תנועה
כשאתם יושבים באוטובוס, אתם לא זזים ביחס למושב, אבל זזים ביחס לתחנה. לכן כשאומרים שגוף נע, צריך לומר גם ביחס למה.
במדויק: גוף נע כשהמקום שלו משתנה עם הזמן ביחס לגוף אחר שבוחרים כקבוע (למשל הקרקע). כדי לתאר תנועה מודדים שני גדלים: מקום (ביחידות אורך: ס"מ, מטר, ק"מ) וזמן (ביחידות זמן: שנייה, דקה, שעה). את התנועה אפשר להציג בכמה ייצוגים: תיאור במילים, טבלה, גרף ותרשים עקבות.
1. מקום, דרך וזמן
מקום ונקודת ייחוס
כשחבר שואל "איפה אתה?", לא מספיק לענות " מטר". צריך לומר מטר ממה, ולאיזה כיוון: " מטר מהבית, בדרך לבית הספר".
במדויק: המקום של גוף שנע על קו ישר הוא המרחק שלו מנקודת ייחוס (נקודה קבועה שבוחרים מראש, למשל נקודת היציאה), יחד עם הצד שבו הוא נמצא. את נקודת הייחוס בוחרים לפני שמודדים, ולא מחליפים אותה באמצע.
אותו מקום מקבל מספרים שונים בנקודות ייחוס שונות. ספסל שנמצא מטר מהבית בדרך לבית הספר, שנמצא מטר מהבית, רחוק מטר מבית הספר. שני התיאורים נכונים. מה שחשוב הוא לומר מאיזו נקודה מודדים.
דרך מול מרחק מנקודת הייחוס
כשגוף נע בכיוון אחד בלבד ויוצא מנקודת הייחוס, הדרך והמרחק שווים. כשהוא חוזר לאחור, הם נפרדים.
רגע ופרק זמן
מקום שייך לרגע. דרך שייכת לפרק זמן.
חישוב דרך ומרחק בתנועה הלוך וחזור
1. בוחרים נקודת ייחוס (בדרך כלל נקודת היציאה).
2. מחלקים את התנועה לקטעים, כך שבכל קטע הגוף נע בכיוון אחד בלבד.
3. דרך: מחברים את האורכים של כל הקטעים, בלי להתחשב בכיוון.
4. מרחק מנקודת הייחוס בסוף: קטע שמתרחק מוסיפים, קטע שמתקרב מחסירים (כל עוד הגוף לא עבר לצד השני של נקודת הייחוס).
5. בודקים: הדרך תמיד גדולה מהמרחק או שווה לו.
מי שרץ סיבוב שלם במסלול של מטר עבר דרך של מטר, אבל בסוף הוא במרחק מנקודת הזינוק. דרך ומרחק מנקודה הם שני גדלים שונים.
כותבים תמיד יחידה ליד המספר. "" לבד לא אומר כלום: מטר, ס"מ ו- שניות הם דברים שונים לגמרי.
דוגמה - הליכה לקיוסק וחזרה חלקית
מיכל יוצאת מהבית והולכת מטר בקו ישר עד הקיוסק. שם היא נזכרת ששכחה ארנק, וחוזרת מטר לכיוון הבית, עד שאחיה פוגש אותה ומביא לה את הארנק.
א. איזו דרך עברה מיכל?
ב. מה המרחק שלה מהבית ברגע הפגישה?
1. נקודת הייחוס: הבית.
2. שני קטעים: הלוך מטר (מתרחקת), חזרה מטר (מתקרבת).
3. א: דרך = מטר.
4. ב: מרחק מהבית = מטר.
5. בדיקה: , כמו שצריך כשיש חזרה לאחור.
א. מטר. ב. מטר מהבית.
2. טבלאות וגרפים קוויים
גרף קווי
בטבלה של טמפרטורות לאורך היום צריך לקרוא שורה אחרי שורה כדי להבין מה קרה. בגרף רואים את כל היום במבט אחד: מתי התחמם, מתי התקרר ומתי היה הכי חם.
במדויק: גרף קווי מראה איך גודל אחד משתנה כשגודל אחר משתנה. בגרפים של תנועה הזמן נמצא על הציר האופקי, והגודל שמודדים (למשל המקום) על הציר האנכי. כל מדידה היא נקודה בגרף, וקו שמחבר את הנקודות מראה את המגמה.
למה הזמן דווקא על הציר האופקי? כי הזמן עובר בלי שאנחנו שולטים בו, והגודל השני הוא זה שמשתנה בהתאם לו. זה המוסכם בכל הגרפים מהסוג הזה, ובזכותו קל לקרוא גרף של מישהו אחר.
טבלה מול גרף
לכן משתמשים בשניהם: רושמים מדידות בטבלה, ובונים מהן גרף כדי להבין מה קרה.
בניית גרף מטבלה
1. מחליטים מה על כל ציר: הזמן על הציר האופקי, הגודל שנמדד על הציר האנכי.
2. כותבים ליד כל ציר שם ויחידה, למשל "זמן (שניות)" ו"מקום (מטר)".
3. בוחרים קנה מידה לכל ציר: מרווחים שווים על הציר מייצגים הפרשים שווים בערכים, והציר צריך להגיע עד הערך הגדול ביותר בטבלה.
4. מסמנים כל שורה בטבלה כנקודה: הולכים על הציר האופקי עד הזמן, ועולים עד הערך.
5. מחברים את הנקודות בקו, לפי הסדר, ונותנים לגרף כותרת.
קריאת גרף
1. קוראים את שמות הצירים ואת היחידות, ובודקים כמה שווה כל משבצת.
2. ערך ברגע מסוים: עולים מהזמן על הציר האופקי עד הגרף, ופונים שמאלה אל הציר האנכי.
3. מתי היה ערך מסוים: הולכים מהערך על הציר האנכי עד הגרף, ויורדים אל ציר הזמן. ייתכנו כמה רגעים כאלה.
4. מגמה: איפה הגרף עולה, איפה יורד ואיפה הוא אופקי. איפה השיא ואיפה השפל.
5. מהירות השינוי: איפה הקו תלול (שינוי מהיר) ואיפה מתון (שינוי איטי).
הנקודות הן מה שנמדד באמת. הקו שמחבר ביניהן הוא השערה סבירה על מה שקרה בין המדידות. ערך שקוראים מהקו בין שתי נקודות הוא הערכה, לא מדידה. כדי לדעת בוודאות מודדים בתדירות גבוהה יותר.
טעות נפוצה בבניית גרף: מרווחים שווים על הציר לערכים שההפרש ביניהם לא שווה (למשל , , , במרחקים שווים). כך צורת הגרף מתעוותת. על כל ציר קנה המידה אחיד מההתחלה עד הסוף.
דוגמה - טמפרטורה לאורך יום: שיא, מגמה וערך ביניים
בתחנת מזג אוויר מדדו את הטמפרטורה כל שעתיים:
א. מתי הייתה הטמפרטורה הגבוהה ביותר מבין המדידות, ומה הייתה?
ב. באילו שעות הטמפרטורה עלתה ובאילו ירדה?
ג. באיזה פרק זמן של שעתיים הטמפרטורה עלתה הכי מהר?
ד. העריכו את הטמפרטורה בשעה .
1. א: הנקודה הגבוהה ביותר בגרף היא בשעה , וערכה מעלות.
2. ב: מ- עד הגרף עולה, ומ- עד הוא יורד.
3. ג: משווים את העליות: : עלייה של , : , : , : . העלייה הגדולה ביותר, מעלות, בין ל-. שם גם הקו הכי תלול.
4. ד: בשעה לא מדדו. השעה באמצע בין ל-, ולכן מעריכים ערך באמצע בין ל-: בערך מעלות. זו הערכה מהקו, לא מדידה.
א. בשעה , מעלות. ב. עלתה מ- עד , ירדה מ- עד . ג. בין ל-. ד. בערך מעלות.
3. גרף מקום-זמן ומשמעות השיפוע
גרף מקום-זמן
דמיינו שמצלמים ילד שהולך לאורך מסדרון, ובכל שנייה רושמים כמה רחוק הוא מהקיר. אם מסמנים את כל המדידות בגרף, מקבלים "סיפור" של ההליכה: מתי התרחק, מתי עמד ומתי חזר.
במדויק: גרף מקום-זמן מראה את המקום של גוף (המרחק שלו מנקודת הייחוס) בכל רגע. על הציר האופקי הזמן, ועל הציר האנכי המקום. כל נקודה בגרף אומרת: ברגע הזה הגוף היה במקום הזה.
כשהמקום נמדד כמרחק מנקודת הייחוס, קוראים לגרף גם גרף מרחק-זמן. הגרף מתאר תנועה על קו ישר, הלוך או חזור. בכל רגע יש לגוף מקום אחד בלבד, ולכן הגרף לא יכול לחזור אחורה בזמן ולא יכול להיות קו אנכי.
השיפוע: כמה מהר המקום משתנה
שני ילדים יוצאים מאותו קו. מי שמתרחק יותר מטרים בכל שנייה, הקו שלו בגרף מטפס מהר יותר, כלומר תלול יותר.
במדויק: השיפוע של קטע בגרף מקום-זמן הוא התלילות שלו. הוא מראה כמה מהר משתנה המקום: כמה מטרים הגוף מתרחק או מתקרב בכל יחידת זמן. קו תלול = המקום משתנה מהר. קו מתון = לאט. קו אופקי = המקום לא משתנה, הגוף עומד.
קוראים את השיפוע בפשטות: בוחרים בקטע ישר פרק זמן של יחידה אחת (שנייה, דקה) ובודקים בכמה השתנה המקום. אם בכל שנייה המקום גדל ב- מטר, והקו של חבר גדל ב- מטר בשנייה, הקו הראשון תלול פי . הקצב הזה, כמה דרך עוברים ביחידת זמן, הוא המהירות.
צורות בגרף מקום-זמן ומשמעותן
תיאור תנועה מגרף מקום-זמן
1. קוראים את הצירים: מה היחידות, ומהי נקודת הייחוס.
2. מחלקים את הגרף לקטעים: כל פעם שהקו משנה כיוון או תלילות, מתחיל קטע חדש.
3. לכל קטע: עולה, יורד או אופקי? כלומר מתרחק, מתקרב או עומד.
4. קוראים את המקום ואת הזמן בקצוות של כל קטע.
5. משווים תלילות: באיזה קטע המקום השתנה הכי מהר.
6. דרך מהגרף: מחברים את השינויים במקום בכל הקטעים, גם בקטעים היורדים, בלי סימן. המרחק בסוף הוא הערך האחרון בגרף.
נקודת חיתוך של שני גרפים אומרת שהגופים נמצאים באותו מקום באותו רגע. היא לא אומרת שהם נעים באותה מהירות: את זה בודקים לפי התלילות של כל קו.
גרף שיורד לא אומר שהגוף "ירד" או נסע במורד. הוא אומר שהגוף מתקרב לנקודת הייחוס. גם גובה הקו לא אומר שהגוף מהיר: מה שקובע הוא התלילות, לא הגובה.
דוגמה א - הליכה, עצירה וחזרה: דרך מול מרחק
הגרף מתאר את המקום של דנה ביחס לבית במהלך הליכה ברחוב ישר.
א. תארו במילים את התנועה של דנה.
ב. באיזה קטע המקום שלה השתנה מהר יותר: בדקות עד או בדקות עד ?
ג. איזו דרך עברה דנה ב- הדקות, ומה המרחק שלה מהבית בסוף?
1. קטעים: עד דקות (עולה), עד (אופקי), עד (יורד).
2. א: בארבע הדקות הראשונות דנה התרחקה מהבית עד מטר. שתי דקות עמדה במקום. בשתי הדקות האחרונות חזרה לכיוון הבית עד מטר ממנו.
3. ב: בקטע הראשון המקום השתנה ב- מטר ב- דקות, כלומר מטר בכל דקה. בקטע האחרון השתנה ב- מטר ב- דקות, גם מטר בכל דקה. התלילות שווה: הקצב שווה, רק הכיוון הפוך.
4. ג: דרך = מטר. המרחק בסוף = הערך האחרון בגרף, מטר.
א. התרחקה מטר, עמדה דקות, חזרה עד מטר מהבית. ב. באותו קצב, מטר בדקה, בכיוונים הפוכים. ג. דרך מטר, מרחק מטר.
דוגמה ב - שני גרפים נחתכים: באותו מקום, לא באותה מהירות
נועם ויעל מתחילים ללכת יחד באותו כיוון, ממקומות שונים. הגרף מתאר את המקום של כל אחד מהם ביחס לקו מסומן על הרצפה. הקו שיוצא מראשית הצירים הוא של נועם, והקו השני של יעל.
א. איפה היה כל אחד מהם ברגע ?
ב. מתי ואיפה הם נפגשו?
ג. מי מתרחק מהקו מהר יותר? הסבירו לפי הגרף.
1. א: ברגע הגרף של נועם מתחיל ב- מטר והגרף של יעל ב- מטר. יעל התחילה מטר לפני נועם.
2. ב: הגרפים נחתכים ברגע שניות, במקום מטר. אז שניהם באותו מקום.
3. ג: הקו של נועם תלול יותר: בכל שנייה המקום שלו גדל ב- מטר, ושל יעל ב- מטר. נועם מהיר יותר, ולכן הוא משיג את יעל. בחיתוך הם באותו מקום, אבל לא באותה מהירות.
א. נועם בקו ( מטר), יעל מטר ממנו. ב. ברגע שניות, מטר מהקו. ג. נועם, כי הקו שלו תלול יותר.
4. תרשים עקבות
תרשים עקבות
דמיינו מכונית שמטפטפת טיפת צבע על הכביש פעם בשנייה, בדיוק. אחרי הנסיעה נשארת על הכביש שורת כתמים, וממנה אפשר לשחזר את התנועה גם כשהמכונית כבר מזמן איננה.
במדויק: תרשים עקבות הוא סדרת סימנים שגוף נע השאיר במרווחי זמן שווים. כל סימן מראה איפה היה הגוף ברגע מסוים. המרחק בין שני סימנים סמוכים הוא הדרך שהגוף עבר במרווח זמן אחד.
במעבדה משתמשים ברשם זמן: מכשיר קבוע שמסמן נקודות על סרט נייר שמחובר לגוף הנע ונגרר אחריו. מכשיר נפוץ מסמן נקודות בשנייה, כלומר בין שתי נקודות סמוכות עוברות שנייה. התנועה מהירה מכדי לעקוב אחריה בעין, אבל הסרט נשאר, ואפשר למדוד אותו אחר כך בנחת.
מה רואים בתרשים עקבות
בין כל שתי נקודות סמוכות עובר אותו זמן. מרווח גדול פירושו יותר דרך באותו זמן, לא יותר זמן.
מתרשים עקבות לטבלה ולגרף מקום-זמן
1. מסמנים את הנקודה הראשונה של התנועה כנקודה , וממספרים את השאר לפי הסדר.
2. בונים טבלה עם עמודת זמן ועמודת מקום. את עמודת הזמן ממלאים מראש: נקודה מספר נמצאת ברגע כפול מרווח הזמן.
3. מודדים בסרגל את המרחק של כל נקודה מנקודה (לא מהנקודה הקודמת), וכותבים במקום.
4. בונים גרף מקום-זמן מהטבלה: שמות צירים, יחידות וקנה מידה.
5. קוראים את הגרף: קו ישר = מרווחים שווים, קו שהולך ונעשה תלול = מרווחים גדלים.
מתרשים עקבות לבד אי אפשר תמיד לדעת לאיזה כיוון הגוף נע. אותה שורת נקודות, אם קוראים אותה מהצד השני, מתארת גוף שמאט במקום גוף שמאיץ. לכן מסמנים על הסרט איפה התחילה התנועה, או מסיקים זאת מהסיפור.
לכל ייצוג יתרון משלו: תרשים העקבות נוצר ישר מהניסוי ומראה בעין שינוי במהירות; הטבלה נותנת מספרים מדויקים; הגרף נותן תמונה כוללת של כל התנועה.
דוגמה א - מעקבות לטבלה, לגרף ולתיאור התנועה
צעצוע מסמן נקודה על הרצפה כל שנייה. אלה הנקודות שהשאיר, משמאל לימין, כשהמספרים הם המרחק מהנקודה הראשונה בס"מ:
המרחקים: , , , , , , ס"מ.
א. בנו טבלת זמן-מקום.
ב. תארו את התנועה במילים.
ג. איזו דרך עבר הצעצוע, ובכמה זמן?
1. א: הנקודה הראשונה ברגע , וכל נקודה שנייה אחרי הקודמת:
2. ב: מחשבים את המרווחים: , , , , , ס"מ. בהתחלה המרווחים גדלים: הצעצוע נע מהר יותר ויותר. מהרגע שנייה המרווחים שווים, ס"מ בכל שנייה: הוא נע במהירות קבועה.
3. ג: הדרך היא המרחק מהנקודה הראשונה לאחרונה, ס"מ (הצעצוע לא חזר לאחור). יש מרווחים של שנייה: שנייה.
4. בגרף מקום-זמן מהטבלה, החלק הראשון הוא קו שהולך ונעשה תלול, והחלק השני קו ישר.
א. זמנים מ- עד שנייה, מקומות מ- עד ס"מ (הטבלה בפתרון). ב. מאיץ עד הרגע שנייה, ואחר כך נע במהירות קבועה. ג. ס"מ ב- שנייה.
דוגמה ב - קביעת כיוון התנועה לפי סיפור התנועה
מכונית יוצאת ממנוחה ומאיצה בהדרגה. אחר כך היא נוסעת במהירות קבועה, ובסוף הנהג בולם חזק והיא נעצרת בתוך זמן קצר. כל הזמן מטפטפות ממנה טיפות צבע במרווחי זמן שווים. אלה הכתמים שנשארו על הכביש:
לאיזה כיוון נסעה המכונית?
1. מחלקים את הסיפור לשלושה חלקים ומתאימים לכל אחד צורת מרווחים: האצה הדרגתית = מרווחים שגדלים לאט; מהירות קבועה = מרווחים שווים; בלימה חזקה = מרווחים שקטנים מהר, בכמה כתמים בלבד.
2. באמצע התרשים יש מרווחים שווים: זו הנסיעה במהירות קבועה.
3. מימין למרווחים השווים, המרווחים משתנים בהדרגה לאורך הרבה כתמים. משמאל להם, המרווחים קטנים בבת אחת, בתוך שני מרווחים בלבד.
4. הבלימה קצרה, ולכן היא בצד שבו השינוי חד: השמאלי. ההאצה ההדרגתית בצד הימני.
5. התנועה מתחילה בהאצה ונגמרת בבלימה, כלומר מימין לשמאל.
המכונית נסעה מימין לשמאל: בצד ימין ההאצה ההדרגתית, ובצד שמאל הבלימה החדה.