנולוגיה שבמקרה קיימת עכשיו" (שורות 38–41).
זה מחזק את טענת הכותב בשורות 29–32: "ההתעסקות המוגברת של בני דור המילניום בעצמם היא תוצאה של השינויים שחלו בהיסטוריה. אין הם דור השונה מהותית מן הדורות שלפניו".
ניסוח מלא: טענה = משפט כללי שאפשר להתווכח עליו; אין לכתוב את תוכן הציטוט עצמו ("לבייבי בום לא היה יוטיוב") – זו הראיה, לא הטענה.
טעות נפוצה: לכתוב "הטכנולוגיה גורמת לנרקיסיזם" – הס אינו אומר שהטכנולוגיה יוצרת נרקיסיזם, אלא שהיא רק חושפת התנהגות שהייתה קיימת גם בדורות קודמים.
סעיף ב
הדוגמאות באות לחזק את הטענה שבני הדור הצעיר הם אידיאליסטים ולא נרקיסיסטים – הם אכפתיים כלפי החברה וכלפי הסביבה, והאידיאליזם שלהם בא לידי ביטוי גם בהרגלי הצריכה שלהם, עד כדי כך שתאגידים נאלצים להתאים את עצמם אליו.
איפה הטענה: משפט הפתיחה של הפסקה – "מי שמרגישים את האידיאליזם הזה על בשרם יותר מכול הם אנשי השיווק והפרסום" (שורה 22). "האידיאליזם הזה" מפנה לפסקות הקודמות, שבהן הכותבת טוענת שהדור אינו נרקיסיסטי אלא מלא באידאולוגיה (שורות 9–21).
איך הדוגמאות מחזקות: חברת האופנה שרצתה למכור ל"מגניבים, פופולריים ורזים" נהפכה לשנואה (שורות 23–25); רשת המזון המהיר התחילה למכור המבורגר טבעוני וחברות הפסיקו להשתמש בפרוות (שורות 26–27). כלומר, הצעירים מענישים חברות שאינן מוסריות – הם חושבים על הזולת ועל בעלי החיים, לא רק על עצמם.
מתקבלת גם הטענה הצרה יותר: "הצרכנות של הצעירים היום עובדת לפי כללים פשוטים: תאגידים שנחשבים למרושעים – מתים" (שורות 28–29), בתנאי שמקשרים אותה לאידיאליזם של הדור.
שאלה 5 · האם הכותבים בני דור המילניום?
ציין בנוגע לכל אחד מכותבי המאמרים – ג'ואל סטיין (מאמר 1) וצליל אברהם (מאמר 2) – אם הוא בן דור המילניום או שאינו בן דור זה.
הבא מכל מאמר הוכחה לתשובתך. (6 נקודות)
ג'ואל סטיין – ______
צליל אברהם – ______
◂ פתרון מלא לשאלה 5
ג'ואל סטיין – אינו בן דור המילניום. הוכחה: הוא כותב "אני עומד לעשות את מה שמבוגרים עשו... לקרוא לצעירים ממני עצלנים" (שורות 1–2) – כלומר הוא מבוגר מהם; וגם "אני בוחר להאמין בילדים האלה" (שורות 50–51) – הוא מדבר עליהם בגוף שלישי.
צליל אברהם – היא בת דור המילניום. הוכחה: היא כותבת על הדור בגוף ראשון רבים: "יש עוד מידע רב שמוכיח שאנחנו לא נרקיסיסטים" (שורה 16); "אותם מבוגרים שמתלוננים על היותנו נרקיסיסטים" (שורה 14).
איך מזהים: בודקים באיזה גוף הכותב מדבר על בני הדור – "הם" (מבחוץ) או "אנחנו" (מבפנים) – ואם הוא מציג את עצמו כמבוגר או כצעיר.
ג'ואל סטיין (מאמר 1): מציג את עצמו כחלק מן ה"מבוגרים" שתמיד ביקרו את הצעירים: "לקרוא לצעירים ממני" (שורות 1–2). לכל אורך המאמר הוא כותב "בני דור המילניום", "הם", "הילדים האלה" (שורה 51).
צליל אברהם (מאמר 2): כותבת "אנחנו": "שמתלוננים על היותנו נרקיסיסטים" (שורה 14), "שאנחנו לא נרקיסיסטים" (שורה 16), "נראה לי שיש סיכוי שאנחנו נהיה בסדר" (שורה 46). המבוגרים בעיניה הם "הם" (שורות 14–15).
כל הוכחה צריכה להיות ציטוט או הפניה מדויקת; לכל כותב – קביעה (1 נקודה) והוכחה (2 נקודות).
טעות נפוצה: להסיק שסטיין הוא בן הדור כי הוא "מאמין בהם" – יחס חיובי אינו מעיד על שייכות לדור.
שאלה 6 · איך יש לשפוט דור – השוואה בין הכותבים
בסוף כל מאמר כל אחד מן הכותבים מתייחס לשאלה כיצד יש לשפוט את בני דור המילניום.
האם שני הכותבים תמימי דעים בעניין זה? הוכח את קביעתך, והסבר אותה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6
כן, שני הכותבים תמימי דעים. שניהם סבורים שאת הדור יש לשפוט לא לפי הנתונים על הנרקיסיזם, אלא לפי הדרך שבה יתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו.
הוכחה: במאמר 1 – "גדולתו של דור אינה נקבעת על פי נתונים, אלא על פי הדרך שבה הוא מתמודד עם האתגרים שניצבים מולו" (שורות 46–48). במאמר 2 – "לא משנה כלל אם אנחנו נרקיסיסטים או לא. מה שקובע... הוא האופן שבו הוא יתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו" (שורות 44–46).
הסבר: לפי שניהם, ערכו של דור נמדד במעשיו ובהתמודדותו עם המציאות, ולא בתכונות או בתוויות שמדביקים לו.
שלושה רכיבים נדרשים: קביעה ("כן, תמימי דעים"), הוכחה מכל מאמר (ציטוט או פרפרזה עם שורות), והסבר במילים שלך מה המשותף.
סימן חזק להסכמה: כותבת מאמר 2 אף מצטטת את סטיין עצמו – "ואולי, כותב סטיין, לא משנה כלל..." (שורה 44) – ומאמצת את דבריו: "נראה לי שיש סיכוי שאנחנו נהיה בסדר" (שורה 46).
אפשר להוסיף שסטיין מוסיף רכיב נוסף – הדור "נשפט על פי הדרך שבה אנחנו מגיבים אליו" (שורה 48) – אך בעיקר העניין (התמודדות עם אתגרים ולא נתונים) הם מסכימים.
טעות נפוצה: לענות "לא" על סמך ההבדל בעמדתם על הנרקיסיזם (שאלה 2). השאלה כאן אינה אם הדור נרקיסיסטי, אלא לפי מה יש לשפוט אותו – ובזה הם מסכימים.
שאלה 7 · משמעות בהקשר: שכיחות
לפניך משפט על פי מאמר 1.
השכיחות של הפרעת אישיות נרקיסיסטית בקרב צעירים גבוהה מאוד (מעובד על פי שורות 3–5).
מה אפשר להבין מן הכתוב? הקף את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
א. שהפרעת אישיות נרקיסיסטית בקרב צעירים היא תופעה זניחה.
ב. שהפרעת אישיות נרקיסיסטית בקרב צעירים היא תופעה נשכחת.
ג. שהפרעת אישיות נרקיסיסטית בקרב צעירים היא תופעה נפוצה.
ד. שהפרעת אישיות נרקיסיסטית בקרב צעירים היא תופעה נדירה.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
ג – תופעה נפוצה
שכיחות – מידת התדירות של תופעה, כמה היא מצויה (מן השורש ש־כ־ח במשמעות "מצוי", כמו "מילה שכיחה"). "שכיחות גבוהה מאוד" = התופעה מצויה מאוד, כלומר נפוצה.
בדיקה בהקשר: במאמר נאמר שהשכיחות בקרב צעירים "גדולה פי שלושה" מבקרב בני 65 ויותר (שורות 3–5) – כלומר יש הרבה מקרים.
הפסילות: א (זניחה) ו־ד (נדירה) – ההפך מן המשמעות; ב (נשכחת) – מסיחה בגלל הדמיון בצליל ל"שכח", אך שכיחות אינה קשורה לשכחה.
טעות נפוצה: לבחור ב"נשכחת" בגלל הדמיון בין המילים.
שאלה 8 · משמעות מילונית בהקשר: שיעור
לפניך משפט ממאמר 1, ובו מילה מודגשת.
"שיעורן של תלמידות תיכון שרוצות בבגרותן להיות עוזרות אישיות של אדם מפורסם גדֵל בהתמדה" (שורות 7–8).
לפניך ארבע משמעויות של המילה שיעור על פי המילון.
מהי המשמעות המתאימה ביותר למילה שיעור במשפט הנתון? הקף את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
א. מידה, כמות, גודל
ב. יחידת לימוד בבית הספר
ג. יחס
ד. סברה
◂ פתרון מלא לשאלה 8
א – מידה, כמות, גודל
איך פותרים: מציבים כל משמעות במקום המילה ובודקים אם המשפט נשאר הגיוני.
"כמות / מידת התלמידות שרוצות להיות עוזרות אישיות... גדלה בהתמדה" – המשפט הגיוני: מספרן הולך וגדל.
הפסילות: ב (יחידת לימוד) – המשמעות המוכרת מבית הספר, אך אין לה קשר להקשר; ג (יחס) – שיעור אינו מבטא כאן קשר בין שני דברים (כמו "יחס של 1 ל־3"); ד (סברה) – משמעות של "השערה" (כמו "לשער"), שאינה מתאימה.
טעות נפוצה: לבחור ב"יחידת לימוד" כי זו המשמעות הנפוצה בחיי היום־יום – בשאלות מילון תמיד בודקים את ההקשר.
שאלה 9 · צירוף שאינו מתאים: בבוא העת
לפניך משפט ממאמר 1, ובו צירוף מודגש.
"רק 60%... רוצים בבוא העת לקבל עבודה שנושאת עימה אחריות רבה" (שורות 9–10).
מבין הצירופים שלפניך הקף את הצירוף שאינו מתאים להחליף את הביטוי בבוא העת. (3 נקודות)
א. כאשר יבשילו התנאים
ב. כשיגיע הזמן
ג. בעת רצון
ד. בבוא היום
◂ פתרון מלא לשאלה 9
ג – בעת רצון
בבוא העת = כשיגיע הזמן המתאים, בעתיד (כאן: כשיתבגרו ויצאו לעבוד).
בודקים כל צירוף במשפט:
א. "רוצים, כאשר יבשילו התנאים, לקבל עבודה..." – מתאים (כשיהיה הזמן המתאים).
ב. "כשיגיע הזמן" – מתאים, זו המשמעות המדויקת.
ד. "בבוא היום" – מתאים, ביטוי נרדף (כשיגיע היום).
ג. "בעת רצון" – ביטוי שמשמעותו "ברגע מתאים ונוח, בשעה שבה יש נכונות להיענות" (כמו "עת רצון" לבקשה), ואינו מציין את הגעת הזמן בעתיד. לכן הוא אינו מתאים.
טעות נפוצה: לא לשים לב לשלילה "אינו מתאים" ולסמן צירוף נרדף.
שאלה 10 · משמעות בהקשר: מהותית
לפניך משפט ממאמר 1, ובו מילה מודגשת.
"אין הם דור השונה מהותית מן הדורות שלפניו" (שורה 31).
מהי משמעות המילה מהותית במשפט זה? הקף את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
א. במהימנותו
ב. בכישוריו
ג. באופן יחסי
ד. באופן יסודי ועיקרי
◂ פתרון מלא לשאלה 10
ד – באופן יסודי ועיקרי
מהותית נגזרת מן המילה מהות – העיקר, התוכן היסודי של דבר ("מה הוא"). "שונה מהותית" = שונה ביסודו, בעיקרו, ולא רק בפרטים חיצוניים.
בהקשר: הכותב טוען שבני הדור אינם שונים ביסודם מן הדורות הקודמים, אלא רק נולדו לעולם אחר – של שפע ושל אפשרויות (שורות 31–32).
הפסילות: א (מהימנות = אמינות) – דמיון צלילי בלבד; ב (כישורים) – אין עיסוק ביכולות; ג (באופן יחסי) – הפך מסוים של "יסודי".
שאלה 11 · משמעות צירוף: תוחלת החיים
לפניך משפט ממאמר 1, ובו צירוף מודגש.
"בזכות העלייה... בתוחלת החיים... נשים יכולות לדחות את ההחלטה ללדת ילדים" (שורות 36–37).
מהי משמעות הצירוף תוחלת החיים במשפט זה? הקף את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
א. אורך החיים הצפוי
ב. איכות החיים
ג. אורח החיים הרצוי
ד. התקווה לחיים
◂ פתרון מלא לשאלה 11
א – אורך החיים הצפוי
תוחלת החיים – מונח (דמוגרפי) שפירושו מספר השנים הממוצע שאדם צפוי לחיות. "עלייה בתוחלת החיים" = אנשים חיים יותר שנים.
בהקשר: מפני שאנשים חיים יותר שנים, נשים יכולות לדחות את ההחלטה ללדת – יש להן יותר זמן.
הפסילות: ב (איכות החיים) – רמת הרווחה, לא משך; ג (אורח החיים – הסגנון שבו חיים; שימו לב ל"אורח" ב־ח לעומת "אורך" ב־כ); ד (התקווה לחיים) – מסיח, כי "תוחלת" קרובה למילה "תוחלה" = תקווה, אבל כצירוף קבוע המשמעות היא אורך החיים הצפוי.
טעות נפוצה: לבחור ב"התקווה לחיים" (ד) בגלל המשמעות המקראית של "תוחלת", או ב"אורח החיים" (ג) בגלל הדמיון לאורך.
שאלה 12 · משמעות צירוף: הפנו להם עורף
לפניך משפט ממאמר 2, ובו צירוף מודגש.
"תאגידים אחרים מנסים להתאים את מוצריהם לרצון הצרכנים שהפנו להם עורף" (שורה 25).
מהי משמעות הצירוף הפנו להם עורף במשפט זה? הקף את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
א. היו נאמנים להם
ב. עזבו אותם
ג. החמיאו להם
ד. כעסו עליהם
◂ פתרון מלא לשאלה 12
ב – עזבו אותם
עורף – החלק האחורי של הצוואר. מי ש"מפנה עורף" מסובב את גבו ומתרחק – כלומר נוטש, מתרחק, מפסיק לתמוך (ביטוי מושאל).
בהקשר: הצרכנים הצעירים הפסיקו לקנות מן התאגידים, והמכירות "צללו" (שורות 24–25); לכן התאגידים מנסים להחזיר אותם בעזרת מוצרים מתאימים.
הפסילות: א (היו נאמנים) – ההפך; ג (החמיאו) – אין קשר; ד (כעסו) – אפשר שכעסו, אבל הביטוי מתאר את המעשה – נטישה – ולא את הרגש.
פרק שני – הבעה בכתב (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחר באחד מן הנושאים 13–14, וכתוב עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
תוכל לכתוב טיוטה בעמודים 12–13.
שאלה 13 · מאמר טיעון: בשבילי נברא העולם / עפר ואפר
מסַפרים שרבי שמחה בוּנים, מנהיג רוחני בתנועת החסידות, אמר לתלמידיו שלכל אדם צריכים להיות שני כיסים; בכיס הימני יהיה מונח הציטוט "בשבילי נברא העולם" (סנהדרין, ד, ה) ובכיס השמאלי יהיה מונח הפסוק "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית, י"ח, 27), ובכל אחד מהם ישתמש האדם לפי הצורך.
כתוב מאמר טיעון, ובו הבע את דעתך על טענה זו. נמק את דבריך, ובסס אותם על דוגמאות.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 13
לדעת את ערכך – ולזכור את מקומך
רבי שמחה בונים, ממנהיגי החסידות, לימד את תלמידיו שעל כל אדם לשאת בכיסיו שני פתקים: באחד כתוב "בשבילי נברא העולם", ובשני – "ואנוכי עפר ואפר". לכאורה מדובר בשני מסרים סותרים: האחד מעודד גאווה וביטחון עצמי, והאחר מטיף לענווה. לדעתי, דווקא השילוב ביניהם הוא סוד ההתנהגות הנכונה, ועל האדם לדעת מתי להיעזר בכל אחד מהם.
ראשית, התחושה ש"בשבילי נברא העולם" נחוצה לנו ברגעים של ייאוש וחוסר ביטחון. תלמיד שנכשל במבחן, או נער שחבריו מתעלמים ממנו, עלולים להרגיש חסרי ערך ולוותר על עצמם. דווקא אז עליהם לזכור שלכל אדם יש ערך ייחודי ושהוא מסוגל לשנות את המציאות. כך, למשל, ספורטאים רבים מספרים שהאמונה ביכולתם היא שעזרה להם לחזור לתחרויות אחרי פציעה קשה. גם בני נוער שהאמינו ברעיון שלהם הקימו מיזמים חברתיים מצליחים, אף שמבוגרים רבים אמרו להם שאין להם סיכוי. אדם שמאמין בעצמו מעז להציב לעצמו מטרות, לנסות שוב ולהצליח.
שנית, המשפט "ואנוכי עפר ואפר" חשוב דווקא ברגעים של הצלחה וכוח. מי שמצליח ומקבל שבחים עלול להתגאות, לזלזל באחרים ולשכוח שהוא זקוק להם. הענווה מזכירה לו שהוא אדם ככל האדם, ושהישגיו תלויים גם בעזרתם של אחרים. מנהל שזוכר זאת יקשיב לעובדיו, וספורטאי מצליח יודה למאמן ולחבריו לקבוצה. בלי ענווה, ביטחון עצמי הופך במהרה ליהירות.
יש הטוענים כי אי אפשר לחיות עם שני מסרים סותרים, ושעל האדם לבחור דרך אחת ברורה – ביטחון עצמי או ענווה. אולם דווקא מי שמחזיק בגישה אחת בלבד נפגע: הגאוותן מתנשא ומתבודד, ואילו מי שרואה את עצמו רק כ"עפר ואפר" נעשה פסיבי ומוותר על חלומותיו. האיזון בין שתי התפיסות אינו סתירה, אלא סימן לבגרות.
לסיכום, עצתו של רבי שמחה בונים רלוונטית גם בימינו. השאלה אינה איזה כיס נכון יותר, אלא מתי לפתוח כל אחד מהם. על כל אחד מאיתנו לשאת את שני הכיסים: לזכור את ערכו כשהוא נופל, ולזכור את גבולותיו כשהוא מצליח. רק כך נוכל להיות אנשים הבטוחים בעצמם ובה בעת קשובים לזולת.
(מספר מילים: 294, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("לדעת את ערכך – ולזכור את מקומך").
2. פתיחה – הצגת דברי רבי שמחה בונים בקצרה (כך שקורא שלא ראה את הנושא יבין), הצבעה על הסתירה הלכאורית והצגת העמדה: יש לשלב בין שתי התפיסות, כל אחת בזמנה.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – "בשבילי נברא העולם" נחוץ ברגעי ייאוש; דוגמות: תלמיד שנכשל, ספורטאים אחרי פציעה, בני נוער שהקימו מיזמים.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – "עפר ואפר" נחוץ ברגעי הצלחה, כדי למנוע יהירות; דוגמות: מנהל, ספורטאי מצליח.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("יש הטוענים... אולם") – הטענה שאי אפשר להחזיק בשני מסרים סותרים, והפרכה: כל קצה לבדו מזיק.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש ומסר מסכם.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); לכאורה (הסתייגות); כך, למשל (הדגמה); אף ש (ויתור); אולם, ואילו (ניגוד); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן: עמדה ברורה מן הפתיחה ועד הסיום; שני נימוקים נפרדים, כל אחד מפותח ומבוסס על דוגמות מחיי היום־יום; התמודדות עם טענה נגדית.
מבנה וארגון: פסקה לכל רעיון, משפט פתיחה בכל פסקה שמציג את הנימוק; קישוריות בין הפסקות.
לשון: משלב רשמי, משפטים תקינים, התאם במין ובמספר, פיסוק נכון (נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילות קישור בראש משפט), ציטוט הפסוקים במירכאות.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לחלוק על העצה ולטעון שיש להעדיף תפיסה אחת – למשל, שבעולם תחרותי עדיף לטפח בעיקר ביטחון עצמי, או שהענווה היא הערך העליון ויש להיזהר מ"בשבילי נברא העולם" שעלול להוביל לגאווה. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: הסבר של הפתגם במקום הבעת עמדה; עמדה מתנדנדת בלי הכרעה; נימוקים בלי דוגמות; חזרה על אותו נימוק בניסוחים שונים; היקף רחוק מכ־300 מילים.
שאלה 14 · מאמר טיעון: "תנו לגדול על שקט"
בשנים האחרונות תפסה תאוצה יוזמה חדשה ששמה "תנו לגדול על שָׁקֵט". הורים לילדים צעירים נקראים לקנות לילדיהם טלפון נייד שאינו טלפון חכם, כדי להגן על ילדיהם מפני חשיפה לתכנים שאינם מתאימים לגילם ולמנוע מהם התמכרות לטלפון החכם ולרשתות החברתיות.
כתוב מאמר טיעון, ובו הבע את דעתך בנוגע ליוזמה זאת. נמק את דבריך, ובסס אותם על דוגמאות.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 14
הטלפון החכם יכול לחכות
בשנים האחרונות ילדים מקבלים טלפון חכם בגיל צעיר יותר ויותר, לעיתים כבר בכיתה ג'. בתגובה לכך צמחה היוזמה "תנו לגדול על שקט", הקוראת להורים לקנות לילדיהם הצעירים טלפון נייד פשוט, שאפשר רק לדבר בו ולשלוח בו הודעות. לדעתי, זוהי יוזמה נבונה וחשובה, וראוי שהורים רבים יצטרפו אליה.
ראשית, הטלפון החכם חושף ילדים לתכנים שאינם מתאימים לגילם. ברשת אפשר להיתקל בקלות בסרטוני אלימות, בפרסומות מניפולטיביות ובאנשים זרים המנצלים את תמימותם של ילדים. ילד בן עשר עדיין אינו בשל להבחין בין מידע אמין למידע מסוכן, וגם תוכנות הסינון אינן חוסמות הכול. ילד שצפה בסרטון מפחיד או פוגעני מתקשה לעיתים לספר על כך להוריו, ונשאר לבדו עם החוויה. טלפון פשוט מאפשר להורים לשמור על קשר עם ילדם ולדעת היכן הוא, בלי לפתוח בפניו את כל העולם הווירטואלי.
שנית, הטלפון החכם והרשתות החברתיות בנויים כך שיהיה קשה להתנתק מהם. ילדים רבים מבלים שעות מול המסך על חשבון שינה, לימודים, משחק בחוץ ומפגש עם חברים. נוסף על כך, בקבוצות הכיתתיות ברשתות מתרחשים לא פעם חרמות ועלבונות, והם ממשיכים לרדוף את הילד גם בביתו. ילד שגדל בלי טלפון חכם לומד לשחק, לקרוא ולפתור מריבות פנים אל פנים – כישורים שילוו אותו כל חייו.
מתנגדי היוזמה טוענים כי ילד בלי טלפון חכם ירגיש מנודה, משום שכל חבריו מתכתבים ברשת. אכן, זהו חשש אמיתי. אולם בדיוק משום כך היוזמה מבוססת על הסכמה של קבוצת הורים: כאשר כיתה שלמה מצטרפת אליה, אף ילד אינו נשאר מחוץ למעגל. זאת ועוד, הטלפון החכם אינו נעלם מחייו של הילד – הוא רק נדחה לגיל שבו יהיה בשל יותר להשתמש בו באחריות.
לסיכום, היוזמה "תנו לגדול על שקט" מאפשרת לילדים ליהנות מילדות רגועה ובטוחה יותר, ובה בעת שומרת על הקשר בינם לבין הוריהם. כדאי שכל קבוצת הורים בכיתה תשקול להצטרף אליה כבר בתחילת השנה. הילדות קורית פעם אחת בלבד, והטלפון החכם יכול לחכות עוד כמה שנים.
(מספר מילים: 291, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("הטלפון החכם יכול לחכות").
2. פתיחה – הצגת התופעה (טלפון חכם בגיל צעיר) והיוזמה "תנו לגדול על שקט" כך שקורא שלא ראה את הנושא יבין, והצגת העמדה: תמיכה ביוזמה.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – הגנה מפני תכנים מזיקים (אלימות, פרסומות, זרים); טלפון פשוט שומר על הקשר עם ההורים.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – התמכרות למסך וחרמות ברשתות; ילד בלי טלפון חכם מפתח כישורים חברתיים.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מתנגדי היוזמה טוענים... אכן... אולם") – החשש מנידוי; הודאה חלקית והפרכה: היוזמה קבוצתית, והטלפון רק נדחה.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה והמלצה מעשית.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); נוסף על כך, זאת ועוד (הוספה); אכן... אולם (ויתור והסתייגות); משום כך (תוצאה); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן: עמדה אחת ברורה; שני נימוקים שונים זה מזה (בטיחות; התפתחות חברתית ובריאות), כל אחד עם דוגמות; התמודדות הוגנת עם הטענה החזקה של הצד האחר.
מבנה וארגון: חמש פסקות, משפט מפתח בראש כל פסקה, קישוריות בין הפסקות.
לשון: משלב רשמי, בלי סלנג ובלי מילים לועזיות מיותרות ("קבוצות כיתתיות ברשתות" ולא שם של יישומון); התאם דקדוקי; פיסוק נכון.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר להתנגד ליוזמה – למשל: הטלפון החכם הוא כלי למידה ומידע; עדיף לחנך לשימוש נבון מגיל צעיר מאשר לאסור; ילד בלי טלפון חכם עלול להיות מנותק חברתית; יש אפליקציות פיקוח הוריות. אז יש להפריך את טענת הסכנות (למשל: פיקוח וחינוך יעילים יותר מאיסור). הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: כתיבה על "טלפונים חכמים" באופן כללי בלי להתייחס ליוזמה עצמה; נימוקים שחוזרים על עצמם ("מסוכן", "לא בטוח"); פנייה ישירה להורים בלשון דיבור; היעדר טיעון נגדי; היקף רחוק מכ־300 מילים.