בגרות באזרחות 34281 - קיץ 2026

מה נדרש: לציין את הזכות שבאה לידי ביטוי בדברי האספן, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הזכות באה לידי ביטוי במשפט שציטטתם.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות לקניין.
הצגה: הזכות לקניין היא זכות טבעית. זו זכותו של אדם לרכוש רכוש, חומרי או רוחני, להחזיק בו ולעשות בו כרצונו: להשתמש בו, ליהנות ממנו, למכור אותו, להשכיר אותו, להוריש אותו או לתת אותו במתנה. המדינה אינה רשאית לפגוע בקניינו של אדם, ועליה להגן על רכושו מפני פגיעה בידי אחרים. בישראל הזכות מעוגנת בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בקניינו של אדם".
ציטוט: "לדברי האספן, הוא רכש את המכתב לפני שנים רבות מכספו הפרטי מאדם פלוני ב־600 דולר, וכעת הוא מציע אותו למכירה פומבית לכל המרבה במחיר."
הסבר: לטענת האספן, המכתב הוא רכושו: הוא רכש אותו בכספו הפרטי והחזיק בו שנים רבות. עכשיו הוא רוצה לעשות ברכושו כרצונו, כלומר למכור אותו במכירה פומבית לכל המרבה במחיר. רכישת רכוש, החזקה בו והזכות למכור אותו הם בדיוק רכיבי הזכות לקניין.
ציטוט אפשרי נוסף: "אספן פרטי שהחזיק מכתב מקורי שכתב יוסף טרומפלדור הציע אותו למכירה פומבית." הסבר: האספן מחזיק במכתב ומבקש למכור אותו, כלומר לעשות בו כרצונו כבעלים.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הזכות לקניין.
– הצגה: רכישת רכוש והחזקה בו; הזכות לעשות בו כרצונו (להשתמש, למכור, להוריש); חובת המדינה לא לפגוע ברכוש ולהגן עליו.
– ציטוט מדברי האספן.
– הסבר שמקשר: האספן רכש את המכתב בכספו ורוצה למכור אותו – עושה ברכושו כרצונו.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את חופש העיסוק או את הזכות לחירות באופן כללי. האספן אינו טוען לזכותו לעסוק במקצוע מסוים, אלא לבעלותו על המכתב ולזכותו למכור אותו, וזו הזכות לקניין. שימו לב: השאלה עוסקת בדברי האספן, ולא בפסק הדין שהורה להחזיר את המכתב לארכיון.

מה נדרש: לציין את הגישה הכלכלית־חברתית שבאה לידי ביטוי בתוכנית של שר האוצר, להציג אותה (כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הגישה הכלכלית־חברתית הליברלית (ניאו־ליברלית).
הצגה: בהצגת גישה כלכלית־חברתית מתייחסים לשלוש נקודות: מהו הערך המרכזי, מהי רמת מעורבות המדינה בחיים הכלכליים, ועל מי מוטלת האחריות לרמת החיים.
– הערך המרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
– האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
– רמת המעורבות: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.
ציטוט: "ממשלת ישראל אישרה את תוכניתו של שר האוצר להעניק פטור ממס על הזמנות של חבילות מחו"ל בשווי של עד 150 דולר."
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הגישה הליברלית תומכת בהפחתת מסים ובצמצום מעורבות המדינה בכלכלה. פטור ממס על חבילות מחו"ל הוא הפחתת מס: המדינה מוותרת על התערבותה (על גביית המס) בסחר שבין האזרחים לבין חנויות בחו"ל, וכך פותחת את השוק לתחרות חופשית.
ציטוט אפשרי נוסף: "לדברי השר, מטרת התוכנית היא להפוך כל אזרח ליבואן, ואף לאפשר לאזרחים לרכוש יותר מוצרים מחנויות באינטרנט שמוכרות במחירים נמוכים יותר." הסבר: "להפוך כל אזרח ליבואן" פירושו לעודד יוזמה פרטית ולהעביר את האחריות לפרט, שיבחר בעצמו מאין לקנות. התחרות בין החנויות בארץ לבין חנויות האינטרנט בחו"ל אמורה להוריד את המחירים. יוזמה פרטית ותחרות בשוק חופשי הן רכיבים של הגישה הליברלית.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הגישה הליברלית.
– הצגה עם שלושת הרכיבים: ערך מרכזי (חירות כלכלית על פני שוויון); אחריות (הפרט); רמת מעורבות (מינימלית: יוזמה פרטית, תחרות, שוק חופשי, הפחתת מסים).
– ציטוט והסבר שמקשר בין הפטור ממס או "להפוך כל אזרח ליבואן" לבין הפחתת מסים, תחרות ויוזמה פרטית.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לענות שזו הגישה הסוציאל־דמוקרטית, משום שהתוכנית נועדה להוזיל מחירים לאזרחים. הדרך שבה התוכנית משיגה את ההוזלה היא הפחתת מס ופתיחת השוק לתחרות, וזה מאפיין מובהק של הגישה הליברלית. טעות נוספת: להסביר באמצעות טענת חברי הכנסת על סגירת עסקים קטנים ופיטורי עובדים. השאלה עוסקת בתוכנית של שר האוצר, ולא בטענות המתנגדים לה.

מה נדרש: להציג שני ביטויים לאופייה היהודי של המדינה במרחב הציבורי, כלומר בתחומים הגלויים והמשותפים לכל האזרחים: לוח השנה, ימי המנוחה, השפה, הסמלים וכדומה. כל ביטוי צריך להיות מוצג ומוסבר במשפט או שניים, ולא רק להיות מוזכר.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – ימי המנוחה והחגים: השבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה. כך נקבע בחוק שעות עבודה ומנוחה ובחוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. בימים אלה מוסדות המדינה סגורים, ולוח הזמנים של המרחב הציבורי כולו נקבע לפי לוח החגים היהודי. (למי שאינם יהודים יש זכות לקיים ימי מנוחה בשבתותיהם ובחגיהם.)
ביטוי שני – סמלי המדינה: דגל המדינה לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו ומגן דוד תכול במרכזו. סמל המדינה הוא מנורת שבעה קנים, עלי זית בשני צדדיה והמילה "ישראל" למרגלותיה. ההמנון, "התקווה", מבטא את כמיהת העם היהודי לשוב לציון. הסמלים לקוחים מן המסורת ומן ההיסטוריה של העם היהודי, והם מופיעים במוסדות המדינה, בטקסים רשמיים ובמרחב הציבורי.

ביטויים נוספים שאפשר להציג:
– לוח השנה: הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה, ולצדו משמש הלוח הלועזי.
– השפה: עברית היא שפת המדינה (לשפה הערבית מעמד מיוחד).
– ימי זיכרון: יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום זיכרון רשמי של המדינה, ובו מתקיימים טקסים ממלכתיים בכל הארץ.
– כשרות: במוסדות ממלכתיים ובצה"ל מקפידים על כשרות המזון.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים, שכל אחד מהם שייך למרחב הציבורי ומבטא את האופי היהודי של המדינה, וכל אחד מוצג במשפט או שניים של הסבר.
טעות נפוצה: להציג ביטויים שאינם במרחב הציבורי, כמו חוק השבות (עלייה ואזרחות) או בתי הדין הרבניים (מעמד אישי). טעות נוספת: לכתוב רשימת כותרות ("דגל, המנון, שבת") בלי להציג את תוכנו של כל ביטוי.

מה נדרש: לבחור אחת משתי הקבוצות, ערבים או דרוזים, ולהציג שני מאפיינים שלה. כל מאפיין צריך להיות מוצג ומוסבר במשפט או שניים.

תשובה מלאה – הערבים בישראל:
מאפיין ראשון – מיעוט לאומי ודתי: הערבים הם קבוצת המיעוט הגדולה בישראל, כחמישית מאזרחי המדינה. הם מיעוט לאומי (רבים מהם מגדירים את זהותם הלאומית כערבית או כערבית־פלסטינית), וגם מיעוט דתי: רובם מוסלמים, ומיעוטם נוצרים. בשל כך זהותם מורכבת: הם אזרחי מדינת ישראל, ובה בעת משתייכים לעם הערבי, הנמצא בסכסוך עם מדינת ישראל.
מאפיין שני – שפה וחינוך: שפת האם של הערבים היא ערבית. יש להם מערכת חינוך ממלכתית נפרדת, במימון המדינה, שבה הלימודים מתקיימים בשפה הערבית.
מאפיינים נוספים שאפשר להציג: ערביי ישראל אינם נקראים לשירות חובה בצה"ל, אך רשאים להתנדב לשירות; רובם מתגוררים ביישובים ערביים נפרדים (בגליל, במשולש ובנגב), ומיעוטם בערים מעורבות; ענייני המעמד האישי שלהם (נישואין וגירושין) מנוהלים במוסדות הדת של העדה (למשל בתי הדין השרעיים).

תשובה מלאה – הדרוזים (חלופה):
מאפיין ראשון – עדה דתית נפרדת: הדרוזים הם עדה דתית ייחודית. הדת הדרוזית היא דת סגורה: אין מצטרפים אליה ואין יוצאים ממנה. בישראל הדרוזים מוכרים כעדה דתית נפרדת, ויש להם בתי דין דתיים משלהם לענייני מעמד אישי. שפת האם שלהם היא ערבית.
מאפיין שני – שירות בצה"ל: מאז 1956, לבקשת מנהיגי העדה, הגברים הדרוזים משרתים שירות חובה בצה"ל, ורבים מהם משרתים גם בכוחות הביטחון. הקשר עם המדינה מכונה "ברית הדמים" ("ברית החיים").
מאפיינים נוספים שאפשר להציג: לדרוזים מערכת חינוך נפרדת, עם תוכנית לימודים שמדגישה את המורשת הדרוזית; רובם מתגוררים בכפרים בגליל ובכרמל.

מה הבודק מחפש: שני מאפיינים שונים של אותה קבוצה, כל אחד מוצג במשפט או שניים של הסבר.
טעות נפוצה: לערבב מאפיינים של שתי הקבוצות (למשל לכתוב שהערבים משרתים שירות חובה בצה"ל). טעות נוספת: לכתוב על מעמד המיעוטים בהכרזת העצמאות במקום על מאפייני הקבוצה עצמה.

מה נדרש: להציג את תפקיד הממשלה "חקיקת משנה" עם כל רכיביו: מי מחוקק, באיזו צורה, לשם מה, ומה היחס לחקיקה הראשית. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
חקיקת משנה היא חקיקה שנעשית בידי הרשות המבצעת: הממשלה, השרים ורשויות מקומיות. היא נעשית בדרך של צווים, תקנות וחוקי עזר עירוניים. מטרתה לאפשר את ביצוע החוק ולקדם את מטרותיו, באמצעות פירוט העקרונות שנקבעו בחקיקה הראשית של הכנסת. חקיקת המשנה כפופה לחקיקה הראשית: אסור שתסתור אותה.
הרחבה: הכנסת קובעת בחוק את העקרונות הכלליים, ומסמיכה את השר האחראי להתקין תקנות שיפרטו כיצד החוק יבוצע בפועל. למשל, שר מתקין תקנות שקובעות את גובה הקנס על הפרת החוק, או רשות מקומית מחוקקת חוק עזר עירוני בעניין חניה בתחומה.

מה הבודק מחפש: מי מחוקק (הרשות המבצעת); באיזו צורה (תקנות, צווים, חוקי עזר); לשם מה (ביצוע החוק ופירוט החקיקה הראשית); הכפיפות לחקיקה הראשית.
טעות נפוצה: לכתוב שחקיקת משנה היא חוק שהכנסת מחוקקת "בדרגה נמוכה". את חקיקת המשנה מחוקקת הרשות המבצעת, לא הכנסת. טעות נוספת: לבלבל עם תקנות שעת חירום, שהן סמכות מיוחדת של הממשלה בשעת חירום שמוסדרת בחוק־יסוד: הממשלה.

מה נדרש: (1) להציג את הזכות להליך הוגן, כלומר להגדיר אותה; (2) לציין שני אמצעים שנועדו לממש אותה. כדאי להסביר כל אמצעי במשפט קצר.

תשובה מלאה:
הצגה: הזכות להליך הוגן היא זכותו של אדם שבעת הליך משפטי (חקירה, מעצר ומשפט) תינתן לו הגנה מפני פגיעה בזכויותיו מעבר לנדרש, כלומר מפני פגיעה לא מוצדקת ולא מידתית. אדם שעומד מול רשויות האכיפה והמשפט נמצא בעמדה חלשה מולן, ולכן נקבעו אמצעים שנועדו להבטיח שההליך יהיה הוגן.
אמצעי ראשון – חזקת החפות: אדם נחשב חף מפשע עד שהוכחה אשמתו בבית המשפט.
אמצעי שני – זכות לייצוג משפטי: לנאשם יש זכות להיות מיוצג בידי עורך דין, שיגן על זכויותיו לאורך ההליך.
אמצעים נוספים שאפשר לציין: אין עונש בלא חוק; אין לערוך חיפוש בלא צו; שופטים בלתי תלויים; זכות לדעת במה אדם מואשם ולראות את הראיות נגדו; זכות ערעור; משפט פומבי; ככלל, אין לעצור אדם יותר מ־24 שעות בלי להביאו לפני שופט.

מה הבודק מחפש: הצגה – הליך משפטי, הגנה מפני פגיעה בזכויות מעבר לנדרש (רכיב חובה); שני אמצעים שונים למימוש הזכות.
טעות נפוצה: להביא רק אמצעים, בלי הרכיב המרכזי של ההגדרה – הגנה מפני פגיעה בזכויות האדם מעבר לנדרש בעת הליך משפטי. טעות נוספת: להציג שני אמצעים שהם בעצם אותו אמצעי במילים אחרות.

מה נדרש: להציג נקודת דמיון אחת ונקודת הבדל אחת בין שתי העמדות. השוואה נכונה נעשית לפי אותו קריטריון (תבחין) בשתי העמדות: בדמיון "גם... וגם...", ובהבדל "ב... ואילו ב...".

תשובה מלאה:
נקודת דמיון (קריטריון: מקור הסמכות במדינה): גם במדינה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי וגם במדינה חילונית שיש בה הפרדה מלאה בין דת למדינה, מקור הסמכות במדינה הוא ציבור האזרחים. כלומר, בשתי העמדות המדינה היא דמוקרטית, והחוקים נקבעים בידי נציגי הציבור ולא על פי ההלכה (בשונה ממדינת הלכה).
נקודת הבדל (קריטריון: מקום הדת בחקיקה ובמרחב הציבורי): לפי העמדה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי, למדינה יש ערך דתי, ולכן עליה לשאוף לשלב מרכיבים הלכתיים בחקיקה ובמרחב הציבורי משיקולים דתיים – בעיקר בענייני שבת, כשרות, נישואין וגיור, ובשילוב המשפט העברי בחקיקה ובפסיקה. ואילו לפי העמדה של הפרדה מלאה, אין זה מתפקידה של המדינה לחוקק חוקים בעלי אופי דתי, להעניק שירותי דת או להתערב בענייני דת. המדינה רק מאפשרת לכל אדם לקיים פולחן דתי באופן פרטי.

נקודות נוספות שאפשר להציג:
– דמיון: בשתי העמדות המדינה יהודית מבחינה לאומית – מדינת הלאום של העם היהודי (בעמדת ההפרדה המלאה הקשר לדת נשמר רק בסמלים).
– הבדל (קריטריון: היחס למתח בין הדת לדמוקרטיה): בעמדה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי מכירים בכך שבין היסוד הדתי לבין היסוד הדמוקרטי עשוי להיווצר מתח, ולכן יש לחתור לפתרונות ביניים ולפשרות. ואילו בעמדת ההפרדה המלאה המתח נפתר בהפרדה גמורה בין הדת לבין המדינה ומוסדותיה.

מה הבודק מחפש: נקודת דמיון אמיתית ונקודת הבדל אחת, שתיהן מנוסחות לפי קריטריון ברור, עם התייחסות לשתי העמדות.
טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל עמדה בנפרד, בלי להשוות ביניהן. טעות נוספת: לבלבל בין העמדה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי לבין מדינת הלכה. במדינת הלכה מקור הסמכות הוא ההלכה, ואילו בעמדה המשלבת חקיקה דתית בהיקף חלקי מקור הסמכות הוא ציבור האזרחים.

מה נדרש: "הציגו את המחלוקת" – להציג את שני הצדדים ואת הנימוק של כל צד.

תשובה מלאה: חקיקה דתית היא חקיקה של הכנסת שמבוססת על ההלכה היהודית או שנותנת לה תוקף בחוק (למשל: נישואין וגירושין של יהודים בבתי הדין הרבניים, חוק חג המצות, השבת כיום מנוחה בחוק שעות עבודה ומנוחה). בחברה הישראלית יש מחלוקת בשאלה אם לשלב חקיקה כזו בחוקי המדינה:
– התומכים בשילוב חקיקה דתית רואים בה אמצעי לעיצוב דמותה של ישראל כמדינה בעלת ערכים יהודיים דתיים ולאומיים במרחב הציבורי, כלומר לעיצוב אופייה היהודי של המדינה. לדעתם החקיקה גם מאפשרת לציבור הדתי לקיים אורח חיים על פי ההלכה ולהשתלב בחברה בישראל.
– המתנגדים לשילוב חקיקה דתית שואפים לעצב את ישראל כמדינה ליברלית חילונית. הם אינם רוצים חקיקה שמבוססת על ההלכה, משום שלדעתם היא עלולה לפגוע בזכויות מסוימות, לגרום לכפייה דתית על מי שאינו דתי, ואף להביא להשנאת הדת.

מה הבודק מחפש: שני הצדדים במחלוקת, ולכל צד הנימוק שלו (עיצוב האופי היהודי של המדינה לעומת מדינה ליברלית חילונית, חשש מכפייה ומפגיעה בזכויות).

מה נדרש: "הציגו את שני תפקידי התקשורת" – להציג (להגדיר ולהסביר) את שני התפקידים שבשאלה: פיקוח וביקורת על השלטון, ותעמולת בחירות. לא מספיק לחזור על שם התפקיד.

תשובה מלאה:
פיקוח וביקורת על השלטון: התקשורת בודקת את פעולות השלטון ונבחרי הציבור, חושפת ליקויים, מחדלים ושחיתויות ומעבירה עליהם ביקורת. לכן היא מכונה "כלב השמירה של הדמוקרטיה", והיא אחד ממנגנוני הפיקוח הבלתי פורמליים על השלטון. החשיפה בתקשורת מביאה את המידע לידיעת הציבור, ולעיתים גם לטיפולם של גופי הפיקוח הפורמליים (כמו מבקר המדינה או בתי המשפט).
תעמולת בחירות: בתקופת הבחירות התקשורת משמשת במה שבאמצעותה המפלגות והמועמדים מציגים לציבור הבוחרים את עמדותיהם, את מצעיהם ואת מועמדיהם, ומנסים לשכנע אותו להצביע בעדם – בתשדירי תעמולה, במודעות, בראיונות ובעימותים בין מועמדים. כך הבוחרים יכולים להכיר את המועמדים ואת עמדותיהם לפני שהם מחליטים במי לבחור. בישראל הרשימות המתמודדות לכנסת מקבלות זמן שידור חינם לתשדירי תעמולה בטלוויזיה וברדיו לפי כללים שנקבעו בחוק, ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית מאשר את התשדירים.

טעות נפוצה: לכתוב רק את שמות התפקידים, או להציג תפקיד אחר (למשל מסירת מידע או פרשנות) במקום אחד משני התפקידים שבשאלה.

מה הבודק מחפש: הצגה של כל אחד משני התפקידים שבשאלה: פיקוח וביקורת – בדיקת פעולות השלטון וחשיפת ליקויים ושחיתויות ("כלב השמירה"); תעמולת בחירות – במה שבה המפלגות והמועמדים מציגים לבוחרים את עמדותיהם ומנסים לשכנע אותם להצביע בעדם.

מה נדרש: "הציגו את שיטת" – מאפייני השיטה (שניים לפחות, מוסברים).

תשובה מלאה: בשיטת ממשל נשיאותי (כמו בארצות הברית) הנשיא הוא ראש הרשות המבצעת, והוא גם ראש המדינה. הנשיא נבחר בבחירות ישירות (או כמעט ישירות) בידי האזרחים, ובנפרד הם בוחרים גם את חברי הפרלמנט (בארצות הברית – הקונגרס). הנשיא ממנה בעצמו את חברי הרשות המבצעת (השרים), והם אחראים בפניו ולא בפני הפרלמנט; הם אינם חברי הפרלמנט. הנשיא אינו יכול לפזר את הפרלמנט, והפרלמנט אינו יכול להפיל את הנשיא בהצבעת אי־אמון (הדחה אפשרית רק בהליך מיוחד בשל עבירות חמורות). לנשיא יש סמכויות ייחודיות: הטלת וטו על חוקים שהפרלמנט חוקק, פיקוד עליון על הצבא, ומינוי שופטים לבית המשפט העליון (באישור הסנאט).

מה הבודק מחפש: שניים לפחות מן המאפיינים: הנשיא ראש הרשות המבצעת; נבחר ישירות ובנפרד מן הפרלמנט; ממנה את חברי הרשות המבצעת, שאחראים בפניו; אין פיזור הפרלמנט ואין הפלת הנשיא בהצבעת אי־אמון; סמכויות ייחודיות (וטו, מפקד הצבא, מינוי שופטים).

מה נדרש: "הציגו את שיטת הבחירות" – איך בוחרים את ראש הרשות ואת המועצה.

תשובה מלאה: בבחירות לרשויות המקומיות כל בוחר מצביע בשני פתקים: פתק אחד לבחירת ראש הרשות ופתק אחד לבחירת מועצת הרשות. הבחירות לראש הרשות הן אישיות ורוביות: הבוחר בוחר במועמד מסוים. כדי להיבחר, מועמד צריך לקבל לפחות 40% מהקולות הכשרים. אם אף מועמד לא הגיע לכך, נערכות בחירות חוזרות בין שני המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר. הבחירות למועצת הרשות הן רשימתיות ויחסיות: הבוחר מצביע לרשימה, וכל רשימה מקבלת מושבים במועצה ביחס למספר הקולות שקיבלה. גם במועצה יש אחוז חסימה: רשימה משתתפת בחלוקת המושבים רק אם קיבלה לפחות 75% מן המודד (מספר הקולות הדרוש למושב אחד). בבחירות לרשויות המקומיות רשאים להצביע גם תושבי קבע שאינם אזרחים (בבחירות לכנסת מצביעים אזרחים בלבד).

מה הבודק מחפש: שני פתקים; ראש הרשות – בחירה אישית ורובית, סף 40% וסיבוב שני; המועצה – בחירה רשימתית ויחסית (עם אחוז חסימה).

מה נדרש: "הציגו את המושג" – מהו תפקיד נציב תלונות הציבור, על מי ועל מה הוא בודק תלונות ומה הוא עושה בעקבותיהן.

תשובה מלאה: נציב תלונות הציבור הוא גוף פיקוח פורמלי (מוסדי) שבודק תלונות של אזרחים ושל תושבים על התנהלותם של מוסדות המדינה: משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, חברות ממשלתיות וכל גוף אחר הכפוף לביקורת המדינה. הנציב בודק תלונות על פגיעה באדם, על עוול, על שירות לקוי, על חריגה מסמכות או על התנהגות לא תקינה של הגוף. בסיום הבירור הוא ממליץ לגוף לתקן את הליקויים, ומגיש לכנסת דוח שנתי על פעולותיו. הוא גם מוסמך לתת צווי הגנה לעובדים בגופים ציבוריים שחשפו שחיתות (למשל ביטול פיטורים או העברה מתפקיד). בישראל מבקר המדינה משמש גם נציב תלונות הציבור.

טעות נפוצה: לחזור על שם התפקיד ("מטפל בתלונות הציבור") בלי לפרט על מי ועל מה מתלוננים ומה הנציב עושה, או להציג במקום זאת את תפקיד מבקר המדינה (בדיקת חוקיות, יעילות וחיסכון בגופים המבוקרים).

מה הבודק מחפש: שני רכיבים לפחות – בדיקת תלונות של אזרחים / תושבים על גופי המדינה; על פגיעה, עוול, שירות לקוי או חריגה מסמכות; המלצה לתיקון ליקויים ודוח לכנסת; צווי הגנה לחושפי שחיתויות.

מה נדרש: (1) להציג את עקרון ההסכמיות מן הידע (לא מן הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס לעיקרון; (3) להסביר כיצד העיקרון בא לידי ביטוי בציטוט.

תשובה מלאה:
הצגה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי המשחק, כלומר על הדרכים הדמוקרטיות להכרעה במחלוקות, ועל אופייה הבסיסי של החברה ושל המדינה. ההסכמה הרחבה מחזקת את היציבות השלטונית והחברתית, ומאפשרת לקבוצות השונות לקיים חיים משותפים (בצוותא) על אף חילוקי הדעות ביניהן.
ציטוט: "למרות ויכוחים הולכים ומתגברים, עימותים וכעס בחברה הישראלית, היה נדמה שנותרו כמה עקרונות יסוד ברורים ומובהקים בנוגע לדמותה הדמוקרטית של המדינה שעד כה לא היו שנויים במחלוקת."
הסבר: הכותב מתאר חברה שיש בה ויכוחים, עימותים וכעס, כלומר חילוקי דעות רבים. ובכל זאת, לדבריו, נשארו כמה עקרונות יסוד בנוגע לדמותה הדמוקרטית של המדינה שלא היו שנויים במחלוקת. זו הסכמה רחבה בין הקבוצות בחברה על כללי המשחק הדמוקרטיים ועל אופייה הבסיסי של המדינה כמדינה דמוקרטית, על אף חילוקי הדעות. הכותב חושש שההצעה לבטל את זכות ההצבעה פוגעת בהסכמה זו.
ציטוט אפשרי נוסף: "עד לפני כמה שנים היה ברור ומקובל בקרב כל נציגי הציבור בישראל שאין להרחיק לכת ולפגוע בזכות יסוד דמוקרטית כה מובנת מאליה כי הפגיעה תהיה מהותית מאוד." הסבר: "כל נציגי הציבור", מכל הקבוצות והמפלגות, הסכימו שאין לפגוע בזכות ההצבעה. זו הסכמה רחבה על אחד מכללי המשחק הדמוקרטיים הבסיסיים.

מה הבודק מחפש:
– הצגה עם שלושת הרכיבים: הסכמה רחבה בין קבוצות בחברה; על כללי המשחק או על אופייה הבסיסי של החברה ושל המדינה; מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי דעות.
– ציטוט.
– הסבר: עקרונות יסוד שלא היו שנויים במחלוקת למרות הוויכוחים, או הסכמה של כל נציגי הציבור, הם הסכמה רחבה על כללי המשחק.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: לבלבל בין הסכמיות לבין סובלנות או פלורליזם, ולכתוב רכיבים של מושגים אלה. טעות נוספת: להסביר רק בחזרה על הציטוט במילים אחרות, בלי לקשר לרכיב בהגדרה.

מה נדרש: (1) להציג את שני התנאים, כלליות וחשאיות, מן הידע; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס לאחד מהם; (3) להסביר כיצד התנאי בא לידי ביטוי בציטוט. בקטע יש התייחסות לכלליות, ולכן כדאי לצטט ולהסביר אותה.

תשובה מלאה:
הצגה – כלליות: לכל האזרחים הבגירים במדינה יש זכות לבחור ולהיבחר, ללא הבדל דת, לאום, מין, מעמד כלכלי או השכלה. אפשר להגביל את הזכות רק בתנאים בסיסיים, כמו גיל ואזרחות. בישראל, למשל, הזכות לבחור לכנסת היא מגיל 18 והזכות להיבחר לכנסת היא מגיל 21.
הצגה – חשאיות: כל בוחר מצביע בסתר, מאחורי פרגוד, ומכניס את פתק ההצבעה למעטפה, כך שאיש אינו יודע במי בחר. החשאיות מגינה על הבוחר מפני לחצים, איומים, סנקציות ופיתויים (כמו שוחד), ומאפשרת לו לבחור על פי רצונו החופשי.
ציטוט (כלליות): "בהדרגה, ולאורך כמה דורות, הלכה זכות ההצבעה והתרחבה עד שכללה את כל אזרחי המדינה, והמגבלות היחידות שנותרו נגעו לתנאים בסיסיים כמו גיל מינימלי וכדומה."
הסבר: לפי עקרון הכלליות, הזכות לבחור ניתנת לכל האזרחים הבגירים, ואפשר להגביל אותה רק בתנאים בסיסיים כמו גיל. הכותב מתאר כיצד זכות ההצבעה, שבעבר ניתנה לגברים בלבד, למשלמי מיסים ולבעלי השכלה, התרחבה בהדרגה עד שכללה את כל אזרחי המדינה, והמגבלה היחידה שנותרה היא תנאי בסיסי כמו גיל מינימלי. זו בדיוק הגשמת עקרון הכלליות: ביטול ההבחנות לפי מין, רכוש או השכלה.
ציטוט אפשרי נוסף: "העם על כל חלקיו מממש את ריבונותו באמצעות זכות ההצבעה הכללית והבלתי מותנית." הסבר: "העם על כל חלקיו" ו"זכות ההצבעה הכללית והבלתי מותנית" פירושם שכל האזרחים, בלי תנאים של רכוש, השכלה או מילוי חובות, זכאים להצביע, וזו הכלליות. אפשר גם לצטט את המשפט על העבר ("בראשית הדרך ניתנה זכות ההצבעה לגברים בלבד... זו הייתה הזכות שניתנה רק למשלמי מיסים, לבעלי השכלה וכיוצא באלה") ולהסביר שזו דוגמה לבחירות שאינן כלליות.

מה הבודק מחפש:
– הצגה של שני התנאים: כלליות (זכות לכל האזרחים הבגירים לבחור ולהיבחר, ללא הבדל, מגבלות רק בתנאים בסיסיים); חשאיות (הצבעה בסתר, הגנה מפני לחץ, בחירה חופשית).
– ציטוט שמתייחס לכלליות.
– הסבר שמקשר בין התרחבות הזכות לכל האזרחים, עם מגבלת גיל בלבד, לבין רכיבי הכלליות.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: לצטט את המשפט "העיקרון שאדם אחד שווה קול אחד, ללא שום קשר לחובות ולכישורים, הגשים את ערך השוויון במלואו" כביטוי לכלליות. משפט זה מבטא את התנאי שוויוניות (לכל קול אותו משקל), ולא את הכלליות (מי זכאי להצביע). טעות נוספת: לנסות להסביר חשאיות מן הקטע; הקטע אינו עוסק בה.

מה נדרש: (1) להציג את המושג דמוקרטיה מתגוננת מן הידע; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס למושג; (3) להסביר כיצד המושג בא לידי ביטוי בציטוט.

תשובה מלאה:
הצגה: דמוקרטיה מתגוננת היא דמוקרטיה ששומרת על המשטר הדמוקרטי, על עקרונותיו ועל כללי המשחק הדמוקרטיים, וגם על אופי המדינה. היא מגינה על עצמה מפני אנשים או קבוצות שפועלים בזירה הציבורית ומנצלים את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע במשטר הדמוקרטי, לחסל אותו או לפגוע באופי המדינה. כלים דמוקרטיים כאלה הם, למשל, חופש הביטוי, ההתמודדות בבחירות וההתארגנות במפלגה. לשם כך המדינה מגבילה את הזכויות של גורמים אלה: היא שוללת את זכותם להיבחר, שוללת את זכותם להתארגן ולפעול במסגרת פוליטית, ומגבילה את חופש הביטוי שלהם.
ציטוט: "דוגמה טובה להבהרת חשיבותה המכרעת של זכות ההצבעה לאזרחים היא ההתלבטות המלווה כל דמוקרטיה - עד כמה מותר לנקוט מהלכים הפוגעים בזכויות אדם נגד מי שמסכן את אופייה הדמוקרטי של המדינה, ואם יש בכלל לנקוט אמצעים אלה."
הסבר: הכותב מתאר את הדילמה שבבסיס הדמוקרטיה המתגוננת: האם ועד כמה מותר לדמוקרטיה לפגוע בזכויות של מי שמסכן את אופייה הדמוקרטי, כדי להגן על עצמה. זה רכיב ההגדרה שלפיו הדמוקרטיה מגבילה את זכויותיהם של מי שמבקשים לפגוע במשטר הדמוקרטי, כדי לשמור על המשטר ועל אופי המדינה.
ציטוט אפשרי נוסף: "בין השאר עולה השאלה אם אפשר לשלול את הזכות להצביע ממי שמאיים על האופי הדמוקרטי של המדינה." הסבר: שלילת זכויות פוליטיות ממי שמאיים על הדמוקרטיה היא האמצעי של דמוקרטיה מתגוננת. האמצעי המוכר הוא שלילת הזכות להיבחר (בישראל – לפי סעיף 7א בחוק־יסוד: הכנסת), והכותב שואל אם אפשר להרחיב אותו גם לשלילת הזכות לבחור. לדעתו התשובה שלילית, משום שזכות ההצבעה מהותית כל כך, "עד שכל פגיעה בה היא פגיעה בדמוקרטיה עצמה".

מה הבודק מחפש:
– הצגה: על מה מגינים (המשטר הדמוקרטי, עקרונותיו ואופי המדינה); מפני מי (מי שמנצל את הכלים הדמוקרטיים כדי לפגוע בדמוקרטיה או לחסל אותה); באילו אמצעים (שלילת הזכות להיבחר, הגבלת ההתארגנות הפוליטית וחופש הביטוי).
– ציטוט על ההתלבטות בדבר נקיטת מהלכים נגד מי שמסכן את האופי הדמוקרטי.
– הסבר שמקשר בין "מהלכים הפוגעים בזכויות אדם נגד מי שמסכן את אופייה הדמוקרטי של המדינה" לבין הגבלת זכויות כאמצעי הגנה על הדמוקרטיה.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: להשתמש במילה "מתגוננת" בתוך ההגדרה ("דמוקרטיה שמתגוננת"). אי אפשר להגדיר מושג באמצעות אותה מילה. טעות נוספת: לבלבל בין דמוקרטיה מתגוננת לבין תקנות לשעת חירום או מעצר מינהלי.

מה נדרש: לציין את העיקרון הדמוקרטי שבא לידי ביטוי בקטע, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: עקרון הגבלת השלטון (כאן: באמצעות מנגנון פיקוח פורמלי – מבקר המדינה).
הצגה: עקרון הגבלת השלטון מבוסס על שלושה רכיבים:
1. עוצמת השלטון: השלטון מחזיק באמצעים כלכליים, אנושיים, מקורות מידע ומנגנוני אכיפה, שמעניקים לו עוצמה רבה.
2. הסכנה: קיימת סכנה שהשלטון ינצל לרעה את כוחו, ויפגע בזכויות האדם והאזרח או בזכויות של קבוצות.
3. האמצעים: לכן יש להגביל את השלטון. הפרדת הרשויות, אמצעים מוסדיים (פורמליים) – כמו הכנסת, בתי המשפט ומבקר המדינה – ואמצעים לא מוסדיים (בלתי פורמליים) – כמו התקשורת וארגונים אזרחיים – נועדו למנוע את עריצות השלטון.
ציטוט: "הדוח האחרון שפרסם מבקר המדינה חושף שכשליש מאזרחי ישראל אינם מוגנים כראוי מפני טילים, וחלק מן המקלטים הציבוריים אינם תקינים ואי אפשר לשהות בהם."
הסבר: לפי הרכיב השלישי בהגדרה, יש אמצעים מוסדיים שתפקידם לפקח על השלטון. מבקר המדינה הוא מנגנון פיקוח מוסדי (פורמלי): הוא בודק את פעולות הממשלה ומשרדיה ואת הרשויות, ומפרסם את ממצאיו. השלטון מחזיק בתקציבים ובמשאבים שנועדו להגן על חיי האזרחים, ובדוח המבקר חושף שהשלטון לא השתמש בהם כראוי: כשליש מהאזרחים אינם מוגנים, ומקלטים ציבוריים אינם תקינים. בכך המבקר מפקח על השלטון ומבקר אותו, כדי שלא יפגע בזכויות האזרחים – כאן, בזכותם לחיים ולביטחון.
ציטוט אפשרי נוסף: "כמו כן פורסם כי כבר בדוחות קודמים התריע המבקר על הליקויים, אך הם לא טופלו, ולכן הוא קרא לממשלה לגבש תוכנית דחופה המעניקה עדיפות למיגון העורף ולהקצות משאבים ותקציבים גדולים לתיקון המצב." הסבר: המבקר מתריע שוב ושוב על הליקויים ודורש מן הממשלה לתקן אותם. זה פיקוח מוסדי שנועד לחייב את השלטון לתת דין וחשבון על השימוש במשאבים שבידיו ולהגן על זכויות האזרחים.

תשובה אפשרית נוספת (פחות מדויקת, כי הקטע מתמקד בפעולת מבקר המדינה כגוף מפקח, והשאלה מבקשת עיקרון ולא זכות): עקרון זכויות האדם והאזרח – הזכות לחיים ולביטחון. מי שבוחר בכך צריך להשלים את כל ארבעת השלבים ולקשר לזכות ספציפית:
הצגה: הזכות לחיים ולביטחון היא זכות טבעית. לכל אדם יש זכות לחיות בלי חשש מפגיעה פיזית או נפשית, ואסור לפגוע בחייו ובגופו. על המדינה מוטלת החובה להגן על חייהם ועל גופם של כל החיים בשטחה מפני פגיעה בידי אחרים.
ציטוט: "הדוח האחרון שפרסם מבקר המדינה חושף שכשליש מאזרחי ישראל אינם מוגנים כראוי מפני טילים, וחלק מן המקלטים הציבוריים אינם תקינים ואי אפשר לשהות בהם."
הסבר: לפי הרכיב "חובת המדינה להגן על חייהם של החיים בשטחה", המדינה צריכה להגן על אזרחיה מפני הטילים שמשוגרים אליה. הדוח חושף שכשליש מהאזרחים אינם מוגנים כראוי ושמקלטים ציבוריים אינם תקינים, כלומר המדינה אינה ממלאת כראוי את חובתה, והזכות לחיים ולביטחון של אזרחים אלה נפגעת. לכן המבקר דורש לתת עדיפות למיגון העורף.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עקרון הגבלת השלטון (או, באופן פחות מדויק, עקרון זכויות האדם – הזכות לחיים ולביטחון, עם כל ארבעת השלבים).
– הצגה בשלושת הרכיבים: עוצמת השלטון, סכנת ניצול לרעה ופגיעה בזכויות, אמצעים להגבלה (הפרדת רשויות, פיקוח מוסדי ולא מוסדי).
– ציטוט על דוח המבקר.
– הסבר שמקשר את דוח המבקר לרכיב "אמצעי פיקוח מוסדי שנועד למנוע ניצול לרעה של כוח השלטון ולהגן על זכויות האזרחים".
ניקוד: ציון 30%, הצגה 30%, ציטוט 20%, הסבר 20%.
טעות נפוצה: להציג את עקרון הפרדת הרשויות במקום את עקרון הגבלת השלטון. הפרדת הרשויות ומבקר המדינה הם אמצעים להגבלת השלטון, ולא העיקרון עצמו. טעות נוספת: לכתוב שמבקר המדינה "מעניש" את הממשלה. המבקר מבקר, חושף ליקויים וממליץ על תיקונם; אין בסמכותו לכפות על הממשלה את המלצותיו.

מה נדרש: לציין איזו מארבע הפניות בהכרזת העצמאות באה לידי ביטוי בקטע, להציג את תוכנה, לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הפנייה בהכרזת העצמאות אל העם היהודי בתפוצות.
הצגה: בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות: לאומות המאוחדות, לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, למדינות השכנות ולעם היהודי בתפוצות. בפנייה לעם היהודי בתפוצות קוראים מנסחי ההכרזה ליהודי העולם להתלכד סביב היישוב היהודי בארץ ישראל בעלייה ובבניין. הם קוראים להם גם לעמוד לימינו "במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל", כלומר לסייע בהקמת המדינה ובבנייתה.
ציטוט: "אחד העולים מארצות הברית שהגיע בתחילת המבצע ציין כי ההחלטה לעלות בתקופה מורכבת זו נבעה מתחושת שליחות ומחיבור עמוק לישראל ומתוך רצון לתרום למדינה ולחברה הישראלית."
הסבר: הרכיב בפנייה הוא הקריאה ליהודי התפוצות לעלות לארץ ולהשתתף בבניין המדינה. העולה מארצות הברית הוא יהודי מן התפוצות שעלה לישראל דווקא בתקופה מורכבת של לחימה, מתוך חיבור לישראל ומתוך רצון "לתרום למדינה ולחברה הישראלית". עלייה ורצון לתרום לבניין המדינה הם בדיוק ההיענות לקריאה להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו.
ציטוט אפשרי נוסף: "הכרעת אויבינו ואומץ הלוחמים יעודדו יהודים רבים ברחבי העולם לעלות ארצה". הסבר: שר העלייה והקליטה מצפה שיהודים רבים בתפוצות יעלו לישראל, כלומר יענו לקריאה לעלייה. אפשר גם לצטט: "בזמן מבצע "שאגת הארי" נפתחו במשרד העלייה והקליטה מאות תיקים של יהודים מחו"ל המבקשים לעלות למדינת ישראל" – מאות יהודים מן התפוצות מבקשים לעלות.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הפנייה לעם היהודי בתפוצות.
– הצגה: להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
– ציטוט והסבר שמקשר בין העלייה והרצון לתרום למדינה לבין הקריאה לעלייה ולבניין.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את חוק השבות או את "קיבוץ גלויות" במקום פנייה מן הפניות בהכרזה. השאלה מבקשת פנייה מסוימת מתוך ארבע הפניות שבהכרזת העצמאות.

מה נדרש: לציין על פי הקטע את סוג העבריינות שבגינה נעצר ראש העיר, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: עבריינות שלטונית אישית (עבריינות שלטונית לשם טובת הנאה אישית).
הצגה: עבריינות שלטונית היא הפרת החוק בידי נושאי משרות ציבוריות – נבחרי ציבור (כמו שרים, חברי כנסת וראשי רשויות מקומיות) או עובדי ציבור – במסגרת מילוי תפקידם, תוך ניצול לרעה של כוחם, מעמדם וסמכויותיהם. עבריינות שלטונית אישית היא עבריינות שמטרתה להשיג טובת הנאה אישית לעבריין עצמו או למקורביו, למשל לקיחת שוחד, מעילה בכספי ציבור או מינויים פוליטיים פסולים. (לעומתה, עבריינות שלטונית ציבורית נעשית כדי לקדם מטרה ציבורית או אידיאולוגית שהעבריין מאמין בה, ולא כדי להתעשר.) עבריינות שלטונית מסוכנת במיוחד, משום שהיא פוגעת באמון הציבור בשלטון ובעקרון שלטון החוק.
ציטוט: "על פי החשד, חלק מכספי התרומות הועברו לכיסו הפרטי של ראש העיר ולמקורביו."
הסבר: ראש העיר הוא נבחר ציבור, ותפקידו כלל ניהול של הכספים שנתרמו לתושבי העיר. לפי החשד, הוא ניצל את מעמדו ואת סמכותו לנהל את הכספים, והעביר חלק מהם לכיסו הפרטי ולכיס מקורביו. זו הפרת החוק בידי נבחר ציבור במסגרת תפקידו, לשם טובת הנאה אישית לו ולמקורביו, כלומר עבריינות שלטונית אישית.
ציטוט אפשרי נוסף: "באחרונה נעצרו ראש העיר וכמה ממקורביו שניהלו כספים אלה." הסבר: מי שנעצר הוא נבחר ציבור שניהל את הכספים מתוקף תפקידו, יחד עם מקורביו.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עבריינות שלטונית אישית.
– הצגה: מי (נבחרי ציבור או עובדי ציבור); איך (ניצול לרעה של התפקיד, המעמד והסמכויות); לשם מה (טובת הנאה אישית לעצמם או למקורביהם).
– ציטוט על העברת הכספים לכיסו הפרטי של ראש העיר ולמקורביו.
– הסבר שמקשר: ראש עיר (נבחר ציבור) מנצל את תפקידו כדי להעביר כספי תרומות לכיסו ולכיס מקורביו.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין עבריינות פלילית רגילה, בלי הרכיב שהעבריין הוא נושא משרה ציבורית שמנצל את תפקידו. טעות נוספת: לציין עבריינות שלטונית ציבורית; כאן המטרה היא טובת הנאה אישית, ולא קידום מטרה ציבורית. שימו לב: בקטע מדובר בחשד, ועד שתוכח אשמתם עומדת לחשודים חזקת החפות.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה, כלומר לנקוט עמדה בעד שלילת האזרחות והגירוש או נגדם. כדאי לנסח אותה במשפט אחד או שניים, ולהתייחס בה לסוגיה עצמה: שלילת אזרחות וגירוש לצמיתות של אזרחים שהואשמו בריגול לטובת איראן.

תשובה לדוגמה (נגד): אני מתנגד לשלילת אזרחותם של האזרחים שהואשמו בריגול ולגירושם מן המדינה. לדעתי, יש להעמיד אותם לדין ולהעניש אותם לפי החוק אם יורשעו, אבל שלילת אזרחות וגירוש לצמיתות הם צעד קיצוני מדי, בייחוד כלפי מי שעדיין לא הורשע.

(אפשר באותה מידה לטעון בעד, למשל: "אני תומך בשלילת אזרחותם של מי שריגלו לטובת איראן, כי מי שבוגד במדינתו בימי מלחמה ומסייע לאויביה אינו ראוי להיות אזרח בה". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה, בעד הרחבת פסקת ההתגברות לכל חוקי היסוד או נגדה.

רקע (לא חובה בתשובה): כיום פסקת התגברות קיימת רק בחוק־יסוד: חופש העיסוק. לפיה, חוק הפוגע בחופש העיסוק יהיה בתוקף אף שאינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה, אם התקבל ברוב של חברי הכנסת (61 לפחות) ונאמר בו במפורש שהוא תקף על אף האמור בחוק היסוד. תוקפו של חוק כזה פוקע בתום ארבע שנים, אלא אם נקבע בו מועד מוקדם יותר. הרחבת הפסקה לכל חוקי היסוד פירושה שהכנסת תוכל להשתמש בה גם לגבי זכויות שמוגנות בחוקי יסוד אחרים, למשל בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו.

תשובה לדוגמה (בעד): אני תומך בהרחבת פסקת ההתגברות לכל חוקי היסוד. לדעתי, בסוגיות ערכיות שנויות במחלוקת, המילה האחרונה צריכה להיות של הכנסת, שנבחרה בידי העם, ולא של בית המשפט.

(אפשר באותה מידה לטעון נגד, למשל: "אני מתנגד להרחבת פסקת ההתגברות, כי היא תאפשר לרוב בכנסת לפגוע בזכויות היסוד של המיעוט גם אחרי שבית המשפט פסק שהפגיעה אינה חוקתית".)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה.