בגרות באזרחות 34281 - קיץ 2022

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את הזכות ולהגדיר אותה על כל רכיביה; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: לדברי שׂרת התחבורה, באמצעות התוכנית תתממש הזכות לחופש התנועה (הנגזרת מן הזכות לחירות).
הצגה: חופש התנועה הוא זכותו של כל אדם לנוע כרצונו ובאופן חופשי ממקום למקום, להימצא בכל מקום, ולצאת מן המדינה ולהיכנס אליה. זו אחת החירויות הנגזרות מן הזכות לחירות.
ציטוט: "לדבריה תוכנית זו חשובה משום שהיא תאפשר גם לאנשים שאין ברשותם רכב פרטי להגיע למקומות מרוחקים ממקום מגוריהם בימי שבת וחג ולא רק בימי חוֹל, ובכך הם יוכלו לממש את זכויות היסוד שלהם."
(ציטוט אפשרי נוסף: "שׂרת התחבורה הכריזה על תוכנית להפעיל תחבורה ציבורית בשבת בכל רחבי הארץ.")
הסבר: כיום אין תחבורה ציבורית בשבת ברוב הארץ, ולכן מי שאין ברשותו רכב פרטי אינו יכול לנוע ממקום למקום בימי שבת וחג. לפי השרה, התוכנית תאפשר לאנשים אלה "להגיע למקומות מרוחקים ממקום מגוריהם" גם בשבת ובחג – כלומר לנוע באופן חופשי ממקום למקום ולהימצא בכל מקום שירצו, וזה בדיוק הרכיב המרכזי בחופש התנועה. לכן, לדבריה, הם "יוכלו לממש את זכויות היסוד שלהם".

שימו לב: כדאי לציין את הזכות הספציפית – חופש התנועה – ולא להסתפק בזכות הכללית לחירות, ולהציג את רכיבי חופש התנועה עצמו.

טעות נפוצה: לענות "הזכות לשוויון" משום שהתוכנית נוגעת למי שאין לו רכב. השרה אינה מדברת על יחס שונה לאנשים, אלא על האפשרות שלהם "להגיע למקומות מרוחקים ממקום מגוריהם" – וזה חופש התנועה.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: לנוע באופן חופשי ממקום למקום / להימצא בכל מקום / לצאת מן המדינה ולהיכנס אליה. בהסבר: התחבורה הציבורית בשבת מאפשרת למי שאין לו רכב פרטי לנוע ממקום למקום גם בשבת ובחג.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לציין את שם חוק היסוד ולהציג את עיקרי התוכן שלו; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בחוק.

תשובה מלאה:
ציון: המתלוננים מתבססים על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הצגה:
– החוק נחקק בשנת 1992. מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בחוק נקבע גם שזכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן־חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.
– הזכויות שהחוק מגן עליהן: אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם, וכל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו; אין פוגעים בקניינו של אדם; אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת; כל אדם חופשי לצאת מישראל, וכל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל; כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
– פסקת ההגבלה: אין פוגעים בזכויות שלפי חוק היסוד אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש (או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו).
– כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק היסוד.
ציטוט: "רבים התלוננו על המצב וטענו שהם מרגישים עוגמת נפש והשפלה. היעדר ההנגשה פוגע בזכויות שעוגנו באחד מחוקי היסוד."
(ציטוט אפשרי נוסף: "הטיפוס קשה להם ואף מסכן אותם, והם נאלצים לבקש עזרה.")
הסבר: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי "אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם", וכל רשות שלטונית חייבת לכבד זכויות אלה. אנשים המתקשים בהליכה שנאלצים לטפס במדרגות רבות ולבקש עזרה כדי לבקר במקום ציבורי מרגישים "עוגמת נפש והשפלה" – פגיעה בכבודם. בנוסף, הטיפוס "מסכן אותם" – פגיעה אפשרית בגופם. לכן המתלוננים טוענים שהיעדר ההנגשה פוגע בזכויות שעוגנו בחוק יסוד זה.

טעות נפוצה: לענות "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות". זהו חוק רגיל, ולא חוק יסוד, ואילו בקטע נאמר במפורש שהזכויות עוגנו "באחד מחוקי היסוד". טעות נוספת: להציג רק את שם החוק, בלי הזכויות שהוא מגן עליהן ובלי פסקת ההגבלה.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מטרת החוק, כמה מן הזכויות שהחוק מגן עליהן (חיים, גוף וכבוד; קניין; חירות; יציאה וכניסה; פרטיות), ופסקת ההגבלה. בהסבר: "עוגמת נפש והשפלה" = פגיעה בכבוד; "מסכן אותם" = פגיעה בגוף.

מה נדרש: "הציגו שני ביטויים" – שני ביטויים שונים, כל אחד מוצג ומוסבר בשניים–שלושה משפטים (לא רק שם הביטוי).

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – הכרזת העצמאות: בהכרזת העצמאות נקבע שמדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, ותבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. בהכרזה יש גם פנייה לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה.
ביטוי שני – מעמד מיוחד לשפה הערבית: לשפה הערבית יש במדינה מעמד מיוחד, והיא נמצאת בשימוש במרחב הציבורי. לדוגמה: הכיתוב על שטרות הכסף ועל שלטי רחוב מופיע גם בערבית, וגם פרסומים רשמיים של המדינה מופיעים בערבית.
ביטויים נוספים שאפשר להציג:
– מעמד אישי: המעמד האישי (נישואים וגירושים) של כל אזרחי ישראל, בני כל הדתות, מנוהל על פי הדין הדתי של כל עדה ועל ידי מוסדות דתיים שלה. כך, לבני כל עדה דתית מוכרת יש בתי דין דתיים משלהם, הפועלים על פי הדין הדתי שלהם.
– קיום מערכות חינוך נפרדות במימון המדינה, בשפה שלהם ובהתאם לתרבות, למורשת ולהיסטוריה שלהם.
– הכרה בימי החג והמועד של כל הדתות כימי מנוחה אפשריים עבור בני אותן דתות.
– שמירה על המקומות הקדושים לבני כל הדתות.

טעות נפוצה: לכתוב על "מיעוטים" חברתיים כמו חרדים או יוצאי אתיופיה – בשאלה הכוונה למיעוטים הלאומיים והדתיים במדינה. טעות נוספת: לכתוב שני ביטויים שהם בעצם אותו ביטוי (למשל שלטי רחוב בערבית ושטרות בערבית – שניהם ביטוי למעמד השפה).

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים, כל אחד מוצג ומוסבר (לא רק שם הביטוי). כדאי לתת דוגמה, למשל לשימוש בשפה הערבית.

מה נדרש: לבחור אחת משתי הזכויות ולהציג אותה – הגדרה עם כל רכיביה, ולא רק חזרה על שמה. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
עונים על אחת משתי הזכויות. להלן הצגה של כל אחת מהן:

אפשרות א – הזכות לקניין:
הזכות לקניין היא זכות טבעית. זו זכותו של אדם לרכוש רכוש, חומרי או רוחני, להחזיק בו ולעשות בו כרצונו: להשתמש בו, ליהנות ממנו, למכור אותו, להשכיר אותו, להוריש אותו או לתת אותו במתנה. המדינה אינה רשאית לפגוע בקניינו של אדם, ועליה להגן על רכושו מפני פגיעה בידי אחרים. בישראל הזכות מעוגנת בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו: "אין פוגעים בקניינו של אדם".

אפשרות ב – הזכות להליך הוגן:
הזכות להליך הוגן היא זכותו של אדם שבעת הליך משפטי (חקירה, מעצר ומשפט) תינתן לו הגנה מפני פגיעה בזכויותיו מעבר לנדרש, כלומר מפני פגיעה לא מוצדקת ולא מידתית. אדם שעומד מול רשויות האכיפה והמשפט נמצא בעמדה חלשה מולן, ולכן נקבעו אמצעים שנועדו להבטיח שההליך יהיה הוגן.
אמצעים להבטחת הזכות, למשל: חזקת החפות – אדם נחשב חף מפשע עד שהוכחה אשמתו בבית המשפט; הזכות לייצוג משפטי – לנאשם יש זכות להיות מיוצג בידי עורך דין, שיגן על זכויותיו לאורך ההליך. אמצעים נוספים: אין עונש בלא חוק; אין לערוך חיפוש בלא צו; שופטים בלתי תלויים; זכות לדעת במה אדם מואשם ולראות את הראיות נגדו; זכות ערעור; משפט פומבי; ככלל, אין לעצור אדם יותר מ־24 שעות בלי להביאו לפני שופט.

טעות נפוצה: בזכות לקניין – לכתוב רק "זכותו של אדם לרכוש" בלי שאר הרכיבים (להחזיק, לעשות ברכוש כרצונו, וחובת המדינה להגן עליו). בזכות להליך הוגן – להביא רק אמצעים, בלי הרכיב המרכזי של ההגדרה: הגנה מפני פגיעה בזכויות האדם מעבר לנדרש בעת הליך משפטי.

מה הבודק מחפש: הצגה של זכות אחת בלבד, עם כל רכיביה. בזכות לקניין – רכישה, החזקה ושימוש ברכוש כרצון האדם, וחובת המדינה שלא לפגוע בקניין ולהגן עליו. בזכות להליך הוגן – הליך משפטי, הגנה מפני פגיעה בזכויות מעבר לנדרש (רכיב חובה), ואמצעים למימוש הזכות.

מה נדרש: לבחור תפקיד אחד ולהציג אותו עם כל רכיביו – לא רק לחזור על שמו. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
עונים על אחד משני התפקידים. להלן הצגה של כל אחד מהם:

אפשרות א – חקיקת משנה:
חקיקת משנה היא חקיקה שנעשית בידי הרשות המבצעת: הממשלה, השרים ורשויות מקומיות. היא נעשית בדרך של צווים, תקנות וחוקי עזר עירוניים. מטרתה לאפשר את ביצוע החוק ולקדם את מטרותיו, באמצעות פירוט העקרונות שנקבעו בחקיקה הראשית של הכנסת. חקיקת המשנה כפופה לחקיקה הראשית: אסור שתסתור אותה.
הרחבה: הכנסת קובעת בחוק את העקרונות הכלליים, ומסמיכה את השר האחראי להתקין תקנות שיפרטו כיצד החוק יבוצע בפועל. למשל, שר מתקין תקנות שקובעות את גובה הקנס על הפרת החוק, או רשות מקומית מחוקקת חוק עזר עירוני בעניין חניה בתחומה.

אפשרות ב – קביעת מדיניות ויישומה:
הממשלה מקבלת החלטות ומתווה קווי פעולה, ומוציאה את ההחלטות לפועל (באמצעות משרדי הממשלה). היא עושה זאת בתחומים שונים – בענייני פנים ובענייני חוץ, לדוגמה: חינוך, בריאות, רווחה, ביטחון ויחסי חוץ. למשל, הממשלה מחליטה על תוכנית לצמצום הפערים בחינוך, ומשרד החינוך מוציא אותה לפועל בבתי הספר.

טעות נפוצה: לכתוב שחקיקת משנה היא חוק שהכנסת מחוקקת "בדרגה נמוכה". את חקיקת המשנה מחוקקת הרשות המבצעת, לא הכנסת. בקביעת מדיניות – להסתפק במשפט "הממשלה קובעת מדיניות" בלי הרכיבים: קבלת החלטות והתוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, בתחומים שונים בענייני פנים וחוץ.

מה הבודק מחפש: בחקיקת משנה – מי מחוקק (הרשות המבצעת); באיזו צורה (תקנות, צווים, חוקי עזר); לשם מה (ביצוע החוק ופירוט החקיקה הראשית); הכפיפות לחקיקה הראשית. בקביעת מדיניות ויישומה – קבלת החלטות / התוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, בתחומים שונים (פנים וחוץ).

מה נדרש: "הציגו את העמדה" – להסביר מה אופייה הלאומי של המדינה לפי עמדה זו: מיהו הלאום שהמדינה שלו, כיצד בא לידי ביטוי אופייה היהודי, ומה מעמדם של בני המיעוטים.

תשובה מלאה:
– המדינה היא מדינת הלאום של העם היהודי: היא מממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במדינה ריבונית משלו, ככל עם ועם.
– הלאום מוגדר על בסיס אתני־תרבותי: בני הלאום מתלכדים סביב יסודות משותפים של מוצא, היסטוריה, תרבות, שפה ולעיתים גם דת. לכן אין חפיפה בין ההשתייכות ללאום ובין האזרחות – יהודי התפוצות הם חלק מן הלאום, ואילו אזרחים בני המיעוטים אינם חלק ממנו.
– אופייה היהודי של המדינה בא לידי ביטוי במרחב הציבורי ובחקיקה: בסמלי המדינה, בשפה העברית, בלוח השנה העברי ובחגים, בחוק השבות ובזיקה ליהודי התפוצות. לפי עמדה זו יש לשמור על רוב יהודי במדינה, כדי שאופייה היהודי יישמר בדרך דמוקרטית.
– המדינה היא גם דמוקרטית: כל אזרחיה, ובהם בני המיעוטים, זכאים לשוויון מלא בזכויות האזרח והאדם. בני המיעוטים זכאים גם לזכויות קבוצתיות־תרבותיות – לשמור על שפתם, דתם, תרבותם ומערכת החינוך שלהם – אבל המדינה אינה מדינת הלאום שלהם, ואין להם בה זכות להגדרה עצמית לאומית.

טעות נפוצה: לבלבל בין עמדה זו ובין "מדינת כל אזרחיה" (מדינת לאום אזרחית), שבה הלאום מוגדר על פי האזרחות ואין למדינה זיקה מיוחדת לעם היהודי; או ובין מדינה דו־לאומית, שבה לשני הלאומים מעמד שווה. טעות נוספת: להציג רק את הצד היהודי בלי הרכיב הדמוקרטי – שוויון זכויות לבני המיעוטים.

מה הבודק מחפש: מדינת הלאום של העם היהודי (זכות להגדרה עצמית, לאומיות אתנית־תרבותית); ביטויים לאופייה היהודי ושמירה על רוב יהודי; שוויון זכויות אזרחי לכל אזרחיה וזכויות קבוצתיות־תרבותיות לבני המיעוטים.

מה נדרש: "הציגו שני הבדלים" – שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את המליאה ואת הוועדות זו מול זו באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – ההרכב: במליאה משתתפים כל 120 חברי הכנסת. לעומת זאת, בכל ועדה חברים מספר מצומצם של חברי כנסת מסיעות שונות – מן הקואליציה ומן האופוזיציה – ובדרך כלל לפי יחסי הכוחות בין הסיעות בכנסת.
הבדל שני – אופי העבודה: המליאה היא המקום שבו מתקיימים הדיונים הכלליים והפומביים ומתקבלות ההכרעות הרשמיות של הכנסת: ההצבעות על הצעות חוק בקריאה הטרומית, בקריאה הראשונה, השנייה והשלישית, והצבעות אמון ואי־אמון בממשלה. ואילו בוועדות נעשית העבודה המקצועית והמפורטת: הוועדה דנה בהצעת החוק סעיף אחר סעיף ומכינה אותה לקריאה השנייה והשלישית.
הבדלים נוספים שאפשר לבחור:
– התחום: המליאה עוסקת בכל הנושאים שעל סדר היום, ואילו כל ועדה מתמחה בתחום מסוים – למשל ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון או ועדת החינוך – ולכן חבריה צוברים בו ידע ומומחיות.
– דרכי הפיקוח: בוועדות אפשר לזמן מומחים, שרים, פקידי ממשלה ונציגי ציבור, ולפקח לעומק על פעולות משרדי הממשלה שבתחום הוועדה, ואילו במליאה הפיקוח נעשה בכלים כלליים, כמו שאילתות, הצעות לסדר היום והצעות אי־אמון.
(נקודת דמיון, למי שרוצה להשוות: גם במליאה וגם בוועדות הכנסת ממלאת את תפקידיה – חקיקה, פיקוח על הממשלה וייצוג.)

טעות נפוצה: לכתוב את התיאור של המליאה ושל הוועדות בנפרד בלי להשוות ביניהן, או להשוות לפי קריטריונים שונים (למשל הרכב המליאה מול אופי העבודה בוועדות).

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון (הרכב / אופי העבודה / תחום / דרכי פיקוח), והשוואה מפורשת עם "ואילו" או "לעומת".

מה נדרש: "הציגו שני מאפיינים" – שני מאפיינים שונים, כל אחד מוסבר במשפט מלא.

תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – מערכת חינוך נפרדת: לחברה החרדית יש מערכת חינוך נפרדת משלה, שמדגישה את לימודי הקודש. לימוד תורה הוא ערך עליון בחברה זו, ולכן גברים רבים מעדיפים ללמוד תורה בישיבות על פני שירות צבאי.
מאפיין שני – מחויבות להלכה ולרבנים: החרדים מאמינים בעיקרי האמונה של הדת היהודית ומקפידים מאוד על שמירת המצוות. הם נשמעים למרות רבניהם בכל תחומי החיים, ושואפים שגם המדינה תתנהל על פי ההלכה.
מאפיינים נוספים: התבדלות והסתגרות במגורים, לבוש שמבטא השתייכות לקבוצה, חלוקה לתתי־קבוצות (חסידים, ליטאים, ספרדים), ועמדה לא ציונית של חלק מהקבוצות.

מה הבודק מחפש: שני מאפיינים נפרדים ומוסברים.

מה נדרש: "הציגו את המושג" – שני רכיבים: זכות הפרט לקבל מידע, וחובת המדינה לספק אותו (ולשם מה).

תשובה מלאה: הזכות לחופש המידע היא זכותו של כל אדם לדרוש מידע ולקבל מידע מרשויות השלטון. מכאן נובעת חובה על המדינה לספק לפרט מידע המצוי ברשותה, כולל מידע על התנהלות המדינה ועל פעולות השלטון. מטרת הזכות היא לאפשר לאזרח לגבש את עמדותיו על סמך מידע, ולאפשר לציבור לבקר את השלטון, לפקח עליו, להביע תמיכה במעשיו או להתנגד להם. (בישראל הזכות מעוגנת בחוק חופש המידע, 1998, שלפיו לכל אזרח ותושב יש זכות לקבל מידע מרשות ציבורית.)

מה הבודק מחפש: זכות הפרט לדרוש ולקבל מידע מרשויות השלטון; חובת המדינה לספק את המידע שברשותה; מטרת המידע – גיבוש עמדות, ביקורת ופיקוח על השלטון.

מה נדרש: "הציגו את המושג" – מהי קואליציה, ומה מייחד קואליציה רחבה.

תשובה מלאה: קואליציה היא שותפות בין הסיעה שקיבלה את תפקיד הרכבת הממשלה ובין סיעות אחרות. השותפות נדרשת כדי להשיג רוב בכנסת, והיא מבוססת על הסכמים קואליציוניים בין הסיעות. קואליציה רחבה היא קואליציה שבה שותפות סיעות רבות, והיא נשענת על רוב גדול בכנסת – גדול בהרבה מרוב של 61 חברי כנסת מתוך 120. (ממשלה מתכוננת כשהכנסת מביעה בה אמון ברוב המצביעים, אבל כדי לכהן באופן יציב היא זקוקה בדרך כלל לקואליציה של 61 חברי כנסת לפחות; להפלתה בהצבעת אי־אמון קונסטרוקטיבית נדרש רוב של 61 חברי כנסת התומכים בממשלה חלופית.) קואליציה כזו מייצגת חלק גדול מן הבוחרים, ולעיתים שותפות בה סיעות שעמדותיהן רחוקות זו מזו. היא מחזקת את יציבות הממשלה, משום שגם אם סיעה אחת פורשת, לממשלה עדיין יש רוב בכנסת.

טעות נפוצה: לבלבל בין קואליציה רחבה ובין ממשלת אחדות לאומית. ממשלת אחדות לאומית היא ממשלה המבוססת על שיתוף פעולה בין מפלגות גדולות יריבות; קואליציה רחבה מוגדרת לפי גודל הרוב ומספר הסיעות השותפות.

מה הבודק מחפש: שותפות בין סיעות לשם השגת רוב בכנסת על בסיס הסכמים קואליציוניים; רוב גדול / סיעות רבות; ייצוג חלק גדול מן הבוחרים ויציבות.

מה נדרש: "הציגו את המושג" – מי ממנה, ממי מורכבת הוועדה, ומתי היא מתמנה.

תשובה מלאה: ועדה קרואה: ועדה הממונה על ידי שר הפנים ומורכבת מאנשי מקצוע שלא נבחרו בבחירות. היא מתמנה במקום הגופים הנבחרים כאשר הרשות המקומית אינה מתפקדת כנדרש – למשל במקרים של כשלים בניהול, כאשר לראש הרשות אין רוב במועצת הרשות, כאשר יש גירעונות כספיים גדולים, כאשר התקציב לא עבר בתוך שישה חודשים, כאשר תכנית ההבראה של הרשות נכשלה, או במות ראש העיר / ראש המועצה.

מה הבודק מחפש: מינוי על ידי שר הפנים; אנשי מקצוע שלא נבחרו; מתמנה במקום הגופים הנבחרים; מתי היא מתמנה (שתי דוגמאות).

מה נדרש: "הציגו שניים מתפקידיו" – שני תפקידים שונים, כל אחד מוסבר במשפט מלא.

תשובה מלאה:
תפקיד ראשון – ייעוץ משפטי לממשלה: היועץ המשפטי לממשלה מייעץ לממשלה ולמשרדי הממשלה בענייני משפט, ונותן להם חוות דעת משפטיות. חוות דעתו לגבי פירוש החוק מחייבת את הרשות המבצעת (כל עוד בית המשפט לא פסק אחרת). כך הוא משמש "שומר סף": הוא בודק אם פעולות הממשלה והצעות החוק שלה חוקיות, ומונע פעולות שאינן חוקיות.
תפקיד שני – ייצוג המדינה בבתי המשפט: היועץ המשפטי לממשלה מייצג את המדינה ואת רשויותיה בבתי המשפט, ובהם בעתירות לבג"ץ נגד הממשלה. הוא רשאי לסרב להגן על פעולה שהוא סבור שאינה חוקית.
תפקיד נוסף שאפשר להציג – עומד בראש התביעה הכללית: הוא קובע את מדיניות התביעה ומפקח על גופי התביעה, ומחליט על העמדה לדין במקרים מסוימים – למשל, הגשת כתב אישום נגד חבר כנסת טעונה את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה.
(היועץ המשפטי לממשלה ממונה על ידי הממשלה מקרב מועמדים שמציעה ועדה מקצועית־ציבורית, כדי לשמור על עצמאותו.)

טעות נפוצה: לבלבל בין היועץ המשפטי לממשלה ובין מבקר המדינה או נציב תלונות הציבור. היועץ המשפטי לממשלה פועל בתוך הרשות המבצעת ומייעץ לה, ואילו מבקר המדינה נבחר על ידי הכנסת ומבקר את הרשות המבצעת מבחוץ.

מה הבודק מחפש: שני תפקידים שונים, כל אחד מוסבר (ייעוץ משפטי מחייב / ייצוג המדינה בבתי המשפט / ראש התביעה הכללית / שמירה על שלטון החוק).

מה נדרש: החלק הראשון – להציג את עקרון הסובלנות על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע). החלק השני – להסביר על פי הקטע כיצד נפגע מימוש העיקרון: לצטט משפט ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות, באמונות ובאורח חיים שונים משלנו ולפעול לפיהם, גם כאשר הם מנוגדים לדעותינו, אינם נעימים לנו ואף מכעיסים אותנו. הסובלנות מתבטאת באיפוק: נמנעים מלפגוע באחר או בזכותו להביע את דעתו, ומתייחסים אליו בכבוד. סובלנות אינה מחייבת לקבל את דעותיו של האחר או לוותר על דעותינו: אפשר להתווכח איתו ולנסות לשכנע אותו. לסובלנות יש גבולות – אין לסבול אלימות, הסתה ופגיעה בזכויות של אחרים או במשטר הדמוקרטי.

ציטוט: "באחד המשחקים הוכו אוהדים של אחת הקבוצות רק משום שהם עודדו שחקן זר ממוצא מוסלמי שמשחק בקבוצה."
הסבר: אוהדים שמעודדים שחקן ממוצא מוסלמי נוהגים באופן שחלק מן האוהדים האחרים מתנגדים לו. לפי עקרון הסובלנות, גם אם התנהגות זו מנוגדת לדעתם ואף מכעיסה אותם, עליהם לקבל את זכותם של האחרים לנהוג כך ולהתאפק – להימנע מפגיעה בהם. במקום זאת, האוהדים המתנגדים היכו את מי שעודד את השחקן, "רק משום" שעודד אותו. זו אלימות – ההפך מן האיפוק שבבסיס הסובלנות, וגם חריגה מגבולות הסובלנות. כך נפגע מימוש העיקרון.

ציטוט אפשרי נוסף: "בזמן האחרון מגרשי הכדורגל הם זירת התרחשות של אירועים חמורים שבהם מעורבים אוהדים המתנגדים לשילובם של שחקנים ממוצא מוסלמי."
הסבר: אוהדים אלה אינם מוכנים לקבל את קיומם ואת השתתפותם של שחקנים ממוצא שונה משלהם, והתנגדותם מובילה ל"אירועים חמורים" – כלומר הם אינם מתאפקים ופוגעים באחרים במקום לקבל את זכותם להיות שונים.
(ציטוט אפשרי נוסף: "פולשים למגרש במהלך המשחק, תוקפים פיזית אוהדים ושחקנים יריבים או משמיעים קריאות גנאי וקללות כלפי שופטים" – פגיעה פיזית ומילולית במי שאוהד קבוצה אחרת או שופט אחרת מן הרצוי להם, במקום איפוק.)

טעות נפוצה: לבלבל בין סובלנות ובין פלורליזם או הסכמיות. פלורליזם הוא הכרה בערך של הריבוי ועידוד שלו; הסכמיות היא הסכמה רחבה על כללי המשחק; ואילו סובלנות היא איפוק ונכונות לקבל את זכותו של האחר לדעותיו, גם כשהן מנוגדות לדעותינו ואף מכעיסות אותנו. טעות נוספת: להסביר כיצד העיקרון "בא לידי ביטוי" – השאלה מבקשת להסביר כיצד מימושו נפגע.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: נכונות לקבל את זכותו של האחר לדעות ולהתנהגות שונות, גם כשהן מנוגדות לדעותינו ומכעיסות אותנו; איפוק והימנעות מפגיעה; גבולות הסובלנות. בהסבר: קישור בין האלימות כלפי מי שעודד שחקן ממוצא מוסלמי ובין היעדר האיפוק והנכונות לקבל את זכות האחר.

מה נדרש: החלק הראשון – להציג את האחריות המיניסטריאלית על פי מה שלמדתם. החלק השני – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: אחריות מיניסטריאלית פירושה שכל שר בממשלה אחראי כלפי הפרלמנט (בישראל – הכנסת), כלפי הממשלה וכלפי האזרחים. האחריות היא על הנושאים שבתחום משרדו ועל פעולות סגל עובדיו, גם אם נעשו שלא בידיעתו. מתוקף אחריות זו השר חייב לתת דין וחשבון: לדווח לפרלמנט (לכנסת) על פעולות משרדו, להשיב על שאילתות ועל הצעות לסדר היום הקשורות לתחום משרדו, ולתקן בעיות שהתגלו בתחום שעליו הוא ממונה.

ציטוט: "לדעתי יש לדרוש משׂר התרבות והספורט, שהוא הממונה על הספורט בישראל, שירים את הכפפה ויפעל לשינוי המצב, כי עליו מוטלת החובה למנוע תופעות כאלה."
הסבר: הספורט בישראל הוא בתחום משרדו של שר התרבות והספורט – הוא "הממונה על הספורט בישראל". לפי האחריות המיניסטריאלית, השר אחראי לנושאים שבתחום משרדו, וחייב לתקן בעיות שהתגלו בתחום שעליו הוא ממונה. לכן הכותב דורש מן השר לשאת באחריות לכישלון בטיפול בבריונות במגרשים, ולפעול לשינוי המצב, "כי עליו מוטלת החובה למנוע תופעות כאלה".

ציטוט אפשרי נוסף: "היעדר גורם אחד האחראי לנושא פוגע ביכולת לפתור את הבעיה." / "על השר להקפיא את התמיכה הכלכלית שהמדינה מעניקה לאגודות הספורט עד אשר אגודות אלה יגישו תוכנית למיגור האלימות ויפעילו אמצעים למימוש התוכנית"
הסבר: הכותב מסביר שהבעיה לא נפתרת משום שאיש אינו לוקח אחריות, ומציע שהשר הממונה על התחום יהיה הגורם האחראי, ויפעל באמצעים העומדים לרשות משרדו – הקפאת התמיכה הכספית וגיבוש קוד אתי – כדי לתקן את הליקוי. זו האחריות האקטיבית של השר לתיקון בעיות בתחום משרדו.

טעות נפוצה: לבלבל עם אחריות ממשלתית משותפת – שבה כל שר נושא באחריות לכל החלטות הממשלה. בקטע מדובר על אחריותו של שר אחד לתחום משרדו. טעות נוספת: להגדיר "אחריות" באופן כללי, בלי הרכיב שהשר אחראי כלפי גורם חיצוני (הכנסת, הממשלה, הציבור) וחייב לתת לו דין וחשבון.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: כלפי מי השר אחראי; לאילו נושאים (תחום משרדו ופעולות עובדיו, גם שלא בידיעתו); חובת הדיווח, מתן הדין וחשבון ותיקון ליקויים. בהסבר: הספורט בתחום משרדו של השר, ולכן הוא חייב לפעול לתיקון המצב.

מה נדרש: החלק הראשון – להציג את סוג העבריינות על פי מה שלמדתם. החלק השני – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיבים בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: עבריינות פלילית רגילה היא עבירה על החוק שיכול לבצע כל אדם, ולא דווקא נושא משרה ציבורית. המניע של העבריין הוא אינטרס אישי – למשל רווח כספי, תאווה, נקמה או יצרים. מפר החוק אינו מוכן לשאת בתוצאות מעשיו. החברה מתייחסת לעבריינות זו בשלילה, משום שהיא מסכנת את הסדר הציבורי ואת שלום הציבור.

ציטוט: "לא ראוי לקיים אירועי ספורט באווירה שבה אוהדים נוקטים מעשי בריונות המנוגדים לכללים: פולשים למגרש במהלך המשחק, תוקפים פיזית אוהדים ושחקנים יריבים או משמיעים קריאות גנאי וקללות כלפי שופטים, וכל זאת מתוך שאיפה אישית שלהם לראות את ניצחון קבוצתם."
הסבר: מבצעי העבירות הם אוהדים מן השורה – לא נבחרי ציבור ולא נושאי משרה ציבורית – כלומר אנשים כלשהם. הם תוקפים פיזית אוהדים ושחקנים, וזו עבירה פלילית של אלימות. המניע שלהם הוא אינטרס אישי – "שאיפה אישית שלהם לראות את ניצחון קבוצתם" – ולא טובת ציבור כלשהו. מעשים אלה פוגעים בסדר הציבורי ובשלום הציבור במגרשים, ולכן החברה – והכותב – מתייחסים אליהם בשלילה.

ציטוט אפשרי נוסף: "באחד המשחקים הוכו אוהדים של אחת הקבוצות רק משום שהם עודדו שחקן זר ממוצא מוסלמי שמשחק בקבוצה."
הסבר: הכאת אוהדים היא עבירה פלילית של אלימות שביצעו אנשים מן השורה, והיא פוגעת בשלום הציבור.

טעות נפוצה: לבלבל עם עבריינות שלטונית – בעבריינות שלטונית מבצע העבירה הוא נושא משרה ציבורית שמנצל את מעמדו, ואילו בקטע מדובר באוהדים. טעות נוספת: לבלבל עם עבריינות אידאולוגית – האוהדים אינם פועלים מתוך אידאולוגיה למען הכלל, אלא "מתוך שאיפה אישית".

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: כל אדם יכול לבצע; מניע של אינטרס אישי; יחס שלילי של החברה בשל הסכנה לסדר הציבורי ולשלום הציבור. בהסבר: אוהדים מן השורה פוגעים באחרים "מתוך שאיפה אישית", ופוגעים בסדר הציבורי.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את הפנייה בהכרזת העצמאות ולהציג את רכיביה; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בפנייה.

תשובה מלאה:
ציון: הפנייה בהכרזת העצמאות שמתממשת בהסכם היא הפנייה למדינות השכנות (מדינות ערב השכנות) ועמיהן.
הצגה: בפנייה זו מדינת ישראל מושיטה יד לשלום ולשכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראת להן לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. בהכרזה נאמר שמדינת ישראל מוכנה לתרום את חלקה במאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.
ציטוט: "ממשלת ישראל חתמה עם ירדן על הסכם לשיתוף פעולה אזורי במאבק במשבר האקלים ובהתחממות העולמית."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "ממשלת ישראל רואה בהסכם זה צעד חשוב לחיזוק היחסים בין שתי המדינות, שיתרום לכל תושבי מדינות האזור במאבק במשבר האקלים." או "על פי ההסכם, ישראל תקים מתקן להתפלת מים ותייצא את המים המותפלים לירדן. בתמורה לכך ישראל תרכוש מירדן חשמל שיופק מאנרגיית השמש וייוצר במתקנים שיוקמו בירדן.")
הסבר: ירדן היא מדינה שכנה לישראל. ההסכם ביניהן הוא הסכם "לשיתוף פעולה אזורי": ישראל תספק לירדן מים מותפלים, וירדן תספק לישראל חשמל מאנרגיית השמש – זו עזרה הדדית ושיתוף פעולה עם מדינה שכנה, שאליהם קוראת ההכרזה. בנוסף, ממשלת ישראל רואה בהסכם צעד לחיזוק היחסים בין המדינות – ביטוי לשכנות טובה – וצעד "שיתרום לכל תושבי מדינות האזור", כלומר מאמץ משותף לקידום המזרח התיכון כולו.

טעות נפוצה: לכתוב "הפנייה למדינות ערב" באופן כללי במקום "הפנייה למדינות השכנות" – תשובה כזאת מקבלת ניקוד חלקי בלבד. הפנייה בהכרזה היא במפורש למדינות השכנות לישראל, והרעיון שבה הוא קריאה לשלום ולשכנות טובה.
שימו לב: אין לבלבל עם הפנייה לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל – זו פנייה אחרת, לאזרחי המדינה, ולא למדינות השכנות. גם הפנייה לאומות המאוחדות אינה מתאימה – ההסכם נחתם עם מדינה שכנה.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה צריכים להופיע שני הרכיבים: הושטת יד לשלום ולשכנות טובה, וקריאה לשיתוף פעולה ולעזרה הדדית במאמץ לקדם את המזרח התיכון כולו. בהסבר: שיתוף הפעולה עם ירדן, מדינה שכנה, לטובת כל תושבי האזור.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את הגישה ולהגדיר אותה על כל רכיביה; "הסבירו" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: התוכנית מתבססת על הגישה הכלכלית־חברתית הליברלית (ניאו־ליברלית).
הצגה:
בהצגת גישה כלכלית־חברתית מתייחסים לשלוש נקודות: מהו הערך המרכזי, מהי רמת מעורבות המדינה בחיים הכלכליים, ועל מי מוטלת האחריות לרמת החיים.
– הערך המרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
– האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
– רמת המעורבות: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.
ציטוט: "על פי התוכנית, יופחתו המיסים הנגבים כיום על פירות וירקות המיובאים ממדינות אחרות לישראל. תוכנית זו תתרום להגדלת ההיצע של פירות וירקות בישראל, ועל כן היא תתרום להגברת התחרות."
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הגישה הליברלית תומכת בהפחתת מסים ובצמצום מעורבות המדינה בכלכלה, ומעדיפה תחרות בשוק חופשי. המסים על פירות וירקות מיובאים הם אמצעי שבו המדינה מתערבת בשוק ומגינה על התוצרת המקומית. בתוכנית המדינה מפחיתה את המסים האלה – כלומר מצמצמת את התערבותה – וכך פותחת את השוק ליבואנים, מגדילה את ההיצע ומגבירה את התחרות. ההנחה היא שהתחרות בשוק החופשי תיטיב עם כלל הצרכנים. לכן זו הגישה הליברלית.

טעות נפוצה: לענות שזו הגישה הסוציאל־דמוקרטית, משום שהתוכנית עשויה להוזיל את מחירי הפירות והירקות לאזרחים. הדרך שבה התוכנית פועלת היא הפחתת מסים והגברת התחרות בשוק החופשי – מאפיינים מובהקים של הגישה הליברלית. בשתי הגישות יש מעורבות של המדינה בכלכלה, והשאלה היא מה מידת המעורבות ומה סוגה.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הערך המרכזי (חירות כלכלית על פני שוויון), האחריות (הפרט), רמת המעורבות (מינימלית: יוזמה פרטית, תחרות, הפחתת מסים). בהסבר: הפחתת המסים על ייבוא = צמצום מעורבות המדינה והגברת התחרות בשוק החופשי.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את התנאי לבחירות דמוקרטיות ולהגדיר אותו; "הסבירו" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: התנאי שהתממש הוא בחירות כלליות.
הצגה: בבחירות כלליות לכל אזרח בגיר יש זכות לבחור ולהיבחר, בלי הבדל מין, דת, לאום, מעמד או השכלה (בכפוף לתנאים כלליים שנקבעו בחוק, כמו גיל). המדינה צריכה לאפשר לכל אזרח בעל זכות בחירה לממש אותה בפועל.
ציטוט: "בבחירות שנערכו בגרמניה הוצבו קלפיות גם באוויר הפתוח, כדי לאפשר הצבעה לאזרחים שמסיבות רפואיות או אישיות אינם יכולים לעטות מסכה על פניהם."
הסבר: החוק בגרמניה חייב לעטות מסכה במקומות סגורים, ולכן אזרחים שאינם יכולים לעטות מסכה לא היו יכולים להיכנס לקלפיות רגילות ולהצביע. הצבת קלפיות באוויר הפתוח אפשרה גם להם לממש את זכותם לבחור. כך הזכות לבחור לא נשללה מקבוצה מסוימת של אזרחים, וכל האזרחים בעלי זכות הבחירה יכלו להשתתף בבחירות – וזה בדיוק התנאי של בחירות כלליות.

טעות נפוצה: לענות "בחירות חשאיות" או "בחירות שוות". הקלפיות באוויר הפתוח לא נועדו להבטיח שרק הבוחר יידע במי בחר, וגם לא נוגעות למשקל הקול – הן נועדו לאפשר לאזרחים נוספים להצביע, כלומר לממש את כלליות הבחירות.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: לכל אזרח בגיר זכות לבחור ולהיבחר, בלי הבדל מין, דת, לאום, מעמד או השכלה. בהסבר: הקלפיות באוויר הפתוח מאפשרות גם למי שאינו יכול לעטות מסכה לממש את זכותו לבחור.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני מתנגד/ת להצעת החוק שלפיה תוכן שהתפרסם באינטרנט ועלול לסכן את שלומו הנפשי של אדם או כרוך בעבירה פלילית יוסר מן הרשתות החברתיות ומן האינטרנט, אם שופט החליט על כך לאחר שבחן את הסוגיה.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה. הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בדרישה לחייב את הוועדה למינוי שופטים למנות שופטים מכל המגזרים ומכל הקבוצות בחברה בישראל.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה. הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.