מתכונת 4 בלשון ובעברית (שאלון 011282) - פתרון מלא
הבנה והבעה (נבחנים חיצוניים) · שאלון 011282 · במבנה של הבגרות · 15 שאלות · שעתיים
מבחן מתכונת בלשון במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
עברית: הבנה, הבעה ולשון
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון – הבנת הנקרא – 60 נקודות
פרק שני – הבעה בכתב – 40 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: אין.
ד. הוראה מיוחדת: יש לקרוא את המאמרים שבנספח ולענות על השאלות בגוף שאלון זה, לפי ההוראות.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק ראשון – הבנת הנקרא (60 נקודות)
ההוראות לחלק זה
קראו את המאמרים 1–2 שבנספח המצורף, וענו על כל השאלות 1–13.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
שאלה 1 · הטענה המרכזית של מאמר 1
מהי טענתו המרכזית של כותב מאמר 1?
הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) מנהג הטיפ נולד בבתי האצולה באירופה, ובארצות הברית הוא הפך לחלק משכרם של העובדים.
(2) תרבות הטיפים של ימינו פוגעת בעובדים ובלקוחות, ומשחררת את המעסיקים מחובתם לשלם שכר הוגן.
(3) הטיפ הוא תמריץ חשוב, המעודד את נותני השירות להשתדל ומאפשר ללקוחות לתגמל שירות טוב.
(4) מסכי התשלום הדיגיטליים מפעילים על הלקוחות לחץ חברתי לתת טיפ גבוה מן המקובל.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
(2) תרבות הטיפים של ימינו פוגעת בעובדים ובלקוחות, ומשחררת את המעסיקים מחובתם לשלם שכר הוגן.
מהי טענה מרכזית? הרעיון שכל חלקי המאמר משרתים אותו – לא פרט מפסקה אחת.
איך מוצאים: הכותב מצהיר על עמדתו בפסקה ב: "במאמר זה אבקש לטעון כי תרבות הטיפים, כפי שהיא נוהגת כיום, פוגעת בעובדים, מביכה את הלקוחות ומשחררת את המעסיקים מאחריותם הבסיסית – לשלם שכר הוגן". גוף המאמר מפרט בדיוק את שלושת הרכיבים האלה: הפגיעה בעובדים (פסקה ז), המבוכה של הלקוחות (פסקות ח–ט), והאחריות שהועברה מן המעסיק אל הלקוח (פסקות ה–ו); הסיום מציע להחזיר את האחריות למעסיקים (פסקות יג–יד).
פסילת המסיחים:
(1) – זה רקע היסטורי מפסקה ג בלבד, ולא העמדה שהכותב מבקש לשכנע בה.
(3) – זו הטענה הנגדית, שהכותב מציג כדי להפריך אותה: "הנימוק הזה קלוש" (פסקה י).
(4) – זה פרט נכון מפסקה ט, אך הוא רק דוגמה להחרפת הבעיה, ולא הטענה הכוללת.
טעות נפוצה: לבחור (4) משום שהמסכים מתוארים בהרחבה ובאופן ציורי. פרט בולט אינו בהכרח הטענה המרכזית.
שאלה 2 · "טיפ של תודה" ו"טיפ של שכר"
במאמר 1 יש הבחנה בין "טיפ של תודה" ובין "טיפ של שכר".
לפניכם טבלה המציגה השוואה בין שני הדגמים. השלימו את הטבלה.
| הקריטריונים | "טיפ של תודה" | "טיפ של שכר" |
|---|---|---|
| התקופה | ||
| מקור הפרנסה של העובד | ||
| גובה הטיפ והציפייה לו |
כיצד יש להבין את מעשה הנתינה של טיפ בעולם של "טיפ של תודה", וכיצד יש להבין אותו בעולם של "טיפ של שכר"?
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
| הקריטריונים | "טיפ של תודה" | "טיפ של שכר" |
|---|---|---|
| התקופה | העבר – הדגם הישן, שאפיין את רוב העולם במשך דורות (ועדיין נהוג במדינות רבות) | ימינו – הדגם שהשתלט על ענף ההסעדה, בעיקר מאז התפשט המנהג בארצות הברית |
| מקור הפרנסה של העובד | שכר מלא מן המעסיק, שממנו העובד התפרנס | שכר קבוע נמוך (לעיתים אף נמוך משכר המינימום הרגיל); עיקר ההכנסה בא מכיסם של הלקוחות |
| גובה הטיפ והציפייה לו | סכום קטן ולא צפוי מראש, ניתן רק על שירות יוצא דופן; מי שלא נתן לא נחשב קמצן | סכום קבוע ומצופה – כעשרה עד חמישה־עשר אחוזים מן החשבון בישראל, ובארצות הברית יותר; מי שלא נותן נוטל מן העובד חלק משכרו |
ניקוד: נקודה לכל תא (6 תאים). בכל תא כותבים מידע מן המאמר בניסוח קצר, ולא מעתיקים פסקה שלמה.
היכן במאמר:
איך עובדים עם טבלת השוואה: לכל קריטריון מחפשים את שני הצדדים, כך שבכל שורה יש ניגוד ברור: עבר/הווה, שכר מלא/שכר נמוך ותלות בלקוח, מתנה קטנה ולא צפויה/סכום קבוע ומצופה.
טעות נפוצה: לערבב בין השורות – למשל לכתוב בשורת "מקור הפרנסה" את אחוזי הטיפ, ששייכים לשורה השלישית; או לכתוב בשורת התקופה "בעבר" בלי לפרט דבר.
סעיף ב
בעולם של "טיפ של תודה" הטיפ הוא מתנה: מחווה אישית וחופשית, שבה הלקוח בוחר להביע הערכה לעובד שהשקיע מעבר למצופה ממנו. הלקוח רשאי לתת או לא לתת, משום שהעובד כבר מקבל שכר מלא ממעסיקו.
בעולם של "טיפ של שכר" הטיפ הוא תשלום בעד עבודה שכבר נעשתה – חלק מן השכר עצמו. לכן מי שאינו נותן טיפ אינו רק חוסך מחמאה, אלא נוטל מן העובד חלק משכרו. הלקוח כמעט אינו חופשי לבחור, והנתינה הופכת ל"נדיבות כפויה": נתינה שאי אפשר לסרב לה בלי להרגיש אשם.
היכן: פסקה ו: "בעולם של 'טיפ של תודה' הטיפ הוא מתנה: מחווה אישית וחופשית, שבה הלקוח מביע הערכה לעובד שהשקיע מעבר למצופה ממנו. בעולם של 'טיפ של שכר' הטיפ הוא תשלום בעד עבודה שכבר נעשתה, ומי שאינו נותן אותו אינו רק חוסך מחמאה – הוא נוטל מן העובד חלק משכרו".
מבנה התשובה: שני חלקים, כל אחד מנוסח במילים שלכם:
1. טיפ של תודה – מה הטיפ (מתנה, מחווה חופשית) ולמה (העובד כבר מתפרנס משכר מלא, והטיפ מבטא הערכה לשירות יוצא דופן).
2. טיפ של שכר – מה הטיפ (תשלום, חלק מן השכר) ומה המשמעות (מי שאינו נותן פוגע בפרנסת העובד, ולכן הנתינה אינה חופשית באמת).
ההבדל העקרוני: אותו מעשה – השארת כסף בסוף הארוחה – מקבל משמעות הפוכה: בדגם הישן זו בחירה, ובדגם החדש זו חובה. מכאן כותרת המאמר, "נדיבות כפויה".
טעות נפוצה: לכתוב רק "בטיפ של שכר חייבים לתת" בלי להסביר מדוע (משום שהטיפ הוא חלק משכרו של העובד).
שאלה 3 · השפעת תרבות הטיפים על העובדים
על פי מאמר 1, הסבירו כיצד תרבות הטיפים משפיעה על העובדים.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
תרבות הטיפים פוגעת בעובדים בכמה דרכים. ראשית, הכנסתם אינה יציבה: ערב גשום, ביטול של אירוע או לקוח במצב רוח רע עלולים לקצץ את שכרם בחצי, והם אינם יכולים לדעת מראש כמה ירוויחו בסוף החודש.
שנית, הם תלויים בחסדיהם של זרים, ולכן נאלצים להתרפס לפני הלקוחות, לבלוע הערות פוגעניות ולחייך גם כשהם מושפלים. נוסף על כך, הם חשופים לאפליה: גובה הטיפ תלוי לא פעם במראה החיצוני של העובד, בגילו או במבטא שלו יותר מאשר באיכות עבודתו.
לבסוף, נוצר פער בין העובדים עצמם: הטבחים ושוטפי הכלים, שאינם פוגשים את הלקוח, לרוב אינם זוכים בטיפ, אף שהם עובדים קשה לא פחות מן המלצרים.
התשובה המלאה מציגה לפחות שתי השפעות, כל אחת עם הסבר (ולא רשימת מילים). כולן בפסקה ז:
1. הכנסה לא יציבה: "הכנסתם אינה יציבה: ערב גשום, ביטול של אירוע גדול או לקוח במצב רוח רע עלולים לקצץ את שכרם בחצי".
2. תלות והשפלה: "הם תלויים בחסדיהם של זרים, ולכן נאלצים לעיתים להתרפס לפני הלקוחות, לבלוע הערות פוגעניות ולחייך גם כשהם מושפלים".
3. אפליה: "גובה הטיפ תלוי לא פעם במראה החיצוני של העובד, בגילו או במבטא שלו יותר מאשר באיכות השירות".
4. פער בין העובדים: "הטבחים ושוטפי הכלים... אינם פוגשים את הלקוח, ולכן לרוב גם אינם זוכים בטיפ".
אפשר להוסיף מפסקה י: העובד "נענש" בערב רע "על דברים שאין לו עליהם שום שליטה".
איך מוצאים: השאלה עוסקת בעובדים. משפט הפתיחה של פסקה ז מסמן זאת במפורש: "המחיר הכבד ביותר של הדגם הזה מוטל על העובדים".
טעות נפוצה: לכתוב על המבוכה של הלקוחות (פסקה ח) – זו השפעה על הלקוח, לא על העובד.
שאלה 4 · דרכי ההתמודדות שמציע הכותב
כיצד כותב מאמר 1 מציע להתמודד עם הבעיות שיצרה תרבות הטיפים?
◂ פתרון מלא לשאלה 4
הכותב מציע כמה דרכים:
הכותב מדגיש שאין כוונתו לקמצנות או לביטול ההוקרה: מילה טובה ותשורה קטנה לעובד שהתאמץ במיוחד יהיו תמיד במקומן – אך שכרו של העובד הוא חובת המעסיק.
היכן:
איך מוצאים: במאמר עמדה הפתרון בא לרוב אחרי שאלה מנחה. כאן השאלה היא פסקה יא ("מה אפשר לעשות, אם כן, כדי לתקן את העיוותים...?"), והפתרונות מופיעים בפסקה יג.
לתשובה מלאה: שתי דרכים לפחות, מוסברות. אפשר להוסיף את ההסתייגות של הכותב ("אין בכוונתי לקרוא לקמצנות", פסקה יג) כדי להראות שהוא אינו מבטל את הכרת התודה, אלא מבקש להפריד בינה ובין השכר.
טעות נפוצה: לענות בפתרון של מאמר 2 (הביסטרו בחיפה) – השאלה עוסקת במאמר 1 בלבד.
שאלה 5 · הטיפ בעבר ובימינו
על פי מאמר 1, מהו ההבדל בין האופן שבו ניתן טיפ בעבר ובין האופן שבו הוא מבוקש בימינו?
לפניכם נוסח של מסך תשלום.
(במסגרת)
הצוות שלנו עושה הכול בשבילכם!
כמה תרצו להוסיף לצוות?
[ 18% ] [ 22% ] [ 25% ]
סכום אחר
ללא טיפ (באותיות קטנות, בתחתית המסך)
(מסך תשלום בדלפק של בית קפה בשירות עצמי – דוגמה)
על פי מאמר 1, הסבירו כיצד מסך תשלום זה מנסה להשפיע על הלקוח.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
בעבר נתן הלקוח טיפ במזומן, בסוף הארוחה, אחרי שכבר קיבל את השירות ויכול היה להעריך אותו. ההחלטה אם לתת וכמה לתת הייתה שלו, והיא נעשתה בצנעה.
ואילו בימינו, עם המעבר לתשלום דיגיטלי, מסובבים אל הלקוח את מסך התשלום כבר בדלפק – לפעמים עוד לפני שקיבל את השירות, ואף במקומות שבהם הוא משרת את עצמו. על המסך מוצגים שיעורי טיפ קבועים מראש, גבוהים מן המקובל, האפשרות "ללא טיפ" מוסתרת באותיות קטנות, והקופאי רואה מה הלקוח בוחר. כך הבחירה החופשית מתחלפת בלחץ חברתי.
היכן: פסקה ט: "בעבר נתן הלקוח טיפ במזומן, בסוף הארוחה, אחרי שכבר קיבל את השירות ויכול היה להעריך אותו. ההחלטה הייתה שלו, והיא נעשתה בצנעה. כיום, עם המעבר לתשלום דיגיטלי, מסובבים אליו את מסך התשלום כבר בדלפק – לפעמים עוד לפני שקיבל דבר... על המסך מופיעים שיעורים קבועים מראש... האפשרות 'ללא טיפ' מוצגת באותיות קטנות בתחתית. הקופאי עומד מולו ורואה מה הוא בוחר".
מבנה תשובת השוואה: מציגים את שני הצדדים לפי אותם קריטריונים – מתי ניתן הטיפ (אחרי השירות / לפניו), מי מחליט על הסכום (הלקוח / שיעורים קבועים מראש), ובאיזה אופן (בצנעה / מול עיני הקופאי) – ומחברים במילת ניגוד: "בעבר... ואילו בימינו...". סימני הניגוד בטקסט: "בעבר" – "כיום".
טעות נפוצה: לתאר רק את מסכי התשלום של ימינו ולהשאיר את ההשוואה "פתוחה", או לענות על ההבדל בין "טיפ של תודה" ל"טיפ של שכר" (שאלה 2) במקום על אופן מתן הטיפ.
סעיף ב
המסך מפעיל על הלקוח לחץ לתת טיפ גבוה, ואינו מותיר לו בחירה חופשית באמת. הוא מציג שיעורי טיפ קבועים מראש, הגבוהים מן המקובל (18%–25%, בעוד שבישראל מקובל עשרה עד חמישה־עשר אחוזים), ואילו האפשרות "ללא טיפ" כתובה באותיות קטנות בתחתית, כאילו אינה אפשרות לגיטימית. המשפט "הצוות שלנו עושה הכול בשבילכם!" מעורר אצל הלקוח רגשי אשמה, אף שבבית קפה בשירות עצמי הוא אוסף את הקפה בעצמו, והשאלה מוצגת לו עוד לפני שקיבל את השירות. מכיוון שהמסך מוצג בדלפק, מול הקופאי שרואה מה הלקוח בוחר, הלחץ החברתי גובר – וכך נוצרת "נדיבות כפויה".
שלב 1 – מה יש במסך: משפט פתיחה רגשי ("עושה הכול בשבילכם!"); שלוש אפשרויות בולטות של אחוזים גבוהים; "ללא טיפ" באותיות זעירות בתחתית; ההקשר – דלפק של בית קפה בשירות עצמי.
שלב 2 – הקישור למאמר 1: פסקה ט: "מסובבים אליו את מסך התשלום כבר בדלפק – לפעמים עוד לפני שקיבל דבר, ואפילו במקומות שבהם הוא אוסף בעצמו את הקפה שלו. על המסך מופיעים שיעורים קבועים מראש, הגבוהים מן המקובל, ואילו האפשרות 'ללא טיפ' מוצגת באותיות קטנות בתחתית. הקופאי עומד מולו ורואה מה הוא בוחר, והלחץ החברתי עושה את השאר". ופסקה ה: "בישראל מקובל להוסיף... עשרה עד חמישה־עשר אחוזים".
שלב 3 – ההסבר: המסך אינו שואל אם הלקוח רוצה לתת, אלא כמה – וכך הופך את הטיפ לברירת מחדל; העיצוב והנוכחות של הקופאי מנצלים את החשש להיראות קמצן (פסקה ח).
לתשובה מלאה: תיאור שני אמצעים לפחות שבמסך + קישור לדברי הכותב בפסקה ט.
טעות נפוצה: לתאר את המסך בלי לקשר אותו למאמר 1, או לכתוב שהוא "נותן ללקוח חופש בחירה כי יש אפשרות 'סכום אחר'" – המאמר מראה שהעיצוב נועד לכוון את הבחירה.
שאלה 6 · הלקוח בין אורח למעסיק
"הטיפ מטיל על הלקוח שני תפקידים סותרים: להיות אורח וגם מעסיק"
(מאמר 1, פסקה יב).
הסבירו מהי הסתירה בין שני התפקידים.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
כאורח הלקוח בא לנוח וליהנות: הוא מבקש יחס חם וארוחה טובה, בלי לחשוב על חשבונות. כמעסיק הוא נדרש לשפוט את עבודתו של אדם זר ולקבוע, בתוך שניות ספורות, כמה ירוויח העובד באותו ערב. שני התפקידים סותרים זה את זה: מי שבא להירגע ולחגוג אינו רוצה לשאת באחריות לשכרו של אדם אחר, ומי שקובע שכר של אדם אחר אינו יכול באמת להירגע. למשל, מי שבא לחגוג יום הולדת אינו רוצה להיות "מנהל משאבי אנוש". לכן, כל עוד הלקוח נקרע בין שני התפקידים, איש מן הצדדים – לא הלקוח ולא העובד – אינו מרוצה.
היכן: פסקה יב: "כאורח הוא בא לנוח וליהנות, ומבקש יחס חם וארוחה טובה בלי לחשוב על חשבונות. כמעסיק הוא נדרש לשפוט את עבודתו של אדם זר ולקבוע, בתוך שניות ספורות, כמה ירוויח באותו ערב. מי שבא לחגוג יום הולדת אינו רוצה להיות מנהל משאבי אנוש, ומי שקובע את שכרו של אדם אחר אינו יכול באמת להירגע".
מבנה התשובה: (1) מה מצופה מן האורח; (2) מה מצופה מן המעסיק; (3) למה הם סותרים – זה עיקר השאלה; (4) דוגמה (יום ההולדת).
הקשר לטענת המאמר: הסתירה נוצרת משום שבדגם "טיפ של שכר" הועבר אל הלקוח תפקיד שהיה צריך להיות של המעסיק (פסקה ה: הלקוח הופך "לשותף בתשלום המשכורת").
טעות נפוצה: לתאר כל תפקיד לחוד בלי להסביר מדוע אי אפשר למלא את שניהם בבת אחת.
שאלה 7 · הפתרון המוצע במאמר 2
במאמר 1, בפסקה יא, כתוב: "מה אפשר לעשות, אם כן, כדי לתקן את העיוותים שיצרה תרבות הטיפים...?"
מהו הפתרון המוצע במאמר 2 לכמה מן הבעיות הנובעות מתרבות הטיפים?
◂ פתרון מלא לשאלה 7
הפתרון במאמר 2 הוא ביטול הטיפים והכללת השירות במחיר: ביסטרו בחיפה הודיע שהוא מפסיק לקבל טיפים, העלה את המחירים בכחמישה־עשר אחוזים וכתב בתפריט "המחירים כוללים שירות". כל ההכנסה הנוספת מועברת לשכר הצוות: המלצרים, הטבחים ושוטפי הכלים מקבלים שכר שעתי קבוע וגבוה מבעבר, ומתחלקים ברווחים בסוף כל רבעון; ומי שבכל זאת משאיר טיפ – הכסף עובר לקופה משותפת של כל הצוות.
פתרון זה מתמודד עם כמה מן הבעיות שמתוארות במאמר 1: הכנסת העובדים נעשית יציבה ואינה תלויה במצב הרוח של הלקוחות או במזג האוויר; הפער בין המלצרים לעובדי המטבח נסגר; והלקוח אינו נקלע עוד לחישוב מביך בסוף הארוחה. עם זאת, זה פתרון של מסעדה אחת, והוא אינו משנה את הנוהג בענף כולו ואינו עוסק במסכי התשלום שבבתי הקפה ובדוכנים.
היכן במאמר 2: פסקה א: "מפסיק לקבל טיפים... 'המחירים כוללים שירות. אין צורך להשאיר טיפ', והמחירים עצמם עלו בכחמישה־עשר אחוזים"; פסקה ב: "כל ההכנסה הנוספת מועברת לשכר הצוות... שכר שעתי קבוע, גבוה מבעבר"; פסקה ג: הטיפים שבכל זאת נשארים עוברים "לקופה המשותפת של כל הצוות".
הקישור למאמר 1: הפתרון של הביסטרו מיישם בדיוק את מה שהכותב מציע בפסקה יג: "המחיר שבתפריט צריך לכלול את השירות... והעובדים – במטבח ובאולם כאחד – צריכים לקבל שכר מלא והוגן". הוא עונה על חוסר היציבות (מאמר 1, פסקה ז; ובדברי קרמר: "לא רציתי שהשכר... ייקבע לפי מצב הרוח של הלקוחות או לפי מזג האוויר"), על הפער בין העובדים ("מי שעומד ליד הכיריים עובד קשה בדיוק כמו מי שמגיש את המנה") ועל המבוכה של הלקוח (פסקה ד: "פתאום אין רגע מביך בסוף הארוחה").
למה "לכמה מן הבעיות": זו יוזמה של עסק אחד, ולא חוק; היא אינה פותרת את הלחץ של מסכי התשלום (מאמר 1, פסקה ט) ואת הנוהג בענף כולו.
לתשובה מלאה: מהו הפתרון (מחיר כולל שירות, ביטול הטיפ) + כיצד הוא מתבצע (העברת ההכנסה לשכר קבוע של כל הצוות). הקישור לבעיות שבמאמר 1 מחזק את התשובה.
טעות נפוצה: לכתוב את הפתרונות של מאמר 1 (חקיקה, איסור על מסכים) – השאלה מבקשת את הפתרון של מאמר 2.
שאלה 8 · משמעות הכותרת "החשבון השלם"
כותרת מאמר 2 היא "החשבון השלם".
הסבירו מה מייצג "החשבון השלם".
◂ פתרון מלא לשאלה 8
"החשבון השלם" מייצג חשבון שכולל את כל עלות הארוחה, גם את השירות, כך שהלקוח אינו נדרש להוסיף דבר בסוף הארוחה ואינו נקלע לחישוב מביך. אבל הכותרת מייצגת גם חשבון הוגן ו"שלם" מבחינה מוסרית: המחיר משקף את העלות האמיתית, והוא דואג לכל אנשי הצוות – גם לטבחים ולשוטפי הכלים, ולא רק למלצרים – ולשכר יציב שאינו תלוי במצב רוחם של הלקוחות. כלומר, הכותרת מסמלת את רעיון המחיר הכולל שירות, שבו "חשבון אחד" מכסה את הכול ושומר על כבוד כולם.
היכן: פסקה א: "המחירים כוללים שירות. אין צורך להשאיר טיפ"; פסקה ד, בדברי הסועדת: "אני מקבלת חשבון אחד, ויודעת שהוא מכסה את הכול – גם את מי שבישל לי".
פרשנות הכותרת – משמעות כפולה:
1. שלם = כולל הכול: החשבון אינו חסר דבר; אין "תוספת רשות" בסוף (השוו למאמר 1, פסקה ה: "המחיר שבתפריט אינו המחיר האמיתי").
2. שלם = הוגן, ישר: החשבון מכסה גם את "מי שבישל", כלומר הוא הוגן כלפי כל העובדים. ("שלם" במשמעות של תמים וישר, כמו "לב שלם".)
לתשובה מלאה: (1) מה מייצג החשבון – מחיר שכולל את השירות, בלי טיפ; (2) הרעיון הכללי – הגינות כלפי הצוות כולו וסוף למבוכת הלקוח.
טעות נפוצה: לכתוב רק "חשבון ששולם במלואו" – הכותרת אינה עוסקת בכך שהלקוח שילם את החוב, אלא בכך שהמחיר כולל כבר את כל מה שמגיע לעובדים.
שאלה 9 · פירוש המילה כפויה
לפניכם כותרת מאמר 1, ובה מילה מודגשת.
"נדיבות כפויה"
מה פירוש המילה "כפויה"? הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) כפוית טובה, שאינה מכירה תודה
(2) שנעשית מתוך אילוץ, ולא מרצון חופשי
(3) שנעשית בהפגנתיות, לעיני כול
(4) שנעשית בסתר, בצנעה
◂ פתרון מלא לשאלה 9
(2) שנעשית מתוך אילוץ, ולא מרצון חופשי
הפירוש: "כפויה" – שנכפתה על האדם, שנעשית בכפייה ולא מרצונו (מן השורש כ־פ־ה, כמו "כפייה", "לכפות").
הקשר במאמר: הכותב מסביר את הכותרת בפסקה ו: "הלקוח כמעט אינו חופשי עוד לבחור, וזו הנדיבות הכפויה שבכותרת: נתינה שאי אפשר לסרב לה בלי להרגיש אשם"; ובסיום (פסקה יד): "נדיבות אמיתית אפשר לעודד, אבל אי אפשר לכפות אותה". הכותרת היא צירוף סותר (אוקסימורון): נדיבות היא מטבעה נתינה מרצון, ולכן "נדיבות כפויה" כבר אינה נדיבות.
פסילת המסיחים: (1) "כפוי טובה" הוא צירוף אחר – אדם שאינו מכיר תודה; הדמיון בצליל מטעה. (3) הפגנתיות – זו "ראוותנות", לא כפייה. (4) בסתר – ההפך מן הלחץ הגלוי שמתואר במאמר (הקופאי "רואה מה הוא בוחר").
טעות נפוצה: לבחור (1) בגלל הצירוף המוכר "כפוי טובה".
שאלה 10 · משמעות הביטוי מן השפה ולחוץ
לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגש ביטוי.
"ו'התודה' הנלווית אליו היא לא פעם מן השפה ולחוץ" (פסקה ח).
מה משמעות הביטוי "מן השפה ולחוץ"? הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) נאמרת בקול רם, כך שכולם שומעים
(2) נאמרת בשפה זרה, שאינה מובנת לכולם
(3) נאמרת רק כלפי חוץ, בלי כוונה אמיתית
(4) נאמרת בהיסוס, מתוך מבוכה
◂ פתרון מלא לשאלה 10
(3) נאמרת רק כלפי חוץ, בלי כוונה אמיתית
הפירוש: "מן השפה ולחוץ" – דברים שנאמרים בפה (ב"שפתיים") אך אינם יוצאים מן הלב; הצהרה ריקה, לא כנה.
בדיקה במשפט: "רבים נותנים את הטיפ לא מתוך הכרת טובה אלא מתוך חשש להיראות קמצנים, ו'התודה' הנלווית אליו היא לא פעם מן השפה ולחוץ" (פסקה ח). הניגוד "לא מתוך הכרת טובה אלא מתוך חשש" מלמד שהתודה אינה אמיתית. גם המירכאות סביב "התודה" רומזות שאין זו תודה של ממש.
פסילת המסיחים: (1) קול רם – עניין של עוצמה, לא של כנות. (2) "שפה" כאן היא שפת הפה (שפתיים), לא לשון (עברית, אנגלית). (4) היסוס ומבוכה אמנם מתוארים בפסקה, אך אינם פירוש הביטוי.
טעות נפוצה: להבין "שפה" במשמעות של לשון ולבחור (2).
שאלה 11 · משמעות הביטוי חרב פיפיות
לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגש ביטוי.
"הטיפ הוא אפוא חרב פיפיות" (פסקה י).
מה משמעות הביטוי "חרב פיפיות"? הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) כלי נשק עתיק ומסוכן
(2) ויכוח חריף בין שני צדדים
(3) דבר שעשוי להועיל, אך גם להזיק למי שנעזר בו
(4) פתרון מהיר וחד לבעיה מסובכת
◂ פתרון מלא לשאלה 11
(3) דבר שעשוי להועיל, אך גם להזיק למי שנעזר בו
הפירוש: "חרב פיפיות" – חרב שיש לה שני להבים חדים ("פיות"); בהשאלה: דבר שיש לו שני צדדים, שעשוי לפגוע גם במי שמשתמש בו.
ההקשר מגדיר את הביטוי: מיד אחריו הכותב מסביר: "בערב טוב הוא מתגמל את העובד, ובערב רע הוא מעניש אותו על דברים שאין לו עליהם שום שליטה" (פסקה י). כלומר, הטיפ שנועד להיטיב עם העובד עלול לפגוע בו.
פסילת המסיחים: (1) הפירוש המילולי, ולא המשמעות בהקשר – המאמר אינו עוסק בנשק. (2) ויכוח חריף – אין בו רעיון של תועלת ונזק בבת אחת. (4) "חד" מזכיר חרב, אך המשמעות אינה פתרון.
טעות נפוצה: לבחור את הפירוש המילולי (1).
שאלה 12 · מילה חלופית לקלוש
לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגשת מילה.
"הנימוק הזה קלוש" (פסקה י).
הציעו מילה שיכולה להחליף את המילה המודגשת במשפט. ______
◂ פתרון מלא לשאלה 12
חלש (גם: רופף / דל / לא משכנע / חסר בסיס)
הפירוש: "קלוש" – חלש, דל, שאין בו ממש. "נימוק קלוש" = נימוק שאינו משכנע ואינו עומד במבחן.
הצבה במשפט: "הנימוק הזה חלש" – המשפט שומר על משמעותו.
ההקשר: הכותב מציג את טענת מצדדי הטיפים (הטיפ כתמריץ לשירות טוב) ופוסל אותה מיד: גובה הטיפ תלוי בגורמים שאינם קשורים לשירות, וביפן השירות מוקפד גם בלי טיפים (פסקה י). כלומר, "קלוש" מסמן את תחילת ההפרכה.
שימו לב לצורה: המילה המודגשת היא שם תואר ביחיד זכר (מתאים ל"הנימוק"). לכן התחליף צריך להיות באותה צורה: "חלש", "רופף" – ולא "חולשה" או "להיחלש".
טעות נפוצה: לכתוב "שגוי" או "שקרי" – הכותב אינו טוען שהנימוק כוזב, אלא שאין בו כוח שכנוע מספיק.
שאלה 13 · פירוש המילה להתרפס
לפניכם משפט ממאמר 1, ובו מודגשת מילה.
"הם תלויים בחסדיהם של זרים, ולכן נאלצים לעיתים להתרפס לפני הלקוחות" (פסקה ז).
מה פירוש המילה "להתרפס" במשפט זה? הקיפו את התשובה הנכונה.
(1) להתחנף ולהשפיל את עצמם
(2) להתגעגע ולהיאחז בעבר
(3) להתלונן ולמחות
(4) להתרחק ולהסתגר
◂ פתרון מלא לשאלה 13
(1) להתחנף ולהשפיל את עצמם
הפירוש: "התרפס" – הקטין את עצמו והתחנף לפני מי שיש לו כוח עליו, כדי לזכות בחסדו.
ההקשר: "הם תלויים בחסדיהם של זרים, ולכן נאלצים לעיתים להתרפס לפני הלקוחות, לבלוע הערות פוגעניות ולחייך גם כשהם מושפלים" (פסקה ז). התלות ("בחסדיהם של זרים") מסבירה את הצורך להתחנף, והמשך המשפט ("לבלוע הערות פוגעניות", "מושפלים") מחזק את משמעות ההשפלה העצמית.
פסילת המסיחים: (2) "להתגעגע ולהיאחז בעבר" – זה פירוש של "להתרפק", מילה הדומה בצליל אך שונה במשמעות. (3) להתלונן – ההפך מן ההתנהגות המתוארת: העובדים "בולעים" את ההערות ואינם מוחים. (4) להתרחק – העובדים דווקא נאלצים לרַצות את הלקוחות, לא להסתגר מפניהם.
טעות נפוצה: לבלבל בין "להתרפס" ובין "להתרפק" ולבחור (2).
פרק שני – הבעה בכתב (40 נקודות)
ההוראות לחלק זה
בחרו באחד מן הנושאים 14–15, וכתבו עליו מאמר בהיקף של כ־300 מילים לפי ההוראות.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.
תוכלו לכתוב טיוטה בעמודים 10–11.
שאלה 14 · מאמר טיעון: דירוג נותני שירות על ידי הלקוחות
דירוג נותני שירות על ידי הלקוחות
בשנים האחרונות אפליקציות ואתרים רבים מבקשים מן הלקוחות לדרג בכוכבים את מי שנתן להם שירות – נהגי מוניות, שליחים, מלצרים, טכנאים ונציגי שירות. במקומות רבים הדירוגים משפיעים על שכרם של נותני השירות ואף על המשך העסקתם. יש הרואים בדירוג כלי חשוב לשיפור השירות, ויש הטוענים כי הוא פוגע בעובדים.
כתבו מאמר טיעון, והביעו בו את דעתכם בנוגע לדירוג נותני שירות על ידי הלקוחות. נמקו את דבריכם, והדגימו אותם.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 14
הכוכבים אינם שופטים הוגנים
נסיעה במונית שהוזמנה באפליקציה, משלוח של ארוחה, שיחה עם נציג שירות – כמעט כל שירות מסתיים כיום בבקשה לדרג את מי שנתן אותו. הדירוגים האלה משפיעים על שכרם של נותני השירות ולעיתים אף על המשך העסקתם. יש הרואים בכך כלי לשיפור השירות, אך לדעתי אין להשאיר בידי הלקוחות את ההכרעה בגורלם של העובדים, ויש להגביל את השימוש בדירוגים.
ראשית, הדירוג אינו מודד את איכות העבודה. לקוח שהמשלוח שלו התעכב בגלל פקק תנועה או בגלל עומס במטבח עלול להעניק לשליח כוכב אחד, אף שהשליח עשה את המוטל עליו. אבנר שגיא טוען במאמרו "נדיבות כפויה" כי גובה הטיפ תלוי במצב רוחו של הלקוח ובמזג האוויר יותר מאשר בשירות עצמו. הדירוג בכוכבים סובל מאותה בעיה בדיוק: הוא משקף את תחושותיו של הלקוח ברגע מסוים, ולא את מאמציו של העובד.
שנית, הדירוג פותח פתח לאפליה ולהשפלה. לקוחות עלולים לדרג עובד בציון נמוך בשל מבטאו, מראהו או גילו, והעובד אינו יכול לערער על כך. משום כך נותני שירות רבים חיים בפחד מתמיד ונאלצים לרצות כל לקוח, גם כשהוא מעליב אותם. נהג שיודע שכמה כוכבים בודדים עלולים לגרום להרחקתו מן האפליקציה לא יעז להעיר לנוסע שמתנהג בגסות.
מצדדי הדירוג טוענים שהוא מעודד את העובדים להשתדל ומאפשר ללקוחות לבחור בעלי מקצוע אמינים. אכן, ללקוח חשוב לדעת אם הטכנאי שיגיע לביתו מקצועי והגון. עם זאת, את המידע הזה אפשר להשיג בדרכים הוגנות יותר: מדדים עובדתיים, כמו עמידה בזמנים, ותלונות כתובות שמנהל בודק לפני שהוא מחליט. כך נשמרת האפשרות לשפר את השירות, בלי להפקיר את העובד לשיפוטם החפוז של זרים.
לסיכום, הדירוג בכוכבים נראה כלי פשוט ודמוקרטי, אך בפועל הוא מעניק ללקוחות סמכות של מעסיקים, בלי אחריות ובלי שיקול דעת. לכן יש לקבוע שדירוג לבדו לא יוכל להשפיע על שכרו של עובד או על המשך העסקתו. שירות טוב נבנה מתוך כבוד הדדי, ולא מתוך פחד מכוכב אחד.
(מספר מילים: 288, בלי הכותרת)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("הכוכבים אינם שופטים הוגנים"), ולא כהעתקת שם הנושא.
2. פתיחה – הצגת התופעה בדוגמות מוכרות (מונית, משלוח, נציג שירות), הצגת המחלוקת והעמדה במפורש: אין להשאיר בידי הלקוחות את ההכרעה בגורל העובדים, ויש להגביל את הדירוגים.
3. נימוק ראשון + דוגמה ("ראשית") – הדירוג אינו מודד את איכות העבודה; דוגמת השליח שהתעכב בפקק; ביסוס על מאמר 1 (הטיפ תלוי במצב הרוח ובמזג האוויר – פסקות ז, י).
4. נימוק שני + דוגמה ("שנית") – אפליה והשפלה; דוגמת הנהג שאינו מעז להעיר לנוסע גס.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מצדדי... טוענים... אכן... עם זאת") – הצגה הוגנת של טענת שיפור השירות והבחירה המושכלת, הודאה חלקית בה והפרכה: אפשר להשיג את המידע בדרכים הוגנות יותר.
6. סיום ("לסיכום") – חזרה על העמדה והצעה מעשית (דירוג לבדו לא ישפיע על שכר והעסקה), בלי נימוק חדש.
מילות קישור: אך (ניגוד); ראשית, שנית (מנייה); אף ש (ויתור); כי (טענה); משום כך (תוצאה); אכן... עם זאת (ויתור והסתייגות); כמו (הדגמה); כך (תוצאה); לכן (מסקנה); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת. פתיחה וסיום – הפתיחה מציגה את הסוגיה ואת העמדה, והסיום מחזק אותה בלי להוסיף נימוק חדש. מודעות לנמען – הנושא מוצג כך שקורא שלא ראה את השאלון יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים. ארגון – חמש פסקות ברורות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג; אוצר מילים מדויק; פיסוק נכון – נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט; כתיב מלא תקני.
כתיבה בזיקה למקורות: הנושא קשור למאמר 1 (תלות העובד בשיפוטם של לקוחות זרים), ולכן מותר – לא חובה – להיעזר בו. כשמשתמשים בו, מביאים את הדברים בשם אומרם ("אבנר שגיא טוען במאמרו...") בדיבור עקיף, בלי להעתיק משפטים שלמים.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לתמוך בדירוג: הוא נותן ללקוחות קול, מעודד עובדים להשתדל, מסייע לבחור בעל מקצוע אמין ומאפשר לעובדים מצטיינים לבלוט. במקרה זה מפריכים את טענת חוסר ההוגנות (למשל: ממוצע של דירוגים רבים מנטרל לקוח אחד במצב רוח רע). הציון נקבע לפי איכות הטיעון, לא לפי העמדה.
טעויות נפוצות: תיאור האפליקציות במקום הבעת עמדה; עמדה מתנדנדת בלי הכרעה; נימוקים בלי דוגמות; סיכום של מאמר 1 במקום שימוש בו כראיה; כתיבה על טיפים במקום על דירוג; היקף רחוק מכ־300 מילים.
שאלה 15 · מאמר טיעון: לומר את האמת – גם כשהיא כואבת?
לומר את האמת – גם כשהיא כואבת?
יש הסבורים כי חובה לומר תמיד את האמת, גם כשהיא עלולה לפגוע באחר, משום שהכנות היא יסוד האמון בין בני אדם. אחרים טוענים כי לעיתים מוטב לוותר על האמת המלאה או אף לומר "שקר לבן" – למשל כדי לא לפגוע ברגשותיו של חבר – וכי רגישות כלפי הזולת חשובה לא פחות מכנות.
כתבו מאמר טיעון, והביעו בו את עמדתכם בשאלה אם יש לומר תמיד את האמת. נמקו את דבריכם, והדגימו אותם.
◂ חיבור לדוגמה והסבר לשאלה 15
אמת ברגישות – לא שקר לבן
כמעט כל אחד מאיתנו עמד במצב כזה: חברה שואלת אם השמלה החדשה מחמיאה לה, או חבר מבקש לשמוע מה דעתנו על שיר שכתב. יש הסבורים שבמצבים כאלה מותר, ואף רצוי, לומר "שקר לבן" כדי לא לפגוע. לדעתי, יש לומר תמיד את האמת, אך לבחור בקפידה את הדרך שבה אומרים אותה.
ראשית, האמת היא הבסיס לאמון בין בני אדם. מי שמשקר "לטובתנו" אפילו פעם אחת מעורר בנו ספק בכל דבריו. אם חבר משבח כל דבר שאני עושה, איך אדע מתי הוא באמת מתכוון לכך? מחמאה שווה משהו רק כשהיא נאמרת מפי מי שמסוגל גם לבקר. כך גם בין הורים לילדים: ילד שמגלה שהוריו שיקרו לו, אפילו בדבר של מה בכך, יתקשה להאמין להם בפעם הבאה.
שנית, אמירת האמת עוזרת לאדם להשתפר ולקבל החלטות נכונות. תלמיד שהמורה אומרת לו שעבודתו מצוינת, אף שהיא מלאה בשגיאות, לא ילמד לתקן אותן, ועלול להיכשל בבחינה החשובה. כך גם במקרים קשים יותר: חולה שמסתירים ממנו את מצבו האמיתי מאבד את האפשרות להחליט בעצמו על הטיפול בו. הסתרת האמת, גם כשהיא נעשית מתוך אהבה, שוללת מן האדם את הזכות לנהל את חייו.
מנגד, יש הטוענים שאמת בוטה פוגעת שלא לצורך, ושלפעמים מוטב לשקר כדי לשמור על רגשותיו של האחר. אכן, יש אמת שנאמרת באכזריות, ואין בה שום תועלת. אולם הפתרון אינו לשקר, אלא לומר את האמת ברגישות: לבחור את הזמן ואת המקום, לפתוח במה שטוב ולהציע דרך לשיפור. מי שאומר לחבר "הפזמון חזק מאוד, אבל הבית השני עוד לא משכנע אותי" אומר את האמת בלי לרמוס אותו. ואם אין באמת שום תועלת – למשל כשסבתא כבר סרגה את הסוודר ואי אפשר לשנות אותו – אפשר להודות לה בכנות על המחשבה ועל המאמץ, בלי לשקר.
לסיכום, אין צורך לבחור בין כנות לרגישות. האמת היא חובה, והטקט הוא הדרך לקיים אותה. מי שמתרגל לומר את האמת בעדינות זוכה באמונם של הקרובים לו ועוזר להם לצמוח.
(מספר מילים: 296, בלי הכותרת)
מבנה המאמר:
1. כותרת – מנוסחת כעמדה ("אמת ברגישות – לא שקר לבן"), והיא כבר רומזת על הפתרון שהכותב מציע.
2. פתיחה – מצב מוכר מחיי היום־יום (השמלה, השיר), הצגת המחלוקת והעמדה במפורש: יש לומר תמיד את האמת, אך בדרך מתאימה.
3. נימוק ראשון + דוגמות ("ראשית") – האמת כבסיס לאמון; דוגמת החבר המשבח כל דבר, ודוגמת ההורים והילד.
4. נימוק שני + דוגמות ("שנית") – האמת מאפשרת להשתפר ולהחליט; דוגמת התלמיד והעבודה המלאה בשגיאות, ודוגמת החולה.
5. טיעון נגדי והפרכתו ("מנגד, יש הטוענים... אכן... אולם") – אמת בוטה פוגעת; הודאה בכך שיש אמת אכזרית ומיותרת, והפרכה: הפתרון אינו שקר אלא אמת ברגישות (דוגמת הביקורת על השיר, ודוגמת הסוודר של סבתא).
6. סיום ("לסיכום") – אין סתירה בין כנות לרגישות; חזרה על העמדה בניסוח חד, בלי נימוק חדש.
שימו לב: העמדה "לומר את האמת ברגישות" אינה "גם וגם". הכותב מכריע – אין לשקר – ומשלב את הטענה הנגדית רק כדי להראות שהחשש מפגיעה נפתר בדרך האמירה, לא בוויתור על האמת. זה ההבדל בין עמדה מורכבת לעמדה מתנדנדת.
מילות קישור: אך (ניגוד); ראשית, שנית (מנייה); אם... (תנאי); כך גם (השוואה); אף ש (ויתור); מנגד (ניגוד); אכן... אולם (ויתור והסתייגות); למשל (הדגמה); לסיכום.
איך המאמר עומד ברכיבי ההערכה:
תוכן ומבנה: ציר רעיוני – עמדה אחת ברורה, ששני הנימוקים וההפרכה משרתים אותה; כל רעיון בפסקה נפרדת ומפותחת. פתיחה וסיום – הפתיחה מציגה את הסוגיה ואת העמדה, והסיום מחזק אותה בלי להוסיף נימוק חדש. מודעות לנמען – הנושא מוצג כך שקורא שלא ראה את השאלון יבין במה מדובר. רלוונטיות – אין סטייה לנושאים צדדיים. קישוריות – מילות קישור ומאזכרים. ארגון – חמש פסקות ברורות.
לשון ומבע: משפטים שלמים ותקינים; התאם במין ובמספר; משלב רשמי ואחיד, בלי סלנג; אוצר מילים מדויק; פיסוק נכון – נקודתיים לפני פירוט, פסיק אחרי מילות קישור הפותחות משפט; כתיב מלא תקני.
נושא כללי: הנושא אינו קשור למאמרים שבשאלון, ולכן הדוגמות לקוחות מן הניסיון האישי ומן הידע הכללי. אין חובה להשתמש במקורות.
עמדה הפוכה – גם היא מתקבלת: אפשר לטעון שלעיתים "שקר לבן" מוצדק: כשהאמת אינה ניתנת לתיקון ואין בה תועלת, כשהיא עלולה לפגוע קשות באדם פגיע, או כשמדובר בנימוס יום־יומי. במקרה זה מפריכים את טענת האמון (למשל: שקר קטן מתוך אכפתיות אינו פוגע באמון אלא מחזק את הקשר). הציון נקבע לפי איכות הטיעון.
טעויות נפוצות: סיפור אישי ארוך במקום טיעון; עמדה כללית ("תלוי במצב") בלי הכרעה ובלי הסבר; דוגמות שאינן קשורות לנימוק שבפסקה; נימוק אחד בלבד; היקף רחוק מכ־300 מילים.