שאלון 8282
שאלון 8282 הוא הבחינה בספרות של נבחנים אקסטרניים ושל נבחני משנה. הוא קצר מ-8281, ויש בו פרק אחד שהוא חובה: השירה.
במדויק: 30%, שעה וחצי, שלושה פרקים:
- פרק ראשון - שירה (חובה, 60 נקודות): שירים בנושא "החברה הישראלית – בין שבר לאיחוי". כל שיר מודפס בשאלון ואחריו שאלה; עונים על שתיים מן השאלות 1-6, 30 נקודות לכל אחת.
- פרק שני - דרמה, או פרק שלישי - ספר קריאה (40 נקודות): בוחרים פרק אחד ועונים על שאלה אחת. השאלות כלליות, ועונים רק על פי יצירה מן הרשימה שבשאלון.
- חומר עזר: רשימת היצירות. "אין להדגים באמצעות אותה יצירה בתשובות שונות".
דרכי התשובה לשאלה על שיר מודפס ולשאלה על יצירה שלמדתם מוסברות בנושא "הבגרות בספרות: השאלונים ודרכי התשובה". כאן - מה שמיוחד לשירי 8282, ואיך נשאלים פרקי הדרמה וספר הקריאה.
1. החברה הישראלית - בין שבר לאיחוי: הנושא והשאלות
בין שבר לאיחוי
כל שירי פרק השירה בשאלון 8282 עוסקים באותו נושא: מה קורה לאנשים שבאו לארץ או שגדלו בשוליה - מהגרים, ילדי מעברה, נערה משכונה ענייה, נכד ששומע סיפור על סבתו. הנושא הזה עוזר להבין כל שיר, וגם לצפות מה ישאלו עליו.
במדויק: פרק השירה הוא "שירים מהמחצית השנייה של המאה ה-20" בנושא "החברה הישראלית – בין שבר לאיחוי".
- השבר: הקרע שההגירה והמפגש עם החברה הישראלית יוצרים - בבית ובמקום, בשפה, בזהות, במשפחה ובין הדורות. בתשובות באתר: "קו השבר" בחיי הדובר, "משבר ההגירה", ומבוגרים ש"חיו בשבר".
- האיחוי: הניסיון לחבר את מה שנשבר - השתלבות, למידה, פיוס, זיכרון, סיפור לדור הבא.
- ברוב השירים האיחוי חלקי: הצהרה בטוחה ומתחתיה ספק, רגיעה חלקית בלבד, חלום מול התפכחות. התשובה הטובה מראה את שני הצדדים.
במיקוד יש שלושה צמדים, ולומדים שיר אחד מכל צמד - שלושה שירים. בבחינה מודפסים ששת השירים, כל אחד עם שאלה, ועונים על שתיים. בתשובה לשיר "סלימה את דומעת" באתר נכתב שהשיר מציג "בין שבר לאיחוי" בתוך משפחה אחת: שבר אצל האם, והיקלטות כואבת ויפה אצל הבת.
הצמדים במיקוד
מה שואלים על שירי הנושא
השבר והאיחוי בשיר
1. השבר: מה נשבר בשיר - בית, מקום, שפה, זהות, משפחה, אמון - ומי חווה אותו (הדובר, ההורים, הדמות).
2. האיחוי: מה הדובר או הדמות עושים כדי לחבר: משתלבים, לומדים, מתפייסים, זוכרים, מספרים לדור הבא.
3. כמה הוא מצליח: בשירי הנושא האיחוי כמעט תמיד חלקי. כותבים את שני הצדדים: ההצהרה ומה שמתחתיה.
4. אמצעים: לכל צד ציטוט קצר עם מספר שורה או בית, ומה הוא מבטא.
5. עונים על נוסח השאלה: השבר והאיחוי הם הרקע. התשובה עצמה עונה בדיוק על מה שנשאל - חוויית ההשתלבות, יחס המשוררת, קביעה.
על מי שואלים? שאלות רבות מבחינות בין הדמות לבין הדובר או המשוררת: עליזה מול המשוררת ב"נערה מן הקטמונים", הסבתא מול הדובר ב"סיפור על הסבתא", האם מול הבת ב"סלימה את דומעת". לפני שכותבים, מסמנים בשאלה על מי היא שואלת.
בקיץ תשפ"ו נשאלה על "נעילה" ועל "תיקון הריחות" אותה שאלה בדיוק: "כיצד הדובר מעצב בשיר את חוויית ההשתלבות שלו בארץ?". השאלות חוזרות על אותם צירים של הנושא, ולכן כדאי להכין לכל שיר: מה השבר, מה האיחוי, ואילו שלושה-ארבעה אמצעים מבטאים אותם.
"תיקון הריחות" מאת ארז ביטון, בצמד עם "נעילה", נלמד גם במקבץ ז של שאלון 8281, ויש לו שיעור משלו שם. יש גם צמד רביעי, אבל הוא לא במיקוד ולא לומדים אותו, ובשאלונים 2023-2026 הודפסו רק ששת השירים של שלושת הצמדים.
דוגמה - "המבוגרים חיו בשבר": קביעה על "סלימה את דומעת"
לפניכם שיר בלי שם (הפותח במילים "סָלִימָה אַתְּ דּוֹמַעַת") מאת אמירה הס.
קראו את השיר, וענו על השאלה שאחריו.
(השיר: הבת נזכרת באמה סלימה ובחיים במעברה)
על החיים במעברה נכתב שהם "התחלקו לשניים – חיי המבוגרים וחיי הילדים. [...] לילדים היה קל יותר, ואילו המבוגרים חיו בשבר".
(א' אליאס, 'ילדי המעברות כותבים את ההיסטוריה המושתקת', הארץ, 18 באוגוסט 2016)
האם, לדעתכם, דברים אלה מבטאים את המתואר בשיר שלפניכם מאת אמירה הס? הסבירו והדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: לקבוע אם הדברים מבטאים את השיר - כן, לא או בחלקם - ולבדוק כל חלק של הקביעה מול השיר, עם הפניה לבית.
2. הקשר לנושא: הקביעה מדברת על "שבר". בשיר השבר הוא של המבוגרת, סלימה; השאלה היא אם הילדה, הדוברת, חיה בלעדיו.
3. המבוגרים חיו בשבר - נכון: סלימה עדיין דומעת (בית 1); חייה נשברו עוד לפני ההגירה - ילדה יתומה מאב שנישאה צעירה, ואין מי שיחבק אותה (בית 5); שמחתה מתוארת כחורבות, ובכל זאת "עוֹד בָּךְ דְּקָלִים וַעֲסִיס הַתָּמָר" (בית 6) - היא חיה בין שני עולמות שבורים.
4. לילדים היה קל יותר - נכון בחלקו: הילדה מתאהבת בנוף: ריח הנרקיסים, הריצה אל ביצת נחל קישון, ואפילו הבוץ הוא "לֹעַ הַבִּצּוֹת הַמַּרְהִיב" (בית 3); בבית 4 היא מתארת את עצמה בדימוי של עדינות ויופי.
5. אבל לא קל לגמרי: הלילה במעברה חלף "כְּמוֹ צֵל כָּבֵד" מעל שתיהן, ונפשה מסומרת ואינה פורחת (בית 1); זיכרון הקקטוסים עוקץ אותה בלשון ובגוף, כי "אָכַלְתִּי מִפְּרִי דַּעַת הַצַּבָּר" (בית 2) - ההיקלטות הייתה ידיעה מכאיבה.
6. החיים לא "התחלקו לשניים": "נִצַּבְתִּי לָךְ מֵרָחוֹק עַל שְׂפַת הַיְאוֹר" (בית 5) - רמיזה למרים ששמרה על משה: הבת שומרת על אמה ואוספת את כאבה אל תוכה. השבר עבר מן האם אל הבת.
7. עמדה: הדברים מבטאים את השיר רק בחלקם. כך נראית שאלה של שבר ואיחוי: השבר אצל האם, והיקלטות כואבת, שאינה שלמה, אצל הבת.
לדעתי הדברים מבטאים את השיר רק בחלקם: השיר מאשר שהמבוגרים "חיו בשבר", אבל מראה שגם לילדה לא היה קל. המבוגרים בשבר: סלימה, האם, עדיין דומעת (בית 1); חייה נשברו עוד לפני ההגירה - ילדה יתומה מאב שנישאה צעירה, ואין לה מי שיחבק אותה (בית 5); ושמחתה היא חורבות (בית 6). לילדים קל יותר: הילדה מתאהבת בנוף - ריח הנרקיסים, הריצה אל ביצת נחל קישון, "לֹעַ הַבִּצּוֹת הַמַּרְהִיב" (בית 3) - ומתארת את עצמה כעדינה ויפה (בית 4). אבל לא קל לגמרי: נפשה מסומרת ואינה פורחת, והלילה במעברה חלף "כְּמוֹ צֵל כָּבֵד" (בית 1); הקקטוסים עוקצים בלשון ובגוף (בית 2). והחיים אינם "מתחלקים לשניים": "נִצַּבְתִּי לָךְ מֵרָחוֹק עַל שְׂפַת הַיְאוֹר" (בית 5) - הילדה נושאת את השבר של אמה; השבר עובר מן האם אל הבת.
2. "נערה מן הקטמונים (חתך אורך)" - מירי בן שמחון
נערה מן הקטמונים (חתך אורך)
השיר נראה כמו דו"ח יבש על צעירה אחת משכונה ענייה בירושלים: מה היא עושה כל בוקר, איך היא מתלבשת, מה חשוב לה. מתחת לרשימת העובדות יש חמלה, וביקורת חריפה על החברה.
במדויק:
- הדוברת: קול מבחוץ, בגוף שלישי, שמשתמש בלשון השכונה. בשאלות: "הדוברת" או "המשוררת".
- הנמען: אין פנייה ישירה.
- המצב: "חתך אורך" של חייה של עליזה אלפנדרי - צעירה מן הקטמונים, קלדנית, שחיה לפי נורמות של סדר, כבוד, צניעות ושם טוב, ומחכה לחתונה.
- הרעיון: עליזה הפנימה את הנורמות עד שהן "הַטֶּבַע שֶׁלָּהּ", ושופטת לפיהן אחרים. המשוררת מבקרת באירוניה את החברה שצמצמה את חייה, ובאותה שעה חומלת על עליזה.
כמעט כל שאלה על השיר בנויה על ההבחנה בין עליזה, שמקבלת את המוסכמות, לבין הדוברת או המשוררת, שמבקרת אותן. בשני השאלונים של תשפ"ו יש סעיף על עליזה וסעיף על יחס הדוברת. בתשובות באתר השורות נספרות מתחילת השיר (49 שורות).
מבנה השיר
אמצעים בשיר
מה שאלו על השיר
השיר בצמד עם "סלימה את דומעת" מאת אמירה הס. לומדים אחד מהשניים.
עליזה אינה מבקרת את החברה. בסעיף על עליזה כותבים שהיא מקבלת ומפנימה את המוסכמות, ואף שומרת עליהן ושופטת לפיהן אחרים (היא יודעת היטב מי "בְּסֵדֶר" ומי "לֹא בְּסֵדֶר", שורה 14). הביקורת שייכת לדוברת ולמשוררת.
ביקורת בלי לעג: בתשובות באתר הביקורת מופנית אל החברה, לא אל עליזה. תשובה שמציגה את עליזה רק כמגוחכת מחמיצה את החמלה - היתמות, והמאמץ שלה להיראות כמו שמצפים ממנה.
דוגמה - הנורמות של עליזה ויחס המשוררת אליהן
קראו את השיר, וענו על השאלה שאחריו.
(השיר "נַעֲרָה מִן הַקָּטָמוֹנִים (חֲתַךְ־אֹרֶךְ)" מאת מירי בן־שמחון)
א. השיר מציג נורמות חברתיות שהפנימה עליזה אלפנדרי. הסבירו והדגימו קביעה זו.
ב. מהו לדעתכם היחס של המשוררת כלפי הנורמות שכתבתם עליהן בסעיף א? הסבירו והדגימו את דבריכם.
1. א - מה פירוש "הפנימה": לא רק נשמעת לנורמות, אלא רואה בהן חלק מעצמה. הסימן: "הַטֶּבַע שֶׁלָּהּ" (שורה 17), והשיפוט של אחרים לפי מי "בְּסֵדֶר" ומי "לֹא בְּסֵדֶר" (שורה 14).
2. א - ארבע נורמות: סדר ומראה (כביסה, הדחת רצפה, התאמת צבע החולצה לחצאית, איפור על החטטים, שורות 4-10); צניעות ושם טוב (לא להסכים לפני החתונה, לצאת לסרט עם האח כדי שהשם יישאר נקי, "בַּחוּרָה לְלֹא רְבָב", שורות 37-42); חריצות ויציבות (העבודה היא הדבר הכי חשוב, דייקנות, קביעות ופנסיה, שורות 29-31); תפקיד האישה (יודעת לתפור, יושבת בבית, תתחתן ותוליד ילדים, שורות 44-48).
3. ב - מבחינים בין עליזה למשוררת. העמדה: ביקורת אירונית מתוך ריחוק, ולצידה חמלה.
4. ב - האמצעים: הכותרת "(חֲתַךְ־אֹרֶךְ)" - לשון מחקר, דו"ח יבש; המירכאות סביב לשון הסביבה ("בְּסֵדֶר", שורה 14); פרטים שחושפים את המחיר - הפגם רק מוסתר (שורה 11), וההתפרצויות מוצדקות (שורה 15); הסיום הצפוי, "יוֹם יָבוֹא" (שורה 46), שבו הפועל חוזר כנוסחה, והשיא - שהילדים יעריכו את אמם (שורה 49).
5. ב - בלי לעג: היתמות (שורה 21) מעוררת חמלה; הביקורת מופנית אל החברה.
א. עליזה הפנימה את הנורמות: היא רואה בהן את "הַטֶּבַע שֶׁלָּהּ" (שורה 17) ושופטת לפיהן אחרים (שורה 14). הנורמות: סדר ומראה - כביסה, הדחת רצפה, התאמת צבע החולצה לחצאית ואיפור על החטטים (שורות 4-10); צניעות ושם טוב - לא להסכים לפני החתונה, לשמור על שם נקי, להיות "בַּחוּרָה לְלֹא רְבָב" (שורות 37-42); חריצות ויציבות - העבודה היא הדבר הכי חשוב, דייקנות, קביעות ופנסיה (שורות 29-31); תפקיד האישה - תופרת, יושבת בבית, תתחתן ותוליד ילדים (שורות 44-48).
ב. יחס המשוררת ביקורתי ואירוני, מתוך ריחוק מן הנורמות, ולצד זה חמלה כלפי עליזה: הכותרת "(חֲתַךְ־אֹרֶךְ)" היא לשון של מחקר ושל דו"ח, ומציגה את עליזה כדוגמה מייצגת; המירכאות סביב "בְּסֵדֶר" ו"לֹא בְּסֵדֶר" (שורה 14) מצטטות קלישאות של הסביבה, והמשוררת מתרחקת מהן; פרטים חושפים את המחיר - הפגם רק מוסתר (שורה 11), וההתפרצויות שלה מוצדקות בלי הסבר (שורה 15); והסיום "יוֹם יָבוֹא" (שורות 46-47) צפוי מראש: החזרה על "יבוא" נשמעת כנוסחה, והשיא הוא שהילדים יעריכו את אמם.
3. "סלימה את דומעת" - אמירה הס
סלימה את דומעת
שיר זיכרון מן המעברה: האם, סלימה, בוכה בצריף הפח, והבת נקרעת בין הכאב של אמה לבין ההתאהבות שלה בנוף החדש.
במדויק:
- הדוברת: הבת, שגדלה במעברה, ומעלה זיכרונות.
- הנמענת: אמה, סלימה, שהבת פונה אליה בשמה ובגוף שני: "סָלִימָה אַתְּ דּוֹמַעַת".
- המצב: החיים במעברה - צריף פח, ובלוק קרח ליד המקרר - והמפגש עם הארץ החדשה ועם התרבות הצברית.
- הרעיון: ההגירה היא שבר אצל האם - חייה נשברו עוד לפני ההגירה, ושמחתה חרבה - והיקלטות כואבת אך מלאת יופי אצל הבת. התפקידים מתהפכים: הבת שומרת על האם ואוספת אותה אל תוכה.
לשיר אין שם, והשאלות מציגות אותו כ"שיר בלי שם (המתחיל במילים 'סָלִימָה אַתְּ דּוֹמַעַת')". בשאלון חורף תשפ"ד השאלה עצמה מדברת על "ההתמודדות של האם ובִתה עם קשיי ההגירה". מצטטים לפי מספר הבית (שישה בתים).
מבנה השיר
אמצעים בשיר
מה שאלו על השיר
השיר בצמד עם "נערה מן הקטמונים (חתך אורך)" מאת מירי בן שמחון. לומדים אחד מהשניים.
בשיר שתי חוויות הגירה. כשהשאלה שואלת על "הדמויות" או על האם והבת, כותבים על שתיהן ומראים את ההבדל: האם בשבר, והבת בין כאב ליופי. תשובה על חוויה אחת בלבד חסרה.
קביעה מבחוץ (קטע עיתון, דברי המשוררת מעיזבונה): השיר מורכב, ולכן התשובות באתר עונות "במידה מסוימת" - הקביעה נכונה בחלקה - ומראות גם את הצד השני.
דוגמה - משבר ההגירה ב"סלימה את דומעת"
לפניכם שיר בלי שם (המתחיל במילים "סָלִימָה אַתְּ דּוֹמַעַת") מאת אמירה הס.
קראו את השיר, וענו על השאלה שאחריו.
(השיר: הבת נזכרת באמה סלימה ובחיים במעברה)
הסבירו כיצד משבר ההגירה בא לידי ביטוי בשיר. הדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: להראות באילו דרכים השיר מבטא את משבר ההגירה, ולתת לפחות שתי דוגמאות מנומקות עם מספר בית.
2. המעברה: צריף הפח ובלוק הקרח - דלות וארעיות. הלילה חולף "כְּמוֹ צֵל כָּבֵד" - הזמן כמשא. ואין מוצא: הקוסם מארץ עוץ לא בא, והנפש מסומרת (בית 1).
3. המפגש עם התרבות הצברית: "אָכַלְתִּי מִפְּרִי דַּעַת הַצַּבָּר" (בית 2) - רמיזה לעץ הדעת: הידיעה מביאה כאב, כמו גירוש מגן עדן.
4. חלום מול מציאות: ריצת הבוקר החלומית מובילה אל "לֹעַ הַבִּצּוֹת הַמַּרְהִיב" (בית 3); הילדה העדינה (בית 4) מול ימים קשים.
5. גורלה של סלימה: נצן שהתהפך לאישה נשואה, ילדה יתומה מאב שאין מי שיחבק אותה (בית 5) - הגירה ואובדן ילדות.
6. הסיום: בין חורבות שמחתה, "עוֹד בָּךְ דְּקָלִים וַעֲסִיס הַתָּמָר" (בית 6) - המשבר מחריב, אבל המולדת הישנה עדיין חיה בתוך האם.
משבר ההגירה בא לידי ביטוי בזיכרון הכואב של המעברה - צריף הפח, בלוק הקרח, הלילה שחלף "כְּמוֹ צֵל כָּבֵד" - ובחוסר המוצא: שום קוסם מארץ עוץ לא בא, והנפש מסומרת (בית 1). במפגש הפוגע עם התרבות הצברית: "אָכַלְתִּי מִפְּרִי דַּעַת הַצַּבָּר" (בית 2), רמיזה לעץ הדעת - הידיעה מביאה כאב. בניגוד בין חלום למציאות: ריצת בוקר חלומית אל "לֹעַ הַבִּצּוֹת הַמַּרְהִיב" (בית 3), והילדה העדינה מול ימים קשים (בית 4). בגורלה של סלימה: נצן שהתהפך לאישה נשואה, ילדה יתומה מאב שאין מי שיחבק אותה (בית 5) - הגירה כאובדן ילדות. ובסיום: בין חורבות שמחתה "עוֹד בָּךְ דְּקָלִים וַעֲסִיס הַתָּמָר" (בית 6) - המשבר מחריב, אבל המולדת הישנה עדיין חיה בפנים.
4. "נעילה" - פרץ דרור בנאי
נעילה
דובר שחי שנים בעיר ומצהיר בביטחון: אני כבר לא זר. אבל ככל שהוא מתאמץ לשכנע, כך שומעים יותר את הזרות שעוד לא נעלמה.
במדויק:
- הדובר: מהגר שחי בארץ שנים רבות, בגוף ראשון.
- הנמען: נמען בגוף שני, שהדובר מבקש שיראה אותו ויאשר את שייכותו - הוותיקים בארץ.
- המצב: הצהרה על השתלבות: הוא ליווה את צמיחת העיר, נגמל מעברו, ומדבר את השפה כמו יליד.
- הרעיון: ההשתלבות הושגה במחיר ויתור על העבר, והזרות לא נעלמה אלא הודחקה. הסיום הוא השלמה ("לְהִתְפַּיֵּס"), לא שמחה. הכותרת - תפילת הנעילה, הסיום של יום הכיפורים - מוסיפה טון של סיכום, ושל שערים שננעלים.
המילה החשובה בכל שאלה על השיר היא מורכבות: השאלות מבקשות "חוויית ההגירה המורכבת", "המתח בין שייכות ובין זרות", "פיוס והשלמה... ואירוניה וחתרנות". בשיר שלושה בתים ו-17 שורות; התשובות באתר מצטטות לפי בית, ולפעמים לפי שורה.
מבנה השיר
אמצעים בשיר
מה שאלו על השיר
השיר בצמד עם "תיקון הריחות" מאת ארז ביטון. לומדים אחד מהשניים.
ההצהרה מול מה שמתחת. תשובה שכותבת רק "הדובר השתלב והוא מרוצה" מחמיצה את העיקר. כמעט כל שאלה על השיר מבקשת את שני הצדדים: הצהרה בטוחה, ומתחתיה ספק, עלבון והשלמה.
"לְהִתְפַּיֵּס" פירושו לעשות שלום אחרי מאבק - השלמה, לא אושר. גם המעבר מ"אני" אל "הָאָדָם" בסוף השיר מרחיק את הדובר מעצמו. אל תסכמו את הסיום כ"סוף טוב".
דוגמה - שתי דרכי עיצוב ועמדת הדובר ב"נעילה"
קראו את השיר, וענו על השאלה שאחריו.
(השיר "נְעִילָה" מאת פרץ דרור בנאי)
הסבירו את התרומה של שתיים מדרכי העיצוב בשיר להדגשת העמדה והרגשות של הדובר בנוגע להשתלבותו בארץ.
1. מה השאלה מבקשת: שתי דרכי עיצוב בדיוק, ולכל אחת - מה היא תורמת לעמדה ולרגשות. קודם מנסחים את העמדה.
2. העמדה הגלויה: "לֹא עוֹד זָר בְּעִירִי" (בית 1), וקיומו "שׁוּב אֵינֶנּוּ מֻתְנֶה" (בית 2) - הוא השתלב. מתחת להצהרה: ספק ופגיעות.
3. דרך עיצוב ראשונה - חזרה ופנייה לנמען: שני הבתים הראשונים נפתחים באותה שורה, שבה הדובר פונה אל נמען בגוף שני ומבקש שיראה שהוא יודע את מקומו. הדובר צריך עד שיראה ויאשר, והחזרה נשמעת כשכנוע עצמי. כפל המשמעות: 'לדעת את מקומי' - להשתייך, וגם לקבל מעמד נמוך.
4. דרך עיצוב שנייה - לשון של שלילה והסתייגות: "לֹא עוֹד זָר", "אֵינֶנּוּ מֻתְנֶה", רק מעט ידידים, והקטנת העלבון אם מישהו יתרגז (בתים 1-2), והשפה שהוא מדבר "כְּאִלּוּ נוֹלַדְתִּי בָּהּ" (בית 3). כל שלילה מזכירה את מה שהיא מכחישה: את הזרות, את התנאי, את הכעס של אחרים.
5. הרגשות: רצון עז להשתייך וגאווה בהשתלבות, ומתחתיהם חשש, עלבון ופשרה ("לְהִתְפַּיֵּס").
6. אפשר גם: הכותרת "נְעִילָה" והמילה "סוֹפוֹ" בשורה האחרונה, שמהדהדת את הפיוט "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף" - פיוס מאולץ, שער שננעל.
העמדה הגלויה: הדובר מצהיר שהשתלב - "לֹא עוֹד זָר בְּעִירִי", וקיומו "שׁוּב אֵינֶנּוּ מֻתְנֶה"; אבל מתחת להצהרה עולים ספק ופגיעות. דרך עיצוב 1 - חזרה ופנייה לנמען: שני הבתים הראשונים נפתחים באותה שורה, שבה הוא מבקש מהנמען לראות שהוא יודע את מקומו; הדובר צריך עד שיראה ויאשר, והחזרה נשמעת כשכנוע עצמי. כפל המשמעות: 'לדעת את מקומי' - להשתייך, וגם לקבל מעמד נמוך. דרך עיצוב 2 - לשון של שלילה והסתייגות: "לֹא עוֹד זָר", "אֵינֶנּוּ מֻתְנֶה", רק מעט ידידים, הקטנת העלבון אם מישהו יתרגז (בית 2), "כְּאִלּוּ נוֹלַדְתִּי בָּהּ" (בית 3); המילים מזכירות את מה שהדובר מכחיש - את הזרות, את התנאי, את הכעס של אחרים. הרגשות: רצון עז להשתייך, גאווה בהשתלבות, ומתחתיהם חשש, עלבון ופשרה ("לְהִתְפַּיֵּס").
5. "והגירת הורי" - יהודה עמיחי
והגירת הורי
שיר של בן להורים מהגרים, שגם שנים אחרי העלייה מרגיש שההגירה לא נגמרה: היא ממשיכה לטלטל אותו מבפנים.
במדויק:
- הדובר: המשורר, בגוף ראשון. עמיחי עלה לארץ מגרמניה עם הוריו ב-1936, ילד בן אחת עשרה, וכתב את השיר שנים רבות אחר כך.
- הנמען: אין פנייה לנמען.
- המצב: הוא חי בארץ, בבית, ובכל זאת "וַהֲגִירַת הוֹרַי לֹא נִרְגְּעָה בִּי".
- הרעיון: הגירת ההורים היא "קו השבר" בחייו: היא עברה אליו בירושה, והפכה למצב קיומי של תלישות - בין עבר להווה, בין זיכרון לשכחה, בלי בית ובלי שורש. ניסיונות ההרגעה (הנוף, האהבה, השפה) מצליחים רק מעט, והסוף להגירה יבוא רק עם מותו.
השיר בנוי על פזמון חוזר, ולכן הוא מתאים לשאלות על זמנים (עבר, הווה ועתיד), על קושי וניסיונות התמודדות, ועל "תקווה להיחלץ". מצטטים לפי מספר שורה (24 שורות).
מבנה השיר
אמצעים בשיר
מה שאלו על השיר
השיר בצמד עם "סיפור על הסבתא" מאת אריה סיון. לומדים אחד מהשניים.
"ציור לשון" הוא דימוי, מטפורה, האנשה וכדומה - לא חזרה ולא פזמון. הפזמון החוזר חשוב, אבל בשאלה על "ציורי לשון" או על "לשון ציורית" בוחרים בדימוי או במטפורה, ומזהים את הסוג. וכותבים בדיוק כמה שנשאל: שניים, שלושה או ארבעה.
ההגירה של ההורים, החוויה של הבן. הדובר לא היגר לבד: ההגירה "קרתה להורים, אבל עברה אל הבן". בתשובה כותבים על הבן שנושא אותה, ולא על קשיי הקליטה של ההורים.
דוגמה - שני ציורי לשון: תלישות ועומס רגשי
קראו את השיר, וענו על השאלה שאחריו.
(השיר "וַהֲגִירַת הוֹרַי" מאת יהודה עמיחי)
בחרו מן השיר בשני ציורי לשון, והסבירו כיצד כל אחד מהם מדגיש את תחושת התלישות של הדובר ואת העומס הרגשי שהוא חש.
1. מה השאלה מבקשת: שני ציורי לשון בדיוק (דימוי, מטפורה), ולכל אחד שני רכיבים: התלישות, והעומס הרגשי.
2. ציור לשון ראשון - הדובר ככלי (מטפורה, שורות 2-3): הדם ממשיך "לְשַׁקְשֵׁק בְּדָפְנוֹתַי" גם אחרי שהכלי כבר הונח במקומו.
- תלישות: ההגירה הסתיימה ויש לו "מקום", אבל התנועה בתוכו לא נרגעה.
- עומס: טלטלה פנימית מתמדת, שעדיין נמשכת - בלי הפסקה.
3. ציור לשון שני - העורקים כסבך חבלים (דימוי, שורות 22-23): "עוֹרְקַי וְגַם גִּידַי כִּסְבַךְ" של חבלים שאינו יכול להתיר.
- תלישות: חבלי אונייה (הבתים דומים לאוניות, שורה 21) - המסע נעשה חלק מגופו, והוא תמיד בדרך.
- עומס: סבך שאי אפשר להתיר, עד מותו (שורה 24).
4. הקשר בין השניים: תנועה שאינה נרגעת, וקשירה שאינה ניתנת להתרה.
ציור לשון 1 - הדובר ככלי (מטפורה, שורות 2-3): הדם ממשיך "לְשַׁקְשֵׁק בְּדָפְנוֹתַי" גם אחרי שהכלי הונח במקומו. תלישות: ההגירה הסתיימה, אבל התנועה בתוכו לא נרגעה; גם ב"מקומו" הוא אינו נח. עומס: הדם המשקשק הוא טלטלה פנימית מתמדת, נוזל שאינו שוקט.
ציור לשון 2 - העורקים והגידים כסבך חבלים (דימוי, שורות 22-23): "עוֹרְקַי וְגַם גִּידַי כִּסְבַךְ" של חבלים שלא יתיר. תלישות: חבלי אונייה - ההגירה הפכה לחלק מגופו, הוא תמיד בדרך. עומס: סבך שלא ניתן להתיר, עד מותו (שורה 24).
(אפשר גם: הבתים שדומים תמיד לאוניות, שורה 21; "יָתוֹם בְּלִי אֵם" על "אֵם הַדֶּרֶךְ", שורה 14.)
6. "סיפור על הסבתא" - אריה סיון
סיפור על הסבתא
מבוגר מספר לנכד סיפור משפחתי על הסבתא, שהגיעה למקום כשהיה בו רק חול. בתוך הסיפור התמים מסתתרת אמת מפוכחת על המאבק על המקום.
במדויק:
- הדובר: מספר מבוגר, שיודע בדיעבד מה קרה אחר כך.
- הנמען: הנכד, צאצא של הסבתא, שרוצה לדעת מה היה במקום פעם.
- המצב: במקום שבו עומדים היום כביש, בתים ועצים שאינם נותנים פרי היה "חוֹל בְּתוּלִי". הסבתא הצעירה שמעה בציוץ הציפורים מוזיקה לכבודה, וזה הביא אותה להתיישב שם.
- הרעיון: שתי נקודות מבט על אותו עבר - התמימות של הסבתא, וההתפכחות של הדובר, שיודע שהציוץ היה "צִיּוּצֵי הַמִּלְחָמָה". השיר מבקר באירוניה את מיתוס ההתיישבות: המאבק על המקום היה שם מן ההתחלה, והחלום התעלם ממנו. אפשר גם לראות בשיר ביקורת אוהבת, עם חיבה לסבתא ולמקום הקדום.
השיר קצר (13 שורות), ולכן השאלות עליו מתמקדות בצירוף אחד או בשורה אחת: "צִיּוּצֵי הַמִּלְחָמָה" מול "סִימְפוֹנְיוֹת מֻפְלָאוֹת", שורה 12 (ההחלטה להתיישב במקום), והסיום. מצטטים לפי מספר שורה.
מבנה השיר
אמצעים בשיר
מה שאלו על השיר
השיר בצמד עם "והגירת הורי" מאת יהודה עמיחי. לומדים אחד מהשניים.
של מי נקודת המבט? התמימות שייכת לסבתא הצעירה; ההתפכחות שייכת לדובר, שמספר בדיעבד. הסבתא לא שמעה את המלחמה - אל תכתבו שהיא ידעה.
שאלה אם השיר נוסטלגי או ביקורתי: התשובה באתר עונה שילוב, והביקורת חזקה יותר - היופי של העבר היה פרשנות תמימה. בשאלה על עמדת המשורר אפשר גם לכתוב "ביקורת אוהבת על אשליה", לא לעג.
דוגמה - מבט תמים מול מבט מפוכח
קראו את השיר, וענו על השאלה שאחריו.
(השיר "סִפּוּר עַל הַסַּבְתָּא" מאת אריה סיון)
הסבירו והדגימו כיצד בא לידי ביטוי בשיר זה המתח בין נקודת מבט תמימה כלפי המציאות ובין נקודת מבט מפוכחת כלפיה.
1. מה השאלה מבקשת: לזהות שתי נקודות מבט, לייחס כל אחת לבעליה, ולהראות את המתח ביניהן - עם ציטוטים ומספרי שורות.
2. התמימה - של הסבתא: בשורה 8 השורש ת-מ-ם חוזר פעמיים, בתיאור הסבתא הצעירה ובתיאור מחשבתה, ומדגיש את התמימות. בציוץ היא שומעת "סִימְפוֹנְיוֹת מֻפְלָאוֹת" (שורה 9) לכבוד השחר, ואולי אפילו לכבודה (שורות 10-11). גם "חוֹל בְּתוּלִי" (שורה 3) שייך למבט הזה: מקום ריק שמחכה לה.
3. המפוכחת - של הדובר, בדיעבד: הציוץ הוא "צִיּוּצֵי הַמִּלְחָמָה" (שורה 6), מלחמה על מרחב מחיה (שורה 7), והציפורים תוקעות את מקוריהן בפרי שאין לו הגנה (שורה 5).
4. איך נבנה המתח: האמת באה לפני האשליה, ולכן הקורא קורא את ה"סימפוניות" אחרי שכבר שמע על המלחמה - אירוניה דרמטית.
5. ההווה והסיום: הכביש, הבתים ועצי הסרק (שורה 2) במקום החול והשקמה; "וְאֶת הַשְּׁאָר אַתָּה יוֹדֵעַ" (שורה 13), עם "בוודאי" שבסוף השורה - ידיעה משותפת ומרה. הכותרת נשמעת כסיפור ילדים, והתוכן מפוכח.
נקודת המבט התמימה היא של הסבתא: השורש ת-מ-ם חוזר פעמיים בתיאורה ובתיאור מחשבתה (שורה 8); היא שומעת בציוץ "סִימְפוֹנְיוֹת מֻפְלָאוֹת" לכבוד השחר, ואולי אפילו לכבודה (שורות 9-11), והמקום הוא "חוֹל בְּתוּלִי" (שורה 3). נקודת המבט המפוכחת היא של הדובר, המספר בדיעבד: הציוץ הוא "צִיּוּצֵי הַמִּלְחָמָה" על מרחב המחיה (שורות 6-7), והציפורים תוקעות מקוריהן בפרי שאין לו הגנה (שורה 5). המתח נבנה באירוניה דרמטית: קודם האמת המפוכחת ואחר כך הפירוש התמים, והקורא יודע מה שהסבתא לא ידעה. ההווה מפוכח - כביש, בתים ועצי סרק (שורה 2) במקום החול והשקמה - והסיום "וְאֶת הַשְּׁאָר אַתָּה יוֹדֵעַ" (שורה 13) הוא ידיעה משותפת ומרה; הכותרת נשמעת כסיפור ילדים, והתוכן מפוכח.
7. המחזה בשאלון 8282
פרק הדרמה בשאלון 8282
בפרק הדרמה אין קטע מודפס ואין שאלה בשם של מחזה. יש שתי שאלות כלליות על "המחזה שלמדתם", ועונים על אחת מהן.
במדויק:
•פרק שני, 40 נקודות. בוחרים או בפרק הדרמה או בפרק ספר הקריאה, ועונים על שאלה אחת.
•שאלות 7-8 על "מחזה מודרני". "אפשר לענות רק על פי אחד מן המחזות ברשימה" שבשאלון: שישה מחזות, עבריים ומתורגמים. "יש ללמוד אחד מן המחזות".
•התשובה צריכה: (1) את שם המחזה והמחזאי; (2) מענה על כל חלקי השאלה (שתי סצנות, שתי סוגיות, האם היחסים משתנים); (3) סצנות, דיאלוגים ואירועים מדויקים, עם מקומם במחזה (מערכה); (4) הסבר של התרומה למשמעות המחזה.
בתשובות באתר המחזות שנבחרו הם "מי מפחד מווירג'יניה וולף" (אדוארד אלבי), "חשיבותה של רצינות" (אוסקר ויילד), "משרתם של שני אדונים" (קרלו גולדוני) ו"מסיבת יום הולדת" (הרולד פינטר). המושגים של הדרמה (סיבוך, התרה, קונפליקט) ודרך התשובה על שתי סצנות או שני דיאלוגים מוסברים בנושא הדרמה.
מושגי הדרמה בשאלות
מה שואלים בפרק הדרמה
בוחרים פרק אחד: דרמה או ספר קריאה, ועונים על שאלה אחת (40 נקודות). לא עונים על שאלה מכל פרק.
עונים רק על פי מחזה מהרשימה שבשאלון. הטרגדיות שבשאלון 8281 ("אנטיגונה", "אדיפוס המלך") אינן ברשימה של שאלון 8282.
שאלה עם שני מסלולים - "אם יש במחזה התרה... אם אין..." או קשר מול היעדר קשר: בוחרים מסלול אחד, אומרים אותו במפורש בפתיחה, ועונים לפיו.
"בתשובתכם כתבו גם..." - למשל אם היחסים משתנים לאורך המחזה - הוא רכיב שנבדק, ותלמידים שוכחים אותו.
דוגמה - שתי סצנות מרכזיות במחזה
בחרו מן המחזה שלמדתם בשתי סצנות מרכזיות.
תארו את הסצנות שבחרתם, והסבירו מדוע לדעתכם כל אחת מהן היא סצנה מרכזית במחזה.
1. מה השאלה מבקשת: שתי סצנות; לכל אחת לתאר (מי, מה, איפה במחזה) ולהסביר למה היא מרכזית.
2. המחזה: "מי מפחד מווירג'יניה וולף" מאת אדוארד אלבי - ג'ורג' ומרתה מארחים בלילה אחד את ניק והאני.
3. סצנה 1 - "לתפוס את האורחים" (המערכה השנייה): ג'ורג' מספר, כביכול על אנשים אחרים, את סוד הנישואים של ניק והאני - החתונה בגלל היריון מדומה - שניק סיפר לו. האני נפגעת.
4. למה מרכזית: נקודת מפנה - גם הזוג הצעיר, שנראה מאושר, נחשף כנשוי על בסיס של אשליה; ה"משחקים" עוברים מהשפלה הדדית לפגיעה באורחים; ג'ורג' עובר מהתגוננות להתקפה.
5. סצנה 2 - "גידול התינוק" (המערכה השלישית): ג'ורג' מכריז שהבן מת - הגיע מברק. מרתה מתמוטטת.
6. למה מרכזית: שיא ופתרון - ניפוץ האשליה שעליה נשענו הנישואים. בסיום ג'ורג' ומרתה לבד, ומרתה מודה שהיא מפחדת.
7. הקשר: שתי הסצנות חושפות את הנושא המרכזי - אשליה מול אמת.
"מי מפחד מווירג'יניה וולף" (אדוארד אלבי): ג'ורג' ומרתה מארחים בלילה את ניק והאני. סצנה 1 - "לתפוס את האורחים" (המערכה השנייה): ג'ורג' מספר, כביכול על אנשים אחרים, את סוד נישואיהם של ניק והאני - החתונה בגלל היריון מדומה - שניק סיפר לו; האני נפגעת. מרכזית כי היא נקודת מפנה: גם הזוג הצעיר נחשף כנשוי על בסיס של אשליה, המשחקים עוברים לפגיעה באורחים, וג'ורג' עובר מהתגוננות להתקפה. סצנה 2 - "גידול התינוק" (המערכה השלישית): ג'ורג' מכריז שהבן מת - הגיע מברק; מרתה מתמוטטת. מרכזית כי היא השיא והפתרון: ניפוץ האשליה שעליה נשענו הנישואים; בסיום ג'ורג' ומרתה לבד, ומרתה מודה שהיא מפחדת. שתי הסצנות חושפות את הנושא המרכזי: אשליה מול אמת.
8. ספר הקריאה בשאלון 8282
פרק ספר הקריאה בשאלון 8282
ספר קריאה הוא ספר שלם, ובבחינה עונים עליו בלי קטע מודפס. השאלות כלליות, וחלק מהן שואלות על התגובה שלכם: עם מי הזדהיתם, מה עורר בכם מחשבות.
במדויק:
•פרק שלישי, 40 נקודות, במקום פרק הדרמה. "יש ללמוד ספר אחד מתוך ספרי הקריאה".
•שאלות 9-10 כלליות על "הספר שקראתם", ו"אפשר לענות רק על פי אחד מספרי הקריאה ברשימה" שבשאלון: חמישה ספרים, עבריים ומתורגמים.
•התשובה צריכה: (1) את שם הספר והסופר; (2) מענה על כל חלקי השאלה; (3) אירועים ופרטים מדויקים מהעלילה; (4) בשאלה על רכיב - הסבר ומשמעות; בשאלה אישית - עמדה בגוף ראשון, ומה בספר גרם לה.
בתשובות באתר הספרים שנבחרו הם "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" (מארק האדון), "החברה הגאונה" (אלנה פרנטה), "מישהו לרוץ איתו" (דויד גרוסמן) ו"האישה בלבן" (וילקי קולינס). מושגי הרומאן (מספר, דמות, נקודת מפנה) מוסברים בנושא הרומאן והנובלה.
שלושה סוגים של שאלות על ספר הקריאה
מה שואלים בפרק ספר הקריאה
שאלה על התגובה שלכם: הזדהות, אמפתיה, הרהורים
1. מנסחים את התגובה בגוף ראשון: "הזדהיתי עם...", "עלתה בי המחשבה ש...".
2. מציגים את הדמות או את המצב בקצרה.
3. מביאים שניים-שלושה פרטים מהספר - מעשה, החלטה, אירוע - שגרמו לתגובה.
4. מסבירים את הקשר: מה בפרט הזה עורר את ההזדהות, את הדחייה או את המחשבה.
5. שתי דמויות (הזדהות ודחייה) - פסקה לכל אחת.
גם שאלה אישית נבדקת לפי הביסוס. "הזדהיתי כי היא דמות טובה" לא מקבל נקודות; צריך אישיות, התנהגות וקורות מהספר, כמו שהשאלה מבקשת.
עונים רק על פי ספר מהרשימה שבשאלון. "1984" ו"חג מולד אחד", שנלמדים לשאלון 8281, אינם ברשימה של שאלון 8282.
כשהשאלה אומרת "בססו אותם על היחסים בין הדמויות ועל הסיום של ספר הקריאה" - הסיום הוא רכיב חובה. תשובה בלי הסיום חסרה.
דוגמה - תהליך חיפוש הזהות של הדמות המרכזית
ביצירות רבות מתוארת דמות הנמצאת במסע של חיפוש אחר זהות, משמעות או מקום בעולם.
תארו את תהליך החיפוש של הדמות המרכזית בספר שקראתם, והסבירו מה היא מגלה על הדמויות הסובבות אותה או על החברה שבה היא חיה.
1. מה השאלה מבקשת: "תארו" - את תהליך החיפוש בשלביו; "הסבירו" - מה הדמות מגלה על הדמויות או על החברה.
2. הספר והדמות: "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מאת מארק האדון; כריסטופר בון, בן 15, שאינו מסוגל לשקר ומתקשה בקשר עם אנשים.
3. שלבי החיפוש: כריסטופר מוצא את הכלב ולינגטון הרוג ומחליט לחקור, למרות האיסור של אביו - הוא שואל שכנים; גברת אלכסנדר מספרת לו שאמו ומר שירס היו מאוהבים; הוא מוצא את המכתבים של אמו - היא חיה; האב מודה שהרג את הכלב; כריסטופר נוסע לבדו ללונדון אל אמו.
4. מה משתנה בחיפוש: מחיפוש אחר רוצח לחיפוש אחר האמת על משפחתו, ואחר מקומו ועצמאותו.
5. מה הוא מגלה על הדמויות: האב אוהב אבל שיקר; האם עזבה כי לא עמדה בקושי; המבוגרים משקרים "כדי להגן".
6. מה הוא מגלה על החברה: העולם הזר - הרכבת, התחנות, השוטרים - רועש ובלתי מובן למי שונה; ויש בו גם אנשים טובים (שבון, גברת אלכסנדר).
7. הסיום: הוא חוזר, ניגש לבחינה במתמטיקה ומצליח, ומאמין שיוכל לעשות כל דבר.
"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" (מארק האדון): כריסטופר בון, בן 15, שאינו מסוגל לשקר ומתקשה בקשר עם אנשים. החיפוש מתחיל כחקירת הריגת הכלב ולינגטון - כריסטופר שואל שכנים למרות האיסור של אביו; גברת אלכסנדר מספרת לו שאמו ומר שירס היו מאוהבים; הוא מוצא את מכתבי אמו ומגלה שהיא חיה; האב מודה שהרג את הכלב; וכריסטופר נוסע לבדו ללונדון אל אמו. החיפוש הופך מחיפוש אחר רוצח לחיפוש אחר האמת על משפחתו ואחר מקומו ועצמאותו. על הדמויות הוא מגלה: האב אוהב אך שיקר, האם עזבה כי לא עמדה בקושי, והמבוגרים משקרים "כדי להגן". על החברה: העולם הזר (רכבת, תחנות, שוטרים) רועש ובלתי מובן לשונה, אבל יש בו גם אנשים טובים (שבון, גברת אלכסנדר). בסוף כריסטופר חוזר, ניגש לבחינה במתמטיקה ומצליח, ומאמין שיוכל לעשות כל דבר.