מול ומסה מולרית (תזכורת)
חלקיקים אי אפשר לספור אחד-אחד: בכל כוס מים יש מספר עצום של מולקולות. לכן כימאים סופרים חלקיקים ב"חבילות" שנקראות מולים, ושוקלים אותן בעזרת המסה המולרית. כל חישוב בתמיסות מתחיל במספר המולים ונגמר בו.
במדויק: מול הוא כמות חומר שיש בה חלקיקים (אטומים, מולקולות או יונים - לפי החלקיק שמציינים). מסה מולרית, , היא המסה של מול אחד של החומר, ביחידות . מחשבים אותה כסכום המסות האטומיות של כל האטומים בנוסחה, לפי הטבלה המחזורית המצורפת. הקשר בין מסה למספר מולים: .
לדוגמה, המסה המולרית של נתרן תת-כלורי, : . ביון רב-אטומי שמופיע פעמיים בנוסחה כופלים: ב- יש אטום Mg אחד, שני אטומי N ושישה אטומי O. המקדם שלפני החומר בניסוח המאוזן לא נכנס למסה המולרית - הוא שייך ליחס המולים.
תמיסה: ממס ומומס
כשממיסים מלח במים הוא "נעלם": אי אפשר לראות אותו, אבל המים מלוחים בכל מקום בכוס. זו תמיסה. בנושא הזה לומדים לומר בדיוק כמה מומס יש בתמיסה, ומה קורה לכמות הזאת כשמוסיפים מים, מערבבים או מגיבים.
במדויק: תמיסה היא תערובת הומוגנית של שני חומרים או יותר. הממס הוא החומר שבו ממיסים, והמומס הוא החומר שמומס בו. תמיסה מימית היא תמיסה שהממס שלה הוא מים, ומצב הצבירה של המומס בה מסומן , למשל . נפח התמיסה הוא הנפח של כל התמיסה, ולא רק של הממס.
בתמיסה מימית של חומר יוני המומס נמצא כיונים ממוימים: . בבגרות של תשפ"ז לא מבקשים לתאר תמיסה ברמה המיקרוסקופית; מה שנדרש בנושא הזה הוא הקשר הכמותי בין מספר המולים של המומס, נפח התמיסה והריכוז.
1. ריכוז מולרי: מולים של מומס, נפח תמיסה וריכוז
ריכוז מולרי
שתי כוסות תה: באחת הומסה כפית סוכר, ובשנייה אותה כפית - אבל בכוס גדולה פי שתיים. בשתיהן אותה כמות סוכר, ובכל זאת הראשונה מתוקה יותר. "כמה מרוכז" תלוי בשני דברים יחד: כמה מומס יש, ובכמה תמיסה. הריכוז המולרי מחבר את שניהם למספר אחד.
במדויק: הריכוז המולרי של מומס, , הוא מספר המולים של המומס בליטר אחד של תמיסה: , כש- הוא מספר המולים של המומס () ו- הוא נפח התמיסה (). היחידה היא , שמסמנים גם (מולר): .
הריכוז הוא תכונה של התמיסה, ולא של הכמות שלוקחים ממנה: ב- מ"ל וב- ליטר מאותה תמיסה הריכוז זהה, אבל מספר המולים של המומס שונה. לכן כשלוקחים חלק מתמיסה, מספר המולים בחלק הזה מחשבים לפי הנפח שנלקח: . בשאר השיעורים של הנושא: ריכוז של כל יון בתמיסה של חומר יוני, מה קורה לריכוז במיהול ובערבוב, וחישובים בתגובה שמתרחשת בתמיסה.
שלוש הצורות של הנוסחה
•הנפח בנוסחה הוא בליטרים. נפח במ"ל ממירים: , למשל .
•כשנתונה מסת המומס, מוצאים קודם את מספר המולים: .
•רושמים יחידה לכל גודל: בנתונים, בהצבה ובתשובה הסופית.
ריכוז ממסת המומס, ומסה מריכוז
כשנתונות מסת המומס ונפח התמיסה ומבקשים את הריכוז:
1. מסה מולרית של המומס, מהמסות האטומיות שבטבלה המחזורית.
2. מספר מולים: .
3. נפח התמיסה בליטרים.
4. ריכוז: , עם יחידות בכל שלב.
כשנתונים ריכוז ונפח ומבקשים את מסת המומס - באותה דרך בכיוון ההפוך: , ואז .
מספר מולים וריכוז הם שני גדלים שונים: מול . הם שווים במספר רק כשנפח התמיסה הוא ליטר. בדוח ניתוח הבגרות של 2018: תלמידים "התעלמו מכך שהכינו ליטר תמיסה ולא ליטר, או אינם מבחינים בין מספר המולים של מומס בתמיסה לבין הריכוז המולרי שלו בתמיסה".
בפתרון בטבלה כותבים יחידות בכותרות השורות ("מספר מולים, ", "נפח תמיסה, ", "ריכוז, ").
דוגמה - ריכוז תמיסה ממסת המומס
המיסו גרם נתרן תת-כלורי, , במים, והכינו ליטר תמיסת נתרן תת-כלורי.
חשבו את הריכוז המולרי של תמיסת שהתקבלה. פרטו את חישוביכם.
1. נתון: , . מבוקש: של התמיסה.
2. מסה מולרית: .
3. מולים: .
4. ריכוז: .
5. השאלה מבקשת את ריכוז התמיסה, כלומר של המומס , ולא את הריכוז הכולל של היונים.
הריכוז המולרי של התמיסה הוא ().
2. ריכוז היונים בתמיסה של חומר יוני
ריכוז של יון בתמיסה
כשחומר יוני מתמוסס במים, הסריג מתפרק והיונים מתפזרים בכל התמיסה. ממול אחד של סידן כלורי, , יוצאים מול אחד של יוני סידן ושני מול של יוני כלור - ולכן בתמיסה של סידן כלורי ריכוז יוני הכלור כפול מריכוז התמיסה.
במדויק: ריכוז של יון בתמיסה הוא מספר המולים של היון הזה בליטר תמיסה: . כשכל היונים מסוג מסוים באים מחומר יוני אחד שהומס, מספר המולים של היון שווה למספר המולים של החומר שהומס כפול המקדם של היון בניסוח ההמסה, ולכן גם ריכוז היון שווה לריכוז התמיסה כפול המקדם הזה.
ריכוז התמיסה הוא ריכוז החומר שהומס (למשל "תמיסת בריכוז "). ריכוז יון הוא ריכוז של סוג יון אחד ( או ). כשהשאלה מבקשת "את הריכוז המולרי של התמיסה" - עונים בריכוז המומס; כשהיא מבקשת ריכוז של יון - מחשבים לכל יון בנפרד. כשאותו יון בא משני חומרים (שיעור "מיהול וערבוב") - מחברים את המולים שלו משני המקורות.
ניסוח ההמסה קובע את היחס
= ריכוז התמיסה (של החומר שהומס).
•הממס נכתב מעל החץ, ויון רב-אטומי (, , , ) נשאר יחידה אחת.
•המקדם של כל יון בניסוח הוא המספר שכופלים בו את ריכוז התמיסה.
ריכוז של יון
כשמבקשים ריכוז של יון מסוים בתמיסה:
1. ניסוח ההמסה של כל חומר יוני שהומס, ומהם המקדמים.
2. מולים של כל מומס: מוצק - ; תמיסה - .
3. מולים של היון מכל מקור: המקדם שלו כפול מולי המומס. אם אותו יון בא משני חומרים - מחברים מולים.
4. ריכוז: , כש- הוא נפח התמיסה הסופית.
בדוח התובנות של קיץ 2025: "תלמידים טועים בחישוב ריכוז תמיסה יונית" - מחברים את מספר המולים של כל המומסים ומחלקים בנפח התמיסה (זה מתאים רק כשמבקשים את הריכוז הכולל של היונים), או מחברים ריכוזים של יונים. ריכוז של יון מחשבים לכל סוג יון בנפרד.
בדוח ניתוח הבגרות של 2017 (ערבוב תמיסות עם יוני כלור): "חוסר הבחנה בין מספר המולים של יוני כלור בתמיסה לבין הריכוז של יונים אלה". מחברים מולים של יונים, ורק בסוף מחלקים בנפח.
דוגמה - ריכוז יון שמגיע משני חומרים
המיסו גרם מגנזיום חנקתי, , בתוך מ"ל תמיסת נתרן חנקתי, , שריכוזה .
נתונה המסה המולרית של מגנזיום חנקתי: .
מהו ריכוז יוני בתמיסה לאחר ההמסה?
א.
ב.
ג.
ד.
1. ניסוחי ההמסה: ו-. יוני החנקה באים משני החומרים.
2. מהמגנזיום החנקתי: , ולפי המקדם : .
3. מהנתרן החנקתי: , ולפי היחס - יוני חנקה.
4. סך הכול: .
5. ריכוז: המוצק הומס בתוך התמיסה, ומניחים שהנפח נשאר : .
6. התשובות האחרות: ב - בלי יוני החנקה של ; ג - בלי המקדם ; ד - ריכוז המגנזיום החנקתי בלבד.
א
3. מיהול וערבוב של תמיסות
מיהול וערבוב
מיץ מרוכז מהלים במים: מוסיפים מים, והמיץ נעשה פחות מרוכז - אבל כמות התרכיז בכוס לא השתנתה. זה כל הרעיון של מיהול: אותו מספר מולים של מומס מתפזר בנפח גדול יותר.
במדויק: מיהול הוא הוספת ממס (מים) לתמיסה. במיהול מספר המולים של המומס לא משתנה, נפח התמיסה גדל, ולכן הריכוז קטן: , כש- הוא נפח התמיסה אחרי ההוספה. בערבוב של תמיסות שאין ביניהן תגובה, מספר המולים של כל יון (או מומס) בתמיסה שהתקבלה הוא סכום המולים שלו בתמיסות שעורבבו, ומחלקים אותו בנפח הכולל. בשאלות הבגרות מניחים שהנפח הכולל הוא סכום הנפחים.
במיהול כל היונים נמהלים באותו יחס, ולכן היחס בין ריכוזי היונים לא משתנה: בתמיסת ריכוז יוני הכלור כפול מריכוז יוני הסידן גם אחרי המיהול. בערבוב, כל תמיסה "מהלה" את השנייה: יון שנמצא רק באחת מהתמיסות - הריכוז שלו קטן; יון משותף לשתי התמיסות - מחברים את המולים שלו משתיהן. כשבין התמיסות מתרחשת תגובה (למשל חומצה ובסיס) - מחשבים לפי שיעור "חישובים בתגובה שמתרחשת בתמיסה".
מיהול
- המולים של המומס לא משתנים: .
- הנפח החדש: , כש- הוא נפח המים שהוספו.
- הריכוז החדש: . אם הנפח גדל פי , הריכוז קטן פי - לכל יון.
ערבוב שתי תמיסות בלי תגובה
כשמערבבים שתי תמיסות ומבקשים את ריכוז היונים בתמיסה שהתקבלה:
1. מולי המומס בכל תמיסה: .
2. מולי כל יון בכל תמיסה, לפי המקדמים בניסוח ההמסה.
3. יון משותף לשתי התמיסות: מחברים את המולים שלו.
4. נפח כולל: .
5. ריכוז כל יון: .
בדוח התובנות של קיץ 2024 (ריכוז יון משותף בערבוב שתי תמיסות): "תלמידים טועים ומחברים את הריכוזים של כל אחת מהתמיסות המקוריות", במקום לחבר את המולים של היון המשותף ולחלק בנפח הכולל של התמיסה.
במיהול מחלקים בנפח התמיסה אחרי ההוספה, ולא בנפח המים שהוספו: מ"ל תמיסה ועוד מ"ל מים הם מ"ל תמיסה.
דוגמה א - ריכוזי היונים אחרי מיהול במים
נתונה תמיסה של סידן כלורי, , שנפחה מ"ל וריכוזה . הוסיפו לתמיסה מ"ל מים מזוקקים וערבבו. נבדקו ריכוזי היונים בתמיסה הסופית.
באיזו שורה ריכוזי היונים בתמיסה הסופית הם הנכונים?
א. ,
ב. ,
ג. ,
ד. ,
1. מולי המומס: . בהוספת מים המספר הזה לא משתנה.
2. הנפח הסופי: .
3. ריכוז התמיסה: .
4. היונים, לפי : , .
5. התשובות האחרות: א - מיהול פי בלבד (כאילו הנפח הסופי מ"ל); ג - חלוקה בנפח המים שהוספו ( מ"ל) במקום בנפח הכולל; ד - בלי מיהול, ויחס יונים במקום .
ב
דוגמה ב - ערבוב שתי תמיסות עם יון משותף
ערבבו בכוס כימית מ"ל תמיסת נתרן כלורי, , בריכוז , עם מ"ל תמיסת אלומיניום כלורי, , בריכוז .
מהו הריכוז המולרי של כל אחד מן היונים בתמיסה שהתקבלה בתום הערבוב?
א. : ; : ; :
ב. : ; : ; :
ג. : ; : ; :
ד. : ; : ; :
1. ניסוחי ההמסה: ; . היון המשותף: .
2. מולי המומסים: ; .
3. מולי היונים: ; ; .
4. נפח כולל: .
5. ריכוזים: ; ; .
6. התשובות האחרות: ב - בלי המיהול (הנפח הוכפל); ג ו-ד - בלי שלושת יוני הכלור שבכל יחידת .
א
4. חישובים בתגובה שמתרחשת בתמיסה, כולל גורם מגביל
תגובה בתמיסה וגורם מגביל
הרבה תגובות בבגרות מתרחשות בין תמיסות: שופכים תמיסת בסיס לתמיסת חומצה, או מוסיפים תמיסה של יוני כסף לתמיסה של יוני כלור. החשבון הוא החשבון של כל תגובה - רק שאת מספר המולים מוצאים מהריכוז ומהנפח. ולפעמים אחד המגיבים נגמר ראשון, והוא שקובע כמה תוצר יתקבל.
במדויק: בתגובה בתמיסה, מספר המולים של מומס שמגיב הוא , ומספר המולים של יון - לפי המקדם שלו בניסוח ההמסה או התגובה עם המים. המקדמים בניסוח המאוזן (לרוב ניסוח נטו) קובעים את יחס המולים בין המגיבים לתוצרים. כשהכמויות של שני מגיבים אינן ביחס המקדמים, הגורם המגביל הוא המגיב שמגיב בשלמות: הוא נגמר ראשון וקובע את כמות התוצרים, ומהמגיב השני נשאר עודף. כשהכמויות בדיוק ביחס המקדמים, שני המגיבים מגיבים בשלמות ואין עודף.
בתגובת סתירה, , היחס הוא . סתירה מלאה - מולי שווים למולי , ואין עודף. סתירה חלקית - אחד מהם מגביל, והיון שנשאר בעודף קובע את תחום ה-pH של התמיסה. היונים שלא משתתפים בתגובה (למשל ו-) נשארים בתמיסה, אבל הריכוז שלהם קטן כי הנפח גדל.
מולים של היונים בתמיסות של חומצות ובסיסים
תמיסה בריכוז ובנפח :
תגובת הסתירה (ניסוח נטו): , יחס .
גורם מגביל בתגובה בתמיסה
כשנתונות הכמויות של שני מגיבים:
1. ניסוח מאוזן. בתגובה בין יונים - ניסוח נטו.
2. מולים של כל מגיב: תמיסה - (וליון - כפול המקדם שלו); מוצק - ; גז - .
3. מחלקים את מספר המולים של כל מגיב במקדם שלו בניסוח. המגיב שהמנה שלו קטנה יותר הוא הגורם המגביל. מנות שוות - אין עודף.
4. תוצרים: לפי מולי הגורם המגביל ויחס המולים.
5. עודף: מולי המגיב השני בהתחלה, פחות המולים שלו שהגיבו.
6. ריכוז בתמיסה שהתקבלה: , עם הנפח הכולל אחרי הערבוב.
ריכוז לא ידוע מתגובה מלאה
כשנתון שתמיסה אחת הגיבה בשלמות (תגובה מלאה) עם נפח מדוד של תמיסה אחרת, ומבקשים ריכוז לא ידוע:
1. מולים של המגיב הידוע: , ומזה - מולי היון שמגיב (כפול המקדם).
2. יחס מולים לפי הניסוח: מולי המגיב שהריכוז שלו לא ידוע.
3. ריכוז: , עם הנפח של התמיסה שהריכוז שלה מבוקש.
מה נשאר אחרי סתירה
כאן קובעים תחום בלבד, בלי לחשב את ערך ה-pH.
בדוח התובנות של קיץ 2024: "תלמידים רושמים יחס מולים אולם לא מתייחסים אליו כלל בחישובים". למשל, מכל מול מתקבלים מול , ולכן מול חומצה גופרתית סותר מול .
גורם מגביל בחישובים בתמיסות נכלל בבגרות של תשפ"ז: "חישובים על פי ניסוח תגובה – כולל גורם מגביל". כשנתונות הכמויות של שני המגיבים, בודקים תמיד מי מהם מגביל לפני שמחשבים תוצרים.
דוגמה א - ריכוז בסיס מתגובה מלאה עם חומצה דו-פרוטית
מסיר שומנים מסוים הוא תמיסה מימית של נתרן הידרוקסידי, . כדי לקבוע את הריכוז של בתמיסה הוסיפו לה חומצה גופרתית, . ניסוח נטו של התגובה: .
נדרשו מ"ל תמיסת בריכוז לתגובה מלאה עם מ"ל מתמיסת מסיר השומנים.
חשבו את הריכוז המולרי של בתמיסת מסיר השומנים. פרטו את חישוביכם.
1. נתון: , , . מבוקש: של .
2. מולי החומצה: .
3. מולי : לפי : .
4. יחס מולים בסתירה , והתגובה מלאה: . מכל מול מתקבל מול , ולכן .
5. ריכוז: .
6. מי שמתעלם מהמקדם של מקבל - טעות.
הריכוז של בתמיסת מסיר השומנים הוא .
דוגמה ב - גורם מגביל ועודף בסתירה בשלוש כוסות
בשלוש כוסות יש תמיסות של חומצות חזקות: כוס 1 - מ"ל בריכוז ; כוס 2 - מ"ל בריכוז ; כוס 3 - מ"ל בריכוז .
לכל אחת מן הכוסות הוסיפו תמיסת נתרן הידרוקסידי, :
לכוס 1 - מ"ל בריכוז ; לכוס 2 - מ"ל בריכוז ; לכוס 3 - מ"ל בריכוז .
בכל כוס התרחשה התגובה , ואחריה טבלו בכל כוס נייר לקמוס ורוד. נתון: נייר לקמוס ורוד משנה גוון לכחול בתמיסה בסיסית, ואין בו שינוי בתמיסה חומצית או ניטרלית.
באיזו מן הכוסות נראה שינוי בצבע של נייר הלקמוס? פרטו את חישוביכם.
1. מה מחפשים: נייר לקמוס ורוד משנה צבע רק בתמיסה בסיסית, כלומר רק בכוס שבה נשאר עודף .
2. מולי (זהה בשלוש הכוסות; חומצה חד-פרוטית חזקה, יחס ): .
3. כוס 1: . המולים שווים - סתירה מלאה, אין עודף. ניטרלית.
4. כוס 2: . הוא הגורם המגביל; נשארים בעודף. חומצית.
5. כוס 3: . הוא הגורם המגביל; נשארים בעודף. בסיסית.
6. מסקנה: רק בכוס 3 התמיסה בסיסית.
רק בכוס 3: נשאר בה עודף של יוני , התמיסה בסיסית, ונייר הלקמוס הוורוד הופך לכחול.