קשרים בין שרשרות הפולימר
כמעט כל תכונה של פולימר - אם הוא קשיח או גמיש, באיזו טמפרטורה הוא נמס, אם אפשר לעשות ממנו סיב - נקבעת לפי מה שמחזיק את השרשרות זו לזו. בתוך שרשרת האטומים קשורים בקשרים קוולנטיים חזקים, ובין השרשרות פועלים אותם קשרים בין-מולקולריים שהכרתם בפרק מבנה וקישור.
במדויק: בין שרשרות פולימר פועלות אינטראקציות ון-דר-ולס. החוזק שלהן גדל ככל שענן האלקטרונים גדול יותר, ככל שהקבוצות קוטביות יותר, וככל ששטח המגע בין השרשרות גדול יותר. כשבשרשרת יש אטום מימן שקשור בקשר קוולנטי לאטום F, O או N (למשל בקבוצות , ו-), נוצרים גם קשרי מימן: משיכה בין אטום המימן הזה לבין זוג אלקטרונים לא קושר על אטום F, O או N בשרשרת שכנה.
בשרשרת יש יחידות חוזרות רבות, ולכן גם משיכה חלשה בין שתי יחידות מצטברת לאורך השרשרת. כשפולימר נמס, כמו כל חומר מולקולרי, נחלשים רק הקשרים בין השרשרות; הקשרים הקוולנטיים בתוך השרשרת נשארים. כמעט כל השוואה בין פולימרים מסבירים בעזרת שני דברים: כמה חזקים הקשרים בין השרשרות, וכמה השרשרת גמישה.
קשר אסטרי וקשר אמידי
בפולימרים רבים - פוליאסטרים כמו PET ופוליאמידים כמו ניילון - המונומרים קשורים זה לזה דרך קבוצות פונקציונליות שהכרתם בכימיה של תרכובות פחמן. כדאי לזהות אותן במבט אחד בתוך שרשרת ארוכה.
במדויק: קשר אסטרי הוא הקבוצה : אטום פחמן שקשור בקשר כפול לאטום חמצן () ובקשר יחיד לאטום חמצן נוסף, שקשור לאטום פחמן. קשר אמידי הוא הקבוצה : פחמן כזה () שקשור לאטום חנקן (אל החנקן יכול להיות קשור אטום פחמן במקום אטום המימן). בנוסחאות מקוצרות מייצג קבוצת .
קשר אסטרי נוצר בתגובה בין קבוצה קרבוקסילית, , לבין קבוצת הידרוקסיל, . קשר אמידי נוצר בתגובה בין קבוצה קרבוקסילית לבין קבוצה אמינית, . בשתי התגובות משתחררת מולקולת מים. בקשר האמידי יש אטום מימן שקשור לחנקן, ולכן בין שרשרות של פוליאמיד נוצרים קשרי מימן. בקשר האסטרי אין אטום מימן שקשור לחמצן, ולכן בין שרשרות של פוליאסטר (בלי קבוצות ) אין קשרי מימן.
1. מקרומולקולות: מונומר, פולימר ויחידה חוזרת
מקרומולקולה ופולימר
בקבוק לשתייה קלה, גרבוני ניילון וחוטי תפירה לניתוחים עשויים כולם ממולקולות ענקיות: שרשרות ארוכות שבנויות מאותה חוליה קטנה, שחוזרת שוב ושוב. מי שמזהה את החוליה הזאת יודע לכתוב את הפולימר כולו.
במדויק: מקרומולקולה היא מולקולה גדולה מאוד. פולימר הוא מקרומולקולה שבנויה מיחידות מבנה רבות, הקשורות זו לזו בקשרים קוולנטיים לשרשרת. מונומר הוא מולקולה קטנה שממנה נוצר הפולימר. פלמור הוא התהליך שבו מונומרים רבים מתחברים זה לזה בקשרים קוולנטיים ויוצרים פולימר. יחידה חוזרת היא הקטע הקטן ביותר של השרשרת שהחזרה עליו, שוב ושוב, בונה את כל השרשרת (מלבד הקצוות).
פלמור ויחידה חוזרת נדרשים ברמת המושג: לא מתארים את שלבי התהליך. דגימה של פולימר היא אוסף של שרשרות באורכים שונים, ולכן מדברים על דרגת פלמור ממוצעת ועל מסה מולרית ממוצעת (ראו את הכלל על דרגת פלמור ממוצעת). יש שתי שיטות פלמור: סיפוח ודחיסה - כל אחת בשיעור משלה.
מונומר, יחידה חוזרת, קטע מייצג ונוסחת הפולימר
- עמוד השדרה הוא השרשרת הראשית. אטומים וקבוצות שקשורים אליו מהצד הם קבוצות צדדיות (בפוליפרופילן: ).
•בנוסחה מקוצרת, קבוצה בסוגריים קשורה לאטום הפחמן שלפניה: ב- הקבוצה קשורה ל-CH שבעמוד השדרה.
דרגת פלמור ממוצעת ומסה מולרית ממוצעת
- דרגת פלמור ממוצעת, : המספר הממוצע של יחידות חוזרות בשרשרת.
- מסה מולרית ממוצעת, (ביחידות ): המסה המולרית הממוצעת של שרשרות הפולימר בדגימה.
•הקשר ביניהן, כמו בדף הנוסחאות:
כאשר היא המסה המולרית של היחידה החוזרת.
•באותו פולימר קבועה, ולכן גדולה יותר (שרשרות ארוכות יותר) פירושה גדולה יותר.
כמות היזם ואורך השרשרות
הפלמור מתחיל ביזם: כל חלקיק של יזם מתחיל שרשרת אחת, והמונומרים מתחברים לשרשרות שהתחילו.
השפעה על התכונות: בשרשרות ארוכות יותר ( גדולה יותר) ענן האלקטרונים ושטח המגע בין השרשרות גדולים יותר, ולכן אינטראקציות ון-דר-ולס בין השרשרות חזקות יותר, וטמפרטורת ההיתוך גבוהה יותר.
דרגת פלמור ממוצעת ומסה מולרית ממוצעת נשארות ברמת ההגדרה, בלי חישובים. בשאלה מקבלים נתון (למשל "דרגות פלמור ממוצעות דומות") ומסיקים ממנו על תכונות הפולימר באופן איכותי.
יחידה חוזרת ושרשרת הם שני דברים שונים. כמות היזם משנה את מספר היחידות בכל שרשרת (את אורכה), ולא את היחידה החוזרת: היחידה החוזרת נקבעת רק לפי המונומר.
דוגמה - כמות היזם, מספר השרשרות ודרגת הפלמור
המונומר (מונומר II) עובר פלמור, ונוצר פולימר B.
ביצוע ניסוי: הכניסו לכל אחת משתי מבחנות (1) ו-(2) כמויות שוות של מונומר II. למבחנה (1) הוסיפו גרם יזם רדיקלי, ולמבחנה (2) הוסיפו גרם של אותו יזם. חיממו את שתי המבחנות לאותה טמפרטורה. בכל אחת משתי המבחנות נוצר פולימר B.
i. קבעו אם מספר שרשרות הפולימר שהתקבלו במבחנה (2) גדול ממספר שרשרות הפולימר שהתקבלו במבחנה (1), קטן ממנו או שווה לו. נמקו.
ii. המסה המולרית הממוצעת של הפולימר שנוצר במבחנה (1) היא גרם למול. קבעו אם המסה המולרית הממוצעת של הפולימר שנוצר במבחנה (2) גדולה מ- גרם למול, קטנה מ- גרם למול או שווה ל- גרם למול. נמקו.
iii. קבעו לאיזה פולימר דרגת הפלמור הממוצעת (המספר הממוצע של יחידות חוזרות בשרשרת) גדולה יותר: לפולימר שנוצר במבחנה (1) או לפולימר שנוצר במבחנה (2).
1. מה שונה בין המבחנות: רק כמות היזם ( גרם לעומת גרם). כמות המונומר והטמפרטורה זהות.
2. i: כל חלקיק יזם מתחיל שרשרת אחת. במבחנה (2) יש יותר יזם, ולכן התחילו לגדול בה יותר שרשרות.
3. iii: באותה כמות מונומר, כשיש יותר שרשרות, כל שרשרת מקבלת בממוצע פחות יחידות חוזרות. לכן דרגת הפלמור הממוצעת גדולה יותר במבחנה (1), שבה יש פחות שרשרות.
4. ii: לפי : בשתי המבחנות נוצר אותו פולימר, ולכן של היחידה החוזרת זהה. במבחנה (2) קטנה יותר, ולכן גם קטנה יותר - פחות מ- גרם למול.
i. במבחנה (2) מספר השרשרות גדול יותר: יותר יזם, ויותר שרשרות שהתחילו.
ii. המסה המולרית הממוצעת במבחנה (2) קטנה מ- גרם למול.
iii. לפולימר שנוצר במבחנה (1).
2. פלמור סיפוח
פלמור סיפוח
פוליפרופילן של מושבי כיסאות ופוליסטירן של כלים חד-פעמיים נוצרים באותה דרך: מולקולות קטנות עם קשר כפול "פותחות" אותו ונאחזות זו בזו לשרשרת ארוכה, ושום אטום לא הולך לאיבוד בדרך.
במדויק: פלמור סיפוח הוא פלמור של מונומרים שיש בהם קשר כפול . בפלמור הקשר הכפול הופך לקשר יחיד, ושני אטומי הפחמן שלו נקשרים בקשרים יחידים למונומרים השכנים ונעשים חלק מעמוד השדרה. לא משתחררת מולקולה קטנה, ולכן ביחידה החוזרת יש בדיוק אותם אטומים כמו במונומר. האטומים והקבוצות שהיו קשורים לשני הפחמנים של הקשר הכפול נשארים קבוצות צדדיות.
נדרש רק סיפוח 1,2: שני האטומים של קשר כפול אחד נכנסים לעמוד השדרה, ולא מתארים את שלבי הפלמור. כשהקשר הכפול נמצא באמצע המונומר, כמו ב-, שני הפחמנים של הקשר הכפול נכנסים לעמוד השדרה, והקבוצות ו- נשארות קבוצות צדדיות:
ממונומר ליחידה חוזרת, ובחזרה (סיפוח)
כשנתון מונומר עם קשר כפול :
1. מסמנים את שני אטומי הפחמן של הקשר הכפול.
2. הופכים את הקשר הכפול לקשר יחיד, ומוסיפים קשר פתוח לכל אחד משני הפחמנים: אלה קצוות היחידה החוזרת.
3. כל מה שהיה קשור לשני הפחמנים נשאר עליהם, כקבוצות צדדיות.
כשנתונה יחידה חוזרת של פולימר סיפוח:
1. מוחקים את הקשרים הפתוחים בקצוות.
2. בין שני אטומי הפחמן של עמוד השדרה כותבים קשר כפול.
3. בודקים: למונומר וליחידה החוזרת אותה נוסחה מולקולרית.
פולימרי סיפוח מהבחינות
בכל היחידות עמוד השדרה בנוי משני אטומי פחמן בלבד. בפרספקס שתי הקבוצות הצדדיות, ו-, קשורות לאותו אטום פחמן.
קופולימר וקופולימר אקראי
- קופולימר: פולימר שנוצר מפלמור של שני סוגים (או יותר) של מונומרים, ולכן בשרשרת שלו יש שני סוגים של יחידות חוזרות.
- קופולימר אקראי: שני סוגי היחידות מופיעים לאורך השרשרת בסדר לא קבוע - לא לסירוגין () ולא בגושים, אלא למשל .
- קטע מייצג של קופולימר אקראי: כותבים כמה יחידות משני הסוגים ברצף לא סדיר, עם קשרים פתוחים בקצוות.
•בקופולימר אקראי השרשרת לא סדירה, ולכן קשה לשרשרות להסתדר בסדר מרחבי (ראו את השיעור על גבישיות).
פולימר שנוצר משני מונומרים אינו בהכרח קופולימר. בקוולר הדיאמין והחומצה הדו-קרבוקסילית יוצרים יחד יחידה חוזרת אחת, שחוזרת לאורך כל השרשרת. בקופולימר אקראי של קוולר עם פוליאסטר יש בשרשרת שתי יחידות חוזרות שונות.
דוגמה א - שיטת הפלמור והמונומרים לפי היחידה החוזרת
בטבלה מוצג מידע על שלושה פולימרים:
i. קבעו באיזו שיטה - דחיסה או סיפוח - הוכן כל אחד מן הפולימרים המוצגים בטבלה. נמקו את קביעתכם.
ii. רשמו ייצוג מקוצר לנוסחאות המבנה של המונומרים עבור כל אחד מן הפולימרים המוצגים בטבלה.
1. עמוד השדרה: בכל יחידה חוזרת עמוד השדרה בנוי משני אטומי פחמן בלבד, , הקשורים בקשר יחיד. אין בו קשר אסטרי () או אמידי ().
2. מסקנה (i): יחידה כזו מתקבלת מפתיחת קשר כפול במונומר, בלי שחרור מולקולה קטנה - פלמור סיפוח, בשלושת הפולימרים.
3. המונומרים (ii): מוחקים את הקשרים הפתוחים, וכותבים קשר כפול בין שני הפחמנים של עמוד השדרה. הקבוצה הצדדית (, , ) נשארת על הפחמן השני.
4. בדיקה: לכל מונומר אותה נוסחה מולקולרית כמו ליחידה החוזרת שלו.
i. שלושת הפולימרים הוכנו בפלמור סיפוח: עמוד השדרה בנוי מאטומי פחמן בלבד, ואין בו קשרים אסטריים או אמידיים.
ii. PP: ; PS: ; אקרילן: .
דוגמה ב - קטע מייצג של קופולימר אקראי
היחידה החוזרת של פוליסטירן היא , והיחידה החוזרת של אקרילן היא .
קופולימר אקראי המתקבל מהמונומרים מהם יוצרים את הפוליסטירן והאקרילן עמיד יותר מבחינה תרמית (עמיד יותר טוב לחום). רשמו קטע מייצג של קופולימר זה.
1. המונומרים: סטירן, , ואקרילוניטריל, . שניהם עוברים פלמור סיפוח, ולכן כל מונומר תורם לעמוד השדרה שני אטומי פחמן.
2. שתי היחידות: ו-.
3. סדר אקראי: כותבים את שתי היחידות ברצף לא סדיר - לא ולא גוש של A אחרי גוש של B. למשל .
4. קצוות: הקשרים בשני קצות הקטע נשארים פתוחים (השרשרת ממשיכה).
למשל:
3. פלמור דחיסה: פוליאסטר ופוליאמיד, והידרוליזה
פלמור דחיסה
ניילון לגרבונים ו-PET לבקבוקים נוצרים בדרך אחרת: לכל מונומר יש שתי "ידיים" - שתי קבוצות פונקציונליות - ובכל פעם ששני מונומרים נקשרים, משתחררת מולקולת מים קטנה.
במדויק: פלמור דחיסה הוא פלמור של מונומרים שבכל אחד מהם שתי קבוצות פונקציונליות שיכולות להגיב, ובכל קשר שנוצר בין שני מונומרים משתחררת מולקולה קטנה, בדרך כלל מים. כשמגיבות קבוצה קרבוקסילית וקבוצת הידרוקסיל נוצרים קשרים אסטריים, והפולימר הוא פוליאסטר. כשמגיבות קבוצה קרבוקסילית וקבוצה אמינית נוצרים קשרים אמידיים, והפולימר הוא פוליאמיד. הקשרים האסטריים או האמידיים נמצאים בעמוד השדרה.
יש שתי אפשרויות למונומרים:
- מונומר אחד עם שתי קבוצות שונות: (ניילון 6), (PGA).
- שני מונומרים, ובכל אחד שתי קבוצות זהות: דיאמין וחומצה דו-קרבוקסילית (ניילון 6,6), או דיאול וחומצה דו-קרבוקסילית (PET).
כשבמונומר יש במקום , הקשר נוצר באותה דרך ומשתחרר במקום מים.
ממונומרים ליחידה חוזרת, ובחזרה (דחיסה)
כשנתונים מונומרים:
1. מזהים בכל מונומר את שתי הקבוצות הפונקציונליות: מול (קשר אסטרי) או מול (קשר אמידי).
2. מכל קבוצה קרבוקסילית מורידים , ומכל קבוצת או מורידים אטום : יחד הם מולקולת מים.
3. מחברים בקשר או . ביחידה החוזרת יש מונומר אחד מכל סוג, וקשר פתוח בכל קצה.
כשנתונה יחידה חוזרת:
1. מוצאים בעמוד השדרה את הקשרים האסטריים או האמידיים, ו"חותכים" בהם.
2. לאטום ה-O או ה-N מוסיפים , ולאטום הפחמן של מוסיפים .
3. בודקים: בכל מונומר שתי קבוצות פונקציונליות, ומספר האטומים במונומרים שווה למספר האטומים ביחידה החוזרת ועוד מולקולת מים לכל קשר.
השוואה בין פולימר סיפוח לפולימר דחיסה
הידרוליזה של קשר אסטרי ושל קשר אמידי
בהידרוליזה הקשר האסטרי או האמידי מתפרק בתגובה עם מים - ההפך מתגובת הדחיסה:
- החומרים והתנאים: מים, בנוכחות חומצה (למשל תמיסה מימית של ) או בסיס (למשל תמיסה מימית של ), וחימום.
- פולימר ביו-מתכלה: פולימר שעובר עם הזמן פירוק למונומרים שלו. פולימרים ביו-מתכלים מתקבלים בשיטת דחיסה; בבחינות הם פוליאסטרים, שמתפרקים בהידרוליזה של הקשרים האסטריים בעמוד השדרה.
קשר אסטרי בקבוצה הצדדית לא הופך פולימר סיפוח לפולימר דחיסה. שיטת הפלמור נקבעת לפי עמוד השדרה: בקופולימרים של צבע אקרילי עמוד השדרה בנוי מאטומי פחמן בלבד, והקשרים האסטריים נמצאים בקבוצות הצדדיות - פלמור סיפוח.
דוגמה א - שיטת הפלמור והמונומרים של שלושה פוליאמידים
בטבלה מוצג מידע על שלושה פולימרים המשמשים לייצור סיבים.
i. קבעו באיזו שיטה - דחיסה או סיפוח - הוכן כל אחד מן הפולימרים המוצגים בטבלה. נמקו את קביעתכם.
ii. רשמו ייצוג מקוצר לנוסחאות המבנה של המונומרים עבור כל אחד מן הפולימרים המוצגים בטבלה.
1. עמוד השדרה (i): בכל יחידה חוזרת יש קשרים אמידיים, , ובעמוד השדרה יש אטומי חנקן ולא רק אטומי פחמן. קשר אמידי נוצר בתגובה בין קבוצה אמינית לקבוצה קרבוקסילית, ומשתחררת מולקולת מים - פלמור דחיסה. שלושת הפולימרים הם פוליאמידים.
2. חותכים בקשרים האמידיים (ii) ומוסיפים לחנקן ו- לפחמן של .
3. ניילון 10,6: שני קשרים אמידיים ביחידה, ולכן שני מונומרים: דיאמין עם 6 אטומי פחמן וחומצה דו-קרבוקסילית עם 10 אטומי פחמן.
4. ניילון 6: קשר אמידי אחד ביחידה - מונומר אחד, עם קבוצה אמינית וקבוצה קרבוקסילית.
5. קיאנה: שני קשרים אמידיים - דיאמין עם שתי טבעות בנזן, וחומצה דו-קרבוקסילית עם 8 אטומי פחמן.
6. בדיקה: בכל מונומר שתי קבוצות פונקציונליות.
i. שלושת הפולימרים הוכנו בפלמור דחיסה: בעמוד השדרה יש קשרים אמידיים (פוליאמידים).
ii. ניילון 10,6: ו-; ניילון 6: ; קיאנה: ו-.
דוגמה ב - הידרוליזה של קשר אסטרי בקבוצה הצדדית
מן המונומר (על אטום הפחמן השני קשורות הקבוצות ו-) מתקבל פולימר B.
פולימר B עובר הידרוליזה, אך לא מתפרק למונומרים. תוצר ההידרוליזה הוא פולימר E.
i. הסבירו מדוע פולימר B לא מתפרק למונומרים בתהליך ההידרוליזה.
ii. רשמו את נוסחת המבנה ליחידה החוזרת של פולימר E.
1. שיטת הפלמור: במונומר יש קשר כפול , ולכן B הוא פולימר סיפוח. היחידה החוזרת: .
2. עמוד השדרה (i): היחידות קשורות זו לזו בקשרי , שאינם מתפרקים בהידרוליזה. לכן עמוד השדרה נשאר שלם, והפולימר לא מתפרק למונומרים.
3. מה כן מתפרק: הקשר האסטרי נמצא רק בקבוצה הצדדית:
4. בדיקה: C - ; H - ; O - .
5. פולימר E (ii): עמוד השדרה לא משתנה, והקבוצה הצדדית הופכת ל-.
i. עמוד השדרה של B בנוי מקשרי בלבד, שאינם מתפרקים בהידרוליזה; הקשר האסטרי נמצא רק בקבוצה הצדדית, ורק הוא מתפרק.
ii.
4. השרשרת במרחב ובצבר: פיתול, גבישיות וטמפרטורה זגוגית
פיתול אקראי של שרשרת הפולימר
שרשרת פולימר אינה מקל ישר. היא מתפתלת כל הזמן, כמו חוט ספגטי מבושל, כי חלקיה יכולים להסתובב סביב הקשרים היחידים. כמה היא מתפתלת, ומה מפריע לה, קובע אם הפולימר קשיח או גמיש.
במדויק: פיתול אקראי הוא קבלת צורה מפותלת ואקראית של שרשרת הפולימר, בגלל סיבוב סביב הקשרים היחידים בעמוד השדרה. לשרשרת יש מספר עצום של צורות אפשריות, והצורה הפרושה (הישרה לגמרי) היא רק אחת מהן. לכן השרשרת כמעט תמיד מפותלת, והמרחק הממוצע בין קצותיה קטן מאורכה כשהיא פרושה. ככל שהפיתול מופרע יותר, השרשרת פרושה יותר והמרחק הממוצע בין קצותיה גדול יותר.
לא מחשבים אורך של שרשרת: משווים רק איכותית, בדרך כלל בין שרשרות שאורכן דומה. סביב קשר יחיד יש סיבוב; בתוך טבעת בנזן אין סיבוב חופשי, ולכן טבעת בנזן בעמוד השדרה היא קטע קשיח.
מה מפריע לפיתול האקראי
ככל שהפיתול מופרע יותר: השרשרת קשיחה יותר, הטמפרטורה הזגוגית גבוהה יותר, והמרחק הממוצע בין קצות השרשרת גדול יותר.
מבנה גבישי ומבנה אמורפי
בתוך פיסת פלסטיק יש אזורים שבהם השרשרות מסודרות זו לצד זו כמו גפרורים בקופסה, ואזורים שבהם הן סבוכות כמו צמר גפן. היחס בין שני סוגי האזורים קובע הרבה מהתכונות.
במדויק: בפולימר מוצק יש אזורים גבישיים, שבהם קטעי שרשרות מסודרים זה לצד זה בסדר מרחבי ובצפיפות, ואזורים אמורפיים, שבהם השרשרות מפותלות ומסודרות באקראי. אחוז הגבישיות הוא החלק (באחוזים) של הפולימר שנמצא באזורים גבישיים. פולימר אמורפי הוא פולימר שאחוז הגבישיות שלו נמוך מאוד. הטמפרטורה הזגוגית, , היא הטמפרטורה שמעליה קטעי שרשרות באזורים האמורפיים מתחילים להסתובב ולנוע. טמפרטורת ההיתוך, , היא הטמפרטורה שבה האזורים הגבישיים מתפרקים.
מתחת ל- הפולימר נמצא במצב זגוגי: קשיח ושביר. לכן פוליסטירן () משמש לכוסות למשקאות קרים ולא למשקאות חמים: בטמפרטורה קרובה ל- הכוס מתרככת ומתעוותת. פולימר שכמעט כולו גבישי (קוולר) כמעט אין בו אזורים אמורפיים, ולכן לא נמדדת לו .
מה קורה לשרשרות לפי הטמפרטורה
מה מעלה את , את ואת אחוז הגבישיות
בהשוואה בין שני פולימרים כותבים את שני הצדדים: מה יש באחד, מה יש בשני, ומה זה עושה לתנועת השרשרות ולאנרגיה הדרושה. לפעמים שני גורמים מתקזזים: בניילון 6,6 יש קשרי מימן אבל השרשרת גמישה, ובדקרון אין קשרי מימן אבל יש טבעות בנזן קשיחות - ו- של שניהם .
בטמפרטורה לא נשברים קשרים קוולנטיים, ולכן אורך השרשרות לא משתנה: נחלשים רק הקשרים בין השרשרות. וב- מתחילה תנועה של קטעי שרשרות באזורים האמורפיים בלבד; באזורים הגבישיים השרשרות מתחילות לנוע רק ב-.
דוגמה א - הטמפרטורה הזגוגית וטמפרטורת ההיתוך לפי הקבוצה הצדדית
בטבלה מוצג מידע על שלושה פולימרים שלהם דרגות פלמור ממוצעות דומות.
i. הסבירו מדוע ערך ה- של פוליסטירן גבוה מערך ה- של פוליפרופילן.
ii. הסבירו מדוע ערך ה- של אקרילן גבוה מערך ה- של פוליפרופילן.
1. מה משותף: לשלושת הפולימרים אותו עמוד שדרה, , ודרגות פלמור דומות. ההבדל הוא רק בקבוצה הצדדית.
2. i - מה זה : הטמפרטורה שמעליה קטעי שרשרות באזורים האמורפיים מתחילים להסתובב ולנוע. ככל שהתנועה מוגבלת יותר, גבוהה יותר.
3. פוליסטירן: הקבוצה הצדדית היא טבעת בנזן, - גדולה וקשיחה. היא מפריעה מרחבית לסיבוב סביב הקשרים בעמוד השדרה. בנוסף, ענן האלקטרונים שלה גדול, ואינטראקציות ון-דר-ולס בין השרשרות חזקות יותר.
4. פוליפרופילן: הקבוצה הצדדית קטנה ומפריעה מעט לתנועה. לכן בפוליסטירן צריך יותר אנרגיה כדי שקטעי השרשרת יתחילו לנוע: לעומת .
5. ii - מה זה : הטמפרטורה שבה האזורים הגבישיים מתפרקים. ככל שהמשיכה בין השרשרות חזקה יותר, גבוהה יותר.
6. אקרילן: הקבוצה הצדדית קוטבית (הפרש אלקטרושליליות בין N ל-C), ולכן בין השרשרות פועלות אינטראקציות ון-דר-ולס חזקות בין דו-קטבים. פוליפרופילן הוא פחמימן לא קוטבי, ובין השרשרות שלו פועלות אינטראקציות ון-דר-ולס חלשות יותר. לכן באקרילן צריך יותר אנרגיה כדי לפרק את האזורים הגבישיים.
i. בפוליסטירן הקבוצה הצדדית, טבעת בנזן, גדולה וקשיחה: היא מגבילה את הסיבוב ואת תנועת קטעי השרשרת, וענן האלקטרונים הגדול שלה מחזק את אינטראקציות ון-דר-ולס בין השרשרות. בפוליפרופילן הקבוצה קטנה.
ii. באקרילן הקבוצות קוטביות, ובין השרשרות יש משיכה חזקה בין דו-קטבים; פוליפרופילן אינו קוטבי, ובין שרשרותיו פועלות רק אינטראקציות ון-דר-ולס חלשות יותר.
דוגמה ב - המרחק בין קצות השרשרת לפי ההפרעות לפיתול
בטבלה מוצג מידע על שני פולימרים.
במעבדה, הכינו מדגמים של שני הפולימרים (1) ו-(4) עם מספר ממוצע שווה של אטומי פחמן בשלדי השרשרות.
קבעו באיזה מדגם - של פולימר (1) או של פולימר (4) - המרחק הממוצע בין קצות השרשרות גדול יותר. נמקו.
1. הכלל: שרשרת מתפתלת באקראי בגלל סיבוב סביב הקשרים היחידים בעמוד השדרה. ככל שהפיתול מופרע יותר, השרשרת פרושה יותר והמרחק בין קצותיה גדול יותר.
2. PVC: על כל אטום פחמן שני בעמוד השדרה קשור אטום Cl - קבוצה צדדית עם ענן אלקטרונים גדול, שמפריעה לסיבוב. הקשרים קוטביים, והמשיכה בין השרשרות מגבילה עוד יותר את תנועת הקטעים.
3. PCL: עמוד השדרה בנוי מקבוצות ומקשרים אסטריים, בלי קבוצות צדדיות. הסיבוב סביב הקשרים היחידים חופשי, והשרשרת מתפתלת בקלות.
4. התאמה לנתונים: של PVC () גבוהה בהרבה מזו של PCL () - שרשרות PVC קשיחות יותר.
במדגם של פולימר (1), PVC: אטומי הכלור הצדדיים והמשיכה בין השרשרות מפריעים לפיתול האקראי, ולכן השרשרת פרושה יותר; ב-PCL אין קבוצות צדדיות, והשרשרת מתפתלת בקלות.
5. פולימרים תרמופלסטיים: סיבים, מתיחה ומסיסות
פולימר תרמופלסטי
במדפסת תלת-ממד מתיכים חוט של פולימר, מניחים אותו שכבה אחרי שכבה, והוא מתמצק שוב בקירור. זה עובד רק עם פולימר שאפשר להתיך ולהקשות שוב ושוב בלי להרוס אותו.
במדויק: פולימר תרמופלסטי הוא פולימר שהשרשרות שלו מוחזקות זו לזו רק בקשרים בין-מולקולריים. בחימום הקשרים בין השרשרות נחלשים, השרשרות נעות זו לצד זו, והפולימר מתרכך ונמס; בקירור הקשרים בין השרשרות נוצרים שוב, והפולימר מתמצק בצורה החדשה. התהליך הפיך, והקשרים הקוולנטיים בתוך השרשרות לא נהרסים.
בגלל זה אפשר להתיך פולימר תרמופלסטי שוב ולעצב ממנו מוצר חדש, וזה מה שמאפשר למחזר פלסטיק. דרך נוספת לצמצם את פסולת הפלסטיק היא פולימרים ביו-מתכלים: פולימרי דחיסה שעוברים עם הזמן פירוק למונומרים שלהם (בבחינות: פוליאסטרים, בהידרוליזה של הקשרים האסטריים).
מאפייני מבנה של סיבים
סיב צריך להיות חזק לאורכו. לכן השרשרות צריכות להיות מסודרות זו לצד זו, צפופות ומקבילות לציר הסיב, עם משיכה חזקה ביניהן.
לא מתאים לסיבים: מבנה אמורפי, אחוז גבישיות נמוך, קבוצות צדדיות גדולות, נמוכה מטמפרטורת החדר.
מתיחת הסיב
- לפני המתיחה רבות מהשרשרות מפותלות, והאזורים הגבישיים מכוונים באקראי.
- במתיחה השרשרות והאזורים הגבישיים מתיישרים ומסתדרים במקביל לציר הסיב.
- התוצאה: השרשרות מתקרבות, נוצרים ביניהן יותר קשרים בין-מולקולריים (קשרי מימן, משיכה בין דו-קטבים), ואחוז הגבישיות גדל - הסיב חזק יותר בכיוון הסיב.
חדירות לגזים, מסיסות במים וספיגת מים
המסה במים והידרוליזה הם שני תהליכים שונים. בהמסה מולקולות המים מקיפות את השרשרות ומפרידות ביניהן, והשרשרות נשארות שלמות. בהידרוליזה קשרים אסטריים או אמידיים מתפרקים בתגובה עם מים.
דוגמה א - אילו מאפיינים מתאימים לפולימרים לסיבים
קבעו עבור כל אחד מן המאפיינים (1)-(5) אם הוא מאפיין של פולימרים המשמשים לייצור סיבים.
(1) טמפרטורת היתוך, , נמוכה מטמפרטורת החדר.
(2) שרשרות ישרות ללא קבוצות צדדיות גדולות.
(3) מבנה אמורפי של הפולימר.
(4) נוכחות קטעים קשיחים בעמוד השדרה בשרשרות הפולימר.
(5) אחוז גבישיות גבוה.
1. מה צריך בסיב: שרשרות מסודרות, צפופות ומקבילות לציר הסיב, עם משיכה חזקה ביניהן.
2. (1): פולימר ש- שלו נמוכה מטמפרטורת החדר היה נוזל צמיג בטמפרטורת החדר. לא מאפיין.
3. (2): שרשרות ישרות בלי קבוצות צדדיות גדולות מתקרבות ומסתדרות במקביל. מאפיין.
4. (3): במבנה אמורפי השרשרות מפותלות ולא מסודרות, והסיב היה חלש. לא מאפיין.
5. (4): קטעים קשיחים מגבילים את הפיתול, והשרשרות נשארות פרושות ומסודרות. מאפיין.
6. (5): אחוז גבישיות גבוה - חלק גדול מהשרשרות מסודר וצפוף, והסיב חזק. מאפיין.
(1) לא מאפיין; (2) מאפיין; (3) לא מאפיין; (4) מאפיין; (5) מאפיין.
דוגמה ב - מסיסות במים לפי הקבוצות בשרשרת
במדפסת תלת-ממד מדפיסים דגם מפוליסטירן, , ותמיכות לדגם מפוליוויניל אלכוהול (PVA), . לאחר השלמת הדגם ממיסים את התמיכות במים פושרים, מפני שהם אינם פוגעים בדגם.
i. הסבירו מדוע PVA מתמוסס במים.
ii. הסבירו מדוע פוליסטירן אינו מתמוסס במים.
1. PVA (i): על כל אטום פחמן שני בעמוד השדרה יש קבוצת . קבוצות ה- יוצרות קשרי מימן עם מולקולות המים. קשרי המימן בין השרשרות למים מחליפים את הקשרים בין השרשרות לבין עצמן ובין מולקולות המים לבין עצמן, ומולקולות המים מקיפות את השרשרות ומפרידות ביניהן.
2. פוליסטירן (ii): השרשרת בנויה מאטומי פחמן ומימן בלבד, ואינה קוטבית. היא לא יכולה ליצור קשרי מימן עם מולקולות המים, ואינטראקציות ון-דר-ולס בינה לבין המים חלשות בהרבה מקשרי המימן שבין מולקולות המים. לכן מולקולות המים לא נכנסות בין השרשרות.
i. בכל יחידה חוזרת של PVA יש קבוצת , שיוצרת קשרי מימן עם מולקולות המים.
ii. פוליסטירן הוא פחמימן לא קוטבי: אין לו קשרי מימן עם המים, והאינטראקציות שלו עם המים חלשות.