מתכונת 3 בתנ"ך (שאלון 1225) - פתרון מלא

מה נשאלים: שאלת עמדה: עמדה ברורה (הערכה / ביקורת), שני נימוקים מבוססים על הכתוב, התייחסות לעמדה המנוגדת.

תשובה לדוגמה: עמדתי היא שהתנהגותו של אברהם ראויה בעיקרה להערכה.
נימוק ראשון – נאמנות שאינה מוותרת ברגע הקשה ביותר. אברהם נדרש לתת את מה שיקר לו מכול – "קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק" (בראשית כב, ב) – ובכל זאת אינו מהסס: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ" (בראשית כב, ג). המלאך עצמו מציין זאת לשבח: "יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידֶךָ" (בראשית כב, טז). התורה מציגה את מעשהו כמופת לנאמנות.
נימוק שני – אברהם אינו אדיש לבנו. הוא מדבר אליו ברוך, ואינו מבהיל אותו: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" (בראשית כב, ח), והם ממשיכים "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כב, ח). גם לנערים הוא אומר "וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד־כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כב, ה) – בלשון רבים, כאילו הוא מקווה ששניהם ישובו. אברהם מחזיק יחד אמון באלוהים ואהבה לבנו.
העמדה המנוגדת: אפשר לבקר את אברהם – אב אינו אמור להיות מוכן להמית את בנו, ומאברהם, שהתווכח עם ה׳ על אנשי סדום, היה מצופה למחות גם כאן. במקום זאת הוא "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ" (בראשית כב, י) בלי לומר מילה. לדעתי יש בביקורת הזאת ממש, אבל אברהם פעל במסגרת ניסיון, מתוך אמון שהאל שהבטיח לו זרע ביצחק אינו רוצה במוות – ואכן האל עוצר אותו. מכאן שבחירתו של אברהם לציית אינה מעידה כשלעצמה על אכזריות, אלא על אמונה.

למה זו תשובה מלאה: נקבעה עמדה ברורה; הובאו שני נימוקים נפרדים (נאמנות ללא היסוס; יחס אוהב לבן לאורך הדרך), כל אחד עם ציטוטים והסבר; הוצגה העמדה המנוגדת (אב המוכן להמית את בנו בלי למחות) עם ביסוס, וניתן לה מענה.

אפשר גם: עמדה של ביקורת: אברהם מכפיף את חובתו כאב ואת המוסר לציווי; הוא מסתיר מיצחק את האמת ועוקד אותו – "וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ" (בראשית כב, ט) – והבן נשאר אחר כך מחוץ לסיפור ("וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו" (בראשית כב, יט)). גם עמדה זו צריכה שני נימוקים מבוססים והתייחסות לעמדה המנוגדת.

מה נשאלים: (1) מה לומדים על יחסו של יצחק לאביו, עם ביסוס; (2) עמדה מנומקת אם היה על אברהם לגלות ליצחק את הצו.

תשובה לדוגמה: (1) יצחק פונה לאביו בקרבה – "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי" (בראשית כב, ז) – ושואל בגלוי את השאלה המתבקשת: "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" (בראשית כב, ז). הוא סומך על אביו: הוא נושא את העצים שאביו שם עליו (פסוק ו׳), ואחרי שאביו עונה לו הוא אינו מתווכח וממשיך ללכת איתו: "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כב, ח). מכאן שיחסו לאביו הוא יחס של אמון וקרבה.
(2) לדעתי לא היה על אברהם לגלות ליצחק את הצו. אברהם עונה "אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" (בראשית כב, ח) – תשובה שאינה שקר, אלא ביטוי לאמונה שאלוהים עצמו "יראה" – יבחר וידאג. כך הוא שומר על בנו מפחד ומייסורים בדרך, ומשאיר את ההכרעה בידי אלוהים; ואכן בסופו של דבר אלוהים "ראה" איל, והחשש לא התממש. מנגד, אפשר לטעון שיצחק שאל שאלה ישירה ומגיעה לו תשובה ישירה, כי מדובר בחייו. אני מבין טענה זו, אך גילוי האמת לא היה משנה דבר מלבד הוספת סבל, והתשובה של אברהם השאירה פתח לתקווה.

למה זו תשובה מלאה: בתת־סעיף (1) הוסבר יחסו של יצחק (אמון וקרבה) עם שני ציטוטים לפחות. בתת־סעיף (2) נקבעה עמדה ברורה, נומקה וקיבלה ביסוס בכתוב, ונעשתה התייחסות לעמדה המנוגדת.

אפשר גם: עמדה הפוכה בתת־סעיף (2): היה על אברהם לגלות – יצחק הוא השותף העיקרי למעשה, ושאלתו "ואיה השה" מראה שכבר חש שמשהו חסר; הסתרת האמת ממנו פוגעת באמון שביניהם, וייתכן שלכן אין הם חוזרים יחד בסוף הסיפור.

מה נשאלים: שני רכיבים: הסבר הדימוי "כעפר הארץ" והסבר הצירוף "ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה" – כחלק מגורל הצאצאים.

תשובה לדוגמה: ה׳ אומר ליעקב: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל־מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יד).
"כעפר הארץ" – עפר אי אפשר למנות; הדימוי מבטא ריבוי עצום של הצאצאים. דווקא עכשיו, כשיעקב יוצא לבדו, בלי אישה ובלי בנים, מובטח לו שממנו יצא עם גדול.
"ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה" – הפועל "פרץ" מבטא התפשטות שאין לה גבול, והמנייה של ארבע הרוחות מבטאת שהזרע יתפשט בארץ לכל הכיוונים – נחלה רחבה, ולא מקום צר. לכך מצטרפת הברכה שבזרעו "ונברכו בך כל משפחת האדמה".

למה זו תשובה מלאה: הוסברו שני רכיבי הגורל העתידי – ריבוי ("כעפר הארץ") והתפשטות בארץ ("ופרצת...") – בציטוט הפסוק.

מה נשאלים: שני רכיבים: נקודת דמיון בין החלומות, והסבר כיצד כל חלום רמז לחולם על עתידו – בביסוס על שני הכתובים.

תשובה לדוגמה: הדמיון: בשני הסיפורים החלום חושף לפני החולם עתיד של גדולה, בשעה שמצבו בהווה רחוק ממנו מאוד – יעקב בורח לבדו מפני עשו, ויוסף הוא נער השנוא על אחיו. בשניהם יש בחלום תמונה של מה שבשמים: אצל יעקב "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כח, יב), ואצל יוסף "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (בראשית לז, ט).
יעקב: בחלום ה׳ עצמו מדבר אליו ומבטיח: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (בראשית כח, טו). החלום רומז ליעקב הבורח שגלותו זמנית, שישוב לארץ ושיהיה אבי עם גדול.
יוסף: החלום הוא תמונה סמלית בלי דברי האל: "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בראשית לז, ז). הוא רומז שיוסף יעלה לגדולה ויהיה מושל, ושאחיו ואף הוריו ישתחוו לו – כפי שאכן יקרה במצרים.

אפשר גם: אפשר להדגיש גם הבדל: ליעקב החלום מפורש בדברי ה׳, ואילו חלומות יוסף סמליים, והוא ובני משפחתו צריכים לפרש אותם בעצמם ("המלך תמלך עלינו").

למה זו תשובה מלאה: הוצגה נקודת דמיון (חלום על גדולה עתידית; תמונה הקשורה בשמים) עם ציטוטים משני הכתובים, והוסבר בנוגע לכל חולם מה רמז לו החלום על עתידו.

מה נשאלים: שני רכיבים: להוכיח מן הכתוב שתגובת יעקב נבעה מיראה ומענווה, ולהביע עמדה מנומקת על תגובת יוסף.

תשובה לדוגמה: יעקב: כשהוא מתעורר הוא אומר: "אָכֵן יֵשׁ ה׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" (בראשית כח, טז) – הוא מודה בכך שלא הבין היכן הוא נמצא, בלי להתגאות. מיד אחר כך "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים" (בראשית כח, יז). אף שקיבל הבטחות גדולות, תגובתו הראשונה איננה שמחה או התפארות, אלא יראה מפני קדושת המקום והכרה בקטנותו מול האל.
יוסף – לדעתי לא הגיב בענווה. הוא ממהר לספר את החלום לאחיו, ואף דורש שיקשיבו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ־נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי" (בראשית לז, ו). גם אחרי שהם מגיבים בשנאה, הוא מספר להם חלום נוסף, ומדגיש "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (בראשית לז, ט). מי שמספר שוב ושוב חלום שבו כולם משתחווים לו, לאחים השונאים אותו, נראה מתגאה ולא עניו. לכן, בניגוד ליעקב, תגובתו לחלומות אינה נובעת מענווה.

אפשר גם: יוסף היה נער תמים – "וְהוּא נַעַר" (בראשית לז, ב) – שסיפר את חלומותיו מתוך כנות ולא מתוך התנשאות; לא הוא פירש אותם כשליטה – האחים והאב פירשו כך.

למה זו תשובה מלאה: הוכחה הטענה על יעקב בשני ביטויים מצוטטים (הודאה "ואנכי לא ידעתי"; "ויירא"), והוצגה עמדה ברורה על יוסף המנומקת בכתוב.

מה נשאלים: לבחור היבט אחד (חומרי או עתידי), ולהסביר את הפער בין ההבטחה לבקשה בביסוס על שני הקטעים.

תשובה לדוגמה: אפשרות א – ההיבט החומרי: ה׳ מבטיח: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יג) – נחלה של ארץ שלמה. יעקב מבקש בנדרו רק את המינימום: "וְנָתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בראשית כח, כ). הפער גדול: ההבטחה היא על ארץ, הבקשה – על לחם ובגד בלבד, הצרכים של אדם בורח ובודד.
אפשרות ב – היבט העתיד: ה׳ מבטיח עתיד לאומי: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (בראשית כח, יד). יעקב מבקש עתיד אישי וצנוע: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּית אָבִי" (בראשית כח, כא). ה׳ מדבר על עם ועל דורות, ויעקב מבקש רק לחזור בשלום הביתה.

למה זו תשובה מלאה: נבחר היבט אחד, הובאו ציטוטים משני הקטעים (ההבטחה והנדר), והוסבר הפער ביניהם.

מה נשאלים: שני רכיבים: מהו הקושי בנדר המותנה, וכיצד רד״ק מיישב אותו – בביסוס על פסוק ט״ו ועל דבריו.

תשובה לדוגמה: הקושי: בחלום ה׳ כבר הבטיח ליעקב בלי תנאי: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת" (בראשית כח, טו). ובכל זאת יעקב נודר: "אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ" (בראשית כח, כ). המילה "אם" נשמעת כספק בהבטחה, או כניסיון להתנות תנאים עם האל – כאילו יעקב אינו בטוח שה׳ יקיים את דברו.
היישוב של רד״ק: "ולא היה התנאי לפי שהיה לבו נוקפו בהבטחה שהבטיחו האל, כי ידע שהאל יקים לו הבטחתו". יעקב אינו מפקפק באל. התנאי נובע "מפחדו שמא יגרם החטא, ולא תהיה ההבטחה קימת": יעקב חושש מעצמו – שמא יחטא בדרכו, ובעקבות החטא ההבטחה תתבטל. לפי רד״ק, ה"אם" מבטא אפוא ענווה וחשבון נפש, ולא חוסר אמונה.

למה זו תשובה מלאה: הוצג הקושי (נדר מותנה אחרי הבטחה מפורשת) בציטוט משני הפסוקים, והוסבר יישובו של רד״ק (לא ספק באל אלא פחד מן החטא) בציטוט מדבריו.

מה נשאלים: (1) לזהות את הקושי בפסוק א׳ שעליו עונה רש״י; (2) להסביר שתי תשובות של רש״י.

תשובה לדוגמה: (1) הפסוק פותח ב"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם" (בראשית מ, א) ומספר על חטא של שני שרים במצרים. הקושי: מה הקשר בין הסיפור על יוסף ואשת פוטיפר לבין חטאם של שר המשקים ושר האופים, ומדוע המספר טורח לספר על חטא שולי של שני פקידים בחצר פרעה? הצירוף "אחר הדברים האלה" מרמז שיש קשר בין האירועים, אבל הקשר אינו מפורש.
(2) רש״י מציע שתי תשובות, ושתיהן מציגות את חטא השרים כחלק מתוכנית שנועדה לטובת יוסף. תשובה ראשונה – הסטת תשומת הלב: אשת פוטיפר הרגילה את כולם לדבר ביוסף ולגנותו, ולכן גרם האלוהים לחטא השרים "שיפנו אליהם ולא אליו" – הרכילות בארמון עברה מיוסף אל השרים, ושמו של יוסף ניצל. תשובה שנייה – הצלה עתידית: חטא השרים הביא אותם לבית הסוהר שבו יוסף אסור, כדי "שתבא הרוחה לצדיק על ידיהם", כלומר דרכם תבוא ליוסף הישועה. לפי רש״י, יש כאן יד מכוונת שמזמנת את השרים אל יוסף.

למה זו תשובה מלאה: הוצג הקושי (הקשר בין שני הסיפורים ותכלית הסיפור על חטא השרים) עם ציטוט מן הפסוק, והוסברו שתי התשובות בנפרד, תוך הבנה שבשתיהן החטא משרת את טובתו של יוסף.

מה נשאלים: (1) להסביר כיצד מתממשת בפרק מ״א התשובה השנייה של רש״י ("שתבא הרוחה לצדיק על ידיהם"), עם ביסוס; (2) לחוות דעה אם יש סתירה בין התפיסה שהאלוהים מכוון את האירועים לבין פעולתו העצמאית של יוסף, ולנמק.

תשובה לדוגמה: (1) התשובה השנייה של רש״י היא שחטא השרים נועד להביא ישועה ליוסף. בפרק מ״א, כשאין מי שיפתור את חלומות פרעה, שר המשקים נזכר: "אֶת־חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" (בראשית מא, ט). הוא מספר לפרעה על "נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר־לוֹ וַיִּפְתָּר־לָנוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר" (בראשית מא, יב), ובעקבות דבריו "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת־יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבּוֹר" (בראשית מא, יד). כך מתברר שהשר שחטא והושלך לבית הסוהר הוא הצינור שדרכו יצא יוסף מן הבור אל פרעה – "הרוחה" באה "על ידיהם".
(2) לדעתי אין סתירה. יוסף אכן פועל בעצמו: הוא מבקש משר המשקים "וְעָשִׂיתָ־נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל־פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן־הַבַּיִת הַזֶּה" (בראשית מ, יד), ומנמק "כִּי־גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם־פֹּה לֹא־עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי־שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (בראשית מ, טו). אבל פעולתו אינה מביאה תוצאה מיידית: "וְלֹא־זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ, כג). ההצלה מגיעה רק שנתיים אחר כך, ברגע שאינו בשליטת יוסף – כשפרעה חולם. כלומר, האדם פועל כמיטב יכולתו, ואילו העיתוי והדרך שבה מתממשת הישועה נתונים בידי האלוהים. דווקא הבקשה של יוסף היא שגורמת לשר לזכור אותו בבוא העת, ולכן פעולת האדם היא חלק מן התוכנית ואינה סותרת אותה.

למה זו תשובה מלאה: בסעיף (1) הוצג הקשר בין חטא השר לבין הצלת יוסף עם ציטוטים מפרק מ״א. בסעיף (2) הוצגה עמדה ברורה (אין סתירה), עם ביסוס על פעולת יוסף ועל כישלונה המיידי, והסבר כיצד שני הדברים משתלבים.

אפשר גם: לטעון שיש מתח בין הדברים: מי שמאמין שהאלוהים מכוון את חייו אינו אמור להתחנן לפני שר מצרי. השכחה של שר המשקים ("וְלֹא־זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ, כג)) מלמדת שמאמציו של יוסף לא הועילו, וההצלה באה רק בדרך שלא תכנן.

מה נשאלים: להסביר כיצד המעשים מלמדים על אכזריות ותאוות שלטון.

תשובה לדוגמה: אבימלך משתמש בכסף שקיבל "וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים" (שופטים ט, ד) – הוא מקיף את עצמו באנשים חסרי ערכים. ואז "וַיַּהֲרֹג אֶת־אֶחָיו בְּנֵי־יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל־אֶבֶן אֶחָת" (שופטים ט, ה). הוא רוצח את כל אחיו בבת אחת, "על אבן אחת", כדי שלא יישאר איש שיוכל לתבוע את השלטון. מי שמוכן להרוג את משפחתו כדי למלוך הוא שליט אכזרי שהשלטון חשוב לו מכול.

למה זו תשובה מלאה: הוסברו שני מעשים (שכירת ריקים; רצח האחים) עם ציטוטים, וקושרו לאכזריות ולתאוות השלטון.

מה נשאלים: לבחור עץ אחד, להסביר את נימוק הסירוב ואת הסכנה החברתית שבו, בביסוס על הכתוב.

תשובה לדוגמה: הזית: "וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים" (שופטים ט, ט). הזית אינו מוכן לוותר על השמן שלו, שבו מכבדים את האל ואת בני האדם, כדי "לנוע על העצים" – כלומר להתנשא מעל האחרים בתפקיד שנראה לו חסר ערך מעשי. הוא מעדיף להמשיך להועיל במה שהוא טוב בו.
הסכנה: כשכל המועילים מסרבים, נשאר רק מי שאין לו דבר לתת: "וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ" (שופטים ט, יד). האטד, קוץ שאין בו פרי ואין בו צל, הוא שמקבל את השלטון. כלומר, סירובם של הטובים להנהיג מפקיר את ההנהגה בידי מי שאינו ראוי – כמו אבימלך.

אפשר גם: התאנה: "הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה" (שופטים ט, יא); הגפן: "הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים" (שופטים ט, יג) – אותו נימוק ואותה סכנה.

למה זו תשובה מלאה: נבחר עץ, הוסבר נימוק הסירוב בציטוט, והוסברה הסכנה (השלטון עובר לאטד) בציטוט.

מה נשאלים: להסביר שני מאפיינים מן ההגדרה כפי שהם באים לידי ביטוי במשל, עם ציטוטים.

תשובה לדוגמה: מאפיין ראשון – דמויות שאינן בני אדם: "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מָלְכָה עָלֵינוּ" (שופטים ט, ח). העצים מדברים, מתייעצים ומבקשים מלך – סיפור בדוי ששומעיו מבינים שאינו מתאר מציאות ממשית.
מאפיין שני – הקבלה בין פרטי המשל לפרטי הנמשל: במשל האטד מאיים: "וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן" (שופטים ט, טו). בנמשל יותם אומר: "וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת־בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת־בֵּית מִלּוֹא" (שופטים ט, כ). האטד הוא אבימלך, העצים הם בעלי שכם, והאש היא החורבן שיבוא.
(וגם מאפיין שלישי – עירור השומעים לשפוט את עצמם: "וְעַתָּה אִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ" (שופטים ט, טז).)

למה זו תשובה מלאה: הוסברו שני מאפיינים מן ההגדרה, כל אחד עם ציטוט מן המשל או מן הנמשל.

מה נשאלים: להביא טענה אחת של יותם ולהסביר אותה.

תשובה לדוגמה: יותם מזכיר: "אֲשֶׁר־נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן" (שופטים ט, יז). ובמקום לגמול לבית ירובעל טובה, "וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל־בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת־בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל־אֶבֶן אֶחָת" (שופטים ט, יח). הטענה היא כפיות טובה: האיש שסיכן את חייו כדי להציל אותם קיבל בתמורה את רצח בניו.

למה זו תשובה מלאה: הובאה טענה אחת עם ציטוטים והוסברה.

מה נשאלים: לתאר את מעשהו של יותם ולהסיק על מצבו.

תשובה לדוגמה: "וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו" (שופטים ט, כא). אחרי שהשמיע את משלו ואת קללתו, יותם נאלץ לברוח ולהסתתר. הוא האח היחיד ששרד, ואין לו צבא או תומכים; כוחו היחיד הוא המילה. הכינוי "אבימלך אחיו" מדגיש את הטרגדיה – הוא בורח מפני אחיו שלו.

למה זו תשובה מלאה: הוצג המעשה עם ציטוט והוסקה מסקנה על מצבו.