בגרות בלשון הבנה והבעה 011282 - קיץ 2026
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · קיץ · 16 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בלשון, קיץ 2026, כל 16 השאלות כמו בשאלון, והמאמרים שבנספח. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא: מה בודקים בשאלה, הכלל שמכריע, ואיך מגיעים לתשובה. במטלת הכתיבה - חיבור לדוגמה בציון מלא, המבנה שלו והסבר לפי רכיבי ההערכה.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
עברית: הבנה, הבעה ולשון
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון – הבנת הנקרא – 60 נקודות
פרק שני – הבעה בכתב – 40 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק ראשון – הבנת הנקרא (60 נקודות)
ההוראות לחלק זה
קראו את המאמרים 1–2 שבנספח המצורף, וענו על כל השאלות 1–14.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
(בנספח:) לפניכם שני מאמרים. קראו אותם, וענו על השאלות בשאלון המחברת המצורף.
שאלה 1 · נקודת המחלוקת בין המאמרים
מהי נקודת המחלוקת בין שני המאמרים 1 ו־2?
הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) יכולת ההשתכרות של בעלי תעודה ממוסד אקדמי
(2) השפעתם של שינויים בטכנולוגיה על בחירת מקצוע
(3) סוגי המקצועות הנדרשים בעידן הבינה המלאכותית
(4) מידת החשיבות של תואר אקדמי בימינו
◂ פתרון מלא לשאלה 1
(4) מידת החשיבות של תואר אקדמי בימינו
מהי נקודת מחלוקת: השאלה שעליה שני הכותבים עונים תשובות הפוכות. לכן מחפשים נושא ששני המאמרים עוסקים בו ומכריעים בו בכיוונים מנוגדים.
מאמר 1: הכותבת מביאה את דבריהם של שלושה בעלי תפקידים, וכולם טוענים שהתואר האקדמי עדיין חשוב ורלוונטי: "ההשכלה האקדמית היא אפיק ההשקעה בעל התשואה הגבוהה ביותר" (שורה 5), "תואר ראשון עדיין רלוונטי וחשוב מאוד" (שורה 37).
מאמר 2: הכותב טוען שהתואר מאבד ממעמדו כתנאי לתעסוקה: "העולם מתחיל להבין שהתפיסה של תואר ראשון כרף מינימום היא שגויה" (שורה 31), והמוסדות האקדמיים עלולים להיהפך "ללא רלוונטיים" (שורה 35).
פסילת המסיחים: (1) יכולת ההשתכרות מוזכרת רק במאמר 1 (שורות 7–10, 32–34), ואין עליה ויכוח במאמר 2. (2) ו־(3) – הטכנולוגיה והבינה המלאכותית מופיעות בעיקר במאמר 2 כרקע, אבל אין עליהן מחלוקת בין הכותבים, והן אינן הנושא שבו הם חלוקים.
טעות נפוצה: לבחור נושא שמופיע במאמר אחד בלבד. נקודת מחלוקת חייבת להיות נושא משותף ששני הצדדים מכריעים בו אחרת.
שאלה 2 · הטענה המרכזית במאמר 1 ונימוקי בעלי התפקידים
במאמר 1 כותבת המאמר מצטטת שלושה בעלי תפקידים בכירים – אמיר, תמר לידור וחן קמר – כדי לחזק את טענתה המרכזית.
נסחו את הטענה המרכזית של כותבת מאמר 1.
כתבו נימוק אחד לטענה המרכזית שאמר כל בעל תפקיד. אין לכתוב את אותו הנימוק פעמיים.
אמיר: ______
תמר: ______
חן: ______
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
כדאי להשקיע בלימודים לתואר אקדמי ולא להסתפק בקורס מקצועי קצר, משום שהתואר עדיין חשוב ורלוונטי להשתלבות ולהצלחה בשוק העבודה – למרות הטיעונים שנשמעים נגד האקדמיה.
איך מנסחים טענה מרכזית: משפט אחד שלם, בניסוח עצמי, שמביע את עמדת הכותבת בנושא כולו (ולא פרט אחד מן המאמר).
היכן היא עולה: כבר בכותרת "להשקיע בתואר או בקורס?" מוצגת השאלה; כל שלושת בעלי התפקידים שהכותבת בוחרת לצטט תומכים בתואר; בשורות 32–33 היא עצמה קובעת: "אולם סיפורי ההצלחה האלה חריגים, ועם סטטיסטיקה קשה להתווכח", ומביאה נתונים לטובת בוגרי התואר. אף שהיא מציגה גם את הטיעונים נגד האקדמיה (שורות 17–19, 45–50), היא מסייגת אותם מיד ("אבל כישורים... הם דבר חמקמק", שורה 51).
מה נדרש לציון מלא: עמדה ברורה (התואר עדיין משתלם/חשוב) + ההקשר (לעומת קורס או קיצורי דרך, או למרות הטענות נגד האקדמיה).
טעות נפוצה: לכתוב את נושא המאמר ("המאמר עוסק בתואר אקדמי") במקום טענה, או לנסח את דברי אמיר בלבד ("ההשכלה היא אפיק ההשקעה בעל התשואה הגבוהה ביותר") – זה נימוק של אחד הדוברים, ולא עמדת הכותבת.
סעיף ב
אמיר: תואר אקדמי משדרג את השכר באופן ניכר לכל אורך החיים ומגדיל את היציבות התעסוקתית (שורות 5–10).
תמר: תואר ראשון מעיד על תכונות האופי של המועמד – רצינות, יכולת דחיית סיפוקים, כוח רצון, התמדה ונחישות (שורות 37–40).
חן: האוניברסיטה מקנה בסיס רחב שאי אפשר לרכוש בקורס או בניסיון תעסוקתי בלבד (שורות 59–60).
שיטה: לכל דובר מאתרים את הקטע שבו הוא מצוטט, ובוחרים נימוק שונה לכל אחד (ההוראה אוסרת חזרה על אותו נימוק). כל נימוק כתוב במשפט שלם, בניסוח עצמי, ומסביר למה כדאי ללמוד לתואר.
נימוקים אפשריים נוספים (כל אחד מתקבל, בתנאי שלא חוזרים על נימוק):
טעות נפוצה: לכתוב לתמר ולחן נימוק זהה ("התואר מלמד על אופי המועמד") – כאן צריך להבחין: אצל תמר התואר מעיד על תכונות כמו התמדה ונחישות, ואצל חן הוא כלי סינון בגיוס. עדיף לבחור נימוקים שונים בבירור.
שאלה 3 · הסתירה בהתנהלותו של אמיר
במאמר 1, בשורות 11–16, עולה סתירה בהתנהלותו של אמיר, המפתח הבכיר.
הסבירו מהי הסתירה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
אמיר תומך בלימודים לתואר אקדמי וסבור שקורסים קצרים אינם מובילים להצלחה ("לא יכול להיות שמשהו קל כל כך יניב תוצאות של ממש"), ובכל זאת הוא עצמו מלמד בשעות הפנאי שלו במכונים המציעים קורסי תכנות קצרים. יתרה מזו, כמורה בקורסים הוא אמור לייצג את האינטרסים שלהם ולומר שלא חובה לקבל תואר, אבל בפועל הוא ממליץ לתלמידיו ללמוד לתואר ראשון.
שלב 1 – מהי סתירה: שני דברים שאינם מתיישבים זה עם זה – כאן: מה שאמיר חושב ואומר לעומת מה שהוא עושה.
שלב 2 – שני צדי הסתירה, עם עיגון בטקסט:
שלב 3 – ניסוח: משפט שמחבר את שני הצדדים במילת ניגוד ("אף על פי ש...", "ובכל זאת", "אבל").
טעות נפוצה: לתאר רק צד אחד ("אמיר מלמד בקורסים") בלי להסביר מה עומד מולו – בלי שני הצדדים אין סתירה.
שאלה 4 · מטרת האזכור של "סיפורי סינדרלה"
לשם מה כותבת מאמר 1 מזכירה את "סיפורי סינדרלה" (שורה 28)?
◂ פתרון מלא לשאלה 4
הכותבת מזכירה את "סיפורי סינדרלה" – סיפורי הצלחה נדירים של אנשים שהגיעו להישגים גדולים בלי השכלה, כמו הנער שסבל מדיסלקצייה ונעשה לאחד העשירים בישראל – כדי להסביר מאין נובעת התפיסה שאפשר להשתלב במשרות איכותיות בלי תואר. היא מציגה אותם כדי להפריך אותם מיד: סיפורים אלה "חריגים", והנתונים הסטטיסטיים מראים שבוגרי התואר מרוויחים פי 1.5 מבוגרי בגרות בלבד. כך האזכור מחזק את טענתה שכדאי להשקיע בתואר.
שלב 1 – מה הם "סיפורי סינדרלה": כמו סינדרלה שהפכה בן לילה מנערה מסכנה לנסיכה – סיפורים על הצלחה מהירה ומפתיעה, כמעט מקרית ("אם רק נתאמץ ונהיה במקום הנכון ובזמן הנכון", שורה 30).
שלב 2 – תפקידם בטיעון: הם מוצגים כמקור של התפיסה הנגדית: "התפיסה הזאת ניזונה גם מ'סיפורי סינדרלה'" (שורה 28) – התפיסה שאפשר להצליח בלי תואר (שורות 26–27).
שלב 3 – ההפרכה: מיד אחר כך: "אולם סיפורי ההצלחה האלה חריגים, ועם סטטיסטיקה קשה להתווכח" (שורה 32) ונתוני משרד האוצר (שורות 32–34). המבנה הוא טענת נגד ← הפרכה.
לציון מלא: (1) לומר מה הסיפורים מייצגים – הצלחה בלי השכלה, שמזינה את התפיסה הנגדית; (2) לומר שהכותבת מזכירה אותם כדי להפריך אותם ולחזק את עמדתה בעד התואר.
טעות נפוצה: להסתפק ב"כדי לתת דוגמה לאדם שהצליח בלי תואר" – זה תיאור, לא מטרה; חסר החלק שהכותבת מציגה זאת כחריג ומפריכה.
שאלה 5 · טענת נגד והסתייגות ממנה
קראו את שורות 45–54 שבמאמר 1.
בפסקות אלה כתובה טענת נגד וכן הסתייגות ממנה.
העתיקו את טענת הנגד.
העתיקו משפט שמבטא את ההסתייגות.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
"בשנים האחרונות רוֹוחת ההנחה שגיוס אנשים לפי הכישורים, ולאו דווקא לפי ההשכלה, הוא המנבא הטוב ביותר להצלחה שלהם בעבודה" (שורות 46–47).
טענת נגד היא טענה שמנוגדת לעמדת הכותבת. הכותבת תומכת בתואר; הטענה שכישורים ולא השכלה מנבאים הצלחה בעבודה מערערת על חשיבות התואר.
איך מזהים: הפסקה פותחת במילת הניגוד "אולם הטיעונים נגד האקדמיה מקבלים... רוח גבית" (שורה 45) – מכאן מתחילה הצגת הצד השני. המשפט שמנסח את התוכן של הטענה הוא "רוֹוחת ההנחה שגיוס אנשים לפי הכישורים... הוא המנבא הטוב ביותר להצלחה".
מתקבל גם: "אולם הטיעונים נגד האקדמיה מקבלים בשנים האחרונות רוח גבית, ככל ששוק העבודה דורש יותר כישורים ופחות ידע" (שורות 45–46).
שימו לב: השאלה דורשת להעתיק – מעתיקים מילה במילה, בתוך מירכאות, בלי לשנות.
סעיף ב
"אבל כישורים, על אף חשיבותם, הם דבר חמקמק, וקשה למעסיקים למדוד אותם, בייחוד בשלב הגיוס לחברה" (שורות 51–52).
הסתייגות מטענת הנגד היא הגבלה או ערעור שלה: הכותבת מודה שכישורים חשובים ("על אף חשיבותם"), אבל מצביעה על חולשה – קשה למדוד אותם בשלב הגיוס.
סימן לשוני: מילת הניגוד "אבל" בפתח הפסקה (שורה 51) והביטוי הוויתורי "על אף".
המשך הטיעון: מן ההסתייגות נגזרת המסקנה "לכן מנהלים רבים טוענים שהיתרון הגדול ביותר של האקדמיה הוא דווקא בזיהוי של הכישורים" (שורות 52–54) – כלומר דווקא התואר עוזר לזהות כישורים. משפט זה הוא תוצאת ההסתייגות; הניסוח המדויק של ההסתייגות עצמה הוא המשפט שבתשובה.
טעות נפוצה: להעתיק את המשפט האחרון של שורות 49–50 ("מתקבלים עוד ועוד דיווחים על חברות שמצמצמות את הדרישה לתואר") – זה חיזוק לטענת הנגד, לא הסתייגות ממנה.
שאלה 6 · "דרך ארוכה שהיא קצרה"
הביטוי "דרך ארוכה שהיא קצרה" מקורו בתלמוד והוא מתאר מצב שבו הדרך נראית ארוכה או קשה אבל בסופו של דבר היא היעילה, הנכונה והמהירה יותר.
הסבירו את הביטוי על פי אחד הרעיונות הכתובים במאמר 1.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
לימודים לתואר אקדמי הם "דרך ארוכה": הם נמשכים שלוש–ארבע שנים ודורשים מאמץ רב – למידה למבחנים עד השעות הקטנות של הלילה וכתיבת עבודות. לעומתם, קורס תכנות של כמה חודשים נראה כמו קיצור דרך. אבל על פי המאמר, בסופו של דבר דווקא התואר הוא הדרך היעילה: בוגרי הקורסים לרוב אינם מצליחים להשתלב בענף, ומי שמצליח מרוויח משכורת נמוכה, ואילו בוגרי התואר מרוויחים פי 1.5 מבוגרי בגרות בלבד ונהנים מיציבות תעסוקתית. כך הדרך הארוכה – התואר – היא בעצם הקצרה והבטוחה להצלחה בעבודה.
מבנה התשובה (ציון מלא):
1. מהי "הדרך הארוכה" במאמר – לימודי התואר ("שלוש–ארבע שנים באקדמיה", שורה 3; "ללמוד למבחנים עד השעות הקטנות של הלילה", שורה 31).
2. מהי הדרך שנראית קצרה – "קיצורי הדרך" (שורה 2): קורסים של כמה חודשים, יוטיוב (שורות 11, 23–27).
3. מדוע הארוכה היא בסופו של דבר הקצרה – בוגרי הקורסים "מאוכזבים משום שלרוב הם לא מצליחים להשתלב בענף" (שורות 14–15); הנתונים: הכנסה גבוהה פי 1.5 (שורות 32–34); אמיר: "לא יכול להיות שמשהו קל כל כך יניב תוצאות של ממש" (שורה 16).
רעיונות נוספים מן המאמר שמתאימים: תמר לידור – יש הבדל גדול בין בוגרי תואר ובין "אלה שמחפשים קיצור תהליכים" (שורה 44); ההשקעה בתואר מקנה מיומנויות לרכישת ידע שאי אפשר לקבל בקורס קצר (שורות 22–24).
טעות נפוצה: להסביר את הביטוי באופן כללי בלבד בלי לקשר לרעיון מן המאמר, או לקשר בלי להראות את שני הצדדים – מה נראה ארוך ומדוע הוא בפועל קצר.
שאלה 7 · שתי תפיסות מנוגדות והטענה המרכזית במאמר 2
בפסקה הראשונה במאמר 2, כותב המאמר אבי שניר מציג שתי תפיסות מנוגדות הרווחות בחברה.
ציינו את שתי התפיסות האלה.
תפיסה: ______
תפיסה: ______
נסחו על פי מאמר 2 כולו את טענתו המרכזית של כותב המאמר.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
תפיסה: התואר הראשון הוא מדד מרכזי להערכת איכות המועמד וכרטיס כניסה כמעט הכרחי לשוק העבודה.
תפיסה: התואר כבר אינו רלוונטי כתנאי להשתלבות בשוק התעסוקה (בייחוד בשל מהפכת הבינה המלאכותית).
איפה: פסקה 1 (שורות 1–6). התפיסה הראשונה: "במשך שנים נתפס התואר הראשון כמדד מרכזי להערכת איכות המועמד וככרטיס כניסה כמעט הכרחי לשוק העבודה" (שורות 3–4). התפיסה השנייה מוצגת אחרי מילת הניגוד "אולם": "נשמעים קולות המערערים על הרלוונטיות של התואר כתנאי להשתלבות בשוק התעסוקה" (שורות 5–6).
שימו לב: השאלה מבקשת תפיסות מנוגדות – כל תפיסה צריכה להיות המהופכת של חברתה (התואר הכרחי / התואר אינו הכרחי). הנתונים על שיעור בעלי התואר בישראל (שורות 1–3) הם רקע, לא תפיסה.
טעות נפוצה: לכתוב בתפיסה השנייה רק את הסיבה ("מהפכת הבינה המלאכותית") במקום את התפיסה עצמה.
סעיף ב
התואר האקדמי כבר אינו תנאי הכרחי להשתלבות בשוק העבודה, משום שהאקדמיה משתנה לאט מקצב השוק; שוק העבודה ימיין מועמדים לפי מיומנויות, ולכן אם המוסדות האקדמיים לא ישתנו בכל הקשור להכשרה לתעסוקה, הם יאבדו את הרלוונטיות שלהם.
על פי המאמר כולו: יש לאסוף את הקו המשותף לכל הפסקות, ולא לבחור משפט מפסקה אחת.
לציון מלא: עמדה (התואר אינו עוד תנאי הכרחי / מאבד מן הרלוונטיות) + הנימוק המרכזי (האקדמיה אינה עומדת בקצב השינויים בשוק; השוק בוחר לפי מיומנויות). אפשר להוסיף את הדרישה מן המוסדות להשתנות.
טעות נפוצה: לכתוב שהכותב טוען ש"התואר חסר ערך" – הכותב מסייג במפורש: "אין משמעות הדבר שהתואר איבד את ערכו" (שורה 9), "האקדמיה... לא איבדה את הערך שלה" (שורה 13). הוא מבקר את הקצב ואת ההכשרה לתעסוקה, לא את עצם הידע.
שאלה 8 · יציבות תעסוקתית
לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגש ביטוי.
"אמיר... נהנה מיציבות תעסוקתית" (שורה 1).
איזה מבין הצירופים שלפניכם אינו מבטא יציבות תעסוקתית?
הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) ביטחון תעסוקתי
(2) תנודתיות תעסוקתית
(3) התמדה בעבודה
(4) עבודה קבועה
◂ פתרון מלא לשאלה 8
(2) תנודתיות תעסוקתית
הפירוש: "יציבות תעסוקתית" – מצב שבו לאדם יש עבודה קבועה ובטוחה לאורך זמן, בלי חשש לאבד אותה.
בדיקת האפשרויות: (1) ביטחון תעסוקתי – ודאות שהעבודה תישמר: מבטא יציבות. (3) התמדה בעבודה – הישארות באותה עבודה לאורך זמן: מבטא יציבות. (4) עבודה קבועה – מבטא יציבות.
(2) "תנודתיות" (מן "תנודה" – תזוזה הלוך ושוב) פירושה שינויים תכופים ואי־יציבות – ההפך מיציבות. לכן זו התשובה.
שימו לב למילה אינו בשאלה: מחפשים את האפשרות היחידה שאינה מתאימה.
שאלה 9 · ממרום גילו
לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגש ביטוי.
"ממרום גילו ומעמדו הוא סבור שהחלטתו ללמוד לתואר אקדמי הייתה ההחלטה הטובה ביותר" (שורות 3–4).
מהי משמעות הביטוי "ממרום גילו"?
הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) מחוסר הרלוונטיות של אדם מבוגר
(2) מלמידה מטעויות ומכישלונות
(3) מעמידה במקום גבוה ורם
(4) מנקודת מבטו של אדם בעל ניסיון חיים
◂ פתרון מלא לשאלה 9
(4) מנקודת מבטו של אדם בעל ניסיון חיים
הפירוש: "מרום" – מקום גבוה. "ממרום גילו" הוא ביטוי מושאל: מן ה"גובה" שאליו הגיע אדם בזכות שנותיו, כלומר מנקודת מבט של מי שצבר ניסיון חיים ויכול להשקיף לאחור על החלטותיו.
מן ההקשר: אמיר הוא "מְפַתח בכיר" (שורה 1) שמסתכל לאחור על ההחלטה שקיבל בצעירותו ומעריך אותה – זו נקודת המבט של אדם מנוסה.
פסילת המסיחים: (3) "עמידה במקום גבוה ורם" היא המשמעות המילולית של "מרום", אבל כאן הביטוי מושאל, ואמיר אינו עומד במקום גבוה. (1) – ההפך מן הכוונה; הביטוי מבטא כבוד לניסיון, לא חוסר רלוונטיות. (2) – אין במשפט זכר לטעויות או לכישלונות.
טעות נפוצה: לבחור את המשמעות המילולית (3) בלי לבדוק את ההקשר.
שאלה 10 · גרידא
לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגשת מילה.
"הכלים של האקדמיה רחבים יותר מהקניית ידע מקצועי גרידא" (שורה 41).
מבין המילים שלפניכם הקיפו את המילה שאינה מבטאת את משמעות המילה "גרידא" במשפט זה.
(1) בלבד
(2) ותו לא
(3) רב
(4) רק
◂ פתרון מלא לשאלה 10
(3) רב
הפירוש: "גרידא" (מארמית) – בלבד, רק, ותו לא. במשפט: הכלים של האקדמיה רחבים יותר מהקניית ידע מקצועי בלבד – האקדמיה נותנת גם כלים נוספים (התמודדות עם לחץ, עמידה בתאריכי יעד, שורות 43–44).
בדיקה בהצבה: "ידע מקצועי בלבד", "ידע מקצועי ותו לא", "רק ידע מקצועי" – המשמעות נשמרת. "ידע מקצועי רב" – המשמעות משתנה לגמרי: "רב" מציין כמות גדולה, ולא הגבלה.
לכן (3) היא המילה שאינה מבטאת את משמעות "גרידא".
שאלה 11 · רוח גבית
לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגש צירוף.
"הטיעונים נגד האקדמיה מקבלים בשנים האחרונות רוח גבית" (שורה 45).
באיזה מן המשפטים שלפניכם המילה או המילים המסומנות בקו מבטאות את משמעות הצירוף "רוח גבית"?
הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) הטיעונים נגד האקדמיה נתקלים בהתנגדות.
(2) הטיעונים נגד האקדמיה זוכים לתמיכה רחבה.
(3) הטיעונים נגד האקדמיה מתקבלים בשוויון נפש.
(4) הטיעונים נגד האקדמיה זוכים לירידת ערך ניכרת.
◂ פתרון מלא לשאלה 11
(2)
הפירוש: "רוח גבית" – רוח הנושבת מאחור ודוחפת קדימה (כמו רוח שמסייעת לרץ או לספינה). במשמעות המושאלת: תמיכה, גיבוי, חיזוק.
מן ההקשר: "...מקבלים רוח גבית, ככל ששוק העבודה דורש יותר כישורים ופחות ידע" (שורות 45–46) – המציאות בשוק העבודה מחזקת את הטיעונים נגד האקדמיה, ויותר ויותר חברות מצמצמות את הדרישה לתואר (שורות 49–50). לכן: הטיעונים זוכים לתמיכה רחבה.
פסילת המסיחים: (1) התנגדות ו־(4) ירידת ערך – ההפך מתמיכה. (3) שוויון נפש – אדישות, חוסר תגובה; גם זה אינו חיזוק.
שאלה 12 · שינויים תכופים
לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגש צירוף.
"מנהלים רבים טוענים שהיתרון... של האקדמיה הוא... בזיהוי של הכישורים שנדרשים בעולם העבודה, כמו... הסתגלות לשינויים תכופים" (שורות 52–54).
איזה מבין הצירופים שלפניכם מבטא את משמעות הצירוף "שינויים תכופים" במשפט זה?
הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) שינויים דחופים
(2) שינויים רבים
(3) שינויים תדירים
(4) שינויים נדירים
◂ פתרון מלא לשאלה 12
(3) שינויים תדירים
הפירוש: "תכוף" – שחוזר שוב ושוב בהפרשי זמן קצרים. "שינויים תכופים" = שינויים שמתרחשים לעיתים קרובות, כלומר תדירים.
פסילת המסיחים: (1) "דחופים" – שצריך לעשותם מיד; ההתבלבלות נובעת מן הקרבה למילה "תכף", אבל "תכוף" מציין תדירות ולא דחיפות. (2) "רבים" – מציין כמות, בלי לומר דבר על הזמן שבין השינויים; קרוב, אבל לא מדויק. (4) "נדירים" – ההפך.
טעות נפוצה: לבחור (1) בגלל הדמיון הצלילי בין "תכוף" ובין "תכף".
שאלה 13 · ליבה – שימוש לא תקין
לפניכם משפט ממאמר 2, ובו מודגשת מילה.
"סטודנט באוניברסיטה מחמיץ הזדמנות להשתלב בליבת המהפכה הטכנולוגית" (שורה 22).
מבין המשפטים שלפניכם הקיפו את המשפט שבו השימוש במילה "ליבה" אינו תקין.
(1) במהלך הסיור עצרנו בליבת ההר למנוחה קצרה.
(2) ליבת הדיון הייתה שאלת האחריות של הצדדים.
(3) הליבה של תפוח העץ אינה נאכלת.
(4) היא הצליחה לגלות את ליבת הסיפור ולהביע את משמעותו העמוקה.
◂ פתרון מלא לשאלה 13
(1)
הפירוש: "ליבה" – החלק הפנימי והמרכזי של דבר, הגרעין שלו; ובהשאלה – העיקר, המהות. במאמר: "ליבת המהפכה הטכנולוגית" – מרכזה, המקום שבו היא מתרחשת באמת.
בדיקת המשפטים:
(2) ליבת הדיון – עיקר הדיון: שימוש תקין (משמעות מושאלת).
(3) ליבת התפוח – החלק הפנימי שבו הזרעים: שימוש תקין (משמעות מוחשית).
(4) ליבת הסיפור – מהות הסיפור, משמעותו העמוקה: שימוש תקין.
(1) "ליבת ההר" היא החלק הפנימי של ההר, בתוך הסלע – אי אפשר לעצור שם למנוחה במהלך סיור. התכוונו למקום באמצע הדרך או בתוך אזור ההר, ובשביל זה אומרים "בלב ההר" או "באמצע ההר". לכן השימוש אינו תקין.
טעות נפוצה: לבלבל בין "לב" במשמעות של אמצע אזור ("בלב העיר", "בלב ההר") ובין "ליבה" – החלק הפנימי והעיקרי של דבר.
שאלה 14 · רף מינימום
לפניכם משפט ממאמר 2, ובו מודגש צירוף.
"התפיסה של תואר ראשון כרף מינימום היא שגויה" (שורה 31).
מבין הצירופים שלפניכם הקיפו את הצירוף שיכול להחליף את הצירוף "רף מינימום" במשפט זה.
(1) גובה מרבי
(2) דרגה מרבית
(3) בקשה מוגזמת
(4) הדרישה הנמוכה ביותר
◂ פתרון מלא לשאלה 14
(4) הדרישה הנמוכה ביותר
הפירוש: "רף" – המוט שקופצים מעליו בקפיצה לגובה; בהשאלה – סף, דרישה שיש לעמוד בה. "מינימום" – הכמות הקטנה ביותר. "רף מינימום" = הדרישה הבסיסית, הנמוכה ביותר, שכל מועמד חייב לעמוד בה.
מן ההקשר: הכותב טוען שטעות לראות בתואר ראשון תנאי בסיסי שבלעדיו אין סיכוי להתקבל לעבודה ("כרטיס כניסה כמעט הכרחי", שורה 4).
בדיקה בהצבה: "התפיסה של תואר ראשון כדרישה הנמוכה ביותר היא שגויה" – המשמעות נשמרת.
פסילת המסיחים: (1) ו־(2) "מרבי/מרבית" = מקסימום – ההפך ממינימום. (3) "בקשה מוגזמת" – דרישה גבוהה מדי, גם זה ההפך מדרישת מינימום.
פרק שני – הבעה בכתב (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחרו באחד מן הנושאים 15–16, וכתבו עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
תוכלו לכתוב טיוטה בעמודים 10–11.
שאלה 15 · מאמר טיעון: היכולת להשתנות
יכולתו של האדם להשתנות היא גורם חשוב המשפיע על איכות חייו ועל הצלחותיו.
כתבו מאמר טיעון, והביעו בו את עמדתכם על טענה זו. נמקו את דבריכם, והתייחסו להיבט אחד או יותר מן ההיבטים האלה: לימודים, חיי חברה, עבודה, מערכות יחסים. הדגימו את דבריכם.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 15
מי שמסתגל – מצליח
העולם שבו אנו חיים משתנה בקצב מהיר מאי פעם: מקצועות נעלמים ואחרים נולדים, טכנולוגיות חדשות משנות את דרכי הלמידה והתקשורת, ובני אדם עוברים דירה, מקום עבודה ואף ארץ. בעולם כזה עולה השאלה אם היכולת להשתנות היא אכן גורם חשוב באיכות חייו של האדם ובהצלחתו. לדעתי, יכולת ההשתנות היא אחד הכישורים החשובים ביותר כיום, ובלעדיה קשה להצליח ולחיות חיים מספקים.
ראשית, בתחום העבודה, מי שאינו מסוגל להשתנות עלול למצוא את עצמו מחוץ לשוק. אבי שניר מציין במאמרו כי מהפכת הבינה המלאכותית הופכת מקצועות למשימות אוטומטיות, וכי השאלה המרכזית כבר אינה אם יש לאדם תואר, אלא אם הוא מסוגל ללמוד לבד ולהשתפר במהירות. למשל, גרפיקאים שלמדו להשתמש בכלי בינה מלאכותית מגדילים את התפוקה שלהם, ואילו מי שדבקו בשיטות הישנות מתקשים למצוא לקוחות. כך גם בלימודים: תלמידים שהסתגלו במהירות ללמידה מרחוק בתקופת הקורונה המשיכו להתקדם, ואילו מי שהתקשו להשתנות נשארו מאחור.
שנית, יכולת ההשתנות חיונית גם בחיי החברה ובמערכות היחסים. כל קשר – בין חברים, בין בני זוג או בין הורים לילדים – עובר שינויים לאורך השנים. אדם שמסוגל לשנות הרגלים, לשמוע ביקורת ולהתאים את עצמו לצורכי הזולת יבנה קשרים יציבים יותר. כך, למשל, תלמיד שעבר לבית ספר חדש ומוכן להכיר אנשים ולנסות פעילויות שלא הכיר קודם ישתלב בחברה מהר יותר מתלמיד שמתגעגע לישן ומסתגר.
יש הטוענים כי דווקא יציבות והתמדה בדרך אחת הן המפתח להצלחה, וכי מי שמשתנה כל הזמן מאבד את זהותו. אכן, התמדה היא תכונה חשובה, ואין צורך לשנות כל דבר. עם זאת, יכולת להשתנות אין פירושה ויתור על ערכים, אלא גמישות בדרכים להשגת המטרות. אדם יכול להתמיד במטרתו ובה בעת לשנות את הכלים שבהם הוא משתמש.
לסיכום, בעולם דינמי היכולת להשתנות אינה מותרות, אלא צורך. היא מאפשרת לאדם להתפרנס בכבוד, לבנות קשרים טובים ולהתמודד עם משברים, ולכן כדאי לטפח אותה כבר מגיל צעיר. מי שיודע להשתנות אינו חושש מן העתיד, אלא רואה בו הזדמנות.
(מספר מילים: 293, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("מי שמסתגל – מצליח"), ולא כהעתקת הנושא.
2. פתיחה – תיאור העולם המשתנה, ניסוח השאלה והצגת העמדה במפורש: יכולת ההשתנות היא מן הכישורים החשובים ביותר.
3. נימוק ראשון + דוגמות ("ראשית") – היבט העבודה (ונגיעה בהיבט הלימודים): שוק עבודה משתנה; עיגון בדברי אבי שניר (מאמר 2); דוגמת הגרפיקאים ודוגמת הלמידה מרחוק.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – היבט חיי החברה ומערכות היחסים; דוגמת התלמיד שעבר לבית ספר חדש.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("יש הטוענים... אכן... עם זאת") – יציבות והתמדה; הודאה חלקית והבחנה בין שינוי ערכים לגמישות בדרכים.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש ומסר מסכם, בלי נימוק חדש.
עמידה בדרישות הנושא: המשימה מחייבת התייחסות להיבט אחד לפחות מן הרשימה. המאמר מתייחס במפורש לעבודה, ללימודים, לחיי חברה ולמערכות יחסים, וכל היבט מודגם בדוגמה מוחשית.
מילות קישור: ראשית, שנית (מנייה); למשל, כך (הדגמה); ואילו (ניגוד); אכן... עם זאת (ויתור והסתייגות); ולכן (תוצאה); לסיכום.
כתיבה בזיקה למקורות: הנושא אינו מחייב שימוש במאמרים, אך מותר להיעזר בהם. כאן נעשה שימוש מדווח בדברי אבי שניר, בשם אומרו ובדיבור עקיף, בלי העתקה.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת (טענה–הסבר–דוגמה). פתיחה וסיום – הולמים מאמר טיעון: הצגת הסוגיה והעמדה, וסיכום המחזק אותה בניסוח חדש. מודעות לנמען – הסוגיה מוצגת כך שגם קורא שלא ראה את הנושא יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים. ארגון – חמש פסקות ברורות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד לאורך כל המאמר, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים עשיר ומדויק; פיסוק נכון – נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט ולפני "ואילו", "אבל"; כתיב מלא תקני.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שהיכולת להשתנות אינה הגורם החשוב ביותר, ושדווקא יציבות, התמדה ונאמנות לדרך (בעבודה, בזוגיות, בחברות) הן שמביאות להצלחה ולאושר; שינויים תכופים עלולים לגרום לשטחיות ולחוסר שורשים. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: כתיבה כללית בלי התייחסות להיבט מן הרשימה; נימוקים בלי דוגמות מוחשיות; עמדה מתנדנדת ("תלוי") בלי הכרעה; סיום שמוסיף נימוק חדש; היקף רחוק מכ־300 מילים.
שאלה 16 · מאמר טיעון: "האקדמיה החדשה" לכל התלמידים?
מערכת החינוך השיקה את התוכנית "האקדמיה החדשה – סמסטר ראשון בתיכון" – תוכנית לימודים חדשנית המוצעת ללא תשלום, שמשלבת לימודים אקדמיים במסגרת הלימודים בתיכון. תלמידים המשתתפים בתוכנית זו מחליפים חלק מבחינות הבגרות בלימודים אקדמיים, וצוברים נקודות זכות ללימודים עתידיים לתואר באוניברסיטה.
כתבו מאמר טיעון, והביעו בו את עמדתכם בנוגע להחלת תוכנית זו על כלל התלמידים. נמקו את דבריכם, והדגימו אותם.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 16
תוכנית מבורכת – אבל לא לכולם
לאחרונה השיקה מערכת החינוך את התוכנית "האקדמיה החדשה – סמסטר ראשון בתיכון", שבה תלמידים לומדים קורסים אקדמיים במקום חלק מבחינות הבגרות וצוברים נקודות זכות לתואר. יש המציעים להחיל את התוכנית על כלל התלמידים. לדעתי, התוכנית ראויה ומבורכת, אך יש להשאיר אותה לבחירת התלמיד ולא לחייב בה את כולם.
ראשית, לא כל התלמידים בשלים ללימודים אקדמיים בגיל שש־עשרה או שבע־עשרה. לימודים באקדמיה דורשים עצמאות, קריאה של מאמרים מורכבים ויכולת לעמוד בעומס. תלמיד מצטיין יפיק מן התוכנית תועלת רבה, אך תלמיד שמתקשה בלימודים עלול לחוות כישלון ותסכול. חיוב של כל התלמידים עלול לפגוע דווקא בחלשים ולהגדיל את הפערים. זאת ועוד, צבירת נקודות זכות לצד לימודי התיכון מוסיפה לחץ על תלמידים שכבר כעת עמוסים בבחינות ובמטלות.
שנית, לא כל בני הנוער מתכוונים ללמוד לתואר אקדמי. חלקם יבחרו בלימודי מקצוע, בהכשרה טכנולוגית קצרה או בעבודה מעשית. ירדן בן גל הירשהורן מתארת במאמרה צעירים הבוחרים בקורסים מקצועיים במקום בתואר, ואבי שניר מציין כי יותר ויותר צעירים מפקפקים בכדאיות של מסלול אקדמי ארוך. אם כך, אין טעם לחייב את כולם לצבור נקודות זכות שלא ישתמשו בהן, על חשבון מקצועות שמכינים אותם לדרכם. גם הכשרה מקצועית איכותית היא דרך מכובדת להצלחה.
תומכי ההחלה על כולם טוענים כי רק חובה תבטיח שוויון הזדמנויות, משום שתלמידים מן הפריפריה או ממשפחות מוחלשות לא תמיד מעזים להירשם לתוכנית יוקרתית. זו טענה חשובה, אבל הפתרון אינו חובה גורפת. אפשר לפתוח את התוכנית בכל בתי הספר, לעודד תלמידים מכל השכבות להצטרף ולתת להם ליווי ותגבור. כך יישמר השוויון בלי לכפות על איש מסלול שאינו מתאים לו.
לסיכום, "האקדמיה החדשה" היא הזדמנות נפלאה לתלמידים שמוכנים לה ומעוניינים בה. משום כך יש להציע אותה לכל תלמיד ולתמוך בכל מי שבוחר בה, אך לא לחייב בה את כלל התלמידים. מערכת חינוך טובה מתאימה את עצמה לשונות שבין התלמידים, ואינה מכתיבה מסלול אחד לכולם. רק כך תשיג התוכנית את מטרתה.
(מספר מילים: 292, בלי הכותרת ורשימת המקורות)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("תוכנית מבורכת – אבל לא לכולם").
2. פתיחה – הצגת התוכנית בקצרה (למען קורא שאינו מכיר אותה), ניסוח השאלה – החלה על כלל התלמידים – והצגת העמדה: בעד התוכנית, נגד חיוב כולם.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – לא כל התלמידים בשלים ללימודים אקדמיים; ההבדל בין תלמיד מצטיין לתלמיד מתקשה; חשש להגדלת הפערים; עומס ולחץ.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – לא כולם מתכוונים ללמוד לתואר; עיגון בשני המאמרים (צעירים הבוחרים בקורסים מקצועיים; צעירים המפקפקים בכדאיות של מסלול אקדמי ארוך).
5. טיעון נגדי והפרכתו ("תומכי ההחלה על כולם טוענים... זו טענה חשובה, אבל...") – שוויון הזדמנויות; הודאה בחשיבות הטענה והצעת פתרון חלופי (פתיחת התוכנית לכולם, עידוד וליווי).
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה בניסוח חדש ומסר כללי על מערכת חינוך המתאימה את עצמה לשונות.
מילות קישור: ראשית, שנית, זאת ועוד (מנייה והוספה); אך, אבל (ניגוד); אם כך, משום כך (מסקנה); משום ש (סיבה); כך (תוצאה); לסיכום.
כתיבה בזיקה למקורות: הנושא קשור למאמרים (תואר אקדמי, השתלבות בשוק העבודה), ולכן מותר להיעזר בהם. המידע מובא בשם אומריו ("ירדן בן גל הירשהורן מתארת במאמרה", "אבי שניר מציין") בדיבור עקיף, בלי להעתיק משפטים שלמים. אין חובה לכתוב רשימת מקורות.
הבחנה חשובה בנושא: השאלה אינה "האם התוכנית טובה", אלא "האם להחיל אותה על כלל התלמידים". לכן העמדה במאמר מתייחסת במפורש לחיוב כולם – ולא רק לשבח או לביקורת על התוכנית.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת (טענה–הסבר–דוגמה). פתיחה וסיום – הולמים מאמר טיעון: הצגת הסוגיה והעמדה, וסיכום המחזק אותה בניסוח חדש. מודעות לנמען – הסוגיה מוצגת כך שגם קורא שלא ראה את הנושא יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים. ארגון – חמש פסקות ברורות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד לאורך כל המאמר, בלי סלנג ובלי פנייה ישירה לקורא; אוצר מילים עשיר ומדויק; פיסוק נכון – נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט ולפני "ואילו", "אבל"; כתיב מלא תקני.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שיש להחיל את התוכנית על כל התלמידים: היא חינמית ולכן מצמצמת פערים – כל תלמיד, גם מפריפריה, יזכה לטעימה מן האקדמיה ולנקודות זכות שיקצרו ויוזילו את לימודיו; היא מכינה את התלמידים לעולם שבו נדרשת למידה עצמאית; ואפשר להתאים רמות שונות לתלמידים שונים. הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: לכתוב על התוכנית באופן כללי בלי להכריע בשאלת ההחלה על כלל התלמידים; לסכם את המאמרים שבנספח במקום לטעון; עמדה לא עקבית (בפתיחה "נגד" ובסיום "בעד"); נימוקים בלי דוגמות; היקף רחוק מכ־300 מילים.