בגרות בהיסטוריה 22215 - קיץ 2025
היסטוריה – שאלון 22215 (מסלול גמיש) · קיץ · 6 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בהיסטוריה, קיץ 2025, כל 6 השאלות כמו בשאלון, והמקורות שבשאלון. לכל סעיף יש פתרון מלא: מה השאלה מבקשת, תשובה כמו שכותבים אותה בבחינה, ולמה היא מקבלת ציון מלא.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
יש לענות על שאלה אחת מכל פרק.
פרק ראשון – לאומיות וציונות – (1×50) – 50 נקודות
פרק שני – מלחמת העולם השנייה והשואה – (1×50) – 50 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: 1. ספר הלימוד שאושר בנושא לאומיות וציונות וספר הלימוד שאושר בנושא מלחמת העולם השנייה והשואה.
בספרים יכולים להיות קטעים מסומנים באמצעות מדגש (מרקר) או בעיפרון, אך בלי הערות בכתב, וכן תקופות או נושאים מסומנים באמצעות מדבקות (סימניות) הבולטות מן הספר.
2. עותק מודפס של כותרות יחידות ההוראה "איך יכול אדם".
שימו לב: בסעיפים שבהם יש להביא מקור מסֵפר הלימוד, יש לכתוב את שם הספר, את שם ההוצאה לאור ואת מספר העמוד שבו נמצא המקור.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה. כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
פרק ראשון – לאומיות וציונות
ענו על אחת מן השאלות 1–3. (50 נקודות)
שאלה 1 · צמיחת הלאומיות
השאלה זהה לשאלה 4 בשאלון 22261 של אותו מועד.
לפניכם מקור שפרסמו איטלקים שעזבו את איטליה במהלך כיבושי נפוליאון.
– הסבירו כיצד באים לידי ביטוי במקור שניים מן הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות באירופה במאה ה־19.
– הציגו שני גורמים שעיכבו את המאבקים של התנועות הלאומיות באירופה: גורם אחד על פי המקור, וגורם אחד נוסף.
הציגו גורם אחד שעיכב את צמיחת התנועה הציונית, וגורם ייחודי אחד שסייע לצמיחתה. בחרו במקור מספר הלימוד והסבירו כיצד אחד מן הגורמים שהצגתם בא לידי ביטוי במקור שבחרתם.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
גורמים לצמיחה (שניים מתוך): השפעת המהפכה הצרפתית – הפטריוטים "מפיצים את הרעיונות... של המהפכה הצרפתית"; כיבושי נפוליאון – "קידמו בברכה חמה את הצרפתים... ולראשונה בחייהם גילו עניין בגורלה ובייעודה של האומה", ובהמשך התנגדות לכיבוש ("התקוממו נגד הגייסות הצרפתיים"); רעיונות הרומנטיקה – "שלכל עַם יש רוח ייחודית משלו, וכי דרושה לו צורת ממשל ייחודית משלו".
מעכבים: על פי המקור – שלטון זר חזק (הצרפתים כ"אויב", כפיית החוקה, פירוק הנשק), או פיצול מדיני ("החלוקה של איטליה להרבה אחוזות פוליטיות קטנות"). נוסף – פיגור במודרניזציה ובתיעוש באזורים מסוימים; הדת – התנגדות ראשי הכנסייה (הכנסייה הקתולית באיטליה, האורתודוקסית ביוון); כוחן של המעצמות השמרניות.
מה נדרש: (1) להסביר כיצד באים לידי ביטוי במקור שניים מן הגורמים לצמיחת התנועות הלאומיות; (2) להציג שני גורמים מעכבים – אחד מן המקור ואחד נוסף מן הידע.
תשובה מלאה:
גורם ראשון – כיבושי נפוליאון: כיבושי נפוליאון הביאו לאירופה את רעיונות המהפכה הצרפתית במקום המשטר הישן, ועוררו את הרגש הלאומי. במקור נכתב: "כל האיטלקים קידמו בברכה חמה את הצרפתים בבואם לאיטליה, ולראשונה בחייהם גילו עניין בגורלה ובייעודה של האומה". כלומר הכיבוש הצרפתי עורר לראשונה תודעה לאומית איטלקית. בהמשך, הכיבוש עצמו – כפיית החוקה הצרפתית והתנהגות הממשל הצרפתי – עורר התנגדות: "היו אף כאלה שהתקוממו נגד הגייסות הצרפתיים". גם ההתנגדות לכובש חיזקה את הרצון לעצמאות לאומית.
גורם שני – רעיונות הרומנטיקה: התנועה הרומנטית הדגישה את הייחוד התרבותי וההיסטורי של כל אומה ואת זכותה לבטא ייחוד זה במסגרת מדינית משלה. במקור הדבר בא לידי ביטוי בטענה ש"הוגים פוליטיים הראו בצורה חותכת שלכל עַם יש רוח ייחודית משלו, וכי דרושה לו צורת ממשל ייחודית משלו", ובביקורת של הכותבים על כך ש"באיטליה ארגנו מהפכה צרפתית במקום מהפכה איטלקית" והתעלמו "מרוח האומה".
(אפשר גם: השפעת המהפכה הצרפתית – רעיונות ההשכלה ושלטון העם, שהפטריוטים האיטלקים "מפיצים את הרעיונות... של המהפכה הצרפתית".)
גורמים שעיכבו את המאבקים:
גורם על פי המקור – פיצול מדיני: איטליה הייתה מחולקת לממלכות, לנסיכויות ולערים עצמאיות, ולכן היה צורך לגבש זהות לאומית אחת ולאחד את כל תושביה. במקור: "סיבה נוספת לנמיכות הרוח הלאומית הייתה החלוקה של איטליה להרבה אחוזות פוליטיות קטנות". (אפשר גם שלטון זר חזק – המקור מתאר את הצרפתים כ"אויב" שפירק את נשקם של התושבים האיטלקים.)
גורם נוסף – הדת: הכנסייה הקתולית והאפיפיור, ששלט במדינת האפיפיור במרכז איטליה, התנגדו לתנועה הלאומית, משום שאיחוד איטליה איים על שלטונם. כך עמדה הדת כגורם מעכב גם ביוון, שבה ראשי הכנסייה האורתודוקסית התנגדו בתחילה למרד. (אפשר גם: פיגור במודרניזציה ובתיעוש באזורים שבהם פעלה התנועה; כוחן של המעצמות השמרניות, ובראשן אוסטריה, שדיכאו את המרידות.)
לסיכום, המקור מראה כיצד כיבושי נפוליאון ורעיונות הרומנטיקה עוררו את הלאומיות האיטלקית, ובאותה עת מציג את הפיצול המדיני כמעכב מרכזי.
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל גורם מוגדר במפורש, מוסבר ומעוגן בציטוט מתאים מן המקור; הגורם המעכב הראשון לקוח מן המקור והשני הוא באמת "נוסף" (לא מופיע במקור); אין ערבוב בין גורמי צמיחה לגורמים מעכבים.
סעיף ב
מעכב (אחד מתוך): פיזור היהודים בארצות רבות ובשפות שונות; האמנציפציה שאיפשרה השתלבות; ארץ-ישראל רחוקה ורוב היהודים לא ביקרו בה; התנגדות החרדים ("דחיקת הקץ").
מסייע ייחודי (אחד מתוך): האכזבה מן האמנציפציה; התחזקות האנטישמיות במערב אירופה; פוגרומים ונקיטת צעדים נגד היהודים ברוסיה (1881–1882); הלאומיות באירופה שהדגישה את זרות היהודים.
מקור מספר הלימוד – למשל "אוטואמנציפציה" של פינסקר (1882).
מה נדרש: (1) להציג גורם אחד שעיכב את צמיחת הציונות; (2) להציג גורם ייחודי אחד שסייע לצמיחתה; (3) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד אחד מן הגורמים בא בו לידי ביטוי.
תשובה מלאה:
גורם שעיכב – פיזור היהודים: בניגוד לעמים באירופה, שחיו בטריטוריה אחת, היהודים היו מפוזרים בארצות רבות, דיברו בשפות שונות וחיו בתנאים שונים. לכן היה קשה לגייס תמיכה רחבה בתנועה, לגשר על הפערים בין הקהילות ולארגן פעילות משותפת. (אפשר גם: התנגדות החרדים, שראו בלאומיות היהודית "דחיקת הקץ" – ניסיון לקרב את הגאולה בידי אדם לפני זמנה; או האמנציפציה, שאיפשרה ליהודי מערב אירופה להשתלב בארצות מגוריהם.)
גורם ייחודי שסייע – פוגרומים ונקיטת צעדים נגד היהודים ברוסיה: בשנים 1881–1882 פרצו ברוסיה פוגרומים ("סופות בנגב") נגד היהודים, ושלטונות הצאר אף הנהיגו חוקים שהגבילו את מקום מגוריהם ואת פרנסתם. בעקבות זאת הגיעו יהודים רבים למסקנה שאין להם עתיד במזרח אירופה, וחיפשו פתרון למצוקתם בתנועה לאומית שתעניק להם ארץ משלהם.
מקור מספר הלימוד: מקור מתאים הוא קטע מן החוברת "אוטואמנציפציה" שכתב לאון (יהודה לייב) פינסקר, רופא יהודי מאודסה, ב-1882, זמן קצר אחרי גל הפוגרומים. פינסקר, שהיה בעבר תומך בהשתלבות היהודים בחברה הרוסית, טוען בה שהשנאה ליהודים היא תופעה עמוקה שלא תיעלם, ושהיהודי נתפס בכל מקום כזר. לכן, לדבריו, היהודים אינם יכולים לחכות לשוויון שיעניקו להם העמים, אלא עליהם לשחרר את עצמם – "אוטו-אמנציפציה" – ולהקים לעצמם מרכז לאומי בטריטוריה משלהם. המקור מבטא את הגורם המסייע: הפוגרומים והאכזבה מן הסיכוי להשתלב הובילו אנשים כמו פינסקר לחפש פתרון לאומי, וחוברתו הפכה לאחד מיסודות התנועה הלאומית היהודית ("חיבת ציון").
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זה מקבל ניקוד מלא: מוצג גורם מעכב אחד וגורם מסייע אחד שהוא ייחודי ליהודים (ולא גורם כללי כמו המהפכה הצרפתית); המקור מספר הלימוד מוצג (מי, מתי, מה) ונקשר במפורש לאחד מן הגורמים שהוצגו.
טעות נפוצה: להציג את "הכמיהה לציון" כגורם לצמיחת הציונות – לפי תוכנית הלימודים היא אינה נחשבת גורם לצמיחה.
שאלה 2 · מאפיינים מלכדים, דרכי פעולה של התנועות הלאומיות
השאלה זהה לשאלה 5 בשאלון 22261 של אותו מועד.
לפניכם כרטיס ציר (נציג) של פאולינה רוזנבלום שהשתתפה בקונגרס הציוני השני (1898).
– הסבירו כיצד באים לידי ביטוי בכרטיס הציר שני מאפיינים המלכדים את בני אותו לאום.
– על פי מה שלמדתם, הציגו שני אתגרים (קשיים) שהיו ייחודיים לתנועה הציונית, והסבירו כיצד אחד מהם בא לידי ביטוי בכרטיס הציר.
הציגו שני דפוסי פעילות המשותפים לתנועה הציונית ולתנועות הלאומיות באירופה בראשית דרכן.
בחרו במקור מספר הלימוד והסבירו כיצד הוא מבטא את אחד מדפוסי הפעילות שהצגתם.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
מאפיינים מלכדים (שניים מתוך): עבר משותף / תרבות משותפת (דת ומסורת) – בכרטיס הכותל המערבי ויהודים בבגדים מסורתיים מתפללים; סמלים – מגן דוד, האריה בתוך המגן דוד (יהודה וירושלים); זיקה לטריטוריה – יהודים מתפללים ליד הכותל, איכרים עובדים בשדה.
אתגרים ייחודיים: היעדר שפה משותפת (הכרטיס בגרמנית ולא בעברית); פיזור גאוגרפי – צורך בתיאום וארגון (מוענק לצירה שנבחרה בארצה ומתכנסים בקונגרס בבזל); הצורך לקדם התיישבות של יהודים עובדי אדמה (איכרים בשדות א"י); הטריטוריה רחוקה מריכוזי היהודים; תלות בהסכמת האימפריה העות'מאנית.
מה נדרש: (1) להסביר כיצד באים לידי ביטוי בכרטיס שני מאפיינים מלכדים של בני לאום; (2) להציג שני אתגרים ייחודיים לציונות; (3) להסביר כיצד אחד מהם בא לידי ביטוי בכרטיס.
תשובה מלאה:
מאפיין מלכד ראשון – עבר משותף ותרבות משותפת (דת ומסורת): בני לאום מלוכדים בזכות עבר היסטורי ותרבות משותפים. בכרטיס, בתוך העיגול שמשמאל, נראים יהודים בבגדים מסורתיים מתפללים ליד הכותל המערבי – שריד מבית המקדש, המסמל את העבר המשותף של העם היהודי ואת המסורת הדתית המשותפת לכל היהודים בתפוצות.
מאפיין מלכד שני – סמלים: לאום מתלכד סביב סמלים משותפים. במרכז הכרטיס מופיע מגן דוד ובתוכו אריה – המגן דוד הפך לסמל התנועה הציונית, והאריה מסמל את שבט יהודה ואת ירושלים. סמלים אלה נועדו לחזק את תחושת השייכות של הצירים מארצות שונות ללאום אחד.
(אפשר גם: זיקה לטריטוריה שבה רואים מולדת – הכותל בירושלים והאיכרים העובדים בשדות ארץ-ישראל מבטאים את הקשר לארץ-ישראל כמולדת.)
אתגרים ייחודיים לתנועה הציונית:
1. היעדר שפה משותפת: היהודים בתפוצות דיברו בשפות רבות ושונות (יידיש, גרמנית, רוסית, לדינו ועוד), ולכן היה צורך להחיות את השפה העברית ולהפוך אותה לשפה המדוברת של העם.
2. פיזור גאוגרפי: היהודים היו מפוזרים בארצות רבות, ולכן היה צורך לתאם ולארגן את הפעילות הציונית על אף הפיזור.
(אפשר גם: הצורך להפוך את היהודים לעובדי אדמה וליישב אותם בארץ-ישראל; ארץ-ישראל הייתה רחוקה מריכוזי היהודים; התלות בהסכמת האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ.)
כיצד אחד מהם בא לידי ביטוי בכרטיס – היעדר שפה משותפת: כל הכיתובים בכרטיס כתובים בגרמנית – "Zionisten-Congress in Basel", "Delegirten-Karte für Fräulein Pauline Rosenblum" – ולא בעברית. הכרטיס של התנועה הלאומית היהודית נכתב בשפה שדוברה בבזל ובקרב חלק מהצירים, ולא בשפה ההיסטורית של העם היהודי, כי העברית לא הייתה עדיין שפה מדוברת. זה מבטא את האתגר: לתנועה הציונית לא הייתה שפה לאומית משותפת לכל חבריה.
(אפשר גם: הפיזור – הכרטיס הוענק לצירה שנבחרה בארצה, והצירים מארצות שונות התכנסו בקונגרס בבזל שבשווייץ, מחוץ לארץ-ישראל, כדי לתאם את הפעילות.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: כל מאפיין מלכד מוגדר ונקשר לפרט חזותי מוגדר בכרטיס; שני האתגרים ייחודיים לציונות (ולא משותפים לכל התנועות הלאומיות); אחד מהם מוסבר בעזרת פרט מן הכרטיס (השפה הגרמנית).
סעיף ב
דפוסים משותפים (שניים מתוך): מאבק דיפלומטי (הרצל מול הקיסר והסולטאן; קאבור מול נפוליאון השלישי); חבירה לבני ברית; הקנייה של תודעה לאומית והפצתה (עיתונות, חינוך, ספרות – "די ולט"; מאציני ו"איטליה הצעירה").
מקור מספר הלימוד – למשל תוכנית בזל (1897): סעיף ההכנות להשגת הסכמת הממשלות (דיפלומטיה) וסעיף חיזוק הרגש וההכרה הלאומית.
מה נדרש: (1) להציג שני דפוסי פעילות המשותפים לציונות ולתנועות הלאומיות באירופה; (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד הוא מבטא אחד מהם.
תשובה מלאה:
דפוס ראשון – מאבק דיפלומטי וחבירה לבני ברית: גם התנועות הלאומיות באירופה וגם התנועה הציונית ניסו להשיג את מטרותיהן בעזרת מעצמות. באיטליה, למשל, כרת קאבור, ראש ממשלת פיימונטה, ברית עם נפוליאון השלישי קיסר צרפת נגד אוסטריה. בדומה לכך, הרצל ניהל מגעים עם שליטים ומעצמות: הוא נפגש עם הקיסר הגרמני וילהלם השני (1898) ועם הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני (1901), כדי להשיג "צ'רטר" – זיכיון בין-לאומי להתיישבות יהודית בארץ-ישראל.
דפוס שני – הקנייה של תודעה לאומית והפצתה: התנועות הלאומיות השתמשו בעיתונות, בחינוך, בספרות ובסמלים כדי להפיץ את הרעיון הלאומי בקרב בני העם. באיטליה ייסד מאציני את תנועת "איטליה הצעירה" שהפיצה את רעיון האיחוד. התנועה הציונית ייסדה עיתונים (כמו השבועון "די ולט" שייסד הרצל ב-1897), קיימה את הקונגרסים הציוניים ועודדה את החינוך העברי.
מקור מספר הלימוד: מקור מתאים הוא "תוכנית בזל", שאושרה בקונגרס הציוני הראשון בבזל ב-1897. בתוכנית נקבע שהציונות שואפת להקים לעם היהודי בית מולדת בארץ-ישראל המובטח במשפט הציבורי (בהכרה בינלאומית), ונמנו האמצעים להשגת המטרה, ובהם פעולות הכנה להשגת הסכמת הממשלות הדרושה להגשמת מטרת הציונות. סעיף זה מבטא את דפוס המאבק הדיפלומטי: התנועה הציונית קבעה שהבית הלאומי צריך לקום בהכרה ובהסכמה בין-לאומית, ולכן היא תפעל מול ממשלות המעצמות, בדומה לתנועות הלאומיות באירופה שחברו למעצמות כדי לממש את עצמאותן. (באותה תוכנית יש גם סעיף על חיזוק הרגש הלאומי וההכרה הלאומית בקרב היהודים, המבטא את הדפוס השני.)
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני הדפוסים משותפים באמת לשתי התנועות ומודגמים משני הצדדים; המקור מספר הלימוד מוצג (מה, מתי) ומוסבר כיצד ניסוחו מבטא את אחד הדפוסים.
טעות נפוצה: להציג כדפוס משותף מאבק צבאי/מרד מזוין – זה דפוס של חלק מן התנועות הלאומיות, אך לא של התנועה הציונית בראשית דרכה.
שאלה 3 · התנועות הלאומיות – מטרות ופעולות
השאלה זהה לשאלה 6 בשאלון 22261 של אותו מועד.
בחרו בתנועה לאומית שפעלה באחת מן הארצות: יוון, פולין, איטליה, גרמניה.
הציגו את המצב המדיני ואת המצב החברתי־כלכלי בארץ שבה פעלה התנועה הלאומית שבחרתם, והסבירו את ההשפעה של מצב זה על מטרות התנועה ועל אחת מפעולותיה.
לפניכם מקור מאת ליאו מוצקין, פעיל ציוני ואחד מיוזמי הקונגרס הציוני.
– הסבירו כיצד באה לידי ביטוי במקור אחת מן המטרות של התנועה הציונית.
– על פי מה שלמדתם, הציגו שתי פעולות שנקטו העולים בארץ־ישראל בשנים 1881–1914 כדי לקדם מטרה זו.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
איטליה – מצב מדיני: מחולקת לממלכות, נסיכויות וערים עצמאיות; אוסטריה (ובתקופות מסוימות צרפת) שלטו באזורים בצפון ובדרום. מצב חברתי-כלכלי: פערים בין הצפון העשיר והמתועש לבין הדרום העני והחקלאי.
השפעה על המטרות: להיאבק בשליטים השמרניים ובמעצמות הזרות ולאחד את המדינות לאומה אחת; לגבש ולהפיץ זהות לאומית ושפה אחת.
השפעה על פעולה (אחת מתוך): אגודות סודיות (הקרבונרי) והתקוממויות; שיתוף פעולה צבאי עם פיימונטה (ויטוריו עמנואלה) ועם צרפת נגד אוסטריה; חינוך לאומי ויצירת תרבות לאומית.
מה נדרש: לבחור תנועה לאומית אחת (בחרנו באיטליה); (1) להציג את המצב המדיני; (2) להציג את המצב החברתי-כלכלי; (3) להסביר את השפעת המצב על מטרות התנועה; (4) להסביר את השפעתו על אחת מפעולותיה.
תשובה מלאה:
המצב המדיני באיטליה: בתחילת המאה ה-19, ובמיוחד לאחר קונגרס וינה (1815), הייתה איטליה מחולקת לממלכות, לנסיכויות ולערים עצמאיות – ובהן ממלכת פיימונטה-סרדיניה בצפון-מערב, מדינת האפיפיור במרכז וממלכת שתי הסיציליות בדרום. מעצמות זרות שלטו בחלקים ממנה: אוסטריה שלטה בלומברדיה ובוונציה בצפון והייתה בעלת השפעה רבה על הנסיכויות, והשליטים המקומיים השמרנים סירבו להעניק עצמאות ושינויים לתושבים.
המצב החברתי-כלכלי: בין צפון איטליה לדרומה היו פערים חברתיים-כלכליים גדולים. הצפון היה עשיר יותר ומתועש, עם מעמד בינוני של סוחרים ותעשיינים, ואילו הדרום היה עני, חקלאי ונחשל, ורוב תושביו איכרים.
ההשפעה על מטרות התנועה: בגלל הפיצול והשלטון הזר, המטרה המרכזית של התנועה הלאומית האיטלקית הייתה כפולה: להיאבק בשליטים השמרניים המקומיים ובמעצמות הזרות, ובראשן אוסטריה, ולאחד את כל המדינות האיטלקיות למדינת לאום אחת. בנוסף, בגלל הפערים בין האזורים השונים, התנועה שאפה לגבש ולהפיץ זהות לאומית ושפה אחת שיאחדו את כל תושבי איטליה לעם אחד.
ההשפעה על אחת מפעולותיה – שיתוף פעולה צבאי ומדיני: כדי להיאבק באוסטריה החזקה, לא יכלה התנועה לסמוך רק על כוחה. לכן חברה התנועה הלאומית לממלכת פיימונטה ולמלכה ויטוריו עמנואלה השני, וראש ממשלתה קאבור כרת ברית עם צרפת של נפוליאון השלישי. במלחמה נגד אוסטריה (1859) נכבשה לומברדיה, ובשנה שלאחר מכן כבש גריבלדי עם "האלף" את ממלכת שתי הסיציליות ומסר אותה לוויטוריו עמנואלה. ב-1861 הוכרזה ממלכת איטליה המאוחדת, וב-1870 צורפה גם רומא.
(אפשר גם: הדיכוי בידי שליטים מקומיים וזרים הוביל להקמת אגודות סודיות כמו הקרבונרי, שניסו לחולל התקוממויות; או: הפערים בין האזורים הובילו לפעילות של חינוך לאומי ויצירת תרבות לאומית.)
לסיכום, הפיצול המדיני והשלטון הזר קבעו שמטרת התנועה תהיה איחוד ועצמאות, והם גם שהובילו אותה לחבור לפיימונטה ולצרפת כדי לגבור על אוסטריה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: שני המצבים (מדיני וחברתי-כלכלי) מוצגים בנפרד ובדיוק; ההשפעה על המטרות ועל פעולה אחת מוסברת כקשר סיבתי ("בגלל... לכן"), לא רק כרשימה; העובדות (פיימונטה, קאבור, נפוליאון השלישי, גריבלדי, 1861) מדויקות.
טעות נפוצה: לתאר את פעולות התנועה בלי להסביר כיצד המצב המדיני או החברתי-כלכלי השפיע עליהן.
סעיף ב
מטרה (אחת מתוך): יצירת "היהודי החדש" – שינוי הדימוי של היהודי הגלותי ("אולי תקדים תחייה גופנית לתחייה רוחנית"; "ניכרת זריזות רבה בתרגילי גוף... מה שאין למצוא לחלוטין אצל יהודי הגולה"); כיבוש העבודה והגשמת הציונות באמצעות עבודת אדמה ("חלק הגון של העם היהודי יחיה בתנאי חיים נורמליים"; "תחייה גופנית ניכרת כבר היום... בתוך האיכרים היהודים בארץ").
פעולות: הקמת ארגון בר גיורא והשומר ופעילותם; הקמה ופיתוח של התיישבות חקלאית – צורות התיישבות חדשות: מושבה, קבוצה.
מה נדרש: (1) להסביר כיצד באה לידי ביטוי במקור מטרה אחת של הציונות; (2) להציג, על פי הידע, שתי פעולות של העולים בשנים 1881–1914 לקידום אותה מטרה.
תשובה מלאה:
המטרה במקור – יצירת "היהודי החדש": אחת ממטרות התנועה הציונית הייתה לשנות את דמותו של היהודי הגלותי – שנתפס כחלש, תלוי באחרים ומנותק מעבודת כפיים – וליצור יהודי חדש, חזק, עובד אדמה, היודע להגן על עצמו. מוצקין מבטא מטרה זו כשהוא כותב: "אולי תקדים תחייה גופנית לתחייה רוחנית", ומתאר את האיכרים היהודים בארץ שבקרבם "ניכרת זריזות רבה בתרגילי גוף, למשל ברכיבה, בירייה, מה שאין למצוא לחלוטין אצל יהודי הגולה". הוא מעמיד במפורש את היהודי החדש בארץ, הרוכב והיורה, מול "יהודי הגולה", וקובע שהתחייה הגופנית כבר "ניכרת" בקרב האיכרים בארץ.
פעולות של העולים לקידום המטרה:
1. הקמת ארגוני השמירה – בר גיורא והשומר: אנשי העלייה השנייה הקימו ב-1907 את האגודה החשאית "בר גיורא", וממנה ב-1909 את ארגון "השומר". חברי השומר, רוכבים על סוסים וחמושים, לקחו על עצמם את שמירת המושבות במקום שומרים ערבים. בכך הגשימו את דמות היהודי החדש שמגן על עצמו – ממש "רכיבה" ו"ירייה" שעליהן כותב מוצקין.
2. התיישבות חקלאית וצורות התיישבות חדשות: העולים הקימו מושבות חקלאיות (כמו ראשון לציון וראש פינה, שנוסדו ב-1882), ובעלייה השנייה פיתחו צורות התיישבות חדשות, ובראשן הקבוצה – דגניה, שנוסדה ב-1910 לחוף הכינרת. ההתיישבות החקלאית הפכה את היהודים לעובדי אדמה החיים "בתנאי חיים נורמליים", כלשון המקור, והגשימה את רעיון התחייה הגופנית בעבודת כפיים.
לסיכום, המקור מבטא את המטרה ליצור יהודי חדש וחזק, והעולים קידמו אותה בהקמת ארגוני השמירה ובהקמת ההתיישבות החקלאית.
למה זה מקבל ניקוד מלא: המטרה מוגדרת ומעוגנת בשני ציטוטים מן המקור, כולל הניגוד ל"יהודי הגולה"; שתי הפעולות מדויקות, בתוך התקופה 1881–1914, ונקשרות במפורש למטרה שהוצגה.
פרק שני – מלחמת העולם השנייה והשואה
ענו על אחת מן השאלות 4–6. (50 נקודות)
שאלה 4 · מדיניות השלטון הנאצי כלפי היהודים בגרמניה וכלפי ארצות הכיבוש
השאלה זהה לשאלה 1 בשאלון 22261 של אותו מועד.
לפניכם שני מקורות 1–2, המתארים את אירועי "יום החרם" (1 באפריל 1933).
– הציגו את ההבדל בין שני המקורות (1–2) בתיאור התגובות של אזרחי גרמניה על יום החרם.
הסבירו שתי סיבות להבדל שהצגתם. בתשובתכם התייחסו לשניים ממאפייני המקור האלה:
סוג המקור, יוצר המקור, מועד יצירת/פרסום המקור.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו כיצד דימוי היהודי באידאולוגיה הנאצית בא לידי ביטוי בהחלטת המשטר הנאצי ליזום את יום החרם.
הסבירו כיצד פעל המשטר הנאצי לקידום רעיון "הסֵדר החדש" באירופה בשנתיים הראשונות של המלחמה. בססו את תשובתכם על מקור מספר הלימוד ועל שתי דוגמאות נוספות.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
ההבדל: מקור 1 (גבלס) – תמיכה גורפת של הציבור בחרם ("הציבור הוכיח סולידריות מלאה בכל מקום"; 150,000 פועלים; "הוכחנו לעולם כולו שאנו יכולים לסמוך על האומה כולה"). מקור 2 (פרידלנדר) – תגובות מגוונות, מאדישות ועד התנגדות ("התושבים אדישים למדי לחרם"; "התעקשו לקנות בחנויות 'יהודיות'"; "לא גילו איבה ל'אויבי העם'").
סיבות (שתיים מתוך): סוג המקור – יומן אישי סובייקטיבי מול מחקר היסטורי מבוסס מקורות; יוצר המקור – שר התעמולה ויוזם החרם מול היסטוריון (ויהודי ניצול שואה) המחויב לאמת; מועד – נכתב ביום החרם עצמו מול עשרות שנים אחר כך, עם פרספקטיבה ומחקר רחב.
דימוי היהודי: היהודי כטפיל כלכלי המנצל את העם הגרמני – חרם על עסקים יהודיים כדי לפגוע בפרנסתם; "היהדות העולמית" הזוממת נגד גרמניה – החרם הוצג כתגובה ל"תעמולת הזוועה" בחו"ל; היהודי כאויב גזעי ("אויבי העם") שיש להוציאו מן החברה ומן הכלכלה הגרמנית.
מה נדרש: שלוש מטלות. (1) להציג (לתאר) את ההבדל בין המקורות בתיאור תגובת האזרחים; (2) להסביר שתי סיבות להבדל, תוך התייחסות לשניים ממאפייני המקור (סוג, יוצר, מועד); (3) להסביר, על פי הידע, כיצד דימוי היהודי באידאולוגיה הנאצית בא לידי ביטוי בהחלטה ליזום את החרם – מספר ההסברים לא צוין, ולכן נביא שלושה.
תשובה מלאה:
ההבדל בין המקורות: שני המקורות מתארים את יום החרם, 1 באפריל 1933, אך מציגים תמונה הפוכה של תגובת הציבור הגרמני. במקור 1 גבלס מתאר תמיכה מלאה וגורפת: "הציבור הוכיח סולידריות [הפגין תמיכה] מלאה בכל מקום", "המשמעת היא מופתית", ואחרי הצוהריים "צועדים 150,000 פועלים מברלין אל הלוסטגרטן. הם עומדים לצידנו". הוא מסכם: "הוכחנו לעולם כולו שאנו יכולים לסמוך על האומה כולה". לעומתו, במקור 2 פרידלנדר מתאר תגובות שנעו בין אדישות לבין התנגדות: "התברר שהתושבים אדישים למדי לחרם, ויש מהם שאפילו התעקשו לקנות בחנויות 'יהודיות'", בהנובר "קונים אחדים... ביקשו להיכנס בכוח לחנות בבעלות יהודית", ובמינכן התנהל "מסחר עֵר" בחנויות יהודיות לפני החרם. גם הקהל שהתקבץ ברחובות "היו פסיביים [לא פעילים], אבל בשום אופן לא גילו איבה ל'אויבי העם', כפי שציפו מהם מסיתי המפלגה". כלומר, מקור 1 מציג ציבור מגויס ותומך, ומקור 2 מציג ציבור אדיש, ובחלקו אף מתנגד לחרם.
סיבה ראשונה – יוצר המקור: מקור 1 נכתב בידי יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי ומיוזמי יום החרם. היה לו עניין אישי ופוליטי להציג את היוזמה שלו כהצלחה ואת העם הגרמני כמאוחד מאחורי המשטר, ולכן הוא מדגיש את תמיכת הציבור ומכנה את החרם "ניצחון מוסרי גדול לגרמניה". מקור 2 נכתב בידי ההיסטוריון שאול פרידלנדר, שתפקידו לחקור את האמת ההיסטורית באופן ביקורתי. לכן הוא מביא מגוון מקורות – למשל העיתון הנאצי "פוליקשר בֶּאובכטר", שדווקא הוא "קונן" על "תושבים חסרי בינה" שקנו אצל יהודים – ומציג תמונה מורכבת.
סיבה שנייה – סוג המקור: מקור 1 הוא יומן אישי, שבו הכותב רושם את רשמיו הסובייקטיביים מ"סיור ברחובות" ביום אחד, ללא מחויבות לבדוק עובדות או להציג תמונה מקיפה. מקור 2 הוא ספר מחקר היסטורי, המבוסס על מקורות מגוונים ועל דיווחים מערים שונות (הנובר, מינכן), ולכן הוא מקיף ומאוזן יותר.
(אפשר גם מועד היצירה: מקור 1 נכתב ב-1 באפריל 1933, בשעת האירוע ובתוך אווירת הניצחון של המשטר, בלי פרספקטיבה. מקור 2 פורסם ב-1997, יותר משישים שנה אחר כך, כשהחוקר יכול היה להשוות דיווחים מכל רחבי גרמניה ולהעריך את האירוע ממרחק זמן.)
דימוי היהודי באידאולוגיה הנאצית והחלטת החרם:
1. היהודי כטפיל כלכלי: באידאולוגיה הנאצית היהודי הוצג כטפיל שמנצל את העם הגרמני, משתלט על המסחר ועל הכלכלה ומתעשר על חשבון הגרמנים. דימוי זה בא לידי ביטוי בבחירה דווקא בחרם על חנויות ועסקים יהודיים: המטרה הייתה לפגוע בפרנסת היהודים ולמנוע מגרמנים "לדחוף" את כספם לידי היהודים.
2. "היהדות העולמית" כקונספירציה: לפי האידאולוגיה הנאצית קיימת יהדות בין-לאומית הזוממת להשתלט על העולם ולפגוע בגרמניה. לכן הוצג החרם כתגובה ל"תעמולת הזוועה של היהדות העולמית" (מקור 1) – כלומר המחאות בחו"ל נגד המשטר הנאצי הוצגו כמזימה יהודית, ויהודי גרמניה נענשו עליהן כאילו היו חלק ממנה.
3. היהודי כאויב גזעי של "קהילת העם": היהודים נחשבו לגזע זר ומזיק, "אויבי העם" (כלשון המקור), שאין לו מקום בעם הגרמני. החרם, שבו אנשי ס"א ניצבו בכניסות לחנויות וסימנו אותן כיהודיות, היה צעד ראשון בהפרדת היהודים מן החברה ומן הכלכלה הגרמנית, צעד שהמשיך בחוקים שבאו אחריו.
לסיכום, המקורות שונים בתיאור התגובה מפני שאחד הוא יומן תעמולתי של יוזם החרם והשני מחקר היסטורי, והחרם עצמו נבע מדימוי היהודי כטפיל כלכלי, כחלק מקונספירציה עולמית וכאויב גזעי.
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מוצג בבירור ומעוגן בציטוטים משני המקורות; כל סיבה נקשרת למאפיין מקור מוגדר (יוצר, סוג) ומוסברת – מה במאפיין גורם לתיאור השונה – ולא רק נאמרת; דימוי היהודי מוצג בשלושה היבטים, וכל אחד נקשר במפורש להחלטה על חרם כלכלי.
טעות נפוצה: לכתוב "גבלס משקר" בלי להסביר מה במאפייני המקור גורם להטיה; או לתאר את ההבדל רק במקור אחד בלי להשוות לשני.
סעיף ב
מקור מספר הלימוד המבטא פעולה לקידום הסדר החדש (למשל תזכיר הימלר, מאי 1940, על היחס לאוכלוסייה הלא-גרמנית במזרח).
דוגמאות נוספות: כיבוש שטחים שבהם חיו עמים "נחותים" כדי להבטיח "מרחב מחיה"; סיפוח מערב פולין, גירוש פולנים ויהודים ויישוב גרמנים במקומם; ניצול כלכלי – העברת מזון, חומרי גלם, אוצרות לגרמניה; עבודת כפייה; פגיעה בשכבות המשכילות בפולין (רצח, סגירת אוניברסיטאות); הקצבות מזון מזעריות; "המתת חסד" בגרמניה; מבצע ברברוסה; תחילת "הפתרון הסופי" – בורות הירי.
מה נדרש: להסביר כיצד פעל המשטר הנאצי לקידום "הסדר החדש" בשנים 1939–1941, ולבסס את ההסבר על מקור אחד מספר הלימוד ועל שתי דוגמאות נוספות (סך הכול שלוש ראיות).
תשובה מלאה:
"הסדר החדש" היה התוכנית הנאצית לארגן מחדש את אירופה על פי תורת הגזע: גרמניה ו"הגזע הארי" בראש המדרג, עמים שנחשבו "נחותים", ובעיקר העמים הסלאביים במזרח, ישמשו כוח עבודה משועבד, והיהודים, שנחשבו לגזע מזיק, יורחקו ויסולקו. בשנתיים הראשונות של המלחמה פעל המשטר כדי להפוך תוכנית זו למציאות בשטחים שכבש.
ביסוס על מקור מספר הלימוד: מקור מתאים הוא תזכיר שכתב היינריך הימלר, ראש האס-אס, במאי 1940, ובו הצעות לטיפול באוכלוסייה הלא-גרמנית בשטחי פולין הכבושה. בתזכיר נקבע כי לבני האוכלוסייה במזרח די בבית ספר יסודי בן ארבע כיתות, שבו ילמדו לכל היותר חשבון פשוט עד 500, לכתוב את שמם, ושציות לגרמנים הוא מצווה אלוהית. המקור מבטא את הסדר החדש מפני שהוא מראה כיצד תכנן המשטר להפוך את הפולנים לעם חסר השכלה וחסר הנהגה, שתפקידו לשרת את "הגזע העליון" כפועלים פשוטים. כלומר, החינוך עצמו נועד לקבע את הפולנים במקומם הנמוך במדרג הגזעי.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
דוגמה נוספת 1 – סיפוח, גירוש ויישוב מחדש: לאחר כיבוש פולין (ספטמבר 1939) סופחו מערב פולין ואזורי הגבול לרייך הגרמני. מאות אלפי פולנים ויהודים גורשו מהם אל "הגנרלגוברנמן", ובמקומם יושבו גרמנים אתניים שהובאו מארצות אחרות. בכך פעל המשטר להבטיח "מרחב מחיה" לגזע הארי ולהפוך את האזור לגרמני.
דוגמה נוספת 2 – ניצול כלכלי ועבודת כפייה: מן הארצות הכבושות הועברו לגרמניה מזון, מוצרי תעשייה, חומרי גלם ויצירות אמנות, ומאות אלפי פולנים נשלחו לעבודת כפייה בגרמניה. האוכלוסייה הפולנית קיבלה הקצבות מזון מזעריות. כך שימשו העמים "הנחותים" אמצעי לחיזוק כלכלת גרמניה ומאמץ המלחמה שלה, כפי שקבע הסדר החדש.
(אפשר גם: חיסול השכבה המשכילה בפולין – רצח מורים, כמרים ואנשי ציבור וסגירת האוניברסיטאות; מבצע "המתת חסד" בגרמניה, שבו נרצחו חולים ונכים כדי "לטהר" את הגזע הארי; או מבצע ברברוסה (יוני 1941), מלחמת השמדה נגד ברית המועצות כדי לכבוש "מרחב מחיה", שבמסגרתה החל רצח היהודים בבורות הירי.)
לסיכום, המשטר קידם את הסדר החדש באמצעות דיכוי מכוון של העמים הנחותים, גירוש ויישוב מחדש של שטחים וניצול כלכלי של ארצות הכיבוש לטובת "הגזע העליון".
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש הגדרה קצרה של הסדר החדש; המקור מספר הלימוד מוצג (מי, מה, מתי) ומוסבר כיצד הוא מבטא את הרעיון; שתי דוגמאות נוספות מדויקות ובתוך התקופה (1939–1941), וכל אחת נקשרת במפורש למטרות הסדר החדש (מדרג גזעי, מרחב מחיה, שעבוד).
טעות נפוצה: להביא דוגמאות מאוחרות (למשל מחנות ההשמדה ב-1942–1944) בלי לקשר לשנתיים הראשונות, או לתאר פעולה בלי להסביר כיצד היא מקדמת את הסדר החדש.
שאלה 5 · הגטאות, יחס האוכלוסייה כלפי היהודים
השאלה זהה לשאלה 2 בשאלון 22261 של אותו מועד.
לפניכם קטע ממקור מאת רוז'קה קורצ'אק, ובו היא מתארת את גירוש היהודים בעיר וילנה שבליטא מבתיהם לגטו, בספטמבר 1941.
– הסבירו כיצד בא לידי ביטוי במקור אחד מדפוסי ההתייחסות של האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי.
על פי מה שלמדתם, הציגו את המניעים של מי שנקט דפוס התייחסות זה.
– בחרו במקור מספר הלימוד המציג דפוס התייחסות אחר של האוכלוסייה המקומית בארצות הכיבוש הנאצי, והסבירו כיצד דפוס זה בא לידי ביטוי במקור שבחרתם.
לפניכם כמה סוגי הנהגה שהיו בגטאות: היודנראט; מדריכי תנועות הנוער; אנשי חינוך ותרבות.
השוו בין היודנראט ובין מדריכי תנועות הנוער או אנשי חינוך ותרבות, על פי שני התבחינים (קריטריונים) האלה:
– תחומי פעילות
– קשיים
בכל אחד מן התבחינים הציגו נקודת דמיון אחת והבדל אחד.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
דפוס מן המקור: שיתוף פעולה עם הנאצים – השוטרים הליטאים גירשו את היהודים לגטו ("בעיצומו של לילה גירשו [השוטרים] הליטאים את היהודים מבתיהם"; "מכות שהונחתו בקַת רובה"). או: עמידה מן הצד/ניצול – השכנים והשוערים הפולנים "נוטלים הכול", "רעידת הידיים התאוותנית".
מניעים לשיתוף פעולה: אנטישמיות והזדהות עם הנאצים; דימוי היהודים כקומוניסטים אחרי הכיבוש הסובייטי; בצע כסף ורכוש יהודי; נקמה.
(מניעים לעמידה מן הצד: אנטישמיות וניכור; פחד מן הכובש; חשש מענישה קולקטיבית; מאבק הישרדות.)
מקור מספר הלימוד על דפוס אחר – למשל הצלה: הצלת יהודי דנמרק (אוקטובר 1943) או חסידי אומות העולם.
מה נדרש: (1) להסביר כיצד בא לידי ביטוי במקור דפוס התייחסות אחד של האוכלוסייה המקומית; (2) להציג, על פי הידע, את המניעים של מי שנקט דפוס זה – מספר לא צוין, ולכן שלושה מניעים; (3) לבחור מקור מספר הלימוד המציג דפוס התייחסות אחר ולהסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בו.
תשובה מלאה:
דפוס ההתייחסות במקור – שיתוף פעולה עם הנאצים: במקור מתוארים שוטרים ליטאים הלוקחים חלק פעיל בגירוש יהודי וילנה לגטו. "בעיצומו של לילה גירשו [השוטרים] הליטאים את היהודים מבתיהם", הם מובילים את ההמונים "בליווי שוטרים", מכים אותם – "מכות שהונחתו בקַת רובה מאלצות אותם להתרומם ולשרך דרכם" – ומצווים עליהם בצעקות: "[השוטרים] הליטאים מצווחים בקול 'לעמוד!'". כלומר, בני האוכלוסייה המקומית אינם רק צופים, אלא מבצעים בעצמם את מדיניות הנאצים ומפעילים אלימות כלפי היהודים.
המניעים של משתפי הפעולה:
1. אנטישמיות והזדהות עם מדיניות הנאצים: בקרב חלקים מן האוכלוסייה בליטא ובמזרח אירופה הייתה שנאת יהודים עמוקה ומסורתית, והכיבוש הנאצי איפשר לה לבוא לידי ביטוי מעשי.
2. זיהוי היהודים עם הקומוניזם: ליטא נכבשה בידי ברית המועצות בשנים 1940–1941, ותושבים רבים סבלו מן השלטון הסובייטי. הם האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הסובייטים, ולכן ראו בפגיעה ביהודים "נקמה" על הכיבוש הקומוניסטי.
3. שיקולי רווח: שיתוף הפעולה איפשר לקבל רכוש יהודי שהופקע, דירות ומשרות, ולזכות בהטבות מן הכובש.
מקור מספר הלימוד המציג דפוס אחר – הצלה: מקור מתאים הוא מקור על הצלת יהודי דנמרק באוקטובר 1943. כאשר נודע על כוונת הגרמנים לעצור את יהודי דנמרק ולגרשם, הזהירו אותם אזרחים דנים, הסתירו אותם בבתיהם ובכנסיות, ובתוך שבועות ספורים הועברו כ-7,000 יהודים בסירות דייגים אל שוודיה הנייטרלית. מקור כזה (למשל עדות של ניצול או מכתב המחאה של ראשי הכנסייה הדנית מאוקטובר 1943) מבטא את דפוס ההצלה: בניגוד לשוטרים הליטאים במקור שלפנינו, בני האוכלוסייה המקומית סיכנו את עצמם כדי לפעול נגד מדיניות הכובש ולהציל את שכניהם היהודים.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
לסיכום, המקור מראה שיתוף פעולה פעיל של שוטרים ליטאים בגירוש, שנבע מאנטישמיות, מזיהוי היהודים עם הקומוניזם ומבצע כסף, ולעומתו עמד דפוס ההצלה שבא לידי ביטוי בדנמרק.
(חלופה מקובלת לסעיף הראשון: דפוס העמידה מן הצד/ניצול – השכנים והשוערים הפולנים מקבלים את רכוש היהודים, "השוערים, כמובן, נוטלים הכול", ו"כולם מביעים השתתפות בצער, אך אין מספיקים להצניע [להסתיר] את קוצר רוחם, את רצונם העַז להיפטר כבר משכניהם". מניעים: אנטישמיות שיצרה ניכור לגורל היהודים, פחד מן הכובש ומענישה קולקטיבית, והתמקדות בהישרדות בתנאי הכיבוש הקשים.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: הדפוס מזוהה במפורש ומעוגן בציטוטים מן המקור; מוצגים שלושה מניעים מדויקים שמתאימים לדפוס שנבחר (ולא לדפוס אחר); המקור מספר הלימוד מציג דפוס שונה מזה שבמקור, והקשר בינו לבין הדפוס מוסבר.
טעות נפוצה: לבחור בסעיף השני מקור המציג את אותו הדפוס שהוצג בסעיף הראשון – השאלה דורשת דפוס אחר.
סעיף ב
תחומי פעילות – דמיון: שניהם יזמו פעילות חינוך ותרבות וסיפקו שירותי סעד וסיוע. הבדל: היודנראט אחראי לכל תחומי החיים בגטו (דיור, מזון, בריאות, סדר) וגם ביצע את הוראות הנאצים (מפקד, מיסים, גיוס לעבודת כפייה); מדריכי תנועות הנוער – חינוך ערכי, עיתונות מחתרתית, קשר בין גטאות (קשריות), הובלת המרד.
קשיים – דמיון: תנאים קיצוניים (רעב, בידוד, מחלות) ואיסור על חינוך ותרבות – פעולה במחתרת וסכנת ענישה. הבדל: היודנראט – הנהגה כפויה במגע ישיר עם הנאצים, אחריות כלפי הציבור וביקורתו, דילמות קשות; תנועות הנוער – הנהגה וולונטרית ללא מגע ישיר עם הנאצים, שזכתה לאמון, וקשייה – מתן תקווה ומשמעות מול המציאות.
מה נדרש: להשוות בין היודנראט לבין מדריכי תנועות הנוער (בחרנו בהם) לפי שני תבחינים – תחומי פעילות וקשיים – ובכל תבחין להציג נקודת דמיון אחת והבדל אחד (סך הכול ארבעה רכיבים).
תשובה מלאה:
תבחין 1 – תחומי פעילות:
דמיון: גם היודנראט וגם מדריכי תנועות הנוער פעלו כדי לשמור על חיים מאורגנים ועל צלם אנוש בגטו. שניהם יזמו פעילות חינוכית ותרבותית (שיעורים לילדים, הרצאות, ספריות) ודאגו לשירותי סעד – מטבחים ציבוריים, חלוקת מזון וסיוע לנזקקים.
הבדל: היודנראט היה אחראי לניהול כל תחומי החיים בגטו – דיור, חלוקת מזון, תברואה ושירותי בריאות, תעסוקה ושמירת הסדר (באמצעות המשטרה היהודית). בנוסף, הוא שימש גם את השלטון הנאצי, ולכן חלק מפעילותו נבע מהוראות הנאצים: ניהול מפקד ורישום התושבים, גביית מיסים וגיוס יהודים לעבודות כפייה. מדריכי תנועות הנוער, לעומת זאת, התמקדו בתחומים מוגדרים: חינוך ערכי לחיזוק הזהות היהודית והציונית של בני הנוער, הוצאת עיתונות מחתרתית, העברת מידע בין הגטאות באמצעות קשריות, ובשלב מאוחר – הקמת מחתרות והובלת המרד.
תבחין 2 – קשיים:
דמיון: שני סוגי ההנהגה פעלו בתנאים קיצוניים של רעב, צפיפות, מחלות ובידוד מן העולם. בנוסף, הנאצים אסרו על פעילות חינוכית ותרבותית, ולכן גם היודנראט וגם המדריכים נאלצו לקיים חלק מפעילותם בחשאי, תוך סכנת ענישה.
הבדל: היודנראט היה הנהגה כפויה, שמונתה בידי הנאצים ונאלצה לציית להוראותיהם. כל סירוב היה כרוך בסכנת חיים ובענישה קולקטיבית, והמגע הישיר עם הנאצים העמיד את חבריו בפני דילמות קשות מנשוא, כמו הכנת רשימות לעבודה או לגירוש. הציבור בגטו ראה ביודנראט אחראי למצבו, ולכן הוא ספג ביקורת וזעם. מדריכי תנועות הנוער, לעומתם, היו הנהגה וולונטרית שלא עמדה במגע ישיר עם הנאצים וזכתה לאמון ולתמיכה של חניכיה; הקושי המרכזי שלהם היה לתת תקווה ומשמעות לבני הנוער מול מציאות של מוות והשמדה.
לסיכום, שני סוגי ההנהגה דאגו לחינוך ולסעד ופעלו בתנאים קשים, אך היודנראט היה הנהגה כפויה האחראית לכל תחומי החיים ונתונה ללחץ ישיר של הנאצים, ואילו מדריכי תנועות הנוער היו הנהגה וולונטרית שהתמקדה בחינוך ובמחתרת.
למה זה מקבל ניקוד מלא: יש בדיוק מה שנדרש – דמיון והבדל בכל תבחין; כל השוואה כתובה כמשפט השוואתי ברור (גם... וגם / לעומת), ולא כתיאור נפרד של כל הנהגה; העובדות מדויקות.
טעות נפוצה: לתאר כל הנהגה בפסקה נפרדת בלי לומר במפורש מה הדמיון ומה ההבדל.
שאלה 6 · מלחמת העולם השנייה והמאבק בנאצים
השאלה זהה לשאלה 3 בשאלון 22261 של אותו מועד.
לפניכם קריקטורה של הצייר אריה נבון שפורסמה בתאריך 5/8/1943.
– הסבירו כיצד השינוי שחל במצבה של גרמניה במהלך המלחמה בא לידי ביטוי בקריקטורה.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שניים מן הגורמים שהובילו לשינוי זה.
– הסבירו מדוע הקריאה למרד נשמעה בגטאות דווקא בשנים 1942–1943. בססו את תשובתכם על מקור מספר הלימוד.
– מדוע לא כל תושבי הגטאות תמכו בהחלטה לצאת למרד? הביאו שתי סיבות.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
השינוי: ממצב של עליונות צבאית וניצחונות (1939) למצב של נסיגות ותבוסות (1943). בקריקטורה: ב-1939 החיילים צועדים בראש מורם, אוחזים בנשק ושועטים קדימה, במדים ובמגפיים; ב-1943 ידיהם מורמות בכניעה, ראשם מושפל, חבושים, בבגדים קרועים, יחפים או במגף אחד.
גורמים (שניים מתוך): הכישלון בחזית המזרחית – החורף הרוסי וסטלינגרד (כניעה, פברואר 1943); הצטרפות ארה"ב (דצמבר 1941) וכוח האדם והייצור של בעלות הברית; המפנה בצפון אפריקה – אל-עלמיין (נובמבר 1942) וכניעת הכוחות בתוניסיה (מאי 1943); נחיתת בעלות הברית בסיציליה (יולי 1943); ועידת קזבלנקה (ינואר 1943); כישלון בקורסק (יולי 1943).
מה נדרש: (1) להסביר כיצד השינוי במצבה של גרמניה במהלך המלחמה בא לידי ביטוי בקריקטורה; (2) להסביר, על פי הידע, שני גורמים שהובילו לשינוי.
תשובה מלאה:
השינוי בקריקטורה: הקריקטורה, שפורסמה באוגוסט 1943, משווה בין מצבו של הצבא הגרמני בתחילת המלחמה לבין מצבו כעבור ארבע שנים, ומראה מעבר ממצב של עליונות צבאית וניצחונות למצב של נסיגות ותבוסות.
– בחלק העליון, "1939", חיילי הצבא הגרמני צועדים בצעד אחיד, בראש מורם, כשהם אוחזים ברובים עם כידונים שלופים ושועטים קדימה – סמל לצבא חזק, ממושמע ומנצח, שכבש בתחילת המלחמה את פולין ובהמשך את רוב אירופה.
– בחלק התחתון, "1943", אותם חיילים (עם סרט צלב הקרס) מרימים ידיים לאות כניעה, ראשם מושפל, חלקם חבושים, בגדיהם קרועים ומטולאים, וחלקם נועלים מגף אחד בלבד או הולכים יחפים – סמל לצבא מובס, תשוש ומושפל שהולך לשבי.
הצייר מבליט את השינוי גם בכיוון התנועה: ב-1939 החיילים מסתערים קדימה, וב-1943 הם עומדים חסרי אונים.
גורם ראשון – המפנה בחזית המזרחית: במבצע ברברוסה (יוני 1941) חדר הצבא הגרמני לעומק ברית המועצות, אך התקדמותו נבלמה בשל החורף הרוסי הקשה, קשיי האספקה והטקטיקה הסובייטית. במערכה על סטלינגרד כותרה הארמייה השישית הגרמנית, ובפברואר 1943 נכנעו שרידיה. בקרב נהרגו ונשבו מאות אלפי חיילים, ומאז עבר הצבא האדום ליוזמה ולמתקפה. זה הגורם המרכזי לתמונת החיילים הנכנעים ב-1943.
גורם שני – הצטרפות ארצות הברית למלחמה: אחרי ההתקפה היפנית על פרל הרבור (דצמבר 1941) הצטרפה ארה"ב למלחמה. כוח האדם העצום שלה ויכולת הייצור של התעשייה האמריקנית (נשק, מטוסים, אוניות, מזון) העניקו לבעלות הברית יתרון ברור על פני גרמניה, שכוח האדם והמשאבים שלה הלכו והתדלדלו.
(אפשר גם: המפנה בצפון אפריקה – ניצחון הבריטים באל-עלמיין (נובמבר 1942), נחיתת בעלות הברית במרוקו ובאלג'יריה, וכניעת כוחות הציר בתוניסיה במאי 1943; או פלישת בעלות הברית לסיציליה ביולי 1943.)
לסיכום, הקריקטורה מציגה את השינוי מצבא מנצח לצבא נכנע, שינוי שנבע בעיקר מהתבוסה בברית המועצות ומהצטרפות ארה"ב למלחמה.
למה זה מקבל ניקוד מלא: השינוי מוגדר במילים (מעליונות לתבוסה) ומעוגן בפרטים חזותיים מוגדרים משני חלקי הקריקטורה; שני הגורמים מדויקים, עם מועדים, ומוסבר כיצד כל אחד מהם הוביל לשינוי – לא רק נמנה.
סעיף ב
מדוע 1942–1943: בתקופה זו הגיעו לגטאות ידיעות על הרצח ההמוני ביהודי השטחים שנכבשו בברית המועצות; חברי תנועות הנוער הבינו שהרצח הוא חלק מתוכנית כוללת להשמיד את כל יהודי אירופה; ההכרה שההשמדה צפויה ולכן יש להיערך למאבק מזוין כדי להתגונן מפני הגורל הצפוי. מקור מספר הלימוד – למשל כרוז אבא קובנר "אל נלך כצאן לטבח" (וילנה, 1 בינואר 1942).
מדוע לא כולם תמכו (שתיים מתוך): התקשו להאמין שהנאצים מתכוונים להשמיד את כל היהודים, וחשבו שגטו יצרני ומועיל לא יחוסל; חשש שמרד שתבוסתו ידועה מראש יגרום לחיסול מיידי של הגטו (ענישה קולקטיבית); ידיעות על המצב בחזית נטעו תקווה להשרדות עד סוף המלחמה.
מה נדרש: (1) להסביר מדוע הקריאה למרד נשמעה דווקא ב-1942–1943, ולבסס על מקור מספר הלימוד; (2) להביא שתי סיבות לכך שלא כל תושבי הגטאות תמכו במרד.
תשובה מלאה:
מדוע דווקא בשנים 1942–1943: בשנים הראשונות לקיום הגטאות רוב היהודים, ובהם חברי תנועות הנוער, האמינו שהגטו הוא שלב זמני של סבל והשפלה, ושאפשר לשרוד בו עד סוף המלחמה. המצב השתנה בסוף 1941 ובמהלך 1942. אחרי הפלישה לברית המועצות (יוני 1941) החלו רציחות המוניות של יהודים, למשל בפונאר שליד וילנה, והידיעות על כך הגיעו לגטאות. בקיץ 1942 גורשו מגטו ורשה מאות אלפי יהודים למחנה ההשמדה טרבלינקה. מתוך הידיעות האלה הבינו חברי תנועות הנוער שהרצח אינו אירוע מקומי, אלא חלק מתוכנית מתוכננת להשמיד את כל יהודי אירופה. מכאן הגיעו למסקנה שהגורל צפוי ממילא, ולכן יש להיערך למאבק מזוין – כדי למות בכבוד ולהגן על כבוד העם, ולא להיות מובלים להשמדה ללא התנגדות. כך הוקמו בשנים אלה ארגוני המחתרת, ופרצו המרידות, ובהן מרד גטו ורשה באפריל 1943.
ביסוס על מקור מספר הלימוד: מקור מתאים הוא הכרוז שכתב אבא קובנר, ממנהיגי תנועות הנוער בגטו וילנה, ושהוקרא באסיפת חברי התנועות ב-1 בינואר 1942. בכרוז נכתב כי "היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה" וכי יהודי ליטא הם הראשונים בתור, והוא קרא: "אל נלך כצאן לטבח". המקור מבטא בדיוק את ההסבר: לאחר הרצח בפונאר הבינו בני הנוער שהרצח הוא חלק מתוכנית כוללת, ולכן קראו להתגונן ולמרוד.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
מדוע לא כל תושבי הגטאות תמכו במרד:
סיבה ראשונה – האמונה בהצלה באמצעות עבודה: רבים מתושבי הגטאות, ובהם חלק מראשי היודנראטים, התקשו להאמין שהנאצים מתכוונים להשמיד את כל היהודים. הם האמינו שכל עוד הגטו מייצר ומועיל לגרמנים, הוא לא יחוסל, ולכן ראו במרד סכנה לאסטרטגיה זו.
סיבה שנייה – החשש מענישה קולקטיבית: תושבים רבים חששו שמרד שתבוסתו ידועה מראש ישמש לנאצים עילה לחיסול מיידי של הגטו כולו, ושבגלל מעשיהם של מתי מעט ייענשו כולם – ילדים, זקנים ומשפחות. רבים גם לא רצו להפקיר את בני משפחתם לגורלם.
(אפשר גם: ידיעות מן החזית על נסיגות גרמניה נטעו תקווה שאפשר לשרוד עד סוף המלחמה הקרוב.)
למה זה מקבל ניקוד מלא: ההסבר קושר את העיתוי לידיעות על הרצח ולהבנה שמדובר בתוכנית השמדה כוללת; המקור מספר הלימוד מוצג (מי, מתי, מה נאמר) ומוסבר כיצד הוא מבטא את ההסבר; שתי סיבות שונות זו מזו ומוסברות.