בגרות באזרחות 34271 - חורף 2026

מה נדרש: לציין איזו פנייה מן הפניות בהכרזת העצמאות באה לידי ביטוי בדברי הבכיר, להציג אותה (את כל רכיביה), לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד הפנייה באה לידי ביטוי במשפט שציטטתם.

תשובה מלאה:
ציון: הפנייה למדינות השכנות (מדינות ערב השכנות) ולעמיהן.
הצגה: בהכרזת העצמאות מדינת ישראל מושיטה יד לשלום ולשכנות טובה לכל המדינות השכנות ולעמיהן, וקוראת להן לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. בפנייה זו המדינה מצהירה שהיא מוכנה לתרום את חלקה במאמץ משותף לקדם את המזרח התיכון כולו. בלשון ההכרזה: "אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו".
ציטוט: "הבכיר הוסיף ואמר כי הוא סבור שעסקה זו תתרום לחיזוק הקשרים של ישראל עם מדינות נוספות באזור, ולא רק עם מצרים."
הסבר: עסקת הגז היא שיתוף פעולה כלכלי בין ישראל לבין מצרים, מדינה שכנה. הבכיר רואה בה צעד שיחזק את הקשרים של ישראל גם עם מדינות נוספות באזור. חיזוק הקשרים ושיתוף הפעולה עם המדינות השכנות הם בדיוק מה שהפנייה בהכרזה קוראת לו: שיתוף פעולה ועזרה הדדית עם המדינות השכנות, ומאמץ משותף לקדם את המזרח התיכון כולו.
ציטוט אפשרי נוסף: "...וכי עסקה זו תגביר את היציבות באזורנו." הסבר: יציבות באזור היא ביטוי לשכנות טובה ולשלום עם המדינות השכנות, כלומר ליד המושטת לשלום ולשכנות טובה. אפשר גם לצטט: "נחתמה עסקת הייצוא הגדולה ביותר בתולדות המדינה. בעסקה זו סוכם כי ישראל תמכור גז טבעי למצרים." – עסקה עם מדינה שכנה היא שיתוף פעולה עמה.

מה הבודק מחפש:
– ציון הפנייה הנכונה: למדינות השכנות.
– הצגה עם שני הרכיבים: הושטת יד לשלום ולשכנות טובה; וקריאה לשיתוף פעולה ולמאמץ משותף לקדם את המזרח התיכון כולו.
– ציטוט מן הקטע.
– הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה, ולא רק חוזר על הציטוט במילים אחרות.
טעות נפוצה: לכתוב "פנייה למדינות ערב" במקום "פנייה למדינות השכנות". הפנייה בהכרזה מופנית במפורש למדינות השכנות ולעמיהן, ותוכנה הוא קריאה לשלום ולשכנות טובה. כמו כן אין לבלבל אותה עם הפנייה לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל.

מה נדרש: לציין את תפקיד הממשלה שבא לידי ביטוי בפעולות משרד החינוך, להציג אותו, לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: קביעת מדיניות ויישומה (ביצועה).
הצגה: הממשלה היא הרשות המבצעת. אחד מתפקידיה הוא לקבל החלטות ולהתוות קווי פעולה (לקבוע מדיניות), ולהוציא את ההחלטות לפועל באמצעות משרדי הממשלה (ליישם את המדיניות). הממשלה עושה זאת בתחומים רבים, בענייני פנים ובענייני חוץ: חינוך, בריאות, רווחה, ביטחון, כלכלה ועוד.
ציטוט: "כדי להתמודד עם התופעה, אגף הבחינות במשרד החינוך פועל זה כמה שנים לאיתור העתקות בעבודות שנכתבו והוגשו במסגרת מטלות הבגרות, ובין השאר נעזר לצורך זה בבינה מלאכותית."
הסבר: משרד החינוך הוא משרד ממשלתי. הוא קיבל החלטה בתחום שבאחריותו, החינוך: להתמודד עם בעיית ההעתקות. את ההחלטה הוא הוציא לפועל: אגף הבחינות פועל בפועל לאיתור העתקות ונעזר לשם כך בבינה מלאכותית. יש כאן קביעת מדיניות בתחום החינוך ויישומה.

מה הבודק מחפש:
– ציון: קביעת מדיניות ויישומה.
– הצגה: קבלת החלטות והתוויית קווי פעולה; הוצאת ההחלטות לפועל; בתחומים שונים בענייני פנים וחוץ.
– ציטוט על פעולת אגף הבחינות.
– הסבר: החלטה בתחום החינוך שמשרד ממשלתי מוציא לפועל.
טעות נפוצה: לבלבל בין קביעת מדיניות לבין חקיקת משנה (התקנת תקנות). כאן לא מדובר בתקנות, אלא בהחלטה ובביצועה. וגם: להציג את התפקיד באותן המילים של הציון ("הממשלה קובעת מדיניות") בלי לפרט את הרכיבים.

מה נדרש: להציג את עיקרי התוכן של חוק היסוד. את מהות החוק חובה להציג, ובנוסף להציג באופן מלא לפחות שני סעיפים נוספים מן החוק (לא רשימת כותרות).

תשובה מלאה:
מהות החוק: חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (התקבל בכנסת ב־2018) מעגן בחוק יסוד את אופייה היהודי של מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי.
סעיף 1 – עקרונות יסוד:
(א) ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל.
(ב) מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית.
(ג) מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי.
סעיף 2 – סמלי המדינה: שם המדינה הוא "ישראל". דגל המדינה לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו ומגן דוד תכול במרכזו. סמל המדינה הוא מנורת שבעה קנים, עלי זית בשני צדדיה והמילה "ישראל" למרגלותיה. המנון המדינה הוא "התקווה". פרטים בעניין סמלי המדינה ייקבעו בחוק.
סעיף 4 – שפה: עברית היא שפת המדינה. לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה, והסדרת השימוש בה במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק. אין באמור בסעיף כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק היסוד.
סעיף 5 – קיבוץ גלויות: המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.

סעיפים נוספים שאפשר להציג במקום אלה:
– בירת המדינה: ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.
– הקשר עם העם היהודי: המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשבייה בשל יהדותם או בשל אזרחותם; תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה לבין בני העם היהודי; ותפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.
– התיישבות יהודית: המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה.
– לוח רשמי: הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה, ולצדו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי. השימוש בשני הלוחות ייקבע בחוק.
– יום העצמאות וימי זיכרון: יום העצמאות הוא יום החג הלאומי הרשמי של המדינה. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה.
– ימי מנוחה ושבתון: שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה. למי שאינם יהודים יש זכות לקיים ימי מנוחה בשבתותיהם ובחגיהם. פרטים בעניין זה ייקבעו בחוק.
– נוקשות: אין לשנות חוק יסוד זה אלא בחוק יסוד שהתקבל ברוב של חברי הכנסת (כלומר 61 חברי כנסת לפחות).

מה הבודק מחפש:
– מהות החוק: עיגון אופייה היהודי של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי. זה רכיב חובה.
– שני סעיפים נוספים לפחות, מוצגים באופן מלא (התוכן, לא רק הכותרת).
טעות נפוצה: לכתוב רשימה בנוסח "השפה, החגים, הסמלים, יהדות התפוצות" בלי להציג את תוכן הסעיפים. טעות נוספת: לייחס לחוק דברים שאינם בו, כמו חוק השבות או חוק חג המצות (אלה חוקים נפרדים).

מה נדרש: להציג שני ביטויים למעמד המיעוטים במרחב הציבורי, כלומר בתחומים הגלויים והמשותפים של המדינה (שפה, דת, חגים, מקומות קדושים, חינוך). כל ביטוי צריך להיות מוצג ומוסבר, ולא רק להיות מוזכר.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – מעמד מיוחד לשפה הערבית: לשפה הערבית יש במדינה מעמד מיוחד. בפועל היא מופיעה גם במרחב הציבורי: שלטי דרכים כתובים גם בערבית, ופרסומים רשמיים של המדינה מתפרסמים גם בערבית.
ביטוי שני – מעמד אישי לפי הדין הדתי ובמוסדות הדת של כל עדה: ענייני המעמד האישי (כמו נישואין וגירושין) של אזרחי ישראל בני כל הדתות מנוהלים על פי הדין הדתי של העדה שלהם ובידי מוסדות הדת שלה. למשל, בתי הדין השרעיים מטפלים בענייני מעמד אישי של מוסלמים, בתי הדין הדתיים הדרוזיים מטפלים בענייני הדרוזים, ובתי הדין הכנסייתיים מטפלים בענייני העדות הנוצריות.

ביטויים נוספים שאפשר להציג:
– הכרה בימי החג והמועד של כל הדתות כימי מנוחה אפשריים לבני אותן דתות. לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, יום המנוחה השבועי של מי שאינו יהודי יכול להיות יום שישי, שבת או יום ראשון, לפי המקובל עליו.
– שמירה על המקומות הקדושים לבני כל הדתות והגנה עליהם מפני חילול, ושמירה על חופש הגישה אליהם.
– קיום מערכות חינוך נפרדות במימון המדינה, בשפת המיעוט, בהתאם לתרבות, למורשת ולהיסטוריה שלו.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים, שכל אחד מהם שייך למרחב הציבורי ומוצג במשפט או שניים של הסבר.
טעות נפוצה: להתייחס למעמד המיעוטים בהכרזת העצמאות במקום למרחב הציבורי. טעות נוספת: לכתוב על "מיעוטים" חברתיים כמו חרדים או עולי אתיופיה. בשאלה הכוונה למיעוטים הלאומיים והדתיים: ערבים, דרוזים, צ'רקסים ועוד.

מה נדרש: לבחור אחד משני הכללים, ולהציג אותו באופן מלא, כלומר את כל מה שהוא קובע. כדאי גם להסביר בקצרה כיצד הוא שומר על אי־התלות של השופטים.

תשובה מלאה – אופן בחירת השופטים:
– השופטים נבחרים בידי הוועדה לבחירת שופטים, ונשיא המדינה ממנה אותם על פי בחירת הוועדה. לא הממשלה ולא הכנסת ממנות אותם לבדן.
– בוועדה יש נציגים של שלוש הרשויות ושל ציבור עורכי הדין. בוועדה תשעה חברים: נשיא בית המשפט העליון ושני שופטים נוספים של בית המשפט העליון; שר המשפטים, שהוא יושב ראש הוועדה, ושר נוסף; שני חברי כנסת; ושני נציגים של לשכת עורכי הדין.
– לאנשי המקצוע המשפטי (שלושה שופטים ושני עורכי דין – חמישה מתוך תשעה) יש בוועדה רוב, ולנציגי הממשלה והכנסת אין רוב. לבחירת שופט לבית המשפט העליון נדרש רוב מיוחס: מספר החברים הנוכחים פחות שניים (שבעה מתוך תשעה כשכל החברים נוכחים).
כיצד הכלל מבטיח את אי־התלות: שופט אינו חייב את מינויו לפוליטיקאים בלבד, ולכן אינו תלוי בהם בעת שהוא פוסק.
(הרכב הוועדה מעוגן בחוק־יסוד: השפיטה. בשנת 2025 קיבלה הכנסת תיקון לחוק היסוד שמשנה את הרכב הוועדה, ונקבע שיחול מהכנסת הבאה; התשובה כאן מציגה את ההרכב כפי שהוא נלמד.)

תשובה מלאה – תנאי העסקת שופטים (חלופה):
– השכר: שכר השופטים נקבע בחוק או בהחלטה של הכנסת או של ועדה מוועדותיה (ועדת הכספים), ולא בידי הממשלה. אסור להחליט על הפחתת שכר של שופטים בלבד.
– משך הכהונה: שופט מכהן עד גיל הפרישה, 70, ואינו עומד לבחירה מחדש. כהונתו מסתיימת לפני כן רק מסיבות שנקבעו בחוק, כמו התפטרות, החלטה של הוועדה לבחירת שופטים ברוב מיוחס או החלטה של בית הדין המשמעתי.
– אסור לשופט למלא תפקיד פוליטי, ואסור לו לעסוק בעבודות אחרות או למלא תפקידים ציבוריים אחרים.
– לשופטים יש חסינות: אי אפשר לתבוע שופט בשל פסק דין שנתן או בשל פעולה שעשה במסגרת תפקידו השיפוטי.
– אין מעבירים שופט ממקום כהונתו אלא בהסכמת נשיא בית המשפט העליון או לפי החלטה של בית הדין המשמעתי.
כיצד הכלל מבטיח את אי־התלות: שופט שפוסק נגד עמדת הממשלה או הכנסת אינו חושש לשכרו, למשרתו או למקום כהונתו, ולכן הוא יכול לפסוק לפי החוק ולפי מצפונו בלבד.

מה הבודק מחפש: הצגה מלאה של הכלל שנבחר. בבחירת השופטים: ועדה, נציגות של שלוש הרשויות, ורוב לאנשי המקצוע המשפטי. תלמיד שמפרט את הרכב הוועדה באופן מלא מקבל ניקוד מלא. בתנאי ההעסקה: כמה תנאים מוצגים באופן מלא.

מה נדרש: לבחור אחת משתי העמדות ולהציג אותה עם כל רכיביה: מהו מקור הסמכות במדינה, מה מקומה של ההלכה או של המורשת בחקיקה ובמרחב הציבורי, והאם המדינה דמוקרטית.

תשובה מלאה – מדינה מסורתית (מורשתית־תרבותית):
– מקור הסמכות במדינה הוא ציבור האזרחים (המשטר דמוקרטי).
– מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, צריכה לתת ביטוי למורשת היהודית בחקיקה ובמרחב הציבורי, במובן התרבותי והלאומי. למשל: לוח השנה, החגים וימי המנוחה, הסמלים והשפה.
– הזיקה למורשת ולמסורת נובעת מקשר תרבותי ולאומי, בלי מחויבות להלכה. המורשת היהודית היא מקור השראה ותרבות, לא מקור סמכות מחייב.

תשובה מלאה – מדינת הלכה (חלופה):
– מקור הסמכות במדינה הוא ההלכה היהודית, ולא ציבור האזרחים.
– חוקי המדינה ייקבעו לפי דיני התורה בכל תחומי החיים.
– בקרב המחזיקים בעמדה זו יש דעות שונות לגבי מידת האכיפה הרצויה בפועל במרחב הפרטי.
– המדינה לא תהיה דמוקרטית. עם זאת, יתקיימו בה מאפיינים דתיים (הלכתיים) העולים בקנה אחד עם מאפיינים דמוקרטיים, כגון "אחרי רבים להטות" (הכרעת הרוב), "כל אדם נברא בצלם" (שוויון וכבוד האדם) ובחירת נבחרי ציבור בידי הקהילה (שלטון העם).

מה הבודק מחפש: הצגה של העמדה שנבחרה עם הרכיבים: מקור הסמכות; מקום ההלכה או המורשת בחקיקה ובמרחב הציבורי; היחס לדמוקרטיה.
טעות נפוצה: להגדיר את העמדה בעזרת שמה ("מדינת הלכה היא מדינה שפועלת לפי ההלכה") בלי לפרט את הרכיבים.

מה נדרש: להציג נקודת דמיון אחת ונקודת הבדל אחת בין שני המושגים. השוואה נכונה נעשית לפי אותו קריטריון (תבחין) בשני המושגים: בדמיון "גם... וגם...", ובהבדל "ב... ואילו ב...".

תשובה מלאה:
נקודת דמיון: גם בהעדפה מתקנת וגם בהבחנה יש חריגה מן הזכות לשוויון הפורמלי (יחס שווה לכולם), כדי להגיע לשוויון מהותי. בשני המקרים מתייחסים לשונות רלוונטית בין בני אדם או בין קבוצות, ולכן היחס השונה אינו אפליה פסולה.
נקודת הבדל (קריטריון: מטרת היחס השונה): בהעדפה מתקנת היחס השונה נועד לצמצם פערים שנוצרו כתוצאה מקיפוח או מאפליה של קבוצה בעבר, ואילו בהבחנה היחס השונה נובע משונות רלוונטית לנושא הנדון, בלי קשר לקיפוח בעבר.

נקודות הבדל נוספות שאפשר להציג (כל אחת לפי קריטריון אחד):
– למי ניתן היחס: העדפה מתקנת ניתנת לקבוצה מקופחת או חלשה, ואילו הבחנה יכולה להינתן לאדם מסוים בשל מאפייניו.
– משך הזמן: העדפה מתקנת ניתנת לפרק זמן מסוים, עד לצמצום הפער, ואילו הבחנה מתקיימת כל עוד השוני הרלוונטי קיים.
– מה ניתן: בהעדפה מתקנת ניתנת הטבה, ואילו בהבחנה ניתן יחס שונה (לא בהכרח הטבה).

מה הבודק מחפש: נקודת דמיון אמיתית ונקודת הבדל אחת שמנוסחת לפי אותו קריטריון בשני המושגים.
טעות נפוצה: לכתוב שההבדל הוא שהעדפה מתקנת מוגבלת בזמן ואילו הבחנה תמיד קבועה. זה לא מדויק, כי גם הבחנה יכולה להיות זמנית. למשל: נהגים צעירים או חדשים משלמים ביטוח חובה גבוה יותר; חיילים בסדיר או במילואים מקבלים יחס שונה בזמן שירותם; תלמידים שגרים ביישובי העוטף קיבלו הקלות בבחינות הבגרות לשנה אחת. ההבחנה נמשכת כל עוד השוני הרלוונטי קיים.

מה נדרש: (1) להציג את עקרון שלטון החוק מן הידע (לא מן הקטע); (2) לצטט מן הקטע משפט אחד או יותר שמתייחס לעיקרון; (3) להסביר כיצד העיקרון בא לידי ביטוי בציטוט.

תשובה מלאה:
הצגה: עקרון שלטון החוק קובע שחובת הציות לחוק חלה על כולם: גם האזרחים וגם רשויות השלטון כפופים לחוק ושווים בפני החוק. לאדם מותר לעשות כל דבר שהחוק אינו אוסר עליו, ואילו לרשות השלטון מותר לעשות רק את מה שהחוק הסמיך אותה לעשות. החוק עצמו צריך להיות חוק ראוי: הוא נחקק בידי הרשות המחוקקת בהליך דמוקרטי, הולם את ערכי המדינה הדמוקרטית, מפורסם ומנוסח באופן ברור, מגדיר כללי התנהגות (מה מותר ומה אסור) ומאזן בין טובת הכלל לטובת הפרט.
ציטוט: "בנוגע לטענה זו, הבהיר אחד השופטים כי הסמכות קשורה בכלל היסודי ולפיו רשויות השלטון – בלא יוצאות מן הכלל – אינן רשאיות לפעול אלא במסגרת הסמכות שהוקנתה להן בכללים ובתקנות."
הסבר: השופט קובע שכל רשויות השלטון, בלי יוצא מן הכלל, רשאיות לפעול רק במסגרת הסמכות שניתנה להן בכללים ובתקנות. זה ביטוי לרכיב בעקרון שלטון החוק שלפיו הרשות רשאית לעשות רק את מה שהוסמכה לעשות, וגם לרכיב שלפיו כולם, כולל רשויות השלטון, כפופים לחוק.
ציטוטים אפשריים נוספים: "נטען כי הוועד המקומי של היישוב, בתמיכת המועצה האזורית, פעל בחוסר סמכות בהגדירו את היישוב "חילוני"" או "לטענתם, רשות שלטונית אינה מוסמכת להגדיר את היישוב לפי השתייכות דתית או לאומית ולכפות הגדרה זו על תושביה". הסבר: העותרים טוענים שהוועד המקומי, שהוא רשות שלטונית, חרג מן הסמכות שהחוק נתן לו. לפי עקרון שלטון החוק, רשות שפועלת בלי סמכות מפרה את החוק. אפשר גם לצטט: "כפי שנקבע על פי תקנון ההתאגדות שלו עצמו". הסבר: גם הוועד כפוף לכללים שנקבעו לו, כלומר לתקנון שלו.

מה הבודק מחפש:
– הצגה מלאה: חובת הציות לחוק חלה על כולם, אזרחים ורשויות, והם שווים בפני החוק (מותר לאדם / מותר לרשות); וגם מאפייני החוק הראוי.
– ציטוט מתאים.
– הסבר שמקשר את הציטוט לרכיב מסוים, כמו "רשות פועלת רק במסגרת סמכותה".
טעות נפוצה: להציג רק את חובת הציות לחוק ולהשמיט את רכיבי החוק הראוי. טעות נוספת: לא לקשר בין רכיב בהגדרה לבין הציטוט.

מה נדרש: (1) להציג את סוג הזכויות "זכויות אדם / זכויות טבעיות" מן הידע; (2) לצטט מן הקטע משפט אחד או יותר; (3) להסביר כיצד סוג זכויות זה נפגע, או לא נפגע, לפי המשפט שציטטתם. יש לקשר לזכות ספציפית מתוך הזכויות הטבעיות.

תשובה מלאה:
הצגה: זכויות האדם (הזכויות הטבעיות) הן זכויות יסוד אוניברסליות, שמוקנות לכל אדם באשר הוא אדם, באשר הוא נברא בצלם אלוהים או באשר הוא תכלית לעצמו. הן אינן מוענקות בידי השלטון ואינן תלויות בו. התפיסה הדמוקרטית מקבלת כעיקרון יסוד את אחריות השלטון לשמור על הזכויות. בין הזכויות הטבעיות מקובל למנות: הזכות לחיים ולביטחון, הזכות לקניין, הזכות לחירות, הזכות לשוויון, הזכות לכבוד והזכות להליך משפטי הוגן.

אפשרות א – הזכויות נפגעו (לטענת העותרים):
ציטוט: "כך, הגדרת זהות כללית ליישוב מדירה תושבים שאינם משתייכים לאותה הגדרה, מסמנת אותם כחריגים ל"נורמה" ומעבירה מסר שלפיו יש קבוצת תושבים "מועדפת" וקבוצת תושבים "סוג ב", שאינה רצויה בקהילה. מסרים אלה גורמים לתחושת עלבון והשפלה."
הסבר: לטענת העותרים, הגדרת היישוב "חילוני" מסמנת את התושבים הדתיים והמסורתיים כקבוצה "סוג ב" ומעדיפה עליהם קבוצה אחרת. יחס שונה לקבוצה שאינו נובע משונות רלוונטית הוא אפליה, ולכן הזכות לשוויון, שהיא אחת מן הזכויות הטבעיות, נפגעת. בנוסף, המסרים גורמים לתחושת עלבון והשפלה, ולכן גם הזכות לכבוד נפגעת.

אפשרות ב – הזכויות לא נפגעו (לדעת רוב השופטים):
ציטוט: "לדבריהם, העתירה אינה נוגעת למתן שירותים מוניציפליים (של רשות מקומית), למניעה או להגבלה של שירותי דת, או למניעת זכותם של מי מתושבי היישוב לחיות בו ולנהוג לפי צו אמונתו ומצפונו." או "הצדדים לא חלקו על כי ועד היישוב צריך לספק שירותים ואמצעים ראויים בנסיבות העניין כדי לאפשר קיום אורח חיים דתי לתושבים המעוניינים בכך."
הסבר: לפי רוב השופטים, השלט אינו מונע מן התושבים הדתיים שירותי דת, ואינו מונע מהם לחיות ביישוב לפי אמונתם ומצפונם. ועד היישוב גם צריך לספק להם את מה שנדרש לקיום אורח חיים דתי. לכן חופש הדת והמצפון שלהם, שהוא חלק מן הזכות לחירות (אחת מן הזכויות הטבעיות), לא נפגע.
(מספיק להסביר אחת מן האפשרויות. ציטוטים נוספים לאפשרות א: "תיאור אופיו של היישוב "חילוני" מפלה אותם לרעה" / "הגדרת זהות כללית ליישוב מדירה תושבים שאינם משתייכים לאותה הגדרה".)

מה הבודק מחפש:
– הצגה: זכויות אוניברסליות לכל אדם באשר הוא אדם; אינן מוענקות בידי השלטון; השלטון אחראי לשמור עליהן; רשימת הזכויות הטבעיות.
– ציטוט.
– הסבר שמזהה זכות ספציפית (שוויון, כבוד, חופש דת ומצפון) ומסביר כיצד היא נפגעה או לא נפגעה.
טעות נפוצה: להגדיר רק זכות ספציפית (שוויון או כבוד) במקום להגדיר מהן זכויות אדם / זכויות טבעיות. טעות נוספת: לא לקשר את ההסבר לזכות ספציפית, או לא לחבר בין הציטוט לבין הפגיעה.

מה נדרש: (1) להציג את עקרון ההסכמיות מן הידע; (2) לצטט מן הקטע משפט אחד או יותר שמתייחס לעיקרון; (3) להסביר כיצד העיקרון בא לידי ביטוי בציטוט.

תשובה מלאה:
הצגה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי המשחק, כלומר על הדרכים הדמוקרטיות להכרעה במחלוקות, ועל אופייה הבסיסי של החברה ושל המדינה. ההסכמה הרחבה מחזקת את היציבות השלטונית והחברתית, ומאפשרת לקבוצות השונות לקיים חיים משותפים (בצוותא) על אף חילוקי הדעות ביניהן.
ציטוט: "סוגיות עקרוניות וחשובות בחברה הישראלית המורכבת מקבוצות שונות – כמו חילונים ודתיים – ראוי שייפתרו בדרך דמוקרטית של הידברות והחלטה משותפת בין הרשות המקומית לבין תושביה, ובין התושבים לבין עצמם, למרות ההבדלים ביניהם."
הסבר: השופט מצפה שהקבוצות השונות ביישוב, חילונים ודתיים, יפתרו את המחלוקת בדרך דמוקרטית של הידברות ושל החלטה משותפת. כלומר, הוא מצפה להסכמה רחבה בין הקבוצות על הדרך להכרעה (כללי המשחק) ועל אופי היישוב, "למרות ההבדלים ביניהם". הסכמה כזו מאפשרת חיים משותפים על אף חילוקי הדעות, ולכן היא ביטוי לעקרון ההסכמיות.
ציטוט אפשרי נוסף: "...והביע תקווה כי סיפורם של תושבי ניל"י יסתיים כסיפורם של דיירי המגדל: "...וביישוב גרים עד היום, שכנים טובים חיי שלום"". הסבר: השופט מקווה שהקבוצות השונות ביישוב יחיו יחד ביחסי שכנות טובה ובשלום, כלומר יקיימו חיים משותפים על אף חילוקי הדעות. זו התוצאה שעקרון ההסכמיות מאפשר.

מה הבודק מחפש:
– הצגה עם שלושת הרכיבים: הסכמה רחבה בין קבוצות בחברה; על כללי המשחק או על אופייה הבסיסי של החברה ושל המדינה; מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי דעות.
– ציטוט.
– הסבר: החלטה משותפת בדרך של הידברות בין קבוצות שונות היא הסכמה רחבה על כללי המשחק, שמאפשרת חיים משותפים.
טעות נפוצה: לבלבל בין הסכמיות לבין סובלנות או פלורליזם, ולכתוב רכיבים של מושגים אלה. טעות נוספת: להעתיק את הציטוט גם בהצגה, או להסביר רק בחזרה על הציטוט במילים אחרות בלי לקשר לרכיב בהגדרה.

מה נדרש: לציין את סוג הלאומיות שבא לידי ביטוי בדברי יושב ראש יד ושם, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: לאומיות אתנית־תרבותית.
הצגה: לאומיות אתנית־תרבותית היא השאיפה המשותפת של בני לאום לשלטון עצמי, במסגרת של מדינה ריבונית או בניהול עצמי בתוך מדינה. השאיפה מבוססת על יסודות אתניים ותרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת. בלאומיות זו אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית לבין האזרחות, והלאום קודם למדינה.
ציטוט: "יושב ראש יד ושם הסביר כי החיזיון מציג את אורח החיים הייחודי שקיימו היהודים בקהילות היהודיות שהושמדו בשואה, את המסורות והמנהגים שלהם, ובעיקר את הכמיהה לשוב לציון, ששרדה בכל הדורות."
הסבר: יושב ראש יד ושם מדגיש את המשותף ליהודים בקהילות שהושמדו: אורח חיים, מסורות ומנהגים. אלה יסודות תרבותיים והיסטוריים משותפים, שעליהם מבוססת לאומיות אתנית־תרבותית. הוא מדגיש גם את "הכמיהה לשוב לציון, ששרדה בכל הדורות". זו השאיפה המשותפת של בני העם היהודי לשלטון עצמי במולדתם, שהתקיימה דורות רבים לפני שקמה המדינה. כלומר, הלאום קדם למדינה.

מה הבודק מחפש:
– ציון: לאומיות אתנית־תרבותית.
– הצגה: שאיפה משותפת לשלטון עצמי; על בסיס יסודות אתניים ותרבותיים משותפים (מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, דת); אין חפיפה הכרחית בין לאום לאזרחות, והלאום קודם למדינה.
– ציטוט והסבר שמקשר בין "מסורות ומנהגים" או "כמיהה לשוב לציון" לבין יסודות משותפים או שאיפה לשלטון עצמי.
הדגשה: בלאומיות אתנית־תרבותית ההתלכדות היא סביב יסודות משותפים אתניים־תרבותיים, ואילו בלאומיות אזרחית היא סביב האזרחות המשותפת במדינה.

מה נדרש: לציין את תפקיד הכנסת שנפגע לטענת כותב המכתב, להציג אותו, לצטט ולהסביר כיצד הפגיעה באה לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: תפקיד הפיקוח והביקורת של הכנסת על הממשלה (הרשות המבצעת).
הצגה: הכנסת היא מנגנון פיקוח פורמלי (מוסדי). היא מפקחת על הממשלה ומבקרת את מדיניותה ואת פעולותיה. לשם כך עומדים לרשותה אמצעים: האופוזיציה, ועדות הכנסת, אישור התקציב, וכלים פרלמנטריים כמו הצעת אי־אמון, שאילתות והצעות לסדר היום.
ציטוט: "לדברי כותב המכתב, חלק משרי הממשלה אינם מייחסים את החשיבות הראויה לחובתם זו כלפי הכנסת, ולכן דרש כי מזכיר הממשלה יוודא כי בחודש הקרוב יענו השרים על כל השאילתות שהוגשו." או "במכתב שנשלח למזכיר הממשלה הועלתה הטענה כי שרים רבים התעלמו מ־902 שאילתות שהגישו חברי כנסת."
הסבר: שאילתה היא אחד הכלים הפרלמנטריים שבאמצעותם הכנסת מפקחת על הממשלה: חבר כנסת שואל שר על נושא בתחום משרדו, והשר חייב להשיב. כששרים מתעלמים מ־902 שאילתות, חברי הכנסת אינם יכולים לקבל מידע על פעולות משרדי הממשלה ולבקר אותן. לכן נפגע תפקיד הכנסת כמפקחת ומבקרת על מדיניות הממשלה ועל פעולותיה. הדרישה שהשרים יענו על כל השאילתות נועדה להחזיר לכנסת את יכולת הפיקוח.

מה הבודק מחפש:
– ציון: פיקוח וביקורת על הרשות המבצעת.
– הצגה: מנגנון פיקוח פורמלי שמפקח על מדיניות הממשלה ופעולותיה ומבקר אותן; האמצעים (אופוזיציה, ועדות, תקציב, כלים פרלמנטריים כמו שאילתות והצעת אי־אמון).
– ציטוט והסבר: השאילתה היא כלי פיקוח, והתעלמות ממנה פוגעת ביכולת הכנסת לפקח.

מה נדרש: לציין את הגישה הכלכלית־חברתית שבאה לידי ביטוי במצע, להציג אותה (כל רכיביה), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הגישה הכלכלית־חברתית הסוציאל־דמוקרטית.
הצגה:
– הערך המרכזי: הגישה מדגישה את השוויון החברתי־כלכלי ואת הסולידריות, ומעדיפה אותם על פני החירות הכלכלית. היא שואפת לצמצם פערים.
– אחריות המדינה: אדם שנקלע למצוקה יכול להישען על סיוע חברתי־כלכלי מן המדינה. למדינה יש אחריות כלפי החלשים: היא מדינת רווחה, שמחויבת ליצור רשת ביטחון סוציאלית רחבה ולהבטיח לכל אדם קיום בסיסי בכבוד.
– מידת מעורבות המדינה: המדינה מעורבת במידה רבה בתחום החברתי־כלכלי, למשל באמצעות סבסוד, שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה ומיסוי גבוה על העשירונים העליונים.
ציטוט: "במצע המפלגה כתוב כי היא תתנגד להשארת אמצעי הייצור בידי בעלי ההון, ותתמוך בהעברתם לידי מוסדות המדינה."
הסבר: העברת אמצעי הייצור מידי בעלי ההון לידי מוסדות המדינה היא הלאמה. הלאמה היא ביטוי למעורבות רבה של המדינה בתחום החברתי־כלכלי, וזה רכיב של הגישה הסוציאל־דמוקרטית.
ציטוטים אפשריים נוספים: "כמו כן היא הבטיחה לקדם דיור מוזל ובר־השגה לכולם". הסבר: המדינה דואגת שלכל אדם יהיה דיור, כלומר לוקחת אחריות על הבטחת קיום בסיסי בכבוד לכל אדם. או: "שרובו ימומן באמצעות המיסים שיוטלו בעיקר על האוכלוסייה בעלת האמצעים". הסבר: מיסוי גבוה על בעלי האמצעים הוא אמצעי של מעורבות המדינה, ומטרתו לצמצם פערים בין עשירים לעניים.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הגישה הסוציאל־דמוקרטית.
– הצגה עם שלושת הרכיבים: ערך מרכזי (שוויון וסולידריות, צמצום פערים); אחריות המדינה כלפי החלש (מדינת רווחה, רשת ביטחון); מידת מעורבות רבה (סבסוד, שירותים, חקיקה חברתית, הלאמה, מיסוי גבוה על העשירונים העליונים).
– ציטוט והסבר שמקשר את הציטוט לרכיב הנכון.
טעות נפוצה: לקשר בין ציטוט לבין רכיב לא מתאים. למשל, העברת אמצעי ייצור לידי מוסדות המדינה היא הלאמה, כלומר ביטוי למעורבות רבה של המדינה בכלכלה. היא אינה ביטוי ישיר לצמצום פערים.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה, כלומר לנקוט עמדה בעד הצעת החוק או נגדה. כדאי לנסח אותה במשפט אחד או שניים, ולהתייחס בה לסוגיה עצמה: קנס גבוה על חסימת כבישים בהפגנה.

תשובה לדוגמה (בעד): אני תומך בהצעת החוק. לדעתי, חסימת כבישים עירוניים ובין־עירוניים, ובעיקר כבישים המובילים לבתי חולים ולשירותי חירום, מסכנת חיי אדם. לכן ראוי להטיל עליה קנס גבוה ומרתיע. ההפגנה עצמה תמשיך להיות מותרת, אבל לא באמצעות חסימת דרכים.

(אפשר באותה מידה לטעון נגד ההצעה, למשל: "אני מתנגד להצעת החוק, כי קנס של עד 29 אלף שקלים ירתיע אזרחים מלהפגין ויפגע בזכותם למחות נגד השלטון". כל עמדה מתקבלת, אם היא מנומקת היטב.)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה שבמחלוקת.

מה נדרש: לכתוב טענה ברורה, בעד הורדת אחוז החסימה ל־1.5% או נגדה.

תשובה לדוגמה (בעד): אני תומך בהורדת אחוז החסימה ל־1.5%. כך הכנסת תשקף טוב יותר את מגוון הדעות והקבוצות בחברה הישראלית, ופחות קולות של מצביעים "יתבזבזו" על רשימות שלא עברו את אחוז החסימה.

(אפשר באותה מידה לטעון נגד, למשל: "אני מתנגד להורדת אחוז החסימה, כי ריבוי מפלגות קטנות בכנסת יפגע ביציבות השלטונית".)

מה הבודק מחפש (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%): עמדה ברורה וחד־משמעית שמתייחסת לסוגיה.