בגרות בהיסטוריה 22225 - קיץ 2025

מה נדרש: שלוש מטלות. (1) להציג (לתאר) את ההבדל בין המקורות בתיאור תגובת האזרחים; (2) להסביר שתי סיבות להבדל, תוך התייחסות לשניים ממאפייני המקור (סוג, יוצר, מועד); (3) להסביר, על פי הידע, כיצד דימוי היהודי באידאולוגיה הנאצית בא לידי ביטוי בהחלטה ליזום את החרם – מספר ההסברים לא צוין, ולכן נביא שלושה.

תשובה מלאה:
ההבדל בין המקורות: שני המקורות מתארים את יום החרם, 1 באפריל 1933, אך מציגים תמונה הפוכה של תגובת הציבור הגרמני. במקור 1 גבלס מתאר תמיכה מלאה וגורפת: "הציבור הוכיח סולידריות [הפגין תמיכה] מלאה בכל מקום", "המשמעת היא מופתית", ואחרי הצוהריים "צועדים 150,000 פועלים מברלין אל הלוסטגרטן. הם עומדים לצידנו". הוא מסכם: "הוכחנו לעולם כולו שאנו יכולים לסמוך על האומה כולה". לעומתו, במקור 2 פרידלנדר מתאר תגובות שנעו בין אדישות לבין התנגדות: "התברר שהתושבים אדישים למדי לחרם, ויש מהם שאפילו התעקשו לקנות בחנויות 'יהודיות'", בהנובר "קונים אחדים... ביקשו להיכנס בכוח לחנות בבעלות יהודית", ובמינכן התנהל "מסחר עֵר" בחנויות יהודיות לפני החרם. גם הקהל שהתקבץ ברחובות "היו פסיביים [לא פעילים], אבל בשום אופן לא גילו איבה ל'אויבי העם', כפי שציפו מהם מסיתי המפלגה". כלומר, מקור 1 מציג ציבור מגויס ותומך, ומקור 2 מציג ציבור אדיש, ובחלקו אף מתנגד לחרם.

סיבה ראשונה – יוצר המקור: מקור 1 נכתב בידי יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי ומיוזמי יום החרם. היה לו עניין אישי ופוליטי להציג את היוזמה שלו כהצלחה ואת העם הגרמני כמאוחד מאחורי המשטר, ולכן הוא מדגיש את תמיכת הציבור ומכנה את החרם "ניצחון מוסרי גדול לגרמניה". מקור 2 נכתב בידי ההיסטוריון שאול פרידלנדר, שתפקידו לחקור את האמת ההיסטורית באופן ביקורתי. לכן הוא מביא מגוון מקורות – למשל העיתון הנאצי "פוליקשר בֶּאובכטר", שדווקא הוא "קונן" על "תושבים חסרי בינה" שקנו אצל יהודים – ומציג תמונה מורכבת.
סיבה שנייה – סוג המקור: מקור 1 הוא יומן אישי, שבו הכותב רושם את רשמיו הסובייקטיביים מ"סיור ברחובות" ביום אחד, ללא מחויבות לבדוק עובדות או להציג תמונה מקיפה. מקור 2 הוא ספר מחקר היסטורי, המבוסס על מקורות מגוונים ועל דיווחים מערים שונות (הנובר, מינכן), ולכן הוא מקיף ומאוזן יותר.
(אפשר גם מועד היצירה: מקור 1 נכתב ב-1 באפריל 1933, בשעת האירוע ובתוך אווירת הניצחון של המשטר, בלי פרספקטיבה. מקור 2 פורסם ב-1997, יותר משישים שנה אחר כך, כשהחוקר יכול היה להשוות דיווחים מכל רחבי גרמניה ולהעריך את האירוע ממרחק זמן.)

דימוי היהודי באידאולוגיה הנאצית והחלטת החרם:
1. היהודי כטפיל כלכלי: באידאולוגיה הנאצית היהודי הוצג כטפיל שמנצל את העם הגרמני, משתלט על המסחר ועל הכלכלה ומתעשר על חשבון הגרמנים. דימוי זה בא לידי ביטוי בבחירה דווקא בחרם על חנויות ועסקים יהודיים: המטרה הייתה לפגוע בפרנסת היהודים ולמנוע מגרמנים "לדחוף" את כספם לידי היהודים.
2. "היהדות העולמית" כקונספירציה: לפי האידאולוגיה הנאצית קיימת יהדות בין-לאומית הזוממת להשתלט על העולם ולפגוע בגרמניה. לכן הוצג החרם כתגובה ל"תעמולת הזוועה של היהדות העולמית" (מקור 1) – כלומר המחאות בחו"ל נגד המשטר הנאצי הוצגו כמזימה יהודית, ויהודי גרמניה נענשו עליהן כאילו היו חלק ממנה.
3. היהודי כאויב גזעי של "קהילת העם": היהודים נחשבו לגזע זר ומזיק, "אויבי העם" (כלשון המקור), שאין לו מקום בעם הגרמני. החרם, שבו אנשי ס"א ניצבו בכניסות לחנויות וסימנו אותן כיהודיות, היה צעד ראשון בהפרדת היהודים מן החברה ומן הכלכלה הגרמנית, צעד שהמשיך בחוקים שבאו אחריו.
לסיכום, המקורות שונים בתיאור התגובה מפני שאחד הוא יומן תעמולתי של יוזם החרם והשני מחקר היסטורי, והחרם עצמו נבע מדימוי היהודי כטפיל כלכלי, כחלק מקונספירציה עולמית וכאויב גזעי.

למה זה מקבל ניקוד מלא: ההבדל מוצג בבירור ומעוגן בציטוטים משני המקורות; כל סיבה נקשרת למאפיין מקור מוגדר (יוצר, סוג) ומוסברת – מה במאפיין גורם לתיאור השונה – ולא רק נאמרת; דימוי היהודי מוצג בשלושה היבטים, וכל אחד נקשר במפורש להחלטה על חרם כלכלי.
טעות נפוצה: לכתוב "גבלס משקר" בלי להסביר מה במאפייני המקור גורם להטיה; או לתאר את ההבדל רק במקור אחד בלי להשוות לשני.

מה נדרש: (1) להסביר כיצד בא לידי ביטוי במקור דפוס התייחסות אחד של האוכלוסייה המקומית; (2) להציג, על פי הידע, את המניעים של מי שנקט דפוס זה – מספר לא צוין, ולכן שלושה מניעים; (3) לבחור מקור מספר הלימוד המציג דפוס התייחסות אחר ולהסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בו.

תשובה מלאה:
דפוס ההתייחסות במקור – שיתוף פעולה עם הנאצים: במקור מתוארים שוטרים ליטאים הלוקחים חלק פעיל בגירוש יהודי וילנה לגטו. "בעיצומו של לילה גירשו [השוטרים] הליטאים את היהודים מבתיהם", הם מובילים את ההמונים "בליווי שוטרים", מכים אותם – "מכות שהונחתו בקַת רובה מאלצות אותם להתרומם ולשרך דרכם" – ומצווים עליהם בצעקות: "[השוטרים] הליטאים מצווחים בקול 'לעמוד!'". כלומר, בני האוכלוסייה המקומית אינם רק צופים, אלא מבצעים בעצמם את מדיניות הנאצים ומפעילים אלימות כלפי היהודים.

המניעים של משתפי הפעולה:
1. אנטישמיות והזדהות עם מדיניות הנאצים: בקרב חלקים מן האוכלוסייה בליטא ובמזרח אירופה הייתה שנאת יהודים עמוקה ומסורתית, והכיבוש הנאצי איפשר לה לבוא לידי ביטוי מעשי.
2. זיהוי היהודים עם הקומוניזם: ליטא נכבשה בידי ברית המועצות בשנים 1940–1941, ותושבים רבים סבלו מן השלטון הסובייטי. הם האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הסובייטים, ולכן ראו בפגיעה ביהודים "נקמה" על הכיבוש הקומוניסטי.
3. שיקולי רווח: שיתוף הפעולה איפשר לקבל רכוש יהודי שהופקע, דירות ומשרות, ולזכות בהטבות מן הכובש.

מקור מספר הלימוד המציג דפוס אחר – הצלה: מקור מתאים הוא מקור על הצלת יהודי דנמרק באוקטובר 1943. כאשר נודע על כוונת הגרמנים לעצור את יהודי דנמרק ולגרשם, הזהירו אותם אזרחים דנים, הסתירו אותם בבתיהם ובכנסיות, ובתוך שבועות ספורים הועברו כ-7,000 יהודים בסירות דייגים אל שוודיה הנייטרלית. מקור כזה (למשל עדות של ניצול או מכתב המחאה של ראשי הכנסייה הדנית מאוקטובר 1943) מבטא את דפוס ההצלה: בניגוד לשוטרים הליטאים במקור שלפנינו, בני האוכלוסייה המקומית סיכנו את עצמם כדי לפעול נגד מדיניות הכובש ולהציל את שכניהם היהודים.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
לסיכום, המקור מראה שיתוף פעולה פעיל של שוטרים ליטאים בגירוש, שנבע מאנטישמיות, מזיהוי היהודים עם הקומוניזם ומבצע כסף, ולעומתו עמד דפוס ההצלה שבא לידי ביטוי בדנמרק.

(חלופה מקובלת לסעיף הראשון: דפוס העמידה מן הצד/ניצול – השכנים והשוערים הפולנים מקבלים את רכוש היהודים, "השוערים, כמובן, נוטלים הכול", ו"כולם מביעים השתתפות בצער, אך אין מספיקים להצניע [להסתיר] את קוצר רוחם, את רצונם העַז להיפטר כבר משכניהם". מניעים: אנטישמיות שיצרה ניכור לגורל היהודים, פחד מן הכובש ומענישה קולקטיבית, והתמקדות בהישרדות בתנאי הכיבוש הקשים.)

למה זה מקבל ניקוד מלא: הדפוס מזוהה במפורש ומעוגן בציטוטים מן המקור; מוצגים שלושה מניעים מדויקים שמתאימים לדפוס שנבחר (ולא לדפוס אחר); המקור מספר הלימוד מציג דפוס שונה מזה שבמקור, והקשר בינו לבין הדפוס מוסבר.
טעות נפוצה: לבחור בסעיף השני מקור המציג את אותו הדפוס שהוצג בסעיף הראשון – השאלה דורשת דפוס אחר.

מה נדרש: (1) להסביר כיצד השינוי במצבה של גרמניה במהלך המלחמה בא לידי ביטוי בקריקטורה; (2) להסביר, על פי הידע, שני גורמים שהובילו לשינוי.

תשובה מלאה:
השינוי בקריקטורה: הקריקטורה, שפורסמה באוגוסט 1943, משווה בין מצבו של הצבא הגרמני בתחילת המלחמה לבין מצבו כעבור ארבע שנים, ומראה מעבר ממצב של עליונות צבאית וניצחונות למצב של נסיגות ותבוסות.
– בחלק העליון, "1939", חיילי הצבא הגרמני צועדים בצעד אחיד, בראש מורם, כשהם אוחזים ברובים עם כידונים שלופים ושועטים קדימה – סמל לצבא חזק, ממושמע ומנצח, שכבש בתחילת המלחמה את פולין ובהמשך את רוב אירופה.
– בחלק התחתון, "1943", אותם חיילים (עם סרט צלב הקרס) מרימים ידיים לאות כניעה, ראשם מושפל, חלקם חבושים, בגדיהם קרועים ומטולאים, וחלקם נועלים מגף אחד בלבד או הולכים יחפים – סמל לצבא מובס, תשוש ומושפל שהולך לשבי.
הצייר מבליט את השינוי גם בכיוון התנועה: ב-1939 החיילים מסתערים קדימה, וב-1943 הם עומדים חסרי אונים.

גורם ראשון – המפנה בחזית המזרחית: במבצע ברברוסה (יוני 1941) חדר הצבא הגרמני לעומק ברית המועצות, אך התקדמותו נבלמה בשל החורף הרוסי הקשה, קשיי האספקה והטקטיקה הסובייטית. במערכה על סטלינגרד כותרה הארמייה השישית הגרמנית, ובפברואר 1943 נכנעו שרידיה. בקרב נהרגו ונשבו מאות אלפי חיילים, ומאז עבר הצבא האדום ליוזמה ולמתקפה. זה הגורם המרכזי לתמונת החיילים הנכנעים ב-1943.
גורם שני – הצטרפות ארצות הברית למלחמה: אחרי ההתקפה היפנית על פרל הרבור (דצמבר 1941) הצטרפה ארה"ב למלחמה. כוח האדם העצום שלה ויכולת הייצור של התעשייה האמריקנית (נשק, מטוסים, אוניות, מזון) העניקו לבעלות הברית יתרון ברור על פני גרמניה, שכוח האדם והמשאבים שלה הלכו והתדלדלו.
(אפשר גם: המפנה בצפון אפריקה – ניצחון הבריטים באל-עלמיין (נובמבר 1942), נחיתת בעלות הברית במרוקו ובאלג'יריה, וכניעת כוחות הציר בתוניסיה במאי 1943; או פלישת בעלות הברית לסיציליה ביולי 1943.)
לסיכום, הקריקטורה מציגה את השינוי מצבא מנצח לצבא נכנע, שינוי שנבע בעיקר מהתבוסה בברית המועצות ומהצטרפות ארה"ב למלחמה.

למה זה מקבל ניקוד מלא: השינוי מוגדר במילים (מעליונות לתבוסה) ומעוגן בפרטים חזותיים מוגדרים משני חלקי הקריקטורה; שני הגורמים מדויקים, עם מועדים, ומוסבר כיצד כל אחד מהם הוביל לשינוי – לא רק נמנה.

מה נדרש: להסביר כיצד מטרות ההעפלה באות לידי ביטוי בכל אחד משני התצלומים – לפחות מטרה אחת מוסברת בכל תצלום (מספר המטרות לא צוין, ולכן נציג בסך הכול כמה מטרות, וכל אחת תעוגן בפרט מן התצלומים).

תשובה מלאה:
מטרות ההעפלה בשנים 1945–1947 היו להעלות לארץ-ישראל את ניצולי השואה שנותרו באירופה ולהגדיל את האוכלוסייה היהודית בארץ, לשבור את מגבלות הספר הלבן, ולגייס את דעת הקהל העולמית נגד מדיניות בריטניה כדי לקדם את סיום המנדט ואת הקמת המדינה היהודית.

תצלום 1 – אוניית המעפילים "יאשיהו ווג'ווד", יולי 1946:
– בתצלום נראית האונייה עמוסה לעייפה באנשים – גברים ונשים, פליטים ששרדו את השואה – הצפופים על כל הסיפונים. זה ביטוי למטרה של מתן מקלט לפליטי השואה בארץ-ישראל ושל העלאת יהודים לארץ והגדלת האוכלוסייה היהודית בה, על אף מגבלות הספר הלבן.
– על האונייה תלוי שלט באנגלית, הפונה לבריטים: "שרדנו את היטלר, מוות אינו זר לנו, דבר לא ימנע מאיתנו להגיע לארץ מולדתנו, הַדָּם על ידיכם אם תירו על אונייה בלתי חמושה זו". השלט כתוב באנגלית ולא בעברית, כי הוא מיועד לעיני הבריטים ולעיני העיתונאים והציבור בעולם. הוא מדגיש שמדובר בפליטים לא חמושים ששרדו את היטלר, ולכן ביטוי למטרה של גיוס דעת הקהל העולמית נגד מדיניות בריטניה – הוא מציג את המאבק הבריטי בניצולי השואה כמאבק לא מוסרי.

תצלום 2 – הורדת פצוע מאוניית המעפילים "אקסודוס", יולי 1947:
– בתצלום נראים שני חיילים בריטים חמושים בכומתות אוחזים בכוח במעפיל צעיר, פצוע, שראשו חבוש ופלג גופו העליון חשוף, וברקע האונייה הפגועה. התמונה ממחישה את המאבק העיקש של פליטים יהודים חסרי מולדת נגד מעצמה קשוחה, המפעילה כלפיהם כוח. תמונות כאלה פורסמו בעולם וסייעו למטרה של גיוס דעת הקהל העולמית נגד מדיניות בריטניה בנושא העלייה.
– ההעפלה גם נועדה לסייע במאבק המדיני להקמת המדינה: כמה מחברי ועדת אונסקו"פ, שביקרו אז בארץ, היו עדי ראייה למחזה בנמל חיפה – הורדת המעפילים, הפצועים וההרוגים מן האקסודוס בכוח. מחזה זה השפיע על העמדה שגיבשו בדיוני הוועדה, וסייע למטרה של סיום המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל.
לסיכום, שני התצלומים מבטאים את מטרות ההעפלה – העלאת הפליטים לארץ וגיוס דעת הקהל בעולם נגד בריטניה, עד לסיום המנדט.

למה זה מקבל ניקוד מלא: לכל תצלום מוסברת מטרה אחת לפחות, וכל מטרה מעוגנת בפרט חזותי מוגדר (האונייה הצפופה, השלט באנגלית, החיילים והפצוע); ההסבר אינו רק תיאור התמונה, אלא קושר כל פרט למטרה.

מה נדרש: (1) להסביר כיצד באים לידי ביטוי במקור שלושה שיקולים שהניעו את בריטניה להעביר את השאלה לאו"ם; (2) להסביר, על פי הידע, כיצד אחד מן השיקולים השפיע על ההחלטה להימנע בהצבעה בכ"ט בנובמבר 1947.

תשובה מלאה:
בפברואר 1947 הודיעה ממשלת בריטניה על העברת שאלת ארץ-ישראל לאו"ם. בנאומו מסביר שר המושבות קריץ'-ג'ונס את השיקולים להחלטה זו:
שיקול ראשון – המאבק של היישוב והמחיר בנפש: המאבק המתמשך של היישוב העברי בבריטים גרם לפגיעות בנפש וברכוש, והפך את השלטון בארץ לקשה. במקור: "על אף הטרור המשיך המִנְהָל הבריטי בארץ־ישראל לפעול בתנאים קשים ביותר", ו"ארץ־ישראל עלתה לנו במחיר יקר. היא עלתה לנו בחייהם של מאות מבחורינו".
שיקול שני – הנטל הכלכלי והציבורי: השליטה בארץ-ישראל חייבה את בריטניה להחזיק בה כוח צבאי גדול ולהשקיע בה תקציבים רבים, בשעה שבריטניה הייתה מותשת אחרי מלחמת העולם השנייה והציבור הבריטי דרש להתמקד בשיקום. במקור: "בריטניה, מכל מקום, אינה יכולה לשאת בעול [בנטל] שהוא כבד מדי לכל שלטון מנדטורי".
שיקול שלישי – דעת קהל עוינת בעולם בגלל מדיניות העלייה: המאבק הבריטי בהעפלה גרם לביקורת בינלאומית על בריטניה ולסיוע של מדינות שונות למעפילים. במקור הוא מתייחס ל"אלה המבקרים אותנו", ומוחה על "כמה מדינות המספקות אוניות, נשק וכסף לשם הכשלת שלטון המנדט", כלומר על כך שהעלייה הבלתי חוקית נתמכת בעולם.
(אפשר גם: המבוי הסתום בניסיונות להסדר בין היהודים לערבים – "אך אין שיתוף פעולה בין הערבים ליהודים. משום כך הגיעו הדברים עד כדי כך, שלא ראינו כל דרך להמשיך", והתקווה שיבינו את "התוצאות האומללות... בגלל כישלונם במציאת הסכם".)

ההשפעה של אחד השיקולים על ההימנעות בהצבעה – הנטל הכלכלי והמחיר הכבד: בגלל המחיר הכבד שגבתה השליטה בארץ-ישראל, בריטניה לא רצתה להיות מחויבת לבצע ולאכוף את תוכנית החלוקה, שהיה ברור שתוביל למלחמה בין היהודים לערבים ותחייב כוח צבאי ותקציבים. מצד שני, מצבה הכלכלי הקשה אחרי המלחמה הפך אותה לתלויה בארצות הברית, שתמכה בתוכנית, ולכן לא רצתה להצביע נגדה. מצד שלישי, היא רצתה לשמור על האינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים שלה במזרח התיכון ועל קשריה עם מדינות ערב, שהחזיקו במקורות הנפט, ולכן גם לא הצביעה בעד. התוצאה הייתה הימנעות: בהצבעה ב-29 בנובמבר 1947 (33 בעד, 13 נגד, 10 נמנעות) הייתה בריטניה בין הנמנעות.
לסיכום, המקור מציג את מחיר המאבק, את הנטל הכבד ואת הביקורת בעולם כשיקולים להעברת השאלה לאו"ם, והנטל הכלכלי הוביל את בריטניה להימנע בהצבעה כדי שלא להתחייב לאכיפת התוכנית ושלא לפגוע לא בארה"ב ולא במדינות ערב.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שלושה שיקולים שונים, כל אחד מוסבר ומעוגן בציטוט מדויק מן המקור; בחלק השני מוסבר כיצד השיקול שנבחר הוביל דווקא להימנעות (ולא להצבעה נגד או בעד).

מה נדרש: (1) להביא שלוש סיבות לדיון במנהלת העם על מועד ההכרזה; (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד הוא מבסס אחד מן הטיעונים שעלו בדיון.

תשובה מלאה:
ב-12 במאי 1948 התכנסה מנהלת העם, ההנהגה הזמנית של היישוב, כדי להחליט אם להכריז על הקמת המדינה עם סיום המנדט או לדחות את ההכרזה. הדיון התנהל משלוש סיבות עיקריות:
סיבה ראשונה – סיום המנדט ועזיבת הבריטים: המנדט הבריטי עמד להסתיים ב-15 במאי 1948, והבריטים עזבו את הארץ בעיצומה של מלחמה קשה. עזיבתם השאירה חלל שלטוני, וחייבה את הנהגת היישוב להחליט מייד אם להכריז על המדינה ולמלא את החלל, או לדחות את ההכרזה.
סיבה שנייה – לחץ אמריקני: מחלקת המדינה של ארצות הברית לחצה על הנהגת היישוב לדחות את ההכרזה, להסכים להפסקת אש ולאמץ שלטון נאמנות זמני של האו"ם במקום הקמת מדינה. הובהר שאם תוכרז המדינה, ייתכן שארה"ב לא תסייע לה, ואף היה חשש מאמברגו על משלוחי נשק ומהגבלת העברת כספים מיהודי ארה"ב.
סיבה שלישית – הסיכון הצבאי: היה צפוי שעם ההכרזה יפלשו לארץ צבאות סדירים של מדינות ערב, שנהנו מיתרון ברור בציוד ובכלי נשק כבדים. מנהלת העם נדרשה להעריך אם הכוחות היהודיים מסוגלים לעמוד בפלישה, ולכן נשמעו קולות שקראו לדחות את ההכרזה.
(אפשר גם: מצד שני, החשש שאם לא ינוצל חלון ההזדמנויות שנפתח עם החלטת האו"ם – האו"ם וארה"ב ייסוגו מתמיכתם בתוכנית החלוקה, וההזדמנות תאבד.)

מקור מספר הלימוד: מקור מתאים הוא דבריו של יגאל ידין, ראש אגף המבצעים של ההגנה, בישיבת מנהלת העם ב-12 במאי 1948. כשנשאל להערכתו על סיכויי הכוחות היהודיים לעמוד בפלישת צבאות ערב, השיב שהסיכויים שקולים, והדגיש את היתרון של צבאות ערב בנשק כבד ובציוד. המקור מבסס את הטיעון בעד דחיית ההכרזה או בעד שיקול זהיר שלה, בגלל הסיכון הצבאי: אפילו המפקדים הבכירים לא יכלו להבטיח ניצחון. (בסוף הדיון לא קיבלה מנהלת העם את ההצעה האמריקנית להפסקת אש, וכך נסללה הדרך להכרזה ב-14 במאי 1948.)
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.

למה זה מקבל ניקוד מלא: שלוש סיבות שונות (סיום המנדט, לחץ אמריקני, סיכון צבאי), כל אחת מוסברת; המקור מספר הלימוד מוצג (מי, מתי, מה נאמר) ומוסבר כיצד הוא מבסס טיעון מוגדר אחד שעלה בדיון.