דקדוק בבגרות
בבגרות באנגלית אין שאלות דקדוק. אף אחד לא יבקש מכם להטות פועל או להפוך משפט לסביל. ובכל זאת הדקדוק נמצא בכל שאלה: הוא אומר לכם מי עשה מה בקטע, מתי זה קרה, ואם זה בכלל קרה או רק "היה יכול לקרות". הוא חשוב גם כשאתם כותבים: השלמה צריכה להתאים בצורה להתחלה שכבר כתובה, ובחיבור יש ניקוד על השפה.
במדויק: הדקדוק עובד בשלושה מקומות. בקריאה: הבנה של זמנים, סביל, תנאים ומשפטי זיקה. בתשובות שאתם כותבים: השלמה צריכה להמשיך את ההתחלה. אם כתבתם משפט חדש, עם נושא ופועל, מורידים חצי מהנקודות של הסעיף. צורה לא נכונה בלי משפט חדש, למשל פועל בעבר אחרי to, נחשבת טעות דקדוק, ובשאלונים שבודקים דקדוק מורידים עליה נקודות. ובחיבור: רכיב השפה, Language Use, בודק את הזמנים הבסיסיים, את הפעלים המודאליים ואת המבנים המתקדמים.
צורות הפועל
לכל פועל באנגלית יש כמה צורות, וכל המבנים בנושא הזה בנויים מהן. למשל find, found, found, או see, saw, seen. בכתבה על חיפוש אוצרות בלונדון מישהו מספר I found two coins, "מצאתי שני מטבעות", ומדבר על חפצים ש-haven't been seen, "לא נראו", מאות שנים.
במדויק: בסיכום הזה מסמנים ארבע צורות. V1 היא צורת הבסיס: find, look. V2 היא צורת העבר: found, looked. V3 היא הצורה השלישית: found, seen, looked. היא באה אחרי have בזמנים המושלמים ואחרי be בסביל. ויש צורת ing: finding, looking. בפעלים רגילים V2 ו-V3 נגמרות ב-ed. בפעלים לא רגילים צריך לזכור אותן.
פועל עזר בא לפני הפועל הראשי ובונה איתו זמן או מבנה: be, have ו-do, וגם הפעלים המודאליים, כמו can ו-must. השלילה באה אחרי פועל העזר הראשון: haven't been seen.
להבנה או גם לשימוש
לא כל מבנה צריך לדעת לכתוב. רשימות הדקדוק של משרד החינוך קובעות לכל מבנה ולכל רמה אם מספיק להבין אותו כשקוראים, או שצריך גם להשתמש בו. ברשימות המילים יש לזה סימן: Rec, להבנה, ו-Prod, גם לשימוש.
במדויק: ברשימות הדקדוק יש ארבע דרגות. הראשונה היא mostly receptive, "בעיקר הבנה". אחריה באות שלוש דרגות של שימוש, עד mostly correct usage, "שימוש נכון ברוב המקרים". הדרגה תלויה ברמה: אותו מבנה יכול להיות בעיקר להבנה ב-4 יח"ל, ולשימוש ב-5 יח"ל. בסיכום הזה כתוב כשמבנה הוא בעיקר להבנה.
1. זמני הפועל
זמני הפועל
הזמן של הפועל אומר מתי משהו קרה, ואם הוא נגמר או עדיין נמשך. בכתבה על איסלנד מסופר שבשנה שעברה מרי flew there, "טסה לשם": זה קרה ונגמר. באותה כתבה כתוב שהקרחונים are melting, "נמסים": זה קורה עכשיו.
במדויק: זמן בנוי מפועל עזר ומצורה של הפועל הראשי. Simple מתאר עובדה, הרגל או פעולה שלמה. Continuous, be + ing, מתאר פעולה שנמשכת סביב זמן מסוים. Perfect, have + V3, מחבר שני זמנים: Present Perfect מתאר משהו שקרה בעבר, בלי זמן מדויק, ונוגע לעכשיו, או משהו שנמשך עד עכשיו. Past Perfect מתאר משהו שקרה לפני זמן אחר בעבר.
הזמנים במבט אחד
מילות זמן
מילות זמן רומזות בדרך כלל על הזמן של הפועל.
used to: מה היה פעם
used to + V1 מתאר הרגל או מצב בעבר שכבר לא נכון היום. בכתבה על איסלנד מרי מספרת על הר שפעם היה מכוסה בקרחון, ומיד אחר כך אומרת שהיום אין עליו קרח:
איך הזמן עוזר לענות
1. מוצאים בשאלה ובתשובות את הפועל, יחד עם פועל העזר שלו.
2. שואלים: מתי? נגמר בעבר, נמשך עד עכשיו, קורה עכשיו, קרה לפני משהו אחר, או עוד יקרה.
3. מוצאים בקטע את המשפט, ובודקים שהזמן שלו מתאים לזמן שבתשובה.
4. פוסלים תשובה שמזיזה את הזמן: מה שהיה "פעם" כאילו הוא נכון היום, או מה שעוד לא קרה כאילו הוא כבר קרה.
5. בהשלמה כותבים בזמן של השאלה ושל ההתחלה.
זמן לא נכון בתשובה יכול לשנות את התוכן, ולא רק את הדקדוק. לפי הנחיות הבדיקה, כשטעות כזאת משנה את המשמעות מורידים עליה כמו על טעות בתוכן.
את Past Perfect רשימת הדקדוק מגדירה בעיקר להבנה, ב-4 וגם ב-5 יח"ל. ב-3 יח"ל הוא לא ברשימה. בקטע הוא אומר שמשהו קרה קודם: Mary Geller had always wanted, כלומר מרי רצתה לבקר באיסלנד עוד לפני שטסה.
בחיבור: את הדוגמה האישית מהעבר כותבים ב-Past Simple, ואת הדעה ב-Present Simple. זמנים מושלמים שכתובים נכון נחשבים במחוון שפה מתקדמת. למשל בחיבור לדוגמה:
דוגמה א - Present Perfect: מה קרה מאז
מתוך פסקה I של הכתבה על הסכם פריז:
השאלה:
1. בפסקה יש שלושה זמנים. was signed הוא עבר עם שנה, In 2015: ההסכם נחתם ב-2015, וזה נגמר.
2. have been achieved הוא Present Perfect, בסביל: "הושגו". הוא מתאר מה קרה מאז החתימה ועד היום, בלי זמן מדויק.
3. pay בהווה, עם annually, "כל שנה": זה מה שקורה היום, ושוב בגלל ההסכם.
4. תשובה ii אומרת בדיוק את זה: has happened since, "מה קרה מאז".
5. תשובה i: כתוב רק שההשפעות terrible, לא אילו מהן הכי גרועות. תשובה iii: לא כתוב למה המצב מחמיר. תשובה iv: כמעט כל המדינות חתמו, לא רק העשירות. העשירות רק משלמות.
תשובה ii.
דוגמה ב - used to בהשלמה: מה היה פעם
מתוך פסקה I של הכתבה על תיירות באיסלנד. מרי מספרת:
השאלה:
1. ההתחלה היא In the past, "בעבר", ואחריה צריך משפט שלם: נושא ופועל בעבר.
2. בקטע כתוב שההר that used to be covered, "שפעם היה מכוסה". המילה that מחזירה להר, ו-used to אומרת "פעם". מיד אחר כך כתוב שהיום אין על ההר קרח: Now there is no ice.
3. be covered by a glacier הוא סביל: ההר היה מכוסה בקרחון.
4. כותבים את זה בעבר: was covered by a glacier. גם used to be covered מתקבלת, כי used to כבר אומרת "בעבר".
5. לא כותבים is covered. זה ההפך ממה שכתוב, כי היום אין על ההר קרח.
גם התשובות האלה מתקבלות:
2. סביל: Passive
סביל
במשפט רגיל, פעיל, הנושא הוא מי שעושה את הפעולה. בסביל, Passive, הנושא הוא מי שהפעולה נעשית לו. בכתבה על אוצרות מספרת כרסון שרוב החפצים were returned to me, "הוחזרו אליי": החפצים לא חזרו לבד, מישהו החזיר אותם.
במדויק: סביל בונים מ-be בזמן המתאים ועוד V3 של הפועל. את מי שעשה את הפעולה כותבים אחרי by, ואפשר גם לא לכתוב אותו בכלל. משתמשים בסביל כשהפעולה חשובה יותר ממי שעשה אותה, או כשלא ידוע מי עשה אותה.
סביל בכל זמן
רשימת הדקדוק מפרטת סביל ב-Present Simple, ב-Past Simple וב-Present Continuous. בקטעים תפגשו גם סביל ב-Present Perfect ואחרי פועל מודאלי. הם נבנים באותה דרך: be בצורה המתאימה, ואחריו V3.
איך מזהים מי עשה מה
1. מחפשים be, בכל צורה שלו, ואחריו V3: is given, were returned, have been achieved.
2. הנושא של המשפט הוא מי שהפעולה נעשתה לו, ולא מי שעשה אותה.
3. מחפשים by אחרי הפועל. מה שבא אחריו הוא מי שעשה את הפעולה.
4. אם אין by, הקטע לא אומר מי עשה. לא ממציאים, ובתשובה משאירים את הסביל.
5. אפשר לכתוב בתשובה את אותו רעיון בפעיל, אבל רק כשהקטע אומר מי עשה את הפעולה.
by בסביל אומרת מי עשה את הפעולה. בהשלמה שמתחילה ב-By, המילה אומרת איך עושים משהו, ואחריה בא פועל עם ing. ראו בשיעור על to do ו-doing.
התשובה הנכונה יכולה לנסח בסביל משפט שבקטע כתוב בפעיל. בקטע על ההורים כתוב בפעיל שהמדענים נתנו להורים סקר, the scientists gave the parents, והתשובה הנכונה בשאלה 8 היא בסביל: Why surveys were used, "למה השתמשו בסקרים".
בתשובה בסביל אל תשמיטו את be. בלי were, הפועל returned אומר שהחפצים חזרו בעצמם, ולא שמישהו החזיר אותם.
בחיבור של G הסביל הוא אחד המבנים המתקדמים שהמחוון מונה. כדאי להשתמש בו כשלא חשוב מי עשה את הפעולה, כמו במשפט מהחיבור לדוגמה:
דוגמה א - by: מי עשה את הפעולה
מתוך פסקה IV של הכתבה על שינויי האקלים:
השאלה:
1. השאלה: איך ההורים למדו. מחפשים בפסקה מי לימד את מי.
2. המשפט Parents can be educated הוא סביל: "אפשר לחנך את ההורים". ההורים הם הנושא, אבל לא הם מחנכים, מחנכים אותם. מי מחנך? מה שבא אחרי by: their children, הילדים שלהם.
3. גם were encouraged to discuss הוא סביל: את הילדים עודדו לדבר על הנושא עם ההורים. הילדים למדו בתוכנית בבית הספר, וההורים למדו מהם.
4. השאלה פתוחה, ולכן מספיקה תשובה קצרה: מהילדים שלהם.
גם From their kids מתקבלת.
דוגמה ב - השלמה ששומרת על הסביל
מתוך פסקה IV של הכתבה על חיפוש אוצרות:
השאלה:
1. ההתחלה היא She explains why they, ו-they הם החפצים. אחרי they צריך פועל.
2. כרסון אומרת שרוב החפצים were returned to me: סביל בעבר, "הוחזרו אליי". אחר כך היא מסבירה למה: הם were not very special, "לא היו מיוחדים".
3. מי החזיר את החפצים? זה לא כתוב, ולכן משאירים את הסביל: were returned.
4. כרסון מדברת על עצמה, to me. בתשובה מדברים עליה, ולכן כותבים to her.
5. השאלה היא מה כרסון מסבירה, וההתחלה כבר אומרת why. לכן ההשלמה היא מה שקרה לחפצים, ולא הסיבה עצמה.
3. פעלים מודאליים
פעלים מודאליים
פועל מודאלי בא לפני פועל אחר ומוסיף לו עמדה: אפשרי, חובה, מותר, כדאי. בכתבה על שינה כתוב שבני נוער they might have trouble, "ייתכן שיהיה להם קושי", להתרכז בכיתה. זה לא בטוח שיקרה, רק אפשרי.
במדויק: אחרי פועל מודאלי בא פועל בצורת הבסיס, V1, בלי to, בלי s ובלי ing: must get, might have. לפועל המודאלי עצמו אין s בגוף שלישי. בשלילה not בא אחריו: cannot, mustn't, might not. הפעלים have to, need to ו-be able to עובדים כמו פעלים מודאליים, אבל בהם יש to לפני V1, והם משתנים לפי הגוף והזמן: has to, had to, was able to.
מה כל פועל מודאלי אומר
איך פועל מודאלי עוזר לענות
1. מסמנים את הפועל המודאלי בשאלה: What might happen שואלת על אפשרות, what must שואלת על חובה.
2. מחפשים בקטע מילה עם אותה משמעות, לא בהכרח אותה מילה. "מותר רק ברשות" פירושו "חייבים לקבל רשות".
3. בתשובה שומרים על אותה עמדה: את מה שרק "אולי יקרה" לא כותבים כאילו הוא בטוח.
4. בהשלמה שמתחילה בפועל מודאלי ממשיכים בפועל בצורת הבסיס.
might ו-may לא אומרות שמשהו קרה, או שהוא בטוח יקרה. בשאלה על מרוץ הרובוטים might נשארת בתשובה הרשמית:
may יכולה לומר "אולי" ויכולה לומר "מותר". מבחינים לפי ההקשר: may only... with the permission הוא "מותר רק ברשות".
אחרי פועל מודאלי אין to: They must get permission. אחרי have to, need to ו-able to יש to, ואחריו פועל בצורת הבסיס.
בחיבור: should ו-must עוזרים לנסח דעה והמלצה. המחוון מצפה לשימוש נכון בפעלים מודאליים כחלק מהשפה הבסיסית, יחד עם הזמנים הבסיסיים.
דוגמה - may only: מה חייבים לעשות
מתוך פסקה II של הכתבה על גרפיטי:
השאלה:
1. בשאלה יש must: שואלים על חובה, מה האמנים חייבים לעשות לפני שהם מציירים.
2. בקטע אין must. יש may only paint, "מותר לצייר רק", with the permission, "ברשות" הבעלים. may כאן היא "מותר", ולא "אולי".
3. "מותר רק ברשות" פירושו "חייבים לקבל רשות". זו אותה משמעות במילים אחרות.
4. אחרי must בא פועל בצורת הבסיס: get, ולא to get או getting.
5. המשפט על הקנסות מדבר על איטליה, ולא על רוב המדינות. הוא התשובה לשאלה 3 באותה בחינה, שבה ההתחלה היא They might, "ייתכן ש".
4. משפטי תנאי
משפט תנאי
משפט תנאי בנוי משני חלקים: התנאי, אחרי if, והתוצאה. בכתבה על צילום בסמארטפון כתוב שאם לא תשימו לב למה שקורה סביבכם, you will quickly forget, "תשכחו מהר". הזיכרון תלוי בתנאי.
במדויק: הזמן של הפועל בחלק של if אומר אם התנאי אפשרי או מדומיין. if + הווה: תנאי אמיתי שיכול לקרות, והתוצאה בהווה, ב-will או בפועל מודאלי. if + עבר, ו-would + V1 בתוצאה: מצב מדומיין בהווה או בעתיד, שלא קיים עכשיו. if + had V3, ו-would have V3 בתוצאה: עבר מדומיין, משהו שלא קרה. unless פירושה if not, "אלא אם כן".
סוגי משפטי התנאי
איך קוראים משפט תנאי בקטע
1. מוצאים את if, unless או only if, ומפרידים בין התנאי לתוצאה. בדרך כלל פסיק מסמן את הגבול ביניהם.
2. בודקים את הזמן בחלק של if: הווה אומר שזה יכול לקרות. עבר ו-would אומרים שזה מדומיין. had ו-would have אומרים שזה לא קרה.
3. כשהתנאי שלילי, הופכים אותו כדי להבין מה עוזר: אם לא שמים לב שוכחים, ולכן שימת לב עוזרת לזכור.
4. במצב מדומיין שואלים: מה קרה במציאות? would have been unable אומר שבמציאות את התיקונים עשו אסטרונאוטים ולא רובוטים, ושלדעת הדובר רובוטים לא היו מצליחים.
במצב מדומיין הפועל בעבר לא מדבר על העבר. if you suddenly realized אומר "אם פתאום הייתם מבינים", עכשיו, בדמיון.
only if אומרת "רק אם": בלי התנאי אין תוצאה. בכתבה על צילום כתוב שאפשר ליצור זיכרונות שנשארים לאורך זמן only if, "רק אם", שמים לב להרבה פרטים. לשאלה מה מרוויחים משימת לב, התשובה הרשמית היא:
if אחרי check, find out או see היא לא תנאי, אלא "האם". בכתבה על הגמלים המדענים ביקשו מהחקלאים to check if, "לבדוק האם", הכבשים מפחדות מהגמלים.
ב-4 יח"ל משפט תנאי מדומיין, בהווה ובעבר, הוא בעיקר להבנה. ב-5 יח"ל מצפים שתתחילו גם להשתמש בו. ב-3 יח"ל הוא לא ברשימה, וגם unless לא.
בחיבור, משפט תנאי שכתוב נכון הוא שפה מתקדמת, גם ב-C וגם ב-G. בחיבור לדוגמה הוא מראה מה היה קורה בלי הקבוצה:
דוגמה א - תנאי שלילי: מה עוזר לזכור
מתוך פסקה II של הכתבה על צילום בסמארטפון:
השאלה:
1. שואלים למה חשוב לשים לב להרבה דברים באירוע. התשובה ממשיכה את Because it can help you.
2. המשפט האחרון הוא משפט תנאי אמיתי: if בהווה, ובתוצאה will. זה מה שיקרה: you will quickly forget.
3. התנאי שלילי, don't pay attention, ולכן הופכים אותו: מי שלא שם לב שוכח מהר, כלומר שימת לב עוזרת לזכור. גם המשפט שלפניו אומר את זה: all these things help, "כל הדברים האלה עוזרים", ליצור זיכרונות.
4. תשובה iii אומרת את זה: remember the event better.
5. תשובות i ו-ii: מילר לא מדברת על בחירת תמונות או על צילום טוב יותר. תשובה iv: הפסקה מדברת על זיכרון, ולא על הנאה.
תשובה iii.
דוגמה ב - would have: עבר מדומיין
מתוך פסקה V של הכתבה על רובוטים בחלל. גורדון מספר:
השאלה:
1. שואלים למה אי אפשר היה להשתמש ברובוטים לתיקונים. ההתחלה היא Because robots, ואחריה צריך פועל.
2. המשפט האחרון אומר שרובוטים would have been unable, "לא היו מסוגלים". המבנה would have + V3 מתאר עבר מדומיין: אילו היו שולחים רובוטים, הם לא היו מצליחים.
3. either of these things, "אף אחד מהדברים האלה", מחזיר לשני הדברים שהצוות עשה במשפט הקודם: analyzed the problem, "ניתח את הבעיה" מהר, ו-manipulated the tools, "הפעיל את הכלים" בקלות.
4. מבקשים תשובה אחת, ולכן בוחרים אחד מהשניים וכותבים אותו בשלילה: couldn't analyze the problem.
5. גם המשפט הראשון תומך. כתוב בו שאת התיקונים could not possibly, "לא היה אפשר בשום אופן", לעשות בידי רובוטים. זה סביל עם could.
גם התשובה על הכלים מתקבלת:
אפשר לכתוב גם can't במקום couldn't.
5. משפטי זיקה: who, which, that
משפט זיקה
משפט זיקה הוא חלק של משפט שמוסיף מידע על שם עצם שבא ממש לפניו. הוא מתחיל ב-who, which, that, whose או where. למשל music that had no words, "מוזיקה שאין בה מילים": that had no words אומר על איזו מוזיקה מדובר.
במדויק: who מתייחסת לאנשים, which לדברים, ו-that לשניהם. whose אומרת "ש...שלו", ו-where אומרת "שבו", על מקום. משפט זיקה שמגדיר על מי מדובר בא בלי פסיקים. משפט זיקה שמוסיף מידע נוסף בא אחרי פסיק, ובו לא משתמשים ב-that. which אחרי פסיק יכולה להתייחס גם לכל המשפט שלפניה. כשאחרי מילת הזיקה בא נושא חדש, אפשר להשמיט אותה: the new people you met.
מילות הזיקה
איך קוראים משפט ארוך עם משפט זיקה
1. מוצאים את מילת הזיקה ואת שם העצם שלפניה. עליו משפט הזיקה מדבר.
2. מסמנים את משפט הזיקה: מילת הזיקה, הפועל שלה ומה שבא אחריו.
3. מדלגים עליו וקוראים את המשפט הראשי: נושא ופועל. במשפט הזה הנושא הוא Parents, והפועל הראשי הוא became:
4. בהשלמה שנגמרת ב-that, who או which, ממשיכים בפועל שמתאים לשם העצם, או בנושא חדש ופועל.
which אחרי פסיק יכולה להתייחס לכל הרעיון שלפניה, ולא רק למילה אחת. בכתבה על טלפונים ישנים כתוב שאם ימחזרו טלפונים יצטרכו לכרות הרבה פחות קובלט, which would be excellent: כל הדבר הזה יהיה מצוין.
בהשלמה People who ____ הפועל מתאים ל-people, ברבים: People who need, ולא needs.
בחיבור, משפטי זיקה הם מבנה מתקדם שהמחוון מונה. הם עוזרים לחבר שני משפטים קצרים למשפט אחד, כמו בחיבור לדוגמה:
דוגמה א - השלמה אחרי that
מתוך פסקה III של הכתבה על חלומות בהקיץ:
השאלה:
1. ההתחלה נגמרת ב-daydreams that: משפט זיקה על החלומות. that היא הנושא שלו, ולכן ממשיכים בפועל.
2. daydreams ברבים, ולכן הפועל ברבים: are, ולא is.
3. מה משותף לכל היתרונות? המשפט השני אומר שזה קורה when we enjoy, "כשאנחנו נהנים", מהחלום. גם בהמשך כתוב pleasant daydreaming ו-enjoyable daydreams.
4. לכן ההשלמה היא are enjoyable. אפשר גם להמשיך בנושא חדש: that we enjoy. אז that היא המושא, ו-we הוא הנושא.
גם that we enjoy מתקבלת.
דוגמה ב - who אחרי פסיק: מי לימד את מי
מתוך פסקה II של הכתבה על חניכה הפוכה:
השאלה:
1. ההתחלה נגמרת ב-needed to, ולכן ממשיכים בפועל בצורת הבסיס.
2. בצירוף who taught them, "שלימדו אותם", המילה who באה אחרי פסיק ומתייחסת לשם העצם שלפניה, junior employees: העובדים הצעירים. הם לימדו. them מחזירה ל-500 executives, המנהלים הוותיקים.
3. אם הצעירים לימדו את הוותיקים מיומנויות דיגיטליות, הוותיקים היו צריכים ללמוד אותן. teach הופך ל-learn, כי עכשיו הנושא הוא מי שלומד.
4. גם המשפט שלפני כן תומך: הצעירים knew much more, "ידעו הרבה יותר", על השימוש באינטרנט.
מתקבלות גם התשובות האלה:
6. שם הפועל ו-ing: to do או doing
to do או doing
כשפועל בא אחרי מילה אחרת, הצורה שלו תלויה במילה הזאת. אחרי want בא to + V1: wanted to keep. אחרי מילת יחס כמו by, from או of בא פועל עם ing: By looking. בהשלמות של הבגרות ההתחלה קובעת את הצורה.
במדויק: פועל עם ing יכול לשמש כשם עצם, gerund. הוא בא אחרי מילות יחס, אחרי פעלים כמו enjoy, avoid ו-spend time, וגם כנושא של משפט. אחרי פעלים אחדים, כמו start, באות שתי הצורות. to + V1 נקרא infinitive. הוא בא אחרי פעלים כמו want, decide, need ו-plan, אחרי be able, ובמשמעות "כדי": in order to. אחרי פועל מודאלי בא V1 בלי to.
מה בא אחרי מה
איך משלימים בצורה הנכונה
1. מסתכלים על המילה האחרונה בהתחלה: By, from, to, must.
2. לפיה בוחרים צורה: ing, to + V1 או V1.
3. מוצאים בקטע את המידע. הפועל כתוב שם לפעמים בצורה אחרת: if you look, או such as identifying.
4. משנים רק את צורת הפועל, ומשאירים את שאר המילים: if you look very carefully הופך ל-By looking very carefully.
5. קוראים את ההתחלה ואת ההשלמה ברצף ובודקים שיצא משפט אחד.
to יכולה להיות גם מילת יחס, ואז אחריה בא ing. ברשימות המילים: be used to doing, "רגיל לעשות", ו-look forward to doing, "מחכה לעשות". זה לא used to + V1, שאומר "פעם".
פועל בעבר אחרי to הוא טעות דקדוק, גם כשהשאלה בעבר. הזמן כבר כתוב בהתחלה, למשל was able to, ואחרי to בא V1. בהנחיות הבדיקה went on to study אחרי was able to היא הדוגמה לטעות כזאת.
כשפועל עם ing הוא הנושא, הפועל שאחריו ביחיד: making mistakes is, ולא are. בחיבור, gerunds ו-infinitives שכתובים נכון נחשבים במחוון שפה מתקדמת.
דוגמה - מ-if you look ל-By looking
מתוך פסקה II של הכתבה על חיפוש אוצרות. ספנסר מסביר:
השאלה:
1. ההתחלה היא By, "על ידי", ולכן ממשיכים בפועל עם ing.
2. המשפט האחרון הוא משפט תנאי: if you look very carefully, "אם תסתכלו בזהירות רבה", you might find, "אולי תמצאו", אוצרות. התנאי הוא הדרך למצוא.
3. משנים רק את הצורה: look הופך ל-looking. את you משמיטים, כי אחרי By לא בא נושא.
4. איפה מחפשים? in the mud, "בבוץ". אפשר להוסיף את זה, כי זה עונה על השאלה.
5. אחרי By לא כותבים look ולא you look.
גם By looking carefully מתקבלת.
7. השוואה: יותר, הכי, כמו
השוואה
כשמשווים בין שני דברים, מוסיפים er או more, ואחר כך than: slower than the humans, "איטיים יותר מבני האדם". כשאומרים שמשהו הוא "הכי", מוסיפים the ו-est או the most: the most popular.
במדויק: לשם תואר קצר, בהברה אחת, מוסיפים er ו-est: slow, slower, the slowest. לשם תואר בשתי הברות שנגמר ב-y מחליפים את y ב-i ומוסיפים er ו-est: busy, busier. לשמות תואר ארוכים ולתוארי פועל עם ly מוסיפים בדרך כלל more ו-the most: more efficiently, the most suitable. יש צורות לא רגילות: good, better, best, ו-bad, worse, worst. as... as אומר "באותה מידה", ו-not as... as אומר "פחות". less... than אומר "פחות מ", ו-fewer... than אומר "פחות מ" על דברים שסופרים. much לפני er או more אומרת "הרבה יותר".
מבני ההשוואה
איך פותרים שאלה עם השוואה
1. מוצאים בקטע את מילת ההשוואה: than, more, less, fewer, as... as, the most.
2. שואלים: מה משווים למה? מי בצד של "יותר", ומי בצד של "פחות"?
3. בודקים בתשובה את שני הצדדים ואת הכיוון. תשובה שהופכת את הכיוון, או מחליפה את מה שמשווים, נפסלת.
4. שימו לב לשלילה ולזמן: won't run faster הוא ההפך מ-will run faster.
5. כשהשאלה שואלת "מי יותר" והקטע אומר "מי פחות", הופכים: מי שזכר פחות פרטים הוא הצד השני של מי שזכר יותר.
בשאלה על הבדל, A difference in, התשובה היא התכונה שמשווים. בכתבה על הדבורים כתוב שדבורי הבנאי carry much more pollen, "נושאות הרבה יותר אבקה", והתשובה הנכונה היא הבדל בכמות האבקה, תשובה iii.
ההשוואה יכולה להסביר סיבה. בכתבה על חניכה הפוכה כתוב שמנטורים צעירים נשארים בחברה much longer than, "הרבה יותר זמן מ", עובדים צעירים שלא מרגישים שמעריכים אותם. לכן הם נשארים כי הם כן מרגישים שמעריכים את התרומה שלהם.
as... as ברשימת המילים של Band I מסומנת Prod, כלומר מצפים שתשתמשו בה.
רשימת הדקדוק של התיכון כוללת גם את the best עם Present Perfect, כמו בחיבור לדוגמה:
דוגמה א - more slowly than: מי מהיר יותר
מתוך פסקה IV של הכתבה על רובוטים במרוץ:
השאלה:
1. בפסקה כתוב שהרובוטים ran more slowly than, "רצו לאט יותר מ", המתחרים האנושיים. הרובוטים בצד של "לאט יותר", ובני האדם בצד השני.
2. תשובה i אומרת את אותה השוואה בשם תואר: were slower than the humans. אותו כיוון: הרובוטים איטיים יותר.
3. תשובה ii: רק 6 מתוך 21 סיימו, כלומר לא רובם. תשובה iii: כולם, all, היו צריכים סוללות חדשות, ולא רק שישה.
4. תשובה iv לוקחת את ההשוואה מהקטע והופכת את השלילה. לילי אומרת They won't run faster, "הם לא ירוצו מהר יותר".
תשובה i.
דוגמה ב - fewer than: הופכים את הכיוון
מתוך פסקה III של הכתבה על צילום בסמארטפון:
השאלה:
1. השאלה שואלת מי זכר יותר פרטים, more. בקטע ההשוואה הפוכה: הסטודנטים שצילמו remembered fewer details, "זכרו פחות פרטים".
2. משווים בין שתי קבוצות: מי שצילמו, ו-those who did not, "אלה שלא". אם המצלמים זכרו פחות, הקבוצה השנייה זכרה יותר.
3. ההתחלה The group that היא משפט זיקה, ו-that היא הנושא שלו. ממשיכים בפועל בעבר: did not take pictures.
מתקבלות גם התשובות האלה: