בגרות באזרחות 34215 - קיץ 2026

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את העבודה של חברי הכנסת בוועדות – מהן הוועדות ומה עושים בהן; (2) לבחור תפקיד אחד מתפקידי הכנסת ולהסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי בעבודה בוועדות. בכל תשובה יש לכתוב שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
הצגת העבודה בוועדות:
– הכנסת בוחרת מבין חבריה ועדות קבועות, וכל אחת מהן עוסקת בתחום מסוים – למשל ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון, ועדת החוקה, חוק ומשפט והוועדה לביקורת המדינה. הכנסת רשאית לבחור גם ועדות לעניינים מסוימים (וגם ועדות חקירה פרלמנטריות).
– חברים בוועדות חברי כנסת מסיעות הקואליציה ומסיעות האופוזיציה. הוועדה היא פורום מצומצם, ולכן בה נעשית העבודה המקצועית והמעמיקה של הכנסת, ואילו במליאה מתקיימים הדיונים וההצבעות של הכנסת כולה.
– בוועדות חברי הכנסת דנים בפירוט בהצעות חוק ומכינים אותן לקריאה השנייה והשלישית במליאה; דנים בנושאים שבתחום הוועדה; מזמנים שרים ובעלי תפקידים בשירות המדינה, שואלים אותם ומקבלים מהם מידע על פעולות משרדיהם; ושומעים מומחים, נציגי ארגונים ואזרחים.

הסבר – תפקיד הפיקוח והביקורת: הכנסת היא מנגנון פיקוח פורמלי (מוסדי). היא מפקחת על הממשלה ומבקרת את מדיניותה ואת פעולותיה. לשם כך עומדים לרשותה אמצעים: האופוזיציה, ועדות הכנסת, אישור התקציב, וכלים פרלמנטריים כמו הצעת אי־אמון, שאילתות והצעות לסדר היום. העבודה בוועדות היא אחד האמצעים העיקריים לפיקוח: הכנסת וכל אחת מוועדותיה רשאיות לחייב שר להופיע לפניהן, והממשלה חייבת למסור לכנסת ולוועדותיה מידע על פי דרישתן (חוק־יסוד: הממשלה). הוועדות יכולות גם לזמן בעלי תפקידים בשירות המדינה ולחייב אותם למסור מידע על פעילות הגוף שבו הם מכהנים (חוק־יסוד: הכנסת). כך חברי הוועדה – מן הקואליציה ומן האופוזיציה – בודקים כיצד המשרד פועל, שואלים שאלות, מבקרים ליקויים ודורשים לתקן אותם. למשל, הוועדה לביקורת המדינה דנה בדוחות מבקר המדינה על משרדי הממשלה.

תפקידים אפשריים נוספים (מספיק להסביר אחד):
– חקיקה: תפקידה העיקרי של הכנסת הוא לחוקק את החקיקה הראשית. החוקים קובעים את דרכי ההתנהגות וסדרי השלטון במדינה. הסבר: לאחר הקריאה הראשונה במליאה, הצעת החוק עוברת לוועדה. חברי הוועדה דנים בה סעיף אחר סעיף, שומעים את עמדות המשרדים, המומחים והציבור, מכניסים בה שינויים ומכינים אותה לקריאה השנייה והשלישית. כך עיקר עבודת החקיקה המקצועית נעשה בוועדות.
– ייצוג האזרחים: הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת העמדות השונות בחברה; האזרחים בוחרים במפלגות המבטאות את העמדות שלהם. הסבר: בוועדות חברים נציגים של סיעות שונות, ולדיונים מוזמנים גם נציגי ארגונים ואזרחים שהנושא נוגע להם, ולכן בוועדות יש ייצוג לדעות ולעמדות של אזרחים.

טעות נפוצה: לתאר רק את המליאה, או לכתוב רק "בוועדות דנים בנושאים שונים" בלי לפרט מה עושים בהן. טעות נוספת: לציין תפקיד של הכנסת בלי להסביר כיצד הוא בא לידי ביטוי דווקא בעבודה בוועדות. שימו לב: ועדת חקירה ממלכתית אינה ועדה של הכנסת – היא ועדה שהממשלה מחליטה להקים, ובראשה עומד שופט (מכהן או בדימוס).

מה הבודק מחפש: בהצגה – ועדות קבועות לפי תחומים (ולצדן ועדות לעניינים מסוימים), חברי כנסת מן הקואליציה ומן האופוזיציה, ועבודה מקצועית ומעמיקה: דיון בהצעות חוק והכנתן לקריאה השנייה והשלישית, זימון שרים ובעלי תפקידים וקבלת מידע. בהסבר – תפקיד אחד (פיקוח וביקורת, חקיקה או ייצוג) מוצג ומקושר במפורש לעבודה בוועדות.

מה נדרש: שני חלקים: (1) להציג את המושג אקטיביזם שיפוטי – הגדרה עם רכיביה; (2) להציג טענה אחת של המתנגדים לאקטיביזם השיפוטי ולהסביר אותה.

תשובה מלאה:
הצגת המושג:
– אקטיביזם שיפוטי הוא גישה שלפיה בית המשפט – בעיקר בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ) – מפרש את תפקידו באופן רחב, ומרחיב את תחומי התערבותו בהחלטות ובפעולות של הרשויות האחרות: הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.
– לפי גישה זו בית המשפט מתערב גם בנושאים ציבוריים, ערכיים ומדיניים, ולא רק בסכסוכים משפטיים "רגילים".
– ביטויים לגישה: הרחבת זכות העמידה (בית המשפט שומע עתירות גם של עותר ציבורי, שלא נפגע באופן אישי); הרחבת השפיטות (כמעט כל נושא נחשב לנושא שבית המשפט יכול להכריע בו); ביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה ועל חוקים של הכנסת, עד פסילת חוקים הסותרים חוקי יסוד; ופרשנות מרחיבה של החוק.
הגישה המנוגדת היא ריסון שיפוטי: בית המשפט ממעט להתערב בהחלטות של הרשויות הנבחרות, ומשאיר להן את ההכרעה בנושאים ערכיים ומדיניים.

טענה של המתנגדים – פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובעקרון שלטון העם: לפי המתנגדים, כשבית המשפט מתערב בהחלטות של הממשלה ובחוקים של הכנסת, הוא נכנס לתחומים המסורים לרשויות אחרות. חברי הכנסת והממשלה נבחרו בידי העם ואחראים כלפיו, ואילו השופטים אינם נבחרים בידי העם. לכן, לטענתם, אקטיביזם שיפוטי מעביר הכרעות ערכיות ומדיניות מנבחרי העם לגוף שאינו נבחר, ופוגע באיזון בין הרשויות.
טענות אפשריות נוספות של המתנגדים (מספיק להציג אחת):
– פוליטיזציה של בית המשפט: כשבית המשפט מכריע בסוגיות שנויות במחלוקת פוליטית, הוא נתפס כצד במחלוקת, וכך עלול להיפגע אמון הציבור בו.
– חוסר מומחיות: לשופטים אין מומחיות וכלים מקצועיים להכריע בנושאים ביטחוניים, כלכליים ומדיניים, ואת ההכרעה בהם צריך להשאיר לגורמים המוסמכים ברשות המבצעת.
(התומכים באקטיביזם השיפוטי טוענים מנגד שהוא נחוץ כדי להגן על זכויות האדם ועל שלטון החוק ולהגביל את כוחן של הרשויות האחרות. השאלה מבקשת רק את טענת המתנגדים.)

טעות נפוצה: לזהות אקטיביזם שיפוטי עם ביקורת שיפוטית. ביקורת שיפוטית היא הסמכות של בית המשפט לבקר את פעולות הרשויות; אקטיביזם שיפוטי עוסק במידה שבה בית המשפט משתמש בסמכות הזאת ומרחיב את תחומי התערבותו. טעות נוספת: להציג טענה בלי להסביר אותה, או להציג טענה של התומכים במקום טענה של המתנגדים.

מה הבודק מחפש: בהצגה – פרשנות רחבה של תפקיד בית המשפט והרחבת תחומי ההתערבות בהחלטות הרשויות האחרות, גם בנושאים ציבוריים, ערכיים ומדיניים, ולפחות ביטוי אחד (זכות עמידה, שפיטות, ביקורת שיפוטית על החלטות ועל חוקים). בטענה – טענה אחת של המתנגדים, מוסברת (פגיעה בהפרדת הרשויות ובשלטון העם, פוליטיזציה ופגיעה באמון הציבור, או חוסר מומחיות).

מה נדרש: להציג את המושג מעצר מנהלי – הגדרה עם שלושת הרכיבים: מהו המעצר, מה מטרתו ומהן המגבלות עליו. בכל תשובה יש לכתוב שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
– מהו המעצר: מעצר מנהלי הוא מעצר מניעתי של אדם, שנעשה בלי הליך פלילי רגיל נגדו – כלומר בלי כתב אישום ובלי משפט, וגם בלי שהוא מואשם בביצוע עבירה כלשהי. ההחלטה מתקבלת בצו של גורם מוסמך ברשות המבצעת, ולא בפסק דין, ולעיתים קרובות היא מבוססת על חומר מודיעיני חסוי.
– מטרה: המעצר אינו נועד להעניש על מעשה שנעשה בעבר, אלא למנוע פגיעה עתידית בביטחון המדינה או בביטחון הציבור – כלומר להגן על הזכות לחיים ולביטחון של אזרחי המדינה מפני אדם שעלול לסכן אותם.
– מגבלות: מאחר שמעצר מנהלי פוגע קשות בזכויות האדם – בזכות לחירות ובזכות להליך הוגן – הוא נתון לביקורת רבה, ולכן חלות עליו הגבלות בחוק. בישראל הסמכות לעצור אדם במעצר מנהלי לפרק זמן ארוך נתונה לשר הביטחון בלבד, בתקופה שבה הוכרז מצב חירום. הצו תקף לתקופה של עד שישה חודשים, וניתן להאריך אותו. המעצר נתון לביקורת שיפוטית: העצור מובא תוך 48 שעות לפני נשיא בית משפט מחוזי, המעצר נבחן מחדש מעת לעת (לפחות פעם בשלושה חודשים), ואפשר לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון.

טעות נפוצה: לבלבל בין מעצר מנהלי ובין מעצר עד תום ההליכים (שהוא מעצר של נאשם שכבר הוגש נגדו כתב אישום), או בין מעצר מנהלי ובין דמוקרטיה מתגוננת ותקנות שעת חירום. טעות נוספת היא להציג רק את הפגיעה בזכויות, בלי להסביר מהו המעצר ומה מטרתו.

מה הבודק מחפש: שלושה רכיבים – (1) מהו המעצר: מעצר מניעתי ללא הליך פלילי רגיל, גם בלי שהעצור מואשם בעבירה; (2) מטרה: מניעת פגיעה בביטחון המדינה או הציבור; (3) מגבלות: סמכות שר הביטחון, תקופה של עד שישה חודשים שניתנת להארכה, וביקורת שיפוטית.

מה נדרש: "הציגו שני הבדלים" – זו שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את שתי הגישות זו מול זו לפי אותו קריטריון, באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – הערך המרכזי: הגישה הסוציאל־דמוקרטית מדגישה את השוויון החברתי־כלכלי ומקדמת אותו לפני החירות הכלכלית; היא מקדמת סולידריות וצמצום פערים בין חלקי החברה. לעומת זאת, הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי, מתוך תפיסה שהחירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
הבדל שני – מידת מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי: לפי הגישה הסוציאל־דמוקרטית המדינה מעורבת בתחום זה במידה רבה, למשל באמצעות סבסוד, הענקת שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה ומיסוי גבוה על העשירונים העליונים. ואילו לפי הגישה הליברלית מעורבות המדינה צריכה להיות מינימלית: הגישה מעודדת יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ותומכת בהפרטה, בהפחתת מסים, בקיצוץ תקציבים ובצמצום קצבאות.
הבדל אפשרי נוסף – האחריות לרווחת הפרט: לפי הגישה הסוציאל־דמוקרטית, במקרה הצורך הפרט יכול להישען על סיוע חברתי־כלכלי מן המדינה; למדינה יש אחריות כלפי החלש – מדינת רווחה, המחויבת ליצור רשת ביטחון סוציאלית רחבה ולהבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם. לעומת זאת, לפי הגישה הליברלית הפרט אחראי לחייו ולרווחתו, והמדינה מתערבת רק במידה מצומצמת.

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל גישה בנפרד בלי להשוות ביניהן, או להשוות לפי קריטריונים שונים (למשל ערך מרכזי בגישה אחת מול מידת מעורבות בגישה האחרת). טעות נוספת: לכתוב שבגישה הליברלית "אין" מעורבות של המדינה בכלכלה – בשתי הגישות יש מעורבות, וההבדל הוא במידתה ובסוגה.

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון ברור (ערך מרכזי / מידת מעורבות המדינה / האחריות לרווחת הפרט), ושתי הגישות מוצגות זו מול זו לפי אותו קריטריון.

מה נדרש: לציין איזו מארבע הפניות בהכרזת העצמאות באה לידי ביטוי בקטע, להציג את תוכנה, לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: הפנייה בהכרזת העצמאות אל העם היהודי בתפוצות.
הצגה: בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות: לאומות המאוחדות, לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, למדינות השכנות ולעם היהודי בתפוצות. בפנייה לעם היהודי בתפוצות קוראים מנסחי ההכרזה ליהודי העולם להתלכד סביב היישוב היהודי בארץ ישראל בעלייה ובבניין. הם קוראים להם גם לעמוד לימינו "במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל", כלומר לסייע בהקמת המדינה ובבנייתה.
ציטוט: "אחד העולים מארצות הברית שהגיע בתחילת המבצע ציין כי ההחלטה לעלות בתקופה מורכבת זו נבעה מתחושת שליחות וחיבור עמוק לישראל ומתוך רצון לתרום למדינה ולחברה הישראלית."
הסבר: הרכיב בפנייה הוא הקריאה ליהודי התפוצות לעלות לארץ ולהשתתף בבניין המדינה. העולה מארצות הברית הוא יהודי מן התפוצות שעלה לישראל דווקא בתקופה מורכבת של לחימה, מתוך חיבור לישראל ומתוך רצון "לתרום למדינה ולחברה הישראלית". עלייה ורצון לתרום לבניין המדינה הם בדיוק ההיענות לקריאה להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו.
ציטוט אפשרי נוסף: "הכרעת אויבנו ואומץ הלוחמים יעודדו יהודים רבים ברחבי העולם לעלות ארצה". הסבר: שר העלייה והקליטה מצפה שיהודים רבים בתפוצות יעלו לישראל, כלומר יענו לקריאה לעלייה. אפשר גם לצטט: "מאז תחילת מבצע "שאגת הארי" נפתחו במשרד העלייה והקליטה מאות תיקים של יהודים מחו"ל המבקשים לעלות למדינת ישראל" – מאות יהודים מן התפוצות מבקשים לעלות.

מה הבודק מחפש:
– ציון: הפנייה לעם היהודי בתפוצות.
– הצגה: להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
– ציטוט והסבר שמקשר בין העלייה והרצון לתרום למדינה לבין הקריאה לעלייה ולבניין.
(משקל הרכיבים: ציון המושג 30%, הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה 30%, ציטוט מדויק של משפט מן הקטע 20%, הסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה 20%.)
טעות נפוצה: לציין את חוק השבות או את "קיבוץ גלויות" במקום פנייה מן הפניות בהכרזה. השאלה מבקשת פנייה מסוימת מתוך ארבע הפניות שבהכרזת העצמאות.

מה נדרש: לציין את העיקרון הדמוקרטי שבא לידי ביטוי בקטע, להציג אותו (כל רכיביו), לצטט ולהסביר.

תשובה מלאה:
ציון: עקרון הגבלת השלטון (כאן: באמצעות מנגנון פיקוח פורמלי – מבקר המדינה).
הצגה: עקרון הגבלת השלטון מבוסס על שלושה רכיבים:
1. עוצמת השלטון: השלטון מחזיק באמצעים כלכליים, אנושיים, מקורות מידע ומנגנוני אכיפה, שמעניקים לו עוצמה רבה.
2. הסכנה: קיימת סכנה שהשלטון ינצל לרעה את כוחו, ויפגע בזכויות האדם והאזרח או בזכויות של קבוצות.
3. האמצעים: לכן יש להגביל את השלטון. הפרדת הרשויות, אמצעים מוסדיים (פורמליים) – כמו הכנסת, בתי המשפט ומבקר המדינה – ואמצעים לא מוסדיים (בלתי פורמליים) – כמו התקשורת וארגונים אזרחיים – נועדו למנוע את עריצות השלטון.
ציטוט: "הדוח האחרון שפרסם מבקר המדינה חושף שכשליש מאזרחי ישראל אינם מוגנים כראוי מפני טילים, וחלק מן המקלטים הציבוריים אינם תקינים ואי אפשר לשהות בהם."
הסבר: לפי הרכיב השלישי בהגדרה, יש אמצעים מוסדיים שתפקידם לפקח על השלטון. מבקר המדינה הוא מנגנון פיקוח מוסדי (פורמלי): הוא בודק את פעולות הממשלה ומשרדיה ואת הרשויות, ומפרסם את ממצאיו. השלטון מחזיק בתקציבים ובמשאבים שנועדו להגן על חיי האזרחים, ובדוח המבקר חושף שהשלטון לא השתמש בהם כראוי: כשליש מהאזרחים אינם מוגנים, ומקלטים ציבוריים אינם תקינים. בכך המבקר מפקח על השלטון ומבקר אותו, כדי שלא יפגע בזכויות האזרחים – כאן, בזכותם לחיים ולביטחון.
ציטוט אפשרי נוסף: "כמו כן פורסם כי כבר בדוחות קודמים התריע המבקר על הליקויים, אך הם לא טופלו, ולכן הוא קרא לממשלה לגבש תוכנית דחופה המעניקה עדיפות למיגון העורף ולהקצות משאבים ותקציבים גדולים לתיקון המצב." הסבר: המבקר מתריע שוב ושוב על הליקויים ודורש מן הממשלה לתקן אותם. זה פיקוח מוסדי שנועד לחייב את השלטון לתת דין וחשבון על השימוש במשאבים שבידיו ולהגן על זכויות האזרחים.

תשובה אפשרית נוספת (פחות מדויקת, כי הקטע מתמקד בפעולת מבקר המדינה כגוף מפקח, והשאלה מבקשת עיקרון ולא זכות): עקרון זכויות האדם והאזרח – הזכות לחיים ולביטחון. מי שבוחר בכך צריך להשלים את כל ארבעת השלבים ולקשר לזכות ספציפית:
הצגה: הזכות לחיים ולביטחון היא זכות טבעית. לכל אדם יש זכות לחיות בלי חשש מפגיעה פיזית או נפשית, ואסור לפגוע בחייו ובגופו. על המדינה מוטלת החובה להגן על חייהם ועל גופם של כל החיים בשטחה מפני פגיעה בידי אחרים.
ציטוט: "הדוח האחרון שפרסם מבקר המדינה חושף שכשליש מאזרחי ישראל אינם מוגנים כראוי מפני טילים, וחלק מן המקלטים הציבוריים אינם תקינים ואי אפשר לשהות בהם."
הסבר: לפי הרכיב "חובת המדינה להגן על חייהם של החיים בשטחה", המדינה צריכה להגן על אזרחיה מפני הטילים שמשוגרים אליה. הדוח חושף שכשליש מהאזרחים אינם מוגנים כראוי ושמקלטים ציבוריים אינם תקינים, כלומר המדינה אינה ממלאת כראוי את חובתה, והזכות לחיים ולביטחון של אזרחים אלה נפגעת. לכן המבקר דורש לתת עדיפות למיגון העורף.

מה הבודק מחפש:
– ציון: עקרון הגבלת השלטון (או, באופן פחות מדויק, עקרון זכויות האדם – הזכות לחיים ולביטחון, עם כל ארבעת השלבים).
– הצגה בשלושת הרכיבים: עוצמת השלטון, סכנת ניצול לרעה ופגיעה בזכויות, אמצעים להגבלה (הפרדת רשויות, פיקוח מוסדי ולא מוסדי).
– ציטוט על דוח המבקר.
– הסבר שמקשר את דוח המבקר לרכיב "אמצעי פיקוח מוסדי שנועד למנוע ניצול לרעה של כוח השלטון ולהגן על זכויות האזרחים".
ניקוד: ציון 30%, הצגה 30%, ציטוט 20%, הסבר 20%.
טעות נפוצה: להציג את עקרון הפרדת הרשויות במקום את עקרון הגבלת השלטון. הפרדת הרשויות ומבקר המדינה הם אמצעים להגבלת השלטון, ולא העיקרון עצמו. טעות נוספת: לכתוב שמבקר המדינה "מעניש" את הממשלה. המבקר מבקר, חושף ליקויים וממליץ על תיקונם; אין בסמכותו לכפות על הממשלה את המלצותיו.

מה נדרש: לציין ולהציג את תפקיד הממשלה שבא לידי ביטוי בפעולה של משרד התחבורה, לצטט משפט מן הקטע ולהסביר כיצד התפקיד בא בו לידי ביטוי.

תשובה מלאה:
ציון: תפקיד הממשלה שבא לידי ביטוי הוא חקיקת משנה.
הצגה: חקיקת משנה היא חקיקה שנעשית בידי הרשות המבצעת: הממשלה, השרים ורשויות מקומיות. היא נעשית בדרך של צווים, תקנות וחוקי עזר עירוניים. מטרתה לאפשר את ביצוע החוק ולקדם את מטרותיו, באמצעות פירוט העקרונות שנקבעו בחקיקה הראשית של הכנסת. חקיקת המשנה כפופה לחקיקה הראשית: אסור שתסתור אותה.
ציטוט: "בעקבות זאת גיבש משרד התחבורה תקנות חדשות שנועדו להתאים את הדרישות הטכניות שבחוק לכלי רכב קטנים."
הסבר: משרד התחבורה הוא חלק מן הרשות המבצעת, והוא גיבש תקנות – כלומר חקיקה של הרשות המבצעת בדרך של תקנות. החוק עצמו (החקיקה הראשית) קובע דרישות טכניות וכללי בטיחות להסעות תלמידים, אבל עד כה הוא חל רק על אוטובוסים ועל כלי רכב גדולים. התקנות החדשות מפרטות כיצד הדרישות שבחוק יחולו על כלי רכב קטנים כמו מוניות, וכך הן מאפשרות לבצע את החוק ולקדם את מטרתו – בטיחות התלמידים – גם במצב החדש. התקנות פועלות במסגרת החוק: הן מתאימות את הדרישות "שבחוק" ואינן סותרות אותו.
(המשפט "בתחום זה החוק קובע דרישות טכניות וכללי בטיחות מחמירים, כגון שימוש בפנסי איתות מיוחדים" מתאר את החקיקה הראשית, ולא את פעולת משרד התחבורה; אפשר להיעזר בו בהסבר, אבל הציטוט המרכזי הוא המשפט על התקנות.)

טעות נפוצה: לזהות את התפקיד כקביעת מדיניות וביצועה. בקטע משרד התחבורה אינו מתווה קו פעולה חדש; הוא מתקין תקנות שמפרטות חוק קיים כדי שאפשר יהיה לבצע אותו – וזו חקיקת משנה. טעות נוספת: לכתוב שחקיקת משנה היא חוק שהכנסת מחוקקת "בדרגה נמוכה". את חקיקת המשנה מחוקקת הרשות המבצעת, לא הכנסת. כמו כן אין לבלבל עם תקנות שעת חירום, שהן סמכות מיוחדת של הממשלה בשעת חירום.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מי מחוקק (הרשות המבצעת); באיזו צורה (תקנות, צווים, חוקי עזר); לשם מה (ביצוע החוק ופירוט החקיקה הראשית); הכפיפות לחקיקה הראשית. בהסבר: משרד ממשלתי מתקין תקנות שמתאימות ומפרטות את דרישות החוק כדי לאפשר את ביצועו.

מה נדרש: (1) להציג את שני התנאים, כלליות וחשאיות, מן הידע; (2) לצטט מן הקטע משפט שמתייחס לאחד מהם; (3) להסביר כיצד התנאי בא לידי ביטוי בציטוט. בקטע יש התייחסות לכלליות, ולכן כדאי לצטט ולהסביר אותה.

תשובה מלאה:
הצגה – כלליות: לכל האזרחים הבגירים במדינה יש זכות לבחור ולהיבחר, ללא הבדל דת, לאום, מין, מעמד כלכלי או השכלה. אפשר להגביל את הזכות רק בתנאים בסיסיים, כמו גיל ואזרחות. בישראל, למשל, הזכות לבחור לכנסת היא מגיל 18 והזכות להיבחר לכנסת היא מגיל 21.
הצגה – חשאיות: כל בוחר מצביע בסתר, מאחורי פרגוד, ומכניס את פתק ההצבעה למעטפה, כך שאיש אינו יודע במי בחר. החשאיות מגינה על הבוחר מפני לחצים, איומים, סנקציות ופיתויים (כמו שוחד), ומאפשרת לו לבחור על פי רצונו החופשי.
ציטוט (כלליות): "בהדרגה, ולאורך כמה דורות, הלכה זכות ההצבעה והתרחבה עד שכללה את כל אזרחי המדינה, והמגבלות היחידות שנותרו נגעו לתנאים בסיסיים כמו גיל מינימלי וכדומה."
הסבר: לפי עקרון הכלליות, הזכות לבחור ניתנת לכל האזרחים הבגירים, ואפשר להגביל אותה רק בתנאים בסיסיים כמו גיל. הכותב מתאר כיצד זכות ההצבעה, שבעבר ניתנה לגברים בלבד, למשלמי מיסים ולבעלי השכלה, התרחבה בהדרגה עד שכללה את כל אזרחי המדינה, והמגבלה היחידה שנותרה היא תנאי בסיסי כמו גיל מינימלי. זו בדיוק הגשמת עקרון הכלליות: ביטול ההבחנות לפי מין, רכוש או השכלה.
ציטוט אפשרי נוסף: "העם על כל חלקיו מממש את ריבונותו באמצעות זכות ההצבעה הכללית והבלתי מותנית." הסבר: "העם על כל חלקיו" ו"זכות ההצבעה הכללית והבלתי מותנית" פירושם שכל האזרחים, בלי תנאים של רכוש, השכלה או מילוי חובות, זכאים להצביע, וזו הכלליות. אפשר גם לצטט את המשפט על העבר ("בראשית הדרך ניתנה זכות ההצבעה לגברים בלבד... זו הייתה הזכות שניתנה רק למשלמי מיסים, לבעלי השכלה וכיוצא באלה") ולהסביר שזו דוגמה לבחירות שאינן כלליות.

מה הבודק מחפש:
– הצגה של שני התנאים: כלליות (זכות לכל האזרחים הבגירים לבחור ולהיבחר, ללא הבדל, מגבלות רק בתנאים בסיסיים); חשאיות (הצבעה בסתר, הגנה מפני לחץ, בחירה חופשית).
– ציטוט שמתייחס לכלליות.
– הסבר שמקשר בין התרחבות הזכות לכל האזרחים, עם מגבלת גיל בלבד, לבין רכיבי הכלליות.
הציטוט צריך להיות משפט ממוקד, ולא העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע.
טעות נפוצה: לצטט את המשפט "העיקרון שאדם אחד שווה קול אחד, ללא שום קשר לחובות ולכישורים, הגשים את ערך השוויון במלואו" כביטוי לכלליות. משפט זה מבטא את התנאי שוויוניות (לכל קול אותו משקל), ולא את הכלליות (מי זכאי להצביע). טעות נוספת: לנסות להסביר חשאיות מן הקטע; הקטע אינו עוסק בה.

מה נדרש: להציג את חוק יסודות המשפט על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), לצטט משפט מן הקטע המתייחס לחוק, ולהסביר כיצד החוק בא בו לידי ביטוי – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהצגת החוק.

תשובה מלאה:
הצגה:
– החוק (1980) עוסק במקרים שבהם בית המשפט דן בשאלה משפטית שאין לה תשובה בחקיקה (אין חקיקה ראשית או משנית בעניין), אין לה תקדים (הלכה פסוקה), ואי אפשר להכריע בה בדרך של היקש (השוואה לעניין דומה) – כלומר כשיש "לקונה" (חלל) בחוק.
– במקרים כאלה החוק קובע שהשופטים צריכים להכריע בשאלה לאור "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". (בתיקון לחוק משנת 2018 הורחב הנוסח, וכיום הוא מפנה לעקרונות אלה "של המשפט העברי ומורשת ישראל".)
– כיצד החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה: במקום שבו אין לשופט תשובה בחוק, הוא נדרש לפנות לעקרונות של מורשת ישראל (בעבר, לפני החוק, הפנו במקרים כאלה למשפט האנגלי). כך המורשת היהודית משמשת מקור השראה למשפט במדינה.

ציטוט: "כאשר קיים ספק, והספק אינו ניתן להכרעה מתוכו ומתוכנו, ותרים אנו אחר מקור השראה לפרשנותנו ולפתרון הבעיה שלפנינו, עלינו לפנות בראש ובראשונה למערכת המשפט העברי ולמצוא בהוראותיה ובתוכנה דרך פתרונה של בעיה זו, ובלבד שפתרון זה אינו עומד בניגוד לאמור בחוק, ושאין בו משום עירוב מין בשאינו מינו."
הסבר: חוק יסודות המשפט קובע שכאשר לשאלה משפטית אין תשובה בחוק, בתקדים או בהיקש, השופט פונה לעקרונות של מורשת ישראל. השופט אילון מתאר מצב דומה – ספק "שאינו ניתן להכרעה מתוכו ומתוכנו", כלומר החוק עצמו אינו נותן לו תשובה – וקובע שבמצב כזה יש לפנות "בראש ובראשונה למערכת המשפט העברי", כלומר למורשת ישראל, ולמצוא בה את הפתרון. התנאי שהוא מוסיף, שהפתרון "אינו עומד בניגוד לאמור בחוק", מתאים לכך שהחוק מפנה למורשת ישראל רק כדי להשלים חסר, ולא במקום החוק הקיים.

ציטוטים אפשריים נוספים:
– "הענקת מעמד בכורה למערכת המשפט העברי כמקור להשראה פרשנית של המשפט הישראלי - בטרם פנייה, בשעת הספק, בעניין פלוני למערכת משפטית אחת ובעניין פלמוני למערכת משפטית אחרת - יש בה כדי ליצור תשתית אחידה וכדי לפתח תורת משפט עשירה והומוגנית למערכת המשפטית הישראלית."
הסבר: לפי החוק, כשאין תשובה בחוק פונים למורשת ישראל, ולא למערכת משפט זרה (כמו המשפט האנגלי, שאליו פנו לפני החוק). השופט מדגיש שבשעת ספק יש לתת "מעמד בכורה" למשפט העברי, ולא לפנות פעם למערכת משפטית אחת ופעם לאחרת – וזו בדיוק הפנייה למורשת ישראל כמקור להשלמת החסר.
– "זו הבעיה הגדולה של המשפט הישראלי המודרני, ורבים מאיתנו - אף מן החילונים שבינינו - כואבים את הכאב על כך שעד כה לא נמצאה דרך הסינתזה בין המשפט העברי כנכס תרבותנו הלאומית לבין דרישותיה של חברה מודרנית כשלנו."
הסבר: השופט רואה במשפט העברי נכס של התרבות הלאומית, ומבקש לשלב אותו במשפט של מדינה מודרנית. החוק מבטא שילוב כזה: הוא הופך את מורשת ישראל למקור להשראה ולהשלמת החסר במשפט הישראלי, וכך מבטא את אופייה היהודי של המדינה.

טעות נפוצה: לכתוב שלפי החוק המשפט העברי מחייב את בתי המשפט בכל עניין, או שהוא גובר על החוק. החוק מפנה לעקרונות מורשת ישראל רק כשאין תשובה בחקיקה, בתקדים או בהיקש. טעות נוספת: להציג את החוק "על פי הקטע" – ההצגה צריכה להיות מן הידע, עם כל הרכיבים: מתי החוק חל, ולאור אילו עקרונות מכריעים. כמו כן, לא מספיק לחזור על הציטוט – יש לקשר אותו לרכיב מסוים בחוק.

מה הבודק מחפש: בהצגה – המקרים שבהם החוק חל (אין חקיקה, אין תקדים, אין היקש – לקונה), וההכרעה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. ציטוט – משפט ממוקד מן הקטע (ולא העתקה של חלקים נרחבים ממנו). בהסבר – קישור בין הפנייה למשפט העברי בשעת ספק שאינו ניתן להכרעה מתוך החוק לבין הרכיבים של החוק.