פרק הרומאן והנובלה בבגרות
בפרק הזה לומדים יצירה ארוכה אחת - רומאן או נובלה - ועונים עליה על שאלה אחת. רוב השאלות בפרק כלליות, ואפשר לענות עליהן על פי היצירה שלמדתם בכיתה או על פי "1984".
במדויק: לפי המיקוד לומדים "רומאן אחד או נובלה אחת מרשימת היצירות", ו"אחת מן השאלות בנושא זה תהיה על הרומאן" "1984" מאת ג'ורג' אורוול. בשאלון 8281 יש בפרק שלוש שאלות, ועונים על אחת (33⅓ נקודות). בשאלון 8215 עונים על שאלה אחת מהפרק (40 נקודות). ליד השאלות הכלליות כתוב: "אפשר לענות גם על פי הרומאן '1984' מאת ג'ורג' אורוול".
השאלות הכלליות בפרק חוזרות על אותם רכיבים: הבעיה המרכזית והערכת היצירה, הדמות, מערכות היחסים, הפרט והחברה, ומבנה העלילה. אלה חמשת השיעורים כאן. את "1984" עצמו מסכמים בנושא נפרד.
שאלה כללית על רומאן או נובלה
השאלה הכללית בפרק לא נותנת שם של יצירה. היא מציגה רכיב או קביעה, ואתם מראים אותם ביצירה שלמדתם. השאלות בפרק מבקשות לעתים קרובות תהליך, שינוי ותרומה למשמעות: לעקוב אחרי דמות או קשר לאורך העלילה.
במדויק: תשובה טובה כוללת: (1) את שם היצירה והיוצר; (2) תשובה על כל חלקי השאלה; (3) פרטים מדויקים מהעלילה - אירועים, דמויות, מקומות - ולפי סדר העלילה כשהשאלה מבקשת תהליך או שינוי; (4) הסבר של התרומה למשמעות היצירה כשהשאלה מבקשת. את דברי הדמויות מביאים בדרך כלל בפרפרזה, וציטוט - רק קצר.
בפרק עונים על שאלה אחת בלבד. לכן בוחרים את השאלה שהרכיב שלה בולט ביצירה שלמדתם ושאתם זוכרים בה פרטים. דרכי התשובה הכלליות ("הסבירו והדגימו", "קביעה", "שתי סצנות") נמצאות בנושא "הבגרות בספרות".
1. רומאן ונובלה: הבעיה המרכזית והערכת היצירה
רומאן ונובלה
רומאן ונובלה הן שתי צורות של סיפורת, ובבגרות הן באות יחד: בכל שאלה כתוב "ברומאן או בנובלה שלמדתם", ואותה שאלה מתאימה לשתיהן. בשיעור הזה - שתי שאלות שמסתכלות על היצירה כולה: מה הבעיה המרכזית שלה, ולמה היא שווה קריאה.
במדויק:
- רומאן ונובלה: הסוגה של כל יצירה נקבעת ברשימת היצירות: "1984", "הזר" ו"החטא ועונשו" הם רומאנים, ו"של עכברים ואנשים" ו"הזקן והים" הן נובלות. נובלה קצרה מרומאן ("ברומאן הקצר (נובלה)"). בתשובה כותבים את הסוגה נכון.
- בעיה מרכזית: השאלה האנושית, החברתית או המוסרית שהיצירה כולה עוסקת בה (למשל בדידות, או שלטון טוטליטרי שמוחק את חירות הפרט). היא לא תקציר העלילה. מציגים בעיה אחת, ונוקטים עמדה מנומקת: האם היא כללית ואוניברסלית, קשורה לזמן ולמקום של העלילה, או גם וגם.
- הערכת היצירה (המלצה): המלצה שמעודדת לקרוא את היצירה, ומבוססת על פרטים בשלושה תחומים: אירועים ודמויות, מבנה היצירה, ונושאים מרכזיים.
בשאלות בבגרות 2023-2026 לא נשאלה שאלה על ההבדל בין רומאן לנובלה. המושגים בשאר השיעורים - דמות, יחסים, חברה, מבנה - משותפים לשתי הצורות.
נובלה ורומאן
מה שואלים: הבעיה המרכזית והערכת היצירה
המלצה על היצירה
1. פתיחה שתופסת: שם היצירה והיוצר, ומשפט שאומר לקורא למה כדאי לו.
2. דמויות ואירועים: הדמויות המרכזיות והעלילה, בקצרה ובפרטים מדויקים.
3. מבנה: איך היצירה בנויה - פרקים, חלקים, מבנה מעגלי, רמזים מטרימים.
4. נושאים: שניים-שלושה נושאים מרכזיים, ולמה הם נוגעים גם לקורא של היום.
5. הסיום: רומזים בלי לפרט, אבל מה שכותבים עליו חייב להיות נכון.
בעיה מרכזית היא לא תקציר. לכתוב שג'ורג' ולני עובדים בחווה זה תקציר; "בדידותו של האדם והחלום על בית ושייכות, שאינו מתגשם" היא בעיה. מנסחים אותה במשפט אחד בתחילת התשובה, ורק אחר כך מדגימים.
בשאלת "האם לדעתכם" אפשר לנקוט עמדה משולבת: הבעיה צומחת מהתקופה ומהמקום, אבל היא כללית. עמדה משולבת מתקבלת, אם היא מנומקת ומודגמת בשני הצדדים.
המלצה בסגנון של הרשתות החברתיות עדיין נבדקת כתשובה בספרות. בלי אירועים, דמויות, מבנה ונושאים מהיצירה היא לא מקבלת את הנקודות. גם "מבנה" הוא חלק מהשאלה - תלמידים נוטים לשכוח אותו.
דוגמה א - המלצת "בוקטוק" על "של עכברים ואנשים"
"בוקטוק" (BookTok) הוא תופעה עולמית שצברה תאוצה בשנה האחרונה, ובה יוצרי תוכן ממליצים במרשתת (אינטרנט) על ספרים שקראו.
כתבו המלצה על הרומאן או על הנובלה שלמדתם שיכולה לעודד גולשים ברשתות החברתיות לקרוא יצירה זו. בססו את המלצתכם על פרטים כמו אירועים ודמויות בעלילה, מבנה היצירה ונושאים מרכזיים בה.
1. מה השאלה מבקשת: המלצה שמעודדת לקרוא, אבל מבוססת על פרטים בשלושה תחומים: אירועים ודמויות, מבנה, נושאים מרכזיים.
2. הבחירה: הנובלה "של עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק - קצרה, עם דמויות בולטות וסיום חזק.
3. אירועים ודמויות: ג'ורג' ולני, פועלים נודדים בקליפורניה בזמן השפל הגדול. לני חזק מאוד ותמים, ואוהב ללטף דברים רכים. יש להם חלום משותף: חווה משלהם עם ארנבים. בחווה החדשה הם פוגשים את קרלי, בן הבעלים התוקפני, ואת אשתו; את קנדי הזקן וכלבו; את קרוקס, הפועל השחור המבודד; ואת סלים.
4. מבנה: נובלה קצרה בשישה פרקים, כמו מחזה. מבנה מעגלי - היא מתחילה ונגמרת באותו מקום ליד הנהר. רמזים מטרימים - מה שקורה לכלב של קנדי, לעכברים ולגור.
5. נושאים: חברות ונאמנות, בדידות, חלום ושבירתו, חלשים בחברה קשה.
6. הסיום, ברמז: בהמלצה לא מפרטים, אבל מה שנכתב נכון: בסצנה האחרונה ג'ורג' מספר ללני שוב על החווה עם הארנבים.
7. סגנון: פנייה ישירה לקורא, משפטים קצרים, ובסוף - למה הספר נוגע גם היום (הבדידות, הפחד להיות "לא שווה" כשמזדקנים).
המלצה בסגנון "בוקטוק" על הנובלה "של עכברים ואנשים" (ג'ון סטיינבק), מבוססת על פרטים. אירועים ודמויות: ג'ורג' ולני, פועלים נודדים בקליפורניה בזמן השפל הגדול; לני חזק מאוד ותמים, אוהב ללטף דברים רכים; החלום המשותף על חווה משלהם עם ארנבים; בחווה החדשה - קרלי, הבן התוקפני, ואשתו, קנדי הזקן וכלבו, קרוקס השחור והמבודד, וסלים. מבנה: נובלה קצרה בשישה פרקים, כמו מחזה; מבנה מעגלי - מתחילה ונגמרת באותו מקום ליד הנהר; רמזים מטרימים (הכלב של קנדי, העכברים והגור). נושאים: חברות ונאמנות, בדידות, חלום ושבירתו, חלשים בחברה קשה. הסיום (ברמז בהמלצה): לני הורג בטעות את אשתו של קרלי, וג'ורג' יורה בו בעצמו ליד הנהר, בזמן שהוא מספר לו שוב על החווה.
דוגמה ב - בעיה מרכזית: כללית או קשורה לתקופה
בחרו ברומאן או בנובלה שלמדתם, והציגו בעיה מרכזית העולה ביצירה זו.
האם לדעתכם בעיה זו היא בעיה כללית ואוניברסלית או בעיה הקשורה לזמן ולמקום שבהם עלילת היצירה מתרחשת? נמקו והדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: להציג בעיה מרכזית אחת, ולנקוט עמדה מנומקת: כללית, קשורה לזמן ולמקום, או שילוב.
2. הבעיה: ב"של עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק - בדידותו של האדם והחלום על בית ושייכות, שאינו מתגשם. ג'ורג' מספר ללני שוב ושוב על חווה משלהם, והחלום הוא תשובה לבדידות.
3. הקשר לזמן ולמקום: פועלים נודדים בקליפורניה בתקופת השפל הגדול - עבודה עונתית, חיים ממשכורת למשכורת, בלי בית ובלי משפחה. גם בדידותו של קרוקס, השחור היחיד בחווה, קשורה לגזענות של התקופה.
4. האוניברסליות: סוגים של בדידות שקיימים בכל חברה - קרוקס (בדידות של מיעוט), קנדי, הזקן שכלבו נורה (בדידות של זקנה), אשתו של קרלי, האישה היחידה בחווה, שאין לה אפילו שם (בדידות של אישה). והחלום על מקום משלך הוא חלום של כל אדם.
5. העמדה והסיום: הבעיה צומחת מהתקופה, אבל היא כללית. הסיום מוכיח זאת: ג'ורג' יורה בלני ונשאר לבד, והבדידות מוצגת כגורל אנושי.
ב"של עכברים ואנשים" (ג'ון סטיינבק) הבעיה המרכזית היא בדידותו של האדם והחלום על בית ושייכות, שאינו מתגשם. הקשר לזמן ולמקום: פועלים נודדים בקליפורניה בתקופת השפל הגדול - עבודה עונתית, חיים ממשכורת למשכורת, בלי בית ובלי איש. האוניברסליות: הבדידות של קרוקס (השחור המבודד), של קנדי (הזקן שכלבו נורה) ושל אשתו של קרלי (האישה היחידה בחווה, בלי שם) - בדידות של מיעוט, של זקנה ושל אישה; והחלום של ג'ורג' ולני על חווה משלהם הוא חלום של כל אדם. המסקנה: הבעיה צומחת מהתקופה, אבל היא כללית; הסיום (ג'ורג' יורה בלני ונשאר לבד) מראה שהבדידות היא גורל אנושי.
2. הדמות ברומאן: מורכבות, עולם נפשי והערכה
הדמות ברומאן
ברומאן ובנובלה רואים את הדמות המרכזית לאורך כל העלילה: במעשים, ביחסים עם אחרים, במחשבות ובחלומות. לכן השאלות על דמות ברומאן לא מסתפקות בתכונה אחת.
במדויק: השאלות על הדמות שואלות על אחד מארבעה:
- מורכבות: צדדים מנוגדים באותה דמות, כמו "קטנותו וגדלותו" - היא לא מצטמצמת לתכונה אחת.
- עולם נפשי: הרגשות, השאיפות, הפחדים והשקפת העולם, ואיך הם נחשפים לאורך היצירה.
- הערכה: מה בדמות - תכונות ומעשים - מעורר הערכה, ולפעמים גם מה תרומתה להבנת המשמעות.
- בדידות וזרות: החוויה, אם היא משתנה במהלך העלילה, ואם בסיום הדמות מרגישה שייכות.
בכל אחד מהם - פרטים מדויקים מהעלילה, ולא רק שמות של תכונות.
הדמות היא גם דרך אל המשמעות: בשאלות רבות יש סעיף על התרומה של הדמות להבנת היצירה. היחסים של הדמות עם אחרים - בשיעור "מערכות יחסים".
מורכבות, עולם נפשי, הערכה ובדידות
איך נחשף העולם הנפשי של הדמות
מה שואלים על הדמות
מורכבות היא לא רשימה של תכונות. לכתוב שהדמות אמיצה, חכמה ועקשנית זו רשימה; מורכבות היא ניגוד בתוך הדמות - למשל אדם שרוצח וגם נדיב לחלשים. מראים את שני הצדדים, ומסבירים מה הניגוד אומר על היצירה.
בשאלה עם סעיפים א-ב, סעיף ב ממשיך את סעיף א ולא חוזר עליו. בסעיף א - מה בדמות מעורר הערכה; בסעיף ב - מה היא מלמדת על משמעות היצירה. את המשמעות לא כותבים כבר בסעיף א.
כשהשאלה אומרת "לאורך היצירה" או "במהלך העלילה", כותבים לפי סדר העלילה ומראים שינוי או חשיפה הדרגתית. תמונה אחת של הדמות, גם מדויקת, לא מספיקה.
דוגמה - הערכה לסנטיאגו ב"הזקן והים"
ענו על שני הסעיפים א–ב.
א. תארו דמות מרכזית (או שתי דמויות מִשנה) ברומאן או בנובלה שלמדתם שעוררה בכם הערכה מיוחדת, והסבירו מה בדמות (או בדמויות) עורר בכם הערכה. הדגימו את דבריכם.
ב. מהי תרומתה של דמות זו (או דמויות אלה) להבנת המשמעות של הרומאן או הנובלה?
הסבירו והדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: א - לתאר דמות, להסביר מה בה מעורר הערכה ולהדגים; ב - להסביר איך הדמות עוזרת להבין את משמעות היצירה כולה. סעיף ב ממשיך את א ולא חוזר עליו.
2. הבחירה: בנובלה "הזקן והים" מאת ארנסט המינגוויי - סנטיאגו, דייג זקן ועני בכפר דייגים בקובה.
3. א - התמדה ואמונה בעצמו: עברו עליו 84 ימים בלי דג, ובכל זאת הוא יוצא שוב, הרחק בים.
4. א - כוח עמידה: יותר מיומיים הוא נאבק בדג ענק, עם יד מכווצת ופצועה, עד שהוא הורג אותו ביום השלישי.
5. א - ענווה וכבוד ליריב: הוא קורא לדג אחיו ומעריך את גדולתו, ואינו מתייאש גם כשהכרישים טורפים אותו.
6. א - חסד וחברות: הקשר עם הנער מנולין, שהוריו הורו לו לעבור לסירה אחרת.
7. ב - הרעיון: כבוד האדם נמדד במאבק ולא בתוצאה: אפשר להרוס אדם, אבל לא להביס אותו.
8. ב - ההדגמה: התוצאה החיצונית היא תבוסה - הוא חוזר עם שלד בלבד. אבל השלד הענק מעיד על גדולת המאבק, והדייגים והנער מכירים בכך. התיירים אינם מבינים מהו השלד - רק מי שמכיר את המאבק מעריך אותו. בסוף הזקן חולם על האריות: רוחו לא נשברה.
א. ב"הזקן והים" (ארנסט המינגוויי) - סנטיאגו, דייג זקן ועני בכפר דייגים בקובה. מה עורר הערכה: התמדה ואמונה בעצמו - 84 ימים בלי דג, ובכל זאת הוא יוצא שוב, הרחק בים; כוח עמידה - יותר מיומיים הוא נאבק בדג ענק, עם יד מכווצת ופצועה, עד שהוא הורג אותו ביום השלישי; ענווה וכבוד ליריב - קורא לדג אחיו, מעריך את גדולתו, ואינו מתייאש גם כשהכרישים טורפים אותו; חסד וחברות - הקשר עם הנער מנולין, שהוריו הורו לו לעבור לסירה אחרת.
ב. סנטיאגו מגלם את רעיון הנובלה: כבוד האדם נמדד במאבק ולא בתוצאה - אפשר להרוס אדם, אבל לא להביס אותו. התוצאה החיצונית היא תבוסה (הכרישים טורפים את הדג, והוא חוזר עם שלד בלבד), אבל השלד הענק מעיד על גדולת המאבק, והדייגים והנער מכירים בכך. האירוניה בסיום: התיירים אינם מבינים מהו השלד. הזקן חולם על האריות - רוחו לא נשברה.
3. מערכות יחסים: קרבה, משפחה, מתחים ודמויות משנה
מערכות יחסים ברומאן
ברומאן הדמויות לא חיות לבד. הקשרים ביניהן - אהבה, חברות, משפחה, יריבות - הם לעתים קרובות מה שמניע את העלילה, ומה שמבטא את הרעיון של היצירה.
במדויק: השאלות על יחסים שואלות על:
- תהליך של קרבה: איך הקשר נוצר ומתפתח, בשלבים.
- השפעת הקשר: על חייה ועל גורלה של כל אחת מהדמויות.
- מתחים ומחלוקות: מה גורם להם, איך הם מניעים את העלילה, והאם הם נפתרים.
- קשרי משפחה: משפחה, או היעדר משפחה, ואיך הם משפיעים על עולמה של הדמות.
- דמויות משנה: מי הן ומה תפקידן - אפיון הדמות המרכזית, קידום העלילה וייצוג רעיונות ודעות.
כמעט תמיד מבקשים גם להסביר את התרומה למשמעות היצירה.
ב"1984" הקשר בין וינסטון לג'וליה הוא הדוגמה שהתשובות באתר בחרו לשתי שאלות בשיעור הזה (חורף תשפ"ד, קיץ תשפ"ו). מי שעונה על שאלה כללית על פי "1984" יכול להשתמש בו ברוב השאלות כאן.
קרבה, השפעה, מתח, משפחה ודמות משנה
מה שואלים על מערכות יחסים
תהליך של קרבה בשלבים
1. נקודת המוצא: איך הדמויות רואות זו את זו בהתחלה. לפעמים זה ההפך מקרבה - חשד או עוינות.
2. הצעד הראשון: האירוע שפותח את הקשר.
3. ההתפתחות: שניים-שלושה שלבים לפי סדר העלילה, ולכל שלב אירוע מוגדר.
4. השיא או השבר: איפה הקשר מגיע לשיאו, ומה קורה לו בסוף.
5. התרומה למשמעות: מה התהליך מלמד על הרעיון של היצירה.
"של כל אחת מהן" פירושו שתי פסקאות נפרדות: ההשפעה על הדמות הראשונה, וההשפעה על השנייה - גם על חייה וגם על גורלה. תשובה שמדברת על הזוג רק יחד מפספסת רכיב.
בשאלה על מתחים יש שלושה רכיבים: הגורמים, איך המתחים מניעים את העלילה, והאם הם נפתרים. את הרכיב האחרון תלמידים רבים שוכחים.
"דמות משנה" היא לא דמות שאינה חשובה. כותבים מה התפקיד שלה, ולא רק מי היא. לאותה דמות יכולים להיות כמה תפקידים - לאפיין את הגיבור, לקדם את העלילה ולייצג רעיון.
דוגמה - הקרבה בין וינסטון לג'וליה ב"1984"
ביצירות רבות מתואר תהליך שבו נוצרת קרבה בין דמויות.
תארו תהליך כזה ברומאן או בנובלה שלמדתם, והסבירו את תרומתו לבניית משמעות היצירה.
1. מה השאלה מבקשת: "תארו" - תהליך, כלומר שלבים, ולא רק מצב של קרבה; "הסבירו" - את התרומה של התהליך למשמעות היצירה.
2. הבחירה: ב"1984" מאת ג'ורג' אורוול - הקרבה בין וינסטון לג'וליה.
3. שלב 1 - חשד ועוינות: וינסטון חושד שג'וליה מרגלת של משטרת המחשבות. הקרבה מתחילה מההפך שלה, ומשקפת עולם שבו כל אדם עלול להיות מלשין.
4. שלב 2 - הפתק: במסדרון היא מעבירה לו פתק, וכתוב בו "אני אוהבת אותך". החשד מתהפך לתקווה.
5. שלב 3 - המפגשים החשאיים: פגישה חשאית בתוך המון בכיכר, אחר כך מפגש בכפר, ואחר כך החדר השכור מעל החנות של מר צ'רינגטון.
6. שלב 4 - ברית: הם מצטרפים יחד אל "האחווה" בביתו של אובריין.
7. התרומה למשמעות: האהבה והמיניות הן מעשה מרד במפלגה, שמדכאת את הרגש, והחדר הפרטי הוא סמל לחירות.
8. השבר: המעצר, חדר 101 והבגידה ההדדית מראים שהמשטר הטוטליטרי מסוגל להרוס גם את הקשר האינטימי ביותר. זו האזהרה של הרומאן.
ב"1984" (ג'ורג' אורוול) - הקרבה בין וינסטון לג'וליה. שלבי התהליך: חשד ועוינות (וינסטון חושד שהיא מרגלת); הפתק "אני אוהבת אותך"; הפגישה החשאית בכיכר; המפגש בכפר; החדר השכור מעל החנות של מר צ'רינגטון; ההצטרפות המשותפת אל "האחווה" בביתו של אובריין. התרומה למשמעות: האהבה והמיניות הן מעשה מרד במפלגה שמדכאת את הרגש, והחדר הפרטי הוא סמל לחירות. שבירת הקרבה (המעצר, חדר 101, הבגידה ההדדית) מראה את כוחו של המשטר הטוטליטרי להרוס גם את הקשר האינטימי ביותר - וזו האזהרה של הרומאן.
4. הפרט והחברה: סביבה, תקופה וביקורת
הפרט והחברה
רומאנים רבים מציבים דמות מול עולם: מול משפחה, מעמד, עיירה או משטר. רואים את החברה דרך מה שהיא עושה לדמות, ולכן הרומאן הוא גם מקום לביקורת.
במדויק:
- תקופה: הזמן והמציאות החברתית שבהם העלילה מתרחשת (למשל עוני, מעמדות, הפרדה, משטר).
- מקום: המקום שבו העלילה מתרחשת - עיר, עיירה, חווה, מדינה - ומה הוא מייצג.
- סביבה חברתית: האנשים, המעמד והנורמות שמשפיעים על עולמה של הדמות ועל התנהגותה.
- ניגוד ערכים: זוג ביטויים מנוגדים (למשל אכפתיות – אדישות): בוחרים זוג אחד, ומראים את שני הצדדים שלו ביצירה.
- ביקורת: עמדה שלילית של היצירה כלפי הפרט או החברה. ביקורת ישירה נאמרת במפורש (למשל בדברי המספר); ביקורת עקיפה עולה מהעלילה, מסמלים, מניגודים ומאירוניה.
בתשובה מתארים את התקופה, המקום או הביקורת בפרטים, ומסבירים את התרומה למשמעות.
כדאי להבחין בין ההתנגדות של הדמויות בתוך העלילה לבין הביקורת של היצירה כולה. ב"1984" המרד של וינסטון נכשל, ודווקא בגלל זה הרומאן עצמו הוא אזהרה.
ביקורת ישירה ועקיפה: באילו דרכים היא מובעת
מה שואלים על הפרט והחברה
בשאלה שמביאה ציטוט של סופר או חוקר (וולבק, גרוסמן) משתמשים במילים של הציטוט בתשובה, למשל, פותחים במילים: העולם ש"לא טוב בו" ב"1984" הוא אוקיאניה. כך רואים שעניתם על השאלה הזאת, ולא כתבתם תשובה מוכנה.
בשאלה עם רשימה בוחרים זוג אחד בלבד, ומראים את שני הצדדים שלו ביצירה. ניגוד שרק צד אחד שלו מודגם הוא חצי תשובה.
"תקופה" היא לא רק שנה. כותבים את המציאות החברתית - עוני, מעמדות, הפרדה, משטר - ומסבירים איך היא משפיעה על הדמויות ועל העלילה. בלי זה אין "תרומה למשמעות".
דוגמה א - העולם ש"לא טוב בו" ב"1984"
לדברי הסופר הצרפתי מישל וולבק, "הספרות היא כלי התנגדות לכל עולם שלא טוב לנו בו".
תארו את העולם ש"לא טוב בו" ברומאן או בנובלה שלמדתם, והסבירו כיצד ההתנגדות לעולם זה והביקורת עליו באים לידי ביטוי ביצירה.
1. מה השאלה מבקשת: שני חלקים - לתאר את העולם ש"לא טוב בו", ולהסביר איך ההתנגדות והביקורת באים לידי ביטוי. כדאי להבחין בין ההתנגדות של הדמויות בתוך העלילה לבין הביקורת של היצירה כולה.
2. הבחירה: "1984" מאת ג'ורג' אורוול.
3. העולם ש"לא טוב בו": אוקיאניה, משטר טוטליטרי של המפלגה והאח הגדול - מסכים שעוקבים, משטרת המחשבות, שכתוב העבר במשרד האמת, השפה החדשה, מחסור, מלחמה מתמדת ושנאה מאורגנת.
4. ההתנגדות בתוך העלילה: וינסטון כותב יומן - כתיבה כמעשה מרד, ממש כדברי וולבק; מנהל רומן אסור עם ג'וליה בחדר מעל החנות של צ'רינגטון; מצטרף לכאורה אל "האחווה" דרך אובריין, וקורא את ספרו של גולדשטיין.
5. הכישלון: המרד הוא מלכודת. במשרד האהבה ובחדר 101 וינסטון נשבר, בוגד בג'וליה, ובסוף אוהב את האח הגדול.
6. הביקורת של היצירה כולה: דווקא מפני שהמרד בעלילה נכשל, הרומאן עצמו הוא כלי ההתנגדות. הסוף הקודר הוא אזהרה מפני כל משטר טוטליטרי, מפני שליטה בשפה ובזיכרון, ומפני ויתור על האמת.
"1984" (ג'ורג' אורוול). העולם ש"לא טוב בו": אוקיאניה, משטר טוטליטרי של המפלגה והאח הגדול - מסכים שעוקבים, משטרת המחשבות, שכתוב העבר במשרד האמת, השפה החדשה, מחסור, מלחמה מתמדת ושנאה מאורגנת. ההתנגדות בתוך העלילה: וינסטון כותב יומן (כתיבה כמעשה מרד), מנהל רומן אסור עם ג'וליה בחדר מעל החנות של צ'רינגטון, מצטרף לכאורה אל "האחווה" דרך אובריין וקורא את ספרו של גולדשטיין. הכישלון: המרד הוא מלכודת; במשרד האהבה ובחדר 101 וינסטון נשבר, בוגד בג'וליה, ובסוף אוהב את האח הגדול. הביקורת: הרומאן עצמו הוא כלי התנגדות; הסוף הקודר הוא אזהרה מפני כל משטר טוטליטרי, מפני שליטה בשפה ובזיכרון ומפני ויתור על האמת.
דוגמה ב - אכפתיות מול אדישות ב"של עכברים ואנשים"
לפניכם רשימה של שישה זוגות ביטויים מנוגדים: תושייה – חוסר אונים; אומץ – פחד; אכפתיות – אדישות; נאמנות – בוגדנות; שייכות לקבוצה – אינדיבידואליות; אהבה – שנאה.
בחרו בזוג אחד של ביטויים מנוגדים, והסבירו כיצד הניגוד ביניהם בא לידי ביטוי ברומאן או בנובלה שלמדתם.
הדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: לבחור זוג אחד, להראות את שני הצדדים שלו ביצירה, ולהסביר איך הניגוד בא לידי ביטוי - עם דוגמאות.
2. הבחירה: אכפתיות – אדישות, בנובלה "של עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק.
3. צד אחד - אכפתיות: ג'ורג' דואג ללני, המוגבל שכלית: מנהל את הכסף שלהם, מזהיר אותו, מורה לו להסתתר בסבך ליד הנהר אם יסתבך, וחולק איתו את החלום על חווה משלהם.
4. צד שני - אדישות: עולם החווה. קרלסון יורה בכלבו הזקן של קנדי, קרוקס מבודד, אשתו של קרלי מוזנחת. עולם הפועלים הנודדים הוא עולם של בדידות, שבו איש אינו שייך לאיש.
5. השיא: אחרי שלני הורג בטעות את אשתו של קרלי, ג'ורג' יורה בו בעצמו כשהוא מספר לו את החלום - אכפתיות בצורתה הטרגית. מולו, בשורת הסיום, האדישות של קרלסון, שאינו מבין דבר.
6. המשמעות: הניגוד מעמיד את הבדידות והניכור של החברה מול כוחה השביר של החברות.
הזוג: אכפתיות – אדישות, בנובלה "של עכברים ואנשים" (ג'ון סטיינבק). אכפתיות: ג'ורג' דואג ללני, המוגבל שכלית - מנהל את כספם, מזהיר אותו, מורה לו להסתתר בסבך ליד הנהר אם יסתבך, וחולק איתו את החלום על חווה משלהם. אדישות: עולם החווה - קרלסון יורה בכלבו הזקן של קנדי, קרוקס מבודד, אשתו של קרלי מוזנחת, ועולם הפועלים הנודדים הוא עולם של בדידות שבו איש אינו שייך לאיש. השיא: אחרי שלני הורג בטעות את אשתו של קרלי, ג'ורג' יורה בו בעצמו כשהוא מספר לו את החלום - אכפתיות בצורתה הטרגית, מול אדישותו של קרלסון בשורת הסיום. הניגוד בונה את משמעות הנובלה: הבדידות והניכור של החברה מול כוחה השביר של החברות.
5. מבנה העלילה: נקודת מפנה וסיום
נקודת מפנה וסיום
ביצירות רבות יש רגע שבו הכיוון משתנה, ויש סוף שמכריע - או לא מכריע - את מה שנבנה לאורך כל היצירה. הבגרות שואלת על שני הרגעים האלה.
במדויק:
- נקודת מפנה: אירוע או מצב, לעתים לא צפוי, שבעקבותיו משתנים חיי הדמות המרכזית וגם הכיוון של העלילה כולה. בתשובה: מה האירוע ולמה הוא לא צפוי; מה המפנה בחיי הדמות (מבחוץ ומבפנים); ומה המפנה בעלילה כולה.
- סיום: מה קורה בסוף, והאם הוא פותר את הבעיות והקונפליקטים שהיצירה הציגה או משאיר אותם בלתי פתורים. סיום יכול להיות סגור מבחינת העלילה ופתוח מבחינת המשמעות.
•כדאי לבדוק גם מבנה מעגלי (הסיום חוזר למקום או למצב של הפתיחה) ואירועים מוקדמים שמטרימים את הסוף.
גם בסיפור הקצר שואלים על פתיחה וסיום ועל מפנה (בנושא הסיפור הקצר). ברומאן ובנובלה המפנה יכול לחלק את היצירה כולה לשני חלקים, כמו הירייה ב"הזר".
מפנה בחיי הדמות ומפנה בעלילה כולה
סיום פותר וסיום שמשאיר שאלות
מה שואלים על מבנה העלילה
ניתוח סיום: מה נפתר ומה נשאר
1. מתארים את הסיום לפי סדר האירועים, בפרטים.
2. מזכירים את הבעיות והקונפליקטים שהיצירה הציגה לאורכה.
3. לכל אחד: נפתר, הוכרע לרעה, או נשאר פתוח - עם פרט מהסיום.
4. בודקים קשרים: חזרה לפתיחה, אירוע מוקדם שמקביל לסיום, שם היצירה.
5. עמדה מנומקת: מה הסיום אומר על משמעות היצירה.
בשאלת המפנה יש שני מפנים: בחיי הדמות וגם בעלילה כולה. תשובה שמסבירה רק מה קרה לדמות מפספסת רכיב שלם.
"לא צפוי" צריך הסבר: למה האירוע מפתיע - את הקורא, ולפעמים גם את הדמות עצמה. לא מספיק לכתוב שקרה דבר לא צפוי.
תיאור הסיום הוא חלק מהתשובה, אבל לא כולה. אחרי התיאור באה עמדה: מה נפתר, מה לא, ולמה.
דוגמה א - הירייה על החוף כנקודת מפנה ב"הזר"
ביצירות רבות חל מפנה בעלילה בעקבות אירוע או מצב לא צפוי.
תארו אירוע או מצב לא צפוי ברומאן או בנובלה שלמדתם, והסבירו מהו המפנה שחל בעקבותיו בחיי דמות מרכזית ביצירה וכן בעלילה כולה. הדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: שלושה רכיבים - לתאר אירוע לא צפוי; להסביר את המפנה בחיי דמות מרכזית; להסביר את המפנה בעלילה כולה.
2. הבחירה: "הזר" מאת אלבר קאמי. האירוע: מרסו יורה בערבי על חוף הים.
3. למה לא צפוי: לא היה למרסו מניע, והוא לא תכנן את הירייה. היא נולדה מהחום, מהשמש המסנוורת ומהלהב שהבריק מול עיניו - האירוע מפתיע גם אותו.
4. המפנה בחיי מרסו, מבחוץ: מחיים של פקיד באלג'יר שחי בהווה ובחושים (העבודה, מארי, הים, השמש) - אל הכלא, המשפט וגזר דין מוות.
5. המפנה בחיי מרסו, מבפנים: בכלא הוא לומד לחיות מהזיכרון. בסוף, אחרי ההתפרצות על הכומר, הוא נפתח לאדישות העולם ומרגיש שהיה מאושר ושהוא עדיין מאושר.
6. המפנה בעלילה: הירייה חותמת את החלק הראשון, והחלק השני (החקירה, הכלא, המשפט) הוא תוצאה שלה. החלק השני חוזר לאירועי החלק הראשון ומפרש אותם מחדש: ההתנהגות בהלוויית האם (לא בכה, שתה קפה עם חלב ועישן ליד הארון, ולמחרת שחה עם מארי והלך לסרט קומי) הופכת לראיה נגדו.
7. המשמעות: מרסו נשפט לא פחות על כך שאינו מעמיד פנים כמצופה ממנו מאשר על הרצח. זו זרותו.
ב"הזר" (אלבר קאמי) האירוע הלא צפוי הוא הירייה של מרסו בערבי על חוף הים: לא היה לו מניע והוא לא תכנן אותה - היא נולדה מהחום, מהשמש המסנוורת ומהלהב שהבריק מול עיניו. המפנה בחיי מרסו: מחיים של פקיד באלג'יר שחי בהווה ובחושים (העבודה, מארי, הים, השמש) אל הכלא, המשפט וגזר דין מוות; וגם מפנה פנימי - בכלא הוא לומד לחיות מהזיכרון, ובסוף, אחרי ההתפרצות על הכומר, נפתח לאדישות העולם ומרגיש שהיה מאושר ושעדיין הוא מאושר. המפנה בעלילה: הירייה חותמת את החלק הראשון, והחלק השני (החקירה, הכלא, המשפט) הוא תוצאה שלה; הוא חוזר לאירועי החלק הראשון ומפרש אותם מחדש - ההתנהגות בהלוויית האם הופכת לראיה נגדו. המשמעות: מרסו נשפט לא פחות על שאינו מעמיד פנים כמצופה ממנו מאשר על הרצח; זו זרותו.
דוגמה ב - הסיום של "של עכברים ואנשים": מה נפתר
תארו את הסיום של הרומאן או הנובלה שלמדתם.
האם סיום זה פותר את הבעיות ו/או את הקונפליקטים המוצגים ביצירה, או משאיר אותם בלתי פתורים?
נמקו והדגימו את דבריכם.
1. מה השאלה מבקשת: לתאר את הסיום, ולנקוט עמדה מנומקת: האם הוא פותר את הבעיות והקונפליקטים, או משאיר אותם בלתי פתורים.
2. הבחירה: הנובלה "של עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק.
3. תיאור הסיום: לני הורג בלי כוונה את אשתו של קרלי, ונמלט אל המקום ליד הנהר שג'ורג' אמר לו לחזור אליו. ג'ורג' מוצא אותו לפני הרודפים, מספר לו שוב על החווה שתהיה להם, ויורה בו בעורפו באקדח של קרלסון. סלים מנחם את ג'ורג', וקרלסון אינו מבין מה מציק להם.
4. מה נפתר: העימות עם קרלי והרודפים נגמר, וג'ורג' חוסך מלני מוות אכזרי בידי ההמון. החזרה לנהר יוצרת מבנה מעגלי.
5. מה נשאר בלתי פתור: החלום על חווה משלהם מת; ג'ורג' נשאר לבד; הבדידות, החולשה מול החזק, והעולם שאין בו מקום לחריגים לא משתנים. הסיום מקביל לירי בכלב של קנדי.
6. חיזוק: שם הנובלה לקוח משיר של רוברט ברנס, שלפיו התוכניות של עכברים ושל אנשים משתבשות - רמז שהחלום אינו ניתן להגשמה.
7. עמדה: הסיום פותר את העלילה, אבל משאיר את הבעיות האנושיות בלתי פתורות - ובכך כוחו.
ב"של עכברים ואנשים" (ג'ון סטיינבק) הסיום: לני הורג בלי כוונה את אשתו של קרלי ונמלט אל המקום ליד הנהר שג'ורג' אמר לו לחזור אליו; ג'ורג' מוצא אותו לפני הרודפים, מספר לו שוב על החווה שתהיה להם, ויורה בו בעורפו באקדח של קרלסון; סלים מנחם את ג'ורג', וקרלסון אינו מבין מה מציק להם. מה נפתר: העימות עם קרלי והרודפים - ג'ורג' חוסך מלני מוות אכזרי בידי ההמון; החזרה לנהר יוצרת מבנה מעגלי. מה נשאר בלתי פתור: החלום על חווה משלהם מת, ג'ורג' נשאר לבד, והבדידות, החולשה מול החזק והעולם שאין בו מקום לחריגים נשארים (האנלוגיה לכלב של קנדי). גם שם הנובלה, משיר של רוברט ברנס על תוכניות של עכברים ושל אנשים שמשתבשות, מרמז שהחלום אינו ניתן להגשמה. עמדה: הסיום פותר את העלילה, אבל משאיר את הבעיות האנושיות בלתי פתורות, ובכך כוחו.