בגרות באזרחות 34281 - קיץ 2023

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את סוג העבריינות ולהגדיר אותו על כל רכיביו; "הסבירו" – לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: במעשהו של התושב בא לידי ביטוי סוג העבריינות: עבריינות פלילית (רגילה).
הצגה:
– עבריינות פלילית היא עבירה על החוק שמבצע אדם – מבצע העבירה יכול להיות כל אדם (ולא דווקא נושא משרה ציבורית).
– המניע לעבירה הוא אינטרס אישי, למשל רווח כספי.
– מבצע העבירה אינו מוכן לשאת בתוצאות מעשיו: הוא פועל בהסתר ומנסה להימנע מעונש.
– החברה והמדינה רואות בעבריינות זו תופעה שלילית, והמדינה מפעילה נגדה אמצעי אכיפה – חקירה, העמדה לדין וענישה.
ציטוט: "אותו אדם התכוון למכור את הפריטים האלה לכל המרבה במחיר."
(ציטוט אפשרי נוסף: "לפני כמה חודשים גילו פקחי רשות העתיקות בביתו של תושב במרכז הארץ כ־1,800 מטבעות, תכשיטים וחפצים עתיקים שנלקחו ללא רשות מאתרים ארכאולוגיים.")
הסבר: לפי החוק, כל ממצא ארכאולוגי שייך למדינה, ומי שמוצא ממצא כזה חייב לדווח עליו ולמסור אותו לרשויות. התושב לקח ללא רשות כ־1,800 פריטים עתיקים מאתרים ארכאולוגיים, לא דיווח עליהם והחזיק אותם בביתו – כלומר עבר על החוק ופעל בהסתר. הוא אזרח מן השורה, ולא נושא משרה ציבורית – מבצע העבירה יכול להיות כל אדם. המניע שלו היה אינטרס אישי – רווח כספי: הוא "התכוון למכור את הפריטים האלה לכל המרבה במחיר". המדינה מפעילה נגדו אמצעי אכיפה: פקחי רשות העתיקות גילו את הפריטים ותפסו אותם. לכן זו עבריינות פלילית.

טעות נפוצה: לענות עבריינות שלטונית. עבריינות שלטונית מבצעים נושאי משרה ציבורית, שמנצלים את מעמדם ואת סמכותם; התושב בקטע אינו נושא משרה ציבורית. טעות נוספת: לכתוב רק "הוא עבר על החוק" בלי לקשר לרכיב המניע – האינטרס האישי (הכוונה למכור את הפריטים במחיר הגבוה ביותר).

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: עבירה על החוק, מבצע שהוא כל אדם, מניע של אינטרס אישי, הסתרה / אי־נשיאה בתוצאות, ויחס שלילי ואכיפה מצד המדינה. בהסבר: הקישור בין "למכור... לכל המרבה במחיר" ובין המניע האישי, ובין "תושב במרכז הארץ" ובין מבצע שהוא כל אדם.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות את הגישה שבה דוגל שר התקשורת ולהגדיר אותה על כל רכיביה; "הסבירו" – לצטט מהצהרת השר ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: שר התקשורת דוגל בגישה הכלכלית־חברתית הליברלית (ניאו־ליברלית).
הצגה:
– ערך מרכזי: הגישה הליברלית מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי־כלכלי. לפי גישה זו, החירות הכלכלית מקדמת את טובת החברה כולה, ובתוכה גם את החלשים.
– האחריות: הפרט אחראי לחייו ולרווחתו.
– מידת מעורבות המדינה: הגישה מדגישה יוזמה פרטית, יעילות, תחרות ושוק חופשי, ולכן מעורבות המדינה בתחום החברתי־כלכלי צריכה להיות מינימלית. דוגמאות לכך: הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות ותמיכה בהפחתת המסים.
ציטוט: "לדבריו, אין מקום לקיומו של גוף תקשורת הממומן על ידי המדינה, וצריך לאפשר את פתיחת השוק לתחרות גם לערוצי תקשורת נוספים."
(ציטוט אפשרי נוסף: "לפני כמה חודשים הצהיר שר התקשורת כי יש בכוונתו להפריט את התאגיד.")
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, הגישה הליברלית מעדיפה יוזמה פרטית ותחרות בשוק חופשי, ומצמצמת את מעורבות המדינה בכלכלה – למשל באמצעות הפרטה. שר התקשורת מבקש להפריט את תאגיד השידור הציבורי, שהמדינה מממנת בתקציב של מאות מיליוני שקלים. לדבריו, "אין מקום לקיומו של גוף תקשורת הממומן על ידי המדינה", כלומר המדינה צריכה לצמצם את מעורבותה בתחום התקשורת ולחסוך את התקציב הזה. הוא גם מבקש "לאפשר את פתיחת השוק לתחרות" – דגש על תחרות ועל שוק חופשי. לכן השר דוגל בגישה הליברלית.

טעות נפוצה: לענות שזו הגישה הסוציאל־דמוקרטית, או לזהות את הגישה לפי התגובה של האומנים והעיתונאים. השאלה שואלת על הגישה שבה דוגל השר: הפרטה, צמצום המימון של המדינה ופתיחת השוק לתחרות הם מאפיינים מובהקים של הגישה הליברלית.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הערך המרכזי (חירות כלכלית על פני שוויון), האחריות (הפרט), ומידת מעורבות מינימלית של המדינה (יוזמה פרטית, תחרות, הפרטה, קיצוץ תקציבים). בהסבר: הפרטת התאגיד, ביטול המימון הממשלתי ופתיחת השוק לתחרות = צמצום מעורבות המדינה ושוק חופשי.

מה נדרש: "הציגו שני תנאים" – שני תנאים שונים, וכל אחד מוסבר במשפט מלא (לא רק שם התנאי).

תשובה מלאה:
תנאי ראשון – בחירות כלליות: לכל אזרח בגיר יש זכות לבחור ולהיבחר, בלי הבדל מין, דת, לאום, מעמד או השכלה (בכפוף לתנאים כלליים שנקבעו בחוק, כמו גיל).
תנאי שני – בחירות חשאיות: רק הבוחר יודע במי בחר. ננקטים אמצעים המבטיחים את החשאיות – הבחירה נעשית בקלפי, מאחורי פרגוד ובמעטפה סגורה – כדי שהבוחר יוכל לבחור בחופשיות, בלי לחץ ובלי חשש מפגיעה.
תנאים נוספים שאפשר להציג:
– בחירות שוות: לכל בוחר יש קול אחד, ולקולו של כל בוחר יש משקל שווה לקולו של כל בוחר אחר.
– בחירות מחזוריות (תקופתיות): הבחירות חוזרות ונערכות בפרקי זמן קבועים בחוק; בישראל הבחירות לכנסת מתקיימות, ככלל, אחת לארבע שנים.
– בחירות חופשיות: הבוחר בוחר על פי רצונו החופשי, בלי לחץ, איום או פיתוי; מתקיימים חופש הביטוי והדעה וחופש ההתאגדות וההתארגנות הפוליטית, ובבחירות מתמודדות לפחות שתי מפלגות או שני מועמדים, כך שלאזרח יש אפשרות לבחור בין חלופות.

טעות נפוצה: לערבב בין התנאים לבחירות דמוקרטיות ובין מאפייני שיטת הבחירות בישראל (ארציות, יחסיות, רשימתיות). ארציות ויחסיות הן מאפיינים של שיטת הבחירות לכנסת, ולא תנאים הכרחיים לכל בחירות דמוקרטיות. טעות נוספת: לכתוב רק את שם התנאי ("כלליות, חשאיות") בלי להסביר אותו.

מה הבודק מחפש: שני תנאים שונים, כל אחד עם הסבר (למשל: כלליות – לכל אזרח זכות לבחור ולהיבחר; חשאיות – רק הבוחר יודע במי בחר; שוות – קול אחד לכל בוחר, במשקל שווה).

מה נדרש: להציג שני ביטויים (שניים בדיוק, כל אחד בשניים־שלושה משפטים) למעמד המיעוטים במרחב הציבורי – כלומר בשפה, בחגים, במוסדות ובסמלים של המרחב המשותף.

תשובה מלאה:
ביטוי ראשון – מעמד מיוחד לשפה הערבית: לשפה הערבית יש במדינה מעמד מיוחד, והיא נמצאת בשימוש במרחב הציבורי. לדוגמה: הכיתוב על שטרות הכסף ועל שלטי רחוב מופיע גם בערבית, וגם פרסומים רשמיים של המדינה מופיעים בערבית.
ביטוי שני – מעמד אישי: המעמד האישי (נישואים וגירושים) של כל אזרחי ישראל, בני כל הדתות, מנוהל על פי הדין הדתי של כל עדה ועל ידי מוסדות דתיים שלה. כך, לבני כל עדה דתית מוכרת יש בתי דין דתיים משלהם, הפועלים על פי הדין הדתי שלהם.

ביטויים נוספים שאפשר להציג:
– הכרה בימי החג והמועד של כל הדתות כימי מנוחה אפשריים עבור בני אותן דתות.
– שמירה על המקומות הקדושים לבני כל הדתות.
– קיום מערכות חינוך נפרדות במימון המדינה, בשפה שלהם ובהתאם לתרבות, למורשת ולהיסטוריה שלהם.

טעות נפוצה: להתייחס למעמד המיעוטים בהכרזת העצמאות במקום למעמדם במרחב הציבורי, כפי שנדרש בשאלה. טעות נוספת היא לכתוב על "מיעוטים" חברתיים כמו חרדים או יוצאי אתיופיה – בשאלה הכוונה למיעוטים הלאומיים והדתיים במדינה.

מה הבודק מחפש: שני ביטויים שונים מן המרחב הציבורי, כל אחד מוצג ומוסבר (לא רק שם הביטוי). כדאי לתת דוגמה, למשל לשימוש בשפה הערבית.

מה נדרש: "הציגו חובה אחת... וחובה אחת..." – שתי חובות: אחת מסוג חובות האדם כאדם ואחת מסוג חובות האדם כאזרח. לכל חובה כדאי לכתוב מהו סוג החובה (על מי היא חלה ומדוע) ומהי החובה עצמה, עם דוגמה.

תשובה מלאה:
חובה של האדם כאדם – החובה לכבד את זכויות הזולת ולא לפגוע בהן: חובות האדם כאדם חלות על כל אדם באשר הוא אדם, בלי קשר לאזרחותו, משום שהן הצד השני של זכויות האדם: כשם שלכל אדם יש זכויות טבעיות, כך מוטלת על כל אדם החובה לכבד את זכויותיהם של אחרים ולא לפגוע בהן. למשל, אסור לאדם לפגוע בחייו, בגופו, ברכושו או בכבודו של אדם אחר, וגם תייר או תושב שאינו אזרח חייב בכך.
חובה של האדם כאזרח – החובה לציית לחוקי המדינה: חובות האדם כאזרח הן החובות שחלות על אדם משום שהוא אזרח המדינה, כחלק מן הקשר בינו ובין המדינה, שמעניקה לו זכויות. הן כוללות את החובה לציית לחוקי המדינה, למשל לשלם מסים ולשרת בצבא. הן כוללות גם ערכים של מעורבות אזרחית ותרומה לחברה, לקהילה ולמדינה, למשל הצבעה בבחירות, השתתפות בדיון הציבורי והתנדבות.
(חובה אפשרית נוספת של האדם כאזרח: חובת הנאמנות למדינה – האזרח מחויב לשמור על קיומה ועל ביטחונה של המדינה, לא לפגוע בה, לא לבגוד בה ולא לסייע לאויביה.)

טעות נפוצה: להציג שתי חובות מאותו סוג, או להציג חובה בלי להסביר מדוע היא שייכת לסוג שנבחר – למשל לכתוב "לשלם מסים" בלי לציין שזו חובה שחלה על האדם משום שהוא אזרח המדינה.

מה הבודק מחפש: חובה אחת של האדם כאדם (חלה על כל אדם באשר הוא אדם – כיבוד זכויות הזולת ואי־פגיעה בהן), וחובה אחת של האדם כאזרח (חלה על אדם משום שהוא אזרח – ציות לחוק, למשל תשלום מסים ושירות צבאי, או מעורבות אזרחית / נאמנות למדינה), כל אחת מוסברת.

מה נדרש: "הציגו אחד משני החוקים" – לבחור חוק אחד ולהציג את עיקרי התוכן שלו (לא רק את שמו), וכדאי להראות כיצד הוא מבטא את אופייה היהודי של המדינה.

תשובה מלאה (עונים על אחד החוקים; להלן הצגה של כל אחד מהם):

אפשרות א – חוק שעות עבודה ומנוחה (1951):
– החוק מגדיר את שעות העבודה ואת ימי העבודה והמנוחה במשק, ומחייב לתת לכל עובד מנוחה שבועית של 36 שעות רצופות לפחות.
– ליהודים נקבעה השבת כיום המנוחה השבועי; למי שאינו יהודי – יום שישי, שבת או ראשון, לפי המקובל עליו (לפי הנהוג אצלו).
– אסור להעסיק עובד ביום המנוחה השבועי שלו (אלא בהיתר מיוחד, למשל בשירותים חיוניים). לכן רוב חיי המסחר והתעשייה במדינה מושבתים בשבת.
– כך החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה (השבת כיום המנוחה), וגם הוא חוק סוציאלי שמבטיח לכל עובד תנאי העסקה הוגנים – יום מנוחה על פי דתו.

אפשרות ב – חוק חג המצות (איסורי חמץ) (1986):
– החוק אוסר על בעל עסק להציג בפומבי מוצרי חמץ למכירה או לצריכה בתקופת חג הפסח.
– האיסור אינו חל ביישובים או באזורים שרוב תושביהם אינם יהודים.
– העונש על הפרת החוק הוא קנס.
– כך החוק מבטא את אופייה היהודי של המדינה: מצוות חג הפסח, אחד ממועדי ישראל, באה לידי ביטוי במרחב הציבורי. החוק אינו אוסר על אדם לאכול חמץ בביתו; הוא עוסק בהצגה פומבית של חמץ בבתי עסק.

טעות נפוצה: לחזור על שם החוק במקום להציג את תוכנו ("חוק שקובע את שעות העבודה והמנוחה", "חוק שעוסק בחמץ"). בחוק שעות עבודה ומנוחה צריך להציג את הרכיב המרכזי במלואו: יום המנוחה ליהודים ולמי שאינם יהודים, והאיסור להעסיק עובד ביום המנוחה שלו. בחוק חג המצות צריך לכתוב מה אסור, על מי האיסור חל (בעלי עסקים, בהצגה פומבית) ומתי (בפסח). טעות נוספת: לכתוב שחוק חג המצות אוסר על כל אדם לאכול חמץ בפסח – החוק עוסק בהצגה פומבית של חמץ בבתי עסק.

מה הבודק מחפש: חוק שעות עבודה ומנוחה – הגדרת שעות העבודה וימי המנוחה; השבת כיום מנוחה ליהודים, ולמי שאינם יהודים שישי, שבת או ראשון לפי המקובל עליהם; האיסור להעסיק עובד ביום המנוחה שלו. חוק חג המצות – האיסור על בעל עסק להציג בפומבי חמץ למכירה או לצריכה בפסח; החוק כביטוי לאופייה היהודי של המדינה במרחב הציבורי.

מה נדרש: "הציגו שני הבדלים" – זו שאלת השוואה. לכל הבדל קובעים קריטריון (במה משווים), ומעמידים את שני המושגים זה מול זה באמצעות מילות השוואה ("ואילו", "לעומת").

תשובה מלאה:
הבדל ראשון – תוכן הפקודה: פקודה בלתי חוקית היא פקודה לבצע מעשה שאינו מעוגן בחוק. לעומת זאת, פקודה בלתי חוקית בעליל היא פקודה לבצע מעשה שגם אינו מעוגן בחוק וגם בלתי מוסרי באופן מובהק. אי־החוקיות בה בולטת לעין כל, כמו "דגל שחור" שמתנוסס מעליה.
הבדל שני – התנהגות מקבל הפקודה: את הפקודה הבלתי חוקית מקבל הפקודה חייב לבצע, ואילו פקודה בלתי חוקית בעליל אסור לבצע. מי שמקבל אותה חייב לסרב לה.
הבדלים נוספים שאפשר לבחור:
על מי חלה הפקודה: פקודה בלתי חוקית מחייבת בציות את אנשי כוחות הביטחון אבל לא את האזרחים, ואילו בפקודה בלתי חוקית בעליל אסור לכולם לציית, בגלל חוסר המוסריות הבוטה שבה.
ענישה: בפקודה בלתי חוקית ייענש מקבל הפקודה אם לא יבצע אותה, ואילו בפקודה בלתי חוקית בעליל ייענשו גם נותן הפקודה וגם מי שביצע אותה.

טעות נפוצה: לכתוב את ההגדרה של כל מושג בנפרד בלי להשוות ביניהם. הבודק מחפש קריטריון השוואה ברור, ושני המושגים מוצגים זה מול זה לפי אותו קריטריון.

מה הבודק מחפש: שני הבדלים, לכל אחד קריטריון (תוכן / התנהגות מקבל הפקודה / על מי חלה / ענישה), והשוואה מפורשת עם "ואילו" או "לעומת".

מה נדרש: "הציגו את המחלוקת" – להציג את שני הצדדים ואת הנימוק של כל צד.

תשובה מלאה: חקיקה דתית היא חקיקה של הכנסת שמבוססת על ההלכה היהודית או שנותנת לה תוקף בחוק (למשל: נישואין וגירושין של יהודים בבתי הדין הרבניים, חוק חג המצות, השבת כיום מנוחה בחוק שעות עבודה ומנוחה). בחברה הישראלית יש מחלוקת בשאלה אם לשלב חקיקה כזו בחוקי המדינה:
– התומכים בשילוב חקיקה דתית רואים בה אמצעי לעיצוב דמותה של ישראל כמדינה בעלת ערכים יהודיים דתיים ולאומיים במרחב הציבורי, כלומר לעיצוב אופייה היהודי של המדינה. לדעתם החקיקה גם מאפשרת לציבור הדתי לקיים אורח חיים על פי ההלכה ולהשתלב בחברה בישראל.
– המתנגדים לשילוב חקיקה דתית שואפים לעצב את ישראל כמדינה ליברלית חילונית. הם אינם רוצים חקיקה שמבוססת על ההלכה, משום שלדעתם היא עלולה לפגוע בזכויות מסוימות, לגרום לכפייה דתית על מי שאינו דתי, ואף להביא להשנאת הדת.

מה הבודק מחפש: שני הצדדים במחלוקת, ולכל צד הנימוק שלו (עיצוב האופי היהודי של המדינה לעומת מדינה ליברלית חילונית, חשש מכפייה ומפגיעה בזכויות).

מה נדרש: "הציגו את המושג" – שני רכיבים: זכות הפרט לקבל מידע, וחובת המדינה לספק אותו (ולשם מה).

תשובה מלאה: הזכות לחופש המידע היא זכותו של כל אדם לדרוש מידע ולקבל מידע מרשויות השלטון. מכאן נובעת חובה על המדינה לספק לפרט מידע המצוי ברשותה, כולל מידע על התנהלות המדינה ועל פעולות השלטון. מטרת הזכות היא לאפשר לאזרח לגבש את עמדותיו על סמך מידע, ולאפשר לציבור לבקר את השלטון, לפקח עליו, להביע תמיכה במעשיו או להתנגד להם. (בישראל הזכות מעוגנת בחוק חופש המידע, 1998, שלפיו לכל אזרח ותושב יש זכות לקבל מידע מרשות ציבורית.)

מה הבודק מחפש: זכות הפרט לדרוש ולקבל מידע מרשויות השלטון; חובת המדינה לספק את המידע שברשותה; מטרת המידע – גיבוש עמדות, ביקורת ופיקוח על השלטון.

מה נדרש: "הציגו את שיטת" – מאפייני השיטה.

תשובה מלאה: בשיטת ממשל פרלמנטרי האזרחים בוחרים את נציגיהם לרשות המחוקקת, הפרלמנט (בישראל – הכנסת). הממשלה, שהיא הרשות המבצעת, צומחת מתוך הפרלמנט ומכהנת רק אם יש לה אמון הפרלמנט. בראשה עומד ראש הממשלה. אין בשיטה הפרדה מוחלטת בין הרשות המחוקקת ובין הרשות המבצעת: חברי הפרלמנט יכולים לכהן גם כשרים. הפרלמנט יכול להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון. בנוסף, ראש המדינה אינו ראש הממשלה: בישראל ראש המדינה הוא הנשיא, ותפקידו בעיקר ייצוגי.

טעות נפוצה: לבלבל עם שיטת הממשל הנשיאותי, שבה ראש הרשות המבצעת נבחר ישירות בידי האזרחים, בנפרד מן הפרלמנט, ואינו תלוי באמונו.

מה הבודק מחפש: בחירת הפרלמנט בידי האזרחים; הממשלה צומחת מהפרלמנט ותלויה באמונו; היעדר הפרדה מוחלטת בין הרשויות; הפלת הממשלה בהצבעת אי אמון; הפרדה בין ראש המדינה לראש הממשלה.

מה נדרש: "הציגו את המושג" – מי ממנה, ממי מורכבת הוועדה, ומתי היא מתמנה.

תשובה מלאה: ועדה קרואה: ועדה הממונה על ידי שר הפנים ומורכבת מאנשי מקצוע שלא נבחרו בבחירות. היא מתמנה במקום הגופים הנבחרים כאשר הרשות המקומית אינה מתפקדת כנדרש – למשל במקרים של כשלים בניהול, כאשר לראש הרשות אין רוב במועצת הרשות, כאשר יש גירעונות כספיים גדולים, כאשר התקציב לא עבר בתוך שישה חודשים, כאשר תכנית ההבראה של הרשות נכשלה, או במות ראש העיר / ראש המועצה.

מה הבודק מחפש: מינוי על ידי שר הפנים; אנשי מקצוע שלא נבחרו; מתמנה במקום הגופים הנבחרים; מתי היא מתמנה (שתי דוגמאות).

מה נדרש: "הציגו את המושג" – מי מקים את הוועדה, מי ממנה את חבריה ומי עומד בראשה, מה תפקידה ומה סמכויותיה, ומה מעמד מסקנותיה.

תשובה מלאה: ועדת חקירה ממלכתית היא ועדה עצמאית שמוקמת לפי חוק ועדות חקירה (1968), כדי לחקור עניין בעל חשיבות ציבורית חיונית שיש צורך לברר אותו – למשל אסון, מחדל או כשל בהתנהלות של רשויות השלטון.
– מי מקים: הממשלה מחליטה על הקמתה. (בתנאים מיוחדים רשאית גם הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת להחליט על הקמת ועדת חקירה, בעקבות דוח של מבקר המדינה.)
– מי ממנה ומי עומד בראשה: את חברי הוועדה ממנה נשיא בית המשפט העליון, ולא הממשלה. בראש הוועדה עומד שופט של בית המשפט העליון או של בית משפט מחוזי, מכהן או בדימוס. כך הוועדה אינה תלויה בממשלה, שאת פעולותיה היא עשויה לחקור.
– סמכויות: לוועדה יש סמכויות דומות לאלה של בית משפט: היא יכולה לזמן עדים, לחייב אותם להעיד ולחייב הצגת מסמכים.
– מסקנות: בסיום עבודתה הוועדה מגישה דוח עם ממצאים, מסקנות והמלצות, שיכולות להתייחס גם לאחריותם של נושאי משרה. החוק אינו מחייב את הממשלה לאמץ את המסקנות וההמלצות, אבל יש להן משקל ציבורי רב.

טעות נפוצה: לבלבל בין ועדת חקירה ממלכתית ובין ועדת חקירה פרלמנטרית. ועדת חקירה פרלמנטרית היא ועדה של הכנסת, וחבריה חברי כנסת; ועדת חקירה ממלכתית חבריה ממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון, ובראשה עומד שופט.

מה הבודק מחפש: הקמה בהחלטת הממשלה לחקירת עניין בעל חשיבות ציבורית; מינוי החברים בידי נשיא בית המשפט העליון ושופט בראשה (עצמאות מן הממשלה); סמכויות דומות לבית משפט; מסקנות והמלצות.

מה נדרש: "הציגו את שני תפקידי הכנסת" – להציג כל אחד משני התפקידים על פי מה שלמדתם (לא על פי הקטע), ואחר כך להסביר כיצד אחד מהם בא לידי ביטוי בקטע.

תשובה מלאה – ייצוג האזרחים: הכנסת מייצגת את ריבונות העם ואת כלל האזרחים. בבחירות האזרחים בוחרים במפלגות שמבטאות את העמדות האידיאולוגיות ואת האינטרסים שלהם. לכן בכנסת – במליאה ובוועדות – מיוצגות העמדות והאינטרסים השונים שיש בחברה.

מה הבודק מחפש: ייצוג ריבונות העם והעמדות השונות בחברה; בחירה במפלגות שמבטאות את עמדות הבוחרים.

מה נדרש: החלק הראשון – "הציגו את המושג", לפי מה שלמדתם (לא מן הקטע). החלק השני – "הסבירו כיצד ביקורת שיפוטית באה לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: ביקורת שיפוטית היא ביקורת שמקיימת מערכת המשפט, ובעיקר בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ), על רשויות השלטון. הביקורת חלה על הרשות המבצעת: בית המשפט בודק אם החלטותיה ופעולותיה חוקיות, ויכול לבטל החלטה בלתי חוקית. הביקורת חלה גם על הרשות המחוקקת: בית המשפט בודק אם חוקי הכנסת מתאימים לחוקי היסוד. בישראל, במידה רבה מאז המהפכה החוקתית, בית המשפט מוסמך לפסול חוקים הסותרים חוקי יסוד. הביקורת השיפוטית היא אחד האמצעים להגבלת השלטון ולהגנה על זכויות האדם.

ציטוט: "אחת הטענות נגד פסקת ההתגברות היא שלא ראוי שרוב בכנסת, גדול ככל שיהיה, יוכל להתגבר על החלטה של בית משפט הקובעת שחוק מסוים פוגע בזכויות ואינו חוקתי."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "חוק יסוד זה יסדיר הן את סמכות בג"ץ להתערב בחוקים שהכנסת מחוקקת הן את סמכות הכנסת להתגבר על התערבות בג"ץ, למשל באמצעות פסקת התגברות." או "ראוי לקבוע בחוק זה שיידרש רוב מיוחד של שופטים כדי לפסול חוקים." או "בהצעת חוק שהייתי מעורב בהכנתה בעבר, הוצע שיהיה אפשר לפסול חוק רק אם בהרכב ישבו תשעה שופטים לפחות, ושני שלישים מהם יהיו בעד פסילת החוק.")

הסבר: לפי ההגדרה, בביקורת שיפוטית על הרשות המחוקקת בית המשפט בודק אם חוקי הכנסת מתאימים לחוקי היסוד, ובישראל הוא מוסמך לפסול חוק שסותר חוק יסוד. בקטע מתוארת "החלטה של בית משפט הקובעת שחוק מסוים פוגע בזכויות ואינו חוקתי" – כלומר בית המשפט בדק חוק של הכנסת, מצא שהוא פוגע בזכויות המעוגנות בחוקי היסוד, וקבע שאינו חוקתי. זו בדיוק ביקורת שיפוטית על הרשות המחוקקת, שנועדה להגן על זכויות האדם ולהגביל את כוחו של הרוב בכנסת. גם הדיון בקטע על "סמכות בג"ץ להתערב בחוקים שהכנסת מחוקקת" ועל הרוב של שופטים שיידרש "כדי לפסול חוקים" עוסק בביקורת השיפוטית – בשאלה כיצד יופעל כלי זה ומה יהיו גבולותיו.

שימו לב: השאלה אינה מבקשת להביע עמדה בוויכוח על פסקת ההתגברות, אלא להראות כיצד הביקורת השיפוטית מופיעה בקטע.

טעות נפוצה: להציג את הביקורת השיפוטית כביקורת על הרשות המבצעת בלבד, או להגדיר אותה במילים עצמן ("ביקורת של שופטים") בלי לפרט מי מבקר, על מי ומה נבדק. טעות נוספת: להציג את פסקת ההתגברות במקום את הביקורת השיפוטית – פסקת ההתגברות היא סמכות של הכנסת להתגבר על פסילת חוק, ולא סוג של ביקורת שיפוטית.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: מי מבקר (מערכת המשפט / בג"ץ), על מי (הרשות המבצעת והרשות המחוקקת), מה נבדק (חוקיות פעולות השלטון והתאמת החוקים לחוקי היסוד) ופסילת חוקים הסותרים חוקי יסוד. בהסבר: הקישור בין פסילת חוק "שפוגע בזכויות ואינו חוקתי" / סמכות בג"ץ להתערב בחוקי הכנסת ובין הרכיב "ביקורת על הרשות המחוקקת".

מה נדרש: החלק הראשון – "הציגו את העיקרון", לפי מה שלמדתם. החלק השני – "הסבירו כיצד עיקרון זה בא לידי ביטוי בקטע": לצטט משפט מן הקטע ולקשר אותו לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
הצגה: הסכמיות היא הסכמה רחבה בין הקבוצות השונות בחברה על כללי משחק בסיסיים – כלומר על הדרך שבה מתנהלים ומכריעים במחלוקות – ועל אופייה הבסיסי של החברה או המדינה. ההסכמיות מחזקת את היציבות ומאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות.

ציטוט: "לכן למרות המחלוקת נדרשת הבנה הדדית שתאפשר לאחות את השסעים האלה ותתרום לאווירה של פיוס בציבור בישראל."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "אין להסתפק ברוב של 61, שהוא הרוב המינימלי הנדרש לקואליציה, אלא נדרשת תמיכה רחבה יותר מקרב חברי הכנסת במפלגות השונות." או "שינוי כזה לא יושג במלחמה, אלא רק באמצעות דיאלוג בין הצדדים והפנמה כי הטענות על הפיכה שיפוטית חד־צדדית לא יכולות להצדיק הפיכת־נגד פוליטית חד־צדדית." או "בתהליך זה על הצדדים להגיע לפשרה שלפיה גם יוסיפו לשמור על הטוב הקיים, על עצמאותה ועל חוסנה של מערכת המשפט, אך גם יתוקנו באומץ הפגמים הלא מעטים שקיימים בה.")

הסבר: הכותב מתאר מחלוקת נוקבת בין מערכת המשפט ובין המערכת הפוליטית, ובחברה הישראלית "השסועה ממילא". לדבריו, "למרות המחלוקת" נדרשת "הבנה הדדית" – כלומר הסכמה רחבה בין הצדדים, שתאפשר לאחות את השסעים ותביא לפיוס. זה הרכיב שלפיו ההסכמיות מאפשרת קיום בצוותא על אף חילוקי הדעות ומחזקת את היציבות. ההסכמה שהכותב מבקש נוגעת לכללי המשחק הבסיסיים – לאופן שבו יוסדרו היחסים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת.
(אם בוחרים בציטוט על הרוב של 61: הכותב מציע שכדי להתגבר על פסיקה של בית המשפט לא יספיק רוב הקואליציה בלבד, אלא תידרש "תמיכה רחבה יותר מקרב חברי הכנסת במפלגות השונות". כלומר, החלטה בעניין יסודי כזה צריכה להתקבל בהסכמה רחבה בין קבוצות שונות – גם מן הקואליציה וגם מן האופוזיציה – ולא בידי צד אחד בלבד. אם בוחרים בציטוט על הדיאלוג: שינוי בכללי המשחק צריך להיעשות בהידברות ובהסכמה בין הצדדים, ולא בכפייה של צד אחד – "לא יושג במלחמה".)

טעות נפוצה: לבלבל בין הסכמיות ובין סובלנות או פלורליזם, ולא לכתוב את כל רכיבי ההגדרה. טעות נוספת: לצטט את המשפט על "ההתעקשות ההדדית" שמקפיאה את המצב, בלי להסביר שהכותב מצביע שם דווקא על היעדר הסכמה – ושהוא קורא להגיע להסכמה.

מה הבודק מחפש: הציטוט צריך להיות משפט ממוקד – העתקה של חלקים נרחבים מן הקטע אינה ציטוט ואינה מעידה על מיומנות הציטוט. בהצגה: הסכמה רחבה בין קבוצות, על כללי משחק בסיסיים / על אופי החברה, ותרומתה ליציבות ולקיום בצוותא. בהסבר: הקישור בין "הבנה הדדית... למרות המחלוקת" ובין קיום בצוותא על אף חילוקי דעות, או בין "תמיכה רחבה יותר... במפלגות השונות" / "דיאלוג בין הצדדים" ובין הסכמה רחבה על כללי המשחק.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לבחור בין שני סוגי המדיניות ולהגדיר את הסוג הנכון; "הסבירו" – לצטט מדברי המנכ"ל ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בדברי המנכ"ל באה לידי ביטוי מדיניות של הבחנה.
הצגה: הבחנה היא מתן יחס שונה לאדם (או לבני אדם) על בסיס שוני רלוונטי לעניין הנדון. כשיש שוני רלוונטי, יחס שונה אינו אפליה ואינו פוגע בזכות לשוויון; להפך – הוא מאפשר להגיע לשוויון מהותי. ההבחנה נמשכת כל עוד השוני קיים ורלוונטי.
ציטוט: "המנכ"ל ציין כי החברה מקפידה לכבד תעודת "פטור מתור", המאפשרת לנכים המתקשים לעמוד בתור בגלל לקויות מסוימות להיכנס מייד לרכבל בלי שייאלצו לעמוד בתור כמו כל שאר הנוסעים."
הסבר: לפי המנכ"ל, נכים שמחזיקים בתעודת "פטור מתור" מקבלים יחס שונה משאר הנוסעים – הם נכנסים מייד לרכבל ואינם עומדים בתור. הסיבה לכך היא שוני רלוונטי לעניין: הם "מתקשים לעמוד בתור בגלל לקויות מסוימות". הקושי לעמוד בתור קשור ישירות לנושא – העמידה בתור – ולכן היחס השונה הוא הבחנה ולא אפליה של שאר הנוסעים. היחס השונה מאפשר לנכים להשתמש ברכבל כמו כל נוסע אחר, כלומר מקדם שוויון מהותי, והוא ניתן כל עוד הלקות – השוני הרלוונטי – קיימת.

טעות נפוצה: לענות העדפה מתקנת. העדפה מתקנת היא מתן הטבה לקבוצה שקופחה או הופלתה בעבר, לפרק זמן מסוים, כדי לצמצם את הפערים בינה ובין שאר החברה. הפטור מתור אינו פיצוי על קיפוח בעבר: הוא ניתן בגלל שוני רלוונטי במצבם הנוכחי של הנכים – הקושי לעמוד בתור. טעות נוספת: להסביר רק ש"הנכים מקבלים יחס שונה" בלי לציין מהו השוני הרלוונטי.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: יחס שונה על בסיס שוני רלוונטי לעניין הנדון (ושאין בכך פגיעה בשוויון). בהסבר: הכניסה המיידית לרכבל = יחס שונה; הקושי לעמוד בתור בגלל לקויות = השוני הרלוונטי.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לזהות איזו מן הפניות בהכרזת העצמאות מתאימה, ולהציג את תוכנה; "הסבירו" – לצטט ולהסביר כיצד הפנייה באה לידי ביטוי במינויים של הוועדה למינוי שופטים.

תשובה מלאה:
ציון: בדברי העיתונאית באה לידי ביטוי הפנייה בהכרזת העצמאות לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל.
הצגה: בהכרזת העצמאות יש ארבע פניות: לאומות המאוחדות, לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל, למדינות השכנות ולעם היהודי בתפוצות. בפנייה לבני העם הערבי תושבי המדינה, ההכרזה קוראת להם – גם בתוך התקפת הדמים שנערכה על היישוב – לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה "על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים".
ציטוט: "הוועדה מינתה שופט ערבי לבית המשפט העליון ועוד כמה שופטים ערביים לבתי המשפט המחוזיים."
(ציטוטים אפשריים נוספים: "כמו כן לראשונה מינתה הוועדה שופטת ערבייה לבית המשפט המחוזי בנצרת." או "בעקבות זאת כתבה עיתונאית בכירה כי מינויים אלה של הוועדה למינוי שופטים, הם הישג לאומי וחינוכי, וכי הדבר מתבקש במדינה שחמישית מאזרחיה הם ערבים.")
הסבר: לפי הפנייה בהכרזה, בני העם הערבי תושבי המדינה יהיו שותפים בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה. בתי המשפט הם ממוסדות המדינה הקבועים. מינוי שופט ערבי לבית המשפט העליון ושופטים ערבים לבתי המשפט המחוזיים – ולראשונה גם שופטת ערבייה בנצרת – מבטא נציגות של אזרחי המדינה הערבים במוסדות המדינה. העיתונאית מדגישה שהדבר "מתבקש במדינה שחמישית מאזרחיה הם ערבים" – כלומר הנציגות צריכה להיות מתאימה לחלקם באוכלוסייה. כך המינויים מממשים את הרכיב של "נציגות מתאימה בכל מוסדותיה" ואת האזרחות המלאה והשווה.

טעות נפוצה: לענות "הפנייה למדינות השכנות" – הפנייה למדינות השכנות היא למדינות ערב שמחוץ לישראל, ואילו בקטע מדובר באזרחי המדינה הערבים. טעות נוספת: לענות "הזכות לשוויון" או "מעמד המיעוטים" – השאלה מבקשת פנייה מן הפניות בהכרזת העצמאות.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: הקריאה לבני העם הערבי תושבי המדינה לשמור על השלום וליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ונציגות מתאימה בכל מוסדותיה. בהסבר: מינוי שופטים ערבים לבתי המשפט (מוסדות המדינה הקבועים) = נציגות מתאימה במוסדות המדינה.

מה נדרש: "ציינו והציגו" – לבחור בין שני סוגי האחריות הממשלתית ולהגדיר את הסוג הנכון על כל רכיביו; "הסבירו" – לצטט ולקשר לרכיב בהגדרה.

תשובה מלאה:
ציון: בקיום הדיון מתממשת אחריות מיניסטריאלית.
הצגה: אחריות מיניסטריאלית פירושה שכל שר בממשלה אחראי כלפי הפרלמנט (בישראל – הכנסת), כלפי הממשלה וכלפי האזרחים. האחריות היא על הנושאים שבתחום משרדו ועל פעולות סגל עובדיו, גם אם נעשו שלא בידיעתו. מתוקף אחריות זו השר חייב לתת דין וחשבון: לדווח לפרלמנט (לכנסת) על פעולות משרדו, להשיב על שאילתות ועל הצעות לסדר היום הקשורות לתחום משרדו, ולתקן בעיות שהתגלו בתחום שעליו הוא ממונה.
ציטוט: "בדיון הציג שר הבינוי והשיכון את תוכניות משרדו להיערכות לרעידת אדמה בישראל."
(ציטוט אפשרי נוסף: "השר הסביר כי הנחה את גורמי המקצוע במשרדו לקדם את התוכניות האלה: חיזוק מבנים, קידום פרויקטים של התחדשות עירוניות ברחבי הארץ, ריענון נוהל סיוע בדיור חלופי במצבי חירום, היערכות להקמת אתרי חירום והכשרת צוותי הנדסה למיון מבנים.")
הסבר: לפי הרכיב בהגדרה, השר אחראי כלפי הכנסת לנושאים שבתחום משרדו, ועליו לדווח לה על פעולות משרדו. בדיון המיוחד בכנסת, שר הבינוי והשיכון מציג את תוכניות משרדו שלו להיערכות לרעידת אדמה, ומסביר מה הנחה את גורמי המקצוע במשרדו לעשות – חיזוק מבנים, התחדשות עירונית, דיור חלופי ועוד. כלומר הוא נותן דין וחשבון לכנסת על הנושאים שבתחום אחריות משרדו – וזו אחריות מיניסטריאלית.

טעות נפוצה: לענות אחריות (ממשלתית) משותפת. אחריות משותפת פירושה שכל שר נושא באחריות לכל החלטות הממשלה, גם אם התנגד להן. בקטע אין החלטה של הממשלה כולה; השר מדווח לכנסת על פעולות משרדו שלו, ולכן זו אחריות מיניסטריאלית.

מה הבודק מחפש: ציון נכון של המושג (30%), הצגה מלאה עם כל רכיבי ההגדרה (30%), ציטוט מדויק של משפט מן הקטע (20%), והסבר שמקשר בין הציטוט לרכיב מסוים בהגדרה (20%). בהצגה: כלפי מי השר אחראי (הכנסת, הממשלה, הציבור); לאילו נושאים (תחום משרדו ופעולות עובדיו, גם שלא בידיעתו); חובת הדיווח ומתן הדין וחשבון. בהסבר: הקישור בין הצגת תוכניות המשרד בדיון בכנסת ובין הרכיב "דיווח לכנסת על פעולות משרדו".

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני תומך/ת בהצעת החוק להסדרת זמנים לרחצה נפרדת לנשים ולגברים במעיינות ובשמורות הטבע של רשות הטבע והגנים.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.

מה נדרש: טענה – משפט אחד שמבטא עמדה ברורה (תומך או מתנגד) וכותב את הסוגיה במלואה.

תשובה מלאה: (זו דוגמה לתשובה אחת. אפשר לבחור גם בעמדה ההפוכה – הניקוד אינו תלוי בעמדה, אלא באיכות הנימוקים.)
אני מתנגד/ת להצעה לאסור לפרסם ברבים הקלטה של כל אדם, ובכלל זה נציג ציבור, ללא רשותו וללא הסכמתו.

מה הבודק מחפש: בשאלת עמדה: בטענה (א) מציגים עמדה ברורה (תומך/מתנגד) וכותבים את הסוגיה במלואה (טענה: עמדה ברורה 50%, כתיבת הסוגיה במלואה 50%). הניקוד אינו תלוי בעמדה שנבחרה.