בגרות בהיסטוריה 22235 - חורף 2026
היסטוריה – שאלון 22235 (מסלול גמיש) · חורף · 7 שאלות · שעתיים
בחינת הבגרות בהיסטוריה, חורף 2026, כל 7 השאלות כמו בשאלון, והמקורות שבשאלון. לכל סעיף יש פתרון מלא: מה השאלה מבקשת, תשובה כמו שכותבים אותה בבחינה, ולמה היא מקבלת ציון מלא.
הוראות הבחינה (כמו בשאלון)
א. משך הבחינה: שעתיים.
ב. מבנה השאלון ומפתח ההערכה: בשאלון זה שני פרקים.
יש לענות על שאלה אחת מכל פרק.
פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה – (1×50) – 50 נקודות
פרק שני – סוגיות נבחרות בתולדות מדינת ישראל – (1×50) – 50 נקודות
סך הכול – 100 נקודות
ג. חומר עזר מותר בשימוש: 1. ספר הלימוד שאושר בנושא מלחמת העולם השנייה והשואה וספר הלימוד שאושר בנושא סוגיות נבחרות בתולדות מדינת ישראל. בספרים יכולים להיות תקופות או נושאים שסומנו באמצעות מדבקות (סימניות) הבולטות מן הספר, וכן קטעים שסומנו באמצעות מדגש (מרקר) או עיפרון, אך אין להשתמש בספרים שבהם הערות בכתב. 2. עותק מודפס של כותרות יחידות ההוראה "איך יכול אדם".
שימו לב: בסעיפים שבהם יש להביא מקור מספר הלימוד, יש לכתוב את שם הספר, את שם ההוצאה לאור ואת מספר העמוד שבו נמצא המקור.
יש לכתוב במחברת הבחינה בלבד. יש לרשום "טיוטה" בראש כל עמוד המשמש טיוטה. כתיבת טיוטה בדפים שאינם במחברת הבחינה עלולה לגרום לפסילת הבחינה.
השאלות בשאלון זה מנוסחות בלשון רבים, אף על פי כן על כל תלמידה וכל תלמיד להשיב עליהן באופן אישי.
נספח: לשאלה 1 (מקור מילולי וקריקטורה)
פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה
ענו על אחת מן השאלות 1–3. (50 נקודות)
שאלה 1 · מטרות המשטר הנאצי ומימושן (1933–1945)
השאלה זהה לשאלה 1 בשאלון 22261 של אותו מועד.
מטרות המשטר הנאצי ומימושן (1933–1945)
בנספח לשאלה זו שני מקורות (1–2) שעוסקים באולימפיאדה שנערכה בברלין, גרמניה, בשנת 1936.
– על פי מה שלמדתם, מה היו המטרות של התעמולה במשטר הנאצי? הסבירו איזו מטרה באה לידי ביטוי במקור 1.
– מהי העמדה בנוגע לעריכת האולימפיאדה בברלין, שבאה לידי ביטוי במקור 2? הסבירו סיבה אחת להבדל בין עמדה זו ובין העמדה שבאה לידי ביטוי במקור 1. בתשובתכם התייחסו לאחד ממאפייני המקור האלה: סוג המקור, יוצר המקור, המקום שבו פורסם המקור.
– אֵילו מן העקרונות של האידאולוגיה הנאצית באים לידי ביטוי במדיניות "הסדר החדש" של הנאצים?
– הסבירו כיצד קידמה מדיניות "הסדר החדש" את מימוש העקרונות האלה בשטחים שכבשה גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. בססו את תשובתכם על מקור מספר הלימוד ועל שתי דוגמאות נוספות.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
מטרות התעמולה (3): להטמיע את עקרונות האידאולוגיה ולהשפיע על דרכי החשיבה; להצביע על מתנגדי המשטר (ובראשם היהודים) כמסוכנים ובוגדים ולהכשיר את רדיפתם; לגייס את האוכלוסייה לפעולה למען המשטר; להשפיע על דעת הקהל המקומית והעולמית לטובת התדמית החיובית של המשטר.
מקור 1 – השפעה על דעת הקהל העולמית: גרמניה מוצגת כמארחת שוחרת שלום ("ההבנה ושיתוף הפעולה בדרכי שלום בין האומות").
מקור 2 – עמדה: ביקורת והתנגדות לקיום האולימפיאדה בברלין (הרוח האולימפית רמוסה, ספורטאים במחנה ריכוז, "צדק בסגנון נאצי").
סיבה להבדל (מאפיין אחד): יוצר – שר נאצי מול המועצה הבריטית האנטי־נאצית; או סוג – נאום חגיגי בטקס פתיחה מול קריקטורה ביקורתית; או מקום – גרמניה הנאצית מול בריטניה הליברלית עם חופש עיתונות.
מה השאלה מבקשת:
שלוש מטלות. (1) "מה היו המטרות" – להציג את מטרות התעמולה הנאצית; המספר לא צוין, ולכן כותבים שלוש מטרות. (2) "הסבירו איזו מטרה" – לזהות מטרה אחת שבאה לידי ביטוי במקור 1 ולהסביר בעזרת ציטוט. (3) להציג את העמדה שבמקור 2, ולהסביר סיבה אחת להבדל בין שני המקורות בעזרת מאפיין מקור אחד מתוך שלושה שהשאלה מציעה.
תשובה לדוגמה:
מטרות התעמולה. התעמולה הייתה כלי מרכזי של המשטר הנאצי. משנת 1933 ריכז משרד התעמולה בראשות יוזף גבלס את השליטה בעיתונות, ברדיו, בקולנוע ובאמנות. למטרות התעמולה:
1. להשפיע על האמונות ועל דרכי החשיבה של האוכלוסייה ולהטמיע בה את עקרונות האידאולוגיה הנאצית, כגון תורת הגזע ועקרון המנהיג. כך עוצב "אדם חדש" הנאמן למשטר.
2. להצביע על מתנגדי המשטר ועל "אויבי העם", ובראשם היהודים, ולהציגם כמסוכנים וכבוגדים. כך הכשירה התעמולה את הקרקע לרדיפתם ולשלילת זכויותיהם.
3. להשפיע על דעת הקהל המקומית והעולמית, כדי שתאמין בתדמית החיובית שהמשטר הציג על עצמו, ולגייס את האוכלוסייה לפעול למען המשטר.
המטרה במקור 1. במקור 1 באה לידי ביטוי המטרה השלישית: השפעה על דעת הקהל העולמית. שר הפנים, ד"ר פריק, מנצל את טקס הפתיחה כדי להציג את גרמניה כמדינה שוחרת שלום, שמארחת בכבוד את כל העמים. הוא מתאר את המשחקים כ"חגיגה של הנאה ואופטימיות" שבה "מתכנסים... צעירי העולם כולו". הוא מדגיש "את ההבנה ושיתוף הפעולה בדרכי שלום בין האומות" וקובע ש"אומות נכבדות המכבדות זו את זו הן ההבטחה החזקה ביותר לשיתוף פעולה בדרכי שלום". משטר שרדף את מתנגדיו ואת היהודים בתוך גרמניה מציג כלפי חוץ תמונה של סובלנות ושלום. כך האולימפיאדה משמשת אירוע תעמולה שנועד לחזק את התדמית החיובית של גרמניה בעולם.
העמדה במקור 2. הקריקטורה מבקרת את הכוונה לקיים את האולימפיאדה בגרמניה הנאצית ומתנגדת לה. ספורטאים עם סרט צלב קרס על הזרוע מצדיעים במועל יד ודורסים דמות שעליה כתוב "הרוח האולימפית": בגרמניה הנאצית ערכי האולימפיאדה נרמסים. בפינה נעוץ גרזן שעליו כתוב "צדק בסגנון נאצי" בגדם עץ כרות שעליו כתוב "ספורט": השלטון הנאצי קוטל את הספורט עצמו. מאחורי סורגים, מעל השלט "מחנה ריכוז", כלואים קתולי, יהודי, חבר איגוד העובדים וספורטאי לא־פוליטי, כלומר כל מי שאינו מתאים לאידאולוגיה הנאצית. ובתחתית מצוטט ה"טיימס": "רק מי שהתמחה באידאולוגיה הנאצית יכול להיות מנצח ברייך השלישי". המסר הוא שאולימפיאדה בברלין סותרת את הרוח האולימפית, ולכן אין לאפשר אותה.
סיבה להבדל: יוצר המקור. את מקור 1 אמר שר בכיר במשטר הנאצי. תפקידו היה להציג את המשטר באור חיובי ולהפיק מן האולימפיאדה הישג תעמולתי, ולכן הוא משבח את המשחקים ואת "רוח הספורטיביות". את מקור 2 יצרה ופרסמה המועצה הבריטית האנטי־נאצית, גוף שפעל נגד המשטר הנאצי ושמטרתו המוצהרת הייתה להגן על זכויות האדם. לכן היא חושפת את הרדיפה שמאחורי החזות החגיגית ומתנגדת לקיום האולימפיאדה בברלין. ההבדל בעמדות נובע אפוא מן ההבדל בין מי שיצר כל מקור ובין האינטרסים של כל אחד מהם.
(אפשר לבחור במאפיין אחר. סוג המקור: מקור 1 הוא נאום חגיגי בטקס רשמי, שבו מקובל להציג את האירוע באור חיובי, ומקור 2 הוא קריקטורה, צורת ביטוי ביקורתית ודעתנית שפורסמה כשנה לפני המשחקים כדי לעורר מחאה. המקום: מקור 1 נאמר בגרמניה הנאצית, באצטדיון שבו נערך טקס הפתיחה, "במה" להאדרת המשטר. מקור 2 פורסם בבריטניה הליברלית, שבה היה חופש עיתונות ואפשר היה לבקר את גרמניה בגלוי.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את הקריקטורה בלי לנסח את העמדה ("מתנגדת לקיום האולימפיאדה בברלין"), או להזכיר את "יוצר המקור" בלי להסביר מדוע היוצר מוביל לעמדה הזאת.
סעיף ב
עקרונות (3): מרחב מחיה לגזע הארי על חשבון גזעים אחרים; תורת הגזע – היררכיה של גזעים ("אדונים" ארים, עמים "נחותים" לשירות הרייך, ליהודים ולצוענים אין זכות קיום); אנטישמיות – אירופה "נקייה מיהודים" (אפשר גם: שלילת הדמוקרטיה, שלילת הקומוניזם).
מימוש: מקור מספר הלימוד (למשל תזכיר הימלר על היחס לאוכלוסייה בשטחי המזרח, מאי 1940) + שתי דוגמאות: גירוש פולנים מן השטחים שסופחו ויישוב גרמנים במקומם; פגיעה באינטליגנציה הפולנית וסגירת אוניברסיטאות; ניצול כלכלי ועבודת כפייה; צעדי "הפתרון הסופי" – האיינזצגרופן ומחנות ההשמדה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "אילו מן העקרונות" – להציג עקרונות של האידאולוגיה הנאצית שבאים לידי ביטוי ב"סדר החדש"; המספר לא צוין, ולכן שלושה עקרונות. (2) "הסבירו כיצד קידמה" – להראות את הקשר בין מדיניות בשטחים הכבושים ובין העקרונות, על בסיס מקור אחד מספר הלימוד ועוד שתי דוגמאות בדיוק.
תשובה לדוגמה:
העקרונות. "הסדר החדש" היה התוכנית הנאצית לארגון מחדש של אירופה הכבושה לפי האידאולוגיה הנאצית. באים בו לידי ביטוי שלושה עקרונות:
1. מרחב מחיה: לגזע הארי מגיע שטח נרחב במזרח אירופה, על חשבון העמים שחיים בו.
2. תורת הגזע וההיררכיה הגזעית: בראש הסולם עומד גזע האדונים הארי. העמים הסלביים נחשבים "נחותים" ונועדו לשרת את הרייך. ליהודים ולצוענים אין זכות קיום.
3. האנטישמיות: היהודים הם האויב הגזעי, ויש להפוך את אירופה ל"נקייה מיהודים".
מקור מספר הלימוד. בחרתי בתזכיר שכתב היינריך הימלר, ראש האס־אס, במאי 1940, על היחס לאוכלוסייה הלא־גרמנית בשטחי המזרח הכבושים (פולין). הימלר קבע שילדי האוכלוסייה המקומית ילמדו בבית ספר יסודי מצומצם בלבד: לחשבון פשוט, לכתוב את שמם ולציית לגרמנים. השכלה גבוהה יותר תישלל מהם. המקור מבטא את תורת הגזע: הפולנים נתפסים כעם נחות, שתפקידו לספק לרייך כוח עבודה פשוט וצייתן, בלי הנהגה ובלי תרבות לאומית משלו. המקור מראה כיצד "הסדר החדש" תרגם את ההיררכיה הגזעית למדיניות של ממש: מערכת החינוך נועדה להשאיר את האוכלוסייה הכבושה בדרגה של עבדים.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
דוגמה נוספת ראשונה: גירוש ויישוב מחדש (מרחב מחיה). מערב פולין סופח לרייך אחרי כיבושה בשנת 1939. מאות אלפי פולנים ויהודים גורשו משם אל "הגנרלגוברנמן", ובמקומם יושבו גרמנים אתניים (פולקסדויטשה). זהו מימוש ישיר של עקרון מרחב המחיה: השטח "מתפנה" מעמים שנחשבו נחותים ועובר לידי הגזע הארי.
דוגמה נוספת שנייה: השמדת היהודים (אנטישמיות ותורת הגזע). עם הפלישה לברית המועצות ביוני 1941 רצחו יחידות האיינזצגרופן מאות אלפי יהודים בירי המוני. מסוף 1941 ובמהלך 1942 הוקמו מחנות ההשמדה בפולין הכבושה: חלמנו, בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, ובהמשך אושוויץ־בירקנאו. בהם נרצחו יהודים מכל רחבי אירופה. כך הפך "הסדר החדש" את השטחים הכבושים לזירה של "הפתרון הסופי", כלומר למימוש העיקרון שלפיו ליהודים אין זכות קיום.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר מעשים בשטחים הכבושים בלי לקשור כל מעשה לעיקרון האידאולוגי שהוא מממש, או להביא דוגמאות מתוך גרמניה לפני המלחמה (למשל חוקי נירנברג), כשהשאלה עוסקת בשטחים הכבושים.
שאלה 2 · הגטאות – מהישרדות למרד
השאלה זהה לשאלה 2 בשאלון 22261 של אותו מועד.
הגטאות – מהישרדות למרד
הסבירו כיצד פעלו הנאצים בגטאות לשלילת המאפיינים האנושיים (דה־הומניזציה) של היהודים. בחרו במקור מספר הלימוד והסבירו כיצד המאמץ של היהודים בגטאות לשמור על אנושיות בא לידי ביטוי במקור זה.
לפניכם קטע מקור מאת יצחק (אנטק) צוקרמן, ממנהיגי מרד גטו ורשה, ובו הוא מתאר פגישה שהשתתפו בה אנשי ציבור שונים בגטו עם תחילת האקציות ביולי 1942.
– במה עסק הדיון המתואר בקטע המקור? כיצד נימק כל צד בדיון את עמדתו?
– על פי מה שלמדתם, הסבירו את הנסיבות (התנאים) שהובילו להחלטה לצאת למרד בגטו ורשה באפריל 1943.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
דרכי הדה־הומניזציה (3): בידוד והפרדה מן העולם וצפיפות קיצונית; מדיניות הרעבה ומחלות (קור, תברואה ירודה, מגפות); גזרות, עבודת כפייה, עונשים קולקטיביים, ואיסור על חינוך ועל פעילות תרבותית ודתית ("שבירת הרוח"); היעדר תעסוקה ופרנסה.
מקור מספר הלימוד: מקור שמבטא "קידוש החיים" – למשל ארכיון "עונג שבת" של עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה (תיעוד, תרבות, שמירה על צלם אנוש).
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו כיצד פעלו" – להסביר דרכים שבהן שללו הנאצים את אנושיותם של היהודים בגטאות; המספר לא צוין, ולכן שלוש דרכים, וכל אחת עם הסבר כיצד היא פוגעת באנושיות. (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד בא בו לידי ביטוי המאמץ לשמור על אנושיות.
תשובה לדוגמה:
דרכי הדה־הומניזציה. הנאצים יצרו בגטאות תנאים קשים, משפילים ובלתי נסבלים, שנועדו להביא להידרדרות פיזית ונפשית של היהודים ולשלול מהם את צלם האנוש:
1. בידוד וצפיפות. הגטאות נסגרו בחומות ובגדרות, והיהודים נותקו מן העולם החיצון, מן הסביבה החברתית ומן המסגרות שתמכו בהם. בשטח קטן הוצפפו מאות אלפי בני אדם, כמה משפחות בדירה אחת. הצפיפות גרמה לאובדן פרטיות ולחיכוכים בתוך המשפחה ובין משפחות. האדם הפך לחסר אונים ותלוי לחלוטין בשלטון.
2. הרעבה ומחלות. מנות המזון הרשמיות היו זעומות, כמה מאות קלוריות ליום בלבד. המחסור במזון, הקור ותנאי התברואה הירודים הביאו להתפשטות מגפות, כמו טיפוס הבהרות. רבים היו עסוקים במאבק יומיומי על פת לחם, רבים נעשו קבצנים, ורבים מתו ברחובות. המאבק להישרדות פיזית דחק הצידה את צורכי הנפש.
3. גזרות, עבודת כפייה ואיסורים. הנאצים הטילו צווים, קנסות ועונשים קולקטיביים, חטפו אנשים לעבודת כפייה ואסרו על פתיחת מוסדות חינוך ועל פעילות תרבותית ודתית. מטרתם הייתה "שבירת הרוח": לשלול מן היהודים את המסגרות שנותנות לחיים משמעות.
מקור מספר הלימוד. בחרתי במקור על ארכיון "עונג שבת" שהקים ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה בשנת 1940. צוות של עשרות כותבים אסף בסתר יומנים, עדויות, מחקרים, עיתוני מחתרת, כרזות ויצירות אמנות על חיי היהודים תחת הכיבוש. החומרים נקברו בתוך תיבות מתכת וכדי חלב, ורובם נמצאו בין הריסות ורשה אחרי המלחמה (בשנים 1946 ו־1950). המקור מבטא את המאמץ לשמור על אנושיות, את "קידוש החיים". מול הניסיון להפוך את היהודים להמון מורעב וחסר צלם, אנשי הארכיון המשיכו לחשוב, לכתוב, לחקור ולתעד כבני תרבות. הם ראו בתיעוד שליחות: שהעולם ידע מה התרחש, ושקולם של היהודים לא יימחק.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את תנאי החיים בגטו בלי להסביר כיצד הם פגעו באנושיות, או לבחור מקור על מרד מזוין, כשהשאלה עוסקת בשמירה על צלם אנוש בחיי היומיום.
סעיף ב
נושא הדיון: מה אפשר לעשות מול האקציה (גירוש יהודים מן הגטו להשמדה) – להגיב (להודיע לאוכלוסייה, להתגונן) או להימנע מפעולה כדי לא לסכן את כל היהודים שנותרו.
נימוקי הנמנעים (שיפר): "אנו חלשים ואין לנו ברירה אלא לקבל את הדין"; מדובר רק ב"80 אלף יהודים" – פעולה תסכן את "חיי כל היהודים האחרים".
נימוקי התומכים בעשייה (צוקרמן): חובה להפיץ מידע – "לפחות שהיהודים ידעו!"; להפגין ולעורר לפעולה גם במחיר חיים – "טרבלינקה זה מוות", "רציתי שהיהודים יראו את הדם ברחובות ורשה, לא בטרבלינקה".
נסיבות המרד (3): ביצוע "הפתרון הסופי" והאקציה הגדולה (קיץ 1942) – נותרו כ־60 אלף יהודים והמחתרת קיבלה הנהגה; הידיעה שהגירוש פירושו מוות; ידיעות על תפנית במלחמה (אל־עלמיין, סטלינגרד); אקציית ינואר 1943 שנתקלה בהתנגדות ראשונה; הזמן עד אפריל נוצל להכנות (נשק, בונקרים); "לא נלך כצאן לטבח".
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) מקור: "במה עסק הדיון" – לזהות את נושא הדיון, ו"כיצד נימק כל צד" – להציג את נימוקי שני הצדדים, כל נימוק מעוגן בציטוט. (2) ידע: "הסבירו את הנסיבות" שהובילו להחלטה על המרד; המספר לא צוין, ולכן שלוש נסיבות.
תשובה לדוגמה:
נושא הדיון. הדיון התקיים בימים הראשונים של האקצייה הגדולה בגטו ורשה, ביולי 1942, כשהגרמנים החלו לגרש יהודים מן הגטו להשמדה. השאלה הייתה מה אפשר לעשות מול הגירוש: להגיב, כלומר ליידע את אוכלוסיית הגטו ולהתגונן, או להימנע מכל פעולה כדי לא לסכן את חייהם של כל היהודים שנותרו בגטו. בלשון המקור: "התחילו להתייחס לשאלה מה ניתן לעשות. האם להתגונן?".
הצד שדגל בהימנעות מפעולה (שיפר). שיפר נימק את עמדתו בשני נימוקים:
1. בהיסטוריה היהודית יש תקופות של השלמה ותקופות של מאבק, והתקופה הזאת היא תקופה של השלמה, כי היהודים חלשים מכדי להיאבק: "יש בחיי היהודים תקופות של השלמה וגם תקופות של עמידה על הנפש... התקופה הזאת, לדעתו, היא לא תקופה של עמידה. אנו חלשים ואין לנו ברירה אלא לקבל את הדין".
2. לפי המידע שבידיו, מגורש רק חלק מן האוכלוסייה, ופעולה יזומה עלולה לסכן את כל השאר: "מדובר עכשיו בהוצאת 80 אלף יהודים בלבד!... אפשר שאנשים אלה יוצאו להורג, אבל האם מותר לסכן את חיי כל היהודים האחרים?".
הצד שדגל בעשייה (צוקרמן). צוקרמן דרש "ראשית כול ההתייחסות לעשייה", ונימק כך:
1. חשוב להפיץ מידע על ההשמדה, כדי שהיהודים לא ילכו אליה בלי לדעת: "אם אין אנו מסוגלים להציל - לפחות שהיהודים ידעו!". לכן הציע הפגנה בסיסמה "טרבלינקה זה מוות".
2. אין ממה להפסיד, כי אין סיכוי לעזרה מבחוץ: "לפנינו אין ברירות. העולם לא שומע, לא יודע; עזרה מפולנים אין". לכן עדיף להתעורר ולהתנגד גם במחיר חיים: "אדרבה שיופיעו הגרמנים ויהרגו אותנו. רציתי שהיהודים יראו את הדם ברחובות ורשה, לא בטרבלינקה".
הנסיבות שהובילו להחלטה על המרד באפריל 1943:
1. האקציה הגדולה והידיעה על ההשמדה. בין יולי לספטמבר 1942 גורשו מגטו ורשה כ־265 אלף יהודים, רובם לטרבלינקה. בגטו נותרו כ־60 אלף. הנותרים, ובעיקר בני הנוער, הבינו שהגירוש פירושו מוות ושאין סיכוי לשרוד. חלקם חשו כעס ובושה על שהאקציה הראשונה עברה בלי התנגדות, וגברה בהם הגישה שקראה למות בכבוד: "לא נלך כצאן לטבח".
2. שינוי באווירה בגטו ואקציית ינואר 1943. ביולי 1942 הוקם הארגון היהודי הלוחם (אי"ל), ובהמשך הצטרפו אליו רוב תנועות הנוער. בינואר 1943 נתקלו הגרמנים, כשניסו לבצע אקציה נוספת, בהתנגדות מזוינת ראשונה, ועצרו את האקציה אחרי כמה ימים. האוכלוסייה ראתה שאפשר להתנגד. המחתרת החלה לבסס את שליטתה בגטו, ורוב היהודים תמכו בה.
3. ידיעות על התפנית במלחמה וזמן להתארגנות. לגטו הגיעו ידיעות על מפלות גרמניה בחזיתות: אל־עלמיין (נובמבר 1942) וסטלינגרד (כניעת הצבא הגרמני בפברואר 1943). הן עוררו תקווה שגרמניה ניתנת להבסה. בחודשים שבין ינואר לאפריל אספה המחתרת כספים, נשק ותחמושת, ערכה אימונים, אגרה מזון ותרופות, והתושבים חפרו בונקרים ותעלות. כשנכנסו הגרמנים לגטו ב־19 באפריל 1943, ערב פסח, כדי לחסל אותו, פרץ המרד בפיקודו של מרדכי אנילביץ'.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את הדיון בלי לנסח את הדילמה עצמה, או לייחס לצוקרמן תוכנית למרד מזוין כבר בישיבה הזאת. במקור הוא מציע הפגנה והפצת מידע.
שאלה 3 · גרמניה הנאצית והמדינות הכבושות
השאלה זהה לשאלה 3 בשאלון 22261 של אותו מועד.
גרמניה הנאצית והמדינות הכבושות
ההיסטוריון, הסופר והפילוסוף האיטלקי אומברטו אקו טוען בספרו "הפשיזם הנצחי" כי למשטרים טוטליטריים־פשיסטיים (ובהם המשטר הנאצי) יש מאפיינים דומים. לפניכם כמה מן המאפיינים האלה:
– בחרו בשניים מן המאפיינים האלה, והסבירו איזה עיקרון באידאולוגיה הנאצית בא לידי ביטוי בכל אחד מהם.
– הציגו שתי פעולות שנקט המשטר הנאצי בשנים 1933–1945 כדי לממש אחד מן העקרונות שכתבתם עליהם.
לפניכם קטע מקור מאת חוקרת השואה לני יחיל, ובו היא עוסקת ביחס של האוכלוסייה כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי.
– הציגו שלושה מן התנאים ו/או הגורמים שהשפיעו, לטענת החוקרת, על היחס של האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים בארצות הכיבוש הנאצי.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו את ההשפעה של אחד מן התנאים ו/או הגורמים שהצגתם על אחד מדפוסי ההתייחסות של האוכלוסייה המקומית: עזרה והצלה, עמידה מן הצד, שיתוף פעולה.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
התאמות מאפיין–עיקרון (שניים מהם):
שתי פעולות לעיקרון אחד, למשל לעקרון המנהיג ולשלילת הדמוקרטיה: הקמת מחנה דכאו (1933) למתנגדי המשטר; הקמת הגסטאפו; חוק הפקידות (אפריל 1933); ליל הסכינים הארוכות (1934); חוק ההסמכה ואיסור המפלגות (1933).
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) לבחור בדיוק שניים מן המאפיינים, ולהסביר לגבי כל אחד איזה עיקרון אידאולוגי נאצי בא בו לידי ביטוי. (2) "הציגו שתי פעולות" – בדיוק שתיים, משנות המשטר (1933–1945), שנועדו לממש אחד מן העקרונות שנבחרו.
תשובה לדוגמה:
מאפיין ראשון: "אי־הסכמה (עם המשטר) פירושה בגידה". במאפיין זה בא לידי ביטוי עקרון המנהיג (הפיהררפרינציפ). לפי האידאולוגיה הנאצית, המנהיג מגלם את רצון העם. הוא אינו טועה, והציות לו מוחלט וללא עוררין. לכן מי שאינו מסכים עם המשטר אינו "יריב פוליטי לגיטימי", כמו בדמוקרטיה, אלא בוגד בעם. באותו מאפיין בא לידי ביטוי גם עקרון שלילת הדמוקרטיה: הערכים שבבסיס הדמוקרטיה, כגון ריבוי דעות, ויכוח ציבורי ואופוזיציה, עומדים בסתירה לאידאולוגיה הנאצית.
מאפיין שני: "האויב חזק מדי וחלש מדי בעת ובעונה אחת". במאפיין זה בא לידי ביטוי עקרון האנטישמיות, כלומר הדימוי הסותר של היהודי בתעמולה הנאצית. מצד אחד היהודי הוצג כחזק מאוד: שולט בכלכלה ובעיתונות העולמית ועומד מאחורי הקפיטליזם וגם מאחורי הקומוניזם ("קנוניה יהודית עולמית"). מצד אחר הוא הוצג כחלש ונחות: גזע מושחת, "טפיל" ו"תת־אדם". הדימוי הכפול שירת את המשטר: החוזק המדומה הצדיק פחד ומאבק, והחולשה המדומה שכנעה שאפשר לנצח.
שתי פעולות למימוש עקרון המנהיג ושלילת הדמוקרטיה:
1. הקמת מחנה הריכוז דכאו (מרץ 1933) ודיכוי המתנגדים. זמן קצר אחרי עליית היטלר לשלטון הוקם מחנה דכאו, ונכלאו בו בעיקר מתנגדים פוליטיים, קומוניסטים וסוציאל־דמוקרטים. באפריל 1933 הוקם הגסטאפו, המשטרה החשאית של המדינה, שתפקידה היה לאתר ולחסל כל התנגדות. כך מומש העיקרון שאי־הסכמה היא בגידה שדינה מאסר.
2. חוק הפקידות (אפריל 1933). החוק אפשר לפטר מן השירות הציבורי כל מי שנחשב לא נאמן למשטר, וגם את היהודים (סעיף הארי). מנגנון המדינה הפך לכלי ציית בידי המנהיג, ולא נשארו בו בעלי עמדה עצמאית.
(אפשר גם: חוק ההסמכה (מרץ 1933), שהעניק לממשלה סמכות לחוקק בלי הרייכסטאג, ואיסור הקמת מפלגות (יולי 1933), שהפך את גרמניה למדינת מפלגה אחת; "ליל הסכינים הארוכות" (יוני 1934), שבו חוסלו מתחרים ומתנגדים בתוך התנועה ומחוצה לה.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להביא פעולות בלי להסביר כיצד כל אחת מממשת את העיקרון שנבחר, או להתייחס לעליית הנאצים לשלטון (לפני 1933), שאינה חלק מן הנדרש.
סעיף ב
תנאים/גורמים (3) מן הקטע: סוג הקשרים בין היהודים לעם המארח לפני המלחמה ("יחסי היהודים עִם העַם המארח... התפתחויות של מאות בשנים"); יחסי הארץ עם גרמניה ("יחסי החוץ שלו... ולגרמניה הנאצית בפרט"); התנאים הגאוגרפיים ("מצבה הגאוגרפי ובתנאיה הטבעיים"); מקום העם ב"סדר החדש" ("האינטרסים המיוחדים שהיו לגרמנים... בנישול... בניצולה, בידידותה"); השלב במלחמה ("ידו של מי הייתה... על העליונה").
השפעה: למשל התנאים הגאוגרפיים ← עזרה והצלה: גבול עם מדינה ניטרלית (דנמרק–שוודיה, אוקטובר 1943); או מעמד גזעי נחות ← סבל וטרור ← עמידה מן הצד; או השלב במלחמה ← שיתוף פעולה בעת ניצחונות גרמניה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שלושה" – בדיוק שלושה תנאים או גורמים מתוך הקטע, כל אחד מעוגן בציטוט. (2) "על פי מה שלמדתם, הסבירו" – לבחור תנאי אחד מן השלושה ולהסביר, בעזרת דוגמה היסטורית, כיצד השפיע על דפוס התייחסות אחד: עזרה והצלה, עמידה מן הצד או שיתוף פעולה.
תשובה לדוגמה:
שלושה תנאים וגורמים שמציגה החוקרת:
1. סוג הקשרים בין היהודים ובין האוכלוסייה המקומית לפני המלחמה. בקטע: "יחסי היהודים עִם העַם המארח... היו בדרך כלל תוצאת התפתחויות של מאות בשנים - לחיוב ולשלילה". כלומר מסורת של עוינות או של שילוב, שהתפתחה לאורך דורות, השפיעה על היחס בשעת המשבר.
2. היחסים של הארץ עם גרמניה. בקטע: "יחסי החוץ שלו בכלל ולגרמניה הנאצית בפרט". ארץ שראתה בגרמנים כובש אויב התנהגה אחרת מארץ שהייתה בעלת ברית שלהם.
3. התנאים הגאוגרפיים והטבעיים של הארץ. בקטע: "אין צורך לומר כי כל ארץ הייתה תלויה במצבה הגאוגרפי ובתנאיה הטבעיים".
(אפשר גם: מקומו של העם ב"סדר החדש", כלומר האינטרסים הגרמניים "בנישול האוכלוסייה המקומית, בניצולה, בידידותה"; או השלב במלחמה: "ידו של מי הייתה, או נדמה היה שהייתה, על העליונה".)
השפעת התנאים הגאוגרפיים על דפוס העזרה וההצלה. גבול משותף עם מדינה ניטרלית פתח לאוכלוסייה המקומית אפשרות ממשית להבריח יהודים אל מחוץ לשטח השליטה הנאצי. כך היה בדנמרק. באוקטובר 1943, כשנודע על הכוונה לגרש את יהודי דנמרק, הסתירו אותם דנים רבים, ובתוך ימים ספורים הובילו אותם בסירות דייגים מעבר למצר הים הצר אל שוודיה הניטרלית. כך ניצלו כ־7,000 יהודים, כמעט כל יהודי דנמרק. ההצלה הייתה אפשרית לא רק בזכות הנכונות לעזור, אלא גם בזכות הקרבה הגאוגרפית למדינה ניטרלית שהסכימה לקלוט את הפליטים. בארצות שגבלו רק בשטחים כבושים, היכולת להציל הייתה מוגבלת בהרבה. גם תנאי שטח, כמו אזורים הרריים או יישובים מרוחקים, סייעו לאנשים שבחרו להסתיר יהודים.
(דוגמה חלופית: מקומם הנחות של הפולנים ב"סדר החדש" הוביל לטרור קיצוני נגד האוכלוסייה ולעונש מוות על מסתירי יהודים. החשש מפני ענישה קולקטיבית והמצוקה הקשה הובילו רבים לעמידה מן הצד.)
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להציג תנאים שאינם מופיעים בקטע (המטלה הראשונה היא "לטענת החוקרת"), או לתאר מקרה הצלה בלי להראות כיצד התנאי שנבחר השפיע עליו.
פרק שני – סוגיות נבחרות בתולדות מדינת ישראל
ענו על אחת מן השאלות 4–7. (50 נקודות)
שאלה 4 · תהליך הדה־קולוניזציה וגורל היהודים בארצות האסלאם
השאלה זהה לשאלה 10 בשאלון 22261 של אותו מועד.
תהליך הדה־קולוניזציה וגורל היהודים בארצות האסלאם
הציגו שלושה גורמים מתחומים שונים לתהליך הדה־קולוניזציה.
מהו לדעתכם הגורם העיקרי שהביא לתהליך זה? נמקו את תשובתכם.
לפניכם טבלה המציגה נתונים על האוכלוסייה היהודית בארצות האסלאם בשנים 1948, 1966 ו־1969.
– תארו את המגמה (השינוי) המוצגת בטבלה. בססו את תשובתכם על דוגמאות של שלוש ארצות.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שלושה גורמים שהובילו למגמה זו.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
גורמים (3, מתחומים שונים): אידאולוגי – התפתחות רעיון הלאומיות, התנגדות אידאולוגית של שתי מעצמות־העל לקולוניאליזם, התנגדות לקולוניאליזם בדעת הקהל בעולם; כלכלי – משבר כלכלי בבריטניה ובצרפת אחרי מלחמת העולם השנייה, ירידה ברווחיות המושבות; פוליטי – שינוי ביחסי הכוחות ("המלחמה הקרה"), מאבק התנועות הלאומיות במושבות, השפעת האו"ם, הקמת "הליגה הערבית", השפעת מלחמת העולם השנייה על תושבי המושבות.
הגורם העיקרי: עמדה מנומקת (למשל הגורם הפוליטי – היחלשות המעצמות הקולוניאליות ועליית מעצמות־העל).
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הציגו שלושה גורמים מתחומים שונים" – בדיוק שלושה, וכל אחד מתחום אחר (אידאולוגי, כלכלי, פוליטי). (2) "מהו לדעתכם הגורם העיקרי... נמקו" – לבחור גורם אחד ולנמק מדוע הוא העיקרי.
תשובה לדוגמה:
שלושה גורמים לתהליך הדה־קולוניזציה:
1. גורם אידאולוגי: התפשטות רעיון הלאומיות וההתנגדות לקולוניאליזם. תושבי המושבות, ובעיקר המשכילים שלמדו באירופה, אימצו את רעיון ההגדרה העצמית הלאומית ודרשו עצמאות. גם שתי מעצמות־העל החדשות התנגדו לקולוניאליזם המסורתי, כל אחת מסיבותיה האידאולוגיות: ארצות הברית כמדינה שהשתחררה בעצמה משלטון קולוניאלי, וברית המועצות מתוך האידאולוגיה הקומוניסטית. "האמנה האטלנטית" (1941) ומגילת האו"ם (1945) הכירו בזכות העמים להגדרה עצמית, ודעת הקהל בעולם החלה לראות בקולוניאליזם תופעה פסולה.
2. גורם כלכלי: משבר במעצמות הקולוניאליות. בריטניה וצרפת יצאו ממלחמת העולם השנייה במשבר כלכלי עמוק. החזקת המושבות, כולל הצבא והמינהל שנדרשו לדיכוי מרידות, הפכה ליקרה מן הרווחים שהניבו המושבות.
3. גורם פוליטי: שינוי ביחסי הכוחות והמאבק במושבות. אחרי המלחמה היו ארצות הברית וברית המועצות למעצמות־העל, ובריטניה וצרפת ירדו ממעמדן. "המלחמה הקרה" הפכה את המושבות לזירת תחרות. במקביל התחזקו מאבקי התנועות הלאומיות במושבות, ותושבי המושבות, שרבים מהם לחמו במלחמת העולם השנייה בשורות המעצמות, דרשו את חירותם. גם האו"ם, ובמזרח התיכון גם "הליגה הערבית" (1945), תמכו בעצמאות.
הגורם העיקרי לדעתי: הגורם הפוליטי, היחלשות המעצמות הקולוניאליות. נימוק: רעיון הלאומיות והמאבקים במושבות קדמו למלחמת העולם השנייה, אך רק כשבריטניה וצרפת נחלשו במלחמה ואיבדו את מעמדן כמעצמות מובילות, הן לא יכלו עוד לדכא את התנועות הלאומיות ולהחזיק בשטחים. לכן תהליך הדה־קולוניזציה התרחש במהירות דווקא בשני העשורים שאחרי המלחמה: הודו קיבלה עצמאות בשנת 1947, לוב בשנת 1951, מרוקו ותוניסיה בשנת 1956, ורוב מדינות אפריקה סביב שנת 1960. אלג'יריה, שבה ניסתה צרפת להחזיק בכוח, זכתה בעצמאות רק בשנת 1962, אחרי מלחמה ממושכת, ודווקא היא מלמדת שלמעצמה מוחלשת לא היה עוד כוח לעצור את התהליך.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להציג שלושה גורמים מאותו תחום (למשל שלושה גורמים פוליטיים), או לבחור "גורם עיקרי" בלי להסביר מדוע הוא עדיף על האחרים.
סעיף ב
המגמה: עזיבת מרבית היהודים את ארצות האסלאם וסיום הדרגתי של נוכחותם בהן – מ־955,700 (1948) ל־266,200 (1966) ול־189,900 (1969). דוגמאות (3) מן הטבלה, למשל: מרוקו 250,000→70,000→50,000; עירק 125,000→6,000→2,500; לוב 40,000→6,000→100; תימן 45,000→2,000; אלג'יריה 130,000→3,000→1,500.
גורמים (3): תהליך הדה־קולוניזציה – היהודים נחשבו תומכי השלטון הקולוניאלי, התערערות ביטחונם במדינות העצמאיות; התגברות הלאומיות הערבית ובדחיית התושבים היהודים כזרים; השפעת מלחמת העצמאות – פרעות ביהודים (מצרים, עירק, לוב, מרוקו); הקמת מדינת ישראל – התלהבות שהגבירה את החשדנות; החלטות הליגה הערבית (1946, 1947) לפגוע ביהודים; מלחמת סיני (1956) ומלחמת ששת הימים (1967) – פגיעה ביהודי מצרים ופרעות בלוב.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "תארו את המגמה" – לנסח את השינוי הכללי בטבלה ולבסס אותו בנתונים של בדיוק שלוש ארצות. (2) "הסבירו שלושה גורמים" – מן החומר הנלמד, כל גורם עם עובדה והסבר כיצד הוביל לעזיבה.
תשובה לדוגמה:
המגמה. הטבלה מציגה ירידה חדה ומתמשכת במספר היהודים בארצות האסלאם: מרבית היהודים עזבו את הארצות שבהן חיו, ונוכחותם שם הלכה ונעלמה. סך הכול ירד מספר היהודים מ־955,700 בשנת 1948 ל־266,200 בשנת 1966, כלומר ירידה של יותר משני שלישים, ול־189,900 בלבד בשנת 1969. שלוש דוגמאות:
שלושה גורמים שהובילו למגמה:
1. תהליך הדה־קולוניזציה. היהודים בצפון אפריקה נחשבו בעיני חלק מן האוכלוסייה המוסלמית תומכים של השלטון הקולוניאלי, ורבים מהם אף אימצו את התרבות הצרפתית. עם השגת העצמאות (מרוקו ותוניסיה 1956, אלג'יריה 1962) התערער ביטחונם הבסיסי במדינות החדשות, והם חששו לעתידם. רוב יהודי אלג'יריה, שהיו אזרחים צרפתים, עזבו עם סיום השלטון הצרפתי, בעיקר לצרפת. מכאן הירידה מ־130,000 ל־3,000 בטבלה.
2. השפעת הסכסוך הישראלי־ערבי והקמת המדינה. מלחמת העצמאות הגבירה את המתח בין יהודים למוסלמים ואת העוינות כלפי היהודים, בייחוד במדינות שנלחמו בישראל. בכמה ארצות פרצו פרעות ביהודים: בתי יהודים וחנויות נבזזו והוצתו, ויהודים נרצחו (למשל בלוב ובמצרים בשנת 1948). רוב היהודים קיבלו בהתלהבות את הקמת המדינה, וזה הגביר את החשדנות כלפיהם. בשנת 1946 ובספטמבר 1947 כונסו ישיבות של הוועדה המדינית של הליגה הערבית, והוחלט בהן לפגוע ביהודים שבמדינות ערב, למשל בשלילת אזרחות והחרמת רכוש. בעירק, למשל, נחקק בשנת 1950 חוק שאפשר ליהודים לעזוב בתנאי שיוותרו על אזרחותם, ובשנים 1950–1951 עלו כ־120,000 יהודים ממנה לישראל (מבצע "עזרא ונחמיה").
3. מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים. אחרי מלחמת סיני (1956) הוחמר מצבם של יהודי מצרים: רבים גורשו או נאלצו לעזוב, ורכושם הוחרם. אחרי מלחמת ששת הימים (1967) פרצו פרעות ביהודי לוב, ויהודים נעצרו במצרים. הדבר מסביר את הירידה החדה בין 1966 ל־1969: בלוב מ־6,000 ל־100, ובמצרים מ־25,000 ל־1,000.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להעתיק מספרים בלי לנסח את המגמה, או לבחור ארץ שבה המגמה חלשה (כמו איראן, 90,000→80,000) כדוגמה מרכזית ל"עזיבה".
שאלה 5 · עלייה וקליטה בשנות החמישים והשישים
השאלה זהה לשאלה 11 בשאלון 22261 של אותו מועד.
עלייה וקליטה בשנות החמישים והשישים
הסבירו שלושה גורמים לעלייה למדינת ישראל בשנות החמישים והשישים של המאה ה־20. בתשובתכם התייחסו גם לעלייה מארצות האסלאם וגם לעלייה מאירופה.
בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד בא לידי ביטוי במקור זה אחד מן הגורמים לעלייה זו.
לפניכם קטע מן השיר "שרלייה"* מאת חוה אלברשטיין.
– הנסיבות (התנאים) בשנים הראשונות להקמת המדינה השפיעו על מדיניות קליטת העולים.
על פי מה שלמדתם, הסבירו טענה זו ובססו אותה על שלוש עובדות היסטוריות.
– הסבירו את ההשפעה של מדיניות "כור ההיתוך" על העולים באמצעות שתי דוגמאות מקטע השיר.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
מארצות האסלאם: הקמת המדינה ורצון להיות שותף בבנייתה; התעצמות הסכסוך הערבי־ישראלי – יחס עוין והתפרצויות אלימות נגד יהודים; התגברות העוינות במהלך מלחמת העצמאות ואחריה; עוינות בצפון אפריקה בעקבות הדה־קולוניזציה.
מאירופה: פליטי שואה במחנות העקורים חיפשו מקלט; השפעת מרידות, תסיסות אנטי־קומוניסטיות, מצוקה כלכלית ואנטישמיות במזרח אירופה.
מקור מספר הלימוד: למשל חוק השבות (1950) – "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" – מבטא את הגורם: הקמת המדינה ופתיחת שעריה.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו שלושה גורמים" לעלייה בשנות ה־50 וה־60, כשלפחות גורם אחד נוגע לעלייה מארצות האסלאם ולפחות אחד לעלייה מאירופה. (2) לבחור מקור מספר הלימוד ולהסביר כיצד בא בו לידי ביטוי גורם אחד.
תשובה לדוגמה:
גורם ראשון (ארצות האסלאם ואירופה): הקמת מדינת ישראל. עם הקמת המדינה בשנת 1948 בוטלו הגבלות העלייה של "הספר הלבן", והמדינה פתחה את שעריה לכל יהודי. יהודים רבים, ובעיקר מארצות האסלאם, קיבלו בהתלהבות את הקמת המדינה, ראו בה הגשמה של הכמיהה לשיבת ציון ורצו להיות שותפים בבנייתה.
גורם שני (ארצות האסלאם): התעצמות הסכסוך הערבי־ישראלי והדה־קולוניזציה. בארצות ערב זוהו היהודים עם הציונות, ובמהלך מלחמת העצמאות ואחריה התגבר היחס העוין כלפיהם. פרצו התפרעויות אלימות, ונחקקו חוקים שפגעו בזכויותיהם וברכושם. בעירק, למשל, החמירה רדיפת היהודים, ובשנים 1950–1951 עלו כמעט כל יהודיה במבצע "עזרא ונחמיה". בצפון אפריקה גבר היחס העוין בעקבות הדה־קולוניזציה, כי היהודים נחשבו בעלי ברית של השלטון הקולוניאלי.
גורם שלישי (אירופה): פליטי השואה והמצב במזרח אירופה. מאות אלפי ניצולי שואה חיו במחנות העקורים באירופה, ולא יכלו לשוב לבתיהם שנהרסו ולקהילותיהם שהושמדו, וחיפשו מקלט. בשנות החמישים הגיעו גם יהודים ממזרח אירופה הקומוניסטית, בעקבות מצוקה כלכלית, אנטישמיות ותסיסות פוליטיות. כך היה בפולין (בעיקר בשנים 1956–1957, "עליית גומולקה"), ברומניה ובהונגריה אחרי המרד של 1956.
מקור מספר הלימוד. בחרתי בחוק השבות, שחוקק בכנסת ב־5 ביולי 1950. סעיף 1 בחוק קובע: "כל יהודי זכאי לעלות ארצה". החוק מבטא את הגורם הראשון, הקמת המדינה: מדינה ריבונית, ולא שלטון זר, היא שקובעת עכשיו מי ייכנס לארץ, והיא מעגנת בחוק את זכותו של כל יהודי באשר הוא לעלות ולהיות אזרח. בכך הפך החוק את מדינת ישראל לבית פתוח לכל היהודים, ולא היו עוד מכסות עלייה כמו בתקופת המנדט.
בבחינה: ציינו את שם הספר, ההוצאה והעמוד שממנו לקחתם את המקור.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: להסביר גורמים רק לעלייה מארצות האסלאם או רק מאירופה, ובכך להחמיץ דרישה מפורשת בשאלה.
סעיף ב
נסיבות (3 עובדות): מדינה צעירה אחרי מלחמה קשה – משאבים וכוח אדם הופנו להשתקמות ולבניית הכוח הצבאי; מספר העולים גדול ממספר הקולטים (יישוב של כ־650,000 קלט כ־700,000 עולים בשנים 1948–1951 ויותר ממיליון עד אמצע שנות השישים) – מעברות, צנע; מחסור במשאבים – עלייה סלקטיבית – הגבלת העלייה מארצות שבהן היהודים לא היו בסכנה; בעיות ביטחון וגבולות – יישובי ספר ופיזור אוכלוסייה; מגוון תרבויות – "כור ההיתוך".
"כור ההיתוך" בשיר (2): הנחלת העברית – "ובבוקר חוזרים אל השפה החדשה / שוברת שיניים אדישה וקשה"; עברות שמות – "מחליפים את השמות"; ויתור על עולם התרבות והמעמד – "כל התוכניות נהפכו לחלומות", "מחליפים מקצוע", "מחליפים זיכרונות מקשטים את העבר", "היה פסנתר בכל חדר אורוות סוסים בחצר".
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו טענה זו ובססו אותה על שלוש עובדות" – להסביר כיצד התנאים של המדינה הצעירה השפיעו על מדיניות הקליטה, ולבסס בבדיוק שלוש עובדות היסטוריות. (2) "הסבירו את ההשפעה... באמצעות שתי דוגמאות מקטע השיר" – בדיוק שתיים, כל אחת מצוטטת ומוסברת.
תשובה לדוגמה:
הסבר הטענה. המדינה שזה עתה קמה התמודדה בבת אחת עם מצב ביטחוני, כלכלי ודמוגרפי קשה. המצב הזה חייב אותה לקלוט עולים בדרכים מאולתרות ובמשאבים מוגבלים, והשפיע על החלטות כגון היכן ליישב את העולים, את מי להעלות ראשון ואיזו זהות לעצב להם. שלוש עובדות מבססות זאת:
1. מספר העולים היה גדול ממספר הקולטים. כשקמה המדינה מנה היישוב היהודי כ־650,000 נפש, ועד סוף 1951 הגיעו כ־700,000 עולים. האוכלוסייה היהודית הוכפלה בתוך שנים ספורות, ועד אמצע שנות השישים עלה מספר העולים על מיליון. לא היו די דירות, ולכן שוכנו העולים במחנות עולים, כמו "שער העלייה" בחיפה שבשיר, ובהמשך במעברות, ריכוזים של צריפים ופחונים בתנאים קשים.
2. מחסור חמור במשאבים כלכליים. המדינה יצאה ממלחמת העצמאות, שגבתה משאבים וכוח אדם רבים ונדרשה להשקיע בבניין הצבא. לכן הונהגה מדיניות הצנע (1949 ואילך), של קיצוב מזון ומצרכים. בשל החשש שהעלייה ההמונית תקרוס את מערכות הקליטה, ובעיקר את הדיור, החינוך והבריאות, הופעלה בשנים 1951–1952 מדיניות של עלייה סלקטיבית: הוגבלה עלייה מארצות שבהן היהודים לא היו בסכנה קיומית.
3. בעיות ביטחון וגבולות ארוכים. הגבולות שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק היו ארוכים ופגיעים, ועליהם התרחשו חדירות של מסתננים. לכן הופנו עולים רבים להתיישב במושבים בספר ובעיירות פיתוח מרוחקות מן המרכז, כדי לפזר את האוכלוסייה ולתפוס שטחים, בהתאם ליעדים הלאומיים.
(עובדה נוספת: העולים הגיעו ממגוון גדול של ארצות ותרבויות. כדי לגבש מהם אומה ישראלית אחת עם תרבות משותפת, הונהגה מדיניות "כור ההיתוך".)
השפעת "כור ההיתוך" על העולים – שתי דוגמאות מן השיר. לפי מדיניות "כור ההיתוך" היה על העולים להשיל את תרבות ארץ המוצא ולאמץ את התרבות הישראלית־עברית החדשה:
1. כפיית השפה העברית. העולים נדרשו לעבור לשפה העברית ולנטוש את שפות מוצאם (במבצע "הנחלת הלשון", באולפנים ועוד). בשיר: "ובבוקר חוזרים אל השפה החדשה / שוברת שיניים אדישה וקשה". העברית מתוארת כשפה זרה וקשה, והעולים מתגעגעים לשפתם ומאזינים לה בסתר, ב"קול ציון לגולה", "יושבים כמו גולים במחתרת". השינוי נכפה עליהם, ולא אומץ מבחירה.
2. ויתור על השמות ועל הזהות הקודמת. העולים נדרשו לאמץ שמות עבריים, וגם לוותר על מעמדם ועל עולמם הקודם. בשיר: "מחליפים מקצוע, מחליפים את השמות / מחליפים זיכרונות מקשטים את העבר". העולים איבדו את מעמדם המקצועי והחברתי ("כל התוכניות נהפכו לחלומות"), והעבר נשאר רק כזיכרון מיופה: "היה פסנתר בכל חדר אורוות סוסים בחצר".
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לצטט שורה מן השיר שעוסקת בתנאי המעברה (גג עף, מים) כדוגמה ל"כור ההיתוך". זו דוגמה לתנאי הקליטה, לא למדיניות התרבותית.
שאלה 6 · מלחמת ששת הימים (1967)
השאלה זהה לשאלה 12 בשאלון 22261 של אותו מועד.
מלחמת ששת הימים (1967)
לפניכם קטע מקור משיחה שנערכה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים עם לוחמים מן התנועה הקיבוצית שהשתתפו במלחמה.
– כיצד התחושות שרווחו בציבור הישראלי בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים (תקופת ההמתנה) באות לידי ביטוי בקטע המקור? בססו את תשובתכם על שלוש דוגמאות מן המקור.
– על פי מה שלמדתם, הסבירו שלושה מן הגורמים לתחושות אלה.
הסבירו את הפער בין התחושות שרווחו בציבור הישראלי לפני מלחמת ששת הימים ובין התחושות שרווחו בציבור הישראלי אחרי המלחמה. בססו את הסברכם על מהלכי המלחמה ועל תוצאותיה.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
תחושות בקטע (3 דוגמאות): איום קיומי – "ידעת שהבית בסכנה", "הדאגה שהייתה למה שיהיה פה בבית", "הדבר הגדול והנורא הזה עומד להתרחש"; חשש מכוח צבאות ערב – "שהתותחים הירדניים מגיעים עד תל אביב... ושחיל האוויר המצרי והערבי חזק מאוד", "יספיקו לגרום נזק רב"; חשש לפגיעה בעורף ובאזרחים – "הסתכלתי על המקלטים, הסתכלתי על הילדים", "החפירות החדשות".
גורמים (3): איומי נאצר וצעדיו (כניסת צבא מצרים לסיני, סילוק כוח האו"ם, סגירת מצרי טיראן); התעמולה הערבית על מלחמת השמדה; הברית הצבאית של מצרים עם סוריה ועם ירדן – תחושת מצור; היעדר תמיכה בין־לאומית; התחושה שממשלת אשכול חלשה ואינה מתאימה לשעת חירום.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "כיצד התחושות... באות לידי ביטוי" – לזהות את התחושות ולבסס בבדיוק שלוש דוגמאות מן המקור. (2) "הסבירו שלושה מן הגורמים" – בדיוק שלושה, מן החומר הנלמד, כל אחד עם עובדות והסבר כיצד יצר את התחושות.
תשובה לדוגמה:
התחושות בקטע המקור. בתקופת ההמתנה, מאמצע מאי עד 5 ביוני 1967, רווחו בציבור הישראלי תחושות של פחד, דאגה ואיום קיומי:
1. תחושת איום קיומי על "הבית", על המדינה כולה. אשר אומר: "ידעת שהבית בסכנה", ומתאר "את הדאגה שהייתה למה שיהיה פה בבית" ואת הידיעה ש"הדבר הגדול והנורא הזה עומד להתרחש". הכוונה לחשש לגורלה של המדינה כולה, לא רק לחשש מקרב.
2. חשש מכוחם של צבאות ערב. לדבריו "התותחים הירדניים מגיעים עד תל אביב... ושחיל האוויר המצרי והערבי חזק מאוד. חשבנו שעד שיחסלו אותם הם יספיקו לגרום נזק רב". כלומר, גם מי שהאמין שצה"ל ינצח, צפה מחיר כבד.
3. חשש לפגיעה קשה בעורף ובאוכלוסייה האזרחית. אשר מספר: "הסתכלתי על המקלטים, הסתכלתי על הילדים... הסתכלתי על החפירות החדשות [תעלות מגן] שנעשו". ההכנות בעורף, כמו מקלטים ותעלות, והמחשבה על הילדים, מבטאות את החרדה שהמלחמה תפגע בבתים ובמשפחות. לכן "הייתה הרגשה כבדה מאוד".
שלושה גורמים לתחושות:
1. צעדי נאצר ואיומי המלחמה. באמצע מאי 1967 הכניס נשיא מצרים, גמאל עבד אל־נאצר, כוחות צבא גדולים לסיני, ודרש את פינוי כוח החירום של האו"ם, שהוצב בסיני מאז 1957. ב־22 במאי הודיע על סגירת מצרי טיראן לשיט ישראלי, צעד שישראל הגדירה מראש עילה למלחמה. צבא גדול סמוך לגבול, יחד עם סגירת המצרים, יצרו תחושה שהמלחמה קרובה ושהמדינה מאוימת.
2. התעמולה הערבית והברית הצבאית. התעמולה הערבית בכלל, והמצרית בפרט, הכריזה שצבאות ערב עומדים לפתוח במלחמת השמדה נגד ישראל. מצרים חתמה על ברית הגנה עם סוריה (1966), ובסוף מאי 1967 גם עם ירדן. ישראל מצאה את עצמה מוקפת בצבאות ערב בכל גבולותיה, והתחזקה תחושת המצור והסכנה.
3. היעדר תמיכה בין־לאומית ומשבר אמון בהנהגה. ישראל ניסתה לגייס את המעצמות לפתוח את מצרי טיראן, ללא הצלחה, ונראה שאין מי שיעמוד לצדה. ברית המועצות תמכה במדינות ערב. במקביל נוצרה תחושה שממשלת לוי אשכול, ראש הממשלה ושר הביטחון, חלשה ומהססת. תחושה זו התחזקה בעקבות "נאום הגמגום" של אשכול ברדיו (28 במאי). רק בתחילת יוני הוקמה ממשלת אחדות לאומית, ומשה דיין מונה לשר הביטחון.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לצטט את המקור בלי לנסח מהי התחושה, או להביא גורמים שאירעו אחרי פרוץ המלחמה.
סעיף ב
הפער: מחשש, דאגה וחרדה קיומית לפני המלחמה – לשמחה, זחיחות, ביטחון, עוצמה וגאווה לאומית אחריה.
מהלכי המלחמה (3): השמדת חיל האוויר המצרי בתוך שעות (ואחר כך חילות האוויר של סוריה וירדן); הבסת הצבא המצרי והגעה לתעלת סואץ בתוך ימים; כיבוש העיר העתיקה בירושלים והגדה המערבית; כיבוש רמת הגולן והחרמון.
תוצאות (3): השטחים שבשליטת ישראל גדולים פי שלושה ויותר משטחה לפני המלחמה – עומק אסטרטגי, הסרת איומים על יישובי הגליל, המרכז והדרום; שליטה במקומות קדושים (הכותל, הר הבית, מערת המכפלה); עליונות צבאית מובהקת לאחר ניצחון מהיר ובאבדות מעטות יחסית.
מה השאלה מבקשת:
"הסבירו את הפער" – לנסח מה היו התחושות לפני המלחמה ומה היו אחריה, ולהסביר מדוע התחושות התהפכו. ההסבר צריך להתבסס גם על מהלכי המלחמה וגם על תוצאותיה. המספר לא צוין, ולכן שלוש עובדות בכל אחד מהם.
תשובה לדוגמה:
הפער. לפני המלחמה, בתקופת ההמתנה, רווחו בציבור הישראלי חשש כבד, דאגה וחרדה קיומית מפני מלחמה שתגבה מחיר נורא, ואף תסכן את קיום המדינה. בתוך שישה ימים התהפכה האווירה. אחרי המלחמה רווחו שמחה, התרוממות רוח, תחושת ביטחון ועוצמה וגאווה לאומית, ובקרב רבים גם זחיחות, תחושה שצה"ל בלתי מנוצח. הפער נובע ממהלכי המלחמה המהירים ומתוצאותיה המרשימות:
מהלכי המלחמה:
1. המלחמה נפתחה ב־5 ביוני 1967 במתקפה מפתיעה של חיל האוויר הישראלי (מבצע "מוקד"). בתוך שעות ספורות הושמד רוב חיל האוויר המצרי על הקרקע, ובהמשך היום נפגעו קשות גם חילות האוויר של סוריה ושל ירדן. האיום מן האוויר, שעורר את הפחד הגדול לפני המלחמה, הוסר כמעט מיד.
2. בתוך ימים ספורים הביס צה"ל את הצבא המצרי בסיני והגיע לתעלת סואץ.
3. בחזית הירדנית כבש צה"ל את הגדה המערבית ואת העיר העתיקה בירושלים (7 ביוני). בימים האחרונים של המלחמה (9–10 ביוני) הדף את הצבא הסורי וכבש את רמת הגולן ואת החרמון.
תוצאות המלחמה:
1. בסיום המלחמה החזיקה ישראל בשטחים שגודלם יותר מפי שלושה משטחה לפני המלחמה: סיני ורצועת עזה, הגדה המערבית, ירושלים המזרחית ורמת הגולן. הגבולות החדשים העניקו לה עומק אסטרטגי, והסירו את האיומים הצבאיים על יישובים בגליל, במרכז הארץ ובדרומה. התותחים הירדניים שאיימו על תל אביב והתותחים הסוריים מעל עמק החולה כבר לא היו שם.
2. ישראל השיגה שליטה במקומות קדושים ליהודים שלא הייתה אליהם גישה מאז מלחמת העצמאות, ובהם הכותל המערבי והר הבית ("הר הבית בידינו") ומערת המכפלה. הדבר עורר התרוממות רוח לאומית ודתית.
3. צה"ל ביסס עליונות צבאית ברורה. הוא הביס בתוך שישה ימים את צבאות מצרים, ירדן וסוריה, באבדות מעטות יחסית למול האבדות של צבאות ערב. החשש מ"חורבן" התחלף בתחושה של עוצמה וביטחון.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר את מהלכי המלחמה בלי להסביר כיצד כל אחד מהם שינה את התחושות, או לבסס רק על המהלכים או רק על התוצאות.
שאלה 7 · מלחמת יום הכיפורים (1973)
השאלה זהה לשאלה 13 בשאלון 22261 של אותו מועד.
מלחמת יום הכיפורים (1973)
לפניכם קטע מקור ממאמר של חוסיין חרידי, דיפלומט מצרי, ובו הוא מתאר את זיכרונותיו מן המלחמה (אוקטובר 1973), כשהיה קצין צעיר בצבא המצרי.
– הסבירו כיצד המטרות שרצתה מצרים להשיג ביציאה למלחמה באות לידי ביטוי בקטע המקור.
– על פי מה שלמדתם, האם הושגו מטרות אלה? נמקו את תשובתכם באמצעות שתי עובדות היסטוריות.
הסבירו את הפער בין ההישגים הצבאיים של ישראל במלחמת יום הכיפורים ובין התחושות הקשות בציבור הישראלי אחרי המלחמה. בססו את הסברכם על שלוש עובדות היסטוריות.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
מטרות בקטע (3): להשיב לעצמה את השטחים שאיבדה – "הבנו שסוף־סוף נשחרר את סיני מהישראלים"; לנקום בישראל על התבוסה ב־1967 – "מצרים תנקום את נקמתה", "הגיעו החדשות שחיכינו להן במשך שש השנים האחרונות מאז מלחמת יוני 1967"; לשקם את כבודה – "שמחנו שסוף־סוף התחלנו להגיב", "השמחה וההתרוממות", הקצינים "ולנקוט פעולה צבאית נחרצת".
הושגו (2 עובדות): ההצלחות בתחילת המלחמה (צליחת התעלה, פריצת קו בר־לב) שיקמו את הגאווה הלאומית; הסכם הפרדת הכוחות (1974) – בסיס למשא ומתן מדיני; ביקור סאדאת בירושלים (1977), הסכמי קמפ־דייוויד (1978), הסכם השלום (1979) והחזרת סיני כולו.
מה השאלה מבקשת:
שתי מטלות. (1) "הסבירו כיצד המטרות... באות לידי ביטוי" – לנסח את המטרות של מצרים ולעגן כל אחת בציטוט. המספר לא צוין, ולכן שלוש מטרות. (2) "האם הושגו... נמקו באמצעות שתי עובדות" – עמדה ברורה ובדיוק שתי עובדות.
תשובה לדוגמה:
המטרות בקטע המקור:
1. להשיב לעצמה את השטחים שאיבדה במלחמת ששת הימים, ובראשם סיני. המחבר מתאר את שמחת הקצינים "כשאנו, קצינים צעירים, הבנו שסוף־סוף נשחרר את סיני מהישראלים". ההסתערות על תעלת סואץ ("הצבא המצרי החל את ההסתערות על תעלת סואץ") היא הצעד הראשון לשחרור סיני.
2. לנקום בישראל על התבוסה של 1967. המחבר כותב שהקצינים הבינו ש"מצרים תנקום את נקמתה, כפי שהובטח שש שנים קודם לכן", ושההודעה על תחילת המתקפה הייתה "החדשות שחיכינו להן במשך שש השנים האחרונות מאז מלחמת יוני 1967".
3. לשקם את הכבוד והגאווה הלאומית שנפגעו בתבוסה של 1967. הקצינים הצעירים דחקו במפקדם "לתקוף את הכוחות הישראליים... ולנקוט פעולה צבאית נחרצת", וכשהחלה ההפגזה "שמחנו שסוף־סוף התחלנו להגיב על התקפות ישראל". המחבר מסכם: "אין מילים שיכולות לתאר את השמחה וההתרוממות שחווינו". מאחורי תחושות אלה עומד הצורך להחזיר למצרים את כבודה.
(ראוי לשים לב: הקטע מציג את המלחמה כתגובה ל"התקפה" ישראלית לפי הודעת השידור המצרי. בפועל מצרים וסוריה פתחו במתקפת פתע מתואמת ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, בשעה 14:00. ההודעה שימשה כיסוי תעמולתי, והמחבר עצמו מעיד שגם הקצינים "לא הבנו שהמלחמה החלה".)
האם הושגו המטרות? כן, ברובן הושגו, גם אם לא בשדה הקרב אלא בדרך מדינית:
עובדה ראשונה: הצלחת הצבא המצרי בתחילת המלחמה. צבא מצרים חצה את תעלת סואץ, פרץ את קו בר־לב והחזיק ברצועה לאורך הגדה המזרחית של התעלה. אף שבהמשך המלחמה צה"ל חצה את התעלה וכיתר את הארמייה השלישית, ההצלחות בימים הראשונים שיקמו את הגאווה הלאומית המצרית. במצרים נחשבת המלחמה עד היום לניצחון.
עובדה שנייה: התהליך המדיני שהחזיר את סיני. השיחות על הפרדת כוחות עם תום המלחמה הובילו להסכם ביניים בין ישראל למצרים (ינואר 1974), שהיה בסיס לתהליך של משא ומתן מדיני. בהמשך הגיע נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לביקור בירושלים (נובמבר 1977). אחריו נחתמו הסכמי קמפ־דייוויד (1978) והסכם השלום בין ישראל למצרים (1979), ובמסגרתו הוחזר סיני כולו למצרים (עד 1982). כך הושגה המטרה העיקרית, השבת סיני.
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לענות "לא הושגו, כי צה"ל ניצח בשדה הקרב" בלי להתייחס להישג המדיני ולהחזרת סיני. גם תשובה כזו צריכה להתמודד עם העובדות.
סעיף ב
הפער: המלחמה הסתיימה בניצחון צבאי ישראלי (צה"ל ניצב מעבר לתעלה, בכ־101 ק"מ מקהיר, ובגולן בכ־40 ק"מ מדמשק), אך בציבור שררו תחושות קשות בגלל המחיר הכבד והמחדל.
עובדות (3): הצלחת מצרים וסוריה להפתיע בהתקפה מתואמת – כישלון המודיעין; פריצת קווי ההגנה והחזקת שטחים למרות הבטחות הדרג המדיני והצבאי; כישלונות בימים הראשונים (נפילת מעוזים ומוצבים, כישלון התקפת הנגד); המחיר הכבד – יותר מ־2,300 הרוגים ואלפי פצועים; שבויים ונעדרים.
מה השאלה מבקשת:
"הסבירו את הפער" – להציג את ההישגים הצבאיים בסוף המלחמה ואת התחושות הקשות שאחריה, ולהסביר מדוע לא הייתה שמחת ניצחון. ההסבר צריך להתבסס על בדיוק שלוש עובדות.
תשובה לדוגמה:
הפער. מבחינה צבאית הסתיימה המלחמה בניצחון ישראלי. אחרי שבלם את המתקפה, חצה צה"ל את תעלת סואץ, כיתר את הארמייה השלישית המצרית והגיע למרחק של 101 ק"מ מקהיר. בחזית הצפונית הדף את הצבא הסורי מרמת הגולן, חדר לשטח סוריה והגיע למרחק של כ־40 ק"מ מדמשק. ובכל זאת, בציבור הישראלי לא שררה שמחת ניצחון אלא אבל, כעס, תסכול ואובדן אמון בהנהגה. הסיבה היא שהניצחון בסוף המלחמה לא מחק את ההלם של ימיה הראשונים ואת המחיר הכבד:
עובדה ראשונה: ההפתעה וכישלון המודיעין. מצרים וסוריה הצליחו להפתיע את ישראל במתקפה מתואמת בשתי חזיתות, ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973. זה קרה למרות סימנים מקדימים, כי המודיעין העריך ש"הסבירות למלחמה נמוכה", והמילואים גויסו באיחור. הציבור, שהאמין מאז 1967 בעליונות צה"ל ובמודיעין שלו, חש שההנהגה הפקירה אותו.
עובדה שנייה: הכישלונות בימים הראשונים. הצבא המצרי פרץ את קו בר־לב, ומעוזים רבים נפלו או פונו. הסורים חדרו לרמת הגולן וכבשו את מוצב החרמון. התקפת הנגד בסיני ב־8 באוקטובר נכשלה. הדבר העיד על חוסר מוכנות למלחמה, והוכיח שמצרים וסוריה הצליחו להחזיק בשטחים למרות הבטחות הדרג המדיני והצבאי שלא יוכלו לעשות זאת.
עובדה שלישית: המחיר הכבד בנפש. במלחמה נהרגו יותר מ־2,300 חיילים, ואלפים נפצעו. מאות חיילים נפלו בשבי המצרי והסורי, והוחזרו רק אחרי משא ומתן, ומשפחות רבות חיו זמן רב באי־ודאות לגבי נעדרים. כמעט כל משפחה בישראל נפגעה. האבדות הכבדות האפילו על ההישג הצבאי.
הפער בין הניצחון בשדה הקרב ובין המחיר והמחדל הוביל למחאה ציבורית ולהקמת ועדת אגרנט. בעקבות כל אלה התפטרה ראש הממשלה גולדה מאיר (1974).
למה זו תשובה מלאה:
טעות נפוצה: לתאר רק את התחושות הקשות בלי להציג את ההישגים הצבאיים, וכך לא להסביר "פער", או להביא עובדות על תוצאות מדיניות במקום עובדות על המחיר והמחדל.