בגרות באזרחות 34281 - קיץ 2018

מה נדרש: "ציין והצג" – לבחור בין שני סוגי הלאומיות ולהגדיר את הסוג הנכון על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: הדרישה של הארכאולוגים התבססה על לאומיות אתנית (אתנית־תרבותית).
הצגה:
– לאומיות היא השאיפה המשותפת לבני לאום לשלטון עצמי במסגרת מדינה ריבונית, או לניהול עצמי בתוך מדינה.
– בלאומיות האתנית־תרבותית בני הלאום מתלכדים סביב יסודות אתניים־תרבותיים משותפים: מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, ולפעמים גם דת.
– אין בהכרח חפיפה בין ההשתייכות הלאומית ובין האזרחות, והלאום קודם למדינה.
ציטוט: "לדבריהם, הממצאים שהתגלו הם שרידים מן העבר היהודי בארץ־ישראל."
(ציטוט אפשרי נוסף: "בחפירות שערכו ארכאולוגים שהוזעקו למקום התגלו שרידי בית כנסת קדום, אבני בניין שעליהן חרוטות מנורות וכתוֹבות בכתב עברי עתיק.")
הסבר: הארכאולוגים דורשים לשמור על הממצאים משום שהם "שרידים מן העבר היהודי בארץ־ישראל" – כלומר הם מבססים את דרישתם על ההיסטוריה המשותפת של העם היהודי. הממצאים עצמם – בית כנסת קדום, מנורות וכתובות בכתב עברי עתיק – מבטאים גם דת, תרבות ושפה משותפות לבני העם היהודי. היסטוריה, דת, תרבות ושפה משותפות הן בדיוק היסודות האתניים־תרבותיים שסביבם מתלכדים בני הלאום בלאומיות האתנית־תרבותית. נוסף על כך, מדובר בעבר של העם היהודי בארצו מלפני אלפי שנים, הרבה לפני שקמה המדינה – ביטוי לכך שהלאום קודם למדינה. הקמת גן לאומי שבו "יוכלו אזרחי המדינה להתבונן בממצאים וללמוד על העבר" נועדה לחזק את הזיקה של בני הלאום לעברם המשותף.

טעות נפוצה: לענות לאומיות פוליטית (אזרחית). בלאומיות פוליטית בני הלאום מתלכדים סביב יסודות פוליטיים משותפים – האזרחות, הערכים והחוקים של המדינה – וכל מי שמקבל אזרחות הוא חלק מהלאום. בקטע ההדגשה היא על העבר, הדת והשפה של העם היהודי. טעות נוספת: לבלבל בין סוג הלאומיות ובין מושגים קרובים כמו "מדינת לאום", "לאום" או "קבוצת לאום" – השאלה מבקשת את סוג הלאומיות. וגם: לנסח את רכיב היסודות כ"יסודות שאינם פרי בחירה" – זה ניסוח ישן ושגוי; היסודות הם מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה ולפעמים דת.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: השאיפה לשלטון עצמי (או לניהול עצמי), היסודות האתניים־תרבותיים המשותפים (מוצא, שפה, תרבות, היסטוריה, דת), והלאום קודם למדינה / אין חפיפה בין לאום לאזרחות. בהסבר: "העבר היהודי בארץ־ישראל", בית הכנסת והכתובות בכתב עברי עתיק = היסטוריה, דת ושפה משותפות – יסודות אתניים־תרבותיים.

מה נדרש: "ציין והצג" – לבחור בין שני סוגי המשפט ולהגדיר את הסוג הנכון על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בבתי המשפט התנהל משפט אזרחי.
הצגה:
– במה עוסק: המשפט האזרחי עוסק בהכרעה בסכסוכים בין אדם לחברו – בין אנשים, תאגידים וגופים שונים.
– בין מי למי: התובע הוא אדם (אזרח) או תאגיד, או המדינה או רשות מקומית; גם הנתבע יכול להיות אדם, אזרח או תאגיד, או המדינה או רשות מקומית.
– התוצאה: אין במשפט האזרחי ענישה. בית המשפט יכול לחייב את הצד שהפסיד בחיוב כספי, בקיום חוזה, בתשלום פיצוי או בחיוב לנקוט פעולה מסוימת.
ציטוט: "מרצה המלמד במכללה תבע בבית משפט השלום את אחת מתלמידותיו."
(ציטוט אפשרי נוסף: "בית המשפט קיבל את טענת המרצה ופסק שעל התלמידה לשלם לו פיצוי כספי וגם להסיר מן הספרים את התכנים שהוא כתב.")
הסבר: אפשר לבסס ולקשר על פי שני רכיבים: (1) בין מי למי – המרצה, שהוא אדם פרטי, הגיש תביעה נגד אדם אחר, התלמידה. זה סכסוך בין אדם לחברו, ולא תביעה של המדינה נגד אדם שעבר עבירה. (2) התוצאה – בית המשפט חייב את התלמידה לשלם למרצה פיצוי כספי ולהסיר את התכנים מן הספרים (חיוב לנקוט פעולה מסוימת). לא הוטל עליה עונש כמו מאסר או קנס, אלא פיצוי וחיוב לפעול – וזה מאפיין של משפט אזרחי.

טעות נפוצה: לענות משפט פלילי משום שמדובר ב"בית משפט" וב"פסק דין". במשפט פלילי המדינה (התביעה) מאשימה אדם בעבירה על החוק, ואם הוא מורשע – נגזר עליו עונש. בקטע אדם פרטי תובע אדם אחר, ובית המשפט פוסק פיצוי ולא עונש.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: במה עוסק (סכסוכים בין אדם לחברו), בין מי למי (תובע ונתבע – אדם, תאגיד, המדינה או רשות מקומית), ושאין ענישה אלא חיוב כספי/פיצוי/קיום חוזה/חיוב לפעול. בהסבר: די לבסס ולקשר על פי שני רכיבים – אדם תובע אדם אחר, ובית המשפט מחייב בפיצוי כספי (אין ענישה).

מה נדרש: להציג שני ביטויים לאופייה היהודי של המדינה במרחב הציבורי, כלומר בתחומים הגלויים והמשותפים לכל האזרחים: לוח השנה, ימי המנוחה, השפה, הסמלים וכדומה. כל ביטוי צריך להיות מוצג ומוסבר במשפט או שניים, ולא רק להיות מוזכר.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – ימי המנוחה והחגים: השבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה. כך נקבע בחוק שעות עבודה ומנוחה ובחוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. בימים אלה מוסדות המדינה סגורים, ולוח הזמנים של המרחב הציבורי כולו נקבע לפי לוח החגים היהודי. (למי שאינם יהודים יש זכות לקיים ימי מנוחה בשבתותיהם ובחגיהם.)
ביטוי שני – סמלי המדינה: דגל המדינה לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו ומגן דוד תכול במרכזו. סמל המדינה הוא מנורת שבעה קנים, עלי זית בשני צדדיה והמילה "ישראל" למרגלותיה. ההמנון, "התקווה", מבטא את כמיהת העם היהודי לשוב לציון. הסמלים לקוחים מן המסורת ומן ההיסטוריה של העם היהודי, והם מופיעים במוסדות המדינה, בטקסים רשמיים ובמרחב הציבורי.

ביטויים נוספים שאפשר להציג:
– לוח השנה: הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה, ולצדו משמש הלוח הלועזי.
– השפה: עברית היא שפת המדינה (לשפה הערבית מעמד מיוחד).
– ימי זיכרון: יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום זיכרון רשמי של המדינה, ובו מתקיימים טקסים ממלכתיים בכל הארץ.
– כשרות: במוסדות ממלכתיים ובצה"ל מקפידים על כשרות המזון.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים, שכל אחד מהם שייך למרחב הציבורי ומבטא את האופי היהודי של המדינה, וכל אחד מוצג במשפט או שניים של הסבר.
טעות נפוצה: להציג ביטויים שאינם במרחב הציבורי, כמו חוק השבות (עלייה ואזרחות) או בתי הדין הרבניים (מעמד אישי). טעות נוספת: לכתוב רשימת כותרות ("דגל, המנון, שבת") בלי להציג את תוכנו של כל ביטוי.

מה נדרש: "הצג את המושגים" – להציג כל אחד משני המושגים על רכיביו, בשניים–שלושה משפטים לפחות לכל מושג.

תשובה מלאה – קואליציה: קואליציה היא הסיעות בכנסת שכוללות יחד את רוב חברי הכנסת, ומהוות את בסיס התמיכה של הממשלה בכנסת. היא נוצרת משום שבישראל אף מפלגה אינה זוכה לבדה ברוב, ולכן כמה מפלגות מתאחדות כדי לתמוך בממשלה. הקואליציה מבוססת על הסכמים קואליציוניים בין הסיעות המרכיבות אותה – הסכמים שקובעים את קווי המדיניות של הממשלה ואת חלוקת התפקידים. חברי הקואליציה מחויבים למשמעת קואליציונית, כלומר להצביע בכנסת בהתאם להחלטות הממשלה והקואליציה.
מה הבודק מחפש (קואליציה): רוב חברי הכנסת; בסיס התמיכה של הממשלה בכנסת; הסכמים קואליציוניים בין הסיעות.

תשובה מלאה – אופוזיציה: אופוזיציה היא הסיעות בכנסת שאינן חברות בקואליציה ואינן תומכות בממשלה. הן כוללות מיעוט מבין חברי הכנסת. תפקידה של האופוזיציה הוא לבקר את הממשלה ולפקח על מדיניותה ועל פעולותיה – למשל באמצעות שאילתות, הצעות לסדר היום, הצעות אי־אמון ופעילות בוועדות הכנסת. האופוזיציה מהווה גם אלטרנטיבה לשלטון המכהן: היא מציעה מדיניות אחרת ושואפת להחליף את הממשלה בבחירות הבאות. (בראש האופוזיציה עומד ראש האופוזיציה, שמעמדו מעוגן בחוק.)

טעות נפוצה: להגדיר אופוזיציה רק כ"מי שמתנגד לממשלה", בלי הרכיבים: מיעוט מבין חברי הכנסת, ביקורת ופיקוח על הממשלה, ואלטרנטיבה לשלטון.

מה הבודק מחפש (אופוזיציה): מיעוט מבין חברי הכנסת; סיעות שאינן תומכות בממשלה; ביקורת ופיקוח על הממשלה; אלטרנטיבה לשלטון המכהן.

מה נדרש: "הצג הצדקה אחת" – תשובה מלאה כוללת שני חלקים: מהי הזכות (או העיקרון) שעליה מבוססת ההצדקה במובן הדמוקרטי, וכיצד היא מתממשת במדינת הלאום. שניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה – הצדקה מן הזכות להגדרה עצמית:
מהי הזכות: לפי ההצדקה הזאת, לעמים יש זכות טבעית (קולקטיבית) להגדרה עצמית – זכות לממש את זהותם ואת תרבותם הלאומית ולקבוע בעצמם את גורלם. זו זכות שאינה מתמקדת בזכויות הפרט, אלא בזכויות של קבוצות לאומיות – בחירות הפוליטית של עמים.
כיצד היא מתממשת במדינת הלאום: מדינת הלאום היא המסגרת שבה הלאום מממש את זכותו להגדרה עצמית: במדינה שלו הוא יכול לקבוע את מדיניותו בעצמו, ולתת ביטוי לזהותו ולתרבותו הלאומית – בשפה, בסמלים, בלוח השנה ובמרחב הציבורי. מאחר שהמדינה דמוקרטית, מימוש ההגדרה העצמית של הלאום נעשה לצד שמירה על זכויות האדם והאזרח של כל אזרחיה, ובהם בני המיעוטים.

הצדקות אפשריות נוספות (מספיק להציג אחת):
– הצדקה על פי הזכות לתרבות: בני אדם זכאים לתנאים שיאפשרו להם לפתח את תרבותם בצורה מיטבית. מדינת הלאום היא הכלי המיטבי לפיתוח תרבותי מלא של האומה, ולכן יש לשאוף להעניק לפחות מדינה אחת לכל אומה. (ההצדקה תלויה בשמירה על זכויות הפרט של כלל האזרחים ובהכרה בזכויות של קבוצות אחרות לביטוי לאומי.)
– הצדקה על פי הזכות לחיים ולביטחון ומניעת רדיפה: לבני אדם יש זכות לחיים ולביטחון, ומדינת הלאום היא מסגרת מיטבית למניעת רדיפות ואיומים. העם היהודי מאוים במיוחד על ידי אנטישמיות, ומדינת ישראל דואגת יותר מכל מדינה אחרת למימוש הזכות של היהודים לחיים ולביטחון.
– הצדקה על פי הכרעת הרוב: הכרעת הרוב (לצד שמירה על זכויות המיעוט) היא עיקרון יסוד בדמוקרטיה. לפיה, כאשר רוב האזרחים רוצים בכך, המדינה מעוצבת כמדינת לאום.
– הצדקה על פי חשיבות הסולידריות: מדינת לאום אתנית־תרבותית היא בסיס לסולידריות חזקה בין רוב האזרחים, בגלל הקשר הלאומי ביניהם והגורל ההיסטורי המשותף. תחושת השותפות והסולידריות מחזקת את יציבות המדינה ואת הדאגה לרווחת האזרחים.

טעות נפוצה: לכתוב רק את שם ההצדקה ("הזכות להגדרה עצמית") בלי להסביר מהי הזכות ובלי להראות כיצד היא מתממשת במדינת הלאום. טעות נוספת: להציג את ההצדקות להקמת המדינה מתוך הכרזת העצמאות (היסטורית, בין־לאומית) – השאלה עוסקת בהצדקה לקיומה של מדינת לאום דמוקרטית באופן כללי.

מה הבודק מחפש: הצדקה אחת שמוצגת במלואה – מהי הזכות (או העיקרון) במובן הדמוקרטי, וכיצד היא מתממשת במדינת הלאום.

מה נדרש: "הצג יתרון אחד וחיסרון אחד" – יתרון אחד וחיסרון אחד בדיוק, כל אחד מוצג ומוסבר בשניים–שלושה משפטים (לא רק כותרת). כדאי לפתוח במשפט שמסביר מהו משאל עם.

תשובה מלאה:
משאל עם הוא הליך שבו שאלה מדינית מסוימת מובאת להכרעה של כלל האזרחים, שמצביעים בעדה או נגדה (בדרך כלל "כן" או "לא").
יתרון – ביטוי מיטבי של עקרון שלטון העם: במשאל עם האזרחים עצמם מביעים את דעתם בסוגיה פוליטית, בלי תיווך של הנציגים ובלי שהאינטרסים הפוליטיים שלהם ישפיעו על ההכרעה. לכן התוצאה משקפת באופן מדויק את דעת העם בעניין שלגביו נערך המשאל.
חיסרון – תשובה של "כן" או "לא" אינה מספקת מענה הולם לסוגיות מורכבות: סוגיות מדיניות רבות מורכבות מהיבטים רבים, ונדרשים בהן משא ומתן ופשרות. כשהאזרחים יכולים רק לענות "כן" או "לא", אין אפשרות לבטא עמדות ביניים או להגיע לפשרה, וההכרעה עלולה להיות פשטנית.

יתרונות אפשריים נוספים:
– מאפשר לאזרחים להביע עמדה בלי קשר למחויבות מפלגתית, ומחזק את המעורבות ואת המודעות הפוליטית.
– מחזק את הלגיטימציה של הממשלה בפעולתה, אם עמדתה התקבלה במשאל.
חסרונות אפשריים נוספים:
– עלול להחריף מתחים בחברה משוסעת שיש בה רוב ומיעוט קבועים, ולהגביר את הסכנה של עריצות הרוב – משום שהוא פוגע ביכולת לפעול בדרך של פשרה.
– ניסוח השאלה יכול להשפיע על התוצאות.
– מחליש את כוחה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית (של בית הנבחרים), שכן ההכרעה אינה מתחשבת בעמדות הנבחרים.
– לא תמיד יש לציבור את היכולת לרכוש ידע או מידע בסוגיות מורכבות וחשובות למדינה.
– כאשר התוצאה אינה זהה לעמדת הנציגים, המשאל מאפשר לממשלה להסיר מעצמה אחריות לתוצאות המהלכים.

טעות נפוצה: לכתוב על היתרונות והחסרונות של דמוקרטיה ישירה ועקיפה באופן כללי ("אי־אפשר לכנס את כל האזרחים במקום אחד") בלי להתייחס למשאל עם. משאל עם הוא כלי שמשמש בדמוקרטיה עקיפה (ייצוגית), והוא אינו זהה לדמוקרטיה ישירה.

מה הבודק מחפש: יתרון אחד וחיסרון אחד של משאל עם, כל אחד מוצג ומוסבר (לא רק כותרת), ומתייחס למשאל עם ולא לדמוקרטיה ישירה באופן כללי.

מה נדרש: "הצג את המושג" – הגדרה מלאה עם דוגמאות, בשניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה: תרבות פוליטית דמוקרטית היא מערכת של ערכים, אמונות וצורות התנהגות של האזרחים ושל נבחרי הציבור, שמבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה. ביטויים לכך הם, למשל: רמה גבוהה של השתתפות בבחירות ושל מעורבות אזרחית, קבלת הכרעת הרוב, הכרה בשלטון החוק, והפנמה של ערכים כמו פלורליזם וסובלנות. תרבות פוליטית דמוקרטית, והחינוך אליה, מחזקים את היציבות של המדינה הדמוקרטית.

טעות נפוצה: לכתוב רק "תרבות של דמוקרטיה" בלי הרכיב המרכזי – ערכים, אמונות והתנהגויות שמבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה – ובלי דוגמאות. נבחנים רבים שבחרו בשאלה זו לא ידעו להציג את המושג.

מה הבודק מחפש: שני רכיבים – (1) ערכים, אמונות והתנהגויות המבטאים הזדהות עם עקרונות הדמוקרטיה, עם שתי דוגמאות; (2) חיזוק היציבות של המדינה הדמוקרטית.

מה נדרש: "הצג את עקרון" – הגדרה מלאה עם כל רכיביה: בין מי, על מה, ולמה.

תשובה מלאה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי משחק בסיסיים – כלומר על הדרך שבה מתנהלים ומכריעים במחלוקות – ועל אופייה הבסיסי של החברה או המדינה. ההסכמיות מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות.

טעות נפוצה: לבלבל בין הסכמיות ובין סובלנות או פלורליזם, או להציג רק את הרכיב של "צמצום הניגודים" בלי ההסכמה על כללי המשחק ועל אופי המדינה.

מה הבודק מחפש: הסכמה רחבה בין קבוצות, על כללי משחק בסיסיים / על אופי החברה והמדינה, ותרומתה ליציבות ולקיום בצוותא.

מה נדרש: "הצג את המושג" – הגדרה מלאה: מהם התהליכים, מה עובר בהם וכיצד, ומה ההשפעה.

תשובה מלאה: גלובליזציה היא תהליכים כלל־עולמיים המתרחשים בין מדינות, חברות ויחידים. התהליכים כוללים יכולת תנועה (מעבר, ניעות) הולכת וגדלה של סחורות, שירותים, מידע ובני אדם ממקום למקום בעולם. התנועה מתבצעת במהירות, בתדירות גבוהה ובקלות יחסית, ובהיקף שהולך וגדל. כתוצאה מכך העולם נתפס כ"כפר גלובלי", והדבר משפיע על תחומי חיים רבים: חברה, כלכלה, משפט, יחסים בין מדינות ולאומיות. (לעיתים תוצאות הגלובליזציה גורמות להחלשת מדינות הלאום, או דווקא לתהליכים הפוכים של חיזוק זהויות לאומיות ודתיות.)

מה הבודק מחפש: תהליכים כלל־עולמיים בין מדינות, חברות ויחידים; תנועה הולכת וגדלה של סחורות, שירותים, מידע ובני אדם, במהירות ובקלות יחסית; השפעה על תחומי חיים רבים ("כפר גלובלי").

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהי ממשלת אחדות לאומית ומה מטרתה.

תשובה מלאה: ממשלת אחדות לאומית היא ממשלה המבוססת על שיתוף פעולה בין מפלגות יריבות – בדרך כלל המפלגות הגדולות, המייצגות גושים פוליטיים מתחרים – היוצרות יחד קואליציה רחבה. ממשלה כזאת נועדה לאחת משלוש מטרות (או לכמה מהן): להבטיח יציבות פוליטית; לתת מענה למצב שבו אף מפלגה גדולה אינה יכולה להקים קואליציה בלי המפלגה הגדולה האחרת; או לחזק את הלגיטימציה של הממשלה בזמני חירום ומשבר, כמו מלחמה או משבר כלכלי. דוגמאות: הממשלה שהורחבה ערב מלחמת ששת הימים (1967), וממשלת האחדות שהוקמה לאחר הבחירות ב־1984.

טעות נפוצה: לבלבל בין ממשלת אחדות לאומית ובין קואליציה רחבה. קואליציה רחבה היא כל קואליציה עם מפלגות רבות; ממשלת אחדות לאומית מבוססת על שיתוף פעולה בין מפלגות יריבות (בדרך כלל הגדולות), ולשם המטרות שצוינו.

מה הבודק מחפש: שיתוף פעולה בין מפלגות יריבות היוצרות קואליציה רחבה, ומטרת הממשלה (יציבות / היעדר אפשרות להקים קואליציה בלי היריב / לגיטימציה בזמן חירום ומשבר).

מה נדרש: "הצג את תפקיד הממשלה" – הגדרה מלאה של התפקיד על רכיביו.

תשובה מלאה: הממשלה מקבלת החלטות ומתווה קווי פעולה, ומוציאה את ההחלטות לפועל (באמצעות משרדי הממשלה). היא עושה זאת בתחומים שונים – בענייני פנים ובענייני חוץ, לדוגמה: חינוך, בריאות, רווחה ועוד.

טעות נפוצה: להציג את התפקיד באותן מילים שבהן הוא מנוסח ("הממשלה קובעת מדיניות"), בלי לפרט את רכיביו: קבלת החלטות והתוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, בתחומים שונים בענייני פנים וחוץ.

מה הבודק מחפש: קבלת החלטות/התוויית קווי פעולה, הוצאת ההחלטות לפועל, ובתחומים שונים שבאחריות הממשלה.

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהו המוסד, את מי הוא מבקר, ומה הוא בודק.

תשובה מלאה: מבקר המדינה הוא מנגנון פיקוח וביקורת פורמלי (מוסדי) שפועל מתוקף חוק יסוד: מבקר המדינה.
– מהו: המבקר נבחר על ידי הכנסת ופועל מטעמה. במילוי תפקידו הוא אחראי בפני הכנסת בלבד ואינו תלוי בממשלה. הוא מגיש לכנסת דוחות על ממצאי הביקורת, והם מתפרסמים לציבור.
– את מי הוא מבקר: את גופי הרשות המבצעת – משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, החברות הממשלתיות ומערכת הביטחון – וגופים שהמדינה מתקצבת או נותנת להם תמיכה.
– מה הוא בודק: את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון.
(מבקר המדינה משמש גם נציב תלונות הציבור: הוא מברר תלונות של אזרחים על גופים ממלכתיים.)

טעות נפוצה: להגדיר את המבקר כ"גוף שמבקר את המדינה" בלי לפרט ממי הוא מקבל את סמכותו (הכנסת, חוק יסוד), את מי הוא מבקר (הרשות המבצעת) ומה הוא בודק.

מה הבודק מחפש: מנגנון פורמלי מתוקף חוק יסוד, שנבחר על ידי הכנסת ומגיש לה דוחות; הגופים המבוקרים (הרשות המבצעת וגופים נתמכים); תחומי הביקורת (חוקיות, טוהר מידות, ניהול תקין, יעילות וחיסכון).

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את הזכות", לפי מה שלמדת (לא מן הקטע). החלק השני – "הסבר את דברי כותב המאמר": לצטט משפט מן הקטע שבו הכותב מתייחס למימוש הזכות לחירות (או לפגיעה בה), ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: הזכות לחירות היא זכותו של כל אדם לחיות את חייו, להחליט, לבחור, לפעול או להימנע מפעולה, ולעצב את אישיותו ואת חייו על פי רצונו החופשי, בלי שהמדינה או אחרים יכפו עליו. מן הזכות לחירות נגזרות חירויות רבות, ובהן: חופש הביטוי, חופש המחשבה והמצפון, חופש התנועה, חופש העיסוק, חופש הדת וחופש מדת.

ציטוט: "לדוגמה, התחבורה הציבורית ליישובים ערביים רבים אינה מספיקה, וכך נמנעת מתושביהם האפשרות לרכוש הכשרה מקצועית בהתאם לשאיפותיהם כי אין להם איך להגיע מביתם למוסדות לימוד מרוחקים."
הסבר: לדברי כותב המאמר, התחבורה הציבורית ליישובים ערביים רבים אינה מספיקה, ולכן תושבים רבים אינם יכולים להגיע למוסדות לימוד מרוחקים ולרכוש הכשרה מקצועית שהם רוצים בה. כלומר הם אינם יכולים לבחור ולעצב את חייהם על פי רצונם החופשי ובהתאם לשאיפותיהם – וזו פגיעה במימוש הזכות לחירות. בפרט נפגעים חופש העיסוק (היכולת לבחור את המקצוע שבו ירכשו הכשרה ויעבדו) וחופש התנועה (היכולת להגיע ממקום למקום), שהם נגזרות של הזכות לחירות.

ציטוטים והסברים אפשריים נוספים:
– "במקרים רבים קשיי התחבורה גם מגבילים את תושבי היישובים המרוחקים יותר לעיסוק במקצועות שההכנסה מהם נמוכה יחסית." הסבר: ההגבלה של התושבים לעיסוק במקצועות מסוימים בלבד פוגעת במימוש חופש העיסוק – ביכולתם לבחור את עיסוקם ולהגשים את עצמם כרצונם.
– "נוסף על כך, ביישובים ערביים יש מחסור במעונות יום לפעוטות, ולכן אימהות רבות אינן יכולות לצאת לעבודה מחוץ לבית, אף על פי שגם הן רוצות לעבוד ולהגשים את עצמן." הסבר: האימהות רוצות לעבוד ולהגשים את עצמן, אך המחסור במעונות יום מונע מהן לצאת לעבודה מחוץ לבית – כלומר נפגעת יכולתן לבחור ולעצב את חייהן על פי רצונן החופשי.
– "כך היא תאפשר לאזרחים רבים ככל האפשר להתקיים בכבוד, ואף ליהנות משגשוג כלכלי ומהגשמה עצמית בהתאם לשאיפותיהם." הסבר: לדעת הכותב, הגברת ההשקעה בתחבורה ובעידוד התעסוקה תאפשר לאזרחים הערבים להגשים את עצמם בהתאם לשאיפותיהם – כלומר לעצב את חייהם לפי רצונם החופשי – וזה מימוש של הזכות לחירות.

טעות נפוצה: להציג את הזכות לחירות בלי לפחות שתי חירויות הנגזרות ממנה, או להגדיר אותה במילה עצמה ("זכותו של אדם להיות חופשי"). בהסבר – לא להסתפק בחזרה על הציטוט, אלא לקשר אותו לרכיב בהגדרה (בחירה ועיצוב החיים לפי הרצון החופשי, או חירות נגזרת מסוימת).

מה הבודק מחפש: בפרק זה ההסבר (הקישור) מהווה 30% מן הניקוד. את המושג מציגים על פי מה שלמדתם, במלואו ועל כל רכיביו – ההצגה אינה קשורה לקטע. בהסבר יש להקפיד לקשר את הציטוט לאחד מרכיבי ההצגה. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט. בהצגה: הזכות לפעול/לבחור/להימנע מפעולה/לעצב את חייו לפי רצונו החופשי, ושתי חירויות נגזרות (למשל תנועה, עיסוק, דת). בהסבר: הקישור בין קשיי התחבורה או המחסור במעונות היום ובין הפגיעה ביכולת לבחור ולעצב את החיים / בחופש העיסוק או התנועה – או בין עידוד התעסוקה ובין מימוש ההגשמה העצמית.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את הגישה", לפי מה שלמדת (לא מן הקטע). החלק השני – "הסבר כיצד גישה זו באה לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: הגישה החברתית־כלכלית הסוציאל־דמוקרטית:
– ערך מרכזי: הגישה מדגישה את השוויון החברתי־כלכלי ומקדמת אותו לפני החירות הכלכלית; היא מקדמת את הסולידריות ואת צמצום הפערים.
– אחריות המדינה: במקרה הצורך, הפרט יכול להישען על סיוע חברתי־כלכלי מן המדינה; למדינה יש אחריות כלפי החלש – מדינת רווחה, שמחויבת ליצור רשת ביטחון סוציאלית רחבה ולהבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם.
– מידת מעורבות המדינה: המדינה מעורבת בתחום החברתי־כלכלי במידה רבה, למשל באמצעות סבסוד, הענקת שירותים חברתיים, חקיקה חברתית, הלאמה, ותמיכה במיסוי גבוה על העשירונים העליונים.

ציטוט: "כדי לשנות מציאות זו, ממשלת ישראל מממנת מרכזים ייעודיים לקידום התעסוקה במגזר הערבי ובמיוחד בקרב נשים ערביות."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "לכן אני סבור שעל המדינה להגביר את המאמץ ולהגדיל את ההשקעה הכספית בתחבורה ובעידוד תעסוקה ביישובים הערביים." או "באמצעות השקעה כספית זו, המדינה מקווה להעלות את השכר הממוצע בחברה הערבית ולאפשר לנשים רבות ככל האפשר להשתלב במעגל התעסוקה.")
הסבר: הממשלה אינה משאירה את התעסוקה בחברה הערבית לכוחות השוק בלבד: היא מממנת מרכזים ייעודיים לקידום התעסוקה, שמשתפים פעולה עם מעסיקים כדי ליצור מקומות עבודה ומסלולי קידום. זו מעורבות רבה של המדינה בתחום החברתי־כלכלי. מטרת המעורבות היא להעלות את השכר הממוצע בחברה הערבית, שהוא נמוך מן השכר הממוצע בישראל – כלומר לצמצם את הפערים הכלכליים־חברתיים בין המגזרים, וזה הערך המרכזי של הגישה הסוציאל־דמוקרטית (שוויון חברתי־כלכלי). גם כותב המאמר קורא למדינה להגביר את מעורבותה ולהגדיל את ההשקעה הכספית בתחבורה ובעידוד תעסוקה, כדי לאפשר לאזרחים רבים "להתקיים בכבוד" – ביטוי לאחריות המדינה להבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם.

טעות נפוצה: להציג את הגישה רק כ"מעורבות של המדינה בכלכלה" – גם בגישה הליברלית יש מעורבות מסוימת; יש להציג את הערך המרכזי (שוויון חברתי־כלכלי וצמצום פערים), את אחריות המדינה כלפי החלש ואת המידה הרבה של המעורבות. בהסבר – לקשר את הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה.

מה הבודק מחפש: בפרק זה ההסבר (הקישור) מהווה 30% מן הניקוד. את המושג מציגים על פי מה שלמדתם, במלואו ועל כל רכיביו – ההצגה אינה קשורה לקטע. בהסבר יש להקפיד לקשר את הציטוט לאחד מרכיבי ההצגה. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט. בהצגה: הערך המרכזי (שוויון כלכלי־חברתי, צמצום פערים), האחריות כלפי החלש (על מי מוטלת האחריות), ומידת המעורבות של המדינה וכיצד היא באה לידי ביטוי. בהסבר: פעילות הממשלה בתחום התעסוקה נועדה לצמצם פערים כלכליים־חברתיים / מבטאת התערבות של המדינה במידה רבה בחיים הכלכליים־חברתיים.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את הפנייה", לפי מה שלמדת (לא מן הקטע). החלק השני – "הסבר כיצד פנייה זו באה לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בפנייה.

תשובה מלאה:
הצגה: בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות: לאומות המאוחדות, לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, למדינות השכנות ולעם היהודי בתפוצות. בפנייה לבני העם הערבי תושבי המדינה, ההכרזה קוראת להם – גם בתוך התקפת הדמים שנערכה על היישוב – לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה "על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים".

ציטוט: "לדעתי, אם תיצור המדינה הזדמנויות מתאימות להגברת השיתוף של החברה הערבית בחיזוק כלכלת המדינה, היא תסייע לגשר על השסעים בין המגזר הערבי ובין שאר חלקי החברה בהתאם לחזון של מקימי המדינה."
הסבר: כותב המאמר קורא למדינה ליצור הזדמנויות שיגבירו את השיתוף של החברה הערבית בחיזוק כלכלת המדינה – כלומר לחזק את היכולת של אזרחי המדינה הערבים לתרום לכלכלה בישראל, וליצור עבורם נגישות שווה למשאבים (תחבורה, מעונות יום, מקומות עבודה). הכותב מציין במפורש שזה "בהתאם לחזון של מקימי המדינה": בהכרזת העצמאות קראו מקימי המדינה לבני העם הערבי תושבי המדינה ליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה. השתתפות בחיזוק כלכלת המדינה היא נטילת חלק בבניין המדינה, והנגישות השווה להזדמנויות מבטאת את רכיב האזרחות המלאה והשווה.

טעות נפוצה: להציג במקום הפנייה נושאים אחרים מהכרזת העצמאות – למשל שמירה על המקומות הקדושים לכל הדתות, שוויון זכויות מדיני וחברתי, או חופש דת, לשון ותרבות. אלה אינם חלק מן הפנייה לערביי ישראל, אלא חלק מן החזון, מאופי המדינה ומערכיה כפי שהובטחו בהכרזה. טעות נוספת: לצטט מן הקטע משפטים על מעורבות המדינה ליצירת שוויון כלכלי־חברתי (למשל העלאת השכר הממוצע), ולהסביר שהם מבטאים את הפנייה – בפנייה לערביי ישראל אין התייחסות לשוויון כלכלי או לשוויון הזדמנויות, אלא לשוויון זכויות במובן של זכויות אזרח (אזרחות מלאה ושווה ונציגות מתאימה), ולא לזכויות חברתיות.

מה הבודק מחפש: בפרק זה ההסבר (הקישור) מהווה 30% מן הניקוד. את המושג מציגים על פי מה שלמדתם, במלואו ועל כל רכיביו – ההצגה אינה קשורה לקטע. בהסבר יש להקפיד לקשר את הציטוט לאחד מרכיבי ההצגה. הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט. בהצגה: הקריאה לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה, על יסוד אזרחות מלאה ושווה ונציגות מתאימה בכל מוסדותיה (הזמניים והקבועים). בהסבר: הקריאה של הכותב להגביר את השיתוף של החברה הערבית בחיזוק כלכלת המדינה "בהתאם לחזון של מקימי המדינה" = נטילת חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את סוג האחריות (מיניסטריאלית או משותפת) ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בפעילות השר התממשה אחריות מיניסטריאלית.
הצגה: אחריות מיניסטריאלית פירושה שכל שר בממשלה אחראי כלפי הפרלמנט (בישראל – הכנסת), כלפי הממשלה וכלפי האזרחים. האחריות היא על הנושאים שבתחום משרדו ועל פעולות סגל עובדיו, גם אם נעשו שלא בידיעתו. מתוקף אחריות זו השר חייב לתת דין וחשבון: לדווח לפרלמנט (לכנסת) על פעולות משרדו, להשיב על שאילתות ועל הצעות לסדר היום הקשורות לתחום משרדו, ולתקן בעיות שהתגלו בתחום שעליו הוא ממונה. (זו אחריות ציבורית בלבד ולא משפטית – בשונה מאחריות אישית, המוטלת על השר על מעשים או מחדלים שביצע בעצמו.)
ציטוט: "בדיון שנערך במליאת הכנסת בשבוע שלאחר מכן הודיע שר החקלאות כי משרדו הרחיב את היקף החיסונים, ולשם כך הוא כבר הוציא את כל התקציב המיועד לחיסון בעלי חיים בשנה זו."
(ציטוט אפשרי נוסף: "השר אף הוסיף ואמר כי הוא פנה למשרד האוצר בבקשה לקבל תוספת תקציב כדי להרחיב עוד את היקף החיסונים.")
הסבר: חברת הכנסת פנתה לשר החקלאות במליאת הכנסת וביקשה לדעת מה משרדו עושה כדי למנוע את התפשטות מחלת הכלבת – עניין שבתחום אחריות משרדו. השר ענה על פנייתה במליאה ודיווח לכנסת על פעולות משרדו: הרחבת היקף החיסונים והוצאת התקציב המיועד לכך. כלומר השר נתן דין וחשבון לכנסת על הנושאים שבתחום משרדו – וזה הרכיב של האחריות כלפי הכנסת. בנוסף, השר פועל לתקן את הבעיה שהועלתה – הוא פנה למשרד האוצר בבקשה לתוספת תקציב כדי להרחיב עוד את החיסונים – וזה ביטוי לחובתו לתקן בעיות בתחום משרדו.

טעות נפוצה: לענות אחריות (ממשלתית) משותפת. אחריות משותפת פירושה שכל שר נושא באחריות לכל החלטות הממשלה, גם אם התנגד להן. בקטע אין החלטה של הממשלה כולה; השר מדווח לכנסת על פעולות משרדו שלו. טעות נוספת: להציג רק ש"כל שר אחראי למשרדו" בלי הרכיב השני – האחריות כלפי הכנסת (חובת הדיווח וההשבה על שאילתות) – שהוא האופן שבו האחריות המיניסטריאלית באה כאן לידי ביטוי.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: אחריות של כל שר; כלפי הכנסת והממשלה (חובת דיווח, השבה על שאילתות והצעות לסדר היום, תיקון בעיות); לנושאים שבתחום משרדו ולפעולות עובדיו, גם בניגוד לרצונו או שלא בידיעתו. בהסבר: השר השיב בכנסת על שאילתה של חברת כנסת ודיווח על פעולות משרדו – אחריות כלפי הכנסת; או: השר פועל להרחבת החיסונים בתחום אחריות משרדו, כחלק מאחריותו כלפי הציבור והכנסת.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות עיקרון דמוקרטי אחד שהתממש בפעילות האזרחים ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בפעילות האזרחים התממש עקרון הגבלת השלטון (כאן: באמצעי בלתי פורמלי – מחאה והפגנות).
הצגה: עקרון הגבלת השלטון מבוסס על שלושה רכיבים:
1. עוצמת השלטון: השלטון מחזיק באמצעים כלכליים, אנושיים, מקורות מידע ומנגנוני אכיפה, שמעניקים לו עוצמה רבה.
2. הסכנה: קיימת סכנה שהשלטון ינצל לרעה את כוחו, ויפגע בזכויות האדם והאזרח או בזכויות של קבוצות.
3. האמצעים: לכן יש להגביל את השלטון. הפרדת הרשויות, אמצעים מוסדיים (פורמליים) – כמו הכנסת, בתי המשפט ומבקר המדינה – ואמצעים לא מוסדיים (בלתי פורמליים) – כמו התקשורת וארגונים אזרחיים – נועדו למנוע את עריצות השלטון.
ציטוט: "המפגינים דרשו לבטל את ההחלטה בטענה שהממשלה מנצלת לרעה את סמכויותיה."
(ציטוט אפשרי נוסף: "החלטת הממשלה עוררה מחאה נרחבת ואזרחים רבים יצאו להפגין נגד החלטה זו.")
הסבר: המפגינים טוענים שהממשלה "מנצלת לרעה את סמכויותיה" – כלומר הם חוששים בדיוק מן הסכנה שעליה מבוסס עקרון הגבלת השלטון: שהשלטון, שבידיו עוצמה רבה, ינצל את כוחו לרעה. כדי למנוע זאת הם יוצאים להפגין ודורשים לבטל את ההחלטה לשחרר אסירים שהורשעו בשחיתות. מחאה והפגנות של אזרחים הן אמצעי בלתי פורמלי (לא מוסדי) להגבלת השלטון: האזרחים פועלים ביוזמתם, מבקרים את השלטון ומפעילים עליו לחץ כדי למנוע ממנו לממש עריצות שלטונית.

תשובה אפשרית נוספת – עקרון שלטון העם:
הצגה: לפי עקרון שלטון העם, העם הוא הריבון ומקור הסמכות של השלטון. השלטון מקבל את סמכותו מהעם, והאזרחים בוחרים בבחירות חופשיות ותקופתיות את נציגיהם, שפועלים בשמם ולמענם. השלטון הנבחר מכהן לזמן קצוב שנקבע בחוק, ובסופו האזרחים שבים ובוחרים.
ציטוט: "החלטת הממשלה עוררה מחאה נרחבת ואזרחים רבים יצאו להפגין נגד החלטה זו."
הסבר: הפגנת האזרחים נגד החלטת הממשלה היא מעורבות אזרחית, שמבטאת את התפיסה שלפיה האזרחים הם הריבון ובעלי הסמכות: הממשלה פועלת בשמם ולמענם, ולכן הם דורשים ממנה לבטל החלטה שלדעתם אינה פועלת לטובתם.

טעות נפוצה: לענות "חופש ההפגנה" או "חופש הביטוי" – אלה זכויות, והשאלה מבקשת עיקרון דמוקרטי. טעות נוספת: להציג את עקרון הגבלת השלטון בלי שלושת רכיביו (עוצמה, סכנה, אמצעים).

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה (הגבלת השלטון): עוצמת השלטון (האמצעים שבידיו), הסכנה לניצול לרעה ולפגיעה בזכויות, והאמצעים למניעת הסכנה (הפרדת רשויות, אמצעים מוסדיים ובלתי מוסדיים). בהסבר: המפגינים מוחים משום שהממשלה ניצלה את כוחה לרעה – מחאת האזרחים היא אמצעי בלתי פורמלי להגבלת השלטון ולמניעת עריצות שלטונית.

מה נדרש: "ציין והצג" – לציין את שם החוק ולהציג את עיקריו (לפחות מאפיין אחד); "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו למאפיין בחוק.

תשובה מלאה:
ציון: הקריאה של ראשי הארגונים התבססה על החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (1950).
הצגה:
– החוק קובע כללי ענישה ייחודיים, ובהם עונש מוות, על פשעי הנאצים ועוזריהם: פשע נגד העם היהודי, פשע נגד האנושות ופשע מלחמה.
– החוק קובע עונשים על פשעי הנאצים אף על פי שנעשו לפני הקמת המדינה (בתקופת השלטון הנאצי ובתקופת מלחמת העולם השנייה), מחוץ לגבולותיה ונגד מי שלא היו אזרחיה.
(על העבירות החמורות שבחוק לא חלים דיני ההתיישנות.) החוק הוא אחד הביטויים לאופייה היהודי של המדינה: מדינת ישראל רואה עצמה אחראית לעם היהודי כולו, גם לפשעים שבוצעו נגדו לפני שקמה.
ציטוט: "בעקבות פרסום התחקיר, ראשי ארגונים יהודיים הפועלים לאיתור פושעי מלחמה קראו לממשלת ישראל לפעול כדי להביא את שמונת פושעי המלחמה לישראל, ולשפוט אותם בהתאם לחוק הישראלי."
הסבר: שמונת פושעי המלחמה השתתפו ברצח המוני של יהודים בשואה – כלומר הפשעים בוצעו לפני הקמת המדינה, מחוץ לגבולותיה (באירופה), ונגד יהודים שלא היו אזרחי מדינת ישראל. ראשי הארגונים קוראים לשפוט אותם בישראל "בהתאם לחוק הישראלי" – וזה אפשרי רק משום שהחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם מאפשר להעניש על פשעים כאלה, אף על פי שנעשו לפני הקמת המדינה, מחוץ לגבולותיה ונגד מי שלא היו אזרחיה. כך הם מבקשים למצות את הדין עם מי שביצעו פשעים נגד העם היהודי.

טעות נפוצה: לענות "חוק השבות" או "חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי" – החוקים האלה אינם עוסקים בהעמדה לדין של פושעי מלחמה. טעות נוספת: לכתוב רק את שם החוק בלי להציג אף אחד ממאפייניו.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה (מאפיין אחד לפחות): ענישה ייחודית כולל עונש מוות על פשעי הנאצים ועוזריהם / ענישה על פשעים שנעשו לפני הקמת המדינה, מחוץ לגבולותיה ונגד מי שלא היו אזרחיה. בהסבר: ראשי הארגונים מבקשים למצות את הדין עם מי שביצעו פשעים נגד העם היהודי, אף שהפשע בוצע לפני הקמת המדינה / מחוץ לגבולותיה / נגד מי שלא היו אזרחיה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה. הטענה צריכה להתייחס ישירות לסוגיה שבשאלה, בלי לנקוט עמדה מסויגת ("גם וגם"), והיא צריכה להיות נפרדת מן הנימוקים. מומלץ לנסח: "אני תומך/ת ב... / מתנגד/ת ל...".

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בהחלטת המשרד להגנת הסביבה ועיריית חיפה לאסור כניסת כלי רכב ישנים לתחומי העיר כדי להפחית את רמת זיהום האוויר.

טעות נפוצה: להעתיק את ההקדמה לשאלה ("יש הטוענים כי...") ואז לכתוב אם זה טוב או רע – זה אינו משפט טיעון ברור, ולעיתים לא ברור מן התשובה מהי העמדה.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה. הטענה צריכה להתייחס ישירות לסוגיה שבשאלה, בלי לנקוט עמדה מסויגת ("גם וגם"), והיא צריכה להיות נפרדת מן הנימוקים. מומלץ לנסח: "אני תומך/ת ב... / מתנגד/ת ל...".

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני מתנגד/ת להצעה לחייב את ספקי האינטרנט למנוע מקטינים אפשרות לגלוש באמצעות הטלפונים הסלולריים שלהם באתרי הימורים או באתרים שיש בהם תכנים פוגעניים.

טעות נפוצה: להעתיק את ההקדמה לשאלה ("יש הטוענים כי...") ואז לכתוב אם זה טוב או רע – זה אינו משפט טיעון ברור, ולעיתים לא ברור מן התשובה מהי העמדה.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.