חומר מולקולרי: קשרים בתוך המולקולה ובין המולקולות
מים, אתאנול, אצטון ואתילן הם חומרים שונים מאוד: יש ביניהם גזים ונוזלים, יש כאלה שמתמוססים במים ויש כאלה שלא. אבל כולם בנויים ממולקולות, ומה שקובע את ההבדלים ביניהם הוא מה שקורה בין המולקולות.
במדויק: חומר מולקולרי בנוי ממולקולות. בתוך כל מולקולה האטומים קשורים בקשרים קוולנטיים (קשרים תוך-מולקולריים). בין מולקולות שכנות פועלים קשרים בין-מולקולריים משני סוגים: אינטראקציות ון-דר-ולס, שפועלות בין כל המולקולות, וקשרי מימן, שנוצרים רק כשמתקיימים התנאים שלהם. הקשרים הקוולנטיים חזקים מהקשרים הבין-מולקולריים.
טמפרטורת רתיחה, טמפרטורת היתוך ומסיסות של חומר מולקולרי מסבירים בעזרת סוג הקשרים הבין-מולקולריים והחוזק שלהם. כשהחומר רותח או ניתך, המולקולות נשארות שלמות: נשברים רק הקשרים שביניהן.
תזכורת: קשר קוטבי ומולקולה קוטבית
קוטביות של מולקולה היא אחד הגורמים לחוזק הקשרים בין מולקולות, ולכן כדאי לרענן אותה מהנושא "קשר קוולנטי ומבנה המולקולה".
במדויק: קשר קוולנטי קוטבי הוא קשר בין שני אטומים שהאלקטרושליליות שלהם שונה: על האטום האלקטרושלילי יותר יש מטען חלקי שלילי, , ועל האטום השני מטען חלקי חיובי, . מולקולה קוטבית היא מולקולה שפיזור המטען בה אינו סימטרי: יש בה צד שלילי חלקית וצד חיובי חלקית. מולקולה שכל הקשרים בה קוטביים יכולה להיות לא קוטבית, כשהקשרים זהים ומסודרים סימטרית סביב האטום המרכזי.
במיקוד קובעים קוטביות רק למולקולה עם אטום מרכזי אחד, כשהמבנה הגאומטרי שלה נתון. ערכי האלקטרושליליות נמצאים בטבלה שבדפי הנוסחאות.
ענן האלקטרונים של מולקולה
כשמשווים בין מולקולות של שני חומרים, אחד הדברים הראשונים שבודקים הוא כמה אלקטרונים יש בכל מולקולה. זה מספר שקל לחשב מהטבלה המחזורית, והוא משפיע על חוזק הקשרים בין המולקולות.
במדויק: גודל ענן האלקטרונים של מולקולה הוא המספר הכולל של האלקטרונים במולקולה. במולקולה ניטרלית הוא שווה לסכום המספרים האטומיים של כל האטומים שבה. למשל, במולקולת יש אלקטרונים.
סופרים את כל האלקטרונים, ולא רק את אלקטרוני הערכיות. גודל ענן האלקטרונים אינו המסה המולרית: את המסה המולרית מחשבים מהמסות האטומיות, ואת מספר האלקטרונים מחשבים מהמספרים האטומיים.
1. אינטראקציות ון-דר-ולס והגורמים לחוזקן
אינטראקציות ון-דר-ולס
גם בין מולקולות שאין בהן קבוצת O-H, ואפילו בין מולקולות לא קוטביות, יש משיכה. בלעדיה אי אפשר היה להפוך שום חומר מולקולרי לנוזל או למוצק.
במדויק: אינטראקציות ון-דר-ולס (ו.ד.ו) הן קשרים בין-מולקולריים: משיכה חשמלית בין מולקולות שכנות, שאינה קשר מימן. הן פועלות בין כל המולקולות, קוטביות ולא קוטביות. כשבין המולקולות של חומר אין קשרי מימן, אינטראקציות ון-דר-ולס הן הקשרים הבין-מולקולריים היחידים בו.
החוזק של אינטראקציות ון-דר-ולס תלוי בשלושה גורמים (ראו הכלל "הגורמים לחוזק אינטראקציות ון-דר-ולס"). במיקוד של תשפ"ז מציינים את הגורמים, ולא נדרש להסביר למה כל גורם מחזק את האינטראקציות.
הגורמים לחוזק אינטראקציות ון-דר-ולס
איזה גורם קובע
כשנתונים שני חומרים מולקולריים ושואלים מה הגורם להבדל בחוזק אינטראקציות ון-דר-ולס:
1. סופרים אלקטרונים בכל מולקולה. אם יש הבדל ניכר - זה הגורם העיקרי.
2. אם ענני האלקטרונים דומים - בודקים קוטביות: בין מולקולות קוטביות האינטראקציות חזקות יותר.
3. אם לשתי המולקולות אותה נוסחה מולקולרית (איזומרים) ואותה קוטביות - בודקים שטח פנים: למולקולה המוארכת שטח פנים גדול יותר.
4. כותבים את הגורם ואת התוצאה שלו: "ענן האלקטרונים של X גדול יותר, ולכן אינטראקציות ון-דר-ולס בין המולקולות של X חזקות יותר".
שטח הפנים קובע רק כששאר הגורמים דומים, בעיקר באיזומרים. בדוח התובנות של קיץ 2024: "תלמידים מתייחסים לשטח הפנים של המולקולות כאל גורם עיקרי ומשמעותי".
גודל ענן האלקטרונים הוא מספר האלקטרונים, ולא המסה המולרית. בדוח התובנות של קיץ 2024: "תלמידים מתבלבלים בין חישוב גודל ענן אלקטרונים לחישוב מסה מולרית".
כותבים "ענן אלקטרונים גדול", ולא "מולקולה גדולה". בניתוח הבגרות של 2019 צוינה כטעות "שימוש במונח "מולקולה גדולה" במקום "ענן אלקטרונים גדול"".
מציינים את הגורם וגם את התוצאה שלו. בדוח התובנות של קיץ 2024: תלמידים "מציינים גורמים המשפיעים על חוזק אינטראקציות ון-דר-ולס אבל לא מסבירים שכתוצאה מכך אינטראקציות ון-דר-ולס חזקות יותר". את הסיבה שהגורם מחזק את האינטראקציות לא נדרש להסביר.
דוגמה - שטח פנים כגורם, כשהנוסחה המולקולרית זהה
טמפרטורת הרתיחה של 1-פרופאנול, , היא , וטמפרטורת הרתיחה של 2-פרופאנול, , היא .
איזה מבין ההיגדים (1)-(3) מסביר את ההבדל בין טמפרטורת הרתיחה של 1-פרופאנול לבין טמפרטורת הרתיחה של 2-פרופאנול? נמקו.
(1) שטח הפנים של מולקולת 1-פרופאנול גדול משטח הפנים של מולקולת 2-פרופאנול.
(2) מולקולת 1-פרופאנול היא קוטבית, ואילו מולקולת 2-פרופאנול אינה קוטבית.
(3) גודל ענן האלקטרונים של מולקולת 1-פרופאנול שונה מגודל ענן האלקטרונים של מולקולת 2-פרופאנול.
1. ענן האלקטרונים: לשתי המולקולות אותה נוסחה מולקולרית, , ובכל אחת אלקטרונים. ענני האלקטרונים שווים, ולכן היגד (3) לא נכון.
2. קוטביות: בשתי המולקולות יש קבוצת O-H קוטבית, ושתיהן קוטביות. היגד (2) לא נכון.
3. קשרי מימן: בכל מולקולה קבוצת O-H אחת, ולכן קשרי המימן בשני החומרים דומים, וההבדל נובע מאינטראקציות ון-דר-ולס.
4. שטח פנים: ב-1-פרופאנול קבוצת ה-O-H קשורה לאטום הפחמן שבקצה, והמולקולה מוארכת. ב-2-פרופאנול היא קשורה לאטום הפחמן האמצעי, והמולקולה דחוסה יותר. לכן שטח הפנים של מולקולת 1-פרופאנול גדול יותר, ואינטראקציות ון-דר-ולס בין המולקולות שלו חזקות יותר.
היגד (1): לשני האיזומרים ענן אלקטרונים זהה, קוטביות וקשרי מימן דומים, ושטח הפנים של מולקולת 1-פרופאנול גדול יותר, ולכן אינטראקציות ון-דר-ולס בין המולקולות שלו חזקות יותר.
2. קשרי מימן: מוקדים, הפרש אלקטרושליליות וכיווניות
קשר מימן
טמפרטורת הרתיחה של מים גבוהה מטמפרטורת הרתיחה של מימן גופרי, , אף שענן האלקטרונים של מולקולת גדול יותר (18 אלקטרונים לעומת 10). הסיבה: בין מולקולות המים יש סוג נוסף של קשר בין-מולקולרי, חזק יותר - קשרי מימן.
במדויק: קשר מימן הוא קשר בין-מולקולרי: משיכה בין אטום מימן שקשור בקשר קוולנטי לאטום F, O או N במולקולה אחת, לבין זוג אלקטרונים לא קושר על אטום F, O או N במולקולה אחרת. בין מולקולות שיש ביניהן קשרי מימן פועלות גם אינטראקציות ון-דר-ולס.
ב- אטומי המימן קשורים לגופרית, שאינה F, O או N, ולכן בין מולקולות אין קשרי מימן. קשר המימן אינו הקשר הקוולנטי O-H שבתוך מולקולת המים, אלא המשיכה בין אטום מימן של מולקולה אחת לבין אטום של מולקולה שכנה. מסמנים אותו בקו מקווקו, למשל .
התנאים לקשרי מימן
האם נוצרים קשרי מימן
1. מסמנים בכל מולקולה את אטומי ה-H שקשורים ישירות ל-F, O או N. אטום H שקשור לפחמן לא נחשב.
2. מסמנים את אטומי F, O ו-N, שעליהם יש זוגות אלקטרונים לא קושרים.
3. בין מולקולות של אותו חומר: צריך את שניהם באותה מולקולה.
4. בין מולקולות של שני חומרים: מספיק אטום H כזה באחת, וזוג לא קושר על F, O או N בשנייה.
5. בתשובה כותבים את התנאי המלא: "אטום H שקשור לאטום O במולקולה אחת, וזוג אלקטרונים לא קושר על אטום O במולקולה שכנה", ולא רק "יש במולקולה חמצן".
בדוחות התובנות של קיץ 2024 וקיץ 2025: "תלמידים מתייחסים ליצירת קשרי מימן על פי חלק מהקריטריונים ולא לפי כל הקריטריונים הנדרשים", למשל לפי נוכחות אטומי N, O או F במולקולה בלבד. ב- יש אטום F, אבל אין אטום H שקשור אליו, ולכן בין המולקולות שלו אין קשרי מימן.
הגורמים לחוזק קשרי מימן
כשבין המולקולות של שני חומרים יש קשרי מימן:
- מספר המוקדים ליצירת קשרי מימן. מוקד הוא אטום H שקשור ל-F, O או N, או זוג אלקטרונים לא קושר על אטום F, O או N. ככל שבמולקולה יש יותר מוקדים (למשל יותר קבוצות O-H), קשרי המימן בין המולקולות חזקים יותר.
- הפרש האלקטרושליליות בקשר הקוולנטי שבו קשור אטום המימן. ככל שההפרש גדול יותר, קשר המימן חזק יותר:
- כיווניות קשרי מימן. קשר מימן הוא קשר מכוון: אטום המימן של מולקולה אחת פונה אל זוג אלקטרונים לא קושר של המולקולה השכנה, וגם הכיוון הזה משפיע על חוזק קשר המימן.
"יש במולקולה מוקדים לקשרי מימן עם מים" ו"יש קשרי מימן בין המולקולות של החומר" הם שני דברים שונים. אצטון יוצר קשרי מימן עם מולקולות מים (זה משפיע על המסיסות שלו במים), אבל בין מולקולות אצטון אין קשרי מימן (וזה משפיע על טמפרטורת הרתיחה שלו). בדוח התובנות של קיץ 2024: "התלמידים מבלבלים בין השפעת נוכחות מוקדים ליצירת קשרי מימן" עם מולקולות מים, לבין יצירת קשרי מימן בין המולקולות של החומרים.
קשר מימן הוא קשר בין מולקולות, והקשר O-H שבתוך המולקולה הוא קשר קוולנטי. בדוח התובנות של קיץ 2024: "תלמידים מתבלבלים בין קשר תוך מולקולרי (קוולנטי) לבין קשר בין מולקולרי".
דוגמה א - זיהוי קשר מימן נכון בין שתי מולקולות
לפניכם ייצוג מקוצר של נוסחת המבנה של מולקולת החומר MEA: . נתון כי החומר MEA מתמוסס במים.
בכל אחד מארבעה איורים, 1-4, מסורטטות מולקולת MEA ומולקולת מים (עם כל זוגות האלקטרונים הלא קושרים), וקו מקווקו ביניהן:
- איור 1: הקו המקווקו מחבר אטום מימן שקשור לאטום פחמן במולקולת MEA עם זוג אלקטרונים לא קושר על אטום החמצן של מולקולת המים.
- איור 2: הקו המקווקו מחבר זוג אלקטרונים לא קושר על אטום החמצן של קבוצת O-H במולקולת MEA עם זוג אלקטרונים לא קושר על אטום החמצן של מולקולת המים.
- איור 3: הקו המקווקו מחבר אטום מימן שקשור לאטום החנקן במולקולת MEA עם זוג אלקטרונים לא קושר על אטום החמצן של מולקולת המים.
- איור 4: הקו המקווקו מחבר אטום מימן שקשור לאטום החנקן במולקולת MEA עם אטום מימן של מולקולת המים.
קבעו איזה מן האיורים 1, 2, 3, 4 מתאר בצורה נכונה קשר מימני בין מולקולת MEA למולקולת מים.
1. התנאי: בקשר מימן משתתפים אטום H שקשור ל-F, O או N במולקולה אחת, וזוג אלקטרונים לא קושר על אטום F, O או N במולקולה השנייה.
2. איור 1: אטום המימן קשור לפחמן. הפרש האלקטרושליליות בקשר C-H קטן, , ומימן כזה אינו יוצר קשר מימן. לא נכון.
3. איור 2: הקו מחבר שני זוגות אלקטרונים לא קושרים, ואין ביניהם אטום מימן. לא נכון.
4. איור 4: הקו מחבר שני אטומי מימן, ואין בו זוג אלקטרונים לא קושר. לא נכון.
5. איור 3: אטום המימן קשור לחנקן (קשר N-H), והוא פונה אל זוג אלקטרונים לא קושר על אטום החמצן של מולקולת המים. שני התנאים מתקיימים. נכון.
איור 3
דוגמה ב - חוזק קשרי מימן לפי הפרש האלקטרושליליות
לפניכם נתונים על שני חומרים:
טמפרטורת הרתיחה של 1-אמינו פנטאן נמוכה מטמפרטורת הרתיחה של 1-פנטאנול. מהי הסיבה לכך?
א. שטח הפנים של מולקולת 1-אמינו פנטאן קטן משטח הפנים של מולקולת 1-פנטאנול.
ב. ענן האלקטרונים במולקולת 1-אמינו פנטאן קטן מענן האלקטרונים במולקולת 1-פנטאנול.
ג. קשרי המימן הנוצרים בין המולקולות של 1-אמינו פנטאן חלשים יותר מקשרי המימן הנוצרים בין מולקולות 1-פנטאנול.
ד. במולקולת 1-אמינו פנטאן יש פחות מוקדים אפשריים ליצירת קשרי מימן מאשר במולקולת 1-פנטאנול.
1. מה משותף: בשתי המולקולות שרשרת של 5 אטומי פחמן, והן שונות רק בקבוצה: O-H לעומת . בשני החומרים יש בין המולקולות קשרי מימן ואינטראקציות ון-דר-ולס.
2. א: השרשרת זהה, ושטח הפנים כמעט זהה. לא נכון.
3. ב: ב- יש אלקטרונים, וב- יש אלקטרונים. ענני האלקטרונים שווים. לא נכון.
4. ד: בקבוצת יש שני אטומי H שקשורים ל-N וזוג אלקטרונים לא קושר אחד: 3 מוקדים. בקבוצת O-H יש אטום H אחד ושני זוגות לא קושרים: 3 מוקדים. מספר המוקדים שווה. לא נכון.
5. ג: הפרש האלקטרושליליות בקשר N-H הוא , ובקשר O-H הוא . ההפרש בקשר שבו קשור המימן קטן יותר באמין, ולכן קשרי המימן בין מולקולות 1-אמינו פנטאן חלשים יותר. נכון.
ג
3. השוואת טמפרטורות רתיחה והיתוך של חומרים מולקולריים
טמפרטורת רתיחה של חומר מולקולרי
אתילן גליקול, , רותח ב-, ובוטאן, , רותח ב- - אף שבשתי המולקולות יש בדיוק 34 אלקטרונים. ההבדל כולו נמצא בקשרים שבין המולקולות: בין מולקולות אתילן גליקול יש קשרי מימן, ובין מולקולות בוטאן אין.
במדויק: בהיתוך וברתיחה של חומר מולקולרי נשברים קשרים בין-מולקולריים בלבד, והקשרים הקוולנטיים בתוך המולקולות נשארים. ככל שהקשרים בין המולקולות חזקים יותר, צריך יותר אנרגיה כדי להפריד ביניהן, וטמפרטורת הרתיחה (וגם טמפרטורת ההיתוך) גבוהה יותר. את חוזק הקשרים קובעים לפי סוגם - קשרי מימן ואינטראקציות ון-דר-ולס - ולפי הגורמים לחוזק של כל סוג.
קשרי מימן חזקים מאינטראקציות ון-דר-ולס. לכן, כשענני האלקטרונים בגודל דומה, החומר שבין המולקולות שלו יש קשרי מימן רותח בטמפרטורה גבוהה יותר - כמו אתילן גליקול לעומת בוטאן.
מה קובע את ההבדל: המקרים
שלושה כהלים: ענן אלקטרונים ושטח פנים
בכל אחד משלושת הכהלים יש קבוצת O-H אחת, ולכן קשרי המימן דומים, וההבדלים בטמפרטורות הרתיחה נובעים מאינטראקציות ון-דר-ולס:
- אתאנול (, 26 אלקטרונים) לעומת 1-פרופאנול (, 34 אלקטרונים): ענן האלקטרונים של 1-פרופאנול גדול יותר.
- 1-פרופאנול לעומת 2-פרופאנול (איזומרים, 34 אלקטרונים בכל מולקולה): שטח הפנים של המולקולה המוארכת, 1-פרופאנול, גדול יותר.
השוואת טמפרטורות רתיחה
כשנתונים שני חומרים מולקולריים ושואלים לאיזה מהם טמפרטורת רתיחה (או היתוך) גבוהה יותר:
1. סוגי הקשרים: לכל חומר קובעים אם בין המולקולות שלו יש קשרי מימן (לפי התנאים המלאים), נוסף על אינטראקציות ון-דר-ולס.
2. ענני האלקטרונים: סופרים את מספר האלקטרונים בכל מולקולה.
3. הגורם הקובע: לפי טבלת המקרים. כשענני האלקטרונים דומים - קשרי מימן קובעים. כשלשני החומרים אותם קשרי מימן - גודל ענן האלקטרונים, ואם הוא זהה - קוטביות ושטח פנים.
4. כותבים את שני הצדדים: אילו קשרים יש בין המולקולות של כל חומר, ואילו חזקים יותר. לחומר שהקשרים בין המולקולות שלו חזקים יותר צריך יותר אנרגיה כדי להפריד בין המולקולות, ולכן טמפרטורת הרתיחה שלו גבוהה יותר.
בהשוואה מתייחסים לכל הגורמים. בדוח התובנות של קיץ 2024: "תלמידים מתייחסים להבדל בגודל ענן האלקטרונים בלבד ללא התייחסות להבדל בקוטביות המולקולות".
ברתיחה לא נשברים קשרים קוולנטיים. בניתוח הבגרות של 2017, בשאלה על טמפרטורת הרתיחה הנמוכה של מימן, , נמצא "חוסר הבחנה בין קשרים קוולנטיים בין אטומים במולקולת המימן לבין אינטראקציות ון-דר-ואלס בין מולקולות המימן", למשל: "הקשר H-H הוא קשר יחיד, לא קוטבי ולא חזק".
במיקוד: משווים טמפרטורות רתיחה של חומרים מולקולריים בלבד, ומציינים את הגורמים לחוזק הקשרים הבין-מולקולריים בלי להסביר אותם.
דוגמה - ענן אלקטרונים גדול מול קשרי מימן
כשדגים מתקלקלים עלולות להיווצר תרכובות חנקן. בטבלה שלפניכם מוצגים נתונים על תרכובות כאלה.
הסבירו מדוע טמפרטורת הרתיחה של TMA גבוהה מטמפרטורת הרתיחה של אמוניה.
1. מה נשבר: שני החומרים מולקולריים, וברתיחה נשברים הקשרים בין המולקולות.
2. אמוניה: אטומי ה-H קשורים לאטום N, ועל אטום ה-N יש זוג אלקטרונים לא קושר. לכן בין מולקולות אמוניה יש קשרי מימן, וגם אינטראקציות ון-דר-ולס. ענן האלקטרונים קטן: אלקטרונים.
3. TMA: כל אטומי ה-H קשורים לאטומי פחמן, ולכן בין מולקולות TMA אין קשרי מימן - רק אינטראקציות ון-דר-ולס. ענן האלקטרונים גדול בהרבה: אלקטרונים.
4. הגורם הקובע: ענן האלקטרונים של TMA גדול בהרבה, ולכן אינטראקציות ון-דר-ולס בין המולקולות שלו חזקות בהרבה. במקרה הזה הן חזקות יותר מכל הקשרים שבין מולקולות האמוניה, כולל קשרי המימן.
5. מסקנה: כדי להפריד בין מולקולות TMA צריך יותר אנרגיה, ולכן טמפרטורת הרתיחה שלו גבוהה יותר.
בין מולקולות TMA אין קשרי מימן, אבל ענן האלקטרונים שלהן גדול בהרבה (34 אלקטרונים לעומת 10), ולכן אינטראקציות ון-דר-ולס ביניהן חזקות יותר מכל הקשרים בין מולקולות האמוניה, כולל קשרי המימן. כדי להפריד בין מולקולות TMA צריך יותר אנרגיה.
4. מסיסות: ממס, מומס והקשרים שנוצרים ביניהם
מסיסות של חומר מולקולרי
יש חומרים שמתערבבים עם מים ונותנים תמיסה צלולה, ויש חומרים שנשארים נפרדים מהמים. כדי לדעת מה יקרה לא צריך לזכור רשימות: צריך לבדוק אילו קשרים יכולים להיווצר בין המולקולות של שני החומרים.
במדויק: מסיסות היא היכולת של חומר - המומס - להתמוסס בחומר אחר - הממס - וליצור איתו תמיסה, שהיא תערובת הומוגנית. בהסבר מסיסות של חומר מולקולרי בחומר מולקולרי אחר מתייחסים לסוג הקשרים שנוצרים בין מולקולות הממס למולקולות המומס. חומר מולקולרי מתמוסס היטב במים כשהמולקולות שלו יוצרות קשרי מימן עם מולקולות המים, והחלק הפחמימני של המולקולה אינו גדול. הוא מתמוסס היטב בממס פחמימני (כמו הקסאן) כשבמולקולה שלו יש חלק פחמימני לא קוטבי, ובינו לבין מולקולות הממס נוצרות אינטראקציות ון-דר-ולס.
במיקוד של תשפ"ז לא נדרש לתאר ברמה מיקרוסקופית את התמיסה ואת תהליך ההמסה. ההסבר הוא משפט אחד על סוג הקשרים שנוצרים בין מולקולות הממס למולקולות המומס.
ממס, מומס והקשרים ביניהם
ניסוח המסה של חומר מולקולרי
בהמסה של חומר מולקולרי המולקולות נשארות שלמות, ולא נוצרים יונים. הממס נרשם מעל החץ:
בממס שאינו מים רושמים את הממס מעל החץ וגם במקום :
בתמיסה כזאת אין יונים ניידים, ולכן היא אינה מוליכה חשמל.
הסבר מסיסות
כששואלים מדוע חומר מולקולרי מתמוסס (או לא מתמוסס) בממס מולקולרי:
1. הממס: אילו קשרים יש בין מולקולות הממס. מים - קשרי מימן; פחמימן - אינטראקציות ון-דר-ולס בלבד.
2. המומס: האם המולקולות שלו יכולות ליצור קשרי מימן עם מולקולות הממס. מול מולקולות מים מספיק אטום H שקשור ל-F, O או N, או זוג אלקטרונים לא קושר על F, O או N. בודקים גם כמה גדול החלק הפחמימני.
3. התשובה: "בין מולקולות X לבין מולקולות Y נוצרים קשרי מימן (או: אינטראקציות ון-דר-ולס), ולכן X מתמוסס ב-Y". או: "מולקולות X אינן יכולות ליצור קשרי מימן עם מולקולות המים, ולכן X אינו מתמוסס במים".
כותבים על קשרים בין מולקולות, ולא "בין החומרים". בדוחות התובנות של קיץ 2024 וקיץ 2025: "תלמידים מסבירים מסיסות על ידי יצירת קשרים בין חומרים במקום להתייחס ליצירת קשרים בין החלקיקים של החומרים".
לא מתארים את כל תהליך ההמסה. בדוח התובנות של קיץ 2024: תלמידים "רושמים תשובות המכילות תיאור של כל תהליך ההמסה. הסבר זה אינו נדרש, ורק מאריך את המלל בתשובה".
חומר מולקולרי יכול להתמוסס גם בלי קשרי מימן: אתאנול מתמוסס בציקלוהקסאן בזכות אינטראקציות ון-דר-ולס. בדוח התובנות של קיץ 2024: "תלמידים סבורים שחומרים מולקולריים יכולים להתמוסס זה בזה רק אם המולקולות שלהם יוצרות קשרי מימן".
"דומה מתמוסס בדומה" אינו הסבר. בניתוח הבגרות של 2017 צוין כטעות "שימוש בסיסמה "דומה מתמוסס בדומה"". בהסבר כותבים את סוג הקשרים שנוצרים בין מולקולות הממס למולקולות המומס.
דוגמה א - חומר שאינו יוצר קשרי מימן עם מים
פירות מכילים הרבה מים. הגז אתילן, , הנפלט בעת הבשלת פירות, אינו מתמוסס במים, ולכן הוא מצטבר באריזות של פירות.
הסבירו מדוע אתילן אינו מתמוסס במים.
1. הממס: בין מולקולות המים יש קשרי מימן.
2. המומס: במולקולת אתילן, , כל אטומי המימן קשורים לאטומי פחמן (הפרש אלקטרושליליות קטן, ), ואין בה אטומי F, O או N עם זוגות אלקטרונים לא קושרים. המולקולה לא קוטבית.
3. הקשרים בין המולקולות: בין מולקולות אתילן למולקולות מים לא יכולים להיווצר קשרי מימן, אלא רק אינטראקציות ון-דר-ולס, החלשות בהרבה מקשרי המימן שבין מולקולות המים.
4. מסקנה: לכן אתילן אינו מתמוסס במים.
מולקולות אתילן אינן קוטביות ואינן יכולות ליצור קשרי מימן עם מולקולות המים: אין בהן אטום H שקשור ל-F, O או N ואין בהן זוג אלקטרונים לא קושר על אטום כזה. בין מולקולות אתילן למולקולות מים נוצרות רק אינטראקציות ון-דר-ולס, החלשות בהרבה מקשרי המימן שבין מולקולות המים.
דוגמה ב - הקשרים בחומר הנוזלי לעומת התמיסה המימית
אצטון, : אטום פחמן מרכזי קשור בקשר כפול לאטום חמצן ובקשרים יחידים לשתי קבוצות .
לפניכם ארבעה היגדים, I-IV:
I. במצב נוזל בין המולקולות של אצטון יש רק אינטראקציות ון-דר-ולס.
II. במצב נוזל בין המולקולות של אצטון יש גם אינטראקציות ון-דר-ולס וגם קשרי מימן.
III. בתמיסה מימית של אצטון יש קשרי מימן בין המולקולות של אצטון לבין המולקולות של מים.
IV. בתמיסה מימית של אצטון יש רק אינטראקציות ון-דר-ולס בין המולקולות של אצטון לבין המולקולות של מים.
מה הם ההיגדים הנכונים?
א. I ו-III
ב. I ו-IV
ג. II ו-III
ד. II ו-IV
1. אצטון נוזלי (בין מולקולות אצטון): כל אטומי המימן קשורים לאטומי פחמן, ואין אטום H שקשור ל-O. לכן בין מולקולות אצטון אין קשרי מימן, ויש רק אינטראקציות ון-דר-ולס. היגד I נכון והיגד II לא נכון.
2. תמיסה מימית (בין מולקולות אצטון למולקולות מים): על אטום החמצן של אצטון יש זוגות אלקטרונים לא קושרים, ובמולקולת המים יש אטומי H שקשורים ל-O. לכן בין מולקולות אצטון למולקולות מים נוצרים קשרי מימן (וגם אינטראקציות ון-דר-ולס). היגד III נכון, והיגד IV, שבו המילה "רק", לא נכון.
3. ההיגדים הנכונים: I ו-III.
א