בגרות בהיסטוריה 22215 - חורף 2026
היסטוריה – שאלון 22215 (מסלול גמיש) · חורף · 6 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בהיסטוריה, חורף 2026, כל 6 השאלות כמו בשאלון, והמקורות שבשאלון. לכל סעיף יש פתרון מלא: מה השאלה מבקשת, תשובה כמו שכותבים אותה בבחינה, ולמה היא מקבלת ציון מלא.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
יש לענות על שאלה אחת מכל פרק.
פרק ראשון – לאומיות וציונות – (1×50) – 50 נקודות
פרק שני – מלחמת העולם השנייה והשואה – (1×50) – 50 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: 1. ספר הלימוד שאושר בנושא לאומיות וציונות וספר הלימוד שאושר בנושא מלחמת העולם השנייה והשואה.
בספרים יכולים להיות תקופות או נושאים שסומנו באמצעות מדבקות (סימניות) הבולטות מן הספר, וכן קטעים שסומנו באמצעות מדגש (מרקר) או עיפרון, אך אין להשתמש בספרים שבהם הערות בכתב.
2. עותק מודפס של כותרות יחידות ההוראה "איך יכול אדם".
שימו לב: בסעיפים שבהם יש להביא מקור מסֵפר הלימוד, יש לכתוב את שם הספר, את שם ההוצאה לאור ואת מספר העמוד שבו נמצא המקור.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה. כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספח: לשאלה 4 (מקור מילולי וקריקטורה)
פרק ראשון – לאומיות וציונות (50 נקודות)
ענו על אחת מן השאלות 1–3.
שאלה 1 · מנהיגי התנועות הלאומיות, הצעת אוגנדה
השאלה זהה לשאלה 4 בשאלון 22261 של אותו מועד.
מנהיגי התנועות הלאומיות, הצעת אוגנדה
– הציגו שלושה מן המאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות באירופה.
– הסבירו כיצד אחד מן המאפיינים שהצגתם בא לידי ביטוי בדמותו ובפועלו של אחד ממנהיגי התנועות הלאומיות באירופה, וכיצד אחד מן המאפיינים האלה בא לידי ביטוי בדמותו ובפועלו של הרצל, מנהיג התנועה הציונית.
לפניכם קטע ממאמר העוסק בהצעת אוגנדה מאת ההיסטוריון ישעיהו פרידמן.
– הציגו את הטיעון (טענה ונימוק) של ההיסטוריון בנוגע למניע של הרצל לדון בהצעת אוגנדה.
– על פי מה שלמדתם, הציגו טיעון אחר (טענה ונימוק) בנוגע למניע זה של הרצל.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
מאפיינים (3): משכילים, בני המעמד הבינוני, עירוניים; מנהיגות המבוססת על כישורים ולא על ייחוס או מסורת; מנהיגים כריזמטיים שהאמינו בכוחם לשנות את המציאות וגיבשו תוכניות מעשיות; שימוש בכלים מודרניים לגיוס ההמונים (עיתונות, ספרים, אגודות, קונגרסים).
מנהיג אירופי: למשל ג'וזפה מציני – משכיל (בעל השכלה משפטית), איש עט, ייסד את "איטליה הצעירה" (1831) והפיץ את רעיונותיו בכתבים ובעיתונות.
הרצל: ד"ר למשפטים, עיתונאי וסופר ממשפחה בורגנית; כריזמטי – "מדינת היהודים" (1896), "אם תרצו אין זו אגדה"; כלים מודרניים – הקונגרס הציוני (בזל 1897), העיתון "די ולט", דיפלומטיה מול שליטים.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שלושה" – בדיוק שלושה מאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות באירופה. (2) "הסבירו כיצד" – להראות מאפיין אחד בדמותו ובפועלו של מנהיג לאומי אירופי אחד, ומאפיין אחד בדמותו ובפועלו של הרצל. אפשר להשתמש באותו מאפיין או במאפיינים שונים.
תשובה לדוגמה:
שלושה מאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות:
1. רובם היו משכילים ובני המעמד הבינוני העירוני: עורכי דין, עיתונאים, סופרים ואנשי רוח.
2. מעמדם נשען על כישוריהם האישיים, על כוח השכנוע והארגון שלהם, ולא על ייחוס משפחתי או על מסורת, כמו מעמדם של מלכים ואצילים.
3. הם היו מנהיגים כריזמטיים שהאמינו בכוחם לשנות את המציאות, והשתמשו בכלים מודרניים כדי להפיץ את הרעיון הלאומי ולגייס את ההמונים: ספרים, עיתונים, אגודות, נאומים וכינוסים.
המאפיין אצל מנהיג אירופי: ג'וזפה מציני (איטליה). מציני, שנולד בגנואה בשנת 1805, היה משכיל בעל השכלה משפטית ואיש עט. הוא לא נשען על ייחוס אלא על כוח הרעיון ועל כושר הארגון שלו. בשנת 1831, בגלות במרסיי, ייסד את האגודה "איטליה הצעירה". האגודה הפיצה את רעיון איחודה של איטליה כרפובליקה, בעזרת כתבים, עיתון וסניפים חשאיים שגייסו צעירים רבים. כך בא לידי ביטוי המאפיין של מנהיג משכיל שמשתמש בכלים מודרניים, כמו עיתונות, כתבים ואגודות, כדי לגייס את העם לתנועה הלאומית.
המאפיין אצל הרצל. בנימין זאב הרצל היה בן למשפחה עירונית בורגנית, לא בעלת ייחוס מיוחד. הוא היה ד"ר למשפטים מאוניברסיטת וינה, סופר, מחזאי ועיתונאי (כתב העיתון "נויה פרייה פרסה" בפריז). הוא היה מנהיג כריזמטי שהאמין בכוחו לשנות את מצבו של העם היהודי. בשנת 1896 פרסם את "מדינת היהודים", ובו תוכנית מעשית ומפורטת להקמת מדינה. את אמונתו בכוח הרצון לשנות את המציאות ביטא בסיסמה "אם תרצו אין זו אגדה". להגשמת התוכנית השתמש בכלים מודרניים: כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל (1897), ייסד את העיתון "די ולט" וניהל מגעים דיפלומטיים עם שליטי מעצמות, ביניהם הקיסר הגרמני וילהלם השני, הסולטן העות'מאני ושרי ממשלת בריטניה.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לספר את קורות חייו של הרצל בלי לקשור אותם למאפיין, או לבחור מנהיג אירופי ולתאר רק את מעשיו בלי להראות איזה מאפיין הם מבטאים.
סעיף ב
טיעון ההיסטוריון – טענה: המשא ומתן על אוגנדה היה תכסיס מדיני ("תכסיס [תרגיל] בלבד"); הרצל לא התכוון לקבל את ההצעה ולוותר על ארץ־ישראל ("נשאר נאמן למטרתו המקורית").
נימוקים: "חומר ארכיוני רב מחזק את הטענה"; המכתב לנורדאו – "תרגיל טקטי בלבד העשוי לקרב את התנועה לארץ־ישראל"; המטרה הייתה הכרה בריטית בתנועה הציונית וביהודים כעם, ולהביא את בריטניה למסקנה ש"פתרון השאלה היהודית אפשרי רק בארץ־ישראל"; "רק עמים ראויים לטריטוריה משלהם".
טיעון אחר – טענה: הרצל היה מוכן לשקול ברצינות את אוגנדה כפתרון ממשי וזמני. נימוקים: מקלט בטוח ("מקלט לילה") ליהודים בסכנה קיומית במזרח אירופה (פרעות קישינב, 1903); "בית לאומי זמני" שבו יתנסה העם בקיום עצמאי עד שיתקבל צ'רטר על ארץ־ישראל.
מה השאלה מבקשת:
"טיעון" הוא טענה ונימוקים. (1) להציג את הטענה של ההיסטוריון ואת הנימוקים שלו, מעוגנים בקטע. (2) להציג טיעון אחר, טענה ונימוקים מתוך מה שלמדנו, שמסביר את המניע של הרצל אחרת.
תשובה לדוגמה:
טיעון ההיסטוריון.
טענה: לדעת פרידמן, המשא ומתן של הרצל עם בריטניה על הצעת אוגנדה היה תכסיס מדיני בלבד. הרצל מעולם לא התכוון לקבל את ההצעה ולוותר על ארץ־ישראל. הוא דוחה את הדעה הרווחת שהרצל סטה מדרכו: "חריצת דין [קביעה] זאת חוטאת לאמת ההיסטורית", "הרצל נשאר נאמן למטרתו המקורית. המשא ומתן שימש לו תכסיס [תרגיל] בלבד".
נימוקים:
1. מקור היסטורי: הרצל עצמו כתב לנורדאו "שהמשא ומתן עם אנגלייה הוא בבחינת תרגיל טקטי בלבד העשוי לקרב את התנועה לארץ־ישראל יותר מהר ממושבותיו של הברון רוטשילד". עדות זו של הרצל מראה שבעיניו המהלך היה אמצעי, ולא מטרה. ההיסטוריון מוסיף ש"חומר ארכיוני רב מחזק את הטענה".
2. המטרה האמיתית של המשא ומתן הייתה מדינית: "לזכות בהכרתה של ממשלת בריטניה בתנועה הציונית, וביהודים כעם". הכרה כזו חשובה, "משום שרק עמים ראויים לטריטוריה משלהם". אחרי שבריטניה תכיר ביהודים כעם, אפשר יהיה לדרוש את ארץ־ישראל. המשא ומתן נועד גם "להביא בהדרגה את בריטניה למסקנה שפתרון השאלה היהודית אפשרי רק בארץ־ישראל". לכן "המהלך המזרח־אפריקני... ישמש אבן פינה בדרך לציון".
טיעון אחר.
טענה: הרצל היה מוכן לדון בהצעת אוגנדה כהצעה ממשית, ולבחון אותה ברצינות כפתרון זמני למצוקת היהודים.
נימוקים:
1. מצוקה דחופה: ההצעה הבריטית עלתה זמן קצר אחרי פרעות קישינב (אפריל 1903), שזעזעו את העולם היהודי. הרצל סבר שאוגנדה יכולה לשמש מקום מבטח מיידי, "מקלט לילה" כלשונו של מקס נורדאו, להמוני היהודים שהיו בסכנה קיומית במזרח אירופה. זאת משום שהמגעים עם השלטון העות'מאני לקבלת צ'רטר על ארץ־ישראל לא הצליחו.
2. שלב בדרך: עד שיתקבל צ'רטר על ארץ־ישראל, אוגנדה תוכל לשמש מעין "בית לאומי זמני". בו יוכל העם היהודי להתנסות בחיים לאומיים עצמאיים ולבנות את היסודות הדרושים להמשך. כך יוצג מהלך זה גם בקונגרס הציוני השישי (1903), שבו הוחלט לשלוח משלחת לבדוק את השטח, ולא לוותר על ציון.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לכתוב "טיעון אחר" שהוא בעצם אותו טיעון במילים אחרות, או לתאר את "משבר אוגנדה" בקונגרס בלי לנסח טענה על המניע של הרצל.
שאלה 2 · התנועות הלאומיות – חיזוק התודעה הלאומית
השאלה זהה לשאלה 5 בשאלון 22261 של אותו מועד.
התנועות הלאומיות – חיזוק התודעה הלאומית
הציגו שתי פעולות של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה־19 לחיזוק התודעה הלאומית והזהות המשותפת. בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד פעולה אחת של התנועות הלאומיות לחיזוק התודעה הלאומית באה לידי ביטוי במקור זה.
לפניכם שני קטעי מקור (1–2) העוסקים בקשר בין שפה ובין תחייה לאומית.
מקור 1 – בנימין זאב הרצל, קטע מן הספר "מדינת היהודים" שיצא לאור באוסטרייה בשנת 1896.
מקור 2 – מודעה שפורסמה ביישוב היהודי בארץ־ישראל בשנת 1913.
– הציגו את העמדה שבאה לידי ביטוי במקור 1 ואת העמדה שבאה לידי ביטוי במקור 2 בנוגע לקשר בין השפה העברית ובין התחייה הלאומית־ציונית.
– הסבירו את הסיבות להבדל בין העמדות שהצגתם. בתשובתכם התייחסו לשניים ממאפייני המקור האלה: יוצר המקור, מועד פרסום המקור, המקום שבו פורסם המקור, קהל היעד.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
פעולות (2): טיפוח סמלים ותרבות לאומית (המנון, דגל); טיפוח השפה הלאומית והפיכתה לשפה משותפת; הקניית תכנים לאומיים בספרות ובכתיבת היסטוריה לאומית; יצירת חזון לאומי; הקמת מערכת חינוך לאומית; הקמת תנועות נוער.
מקור מספר הלימוד: מקור שמבטא אחת הפעולות – למשל "נאומים אל האומה הגרמנית" של יוהאן גוטליב פיכטה (ברלין, 1807–1808): חינוך לאומי ושפה גרמנית כבסיס לאחדות.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שתי פעולות" – בדיוק שתיים, של תנועות לאומיות באירופה במאה ה־19, לחיזוק התודעה והזהות המשותפת. (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד פעולה אחת באה בו לידי ביטוי.
תשובה לדוגמה:
שתי פעולות לחיזוק התודעה הלאומית:
1. טיפוח השפה הלאומית והפיכתה לשפה המשותפת של כל בני האומה. התנועות הלאומיות טיפחו את השפה, האחידו אותה וחיברו מילונים ודקדוקים, וראו בה את הסימן המובהק לייחודה של האומה. כך גבר אצל דוברי ניבים שונים, באזורים שונים, הרגש שהם עם אחד.
2. הקמת מערכת חינוך לאומית. דרך בתי הספר הנחילו התנועות הלאומיות לדור הצעיר את השפה, את ההיסטוריה הלאומית ואת הגיבורים והסמלים הלאומיים (דגל, המנון), וחינכו לנאמנות לאומה.
מקור מספר הלימוד. בחרתי בקטע מתוך "נאומים אל האומה הגרמנית" של הפילוסוף יוהאן גוטליב פיכטה. את הנאומים נשא בברלין בחורף 1807–1808, כשהעיר הייתה תחת כיבוש צרפתי אחרי תבוסת פרוסיה לנפוליאון. פיכטה קרא לגרמנים, שהיו מפוצלים לנסיכויות רבות, להתאחד כאומה אחת. לדבריו, הדרך לכך עוברת בחינוך לאומי חדש לכל הילדים, חינוך שיעצב אותם כבני האומה הגרמנית. השפה הגרמנית היא בעיניו היסוד שמאחד את כל הגרמנים וייחודם. המקור מבטא את פעולת הקמת מערכת חינוך לאומית: פיכטה רואה בחינוך כלי מרכזי לחיזוק התודעה הלאומית, כי בעזרתו תגדל דור שירגיש שייך לעם אחד ומחויב לו, ולא לנסיכות שבה נולד.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להביא מקור שמתאר את הלאומיות באופן כללי, בלי להצביע על פעולה מסוימת (שפה, חינוך, סמלים) שבאה בו לידי ביטוי.
סעיף ב
מקור 1 (הרצל): אין חובה לקשר בין התחייה הלאומית ובין השפה העברית; אפשר לקיים חיים לאומיים בארץ־ישראל בריבוי שפות ("כל אדם ידבר בשפתו", "שווייץ היא הוכחה"; השפה הראשית תיקבע "מאליה, ללא כפייה").
מקור 2 (המודעה, 1913): יש קשר הדוק ומחייב בין תחיית העברית ובין התחייה הלאומית ("הלשון היא נשמת העם! תחיית שפתנו היא יסוד הכרחי בתחיית עמנו"; לימוד בשפה זרה – "התנקשות בנפש האומה... אסון לאומי").
סיבות (שני מאפיינים): יוצר – הרצל, יהודי מתבולל דובר גרמנית שלא ידע עברית, מול בן־יהודה ופעילי החינוך העברי ביישוב; מועד – 1896, לפני הקונגרס הראשון, כשתחיית העברית בראשיתה, מול 1913, אחרי שהעברית נעשתה שפת חיים ולימוד ("מלחמת השפות"); מקום – אוסטרייה, בגרמנית, מול ארץ־ישראל, בעברית; קהל יעד – יהודי התפוצות, רובם לא דוברי עברית, מול היישוב דובר העברית.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו את העמדה" – לנסח את עמדת כל מקור בשאלת הקשר בין העברית לתחייה הלאומית, מעוגנת בציטוט. (2) "הסבירו את הסיבות להבדל" – בעזרת בדיוק שניים מארבעת מאפייני המקור שהשאלה מציעה, ולגבי כל מאפיין להראות כיצד הוא מסביר את העמדה של כל אחד מן המקורות.
תשובה לדוגמה:
העמדה במקור 1. לפי הרצל, אין חובה לקשר בין התחייה הלאומית של העם היהודי ובין השפה העברית. אפשר לשוב לארץ־ישראל ולקיים בה חיים לאומיים כשכל יהודי מדבר בשפה שהביא מארץ מוצאו. הרצל מסביר שאיש אינו שולט בעברית ברמה מעשית: "מי מאיתנו יודע עברית במידה מספקת, כדי לבקש בשפה זו כרטיס רכבת? זה לא קיים". ואת הפתרון הוא מציע כך: "כל אדם ידבר בשפתו, ושווייץ היא הוכחה לאפשרות של ריבוי שפות". השפה המרכזית תיקבע בדרך טבעית: "תהיה מאליה, ללא כפייה, לשפה הראשית".
העמדה במקור 2. לפי מחברי המודעה, יש קשר הדוק ומחייב בין תחיית השפה העברית ובין התחייה הלאומית־ציונית: "הלשון היא נשמת העם! תחיית שפתנו היא יסוד הכרחי בתחיית עמנו". לכן ההחלטה ללמד את המדעים בטכניון בשפה זרה היא בעיניהם "התנקשות בנפש האומה העברית" ו"אסון לאומי". הם דורשים שהעברית תהיה "שפת הלימודים בכל בתי הספר שלנו", כי היא "הקשר הטבעי בין כל בני עמנו".
הסיבות להבדל:
1. יוצר המקור. מחבר מקור 1 הוא הרצל, יהודי מתבולל מווינה, שתרבותו ושפתו היו גרמניות ושלא ידע עברית. בפעילותו הציונית השתמש בשפות אחרות, בעיקר בגרמנית, והכיר מציאות שבה כמה שפות מתקיימות במדינה אחת. לכן לא ראה בעברית תנאי לתחייה הלאומית. על מקור 2 חתומים אנשים שעסקו בחידוש העברית כשפת דיבור ובהטמעתה בחיי היישוב ובחינוך: אליעזר בן־יהודה בשם ועד הלשון, מרכז המורים, ופעילי החינוך העברי ביפו, בירושלים ובחיפה (בהם דיזנגוף ובוגרשוב). פועלם כולו נשען על התפיסה שתחיית העברית היא לב התחייה הלאומית, ולכן הם רואים בפגיעה בה פגיעה באומה.
2. מועד פרסום המקור. מקור 1 פורסם בשנת 1896, לפני הקונגרס הציוני הראשון, כשמפעל תחיית הלשון היה בראשיתו. אנשים כמו אליעזר בן־יהודה כבר החלו לפעול, אך העברית עדיין לא שימשה שפת דיבור נפוצה, והטענה ש"זה לא קיים" שיקפה את המציאות של אז. מקור 2 נכתב בשנת 1913, אחרי כמה עשורים שבהם העברית חודשה ונעשתה שפת חיים ושפת לימוד ביישוב: היו בתי ספר עבריים, ובהם הגימנסיה העברית "הרצליה", היה ועד הלשון, ונולד דור שגדל בעברית. לכן הרעיון שאפשר להשתמש בה בכל תחומי החיים, כולל הוראה אקדמית, היה מבוסס יותר. המודעה פורסמה במהלך "מלחמת השפות", המאבק על שפת ההוראה בטכניון, ולכן היא כה נחרצת.
(אפשר גם: המקום – מקור 1 נכתב ופורסם באוסטרייה בגרמנית, ומקור 2 נכתב ופורסם בארץ־ישראל בעברית. קהל היעד – מקור 1 נועד ליהודים בארצות רבות, שרובם לא דיברו עברית, והאתגר המרכזי היה לשכנע אותם ברעיון הלאומי, ולכן הרצל הרגיע אותם שלא יידרשו לוותר על שפתם. מקור 2 נועד לציבור דובר עברית ביישוב, רובו עולים חדשים שאימצו את העברית כחלק מן ההגשמה הלאומית.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לציין רק נתון ("מקור 1 נכתב ב־1896 ומקור 2 ב־1913") בלי להסביר מדוע ההבדל במועד מוביל להבדל בעמדה.
שאלה 3 · התנועות הלאומיות – גורמים מעכבים וגורמים מסייעים
השאלה זהה לשאלה 6 בשאלון 22261 של אותו מועד.
התנועות הלאומיות – גורמים מעכבים וגורמים מסייעים
לפניכם קטע ממכתב שכתב, בשנת 1861, ג'וזפה מציני, ממנהיגי התנועה הלאומית באיטליה, לידידו בגרמניה, ובו הוא מסביר מדוע נכשלו המהפכות הלאומיות שהתרחשו בשנים 1848–1849, המכונות "אביב העמים".
– הסבירו כיצד שני גורמים שעיכבו את המאבקים של התנועות הלאומיות באירופה באים לידי ביטוי בקטע מן המכתב.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שניים מן הגורמים שעיכבו את המאבק של התנועה הלאומית שפעלה באחת מן הארצות: יוון, פולין, איטליה, גרמניה.
הציגו שני גורמים שעיכבו את הפעילות של התנועה הציונית בראשית דרכה וגורם אחד שסייע לפעילות זו. בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד אחד מן הגורמים שהצגתם בא לידי ביטוי במקור זה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
גורמים במכתב (2): התנגדות הכוחות השמרניים ששאפו לשמור על הסדר הקיים ("העולם הישן, שהתקיים על בריתות רמאות בין שושלות המלוכה"; "מדוע ניתן למלכים... להגיע מחדש אל השליטה"; "אויבינו פעלו במשותף... ועשו אותנו לצחוק"); פיצול חברתי ומדיני בין התנועות הלאומיות ("טיפחו בנו את השנאה הגזעית הישנה... מנע מאיתנו להבין זה את זה"; "במקום לפעול בכוחות משותפים, פיצלנו את כוחותינו").
ארץ לדוגמה – איטליה (2): שליטת אוסטריה בצפון והתנגדותה לאיחוד; האפיפיור והמדינה האפיפיורית (בהגנת צרפת) התנגדו לאיחוד; חילוקי דעות בין המהפכנים (רפובליקה מול מונרכיה); פער בין הצפון לדרום.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו כיצד שני גורמים... באים לידי ביטוי בקטע" – בדיוק שני גורמים מעכבים כלליים, מעוגנים בציטוטים מן המכתב. (2) "על פי מה שלמדתם, הסבירו שניים" – בדיוק שני גורמים מעכבים בתנועה לאומית של ארץ אחת מן הרשימה.
תשובה לדוגמה:
גורם ראשון במכתב: התנגדות הכוחות השמרניים לתנועות הלאומיות. מלכים וקיסרים ביקשו לשמור על הסדר הישן, שבו השלטון נשען על שושלות המלוכה ולא על העמים. הם פעלו יחד נגד המהפכות ודיכאו אותן. במכתב מציני מתאר את "העולם הישן, שהתקיים על בריתות רמאות בין שושלות המלוכה", ושואל: "מדוע ניתן למלכים הרועדים או הבורחים להגיע מחדש אל השליטה, צעד אחר צעד?". הוא מסביר את כוחם של השליטים בשיתוף הפעולה ביניהם: "אויבינו פעלו במשותף, ומשום כך הצליחו לנצח אותנו אחד־אחד ועשו אותנו לצחוק".
גורם שני במכתב: פיצול חברתי ומדיני בין התנועות הלאומיות עצמן. במקום לשתף פעולה נגד האויב המשותף, כל תנועה פעלה לבדה, והן אף הסתכסכו ביניהן על שטחים. במכתב: "שליטינו הקודמים טיפחו בנו את השנאה הגזעית הישנה בשעה שהשיעבוד המשותף שלנו מנע מאיתנו להבין זה את זה", וגם: "החלפנו את העיקרון של הלאומיות בעיקרון של הלאומנות הבזויה. במקום לפעול בכוחות משותפים, פיצלנו את כוחותינו ובודדנו את עצמנו בקְרָב". הפיצול החליש כל תנועה ואפשר לשליטים לנצח אותן בזו אחר זו.
שני גורמים שעיכבו את התנועה הלאומית באיטליה:
1. התנגדות המעצמות, ובעיקר אוסטריה. אחרי קונגרס וינה (1815) שלטה אוסטריה ישירות בלומברדיה ובוונציה שבצפון איטליה, והשפיעה על הנסיכויות במרכז. היא סירבה לוותר על שטחים אלה ודיכאה בכוח צבאי את ניסיונות המרד, למשל במהפכות 1848–1849. גם צרפת התערבה: חיל מצב צרפתי הגן על שלטון האפיפיור ברומא, ומנע במשך שנים את צירופה לאיטליה המאוחדת (רומא סופחה רק בשנת 1870, אחרי שהצרפתים נסוגו).
2. התנגדות הכנסייה הקתולית ופיצול בתוך התנועה. האפיפיור שלט במדינה האפיפיורית במרכז איטליה, וראה באיחוד סכנה לשלטונו ולעצמאותו. לכן התנגד לתנועה הלאומית, וכך הקשה על גיוס האוכלוסייה הקתולית האדוקה. נוסף על כך היו מחלוקות עמוקות בין מנהיגי התנועה: מציני וגריבלדי שאפו לאיחוד בדרך מהפכנית ולרפובליקה, וקאבור שאף לאיחוד בהנהגת מלכות פיימונטה־סרדיניה. גם הפער התרבותי, הלשוני והכלכלי בין הצפון המפותח לדרום החקלאי הקשה על בניית זהות משותפת.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להעתיק משפט מן המכתב בלי לנסח במילים שלכם מהו הגורם המעכב, או לכתוב גורמים כלליים בלי לקשור אותם לארץ מסוימת.
סעיף ב
גורמים מעכבים (2): פיזור היהודים בארצות רבות ובשפות שונות; האמנציפציה שאפשרה השתלבות; ארץ־ישראל רחוקה ולא מוכרת; היעדר מימון; ביקורת מבית ומחוץ (אורתודוקסים, מתבוללים, "הבונד"); כישלון המגעים הדיפלומטיים של הרצל; קשיי ההתיישבות (אקלים, מחלות, חוסר ניסיון); הגבלות השלטון העות'מאני על עלייה ("הפתקה האדומה") ועל קניית קרקעות.
גורם מסייע (1): האכזבה מן האמנציפציה; האנטישמיות במערב; פוגרומים בתמיכת השלטון ברוסיה (1881–1882); מנהיגות הרצל; תמיכת הברון רוטשילד; המשרד הארץ־ישראלי; השומר; אליעזר בן־יהודה.
מקור מספר הלימוד: למשל "אוטואמנציפציה" של יהודה לייב פינסקר (1882) – מבטא את הגורם המסייע: הפוגרומים והאכזבה מן האמנציפציה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו" – בדיוק שני גורמים מעכבים וגורם מסייע אחד, לפעילות התנועה הציונית בראשית דרכה (מסוף המאה ה־19 עד מלחמת העולם הראשונה). (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד אחד מן הגורמים שהוצגו בא בו לידי ביטוי.
תשובה לדוגמה:
גורם מעכב ראשון: פיזור היהודים. היהודים היו מפוזרים בארצות רבות בעולם, חיו בתנאים שונים ודיברו בשפות שונות. לכן היה קשה לגייס אותם לרעיון אחד, לגשר ביניהם ולארגן פעילות ציונית משותפת. נוסף על כך האמנציפציה במערב אירופה אפשרה ליהודים רבים להשתלב בחברה שסביבם, והם לא ראו צורך במסגרת לאומית נפרדת.
גורם מעכב שני: מדיניות השלטון העות'מאני וקשיי ההתיישבות. השלטון העות'מאני, ששלט בארץ־ישראל, התנגד להתיישבות יהודית מאורגנת. הוא הגביל את מספר העולים ואת משך שהייתם (לעולים ניתנה "הפתקה האדומה", שהתירה שהייה זמנית בלבד), והגביל גם קניית קרקעות ובניית בתים. גם המתיישבים עצמם נתקלו בקשיים: היעדר תשתיות ומקורות מים, אקלים קשה ומחלות כמו מלריה, וחוסר ניסיון בעבודה חקלאית.
גורם מסייע: הפוגרומים והאכזבה מן האמנציפציה. גל הפוגרומים ברוסיה בשנים 1881–1882 ("סופות בנגב"), שהתרחשו בעידוד השלטון או בהשלמתו, והתחזקות האנטישמיות גם במערב אירופה, הביאו יהודים רבים להבין שהשתלבות בחברה הסובבת לא תפתור את מצוקתם. הם הגיעו למסקנה שנחוצה ליהודים מסגרת לאומית נפרדת, וכך צמחו תנועת "חיבת ציון", העלייה הראשונה, ובהמשך התנועה הציונית.
מקור מספר הלימוד. בחרתי בקטע מן החיבור "אוטואמנציפציה" שפרסם הרופא יהודה לייב (ליאון) פינסקר מאודסה בשנת 1882, זמן קצר אחרי פרעות 1881. פינסקר, שבעבר האמין שההשכלה וההשתלבות יפתרו את מצוקת היהודים, כתב שהיהודי נתפס בכל מקום כזר: בעיני העמים הוא נטול מולדת, אין לו מעמד של עם, ולכן השנאה כלפיו לא תיעלם. הפתרון שהציע: היהודים צריכים לשחרר את עצמם בעצמם (ומכאן שם החיבור), ולהשיג טריטוריה לאומית משלהם. המקור מבטא את הגורם המסייע: הפוגרומים והאכזבה מן האמנציפציה הובילו אנשים כמו פינסקר להגיע למסקנה הלאומית ולפעול על פיה. פינסקר עצמו עמד בהמשך בראש תנועת "חיבת ציון" (ועידת קטוביץ, 1884).
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להציג את "הכמיהה לציון" כגורם לצמיחת התנועה הציונית. לפי תוכנית הלימודים זה אינו גורם לצמיחתה. או להביא מקור שמבטא גורם שלא הוצג קודם בתשובה.
פרק שני – מלחמת העולם השנייה והשואה (50 נקודות)
ענו על אחת מן השאלות 4–6.
שאלה 4 · מטרות המשטר הנאצי ומימושן (1933–1945)
השאלה זהה לשאלה 1 בשאלון 22261 של אותו מועד.
מטרות המשטר הנאצי ומימושן (1933–1945)
בנספח לשאלה זו שני מקורות (1–2) שעוסקים באולימפיאדה שנערכה בברלין, גרמניה, בשנת 1936.
– על פי מה שלמדתם, מה היו המטרות של התעמולה במשטר הנאצי? הסבירו איזו מטרה באה לידי ביטוי במקור 1.
– מהי העמדה בנוגע לעריכת האולימפיאדה בברלין, שבאה לידי ביטוי במקור 2? הסבירו סיבה אחת להבדל בין עמדה זו ובין העמדה שבאה לידי ביטוי במקור 1. בתשובתכם התייחסו לאחד ממאפייני המקור האלה: סוג המקור, יוצר המקור, המקום שבו פורסם המקור.
– אֵילו מן העקרונות של האידאולוגיה הנאצית באים לידי ביטוי במדיניות "הסדר החדש" של הנאצים?
– הסבירו כיצד קידמה מדיניות "הסדר החדש" את מימוש העקרונות האלה בשטחים שכבשה גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. בססו את תשובתכם על מקור מספר הלימוד ועל שתי דוגמאות נוספות.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
מטרות התעמולה (3): להטמיע את עקרונות האידאולוגיה ולהשפיע על דרכי החשיבה; להצביע על מתנגדי המשטר (ובראשם היהודים) כמסוכנים ובוגדים ולהכשיר את רדיפתם; לגייס את האוכלוסייה לפעולה למען המשטר; להשפיע על דעת הקהל המקומית והעולמית לטובת התדמית החיובית של המשטר.
מקור 1 – השפעה על דעת הקהל העולמית: גרמניה מוצגת כמארחת שוחרת שלום ("ההבנה ושיתוף הפעולה בדרכי שלום בין האומות").
מקור 2 – עמדה: ביקורת והתנגדות לקיום האולימפיאדה בברלין (הרוח האולימפית רמוסה, ספורטאים במחנה ריכוז, "צדק בסגנון נאצי").
סיבה להבדל (מאפיין אחד): יוצר – שר נאצי מול המועצה הבריטית האנטי־נאצית; או סוג – נאום חגיגי בטקס פתיחה מול קריקטורה ביקורתית; או מקום – גרמניה הנאצית מול בריטניה הליברלית עם חופש עיתונות.
מה השאלה מבקשת:
שלוש מטלות. (1) "מה היו המטרות" – להציג את מטרות התעמולה הנאצית; המספר לא צוין, ולכן כותבים שלוש מטרות. (2) "הסבירו איזו מטרה" – לזהות מטרה אחת שבאה לידי ביטוי במקור 1 ולהסביר בעזרת ציטוט. (3) להציג את העמדה שבמקור 2, ולהסביר סיבה אחת להבדל בין שני המקורות בעזרת מאפיין מקור אחד מתוך שלושה שהשאלה מציעה.
תשובה לדוגמה:
מטרות התעמולה. התעמולה הייתה כלי מרכזי של המשטר הנאצי. משנת 1933 ריכז משרד התעמולה בראשות יוזף גבלס את השליטה בעיתונות, ברדיו, בקולנוע ובאמנות. למטרות התעמולה:
1. להשפיע על האמונות ועל דרכי החשיבה של האוכלוסייה ולהטמיע בה את עקרונות האידאולוגיה הנאצית, כגון תורת הגזע ועקרון המנהיג. כך עוצב "אדם חדש" הנאמן למשטר.
2. להצביע על מתנגדי המשטר ועל "אויבי העם", ובראשם היהודים, ולהציגם כמסוכנים וכבוגדים. כך הכשירה התעמולה את הקרקע לרדיפתם ולשלילת זכויותיהם.
3. להשפיע על דעת הקהל המקומית והעולמית, כדי שתאמין בתדמית החיובית שהמשטר הציג על עצמו, ולגייס את האוכלוסייה לפעול למען המשטר.
המטרה במקור 1. במקור 1 באה לידי ביטוי המטרה השלישית: השפעה על דעת הקהל העולמית. שר הפנים, ד"ר פריק, מנצל את טקס הפתיחה כדי להציג את גרמניה כמדינה שוחרת שלום, שמארחת בכבוד את כל העמים. הוא מתאר את המשחקים כ"חגיגה של הנאה ואופטימיות" שבה "מתכנסים... צעירי העולם כולו". הוא מדגיש "את ההבנה ושיתוף הפעולה בדרכי שלום בין האומות" וקובע ש"אומות נכבדות המכבדות זו את זו הן ההבטחה החזקה ביותר לשיתוף פעולה בדרכי שלום". משטר שרדף את מתנגדיו ואת היהודים בתוך גרמניה מציג כלפי חוץ תמונה של סובלנות ושלום. כך האולימפיאדה משמשת אירוע תעמולה שנועד לחזק את התדמית החיובית של גרמניה בעולם.
העמדה במקור 2. הקריקטורה מבקרת את הכוונה לקיים את האולימפיאדה בגרמניה הנאצית ומתנגדת לה. ספורטאים עם סרט צלב קרס על הזרוע מצדיעים במועל יד ודורסים דמות שעליה כתוב "הרוח האולימפית": בגרמניה הנאצית ערכי האולימפיאדה נרמסים. בפינה נעוץ גרזן שעליו כתוב "צדק בסגנון נאצי" בגדם עץ כרות שעליו כתוב "ספורט": השלטון הנאצי קוטל את הספורט עצמו. מאחורי סורגים, מעל השלט "מחנה ריכוז", כלואים קתולי, יהודי, חבר איגוד העובדים וספורטאי לא־פוליטי, כלומר כל מי שאינו מתאים לאידאולוגיה הנאצית. ובתחתית מצוטט ה"טיימס": "רק מי שהתמחה באידאולוגיה הנאצית יכול להיות מנצח ברייך השלישי". המסר הוא שאולימפיאדה בברלין סותרת את הרוח האולימפית, ולכן אין לאפשר אותה.
סיבה להבדל: יוצר המקור. את מקור 1 אמר שר בכיר במשטר הנאצי. תפקידו היה להציג את המשטר באור חיובי ולהפיק מן האולימפיאדה הישג תעמולתי, ולכן הוא משבח את המשחקים ואת "רוח הספורטיביות". את מקור 2 יצרה ופרסמה המועצה הבריטית האנטי־נאצית, גוף שפעל נגד המשטר הנאצי ושמטרתו המוצהרת הייתה להגן על זכויות האדם. לכן היא חושפת את הרדיפה שמאחורי החזות החגיגית ומתנגדת לקיום האולימפיאדה בברלין. ההבדל בעמדות נובע אפוא מן ההבדל בין מי שיצר כל מקור ובין האינטרסים של כל אחד מהם.
(אפשר לבחור במאפיין אחר. סוג המקור: מקור 1 הוא נאום חגיגי בטקס רשמי, שבו מקובל להציג את האירוע באור חיובי, ומקור 2 הוא קריקטורה, צורת ביטוי ביקורתית ודעתנית שפורסמה כשנה לפני המשחקים כדי לעורר מחאה. המקום: מקור 1 נאמר בגרמניה הנאצית, באצטדיון שבו נערך טקס הפתיחה, "במה" להאדרת המשטר. מקור 2 פורסם בבריטניה הליברלית, שבה היה חופש עיתונות ואפשר היה לבקר את גרמניה בגלוי.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את הקריקטורה בלי לנסח את העמדה ("מתנגדת לקיום האולימפיאדה בברלין"), או להזכיר את "יוצר המקור" בלי להסביר מדוע היוצר מוביל לעמדה הזאת.
סעיף ב
עקרונות (3): מרחב מחיה לגזע הארי על חשבון גזעים אחרים; תורת הגזע – היררכיה של גזעים ("אדונים" ארים, עמים "נחותים" לשירות הרייך, ליהודים ולצוענים אין זכות קיום); אנטישמיות – אירופה "נקייה מיהודים" (אפשר גם: שלילת הדמוקרטיה, שלילת הקומוניזם).
מימוש: מקור מספר הלימוד (למשל תזכיר הימלר על היחס לאוכלוסייה בשטחי המזרח, מאי 1940) + שתי דוגמאות: גירוש פולנים מן השטחים שסופחו ויישוב גרמנים במקומם; פגיעה באינטליגנציה הפולנית וסגירת אוניברסיטאות; ניצול כלכלי ועבודת כפייה; צעדי "הפתרון הסופי" – האיינזצגרופן ומחנות ההשמדה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "אילו מן העקרונות" – להציג עקרונות של האידאולוגיה הנאצית שבאים לידי ביטוי ב"סדר החדש"; המספר לא צוין, ולכן שלושה עקרונות. (2) "הסבירו כיצד קידמה" – להראות את הקשר בין מדיניות בשטחים הכבושים ובין העקרונות, על בסיס מקור אחד מספר הלימוד ועוד שתי דוגמאות בדיוק.
תשובה לדוגמה:
העקרונות. "הסדר החדש" היה התוכנית הנאצית לארגון מחדש של אירופה הכבושה לפי האידאולוגיה הנאצית. באים בו לידי ביטוי שלושה עקרונות:
1. מרחב מחיה: לגזע הארי מגיע שטח נרחב במזרח אירופה, על חשבון העמים שחיים בו.
2. תורת הגזע וההיררכיה הגזעית: בראש הסולם עומד גזע האדונים הארי. העמים הסלביים נחשבים "נחותים" ונועדו לשרת את הרייך. ליהודים ולצוענים אין זכות קיום.
3. האנטישמיות: היהודים הם האויב הגזעי, ויש להפוך את אירופה ל"נקייה מיהודים".
מקור מספר הלימוד. בחרתי בתזכיר שכתב היינריך הימלר, ראש האס־אס, במאי 1940, על היחס לאוכלוסייה הלא־גרמנית בשטחי המזרח הכבושים (פולין). הימלר קבע שילדי האוכלוסייה המקומית ילמדו בבית ספר יסודי מצומצם בלבד: לחשבון פשוט, לכתוב את שמם ולציית לגרמנים. השכלה גבוהה יותר תישלל מהם. המקור מבטא את תורת הגזע: הפולנים נתפסים כעם נחות, שתפקידו לספק לרייך כוח עבודה פשוט וצייתן, בלי הנהגה ובלי תרבות לאומית משלו. המקור מראה כיצד "הסדר החדש" תרגם את ההיררכיה הגזעית למדיניות של ממש: מערכת החינוך נועדה להשאיר את האוכלוסייה הכבושה בדרגה של עבדים.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
דוגמה נוספת ראשונה: גירוש ויישוב מחדש (מרחב מחיה). מערב פולין סופח לרייך אחרי כיבושה בשנת 1939. מאות אלפי פולנים ויהודים גורשו משם אל "הגנרלגוברנמן", ובמקומם יושבו גרמנים אתניים (פולקסדויטשה). זהו מימוש ישיר של עקרון מרחב המחיה: השטח "מתפנה" מעמים שנחשבו נחותים ועובר לידי הגזע הארי.
דוגמה נוספת שנייה: השמדת היהודים (אנטישמיות ותורת הגזע). עם הפלישה לברית המועצות ביוני 1941 רצחו יחידות האיינזצגרופן מאות אלפי יהודים בירי המוני. מסוף 1941 ובמהלך 1942 הוקמו מחנות ההשמדה בפולין הכבושה: חלמנו, בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, ובהמשך אושוויץ־בירקנאו. בהם נרצחו יהודים מכל רחבי אירופה. כך הפך "הסדר החדש" את השטחים הכבושים לזירה של "הפתרון הסופי", כלומר למימוש העיקרון שלפיו ליהודים אין זכות קיום.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר מעשים בשטחים הכבושים בלי לקשור כל מעשה לעיקרון האידאולוגי שהוא מממש, או להביא דוגמאות מתוך גרמניה לפני המלחמה (למשל חוקי נירנברג), כשהשאלה עוסקת בשטחים הכבושים.
שאלה 5 · הגטאות – מהישרדות למרד
השאלה זהה לשאלה 2 בשאלון 22261 של אותו מועד.
הגטאות – מהישרדות למרד
הסבירו כיצד פעלו הנאצים בגטאות לשלילת המאפיינים האנושיים (דה־הומניזציה) של היהודים. בחרו במקור מספר הלימוד והסבירו כיצד המאמץ של היהודים בגטאות לשמור על אנושיות בא לידי ביטוי במקור זה.
לפניכם קטע מקור מאת יצחק (אנטק) צוקרמן, ממנהיגי מרד גטו ורשה, ובו הוא מתאר פגישה שהשתתפו בה אנשי ציבור שונים בגטו עם תחילת האקציות ביולי 1942.
– במה עסק הדיון המתואר בקטע המקור? כיצד נימק כל צד בדיון את עמדתו?
– על פי מה שלמדתם, הסבירו את הנסיבות (התנאים) שהובילו להחלטה לצאת למרד בגטו ורשה באפריל 1943.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
דרכי הדה־הומניזציה (3): בידוד והפרדה מן העולם וצפיפות קיצונית; מדיניות הרעבה ומחלות (קור, תברואה ירודה, מגפות); גזרות, עבודת כפייה, עונשים קולקטיביים, ואיסור על חינוך ועל פעילות תרבותית ודתית ("שבירת הרוח"); היעדר תעסוקה ופרנסה.
מקור מספר הלימוד: מקור שמבטא "קידוש החיים" – למשל ארכיון "עונג שבת" של עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה (תיעוד, תרבות, שמירה על צלם אנוש).
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו כיצד פעלו" – להסביר דרכים שבהן שללו הנאצים את אנושיותם של היהודים בגטאות; המספר לא צוין, ולכן שלוש דרכים, וכל אחת עם הסבר כיצד היא פוגעת באנושיות. (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד בא בו לידי ביטוי המאמץ לשמור על אנושיות.
תשובה לדוגמה:
דרכי הדה־הומניזציה. הנאצים יצרו בגטאות תנאים קשים, משפילים ובלתי נסבלים, שנועדו להביא להידרדרות פיזית ונפשית של היהודים ולשלול מהם את צלם האנוש:
1. בידוד וצפיפות. הגטאות נסגרו בחומות ובגדרות, והיהודים נותקו מן העולם החיצון, מן הסביבה החברתית ומן המסגרות שתמכו בהם. בשטח קטן הוצפפו מאות אלפי בני אדם, כמה משפחות בדירה אחת. הצפיפות גרמה לאובדן פרטיות ולחיכוכים בתוך המשפחה ובין משפחות. האדם הפך לחסר אונים ותלוי לחלוטין בשלטון.
2. הרעבה ומחלות. מנות המזון הרשמיות היו זעומות, כמה מאות קלוריות ליום בלבד. המחסור במזון, הקור ותנאי התברואה הירודים הביאו להתפשטות מגפות, כמו טיפוס הבהרות. רבים היו עסוקים במאבק יומיומי על פת לחם, רבים נעשו קבצנים, ורבים מתו ברחובות. המאבק להישרדות פיזית דחק הצידה את צורכי הנפש.
3. גזרות, עבודת כפייה ואיסורים. הנאצים הטילו צווים, קנסות ועונשים קולקטיביים, חטפו אנשים לעבודת כפייה ואסרו על פתיחת מוסדות חינוך ועל פעילות תרבותית ודתית. מטרתם הייתה "שבירת הרוח": לשלול מן היהודים את המסגרות שנותנות לחיים משמעות.
מקור מספר הלימוד. בחרתי במקור על ארכיון "עונג שבת" שהקים ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה בשנת 1940. צוות של עשרות כותבים אסף בסתר יומנים, עדויות, מחקרים, עיתוני מחתרת, כרזות ויצירות אמנות על חיי היהודים תחת הכיבוש. החומרים נקברו בתוך תיבות מתכת וכדי חלב, ורובם נמצאו בין הריסות ורשה אחרי המלחמה (בשנים 1946 ו־1950). המקור מבטא את המאמץ לשמור על אנושיות, את "קידוש החיים". מול הניסיון להפוך את היהודים להמון מורעב וחסר צלם, אנשי הארכיון המשיכו לחשוב, לכתוב, לחקור ולתעד כבני תרבות. הם ראו בתיעוד שליחות: שהעולם ידע מה התרחש, ושקולם של היהודים לא יימחק.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את תנאי החיים בגטו בלי להסביר כיצד הם פגעו באנושיות, או לבחור מקור על מרד מזוין, כשהשאלה עוסקת בשמירה על צלם אנוש בחיי היומיום.
סעיף ב
נושא הדיון: מה אפשר לעשות מול האקציה (גירוש יהודים מן הגטו להשמדה) – להגיב (להודיע לאוכלוסייה, להתגונן) או להימנע מפעולה כדי לא לסכן את כל היהודים שנותרו.
נימוקי הנמנעים (שיפר): "אנו חלשים ואין לנו ברירה אלא לקבל את הדין"; מדובר רק ב"80 אלף יהודים" – פעולה תסכן את "חיי כל היהודים האחרים".
נימוקי התומכים בעשייה (צוקרמן): חובה להפיץ מידע – "לפחות שהיהודים ידעו!"; להפגין ולעורר לפעולה גם במחיר חיים – "טרבלינקה זה מוות", "רציתי שהיהודים יראו את הדם ברחובות ורשה, לא בטרבלינקה".
נסיבות המרד (3): ביצוע "הפתרון הסופי" והאקציה הגדולה (קיץ 1942) – נותרו כ־60 אלף יהודים והמחתרת קיבלה הנהגה; הידיעה שהגירוש פירושו מוות; ידיעות על תפנית במלחמה (אל־עלמיין, סטלינגרד); אקציית ינואר 1943 שנתקלה בהתנגדות ראשונה; הזמן עד אפריל נוצל להכנות (נשק, בונקרים); "לא נלך כצאן לטבח".
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) מקור: "במה עסק הדיון" – לזהות את נושא הדיון, ו"כיצד נימק כל צד" – להציג את נימוקי שני הצדדים, כל נימוק מעוגן בציטוט. (2) ידע: "הסבירו את הנסיבות" שהובילו להחלטה על המרד; המספר לא צוין, ולכן שלוש נסיבות.
תשובה לדוגמה:
נושא הדיון. הדיון התקיים בימים הראשונים של האקצייה הגדולה בגטו ורשה, ביולי 1942, כשהגרמנים החלו לגרש יהודים מן הגטו להשמדה. השאלה הייתה מה אפשר לעשות מול הגירוש: להגיב, כלומר ליידע את אוכלוסיית הגטו ולהתגונן, או להימנע מכל פעולה כדי לא לסכן את חייהם של כל היהודים שנותרו בגטו. בלשון המקור: "התחילו להתייחס לשאלה מה ניתן לעשות. האם להתגונן?".
הצד שדגל בהימנעות מפעולה (שיפר). שיפר נימק את עמדתו בשני נימוקים:
1. בהיסטוריה היהודית יש תקופות של השלמה ותקופות של מאבק, והתקופה הזאת היא תקופה של השלמה, כי היהודים חלשים מכדי להיאבק: "יש בחיי היהודים תקופות של השלמה וגם תקופות של עמידה על הנפש... התקופה הזאת, לדעתו, היא לא תקופה של עמידה. אנו חלשים ואין לנו ברירה אלא לקבל את הדין".
2. לפי המידע שבידיו, מגורש רק חלק מן האוכלוסייה, ופעולה יזומה עלולה לסכן את כל השאר: "מדובר עכשיו בהוצאת 80 אלף יהודים בלבד!... אפשר שאנשים אלה יוצאו להורג, אבל האם מותר לסכן את חיי כל היהודים האחרים?".
הצד שדגל בעשייה (צוקרמן). צוקרמן דרש "ראשית כול ההתייחסות לעשייה", ונימק כך:
1. חשוב להפיץ מידע על ההשמדה, כדי שהיהודים לא ילכו אליה בלי לדעת: "אם אין אנו מסוגלים להציל - לפחות שהיהודים ידעו!". לכן הציע הפגנה בסיסמה "טרבלינקה זה מוות".
2. אין ממה להפסיד, כי אין סיכוי לעזרה מבחוץ: "לפנינו אין ברירות. העולם לא שומע, לא יודע; עזרה מפולנים אין". לכן עדיף להתעורר ולהתנגד גם במחיר חיים: "אדרבה שיופיעו הגרמנים ויהרגו אותנו. רציתי שהיהודים יראו את הדם ברחובות ורשה, לא בטרבלינקה".
הנסיבות שהובילו להחלטה על המרד באפריל 1943:
1. האקציה הגדולה והידיעה על ההשמדה. בין יולי לספטמבר 1942 גורשו מגטו ורשה כ־265 אלף יהודים, רובם לטרבלינקה. בגטו נותרו כ־60 אלף. הנותרים, ובעיקר בני הנוער, הבינו שהגירוש פירושו מוות ושאין סיכוי לשרוד. חלקם חשו כעס ובושה על שהאקציה הראשונה עברה בלי התנגדות, וגברה בהם הגישה שקראה למות בכבוד: "לא נלך כצאן לטבח".
2. שינוי באווירה בגטו ואקציית ינואר 1943. ביולי 1942 הוקם הארגון היהודי הלוחם (אי"ל), ובהמשך הצטרפו אליו רוב תנועות הנוער. בינואר 1943 נתקלו הגרמנים, כשניסו לבצע אקציה נוספת, בהתנגדות מזוינת ראשונה, ועצרו את האקציה אחרי כמה ימים. האוכלוסייה ראתה שאפשר להתנגד. המחתרת החלה לבסס את שליטתה בגטו, ורוב היהודים תמכו בה.
3. ידיעות על התפנית במלחמה וזמן להתארגנות. לגטו הגיעו ידיעות על מפלות גרמניה בחזיתות: אל־עלמיין (נובמבר 1942) וסטלינגרד (כניעת הצבא הגרמני בפברואר 1943). הן עוררו תקווה שגרמניה ניתנת להבסה. בחודשים שבין ינואר לאפריל אספה המחתרת כספים, נשק ותחמושת, ערכה אימונים, אגרה מזון ותרופות, והתושבים חפרו בונקרים ותעלות. כשנכנסו הגרמנים לגטו ב־19 באפריל 1943, ערב פסח, כדי לחסל אותו, פרץ המרד בפיקודו של מרדכי אנילביץ'.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את הדיון בלי לנסח את הדילמה עצמה, או לייחס לצוקרמן תוכנית למרד מזוין כבר בישיבה הזאת. במקור הוא מציע הפגנה והפצת מידע.
שאלה 6 · גרמניה הנאצית והמדינות הכבושות
השאלה זהה לשאלה 3 בשאלון 22261 של אותו מועד.
גרמניה הנאצית והמדינות הכבושות
ההיסטוריון, הסופר והפילוסוף האיטלקי אומברטו אקו טוען בספרו "הפשיזם הנצחי" כי למשטרים טוטליטריים־פשיסטיים (ובהם המשטר הנאצי) יש מאפיינים דומים. לפניכם כמה מן המאפיינים האלה:
– בחרו בשניים מן המאפיינים האלה, והסבירו איזה עיקרון באידאולוגיה הנאצית בא לידי ביטוי בכל אחד מהם.
– הציגו שתי פעולות שנקט המשטר הנאצי בשנים 1933–1945 כדי לממש אחד מן העקרונות שכתבתם עליהם.
לפניכם קטע מקור מאת חוקרת השואה לני יחיל, ובו היא עוסקת ביחס של האוכלוסייה כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי.
– הציגו שלושה מן התנאים ו/או הגורמים שהשפיעו, לטענת החוקרת, על היחס של האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו את ההשפעה של אחד מן התנאים ו/או הגורמים שהצגתם על אחד מדפוסי ההתייחסות של האוכלוסייה המקומית: עזרה והצלה, עמידה מן הצד, שיתוף פעולה.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
התאמות מאפיין–עיקרון (שניים מהם):
שתי פעולות לעיקרון אחד, למשל לעקרון המנהיג ולשלילת הדמוקרטיה: הקמת מחנה דכאו (1933) למתנגדי המשטר; הקמת הגסטאפו; חוק הפקידות (אפריל 1933); ליל הסכינים הארוכות (1934); חוק ההסמכה ואיסור המפלגות (1933).
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) לבחור בדיוק שניים מן המאפיינים, ולהסביר לגבי כל אחד איזה עיקרון אידאולוגי נאצי בא בו לידי ביטוי. (2) "הציגו שתי פעולות" – בדיוק שתיים, משנות המשטר (1933–1945), שנועדו לממש אחד מן העקרונות שנבחרו.
תשובה לדוגמה:
מאפיין ראשון: "אי־הסכמה (עם המשטר) פירושה בגידה". במאפיין זה בא לידי ביטוי עקרון המנהיג (הפיהררפרינציפ). לפי האידאולוגיה הנאצית, המנהיג מגלם את רצון העם. הוא אינו טועה, והציות לו מוחלט וללא עוררין. לכן מי שאינו מסכים עם המשטר אינו "יריב פוליטי לגיטימי", כמו בדמוקרטיה, אלא בוגד בעם. באותו מאפיין בא לידי ביטוי גם עקרון שלילת הדמוקרטיה: הערכים שבבסיס הדמוקרטיה, כגון ריבוי דעות, ויכוח ציבורי ואופוזיציה, עומדים בסתירה לאידאולוגיה הנאצית.
מאפיין שני: "האויב חזק מדי וחלש מדי בעת ובעונה אחת". במאפיין זה בא לידי ביטוי עקרון האנטישמיות, כלומר הדימוי הסותר של היהודי בתעמולה הנאצית. מצד אחד היהודי הוצג כחזק מאוד: שולט בכלכלה ובעיתונות העולמית ועומד מאחורי הקפיטליזם וגם מאחורי הקומוניזם ("קנוניה יהודית עולמית"). מצד אחר הוא הוצג כחלש ונחות: גזע מושחת, "טפיל" ו"תת־אדם". הדימוי הכפול שירת את המשטר: החוזק המדומה הצדיק פחד ומאבק, והחולשה המדומה שכנעה שאפשר לנצח.
שתי פעולות למימוש עקרון המנהיג ושלילת הדמוקרטיה:
1. הקמת מחנה הריכוז דכאו (מרץ 1933) ודיכוי המתנגדים. זמן קצר אחרי עליית היטלר לשלטון הוקם מחנה דכאו, ונכלאו בו בעיקר מתנגדים פוליטיים, קומוניסטים וסוציאל־דמוקרטים. באפריל 1933 הוקם הגסטאפו, המשטרה החשאית של המדינה, שתפקידה היה לאתר ולחסל כל התנגדות. כך מומש העיקרון שאי־הסכמה היא בגידה שדינה מאסר.
2. חוק הפקידות (אפריל 1933). החוק אפשר לפטר מן השירות הציבורי כל מי שנחשב לא נאמן למשטר, וגם את היהודים (סעיף הארי). מנגנון המדינה הפך לכלי ציית בידי המנהיג, ולא נשארו בו בעלי עמדה עצמאית.
(אפשר גם: חוק ההסמכה (מרץ 1933), שהעניק לממשלה סמכות לחוקק בלי הרייכסטאג, ואיסור הקמת מפלגות (יולי 1933), שהפך את גרמניה למדינת מפלגה אחת; "ליל הסכינים הארוכות" (יוני 1934), שבו חוסלו מתחרים ומתנגדים בתוך התנועה ומחוצה לה.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להביא פעולות בלי להסביר כיצד כל אחת מממשת את העיקרון שנבחר, או להתייחס לעליית הנאצים לשלטון (לפני 1933), שאינה חלק מן הנדרש.
סעיף ב
תנאים/גורמים (3) מן הקטע: סוג הקשרים בין היהודים לעם המארח לפני המלחמה ("יחסי היהודים עִם העַם המארח... התפתחויות של מאות בשנים"); יחסי הארץ עם גרמניה ("יחסי החוץ שלו... ולגרמניה הנאצית בפרט"); התנאים הגאוגרפיים ("מצבה הגאוגרפי ובתנאיה הטבעיים"); מקום העם ב"סדר החדש" ("האינטרסים המיוחדים שהיו לגרמנים... בנישול... בניצולה, בידידותה"); השלב במלחמה ("ידו של מי הייתה... על העליונה").
השפעה: למשל התנאים הגאוגרפיים ← עזרה והצלה: גבול עם מדינה ניטרלית (דנמרק–שוודיה, אוקטובר 1943); או מעמד גזעי נחות ← סבל וטרור ← עמידה מן הצד; או השלב במלחמה ← שיתוף פעולה בעת ניצחונות גרמניה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שלושה" – בדיוק שלושה תנאים או גורמים מתוך הקטע, כל אחד מעוגן בציטוט. (2) "על פי מה שלמדתם, הסבירו" – לבחור תנאי אחד מן השלושה ולהסביר, בעזרת דוגמה היסטורית, כיצד השפיע על דפוס התייחסות אחד: עזרה והצלה, עמידה מן הצד או שיתוף פעולה.
תשובה לדוגמה:
שלושה תנאים וגורמים שמציגה החוקרת:
1. סוג הקשרים בין היהודים ובין האוכלוסייה המקומית לפני המלחמה. בקטע: "יחסי היהודים עִם העַם המארח... היו בדרך כלל תוצאת התפתחויות של מאות בשנים - לחיוב ולשלילה". כלומר מסורת של עוינות או של שילוב, שהתפתחה לאורך דורות, השפיעה על היחס בשעת המשבר.
2. היחסים של הארץ עם גרמניה. בקטע: "יחסי החוץ שלו בכלל ולגרמניה הנאצית בפרט". ארץ שראתה בגרמנים כובש אויב התנהגה אחרת מארץ שהייתה בעלת ברית שלהם.
3. התנאים הגאוגרפיים והטבעיים של הארץ. בקטע: "אין צורך לומר כי כל ארץ הייתה תלויה במצבה הגאוגרפי ובתנאיה הטבעיים".
(אפשר גם: מקומו של העם ב"סדר החדש", כלומר האינטרסים הגרמניים "בנישול האוכלוסייה המקומית, בניצולה, בידידותה"; או השלב במלחמה: "ידו של מי הייתה, או נדמה היה שהייתה, על העליונה".)
השפעת התנאים הגאוגרפיים על דפוס העזרה וההצלה. גבול משותף עם מדינה ניטרלית פתח לאוכלוסייה המקומית אפשרות ממשית להבריח יהודים אל מחוץ לשטח השליטה הנאצי. כך היה בדנמרק. באוקטובר 1943, כשנודע על הכוונה לגרש את יהודי דנמרק, הסתירו אותם דנים רבים, ובתוך ימים ספורים הובילו אותם בסירות דייגים מעבר למצר הים הצר אל שוודיה הניטרלית. כך ניצלו כ־7,000 יהודים, כמעט כל יהודי דנמרק. ההצלה הייתה אפשרית לא רק בזכות הנכונות לעזור, אלא גם בזכות הקרבה הגאוגרפית למדינה ניטרלית שהסכימה לקלוט את הפליטים. בארצות שגבלו רק בשטחים כבושים, היכולת להציל הייתה מוגבלת בהרבה. גם תנאי שטח, כמו אזורים הרריים או יישובים מרוחקים, סייעו לאנשים שבחרו להסתיר יהודים.
(דוגמה חלופית: מקומם הנחות של הפולנים ב"סדר החדש" הוביל לטרור קיצוני נגד האוכלוסייה ולעונש מוות על מסתירי יהודים. החשש מפני ענישה קולקטיבית והמצוקה הקשה הובילו רבים לעמידה מן הצד.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להציג תנאים שאינם מופיעים בקטע (המטלה הראשונה היא "לטענת החוקרת"), או לתאר מקרה הצלה בלי להראות כיצד התנאי שנבחר השפיע עליו.