תזכורת: כוח ומדידתו
כוח הוא משיכה או דחיפה. כוח יכול לשנות את הצורה של גוף (קפיץ נמתח, כדור נמעך) או את התנועה שלו (להתחיל, לעצור, להאיץ, להאט, לשנות כיוון).
במדויק: כוח הוא פעולה של גוף אחד על גוף אחר. לכל כוח יש גודל, כיוון ונקודת אחיזה. יחידת הכוח היא ניוטון (נ'), ומודדים כוח בדינמומטר (מד כוח).
תזכורת: משקל ומסה
מסה ומשקל הם שני דברים שונים. אסטרונאוט שטס לירח לוקח איתו את כל הגוף שלו, ולכן המסה שלו לא משתנה. אבל הירח מושך אותו חלש יותר, ולכן המשקל שלו קטן.
במדויק: מסה היא כמות החומר בגוף, ומודדים אותה בקילוגרם (ק"ג). היא זהה בכל מקום. משקל הוא כוח הכבידה שגרם שמים מפעיל על הגוף, ומודדים אותו בניוטון. הוא תלוי במקום שבו הגוף נמצא.
תזכורת: כוח הוא פעולה הדדית
אי אפשר לגעת בלי שנוגעים בכם. כשאתם דוחפים קיר, גם הקיר דוחף אתכם. כשהארץ מושכת תפוח, גם התפוח מושך את הארץ.
במדויק: כוח הוא תמיד חלק מאינטראקציה (פעולה הדדית) בין שני גופים. כל אחד משני הגופים מפעיל כוח על האחר.
תזכורת: איזון כוחות והתמדה
ספר מונח על שולחן: הארץ מושכת אותו למטה, והשולחן דוחף אותו למעלה באותו כוח. הכוחות מאוזנים, והספר לא זז.
במדויק: כשכל הכוחות שפועלים על גוף מאוזנים, הגוף נשאר במנוחה, או ממשיך לנוע במהירות קבועה בקו ישר (החוק הראשון של ניוטון, חוק ההתמדה). רק כשהכוחות לא מאוזנים, המהירות של הגוף משתנה. מכאן והלאה מחשבים: כמה מתארך קפיץ, כמה שוקל גוף, ובאיזו תאוצה הוא נע.
1. מדידת כוח וחוק הוק
חוק הוק
תולים משקולת על קפיץ, והוא מתארך. תולים שתי משקולות כאלה, והוא מתארך פי שניים. שלוש משקולות: פי שלושה. בזכות הקשר הקבוע הזה אפשר למדוד כוח בעזרת קפיץ, וכך בנוי הדינמומטר.
במדויק: חוק הוק: כל עוד הקפיץ לא נמתח יותר מדי, ההתארכות שלו ישרה ביחס לכוח שמותח אותו:
הוא הכוח שמותח את הקפיץ, היא ההתארכות: האורך של הקפיץ המתוח פחות האורך שלו במצב רפוי, ו- הוא קבוע הקפיץ.
קבוע הקפיץ אומר כמה ניוטון צריך כדי למתוח את הקפיץ ביחידת אורך אחת. לקפיץ עם נ'/ס"מ צריך ניוטון לכל סנטימטר של התארכות. ככל ש- גדול יותר, הקפיץ קשה יותר.
החוק נכון גם כשלוחצים קפיץ: קפיץ עם נ'/ס"מ שהתכווץ ב- ס"מ דוחף בכוח ניוטון.
אם מותחים קפיץ יותר מדי, הוא עובר את גבול האלסטיות: הוא כבר לא חוזר לאורכו הרפוי, וחוק הוק כבר לא מתקיים.
חוק הוק ויחידותיו
שלוש צורות של אותו חוק: , , .
נ'/ס"מ נ'/מ': אם כל סנטימטר דורש ניוטון, אז מטר שלם, שהוא ס"מ, דורש ניוטון.
גרף כוח-התארכות
בגרף של הכוח לפי ההתארכות, קפיץ שמקיים את חוק הוק נותן קו ישר שעובר בראשית: כוח , התארכות .
•קבוע הקפיץ שווה ל- בכל נקודה על הקו. בגרף: לקפיץ יש נ'/ס"מ, ולקפיץ יש נ'/ס"מ.
•הקו התלול יותר שייך לקפיץ הקשה יותר (קבוע קפיץ גדול יותר).
•באותו כוח, הקפיץ הרך מתארך יותר: ב- ניוטון קפיץ מתארך ס"מ וקפיץ מתארך ס"מ.
•כשהקפיץ עובר את גבול האלסטיות, הגרף מפסיק להיות ישר.
חישוב בעזרת חוק הוק
1. מוצאים את ההתארכות: = האורך המתוח פחות האורך הרפוי. אם נתון אורך הקפיץ, לא מציבים אותו כמו שהוא.
2. מתאימים יחידות: בנ'/ס"מ הולך עם בס"מ, ו- בנ'/מ' הולך עם במטרים.
3. בוחרים את הצורה של החוק שבה הגודל המבוקש לבד: , או .
4. מציבים ומחשבים. אם שאלו על אורך הקפיץ, מוסיפים את האורך הרפוי להתארכות.
5. בודקים: כוח כפול צריך לתת התארכות כפולה.
ההתארכות היא לא האורך של הקפיץ. קפיץ באורך ס"מ שנמתח לאורך ס"מ התארך ב- ס"מ, ואת ה- מציבים בחוק.
קבוע הקפיץ הוא תכונה של הקפיץ עצמו (החומר, עובי התיל, מספר הליפופים). הוא לא משתנה כשמגדילים את הכוח: גדלה ההתארכות.
קפיץ רך ( קטן) רגיש יותר: כוח קטן מותח אותו הרבה, וקל לקרוא שינויים קטנים. אבל הוא מגיע מהר לגבול האלסטיות, ולכן לכוחות גדולים בוחרים קפיץ קשה יותר.
דוגמה א - קריאת קבוע הקפיץ מגרף
הגרף מתאר את הכוח שמותח קפיץ לפי ההתארכות שלו.
א. מהו קבוע הקפיץ, בנ'/ס"מ ובנ'/מ'?
ב. באיזה כוח צריך למתוח את הקפיץ כדי שיתארך ס"מ?
1. בוחרים נקודה על הקו שקל לקרוא: התארכות ס"מ, כוח ניוטון.
2. א: נ'/ס"מ. במטרים: נ'/מ'.
3. ב: ניוטון.
4. בדיקה בגרף: מעל הקו נמצא בגובה ניוטון.
א. נ'/ס"מ נ'/מ'. ב. ניוטון.
דוגמה ב - כשנתון אורך הקפיץ ולא ההתארכות
אורכו של קפיץ רפוי הוא ס"מ. כשמותחים אותו בכוח של ניוטון, אורכו ס"מ.
א. מהו קבוע הקפיץ?
ב. מה יהיה אורך הקפיץ כשימתחו אותו בכוח של ניוטון?
1. ההתארכות: ס"מ.
2. א: נ'/ס"מ.
3. ב: ההתארכות בכוח ניוטון: ס"מ.
4. שאלו על אורך, ולכן מוסיפים את האורך הרפוי: ס"מ.
5. בדיקה: הכוח גדל פי (מ- ל-), וגם ההתארכות גדלה פי (מ- ל-).
א. נ'/ס"מ ( נ'/מ'). ב. ס"מ.
2. כבידה: חישוב משקל על כדור הארץ ועל גרמי שמים
עוצמת הכבידה
על כדור הארץ, כל קילוגרם נמשך כלפי מטה בכוח של כ- ניוטון. לכן שק אורז של ק"ג נמשך בכוח של כ- ניוטון. על הירח כל קילוגרם נמשך רק בכ- ניוטון, ולכן אותו שק שוקל שם הרבה פחות.
במדויק: עוצמת הכבידה היא הכוח שגרם שמים מפעיל על כל קילוגרם של מסה שנמצא על פניו. היחידה שלה היא ניוטון לקילוגרם (נ'/ק"ג). על פני כדור הארץ נ'/ק"ג (בדיוק רב יותר נ'/ק"ג).
עוצמת הכבידה היא תכונה של המקום, לא של הגוף. על כדור הארץ גם נוצה וגם פיל נמשכים ב- ניוטון לכל קילוגרם שלהם. לפיל יש הרבה יותר קילוגרמים, ולכן המשקל שלו גדול יותר.
שונה מגרם שמים לגרם שמים: הוא תלוי במסה של גרם השמים ובגודל שלו. ככל שמתרחקים מגרם השמים, קטן, אבל הוא לא מתאפס בבת אחת "כשיוצאים מהאטמוספרה".
חישוב המשקל
המשקל שווה למסה כפול עוצמת הכבידה:
הוא המשקל (בניוטון), המסה (בק"ג) ו- עוצמת הכבידה (בנ'/ק"ג). ומכאן גם .
כשהשאלה נותנת ערך של , משתמשים בערך הנתון.
חישוב משקל מהמסה
1. רושמים את המסה בק"ג. מסה בגרמים מחלקים ב-: גרם ק"ג.
2. בוחרים את של המקום: נ'/ק"ג על כדור הארץ, או הערך שנתון לגרם השמים.
3. כופלים: . התשובה בניוטון.
4. בכיוון ההפוך, ממשקל למסה: מחלקים, . התשובה בק"ג.
5. בדיקה: על כדור הארץ המספר בניוטון גדול פי מהמספר בק"ג.
מה מודד כל מכשיר
מאזניים ביתיים מראים ק"ג, אבל בתוכם יש קפיץ, והם מכוילים לכדור הארץ. על הירח הם יראו בערך שישית מהמסה האמיתית.
"אני שוקל ק"ג" זו שפת יום-יום. בפיזיקה ק"ג היא המסה, והמשקל הוא ניוטון. ק"ג הוא אף פעם לא יחידה של משקל.
כשגוף עובר מגרם שמים אחד לאחר, המסה שלו לא משתנה. משתנה רק המשקל, כי משתנה.
דוגמה א - אותו גוף על שני גרמי שמים
לרכב חלל יש מסה של ק"ג. על מאדים הוא נ'/ק"ג.
א. מה המשקל של הרכב על כדור הארץ?
ב. מה המשקל שלו על מאדים?
ג. מה המסה שלו על מאדים?
1. א: ניוטון.
2. ב: אותה מסה, אחר: ניוטון.
3. ג: מסה היא כמות החומר, והיא לא תלויה במקום: ק"ג.
4. בדיקה: על מאדים קטן מ-, ולכן המשקל שם קטן מהמשקל על כדור הארץ.
א. ניוטון. ב. ניוטון. ג. ק"ג.
דוגמה ב - מהמשקל למסה, ומשם לגרם שמים אחר
על הירח ( נ'/ק"ג) דינמומטר מראה שמשקלה של אבן הוא ניוטון. מה יהיה משקל האבן על כדור הארץ?
1. אי אפשר לעבור ישירות ממשקל למשקל. קודם מוצאים את המסה, שלא משתנה.
2. המסה: ק"ג.
3. המשקל על כדור הארץ: ניוטון.
4. בדיקה: על כדור הארץ גדול פי , וגם .
ניוטון (המסה של האבן ק"ג).
3. החוק השני של ניוטון
תאוצה
מכונית יוצאת מרמזור. אחרי שנייה היא נוסעת מ'/ש', אחרי שתי שניות מ'/ש', ואחרי שלוש שניות מ'/ש'. בכל שנייה המהירות שלה גדלה ב- מ'/ש': זו התאוצה שלה.
במדויק: תאוצה היא השינוי במהירות ביחידת זמן:
הוא השינוי במהירות (המהירות הסופית פחות המהירות ההתחלתית) ו- הוא פרק הזמן שבו הוא קרה. יחידת התאוצה היא מטר לשנייה בשנייה (מ'/ש"ש).
כשגוף מאט, המהירות הסופית קטנה מההתחלתית, והתאוצה יוצאת שלילית. מכונית שבולמת מ- מ'/ש' לעצירה ב- שניות: מ'/ש"ש. הסימן מינוס אומר שהתאוצה בכיוון הפוך לתנועה (תאוטה).
בגרף מהירות-זמן, התאוצה היא השיפוע: קו עולה הוא האצה, קו אופקי הוא מהירות קבועה (תאוצה ), וקו יורד הוא האטה.
החוק השני של ניוטון
דוחפים עגלת קניות ריקה, והיא מאיצה מהר. דוחפים באותו כוח עגלה מלאה, והיא מאיצה לאט. דוחפים את העגלה המלאה חזק יותר, והיא מאיצה מהר יותר.
במדויק: החוק השני של ניוטון: התאוצה של גוף ישרה ביחס לכוח השקול שפועל עליו, הפוכה ביחס למסה שלו, והיא בכיוון הכוח השקול:
הוא הכוח השקול (בניוטון), המסה (בק"ג) ו- התאוצה (במ'/ש"ש).
מהחוק נובעת הגדרת היחידה: ניוטון אחד הוא הכוח שנותן לגוף שמסתו ק"ג תאוצה של מ'/ש"ש.
החוק הראשון הוא מקרה פרטי של השני: כשהכוח השקול , גם התאוצה , והגוף נח או נע במהירות קבועה.
המסה היא מידה להתמדה של גוף: ככל שהמסה גדולה יותר, קשה יותר לשנות את המהירות שלו.
הכוח השקול בממד אחד
הכוח השקול הוא כוח אחד שפועל כמו כל הכוחות על הגוף יחד. כשכל הכוחות על אותו קו:
למשל: ניוטון ימינה ו- ניוטון שמאלה נותנים כוח שקול של ניוטון ימינה.
הנוסחאות של החוק השני
כשתאוצה קבועה, המהירות אחרי זמן היא המהירות ההתחלתית ועוד .
פתרון בעיה בחוק השני
1. בוחרים כיוון חיובי, בדרך כלל כיוון התנועה.
2. רושמים את כל הכוחות שפועלים על הגוף לאורך הקו, כולל חיכוך, וקובעים לכל אחד אם הוא בכיוון החיובי או נגדו.
3. מחשבים את הכוח השקול.
4. מציבים ב- ומוצאים את הגודל החסר.
5. אם שואלים על מהירות: מחשבים ומוסיפים למהירות ההתחלתית.
ב- מציבים את הכוח השקול, לא את הכוח שמישהו מפעיל. כשיש חיכוך, קודם מחסרים אותו.
טעות נפוצה: "צריך כוח כדי שגוף ימשיך לנוע". כוח דרוש כדי לשנות מהירות, לא כדי לנוע. מכונית שנוסעת במהירות קבועה: כוח המנוע שווה לחיכוך ולהתנגדות האוויר, והכוח השקול .
בנפילה חופשית (בלי התנגדות אוויר) הכוח היחיד הוא המשקל , ולכן . גוף כבד וגוף קל נופלים באותה תאוצה, מ'/ש"ש על כדור הארץ.
דוגמה א - מציאת המסה מגרף מהירות-זמן
הגרף מתאר את מהירותו של גוף. בארבע השניות הראשונות פועל עליו כוח שקול של ניוטון.
א. מהי התאוצה של הגוף בארבע השניות הראשונות?
ב. מהי המסה של הגוף?
ג. מהו הכוח השקול על הגוף בין ל- שניות?
1. א: בין ל- המהירות עלתה מ- ל- מ'/ש'. מ'/ש"ש.
2. ב: ק"ג.
3. ג: אחרי הקו אופקי: המהירות קבועה, התאוצה , ולכן הכוח השקול .
א. מ'/ש"ש. ב. ק"ג. ג. : הכוחות מאוזנים, אף שהגוף נע.
דוגמה ב - דחיפה וחיכוך יחד
ארגז שמסתו ק"ג עומד על רצפה. דוחפים אותו בכוח של ניוטון, וכוח החיכוך עליו ניוטון.
א. מהי תאוצת הארגז?
ב. מה תהיה מהירותו אחרי שניות?
1. כיוון חיובי: כיוון הדחיפה.
2. הכוחות על הארגז לאורך הרצפה: דחיפה ניוטון, חיכוך ניוטון.
3. הכוח השקול: ניוטון, בכיוון הדחיפה.
4. א: מ'/ש"ש.
5. ב: הארגז התחיל ממנוחה. מ'/ש', ולכן המהירות מ'/ש'.
א. מ'/ש"ש. ב. מ'/ש'.
4. החוק השלישי של ניוטון והנעה רקטית
החוק השלישי של ניוטון
כשקופצים מסירה קטנה אל הרציף, דוחפים את הסירה אחורה, והסירה דוחפת אתכם קדימה. לכן הסירה מתרחקת מהרציף בדיוק ברגע הקפיצה.
במדויק: החוק השלישי של ניוטון: כשגוף מפעיל כוח על גוף , גוף מפעיל באותו רגע כוח על גוף . שני הכוחות שווים בגודלם, מנוגדים בכיוונם, מאותו סוג, ופועלים על שני גופים שונים:
הוא הכוח שגוף מפעיל על גוף , והמינוס אומר שהכיוון הפוך.
שני הכוחות של זוג הדדי לעולם לא מבטלים זה את זה, כי כל אחד פועל על גוף אחר. כדי לדעת אם גוף מסוים יאיץ, מסתכלים רק על הכוחות שפועלים עליו.
זוג כוחות הדדיים מול כוחות מאוזנים
ספר מונח על שולחן. הארץ מושכת אותו למטה (משקל), והשולחן דוחף אותו למעלה. אלה שני כוחות מאוזנים, לא זוג הדדי.
זיהוי זוג כוחות הדדיים
1. מנסחים את הכוח במשפט מלא: "גוף מפעיל כוח על גוף ".
2. מחליפים את התפקידים: "גוף מפעיל כוח על גוף ". זה הכוח השני בזוג.
3. קובעים: אותו סוג (מגע, כבידה, מגנטי...), אותו גודל, כיוון הפוך.
4. בודקים: אם שני הכוחות פועלים על אותו גוף, הם לא זוג הדדי.
כוחות שווים, תאוצות שונות
הכוחות בזוג שווים, אבל התוצאה שלהם תלויה במסה של כל גוף ():
הגוף הכבד יותר מקבל תאוצה קטנה יותר. אם המסה של גדולה פי , התאוצה שלו קטנה פי . כך תותח נרתע לאט אחורה, בזמן שהפגז עף מהר קדימה.
טעות נפוצה: "בהתנגשות בין משאית למכונית, המשאית מפעילה כוח גדול יותר". הכוחות שווים. למכונית יש מסה קטנה יותר, ולכן התאוצה שלה גדולה יותר והיא נפגעת יותר.
הנעה רקטית
מנפחים בלון ומשחררים אותו: האוויר נפלט אחורה, והבלון עף קדימה. כך בדיוק נעה רקטה.
במדויק: בהנעה רקטית המנוע דוחף גזים חמים החוצה מאחור, במהירות גדולה. לפי החוק השלישי, הגזים דוחפים את הרקטה קדימה בכוח שווה ומנוגד: כוח הדחף. הרקטה לא נדחפת מהאוויר שמסביב אלא מהגזים שהיא עצמה פולטת, ולכן היא פועלת גם בחלל הריק.
שיגור: הרקטה מתרוממת רק כשכוח הדחף גדול מהמשקל שלה. בזמן הטיסה הדלק נשרף ונפלט, המסה של הרקטה קטנה, ולכן אותו דחף נותן תאוצה הולכת וגדלה. רקטות בנויות משלבים: מכל דלק שהתרוקן נזרק, כדי לא לשאת מסה מיותרת.
מנוע סילון של מטוס פועל על אותו עיקרון, אבל הוא שואב חמצן מהאוויר כדי לשרוף את הדלק. רקטה נושאת איתה גם את הדלק וגם את החומר שמאפשר לו לבעור, ולכן היא לא צריכה אוויר.
טיל מונחה הוא רקטה עם מערכת הנחיה שמכוונת אותו אל המטרה בזמן הטיסה.
בחלל, בלי קיר או קרקע להידחף מהם, אפשר לשנות תנועה רק אם זורקים משהו. אסטרונאוטית שזורקת כלי עבודה ימינה מתחילה לנוע שמאלה.
דוגמה א - שתי מחליקות דוחפות זו את זו
נועה (מסה ק"ג) ומאיה (מסה ק"ג) עומדות זו מול זו על משטח קרח חלק. נועה דוחפת את מאיה בכוח של ניוטון.
א. באיזה כוח מאיה דוחפת את נועה?
ב. מה התאוצה של כל אחת מהן בזמן הדחיפה?
1. א: הכוחות זוג הדדי (החוק השלישי): מאיה דוחפת את נועה ב- ניוטון, בכיוון ההפוך. זה נכון גם אם רק נועה "התכוונה" לדחוף.
2. ב: על כל אחת פועל כוח של ניוטון (הקרח חלק, אין חיכוך).
3. מאיה: מ'/ש"ש.
4. נועה: מ'/ש"ש, בכיוון ההפוך.
5. בדיקה: . המסה של נועה גדולה פי , והתאוצה שלה קטנה פי .
א. ניוטון, בכיוון ההפוך. ב. מאיה מ'/ש"ש, נועה מ'/ש"ש, בכיוונים מנוגדים.
דוגמה ב - למה רקטה מאיצה בחלל הריק
יואב טוען: "בחלל אין אוויר, אז לרקטה אין ממה להידחף, והמנוע שלה לא יעזור לה להאיץ". הסבירו מדוע הוא טועה.
1. מזהים את האינטראקציה: המנוע של הרקטה מפעיל כוח על הגזים ודוחף אותם אחורה.
2. מפעילים את החוק השלישי: הגזים מפעילים על הרקטה כוח שווה בגודלו ומנוגד בכיוונו, כלומר קדימה.
3. מסיקים מהחוק השני: על הרקטה פועל כוח שקול קדימה, ולכן היא מאיצה קדימה.
4. סוגרים את הטעות: הרקטה נדחפת מהגזים שהיא עצמה פולטת, לא מהאוויר. בחלל אין אפילו התנגדות אוויר שמאטה אותה.
הרקטה דוחפת את הגזים אחורה, והגזים דוחפים אותה קדימה בכוח שווה ומנוגד (החוק השלישי). האוויר לא נחוץ לזה.
5. תנועה בחלל: לוויינים ומהירות הימלטות
כוח כמשנה כיוון
כדור שקשור לחוט ומסתובבים איתו במעגל: היד מושכת את החוט כל הזמן כלפי המרכז, והכדור לא בורח. עוזבים את החוט, והכדור ממשיך בקו ישר.
במדויק: מהירות מתארת גם כמה מהר גוף נע וגם לאן. כוח יכול לשנות את גודל המהירות, את כיוון התנועה, או את שניהם. כוח שפועל בניצב לכיוון התנועה משנה רק את הכיוון. כוח שפועל כל הזמן כלפי מרכז אחד, בניצב לתנועה, גורם לגוף לנוע במעגל.
בלי כוח, גוף ממשיך בקו ישר במהירות קבועה (החוק הראשון). לכן תנועה במעגל, גם במהירות קבועה, דורשת כוח כל הזמן: בלי הכוח הגוף היה ממשיך בקו ישר.
הכיוון של הכוח והשינוי בתנועה
לוויין במסלול
זורקים אבן אופקית מראש מגדל: היא נופלת רחוק יותר ככל שזורקים מהר יותר. אם היו זורקים אותה מספיק מהר, מעל האטמוספרה, היא הייתה "נופלת" כל הזמן ולא פוגעת בקרקע, כי הקרקע מתעקלת מתחתיה באותה מידה.
במדויק: לוויין הוא גוף שנע במסלול סביב גרם שמים. הכוח היחיד שפועל עליו הוא כוח הכבידה, שמושך אותו כל הזמן כלפי מרכז גרם השמים ומשנה את כיוון תנועתו. הלוויין נמצא כל הזמן בנפילה חופשית סביב כדור הארץ.
מעל האטמוספרה אין אוויר שמאט את הלוויין, ולכן הוא לא צריך מנוע כדי להמשיך לנוע: לפי החוק הראשון הוא שומר על גודל המהירות, והכבידה רק מעקמת את המסלול. מנועים קטנים משמשים רק לתיקוני מסלול.
הירח הוא לוויין טבעי של כדור הארץ. לוויינים מלאכותיים משמשים לתקשורת (טלפון, טלוויזיה, אינטרנט), לניווט, לחיזוי מזג האוויר, לצילום כדור הארץ ולמחקר החלל (טלסקופים בחלל). תחנת החלל הבינלאומית מקיפה את כדור הארץ בגובה של כ- ק"מ, במהירות של כ- קמ"ש.
ריחוף בחללית
בתחנת החלל אסטרונאוטים מרחפים, ועט שעוזבים נשאר באוויר. זה נראה כאילו אין שם כבידה, אבל יש.
במדויק: בגובה של תחנת החלל, הכבידה היא עדיין כ- ממה שעל פני כדור הארץ. האסטרונאוטים מרחפים כי הם והתחנה נופלים יחד (נפילה חופשית סביב כדור הארץ): כולם נופלים באותו אופן, ולכן אף אחד לא נלחץ אל הרצפה.
אותה תחושה הייתה במעלית שהכבל שלה נקרע: הנוסע והמעלית נופלים יחד, והנוסע מרחף בתוכה. בחללית אין "למעלה" ו"למטה": מים מתכנסים לכדורים, להבה של נר נעשית עגולה, ואסטרונאוטים צריכים להתאמן כדי לשמור על השרירים והעצמות.
מהירות הימלטות
זורקים כדור למעלה: הוא עולה ונופל חזרה. זורקים מהר יותר: הוא עולה גבוה יותר וחוזר מאוחר יותר. מתברר שיש מהירות שממנה והלאה הגוף לא חוזר לעולם.
במדויק: מהירות ההימלטות היא המהירות המזערית שצריך לתת לגוף ברגע השיגור כדי שיתרחק מגרם השמים ולא יחזור אליו לעולם, אם אחרי השיגור פועלת עליו רק הכבידה. מכדור הארץ היא בערך ק"מ בשנייה. לכל גרם שמים יש מהירות הימלטות משלו: מהירח, שמושך חלש יותר, היא רק כ- ק"מ בשנייה.
רקטה לא חייבת להגיע למהירות ההימלטות ברגע השיגור: המנוע שלה ממשיך לדחוף אותה בזמן הטיסה. כדי להגיע לתחנת החלל, שקרובה יחסית לכדור הארץ, צריך מהירות קטנה בהרבה ממהירות ההימלטות. מהירות ההימלטות נדרשת רק למסע שמתרחק מכדור הארץ לגמרי, למשל לכוכב לכת אחר.
הסבר תנועה בחלל לפי חוקי ניוטון
1. מזהים את הכוחות על הגוף. בחלל אין אוויר ואין חיכוך, ולרוב הכוח היחיד הוא הכבידה (ולפעמים דחף של מנוע).
2. אם אין כוח, או שהכוחות מאוזנים: הגוף ממשיך בקו ישר במהירות קבועה (החוק הראשון).
3. אם יש כוח: משווים את הכיוון שלו לכיוון התנועה (בכיוון, נגד, בניצב, כלפי מרכז) וקובעים מה ישתנה.
4. מנסחים את ההסבר: איזה כוח, מאיזה גוף, באיזה כיוון, ומה הוא משנה בתנועה.
טעות נפוצה: "בחלל אין כבידה". הכבידה נחלשת כשמתרחקים, אבל לא נעלמת. היא זו שמחזיקה את הירח ואת הלוויינים במסלול.
טעות נפוצה: "לוויין צריך מנוע כדי להמשיך להקיף". בחלל אין חיכוך, ולכן הלוויין לא מאט. הכבידה רק משנה את הכיוון שלו.
מהירות ההימלטות אינה המהירות שדרושה כדי "לצאת מהאטמוספרה". היא המהירות שבה גוף שנזרק לא יחזור לעולם.
דוגמה - למה תחנת החלל לא נופלת לכדור הארץ
תחנת החלל מקיפה את כדור הארץ בלי מנוע פועל. מירב שואלת: "אם כדור הארץ מושך את התחנה, למה היא לא נופלת עליו? ואם היא לא נופלת, אולי אין שם כבידה?" ענו לה.
1. מזהים את הכוח: על התחנה פועל רק כוח הכבידה של כדור הארץ, כלפי מרכז כדור הארץ. אין אוויר, ולכן אין כוח שמאט אותה.
2. משווים לכיוון התנועה: התחנה נעה הצידה, בניצב לכוח. כוח בניצב משנה רק את הכיוון, לא את גודל המהירות.
3. מסיקים: הכבידה מעקמת את התנועה כל הזמן כלפי כדור הארץ, והתחנה "נופלת" סביבו במעגל. בלי הכבידה היא הייתה ממשיכה בקו ישר ומתרחקת.
4. עונים לשאלה השנייה: הכבידה בגובה התחנה היא כ- מזו שעל הקרקע. דווקא היא מחזיקה את התחנה במסלול.
התחנה כן נופלת כל הזמן, אבל היא נעה הצידה מהר מספיק כדי שתמיד "תחטיא" את הקרקע. הכבידה קיימת, והיא הכוח שמעקם את המסלול למעגל.
6. כוח, דרך ואנרגיה
כוח לעומת אנרגיה
מחזיקים תיק כבד בלי לזוז: מפעילים כוח, ומתעייפים, אבל התיק לא קיבל שום אנרגיה. הוא לא זז ולא עלה. לעומת זאת, כשדוחפים עגלה והיא מתחילה לנוע, היא מקבלת אנרגיה של תנועה.
במדויק: כוח הוא פעולה של גוף על גוף (משיכה או דחיפה), ברגע מסוים. יש לו גודל וכיוון, והיחידה שלו ניוטון. אנרגיה היא גודל שיש לגוף או למערכת. היא עוברת מגוף לגוף ומשנה צורה, אבל הכמות הכוללת שלה נשמרת. היחידה שלה ג'ול.
כוח לא "נגמר" ולא נאגר בגוף: כשהאינטראקציה נפסקת, אין כוח. אנרגיה לא נעלמת: היא רק עוברת למקום אחר או משנה צורה, למשל לחום.
אלה שתי "שפות" לתיאור אותה מציאות: בשפת הכוחות שואלים מה גורם לשינוי בתנועה, ובשפת האנרגיה שואלים כמה אנרגיה עברה ולאן.
עבודה: העברת אנרגיה בעזרת כוח
דוחפים עגלה בכוח של ניוטון לאורך מטר: העברתם לה ג'ול. דוחפים באותו כוח לאורך דרך כפולה, או בכוח כפול לאורך אותה דרך, ומעבירים פי שניים.
במדויק: כשכוח פועל על גוף והגוף זז לאורך הקו של הכוח, הכוח מעביר אנרגיה. האנרגיה הזאת נקראת עבודה, והיא שווה למכפלת הכוח בדרך:
עבודה
הוא הכוח (בניוטון) ו- היא הדרך שהגוף עבר לאורך הקו של הכוח (במטרים). יחידת העבודה היא ג'ול: ג'ול ניוטון מטר.
בלי תזוזה אין עבודה, גם אם הכוח גדול והמאמץ רב. מי שמחזיק משקולת מעל הראש מתעייף כי השרירים שלו משתמשים באנרגיה בפנים, אבל המשקולת לא מקבלת אנרגיה.
הסימן של העבודה
מכונה פשוטה: פחות כוח, יותר דרך
מכונה פשוטה (מנוף, גלגלת, מישור משופע) מעבירה אנרגיה מאיתנו אל המשא. היא מאפשרת להפעיל כוח קטן יותר, אבל לאורך דרך ארוכה יותר. כשאין חיכוך, העבודה שאנחנו עושים שווה לעבודה שנעשית על המשא:
ו- הם הכוח שלנו והדרך שלאורכה אנחנו מפעילים אותו. ו- הם הכוח על המשא והדרך שהמשא עובר.
חישוב הכוח במכונה פשוטה
1. מוצאים את העבודה על המשא. בהרמה במהירות קבועה הכוח על המשא שווה למשקל שלו, והדרך היא הגובה שהוא עלה: עבודה = משקל גובה.
2. בלי חיכוך, העבודה שלנו שווה לעבודה על המשא.
3. מחלקים בדרך שלנו: הכוח שלנו = העבודה חלקי הדרך שלאורכה אנחנו מפעילים כוח.
4. בודקים: כוח קטן יותר הולך עם דרך ארוכה יותר, והמכפלה שווה בשני הצדדים.
מכונה חוסכת כוח, לא אנרגיה. אף מכונה לא נותנת יותר עבודה ממה שמשקיעים בה. כשיש חיכוך, משקיעים אפילו קצת יותר, והתוספת הופכת לחום.
"התאמצתי, אז עשיתי עבודה" זו שפת יום-יום. בפיזיקה עבודה נעשית רק כשהגוף זז לאורך הקו של הכוח.
דוגמה א - עבודה חיובית ועבודה שלילית על אותה עגלה
דנה דוחפת עגלה בכוח של ניוטון לאורך מטר. כוח חיכוך של ניוטון פועל על העגלה נגד כיוון התנועה.
א. מה העבודה שדנה עושה על העגלה?
ב. מה העבודה של כוח החיכוך?
ג. מה העבודה הכוללת על העגלה, ומה קורה לאנרגיית התנועה שלה?
1. א: הכוח של דנה בכיוון התנועה, ולכן העבודה חיובית: ג'ול.
2. ב: החיכוך נגד התנועה, ולכן העבודה שלילית: ג'ול. ג'ול הפכו לחום בעגלה וברצפה.
3. ג: העבודה הכוללת: ג'ול. היא חיובית: העגלה קיבלה יותר אנרגיה ממה שאיבדה, ולכן אנרגיית התנועה שלה גדלה (העגלה מאיצה).
4. בדיקה בשפת הכוחות: הכוח השקול ניוטון בכיוון התנועה, ולכן העגלה אכן מאיצה.
א. ג'ול. ב. ג'ול. ג. ג'ול, חיובית: אנרגיית התנועה של העגלה גדלה.
דוגמה ב - כמה כוח חוסך מישור משופע
צריך להעלות ארגז שמשקלו ניוטון לגובה של מטר. במקום להרים אותו ישר למעלה, גוררים אותו במהירות קבועה על מישור משופע חלק שאורכו מטר.
א. מה העבודה שצריך לעשות על הארגז?
ב. באיזה כוח צריך לגרור אותו לאורך המישור?
1. א: בהרמה ישרה הכוח שווה למשקל, ניוטון, והדרך היא הגובה, מטר: ג'ול.
2. המישור חלק, ולכן גם בגרירה על המישור העבודה היא ג'ול.
3. ב: הדרך שלנו היא אורך המישור, מטר: הכוח ניוטון.
4. בדיקה: הכוח קטן פי , והדרך ארוכה פי .
א. ג'ול. ב. ניוטון: כוח קטן פי , לאורך דרך ארוכה פי .
7. חוק המנוף
המנוף והזרוע
בנדנדה, ילד קל יכול לאזן ילד כבד, אם הוא יושב רחוק יותר מהציר. וכדי לפתוח דלת, דוחפים ליד הידית, רחוק מהצירים, ולא ליד הצירים.
במדויק: מנוף הוא מוט קשיח שיכול להסתובב סביב נקודה קבועה, נקודת המשען. הזרוע של כוח היא המרחק מנקודת המשען עד הנקודה שבה הכוח פועל (כשהכוח ניצב למוט).
המומנט של כוח, כלומר מכפלת הכוח בזרוע שלו (), מודד כמה הכוח "מסובב" את המוט: אותו כוח, בזרוע כפולה, מסובב פי שניים. לכן קל יותר לפתוח בורג עם מפתח ארוך.
חוק המנוף
מכפלת הכוח בזרוע שלו נקראת המומנט של הכוח: , ביחידות ניוטון מטר. מנוף נמצא בשיווי משקל (לא מסתובב) כשהמומנטים בשני הצדדים שווים:
ו- הם הכוחות (בניוטון), ו- ו- הזרועות שלהם (באותה יחידת אורך).
•הכוח הגדול נמצא על הזרוע הקצרה: זרוע ארוכה פי , כוח קטן פי .
•כשהכוחות הם משקלים של גופים באותו מקום, מצטמצם, ואפשר להשתמש ישר במסות: .
•כמה כוחות באותו צד: מחברים את המומנטים של כולם.
שלושה סוגי מנופים
במנוף מהסוג השני הכוח שלנו תמיד קטן מהמשא. במנוף מהסוג השלישי הכוח שלנו גדול מהמשא, אבל הקצה זז הרבה ומהר.
פתרון בעיית מנוף
1. משרטטים את המוט, מסמנים את נקודת המשען ואת הכוחות.
2. מודדים כל זרוע מנקודת המשען, לא מקצה המוט.
3. אם נתונות מסות: מחשבים משקלים (), או עובדים ישר עם המסות.
4. כותבים: המומנט בצד אחד = המומנט בצד השני (אם בצד אחד יש כמה כוחות, מחברים את המומנטים שלהם).
5. פותרים את המשוואה ובודקים: הכוח הגדול יותר נמצא על הזרוע הקצרה יותר.
הזרוע נמדדת מנקודת המשען. במוט של מטר שנקודת המשען שלו במרחק מטר מהקצה, הזרועות הן מטר ו- מטר, ולא מטר.
מנוף חוסך כוח, לא אנרגיה. הקצה של הזרוע הארוכה זז מרחק גדול יותר, ולכן העבודה בשני הצדדים שווה.
דוגמה א - איפה לשבת על הנדנדה
אלון, שמשקלו ניוטון, יושב על נדנדה במרחק מטר מהציר. איפה צריכה לשבת שירה, שמשקלה ניוטון, כדי שהנדנדה תהיה מאוזנת?
1. נקודת המשען היא הציר. אלון: ניוטון, מטר. שירה: ניוטון, לא ידוע.
2. חוק המנוף: .
3. , ולכן מטר.
4. בדיקה: שירה כבדה יותר, ולכן היא יושבת קרוב יותר לציר.
מטר מהציר, בצד השני.
דוגמה ב - מציאת מקום נקודת המשען
על מוט קל באורך מטר תלויות שתי משקולות, אחת בכל קצה: ק"ג ו- ק"ג. איפה צריך להציב את נקודת המשען כדי שהמוט יהיה מאוזן?
1. כאן שתי הזרועות לא ידועות, אבל יודעים שהסכום שלהן הוא אורך המוט: מטר.
2. המשקולות באותו מקום, ולכן אפשר לעבוד עם המסות: , כלומר .
3. מציבים: , כלומר ו- מטר.
4. מטר.
5. בדיקה: ו-. המשקולת הכבדה קרובה יותר לנקודת המשען.
מטר מהקצה של המשקולת של ק"ג ( מטר מהקצה השני).