בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - קיץ 2024, מועד ב'
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · קיץ, מועד ב' · 15 שאלות · 2:15 שעות
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2024, מועד ב', כל 15 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון
א. משך הבחינה: שעתיים ורבע.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון – הבנת הנקרא – 60 נקודות
פרק שני – הבעה בכתב – 40 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את הטקסטים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק ראשון – הבנת הנקרא (60 נקודות)
ההוראות לחלק זה
לפניכם שלושה טקסטים.
קראו את שלושת הטקסטים, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.
קראו את הטקסטים 1–3 שבנספח המצורף, וענו על כל השאלות 1–13.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שאלה 1 · מדוע עלתה ההגירה לסדר היום באירופה
תופעת ההגירה למדינות אירופה אינה חדשה.
על פי שלושת הטקסטים 1–3, מדוע בעת כתיבת הטקסטים עלתה תופעה זו לסדר היום הציבורי באירופה?
הביאו מכל טקסט משפט המוכיח את תשובתכם.
משפט מטקסט 1: ______
משפט מטקסט 2: ______
משפט מטקסט 3: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
בעת כתיבת הטקסטים חלה עלייה חדה ופתאומית במספר המהגרים שהגיעו לאירופה: המוני מהגרים, שנמלטו ממלחמות, מעריצות ומעוני בארצותיהם (כמו סוריה, עירק ולוב), זרמו בבת אחת אל גבולות אירופה. ההגירה ההמונית הזאת יצרה קשיים ואיומים (פשיעה, שינוי דמוגרפי, מחלוקות בין המדינות), ולכן עוררה בהלה ונעשתה נושא מרכזי בדיון הציבורי.
התשובה המלאה: הסיבה המשותפת לשלושת הטקסטים היא הגידול החד והמהיר בהיקף ההגירה – לא עצם קיומה של ההגירה (השאלה עצמה מציינת שהתופעה אינה חדשה), אלא ממדיה ההמוניים דווקא באותה עת, וההשלכות הקשות שלהם.
איך זה עולה מכל טקסט:
שימו לב: השאלה מבקשת תשובה "על פי שלושת הטקסטים", לכן יש לנסח את הסיבה המשותפת לכולם (ההגירה ההמונית והפתאומית), ולא סיבה שמופיעה רק בטקסט אחד (למשל רק המשבר בסוריה).
טעות נפוצה: לכתוב מדוע המהגרים עוזבים את ארצם (מלחמות ועוני) במקום להסביר מדוע אירופה החלה לעסוק בנושא. הסיבות להגירה הן רקע; התשובה היא הזרם ההמוני והחריג של המהגרים והקשיים שהוא יוצר.
סעיף ב
משפט מטקסט 1: "המוני מהגרים צובאים על גבולותיהן של ארצות אירופה ומחפשים בהן עתיד טוב יותר" (שורות 2–3). (מתקבל גם: "בשנים האחרונות אירופה מוצפת מהגרים", שורה 13.)
משפט מטקסט 2: "השנה מצפים ל־800 אלף עד מיליון מהגרים במערב אירופה בלבד, לעומת 400 אלף מהגרים שהגיעו אליה בשנה שעברה" (שורות 2–3). (מתקבל גם: "כלומר בשנה אחת נרשמה עלייה של 200%–250% במספר המהגרים", שורות 3–4.)
משפט מטקסט 3: "מי שמתבונן בכותרות העיתונים של השנה האחרונה מתוודע לאחד מן התהליכים העולמיים הבולטים של ימינו – הגירת המונים למדינות אירופה" (שורות 1–2).
איך בוחרים משפט: המשפט צריך להוכיח את התשובה שכתבתם בסעיף א – כלומר להראות שמספר המהגרים גדל מאוד ובבת אחת. לכן מחפשים בכל טקסט מילים של כמות והמון: "המוני", "מוצפת", "עלייה תלולה", "הגירת המונים".
כללי ציטוט: מעתיקים את המשפט במדויק, בתוך מירכאות, ורצוי לציין את מספרי השורות.
טעות נפוצה: לצטט משפט שמתאר את סיבות הבריחה (למשל "זרם המהגרים גובר בשל מגוון סיבות: המשבר בסוריה...") – משפט כזה אינו מוכיח את הגידול בהיקף ההגירה, אלא מסביר מדוע אנשים עוזבים.
שאלה 2 · הדילמה של אירופה ונימוקי שני הצדדים
בטקסט 1 מוצגת דילמה.
על פי טקסט 1, נסחו את הדילמה.
על פי טקסט 1, הביאו שני נימוקים לכל צד בדילמה.
נימוקים של צד א –
(1) ______
(2) ______
נימוקים של צד ב –
(1) ______
(2) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
הדילמה היא האם על מדינות אירופה לפתוח את גבולותיהן לרווחה ולקלוט את המהגרים מתוך חמלה ורצון לעזור להם, או שעליהן להגביל את כניסת המהגרים (לסגור את הגבולות) כדי להגן על עצמן מן ההשלכות הקשות של ההגירה ההמונית.
מהי דילמה: בחירה קשה בין שתי אפשרויות, שלכל אחת מהן יש נימוקים טובים, ואי אפשר לבחור בשתיהן יחד. לכן הניסוח הנכון מציג את שתי האפשרויות, בדרך כלל במבנה "האם... או...".
איפה בטקסט: הדילמה מנוסחת בפסקה 4: "האם אירופה יכולה להרשות לעצמה להיהפך – בחסות החמלה – ליבשת של מהגרים?" (שורות 12–13), ובסוף הפסקה: "האם יהיה נכון להתעלם מכל ההתרחשויות הללו ולפתוח את הגבולות לרווחה? זאת הדילמה הקשה שניצבת לפני אירופה" (שורות 17–19).
טעות נפוצה: לכתוב רק צד אחד ("האם לפתוח את הגבולות?") או להעתיק שאלה רטורית מן הטקסט בלי לנסח את שתי האפשרויות במילים שלכם.
סעיף ב
נימוקים של צד א (לפתוח את הגבולות ולקלוט את המהגרים) –
(1) המהגרים הם אנשים אומללים שנמלטים ממדינות מוכות מלחמות, עריצות ועוני (שורות 1–3), ולכן מן הראוי לעזור להם מתוך חמלה.
(2) המהגרים נפגעים מאסונות קשים בדרכם לאירופה: הם טובעים בים, מתים בתוך משאיות של מבריחים, חולים וסובלים מתת־תזונה (שורות 8–11); סגירת הגבולות תגדיל את הסבל ואת מספר המתים.
נימוקים של צד ב (להגביל את ההגירה) –
(1) ההגירה ההמונית מגבירה את העוני ואת הפשיעה: שכונות העוני בפרברי הערים גדלות, הפשיעה מתרחבת, ומהגרים עניים מתעלמים מן החוק ומן הסדר (שורות 14–15).
(2) ההגירה פוגעת באזרחים המקומיים: השינוי הדמוגרפי מהיר, ובמקומות העבודה מעדיפים להעסיק מהגרים על פני המקומיים, כי הם מוכנים לעבוד יותר ולהשתכר פחות (שורות 16–17).
איך מוצאים את הנימוקים:
נימוקים חלופיים שמתקבלים:
שימו לב: כל נימוק צריך להיות שונה מהותית מן הנימוק השני של אותו צד; ורצוי לכתוב משפט שלם שמסביר מדוע זה תומך בצד הזה.
טעות נפוצה: לכתוב פעמיים את אותו נימוק בניסוח שונה (למשל "המהגרים סובלים" ו"המהגרים אומללים"), או לערבב בין הצדדים – למשל להביא את "ההגירה מפלגת את אירופה" כנימוק לצד א.
שאלה 3 · משבר ההגירה: איום על אירופיותה ועל אחדותה
לפניכם משפט מטקסט 1.
"משבר ההגירה מאיים לא רק על 'אירופיותה' של היבשת אלא גם על אחדותה" (שורות 24–25).
הסבירו כיצד משבר ההגירה מאיים על "אירופיותה" של יבשת אירופה.
הסבירו כיצד משבר ההגירה מאיים על אחדותה של יבשת אירופה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
המהגרים הרבים מגיעים מתרבויות אחרות, וזרם ההגירה ההמוני משנה במהירות את ההרכב הדמוגרפי ואת אופי הסביבה בערי אירופה. כך עלולה אירופה להפוך ל"יבשת של מהגרים" ולאבד את הזהות ואת הצביון התרבותי האירופי שלה – וזה מה שהאזרחים חוששים ממנו.
מה פירוש "אירופיותה": הזהות האירופית של היבשת – התרבות, המנהגים והאופי שמייחדים אותה. המירכאות מסמנות שמדובר במושג מופשט ולא בתכונה מדידה.
איך זה עולה מן הטקסט:
מבנה תשובה טוב: מה קורה (מהגרים רבים מתרבות אחרת, שינוי דמוגרפי) ← מה התוצאה (אובדן הצביון התרבותי האירופי).
סעיף ב
מדינות אירופה חלוקות ביניהן בשאלה כיצד לנהוג במהגרים: הן מתווכחות זו עם זו, מטיחות האשמות זו בזו, וחלקן מסרבות לשאת בנטל הקליטה. יש מדינות שאף פועלות בניגוד לתקנות האיחוד האירופי (למשל הונגריה, שבנתה חומת תיל בניגוד לחובה לאפשר תנועה חופשית בין המדינות). כך המשבר מפלג את המדינות ו"קורע" את האיחוד האירופי.
איך זה עולה מן הטקסט: פסקה 5 עוסקת כולה בפילוג:
מה פירוש "אחדותה": שיתוף הפעולה והאיחוד בין מדינות אירופה (האיחוד האירופי). התשובה צריכה להראות כיצד המשבר פוגע בו – מחלוקת והאשמות הדדיות במקום מדיניות משותפת.
טעות נפוצה: לענות בסעיף ב תשובה שמתאימה לסעיף א (אובדן התרבות). שני הסעיפים עוסקים בשני איומים נפרדים: א – זהות תרבותית; ב – שיתוף פעולה בין המדינות.
שאלה 4 · דרכים להתמודדות עם תופעת ההגירה
כתבו שלוש דרכים להתמודדות עם תופעת ההגירה.
בתשובתכם התבססו על שני הטקסטים 1 ו־2.
(1) ______
(2) ______
(3) ______
◂ פתרון מלא לשאלה 4
(1) בניית מרכזי קליטה למהגרים ושילובם בחברה (טקסט 1).
(2) שיפור הפיקוח על הגבולות וגירוש מהגרים שבקשתם למקלט לא אושרה (טקסט 1).
(3) השקעה במדינות המוצא כדי למנוע ממהגרים פוטנציאליים לעזוב אותן (טקסט 2).
דרכים נוספות שמתקבלות: פיזור הפליטים בין מדינות האיחוד כדי שהנטל לא ייפול על מדינה אחת (טקסט 2); קליטה רק של פליטים הנמצאים בסכנת חיים (טקסט 2); גיבוש מדיניות מעשית ותיאום דרכי פעולה בין מדינות אירופה (טקסט 2); בניית חומה או גדר בגבול, כמו שעשתה הונגריה (טקסט 1).
איך עונים: יש להביא שלוש דרכים שונות, ולפחות אחת מכל טקסט (ההוראה "התבססו על שני הטקסטים").
איפה בטקסטים:
שימו לב: בטקסט 2 המרואיין אומר שחומה סביב כל היבשת "פשוט לא רלוונטי" (שורות 36–37), ולכן לא כדאי להביא "חומה סביב אירופה" כדרך מטקסט 2.
טעות נפוצה: להביא את כל שלוש הדרכים מפסקה אחת בטקסט 1 בלבד, ולא להתבסס על שני הטקסטים כנדרש.
שאלה 5 · מבנה הריאיון וסוגי השאלות בו
טקסט 2 כתוב במבנה של ריאיון.
ציינו סיבה אחת שבגללה בחרו כותבי טקסט 2 להציג את הטקסט במבנה של ריאיון ולא במבנה של מאמר.
השאלות שמופנות למרואיין בטקסט 2 נחלקות לשני סוגים:
סוג I: שאלות המבקשות מידע
סוג II: שאלות המבקשות נקיטת עמדה
(1) העתיקו מטקסט 2 דוגמה לשאלה מכל סוג. (4 נקודות)
דוגמה לשאלה מסוג I: ______
דוגמה לשאלה מסוג II: ______
(2) הסבירו באיזה אופן השאלה מסוג II שהעתקתם בסעיף ב(1) מבקשת נקיטת עמדה. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
המרואיין, אבי פרימור, הוא מומחה בעל ניסיון וסמכות בנושא (היה שגריר ישראל באיחוד האירופי ובמדינות אירופה, וכיום הוא ראש המרכז ללימודים אירופיים). מבנה של ריאיון מאפשר לקוראים לשמוע את דעתו ואת הערכותיו ישירות מפיו, ממקור ראשון, וכך הדברים אמינים ומשכנעים יותר.
(מתקבלת גם: מבנה של שאלה ותשובה מארגן את המידע סביב השאלות שהקוראים עצמם שואלים, ולכן הטקסט ברור, חי ונגיש יותר מאשר מאמר רציף.)
איך מגיעים לתשובה: שואלים מה מיוחד בריאיון לעומת מאמר: בריאיון מדבר אדם מסוים בגוף ראשון, ומישהו אחר שואל אותו שאלות. לכן חשוב מי המרואיין – והערת השוליים (1) מלמדת שהוא מומחה בעל ניסיון דיפלומטי באירופה. ואכן בתשובותיו הוא מביע הערכות אישיות ("אני מעריך", "לדעתי", "אני צופה", שורות 34–38), שערכן נובע מן המומחיות שלו.
תשובה בהיקף מלא: סיבה אחת, מנוסחת במשפט שלם, עם הסבר מדוע המבנה משרת את המטרה (אמינות ממקור ראשון / בהירות ונגישות לקורא).
טעות נפוצה: לתאר את המבנה ("יש בו שאלות ותשובות") בלי להסביר מדוע הוא נבחר – מה הקורא מרוויח ממנו.
סעיף ב
(1) דוגמה לשאלה מסוג I: "מהי הסיבה לעלייה התלולה במספר המהגרים דווקא בעת האחרונה?" (מתקבלות גם: "האם חלה עלייה תלולה ופתאומית בזרם המהגרים המגיעים לאירופה?"; "מדוע האירופים מאפשרים למהגרים הרבים לבוא בשעריהם?"; "מי עומד בימים אלה בראש המתנגדים למהגרים – השלטונות או האזרחים?")
דוגמה לשאלה מסוג II: "האם יש סיכוי של ממש לעצור את זרם המהגרים?" (מתקבלת גם: "האם אין חשש שעם זרם המהגרים יחדרו לאירופה גם פעילי טרור?")
(2) השאלה "האם יש סיכוי של ממש לעצור את זרם המהגרים?" אינה שואלת על עובדה שאפשר לבדוק, אלא מבקשת מן המרואיין להעריך ולחזות מה יקרה בעתיד. על שאלה כזאת אין תשובה עובדתית אחת, והמרואיין צריך להכריע ולהביע את דעתו האישית. ואכן הוא עונה בלשון של עמדה: "לדעתי, האירופים לא יוכלו לעצור לחלוטין את זרם המהגרים", "אני מניח", "אני צופה".
איך מבחינים בין הסוגים:
בדיקה לסעיף (2): ההסבר צריך לכלול שני רכיבים: (א) מה בשאלה עצמה מזמין עמדה – היא עוסקת בעתיד ובהערכת סיכוי ("סיכוי של ממש"), ולא בעובדה; (ב) עדות מן התשובה שהמרואיין אכן נוקט עמדה ("לדעתי...").
שימו לב: יש להעתיק את השאלה במדויק מן הטקסט (השאלות מודגשות בריאיון). אם בוחרים בשאלה על פעילי הטרור, ההסבר הוא שהיא מבקשת מן המרואיין להעריך אם קיים חשש – שיפוט אישי, שעליו הוא עונה בהערכה ("השאלה היא מה הממדים").
טעות נפוצה: לבחור כשאלת עמדה את "מי עומד בימים אלה בראש המתנגדים למהגרים?" – זו שאלת מידע, כי התשובה עליה היא תיאור עובדתי של מי שמתנגד.
שאלה 6 · הטענה המרכזית של טקסט 3
טקסט 3 הוא מאמר עמדה.
כתבו את הטענה המרכזית של כותב טקסט 3.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
זרם ההגירה ההמוני לאירופה מסוכן ויש לעצור אותו במהרה, משום שרבים מן המהגרים אינם פליטים אמיתיים, וההגירה מציבה איומים חמורים על המדינות המארחות (איום דמוגרפי, פשיעה, טרור ופגיעה בפרנסה וברווחה של האוכלוסייה המקומית). אם הזרם לא ייעצר, צפויה התמודדות בלתי נמנעת שעלולה לשנות את מפת אירופה ואף את מפת העולם כולו.
מהי טענה מרכזית: העמדה שהכותב רוצה לשכנע בה את הקוראים, במשפט אחד או שניים – לא נושא המאמר ("המאמר עוסק בהגירה") ולא נימוק בודד.
איך מוצאים: במאמר עמדה הטענה מנוסחת לרוב בפתיחה או בסיום. כאן הסיום מבטא את העמדה במפורש: "זרם ההגירה הנוכחי אינו משאיר מרחב תמרון גדול, ואם לא ייעצר במהרה יש לחשוש שקרֵבה התמודדות בלתי נמנעת על אדמת אירופה" (שורות 17–18). שאר המאמר מביא נימוקים לטענה: "איום דמוגרפי" (שורות 3–4); רבים אינם פליטים אלא מהגרים הרוצים לשפר את תנאי חייהם (שורות 8–9); פשיעה (שורה 11); "תאים חתרניים" (שורות 12–14); התמודדות על מקומות עבודה ועל רווחה (שורות 14–15).
שימו לב למבנה הוויתור: "אין ספק שבמבט ראשון קשה למצוא דופי ברצון של האירופים לסייע... אולם..." (שורות 5–6) – הכותב מודה לרגע בצד השני, ואחרי "אולם" מופיעה עמדתו. מה שבא אחרי "אולם" הוא העיקר.
טעות נפוצה: לכתוב את הטענה כתיאור ניטרלי ("יש הגירת המונים לאירופה") – זו עובדה ולא עמדה. הטענה חייבת לבטא את דעת הכותב: ההגירה מאיימת על אירופה ויש לעצור אותה.
שאלה 7 · פירוש ביטוי: קצה נפשם
לפניכם משפט מטקסט 1, ובו מודגש ביטוי.
"מיליוני אנשים אומללים, שקצה נפשם במדינותיהם מוכות המלחמות" (שורה 1).
מהו פירוש הביטוי "קצה נפשם"? הקיפו את התשובה הנכונה.
א. הם מצויים בסכנת נפשות
ב. הם מתלוננים בלי הרף
ג. נמאס להם
ד. הם מצילים את נפשם
◂ פתרון מלא לשאלה 7
ג. נמאס להם
הפירוש: "קָצָה נפשו בדבר" – הדבר נמאס עליו, הוא אינו יכול לסבול אותו עוד (מן השורש ק־ו־ץ, כמו "קַצְתִּי בחיי").
איך מכריעים מן ההקשר: האנשים חיים במדינות "מוכות המלחמות ורדופות העריצות והעוני", ולכן הם "קמים ועוזבים את מולדתם" (שורות 1–2) – הם עוזבים כי נמאס להם מן החיים שם.
פסילת המסיחים: א – "סכנת נפשות" נשמע קרוב בגלל המילה "נפש", אבל הביטוי מתאר רגש של מיאוס, לא סכנה. ב – אין בביטוי תלונה. ד – "מצילים את נפשם" מתאר את הבריחה עצמה, לא את התחושה שגרמה לה.
בדיקה בהצבה: "מיליוני אנשים אומללים, שנמאס להם במדינותיהם מוכות המלחמות" – המשמעות נשמרת.
טעות נפוצה: לבחור באפשרות א או ד בגלל המילה "נפש" – צריך לפרש את הביטוי כולו ולא מילה אחת ממנו.
שאלה 8 · פירוש המילה: צובאים
לפניכם משפט מטקסט 1, ובו מודגשת מילה.
"המוני מהגרים צובאים על גבולותיהן של ארצות אירופה" (שורות 2–3).
מהו פירוש המילה "צובאים" במשפט זה? הקיפו את התשובה הנכונה.
א. מערערים
ב. פורצים
ג. משתלטים
ד. מתאספים
◂ פתרון מלא לשאלה 8
ד. מתאספים
הפירוש: "צָבָא על" – התקהל, התאסף בהמוניו סביב מקום (כמו "צבאו על הפתח").
איך מכריעים מן ההקשר: הנושא הוא "המוני מהגרים", והם נמצאים "על גבולותיהן" – כלומר מתקבצים ליד הגבולות ומחכים להיכנס. גם כותרת הטקסט "מהגרים נקבצו עליה" רומזת לאותה משמעות של התקבצות.
פסילת המסיחים: ב "פורצים" ו־ג "משתלטים" מתארים מעשה אלים של מעבר או כיבוש – המשפט מתאר רק שהם נמצאים בהמוניהם ליד הגבולות. א "מערערים" (מטילים ספק או מחלישים) אינו מתאים להקשר.
בדיקה בהצבה: "המוני מהגרים מתאספים על גבולותיהן של ארצות אירופה" – המשמעות נשמרת.
טעות נפוצה: לקשר את "צובאים" ל"צבא" ולבחור באפשרות של פעולה צבאית ("פורצים", "משתלטים").
שאלה 9 · פירוש ביטוי: אובדי עצות (מה אינו הפירוש)
לפניכם משפט מטקסט 1, ובו מודגש ביטוי.
"האירופים אובדי עצות" (שורה 4).
מה אינו פירוש הביטוי "אובדי עצות"? הקיפו את התשובה הנכונה.
א. נבוכים
ב. מסוכסכים ביניהם
ג. אינם יודעים מה לעשות
ד. מבולבלים
◂ פתרון מלא לשאלה 9
ב. מסוכסכים ביניהם
הפירוש: "אובד עצות" – מי שאינו יודע מה לעשות, נבוך ומבולבל ("אבדה לו העצה" – אין לו פתרון).
שימו לב לניסוח השאלה: מחפשים את האפשרות שאינה פירוש הביטוי. שלוש האפשרויות א, ג ו־ד הן מילים נרדפות לאובדן עצות: נבוכים, אינם יודעים מה לעשות, מבולבלים. רק ב "מסוכסכים ביניהם" מתארת משמעות אחרת – מריבה.
מדוע המסיח מבלבל: בהמשך המשפט כתוב "ושרויים בוויכוחים פנימיים" (שורה 4) – כלומר הוויכוחים מופיעים בטקסט, אבל כתיאור נוסף, המחובר בו' החיבור, ולא כפירוש של "אובדי עצות". המשפט גם מסביר את מבוכתם: "מה לעשות לנוכח הנחשולים האנושיים".
טעות נפוצה: לא לשים לב למילה "אינו" ולבחור את הפירוש הנכון (ג), במקום את האפשרות שאינה פירוש.
שאלה 10 · פירוש ביטוי: חסרי תוחלת
לפניכם משפט מטקסט 1, ובו מודגש ביטוי.
"...המהגרים, שחייהם היו חסרי תוחלת בארצות המוצא שלהם" (שורה 29).
מהי משמעות הביטוי "חסרי תוחלת"? הקיפו את התשובה הנכונה.
א. שאין בהם תועלת
ב. נטולי ספק
ג. נטולי תקווה
ד. שאין להם בסיס
◂ פתרון מלא לשאלה 10
ג. נטולי תקווה
הפירוש: "תוחלת" היא תקווה, ציפייה לעתיד טוב (מן השורש י־ח־ל, כמו "לְייחל"). חיים "חסרי תוחלת" הם חיים שאין בהם תקווה.
איך מכריעים מן ההקשר: המשפט מסביר מדוע המהגרים "אינם נבהלים מן התנאים הקשים" באירופה: חייהם בארצות המוצא היו כה קשים וחסרי סיכוי, עד שכל קושי באירופה נראה להם קטן לעומתם ("כי מה הם קשיים אלה לעומת התלאות וסכנות המוות שמהן נמלטו?", שורות 30–31).
פסילת המסיחים: א "שאין בהם תועלת" – מתאים לביטוי הדומה "ללא הועיל" אך לא ל"תוחלת", ונשמע דומה בגלל הצליל (תוחלת/תועלת). ב "נטולי ספק" ו־ד "שאין להם בסיס" אינם קשורים למשמעות.
בדיקה בהצבה: "המהגרים, שחייהם היו נטולי תקווה בארצות המוצא שלהם" – המשמעות נשמרת.
טעות נפוצה: לבלבל בין "תוחלת" ל"תועלת" ולבחור באפשרות א.
שאלה 11 · פירוש ביטוי: אינן עולות בקנה אחד
לפניכם משפט מטקסט 2, ובו מודגש ביטוי.
"המנהיגים האירופים מצהירים הצהרות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונותיהם" (שורות 19–20).
מהי משמעות הביטוי "אינן עולות בקנה אחד"? הקיפו את התשובה הנכונה.
א. אינן מתאימות אלה לאלה
ב. אינן באות לידי ביטוי
ג. אין סיכוי ליישם אותן
ד. אינן סותרות אלה את אלה
◂ פתרון מלא לשאלה 11
א. אינן מתאימות אלה לאלה
הפירוש: "עולה בקנה אחד עם" – מתאים, מתיישב, הולם (הביטוי לקוח מתיאור שבולים שצומחות על גבעול אחד). "אינן עולות בקנה אחד" – אינן מתאימות, אינן מתיישבות זו עם זו.
איך מכריעים מן ההקשר: ההמשך נותן דוגמה: "על אף הגישה ההומניטרית של קנצלרית גרמניה היא קראה לפזר את הפליטים" (שורות 20–21) – "על אף" מראה שיש ניגוד בין העקרונות (הומניטריות) להצהרה (פיזור הפליטים כדי להקל על גרמניה). כלומר ההצהרות אינן מתאימות לעקרונות.
פסילת המסיחים: ד "אינן סותרות" – ההפך הגמור מן המשמעות (הוא היה מתאים לביטוי ללא "אינן"). ב ו־ג מתארים הצהרות שלא מתממשות, ולא חוסר התאמה לעקרונות.
טעות נפוצה: לבחור באפשרות ד בגלל המילה השוללת "אינן" שמופיעה גם בה – צריך לבדוק את המשמעות, לא את צורת המילים.
שאלה 12 · הצירוף: מדיניות של בת יענה
לפניכם משפט מטקסט 2, ובו מודגש צירוף.
"המדיניות של אירופה הייתה מדיניות של בת יענה" (שורה 32).
מהי "מדיניות של בת יענה"? הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) הכלה של הבעיות והקשיים
(2) נקיטת יד קשה
(3) פעילות חסרת פשרות
(4) התחמקות מהתמודדות עם בעיות
על פי הפירוש שהקפתם ועל פי טקסט 2, הסבירו באיזה אופן המדיניות של אירופה הייתה מדיניות של בת יענה.
◂ פתרון מלא לשאלה 12
סעיף א
(4) התחמקות מהתמודדות עם בעיות
הפירוש: הצירוף לקוח מן האמונה העממית שבת היענה (יען) טומנת את ראשה בחול כשהיא מרגישה סכנה, כאילו אם לא תראה את הסכנה – היא תיעלם. "מדיניות של בת יענה" היא אפוא התעלמות מבעיה והתחמקות מטיפול בה.
איך מכריעים מן ההקשר: המשפט הקודם אומר "עד היום לא הייתה כל מדיניות בעניין" (שורה 32), וההמשך מסביר שאירופה קיוותה "שהתופעה תצטמצם או תחלוף מאליה" (שורה 33) – כלומר לא עשתה דבר.
פסילת המסיחים: (1) "הכלה" – קבלה וסבלנות כלפי הבעיה, כלומר התמודדות כלשהי. (2) "יד קשה" ו־(3) "חסרת פשרות" – מתארות פעולה תקיפה, ההפך מהתעלמות.
טעות נפוצה: לבחור ב־(1) "הכלה", כי גם בה אין פעולה תקיפה – אבל הכלה היא בחירה מודעת להתמודד בסבלנות, ואילו "בת יענה" היא העמדת פנים שהבעיה אינה קיימת.
סעיף ב
אירופה התעלמה מבעיית ההגירה ונמנעה מלגבש מדיניות כדי להתמודד איתה: היא קיוותה שהתופעה תצטמצם או תחלוף מאליה, וגם נזקקה לידיים עובדות, ולכן לא עשתה דבר לעצירת זרם המהגרים – כמו בת היענה שטומנת את ראשה בחול במקום להתמודד עם הסכנה.
מבנה התשובה: (1) הקישור לפירוש – התחמקות מהתמודדות; (2) העובדות מן הטקסט שמראות זאת.
איפה בטקסט: "עד היום לא הייתה כל מדיניות בעניין" (שורה 32), "גם בשל התקווה שהתופעה תצטמצם או תחלוף מאליה וגם בשל הצורך של מדינות אירופה בידיים עובדות" (שורות 32–34). שתי הסיבות מסבירות מדוע אירופה העדיפה לא לטפל בבעיה.
שימו לב: הצירוף הוא דימוי (השאלה) – בתשובה טובה מראים את ההקבלה בין התנהגות בת היענה (ראש בחול) לבין התנהגות אירופה (היעדר מדיניות ותקווה שהבעיה תיעלם מעצמה).
טעות נפוצה: לחזור על הפירוש בלבד ("היא התחמקה מבעיות") בלי לפרט מן הטקסט כיצד התבטאה ההתחמקות.
שאלה 13 · פירוש המילה: דופי
לפניכם משפט מטקסט 3, ובו מודגשת מילה.
"אין ספק שבמבט ראשון קשה למצוא דופי ברצון של האירופים" (שורה 5).
מהו פירוש המילה "דופי"? הקיפו את התשובה הנכונה.
א. ליקוי
ב. יתרון
ג. תכלית
ד. מעלָה
◂ פתרון מלא לשאלה 13
א. ליקוי
הפירוש: "דופי" – פגם, מום, ליקוי. "למצוא דופי בדבר" – למצוא בו פגם, למתוח עליו ביקורת (וכן "ללא דופי" – מושלם).
איך מכריעים מן ההקשר: המשפט אומר שבמבט ראשון קשה למתוח ביקורת על רצונם של האירופים לעזור לבני אדם אומללים – רצון נאצל. אחר כך בא "אולם" (שורה 6), והכותב מציג את הפגמים שבכל זאת יש בגישה זו. מבנה הוויתור מראה ש"דופי" הוא דבר שלילי.
פסילת המסיחים: ב "יתרון" ו־ד "מעלָה" הן מילים חיוביות – ההפך מן המשמעות; ג "תכלית" (מטרה) אינה קשורה. הצבה: "קשה למצוא יתרון ברצון לסייע לאומללים" – המשפט מאבד את היגיונו.
בדיקה בהצבה: "קשה למצוא ליקוי ברצון של האירופים לסייע לבני אדם אומללים" – המשמעות נשמרת.
פרק שני – הבעה בכתב (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחרו באחד מן הנושאים 14–15, וכתבו עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
תוכלו לכתוב טיוטה בעמודים 11–12.
שאלה 14 · מאמר טיעון: האם על מהגרים לוותר על תרבותם
מהגרים רבים שמגיעים לארץ חדשה ניצבים לפני דילמה: האם עליהם לוותר על המנהגים, התרבות והשפה שהביאו איתם מארצות מוצאם, ולאמץ מנהגי תרבות ושפה חדשים כדי להשתלב ולהיטמע בארץ החדשה, או שמא עליהם לשמור על תרבותם ועל שפתם?
כתבו מאמר טיעון, ודונו בדילמה זו. נמקו את דבריכם. תוכלו להביא דוגמאות.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 14
השתלבות בלי לוותר על הזהות
מהגר שמגיע לארץ חדשה מביא איתו מזוודה, אבל גם שפה, מנהגים וזיכרונות. מיד עם הגעתו הוא נדרש להחליט: האם להשאיר את כל אלה מאחור ולהיטמע בחברה החדשה, או לשמור עליהם? לדעתי, על המהגרים לשמור על תרבותם ועל שפתם, ובמקביל ללמוד את שפת הארץ החדשה כדי להשתלב בה.
ראשית, התרבות והשפה הן חלק מזהותו של האדם. מי שנדרש לוותר עליהן מאבד את שורשיו ואת הקשר לעברו. כאשר הורים מפסיקים לדבר בשפת אמם, ילדיהם אינם יכולים לשוחח עם סבם וסבתם, והקשר בין הדורות נפגע. ילד שמכיר את שפת הוריו ואת מורשתם יודע מאין בא, וזהות יציבה כזאת מעניקה לו ביטחון עצמי שמקל עליו להשתלב בחברה החדשה.
שנית, החברה הקולטת עצמה מרוויחה מן הגיוון התרבותי. מהגרים מביאים איתם מאכלים, מוזיקה, ספרות וידע שמעשירים את התרבות המקומית. ישראל היא דוגמה בולטת לכך: עולים מעשרות ארצות שמרו על מנהגיהם, ובזכותם נוצרה תרבות ישראלית עשירה ומגוונת, כפי שאפשר לראות במטבח הישראלי ובמוזיקה הישראלית. גם בארצות הברית, שנבנתה על ידי מהגרים, שומרות קהילות רבות על שפתן ועל חגיהן, ובכל זאת בניהן משתלבים בכל תחומי החיים ואף מגיעים לעמדות הנהגה.
יש הטוענים כי מהגר שאינו מוותר על תרבותו לא ישתלב לעולם, ויישאר מבודד בשכונה של בני ארצו. בטקסט "מהגרים נקבצו עליה" מתואר חששם של אזרחים באירופה לאבד את הצביון התרבותי של מדינתם. אכן, מהגר שאינו לומד את השפה המקומית ואינו מכבד את חוקי המדינה יתקשה למצוא עבודה ולהשתלב. עם זאת, לימוד שפה חדשה אינו מחייב לשכוח את הקודמת, וכיבוד החוק אינו מחייב לוותר על חגים ומנהגים. אדם יכול לדבר עברית בעבודה ושפה אחרת בבית. וחשוב מכך, מהגר שחש שמכבדים את זהותו ירצה בעצמו להשתלב בחברה שקיבלה אותו.
לסיכום, השתלבות אמיתית אינה מחיקה של העבר. מהגר שלומד את שפת ארצו החדשה ומכבד את חוקיה, ובו בזמן שומר על שפתו ועל מסורתו, יכול להיות אזרח מן המניין בלי לאבד את עצמו. חברה שמאפשרת זאת תהיה חזקה ועשירה יותר.
(מספר מילים: 298, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("השתלבות בלי לוותר על הזהות"), ולא כהעתקה של הנושא.
2. פתיחה – תמונה מוחשית (המזוודה), הצגת הדילמה בשתי האפשרויות והצגת העמדה במפורש: לשמור על התרבות והשפה, ולצד זה ללמוד את שפת הארץ החדשה.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – התרבות והשפה הן חלק מן הזהות; דוגמה: הקשר בין הדורות.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – הגיוון מעשיר את החברה הקולטת; דוגמה מן התרבות הישראלית.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("יש הטוענים... אכן... עם זאת") – הצגה הוגנת של החשש מבידוד ומאובדן הצביון התרבותי (עם הפניה לטקסט 1), הודאה חלקית (חובה ללמוד את השפה ולכבד את החוק) והפרכה: לימוד שפה חדשה אינו מחייב לשכוח את הקודמת.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש ומסר כללי, בלי נימוק חדש.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); כאשר (זמן); כפי ש־ (השוואה); אכן... עם זאת (ויתור והסתייגות); ובו בזמן (צירוף); לסיכום.
הבהרה לגבי העמדה: המאמר עונה בבירור על הדילמה – אין לוותר על התרבות והשפה. ההסתייגות ("לצד זה ללמוד את שפת הארץ") אינה עמדה מתנדנדת אלא תנאי שמחזק את העמדה ומשמש להפרכת הטיעון הנגדי.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ששני הנימוקים וההפרכה משרתים; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת (טענה, הסבר, דוגמה). פתיחה וסיום – הולמים מאמר טיעון. מודעות לנמען – הדילמה מוצגת כך שקורא שלא ראה את השאלה יבין אותה. רלוונטיות – אין סטייה לשאלות צדדיות (למשל אם יש לקלוט מהגרים). קישוריות ולכידות – מילות קישור ומאזכרים ("כל אלה", "אכן", "חברה שמאפשרת זאת"). ארגון – חמש פסקות.
כתיבה בזיקה לטקסטים: מותר להיעזר בטקסטים שבנספח (ולא חובה). כשנעזרים בהם מציינים את המקור ("בטקסט 'מהגרים נקבצו עליה' מתואר...") ומנסחים במילים שלכם, בלי להעתיק משפטים.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם בין נושא לנשוא ("התרבות והשפה הן", "החברה הקולטת... מרוויחה"); משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; פיסוק נכון – פסיק אחרי מילת קישור בראש משפט, נקודתיים לפני פירוט.
העמדה ההפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שעל המהגרים לאמץ את התרבות והשפה החדשות: הטמעה מלאה פותחת דלתות לעבודה ולהשכלה; שמירה נוקשה על תרבות המוצא יוצרת "מובלעות" מבודדות ומתחים עם האוכלוסייה המקומית (טקסט 1, שורות 23–24; טקסט 3, שורות 9–11); מי שבחר להגר צריך לכבד את החברה שקלטה אותו. גם כאן יש להציג את הטיעון הנגדי (אובדן הזהות) ולהפריך אותו. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: סיכום של הטקסטים במקום הבעת עמדה; עמדה מתנדנדת ("תלוי בכל מהגר") בלי הכרעה; נימוקים כלליים בלי דוגמות; גלישה לשאלה אחרת (האם אירופה צריכה לקלוט מהגרים); סיום שמוסיף נימוק חדש; היקף רחוק מכ־300 מילים.
שאלה 15 · מאמר טיעון: עלייה לישראל בתקופת מלחמה
בעקבות העלייה באנטישמיות בעולם גדַל מספר העולים החדשים שהגיעו השנה לישראל. אולם יש יהודים רבים המעוניינים לעלות ארצה, אך חוששים מן הקשיים בתהליך העלייה והקליטה ובייחוד מן המצב הביטחוני בישראל.
כתבו מאמר טיעון, והביעו בו את דעתכם על עלייתם של יהודים ארצה בתקופת המלחמה. נמקו את דבריכם. תוכלו להביא דוגמאות.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 15
דווקא עכשיו – הביתה
בשנה האחרונה גברה האנטישמיות בעולם, ויהודים רבים שואלים את עצמם אם הגיע הזמן לעלות לישראל. אולם המלחמה והמצב הביטחוני מעוררים בהם היסוס: האם נכון לעלות דווקא בתקופה כזאת? לדעתי, גם בתקופת מלחמה עלייה לישראל היא צעד נכון וחשוב, הן ליהודים העולים והן למדינה.
ראשית, ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי, והמקום היחיד שבו יהודים יכולים לחיות כרוב, בלי לחשוש מפגיעה בשל זהותם. בתקופה האחרונה יהודים בארצות שונות נאלצים להסתיר סמלים יהודיים, וסטודנטים יהודים מותקפים בקמפוסים. בישראל אמנם קיים איום ביטחוני, אך יש בה צבא שמגן על אזרחיה וחברה שלמה שעומדת לצד היהודי, ולא נגדו. גם מי שנשאר בתפוצות אינו מוגן לגמרי מסכנה, ולכן הסכנה הביטחונית בישראל אינה סיבה מספקת לוותר על העלייה.
שנית, ההיסטוריה מלמדת שהעלייה נמשכה גם בתקופות הקשות ביותר, ושהיא חיזקה את המדינה. בשנות מלחמת העצמאות הגיעו לארץ מאות אלפי עולים, ובשנת 1991, בזמן מלחמת המפרץ, המשיכו לעלות עשרות אלפי יהודים מברית המועצות. עולים אלה תרמו רבות לכלכלה, למדע ולתרבות, והיום קשה לדמיין את ישראל בלעדיהם. עלייה בעת מלחמה היא גם מסר של סולידריות: היא מוכיחה שהעם היהודי אינו מפקיר את מדינתו ברגעים הקשים. כך גם בימינו: כל עולה שמגיע בזמן מלחמה מצטרף למאמץ המשותף ומחזק את החוסן של החברה.
יש הטוענים כי אין זה אחראי להביא משפחות למדינה במלחמה, וכי קשיי הקליטה – שפה חדשה, חיפוש עבודה ודיור – יכבידו עוד יותר על העולים. אכן, החששות מובנים, ואין להקל בהם ראש. עם זאת, המדינה מפעילה מערכת קליטה רחבה: אולפנים ללימוד עברית, סיוע כספי וליווי בחיפוש עבודה. רשויות מקומיות ועמותות מתנדבים מלוות את העולים מן היום הראשון ומסייעות להם להתאקלם. בנוסף, החברה הישראלית בעת משבר מגויסת ומחבקת, ועולים רבים מספרים שהרגישו שייכות דווקא ברגעים הקשים.
לסיכום, אמנם העלייה בתקופת מלחמה אינה פשוטה, אך היא מבטאת את הקשר העמוק בין העם היהודי לארצו ומחזקת את המדינה ואת העולים עצמם. דווקא עכשיו, כשהעולם מתנכר, מקומם של היהודים הוא בבית.
(מספר מילים: 298, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("דווקא עכשיו – הביתה").
2. פתיחה – הצגת הרקע (גל האנטישמיות), הצגת ההתלבטות והעמדה במפורש: עלייה בתקופת מלחמה היא צעד נכון.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – ישראל כבית לאומי ומקום מבטחים מאנטישמיות; דוגמות מחיי היהודים בתפוצות.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – העלייה נמשכה גם בתקופות קשות וחיזקה את המדינה; דוגמות היסטוריות (מלחמת העצמאות, העלייה בזמן מלחמת המפרץ).
5. טיעון נגדי והפרכתו ("יש הטוענים... אכן... עם זאת") – הסכנה וקשיי הקליטה; הודאה חלקית; הפרכה: מערכת הקליטה ותמיכת החברה.
6. סיום ("לסיכום, אמנם... אך") – חזרה על העמדה בניסוח חדש ומשפט מסכם שמהדהד את הכותרת.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); אולם, אך (ניגוד); אמנם... אך (ויתור); אכן... עם זאת (הסתייגות והפרכה); בנוסף (הוספה); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה ברורה אחת לאורך כל המאמר; כל פסקה מפתחת רעיון אחד. פתיחה וסיום – הולמים מאמר טיעון. מודעות לנמען – הרקע (האנטישמיות, ההתלבטות) מוצג כך שכל קורא יבין את הסוגיה. רלוונטיות – המאמר עוסק בעלייה בתקופת מלחמה דווקא, כפי שנדרש, ולא בעלייה באופן כללי. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים ("עולים אלה", "החששות"). ארגון – חמש פסקות.
כתיבה בזיקה לטקסטים: נושא זה אינו קשור ישירות לטקסטים שבנספח, ולכן כותבים מן הידע הכללי ומן הניסיון. דוגמות היסטוריות צריכות להיות מדויקות; אם אינכם בטוחים בנתון מדויק, עדיף ניסוח כללי ("עשרות אלפי עולים").
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם ("העלייה נמשכה", "עולים אלה תרמו"); משלב רשמי, בלי סיסמאות ובלי פנייה לקורא בגוף שני; פיסוק נכון – פסיק לפני "אך" ואחרי מילות קישור בראש משפט, נקודתיים לפני פירוט.
העמדה ההפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שעדיף לדחות את העלייה עד שהמצב יירגע: האחריות לשלום המשפחה והילדים קודמת; מערכת הקליטה בעת מלחמה עמוסה, ועולים רבים עלולים להתאכזב ולחזור לארצם; אפשר לתמוך בישראל גם מרחוק (תרומות, הסברה) ולעלות בעתיד בתנאים טובים יותר. גם אז יש להפריך את הטענה הנגדית (למשל שגם בתפוצות אין ביטחון). הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: כתיבת נאום נלהב של סיסמאות בלי נימוקים מבוססים; התעלמות ממרכיב "תקופת המלחמה" שבשאלה; הצגת הטיעון הנגדי בלי להפריך אותו; נתונים היסטוריים שגויים; סיום שמוסיף נימוק חדש; היקף רחוק מכ־300 מילים.