בגרות באזרחות 34225 - קיץ 2026

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את הזכות להליך הוגן, כלומר להגדיר אותה; (2) לציין שלושה אמצעים שנועדו לממש אותה. כדאי להסביר כל אמצעי במשפט קצר; בסך הכול – שניים־שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
הצגה: הזכות להליך הוגן היא זכותו של אדם שבעת הליך משפטי (חקירה, מעצר ומשפט) תינתן לו הגנה מפני פגיעה בזכויותיו מעבר לנדרש, כלומר מפני פגיעה לא מוצדקת ולא מידתית. אדם שעומד מול רשויות האכיפה והמשפט נמצא בעמדה חלשה מולן, ולכן נקבעו אמצעים שנועדו להבטיח שההליך יהיה הוגן.
אמצעי ראשון – חזקת החפות: אדם נחשב חף מפשע עד שהוכחה אשמתו בבית המשפט.
אמצעי שני – זכות לייצוג משפטי: לנאשם יש זכות להיות מיוצג בידי עורך דין, שיגן על זכויותיו לאורך ההליך.
אמצעי שלישי – אין עונש בלא חוק: אפשר להעניש אדם רק על מעשה שהחוק קבע שהוא עבירה, ורק בעונש שנקבע בחוק.
אמצעים נוספים שאפשר לציין: אין לערוך חיפוש בלא צו; שופטים בלתי תלויים; זכות לדעת במה אדם מואשם ולראות את הראיות נגדו; זכות ערעור; משפט פומבי; ככלל, אין לעצור אדם יותר מ־24 שעות בלי להביאו לפני שופט.

טעות נפוצה: להביא רק אמצעים, בלי הרכיב המרכזי של ההגדרה – הגנה מפני פגיעה בזכויות האדם מעבר לנדרש בעת הליך משפטי. טעות נוספת: להציג אמצעים שהם בעצם אותו אמצעי במילים אחרות (למשל "זכות לעורך דין" ו"זכות לייצוג").

מה הבודק מחפש: הצגה – הליך משפטי, הגנה מפני פגיעה בזכויות מעבר לנדרש (רכיב חובה); שלושה אמצעים שונים למימוש הזכות.

מה נדרש: לבחור אחת משתי הקבוצות, ערבים או דרוזים, ולהציג שני מאפיינים שלה. כל מאפיין צריך להיות מוצג ומוסבר במשפט או שניים (בסך הכול שניים־שלושה משפטים לפחות).

תשובה מלאה – הערבים בישראל:
מאפיין ראשון – מיעוט לאומי ודתי: הערבים הם קבוצת המיעוט הגדולה בישראל, כחמישית מאזרחי המדינה. הם מיעוט לאומי (רבים מהם מגדירים את זהותם הלאומית כערבית או כערבית־פלסטינית), וגם מיעוט דתי: רובם מוסלמים, ומיעוטם נוצרים. בשל כך זהותם מורכבת: הם אזרחי מדינת ישראל, ובה בעת משתייכים לעם הערבי, הנמצא בסכסוך עם מדינת ישראל.
מאפיין שני – שפה וחינוך: שפת האם של הערבים היא ערבית. יש להם מערכת חינוך ממלכתית נפרדת, במימון המדינה, שבה הלימודים מתקיימים בשפה הערבית.
מאפיינים נוספים שאפשר להציג: ערביי ישראל אינם נקראים לשירות חובה בצה"ל, אך רשאים להתנדב לשירות; רובם מתגוררים ביישובים ערביים נפרדים (בגליל, במשולש ובנגב), ומיעוטם בערים מעורבות; ענייני המעמד האישי שלהם (נישואין וגירושין) מנוהלים במוסדות הדת של העדה (למשל בתי הדין השרעיים).

תשובה מלאה – הדרוזים (חלופה):
מאפיין ראשון – עדה דתית נפרדת: הדרוזים הם עדה דתית ייחודית. הדת הדרוזית היא דת סגורה: אין מצטרפים אליה ואין יוצאים ממנה. בישראל הדרוזים מוכרים כעדה דתית נפרדת, ויש להם בתי דין דתיים משלהם לענייני מעמד אישי. שפת האם שלהם היא ערבית.
מאפיין שני – שירות בצה"ל: מאז 1956, לבקשת מנהיגי העדה, הגברים הדרוזים משרתים שירות חובה בצה"ל, ורבים מהם משרתים גם בכוחות הביטחון. הקשר עם המדינה מכונה "ברית הדמים" ("ברית החיים").
מאפיינים נוספים שאפשר להציג: לדרוזים מערכת חינוך נפרדת, עם תוכנית לימודים שמדגישה את המורשת הדרוזית; רובם מתגוררים בכפרים בגליל ובכרמל.

מה הבודק מחפש: שני מאפיינים שונים של אותה קבוצה, כל אחד מוצג במשפט או שניים של הסבר.
טעות נפוצה: לערבב מאפיינים של שתי הקבוצות (למשל לכתוב שהערבים משרתים שירות חובה בצה"ל). טעות נוספת: לכתוב על מעמד המיעוטים בהכרזת העצמאות במקום על מאפייני הקבוצה עצמה.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את פסקת ההגבלה כפי שהיא מופיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – כלומר את התנאים שבה; (2) להסביר מהי מטרתה של הפסקה. בסך הכול שניים־שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
הצגה: פסקת ההגבלה (סעיף 8 בחוק היסוד) קובעת: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק־יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". כלומר, מותר לפגוע בזכויות שהחוק מגן עליהן (למשל הזכות לחיים, לגוף ולכבוד, לקניין, לחירות ולפרטיות) רק אם מתקיימים כל התנאים האלה יחד:
– הפגיעה נעשית בחוק, או לפי חוק שנתן לכך הסמכה מפורשת;
– החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
– החוק נועד לתכלית ראויה (מטרה חשובה, למשל שמירה על ביטחון הציבור);
– הפגיעה היא במידה שאינה עולה על הנדרש (מידתיות): לא פוגעים בזכות יותר ממה שדרוש כדי להשיג את התכלית.

הסבר המטרה: מטרת פסקת ההגבלה היא להגן על זכויות היסוד שבחוק היסוד מפני פגיעה – גם מפני פגיעה בחקיקה של הכנסת עצמה. זכויות האדם אינן מוחלטות, ולפעמים יש צורך לפגוע בהן כדי להגן על זכויות של אחרים או על האינטרס הציבורי. הפסקה מאזנת בין שני הצרכים האלה: היא מאפשרת פגיעה בזכויות, אבל רק בתנאים מחמירים, ולא באופן שרירותי. בכך היא גם קובעת את אמות המידה שלפיהן בית המשפט בוחן אם חוק שפוגע בזכויות הוא חוקתי; חוק שנחקק אחרי חוק היסוד ופוגע בזכויות בלי לעמוד בתנאים האלה עלול להיפסל בביקורת שיפוטית.

טעות נפוצה: לבלבל בין פסקת ההגבלה ובין פסקת ההתגברות (שקיימת בחוק יסוד: חופש העיסוק ומאפשרת לכנסת, בתנאים מסוימים, לחוקק חוק שאינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה), או בין פסקת ההגבלה ובין שריון. טעות נוספת: לכתוב רק חלק מן התנאים, או להציג את הפסקה בלי להסביר את מטרתה.

מה הבודק מחפש: בהצגה – התנאים שבפסקה: בחוק או מכוח הסמכה מפורשת בחוק; הולם את ערכי המדינה; לתכלית ראויה; במידה שאינה עולה על הנדרש. בהסבר – הגנה על זכויות היסוד מפני פגיעה (גם בחקיקה), ואיזון בין הזכויות ובין צרכים וערכים אחרים, כך שפגיעה מותרת רק בתנאים מחמירים.

מה נדרש: "הציגו שני הבדלים" – זו שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את שני המושגים זה מול זה באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – תוכן הפקודה: פקודה בלתי חוקית היא פקודה לבצע מעשה שאינו מעוגן בחוק. לעומת זאת, פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה לבצע מעשה שגם אינו מעוגן בחוק וגם בלתי מוסרי באופן מובהק. אי־החוקיות בה בולטת לעין כל, כמו "דגל שחור" שמתנוסס מעליה.
הבדל שני – התנהגות מקבל הפקודה: את הפקודה הבלתי חוקית מקבל הפקודה חייב לבצע, ואילו פקודה בלתי חוקית בעליל אסור לבצע. מי שמקבל אותה חייב לסרב לה.
הבדלים נוספים שאפשר לבחור:
על מי חלה הפקודה: פקודה בלתי חוקית מחייבת בציות את אנשי כוחות הביטחון אבל לא את האזרחים, ואילו בפקודה בלתי חוקית בעליל אסור לכולם לציית, בגלל חוסר המוסריות הבוטה שבה.
ענישה: בפקודה בלתי חוקית ייענש מקבל הפקודה אם לא יבצע אותה, ואילו בפקודה בלתי חוקית בעליל ייענשו גם נותן הפקודה וגם מי שביצע אותה.

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל מושג בנפרד בלי להשוות ביניהם. הבודק מחפש קריטריון השוואה ברור, ושני המושגים מוצגים זה מול זה לפי אותו קריטריון.

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון (תוכן / התנהגות מקבל הפקודה / על מי חלה / ענישה), והשוואה מפורשת עם "ואילו" או "לעומת".

מה נדרש: לציין את הזכות שבאה לידי ביטוי בדברי האספן, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הזכות באה לידי ביטוי במשפט שציטטתם.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות לקניין.
הצגה: הזכות לקניין היא זכות טבעית. זו זכותו של אדם לרכוש רכוש, חומרי או רוחני, להחזיק בו ולעשות בו כרצונו: להשתמש בו, ליהנות ממנו, למכור אותו, להשכיר אותו, להוריש אותו או לתת אותו במתנה. המדינה אינה רשאית לפגוע בקניינו של אדם, ועליה להגן על רכושו מפני פגיעה בידי אחרים. בישראל הזכות מעוגנת בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בקניינו של אדם".
ציטוט: "לדברי האספן, הוא רכש את המכתב לפני שנים רבות מכספו הפרטי מאדם פלוני ב־600 דולר, וכעת הוא מציע אותו למכירה פומבית לכל המרבה במחיר."
הסבר: לטענת האספן, המכתב הוא רכושו: הוא רכש אותו בכספו הפרטי והחזיק בו שנים רבות. עכשיו הוא רוצה לעשות ברכושו כרצונו, כלומר למכור אותו במכירה פומבית לכל המרבה במחיר. רכישת רכוש, החזקה בו והזכות למכור אותו הם בדיוק רכיבי הזכות לקניין.
ציטוט אפשרי נוסף: "אספן פרטי שהחזיק מכתב מקורי שכתב יוסף טרומפלדור, הציע אותו למכירה פומבית." הסבר: האספן מחזיק במכתב ומבקש למכור אותו, כלומר לעשות בו כרצונו כבעלים.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הזכות לקניין.
– הצגה: רכישת רכוש והחזקה בו; הזכות לעשות בו כרצונו (להשתמש, למכור, להוריש); חובת המדינה לא לפגוע ברכוש ולהגן עליו.
– ציטוט מדברי האספן.
– הסבר שמקשר: האספן רכש את המכתב בכספו ורוצה למכור אותו – עושה ברכושו כרצונו.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את חופש העיסוק או את הזכות לחירות באופן כללי. האספן אינו טוען לזכותו לעסוק במקצוע מסוים, אלא לבעלותו על המכתב ולזכותו למכור אותו, וזו הזכות לקניין. שימו לב: השאלה עוסקת בדברי האספן, ולא בתביעה של הארכיון הציבורי.

מה נדרש: לציין איזו מארבע הפניות בהכרזת העצמאות באה לידי ביטוי בקטע, להציג את תוכנה, לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הפנייה בהכרזת העצמאות אל העם היהודי בתפוצות.
הצגה: בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות: לאומות המאוחדות, לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, למדינות השכנות ולעם היהודי בתפוצות. בפנייה לעם היהודי בתפוצות קוראים מנסחי ההכרזה ליהודי העולם להתלכד סביב היישוב היהודי בארץ ישראל בעלייה ובבניין. הם קוראים להם גם לעמוד לימינו "במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל", כלומר לסייע בהקמת המדינה ובבנייתה.
ציטוט: "אחד העולים מארצות הברית שהגיע בתחילת המבצע, ציין כי ההחלטה לעלות בתקופה מורכבת זו נבעה מתחושת שליחות וחיבור עמוק לישראל, ומתוך רצון לתרום למדינה ולחברה הישראלית."
הסבר: הרכיב בפנייה הוא הקריאה ליהודי התפוצות לעלות לארץ ולהשתתף בבניין המדינה. העולה מארצות הברית הוא יהודי מן התפוצות שעלה לישראל דווקא בתקופה מורכבת של לחימה, מתוך חיבור לישראל ומתוך רצון "לתרום למדינה ולחברה הישראלית". עלייה ורצון לתרום לבניין המדינה הם בדיוק ההיענות לקריאה להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו.
ציטוט אפשרי נוסף: "הכרעת אויבנו ואומץ הלוחמים יעודדו יהודים רבים ברחבי העולם לעלות ארצה". הסבר: שר העלייה והקליטה מצפה שיהודים רבים בתפוצות יעלו לישראל, כלומר יענו לקריאה לעלייה. אפשר גם לצטט: "מאז תחילת מבצע "שאגת הארי" נפתחו במשרד העלייה והקליטה מאות תיקים של יהודים מחו"ל המבקשים לעלות למדינת ישראל" – מאות יהודים מן התפוצות מבקשים לעלות.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הפנייה לעם היהודי בתפוצות.
– הצגה: להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
– ציטוט והסבר שמקשר בין העלייה והרצון לתרום למדינה לבין הקריאה לעלייה ולבניין.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את חוק השבות או את "קיבוץ גלויות" במקום פנייה מן הפניות בהכרזה. השאלה מבקשת פנייה מסוימת מתוך ארבע הפניות שבהכרזת העצמאות.

מה נדרש: לציין על פי הקטע את סוג העבריינות שבגינה נעצר ראש העיר, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: עבריינות שלטונית אישית (עבריינות שלטונית לשם טובת הנאה אישית).
הצגה: עבריינות שלטונית היא הפרת החוק בידי נושאי משרות ציבוריות – נבחרי ציבור (כמו שרים, חברי כנסת וראשי רשויות מקומיות) או עובדי ציבור – במסגרת מילוי תפקידם, תוך ניצול לרעה של כוחם, מעמדם וסמכויותיהם. עבריינות שלטונית אישית היא עבריינות שמטרתה להשיג טובת הנאה אישית לעבריין עצמו או למקורביו, למשל לקיחת שוחד, מעילה בכספי ציבור או מינויים פוליטיים פסולים. (לעומתה, עבריינות שלטונית ציבורית נעשית כדי לקדם מטרה ציבורית או אידיאולוגית שהעבריין מאמין בה, ולא כדי להתעשר.) עבריינות שלטונית מסוכנת במיוחד, משום שהיא פוגעת באמון הציבור בשלטון ובעקרון שלטון החוק.
ציטוט: "על פי החשד, חלק מכספי התרומות הועברו לכיסו הפרטי של ראש העיר ולמקורביו."
הסבר: ראש העיר הוא נבחר ציבור, ותפקידו כלל ניהול של הכספים שנתרמו לתושבי העיר. לפי החשד, הוא ניצל את מעמדו ואת סמכותו לנהל את הכספים, והעביר חלק מהם לכיסו הפרטי ולכיס מקורביו. זו הפרת החוק בידי נבחר ציבור במסגרת תפקידו, לשם טובת הנאה אישית לו ולמקורביו, כלומר עבריינות שלטונית אישית.
ציטוט אפשרי נוסף: "באחרונה נעצרו ראש העיר וכמה ממקורביו שניהלו כספים אלה." הסבר: מי שנעצר הוא נבחר ציבור שניהל את הכספים מתוקף תפקידו, יחד עם מקורביו.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עבריינות שלטונית אישית.
– הצגה: מי (נבחרי ציבור או עובדי ציבור); איך (ניצול לרעה של התפקיד, המעמד והסמכויות); לשם מה (טובת הנאה אישית לעצמם או למקורביהם).
– ציטוט על העברת הכספים לכיסו הפרטי של ראש העיר ולמקורביו.
– הסבר שמקשר: ראש עיר (נבחר ציבור) מנצל את תפקידו כדי להעביר כספי תרומות לכיסו ולכיס מקורביו.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין עבריינות פלילית רגילה, בלי הרכיב שהעבריין הוא נושא משרה ציבורית שמנצל את תפקידו. טעות נוספת: לציין עבריינות שלטונית ציבורית; כאן המטרה היא טובת הנאה אישית, ולא קידום מטרה ציבורית. שימו לב: בקטע מדובר בחשד, ועד שתוכח אשמתם עומדת לחשודים חזקת החפות.

מה נדרש: (1) להציג את העמדה (החלום) מדינת לאום אתנית תרבותית דמוקרטית על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט אחד או יותר שממנו לומדים שהחלום בא לידי ביטוי; (3) להסביר כיצד החלום בא לידי ביטוי בציטוט. בחלום זה יש שני חלקים – הלאומי־יהודי והדמוקרטי – וצריך להתייחס לשניהם בהצגה, בציטוט ובהסבר.

תשובה מלאה:
הצגה: לפי עמדה זו, מדינת ישראל היא מדינת לאום יהודית אתנית־תרבותית שהיא גם מדינה דמוקרטית.
הרכיב הלאומי (אתני־תרבותי יהודי):
– ישראל היא מדינתו של העם היהודי, בארץ ובתפוצות.
– המדינה מזוהה ברמה הקולקטיבית עם הלאום היהודי, שהוא לאום אתני־תרבותי, ומבטאת את זכותו להגדרה עצמית לאומית.
– במדיניות ההגירה יש העדפה ללאום היהודי: כל יהודי זכאי לעלות למדינת ישראל.
– העברית היא השפה המרכזית של המדינה, ומורשת ישראל היא מרכיב מרכזי בתרבותה.
– חלק מהסמלים, מהמועדים הרשמיים, מהחוקים וממוסדות המדינה נותנים ביטוי ליסודות האתניים־תרבותיים היהודיים (מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, מורשת ודת).
הרכיב הדמוקרטי:
– יש הבחנה בין ההגדרה העצמית הלאומית של המדינה ובין זכויות הפרט של האזרחים: לצד הגדרתה העצמית הלאומית היהודית, המדינה מחויבת לשוויון מלא בין כל אזרחיה, ללא הבדל השתייכות לאומית, אתנית או דתית.
– הריבונות במדינה מסורה לכל אזרחיה, באמצעות הבחירות לכנסת ושאר זכויות האזרח.
– אין חפיפה מלאה בין לאומיות לאזרחות; במדינה יש גם יסודות אזרחיים משותפים לכל אזרחיה, ויש הכרה בזכויות קבוצתיות מסוימות לקבוצות האתניות השונות.

ציטוט: "הוא מיוצג בהכרזה על הקמת המדינה, שגם אותה אנו מציינים היום: מדינה יהודית פתוחה לקיבוץ גלויות, שגם מעניקה שוויון מדיני וחברתי מלא לכל תושביה."

הסבר: המשפט מבטא את שני חלקי החלום. "מדינה יהודית פתוחה לקיבוץ גלויות" מבטאת את הרכיב הלאומי: המדינה היא מדינתו של העם היהודי, והיא פתוחה לעלייה של יהודים מן התפוצות – כלומר יש העדפה ללאום היהודי במדיניות ההגירה. ואילו "מעניקה שוויון מדיני וחברתי מלא לכל תושביה" מבטא את הרכיב הדמוקרטי: לצד ההגדרה העצמית הלאומית היהודית, המדינה מחויבת לשוויון מלא בין כל אזרחיה, ללא הבדל השתייכות לאומית, אתנית או דתית.

ציטוטים אפשריים נוספים והסבר:
– לרכיב הלאומי: "ישראל הוקמה כמדינת הלאום של העם היהודי, וכאז כן היום זהו טעם קיומה." הסבר: המדינה מזוהה עם הלאום היהודי ומבטאת את זכותו להגדרה עצמית לאומית. וכן: "מדינה שהיהדות בה אינה רק דת והלכה, רבות פנים, אלא גם לאום ותרבות ומורשת." הסבר: היהדות מתוארת כלאום, כתרבות וכמורשת – כלומר היסודות האתניים־תרבותיים היהודיים (תרבות, מורשת, היסטוריה ודת) הם בסיס לזהות המדינה. אפשר גם לצטט: "מדינה שהיא נכונה להילחם על מימוש השאיפה הציונית לתחייה לאומית, במקום היחיד שבו היהודים הם רוב ותרבותם הציבורית היא יהודית ועברית" – התרבות הציבורית היהודית והשפה העברית הן ביטוי ליסודות האתניים־תרבותיים במרחב הציבורי.
– לרכיב הדמוקרטי: "מדינה שבה בני המיעוט הערבי הם שותפים וזוכים לייצוג ולשוויון." הסבר: המחויבות לשוויון מלא לכל האזרחים, ללא הבדל השתייכות לאומית, וחלוקת הריבונות בין כל האזרחים (ייצוג). וכן: "מדינה שיש לאזרחיה אזרחות אחת, חשובה ומשותפת לכול, אך ובה בעת יש להם מקום לטפח את רכיבי הזהות הייחודיים שלהם." הסבר: "אזרחות אחת... משותפת לכול" היא יסוד אזרחי משותף לכל האזרחים, ואילו המקום "לטפח את רכיבי הזהות הייחודיים" מבטא את ההכרה בזכויות קבוצתיות מסוימות ואת זה שאין חפיפה מלאה בין לאומיות לאזרחות.
כדי להראות את שני החלקים, אפשר לצטט שני משפטים – אחד לכל רכיב – ולהסביר כל אחד מהם.

טעות נפוצה: להציג את החלום באופן חלקי – רק את הרכיב היהודי־לאומי או רק את הרכיב הדמוקרטי – ולצטט ולקשר רק לאחד מהם. בחלום זה צריך להתייחס בהצגה, בציטוט ובהסבר לשני החלקים: האתני־תרבותי היהודי והדמוקרטי. טעות נוספת: לבלבל עם סוג הלאומיות "לאומיות אתנית־תרבותית" (שאינו כולל את הרכיב הדמוקרטי), או עם החלום "מדינת לאום אזרחית דמוקרטית" (שבה יש חפיפה מלאה בין לאומיות לאזרחות, והמדינה אינה מזוהה עם לאום אתני־תרבותי כלשהו).

מה הבודק מחפש:
– הצגה: רכיב לאומי (מדינת העם היהודי; זיקה ללאום האתני־תרבותי היהודי והגדרה עצמית; העדפה ליהודים בהגירה; ביטוי ליסודות האתניים־תרבותיים בסמלים, במועדים, בחוקים ובשפה) ורכיב דמוקרטי (שוויון מלא לכל האזרחים; ריבונות לכל האזרחים; יסודות אזרחיים משותפים; זכויות קבוצתיות מסוימות).
– ציטוט ממוקד מן הקטע (העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט).
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיבים בהגדרה – לשני החלקים: "מדינה יהודית פתוחה לקיבוץ גלויות" לרכיב הלאומי, ו"שוויון מדיני וחברתי מלא לכל תושביה" לרכיב הדמוקרטי.

מה נדרש: (1) להציג את המושג דמוקרטיה מתגוננת מן הידע; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס למושג; (3) להסביר כיצד המושג בא לידי ביטוי בציטוט.

תשובה מלאה:
הצגה: דמוקרטיה מתגוננת היא דמוקרטיה ששומרת על המשטר הדמוקרטי, על עקרונותיו ועל כללי המשחק הדמוקרטיים, וגם על אופי המדינה. היא מגינה על עצמה מפני אנשים או קבוצות שפועלים בזירה הציבורית ומנצלים את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי, לחסל אותו או לפגוע באופי המדינה. כלים דמוקרטיים כאלה הם, למשל, חופש הביטוי, ההתמודדות בבחירות וההתארגנות במפלגה. לשם כך המדינה מגבילה את הזכויות של גורמים אלה: היא שוללת את זכותם להיבחר, שוללת את זכותם להתארגן ולפעול במסגרת פוליטית, ומגבילה את חופש הביטוי שלהם.
ציטוט: "דוגמה טובה להבהרת חשיבותה המכרעת של זכות ההצבעה לאזרחים היא ההתלבטות המלווה כל דמוקרטיה עד כמה מותר לנקוט מהלכים הפוגעים בזכויות אדם נגד מי שמסכנים את אופייה הדמוקרטי של המדינה, ואם יש בכלל לנקוט אמצעים אלה."
הסבר: הכותב מתאר את הדילמה שבבסיס הדמוקרטיה המתגוננת: האם ועד כמה מותר לדמוקרטיה לפגוע בזכויות של מי שמסכן את אופייה הדמוקרטי, כדי להגן על עצמה. זה רכיב ההגדרה שלפיו הדמוקרטיה מגבילה את זכויותיהם של מי שמבקשים לפגוע במשטר הדמוקרטי, כדי לשמור על המשטר ועל אופי המדינה.
ציטוט אפשרי נוסף: "בן השאר עולה השאלה אם אפשר לשלול את הזכות להצביע ממי שמאיימים על אופי זה של המדינה." הסבר: שלילת זכויות פוליטיות ממי שמאיים על הדמוקרטיה היא האמצעי של דמוקרטיה מתגוננת. האמצעי המוכר הוא שלילת הזכות להיבחר (בישראל – לפי סעיף 7א בחוק־יסוד: הכנסת), והכותב שואל אם אפשר להרחיב אותו גם לשלילת הזכות לבחור. לדעתו התשובה שלילית, משום שזכות ההצבעה מהותית כל כך, "עד שכל פגיעה בה היא פגיעה בדמוקרטיה עצמה".

מה הבודק מחפש:
– הצגה: על מה מגינים (המשטר הדמוקרטי, עקרונותיו ואופי המדינה); מפני מי (מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה או לחסל אותה); באילו אמצעים (שלילת הזכות להיבחר, הגבלת ההתארגנות הפוליטית וחופש הביטוי).
– ציטוט על ההתלבטות בדבר נקיטת מהלכים נגד מי שמסכן את האופי הדמוקרטי.
– הסבר שמקשר בין "מהלכים הפוגעים בזכויות אדם נגד מי שמסכנים את אופייה הדמוקרטי של המדינה" לבין הגבלת זכויות כאמצעי הגנה על הדמוקרטיה.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להשתמש במילה "מתגוננת" בתוך ההגדרה ("דמוקרטיה שמתגוננת"). אי אפשר להגדיר מושג באמצעות אותה מילה. טעות נוספת: לבלבל בין דמוקרטיה מתגוננת לבין תקנות לשעת חירום או מעצר מינהלי.