מתכונת 10 בספרות (שאלון 8215) - פתרון מלא
ספרות – שאלון 8215 (מסלול גמיש: סיפור ורומן) · במבנה של הבגרות · 7 שאלות · 1:45 שעות
מבחן מתכונת בספרות במבנה של בחינת הבגרות. לכל סעיף יש תשובה ופתרון מלא - פתרו בזמן של הבחינה, ורק אחר כך פתחו את הפתרונות.
מבנה המתכונת
סוג הבחינה: מתכונת לבחינת בגרות
מועד הבחינה: תשפ"ז, 2027
מספר השאלון: 8215
ספרות עברית וכללית
תוכנית הבגרויות הגמישה
הוראות
א. משך הבחינה: שעה וארבעים וחמש דקות.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
פרק ראשון: סיפור קצר – 60 נקודות
פרק שני: רומאן ונובלה – 40 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
שני הפרקים בבחינה הם חובה.
בפרק הראשון (סיפור קצר) יש לענות על שתי שאלות (2x30=60 נקודות).
בפרק השני (רומאן ונובלה) יש לענות על שאלה אחת (40 נקודות).
ג. חומר עזר מותר בשימוש: רשימת יצירות.
ד. הוראות מיוחדות:
(1) יש לרשום בראש כל תשובה את מספר הפרק ואת מספר השאלה שבחרתם לענות עליה.
(2) יש לשים לב לכתב, לכתיב, לפיסוק ולכללי הדקדוק.
(3) אין להדגים באמצעות אותה היצירה בתשובות שונות.
(4) לנבחנים אינטרניים: חובה לצרף למחברת הבחינה את רשימת היצירות שנלמדו.
לנבחנים אקסטרניים ונבחני משנה: תימסר רשימת יצירות.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה.
כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
בהצלחה!
פרק ראשון – סיפור קצר (60 נקודות)
ההוראות לפרק זה
ענו על שתיים מן השאלות 1–4 (לכל שאלה – 30 נקודות).
שימו לב: בשאלות 1–2 אפשר לענות גם על פי הסיפור "חג מולד אחד" מאת טרומן קפוטה.
אין להדגים באמצעות אותה היצירה בתשובות שונות.
שאלה 1 · דילמה מוסרית
ענו על שני הסעיפים א–ב.
בסיפורים קצרים רבים דמות עומדת בפני דילמה מוסרית: בחירה בין שתי דרכי פעולה, שלכל אחת מהן מחיר.
תארו דילמה כזו בסיפור קצר שלמדתם, והסבירו מהם השיקולים העומדים לפני הדמות.
כיצד מוכרעת הדילמה (או: האם היא מוכרעת)? הסבירו מה מלמדים הדילמה וההכרעה (או היעדר ההכרעה) על משמעות הסיפור.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
מה השאלה מבקשת:
הפועלים: "תארו" ו"הסבירו". יש לתאר דילמה מוסרית (שתי דרכי פעולה והמחיר של כל אחת) ולהסביר את השיקולים של הדמות.
תשובה מלאה:
בסיפור "השבוי" מאת ס. יזהר הדילמה עומדת לפני המספר, חייל צעיר במלחמת העצמאות. בסיור, החיילים לוכדים רועה ערבי שרועה את עדרו, ומביאים אותו למחנה. שם חוקרים אותו: צועקים עליו, מכים אותו ומשפילים אותו, והוא חוזר ואומר שאינו יודע דבר. החקירה אינה מעלה דבר, ולבסוף המספר מקבל, יחד עם חייל נוסף, פקודה להוביל את השבוי אל מחנה אחר.
כאן נפתחת הדילמה: האם לשחרר את השבוי ולתת לו לשוב לביתו, או לבצע את הפקודה ולמסור אותו לגורל לא ידוע.
השיקולים בעד שחרור: המספר רואה שהשבוי הוא כנראה רועה פשוט, שאין לו קשר לאויב. הוא היה עד להשפלה ולמכות, וחש שנעשה כאן עוול. הוא מדמיין את ביתו של השבוי, את אשתו ואת ילדיו שמחכים לו, ואת הערב שירד על הכפר. קול המצפון אומר לו שבידיו לתקן את העוול במעשה פשוט אחד.
השיקולים נגד: המספר הוא חייל, וקיבל פקודה. הוא חושב על החברים, על המשמעת ועל העונש. הוא גם מנסה לגלגל את האחריות הלאה: אולי במחנה האחר ישחררו אותו, אולי מישהו אחר אחראי. השיקולים האלה עולים בו בזה אחר זה, במשפטים ארוכים ומתפתלים, שמבטאים את ההתלבטות עצמה.
ההתלבטות נמסרת כזרם מחשבות, שבו המספר מתווכח עם עצמו, שואל ועונה, ומעלה תשובות שהוא עצמו אינו מאמין להן. יש כאן גם שיקול סמוי: בעולם החיילים, רחמים על השבוי עלולים להיראות כחולשה, והמספר חושש להיות שונה מחבריו. כך הדילמה אינה רק בין "פקודה" ל"מצפון", אלא גם בין השייכות לקבוצה ובין הנאמנות לעצמו – ולכן היא קשה כל כך.
למה זו תשובה מלאה:
סעיף ב
מה השאלה מבקשת:
הפועל: "הסבירו". יש לומר כיצד הדילמה מוכרעת, אם בכלל, ולהסביר מה היא מלמדת על משמעות הסיפור.
תשובה מלאה:
ב"השבוי" הדילמה אינה מוכרעת במעשה. המספר ממשיך להתלבט לאורך הדרך, מעלה ומוריד שיקולים, מדמיין את שחרור השבוי, אבל אינו עושה דבר. הסיפור מסתיים בלי שהשבוי משוחרר, והוא ממשיך בדרכו כשבוי.
היעדר ההכרעה הוא עצמו הכרעה: בכך שהמספר אינו פועל, הוא משתף פעולה עם העוול שראה במו עיניו. ההתלבטות הארוכה, הכנה, אינה מצילה אותו מן האחריות; היא רק מראה שהוא יודע מה נכון.
מכאן משמעות הסיפור. הוא מבקר את מי שמכיר בעוול אך אינו מעז לפעול נגדו, ואת הכוח של המלחמה, של המשמעת ושל הקבוצה להשתיק את המצפון של היחיד. הסיפור אינו מאשים רק את החוקרים האלימים, אלא גם את העד השותק – ובכך מעמיד את הקורא עצמו מול השאלה מה היה עושה במקומו.
למה זו תשובה מלאה:
אחרי מות אלקה ווידויה, היצר הרע מפתה את גימפל לנקום באנשי העיירה ולהטיל את מימיו בבצק של הלחם. גימפל עושה זאת, אבל אלקה מופיעה בחלומו ומזהירה אותו. הוא קובר את הלחם, ועוזב את העיירה. ההכרעה בעד הטוב, למרות כל העוול שנעשה לו, מבטאת את משמעות הסיפור.
הנער עומד בין שמירת המטפחת היקרה של אמו ובין מצוקתו של העני ליד הגשר. הוא מכריע מיד בעד החסד ונותן את המטפחת לעני. ההכרעה מראה את התבגרותו המוסרית ביום בר המצווה.
שאלה 2 · דיאלוג ושתיקה
ענו על שני הסעיפים א–ב.
בסיפורים קצרים רבים הדיאלוג בין הדמויות חושף יותר ממה שהן אומרות במפורש.
הסבירו והדגימו כיצד הדיאלוג מאפיין את הדמויות בסיפור קצר שלמדתם.
לעיתים דווקא מה שאינו נאמר בדיאלוג, או השתיקה של דמות, הוא החשוב.
הסבירו והדגימו את תפקידה של השתיקה (או של מה שאינו נאמר) בסיפור שבחרתם בסעיף א, ואת תרומתה למשמעות הסיפור.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
מה השאלה מבקשת:
הפועלים: "הסבירו" ו"הדגימו". יש להראות, לפחות בשתי דוגמאות, כיצד הדיאלוג מאפיין דמויות: מה נאמר, ובעיקר כיצד נאמר, ומה זה מלמד עליהן.
תשובה מלאה:
בסיפור "הרוצחים" מאת ארנסט המינגוויי המספר כמעט אינו מסביר דבר על הדמויות. אנו מכירים אותן בעיקר מתוך הדיאלוג: משפטים קצרים, חוזרים, ולפעמים חסרי פשר לכאורה.
הדוגמה הראשונה היא דבריהם של שני הרוצחים, אל ומקס, במזנון. הם מזמינים מנות שאינן מוגשות בשעה זו, מתווכחים עם ג'ורג' על התפריט, וחוזרים שוב ושוב על כינויים מבזים – "חכם", "בחור חכם". הם מדברים על ניק ועל הטבח סם כאילו אינם בחדר, ומשתעשעים בהשפלתם. מתוך הדיבור עולה ביטחון קר של אנשים שהאלימות היא בשבילם עבודה רגילה; הם אפילו מספרים בגלוי שהם עומדים להרוג את השבדי, אולה אנדרסון, כאילו מדובר בעניין טכני. ההומור האכזרי שבדבריהם הוא דרך האפיון.
הדוגמה השנייה היא ג'ורג', שמאחורי הדלפק. הוא עונה בתשובות קצרות, אינו מתווכח, ומנסה להרוויח זמן ולהרחיק לקוחות שנכנסים. הוא אדם רגיל, זהיר, שמנסה לשרוד מצב מאיים ואינו מעמיד פנים של גבורה. אחרי שהרוצחים יוצאים, הוא שולח את ניק להזהיר את אולה, אבל מעדיף לא להתערב יותר.
הדוגמה השלישית היא ניק ואולה. ניק, הצעיר, ממהר אל החדר של אולה ומציע לפנות למשטרה ולעשות משהו. אולה, שוכב במיטה ופניו אל הקיר, עונה בקצרה שאין טעם, ושאין מה לעשות. הדיאלוג הזה מאפיין את שניהם בבת אחת: את ניק, שעדיין מאמין שאפשר לפעול, ואת אולה, שהשלים עם גורלו.
לבסוף, הדיאלוג בסיפור כמעט אינו מלווה בהסברים של המספר: אין בו תיאור של רגשות או של מחשבות, ופעלי האמירה פשוטים וחוזרים. הקורא נדרש להסיק את הרגשות מן המילים עצמן, כמו עד שעומד במזנון ושומע. הסגנון הזה מתאים לעולם הסיפור: הדמויות אינן מדברות על רגשותיהן, והפחד, הבוז והייאוש עולים מבין השורות.
למה זו תשובה מלאה:
סעיף ב
מה השאלה מבקשת:
הפועלים: "הסבירו" ו"הדגימו". יש להראות לפחות שתי דוגמאות של שתיקה או של מידע שאינו נאמר, ולהסביר מה הן תורמות למשמעות.
תשובה מלאה:
ב"הרוצחים" מה שאינו נאמר חשוב לא פחות ממה שנאמר. ראשית, איש אינו מסביר מדוע רוצים להרוג את אולה אנדרסון. הרוצחים אומרים שהם אפילו אינם מכירים אותו, ועושים זאת בשביל מישהו אחר. אולה עצמו אינו מספר מה עשה. השתיקה הזאת הופכת את האלימות לחסרת פנים: היא מגיעה מבחוץ, כמעט כחוק טבע, ואיש אינו יכול לעצור אותה.
שנית, שתיקתו של אולה היא שתיקה של ייאוש. הוא שוכב לבוש במיטה, פניו אל הקיר, ואומר רק מעט: שאין טעם ללכת למשטרה, ושנמאס לו לברוח. הקורא מבין שהוא כבר ויתר על חייו, אף שהדבר אינו נאמר במפורש.
שלישית, הסיום. ניק חוזר אל המזנון ואומר שאינו יכול לשאת את המחשבה שאולה מחכה במיטה למוות, ושהוא רוצה לעזוב את העיר. ג'ורג' עונה לו שמוטב שלא יחשוב על זה. המשפט האחרון סוגר את הדיאלוג בהדחקה: המבוגרים יודעים, ובוחרים לא לדבר. כך הסיפור מתאר את חניכתו של ניק: הוא נחשף לעולם שבו האלימות נוכחת, ושבו הדרך להתמודד איתה היא השתיקה.
למה זו תשובה מלאה:
יונה, העגלון, מנסה שוב ושוב לספר לנוסעיו שבנו מת, והם קוטעים אותו, מתלוננים או נרדמים. הדיאלוגים הקטועים מאפיינים את האדישות של הסובבים, ואת בדידותו. בסוף הוא מספר את סיפורו לסוסה, שאינה מדברת – ורק השתיקה שלה מאפשרת לו לדבר.
בשיחת הטלפון בין מיוריאל לאמה, האם מודאגת ממצבו של סימור, ומיוריאל משיבה בשלווה ועוסקת בבגדים ובמלון. הדיאלוג מאפיין את שתיהן ואת עולמן השטחי, ובעיקר מה שאינו נאמר – מה עבר על סימור במלחמה – נשאר מחוץ לשיחה עד הסיום.
שאלה 3 · חג מולד אחד
חג מולד אחד / טרומן קפוטה
ילדים מצפים שהמבוגרים הקרובים אליהם יאמרו להם את האמת.
האם לדעתכם הכנות היא ערך שבא לידי ביטוי בסיפור "חג מולד אחד"? הסבירו והדגימו את דבריכם על פי שתי דמויות לפחות.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
מה השאלה מבקשת:
הפועלים: "הסבירו" ו"הדגימו". יש להכריע אם הכנות באה לידי ביטוי כערך בסיפור, ולהדגים זאת על פי שתי דמויות לפחות. הרכיבים: אפיון הדמויות דרך דיבורן ומעשיהן, והערכים העולים מן הסיפור.
תשובה מלאה:
לדעתי הכנות היא ערך מרכזי בסיפור "חג מולד אחד" מאת טרומן קפוטה, אבל הסיפור מראה שהיא מורכבת: מי שאומר את העובדות אינו תמיד דובר אמת, ומי שהבטיחה משהו שלא התקיים אינה בהכרח משקרת.
האב: האב מתגלה כמי שמסתיר את האמת ומעמיד פנים. בלילה באדי מציץ, ורואה אותו מניח את המתנות מתחת לעץ האשוח. הוא מבין שהמתנות לא הובאו בידי סנטה קלאוס, אלא נקנו ונעטפו בידי אביו, ושבני הדודים שלגלגו עליו לא שיקרו. אבל לאב יש גם "כנות" מסוג אחר: בדרך לתחנת האוטובוס, כשהוא שיכור, הוא תופס במפרק ידו של באדי ומטיח בו: "אין אלוהים! אין סנטה קלאוס". זו אמירה בוטה, שאינה מתחשבת בילד בן שש, ונאמרת מתוך כעס על משפחת האם. היא כנה אולי, אבל אין בה אהבה, והיא נועדה לנתק את באדי מן העולם שגדל בו.
סוק: סוק מבטיחה לבאדי, כדי לשכנע אותו לנסוע, שאולי יראה שלג. אבל בניו אורלינס אין שלג. כשבאדי מגלה את האמת על המתנות, הוא תוהה אם סוק ידעה ושיקרה לו, ומשיב לעצמו: "לא, סוק לעולם לא היתה משקרת לי. היא האמינה." בעיניו היא כנה, משום שהיא אומרת את מה שהיא מאמינה בו. ובסוף הסיפור דווקא היא מנסחת את האמת העמוקה ביותר: סנטה קלאוס קיים, אבל אלוהים פיזר את התפקיד בין כולנו. האמת שלה אינה עובדה, אלא ערך.
באדי עצמו: גם באדי אינו כנה תמיד. כשהוא מבין שאביו קנה את המתנות, הוא שואל אותו בערמומיות: "כן. אבל מה אתה תיתן לי, אבא?", ומשיג כך את האווירון היקר שראה בחלון הראווה. אבל בסוף הסיפור הוא כותב לאביו גלויה כנה לגמרי: "...אז תסתכל טוב וכן אני אוהב אותך באדי." לשון הילד, עם שגיאות הכתיב, מבליטה שאין בה העמדת פנים.
אפשר גם: האם אומרת לבאדי את "האמת" באכזריות, כשהיא צועקת עליו שהולדתו הרסה אותה. גם זו כנות בלי חמלה.
המשמעות: הסיפור מבחין בין שני סוגים של כנות. האב והאם אומרים דברים קשים, אבל דבריהם נובעים מכעס ופוגעים. סוק ובאדי (בסוף) אומרים אמת שבאה מתוך אהבה. באדי מתבגר כשהוא לומד להבחין בין השתיים, ובוחר בשנייה.
למה זו תשובה מלאה:
שאלה 4 · סיפור שלא נלמד
סיפור שלא נלמד
לפניכם הסיפור "מזל" מאת יוסף חיים ברנר∗. קראו אותו, וענו על השאלה שאחריו.
הסבירו את משמעות הכותרת "מזל". בתשובתכם הסבירו והדגימו את האירוניה בשימוש במילה "מזל" בסיפור, והתייחסו גם לסיום הסיפור.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
מה השאלה מבקשת:
הפועלים: "הסבירו" ו"הדגימו". שלושה רכיבים: (1) להסביר את משמעות הכותרת "מזל"; (2) להסביר ולהדגים את האירוניה בשימוש במילה בסיפור; (3) להתייחס לסיום. האירוניה כאן: הפער בין מה שהדמויות מכנות "מזל" לבין המציאות שהקורא רואה.
תשובה מלאה:
המילה "מזל" נאמרת בסיפור בפי הדמויות, והן מתכוונות אליה ברצינות גמורה. האלמנה פותחת: "לשפרה שלי יש לי מזל… בת-עשר היא, ברוך השם… בת יחידה – ואינה עצלנית", ומתגאה בחצי שק השעורים, "מעשה ידיה". האלמן החייט, שילדיו שוכבים קודחים, מקנא: "מזל של גויים!", ובמשפט האחרון בסיפור: "כשיש לאדם מזל…".
האירוניה: הקורא רואה שאין כאן שום מזל. "המזל" של האם הוא ילדה בת עשר שעובדת בלקט השעורים, שוכבת "קודחת" בשבת ("כשקודחים בשבת – מה מפסידים?.. בשבת אין לקט"), ולבושה "שמלת ילדה בת שש ואפודת אשה גדולה", כש"כותונת לבשרה לא היתה". הרקע מבליט את המצוקה: מרתף יקב בחצי אופל, עשרות מהגרים על אצטבאות, "לא היה מחסור בקודחים", ובשבת "הברז סגור", כך שהילדים הצמאים מתחננים "מים!". במקום כזה "מזל" הוא רק מצוקה קטנה יותר: ילדה שעוד יכולה לעבוד. גם הגאווה של האם חושפת את המציאות, כשהיא מכסה את קערת המים בסמרטוט שבו ניגבה את זיעתה, כדי שהמשגיח לא ייקח אותם.
הסיום מעמיק את האירוניה. בהתפרצות המשובה שפרה מתיזה מים על הסנדלר הזקן ועל ספר התהלים, הוא משליך סנדל עץ בראשה, ויש "דם! דם!" – "אבל מים לא היו". ממחרת, "אחרי שהוכתה מכות חדשות ונאמנות בידי אמה", היא הולכת "לא רחוצה מדמי-פצעיה", בשמלה הרטובה מזיעה ולכלוך, "לעשות לקט של בוקר". ודווקא ברגע הזה האלמן מקנא באמה: "מזל של גויים!". הוא אינו רואה ילדה מוכה ופצועה, אלא ילדה שמכניסה שעורים, לעומת "חֶבֶר-ילדיו המוטל גם היום על האצטבה". משפט הסיום, "כשיש לאדם מזל…", מחזיר את הסיפור אל פתיחתו, והאנחה מראה שאיש אינו רואה את מה שהקורא רואה.
משמעות הכותרת: המצוקה משנה את המושגים. "מזל" אינו שמחה או ביטחון, אלא ילד שמסוגל לעבוד. הכותרת היא ביקורת מרה על עולם שבו ילדות נמדדת בשק שעורים, ובאותה עת גם רחמים על אנשים שאין להם שום מזל.
למה זו תשובה מלאה:
פרק שני – רומאן ונובלה
ענו על אחת מן השאלות 5–7 (40 נקודות).
שימו לב: בשאלות 5–6 אפשר לענות גם על פי הרומאן "1984" מאת ג'ורג' אורוול.
שאלה 5 · בדידות וזרות
בחרו ברומאן או בנובלה שלמדתם דמות שחשה בודדה גם כשהיא מוקפת באנשים.
תארו שני מצבים שבהם בא לידי ביטוי הבדידות של הדמות.
הסבירו מה מנסה הדמות לעשות כדי לצאת מבדידותה, ואם היא מצליחה בכך.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
מה השאלה מבקשת:
הפועלים: "בחרו", "תארו" ו"הסבירו". יש (1) לבחור דמות שבודדה גם בין אנשים; (2) לתאר שני מצבים של בדידות (המילה "שני" מחייבת שניים בדיוק); (3) להסביר מה הדמות עושה כדי לצאת מן הבדידות; (4) להסביר אם היא מצליחה. הרכיב הספרותי: עולמה הפנימי של דמות ותהליך שעובר עליה.
תשובה מלאה:
ברומאן "התפסן בשדה השיפון" מאת ג'רום דייוויד סלינג'ר הדמות הבודדה היא הולדן קולפילד, נער בן שש־עשרה שמספר בגוף ראשון על כמה ימים בחייו, לפני חופשת חג המולד. הולדן מוקף כל הזמן באנשים, בבית הספר, ברחובות ניו יורק ובמלון, אבל הוא בודד מאוד.
מצב ראשון – בפנסי: הולדן מסולק מבית הספר הפרטי פנסי, אחרי שנכשל ברוב המקצועות. הוא נפרד ממורהו הזקן, שמנסה לשוחח איתו על עתידו, אבל הולדן מרגיש שאיש אינו מבין אותו. במעונות הוא נתקל בשותפו לחדר, שיצא לפגישה עם נערה שהולדן מכיר מן העבר ומחבב, ונכנס איתו לקטטה שבה הוא נפגע. הוא מחליט לעזוב באותו לילה, ונוסע לניו יורק בלי להודיע להוריו. הבדידות כאן היא בדידות של מי שאין לו מקום: הוא כבר אינו שייך לבית הספר, ועוד אינו יכול לחזור הביתה.
מצב שני – בניו יורק: הולדן מתאכסן במלון, ומחפש כל הזמן מישהו לדבר איתו. הוא שואל נהגי מונית לאן הולכים הברווזים מן האגם בסנטרל פארק בחורף, מנסה לשוחח עם אנשים בברים, ונפגש עם סאלי הייז, נערה שהוא יוצא איתה. באמצע הפגישה הוא מציע לה לברוח איתו ולחיות בבקתה רחוקה, ליד יער ונחל, והיא מסרבת; הם רבים, והוא נשאר לבד. המפגשים האלה מראים שהבדידות שלו אינה רק חוסר בחברה, אלא תחושה שהעולם כולו מזויף, ושאי אפשר להיות בו קרוב לאיש בכנות. מאחורי הבדידות עומד אבל: אחיו הקטן אלי מת ממחלה כמה שנים קודם לכן, והולדן עדיין מדבר אליו ברגעי מצוקה.
הניסיונות לצאת מן הבדידות: הולדן מטלפן, מתכנן פגישות, ונוסע בלילה אל מורהו לשעבר, מר אנטוליני, שמנסה לייעץ לו; אבל הוא מתעורר בלילה, נבהל ממגעו של המורה, ובורח. הוא מספר לאחותו על החלום שלו: להיות ה"תפסן" שעומד בשדה השיפון ותופס את הילדים לפני שייפלו מן הצוק. הוא רוצה להגן על תמימותם של אחרים, אולי משום שאינו יכול להגן על עצמו. לבסוף הוא מחליט לברוח מערבה ולחיות כחרש־אילם, בלי לדבר עם אף אחד.
האם הוא מצליח: ההצלחה היחידה באה דרך אחותו הקטנה פיבי. הולדן מתגנב הביתה בלילה כדי לראות אותה, ומאוחר יותר היא מגיעה עם מזוודה ורוצה לברוח איתו. כדי לא להרחיק אותה מן הבית, הוא מוותר על הבריחה. הוא לוקח אותה לגן החיות, ומתבונן בה רוכבת על הקרוסלה בגשם, ומרגיש מאושר עד כדי כך שהוא כמעט בוכה. כאן, לראשונה, הוא אינו בורח ואינו מבקר, אלא פשוט אוהב. בסיום, ממקום שבו הוא מטופל, הוא אומר שאינו יודע מה יעשה, ושאסור לספר לאנשים דברים, כי מיד מתחילים להתגעגע לכולם. הבדידות לא נעלמה, אבל הולדן מגלה את הקשר שלו לאנשים, גם לאלה שכעס עליהם. ההצלחה היא אפוא חלקית: לא החברה הגדולה מוציאה אותו מן הבדידות, אלא קשר אחד כן ותמים.
למה זו תשובה מלאה:
קרוקס, האורוון השחור, גר לבד ליד האורווה ומודר מן הצריף של הפועלים; קנדי, הזקן, מאבד את כלבו. שניהם נאחזים לרגע בחלום של ג'ורג' ולני על חווה משלהם. החלום אינו מתגשם, ובסיום ג'ורג' נשאר לבדו – הבדידות היא גורלם של הפועלים הנודדים.
וינסטון סמית' חי בין אנשים, אבל המעקב והפחד אינם מאפשרים קרבה. מצבים: כתיבת היומן בפינה הסמויה, ושתי דקות השנאה. הוא מנסה לצאת מן הבדידות בקשר עם ג'וליה ובאמון באובריאן, אך שניהם מובילים לבגידה, ובסוף הוא אוהב את האח הגדול.
שאלה 6 · אשמה וכפרה
ענו על שני הסעיפים א–ב.
ברומאנים ובנובלות רבים דמות עושה מעשה שהיא נושאת את אשמתו.
תארו את המעשה ואת תגובותיה של הדמות אליו ברומאן או בנובלה שלמדתם. הסבירו כיצד האשמה משפיעה על הדמות. הדגימו את דבריכם.
האם הדמות מגיעה לכפרה או לתיקון? הסבירו, ונמקו מה תורם תהליך זה למשמעות הרומאן או הנובלה.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
מה השאלה מבקשת:
הפועלים: "תארו", "הסבירו" ו"הדגימו". יש לתאר את המעשה ואת תגובות הדמות, ולהסביר כיצד האשמה משפיעה עליה.
תשובה מלאה:
ברומאן "החטא ועונשו" מאת פיודור דוסטויבסקי המעשה הוא רצח. רודיון רסקולניקוב, סטודנט לשעבר שעזב את לימודיו מעוני, גר בחדר זעיר בפטרבורג. הוא מתכנן ומבצע את רצח המלווה בריבית הזקנה, אליונה איבנובנה, בגרזן. אחותה, ליזווטה, אישה עדינה ותמימה, נכנסת לדירה ברגע הרצח, ורסקולניקוב רוצח גם אותה.
לפני המעשה רסקולניקוב מצדיק אותו בתאוריה. הוא חשב שבני האדם מתחלקים לרגילים ולבלתי רגילים, ושאדם יוצא דופן, כמו נפוליאון, רשאי לחצות את גבולות המוסר למען מטרה גדולה. הזקנה, בעיניו, היא יצור מזיק, וכספה יכול להועיל לרבים.
תגובותיו אחרי הרצח מראות שהתאוריה אינה עומדת במבחן. הוא חולה בקדחת ימים רבים, ושוכב מבולבל בחדרו. הוא אינו משתמש בכסף, ומחביא את הארנק ואת החפצים מתחת לאבן. כשאמו ואחותו דוניה מגיעות לפטרבורג, הוא אינו מסוגל לקבל את אהבתן ומרחיק אותן. הוא נמשך שוב ושוב אל המקום ואל הנושא: חוזר אל הדירה, מדבר על הרצח בתחנת המשטרה ובבית מרזח כמעט כמי שרוצה להיתפס, ומנהל משחק חתול ועכבר עם החוקר פורפירי פטרוביץ', שחושד בו.
גם בחלומותיו האשמה נוכחת: הוא חולם שהוא חוזר אל הדירה ומכה בזקנה שוב ושוב, והיא אינה מתה אלא צוחקת. החלום מראה שהמעשה אינו נגמר בעיניו, ושהתאוריה לא "פתרה" דבר. ורצח ליזווטה, שלא הייתה חלק מן התוכנית, מוכיח כבר ברגע המעשה שהמציאות אינה נשמעת לתאוריה: מי שרצה להיות "יוצא דופן" רוצח אישה תמימה שלא עשתה רע לאיש.
כך האשמה משפיעה עליו בגוף ובנפש. היא מבודדת אותו מכל אדם, הופכת אותו לחשדן ולנרגז, ומראה לו שאינו "יוצא דופן": הוא אדם שהמצפון שלו אינו נותן לו מנוח.
למה זו תשובה מלאה:
סעיף ב
מה השאלה מבקשת:
הפועלים: "הסבירו" ו"נמקו". יש לומר אם הדמות מגיעה לכפרה, להסביר כיצד, ולנמק מה התהליך תורם למשמעות.
תשובה מלאה:
ב"החטא ועונשו" הדרך לכפרה עוברת דרך סוניה מרמלדובה. סוניה, בתו של פקיד שיכור, נאלצה לעבוד בזנות כדי לפרנס את משפחתה, ובכל זאת היא אישה מאמינה, צנועה ומלאת חמלה. רסקולניקוב נמשך אליה דווקא משום שגם היא "חצתה גבול", אבל מתוך הקרבה ולא מתוך גאווה.
בביקור אצלה הוא מבקש שתקרא לו מן הברית החדשה את סיפור תחיית אלעזר. מאוחר יותר הוא מתוודה בפניה על הרצח. סוניה אינה מתרחקת ממנו, אלא בוכה עליו, ודוחקת בו להודות ולקבל את עונשו. אחרי היסוס הוא הולך אל המשטרה ומתוודה, ונשלח לעבודת פרך בסיביר. סוניה הולכת אחריו.
באפילוג, בסיביר, רסקולניקוב עדיין אינו מתחרט באמת; הוא רואה במעשה בעיקר טעות. אבל בהדרגה, ובזכות סוניה, הוא נפתח לאהבתה, ומתחילה בו התחדשות. הרומאן מציג זאת כתחילתה של דרך ולא כסופה.
המשמעות: שם הרומאן מדבר על עונש, אבל העונש האמיתי אינו המאסר. הוא העונש הפנימי – הבידוד והייסורים שהתחילו מיד אחרי הרצח. הכפרה אינה מגיעה דרך התאוריה והשכל, שהובילו לרצח, אלא דרך האהבה, החמלה וקבלת האשמה. כך הרומאן מעמיד את המוסר הפנימי ואת האמונה מול הניסיון להצדיק כל מעשה בהיגיון.
למה זו תשובה מלאה:
מרסו יורה בערבי על החוף, ובמשפט הוא אינו מביע חרטה. המשפט עוסק דווקא בכך שלא בכה בהלוויה של אמו. היעדר האשמה מנוגד לציפיות החברה, ובסיום, לפני ההוצאה להורג, מרסו מוצא שלווה בהשלמה עם אדישות העולם ולא בכפרה.
האשמה של דוריאן אינה ניכרת בפניו, אלא בדיוקן, שמכוער עם כל חטא: אחרי התאבדות סיביל וויין, ואחרי רצח באזיל. דוריאן מנסה להשתחרר ממנה כשהוא דוקר את הדיוקן, ונמצא מת; הכפרה נכשלת משום שמעולם לא קיבל את האשמה.
שאלה 7 · 1984
1984 / ג'ורג' אורוול
הפרק הראשון של הרומאן "1984" מציג לקורא את עולם הרומאן, את הדמות המרכזית ואת הקונפליקט.
תארו והסבירו מה מציג פרק הפתיחה, והסבירו כיצד הסיום של הרומאן חוזר אל פרטים מן הפתיחה. האם לדעתכם סיום הרומאן סגור או פתוח? נמקו.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
מה השאלה מבקשת:
שלושה חלקים. (1) "תארו והסבירו" מה מציג פרק הפתיחה: את עולם הרומאן, את הדמות המרכזית ואת הקונפליקט (אקספוזיציה). (2) "הסבירו" כיצד הסיום חוזר אל פרטים מן הפתיחה, כלומר להשוות פרטים חוזרים ולהסביר את משמעות החזרה. (3) "נמקו": לנקוט עמדה אם הסיום סגור או פתוח, ולבסס אותה.
תשובה מלאה:
ברומאן "1984" מאת ג'ורג' אורוול פרק הפתיחה בונה במהירות את כל מה שהקורא צריך, והסיום חוזר אליו כדי להראות מה עלה בגורל המרד.
העולם: הרומאן נפתח ביום אפריל קר ובהיר, שבו השעונים מכים שלוש־עשרה. הפרט הקטן הזה מבהיר מיד שזה עולם מוכר אך מעוות. וינסטון נכנס לבית הדירות שלו, שבו מריח כרוב מבושל, המעלית אינה פועלת כי החשמל מנותק בשעות היום, ובכל קומה תלויה כרזה של האח הגדול שעיניו כאילו עוקבות אחרי המתבונן. בדירה פועל מסך שמשדר וקולט, ואי אפשר לכבות אותו. מן החלון וינסטון רואה מסוק משטרה שמציץ לחלונות, ואת הבניין הענק של משרד האמת, שעל חזיתו כתובות שלוש סיסמאות המפלגה: מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, בורות היא כוח. וינסטון אפילו אינו בטוח שהשנה היא באמת 1984. כבר בעמודים הראשונים הקורא מכיר את הדלות, את המעקב, את פולחן המנהיג ואת היפוך המושגים, ומבין שהזמן עצמו אינו ודאי בעולם הזה.
הדמות: וינסטון בן שלושים ותשע, רזה וחלש, עם כיב מעל הקרסול, והוא שותה ג'ין זול לפני שהוא ניגש לעבודה המסוכנת שלו. הוא עובד במשרד האמת, ומבחוץ הוא חבר מפלגה שקט. הפער בין הגוף החלש לבין המעשה הנועז שהוא עומד לעשות מאפיין אותו.
הקונפליקט: וינסטון מתיישב בפינה של החדר שהמסך אינו רואה ופותח יומן. בתוך הכתיבה הוא נזכר בשתי דקות השנאה של אותו בוקר, שבהן הופיעו לראשונה ג'וליה, שהוא חושד בה, ואובריאן, שבמבטו הוא חש הבנה. אחר כך הוא מגלה שכתב שוב ושוב קריאה נגד האח הגדול. הוא יודע שעל מעשה כזה עונשו מוות, ושמשטרת המחשבות תגיע אליו במוקדם או במאוחר. כך מוצב הקונפליקט: אדם יחיד מול משטר שמחזיק בכל הכוח. הפתיחה גם מכינה את הקורא לשתי הדמויות שיכריעו את גורלו: האישה שתהיה אהובתו, והאיש שבו יבטח ושיתגלה כמענה שלו.
הסיום חוזר אל הפתיחה: וינסטון יושב לבדו בבית קפה, שותה שוב ג'ין, ומסך משדר הודעה על ניצחון במלחמה. הוא מביט בתמונת פניו של האח הגדול, אותם פנים שבפתיחה איימו עליו מכל קיר, ודמעות זולגות על פניו: הוא ניצח את עצמו, והוא אוהב את האח הגדול. המבנה המעגלי מבליט שהעולם לא השתנה בכלום. אותם ג'ין, מסך ופנים. רק האדם השתנה: מי שהיה מוכן למות כדי לכתוב נגד האח הגדול, אוהב אותו עכשיו. בפתיחה וינסטון מסתתר מן המסך בפינת החדר, ובסיום הוא יושב בגלוי מולו ואין לו עוד מה להסתיר, כי אין בו עוד מחשבה שהמסך עלול לגלות. המעגל נסגר על המרד: הוא התחיל בפינה נסתרת ונגמר בהתמסרות מלאה.
לדעתי הסיום סגור. הקונפליקט שהוצב בפתיחה הוכרע לגמרי לטובת המשטר, ואין בעלילה דמות שממשיכה את המרד. הסגירה הזאת היא המסר: הרומאן מראה עד כמה משטר כזה יכול להצליח. אילו הסתיים הרומאן במותו של וינסטון כגיבור, היה בכך ניצחון מוסרי; אבל הוא מסתיים באהבה לאח הגדול, ולכן התבוסה שלמה, והקורא נשאר עם האזהרה.
אפשר גם: יש הרואים בנספח על עקרונות השפה החדשה, שכתוב בלשון עבר, סימן שהמשטר נפל ברבות הימים, ולכן הסיום פתוח במידה מסוימת.
למה זו תשובה מלאה: