מה בודקים בבגרות בספרות
הבגרות בספרות לא בודקת אם זכרתם את העלילה. היא בודקת אם אתם יודעים לקרוא יצירה: לזהות איך היא בנויה, לפרש אותה, ולהראות את זה בפרטים מתוכה.
במדויק: כמעט כל שאלה מבקשת להסביר ולהדגים: לנסח טענה על היצירה (על דמות, על מבנה, על אמצעי עיצוב או על משמעות), ולבסס אותה על פרטים מהיצירה - אירועים, תיאורים וציטוטים קצרים. בבדיקה "יש לגלות פתיחות" לפירושים שונים, "ובלבד שהפירוש יהיה נסמך על היצירה והתשובה תהיה מנומקת כהלכה".
אין מחוון רשמי לבגרות בספרות, ואין תשובה אחת נכונה. התשובות באתר הן תשובות אפשריות. מה שקובע הוא הביסוס: פירוש אחר מקבל את הנקודות, אם הוא נשען על היצירה ומנומק.
1. השאלונים, הפרקים, המיקוד וחוקי המענה
המיקוד בספרות
לפני שמתחילים לחזור, צריך לדעת מה נבחן. בתשפ"ז הבגרות בספרות נבחנת לפי מיקוד: לומדים פחות יצירות מהתוכנית המלאה, ובכל פרק יש שאלה על יצירה ידועה מראש.
במדויק: לפי טבלת המיקוד לשאלון 8281:
- סיפור קצר: סיפור אחד מאת עגנון, שני סיפורים עבריים (מהמחצית הראשונה והשנייה של המאה ה-20, או שניים מאותה מחצית) וסיפור מתורגם אחד. אחת השאלות תהיה על "חג מולד אחד" מאת טרומן קפוטה.
- דרמה: מחזה אחד בלבד - טרגדיה של סופוקלס או של שקספיר, או מחזה מודרני מהתוכנית.
- רומאן ונובלה: רומאן אחד או נובלה אחת. אחת השאלות תהיה על "1984" מאת ג'ורג' אורוול.
- שירה: מקבץ ב או מקבץ ז, שיר אחד מכל צמד: 7 שירים.
- בבחינה לא יהיה פרק חובה.
המיקוד של תשפ"ז זהה לזה של תשפ"ו. החוזר קובע: "לנבחנים בתשפ"ח והלאה" חומר הלימוד יהיה "ללא מיקוד וללא הקלה בחוקי המענה". הסיכומים כאן הם לפי המיקוד של תשפ"ז.
השאלונים
מה יש בכל פרק בשאלון 8281
לפני שעונים
1. בודקים את הנחיות המועד. בכמה מועדים פורסמו הנחיות מיוחדות שגוברות על מה שכתוב בשער השאלון (למשל בקיץ תשפ"ו).
2. בוחרים פרקים לפי היצירות שלמדתם, לא לפי השאלה הראשונה.
3. מתכננים איזו יצירה לכל תשובה: אין להדגים באמצעות אותה היצירה בתשובות שונות.
4. כותבים בראש כל תשובה את מספר הפרק ואת מספר השאלה.
5. מחלקים את הזמן: שעתיים וחצי לשלושה פרקים - כ-45 דקות לפרק, ומשאירים כמה דקות לקריאה חוזרת (גם הכתיב, הפיסוק והדקדוק נבדקים).
חומר העזר היחיד בבחינה הוא רשימת היצירות. נבחן אינטרני מצרף למחברת את רשימת היצירות שלמד, ונבחן אקסטרני מקבל רשימה. אין ספרים ואין סיכומים בבחינה, ולכן את הפרטים ואת הציטוטים הקצרים צריך לזכור.
מתשפ"ח המבנה משתנה: הפרק הראשון הוא חובה (32 נקודות), ובוחרים שניים מהשלושה האחרים (34 כל אחד). סדר הפרקים אינו קבוע, ולכן אי אפשר לדעת מראש איזה פרק יהיה חובה.
דוגמה - הנחיות המועד של קיץ תשפ"ו בשאלון 8281
בשער שאלון 8281 של קיץ תשפ"ו נדפס: "יש לבחור בשלושה פרקים" מתוך ארבעה (33⅓ לכל פרק). אחרי שהשאלון הודפס פורסמו הנחיות מיוחדות למועד: "שלושה פרקים: פרק ראשון: סיפור קצר ושירה; פרק שני: דרמה; פרק שלישי: רומאן ונובלה. יש לענות על שלוש שאלות מן הפרק הראשון (חובה) – 66 נקודות (לכל שאלה 22 נקודות), ועל שאלה אחת או מן הפרק השני או מהפרק השלישי – 34 נקודות." וגם: "תוספת זמן של 15%." למדתם סיפורים, שירה ורומאן. על מה עונים?
1. ההנחיות המיוחדות גוברות על השער. לכן עונים לפי המבנה החדש: סיפור קצר ושירה הם פרק אחד, והוא חובה.
2. הפרק הראשון: שלוש שאלות מתוך השאלות על הסיפורים ועל השירים (שאלות 1-4 ו-12-28 בשאלון), בכל צירוף - למשל שאלה אחת על סיפור ושתיים על שירים. 22 נקודות לכל שאלה, ובסך הכול 66.
3. שאלה רביעית: מהדרמה או מהרומאן. למדתם רומאן, ולכן עונים על אחת משאלות 9-11 (34 נקודות).
4. בכל התשובות: יצירה אחרת בכל תשובה.
שלוש שאלות על סיפורים ושירים (3×22 = 66), ושאלה אחת על הרומאן (34). סך הכול ארבע שאלות ו-100 נקודות.
2. שאלה על יצירה שלמדתם: בחירת היצירה ו"הסבירו והדגימו"
שאלה על יצירה שלמדתם
רוב השאלות בבגרות לא נותנות שם של יצירה. הן אומרות "סיפור קצר שלמדתם", "טרגדיה שלמדתם" או "רומאן או נובלה שלמדתם", ואתם בוחרים על איזו יצירה לענות.
במדויק: שאלה כללית מציגה רכיב ספרותי (פתיחה וסיום, נקודת מפנה, מניע, ניגוד, מערכת יחסים) או קביעה על יצירות רבות, ומבקשת להראות אותם ביצירה שבחרתם. התשובה צריכה: (1) לציין את שם היצירה ואת היוצר; (2) לענות על כל חלקי השאלה; (3) לבסס כל טענה על פרטים מהיצירה; (4) כשהשאלה מבקשת - להסביר את התרומה של הרכיב למשמעות היצירה.
בבחירת היצירה כדאי לשאול: באיזו יצירה שלמדתי הרכיב הזה בולט ואני זוכר בה פרטים? יצירה מתאימה עם שני פרטים טובים שווה יותר מיצירה אהובה שהרכיב בה חלש.
מילות ההוראה
נוסחים שחוזרים בשאלה הכללית
תשובה מלאה בארבעה צעדים
1. פתיחה: שם היצירה והיוצר, ומשפט שעונה ישר על השאלה (למשל: "ב'הזבוב' מאת קתרין מנספילד הפתיחה מעוררת שתי ציפיות").
2. הסבר: מה הרכיב שהשאלה שואלת עליו, ואיך הוא נראה ביצירה הזאת.
3. דוגמאות: שתיים לפחות (אלא אם השאלה מבקשת מספר אחר). לכל אחת - פרט מדויק מהיצירה (אירוע, תיאור, ציטוט קצר), והסבר שמחבר אותו לטענה.
4. סיום: הקשר למשמעות היצירה, אם השאלה מבקשת. כותבים במשפטים מלאים ובפסקאות, לא בנקודות.
אין להדגים באמצעות אותה היצירה בתשובות שונות. אם עניתם על השאלה על "חג מולד אחד", אי אפשר לענות על שאלה כללית באותו פרק על פי "חג מולד אחד". מחליטים לפני שמתחילים לכתוב איזו יצירה הולכת לאיזו שאלה.
פרט מדויק שווה יותר מסיכום של העלילה. "הבוס מטפטף דיו על הזבוב שוב ושוב" מוכיח טענה; "בסיפור קורים דברים עצובים" לא מוכיח כלום. עדיף פחות עלילה ויותר הסבר.
דוגמה - פתיחה וסיום: ציפיות שמתממשות או מופרות
אילו ציפיות מעוררת הפתיחה של סיפור קצר שלמדתם? הסבירו אילו פרטים בפתיחה מעוררים אותן.
האם במהלך הסיפור או בסיומו הציפיות האלה מתממשות?
הסבירו והדגימו את דבריכם.
1. שלושה חלקים בשאלה: אילו ציפיות; אילו פרטים בפתיחה מעוררים אותן; האם הן מתממשות במהלך הסיפור או בסיומו.
2. בחירת הסיפור: "הזבוב" מאת קתרין מנספילד - יש בו פער ברור בין הפתיחה לסיום.
3. הציפיות והפרטים: הביקור של מר וודיפילד במשרד של ה"בוס", שמתגאה ברהיטים החדשים ומכבד בוויסקי - ציפייה לסיפור קליל, כמעט קומי. התצלום של הבן במדים, שהבוס לא מפנה אליו את תשומת הלב - ציפייה סמויה לסיפור על אבל.
4. מה קורה לציפיות: הציפייה לאבל כמעט מתממשת - הבוס מבקש שלא יפריעו לו ומתכונן לבכות על בנו, אבל לא מצליח לבכות. אחר כך הוא מטפטף דיו על זבוב עד שהזבוב מת.
5. הסיום והמשמעות: הבוס שוכח על מה חשב קודם. הסיום מפר את שתי הציפיות, והפער מבטא את המשמעות: הזמן והאדישות שוחקים גם כאב של אב על בנו.
ב"הזבוב" (קתרין מנספילד) הפתיחה מעוררת ציפייה לביקור חברתי קליל בין שני זקנים, ופרט מטריד - תצלום הבן במדים - מעורר ציפייה סמויה לסיפור על אבל. הציפייה לאבל כמעט מתממשת: הבוס מתכונן לבכות על בנו אך אינו מצליח. הסיום מפר את הציפיות: אחרי ההתעללות בזבוב הבוס שוכח על מה חשב. הפער בין הציפייה לסיום מבטא את שחיקת הכאב ואת האדישות.
3. שאלה על יצירה מסוימת: היצירות שבמוקד והטרגדיות
שאלה על היצירה שבמוקד
בשני פרקים יש שאלה על יצירה שכולם מכירים מראש: בפרק הסיפור הקצר - "חג מולד אחד" מאת טרומן קפוטה, ובפרק הרומאן - "1984" מאת ג'ורג' אורוול. על השאלה הזאת אי אפשר לבחור יצירה אחרת.
במדויק: לפי המיקוד, "אחת מן השאלות בנושא זה תהיה על הסיפור" "חג מולד אחד", ו"אחת מן השאלות בנושא זה תהיה על הרומאן" "1984". השאלה הזאת מפורטת יותר מהשאלה הכללית: היא שואלת על דמות, על אירוע, על ניגוד או על סמל ביצירה הזאת, ולפעמים יש בה סעיפים א-ב או קטע מודפס מהיצירה.
על השאלות הכלליות בפרק אפשר לענות גם על פי היצירה שבמוקד ("בשאלות 1–2 אפשר לענות גם על פי הסיפור 'חג מולד אחד'"). בשאלוני 2024-2025 היו גם שאלות בשם על "אנטיגונה" ועל "אדיפוס המלך", לפעמים עם קטע מודפס מהטרגדיה.
שאלה כללית מול שאלה על היצירה שבמוקד
שאלה עם קטע מודפס מהיצירה
1. ממקמים את הקטע: איפה הוא בעלילה - מה קרה לפניו ומה יקרה אחריו.
2. קוראים את השאלה על הקטע ומסמנים בו את המילים שעונות עליה.
3. עונים מתוך הקטע עם ציטוט קצר, ואחר כך מרחיבים ליצירה כולה אם השאלה מבקשת ("ביצירה כולה", "בהמשך העלילה").
אם תכננתם לענות על השאלה על "חג מולד אחד", אל תענו על שאלה כללית באותו פרק על פי אותו סיפור - אין להדגים באמצעות אותה היצירה בתשובות שונות. אותו כלל ל-"1984" בפרק הרומאן.
דוגמה - ניגוד בין סוק לאב ב"חג מולד אחד"
חג מולד אחד / טרומן קפוטה
תארו ניגוד בין שתי דמויות או שני מקומות בסיפור "חג מולד אחד", והסבירו את התרומה של ניגוד זה לעיצוב משמעות הסיפור.
1. מה השאלה מבקשת: ניגוד אחד - בין שתי דמויות או בין שני מקומות; לתאר את שני הצדדים; להסביר את התרומה למשמעות.
2. הבחירה: סוק והאב - שתי הדמויות המבוגרות בחייו של באדי.
3. סוק: בת דודתו המבוגרת של באדי, שבביתה באלבמה הוא גדל. מעניקה לו חום ומחנכת אותו לאמונה - באדי מאמין כמוה ש"הכול הוא רצונו של אלוהים". היא אינה מבקשת ממנו דבר.
4. האב: איש העיר, צעיר, מקסים ועשיר, בבית ברובע הצרפתי בניו אורלינס. גורר את באדי לפגישות ולא רואה את מצוקתו. מנסה "לקנות" את אהבתו במתנה יקרה, דגם האווירון, ותובע אהבה ("תן לי נשיקה"). בשכרותו הוא מכריז "אין אלוהים! אין סנטה קלאוס".
5. הניגוד: אמונה מול כפירה, נתינה שקטה מול תביעה, פשטות כפרית מול חומרנות עירונית.
6. התרומה למשמעות: הניגוד מגלם את ההתנגשות בין השקפת עולם דתית להשקפה חילונית, ובאדי נקרע ביניהן. ההתבגרות שלו היא מציאת דרך משלו: הוא לומד מסוק שאמונה היא נתינה, ושולח לאביו גלויה ובה הוא כותב שהוא אוהב אותו.
הניגוד בין סוק לאב: סוק מבוגרת, צנועה, דתייה ומעניקה חום ואהבה ללא תנאי; האב צעיר, מקסים ועשיר, חומרני ואתאיסט, ומנסה "לקנות" את אהבת בנו ("אין אלוהים! אין סנטה קלאוס"; "תן לי נשיקה"). הניגוד מגלם את ההתנגשות בין השקפת עולם דתית־רוחנית להשקפה חילונית־חומרנית, והתבגרותו של באדי היא מציאת דרך משלו: הוא שומר על אמונתו ושולח לאביו גלויה עם הצהרת אהבה.
4. שאלה על שיר שלמדתם, שמודפס בשאלון
שאלה על שיר מודפס
בפרק השירה כל שיר מופיע בשאלון במלואו, ואחריו שאלה אחת. אתם לא צריכים לזכור את השיר בעל פה - הוא לפניכם. מה שצריך לדעת הוא איך לקרוא אותו.
במדויק: שירי המיקוד מגיעים ממקבץ ב וממקבץ ז ("יש לבחור במקבץ אחד מתוך שני מקבצים", ולומדים שיר אחד מכל צמד). בשאלון מודפסים שירים משני המקבצים, וכל אחד עם שאלה. השאלה מבקשת בדרך כלל להסביר ולהדגים איך אמצעים בשיר (דימויים, שאלות, ניגוד, חזרה, מבנה) מעצבים את עמדת הדובר או את הרעיון, לפעמים בעקבות קביעה של חוקר שמודפסת בשאלה.
השורות בשיר המודפס ממוספרות. מצטטים עם מספר השורה (או הטור בשירת ימי הביניים), כמו בתשובות באתר: "לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי!" (טור 1).
מה שואלים על שיר מודפס
ניתוח שיר בתשובה
1. מי מדבר ואל מי: הדובר, הנמען (אם יש) והמצב בשיר, במשפט או שניים.
2. עמדה או רעיון: מה הדובר מרגיש או טוען - משפט שעונה על השאלה.
3. לכל אמצעי: המונח (דימוי, שאלה רטורית, ניגוד...) ← ציטוט קצר עם מספר שורה ← מה הוא אומר ← איך הוא מבטא את העמדה.
4. סיכום: איך האמצעים יחד בונים את מה שהשאלה שאלה עליו.
בשירת ימי הביניים (יהודה הלוי, אבן גבירול, אבולעאפיה) כדאי לזהות שיבוץ - מילים מהמקרא בתוך השיר - ולהסביר מה ההקשר המקראי מוסיף. בתשובה ל"ישנה בחיק ילדות" באתר, השיבוץ מקהלת "כִּי־הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל" מחזק את העמדה שהנעורים הם הבל.
ציטוט בלי הסבר לא מוכיח כלום. אחרי כל ציטוט כותבים מה הוא אומר ואיך הוא קשור לשאלה.
דוגמה - שאלות ודימויים ב"ישנה בחיק ילדות"
קראו את השיר, וענו על השאלה שאחריו.
(השיר "יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת" מאת יהודה הלוי)
הסבירו את התרומה של השאלות והדימויים בשיר לעיצוב עמדתו של הדובר.
הדגימו את דבריכם.
1. הדובר והנמען: הדובר פונה אל הנפש (או אל עצמו) ומכנה אותה "יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת".
2. העמדה: תוכחה דתית דחופה - הנעורים חלפו, ועל הנפש להתנער מהבלי העולם ולשוב אל האל.
3. השאלות: "לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי!" ו"הֲלָעַד יְמֵי הַשַּׁחֲרוּת?" (טורים 1-2) הן שאלות רטוריות: הן לא מבקשות תשובה אלא מוכיחות. "למתי" מבטאת דחיפות, "הלעד" מניחה מראש שהנעורים אינם לעד.
4. הדימויים: "כַּנְּעֹרֶת" - הנעורים כמו פסולת פשתן שנושרת; "כַּצִּפֳּרִים... יִתְנַעֲרוּ" - כמו ציפור שמנערת את טל הלילה, כך הנפש צריכה לנער מעליה את העולם הזה; "כַדְּרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר" - ההתעלות אל האל היא חירות; "כְּיַמִּים יִסְעֲרוּ" - העולם הזה הוא ים סוער.
5. הסיכום: השאלות מבטאות את הדחיפות, והדימויים מעמידים את העולם הזה (שינה, נעורת, ים סוער) מול החיים הרוחניים (ציפור, דרור). יחד הם מעצבים עמדה סגפנית ונלהבת.
הדובר פונה אל הנפש, "יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת", וקורא לה להתעורר מהבלי הנעורים ולפנות אל האל. השאלות הרטוריות ("לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי!", "הֲלָעַד יְמֵי הַשַּׁחֲרוּת?") הן תוכחה ומבטאות דחיפות. הדימויים - "כַּנְּעֹרֶת", "כַּצִּפֳּרִים... יִתְנַעֲרוּ", "כַדְּרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר", "כְּיַמִּים יִסְעֲרוּ" - מעמידים את העולם הזה מול החיים הרוחניים. עמדת הדובר: עמדה דתית־סגפנית ודחופה; החיים האמיתיים הם הדבקות באל.
5. סיפור שלא נלמד
סיפור שלא נלמד
בפרק הסיפור הקצר יש תמיד סיפור שלא למדתם - סיפור קצר שלם או קטע מסיפור, מודפס בשאלון. זו שאלה טובה למי שלא זוכר פרטים מהסיפורים שלמד: הכול מול העיניים.
במדויק: "תופיע שאלה על סיפור שלא נלמד". עונים רק מתוך הטקסט המודפס. השאלה מבקשת בדרך כלל להסביר ולהדגים רכיב אחד (ביקורת, מערכת יחסים, מאפיין של היצירה, הסיום), ולפעמים יש סעיף נוסף של עמדה אישית ("האם אתם מסכימים...? נמקו").
לפני הסיפור מודפסים שם הסופר ולפעמים כמה מילים עליו, ולפעמים גם הגדרה של מושג שהשאלה משתמשת בו (למשל "יצירה ארספואטית" בקיץ תשפ"ו). ההגדרה היא חלק מהשאלה - משתמשים בה.
מה שואלים על סיפור שלא נלמד
קריאת סיפור שלא נלמד
1. קוראים את השאלה קודם, ואחר כך את הסיפור - כך יודעים מה לחפש.
2. בקריאה מסמנים: מי המספר, מי הדמויות, איפה ומתי, ומה המפנה. אם הפסקאות ממוספרות, רושמים את המספרים ליד הסימונים.
3. בודקים את הסיום - שאלות רבות מבקשות אותו במפורש.
4. עונים בטענה, ציטוט קצר עם מספר פסקה, והסבר, כמו בכל שאלה. בלי מידע מחוץ לטקסט.
בסעיף של עמדה אישית כל עמדה מתקבלת - להסכים או לא להסכים - בתנאי שהיא מנומקת ומבוססת על הקטע. תשובה כמו "אני מסכים כי זה נכון" לא מקבלת נקודות.
דוגמה - ביקורת על מוסכמות ועל טאבו אצל קורטאסר
לפניכם קטע מן הסיפור "כשניגשתי לאסוף את כל סיפורַי..." מאת חוליו קורטאסר. קראו את הקטע, וענו על שני הסעיפים א–ב שאחריו.
(בקטע: המספר ואשתו קוראים ברכבת ספר מתח זול ותולשים כל דף אחרי שקראו אותו, והנוסעים סביבם מזדעזעים.)
א. הסבירו והדגימו כיצד באה לידי ביטוי בסיפור ביקורת על מוסכמות חברתיות בנוגע למה שנחשב להתנהגות נאותה ולטאבו. בתשובתכם כתבו גם על סיום הסיפור.
ב. האם אתם מסכימים עם הביקורת שכתבתם עליה בסעיף א, או שאינכם מסכימים איתה? נמקו את דבריכם, ובססו אותם על הקטע.
1. א - הביקורת ועל מי: על הנוסעים. הם עצמם לא נוגעים בספר, אבל רואים בתלישת הדפים "פשע תרבותי בלתי נסלח". המוסכמה מקדשת את הספר כחפץ, לא את הקריאה - ועוד ספר של "סופר שָׁכוּחַ בצדק".
2. א - איך הביקורת נעשית: הגזמה ואירוניה - הזוג מרגיש "כמו נידונים למוות"; ו"הפושעים האמיתיים" הם הקוראים ולא הרוצח שבספר. הגינוי שקט: הוא "ריחף... באוויר".
3. א - הסיום: שנים אחר כך גברת בפריז כועסת כי המספר תחב לחם מתחת לרגל שולחן. ההסבר שלה נקטע ב"וכו' וכו'" - הטאבו מוצג כנימוק ריק שאיש לא טורח לנסח.
4. ב - עמדה: מסכימים. נימוק: ערך הספר הוא בקריאה, והזוג קרא את כולו בעוד הנוסעים לא קראו ושפטו. נימוק שני: הספר זול ו"שָׁכוּחַ בצדק", כך שהשיפוט מגן על סמל ולא על ערך.
א. הביקורת מופנית אל הנוסעים: הם אינם קוראים, אבל רואים בתלישת הדפים "פשע תרבותי בלתי נסלח" - המוסכמה מקדשת את הספר כחפץ ולא את הקריאה. דרכי הביקורת: הגזמה ואירוניה ("נידונים למוות", "הפושעים האמיתיים") ושיפוט שקט. בסיום, הגברת בפריז והלחם מתחת לרגל השולחן: ההסבר נקטע ב"וכו' וכו'", והטאבו מוצג כנימוק ריק ואוטומטי. ב. (עמדה אפשרית) מסכימים: ערכו של ספר הוא בקריאה - הזוג קרא את כולו והנוסעים לא קראו ושפטו; והספר עצמו "שָׁכוּחַ בצדק", כך שהשיפוט מגן על סמל ולא על ערך. גם עמדה הפוכה מתקבלת אם היא מנומקת ומבוססת על הקטע.
6. שיר שלא נלמד
שיר שלא נלמד
בפרק השירה יש תמיד שיר שלא למדתם, מודפס במלואו, עם שאלה אחת או סעיפים א-ב. אפשר לבחור אותו במקום שיר מהמקבץ.
במדויק: "תופיע שאלה על שיר שלא נלמד". עונים רק מתוך השיר. השאלה מבקשת בדרך כלל לזהות רעיון, ביקורת או מצב רגשי של הדובר, ולהסביר ולהדגים דרכי עיצוב שמבטאות אותו (ניגוד, חזרה, תקבולת, דימוי, סמל, כותרת). לפעמים יש סעיף של עמדה אישית.
לפעמים השאלה מצטטת שורה מהשיר ומבקשת להסביר אותה או את תרומתה ("שֶׁיְּשַׁמֵּש סַפְסָל", חורף תשפ"ה). מתחילים מהשורה הזאת.
מה שואלים על שיר שלא נלמד
קריאת שיר שלא נלמד
1. הכותרת: מה היא מבטיחה. לפעמים היא אירונית ("התלמיד הגרוע").
2. מי מדבר, אל מי ובאיזה מצב - במשפט אחד.
3. מה משתנה: מסמנים תפנית, ניגוד או חזרה בין חלקי השיר.
4. בוחרים את דרכי העיצוב שהכי קשורות לשאלה, ולכל אחת: שם, ציטוט עם מספר שורה, והסבר.
כשהשאלה מבקשת "שתיים מדרכי העיצוב" כותבים בדיוק שתיים, כל אחת בפסקה. דרך שלישית לא מוסיפה נקודות, ושתיים בלי הסבר לא מקבלות את כל הנקודות.
דוגמה - הביקורת ב"התלמיד הגרוע" של ז'אק פרוור
לפניכם השיר "התלמיד הגרוע" מאת ז'אק פרוור. קראו את השיר, וענו על השאלה שאחריו.
(בשיר: תלמיד שעומד מול המורה ונשאל, פורץ בצחוק, מוחק את הכול ומצייר על הלוח.)
מהי הביקורת בשיר, וכלפי מי היא מופנית? הסבירו והדגימו שתיים מדרכי העיצוב שבאמצעותן הביקורת מובעת בשיר.
1. הביקורת: על בית ספר שמעריך שינון, ציות והצלחה בבחינות ומדכא את הלב, את הדמיון ואת השמחה. החומר הנלמד הוא "מַלְכּוֹדוֹת" (שורה 12) - שאלות שנועדו להכשיל.
2. כלפי מי: המורה, ששואל ומאיים (שורה 13); מערכת החינוך שהוא מייצג; והילדים ה"מצליחים" שמלגלגים (שורה 14).
3. דרך עיצוב ראשונה - ניגוד ותקבולת: "הוּא אוֹמֵר לֹא עִם הָרֹאשׁ / הוּא אוֹמֵר כֵּן עִם הָלֵּב" (שורות 1-2). החזרה על "הוּא אוֹמֵר" והניגוד כן/לא מעמידים את הלב מול הראש ואת התלמיד מול המורה.
4. דרך עיצוב שנייה - דימוי הלוח וניגוד הצבעים: בגירים צבעוניים "עַל לוּחַ הָאֻמְלָלוּת הַשָּׁחֹר" הוא מצייר "אֶת פְּנֵי הָאֹשֶׁר" (שורות 16-17). שחור מול צבעוני ואומללות מול אושר: בית הספר עצוב, והיצירה החופשית מביאה אושר.
5. הכותרת אירונית: התלמיד ה"גרוע" הוא היחיד שיוצר משהו טוב.
הביקורת: על בית ספר שמחנך לשינון, לציות ולהצלחה בבחינות ומדכא את הלב, את הדמיון ואת השמחה; הידע מוצג כ"מַלְכּוֹדוֹת", והכותרת אירונית. כלפי מי: המורה המאיים, מערכת החינוך כולה, והילדים ה"מצליחים" שמלגלגים. דרך עיצוב 1 - ניגוד ותקבולת: "הוּא אוֹמֵר לֹא עִם הָרֹאשׁ / הוּא אוֹמֵר כֵּן עִם הָלֵּב" - הלב מול הראש והתלמיד מול המורה. דרך עיצוב 2 - דימוי הלוח וניגוד הצבעים: "לוּחַ הָאֻמְלָלוּת הַשָּׁחֹר" מול גירים צבעוניים ו"פְּנֵי הָאֹשֶׁר" - בית הספר עצוב, והיצירה החופשית מביאה אושר.