מתכונת 1 בלשון ובעברית (שאלון 011282) - פתרון מלא
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · במבנה של הבגרות · 14 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
עברית: הבנה, הבעה ולשון
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון – הבנת הנקרא – 60 נקודות
פרק שני – הבעה בכתב – 40 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק ראשון – הבנת הנקרא (60 נקודות)
ההוראות לחלק זה
קראו את המאמרים 1–2 שבנספח המצורף, וענו על כל השאלות 1–12.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שאלה 1 · המועקה שמעוררים שיעורי הבית
במאמר (טקסט 1), בפסקה ב, הכותבת נעמה ברקוביץ טוענת כי "שיעורי הבית ממשיכים לעורר מועקה ואשמה – אצל הילדים וגם אצל הוריהם".
על פי פסקה א במאמר, הסבירו מה גורם לתחושה זו. (5 נקודות)
על פי הפסקה האחרונה במאמר, מהי המלצתה של הכותבת נעמה ברקוביץ להפחתת תחושה זו? (5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
התחושה נגרמת בעיקר מן המסר הסמוי שהילד קולט מן המבוגרים סביבו: ששיעורי הבית הם הדרך הבטוחה להצלחה וששכל תרגיל נוסף מוסיף ידע. לכן, כשהילד אינו מצליח להתמיד בהם או אינו רואה בהם תועלת, הוא מסיק שהאשמה בו עצמו – בעצלותו או בחוסר הרצינות שלו – ולא במשימה. לכך מצטרפים גורמים משניים: משימות חוזרות שאין בהן טעם בעיניו (שלושים תרגילי חילוק זהים אחרי שכבר פתר נכון), העייפות והרצון לצאת לשחק.
התשובה המלאה כוללת את הגורם העיקרי ואת המסקנה שהילד מסיק ממנו:
1. הגורם העיקרי – המסר הסמוי: "מה שהכביד עליי יותר מכול היה מסר שאיש לא אמר בקול, ובכל זאת שמעתי אותו היטב: שיעורי הבית הם הדרך הבטוחה להצלחה, וכל תרגיל נוסף מוסיף ידע" (פסקה א).
2. למה זה יוצר מועקה ואשמה: אם שיעורי הבית הם בהכרח טובים ומועילים, מי שמתקשה בהם אשם בעצמו: "מי שאינו מצליח להתמיד או אינו רואה בהם תועלת – האשמה בו, בעצלותו או בחוסר הרצינות שלו" (פסקה א).
3. גורמים משניים: השאלות הרטוריות על "שלושים תרגילי חילוק זהים" ועל חיבור ש"צריך להימשך עד שעת השינה", וכן "העייפות והרצון לצאת לשחק בחצר" – שהכותבת מציינת שהם רק "חלק מן העניין".
איך מוצאים: הצירוף "היו חלק מן העניין, אך מה שהכביד עליי יותר מכול" מסמן מה הגורם החשוב יותר. תשובה מלאה מציינת את המסר וגם את המסקנה שהילד מאשים את עצמו.
טעות נפוצה: להסתפק ב"יש הרבה שיעורי בית" או "הילדים עייפים". אלה גורמים משניים; הכותבת מדגישה שהעיקר הוא המסר שהאשמה בילד.
סעיף ב
הכותבת ממליצה להבהיר לכולם – לתלמידים, להורים ולמורים – ששיעורי הבית אינם מבחן של כישרון או של רצינות, ושאיש אינו מודד את ערכם במספר הדפים. במקום משימות ארוכות יש לתת משימות קצרות שמטרתן מוסברת בגלוי. כך הילד יבין למה הוא יושב מול המחברת: שיעורי הבית אינם עונש, אלא אימון בעצמאות, והוא יעשה אותם בפחות מרירות.
היכן: פסקה יב: "הצעד הראשון, לדעתי, הוא לומר במפורש, לתלמידים, להורים ולמורים כאחד, ששיעורי הבית אינם מבחן של כישרון או של רצינות, ושאיש אינו מודד את ערכם במספר הדפים. משימה קצרה, שמטרתה מוסברת בגלוי, יכולה להפוך למנוף של ממש".
שני רכיבים בתשובה מלאה:
1. ההמלצה עצמה: לומר בגלוי ששיעורי הבית אינם מבחן של כישרון ושערכם אינו נמדד בכמות; לתת משימה קצרה ולהסביר את מטרתה.
2. למה זה מפחית את המועקה: הילד כבר אינו מאשים את עצמו כשהוא מתקשה, ומבין שמטרת המשימה היא "אימון בעצמאות" ולא עונש – "ילד שמבין למה הוא יושב מול המחברת יעשה זאת בפחות מרירות".
קישור לסעיף א: ההמלצה היא היפוך של הגורם לבעיה – בפסקה א המסר היה "כל תרגיל נוסף מוסיף ידע" (כמות = הצלחה), ובפסקה יב הכותבת מציעה לומר במפורש שאיש אינו מודד את ערכם "במספר הדפים".
טעות נפוצה: לכתוב "לבטל את שיעורי הבית". הכותבת דוחה זאת במפורש (פסקה ו: "ביטול גורף של שיעורי הבית יהיה טעות"); היא ממליצה לשנות את האופן ואת ההסבר, ולא לוותר על המשימות.
שאלה 2 · האם שיעורי הבית משפרים את ההישגים
אחת השאלות שבהן דנה כותבת המאמר נעמה ברקוביץ היא השאלה אם שיעורי הבית אכן משפרים את ההישגים בלימודים.
מהי העמדה של כותבת המאמר נעמה ברקוביץ בשאלה זו? (5 נקודות)
לפניכם שלושה מקרים שתיארה מורה בבית ספר יסודי (הדוגמאות נכתבו לצורך השאלה).
| המשימה | מה קרה בפועל |
|---|---|
| דף ובו ארבעים תרגילי כפל זהים | נועה (כיתה ד) לא הבינה בשיעור את דרך הפתרון, ופתרה בבית את כל ארבעים התרגילים באותה דרך שגויה. |
| עבודה בנושא "מחזור המים בטבע" | אביו של איתי (כיתה ה) הכין את רוב העבודה, והעבודה קיבלה ציון גבוה. |
| קריאת פרק בספר וכתיבת סיכום | יונתן (כיתה ו) לא קרא את הפרק, והעתיק בהפסקה את הסיכום של חברו. |
כיצד המקרים האלה מחזקים את עמדתה של כותבת המאמר נעמה ברקוביץ?
בחרו באחד מן המקרים והסבירו באמצעותו את תשובתכם. (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
לדעת הכותבת, שיעורי הבית אינם משפרים את ההישגים באופן ממשי, בייחוד בבית הספר היסודי: לפי סקירות מחקר, הקשר בין כמות שיעורי הבית להישגים בגיל זה חלש מאוד ולעיתים כמעט אינו קיים, ורק בחטיבת הביניים ובתיכון יש קשר ברור יותר. לדעתה, כמות שיעורי הבית אינה מדד לכמות הלמידה, משום שהלמידה מתרחשת בעיקר בכיתה, כשיש הסבר ומשוב. לדוגמה, תרגול חוזר בבית עלול לקבע אצל תלמיד שלא הבין את החומר טעות שחזר עליה שלושים פעמים, ואצל תלמידה שהבינה – ליצור יחס שטחי ללמידה.
הכרעה: עמדת הכותבת היא ששיעורי הבית אינם משפרים את ההישגים באופן ממשי, לפחות בגיל הצעיר.
היכן היא מנוסחת:
הדוגמה שהכותבת מביאה (פסקה ד): דף התרגילים החוזרים – הפתגם "תרגול עושה את המושלם" נשמע "הגיוני לכאורה", אבל תלמיד שלא הבין חוזר על טעותו שלושים פעמים, ותלמידה שהבינה מתרגלת "חזרה מכנית".
תשובה מלאה: עמדה מנוסחת במשפט שלם + ביסוס (ציטוט, ממצא או דוגמה).
טעות נפוצה: לכתוב שהכותבת בעד ביטול שיעורי הבית. היא טוענת רק שאינם משפרים את ההישגים; בהמשך (פסקאות ו–יא) היא דווקא תומכת בהשארתם מסיבה אחרת – חינוך לעצמאות.
סעיף ב
(דוגמה – נועה) נועה לא הבינה בשיעור את דרך הפתרון, ובבית לא היה מי שיעצור אותה אחרי הטעות הראשונה. לכן היא חזרה על אותה טעות ארבעים פעמים. היא השקיעה זמן רב בשיעורי הבית, אבל לא למדה דבר נכון – להפך, הטעות השתרשה אצלה. המקרה מחזק את עמדת הכותבת ששיעורי הבית אינם משפרים בהכרח את ההישגים וש"כמות שיעורי הבית אינה מדד לכמות הלמידה", ומתאים בדיוק לדוגמה שלה על תלמיד שחוזר על טעותו שלושים פעמים ומגיע לכיתה "עם טעות שהשתרשה היטב".
(באותו אופן: איתי – העבודה קיבלה ציון גבוה, אבל את העבודה עשה האב, ולכן הציון אינו מעיד על למידה של הילד; יונתן – המשימה "הושלמה" בלי שהתלמיד קרא דבר, כמו "קיצורי הדרך" שהכותבת מתארת: העתקה מחבר בהפסקה.)
שלב 1 – מה קרה בכל מקרה:
בכל שלושת המקרים שיעורי הבית הוגשו, אבל לא הביאו ללמידה.
שלב 2 – לקשר לעמדת הכותבת:
מבנה תשובה מלא (6 נקודות): תיאור המקרה + מה היה אמור לקרות ומה קרה בפועל + המסקנה (המשימה לא הובילה ללמידה) + הקישור לטענת הכותבת (ציטוט או הפניה לפסקה). נדרש מקרה אחד בלבד, אבל מוסבר עד הסוף.
טעות נפוצה: לכתוב "התלמידים עצלנים ולכן צריך להעניש אותם". השאלה היא כיצד המקרים מחזקים את הטענה ששיעורי הבית אינם משפרים את ההישגים; הכותבת עצמה מציינת ש"אין זו בהכרח עצלות" (פסקה ה).
שאלה 3 · המחלוקת בין הכותבת למבקרי שיעורי הבית
כותבת המאמר נעמה ברקוביץ מציגה מחלוקת בינה לבין הורים ואנשי חינוך מסוימים.
על מה הכותבת ואותם הורים ואנשי חינוך חלוקים? (6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3
הם חלוקים בשאלה אם יש לבטל את שיעורי הבית.
ההורים ואנשי החינוך: מכיוון שאין הוכחה ששיעורי הבית תורמים להישגים, אין הצדקה להטיל אותם על הילדים. שעות אחר הצהריים שייכות לילד ולמשפחתו – למשחק, לחוגים ולמנוחה – ובית הספר אינו רשאי לפלוש אליהן.
הכותבת: אף שהיא מסכימה ששיעורי הבית אינם משפרים את ההישגים בגיל הצעיר, היא טוענת שאין להסיק מכך שיש לבטלם. לדעתה זו אינה רק שאלה של הישגים אלא של הרגלים ושל ערכים: שיעורי הבית מרגילים את הילד ללמוד לבדו, לתכנן את זמנו ולהתמודד עם קושי – כמו ילד שמסדר את חדרו בעצמו כדי ללמוד אחריות. לכן ביטול גורף שלהם יהיה טעות.
שלב 1 – מה בדיוק שנוי במחלוקת: לא השאלה אם שיעורי הבית משפרים את ההישגים – בזה הצדדים מסכימים (שניהם סבורים שהתרומה להישגים קטנה). המחלוקת היא על המסקנה: האם לכן יש לבטל אותם.
שלב 2 – עמדת ההורים ואנשי החינוך (פסקה ז): "אם אין הוכחה לתרומתם של שיעורי הבית להישגים, אין שום הצדקה להטיל אותם על הילדים"; שעות אחר הצהריים "שייכות לילד ולמשפחתו".
שלב 3 – עמדת הכותבת:
מבנה תשובה מלא: נושא המחלוקת (משפט אחד) + עמדת ההורים ואנשי החינוך + עמדת הכותבת ונימוקה.
טעות נפוצה: לכתוב שהמחלוקת היא "אם שיעורי הבית משפרים את הציונים". על כך אין מחלוקת – הכותבת עצמה טוענת שבבית הספר היסודי הם כמעט אינם משפרים אותם.
שאלה 4 · הטענה המרכזית של המאמר
מהי הטענה המרכזית של כותבת המאמר נעמה ברקוביץ? הקיפו את התשובה הנכונה. (4 נקודות)
(1) יש לבטל את שיעורי הבית, משום שהם אינם משפרים את ההישגים ופולשים לזמנו הפנוי של הילד.
(2) אין לבטל את שיעורי הבית, משום שהם משפרים את ההישגים בכל הגילים, ובלעדיהם לא יצליחו התלמידים במבחנים.
(3) יש להשאיר את שיעורי הבית, לא משום שהם משפרים את ההישגים, אלא משום שהם מרגילים את הילד ללמידה עצמאית ולאחריות.
(4) יש לבטל את שיעורי הבית בבית הספר היסודי ולהשאיר אותם רק בחטיבת הביניים ובתיכון, משום שרק שם נמצא קשר ברור בינם ובין ההישגים.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
(3)
הטענה המרכזית מורכבת משני חלקים, ושניהם מופיעים רק בתשובה (3):
1. יש להשאיר את שיעורי הבית – "אני משוכנעת שביטול גורף של שיעורי הבית יהיה טעות" (פסקה ו).
2. הסיבה אינה הישגים אלא עצמאות – "אם כל תכליתם של שיעורי הבית הייתה העלאת הציונים, היה קשה להצדיק אותם... ערכם של שיעורי הבית טמון במקום אחר: הם מרגילים את הילד ללמוד לבדו" (פסקה ט), ובסיום: שיעורי הבית הם "אימון בעצמאות" (פסקה יב). גם הכותרת "השיעור החשוב ביותר נלמד בבית" רומזת לכך.
פסילת המסיחים:
(1) – זו עמדת ההורים ואנשי החינוך שהכותבת דוחה (פסקה ז).
(2) – מסכימה שאין לבטל, אבל מנמקת בשיפור ההישגים בכל הגילים – בדיוק מה שהכותבת שוללת (פסקה ג).
(4) – נשענת על ממצא אמיתי מן המאמר (פסקה ג), אבל מסיקה ממנו ביטול בבית הספר היסודי. הכותבת דוחה ביטול כזה: לדבריה דווקא הילדים הצעירים צריכים להתאמן בעצמאות "בעודם צעירים – כשהמחיר של טעות עדיין נמוך" (פסקה יא), וערכם של שיעורי הבית אינו נמדד בהישגים כלל (פסקה ט).
טעות נפוצה: לבחור (2) כי היא "בעד שיעורי בית". יש לבדוק את הנימוק: הכותבת שוללת במפורש את הטענה ששיעורי הבית משפרים את ההישגים.
שאלה 5 · מכתב התלמיד לאור המאמר
הידיעה העיתונאית (טקסט 2) עוסקת בתלמיד שהגיש מכתב במקום שיעורי בית.
על פי המאמר, כיצד היה התלמיד מצדיק את החלטתו שלא להכין את שיעורי הבית?
הביאו הוכחה לדבריכם מן המאמר. (4 נקודות)
כיצד הייתה כותבת המאמר נעמה ברקוביץ מגיבה על החלטתו של התלמיד?
הביאו הוכחה לדבריכם על פי המאמר. (4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
התלמיד היה טוען ששיעורי הבית אינם משפרים את ההישגים, ושמי שכבר יודע את החומר אינו מרוויח דבר מפתרון תרגילים נוספים – אלא רק חזרה מכנית ומשעממת. ממוצע הציונים שלו גבוה, ולכן לא היה טעם לבזבז שעתיים על תרגילים שהוא כבר יודע לפתור.
הוכחה מן המאמר: "בבית הספר היסודי הקשר בין כמות שיעורי הבית ובין ההישגים חלש מאוד, ולעיתים כמעט אינו קיים" (פסקה ג); ועל התלמידה שהבינה את החומר: "בשבילה עשרים ותשעה התרגילים הנותרים הם חזרה מכנית" (פסקה ד). הכותבת אף כותבת: "תלמיד שקיבל 90 בלי לפתור תרגיל אחד בבית אינו יודע את החומר פחות מחברו" (פסקה ט).
שלב 1 – מה טוען התלמיד בידיעה: "מחקרים מראים ששיעורי בית כמעט אינם משפרים את הציונים", ממוצע הציונים שלו "גבוה מ־85", ו"אין סיבה לבזבז שעתיים על תרגילים שאני כבר יודע לפתור" (טקסט 2, פסקה ב).
שלב 2 – איזה רעיון במאמר תומך בו:
מבנה תשובה מלא (4 נקודות): ההצדקה בניסוח עצמי + הוכחה (ציטוט או הפניה לפסקה) מן המאמר.
טעות נפוצה: להביא את ההוכחה מן הידיעה העיתונאית בלבד. השאלה דורשת במפורש הוכחה מן המאמר (טקסט 1).
סעיף ב
הכותבת הייתה מסכימה עם התלמיד שהתרגילים אינם משפרים את ציוניו, אבל הייתה דוחה את מסקנתו ומבינה את דרישת בית הספר. לדעתה ערכם של שיעורי הבית אינו בציון, אלא בהרגל של למידה עצמאית ושל אחריות: לשבת מול משימה בלי מורה, לתכנן את הזמן ולהתמודד עם קושי. לכן גם תלמיד בעל ציונים גבוהים צריך להכין את המשימות, כפי שבית הספר כתב להורים – "בלי קשר לציוניהם".
הוכחה מן המאמר: "אם כל תכליתם של שיעורי הבית הייתה העלאת הציונים, היה קשה להצדיק אותם... ערכם של שיעורי הבית טמון במקום אחר: הם מרגילים את הילד ללמוד לבדו" (פסקה ט); וכן ההשוואה לילד שמסדר את חדרו בעצמו כדי לגדול ל"ילד שאחראי לחפציו ולמעשיו" (פסקה ח). (אפשר להוסיף: היא הייתה ממליצה שהמורה תיתן לו משימה קצרה שמטרתה מוסברת – פסקה יב.)
שלב 1 – הכרעה: הכותבת הייתה מסתייגת מהחלטת התלמיד – לא משום שטענתו על הציונים שגויה, אלא משום שהוא מניח שזו מטרתם היחידה של שיעורי הבית.
שלב 2 – הנימוק מן המאמר:
הקשר בין הסעיפים: בסעיף א התלמיד נשען על הרעיון ששיעורי הבית אינם משפרים את הציונים; הכותבת מקבלת עובדה זו, אבל מציגה אותה כהנחה שאינה מספיקה ("אם כל תכליתם... הייתה העלאת הציונים") – ולכן לא הייתה מקבלת את הצדקתו.
טעות נפוצה: לכתוב שהכותבת הייתה מצדיקה את התלמיד משום ש"שיעורי הבית אינם משפרים את ההישגים". היא אמנם טוענת זאת, אבל מסיקה שבכל זאת אין לבטלם.
שאלה 6 · משמעות המילה מועקה
לפניכם משפט מן המאמר, ובו מודגשת מילה.
"דף עבודה מקומט, עיפרון שחוק ותחושת מועקה שאינה מרפה" (פסקה א).
מהי המשמעות של המילה "מועקה" במשפט זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) כעס עצור
(2) תחושת כובד ולחץ
(3) בלבול
(4) שעמום
◂ פתרון מלא לשאלה 6
(2) תחושת כובד ולחץ
הפירוש: "מועקה" (מן השורש ע־ו־ק, כמו "מעיק") = תחושה של כובד, לחץ וצער על הלב.
רמז מן ההקשר: בהמשך הפסקה הכותבת מתארת "מה שהכביד עליי יותר מכול" (פסקה א) – הפועל "הכביד" מבהיר שמדובר בתחושת כובד. בפסקה ב המילה מופיעה לצד "אשמה".
הצבה: "ותחושת כובד ולחץ שאינה מרפה" – המשפט שומר על משמעותו.
פסילת המסיחים: (1) כעס עצור – מועקה אינה כעס אלא כובד ועצב; (3) בלבול ו־(4) שעמום – תחושות אחרות, שאין להן קשר לשורש המילה.
טעות נפוצה: לבחור (4) "שעמום" בגלל התרגילים החוזרים. יש לפרש את המילה המודגשת עצמה, לא את הנושא של הפסקה.
שאלה 7 · משמעות המילה השגור
לפניכם משפט מן המאמר, ובו מודגשת מילה.
"הפתגם השגור "תרגול עושה את המושלם" נשמע הגיוני לכאורה" (פסקה ד).
מהי המשמעות של המילה "השגור" במשפט זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) הנפוץ, שרבים נוהגים לומר
(2) הנכון והמוכח
(3) העתיק
(4) המוגזם
◂ פתרון מלא לשאלה 7
(1) הנפוץ, שרבים נוהגים לומר
הפירוש: "שגור" = רגיל, נפוץ, שאנשים אומרים אותו לעיתים קרובות ("שגור בפי כול").
רמז מן ההקשר: הכותבת מביאה פתגם שכולם מכירים, ומיד מסייגת: הוא "נשמע הגיוני לכאורה" (פסקה ד). כלומר הפתגם נפוץ – אבל לא בהכרח נכון.
הצבה: "הפתגם הנפוץ ׳תרגול עושה את המושלם׳" – מתאים.
פסילת המסיחים: (2) הנכון והמוכח – סותר את ההקשר: הכותבת מראה שהפתגם אינו נכון תמיד. (3) העתיק – פתגם יכול להיות שגור בלי להיות עתיק; גיל הפתגם אינו נזכר. (4) המוגזם – זו אולי דעת הכותבת על תוכן הפתגם, אך לא משמעות המילה.
טעות נפוצה: לבחור (2), משום שפתגם "שגור" נשמע כמו אמת מקובלת. נפוץ אינו בהכרח נכון.
שאלה 8 · מילה מנוגדת: שטחי
לפניכם משפט מן המאמר, ובו מודגשת מילה.
"כך מוליד התרגול הממושך אצל האחד הבנה שגויה, ואצל האחרת – יחס שטחי ללמידה" (פסקה ד).
מהי המילה שמשמעותה מנוגדת למשמעות המילה "שטחי" במשפט זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) חלקי
(2) חפוז
(3) מעמיק
(4) אדיש
◂ פתרון מלא לשאלה 8
(3) מעמיק
הפירוש: "שטחי" = שאינו יורד לעומק, נוגע רק בפני השטח; "יחס שטחי ללמידה" = למידה מכנית, בלי עניין ובלי הבנה של ממש. בהקשר: התלמידה שמבצעת "חזרה מכנית" (פסקה ד).
ההפך: "מעמיק" = יורד לעומק, יסודי, מתוך עניין והבנה. זה ההפך הישיר של "שטחי" (שטח – עומק).
פסילת המסיחים: (1) חלקי – עוסק בכמות (לא שלם), לא בעומק; (2) חפוז – מהיר ולא זהיר, קרוב במשמעותו ל"שטחי" ולא הפוך לו; (4) אדיש – חוסר עניין, גם הוא קרוב ל"שטחי" ולא מנוגד לו.
טעות נפוצה: לבחור (1) "חלקי", בחשיבה ש"שטחי" פירושו "לא שלם". יש לחפש את ההפך של המילה – והציר שלה הוא שטח מול עומק.
שאלה 9 · משמעות המילה גורף
לפניכם משפט מן המאמר, ובו מודגשת מילה.
"אני משוכנעת שביטול גורף של שיעורי הבית יהיה טעות" (פסקה ו).
מהי המשמעות של המילה "גורף" במשפט זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) מתוכנן מראש
(2) כולל ומוחלט
(3) זמני
(4) מבוקר והדרגתי
◂ פתרון מלא לשאלה 9
(2) כולל ומוחלט
הפירוש: "גורף" (מן "גָּרַף" – סחף, אסף הכול) = כולל, מקיף ומוחלט, בלי הבחנה ובלי יוצאים מן הכלל.
רמז מן ההקשר: הכותבת שואלת אם "לסגור את המחברות ולשחרר את הילדים מן החובה" ואם "כל ילד יחליט בעצמו" (פסקה ו) – כלומר ביטול מלא, לכולם. היא עצמה אינה שוללת שינוי (בפסקה יב היא ממליצה על משימה קצרה), אלא רק ביטול מוחלט.
הצבה: "ביטול כולל ומוחלט של שיעורי הבית יהיה טעות" – מתאים.
פסילת המסיחים: (1) מתוכנן מראש – אין לכך קשר למשמעות המילה. (3) זמני – הפוך במידה מסוימת: ביטול גורף הוא קבוע ומלא. (4) מבוקר והדרגתי – ההפך מ"גורף".
טעות נפוצה: לבחור (4), משום שהכותבת תומכת בשינוי מבוקר. אבל המילה "גורף" מתארת את מה שהיא דוחה.
שאלה 10 · משמעות המילה התמדה
לפניכם משפט מן המאמר, ובו מודגשת מילה.
"התמדה ומשמעת עצמית הן תכונות שמלוות את האדם כל חייו" (פסקה י).
מהי המשמעות של המילה "התמדה" במשפט זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) מהירות
(2) צייתנות
(3) תחרותיות
(4) עקביות ומאמץ מתמשך
◂ פתרון מלא לשאלה 10
(4) עקביות ומאמץ מתמשך
הפירוש: "התמדה" (מן "תמיד") = עקביות, המשך מאמץ לאורך זמן בלי לוותר.
רמז מן ההקשר: בפסקה ט הכותבת מתארת את מה שהילד לומד: "להתמודד עם קושי במקום לוותר עליו" – זו התמדה. גם בפסקה א מופיע הפועל מאותו שורש: "מי שאינו מצליח להתמיד".
הצבה: "עקביות ומאמץ מתמשך ומשמעת עצמית הן תכונות שמלוות את האדם כל חייו" – מתאים.
פסילת המסיחים: (1) מהירות – הפוכה כמעט: התמדה עניינה זמן ממושך. (2) צייתנות – ביצוע הוראות של אחר; התמדה היא תכונה פנימית, ובפסקה מופיעה לצד "משמעת עצמית". (3) תחרותיות – אין קשר לאחרים או לניצחון.
טעות נפוצה: לבחור (2) "צייתנות" משום שההקשר הוא חובת שיעורי הבית. אבל הכותבת מדברת על עצמאות, לא על ציות.
שאלה 11 · משמעות המילה מנוף
לפניכם משפט מן המאמר, ובו מודגשת מילה.
"משימה קצרה, שמטרתה מוסברת בגלוי, יכולה להפוך למנוף של ממש" (פסקה יב).
מהי המשמעות של המילה "מנוף" במשפט זה? הקיפו את התשובה הנכונה. (3 נקודות)
(1) אמצעי לקידום ולהתקדמות
(2) מכשול
(3) תחליף
(4) עונש
◂ פתרון מלא לשאלה 11
(1) אמצעי לקידום ולהתקדמות
הפירוש: "מנוף" – במשמעותו המילולית מכשיר להרמת משאות כבדים; בהשאלה = אמצעי שעוזר להתקדם, לקדם או להגביר משהו ("מנוף לצמיחה").
רמז מן ההקשר: הכותבת מתארת כיצד משימה מוסברת תעזור לילד: "יעשה זאת בפחות מרירות" ויבין שזו "אימון בעצמאות" (פסקה יב). כלומר המשימה תקדם אותו.
הצבה: "יכולה להפוך לאמצעי לקידום של ממש" – מתאים.
פסילת המסיחים: (2) מכשול – ההפך: מכשול מעכב. (3) תחליף – אין בהקשר דבר שהמשימה באה במקומו. (4) עונש – הכותבת אומרת במפורש ששיעורי הבית "אינם עונש".
טעות נפוצה: לפרש את המילה במשמעותה המילולית (מכונת הרמה) – בהקשר זה היא משמשת בהשאלה.
שאלה 12 · החלפת המילה אולם
לפניכם משפט מן הידיעה העיתונאית, ובו מודגשת מילה.
"אולם הנהלת בית הספר לא התרשמה מן הנימוקים" (פסקה ג).
כתבו מילה שיכולה להחליף את המילה "אולם" במשפט זה. (3 נקודות)
______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
אך (גם: אבל / ברם / ואולם)
הפירוש: "אולם" = מילת קישור של ניגוד: היא מציגה דבר המנוגד למה שנאמר לפניה. בפסקה ב התלמיד מציג את נימוקיו, ובפסקה ג מתברר שהם לא שכנעו את ההנהלה.
הצבה: "אך הנהלת בית הספר לא התרשמה מן הנימוקים" / "אבל הנהלת..." / "ברם הנהלת..." – המשפט שומר על משמעותו.
שימו לב: התחליף צריך להיות מילת ניגוד אחת שאפשר להציב בראש המשפט. מילים של סיבה או של תוצאה ("לכן", "משום כך") משנות את היחס הלוגי בין הפסקאות.
טעות נפוצה: לכתוב "לכן" – כאילו ההנהלה לא התרשמה בגלל נימוקי התלמיד. היחס כאן הוא ניגוד, לא תוצאה.
פרק שני – הבעה בכתב (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחרו באחד מן הנושאים 13–14, וכתבו עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
תוכלו לכתוב טיוטה בעמודים 10–11.
שאלה 13 · מאמר טיעון: ביטול שיעורי הבית
בשנים האחרונות מתנהל ויכוח בין הורים, מורים ואנשי חינוך בשאלה אם יש לבטל את שיעורי הבית, לפחות בבית הספר היסודי, או להשאיר אותם חלק קבוע מן הלמידה.
כתבו מאמר טיעון, ובו הביעו את דעתכם בנושא. נמקו את דבריכם והדגימו אותם.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 13
שיעורי הבית מקומם בכיתה
שעות אחר הצהריים של ילדים רבים מוקדשות לדפי עבודה ולתרגילים, ובשנים האחרונות גובר הוויכוח אם יש בכך תועלת. יש הטוענים ששיעורי הבית הם חלק בלתי נפרד מן הלמידה, ויש הקוראים לבטלם. לדעתי, יש לבטל את שיעורי הבית בבית הספר היסודי ולהשאיר את הלמידה בכיתה.
ראשית, שיעורי הבית אינם משפרים את הישגיהם של ילדים צעירים. נעמה ברקוביץ כותבת במאמרה כי לפי סקירות מחקר, הקשר בין כמות שיעורי הבית להישגים בבית הספר היסודי חלש מאוד, ולעיתים כמעט אינו קיים. היא אף מראה שתרגול בבית עלול להזיק: ילד שלא הבין את החומר חוזר על טעותו שוב ושוב, ואין מי שיעצור אותו. גם התלמידה שכבר הבינה את החומר אינה מרוויחה דבר מעשרים תרגילים נוספים, מלבד התחושה שלמידה היא עניין משעמם. ילד בכיתה ג' צריך ללמוד ליד מורה שמסביר ומתקן, לא לבד מול דף.
שנית, שיעורי הבית מעמיקים את הפערים בין התלמידים. ילד שהוריו משכילים ופנויים מקבל עזרה צמודה, ולעיתים ההורים אף מכינים את העבודה בשבילו. לעומתו, ילד שהוריו עובדים עד הערב או אינם שולטים בחומר נשאר לבדו. יש ילדים שמבלים כך את הערב כולו, ומגיעים למחרת לכיתה עייפים ומתוסכלים. כך הציון על העבודה מודד את המשפחה, ולא את הלמידה של הילד.
הכותבת עצמה טוענת שבכל זאת אין לבטל את שיעורי הבית, משום שהם מרגילים את הילד לעצמאות ולאחריות. אכן, עצמאות היא תכונה חשובה. עם זאת, ילד בן שמונה שיושב מול המחברת כשאחד מהוריו לידו אינו לומד עצמאות, שכן עצמאות אמיתית נבנית כשהילד מתמודד לבדו. את האחריות אפשר לטפח בדרכים מתאימות יותר לגיל: מטלות בבית, פעילות בתנועת נוער, או פרויקט שהתלמידים מנהלים בעצמם בשעות הלימודים. בחטיבת הביניים, שבה המחקר מוצא קשר ברור יותר להישגים, אפשר להתחיל לתת משימות לבית בהדרגה.
לסיכום, בבית הספר היסודי שיעורי הבית גוזלים זמן ומעוררים ויכוחים, אבל כמעט אינם מוסיפים ידע. מוטב שהלמידה תתקיים בכיתה, ושעות אחר הצהריים יוקדשו למשחק, לקריאה להנאה ולמשפחה – שגם מהם ילדים לומדים לא מעט.
(מספר מילים: 298, בלי הכותרת)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("שיעורי הבית מקומם בכיתה") ואינה מעתיקה את ניסוח הנושא.
2. פתיחה – הצגת המחלוקת (שיעורי הבית כחלק מן הלמידה מול ביטולם) והעמדה במפורש: "לדעתי, יש לבטל את שיעורי הבית בבית הספר היסודי".
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – אין תרומה להישגים בגיל הצעיר; ביסוס מן המאמר של נעמה ברקוביץ (סקירות המחקר, הילד שחוזר על טעותו) ודוגמה מוחשית (ילד בכיתה ג' שזקוק למורה).
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – העמקת הפערים: ילד שהוריו פנויים ומשכילים מול ילד שהוריו עובדים עד הערב; מסקנה: "הציון על העבודה מודד את המשפחה".
5. טיעון נגדי והפרכתו ("הכותבת עצמה טוענת... אכן... עם זאת") – הצגת הנימוק המרכזי של המאמר (חינוך לעצמאות) בהגינות, הודאה חלקית והפרכה: ילד שהורה יושב לידו אינו לומד עצמאות; חלופות לגיל (מטלות בבית, תנועת נוער, פרויקט בכיתה); הצעה להתחיל בחטיבת הביניים.
6. סיום – חזרה על העמדה בניסוח חדש ומסקנה מעשית: הלמידה בכיתה, אחר הצהריים למשחק, לקריאה ולמשפחה.
עמידה ברכיבי ההערכה:
העמדה הנגדית (בקצרה): אפשר לטעון שאין לבטל את שיעורי הבית: הם מרגילים את הילד ללמידה עצמאית, לתכנון זמן ולהתמודדות עם קושי (כפי שטוענת ברקוביץ, פסקאות ח–י); הם מאפשרים להורים לראות מה הילד לומד; ובחטיבת הביניים ובתיכון יש להם תרומה גם להישגים. גם עמדה זו מקבלת ניקוד מלא אם היא מנומקת ומודגמת.
טעות נפוצה: לכתוב עמדה "באמצע" ("צריך קצת שיעורי בית") בלי הכרעה. אפשר להודות בחלק מן הטענה הנגדית, אבל העמדה חייבת להיות ברורה מן הפתיחה ועד הסיום. טעות נוספת: לסכם את מאמרה של ברקוביץ במקום לטעון טענה עצמית.
שאלה 14 · מאמר טיעון: חברה ללא כסף מזומן
בשנים האחרונות יותר ויותר תשלומים נעשים בכרטיסי אשראי, בטלפונים ניידים ובאפליקציות, ויש המציעים לוותר כליל על השטרות והמטבעות ולעבור לחברה ללא כסף מזומן.
כתבו מאמר טיעון, ובו הביעו את עמדתכם בנושא. נמקו את דבריכם והדגימו אותם.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 14
המזומן עדיין נחוץ
בשנים האחרונות אנחנו משלמים יותר ויותר בכרטיס אשראי, בטלפון הנייד ובאפליקציות, ויש הקוראים לבטל את השטרות והמטבעות כליל. לדעתי, אסור לוותר על הכסף המזומן: יש לאפשר לכל אדם לבחור אם לשלם במזומן או באמצעי דיגיטלי.
ראשית, חברה ללא מזומנים תפגע באוכלוסיות החלשות. קשישים רבים אינם רגילים להשתמש באפליקציות, ויש אנשים שאין להם חשבון בנק או כרטיס אשראי. סבתא שקונה ירקות בשוק ומשלמת בשטר מכירה כל שקל שיצא מארנקה; אם תיאלץ לשלם בטלפון שאינה יודעת לתפעל, היא תהיה תלויה באחרים בפעולה פשוטה כל כך. גם ילדים לומדים את ערך הכסף בקלות רבה יותר כשהם מחזיקים מטבעות ביד וסופרים אותם. ויש עסקים קטנים, כמו דוכנים בשוק או קיוסק שכונתי, שעמלות כרטיסי האשראי מכבידות עליהם.
שנית, המזומן הוא רשת ביטחון. מערכות התשלום הדיגיטליות תלויות בחשמל, באינטרנט ובשרתים של חברות האשראי. כשמתרחשת תקלה או מתקפת סייבר, הקופות בסופרמרקט נעצרות, ומי שאין לו מזומן אינו יכול לקנות אפילו לחם וחלב. במצב חירום, כמו הפסקת חשמל ממושכת, השטרות שבמגירה עשויים להיות האמצעי היחיד לרכוש מצרכים חיוניים. מי שמחזיק סכום קטן במזומן בבית אינו תלוי במערכת אחת שעלולה לקרוס.
המצדדים בביטול המזומן טוענים כי הוא משמש פושעים ומאפשר להעלים מס, משום שקשה לעקוב אחריו. אכן, זו בעיה אמיתית. עם זאת, הפתרון אינו ביטול גורף, אלא הגבלה של סכומים גדולים. בישראל, למשל, כבר נחקק חוק המגביל תשלומים גדולים במזומן, וכך המדינה נאבקת בהון השחור בלי לפגוע באדם הקונה עיתון בקיוסק. נוסף על כך, גם התשלום הדיגיטלי חשוף לפשיעה – לגניבת פרטים ולהונאות ברשת. ולבסוף, המזומן שומר על פרטיותנו: כל תשלום דיגיטלי נרשם במאגרי מידע, ואילו קנייה במזומן אינה משאירה עקבות.
לסיכום, הנוחות של התשלום הדיגיטלי היא יתרון חשוב, אך אין בה הצדקה לכפות אותו על כולם. על המדינה לשמור על המזומן כאפשרות זמינה, כדי שאיש לא יישאר מאחור וכדי שהכלכלה תוכל להמשיך לתפקד גם ביום שבו המסכים כבים.
(מספר מילים: 289, בלי הכותרת)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מבטאת את העמדה ("המזומן עדיין נחוץ").
2. פתיחה – תיאור התופעה (תשלום בכרטיס, בטלפון ובאפליקציות), הצגת ההצעה לבטל את המזומן והעמדה במפורש: "אסור לוותר על הכסף המזומן".
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – פגיעה באוכלוסיות חלשות; דוגמאות: קשישים, אנשים בלי חשבון בנק, הסבתא בשוק, ילדים הלומדים את ערך הכסף.
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – המזומן כרשת ביטחון; דוגמאות: תקלה או מתקפת סייבר שעוצרות את הקופות, הפסקת חשמל ממושכת.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("המצדדים... טוענים... אכן... עם זאת... נוסף על כך") – הודאה בבעיית הפשיעה וההון השחור והפרכה בשלושה שלבים: פתרון חלופי (הגבלת סכומים גדולים, כפי שנעשה בחוק בישראל), טענה שגם התשלום הדיגיטלי חשוף לפשיעה, ונימוק נוסף – הפרטיות.
6. סיום – סיכום העמדה, מסקנה מעשית (לשמור על המזומן כאפשרות זמינה) ומשפט מסכם ציורי ("ביום שבו המסכים כבים").
עמידה ברכיבי ההערכה:
העמדה הנגדית (בקצרה): אפשר לטעון שיש לעבור לחברה ללא מזומנים: הדבר מקשה על העלמת מס, על הלבנת הון ועל שוד; התשלום הדיגיטלי מהיר ונוח ומאפשר מעקב אחר ההוצאות; ואת הקשישים אפשר ללוות בהדרכה ובאמצעים פשוטים (כמו כרטיס נטען). גם עמדה זו לגיטימית אם היא מנומקת ומודגמת.
טעות נפוצה: לכתוב חיבור כללי על "הטכנולוגיה בחיינו" בלי להתמקד בשאלה שבנושא – ביטול המזומן. טעות נוספת: להסתפק בטענות בלי דוגמאות מוחשיות, או להציג נתונים מומצאים כעובדות.