בגרות באזרחות 34281 - חורף 2018

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את הגישה שהממשלה נקטה (לא את הגישה שבדברי מנהל בית החולים) ולהגדיר אותה על כל רכיביה; "הסבר" – לבסס את ההסבר על הקטע: לצטט משפט ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: הממשלה נקטה את הגישה הכלכלית־חברתית הליברלית (ניאו־ליברלית).
הצגה:
בהצגת גישה כלכלית־חברתית מתייחסים לשלוש נקודות: מהו הערך המרכזי, מהי רמת מעורבות המדינה בחיים הכלכליים, ועל מי מוטלת האחריות לרמת החיים.
– הערך המרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
– האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
– רמת המעורבות: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.
ציטוט: "בכך ביקשה הממשלה לצמצם את מעורבות המדינה במתן שירותים רפואיים ולעודד את התחרות ואת הפעילות של גופים פרטיים במערכת הבריאות."
(ציטוט אפשרי נוסף: "הממשלה החליטה כי באחת מערי הארץ יוקם בית חולים חדש בבעלות פרטית.")
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הגישה הליברלית מעדיפה מעורבות מינימלית של המדינה בתחום החברתי־כלכלי, ומעודדת יוזמה פרטית, תחרות ושוק חופשי – למשל באמצעות הפרטה. הממשלה החליטה שבית החולים החדש יהיה בבעלות פרטית, כלומר שירות רפואי שהמדינה הייתה יכולה לספק בעצמה יינתן בידי גוף פרטי. הקטע אומר במפורש שבכך ביקשה הממשלה "לצמצם את מעורבות המדינה במתן שירותים רפואיים" – רכיב המעורבות המינימלית – "ולעודד את התחרות ואת הפעילות של גופים פרטיים" – רכיב היוזמה הפרטית והתחרות בשוק החופשי. לכן זו הגישה הליברלית.

טעות נפוצה: לענות שזו הגישה הסוציאל־דמוקרטית, משום שהשאלה עוסקת בבריאות ובחולים. הגישה הסוציאל־דמוקרטית באה לידי ביטוי דווקא בבקשת המנהל שהממשלה תסייע לו (אחריות המדינה ומעורבותה). השאלה שואלת על החלטת הממשלה – להקים בית חולים פרטי ולצמצם את מעורבות המדינה.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הערך המרכזי (חירות כלכלית על פני שוויון), האחריות (הפרט), רמת המעורבות (מינימלית: יוזמה פרטית, תחרות, הפרטה). בהסבר: הקמת בית חולים בבעלות פרטית וצמצום מעורבות המדינה במתן שירותים רפואיים = מעורבות מינימלית ועידוד תחרות ויוזמה פרטית.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את העיקרון הדמוקרטי ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: באפשרות של התושבים להגיב על פרסומי העירייה בא לידי ביטוי עקרון הגבלת השלטון (באמצעות פיקוח וביקורת בלתי פורמליים).
הצגה: עקרון הגבלת השלטון מבוסס על שלושה רכיבים:
1. עוצמת השלטון: השלטון מחזיק באמצעים כלכליים, אנושיים, מקורות מידע ומנגנוני אכיפה, שמעניקים לו עוצמה רבה.
2. הסכנה: קיימת סכנה שהשלטון ינצל לרעה את כוחו, ויפגע בזכויות האדם והאזרח או בזכויות של קבוצות.
3. האמצעים: לכן יש להגביל את השלטון. הפרדת הרשויות, אמצעים מוסדיים (פורמליים) ואמצעים לא מוסדיים (בלתי פורמליים) נועדו למנוע את עריצות השלטון.
פיקוח וביקורת בלתי פורמליים הם ביקורת שמקיימים גופים, ארגונים או אזרחים באמצעים כמו הפגנות, שביתות, עצרות, עצומות, יצירות אומנות, הופעה וכתיבה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות ועוד. הביקורת נערכת ביוזמתם של האזרחים או של קבוצות בחברה, ללא הסמכה חוקית, ומטרתה להגביל את השלטון, לפקח עליו ועל חוקיות פעולותיו ולהפעיל לחץ על קובעי המדיניות.
ציטוט: "תושבים רבים מגיבים על המתפרסם ומביעים את דעתם בנוגע לפעילות העירייה, וכך מבטיחים את ההתנהלות התקינה של העירייה בפעולותיה למען תושבי העיר."
הסבר: העירייה היא רשות שלטונית, שיש לה סמכויות ועוצמה בחיי התושבים. התושבים – אזרחים מן השורה, ביוזמתם ובלי שהחוק הסמיך אותם – מגיבים ברשת החברתית על הפעילות של העירייה ושל ראש העיר ומביעים עליה את דעתם, כלומר מבקרים אותה. לפי הקטע, כך הם "מבטיחים את ההתנהלות התקינה של העירייה": הביקורת הציבורית היא אמצעי לא מוסדי (בלתי פורמלי) לפקח על הרשות ולמנוע ממנה לנצל לרעה את כוחה – הרכיב השלישי בעקרון הגבלת השלטון.

טעות נפוצה: לענות "חופש הביטוי". חופש הביטוי הוא זכות, ואילו השאלה מבקשת עיקרון דמוקרטי. המשפט בקטע מדגיש את מטרת התגובות – להבטיח את ההתנהלות התקינה של העירייה – כלומר פיקוח על השלטון והגבלתו.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: שלושת הרכיבים (עוצמת השלטון, הסכנה לניצול לרעה של הכוח, האמצעים להגבלתו – ובהם פיקוח בלתי פורמלי של אזרחים, ביוזמתם וללא הסמכה חוקית). בהסבר: תגובות התושבים ברשת החברתית "מבטיחים את ההתנהלות התקינה" של העירייה – פיקוח וביקורת של אזרחים על רשות שלטונית.

מה נדרש: להציג שני ביטויים מתוך הכרזת העצמאות – אחד לאופי הדמוקרטי ואחד לאופי היהודי. לכל ביטוי: מה נאמר בהכרזה (במדויק או בקירוב), והסבר קצר מדוע הוא מבטא את האופי הדמוקרטי או היהודי.

תשובה מלאה:
ביטוי לאופי הדמוקרטי – שוויון זכויות: בהכרזה נאמר כי המדינה "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". זה ביטוי לאופייה הדמוקרטי של המדינה, משום שהשוויון בפני החוק ושוויון הזכויות של כל האזרחים, בלי אפליה, הם מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה.
ביטוי לאופי היהודי – קיבוץ גלויות: בהכרזת העצמאות נאמר: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". כלומר, המדינה מוגדרת כביתו של העם היהודי כולו, וכל יהודי מן התפוצות רשאי לעלות אליה. זה ביטוי לאופייה היהודי של המדינה, משום שהוא קובע קשר מיוחד בין המדינה לבין העם היהודי בכל מקום שבו הוא נמצא (על עיקרון זה מבוסס חוק השבות).

ביטויים נוספים שאפשר להציג:
– אופי דמוקרטי: המדינה "תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" (זכויות האדם והאזרח); מוסדות השלטון ייקבעו בידי אספה מכוננת נבחרת ועל פי חוקה (שלטון העם); המדינה תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום; הקריאה לבני העם הערבי תושבי המדינה ליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה.
– אופי יהודי: ההכרזה "על הקמת מדינה יהודית בארץ־ישראל, היא מדינת ישראל"; הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ("בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית"); זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית; הפנייה לעם היהודי בתפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין.

מה הבודק מחפש: ביטוי אחד מן ההכרזה לאופי הדמוקרטי וביטוי אחד לאופי היהודי, כל אחד מוצג ומוסבר (למה הוא דמוקרטי / יהודי).
טעות נפוצה: להביא ביטויים שאינם מתוך ההכרזה, כמו חוק השבות או סמלי המדינה, במקום מה שנאמר בהכרזה עצמה. טעות נוספת: להביא שני ביטויים לאותו אופי.

מה נדרש: "הצג את שני המאפיינים" – להסביר מה פירוש כל אחד מן המאפיינים (ארצית, יחסית) בשיטת הבחירות לכנסת, ולא רק לחזור על שמו.

תשובה מלאה:
שיטת בחירות ארצית:
– בבחירות לכנסת כל המדינה היא אזור בחירה אחד. כל הקולות של כל רשימה, מכל רחבי הארץ, נספרים יחד, ו־120 המושבים בכנסת מחולקים לפי סך הקולות שקיבלה כל רשימה בכל הארץ.
– המדינה אינה מחולקת לאזורי בחירה, ולכן חברי הכנסת אינם נבחרים כנציגים של אזור גאוגרפי מסוים (כמו בשיטה אזורית), ובוחר יכול להצביע לכל רשימה, בלי קשר למקום מגוריו.

שיטת בחירות יחסית:
– שיטת הבחירות בישראל היא יחסית: כל רשימת מועמדים מקבלת מספר מושבים (מנדטים) בכנסת, מתוך 120, ביחס לשיעור הקולות שקיבלה בבחירות. למשל, רשימה שקיבלה כרבע מן הקולות תקבל כרבע מן המושבים – כ־30 מנדטים.
– רק רשימה שעברה את אחוז החסימה – שיעור מסוים מקולות המצביעים, כיום 3.25% מן הקולות הכשרים – זוכה בייצוג בכנסת. המושבים מחולקים בין הרשימות שעברו את אחוז החסימה, ביחס למספר הקולות שקיבלה כל אחת מהן.
– כך הכנסת משקפת במידה רבה את מגוון הדעות והקבוצות בציבור.

טעות נפוצה: לכתוב ש"כל אחד מקבל קול שווה" – זה המאפיין "שוות", ולא "יחסית". המאפיין "יחסית" עוסק ביחס בין מספר הקולות שקיבלה רשימה לבין מספר המושבים שהיא מקבלת בכנסת. טעות נוספת: לכתוב ש"ארצית" פירושה שכל אזרחי המדינה רשאים להצביע – זה המאפיין "כלליות"; "ארצית" פירושה שכל המדינה היא אזור בחירה אחד.

מה הבודק מחפש: ארצית – כל המדינה אזור בחירה אחד, והקולות נספרים ברמה הארצית (אין נציגות אזורית). יחסית – היחס בין שיעור הקולות שקיבלה רשימה לבין מספר המושבים שלה בכנסת; אחוז החסימה כתנאי לייצוג (רכיב משלים).

מה נדרש: "הצג את המושג" – הגדרה מלאה של אחריות מיניסטריאלית: של מי האחריות, על מה, כלפי מי, ומה אופייה. לפחות 2–3 משפטים.

תשובה מלאה:
– אחריות מיניסטריאלית היא האחריות של כל שר בממשלה לנושאים שבתחום משרדו ולפעולות סגל עובדיו, גם אם נעשו שלא בידיעתו.
– השר אחראי כלפי הכנסת וכלפי הציבור.
– זו אחריות אקטיבית: השר צריך לדווח לכנסת על הנעשה במשרדו, להשיב על שאילתות של חברי הכנסת ולתקן ליקויים בתחום משרדו.
– זו אחריות ציבורית, ולא אחריות משפטית: השר אינו נענש על מחדלי משרדו בבית משפט, אבל עליו לתת עליהם דין וחשבון. במקרה של כשל חמור במשרדו, השר עשוי להידרש לשאת באחריות ציבורית, ואף להתפטר.

טעות נפוצה: לבלבל עם אחריות (ממשלתית) משותפת – שלפיה כל שר נושא באחריות לכל החלטות הממשלה, גם אם התנגד להחלטה מסוימת ונותר בדעת מיעוט. באחריות מיניסטריאלית השר אחראי לתחום משרדו שלו.

מה הבודק מחפש: של מי (כל שר), על מה (תחום משרדו ופעולות עובדיו, גם שלא בידיעתו), כלפי מי (הכנסת והציבור), ואופי האחריות (אקטיבית: דיווח, מענה לשאילתות, תיקון ליקויים; ציבורית ולא משפטית).

מה נדרש: (1) להציג את הזכות להליך הוגן, כלומר להגדיר אותה; (2) להציג אמצעי אחד שנועד לשמור על הליך הוגן – כדאי להסביר אותו במשפט.

תשובה מלאה:
הצגה: הזכות להליך הוגן היא זכותו של אדם שבעת הליך משפטי (חקירה, מעצר ומשפט) תינתן לו הגנה מפני פגיעה בזכויותיו מעבר לנדרש, כלומר מפני פגיעה לא מוצדקת ולא מידתית. אדם שעומד מול רשויות האכיפה והמשפט נמצא בעמדה חלשה מולן, ולכן נקבעו אמצעים שנועדו להבטיח שההליך יהיה הוגן.
אמצעי לשמירה על הליך הוגן – חזקת החפות: אדם נחשב חף מפשע עד שהוכחה אשמתו בבית המשפט.
אמצעים נוספים שאפשר להציג: זכות לייצוג משפטי; אין עונש בלא חוק; אין לערוך חיפוש בלא צו; שופטים בלתי תלויים; זכות לדעת במה אדם מואשם ולראות את הראיות נגדו; זכות ערעור; משפט פומבי; ככלל, אין לעצור אדם יותר מ־24 שעות בלי להביאו לפני שופט.

טעות נפוצה: להביא רק אמצעים, בלי הרכיב המרכזי של ההגדרה – הגנה מפני פגיעה בזכויות האדם מעבר לנדרש בעת הליך משפטי.

מה הבודק מחפש: הצגה – הליך משפטי, הגנה מפני פגיעה בזכויות מעבר לנדרש (רכיב חובה); אמצעי אחד לשמירה על הליך הוגן, מוצג במשפט.

מה נדרש: שני ביטויים שונים למחויבות ולאחריות של מדינת ישראל כלפי יהודי התפוצות (בכיוון אחד בלבד: מה המדינה עושה למענם). כל ביטוי צריך להיות מוצג ומוסבר (לא רק שם), בשניים–שלושה משפטים לפחות.

תשובה מלאה:
רקע: בין מדינת ישראל ובין העם היהודי בתפוצות יש קשר של ערבות הדדית – מחויבות של המדינה כלפי יהודי העולם, ומחויבות של יהודי העולם כלפי המדינה.

ביטוי ראשון – זכות העלייה: חוק השבות (וכן חוק האזרחות והכרזת העצמאות, שבה נאמר שמדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות) מאפשרים לכל יהודי לעלות לישראל ולקבל בה אזרחות. כך המדינה משמשת בית לכל יהודי, ובמיוחד מקלט ליהודים שנמצאים בסכנה במקום מושבם.

ביטוי שני – התגייסות המדינה לטובת יהודים שנמצאים במצוקה ברחבי העולם: מבצעים להעלאת יהודים מארצות שונות, והסיוע למסורבי העלייה. (גם חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע בסעיף 6: "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם".)

ביטויים אפשריים נוספים למחויבות המדינה:
– מוסדות מטעם המדינה מטפלים בחיזוק הזהות היהודית של יהדות התפוצות ובעלייתם לישראל – למשל ההסתדרות הציונית העולמית, שמעמדה מעוגן בחוק; כהונה של שרים לענייני התפוצות ולענייני קליטת עלייה.
– החוק הפלילי של מדינת ישראל מאפשר להעניש מי שפגע ביהודי על רקע יהדותו, גם אם עשה זאת מחוץ לשטח המדינה וגם כלפי יהודי שאינו אזרח המדינה.
– החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם מאפשר להעניש את מי שביצע פשעים נגד העם היהודי בשנות השואה.

טעות נפוצה: להציג ביטוי למחויבות של יהודי התפוצות כלפי מדינת ישראל (למשל תמיכה פוליטית או כלכלית בישראל). השאלה מבקשת רק את הכיוון ההפוך – המחויבות והאחריות של המדינה ליהודי התפוצות. טעות נוספת: לכתוב רק כותרת ("ערבות הדדית", "חוק השבות") בלי להסביר מה הביטוי כולל.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים למחויבות המדינה כלפי יהדות התפוצות, כל אחד מוצג בבירור (מה הוא כולל), ולא רק כשם או כסיסמה.

מה נדרש: "הצג שני מאפיינים" – שני מאפיינים שונים, כל אחד מוסבר במשפט מלא.

תשובה מלאה:
מאפיין ראשון – מערכת חינוך נפרדת: לחברה החרדית יש מערכת חינוך נפרדת משלה, שמדגישה את לימודי הקודש. לימוד תורה הוא ערך עליון בחברה זו, ולכן גברים רבים מעדיפים ללמוד תורה בישיבות על פני שירות צבאי.
מאפיין שני – מחויבות להלכה ולרבנים: החרדים מאמינים בעיקרי האמונה של הדת היהודית ומקפידים מאוד על שמירת המצוות. הם נשמעים למרות רבניהם בכל תחומי החיים, ושואפים שגם המדינה תתנהל על פי ההלכה.
מאפיינים נוספים: התבדלות והסתגרות במגורים, לבוש שמבטא השתייכות לקבוצה, חלוקה לתתי־קבוצות (חסידים, ליטאים, ספרדים), ועמדה לא ציונית של חלק מהקבוצות.

מה הבודק מחפש: שני מאפיינים נפרדים ומוסברים.

מה נדרש: "הצג את שני התפקידים" – להסביר כל תפקיד (דיווח, פרשנות) במשפט מלא, ולא רק לחזור על שמו.

תשובה מלאה:
דיווח (מסירת מידע): התקשורת מעבירה לציבור מידע על המתרחש במדינה ובעולם – על החלטות השלטון, על פעולותיו ועל אירועים בתחומים שונים – כדי שהאזרחים יידעו מה קורה ויוכלו לגבש עמדה. הדיווח מוסר עובדות, וצריך להיות אמין, מדויק ומלא ככל האפשר.
פרשנות: התקשורת מסבירה ומנתחת את האירועים ואת המידע – מה הרקע להם, מה משמעותם ומה השלכותיהם האפשריות – כדי לעזור לציבור להבין אותם. הפרשנות משקפת את השקפתו ואת שיקול דעתו של הפרשן, ולכן נהוג להפריד בינה ובין הדיווח העובדתי, כדי שהציבור ידע מה עובדה ומה דעה.

טעות נפוצה: להציג את שני התפקידים באותן מילים, בלי להבחין ביניהם. דיווח הוא מסירת עובדות; פרשנות היא הסבר וניתוח, שבהם באה לידי ביטוי עמדה.

מה הבודק מחפש: שני התפקידים, כל אחד מוסבר: דיווח – מסירת מידע עובדתי לציבור על המתרחש; פרשנות – הסבר וניתוח של האירועים, המשקפים את עמדת הפרשן.

מה נדרש: "הצג את המושג" – הגדרה מלאה של הבחירות המקדימות (פריימריז): מי בוחר, את מי ובאיזו דרך.

תשובה מלאה: בחירות מקדימות הן שיטה לגיבוש רשימת המועמדים של מפלגה, שבה כל חברי המפלגה הרשומים (המתפקדים) בוחרים, בבחירות פנימיות, את המועמדים לרשימת המפלגה לכנסת ואת מקומם ברשימה. כל מועמד מתמודד על קולותיהם של חברי המפלגה, ומקומו ברשימה נקבע לפי מספר הקולות שקיבל. השיטה מאפשרת לחברי המפלגה להשפיע ישירות על הרכב הרשימה, והמועמדים שנבחרו חבים את מקומם לחברי המפלגה ולא למנהיג או לגוף מצומצם. (שיטות אחרות לגיבוש רשימה: בחירה בידי מנהיג המפלגה, או בחירה בידי גוף בוחר – מרכז המפלגה או ועדה מסדרת.)

טעות נפוצה: להציג את שיטת הבחירות לכנסת (שיטה יחסית־ארצית־רשימתית) במקום את השיטה שבה המפלגה מגבשת את רשימת המועמדים שלה. הפריימריז הם בחירות בתוך המפלגה, לפני הבחירות לכנסת.

מה הבודק מחפש: מי בוחר (כל חברי המפלגה הרשומים), את מה (המועמדים ומקומם ברשימה), כיצד (בחירות פנימיות, התמודדות על קולות חברי המפלגה).

מה נדרש: "הצג שתי סמכויות" – שתי סמכויות שונות של הרשות המקומית, כל אחת מוסברת במשפט מלא (מה הרשות רשאית לעשות).

תשובה מלאה:
סמכות ראשונה – חקיקת חוקי עזר: מועצת הרשות המקומית רשאית להתקין חוקי עזר – כללים שחלים על התושבים ועל העסקים בתחום הרשות, למשל בנושאי ניקיון, חנייה, שילוט ושעות פתיחת עסקים. חוקי העזר מאפשרים לרשות למלא את תפקידיה במסגרת הסמכויות שהחוק נתן לה, והם נבדקים במשרד הפנים.
סמכות שנייה – הטלת מסים, היטלים ואגרות: הרשות המקומית גובה מתושביה ומבעלי העסקים שבתחומה ארנונה (מס על נכסים), וכן היטלים ואגרות, כדי לממן את השירותים שהיא מספקת.
סמכויות נוספות: מתן שירותים לתושבים (חינוך, רווחה, תברואה, תשתיות); תכנון ובנייה – באמצעות הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, מתן היתרי בנייה ופיקוח על הבנייה; מתן רישיונות עסק.

מה הבודק מחפש: שתי סמכויות שונות, כל אחת מוסברת (לא רק שם הסמכות).

מה נדרש: "הצג את המושג" – מהם הארגונים, מה מייחד אותם, ובמה הם עוסקים.

תשובה מלאה: ארגונים חוץ־ממשלתיים הם ארגונים התנדבותיים (וולונטריים) שקמים ביוזמת אזרחים, ובישראל רובם רשומים כעמותות. הם אינם חלק מן השלטון, ואינם פועלים למטרות רווח. לכן הם מכונים "המגזר השלישי" – לצד המגזר הציבורי (המדינה ומוסדותיה) והמגזר העסקי (חברות הפועלות למטרות רווח). הארגונים פועלים לקידום מטרות ציבוריות וחברתיות, למשל:
– מתן שירותים לאזרחים בתחומי הרווחה, החינוך, הבריאות והסיוע לנזקקים, לעיתים במקום המדינה או לצידה.
– קידום זכויות ואינטרסים של קבוצות שונות בחברה והשפעה על המדיניות.
– פיקוח וביקורת על רשויות השלטון, למשל באמצעות דוחות, עתירות לבית המשפט ופעילות ציבורית.
מקורות המימון שלהם הם תרומות, דמי חבר, ולעיתים גם תמיכה של המדינה.

טעות נפוצה: לבלבל בין ארגונים חוץ־ממשלתיים ובין מפלגות – הארגונים אינם מתמודדים בבחירות ואינם מבקשים להיכנס לשלטון. טעות נוספת: להגדיר רק "ארגונים שאינם של הממשלה" בלי לפרט במה הם עוסקים ומה מייחד אותם (התנדבותיים, ללא מטרות רווח).

מה הבודק מחפש: ארגונים התנדבותיים ביוזמת אזרחים; אינם חלק מן השלטון ואינם למטרות רווח; תחומי פעולה (שירותים, קידום זכויות ואינטרסים, פיקוח על השלטון).

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את המושג", לפי מה שלמדת (לא לפי הקטע). החלק השני – "הסבר כיצד... בא לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה:
– מדינת לאום אתנית־תרבותית היא מדינת הלאום של קבוצת לאום אחת: היא מממשת את זכותו של לאום זה להגדרה עצמית במדינה ריבונית משלו.
– הלאום מוגדר על בסיס אתני־תרבותי: בני הלאום מתלכדים סביב יסודות משותפים של מוצא, היסטוריה, תרבות, שפה ולעיתים גם דת. לכן אין חפיפה בין ההשתייכות ללאום ובין האזרחות – בני הלאום שחיים מחוץ למדינה הם חלק מן הלאום, ואילו אזרחים בני המיעוטים אינם חלק ממנו.
– אופייה של המדינה משקף את תרבות הלאום: סמלי המדינה, השפה, לוח השנה והחגים והמרחב הציבורי מבטאים את התרבות ואת המסורת של הלאום, והמדינה מעודדת את הקשר עם בני הלאום שבתפוצות.
– כמדינה דמוקרטית, כל אזרחיה – ובהם בני המיעוטים – זכאים לשוויון זכויות אזרחי, ולמיעוטים יכולות להינתן זכויות קבוצתיות־תרבותיות; אבל המדינה אינה מדינת הלאום שלהם.

ציטוט: "מסורת זו היא התשתית לדמותה היהודית של מדינת ישראל, והיא באה בה לידי ביטוי נרחב במרחב הציבורי."
הסבר: לפי הכותב, המסורת היהודית – כלומר התרבות והמורשת של העם היהודי – היא התשתית לדמותה של מדינת ישראל, והיא באה לידי ביטוי נרחב במרחב הציבורי שלה. זה הרכיב בהגדרה שלפיו אופייה של מדינת לאום אתנית־תרבותית והמרחב הציבורי שלה משקפים את התרבות ואת המסורת של הלאום.

ציטוט אפשרי נוסף: "לכן השמירה על כבוד האדם היא מרכיב חשוב גם בזהות היהודית של מדינת ישראל וגם בזהותה כמדינה דמוקרטית המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית."
הסבר: הכותב מתאר את מדינת ישראל כמדינה "המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית" – כלומר מדינת הלאום של לאום אחד, העם היהודי, שמוגדר על בסיס מוצא, היסטוריה, מסורת ותרבות משותפים. זה הרכיב המרכזי בהגדרה: המדינה מממשת את זכותו של לאום אתני־תרבותי להגדרה עצמית. בנוסף הכותב מדגיש שזהותה של המדינה היא גם דמוקרטית – וזה הרכיב של שוויון הזכויות לכל אזרחיה.

טעות נפוצה: לבלבל בין מדינת לאום אתנית־תרבותית ובין מדינת לאום אזרחית ("מדינת כל אזרחיה"), שבה הלאום מוגדר על פי האזרחות. טעות נוספת היא להציג "לאומיות" באופן כללי בלי הרכיב של המדינה – מימוש ההגדרה העצמית של הלאום במדינה, ומרחב ציבורי שמשקף את תרבותו.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: מדינה של לאום אחד, המוגדר על בסיס אתני־תרבותי ומממש בה את זכותו להגדרה עצמית; אין חפיפה בין לאום לאזרחות; אופי המדינה והמרחב הציבורי משקפים את תרבות הלאום; שוויון זכויות אזרחי לבני המיעוטים. בהסבר: קישור בין "המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית" / "באה בה לידי ביטוי נרחב במרחב הציבורי" ובין רכיב בהגדרה.

מה נדרש: החלק הראשון – "הצג את המושג" עריצות הרוב, לפי מה שלמדת. החלק השני – "הסבר כיצד החשש מפני עריצות הרוב בא לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט שבו הכותב חושש מפגיעה של הרוב במיעוט ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: עריצות הרוב היא מצב שבו הרוב, באמצעות הכרעה דמוקרטית, מנצל את כוחו לרעה ופוגע בזכויות היסוד של המיעוט או של הפרט, או בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. כדי למנוע עריצות רוב, הכרעת הרוב צריכה להיות מוגבלת: לרוב אין סמכות לפגוע בזכויות היסוד של המיעוט.

ציטוט: "המוסר היהודי דורש מאיתנו לנהוג בכבוד כלפי המיעוטים שאינם משתייכים לקבוצות הגדולות והחזקות בחברה ולהימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם."
הסבר: הכותב מבחין בין הקבוצות "הגדולות והחזקות בחברה" – הרוב – ובין "המיעוטים" שאינם משתייכים אליהן. הוא חושש שהרוב, שיש בידיו כוח, יפגע במיעוטים ובזכויותיהם, ולכן הוא דורש "להימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם". זה החשש מפני עריצות הרוב: מצב שבו הרוב מנצל את כוחו לרעה ופוגע בזכויות היסוד של המיעוט. הקריאה של הכותב היא למעשה קריאה להגביל את כוחו של הרוב.
(ציטוט אפשרי נוסף: "לדעתי, עלינו להיאבק בתופעות אלה, לנהוג בכבוד כלפי כל המגזרים בחברה הישראלית ולהימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם, במיוחד בחלשים ובקטנים שבהם." – הכותב מדגיש את הצורך להגן דווקא על החלשים והקטנים ("בחלשים ובקטנים שבהם"), כלומר על המיעוטים, מפני פגיעה בזכויותיהם.)

טעות נפוצה: להציג רק את עקרון הכרעת הרוב, בלי הרכיב של ניצול לרעה של כוח הרוב ופגיעה בזכויות המיעוט. טעות נוספת: לצטט משפט על דעות קדומות וגזענות בלי להראות שמדובר בפגיעה של הקבוצות הגדולות והחזקות במיעוטים ובזכויותיהם.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: הרוב מנצל את כוחו לרעה ופוגע בזכויות היסוד של המיעוט או הפרט (או בעקרונות הדמוקרטיה); הצורך להגביל את הכרעת הרוב. בהסבר: קישור בין "לקבוצות הגדולות והחזקות" ובין הרוב, ובין הדרישה "להימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם" ובין החשש מפגיעה בזכויות המיעוט.

מה נדרש: החלק הראשון – להציג את עקרון הסובלנות על פי מה שלמדת (לא על פי הקטע). החלק השני – להסביר על פי הקטע כיצד העיקרון בא לידי ביטוי בעמדת הכותב: לצטט משפט ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: סובלנות היא נכונות לקבל את זכותו של האחר להחזיק בדעות, באמונות ובאורח חיים שונים משלנו ולפעול לפיהם, גם כאשר הם מנוגדים לדעותינו, אינם נעימים לנו ואף מכעיסים אותנו. הסובלנות מתבטאת באיפוק: נמנעים מלפגוע באחר או בזכותו להביע את דעתו, ומתייחסים אליו בכבוד. סובלנות אינה מחייבת לקבל את דעותיו של האחר או לוותר על דעותינו: אפשר להתווכח איתו ולנסות לשכנע אותו. לסובלנות יש גבולות – אין לסבול אלימות, הסתה ופגיעה בזכויות של אחרים או במשטר הדמוקרטי.

ציטוט: "לכן אני סבור שלא את השוני עלינו להעלים כי אם את הדעות הקדומות כלפי אחרים, וכי אנחנו חייבים להתחשב בצורכי האחר ובדעותיו ולהימנע מפגיעה בהם."
הסבר: הכותב אינו מבקש לטשטש את ההבדלים בין הקבוצות בחברה – "לא את השוני עלינו להעלים" – כלומר הוא מקבל את זכותם של אחרים להיות שונים, בדעותיהם ובאורח חייהם. הוא דורש "להתחשב בצורכי האחר ובדעותיו ולהימנע מפגיעה בהם": זה רכיב האיפוק – הימנעות מפגיעה באחר, גם כשדעותיו שונות משלנו. לכן עמדתו מבטאת את עקרון הסובלנות.
(ציטוט אפשרי נוסף: "לדעתי, עלינו להיאבק בתופעות אלה, לנהוג בכבוד כלפי כל המגזרים בחברה הישראלית ולהימנע מפגיעה בהם ובזכויותיהם, במיוחד בחלשים ובקטנים שבהם." – יחס של כבוד לכל המגזרים והימנעות מפגיעה בהם, למרות השוני ביניהם.)

טעות נפוצה: לבלבל בין סובלנות ובין פלורליזם או הסכמיות. פלורליזם הוא הכרה בערך של הריבוי ועידוד שלו; הסכמיות היא הסכמה רחבה על כללי המשחק; ואילו סובלנות היא איפוק ונכונות לקבל את זכותו של האחר לדעותיו, גם כשהן מנוגדות לדעותינו ואף מכעיסות אותנו.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: נכונות לקבל את זכותו של האחר לדעות ולהתנהגות שונות, גם כשהן מנוגדות לדעותינו ומכעיסות אותנו; איפוק והימנעות מפגיעה; אין ויתור על עמדותינו. בהסבר: קישור בין "לא את השוני עלינו להעלים" / "להתחשב בצורכי האחר ובדעותיו ולהימנע מפגיעה בהם" ובין רכיב האיפוק והנכונות לקבל את זכות האחר.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את תפקיד הכנסת ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לבסס את ההסבר על הקטע: לצטט משפט ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בדרישה של חברי הכנסת בא לידי ביטוי תפקיד הכנסת בפיקוח ובביקורת על הממשלה (על הרשות המבצעת).
הצגה:
– הפיקוח והביקורת של הכנסת הם מנגנון פיקוח פורמלי (מוסדי): הכנסת מפקחת על מדיניותה ועל פעולותיה של הרשות המבצעת – הממשלה – ומבקרת אותן. (הממשלה אחראית בפני הכנסת.)
– לכנסת יש אמצעים שונים לשם כך: האופוזיציה, ועדות הכנסת, אישור התקציב, וכלים פרלמנטריים כמו הצעת אי־אמון, שאילתות והצעות לסדר היום.
ציטוט: "כמה חברי כנסת טענו שהממשלה אינה פועלת במידה מספקת לפתרון הבעיה ודרשו שהממשלה תקבע כי הפחתת מספר תאונות הדרכים היא יעד לאומי."
(ציטוט אפשרי נוסף: "לדבריהם, על הממשלה להבטיח תחזוקה נאותה של הכבישים ולהטיל על שר התחבורה את האחריות למימוש יעד זה.")
הסבר: הטיפול בבטיחות בדרכים הוא חלק ממדיניותה ומפעולותיה של הממשלה. בדיון במליאת הכנסת חברי הכנסת בוחנים את פעולות הממשלה בתחום זה ומבקרים אותן – לטענתם הממשלה "אינה פועלת במידה מספקת לפתרון הבעיה". הם גם דורשים מן הממשלה לשנות את מדיניותה: לקבוע יעד לאומי, להבטיח תחזוקה נאותה של הכבישים ולהטיל אחריות על השר הממונה. זה ביטוי לתפקיד הכנסת בפיקוח ובביקורת על הרשות המבצעת.

תשובה אפשרית נוספת – ייצוג האזרחים:
ציון: תפקיד הכנסת בייצוג האזרחים.
הצגה: הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת כלל האזרחים. בבחירות האזרחים בוחרים במפלגות שמבטאות את העמדות האידיאולוגיות ואת האינטרסים שלהם. לכן בכנסת – במליאה ובוועדות – מיוצגות העמדות והאינטרסים השונים שיש בחברה.
ציטוט: "בעקבות עלייה במספר הנפגעים בתאונות הדרכים נערך דיון בעניין זה במליאת הכנסת."
הסבר: חברי הכנסת מעלים לדיון במליאה בעיה שמטרידה את הציבור – העלייה במספר הנפגעים בתאונות הדרכים – ומשמיעים בכנסת את האינטרס של האזרחים שהם מייצגים: לנסוע בכבישים בטוחים.

טעות נפוצה: לענות "חקיקה". בקטע אין הצעת חוק – חברי הכנסת מבקרים את פעולות הממשלה ודורשים ממנה לפעול. טעות נוספת: לענות "אחריות מיניסטריאלית" – זה מושג שעוסק באחריות של השר, ואילו השאלה מבקשת תפקיד של הכנסת.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: מנגנון פיקוח פורמלי של הכנסת על מדיניות הממשלה ופעולותיה, והאמצעים (ובהם הדיון במליאה). בהסבר: חברי הכנסת מבקרים את הממשלה ("אינה פועלת במידה מספקת") ודורשים ממנה לשנות את מדיניותה ולהטיל אחריות על השר.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את סוג הזכויות ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: באמצעות היוזמה מתממשות זכויות קבוצתיות־תרבותיות (זכויות מיעוט).
הצגה:
– זכויות קבוצתיות־תרבותיות (זכויות מיעוט) הן זכויות קיבוציות, שניתנות לקבוצה ולא לפרט: לקבוצות אתניות־תרבותיות, לקבוצות דתיות או למיעוטים לאומיים.
– מטרתן לאפשר לקבוצה לשמר את זהותה הייחודית ולהסדיר אותה בצורה מוסדית במדינה. הן באות לידי ביטוי בתחומים כמו שפה, חינוך, תרבות, דת וייצוג כקבוצה. למשל: מערכת חינוך נפרדת המתנהלת בשפת הקבוצה ובהתאם לתרבותה, הכרה בשפת הקבוצה במרחב הציבורי, בתי דין דתיים משלה בענייני המעמד האישי, והכרה בחגיה כימי מנוחה.
– המדינה היא שקובעת את היקף הזכויות הקבוצתיות שהיא מעניקה ואת מידת התמיכה המוסדית בהן. בכך הן שונות מזכויות הפרט של בני המיעוט (כמו שוויון וחופש הדת), שהן זכויות יסוד בכל דמוקרטיה.
ציטוט: "לכבוד חג הקורבן, שחוגגים המוסלמים והדרוזים, הודיעה רשות הטבע והגנים כי תערוך בשמורות הטבע סיורים וסדנאות בשפה הערבית ותפיק עלוני הסברה ומערכי הדרכה בערבית."
(ציטוט אפשרי נוסף: "פעילויות אלו מיועדות לחוגגים שמבלים ונופשים בשמורות במהלך החג.")
הסבר: הפעילויות אינן מיועדות לאדם מסוים, אלא לקבוצות – המוסלמים והדרוזים – לכבוד חג שהן חוגגות, כלומר מתוך הכרה בזהות הדתית והתרבותית הייחודית שלהן. רשות הטבע והגנים היא גוף ממלכתי, והיא עורכת סיורים וסדנאות ומפיקה עלוני הסברה בשפה הערבית – שפתן של קבוצות אלה. זו הכרה מוסדית בשפת הקבוצה ובחגיה במרחב הציבורי, שמאפשרת לה לשמר את זהותה הייחודית – הרכיבים המרכזיים בזכויות קבוצתיות־תרבותיות. היקף הפעילות נקבע בידי רשות המדינה, וזה הרכיב שלפיו המדינה קובעת את היקף התמיכה המוסדית בזכויות אלה.

טעות נפוצה: לענות "חופש הדת". חופש הדת הוא זכות של כל פרט להאמין ולקיים את מצוות דתו; כאן מדובר ביוזמה של גוף ממלכתי שמכיר בקבוצה כקבוצה – בשפתה ובחגיה – ומעניק לה ביטוי מוסדי במרחב הציבורי.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: זכויות הניתנות לקבוצה; מטרתן – שימור והסדרה מוסדית של הזהות הייחודית (שפה, חינוך, תרבות, דת, ייצוג); המדינה קובעת את היקפן. בהסבר: פעילויות בערבית, לכבוד חג של קבוצות מיעוט, מטעם רשות ממלכתית.

מה נדרש: "ציין והצג" – לזהות את החוק ולהציג את תוכנו (מה הוא קובע, וכיצד הוא מבטא את האופי היהודי של המדינה); "הסבר" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לתוכן החוק.

תשובה מלאה:
ציון: החוק הוא חוק חינוך ממלכתי (התשי"ג–1953).
הצגה:
– חוק חינוך ממלכתי מסדיר את החינוך הממלכתי בישראל וקובע את מטרותיו.
– אחת ממטרות החינוך הממלכתי לפי החוק היא "ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, להנחיל את זכר השואה והגבורה ולחנך לכבדם".
– כלומר, מערכת החינוך הממלכתית מחויבת להעביר לכל התלמידים בה את המורשת, את ההיסטוריה ואת המסורת של העם היהודי. בכך החוק מבטא את האופי היהודי של מדינת ישראל. (לצד זה, בין מטרות החוק גם הנחלת העקרונות שבהכרזת העצמאות וערכי המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, והיכרות עם השפה, התרבות והמורשת של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אחרות.)
ציטוט: "יוזמי הקמת הוועדה הסבירו כי היא נועדה להגביר את הידע של תלמידי ישראל על מורשת ישראל ועל המסורת היהודית שהתקיימה בקהילות יהודיות שונות."
(ציטוט אפשרי נוסף: "באחרונה הוקמה ועדה ציבורית שתבחן דרכים ותגבש המלצות להעמקת הלימוד על מורשת יהדות ספרד והמזרח בבתי הספר, כדי לתת לנושא זה ביטוי הולם וראוי בתוכנית הלימודים, כפי שקובע החוק.")
הסבר: לפי חוק חינוך ממלכתי, אחת ממטרות החינוך היא ללמד את מורשת ישראל ואת המסורת היהודית. הוועדה נועדה "להגביר את הידע של תלמידי ישראל על מורשת ישראל ועל המסורת היהודית" – בדיוק המטרה שבחוק – ולתת ללימוד מורשת יהדות ספרד והמזרח "ביטוי הולם וראוי בתוכנית הלימודים, כפי שקובע החוק". כך יוזמי הוועדה מבקשים לממש את מטרת החוק בבתי הספר.

טעות נפוצה: לענות "חוק השבות" או חוק אחר המבטא את האופי היהודי – הקטע עוסק בתוכנית הלימודים בבתי הספר, ולכן החוק הרלוונטי הוא חוק חינוך ממלכתי. טעות נוספת: לציין את שם החוק בלי להציג את המטרה שלו הנוגעת למורשת ישראל ולמסורת היהודית.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: החוק קובע את מטרות החינוך הממלכתי, ובהן לימוד תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית. בהסבר: הוועדה פועלת להגביר את הידע של התלמידים "על מורשת ישראל ועל המסורת היהודית", "כפי שקובע החוק".

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בדרישה של ארגוני הנכים להעלות את הקצבאות הניתנות לנכים לגובה שכר המינימום הקבוע בחוק, ללא קשר למידת המוגבלות של הנכה.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בהעלאת הגיל שבו יותר לרכוב על אופניים חשמליים, שכיום תקנות התעבורה מתירות לרוכבים מגיל 16 ומעלה.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.