מה לומדים בפרק הדרמה
בפרק הדרמה לומדים מחזה אחד בלבד, ועונים עליו על שאלה אחת. מחזה הוא יצירה שנכתבה כדי לעלות על הבמה: אין בו מספר שמסביר לנו מה קורה, ולכן כל מה שאנחנו יודעים על הדמויות עובר דרך מה שהן אומרות ועושות.
במדויק: לפי המיקוד "יש ללמוד מחזה אחד בלבד", מתוך שלוש קבוצות:
- טרגדיות של סופוקלס: "אנטיגונה", "אדיפוס המלך".
- טרגדיות של שקספיר: "המלט", "המלך ליר", "מקבת", "אותלו", "רומיאו ויוליה".
- מחזה מודרני (מן המאה ה-19 או מן המאה ה-20) מתוכנית הלימודים.
בשאלון 8281 פרק הדרמה הוא שאלה אחת (33⅓ נקודות); בשאלון 8225 הוא חובה, שאלה אחת (40 נקודות); בשאלון 8282 עונים על פי אחד מששת המחזות שברשימה (40 נקודות).
בפרק הזה של הסיכומים יש ארבעה שיעורי מושגים (יסודות הדרמה, הגיבור הטרגי, העלילה הטרגית, סבל ותובנה), שני שיעורים על הטרגדיות של סופוקלס, ושני שיעורים על השאלות על המחזה המודרני. דרכי התשובה הכלליות ("הסבירו והדגימו", קביעה, שתי סצנות) נמצאות בנושא "הבגרות בספרות".
טרגדיה ומחזה מודרני בשאלון
השאלות בפרק הדרמה מסודרות לפי סוג המחזה. מעל כל שאלה כתוב על אילו מחזות אפשר לענות עליה, וזה הדבר הראשון שבודקים.
במדויק: הכותרת שמעל השאלה קובעת, ולא רק הנוסח שלה. מתחת לכותרת "טרגדיות של סופוקלס" ו"טרגדיות של שקספיר" עונים רק על פי טרגדיה; מתחת לכותרת "מחזה מודרני (מן המאה ה־19 או מן המאה ה־20)" - רק על פי מחזה מודרני, גם כשהשאלה אומרת רק "במחזה שלמדתם". לפעמים הכותרת מצמצמת עוד, למשל לטרגדיות של שקספיר בלבד ("הטרגדיה של שקספיר שלמדתם"). כשכל הקבוצות מופיעות יחד מעל כל השאלות בפרק, אפשר לענות על פי כל מחזה מהרשימה. בשנים 2024-2025 היו גם שאלות בשם על "אנטיגונה" ועל "אדיפוס המלך".
בשאלון 8282 הרשימה שונה: רק שישה מחזות מודרניים ("מי מפחד מווירג'יניה וולף", "משרתם של שני אדונים", "מקווה", "שבעה", "חשיבותה של רצינות", "מסיבת יום הולדת"), ואין בו טרגדיות.
1. יסודות הדרמה: דיאלוג, מונולוג, הוראות במה וסצנה
יסודות הדרמה
בסיפור יש מספר שמתאר את הדמויות ואת מחשבותיהן. במחזה אין מספר: הדמויות מדברות זו עם זו, ומה שמסביב לדברים - התפאורה, האביזרים, התנועה על הבמה - כתוב בהערות הבמה. לכן כשעונים על מחזה, מביאים כראיה דיאלוג, מונולוג, סצנה או הערת במה.
במדויק: אלה המונחים שהתשובות נשענות עליהם:
- דיאלוג: שיחה בין שתי דמויות או יותר. דרכו נחשפים הקונפליקט, היחסים בין הדמויות ואופיין.
- מונולוג: דברים ארוכים של דמות אחת, לרוב כשהיא לבד, שבהם היא חושפת מחשבות ולבטים.
- הערה צדדית: משפט שדמות אומרת לעצמה, בלי שהדמויות האחרות על הבמה שומעות.
- הערות במה (הוראות במה): מה שהמחזאי כתב מחוץ לדברי הדמויות: תפאורה, אביזרים, תאורה, קולות ותנועה.
- סצנה (תמונה) ומערכה: המחזה מחולק למערכות, וכל מערכה לתמונות. בתשובה ממקמים סצנה לפי המערכה והתמונה.
בשאלה על סצנה או דיאלוג ממקמים אותו במחזה: באיזו מערכה, מי משתתף, ומה קרה לפני. כך עושות התשובות באתר, למשל "מערכה ראשונה, תמונה 7" ב"מקבת". על סצנה שנבחרה בגלל תפקידה בעלילה (מפנה, שיא) - ראו גם בשיעור "העלילה הטרגית".
המונחים ואיך משתמשים בהם בתשובה
מה שואלים על יסודות הדרמה
תשובה על שתי סצנות או שני דיאלוגים
1. בוחרים שתיים רחוקות זו מזו בעלילה - למשל אחת מן ההתחלה או מן המפנה, ואחת מן השיא או מן הסיום.
2. ממקמים כל אחת: באיזו מערכה, מי משתתף, ומה קרה לפניה.
3. מתארים מה קורה בה בפרטים: מה נאמר (בפרפרזה או בציטוט קצר) ומה נעשה.
4. מסבירים את התפקיד: מה הסצנה עושה בעלילה (מציגה קונפליקט, מפנה, שיא, פתרון) ומה היא מראה על הדמויות או על הרעיון.
5. קושרים בין השתיים: מה המשותף להן או מה השתנה ביניהן, ואיך יחד הן בונות את משמעות המחזה.
"סצנה מרכזית" או קטע בעל "תפקיד מכריע" אינם סצנה שסתם אהבתם. צריך להסביר את התפקיד שלה בעלילה - מה מתחיל, משתנה או נפתר בה. רק בשאלה על סצנות "שנגעו לליבכם" התגובה האישית היא לב התשובה, וגם שם היא קשורה לפרטים מהסצנה.
בטרגדיה היוונית מעשי האלימות אינם מוצגים על הבמה: ב"אדיפוס המלך" שליח מספר שיוקסטה תלתה את עצמה ושאדיפוס עיוור את עיניו. כשמתארים אותם בתשובה, כותבים שהם מתוארים בדיווח, ומסבירים מה הדיווח מוסיף (הצופים שומעים קודם, ואחר כך רואים את התוצאה).
דוגמה - דיאלוג והיעדר קשר ב"מסיבת יום הולדת"
(שאלון 8282, מחזה מודרני)
ברבים מן המחזות המודרניים הדיאלוגים מדגישים דווקא היעדר קשר אמיתי בין הדמויות.
האם קביעה זו מתארת את המתרחש במחזה שלמדתם?
בססו את תשובתכם על שני דיאלוגים מן המחזה, והסבירו כיצד כל אחד מהם מדגיש את היעדר הקשר האמיתי בין הדמויות או דווקא מעיד על קיומו של קשר כזה.
1. מה השאלה מבקשת: עמדה (האם הקביעה מתארת את המחזה), שני דיאלוגים מוגדרים, ולכל אחד - איך הוא מראה היעדר קשר או קשר.
2. העמדה: ב"מסיבת יום הולדת" מאת הרולד פינטר - כן. הדמויות מדברות הרבה, אבל הדיבור ממלא שקט, מסתיר פחד או משמש כלי של כוח.
3. דיאלוג ראשון - ארוחת הבוקר של מג ופטי בפתיחה: שאלות ותשובות שגרתיות על הקורנפלקס, על העיתון ועל מזג האוויר. מג שואלת כדי לשמוע קול, לא כדי לדעת. גם כשסטנלי יורד לארוחה היא חוזרת על אותן שאלות ואינה רואה את מצוקתו.
4. דיאלוג שני - החקירה של סטנלי בידי גולדברג ומקאן: מטר של שאלות והאשמות שאין ביניהן קשר, בלי זמן לענות. השאלות לא מחפשות תשובה אלא נועדו לשבור אותו: השפה היא כלי של כוח, וסטנלי נשבר וצורח.
5. הסיום מאשר את הקביעה: בבוקר שאחרי סטנלי אינו מסוגל לדבר, ומג, שאינה יודעת שנלקח, מדברת על המסיבה שבה הייתה "מלכת הנשף".
6. חריג: פטי קורא לסטנלי לא לתת להם להגיד לו מה לעשות - ניצוץ של קשר, שאינו משנה דבר.
כן, הקביעה מתארת את "מסיבת יום הולדת" (הרולד פינטר). דיאלוג 1 - ארוחת הבוקר של מג ופטי בפתיחה: שאלות ותשובות שגרתיות על הקורנפלקס, על העיתון ועל מזג האוויר, מילים שממלאות שקט ואינן מגיעות לשום דבר; גם עם סטנלי מג חוזרת על אותן שאלות ואינה רואה את מצוקתו. דיאלוג 2 - החקירה של סטנלי בידי גולדברג ומקאן: מטר של שאלות והאשמות בלי קשר ובלי זמן לענות; השפה היא כלי של כוח ולא של מגע, וסטנלי נשבר וצורח. בבוקר שאחרי סטנלי אינו מסוגל לדבר, ומג מדברת על המסיבה שבה הייתה "מלכת הנשף". חריג קטן: פטי קורא לסטנלי לא לתת להם להגיד לו מה לעשות - ניצוץ של קשר שאינו משנה דבר.
2. הגיבור הטרגי: תכונות, כוח וחולשה והטעות הטרגית
הגיבור הטרגי
גיבור הטרגדיה אינו רשע. הוא אדם גדול - מלך, מצביא, בת מלכים - שיש בו תכונות ראויות להערכה, ובכל זאת הוא מביא אסון על עצמו ועל הסובבים אותו. השאלה "למה" היא לב השאלות על הגיבור.
במדויק: כפי שנוסח בבגרות, "גיבור הטרגדיה מביא אסון על עצמו ועל סביבתו לא בשל אישיות שלילית במהותה, אלא בשל שיפוט מוטעה, ליקוי מוסרי או חולשה באופיו". תשובה על הגיבור הטרגי צריכה לכלול:
- מעמד ותכונות חיוביות: מה עושה אותו לגיבור (אומץ, תבונה, נחישות, אחריות).
- הטעות הטרגית (המרטיה): המעשה או ההחלטה שמתחילים את האסון, באיזה שלב, מאילו מניעים, ומה תוצאותיה.
- הפגם באופי: התכונה שגרמה לטעות; לעיתים קרובות היבריס - גאווה ויהירות, ביטחון מופרז בעצמו מול האלים, החוק או אזהרות.
- ההכרה (אנגנוריסיס): הרגע שבו הגיבור מבין את טעותו - לרוב דרך סבל, ומאוחר מדי.
אצל כמה גיבורים אותה תכונה היא גם הכוח וגם החולשה: הנחישות של אדיפוס לדעת את האמת הפכה אותו לגיבור, והיא שחושפת את האמת על עצמו. על ההכרה ועל הסבל - בשיעור "סבל, תובנה וטלטול הצופים".
טעות טרגית, פגם באופי והיבריס
כוח וחולשה: איך השילוב מניע את העלילה
מה שואלים על הגיבור הטרגי
שאלה על "הטעות הגורלית" מבקשת מעשה, לא רק תכונה. לכתוב שליר היה גאה - זו תכונה ולא טעות; חלוקת הממלכה לפי הצהרות אהבה וגירוש קורדליה - זו הטעות, והגאווה היא המניע שלה. בכמה תשובות באתר גם הגאווה עצמה נקראת המרטיה - לכן כדאי לכתוב את שניהם: המעשה, והתכונה שגרמה לו.
בקביעה "על שני חלקיה" תלמידים שוכחים את החלק הראשון: צריך להראות שהגיבור אינו רשע (מה ראוי בו, מה הוא רוצה), ורק אחר כך את הטעות ואת האסון - לעצמו ולסביבתו.
דוגמה - הטעות הגורלית של ליר
תארו את הטעות הגורלית בטרגדיה שלמדתם.
ציינו את השלב בטרגדיה שבו התרחשה הטעות, את המניעים או הסיבות לגרימת הטעות, ואת תוצאותיה.
הדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: ארבעה רכיבים - הטעות, השלב, המניעים, התוצאות - וכל אחד מודגם.
2. הטעות: ב"המלך ליר" מאת שקספיר - חלוקת הממלכה בין הבנות לפי הצהרות האהבה שלהן, גירוש קורדליה, שמסרבת להתחרות באחיותיה, וגירוש קנט, שמוחה.
3. השלב: האקספוזיציה, הסצנה הראשונה במחזה (מערכה 1, תמונה 1). כל המחזה הוא שרשרת של תוצאותיה.
4. המניעים: רצון להשליך את עול השלטון ולשמור על הכבוד; צורך בחנופה; יהירות וכעס; חוסר יכולת להבחין בין מראית עין לאמת.
5. התוצאות: גונריל ורגן משפילות אותו ומקצצות בפמלייתו, הוא יוצא אל הסערה ומאבד את שפיותו, קורדליה נתלית וליר מת לצדה. בדרך מגיעה ההכרה (אנגנוריסיס) בטעותו.
"המלך ליר" (שקספיר): הטעות הגורלית היא חלוקת הממלכה על פי הצהרות אהבה, גירוש קורדליה הכנה וגירוש קנט שמחה. השלב: האקספוזיציה, הסצנה הראשונה במחזה (מערכה 1, תמונה 1). המניעים: רצון להשליך מעליו את עול השלטון ולשמור על הכבוד, צורך בחנופה, יהירות וכעס, וחוסר יכולת להבחין בין מראית עין לאמת. התוצאות: גונריל ורגן משפילות אותו ומקצצות בפמלייתו, הוא יוצא אל הסערה ומאבד את שפיותו, קורדליה נתלית, וליר מת לצדה. בדרך מגיעה ההכרה (אנגנוריסיס) בטעותו.
3. העלילה הטרגית: מניעים, סיבוך וסיום
העלילה הטרגית
העלילה הטרגית בנויה כמו מדרון: מצב יציב בהתחלה, החלטה או מעשה שמסבכים אותו, ותנועה הולכת ומואצת אל האסון. בבגרות שואלים מה מניע את העלילה, מה הסיבוך, ואיך היא נגמרת.
במדויק: אלה שלבי העלילה והמונחים שהשאלות משתמשות בהם:
- אקספוזיציה: הפתיחה, שבה מוצגים הדמויות, המצב והקונפליקט.
- מניע: מה שמניע דמות לפעול (בשאלות: רדיפת האמת, רדיפת הצדק, אהבה, קנאה, שנאה, נקמה, תאוות השלטון).
- סיבוך: "קונפליקטים בין הדמויות, דילמות מוסריות, התנגשות בין רצונות והשקפות עולם". יש סיבוך בעלילה ויש סיבוך בנפש הדמות.
- מהפך (פריפטיה): אירוע שהופך את המצב לניגודו, לרוב בניגוד למה שהדמות ציפתה.
- הכרה (אנגנוריסיס): הרגע שבו הדמות מבינה את האמת.
- התרה: "בשלב ההתרה נפתר הסיבוך, והוא מתרחש לרוב לקראת סיום המחזה".
השאלות על הסיום שואלות לעיתים קרובות מה גרם לו: הגורל, אופי הגיבור, או שילוב. על הטעות שמתחילה את הסיבוך - בשיעור "הגיבור הטרגי".
סיבוך, מהפך, הכרה והתרה
הסיום: גורל, אופי, ופתוח או סגור
מה שואלים על העלילה
שאלה על הסיום: גורל או אופי
1. מתארים את הסיום בקצרה - מה קורה לכל דמות מרכזית.
2. הגורל: הנבואה או שרשרת המקרים, ואיך הניסיון לברוח ממנה דווקא מגשים אותה.
3. האופי: שתי תכונות של הגיבור, ולכל אחת מעשה מהמחזה שמקרב את הסוף.
4. עמדה מפורשת: גורל, אופי או שילוב - ואיך שני הגורמים פועלים יחד.
5. המשמעות: מה הסיום אומר על האדם (למשל: האדם אינו יכול לברוח מגורלו, אבל אחראי למעשיו).
בשאלה על מניע מתוך רשימה לא מספיק להראות שהמניע קיים במחזה - צריך להראות שהוא מניע את העלילה: שבגללו קורים האירועים המרכזיים. ואם השאלה מבקשת "שתי סצנות", כותבים בדיוק שתיים, וממקמים כל אחת.
התרה של העלילה אינה תמיד התרה של הנפש. ב"מקבת" הסדר המדיני חוזר בסוף, אבל הקונפליקט הפנימי של מקבת "לא הוכרע; הוא כבה". בשאלה על שני סיבוכים עונים על כל אחד בנפרד.
דוגמה א - רדיפת הצדק ואהבה ב"אנטיגונה" בשתי סצנות
רדיפת האמת, רדיפת הצדק, אהבה, הזדהות, קנאה, שנאה ונקמה הן מניעים העומדים במרכז העלילה של טרגדיות רבות.
איזה (או אֵילו) מן המניעים האלה עומד (או עומדים) במרכז העלילה של טרגדיה שלמדתם?
הסבירו והדגימו את דבריכם על פי שתי סצנות מן הטרגדיה.
1. מה השאלה מבקשת: מניע אחד או יותר מהרשימה, להראות שהוא במרכז העלילה, ושתי סצנות מוגדרות.
2. הבחירה: ב"אנטיגונה" מאת סופוקלס - רדיפת הצדק, ואהבה (נאמנות) לאח.
3. רקע: אחרי ששני האחים, אטאוקלס ופולינייקס, נהרגו זה בידי זה, קריאון גוזר שפולינייקס, שתקף את העיר, לא ייקבר.
4. סצנה 1 - הפרולוג: אנטיגונה מבקשת מאיסמנה לעזור לה לקבור את אחיהן. איסמנה מסרבת, ואנטיגונה מחליטה לפעול לבדה. המניעים: אהבה ונאמנות לאח, וצדק כלפי המת על פי חוקי האלים.
5. סצנה 2 - העימות עם קריאון: אנטיגונה מודה במעשה וטוענת שצו של בן תמותה אינו מבטל את החוקים הבלתי כתובים של האלים. גם קריאון רודף צדק, אבל צדק המדינה: אין לכבד בוגד כמו מגן העיר.
6. המניעים מניעים את העלילה: ההתנגשות בין שתי תפיסות הצדק מובילה לאסון: אנטיגונה נכלאת במערה ותולה את עצמה, היימון ואאורידיקה מתאבדים, וקריאון נשאר שבור.
ב"אנטיגונה" (סופוקלס) עומדים במרכז שני מניעים: רדיפת הצדק, ואהבה לאח. סצנה 1 (הפרולוג, אנטיגונה ואיסמנה): אנטיגונה מחליטה לקבור את פולינייקס בניגוד לצו של קריאון, מתוך נאמנות ואהבה לאח וצדק כלפי המת על פי חוקי האלים; איסמנה מסרבת, ואנטיגונה פועלת לבדה. סצנה 2 (העימות עם קריאון): אנטיגונה מודה במעשה וטוענת שחוקי האלים, הבלתי כתובים והנצחיים, עומדים מעל הצו של שליט בן תמותה; קריאון רודף צדק מסוג אחר, צדק המדינה: אין לכבד בוגד כמו מגן העיר. ההתנגשות בין שתי תפיסות הצדק מניעה את העלילה אל האסון: אנטיגונה נכלאת במערה ותולה את עצמה, היימון ואאורידיקה מתאבדים, קריאון נשאר שבור.
דוגמה ב - סיבוך בעלילה ובנפש ב"מקבת"
מהו הסיבוך בעלילת הטרגדיה של שקספיר שלמדתם, ומהו הסיבוך בנפש הדמות המרכזית בטרגדיה זו?
האם סיבוכים אלה נפתרים? הסבירו והדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: שני סיבוכים בנפרד - בעלילה ובנפש - ולכל אחד: האם נפתר.
2. הסיבוך בעלילה: ב"מקבת" מאת שקספיר, אחרי נבואת המכשפות ובדחיפת ליידי מקבת, מקבת רוצח את המלך דנקן ונעשה מלך. כדי לשמור על הכתר הוא רוצח את בנקו (פליאנס נמלט) ואת אשתו וילדיו של מקדאף. הממלכה נקלעת לעריצות ולמרד.
3. הסיבוך בנפש: מאבק בין שאפתנות לבין מצפון ופחד. לפני הרצח הוא מהסס ורואה פגיון מרחף; אחריו אינו יכול לישון, רואה את רוח בנקו במשתה וחי בחרדה.
4. האם הסיבוך בעלילה נפתר: כן. יער בירנאם "בא" לדנסינן, מקדאף (שלא נולד כרגיל מאישה) הורג את מקבת, ומלקולם מוכתר - הסדר חוזר.
5. האם הסיבוך בנפש נפתר: לא באמת. הוא מסתיים בקהות ובריקנות, ורק המוות שם לו קץ.
"מקבת" (שקספיר). הסיבוך בעלילה: אחרי נבואת המכשפות ובדחיפת ליידי מקבת, מקבת רוצח את המלך דנקן ונעשה מלך; כדי לשמור על הכתר הוא רוצח את בנקו (פליאנס נמלט) ואת אשתו וילדיו של מקדאף; הממלכה נקלעת לעריצות ולמרד. הסיבוך בנפש: מאבק בין שאפתנות לבין מצפון ופחד - לפני הרצח הוא מהסס ורואה פגיון מרחף; אחריו הוא אינו יכול לישון, רואה את רוח בנקו במשתה, וחי בחרדה. הסיבוך בעלילה נפתר: יער בירנאם "בא" לדנסינן, מקדאף (שלא נולד כרגיל מאישה) הורג את מקבת, ומלקולם מוכתר - הסדר חוזר. הסיבוך בנפש אינו נפתר באמת: הוא מסתיים בקהות ובריקנות, ורק המוות שם לו קץ.
4. סבל, תובנה וטלטול הצופים
סבל, תובנה וטלטול
טרגדיה לא נגמרת רק באסון. בדרך אל האסון הגיבור סובל, ומתוך הסבל הוא מבין משהו שלא הבין קודם. גם הצופים לא יוצאים מהתיאטרון כמו שנכנסו: מה שראו מטלטל אותם.
במדויק: בשאלות על הנושא הזה צריך להבחין בין שלושה דברים:
- הסבל של הגיבור: מה הוא (השפלה, אובדן, שיגעון, מוות של אהובים), מה גרם לו (הטעות של הגיבור, רשעות של אחרים, הגורל), ובאיזה שלב הוא מגיע לשיאו.
- התובנה (הכרה, אנגנוריסיס): מה הגיבור מבין בעקבות הסבל - לרוב בסיום, ולרוב מאוחר מדי.
- טלטול הצופים (קתרזיס): מה שהטרגדיה מעוררת בצופים - חמלה ופחד - ומה היא גורמת להם לבחון מחדש בעולמם.
גם על מחזה מודרני שואלים על למידה ותובנה ועל טלטול הצופים. גם שם השאלה היא מה בעלילה ובדמויות מטלטל, ומה הצופה בוחן מחדש.
סבל, תובנה וקתרזיס: מי חווה מה
מה שואלים על סבל ותובנה
שאלה על טלטול הצופים
1. מה מטלטל, במשפט אחד: למשל: החוקר הוא הפושע ("אדיפוס המלך"), או קהילה רגילה שהופכת בהדרגה לקהילה של רוצחים ("ביקור הגברת הזקנה").
2. בעלילה: איך היא בנויה כדי לטלטל - חקירה, אירוניה דרמטית (הצופים יודעים מה שהגיבור אינו יודע), גילויים הדרגתיים.
3. בדמויות: גיבור ראוי להערכה שנופל; ניגוד בין דמויות; מי שמבין את האמת ומי שאינו מבין.
4. מה הצופים בוחנים מחדש בעולמם: ערך, אמונה או ביטחון שהמחזה מערער.
5. הסיום: איך הוא חותם את הטלטלה (דברי המקהלה, קתרזיס, אירוניה).
בשאלה על הסבל ושיאו תלמידים מתארים את הסבל ושוכחים את השלב. כותבים במפורש באיזו סצנה או מערכה הסבל בשיאו, ואפשר גם להבחין בין שיא ראשון (הסערה ב"המלך ליר") לשיא המוחלט (מות קורדליה).
"התובנה העולה בסיום" אינה סיכום כללי של המחזה. היא מה שהגיבור (או המחזה) מבין בעקבות הסבל, ומודגמת בסצנה: למשל הפיוס של ליר עם קורדליה, או העיוורון של אדיפוס, שרק אחריו הוא "רואה".
דוגמה א - הסבל והתובנה של ליר
תארו את הסבל שאיתו מתמודד הגיבור (או הגיבורה) בטרגדיה שלמדתם, והסבירו מה גרם לסבל זה.
מהי התובנה (או התובנות) העולה בסיום המחזה בעקבות הסבל? הסבירו והדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: הסבל, מה גרם לו, ותובנה אחת או יותר שעולה בסיום בעקבותיו.
2. הסבל: ב"המלך ליר" מאת שקספיר - השפלה בידי גונריל ורגן, שמקצצות את פמלייתו וסוגרות בפניו את הדלת; הסערה על הערבה והשיגעון; ולבסוף מות קורדליה.
3. מה גרם: הטעות של ליר עצמו - חלוקת הממלכה לפי הצהרות אהבה, גירוש קורדליה וקנט - שנובעת מגאווה ומצורך בחנופה; וגם רשעותן וכפיות הטובה של הבנות.
4. תובנה 1, בסערה: ליר מבין לראשונה את סבלם של העניים ואת חולשת האדם כשהוא מופשט מן התארים.
5. תובנה 2, בפיוס עם קורדליה: הוא מכיר בטעותו ומבין שאהבה אמיתית נמדדת במעשים ולא במילים.
6. הסיום: ההכרה מגיעה מאוחר מדי - קורדליה נתלית, וליר מת. עלילת גלוסטר מחזקת את התובנה: רק מי שאיבד את עיניו למד לראות.
"המלך ליר" (שקספיר). הסבל: השפלה בידי גונריל ורגן, שמקצצות את פמלייתו וסוגרות בפניו את הדלת; הסערה על הערבה והשיגעון; ולבסוף מות קורדליה. מה גרם לסבל: הטעות של ליר עצמו (חלוקת הממלכה לפי הצהרות אהבה, גירוש קורדליה וקנט), הנובעת מגאווה ומצורך בחנופה, וגם רשעותן וכפיות הטובה של הבנות. תובנה 1: בסערה ליר מבין לראשונה את סבלם של העניים ואת חולשת האדם כשהוא מופשט מן התארים. תובנה 2: בפיוס עם קורדליה הוא מכיר בטעותו ומבין שאהבה אמיתית נמדדת במעשים ולא במילים. בסיום ההכרה מגיעה מאוחר מדי (קורדליה נתלית, ליר מת); עלילת גלוסטר מחזקת את התובנה: רק מי שאיבד את עיניו למד לראות.
דוגמה ב - מה מטלטל את הצופים ב"אדיפוס המלך"
יצירות ספרות שואפות לעיתים לא רק לספר סיפור אלא גם לטלטל את עולמם של הצופים או הקוראים ולגרום להם לבחון את עולמם מחדש.
הסבירו מה בעלילת הטרגדיה שלמדתם ובדמויות שבה מטלטל את עולמם של הצופים או הקוראים וגורם להם לבחון את עולמם מחדש. בססו את דבריכם על דוגמאות מן הטרגדיה.
1. מה השאלה מבקשת: מה מטלטל - בשני רכיבים, העלילה והדמויות - ומה הצופים בוחנים מחדש, עם דוגמאות.
2. מה מטלטל, במשפט: ב"אדיפוס המלך" מאת סופוקלס החוקר הוא הפושע. אדיפוס, שפתר את חידת הספינקס ונשבע למצוא את רוצח לאיוס, מגלה שהוא עצמו הרוצח, ושאשתו היא אמו.
3. בעלילה: מבנה של חקירה ואירוניה דרמטית. הצופים יודעים את האמת, וכל צעד שנועד להרגיע (דברי יוקסטה על פרשת הדרכים, השליח מקורינתוס) מקרב את החשיפה. הניסיון לברוח מן הנבואה הוא שהגשים אותה.
4. בדמויות: אדיפוס נעלה, אכפתי ונחוש, אבל גם חם מזג וגאה (האשמת טרסיאס וקריאון); הניגוד בינו לבין טרסיאס העיוור שרואה את האמת; יוקסטה שמזלזלת בנבואות ותולה את עצמה; אדיפוס מעוור את עיניו.
5. מה הצופים בוחנים מחדש: את גבולות הידיעה והשליטה של האדם בחייו, ואת הביטחון בתבונה. התגובה היא רחמים ופחד (קתרזיס), והמקהלה חותמת שאין לקרוא לאדם מאושר לפני סוף ימיו.
"אדיפוס המלך" (סופוקלס): מה שמטלטל הוא שהחוקר הוא הפושע - אדיפוס, שפתר את חידת הספינקס ונשבע למצוא את רוצח לאיוס, מגלה שהוא עצמו הרוצח, ושאשתו היא אמו. בעלילה: מבנה של חקירה ואירוניה דרמטית; הצופים יודעים את האמת, וכל צעד שנועד להרגיע (דברי יוקסטה על פרשת הדרכים, השליח מקורינתוס) מקרב את החשיפה; הניסיון לברוח מן הנבואה הוא שהגשים אותה. בדמויות: אדיפוס הנעלה, האכפתי והנחוש, אבל גם חם המזג והגאה (האשמת טרסיאס וקריאון); הניגוד בינו לבין טרסיאס העיוור שרואה את האמת; יוקסטה שמזלזלת בנבואות ותולה את עצמה; אדיפוס מעוור את עיניו. הצופים בוחנים מחדש את גבולות הידיעה והשליטה של האדם בחייו ואת הביטחון בתבונה; התגובה היא רחמים ופחד (קתרזיס), והמקהלה חותמת שאין לקרוא לאדם מאושר לפני סוף ימיו.
5. "אנטיגונה" - סופוקלס
"אנטיגונה"
"אנטיגונה" היא טרגדיה על שני אנשים שכל אחד מהם בטוח בצדקתו. אנטיגונה מוכנה למות כדי לקבור את אחיה; קריאון, המלך, מוכן להוציא אותה להורג כדי לשמור על חוק המדינה. אף אחד מהם אינו מתפשר, והמחיר נופל על כולם.
במדויק: תשובה על "אנטיגונה" צריכה להכיר:
- המצב: אחרי ששני אחיה של אנטיגונה, אטאוקלס ופולינייקס, הרגו זה את זה במלחמה על תבאי, קריאון, המלך החדש, גוזר שאטאוקלס ייקבר בכבוד ופולינייקס, שתקף את העיר, יושלך בלי קבורה - ומי שיקבור אותו יומת.
- הקונפליקט: חוק המדינה (קריאון) מול החוקים הבלתי כתובים של האלים והנאמנות למשפחה (אנטיגונה).
- המהלך: אנטיגונה קוברת את אחיה ונתפסת, קריאון דן אותה להיכלא חיה במערה, דוחה את היימון ואת טרסיאס, ונסוג כשכבר מאוחר מדי.
- הדמויות שסביבם ותפקידן: איסמנה (ניגוד שמבליט את אנטיגונה), היימון (מדבר בשם העיר), טרסיאס (קול האלים, נקודת המפנה), המקהלה (הכללה ופרשנות מוסרית, ייעוץ, קינה).
- הסיום: אנטיגונה תולה את עצמה, היימון ואאורידיקה מתאבדים, וקריאון נשאר שבור ובודד.
- הרעיון: התנגשות בין שני ערכים שכל אחד מהם צודק בפני עצמו; ההיבריס של קריאון ("גַּבְהוּת לֵבָב"); הצדק של אנטיגונה מתברר רק אחרי מותה.
שני הצדדים הם גיבורים טרגיים שהעיקרון שלהם נעשה עיוור: כמו קריאון, גם אנטיגונה אינה מוכנה לשום פשרה. גם קריאון משלם על גבהות הלב שלו: בסוף הוא נשאר שבור ובודד ומודה באשמתו. על תפקידי המקהלה ראו גם בשיעור "אדיפוס המלך".
מבנה ועלילה
הדמויות
ניגודים, מוטיבים ותפקיד המקהלה
מה הבגרות שאלה על "אנטיגונה"
בתרגומים השונים השמות כתובים אחרת: קריאון או קראון, טרסיאס או טירסיאס, פולינייקס או פולינקס, היימון או המון. כותבים את השם כמו בתרגום שלמדתם, ובאותה צורה לאורך כל התשובה.
פרט שתלמידים מבלבלים: אחרי נבואת טרסיאס קריאון הולך קודם לקבור את פולינייקס, ורק אחר כך אל המערה - ושם אנטיגונה כבר תלתה את עצמה. ואיסמנה אינה חוסמת את אנטיגונה: היא רק מסרבת לעזור, ואחר כך מבקשת לחלוק את העונש.
בשאלה עם קטע מודפס (דברי טרסיאס, דברי המקהלה) מצטטים מהקטע עם מספר השורה, ואחר כך מרחיבים לעלילה כולה. בשאלה על "תפקיד נוסף" של המקהלה - תפקיד אחר מזה שבקטע, עם אירוע מהמחזה.
דוגמה - נאמנויות של אנטיגונה וקריאון
"אנטיגונה"
ענו על שני הסעיפים א–ב.
א. דמויות בטרגדיה "אנטיגונה" פועלות מתוך נאמנות לעצמן, למשפחה ולשלטון.
הסבירו והדגימו כיצד נאמנויות אלה באות לידי ביטוי בהתנהגות של שתיים מן הדמויות בטרגדיה "אנטיגונה".
ב. לדעתכם, איזו מן הנאמנויות הנזכרות בסעיף א היא החשובה ביותר? נמקו את דבריכם.
1. א - הבחירה: אנטיגונה וקריאון. אצל כל אחד: איזו נאמנות גוברת, ואיזו חסרה.
2. א - אנטיגונה, נאמנות למשפחה: קוברת את פולינייקס בניגוד לצו, ורואה בכך חובה לאח ולאלים. כלפי השלטון אין לה נאמנות: צו של אדם אינו גובר על החוקים הבלתי כתובים של האלים.
3. א - אנטיגונה, נאמנות לעצמה: מסרבת להסתיר את המעשה, מודה בגלוי, ואינה מניחה לאיסמנה לחלוק את העונש.
4. א - קריאון, נאמנות לשלטון: נאומו הראשון (מי שמעדיף ידיד על המולדת אינו ראוי) והצו; הוא גוזר מוות על אחייניתו, ארוסת בנו.
5. א - קריאון, נאמנות לעצמו: גאווה - אינו מוכן שאישה תנצח אותו, דוחה את היימון ומאשים את טרסיאס בשוחד; נסוג מאוחר מדי ומאבד את בנו ואת אשתו.
6. ב - עמדה ונימוקים: הנאמנות למשפחה, כפי שאנטיגונה מבינה אותה, כי היא נשענת על חוקי האלים. נימוקים: השלטון צריך לפעול בגבולות המוסר והדת; המחזה מצדיק את אנטיגונה (טרסיאס מודיע שהאלים דוחים את קורבנות העיר, וקריאון נסוג); ומי שהזניח את המשפחה נענש באובדן משפחתו.
א. אנטיגונה - נאמנות למשפחה: קוברת את פולינייקס בניגוד לצו, ורואה בכך חובה לאח ולאלים; כלפי השלטון אין לה נאמנות, כי צו של אדם אינו גובר על החוקים הבלתי כתובים של האלים. נאמנות לעצמה: מסרבת להסתיר את המעשה, מודה בגלוי, ואינה מניחה לאיסמנה לחלוק את העונש. קריאון - נאמנות לשלטון: נאומו הראשון (מי שמעדיף חבר על המולדת אינו ראוי) והצו; גוזר מוות על אחייניתו, ארוסת בנו. נאמנות לעצמו: גאווה - אינו מוכן שאישה תנצח אותו, דוחה את היימון ומאשים את טרסיאס בשוחד; נסוג מאוחר מדי ומאבד את בנו ואת אשתו. ב. (עמדה אפשרית) הנאמנות למשפחה, כפי שאנטיגונה מבינה אותה, נשענת על חוקי האלים ולכן היא החשובה ביותר: השלטון צריך לפעול בגבולות המוסר והדת; המחזה מצדיק את אנטיגונה - טרסיאס מודיע שהאלים דוחים את קורבנות העיר, וקריאון נסוג; ומי שהזניח את המשפחה, קריאון, נענש באובדן משפחתו. גם בחירה אחרת מתקבלת, אם היא מנומקת ונשענת על המחזה.
6. "אדיפוס המלך" - סופוקלס
"אדיפוס המלך"
"אדיפוס המלך" בנוי כמו סיפור בלשי שבו הבלש מגלה שהוא עצמו הרוצח. אדיפוס, המלך החכם שהציל את העיר, חוקר רצח ישן - וכל צעד בחקירה מקרב אותו אל האמת הנוראה על עצמו.
במדויק: תשובה על "אדיפוס המלך" צריכה להכיר:
- מה קרה לפני המחזה: הנבואה ללאיוס שבנו יהרוג אותו; התינוק שנמסר להמתה בהרים וגדל בקורינתוס כבנם של פוליבוס ומרופה; הבריחה של אדיפוס מקורינתוס אחרי הנבואה שיהרוג את אביו וישא את אמו; הזקן שהרג בצומת דרכים; פתרון חידת הספינקס, המלוכה בתבאי והנישואים ליוקסטה.
- המבנה: חקירה - מגפה בתבאי, הצו מדלפי למצוא את רוצח לאיוס, והגילויים בהדרגה: טרסיאס, יוקסטה, השליח מקורינתוס, הרועה.
- הגיבור: אדיפוס נעלה, אכפתי ונחוש לדעת את האמת, אבל גם חם מזג וגאה; התכונות האלה הן שחושפות את הנבואה ומגשימות אותה.
- הסיום: יוקסטה תולה את עצמה, אדיפוס מעוור את עיניו, מבקש לצאת לגלות, וקריאון נעשה השליט.
- הרעיונות והמונחים: גורל ואחריות; ראייה ועיוורון; אירוניה דרמטית; מהפך (פריפטיה) והכרה (אנגנוריסיס); קתרזיס; ודברי המקהלה - אין לקרוא לאדם מאושר לפני סוף ימיו.
הצופים בתקופת סופוקלס הכירו את המיתוס, ולכן ידעו את האמת מהרגע הראשון. זה מקור האירוניה הדרמטית: כשאדיפוס מקלל את הרוצח, הוא מקלל את עצמו בלי לדעת. על המקהלה ראו גם בשיעור "אנטיגונה".
מבנה ועלילה
הדמויות
מוטיבים וניגודים
מה הבגרות שאלה על "אדיפוס המלך"
"שליחי קורינתוס" בנוסח השאלה הם במחזה שליח אחד: הרועה לשעבר שבא מקורינתוס. אל תבלבלו בינו לבין הרועה הזקן של לאיוס, שמסר לו את התינוק.
בתוך המחזה אדיפוס מבקש לצאת לגלות, אבל הגלות אינה מתבצעת: קריאון רוצה לשאול קודם את האל. כתבו שהוא מבקש לצאת לגלות, ולא שגורש מהעיר.
בשאלה על גורל ואופי התשובה הטובה היא בדרך כלל שילוב: הנבואה קבעה מה יקרה, והתכונות של אדיפוס - התבונה והנחישות לצד הכעס והגאווה - הגשימו את הנבואה וחשפו אותה. הראו את שני הצדדים באירועים.
דוגמה - תפקידי טרסיאס, יוקסטה והשליח מקורינתוס
"אדיפוס המלך"
הסבירו את התפקיד בטרגדיה של כל אחת מן הדמויות האלה: הנביא טריסיאס, יוקסטה, שליחי קורינתוס.
הדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: תפקיד לכל אחת משלוש הדמויות, בנפרד, עם דוגמה. כדאי לפתוח במשפט על מבנה החקירה, כי שלושתן חושפות את האמת, כל אחת בדרך אחרת.
2. טרסיאס: אומר את האמת כבר בתחילה - אדיפוס הוא הטמא שהוא מחפש, ומנבא עיוורון וגלות. אדיפוס דוחה אותה ומאשים אותו ואת קריאון בקשר. התפקיד: קול האמת האלוהית, אירוניה דרמטית, מוטיב הראייה והעיוורון, וחשיפת היהירות והכעס של אדיפוס.
3. יוקסטה: כדי להוכיח שאין לסמוך על נבואות היא מספרת על מות לאיוס בפרשת דרכים, ובכך מעוררת את חשדו של אדיפוס. היא מבינה את האמת לפניו, מתחננת שיפסיק, ותולה את עצמה. התפקיד: מקדמת את החשיפה דווקא בניסיון למנוע אותה, ומייצגת את הספקנות כלפי האלים.
4. השליח מקורינתוס: מבשר על מות פוליבוס, וכדי להרגיע את אדיפוס מגלה שאינו בנו, ושהוא עצמו קיבל את התינוק מרועה של לאיוס. התפקיד: מחולל המהפך (פריפטיה) וההכרה (אנגנוריסיס).
5. סיכום: טרסיאס אומר את האמת ואינו מתקבל, יוקסטה מנסה להפריך אותה ומקרבת אותה, והשליח מביא את הראיה שמשלימה אותה.
"אדיפוס המלך" (סופוקלס): העלילה היא חקירה שבה אדיפוס מגלה שהוא רוצח לאיוס, בנו ובעלה של אמו. טרסיאס: אומר את האמת כבר בתחילה (אדיפוס הוא הטמא; ניבוי העיוורון והגלות), ואדיפוס דוחה אותה ומאשים אותו ואת קריאון בקשר. תפקידו: קול האמת האלוהית, אירוניה דרמטית, מוטיב הראייה והעיוורון, וחשיפת היהירות והכעס של אדיפוס. יוקסטה: כדי להוכיח שאין לסמוך על נבואות היא מספרת על מות לאיוס בפרשת דרכים, ובכך מעוררת את חשדו של אדיפוס; מבינה את האמת לפניו, מתחננת שיפסיק, ותולה את עצמה. תפקידה: מקדמת את החשיפה דווקא בניסיון למנוע אותה, ומייצגת את הספקנות כלפי האלים. השליח מקורינתוס: מבשר על מות פוליבוס, וכדי להרגיע את אדיפוס מגלה שאינו בנו, ושהוא עצמו קיבל את התינוק מרועה של לאיוס. תפקידו: מחולל המהפך (פריפטיה) וההכרה (אנגנוריסיס).
7. המחזה המודרני: מאבק, מערכות יחסים ויחסי כוחות
מאבק ויחסים במחזה המודרני
במחזה המודרני אין בדרך כלל מלכים, נביאים ואלים. יש משפחה, זוג, עיירה - ואנשים רגילים שנאבקים זה בזה, תלויים זה בזה ומשקרים זה לזה. רוב השאלות על המחזה המודרני שואלות על היחסים האלה.
במדויק: השאלות דורשות להבחין בין:
- מאבק (קונפליקט): התנגשות בין דמויות או בין השקפות עולם. שואלים מה הסיבות - אישיות־רגשיות או אידאולוגיות־עקרוניות או שילוב - ומה התוצאה: מנצחים ומנוצחים, פשרה, או שכולם מפסידים.
- מערכת יחסים: מה מאפיין את היחסים (אמפתיה, תלות, צביעות, עוינות), האם הם משתנים לאורך המחזה, והאם הם מייצגים תופעה רחבה בחברה.
- יחסי כוחות: האם היחסים הם בין "חזק" ל"חלש" או בין שווים, והאם הכוח עובר מצד לצד.
- אנטי גיבור: דמות ש"אינה מתאפיינת באידיאליזם, אומץ או מוסר נשגב", לרוב פסיבית, בלי שליטה על חייה, ו"מגלמת דווקא את החולשות האנושיות".
לומדים מחזה מודרני אחד מתוכנית הלימודים, ועונים רק עליו. התשובות באתר נכתבו על "בית בובות", "מותו של סוכן", "ביקור הגברת הזקנה", ובשאלון 8282 על "מי מפחד מווירג'יניה וולף", "חשיבותה של רצינות", "משרתם של שני אדונים" ו"מסיבת יום הולדת" - אבל כל מחזה מהרשימה מתאים.
מאבק, מערכת יחסים ויחסי כוחות
מה שואלים על מאבק ויחסים
שאלה על מאבק: אישי או אידאולוגי
1. מי נגד מי: הצדדים במאבק, ואם הוא מתרחב (למשל מדמות אחת מול דמות אחרת לדמות מול קהילה).
2. הסיבה האישית: מה קרה ביניהם, ובאיזו סצנה זה נחשף.
3. הסיבה האידאולוגית: על איזה ערך נאבקים, ואיך המחזה מציג אותו (בדברי דמות, בהחלטה, באירוע).
4. הכרעה מפורשת: אישית, אידאולוגית או שילוב - ולמה. בשילוב: איך האחת הופכת לשנייה.
5. המשמעות: מה המאבק אומר על החברה או על האדם.
בשאלה על מערכת יחסים תלמידים מתארים מצב אחד ושוכחים את השינוי. אם השאלה שואלת אם היחסים משתנים, עונים במפורש - כן או לא - ומראים איך היחסים נראים בהתחלה ואיך בסוף. גם "אינם משתנים" היא תשובה, אם מנמקים אותה.
בשאלון 8282 אפשר לענות על שאלות הדרמה רק על פי אחד מהמחזות שברשימה שמודפסת בראש הפרק. מחזה אחר, גם אם למדתם אותו, לא מתקבל שם.
דוגמה - המאבק בין קלרה לאיל ב"ביקור הגברת הזקנה"
במחזות רבים יש מאבק בין דמויות.
תארו מאבק מרכזי במחזה שלמדתם. הסבירו והדגימו אם הסיבות למאבק זה הן אישיות או אידאולוגיות־עקרוניות או שמא שילוב של כל הסיבות האלה.
1. מה השאלה מבקשת: לתאר מאבק מרכזי, לבחון כל סוג סיבה, ולהכריע.
2. המאבק: ב"ביקור הגברת הזקנה" מאת פרידריך דירנמט - בין קלרה צחנסיאן לאלפרד איל, ובאמצעותו בין קלרה לתושבי גילן.
3. סיבה אישית: איל בגד בקלרה בצעירותה והכחיש את אבהותו בבית המשפט בעזרת עדי שקר, והיא נאלצה לעזוב את העיירה. עכשיו היא חוזרת עשירה ונוקמת.
4. סיבה אידאולוגית־עקרונית: קלרה מציעה מיליארד תמורת מותו של איל ומכנה זאת "צדק". ראש העיר דוחה את ההצעה "בשם האנושיות", אבל התושבים קונים בהקפה, והמוסר שלהם נשחק. השאלה: האם צדק ומוסר נקנים בכסף.
5. הכרעה: שילוב. הנקמה האישית הופכת לניסוי עקרוני בכוחו של הכסף, והוא מסתיים ברציחתו של איל באסיפת העיר.
"ביקור הגברת הזקנה" (דירנמט): המאבק בין קלרה צחנסיאן לאלפרד איל, ובאמצעותו בין קלרה לתושבי גילן. סיבה אישית: איל בגד בקלרה בצעירותה, הכחיש את אבהותו בבית המשפט בעזרת עדי שקר, והיא נאלצה לעזוב את העיירה; עכשיו היא חוזרת עשירה ונוקמת. סיבה אידאולוגית־עקרונית: קלרה מציעה מיליארד תמורת מותו של איל ומכנה זאת "צדק"; המחזה עוסק בשאלה אם צדק ומוסר נקנים בכסף; ראש העיר דוחה את ההצעה "בשם האנושיות", אבל התושבים קונים בהקפה, והמוסר שלהם נשחק. מסקנה: שילוב של שני סוגי הסיבות - הנקמה האישית הופכת לניסוי עקרוני בכוחו של הכסף, והוא מסתיים ברציחתו של איל באסיפת העיר.
8. המחזה המודרני: ביקורת חברתית, משבר ערכים ופרטים סמליים
ביקורת חברתית ופרטים סמליים
מחזות מודרניים רבים הם מראה לחברה: הם מראים משפחה, זוג או עיירה, ודרכם מבקרים את הערכים שהחברה מקדשת - כסף, הצלחה, מעמד, מראית עין. את הביקורת הזאת המחזה מעביר לא רק בדיאלוגים אלא גם בחפצים, בתפאורה ובשם המחזה.
במדויק: השאלות על הנושא הזה דורשות:
- ביקורת חברתית: על מה המחזה מבקר (מוסכמה, ערך, מוסד) ועל מי, ואיך היא באה לידי ביטוי ביחסים בין הדמויות ובאירוע מרכזי.
- משבר ערכים: ערך (מוסרי, משפחתי, חברתי) שמתערער במחזה, והאם המשבר נפתר בסיום.
- פרט סמלי: פרט ממשי במחזה - חפץ, תפאורה, פעולה - שמייצג רעיון מופשט. מסבירים את המשמעות הסמלית ואת התרומה למשמעות המחזה.
- שם המחזה ואמצעים נוספים: איך השם, התפאורה, האביזרים והדיאלוגים המרכזיים משקפים את הנושא המרכזי.
- אמת, סודות ושקרים: הכחשת האמת, מודעות וחוסר מודעות, ומה הם תורמים למשמעות.
פרט סמלי מופיע לעיתים קרובות בהערות הבמה (ראו בשיעור "יסודות הדרמה"). בשאלה על פרטים סמליים כדאי לחפש פרט שמשתנה במהלך המחזה, כי השינוי שלו מראה את השינוי בדמות.
ביקורת, משבר וסוגיה
פרט סמלי ואמצעי הבמה
מה שואלים על ביקורת ופרטים סמליים
פרט סמלי בתשובה
1. מה הפרט: שמו, ואיפה הוא מופיע - באיזו מערכה, בדברי דמות או בהערות הבמה.
2. מה הוא במחזה: התפקיד הממשי שלו בעלילה (חפץ בבית, ריקוד בנשף).
3. מה הוא מסמל: הרעיון המופשט, וקשר לדמות או למצב.
4. איך הוא משתנה: אם הפרט חוזר או משתנה במהלך המחזה, מה השינוי מראה.
5. התרומה למשמעות: איך הפרט (או שני הפרטים יחד) בונה את הנושא המרכזי ומכין את הסיום.
בשאלה על משבר ערכים יש שני חלקים, והשני נשכח: האם המשבר נפתר בסיום. התשובה יכולה להיות מורכבת - למשל בתשובה על "מותו של סוכן": המשבר נפתר רק באופן חלקי, כי ביף מגיע להכרה עצמית, אבל ווילי מת נאמן לחלום.
פרט סמלי אינו כל פרט בעלילה. צריך להראות מה הוא מסמל מעבר לעצמו, ולא רק מה קורה איתו. לכתוב שנורה מקשטת את העץ - זה תיאור; לכתוב שהעץ המקושט מסמל את חזות האושר של הבית ואת נורה עצמה - זה פירוש.
דוגמה - עץ חג המולד והטרנטלה ב"בית בובות"
בחרו מן המחזה שלמדתם שני פרטים שיש להם משמעות סמלית.
הסבירו את המשמעות הסמלית של כל אחד מן הפרטים שבחרתם, ואת תרומתם לבניית משמעות המחזה.
1. מה השאלה מבקשת: בדיוק שני פרטים, משמעות סמלית לכל אחד בנפרד, ותרומה למשמעות המחזה.
2. הבחירה: ב"בית בובות" מאת הנריק איבסן - עץ חג המולד, וריקוד הטרנטלה.
3. עץ חג המולד: במערכה הראשונה נורה מכניסה אותו הביתה ומקשטת אותו כדי לשמח את הלמר. הוא מסמל את חזות האושר של הבית ואת נורה עצמה, היפה והמקושטת. בתחילת המערכה השנייה, לפי הערות הבמה, העץ מרוט מקישוטיו ונרותיו שרופים - מראה למצבה של נורה אחרי איומו של קרוגסטד, ולהתפרקות החזות.
4. הטרנטלה: נורה רוקדת בפראות כדי למנוע מהלמר לפתוח את תיבת הדואר שבה מכתבו של קרוגסטד; הלמר אומר שהיא רוקדת כאילו חייה תלויים בכך, והיא עונה שכך באמת. הריקוד, שנועד במסורת העממית לרפא נשיכת עכביש, מסמל את הייאוש שלה, וגם את מעמדה כבובה שמופיעה לפני בעלה. אחרי הנשף היא מחליפה את התלבושת בבגדי יום־יום: סוף התפקיד.
5. התרומה למשמעות: שני הפרטים חושפים את הפער בין החזות לאמת ב"בית הבובות", ומכינים את הסיום שבו נורה עוזבת את הבית.
"בית בובות" (הנריק איבסן): עץ חג המולד וריקוד הטרנטלה. עץ חג המולד: במערכה הראשונה נורה מכניסה אותו הביתה ומקשטת אותו כדי לשמח את הלמר; הוא מסמל את חזות האושר של הבית ואת נורה עצמה, היפה והמקושטת. בתחילת המערכה השנייה, על פי הערות הבמה, העץ מרוט מקישוטיו ונרותיו שרופים - מראה למצבה של נורה אחרי איומו של קרוגסטד, ולהתפרקות החזות. הטרנטלה: נורה רוקדת בפראות כדי למנוע מהלמר לפתוח את תיבת הדואר שבה מכתבו של קרוגסטד; הריקוד, שנועד במסורת העממית לרפא נשיכת עכביש, מסמל את הייאוש שלה, וגם את מעמדה כבובה שמופיעה לפני בעלה; אחרי הנשף היא מחליפה את התלבושת לבגדי יום־יום - סוף התפקיד. התרומה למשמעות: שני הפרטים חושפים את הפער בין החזות לאמת ב"בית הבובות", ומכינים את הסיום שבו נורה עוזבת את הבית.