בגרות באזרחות 34225 - חורף 2026

מה נדרש: שתי מחויבויות – אחת של מדינת ישראל כלפי העם היהודי בתפוצות, ואחת של יהודי התפוצות כלפי מדינת ישראל. כל מחויבות צריכה להיות מוצגת ומוסברת (לא רק שם), בשניים־שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
רקע: בין מדינת ישראל ובין העם היהודי בתפוצות יש קשר של ערבות הדדית – מחויבות של המדינה כלפי יהודי העולם, ומחויבות של יהודי העולם כלפי המדינה.

מחויבות של מדינת ישראל כלפי העם היהודי בתפוצות – זכות העלייה: חוק השבות (וכן חוק האזרחות והכרזת העצמאות, שבה נאמר שמדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות) מאפשרים לכל יהודי לעלות לישראל ולקבל בה אזרחות. כך המדינה משמשת בית לכל יהודי, ובמיוחד מקלט ליהודים שנמצאים בסכנה במקום מושבם.
מחויבויות אפשריות נוספות של המדינה:
– מוסדות מטעם המדינה מטפלים בחיזוק הזהות היהודית של יהדות התפוצות ובעלייתם לישראל – למשל ההסתדרות הציונית העולמית, שמעמדה מעוגן בחוק; כהונה של שרים לענייני התפוצות ולענייני קליטת עלייה.
– התגייסות המדינה לטובת יהודים שנמצאים במצוקה ברחבי העולם: מבצעים להעלאת יהודים מארצות שונות, והסיוע למסורבי העלייה. (גם חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע בסעיף 6: "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם".)
– החוק הפלילי של מדינת ישראל מאפשר להעניש מי שפגע ביהודי על רקע יהדותו, גם אם עשה זאת מחוץ לשטח המדינה וגם כלפי יהודי שאינו אזרח המדינה.
– החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם מאפשר להעניש את מי שביצע פשעים נגד העם היהודי בשנות השואה.

מחויבות של יהודי התפוצות כלפי מדינת ישראל – תמיכה פוליטית: ארגונים ושדולות של יהודים בתפוצות משתדלים להשפיע על ממשלות המדינות שבהן הם חיים, כדי שיתמכו בישראל בהקשרים שונים – למשל בזירה המדינית ובזירה הביטחונית.
מחויבויות אפשריות נוספות של יהודי התפוצות:
– תמיכה כלכלית: לאורך השנים יהדות התפוצות תומכת בפעילויות שונות בישראל (למשל בתחומי הרווחה, החינוך, הבריאות וקליטת העלייה) בסכומים גדולים.
– חיזוק הזיקה לישראל: הדור הצעיר בקהילות רבות מזדהה פחות עם ישראל, והקהילות עושות מאמצים לחזק את ההזדהות הזאת – למשל באמצעות פרויקט תגלית ושליחי הסוכנות היהודית.

מה הבודק מחפש: מחויבות אחת של המדינה כלפי יהדות התפוצות ומחויבות אחת של יהדות התפוצות כלפי המדינה, כל אחת מוצגת בבירור (מה היא כוללת), ולא רק כשם או כסיסמה ("ערבות הדדית"). יש להקפיד על הכיוון: מה המדינה מחויבת לתפוצות, ומה התפוצות מחויבות למדינה.

מה נדרש: להציג שני ביטויים (שניים בדיוק, כל אחד בשניים־שלושה משפטים) למעמד המיעוטים במרחב הציבורי – כלומר בשפה, בחגים, במוסדות ובסמלים של המרחב המשותף.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – מעמד מיוחד לשפה הערבית: לשפה הערבית יש במדינה מעמד מיוחד, והיא נמצאת בשימוש במרחב הציבורי. לדוגמה: הכיתוב על שטרות הכסף ועל שלטי רחוב מופיע גם בערבית, וגם פרסומים רשמיים של המדינה מופיעים בערבית.
ביטוי שני – מעמד אישי: המעמד האישי (נישואים וגירושים) של כל אזרחי ישראל, בני כל הדתות, מנוהל על פי הדין הדתי של כל עדה ועל ידי מוסדות דתיים שלה. כך, לבני כל עדה דתית מוכרת יש בתי דין דתיים משלהם, הפועלים על פי הדין הדתי שלהם.

ביטויים נוספים שאפשר להציג:
– הכרה בימי החג והמועד של כל הדתות כימי מנוחה אפשריים עבור בני אותן דתות.
– שמירה על המקומות הקדושים לבני כל הדתות.
– קיום מערכות חינוך נפרדות במימון המדינה, בשפה שלהם ובהתאם לתרבות, למורשת ולהיסטוריה שלהם.

טעות נפוצה: להתייחס למעמד המיעוטים בהכרזת העצמאות במקום למעמדם במרחב הציבורי, כפי שנדרש בשאלה. טעות נוספת היא לכתוב על "מיעוטים" חברתיים כמו חרדים או יוצאי אתיופיה – בשאלה הכוונה למיעוטים הלאומיים והדתיים במדינה.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים מן המרחב הציבורי, כל אחד מוצג ומוסבר (לא רק שם הביטוי). כדאי לתת דוגמה, למשל לשימוש בשפה הערבית.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את המושג העדפה מתקנת – הגדרה מלאה, עם כל רכיביה; (2) להציג נימוק אחד נגד היישום של העדפה מתקנת, ולהסביר אותו.

תשובה מלאה:
הצגת המושג: העדפה מתקנת היא מתן הטבה (זכויות יתר) לקבוצה שקופחה או הופלתה בעבר או שהיא חלשה, לפרק זמן מסוים, כדי לצמצם את הפערים (את אי־השוויון) בינה ובין שאר החברה. ההעדפה נועדה להגיע לשוויון מהותי, והיא ניתנת עד שהפער מצטמצם.

נימוק נגד היישום: העדפה מתקנת יוצרת אפליה כלפי פרטים אחרים. כשמעדיפים מועמד בגלל השתייכותו לקבוצה מסוימת, מועמד אחר – שאינו שייך לקבוצה, ואולי כישוריו שווים או טובים יותר – נדחה בגלל השתייכות קבוצתית שאינה קשורה לכישוריו. לכן יש ויכוח ציבורי לגבי היקף השימוש הראוי במדיניות זו.
נימוקים אפשריים נוספים (מספיק להציג אחד):
– בזבוז: ההטבה ניתנת לכל הקבוצה, ואולי יש בה פרטים שאינם זקוקים לה – כך שמשאבים מגיעים גם למי שאינו נמצא במצוקה.
– תלות ופגיעה במוטיבציה: ההטבה עלולה ליצור תלות של הקבוצה הנתמכת במדינה, ולפגוע במוטיבציה של חבריה להתאמץ ולהתקדם בכוחות עצמם.

טעות נפוצה: להשמיט מן ההגדרה רכיב – בעיקר את הרכיב "לפרק זמן מסוים" או את המטרה (צמצום פערים). טעות נוספת: לכתוב נימוק בעד העדפה מתקנת, או "נימוק" שהוא רק הגדרה חוזרת.

מה הבודק מחפש: בהצגה – הענקת הטבה / זכויות יתר; לקבוצה מקופחת / מופלית / חלשה; במטרה לצמצם פערים; למשך זמן מסוים. בנימוק – נימוק אחד נגד היישום, מוסבר: אפליה כלפי פרטים אחרים (ויכוח על היקף השימוש), בזבוז, או תלות ופגיעה במוטיבציה.

מה נדרש: שני הבדלים. כל הבדל צריך להיות מוצג לפי אותו קריטריון (תבחין) בשני המושגים: "זכויות אדם הן... ואילו זכויות קבוצתיות הן...".

תשובה מלאה:
זכויות אדם (זכויות טבעיות) הן זכויות יסוד אוניברסליות המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם, ואינן מוענקות בידי השלטון. זכויות קבוצתיות (זכויות מיעוט) הן זכויות שהמדינה מעניקה לקבוצת מיעוט כדי לאפשר לה לשמור על זהותה הייחודית – למשל בתחומי השפה, הדת, התרבות והחינוך (כמו מערכת חינוך נפרדת בשפת הקבוצה, או בתי דין דתיים לבני כל עדה).

הבדל ראשון (קריטריון: למי הזכויות שייכות): זכויות אדם הן זכויות השייכות לכל אדם מעצם היותו אדם, ואילו זכויות קבוצתיות ניתנות לאנשים על רקע היותם חלק מקבוצה.

הבדל שני (קריטריון: מטרת הזכויות): זכויות אדם מטרתן לשמור על כבודו האנושי של האדם, ואילו זכויות קבוצתיות מטרתן לאפשר לקבוצה לשמור על זהותה התרבותית הייחודית.

הבדל אפשרי נוסף (קריטריון: מקור הזכויות והיקפן): זכויות אדם שייכות לאדם, הן אוניברסליות והן יסוד לדמוקרטיה, ואילו זכויות קבוצתיות תלויות במדינה – המדינה מעניקה אותן, והיקפן נקבע על ידה (שייכות לעומת מוענקות).

טעות נפוצה: להציג כל צד לפי קריטריון אחר, או לכתוב רק הגדרה של כל מושג בלי לנסח את ההבדל במפורש. שאלה מסוג זה דורשת מיומנות השוואה: להשוות את שני המושגים לפי אותו תבחין.

מה הבודק מחפש: שני הבדלים שונים, כל אחד לפי אותו קריטריון בשני המושגים: למי (כל אדם לעומת חברי קבוצה), מקור/היקף (אוניברסליות ושייכות לעומת תלויות במדינה ומוענקות), מטרה (כבוד האדם לעומת שמירה על הזהות התרבותית של הקבוצה).

מה נדרש: שלושה דברים: לציין ולהציג פנייה אחת מן הפניות בהכרזת העצמאות, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר את הקשר בין המשפט לפנייה.

תשובה מלאה:
ציון: הפנייה בהכרזת העצמאות שבאה לידי ביטוי בדברי הבכיר היא הפנייה למדינות השכנות (מדינות ערב השכנות) ועמיהן.
הצגה: בפנייה זו מדינת ישראל מושיטה יד לשלום ולשכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראת להן לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. בהכרזה נאמר שמדינת ישראל מוכנה לתרום את חלקה במאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.
ציטוט: "הבכיר הוסיף ואמר כי הוא סבור שעסקה זו תתרום לחיזוק הקשרים של ישראל עם מדינות נוספות באזור, ולא רק עם מצרים."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "ישראלי בעל תפקיד בכיר המעורב בעניין מסר כי מדובר בעסקה החשובה והמשמעותית ביותר בתולדות משק הגז בישראל, וכי עסקה זו תגביר את היציבות באזורנו." או "בעסקה זו סוכם כי ישראל תמכור גז טבעי למצרים.")
הסבר: עסקת גז עם מצרים, שהבכיר מצפה שתחזק את הקשרים של ישראל גם עם מדינות נוספות באזור, היא ביטוי לשכנות טובה ולשיתוף פעולה עם המדינות השכנות, שאליהם קוראת ההכרזה. זאת ועוד, הבכיר מצפה שהעסקה תתרום ליציבות האזור כולו – וזה ביטוי לרכיב של מאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.

טעות נפוצה: לכתוב "הפנייה למדינות ערב" באופן כללי במקום "הפנייה למדינות השכנות" – תשובה כזאת מקבלת ניקוד חלקי בלבד. הפנייה בהכרזה היא במפורש למדינות השכנות לישראל, והרעיון שבה הוא קריאה לשלום ולשכנות טובה.
שימו לב: אין לבלבל עם הפנייה לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל – זו פנייה אחרת, לאזרחי המדינה, ולא למדינות השכנות.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה צריכים להופיע שני הרכיבים: הושטת יד לשלום ולשכנות טובה, וקריאה לשיתוף פעולה במאמץ לקדם את המזרח התיכון כולו.

מה נדרש: לציין ולהציג את הזכות של התלמידים שעלולה להיפגע, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר את הקשר.

תשובה מלאה:
ציון: הזכות שעלולה להיפגע היא הזכות לפרטיות.
הצגה: הזכות לפרטיות היא זכותו של כל אדם לחיות בלי שיחשפו את חייו, יתערבו בהם או יחדרו לחייו, לחפציו או לגופו – ללא רשותו וללא הסכמתו. (בישראל הזכות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו".)
ציטוט: "לדבריהם, המצלמות יתעדו אותם גם במצבים שאינם קשורים בבחינה עצמה, ולכן הם מתנגדים לכך."
(ציטוט אפשרי נוסף: "עם זאת, יש תלמידים הטוענים שהצבת מצלמות מעקב בזמן הבחינה תפגע באחת מזכויותיהם הבסיסיות.")
הסבר: הצבת מצלמות מעקב שיתעדו את התלמידים בזמן הבחינה – גם במצבים שאינם קשורים לבחינה – עלולה לפגוע בזכותם לפרטיות, משום שזו חדירה לחייהם וחשיפה שלהם, בלי שהסכימו לכך (התלמידים אף מתנגדים לכך במפורש).

טעות נפוצה: להציג את הזכות בעזרת אותה מילה עצמה, למשל "זכותו של אדם לשמור על פרטיותו". אי־אפשר להשתמש במושג עצמו כדי להציג אותו – צריך להסביר במילים אחרות מהי הזכות (חיים ללא חשיפה, התערבות או חדירה, ללא הסכמה). טעות נפוצה נוספת: להציג את הזכות בעזרת דוגמה מתוך האירוע ("זכותו של אדם שלא יצלמו אותו בלי רשותו") – זו דוגמה בלבד, ולא הצגה של המושג.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: חיים ללא חשיפה/התערבות/חדירה לחיים, לחפצים או לגוף, וללא רשות או הסכמה. בהסבר יש לקשר את הציטוט לרכיב ההגדרה המתאים, ולא רק לחזור במילים אחרות על הציטוט או על ההגדרה.

מה נדרש: לציין ולהציג את סוג הלאומיות, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד סוג הלאומיות בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: סוג הלאומיות שבא לידי ביטוי הוא לאומיות אתנית־תרבותית.
הצגה:
– לאומיות היא השאיפה המשותפת לבני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה.
– בלאומיות האתנית־תרבותית בני הלאום מתלכדים סביב יסודות אתניים־תרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת.
– אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות, והלאום קודם למדינה.
ציטוט: "יושב ראש יד ושם הסביר כי החיזיון מציג את אורח החיים הייחודי שקיימו היהודים בקהילות היהודיות שהושמדו בשואה, את המסורות והמנהגים שלהם, ובעיקר את הכמיהה לשוב לציון, ששרדה בכל הדורות."
הסבר: יושב ראש יד ושם מתאר את מה שקשר בין היהודים בקהילות השונות: אורח חיים ייחודי, מסורות ומנהגים משותפים – כלומר יסודות תרבותיים והיסטוריים משותפים, שהם הבסיס ללאומיות האתנית־תרבותית. הכמיהה לשוב לציון, ששרדה בכל הדורות, מבטאת את השאיפה המשותפת לבני הלאום לשלטון עצמי בארצם. בנוסף, הקהילות האלה התקיימו בתפוצות, לפני שקמה מדינת ישראל – ביטוי לכך שהלאום קודם למדינה ושההשתייכות הלאומית אינה תלויה באזרחות.

שימו לב: בהצגה חשוב להדגיש שבלאומיות בני הלאום מתלכדים סביב יסודות משותפים – ובלאומיות אתנית־תרבותית אלה יסודות אתניים־תרבותיים (בשונה מלאומיות אזרחית, שבה ההתלכדות היא סביב יסודות פוליטיים משותפים).

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: השאיפה לשלטון עצמי, היסודות האתניים־תרבותיים המשותפים, והלאום קודם למדינה / אין חפיפה בין לאום לאזרחות. רוב הנבחנים ענו היטב על שאלה זו.

מה נדרש: להציג את עקרון שלטון החוק על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד העיקרון בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
הצגה: עקרון שלטון החוק קובע כי חובת הציות לחוק חלה על כולם: האזרחים ורשויות השלטון כפופים לחוק ושווים בפני החוק. לאדם מותר לעשות הכול כל עוד החוק לא אוסר עליו, ואילו לרשות מותר לעשות אך ורק את מה שהוסמכה לעשות בחוק.
כדי שהחוק ישלוט, הוא צריך לעמוד בכמה תנאים: הוא נחקק על ידי הרשות המחוקקת בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית, מפורסם ומנוסח באופן ברור, מגדיר כללי התנהגות (מה מותר ומה אסור), ומאזן בין טובת הכלל ובין טובת הפרט.

ציטוט: "אחד השופטים התנגד להצבת השלט בטענה כי רשויות השלטון אינן רשאיות לפעול אלא במסגרת הסמכות שהוקנתה להן בכללים ובתקנות בלבד."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "לטענתם, רשות שלטונית אינה מוסמכת להגדיר את היישוב לפי השתייכות דתית או לאומית ולכפות הגדרה זו על תושביה" או "...כפי שנקבע על פי תקנון ההתאגדות שלו עצמו.")

הסבר: לפי הקטע, רשויות השלטון רשאיות לפעול רק במסגרת הסמכות שהוקנתה להן בכללים ובתקנות. זה ביטוי לרכיב בעקרון שלטון החוק שלפיו לרשות מותר לעשות רק את מה שהוסמכה לעשות, וכן לרכיב שלפיו הכללים קובעים את המותר והאסור, והרשויות חייבות לנהוג על פיהם. בנוסף, הדבר מבטא את קיומה של מערכת חוקים שכולם – גם האזרחים וגם רשויות השלטון – כפופים לה ושווים בפניה.
(אם בוחרים בטענת העותרים: העותרים טוענים שהוועד המקומי, שהוא רשות שלטונית, אינו מוסמך להגדיר את היישוב לפי השתייכות דתית, ושהגדרה זו סותרת את תקנון ההתאגדות של היישוב עצמו. כלומר, לטענתם הרשות פעלה מחוץ למה שהוסמכה לעשות ובניגוד לכללים שקבעו את המותר והאסור – וזה בניגוד לעקרון שלטון החוק.)

טעות נפוצה: לא לכתוב את ההגדרה המלאה של שלטון החוק ולהתייחס רק לחובת הציות לחוק; וכן לא לקשר בין רכיבי ההגדרה ובין הציטוט.

מה הבודק מחפש: בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט (אם יש כמה ציטוטים אפשריים ומעתיקים את כולם, אפשר לקבל ניקוד מלא על הציטוט). בהצגה: חובת הציות חלה על כולם (אזרחים ורשויות כפופים לחוק ושווים בפניו), ההבחנה בין המותר לאדם ובין המותר לרשות, ותנאי החוק. בהסבר: הקישור לרכיב "לרשות מותר רק מה שהוסמכה" או "הכללים קובעים את המותר והאסור, והרשויות חייבות לנהוג על פיהם".

מה נדרש: להציג את עקרון ההסכמיות על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד העיקרון בא בו לידי ביטוי – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי משחק בסיסיים – כלומר על הדרך שבה מתנהלים ומכריעים במחלוקות – ועל אופייה הבסיסי של החברה או המדינה. ההסכמיות מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות.

ציטוט: "מחלוקת ששומרת על כללי המשחק ועל גבולות המגרש, ומשאירה אותנו עַם אחד במדינה אחת - יהודית ודמוקרטית."

הסבר: הנשיא אינו מבקש לבטל את המחלוקות, אלא קורא לכך שהמחלוקת תשמור "על כללי המשחק ועל גבולות המגרש" – זו הסכמה רחבה על כללי משחק בסיסיים, על הדרך שבה מתווכחים ומכריעים. בנוסף, הוא מדגיש שהמחלוקת צריכה להשאיר אותנו "עַם אחד במדינה אחת - יהודית ודמוקרטית" – כלומר הסכמה על אופייה הבסיסי של המדינה כיהודית וכדמוקרטית. הסכמה כזאת היא מה שמאפשר קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות.

ציטוטים אפשריים נוספים והסבר:
– "הרצח הנורא של יצחק רבין המנהיג קורא לנו להגדיר היטב את גבולות הוויכוח; לבצר את המוסדות ואת כללי המשחק הדמוקרטיים המאפשרים לדיון החיוני להתקיים; להבחין בין טיעון שרצוי וראוי שיישמע בשיח לבין הסתה."
הסבר: הגדרת גבולות הוויכוח, חיזוק כללי המשחק הדמוקרטיים וההבחנה בין טיעון ראוי ובין הסתה הם הסכמה על כללי משחק בסיסיים, שמאפשרים לקבוצות השונות להתווכח ולהמשיך לחיות יחד.
– "והדור הצעיר שלנו מוכיח לנו יום אחרי יום שאפשר לתקן ולבנות חברה מלוכדת יותר, טובה יותר. שאפשר - ושנחוץ - לבנות מחר ישראלי משותף."
הסבר: בניית חברה מלוכדת ו"מחר ישראלי משותף" מבטאת את הרכיב שלפיו ההסכמיות מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי דעות.

טעות נפוצה: לא לכתוב את כל רכיבי ההגדרה, ולבלבל בין הסכמיות ובין סובלנות או פלורליזם. טעות נוספת: לזהות נכון את הציטוט, ואז לחזור עליו גם בהצגה; או לא לקשר בין רכיבי ההגדרה לציטוט, אלא לחזור במילים אחרות על הציטוט.

מה הבודק מחפש: בפרק זה הניקוד הוא: הצגת המושג 40%, ציטוט 30%, הסבר 30%. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט (אם יש כמה ציטוטים אפשריים ומעתיקים את כולם, אפשר לקבל ניקוד מלא על הציטוט). בהצגה: הסכמה רחבה בין קבוצות, על כללי משחק בסיסיים / על אופי החברה והמדינה, ותרומתה ליציבות ולקיום בצוותא על אף חילוקי דעות. בהסבר: הקישור בין "כללי המשחק וגבולות המגרש" לכללי המשחק הבסיסיים, בין "יהודית ודמוקרטית" לאופי המדינה, או בין "חברה מלוכדת" ו"מחר ישראלי משותף" לקיום בצוותא.