דילוג לתוכן המרכזי

סיכום כימיה פיזיקלית: מרמת הננו למיקרואלקטרוניקה (שאלון 037282)

כימיה לבגרות · 5 נושאים

כל מה שצריך לדעת בכימיה פיזיקלית: מרמת הננו למיקרואלקטרוניקה (שאלון 037282): המושגים, הכללים, דרכי פתרון בצעדים ודוגמאות פתורות משאלוני הבגרות. לחזרה מהירה לפני הבחינה - הסיכום המקוצר או דף נוסחאות.

אלקטרונים ברמות אנרגיה

כל הנושא הזה עומד על רעיון אחד מ-037381: לאלקטרונים באטום אין כל אנרגיה שהיא - הם נמצאים ברמות אנרגיה מסוימות. מכאן נבין למה זיקוק של אשלגן צבוע בצבע אחר מזיקוק של נתרן, למה עגבנייה אדומה, ולמה נחושת מוליכה חשמל ויהלום לא.

במדויק: האלקטרונים באטום מאכלסים רמות אנרגיה מוגדרות. במצב היסוד כל האלקטרונים נמצאים ברמות הנמוכות ביותר האפשריות. אטום שבו אלקטרון אחד או יותר נמצא ברמה גבוהה מזו שבמצב היסוד הוא אטום מעורר. אלקטרוני הערכיות הם האלקטרונים ברמה המאוכלסת החיצונית.

בשאלון 037282 כל רמה מתפצלת לאורביטלים (1s1s, 2s2s, 2p2p...), ובמולקולות ובמוצקים האורביטלים של כמה אטומים מתחברים לאורביטלים מולקולריים ולפסי אנרגיה. ההיגיון נשאר אותו היגיון: אלקטרונים מאכלסים קודם את הרמות הנמוכות, ומעבר בין רמות קשור בפוטון.

אורביטל

במודל של 037381 האלקטרונים מסודרים ב"קליפות". כאן מדייקים: לכל אלקטרון יש "כתובת" מדויקת יותר - אורביטל - וכל הכללים של הנושא (פאולי, הונד, סדר קשר) מדברים על אורביטלים.

במדויק: אורביטל אטומי הוא אזור במרחב סביב הגרעין שבו הסיכוי למצוא אלקטרון גבוה, ולכל אורביטל אנרגיה מסוימת. באורביטל אחד יכולים להיות לכל היותר שני אלקטרונים, ובספינים מנוגדים.

במודל הקוונטי של האטום מתארים את האלקטרון בעזרת אורביטלים. בשאלון נדרשים אורביטלים מסוג ss (אחד בכל רמה) ומסוג pp (שלושה בכל רמה, מהרמה השנייה: pxp_x, pyp_y, pzp_z).

1. קרינה אלקטרומגנטית: אורך גל, תדירות ואנרגיית פוטון

קרינה אלקטרומגנטית ופוטון

אור השמש, האור של זיקוק וקרינת UV שגורמת לכוויות הם אותו דבר: קרינה אלקטרומגנטית. ההבדל ביניהם הוא אורך הגל - וממנו נגזרת האנרגיה של כל "מנה" של אור.

במדויק: לפי המודל הדואלי של האור, לקרינה אלקטרומגנטית יש תכונות של גל ושל חלקיקים. כגל יש לה אורך גל λ\lambda (המרחק בין שתי פסגות סמוכות של הגל) ותדירות ν\nu (מספר הגלים שעוברים בנקודה בשנייה), וכל הקרינה נעה בריק באותה מהירות, מהירות האור cc. כחלקיקים היא בנויה מפוטונים, ואנרגיית הפוטון היא E=hνE=h\nu. ספקטרום הקרינה האלקטרומגנטית הוא כל תחום אורכי הגל; האור הנראה הוא החלק שהעין קולטת: 390390-780 nm780\ \text{nm} לפי גלגל הצבעים שבדף הנוסחאות.

קרינה שאורך הגל שלה קצר מ-390 nm390\ \text{nm} היא על-סגול (UV), וקרינה שאורך הגל שלה ארוך מ-780 nm780\ \text{nm} היא תת-אדום (IR). העין לא רואה את שתיהן. ערבוב של אורות צבעוניים נקרא חיבור צבעים (ערבוב שלושת צבעי היסוד של האור). אל תבלבלו עם חיסור צבעים: הצבע שחומר נראה בו כשהוא בולע חלק מהאור (שיעור ראיית צבעים).

הנוסחאות והקבועים בדף הנוסחאות

גודלסמליחידהנוסחה
אנרגיית פוטוןEEJ\text{J}E=hνE=h\nu
אנרגיית פוטון ב-eVEeVE_{eV}eV\text{eV}EeV=1240λnmE_{eV}=\frac{1240}{\lambda_{nm}} (אורך הגל ב-nm\text{nm})
אורך גלλ\lambdam\text{m}λ=cν\lambda=\frac{c}{\nu}
תדירותν\nu1sec=Hz\frac{1}{\text{sec}}=\text{Hz}ν=cλ\nu=\frac{c}{\lambda}

קבועים: h=6.63⋅10−34 J⋅sech=6.63\cdot10^{-34}\ \text{J}\cdot\text{sec} (קבוע פלאנק), c=3.0⋅108 msecc=3.0\cdot10^{8}\ \frac{\text{m}}{\text{sec}} (מהירות האור בריק), 1 nm=10 A˚=10−9 m1\ \text{nm}=10\ \text{\AA}=10^{-9}\ \text{m}, 1 eV=1.6⋅10−19 J1\ \text{eV}=1.6\cdot10^{-19}\ \text{J}.

הקשרים בין אורך גל, תדירות ואנרגיה

- אורך גל ותדירות ביחס הפוך: ν=cλ\nu=\frac{c}{\lambda}. אורך גל קצר יותר - תדירות גבוהה יותר.

- אנרגיה ותדירות ביחס ישר: E=hνE=h\nu. תדירות גבוהה יותר - פוטון בעל אנרגיה גדולה יותר.

•לכן: אורך גל קצר יותר - אנרגיית פוטון גדולה יותר (E=hcλE=\frac{hc}{\lambda}).

תחוםאורך גלאנרגיית פוטון
על-סגול (UV)קצר מ-390 nm390\ \text{nm}גדולה מ-3.18 eV3.18\ \text{eV}
אור נראה390390-780 nm780\ \text{nm}1.591.59-3.18 eV3.18\ \text{eV}
תת-אדום (IR)ארוך מ-780 nm780\ \text{nm}קטנה מ-1.59 eV1.59\ \text{eV}
דרך הפתרון

חישוב עם פוטון: לבחור את הנוסחה ואת היחידות

כשנתון אחד מהגדלים λ\lambda, ν\nu או EE ומבקשים גודל אחר:

1. רושמים נתון ומבוקש עם יחידות, ומחליטים אם התשובה ב-J\text{J} או ב-eV\text{eV}.

2. בוחרים מסלול:

- λ\lambda ב-nm\text{nm} ואנרגיה ב-eV\text{eV}: EeV=1240λnmE_{eV}=\frac{1240}{\lambda_{nm}}, או λnm=1240EeV\lambda_{nm}=\frac{1240}{E_{eV}}.

- λ\lambda ותדירות: ν=cλ\nu=\frac{c}{\lambda}, אחרי שממירים את λ\lambda למטרים (1 nm=10−9 m1\ \text{nm}=10^{-9}\ \text{m}).

•תדירות ואנרגיה ב-J\text{J}: E=hνE=h\nu.

•אנרגיה ב-J\text{J} ואורך גל: λ=hcE\lambda=\frac{hc}{E}.

- J\text{J} ו-eV\text{eV}: מחלקים או כופלים ב-1.6⋅10−19 JeV1.6\cdot10^{-19}\ \frac{\text{J}}{\text{eV}}.

3. מציבים עם יחידות בכל שלב, ורושמים תוצאה עם יחידה.

4. אם שואלים על התחום או על הצבע - ממירים ל-nm\text{nm} ובודקים בגלגל הצבעים: 390390-780 nm780\ \text{nm} נראה, קצר יותר UV, ארוך יותר IR.

שים לב

בנוסחה EeV=1240λnmE_{eV}=\frac{1240}{\lambda_{nm}} מציבים את אורך הגל בננומטרים, והאנרגיה יוצאת ב-eV. בנוסחאות λ=cν\lambda=\frac{c}{\nu} ו-E=hνE=h\nu עובדים במטרים, בשניות ובג'אול.

דוגמה א - אנרגיה ב-eV ותדירות מאורכי גל בספקטרום

בספקטרום פליטה של אטום אשלגן, K, מופיעים, בין היתר, שלושה קווים באורכי הגל: 766 nm766\ \text{nm}, 404 nm404\ \text{nm}, 345 nm345\ \text{nm}.

i. חשבו את אנרגיית הפוטון ביחידות eV, המתאימה לכל אחד משלושת אורכי הגל הנתונים. פרטו את חישוביכם.

ii. חשבו את תדירות הקרינה באורך הגל 766 nm766\ \text{nm}. פרטו את חישוביכם.

פתרון

1. i - נוסחה: אורך הגל נתון ב-nm\text{nm} והאנרגיה מבוקשת ב-eV\text{eV}, ולכן EeV=1240λnmE_{eV}=\frac{1240}{\lambda_{nm}}.

2. הצבה: E=1240766=1.62 eVE=\frac{1240}{766}=1.62\ \text{eV}; E=1240404=3.07 eVE=\frac{1240}{404}=3.07\ \text{eV}; E=1240345=3.59 eVE=\frac{1240}{345}=3.59\ \text{eV}. לאורך הגל הקצר ביותר - האנרגיה הגדולה ביותר.

3. ii - נתון: λ=766 nm=766⋅10−9 m\lambda=766\ \text{nm}=766\cdot10^{-9}\ \text{m}, c=3.0⋅108 msecc=3.0\cdot10^{8}\ \frac{\text{m}}{\text{sec}}. מבוקש: ν\nu.

4. נוסחה והצבה: ν=cλ=3.0⋅108 msec766⋅10−9 m=3.92⋅1014 1sec\nu=\frac{c}{\lambda}=\frac{3.0\cdot10^{8}\ \frac{\text{m}}{\text{sec}}}{766\cdot10^{-9}\ \text{m}}=3.92\cdot10^{14}\ \frac{1}{\text{sec}}.

תשובה

i. 766 nm766\ \text{nm}: 1.62 eV1.62\ \text{eV}; 404 nm404\ \text{nm}: 3.07 eV3.07\ \text{eV}; 345 nm345\ \text{nm}: 3.59 eV3.59\ \text{eV}. ii. ν=3.92⋅1014 Hz\nu=3.92\cdot10^{14}\ \text{Hz}.

דוגמה ב - אורך גל מאנרגיית פוטון בג'אול

אנרגיית הפוטון המתאים לקו הפליטה של אטומי צורן בתחום אולטרה-סגול (UV) היא 6.9⋅10−19 J6.9\cdot10^{-19}\ \text{J}.

חשבו את אורך הגל המתאים לקו פליטה זה. פרטו את חישוביכם.

פתרון

1. נתון: E=6.9⋅10−19 JE=6.9\cdot10^{-19}\ \text{J}. מבוקש: λ\lambda.

2. נוסחה: מ-E=hνE=h\nu ומ-λ=cν\lambda=\frac{c}{\nu} מקבלים λ=hcE\lambda=\frac{hc}{E}.

3. הצבה: λ=6.63⋅10−34 J⋅sec⋅3.0⋅108 msec6.9⋅10−19 J=2.88⋅10−7 m\lambda=\frac{6.63\cdot10^{-34}\ \text{J}\cdot\text{sec}\cdot3.0\cdot10^{8}\ \frac{\text{m}}{\text{sec}}}{6.9\cdot10^{-19}\ \text{J}}=2.88\cdot10^{-7}\ \text{m}.

4. המרה: 2.88⋅10−7 m=288 nm2.88\cdot10^{-7}\ \text{m}=288\ \text{nm} - קצר מ-390 nm390\ \text{nm}, כצפוי לתחום ה-UV.

5. דרך נוספת: E=6.9⋅10−19 J1.6⋅10−19 JeV=4.31 eVE=\frac{6.9\cdot10^{-19}\ \text{J}}{1.6\cdot10^{-19}\ \frac{\text{J}}{\text{eV}}}=4.31\ \text{eV}, ו-λnm=12404.31=288 nm\lambda_{nm}=\frac{1240}{4.31}=288\ \text{nm}.

תשובה

λ=2.88⋅10−7 m=288 nm\lambda=2.88\cdot10^{-7}\ \text{m}=288\ \text{nm}

2. ספקטרום, מודל בוהר ואורביטלים אטומיים

עירור, פליטה וספקטרום קווי

בזיקוקים משתמשים במלחים של מתכות שונות, ולכל מתכת צבע משלה. הצבע הוא "טביעת אצבע" של היסוד: הוא נקבע לפי רמות האנרגיה של האלקטרונים באטום.

במדויק: בעירור אלקטרוני אטום או יון חד-אטומי קולט אנרגיה (חום, זרם חשמלי, קרינה), ואלקטרון עובר לרמת אנרגיה גבוהה יותר - האטום מעורר. המצב המעורר אינו יציב: האלקטרון חוזר לרמה נמוכה יותר, והפרש האנרגיה בין שתי הרמות נפלט כפוטון (פליטה ספונטנית), כך ש-Ephoton=ΔEE_{photon}=\Delta E. ספקטרום קווי מכיל רק אורכי גל מסוימים, האופייניים ליסוד, עם רווחים ביניהם. ספקטרום רציף מכיל את כל אורכי הגל בתחום, ברצף ובלי רווחים.

אור השמש ואור של נורת להט נותנים ספקטרום רציף - כל הצבעים עוברים זה לזה. אטומים מעוררים של גז (בשלט ניאון, בנורת נתרן) נותנים ספקטרום קווי. כל קו בספקטרום מתאים למעבר אחד של אלקטרון בין שתי רמות.

מודל בוהר - באופן איכותי

•האלקטרונים באטום נמצאים ברמות אנרגיה בדידות (מוגדרות).

- בליעה: אלקטרון עובר מרמה נמוכה לרמה גבוהה, רק אם הפוטון שנבלע נושא בדיוק את הפרש האנרגיה ביניהן. אנרגיית האטום גדלה.

- פליטה: אלקטרון עובר מרמה גבוהה לרמה נמוכה, והפרש האנרגיה משתחרר כפוטון. אנרגיית האטום קטנה.

•הרמות בדידות, ולכן יש רק הפרשי אנרגיה מסוימים - ונבלעים או נפלטים רק אורכי גל מסוימים: ספקטרום קווי. לכל יסוד רמות משלו, ולכן ספקטרום משלו.

שים לב

מודל בוהר נדרש באופן איכותי בלבד: לא מחשבים את האנרגיה של רמות ולא של מעברים לפי המודל. סעיפים כאלה בבגרויות קודמות (למשל מעברים באטום מימן) אינם במיקוד של תשפ"ז.

ספקטרום בליעה מול ספקטרום פליטה

ספקטרוםאיך מקבלים אותומה רואים
פליטה (קווי)אטומים מעוררים פולטים קרינהקווים צבעוניים נפרדים באורכי הגל של המעברים
בליעהמעבירים קרינה דרך החומר ומודדים כמה נבלעגרף של עוצמת הבליעה כפונקציה של אורך הגל: שיאים באורכי הגל שנבלעים
רציףגוף חם מאוד (השמש, נורת להט)כל אורכי הגל ברצף

דיאגרמה של רמות אנרגיה עם חצים בין הרמות היא דיאגרמת מעברים, ולא ספקטרום.

אורביטלים אטומיים ואכלוס

- סוגי אורביטלים: בכל רמה אורביטל ss אחד; מהרמה השנייה גם שלושה אורביטלי pp (pxp_x, pyp_y, pzp_z), שהאנרגיה שלהם שווה.

- אטום מימן: אלקטרון אחד, ובמצב היסוד הוא ב-1s1s: H: 1s1\text{H}:\ 1s^1. אטום רב-אלקטרוני: באותה רמה אורביטל ss נמוך מאורביטלי pp (בדיאגרמה: 2p2p מעל 2s2s, 3s3s מעל 2p2p).

- סדר האכלוס: 1s1s, 2s2s, 2p2p, 3s3s, 3p3p, 4s4s - מהאורביטל הנמוך לגבוה.

- עקרון פאולי: באורביטל אחד לכל היותר שני אלקטרונים, בספינים מנוגדים (↑↓\uparrow\downarrow).

- כלל הונד: באורביטלים בעלי אנרגיה שווה (למשל שלושת אורביטלי 2p2p) האלקטרונים נכנסים קודם אחד לכל אורביטל, בספינים מקבילים, ורק אחר כך מזדווגים.

- רישום: K: 1s2 2s2 2p6 3s2 3p6 4s1\text{K}:\ 1s^2\,2s^2\,2p^6\,3s^2\,3p^6\,4s^1. ביון חיובי מוציאים קודם את האלקטרונים בעלי האנרגיה הגבוהה ביותר: Si2+: 1s2 2s2 2p6 3s2\text{Si}^{2+}:\ 1s^2\,2s^2\,2p^6\,3s^2.

דרך הפתרון

היערכות אלקטרונים: מצב יסוד או מצב מעורר

כשנתונה היערכות אלקטרונים, או כשמבקשים לרשום אחת:

1. סופרים אלקטרונים: באטום - המספר האטומי; ביון חיובי מחסירים את המטען; ביון שלילי מוסיפים.

2. בודקים את המספר: אם הסכום בהיערכות שונה - זו לא ההיערכות של החלקיק הזה.

3. מצב יסוד: כל האורביטלים מאוכלסים לפי הסדר, לפי פאולי והונד.

4. מצב מעורר: אותו מספר אלקטרונים, אבל אלקטרון נמצא באורביטל גבוה בזמן שאורביטל נמוך ממנו אינו מלא.

5. בקביעה מנמקים בשני הדברים: מספר האלקטרונים, ואם יש אורביטל נמוך שלא התמלא.

שים לב

אטום מעורר אינו יון: במצב מעורר מספר האלקטרונים לא משתנה, רק המיקום של אחד מהם. ביון משתנה מספר האלקטרונים.

דוגמה א - למה חסר קו באורך גל מסוים

אטומי אשלגן אינם פולטים קרינה באורך גל 670 nm670\ \text{nm}. (בספקטרום הפליטה של אשלגן מופיעים, בין היתר, קווים באורכי הגל 766 nm766\ \text{nm}, 404 nm404\ \text{nm} ו-345 nm345\ \text{nm}.)

איזה מבין ההיגדים, I או II, שלפניכם מסביר עובדה זו?

I. לאטומי אשלגן מעוררים אין אנרגיה מספקת כדי לפלוט פוטונים באורך גל 670 nm670\ \text{nm}.

II. לאטומי אשלגן רמות אנרגיה בדידות. אורך גל 670 nm670\ \text{nm} אינו מתאים לאף אחד מהמעברים בין רמות אנרגיה.

פתרון

1. מה קובע את הקווים: אטום מעורר פולט פוטון רק כשאלקטרון עובר מרמה גבוהה לרמה נמוכה, ואנרגיית הפוטון שווה בדיוק להפרש בין שתי הרמות. הרמות בדידות, ולכן נפלטים רק אורכי גל מסוימים.

2. היגד I: לפוטון של 670 nm670\ \text{nm} יש 1240670=1.85 eV\frac{1240}{670}=1.85\ \text{eV}. אשלגן פולט פוטונים בעלי אנרגיה גדולה יותר (345 nm345\ \text{nm}: 3.59 eV3.59\ \text{eV}) וגם קטנה יותר (766 nm766\ \text{nm}: 1.62 eV1.62\ \text{eV}). הבעיה איננה חוסר אנרגיה. לא נכון.

3. היגד II: אין באטום אשלגן שתי רמות שההפרש ביניהן מתאים ל-670 nm670\ \text{nm}, ולכן הקו לא מופיע. נכון.

תשובה

היגד II.

דוגמה ב - זיהוי אטום מעורר ורישום היערכות של יון

לפניכם שתי אפשרויות, a ו-b, לרישום היערכות אלקטרונים באטומי צורן:

a: 1s2 2s2 2p6 3s2 3px1 3py11s^2\,2s^2\,2p^6\,3s^2\,3p_x^1\,3p_y^1

b: 1s2 2s2 2p6 3s1 3px1 3py1 3pz11s^2\,2s^2\,2p^6\,3s^1\,3p_x^1\,3p_y^1\,3p_z^1

i. קבעו איזו מן האפשרויות מתאימה לאטום צורן מעורר. נמקו את קביעתכם.

ii. רשמו היערכות אלקטרונים ביון Si2+\text{Si}^{2+}.

פתרון

1. ספירה: בשתי האפשרויות 1414 אלקטרונים - כמספר האטומי של צורן. שתיהן של אטום Si.

2. a: 3s3s מלא, ושני אלקטרוני 3p3p באורביטלים נפרדים בספינים מקבילים (כלל הונד) - מצב היסוד.

3. b: אלקטרון עבר מ-3s3s ל-3pz3p_z, שהאנרגיה שלו גבוהה יותר, אף ש-3s3s לא מלא - מצב מעורר.

4. ii: ביון Si2+\text{Si}^{2+} יש 14−2=1214-2=12 אלקטרונים. מוציאים את שני האלקטרונים בעלי האנרגיה הגבוהה ביותר, של 3p3p.

תשובה

i. אפשרות b: אלקטרון נמצא ב-3p3p אף שאורביטל 3s3s, הנמוך ממנו, אינו מלא. ii. Si2+: 1s2 2s2 2p6 3s2\text{Si}^{2+}:\ 1s^2\,2s^2\,2p^6\,3s^2

3. ראיית צבעים: בליעה, פיזור וצבעים משלימים

למה חומר נראה צבעוני

עגבנייה נראית אדומה, אבל היא לא "מייצרת" אור אדום. היא בולעת חלק מהאור הלבן שפוגע בה, ומה שנשאר מגיע לעין. לכן כדי לדעת מה הצבע, צריך לדעת מה לא נבלע.

במדויק: חומר נראה צבעוני כשהוא בולע חלק מהאור הנראה. האור שלא נבלע מתפזר ממנו - מוחזר או עובר דרכו - ומגיע לעין. לכן הצבע שרואים הוא הצבע המשלים לצבע שנבלע: הצבע שנמצא מולו בגלגל הצבעים (חיסור צבעים). חומר שאינו בולע אור בתחום הנראה (למשל בולע רק UV) נראה חסר צבע.

ספקטרום בליעה מראה כמה אור החומר בולע בכל אורך גל. לפניכם ספקטרום בליעה של צבען שבולע בעיקר ב-500500-570 nm570\ \text{nm}, עם שיא בכ-545 nm545\ \text{nm} - אור ירוק. הצבע המשלים לירוק הוא אדום, ולכן הצבען נראה אדום.

‫אורך גל (nm)‬‫בליעה‬400450500550600650700

גלגל הצבעים

גלגל הצבעים נמצא בדף הנוסחאות. הצבע המשלים הוא הצבע שמול הצבע בגלגל.

צבעאורך גל (nm\text{nm})הצבע המשלים
סגול390390-455455צהוב
כחול455455-492492כתום
ירוק492492-577577אדום
צהוב577577-597597סגול
כתום597597-622622כחול
אדום622622-780780ירוק

פיזור לעומת פליטה

תהליךמה קורההצבע שרואיםדוגמה
בליעה ופיזוראור לבן פוגע בחומר; חלק נבלע, והשאר מוחזר או עוברהמשלים לצבע שנבלעעגבנייה, צבען, תמיסה צבעונית
פליטהאטומים או מולקולות מעוררים פולטים פוטונים; החומר עצמו הוא מקור האורצבע האור שנפלטשלט ניאון, נורת נתרן, זיקוקים
שים לב

"בולע" ו"נראה" הם שני צבעים שונים. חומר צהוב בולע סגול, ולא צהוב. בפליטה ההפך: שלט שפולט אור אדום נראה אדום.

דרך הפתרון

קביעת צבע מאורך גל או מתדירות

כשנתונים אורך גל, תדירות או אנרגיה ושואלים על צבע:

1. ממירים לאורך גל ב-nm\text{nm}: מתדירות - λ=cν\lambda=\frac{c}{\nu} ואז ⋅109\cdot10^{9}; מאנרגיה ב-eV\text{eV} - λnm=1240EeV\lambda_{nm}=\frac{1240}{E_{eV}}.

2. מוצאים את התחום בגלגל הצבעים. מחוץ ל-390390-780 nm780\ \text{nm} - UV או IR, לא צבע.

3. מחליטים מה שואלים: אור נפלט - זה הצבע שרואים. אור נבלע - רואים את הצבע המשלים.

4. מנמקים במשפט: "החומר בולע ... ולכן נראה בצבע המשלים ...".

דוגמה - באיזו תדירות בולע צבען צהוב

בעת הבשלת מלון נוצר בו הצבען לוטאין, המקנה לפרי את צבעו הצהוב. מולקולות הלוטאין בולעות קרינה בתחום האור הנראה.

קבעו באיזו תדירות, 5.17⋅1014 Hz5.17\cdot10^{14}\ \text{Hz} או 6.67⋅1014 Hz6.67\cdot10^{14}\ \text{Hz}, בולעות קרינה מולקולות הלוטאין. נמקו.

פתרון

1. ממירים לאורך גל: λ1=cν1=3.0⋅108 msec5.17⋅1014 1sec=5.80⋅10−7 m=580 nm\lambda_1=\frac{c}{\nu_1}=\frac{3.0\cdot10^{8}\ \frac{\text{m}}{\text{sec}}}{5.17\cdot10^{14}\ \frac{1}{\text{sec}}}=5.80\cdot10^{-7}\ \text{m}=580\ \text{nm} - צהוב (577577-597 nm597\ \text{nm}).

2. λ2=3.0⋅108 msec6.67⋅1014 1sec=4.50⋅10−7 m=450 nm\lambda_2=\frac{3.0\cdot10^{8}\ \frac{\text{m}}{\text{sec}}}{6.67\cdot10^{14}\ \frac{1}{\text{sec}}}=4.50\cdot10^{-7}\ \text{m}=450\ \text{nm} - סגול (390390-455 nm455\ \text{nm}).

3. בליעה: חומר נראה בצבע המשלים לצבע שהוא בולע. הלוטאין נראה צהוב, ולכן הוא בולע את המשלים לצהוב - סגול, כלומר את הקרינה של 450 nm450\ \text{nm}.

4. אילו בלע אור צהוב (580 nm580\ \text{nm}), היה נראה סגול.

תשובה

6.67⋅1014 Hz6.67\cdot10^{14}\ \text{Hz} (כ-450 nm450\ \text{nm}, אור סגול - הצבע המשלים לצהוב).

4. אורביטלים מולקולריים: סדר קשר, HOMO ו-LUMO

אורביטל מולקולרי

למה מולקולת חנקן כמעט לא מגיבה, ומולקולת Ne2\text{Ne}_2 בכלל לא קיימת? כדי לענות מסתכלים על האלקטרונים לא כשייכים לאטום אחד, אלא למולקולה כולה.

במדויק: כששני אטומים יוצרים קשר קוולנטי, האורביטלים האטומיים שלהם מתחברים לאורביטלים מולקולריים, השייכים למולקולה כולה. משני אורביטלים אטומיים נוצרים שני אורביטלים מולקולריים: אורביטל קושר (σ\sigma או π\pi), שהאנרגיה שלו נמוכה מזו של האורביטלים האטומיים, ואורביטל אנטי-קושר (מסומן בכוכבית: σ∗\sigma^*, π∗\pi^*), שהאנרגיה שלו גבוהה מהם. האלקטרונים מאכלסים את האורביטלים המולקולריים לפי אותם כללים כמו באטום: מהנמוך לגבוה, עקרון פאולי וכלל הונד.

אלקטרונים באורביטל קושר מורידים את האנרגיה של המולקולה ומחזיקים את האטומים יחד. אלקטרונים באורביטל אנטי-קושר מעלים אותה ומחלישים את הקשר. לכן מה שקובע את חוזק הקשר הוא ההפרש בין מספר האלקטרונים בשני הסוגים - סדר הקשר.

שתי הדיאגרמות שבדף הנוסחאות

בדף הנוסחאות שתי דיאגרמות חלקיות (מרמה 2) למולקולות דו-אטומיות של יסודות בשורה השנייה. מתחתן נמצאים σ1s\sigma_{1s} ו-σ1s∗\sigma^*_{1s}.

תרשיםמולקולותהאורביטלים מהנמוך לגבוה
אO2\text{O}_2, F2\text{F}_2, Ne2\text{Ne}_2σ2s\sigma_{2s}, σ2s∗\sigma^*_{2s}, σ2p\sigma_{2p}, שני π2p\pi_{2p}, שני π2p∗\pi^*_{2p}, σ2p∗\sigma^*_{2p}
בN2\text{N}_2, C2\text{C}_2, B2\text{B}_2σ2s\sigma_{2s}, σ2s∗\sigma^*_{2s}, שני π2p\pi_{2p}, σ2p\sigma_{2p}, שני π2p∗\pi^*_{2p}, σ2p∗\sigma^*_{2p}

מולקולת מימן, H2\text{H}_2: רק σ1s\sigma_{1s} ו-σ1s∗\sigma^*_{1s}, והאכלוס σ1s2\sigma_{1s}^2.

סדר קשר ויציבות

סדר קשר = (מספר האלקטרונים באורביטלים קושרים פחות מספר האלקטרונים באורביטלים אנטי-קושרים), חלקי 2:

bond order=nbonding−nantibonding2\text{bond order}=\frac{n_{bonding}-n_{antibonding}}{2}

- סדר קשר גבוה יותר - הקשר חזק יותר, נדרשת יותר אנרגיה כדי לפרק אותו, והחלקיק יציב יותר.

- סדר קשר 0 - אין קשר, והמולקולה אינה יציבה (Ne2\text{Ne}_2).

מולקולהאלקטרוניםאכלוס (ב-N2\text{N}_2, O2\text{O}_2 מעל σ1s2 σ1s∗2\sigma_{1s}^2\,\sigma_{1s}^{*2})סדר קשר (כל האלקטרונים)
H2\text{H}_222σ1s2\sigma_{1s}^22−02=1\frac{2-0}{2}=1
N2\text{N}_21414σ2s2 σ2s∗2 π2p4 σ2p2\sigma_{2s}^2\,\sigma_{2s}^{*2}\,\pi_{2p}^4\,\sigma_{2p}^210−42=3\frac{10-4}{2}=3
O2\text{O}_21616σ2s2 σ2s∗2 σ2p2 π2p4 π2p∗2\sigma_{2s}^2\,\sigma_{2s}^{*2}\,\sigma_{2p}^2\,\pi_{2p}^4\,\pi_{2p}^{*2}10−62=2\frac{10-6}{2}=2

ב-O2\text{O}_2 שני האלקטרונים של π2p∗\pi^*_{2p} נמצאים לפי כלל הונד: אחד בכל אורביטל, בספינים מקבילים.

דרך הפתרון

סדר קשר מאורביטלים מולקולריים

כשנתונה מולקולה או יון דו-אטומי, ומבקשים אכלוס, סדר קשר או השוואת יציבות:

1. סופרים אלקטרונים: סכום המספרים האטומיים; ביון חיובי מחסירים את המטען, ביון שלילי מוסיפים (ב-C2+\text{C}_2^{+}: 12−1=1112-1=11).

2. בוחרים תרשים: O2\text{O}_2, F2\text{F}_2, Ne2\text{Ne}_2 - תרשים א; N2\text{N}_2, C2\text{C}_2, B2\text{B}_2 - תרשים ב.

3. מאכלסים מהנמוך לגבוה: σ1s\sigma_{1s}, σ1s∗\sigma^*_{1s}, σ2s\sigma_{2s}, σ2s∗\sigma^*_{2s} ואז לפי התרשים. עד 2 אלקטרונים באורביטל; בשני אורביטלי π\pi שווי האנרגיה - קודם אחד בכל אחד (הונד).

4. בודקים שסכום החזקות שווה למספר האלקטרונים.

5. ממיינים: אורביטל עם כוכבית - אנטי-קושר; בלי כוכבית - קושר.

6. מחשבים nbonding−nantibonding2\frac{n_{bonding}-n_{antibonding}}{2}.

7. משווים: החלקיק עם סדר הקשר הגבוה יותר יציב יותר. מנמקים גם לאיזה אורביטל נוסף או ממנו הוצא האלקטרון (קושר או אנטי-קושר).

שים לב

אפשר לספור את כל האלקטרונים או רק את אלקטרוני הערכיות - סדר הקשר יוצא אותו דבר, כי ב-σ1s\sigma_{1s} וב-σ1s∗\sigma^*_{1s} יש מספר שווה של אלקטרונים. העיקר לספור באותה דרך בשני האגפים.

שים לב

גבול המיקוד: לא נדרשת דיאגרמת האכלוס של מולקולות קוטביות (כמו HF\text{HF}). במולקולות רב-אטומיות מאכלסים רק דיאגרמה נתונה.

קשר סיגמא וקשר פאי

תכונהקשר סיגמא (σ\sigma)קשר פאי (π\pi)
איך נוצרחפיפה חזיתית ("ראש בראש") של אורביטלים לאורך הציר שבין הגרעיניםחפיפה צדדית של שני אורביטלי pp מקבילים
איפה צפיפות האלקטרוניםעל הציר שבין הגרעיניםמעל הציר ומתחתיו; על הציר אין
חוזקחזק יותר (חפיפה גדולה יותר)חלש יותר

•קשר יחיד: 1σ1\sigma. קשר כפול: 1σ+1π1\sigma+1\pi. קשר משולש: 1σ+2π1\sigma+2\pi.

- במולקולה רב-אטומית סופרים לפי הקשרים: באתילן, C2H4\text{C}_2\text{H}_4, ארבעה קשרים C−H\text{C}-\text{H} וקשר כפול C=C\text{C}=\text{C} - 55 קשרי σ\sigma וקשר π\pi אחד.

HOMO ו-LUMO

- HOMO - האורביטל המאוכלס בעל האנרגיה הגבוהה ביותר.

- LUMO - האורביטל הלא מאוכלס בעל האנרגיה הנמוכה ביותר.

•כשמולקולה בולעת פוטון, אלקטרון עובר מה-HOMO ל-LUMO. אנרגיית הפוטון הנבלע שווה להפרש ביניהם: ΔE=Ephoton=hcλ\Delta E=E_{photon}=\frac{hc}{\lambda}.

מולקולהHOMOLUMO
N2\text{N}_2 (תרשים ב)σ2p\sigma_{2p}π2p∗\pi^*_{2p}
O2\text{O}_2 (תרשים א)π2p∗\pi^*_{2p}σ2p∗\sigma^*_{2p}

כרומופור ואורך הגל הנבלע

- מערכת מצומדת: רצף של קשרים כפולים ויחידים לסירוגין. אלקטרוני ה-π\pi בה אינם מאותרים (אל-איתור): הם נעים על פני כל המערכת.

- כרומופור: החלק במולקולה שאחראי לבליעת האור - המערכת המצומדת.

- ככל שהכרומופור ארוך יותר, הפרש האנרגיה בין HOMO ל-LUMO קטן יותר, והמולקולה בולעת פוטונים בעלי אנרגיה נמוכה יותר - אורך גל ארוך יותר.

מולקולהמערכת מצומדתהפרש HOMO-LUMOבליעהצבע
אתילןקשר כפול אחד, אין צימודגדולUV (171 nm171\ \text{nm})חסר צבע
לוטאין, ליקופןשרשרת ארוכה של קשרים כפולים מצומדיםקטןאור נראהצבעוני

דוגמה א - השוואת יציבות של מולקולה ויון חיובי

ידועים חלקיקים דו-אטומיים של פחמן.

i. לפניכם היערכות אלקטרונים של חלקיק: σ1s2 σ1s∗2 σ2s2 σ2s∗2 π2p2 π2p2 σ2p1\sigma_{1s}^2\ \sigma_{1s}^{*2}\ \sigma_{2s}^2\ \sigma_{2s}^{*2}\ \pi_{2p}^2\ \pi_{2p}^2\ \sigma_{2p}^1

קבעו אם היערכות האלקטרונים הנתונה היא של חלקיק C2+\text{C}_2^{+}. נמקו את קביעתכם.

ii. איזה חלקיק יציב יותר, C2\text{C}_2 או C2+\text{C}_2^{+}? נמקו את קביעתכם.

פתרון

1. i - ספירה: בהיערכות הנתונה 2+2+2+2+2+2+1=132+2+2+2+2+2+1=13 אלקטרונים.

2. לפחמן 66 אלקטרונים: ב-C2\text{C}_2 יש 1212, וב-C2+\text{C}_2^{+} יש 12−1=1112-1=11. 13≠1113\neq11, ולכן זו לא ההיערכות של C2+\text{C}_2^{+} (13 אלקטרונים מתאימים ל-C2−\text{C}_2^{-}).

3. ii - אכלוס לפי תרשים ב: C2\text{C}_2: σ1s2 σ1s∗2 σ2s2 σ2s∗2 π2p4\sigma_{1s}^2\,\sigma_{1s}^{*2}\,\sigma_{2s}^2\,\sigma_{2s}^{*2}\,\pi_{2p}^4. C2+\text{C}_2^{+}: σ1s2 σ1s∗2 σ2s2 σ2s∗2 π2p3\sigma_{1s}^2\,\sigma_{1s}^{*2}\,\sigma_{2s}^2\,\sigma_{2s}^{*2}\,\pi_{2p}^3.

4. סדר קשר: C2\text{C}_2: 8−42=2\frac{8-4}{2}=2. C2+\text{C}_2^{+}: 7−42=1.5\frac{7-4}{2}=1.5.

5. קביעה: ב-C2+\text{C}_2^{+} הוצא אלקטרון מאורביטל קושר (π2p\pi_{2p}), ולכן סדר הקשר קטן. סדר קשר גבוה יותר - קשר חזק יותר וחלקיק יציב יותר.

תשובה

i. לא: בהיערכות הנתונה 1313 אלקטרונים, וב-C2+\text{C}_2^{+} יש 1111. ii. C2\text{C}_2 יציב יותר: סדר הקשר בו 22, וב-C2+\text{C}_2^{+} - 1.51.5.

דוגמה ב - כרומופור ארוך יותר וצבע הבליעה

החומרים טטרצן ופנטצן הם מוליכים למחצה אורגניים. מולקולת טטרצן בנויה מארבע טבעות בנזן מאוחות בשורה, ומולקולת פנטצן - מחמש. בשתיהן קשרים כפולים ויחידים לסירוגין.

i. לטטרצן צבע כתום. מהו צבע האור הנבלע על ידי טטרצן? נמקו.

ii. קבעו אם הפרש האנרגיה בין אורביטל HOMO לאורביטל LUMO במולקולת פנטצן גדול מהפרש זה במולקולת טטרצן או קטן יותר. נמקו.

iii. קבעו מהו צבע האור שנבלע על ידי פנטצן: צהוב או סגול. נמקו.

iv. מהו הצבע של פנטצן? נמקו.

פתרון

1. i: רואים את הצבע המשלים לצבע שנבלע. מול כתום (597597-622 nm622\ \text{nm}) בגלגל הצבעים נמצא כחול (455455-492 nm492\ \text{nm}), ולכן טטרצן בולע אור כחול.

2. ii: בפנטצן חמש טבעות ובטטרצן ארבע - המערכת המצומדת (הכרומופור) בפנטצן ארוכה יותר. כרומופור ארוך יותר - הפרש HOMO-LUMO קטן יותר.

3. iii: אנרגיית הפוטון הנבלע שווה להפרש HOMO-LUMO. ההפרש בפנטצן קטן יותר, ולכן הוא בולע פוטונים בעלי אנרגיה נמוכה יותר - אורך גל ארוך מהכחול שבולע טטרצן. צהוב (577577-597 nm597\ \text{nm}) ארוך מכחול; סגול (390390-455 nm455\ \text{nm}) קצר ממנו. לכן פנטצן בולע צהוב.

4. iv: מול צהוב בגלגל הצבעים נמצא סגול - זה הצבע שרואים.

תשובה

i. כחול. ii. קטן יותר בפנטצן. iii. צהוב. iv. סגול.

5. המבנה האלקטרוני של מוצקים: פסי אנרגיה, מוליכים ומבדדים

פסי אנרגיה בסריג

נחושת מוליכה חשמל, יהלום לא מוליך, וצורן נמצא באמצע - ולכן בונים ממנו שבבים. ההבדל לא נמצא באטום הבודד, אלא במה שקורה כשמיליארדי אטומים מתחברים לסריג אחד.

במדויק: בסריג של NN אטומים, האורביטלים האטומיים של כל האטומים מתחברים לרמות אנרגיה קרובות מאוד זו לזו - פסי אנרגיה (למשל NN אורביטלי 2s2s יוצרים פס של NN רמות). מספר הרמות בפסים שווה למספר האורביטלים האטומיים שיצרו אותם. בכל רמה יש מקום לשני אלקטרונים, ולכן בפס של NN רמות יש מקום ל-2N2N אלקטרונים. פס הערכיות הוא הפס של אלקטרוני הערכיות. פס ההולכה הוא רמות ריקות מעליו, שאליהן אלקטרונים צריכים לעבור כדי לנוע בסריג. פער אנרגיה אסור הוא תחום אנרגיה בין פסים שאין בו רמות.

אלקטרון בפס מלא לא יכול לנוע כשמפעילים מתח, כי אין לידו רמה פנויה לעבור אליה. כדי שיהיה זרם, צריכים להיות אלקטרונים שיש מעליהם, בקרבה, רמות ריקות. במתכת כמו ליתיום, פס הערכיות ופס ההולכה הם חלקים של אותו פס: החלק המאוכלס והחלק הריק שמעליו.

מוליך, מוליך למחצה ומבדד

סוגאכלוס הפסיםפער אנרגיהמוליכות חשמליתדוגמה
מוליך (מתכת)פס מאוכלס חלקית, או פס מלא שצמוד לפס ריקאיןמוליךLi\text{Li}, K\text{K}, Mg\text{Mg}
מוליך למחצהפס ערכיות מלא, פס הולכה ריקקטןנמוכה בטמפרטורת החדר, עולה עם הטמפרטורהSi\text{Si}
מבדדפס ערכיות מלא, פס הולכה ריקגדול (ביהלום 5.4 eV5.4\ \text{eV})לא מוליךיהלום, C(s)\text{C}_{(s)}

בציורים: מלבן צבוע - רמות מאוכלסות; מלבן ריק - רמות ריקות.

מבדד: פער גדול בין הפס המלא לפס הריק.

‫אנרגיה‬

מוליך למחצה: פער קטן.

‫אנרגיה‬

מוליך: הפס מאוכלס חלקית, ומעל האלקטרונים רמות ריקות בלי פער.

‫אנרגיה‬

במוליך למחצה, בטמפרטורת החדר רק מעט אלקטרונים מקבלים אנרגיה מספקת כדי לעבור את הפער לפס ההולכה. בטמפרטורה גבוהה יותר עוברים יותר, והמוליכות עולה.

דרך הפתרון

התאמת מבנה פסים לחומר

כשנתונה דיאגרמת פסים לגביש של NN אטומים:

1. אלקטרוני ערכיות בגביש: מספר אלקטרוני הערכיות של אטום כפול NN (Li\text{Li}: 2s12s^1 - NN; Mg\text{Mg}: 3s23s^2 - 2N2N; C\text{C}: 2s2 2p22s^2\,2p^2 - 4N4N).

2. מקומות בפסים: בפס של kNkN רמות יש מקום ל-2kN2kN אלקטרונים.

3. ממלאים מלמטה: קובעים אילו פסים מלאים, איזה מאוכלס חלקית ואילו ריקים.

4. מחליטים: יש פס מאוכלס חלקית, או פס ריק צמוד לפס המלא - מוליך. פס מלא ומעליו פער - מוליך למחצה (פער קטן) או מבדד (פער גדול).

5. מנמקים מוליכות: האם יש לאלקטרונים רמות ריקות קרובות לעבור אליהן.

שים לב

גבול המיקוד: מוליכים למחצה - רק של יסודות (כמו צורן), ולא של תרכובות. הסממה, מוליך למחצה מסוג N ומסוג P, צומת PN ודיודה פולטת אור (LED) אינם במיקוד של תשפ"ז.

דוגמה א - מתכת או מבדד לפי מבנה הפסים

לפניכם שני איורים, (1) ו-(2), המציגים את מבנה פסי האנרגיה של שני חומרים מוצקים שונים, המכילים N אטומים.

באיור (1): בתחתית פס של n=1n=1; מעליו, ברמה n=2n=2, מלבן אחד שבחלקו התחתון כתוב "פס ערכיות" ובחלקו העליון "פס הולכה", בלי רווח ביניהם.

באיור (2): בתחתית פס של n=1n=1; ברמה n=2n=2 "פס ערכיות", ומעליו, אחרי פער של 5.4 eV5.4\ \text{eV}, "פס הולכה".

i. קבעו איזה מהאיורים, (1) או (2), מתאים לליתיום, Li(s)\text{Li}_{(s)}. נמקו את קביעתכם.

ii. קבעו לאיזה חומר מוצק מתאים האיור שלא בחרתם בתת-סעיף i: לבריליום, Be(s)\text{Be}_{(s)}, או ליהלום, C(s)\text{C}_{(s)}. נמקו את קביעתכם.

פתרון

1. i - ספירה: ל-Li אלקטרון ערכיות אחד (2s12s^1), כלומר NN אלקטרונים בגביש. פס ה-2s2s הוא NN רמות, עם מקום ל-2N2N אלקטרונים - הוא מאוכלס רק עד מחציתו.

2. מיד מעל הרמות המאוכלסות יש רמות ריקות בלי פער: פס הערכיות ופס ההולכה הם חלקים של אותו פס. אנרגיה קטנה (מתח) מספיקה כדי שאלקטרונים יעברו לרמות הריקות וינועו - מוליך. זה איור (1).

3. ii: באיור (2) פס הערכיות מלא, ומעליו פס הולכה ריק אחרי פער גדול, 5.4 eV5.4\ \text{eV} - מבנה של מבדד. אלקטרונים לא יכולים לעבור את הפער, והחומר לא מוליך.

4. יהלום אינו מוליך חשמל, ובריליום הוא מתכת מוליכה. לכן איור (2) מתאים ליהלום.

תשובה

i. איור (1): בליתיום פס הערכיות מאוכלס עד מחציתו, ומעליו רמות ריקות בלי פער - מוליך. ii. יהלום, C(s)\text{C}_{(s)}: פס ערכיות מלא ופער גדול של 5.4 eV5.4\ \text{eV} - מבדד.

דוגמה ב - ספירת אלקטרונים ורמות בפסי היהלום

אחת מהצורות הגבישיות של פחמן היא יהלום. לפניכם תיאור של איור המתאר פסי ערכיות ופסי הולכה של גביש יהלום המכיל N אטומים: מלמטה למעלה - שני פסים של 1N1N רמות כל אחד, ומעליהם, אחרי פער אנרגיה של 5.4 eV5.4\ \text{eV}, פס של 2N2N רמות.

הסבירו מדוע האיור מתאים ליהלום.

פתרון

1. אלקטרוני ערכיות: לכל אטום פחמן 44 (2s2 2p22s^2\,2p^2), ולכן בגביש 4N4N אלקטרוני ערכיות.

2. מקומות: בשני הפסים התחתונים 1N+1N=2N1N+1N=2N רמות, ובכל רמה 22 אלקטרונים - מקום ל-4N4N אלקטרונים.

3. מילוי: 4N4N האלקטרונים ממלאים בדיוק את שני הפסים התחתונים - פס הערכיות מלא. הפס העליון (2N2N רמות) ריק - פס ההולכה.

4. פער: בין הפס המלא לפס הריק פער גדול, 5.4 eV5.4\ \text{eV}. אלקטרונים כמעט לא מקבלים אנרגיה מספקת כדי לעבור אותו, ואין אלקטרונים בפס ההולכה - מבדד, כמו יהלום.

תשובה

ל-NN אטומי פחמן 4N4N אלקטרוני ערכיות. הם ממלאים בדיוק את שני הפסים התחתונים (2N2N רמות, 4N4N אלקטרונים), הפס העליון (2N2N) ריק, ופער האנרגיה 5.4 eV5.4\ \text{eV} גדול - יהלום מבדד.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.