דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט לימודי מבנים 90419 - קיץ 2026 מועד א'

אדריכלות ועיצוב פנים · סמל 90419 · 5 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בלימודי מבנים, קיץ 2026 מועד א', כל 5 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון זה חמש שאלות:

שאלה 1 חובה – 40 נקודות

שאלה 2 חובה – 30 נקודות

משאלות 3-5 יש לענות על שתי שאלות בלבד, ערך כל שאלה - 15 נקודות.

סך הכול: 100 נקודות.

אם חסר בשאלה נתון, יש לציין זאת בתשובה ולהוסיף נתון מתאים שיאפשר להמשיך בפתרון השאלה. יש לנמק את הבחירה.

חומר עזר: 1. כל חומר עזר למעט מחשב מכל סוג.

2. מחשבון עם אחוזים (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

3. ת"י 466

שאלה 1 · תכנון תקרת בית מגורים: עמודים, קורות וסכמות

כתבו את הפתרון על שלושת דפי השאלון המצורפים.

תרשימים 1א ו-1ב מציגים את תוכניות הקרקע והתקרה של מבנה מגורים.

בלב הבית מתוכננת חצר לא מקורה.

עובי תקרת הממ"ד כעובי התקרה ואין צורך לחשב אותו. למעט קירות הממ"ד, הקירות מבלוקים.

מידות כל העמודים 20/40 ס"מ והם יכולים לבלוט עד 10 ס"מ מהמחיצות.

מותר לתכנן קורות תחתונות או עליונות בקירות ברוחב 20 ס"מ.

כדי להגיע לפתרון הנדסי יעיל וכלכלי מבחינת משקל התקרה ופשטות הביצוע, התכנון יכלול שילוב של תקרה מקשית ותקרת צלעות. עליכם להחליט היכן תתוכנן תקרה מקשית והיכן תקרת צלעות.

לצורך החישוב, יש להניח כי הצלעות רתומות לתקרה המקשית.

עבור תקרת צלעות: רוחב הצלע 16 ס"מ, מידות בלוקי המילוי 30/50/h130/50/h_1 (h1h_1 - גובה הבלוק).

דרוש:

א.

סמנו ומספרו את עמודי קומת הקרקע בתרשים 1א, והעתיקו אותם עם מספריהם לתרשים 1ב.

(8 נקודות)
ב.

בחרו סוג תקרה מתאים לכל אזור, סמנו על תרשים 1ב את כיווני המתיחה ונמקו את בחירתכם. ציינו על תרשים 1ב את סוג התקרה שבחרתם בכל אזור.

(6 נקודות)
ג.

סרטטו על גבי תרשים מספר 1ב, את הקורות הראשיות, הפנימיות וההיקפיות וציינו את שמותיהם.

ליד כל קורה ציינו אם היא תחתונה, עליונה או סמויה.

על גבי תרשים מספר 1ב סרטטו את הסכמות הסטטיות של התקרה, כולל המפתחים ותנו שם לכל סכמה.

(8 נקודות)
ד.

סרטטו בשאלון את הסכמות הסטטיות של התקרה והסכמות הסטטיות של כל הקורות הראשיות שבחרתם, כולל את שם הסכמה, שמות הסמכים והמפתחים.

(10 נקודות)
ה.

העריכו את העובי המינימלי של שני סוגי התקרות שבחרתם וסרטטו את החתכים שלהם בשאלון.

שימו לב! אין צורך לבצע חישוב מדויק לפי ת"י 466, אלא לחשב את הגובה המשוער בלבד של התקרות.

(4 נקודות)
ו.

סרטטו את חתך 1-1, המופיע בתרשים 1א ו-1ב. החתך יכלול: מידות, מפלסים וסימון הזיון הראשי.

החתך מתייחס למפלס הגגות עד כ-20 ס"מ מעל משקוף הדלת ואין צורך להציגו עד לקרקע.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

17 עמודים 20/40 ס"מ בתוך קירות של 20 ס"מ: בפינות הבית, במפגשי הקירות, בשלוש פינות החצר ובקטעי הקיר שבין החלונות. קירות הבטון של הממ"ד הם סמכים בעצמם, ובחלל הפתוח (מגורים, מטבח, פינת אוכל) אין עמודים.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

שאלת תכנון פתוחה. הפתרון שלהלן הוא פתרון תקין אחד מתוך כמה. כל פתרון מתקבל אם הוא עומד בדרישות האלה: כל העמודים 20/40 ס"מ, בתוך קירות ולא בפתחים, ובולטים לכל היותר 10 ס"מ מהמחיצות; קורות תחתונות או עליונות רק בקירות של 20 ס"מ, ובמקום אחר קורות סמויות; שילוב של תקרה מקשית ותקרת צלעות עם נימוק (מפתחים קטנים וזיזים - מקשית, מפתחים גדולים - צלעות); כיוון מתיחה בכיוון הקצר או בכיוון שנותן המשכיות; לכל זיז יש תקרה מאחוריו שמאזנת אותו; כל שדה נשען על קורות או על קירות הממ"ד; והמפתחים והעוביים מחושבים לפי השיטה שנבחרה.

מבוקש: למקם עמודים 20/40 ס"מ בקומת הקרקע, למספר אותם, ולהעתיק אותם עם מספריהם לתרשים 1ב.

קריאת תרשים 1א.

•הבית במידות 1440/1375 ס"מ. קירות החוץ והקירות הפנימיים העבים הם קירות בלוקים של 20 ס"מ, המחיצות הדקות הן 10 ס"מ, והממ"ד בנוי מקירות בטון.

•קירות הבלוקים אינם נושאים. לכן התקרה נשענת על שלד של קורות ועמודים. קירות הבטון של הממ"ד נושאים בעצמם, ולאורכם אין צורך בעמודים.

•המגורים, המטבח ופינת האוכל הם חלל פתוח אחד. אין בו קיר שאפשר להסתיר בו עמוד, ולכן לא ממקמים בו עמודים.

•הערה על נתון: המידה הפנימית 820 שרשומה בחדר המגורים אינה מתיישבת עם שרשרת המידות החיצונית של הקיר המזרחי, 170+170+125+120+375=960170+170+125+120+375=960 ס"מ, שממנה המידה הפנימית היא 920 ס"מ. עובדים לפי שרשרת המידות החיצונית, שמתאימה גם למידה 960 בתרשים 1ב.

העקרונות למיקום העמודים.

1. עמוד בכל פינה של הבית ובכל מפגש קירות שבו נפגשות קורות.

2. העמודים נמצאים רק בתוך קירות של 20 ס"מ, כשהצלע של 40 ס"מ לאורך הקיר, וכך הם אינם בולטים לחדרים. ליד מחיצה של 10 ס"מ העמוד ממוקם בקיר של 20 ס"מ שאליו היא מתחברת.

3. לא ממקמים עמוד בתוך פתח. בודקים כל עמוד מול שרשראות המידות של החלונות והדלתות.

4. המרחק בין עמודים סמוכים הוא עד כ-5 מ', כדי שהקורות יהיו רדודות.

5. ארבע הפינות של החצר הפנימית הן מפגשי קירות. הפינה הדרום-מערבית שלה היא פינת הממ"ד (קיר בטון), ובשלוש האחרות ממקמים עמודים.

רשימת העמודים. המיקום נתון לפי מפגש צירי הקירות: xx הוא המרחק בס"מ מהפאה החיצונית המערבית של הבית, ו-yy הוא המרחק מהפאה החיצונית הצפונית.

עמודהמיקום בתרשים 1אxxyy
1הפינה הצפון-מערבית של הבית1010
2הקיר הצפוני, במפגש עם הקיר שבין שני חדרי השינה43010
3הקיר הצפוני, במפגש עם המחיצה שבין חדר השינה למגורים78010
4הקיר הצפוני, בקטע הקיר שבין שני החלונות של המגורים112010
5הפינה הצפון-מזרחית של הבית143010
6הקיר המזרחי, בקטע הקיר שבין שני החלונות1430400
7הקיר המערבי, במפגש עם הקיר הדרומי של חדר השינה10420
8המפגש של הקיר שבין חדרי השינה עם הקיר הדרומי שלהם430420
9הקצה המזרחי של הקיר הדרומי של חדרי השינה, ליד המחיצה780420
10הפינה הצפון-מערבית של החצר430560
11הפינה הצפון-מזרחית של החצר780560
12הקיר המזרחי, בקטע הקיר המלא שמדרום לחלונות1430690
13הפינה הדרום-מזרחית של החצר780860
14המפגש של הקיר המזרחי של המטבח עם קיר הכניסה1180950
15המפגש של הקיר המזרחי של הבית עם קיר הכניסה1430950
16הקיר הדרומי, בקטע הקיר שבין חלון פינת האוכל לחלון המטבח7901365
17הפינה הדרום-מזרחית של המטבח11801365

בדיקה מול הפתחים.

•עמוד 4: קטע הקיר שבין חלונות המגורים נמצא בין x=1060x=1060 ל-x=1185x=1185, והעמוד בתוכו.

•עמוד 6: קטע הקיר שבין חלונות הקיר המזרחי נמצא בין y=340y=340 ל-y=465y=465.

•עמוד 12: הקיר המלא שמדרום לחלונות נמצא בין y=585y=585 ל-y=960y=960.

•עמוד 16: קטע הקיר שבקיר הדרומי נמצא בין x=765x=765 ל-x=855x=855. העמוד ממוקם ב-x=790x=790 (מ-770 עד 810), ולא על הציר x=780x=780, כי בציר הזה הוא היה נכנס 5 ס"מ לתוך החלון שמסתיים ב-x=765x=765. הציר של ק-11 עדיין עובר בתוך העמוד.

העתקה לתרשים 1ב. מסמנים את אותם 17 עמודים באותם מקומות, בעזרת הקווים המקווקווים של הקירות ושרשראות המידות, ורושמים ליד כל אחד את אותו מספר.

תשובה: 17 עמודים 20/40 ס"מ, כולם בתוך קירות של 20 ס"מ: בפינות הבית, במפגשי הקירות, בשלוש פינות של החצר ובקטעי קיר מלאים שבין החלונות. קירות הממ"ד משמשים סמכים בעצמם, ובחלל הפתוח אין עמודים.

סעיף ב

תשובה:

מקשית, מתיחה צפון-דרום: שני חדרי השינה, חדרי הרחצה והמבואה, המסדרון והגגון הצפוני (זיז). מקשית, מתיחה מזרח-מערב: גגון הכניסה (זיז מהקיר המזרחי של המטבח). צלעות, מתיחה מזרח-מערב: המגורים, המטבח ופינת האוכל.

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א - פתרון תקין אחד; פתרונות אחרים שעומדים בדרישות שנמנו שם מתקבלים גם הם.

מבוקש: לבחור לכל אזור תקרה מקשית או תקרת צלעות, לקבוע את כיוון המתיחה ולנמק.

קריאת המפלסים בתרשים 1ב. המפלס +3.20+3.20 מסומן בתוך השטחים: בשני הגגונים ובמרכז התקרה. המפלס +3.50+3.50 מסומן רק על קווי הקירות ההיקפיים ועל קירות החצר. מכאן שפני הבטון של התקרה ושל הגגונים נמצאים במפלס אחד, +3.20+3.20, ולאורך היקף הבית וסביב פתח החצר יש הגבהה של 30 ס"מ עד +3.50+3.50. ההגבהה הזאת מאפשרת לתכנן שם קורות עליונות.

החלוקה לאזורים והבחירה.

אזורמידות נקיות (ס"מ)סוג התקרהכיוון המתיחה
חדר השינה הצפון-מערבי400/390מקשיתצפון-דרום
חדר השינה הצפון-מזרחי340/390מקשיתצפון-דרום
חדרי הרחצה והמבואה400/420מקשיתצפון-דרום
המסדרון שמצפון לחצר340/120מקשיתצפון-דרום
הגגון הצפוני440/180מקשית, זיזצפון-דרום
גגון הכניסה250/415מקשית, זיזמזרח-מערב
חדר המגורים630/920צלעותמזרח-מערב
פינת האוכל והמטבח730/485צלעותמזרח-מערב
תקרת הממ"דנתונהלא מחשבים-

הנימוקים.

1. מקשית בחדרים הקטנים. בחדרי השינה, בחדרי הרחצה, במבואה ובמסדרון המפתחים הם כ-4 מ' ומטה. במפתחים כאלה תקרה מקשית דקה היא קלה, הטפסנות שלה שטוחה ופשוטה, ונוח להעביר בה פתחים וצנרת של חדרי הרחצה.

2. צלעות בחלל הפתוח. רוחב חדר המגורים הוא 630 ס"מ נקי, ואין בו קיר או עמוד פנימי. תקרה מקשית במפתח כזה הייתה צריכה עובי של כ-26 ס"מ (650/25650/25), כלומר משקל עצמי של כ-6.5 kN/m26.5\,\text{kN/m}^2. בתקרת צלעות הבלוקים הקלים מחליפים את הבטון באזור המתוח, והתקרה קלה בהרבה באותו מפתח.

3. כיוון הצלעות מזרח-מערב. זה הכיוון הקצר של חדר המגורים (630 מול 920), ויש לו סמכים: הקיר המזרחי, וקו סמך רצוף אחד ב-x=780x=780 שעובר לאורך המחיצה שבין חדר השינה למגורים, לאורך הקיר המזרחי של החצר ובהמשכו דרומה. גם במטבח ובפינת האוכל הצלעות באותו כיוון, במפתחים של 350 ו-400 ס"מ. כך כל הצלעות בבית באותו כיוון, הביצוע פשוט, ויש המשכיות מעל קו הסמך.

4. כיוון המקשית צפון-דרום. הגגון הצפוני הוא זיז, ולכן המתיחה בו בניצב לקיר הצפוני. זיז צריך המשכיות: התקרה של חדר השינה שמאחוריו נמתחת באותו כיוון ומאזנת אותו. בנוסף, בכיוון הזה כל רצועות המקשית נשענות על אותם קווי סמך (הקיר הצפוני, הקיר הדרומי של חדרי השינה, קיר החצר וקיר הממ"ד) ומתקבלות רצועות נמשכות של כמה שדות.

5. גגון הכניסה. הוא נמתח מזרח-מערב כזיז של 250 ס"מ מהקיר המזרחי של המטבח, כי זה הכיוון הקצר שלו (250 מול 415), ומאחורי הקיר הזה צלעות המטבח נמתחות באותו כיוון ומאזנות אותו. לפי ההנחה שבשאלה הצלעות רתומות לתקרה המקשית. בצדו הצפוני הגגון נשען גם על קיר הכניסה.

6. למה זיז הוא מקשי. בזיז המומנט שלילי, כלומר המתיחה למעלה והלחיצה למטה. בתקרת צלעות הצד התחתון הוא רק הצלע הצרה, ולכן אזור הלחיצה קטן. בנוסף הגזירה הגדולה ביותר נמצאת בסמך. תקרה מקשית מתאימה לכך יותר.

הסימון על תרשים 1ב. בכל אזור רושמים "מקשית" או "צלעות" ומסרטטים חץ דו-ראשי בכיוון המתיחה: צפון-דרום באזורי המקשית ובגגון הצפוני, מזרח-מערב בגגון הכניסה ובאזורי הצלעות.

תשובה: מקשית במתיחה צפון-דרום: שני חדרי השינה, חדרי הרחצה והמבואה, המסדרון והגגון הצפוני. מקשית זיזית במתיחה מזרח-מערב: גגון הכניסה. צלעות במתיחה מזרח-מערב: המגורים, המטבח ופינת האוכל.

סעיף ג

תשובה:

14 קורות: עליונות (עד +3.50+3.50) בקירות ההיקף ובקירות החצר - ק-1, ק-2, ק-3, ק-6, ק-7, ק-8, ק-9, ק-12; תחתונות בקירות פנימיים ובקירות שליד גגון הכניסה - ק-4, ק-5, ק-13, ק-14; סמויות מעל המחיצה ובחלל הפתוח - ק-10, ק-11. סכמות התקרה: M1, M2 (מקשית, צפון-דרום) ו-R1 עד R4 (צלעות, מזרח-מערב).

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א - פתרון תקין אחד; פתרונות אחרים שעומדים בדרישות שנמנו שם מתקבלים גם הם.

מבוקש: לסרטט על תרשים 1ב את הקורות עם שמותיהן וסוגיהן, ואת הסכמות הסטטיות של התקרה עם שמות ומפתחים.

שלב 1: איפה צריך קורות. קורה עוברת לאורך כל קו סמך של התקרה, וכן לאורך קירות ההיקף ושפות פתח החצר, כדי לסגור את השלד בין העמודים.

שלב 2: איך קובעים את סוג הקורה.

•עליונה: בקירות ההיקף ובקירות החצר, שבהם מסומן המפלס +3.50+3.50. הקורה ברוחב 20 ס"מ ועולה 30 ס"מ מעל פני התקרה עד +3.50+3.50. היא אינה מנמיכה את החלונות, והיא משמשת גם הגבהה של שפת הגג. גם לאורך הגגון הצפוני הקורה ק-1 עליונה: לוח הגגון עובר בתחתית הקורה, והזיון העליון שלו עובר דרכה אל התקרה שמאחוריה.

•תחתונה: בקירות פנימיים של 20 ס"מ, ובקירות שמעליהם התקרה ממשיכה אל גגון הכניסה. הקורה יורדת מתחת לתקרה בתוך קו הקיר ומשמשת גם משקוף מעל הדלתות.

•סמויה: במקום שאין מתחתיו קיר של 20 ס"מ, כלומר מעל מחיצה של 10 ס"מ ובחלל הפתוח. הקורה רחבה ונמצאת כולה בתוך עובי התקרה, ושום דבר אינו בולט לחדר.

שלב 3: רשימת הקורות.

קורההמיקוםעוברת דרךהסוג
ק-1הקיר הצפוניעמודים 1, 2, 3, 4, 5עליונה
ק-2הקיר המזרחיעמודים 5, 6, 12, 15עליונה
ק-3הקיר המערביעמודים 1, 7 וקיר הממ"דעליונה
ק-4הקיר הדרומי של חדרי השינהעמודים 7, 8, 9תחתונה
ק-5הקיר שבין חדרי השינה והמשכו, "קו קורה מעל" שבתרשים 1אעמודים 2, 8, 10תחתונה
ק-6הקיר המערבי של החצרעמוד 10 וקיר הממ"דעליונה
ק-7הקיר הצפוני של החצרעמודים 10, 11עליונה
ק-8הקיר המזרחי של החצרעמודים 11, 13עליונה
ק-9הקיר הדרומי של החצרקיר הממ"ד ועמוד 13עליונה
ק-10מעל המחיצה שבין חדר השינה למגורים ומעל הפתח שבקצה המסדרוןעמודים 3, 9, 11סמויה
ק-11בחלל הפתוח, בין פינת האוכל למטבחעמודים 13, 16סמויה
ק-12הקיר הדרומיקיר הממ"ד ועמודים 16, 17עליונה
ק-13הקיר המזרחי של המטבחעמודים 14, 17תחתונה
ק-14קיר הכניסהעמודים 14, 15תחתונה

•קורות ראשיות, שהתקרה נשענת עליהן: ק-1 (בין עמודים 1 ל-3), ק-4 ו-ק-7 נושאות את רצועות המקשית. ק-2, ק-8, ק-10, ק-11 ו-ק-13 נושאות את הצלעות.

•קורות היקפיות וקורות קשר, שמקבילות לכיוון המתיחה: ק-3, ק-5, ק-6, ק-9, ק-12, ק-14 והחלק של ק-1 שבין עמודים 3 ל-5. הן סוגרות את השלד ונושאות את משקלן ואת ההגבהה שבשפת הגג.

•קווי הסמך ב-x=780x=780 (ק-10, ק-8, ק-11) הם קו אחד רצוף מהקיר הצפוני עד הקיר הדרומי. רק סוג הקורה משתנה לאורכו: סמויה, עליונה בקיר החצר, ושוב סמויה.

שלב 4: הסכמות הסטטיות של התקרה על התרשים. בכל רצועה מסרטטים קו בכיוון המתיחה, משולש בכל סמך, ורושמים את המפתחים. באזורי המקשית הקווים בכיוון צפון-דרום, ובאזורי הצלעות בכיוון מזרח-מערב.

סכמההרצועההסמכים והמפתחים (ס"מ)
M1מקשית: הגגון הצפוני, חדר השינה המערבי, חדרי הרחצה והמבואהזיז 190, ק-1, שדה 410, ק-4, שדה 440, קיר הממ"ד
M2מקשית: חדר השינה המזרחי והמסדרוןק-1, שדה 410, ק-4, שדה 140, ק-7
R1צלעות: המגורים מול חדר השינה והמסדרוןק-10, שדה 650, ק-2
R2צלעות: המגורים מול החצרק-8, שדה 650, ק-2
R3צלעות: הרצועה שבין החצר לקיר הכניסהקיר הממ"ד, שדה 350, ק-11, שדה 650, ק-2
R4צלעות: פינת האוכל והמטבח, עם גגון הכניסהקיר הממ"ד, שדה 350, ק-11, שדה 400, ק-13, זיז 260

המפתחים נמדדים בין צירי הסמכים, ובזיז עד ציר הקורה. לדוגמה: שדה המגורים 1430−780=6501430-780=650, הזיז של הגגון הצפוני 180+10=190180+10=190, והזיז של גגון הכניסה 250+10=260250+10=260.

תשובה: 14 קורות: עליונות בקירות ההיקף ובקירות החצר (ק-1, ק-2, ק-3, ק-6 עד ק-9, ק-12), תחתונות בקירות הפנימיים ובקירות שליד גגון הכניסה (ק-4, ק-5, ק-13, ק-14) וסמויות מעל המחיצה ובחלל הפתוח (ק-10, ק-11). סכמות התקרה: M1, M2 במקשית ו-R1 עד R4 בצלעות.

סעיף ד

תשובה:

תקרה: M1 - זיז 190, שדות 410 ו-440, רתומה בקיר הממ"ד; M2 - שדות 410 ו-140; R1 - שדה 650 רתום במקשית; R2 - שדה 650 פשוט; R3 - שדות 350 ו-650; R4 - שדות 350 ו-400 וזיז 260. קורות (מפתחים בס"מ): ק-1: 420, 350, 340, 310; ק-2: 390, 290, 260; ק-3: 410, 440; ק-4: 420, 350; ק-5: 410, 140; ק-6: 300; ק-7: 350; ק-8: 300; ק-9: 350; ק-10: 410, 140; ק-11: 505; ק-12: 350, 400; ק-13: 415; ק-14: 250.

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א - פתרון תקין אחד; פתרונות אחרים שעומדים בדרישות שנמנו שם מתקבלים גם הם.

מבוקש: הסכמות הסטטיות של התקרה ושל כל הקורות, עם שם, סמכים ומפתחים. כל המפתחים בס"מ, בין צירי הסמכים.

חלק 1: סכמות התקרה. במקשית הסכמה היא של רצועה ברוחב 1 מ', ובצלעות של צלע אחת. בכולן העומס מפורס אחיד לכל האורך. מסרטטים קו אופקי, משולש בכל סמך פרקי, סימון ריתום (קיר מקווקו) בקצה רתום, ורושמים את שם הסמך ואת המפתח.

סכמההסוגהסמכים והמפתחים לפי הסדר
M1מקשיתקצה חופשי, זיז 190, סמך ק-1, שדה 410, סמך ק-4, שדה 440, ריתום בקיר הממ"ד
M2מקשיתסמך ק-1, שדה 410, סמך ק-4, שדה 140, סמך ק-7
R1צלעותריתום בתקרה המקשית שמעל ק-10, שדה 650, סמך ק-2
R2צלעותסמך ק-8, שדה 650, סמך ק-2
R3צלעותריתום בקיר הממ"ד, שדה 350, סמך ק-11, שדה 650, סמך ק-2
R4צלעות וזיז מקשיריתום בקיר הממ"ד, שדה 350, סמך ק-11, שדה 400, סמך ק-13, זיז 260, קצה חופשי

הסבר לסוגי הסמכים:

1. קורה שהתקרה עוברת מעליה או נגמרת בה היא סמך פרקי (משולש).

2. ב-M1 התקרה ממשיכה אל תקרת הממ"ד, שעובייה כעובי התקרה, ולכן הקצה הזה רתום.

3. ב-R1 הצלעות נגמרות בתקרה המקשית של חדר השינה ושל המסדרון, ולפי ההנחה שבשאלה הן רתומות אליה. ב-R3 וב-R4 הצלעות רתומות באותו אופן בתקרת הממ"ד.

4. ב-R2 אין ריתום: מעבר לקורה ק-8 נמצא פתח החצר, ולכן שני הסמכים פרקיים.

חלק 2: סכמות הקורות. כל קורה היא קורה פשוטה או קורה נמשכת על סמכים פרקיים (עמודים או קיר הממ"ד), עם עומס מפורס לכל אורכה.

קורההסמכיםהמפתחיםמה מעמיס אותה
ק-1עמודים 1, 2, 3, 4, 5420, 350, 340, 310M1 עם הזיז של הגגון, ו-M2, בשני השדות הראשונים; בשאר - משקל עצמי
ק-2עמודים 5, 6, 12, 15390, 290, 260קצה הצלעות R1, R2, R3
ק-3עמודים 1, 7 וקיר הממ"ד410, 440משקל עצמי, מקבילה למתיחה
ק-4עמודים 7, 8, 9420, 350סמך פנימי של M1 ושל M2
ק-5עמודים 2, 8, 10410, 140משקל עצמי, מקבילה למתיחה
ק-6עמוד 10 וקיר הממ"ד300משקל עצמי, שפת הפתח
ק-7עמודים 10, 11350קצה M2, מהמסדרון
ק-8עמודים 11, 13300קצה הצלעות R2
ק-9קיר הממ"ד ועמוד 13350משקל עצמי, שפת הפתח
ק-10עמודים 3, 9, 11410, 140קצה הצלעות R1
ק-11עמודים 13, 16505סמך פנימי של R3 ושל R4
ק-12קיר הממ"ד ועמודים 16, 17350, 400משקל עצמי, מקבילה למתיחה
ק-13עמודים 14, 17415R4 והזיז של גגון הכניסה
ק-14עמודים 14, 15250משקל עצמי, שפת גגון הכניסה

דוגמאות לחישוב מפתחים: ב-ק-1 430−10=420430-10=420, 780−430=350780-430=350, 1120−780=3401120-780=340, 1430−1120=3101430-1120=310. ב-ק-2 400−10=390400-10=390, 690−400=290690-400=290, 950−690=260950-690=260. ב-ק-11 1365−860=5051365-860=505.

תשובה: סכמות התקרה: M1 (זיז 190, 410, 440, רתומה בממ"ד), M2 (410, 140), R1 (650, רתומה במקשית), R2 (650, פשוטה), R3 (350, 650), R4 (350, 400, זיז 260). סכמות הקורות: לפי הטבלה, קורות פשוטות ונמשכות על העמודים ועל קיר הממ"ד.

סעיף ה

תשובה:

מקשית: L0=2.2⋅260=572L_0=2.2\cdot260=572 ס"מ (גגון הכניסה), h≈572/25≈23h\approx572/25\approx23 ס"מ. צלעות: L0=650L_0=650 ס"מ (המגורים מול החצר), h≈650/18≈36h\approx650/18\approx36 ס"מ - בלוק h1=30h_1=30 ס"מ וטבלה 6 ס"מ, צלעות 16 ס"מ כל 66 ס"מ.

מבוקש: הערכה של העובי המינימלי של התקרה המקשית ושל תקרת הצלעות, וסרטוט החתכים שלהן.

השיטה. מחשבים לכל שדה מפתח שקיל L0=α⋅LL_0=\alpha\cdot L, ואת העובי מעריכים לפי המפתח השקיל הגדול ביותר של כל סוג: במקשית h≈L0/25h\approx L_0/25, ובצלעות h≈L0/18h\approx L_0/18.

המקדם α\alpha:

•שדה על שני סמכים פשוטים: 1.01.0.

•שדה שקצה אחד שלו נמשך או רתום: 0.80.8. שני הקצוות: 0.60.6.

•קצה של שדה שממשיך בזיז: מפחיתים 0.10.1, כי זיז מרסן את השדה פחות משדה שלם.

•זיז: 2.22.2.

שלב 1: המקשית.

סכמההשדהα\alphaL0L_0 (ס"מ)
M1זיז 1902.2418
M1שדה 410, זיז מצד אחד ונמשך מהצד השני0.7287
M1שדה 440, נמשך ורתום0.6264
M2שדה 410, נמשך מצד אחד0.8328
M2שדה 140, נמשך מצד אחד0.8112
R4זיז 260 של גגון הכניסה2.2572

הקובע: גגון הכניסה, L0=572L_0=572 ס"מ.

h≈57225=22.9 ⇒ h=23h\approx\frac{572}{25}=22.9\ \Rightarrow\ h=23 ס"מ.

(בלי גגון הכניסה היה קובע הגגון הצפוני: 418/25=16.7418/25=16.7, כלומר 17 ס"מ. מי שרוצה לחסוך יכול לעבות רק את גגון הכניסה. כאן נקבע עובי אחד לכל המקשית, לפשטות הביצוע.)

שלב 2: הצלעות.

סכמההשדהα\alphaL0L_0 (ס"מ)
R1שדה 650, רתום מצד אחד0.8520
R2שדה 650, פשוט1.0650
R3שדה 650, נמשך מצד אחד0.8520
R3, R4שדה 350, רתום ונמשך0.6210
R4שדה 400, נמשך מצד אחד וזיז מהצד השני0.7280

הקובע: R2, הרצועה של המגורים שמול החצר, L0=650L_0=650 ס"מ.

h≈65018=36.1 ⇒ h≈36h\approx\frac{650}{18}=36.1\ \Rightarrow\ h\approx36 ס"מ: בלוק בגובה h1=30h_1=30 ס"מ וטבלה עליונה של 6 ס"מ.

שלב 3: החתכים.

•מקשית: לוח בטון מלא בעובי 23 ס"מ. הזיון הראשי בכיוון המתיחה: בתחתית הלוח בשדות, ובחלק העליון מעל הסמכים ובזיזים. בניצב לו זיון חלוקה.

•צלעות: טבלה עליונה 6 ס"מ ומתחתיה צלעות ברוחב 16 ס"מ ובגובה 30 ס"מ. בין הצלעות בלוקי מילוי ברוחב 50 ס"מ ובגובה 30 ס"מ. המרחק בין צירי הצלעות 50+16=6650+16=66 ס"מ, והגובה הכולל 30+6=3630+6=36 ס"מ. בתחתית כל צלע שני מוטות של זיון ראשי וחישוקים, ובטבלה רשת.

תשובה: תקרה מקשית בעובי כ-23 ס"מ, ותקרת צלעות בגובה כ-36 ס"מ (בלוק 30 וטבלה 6).

סעיף ו

תשובה:

מהמבואה אל החצר: תקרה מקשית 23 ס"מ (פן עליון +3.20+3.20, פן תחתון +2.97+2.97), קורה עליונה ק-6 במידות 20/53 מעל קיר החצר (פן עליון +3.50+3.50, 30 ס"מ מעל התקרה), ומעבר לה פתח החצר. זיון ראשי: מוטות התקרה נראים כנקודות בתחתית הלוח (מתיחה צפון-דרום); בקורה מוטות אורכיים למטה ולמעלה וחישוק.

מבוקש: חתך 1-1 באזור הגג, עם מידות, מפלסים וזיון ראשי.

איפה עובר החתך. לפי תרשים 1א החתך עובר בכיוון מזרח-מערב: הוא מתחיל במבואה, חוצה את הקיר המערבי של החצר במקום שבו נמצאת הדלת אל החצר, ומסתיים בתוך החצר. המבט הוא צפונה. מסרטטים רק את החלק העליון, מכ-20 ס"מ מעל משקוף הדלת ועד המפלס +3.50+3.50.

מה רואים בחתך, מהמבואה אל החצר.

1. תקרת המבואה: תקרה מקשית בעובי 23 ס"מ (סעיף ה). הפן העליון במפלס +3.20+3.20, והפן התחתון במפלס 3.20−0.23=+2.973.20-0.23=+2.97.

2. הקורה ק-6 מעל הקיר המערבי של החצר: קורה עליונה ברוחב 20 ס"מ. הפן העליון שלה במפלס +3.50+3.50, כלומר 30 ס"מ מעל פני התקרה, והתחתית שלה בתחתית התקרה, +2.97+2.97. הגובה הכולל 23+30=5323+30=53 ס"מ, כלומר קורה 20/53.

3. מתחת לקורה: קיר הבלוקים ברוחב 20 ס"מ, שיורד עד משקוף הדלת. גובה הדלת אינו נתון; בהנחה של דלת בגובה 210 ס"מ המשקוף במפלס +2.10+2.10, והחתך מתחיל בסביבות +2.30+2.30.

4. מעבר לקורה: החצר הלא מקורה. אין שם תקרה, והפן המזרחי של הקורה הוא שפת הפתח.

הזיון הראשי.

•התקרה באזור הזה שייכת לרצועה M1, שנמתחת צפון-דרום. לכן הזיון הראשי שלה ניצב למישור החתך ונראה כשורת נקודות בתחתית הלוח (החתך עובר באמצע השדה, שם המתיחה למטה). מעל הנקודות מסרטטים קו אופקי של זיון החלוקה, שנכנס אל הקורה ומתעגן בה.

•בקורה ק-6 המוטות האורכיים ניצבים לחתך ונראים כנקודות: שניים בתחתית ושניים בחלק העליון, ומסביבם חישוק סגור.

המידות והמפלסים שרושמים: רוחב הקורה 20, עובי התקרה 23, ההגבהה מעל התקרה 30, גובה הקורה 53; המפלסים +3.50+3.50, +3.20+3.20, +2.97+2.97, ומפלס המשקוף.

תשובה: בחתך: תקרה מקשית 23 ס"מ עם פן עליון ב-+3.20+3.20 ופן תחתון ב-+2.97+2.97, קורה עליונה ק-6 במידות 20/53 עם פן עליון ב-+3.50+3.50 מעל קיר החצר, ומעבר לה הפתח של החצר. הזיון הראשי של התקרה נראה כנקודות בתחתית הלוח.

שאלה 2 · תקרת מועדון: סוגי תקרות, מפתח שקיל וכפף

בתרשים מספר 2א מסורטטת תוכנית תקרה של מועדון שכונתי בעובי אחיד, הכוללת תקרת צלעות כמתואר בתרשים.

עליכם לקבוע את סוג התקרה המתאים ביותר עבור יתר חלקיה.

על כל חלקי התקרה, נוסף על משקלה העצמי, פועל עומס קבוע של 3.0 kN/m23.0\,\text{kN/m}^2 (0.30 t/m20.30\,\text{t/m}^2) ועומס שימושי של 2.5 kN/m22.5\,\text{kN/m}^2 (0.25 t/m20.25\,\text{t/m}^2).

רוחב הצלע 17 ס"מ והמשקל המרחבי של בלוקי המילוי בתקרה הוא: 4.0 kN/m34.0\,\text{kN/m}^3 (0.40 t/m30.40\,\text{t/m}^3)

מידות בלוקי המילוי: 30/60/h130/60/h_1 (h1h_1 - גובה הבלוק), סוג הבטון ב-30, האגרגט גירי.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

רשמו על תרשים מספר 2א את סוג התקרה בכל אחד מהאזורים המסומנים א'-ה' ואת כיווני המתיחה.

נמקו בפירוט את בחירתכם בסוג התקרה ובכיווני המתיחה לגבי כל אזור.

(7 נקודות)
ב.

סרטטו במחברת את הסכמות הסטטיות של כל אזור בתקרה וחשבו את המפתח השקיל המקסימלי לכל סוג תקרה. חשבו לפי דרישות הכפף של ת"י 466 את גובה תקרת הצלעות בלבד, עבור כלל שטח תקרת הצלעות, זו המסורטטת בתרשים 2א יחד עם האזורים שהוספתם בסעיף א' ואשר הוגדרו כתקרת צלעות.

(15 נקודות)
ג.

סרטטו את חתך 1-1, המופיע בתרשים 2א. החתך יציג לפחות שתי צלעות ראשיות מימין לקורה ק-B ועד קצה הזיז משמאל, בהתאם לסוג התקרה שבחרתם עבור אזור ב, ויכלול מידות.

(3 נקודות)
ד.

האם אפשר לתכנן את אזור ה כתקרת צלעות ואת אזור ד כתקרה מקשית? ומה לגבי המצב ההפוך?

נמקו בפירוט את שתי האפשרויות.

עבור כל אפשרות שקבעתם כאפשרות תקינה, סרטטו במחברת את שטח התקרה הכולל את אזורים ד ו-ה וסמנו עליהם את כיווני המתיחה.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

א - מקשית (זיז), מתיחה צפון-דרום; ב - מקשית (זיז), מזרח-מערב; ג - מקשית (זיז מ-ק-F), צפון-דרום; ד - צלעות בכיוון הקצר, צפון-דרום, בהמשך לצלעות הקיימות; ה - מקשית (זיז), מזרח-מערב.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

שאלת תכנון פתוחה. זו בחירה תקינה אחת. כל בחירה מתקבלת אם היא מנומקת ועומדת בדרישות: התקרה בעובי אחיד; כיוון המתיחה בניצב לקורה שעליה נשען השדה (בזיז - בניצב לקורה שממנה הוא יוצא); שדה גדול על ארבעה סמכים ביחס צלעות גדול מ-2 עובד בכיוון הקצר; וזיז שנמתח בניצב לצלעות שמאחוריו מקבל עיגון לזיון העליון שלו.

מבוקש: סוג התקרה וכיוון המתיחה בכל אחד מהאזורים א עד ה, עם נימוק.

מה נתון בתרשים 2א.

•תקרת הצלעות הקיימת נמצאת בין הקורות ק-A (מצפון), ק-F (מדרום), ק-B (ממערב) ו-ק-G (ממזרח). לפי סידור הבלוקים, הצלעות הראשיות (רוחב 17 ס"מ, כל 60+17=7760+17=77 ס"מ) נמתחות בכיוון צפון-דרום, מ-ק-A אל ק-F, במפתח נקי של 700 ס"מ. שתי הרצועות הרוחביות של 17 ס"מ הן צלעות חלוקה.

•התקרה כולה בעובי אחיד. לכן גם אזור מקשי יהיה בעובי של תקרת הצלעות.

הבחירה.

אזורמה הואסוג התקרהכיוון המתיחה
אזיז של 150 ס"מ מצפון ל-ק-Aמקשיתצפון-דרום, בניצב ל-ק-A ובהמשך לצלעות
בזיז של 200 ס"מ ממערב ל-ק-Bמקשיתמזרח-מערב, בניצב ל-ק-B
גרצועה של 205 ס"מ מדרום ל-ק-Fמקשיתצפון-דרום, זיז מ-ק-F בהמשך לצלעות
דשדה 1090/515 ס"מ בין ק-F, ק-D, ק-C, ק-Eצלעותצפון-דרום, הכיוון הקצר
הזיז של 100 ס"מ ממערב ל-ק-Cמקשיתמזרח-מערב, בניצב ל-ק-C

הנימוקים.

אזור ד: צלעות, צפון-דרום.

1. זה שדה גדול שנשען על קורות מארבעת צדדיו. היחס בין הצלעות שלו 1090/515=2.1>21090/515=2.1>2, ולכן הוא עובד בכיוון אחד, הכיוון הקצר: 515 ס"מ נקי בין ק-F ל-ק-D.

2. במפתח של יותר מ-5 מ', ובעובי האחיד שנקבע לפי הצלעות של 700 ס"מ, תקרה מקשית הייתה כבדה יותר מפי שניים מתקרת צלעות. הצלעות חוסכות את הבטון באזור המתוח.

3. הכיוון צפון-דרום הוא גם הכיוון של הצלעות הקיימות. בין עמודים 7 ו-8 הצלעות ממשיכות מעל ק-F, ומתקבלת המשכיות שמקטינה מומנטים וכפף.

4. בכיוון השני המפתח הוא 1090 ס"מ, וזה לא מעשי.

אזורים א, ב, ה: זיזים, מקשית.

1. בזיז המומנט שלילי: המתיחה למעלה והלחיצה למטה. בתקרת צלעות הצד התחתון הוא רק הצלע הצרה (17 ס"מ מתוך 77), ולכן אזור הלחיצה קטן. בתקרה מקשית כל הרוחב לחוץ.

2. כוח הגזירה הגדול ביותר נמצא בשורש הזיז, ושם דרוש חתך מלא.

3. הזיזים קצרים (100 עד 200 ס"מ), כך שהבלוקים היו חוסכים מעט מאוד משקל, והטפסנות של לוח מלא פשוטה יותר.

4. כיוון המתיחה בזיז הוא תמיד בניצב לקורה שממנה הוא יוצא.

5. אזור א נמצא בהמשך ישיר לצלעות. המומנט של הזיז מתאזן עם השדה של 720 ס"מ שמאחוריו, ואף מקטין את המומנט החיובי בו.

6. אזורים ב ו-ה נמתחים בניצב לצלעות שמאחורי הקורה. לכן הזיון העליון של הזיז חייב להמשיך מעבר לקורה ולהתעגן בתקרה שמאחוריה, ברצועה מקשית ללא בלוקים לאורך הקורה, והקורה (ק-B או ק-C) מקבלת גם פיתול.

אזור ג: מקשית, צפון-דרום.

1. זו רצועה ברוחב 205 ס"מ לאורך ק-F. כזיז מ-ק-F היא נמצאת בהמשך ישיר לצלעות של השדה הגדול, ויש לה המשכיות מלאה.

2. החלופה היא מתיחה מזרח-מערב בין ק-E לרצועת הקצה של 20 ס"מ שבהמשך ק-G: מפתח של 495 ס"מ בלי המשכיות, שמעמיס את רצועת הקצה הזיזית. לכן היא פחות טובה.

3. ק-E ורצועת הקצה תומכות בשולי האזור ומקטינות עוד את הכפף שלו.

4. האזור כולו זיז צר, ולכן הוא מקשי, מאותם נימוקים של שאר הזיזים.

תשובה: א - מקשית, צפון-דרום. ב - מקשית, מזרח-מערב. ג - מקשית, צפון-דרום. ד - צלעות, צפון-דרום. ה - מקשית, מזרח-מערב.

סעיף ב

תשובה:

צלעות: L0,max=0.8⋅720=576L_{0,max}=0.8\cdot720=576 ס"מ (הרצועה S2, זיז בשני הקצוות). מקשית: L0,max=2.2⋅215=473L_{0,max}=2.2\cdot215=473 ס"מ (אזור ג). Fser=9.34 kN/m2F_{ser}=9.34\,\text{kN/m}^2, k12=24.96k_{12}=24.96, k11=0.728k_{11}=0.728, הגובה הדרוש 576/(0.728⋅24.96)=31.7576/(0.728\cdot24.96)=31.7 ס"מ. נבחר h=35h=35 ס"מ: בלוק h1=30h_1=30 ס"מ וטבלה 5 ס"מ.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

מבוקש: הסכמות הסטטיות של כל האזורים, המפתח השקיל המקסימלי לכל סוג תקרה, וגובה תקרת הצלעות לפי דרישות הכפף של ת"י 466.

שלב 1: המפתחים. מודדים בין צירי הקורות (רוחב כל קורה 20 ס"מ), ובזיז מהקצה החופשי עד ציר הקורה.

•בין ק-A ל-ק-F: 700+20=720700+20=720 ס"מ.

•בין ק-F ל-ק-D: 515+20=535515+20=535 ס"מ.

•זיז א: 150+10=160150+10=160 ס"מ. זיז ב: 200+10=210200+10=210 ס"מ. זיז ג: 205+10=215205+10=215 ס"מ. זיז ה: 100+10=110100+10=110 ס"מ.

שלב 2: הסכמות הסטטיות. בכל סכמה העומס מפורס אחיד.

סכמההרצועההסמכים והמפתחים (ס"מ)
S1צפון-דרום, בין עמודים 7 ו-8זיז 160 (אזור א), ק-A, שדה 720 (צלעות), ק-F, שדה 535 (אזור ד), ק-D
S2צפון-דרום, בין עמודים 8 ו-9זיז 160 (אזור א), ק-A, שדה 720 (צלעות), ק-F, זיז 215 (אזור ג)
S3צפון-דרום, אזור ד ממערב לעמוד 7ק-F, שדה 535, ק-D
S4מזרח-מערב, אזור בזיז 210 רתום ב-ק-B
S5מזרח-מערב, אזור הזיז 110 רתום ב-ק-C

שלב 3: המפתח השקיל, L0=α⋅LL_0=\alpha\cdot L.

המקדם α\alpha: שדה על שני סמכים פשוטים 1.01.0; קצה אחד נמשך 0.80.8; שני הקצוות נמשכים 0.60.6; קצה שממשיך בזיז מפחית 0.10.1, כי זיז מרסן את השדה פחות משדה שלם; זיז 2.22.2.

תקרת הצלעות:

1. S1, השדה 720: זיז מצד אחד ושדה נמשך מהצד השני, α=0.7\alpha=0.7: L0=0.7⋅720=504L_0=0.7\cdot720=504 ס"מ.

2. S1, השדה 535: נמשך מצד אחד, α=0.8\alpha=0.8: L0=0.8⋅535=428L_0=0.8\cdot535=428 ס"מ.

3. S2, השדה 720: זיז בשני הקצוות, α=0.8\alpha=0.8: L0=0.8⋅720=576L_0=0.8\cdot720=576 ס"מ.

4. S3, השדה 535: פשוט, α=1.0\alpha=1.0: L0=535L_0=535 ס"מ.

המפתח השקיל המקסימלי בצלעות: L0,max=576L_{0,max}=576 ס"מ (S2).

התקרה המקשית (הזיזים):

5. אזור א: 2.2⋅160=3522.2\cdot160=352 ס"מ. אזור ב: 2.2⋅210=4622.2\cdot210=462 ס"מ. אזור ג: 2.2⋅215=4732.2\cdot215=473 ס"מ. אזור ה: 2.2⋅110=2422.2\cdot110=242 ס"מ.

המפתח השקיל המקסימלי במקשית: L0,max=473L_{0,max}=473 ס"מ (אזור ג).

שלב 4: גובה תקרת הצלעות לפי דרישת הכפף.

התנאי: h≥L0k11⋅k12h\ge\dfrac{L_0}{k_{11}\cdot k_{12}}

•k12k_{12} תלוי בעומס השירות FserF_{ser}. לבטון ב-30: k12=24.4⋅10Fser3k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\dfrac{10}{F_{ser}}}, כאשר FserF_{ser} ב-kN/m2\text{kN/m}^2 (ביחידות הישנות: 24.4⋅1/Fser324.4\cdot\sqrt[3]{1/F_{ser}} עם FserF_{ser} ב-t/m2\text{t/m}^2).

•k11k_{11} הוא מקדם לחתך בצורת T, קטן מ-1. בבחינה קוראים אותו מהטבלה של ת"י 466 לפי היחסים h/hfh/h_f ו-b/bwb/b_w. הטבלה מבוססת על היחס בין מומנט האינרציה של חתך ה-T למומנט האינרציה של מלבן מלא ברוחב bb ובגובה hh, ולכן אפשר לחשב אותו גם כ-IT/Irect3\sqrt[3]{I_T/I_{rect}}; החישוב הזה נותן את ערך הטבלה בקירוב של כ-1%, כמו שנעשה כאן.

6. הנחה ראשונית: h≈L018=57618=32h\approx\dfrac{L_0}{18}=\dfrac{576}{18}=32 ס"מ. בוחרים בלוק h1=30h_1=30 ס"מ וטבלה עליונה hf=5h_f=5 ס"מ: h=35h=35 ס"מ.

7. המשקל העצמי למ"ר. רוחב רצועה של צלע אחת: b=0.60+0.17=0.77 mb=0.60+0.17=0.77\,\text{m}. (את צלעות החלוקה מזניחים.)

•טבלה: 0.05⋅25=1.25 kN/m20.05\cdot25=1.25\,\text{kN/m}^2

•צלע: 0.17⋅0.30⋅250.77=1.66 kN/m2\dfrac{0.17\cdot0.30\cdot25}{0.77}=1.66\,\text{kN/m}^2

•בלוקים: 0.60⋅0.30⋅4.00.77=0.94 kN/m2\dfrac{0.60\cdot0.30\cdot4.0}{0.77}=0.94\,\text{kN/m}^2

•סך הכול: g0=1.25+1.66+0.94=3.84 kN/m2g_0=1.25+1.66+0.94=3.84\,\text{kN/m}^2 (לפני עיגול: 1.25+1.656+0.9351.25+1.656+0.935)

8. עומס השירות: Fser=3.84+3.0+2.5=9.34 kN/m2F_{ser}=3.84+3.0+2.5=9.34\,\text{kN/m}^2

9. k12=24.4⋅109.343=24.4⋅1.023=24.96k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\dfrac{10}{9.34}}=24.4\cdot1.023=24.96

10. k11k_{11} לחתך ה-T: b=77b=77, bw=17b_w=17, h=35h=35, hf=5h_f=5 ס"מ, כלומר h/hf=7h/h_f=7 ו-b/bw=4.53b/b_w=4.53.

•שטחים: האגף 77⋅5=385 cm277\cdot5=385\,\text{cm}^2, הדופן 17⋅30=510 cm217\cdot30=510\,\text{cm}^2.

•מרכז הכובד מהפן העליון: yˉ=385⋅2.5+510⋅20385+510=11162.5895=12.47 cm\bar y=\dfrac{385\cdot2.5+510\cdot20}{385+510}=\dfrac{11162.5}{895}=12.47\,\text{cm}

•IT=77⋅5312+385⋅(12.47−2.5)2+17⋅30312+510⋅(20−12.47)2=802+38269+38250+28917≈106240 cm4I_T=\dfrac{77\cdot5^3}{12}+385\cdot(12.47-2.5)^2+\dfrac{17\cdot30^3}{12}+510\cdot(20-12.47)^2=802+38269+38250+28917\approx106240\,\text{cm}^4

•Irect=77⋅35312=275115 cm4I_{rect}=\dfrac{77\cdot35^3}{12}=275115\,\text{cm}^4

•k11=1062402751153=0.3863=0.728k_{11}=\sqrt[3]{\dfrac{106240}{275115}}=\sqrt[3]{0.386}=0.728

11. הגובה הדרוש: h≥5760.728⋅24.96=57618.17=31.7h\ge\dfrac{576}{0.728\cdot24.96}=\dfrac{576}{18.17}=31.7 ס"מ. הגובה שנבחר, 35 ס"מ, גדול ממנו, ולכן הוא מתאים.

12. בדיקה שגובה קטן יותר אינו מספיק, h=30h=30 ס"מ (בלוק 25 וטבלה 5): g0=1.25+1.38+0.78=3.41 kN/m2g_0=1.25+1.38+0.78=3.41\,\text{kN/m}^2, Fser=8.91 kN/m2F_{ser}=8.91\,\text{kN/m}^2, k12=25.36k_{12}=25.36, k11=0.734k_{11}=0.734, ולכן h≥5760.734⋅25.36=30.9h\ge\dfrac{576}{0.734\cdot25.36}=30.9 ס"מ. זה יותר מ-30 ס"מ, ולכן 30 ס"מ אינו מספיק.

הערה: התקרה בעובי אחיד, ולכן גם האזורים המקשיים הם בעובי 35 ס"מ. במקשית Fser=0.35⋅25+3.0+2.5=14.25 kN/m2F_{ser}=0.35\cdot25+3.0+2.5=14.25\,\text{kN/m}^2, k12=21.68k_{12}=21.68, והעובי הדרוש 473/21.68=21.8473/21.68=21.8 ס"מ בלבד.

תשובה: L0,max=576L_{0,max}=576 ס"מ בתקרת הצלעות ו-L0,max=473L_{0,max}=473 ס"מ בתקרה המקשית. גובה תקרת הצלעות: 35 ס"מ (בלוק h1=30h_1=30 ס"מ וטבלה 5 ס"מ); הגובה הדרוש לפי דרישת הכפף הוא 31.7 ס"מ.

סעיף ג

תשובה:

מקצה הזיז מזרחה: לוח מקשי בעובי 35 ס"מ ובאורך 200 ס"מ (אזור ב), קורה ק-B 20/60 הבולטת 25 ס"מ מתחת לתקרה, רצועת בטון של 8 ס"מ, ואחריה בלוק 60, צלע 17, בלוק 60, צלע 17, בלוק 60; גובה הבלוק 30 ס"מ, טבלה עליונה 5 ס"מ, גובה כולל 35 ס"מ.

מבוקש: חתך 1-1 עם מידות, מקצה הזיז של אזור ב ועד לפחות שתי צלעות ראשיות שמעבר לקורה ק-B.

איפה עובר החתך. החתך עובר בכיוון מזרח-מערב, מעט מדרום ל-ק-A, והמבט צפונה. הוא חוצה את אזור ב, את הקורה ק-B ואת תחילת תקרת הצלעות. הצלעות הראשיות נמתחות צפון-דרום, ולכן הן ניצבות לחתך ורואים את החתך הרוחבי שלהן.

מה מסרטטים, מקצה הזיז מזרחה.

1. אזור ב: לוח מקשי בעובי 35 ס"מ ובאורך 200 ס"מ, מהקצה החופשי של הזיז ועד הפן של ק-B. הפן העליון שלו במפלס הפן העליון של תקרת הצלעות, כי התקרה בעובי אחיד.

2. הקורה ק-B: 20/60, כלומר רוחב 20 ס"מ וגובה כולל 60 ס"מ. היא בולטת 60−35=2560-35=25 ס"מ מתחת לתחתית התקרה.

3. רצועת בטון מלאה ברוחב 8 ס"מ, צמודה לקורה (המידה 8 שבתרשים 2א).

4. תקרת הצלעות: בלוק ברוחב 60 ס"מ, צלע 17 ס"מ, בלוק 60 ס"מ, צלע 17 ס"מ, ובלוק נוסף. גובה הבלוקים והצלעות 30 ס"מ, ומעליהם טבלה עליונה רצופה של 5 ס"מ.

המידות.

•אופקיות, לפי הסדר: 200, 20, 8, 60, 17, 60, 17, 60 ס"מ.

•אנכיות: טבלה 5, בלוק 30, גובה התקרה 35; גובה הקורה 60, מתוכו 25 מתחת לתקרה.

הזיון, אם מוסיפים אותו. באזור ב הזיון הראשי עליון ובכיוון החתך (מזרח-מערב), והוא ממשיך מעל ק-B ומתעגן מעבר לה. בתחתית כל צלע רואים את המוטות הראשיים שלה כנקודות.

תשובה: מהזיז מזרחה: לוח מקשי 35 ס"מ באורך 200 ס"מ, קורה ק-B 20/60 שבולטת 25 ס"מ מתחת לתקרה, רצועה מלאה של 8 ס"מ, ואחריה בלוקים של 60 ס"מ וצלעות של 17 ס"מ בגובה 30 ס"מ מתחת לטבלה של 5 ס"מ.

סעיף ד

תשובה:

אזור ה צלעות ואזור ד מקשית - לא מתאים: מקשית בעובי האחיד (35 ס"מ) בשדה הגדול שוקלת 8.75 kN/m28.75\,\text{kN/m}^2 במקום 3.84 kN/m23.84\,\text{kN/m}^2, ובזיז של 100 ס"מ הלחיצה למטה, שם לצלעות יש רק צלע צרה. המצב ההפוך תקין: אזור ד צלעות, מתיחה צפון-דרום (535 ס"מ בין ק-F ל-ק-D); אזור ה זיז מקשי, מתיחה מזרח-מערב, עם זיון עליון שמעוגן מעבר ל-ק-C.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

מבוקש: לבדוק שתי אפשרויות לאזורים ד ו-ה, לנמק, ולסרטט את האפשרות התקינה עם כיווני המתיחה.

נתוני האזורים. אזור ד הוא שדה של 1090/515 ס"מ שנשען על ארבע קורות. אזור ה הוא זיז של 100 ס"מ ממערב ל-ק-C. התקרה כולה בעובי אחיד של 35 ס"מ (סעיף ב).

אפשרות 1: אזור ה צלעות ואזור ד מקשית. לא מתאימה.

1. אזור ד כמקשית: לשדה של 535 ס"מ היו מספיקים כ-22 ס"מ (לפי כלל האצבע L0/25L_0/25: 535/25=21.4535/25=21.4 ס"מ), אבל העובי האחיד מחייב 35 ס"מ. המשקל העצמי יהיה 0.35⋅25=8.75 kN/m20.35\cdot25=8.75\,\text{kN/m}^2, לעומת 3.84 kN/m23.84\,\text{kN/m}^2 בתקרת צלעות, כלומר יותר מפי שניים על שטח של כ-56 מ"ר. המשקל הזה מגדיל את הזיון בתקרה ואת העומס על הקורות ק-F, ק-D, על העמודים ועל היסודות. זה מנוגד לדרישה לבחור את סוג התקרה המתאים ביותר.

2. אזור ה כצלעות: זה זיז, ולכן המומנט בו שלילי והלחיצה למטה, בדיוק במקום שבו בתקרת צלעות יש רק צלע צרה. באורך של 100 ס"מ נכנסים כשלושה בלוקים בלבד, כך שאין חיסכון של ממש במשקל, והביצוע מסתבך.

3. מסקנה: מבחינה סטטית אפשר לבנות זאת, אבל זה תכנון לא יעיל ולא נכון: חוסכים משקל במקום הקטן, ומוסיפים אותו במקום הגדול.

אפשרות 2, המצב ההפוך: אזור ה מקשית ואזור ד צלעות. תקינה.

1. אזור ד: תקרת צלעות בכיוון הקצר, צפון-דרום, במפתח של 535 ס"מ בין ק-F ל-ק-D. זה הכיוון של הצלעות הקיימות, ובין עמודים 7 ו-8 יש המשכיות מעל ק-F. התקרה קלה, והקורות ק-F ו-ק-D נושאות אותה.

2. אזור ה: זיז מקשי של 100 ס"מ, שנמתח מזרח-מערב, בניצב ל-ק-C. כל הרוחב שלו לחוץ בתחתית, והחתך המלא מתאים לגזירה בשורש הזיז.

3. מה צריך להבטיח: הזיז נמתח בניצב לצלעות של אזור ד. לכן הזיון העליון שלו ממשיך מעבר ל-ק-C ומתעגן באזור ד, ברצועה מקשית ללא בלוקים לאורך הקורה, ברוחב של כאורך הזיז. ק-C מקבלת גם פיתול.

הסרטוט של אפשרות 2. מסרטטים את המלבן של אזור ד (1090/515) ואת הרצועה של אזור ה (100/555) שממערב לו, עם הקורות ק-C, ק-D, ק-E ו-ק-F.

•באזור ד: חץ דו-ראשי בכיוון צפון-דרום, והכיתוב "צלעות".

•באזור ה: חץ דו-ראשי בכיוון מזרח-מערב, והכיתוב "מקשית, זיז, זיון עליון".

תשובה: אזור ה כצלעות ואזור ד כמקשית - לא מתאים: מקשית בעובי 35 ס"מ בשדה הגדול כבדה יותר מפי שניים, וצלעות בזיז קצר אינן יעילות. המצב ההפוך תקין: אזור ד צלעות במתיחה צפון-דרום, ואזור ה זיז מקשי במתיחה מזרח-מערב.

שאלה 3 · יציע פלדה: עמודים, קורות ראשיות ומשניות

תרשים מספר 3 מציג תוכנית יציע במבנה משרדים הנשען על קירות בטון. רצפת היציע עשויה מלוחות עץ הנשענים על קורות פלדה שהמרחק ביניהן הוא 50 ס"מ. אין צורך לתכנן את לוחות העץ.

העומס הכולל לתכנון הוא 10.5 kN/m210.5\,\text{kN/m}^2 (1050 kg/m21050\,\text{kg/m}^2)

המפלס העליון של כלל קורות הגלריה, הראשיות והמשניות, יהיה אחיד.

הקורות הראשיות יישענו ישירות רק על עמוד או על קיר בטון.

מהלך המדרגות אינו נשען על היציע ואין להתחשב בו.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

מקמו על תרשים מספר 3, שלושה עמודי פלדה בלבד מסוג R.H.S. 80/80/5 לקבלת סכמה סטטית יציבה ונמקו את בחירתכם. בהתאם לתנאים המופיעים בגוף השאלה, האם אפשר לתכנן סכמה יציבה עבור הגלריה עם שני עמודים בלבד? הסבירו ונמקו.

(3 נקודות)
ב.

סרטטו על תרשים מספר 3, קורות נושאות ראשיות וקורות משניות.

נמקו את בחירתכם בכיווני הקורות.

(4 נקודות)
ג.

סרטטו במחברת סכמה סטטית עבור קורה משנית לבחירתכם.

הסכמה תכלול את שם הקורה, שמות הסמכים, המפתחים והעומסים.

(שימו לב! אתם נדרשים לסרטט סכמה סטטית של קורה אחת בלבד, מבלי לבחור פרופיל עבורה).

(3 נקודות)
ד.

בהנחה שהעומס על כל הקורות המשניות אחיד ומחולק שווה וערכו 5.50 kNm5.50\,\frac{\text{kN}}{\text{m}} (550 kgm550\,\frac{\text{kg}}{\text{m}}), בחרו בקורה ראשית אחת לבחירתכם וסרטטו עבורה את הסכמה הסטטית.

הסכמה תכלול את שם הקורה, שמות הסמכים, העומסים והמפתחים.

(שימו לב! אתם נדרשים לסרטט סכמה סטטית של קורה ראשית אחת בלבד מבלי לבחור פרופיל עבורה)

(3 נקודות)
ה.

בהנחה שהקורות הראשיות עשויות IPN220 והקורות המשניות עשויות IPN120, סרטטו במחברת פרט חיבור בין שתי הקורות הניצבות זו לזו.

הציגו בפרט את המפגש בין שתי הקורות ותארו את הבעיה הגיאומטרית הנוצרת עקב הדרישה למפלס אחיד של פני הקורות. אין צורך בסימוני ריתוך או אמצעי חיבור.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

עמודים בשלוש הפינות החופשיות (ס"מ מהפינה הפנימית של הקירות, מזרחה ודרומה): ע1 (300,300)(300,300), ע2 (600,300)(600,300), ע3 (200,750)(200,750). שני עמודים: אפשר. למשל ע2 ו-ע3 בלבד, כשהקורה הראשית שלאורך המדרגות ממשיכה באותו קו עד הקיר הצפוני (בערך ב-x=367x=367) וכל המשניות מזרח-מערב; או ע1 ו-ע3 עם זיז של 3.0 מטר ב-ק.ר.1 - יציבה אך גרועה.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

שאלת תכנון פתוחה. מיקום העמודים שלהלן הוא פתרון תקין אחד. כל פתרון מתקבל אם: כל קורה ראשית נשענת ישירות רק על עמוד או על קיר בטון; לאורך כל שפה חופשית עוברת קורה; העמודים אינם בתוך מהלך המדרגות; והסכמה יציבה.

מבוקש: למקם שלושה עמודי פלדה כך שתתקבל סכמה יציבה, לנמק, ולבדוק אם אפשר להסתפק בשני עמודים.

הגיאומטריה של היציע. מסמנים xx מהפן הפנימי של קיר הבטון המערבי מזרחה, ו-yy מהפן הפנימי של קיר הבטון הצפוני דרומה (בס"מ).

•היציע נשען על הקיר הצפוני לאורך 600 ס"מ ועל הקיר המערבי לאורך 750 ס"מ.

•שאר השפות חופשיות: השפה המזרחית (x=600x=600, באורך 300 ס"מ), השפה שמעל המדרגות (y=300y=300, מ-x=300x=300 עד x=600x=600), השפה האלכסונית שלאורך המדרגות (מהנקודה (300,300)(300,300) אל הנקודה (200,750)(200,750)), והשפה הדרומית (y=750y=750, באורך 200 ס"מ).

מיקום העמודים: בשלוש הפינות החופשיות.

•ע1 בנקודה (300,300)(300,300): הפינה הפנימית, בראש השפה האלכסונית.

•ע2 בנקודה (600,300)(600,300): הפינה החופשית המזרחית.

•ע3 בנקודה (200,750)(200,750): הפינה הדרומית, בתחתית השפה האלכסונית.

הנימוק.

1. לאורך כל שפה חופשית צריכה לעבור קורה, וכל קורה ראשית צריכה לפחות שני סמכים, שכל אחד מהם הוא קיר בטון או עמוד.

2. עם שלושת העמודים מתקבלות שתי קורות ראשיות: ק.ר.1 לאורך y=300y=300, מהקיר המערבי דרך ע1 עד ע2 (שני שדות של 3.0 מ'), ו-ק.ר.2 לאורך השפה האלכסונית, מ-ע1 עד ע3. לכל אחת יש שני סמכים לפחות, כולם קיר או עמוד, ולכן הסכמה יציבה.

3. העמודים נמצאים בפינות ובשפות, ולכן אינם מפריעים לחלל שמתחת ליציע ולמהלך המדרגות.

4. המפתחים קצרים (3.0 מ' ו-4.6 מ'), והעומס על כל עמוד קטן, כמתאים לעמוד דק כמו R.H.S. 80/80/5.

האם אפשר עם שני עמודים בלבד? כן, אפשר. שתי דרכים:

1. בלי ע1 (הדרך הטובה): עמודים רק ב-ע2 (600,300)(600,300) וב-ע3 (200,750)(200,750). את הקורה הראשית של השפה האלכסונית ממשיכים באותו קו מעבר לנקודה (300,300)(300,300) עד הקיר הצפוני: הקו יורד 100100 ס"מ בכל 450450 ס"מ, ולכן הוא פוגש את הקיר ב-x=300+300⋅100450≈367x=300+300\cdot\frac{100}{450}\approx367. הקורה הזאת נשענת על ע3 ועל הקיר הצפוני. קורה ראשית שנייה עוברת לאורך השפה המזרחית, מהקיר הצפוני אל ע2. כל הקורות המשניות בכיוון מזרח-מערב: מהקיר המערבי אל הקורה האלכסונית, ומהקורה האלכסונית אל הקורה המזרחית. השפה y=300y=300 שמעל המדרגות והשפה הדרומית y=750y=750 הן קורות משניות (מהקורה האלכסונית אל ע2, ומהקיר המערבי אל ע3). כך כל קורה ראשית נשענת רק על קיר או על עמוד, ואין זיזים.

2. בלי ע2: ק.ר.1 נשענת על הקיר המערבי ועל ע1 וממשיכה כזיז של 3.0 מטר עד הפינה המזרחית. זו סכמה יציבה אבל גרועה: מעל ע1 מתפתח מומנט שלילי גדול, M=q⋅3.022=4.5qM=\dfrac{q\cdot3.0^2}{2}=4.5q, השקיעה בקצה הזיז גדולה, ובעומס מלא התגובה בקיר מתאפסת, R=q⋅3.02−q⋅3.022⋅3.0=0R=\dfrac{q\cdot3.0}{2}-\dfrac{q\cdot3.0^2}{2\cdot3.0}=0; כשהעומס רק על הזיז הקורה מתרוממת מהקיר וצריך לעגן אותה.

על ע3 אי אפשר לוותר בלי זיז ארוך: הפינה (200,750)(200,750) רחוקה מכל קיר שאפשר להשעין עליו קורה ראשית.

תשובה: שלושת העמודים בשלוש הפינות החופשיות: (300,300)(300,300), (600,300)(600,300), (200,750)(200,750). גם שני עמודים מספיקים לסכמה יציבה: למשל ע2 ו-ע3, כשהקורה הראשית שלאורך המדרגות ממשיכה באותו קו עד הקיר הצפוני והמשניות נמתחות מזרח-מערב. הדרך השנייה, ע1 ו-ע3 עם זיז של 3.0 מטר, יציבה אבל גרועה.

סעיף ב

תשובה:

ראשיות: ק.ר.1 לאורך y=300y=300 - קיר מערבי, ע1, ע2 (שני שדות של 3.0 מ'); ק.ר.2 לאורך השפה האלכסונית - ע1, ע3 (4.61 מ'). משניות כל 50 ס"מ בכיוון הקצר: בחלק הצפוני צפון-דרום מהקיר הצפוני אל ק.ר.1 (3.0 מ'); בחלק הדרומי מזרח-מערב מהקיר המערבי אל ק.ר.2 (2.0 עד 2.9 מ').

זה הפתרון שמתאים לשלושת העמודים שנבחרו בסעיף א - פתרון תקין אחד; כל סידור שבו המשניות קצרות וכל ראשית נשענת רק על עמוד או קיר מתקבל.

מבוקש: לסרטט על תרשים 3 את הקורות הראשיות והמשניות, ולנמק את הכיוונים.

הקורות הראשיות.

•ק.ר.1: לאורך y=300y=300, מהקיר המערבי דרך ע1 עד ע2. קורה נמשכת בשני שדות של 3.0 מ'.

•ק.ר.2: לאורך השפה האלכסונית, מ-ע1 עד ע3. האורך: 1.02+4.52=4.61 m\sqrt{1.0^2+4.5^2}=4.61\,\text{m}.

הקורות המשניות, כל 50 ס"מ.

•בחלק הצפוני (המלבן 600/300): בכיוון צפון-דרום, מהקיר הצפוני אל ק.ר.1, במפתח של 3.0 מ'. הן ממוקמות ב-x=50,100,…,550x=50,100,\ldots,550 (11 קורות), ועוד קורת קצה ב-x=600x=600, מהקיר הצפוני אל ע2.

•בחלק הדרומי (מתחת ל-y=300y=300): בכיוון מזרח-מערב, מהקיר המערבי אל ק.ר.2. הן ממוקמות ב-y=350,400,…,700y=350,400,\ldots,700 (8 קורות), ועוד קורת קצה ב-y=750y=750, מהקיר המערבי אל ע3. המפתחים מתקצרים מ-2.89 מ' (ב-y=350y=350) עד 2.0 מ' (ב-y=750y=750), כי השפה האלכסונית מתקרבת לקיר.

•בדיקת המרווחים: 600/50=12600/50=12 מרווחים בחלק הצפוני, ו-450/50=9450/50=9 מרווחים בחלק הדרומי.

הנימוקים.

1. הקורות המשניות בכיוון הקצר של כל חלק. כך המפתח שלהן אינו עולה על 3.0 מ', ומספיק פרופיל קטן וקל.

2. כל קורה משנית נשענת בקצה אחד על קיר בטון, שהוא סמך קיים, ובקצה השני על קורה ראשית. לכן מספיקות שתי קורות ראשיות בלבד.

3. הקורות הראשיות עוברות לאורך השפות החופשיות, בין העמודים. כל אחת נשענת ישירות רק על קיר או על עמוד, כנדרש.

4. בחלק הדרומי, כיוון צפון-דרום היה נותן מפתח של 4.5 מ' ומחייב קורה ראשית נוספת לאורך השפה הדרומית. הכיוון מזרח-מערב נותן מפתחים של 2.0 עד 2.9 מ'.

5. המפלס העליון אחיד, ולכן הקורות המשניות מתחברות אל הדופן של הקורות הראשיות, ולא מונחות מעליהן (ראו סעיף ה). לוחות העץ נמתחים בניצב לקורות המשניות, במפתח של 50 ס"מ.

תשובה: שתי קורות ראשיות: ק.ר.1 (קיר, ע1, ע2) ו-ק.ר.2 (ע1, ע3). משניות כל 50 ס"מ: בחלק הצפוני צפון-דרום במפתח 3.0 מ', ובחלק הדרומי מזרח-מערב במפתחים של 2.0 עד 2.9 מ'.

סעיף ג

תשובה:

ק.מ.1 (משנית בחלק הצפוני): קורה פשוטה על שני סמכים - A על קיר הבטון הצפוני, B על ק.ר.1; מפתח L=3.0 mL=3.0\,\text{m}; עומס מפורס אחיד q=10.5⋅0.5=5.25 kN/mq=10.5\cdot0.5=5.25\,\text{kN/m} (525 kg/m525\,\text{kg/m}).

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

מבוקש: סכמה סטטית של קורה משנית אחת, עם שם, סמכים, מפתח ועומס.

הבחירה. ק.מ.1: אחת הקורות המשניות של החלק הצפוני, בכיוון צפון-דרום.

1. הסמכים: סמך A על קיר הבטון הצפוני, וסמך B על הקורה הראשית ק.ר.1. הקורה מונחת על שני סמכים, ולכן זו קורה פשוטה: פרק קבוע ב-A ופרק נייד ב-B.

2. המפתח: L=3.0 mL=3.0\,\text{m}, מהקיר הצפוני עד ק.ר.1.

3. העומס: כל קורה משנית נושאת רצועה של רצפה ברוחב המרחק בין הקורות, 0.5 מ' (0.25 מ' מכל צד):

q=10.5⋅0.5=5.25 kN/mq=10.5\cdot0.5=5.25\,\text{kN/m}

העומס מפורס אחיד לכל אורך הקורה.

4. התגובות, לצורך ההמשך: RA=RB=q⋅L2=5.25⋅3.02=7.88 kNR_A=R_B=\dfrac{q\cdot L}{2}=\dfrac{5.25\cdot3.0}{2}=7.88\,\text{kN}

הסרטוט. קו אופקי באורך 3.0 מ'. בקצה אחד משולש של פרק קבוע, עם הכיתוב "A - קיר בטון". בקצה השני משולש על גלגלות, עם הכיתוב "B - ק.ר.1". מעל הקו מלבן של עומס מפורס עם חיצים כלפי מטה והכיתוב q=5.25 kN/mq=5.25\,\text{kN/m}. מתחת לקו קו מידה: 3.0 m3.0\,\text{m}. מעל הסכמה רושמים את השם: ק.מ.1.

תשובה: ק.מ.1: קורה פשוטה, מפתח 3.0 m3.0\,\text{m} בין קיר הבטון הצפוני (A) ל-ק.ר.1 (B), עומס מפורס אחיד q=5.25 kN/mq=5.25\,\text{kN/m}.

סעיף ד

תשובה:

ק.ר.1: קורה נמשכת על שלושה סמכים - A (קיר הבטון המערבי), B (ע1), C (ע2); שני שדות של 3.0 m3.0\,\text{m}. העומס: תגובות המשניות, P=5.50⋅3.0/2=8.25 kNP=5.50\cdot3.0/2=8.25\,\text{kN} (825 kg825\,\text{kg}) כל 0.5 מ', חמישה כוחות בכל שדה; שקול לעומס מפורס של 16.5 kN/m16.5\,\text{kN/m}.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

נתון: העומס על כל קורה משנית q=5.50 kN/mq=5.50\,\text{kN/m}. מבוקש: סכמה סטטית של קורה ראשית אחת.

הבחירה. ק.ר.1, לאורך y=300y=300.

1. הסמכים והמפתחים: שלושה סמכים: A על קיר הבטון המערבי, B על העמוד ע1, ו-C על העמוד ע2. זו קורה נמשכת בשני שדות: LAB=3.0 mL_{AB}=3.0\,\text{m} ו-LBC=3.0 mL_{BC}=3.0\,\text{m}.

2. מי מעמיס אותה: הקורות המשניות של החלק הצפוני, שהמפתח שלהן 3.0 מ'. כל אחת מעבירה אל ק.ר.1 את התגובה שלה:

P=q⋅L2=5.50⋅3.02=8.25 kNP=\dfrac{q\cdot L}{2}=\dfrac{5.50\cdot3.0}{2}=8.25\,\text{kN}

3. מיקום הכוחות: כל 0.5 מ'. בשדה AB חמישה כוחות, במרחקים 0.5,1.0,1.5,2.0,2.5 m0.5,1.0,1.5,2.0,2.5\,\text{m} מ-A, ובשדה BC חמישה כוחות באותם מרחקים מ-B. המשניות שנמצאות בדיוק מעל ע1 ומעל ע2 מעבירות את העומס שלהן ישר לעמוד.

4. הכוחות צפופים ושווים, ולכן אפשר להציג אותם גם כעומס מפורס שקיל: 8.250.5=16.5 kN/m\dfrac{8.25}{0.5}=16.5\,\text{kN/m} לכל אורך הקורה.

5. הקורות המשניות של החלק הדרומי מקבילות ל-ק.ר.1 ואינן נשענות עליה.

הסרטוט. קו אופקי באורך 6.0 מ' עם שלושה משולשי סמך: A (קיר בטון), B (ע1), C (ע2). מעליו עשרה חיצים כלפי מטה, כל אחד 8.25 kN8.25\,\text{kN}, במרווחים של 0.5 מ' (או מלבן של עומס מפורס 16.5 kN/m16.5\,\text{kN/m}). מתחתיו קווי מידה: 3.0 m3.0\,\text{m} ו-3.0 m3.0\,\text{m}. מעל הסכמה השם: ק.ר.1.

תשובה: ק.ר.1: קורה נמשכת על שלושה סמכים (קיר, ע1, ע2), שני שדות של 3.0 m3.0\,\text{m}, וכוחות מרוכזים של 8.25 kN8.25\,\text{kN} כל 0.5 מ', שקולים לעומס מפורס של 16.5 kN/m16.5\,\text{kN/m}.

סעיף ה

תשובה:

הבעיה: כדי שהמפלס העליון יהיה אחיד, ה-IPN120 נכנס מהצד אל דופן ה-IPN220, והאגף העליון שלו נתקל באגף העליון של ה-IPN220, שבולט כ-45 מ"מ מכל צד של הדופן. הפתרון בפרט: מגרעת בקצה המשנית - חיתוך האגף העליון ורצועה מהדופן, באורך כ-50 מ"מ ובעומק כ-25 עד 30 מ"מ - וחיבור דופן אל דופן. האגף התחתון של המשנית נגמר באמצע גובה הדופן של הראשית, ושם אין התנגשות.

מבוקש: פרט המפגש בין קורה ראשית IPN220 לקורה משנית IPN120 הניצבת לה, ותיאור הבעיה הגיאומטרית.

מידות הפרופילים, מטבלת הפרופילים.

•IPN220: גובה 220 מ"מ, רוחב אגף 98 מ"מ, עובי דופן 8.1 מ"מ, עובי אגף 12.2 מ"מ.

•IPN120: גובה 120 מ"מ, רוחב אגף 58 מ"מ, עובי דופן 5.1 מ"מ, עובי אגף 7.7 מ"מ.

הבעיה הגיאומטרית.

1. בדרך כלל מניחים את הקורה המשנית על גבי הקורה הראשית. כאן המפלס העליון חייב להיות אחיד, ולכן האגף העליון של המשנית נמצא בגובה האגף העליון של הראשית. המשנית צריכה להיכנס מהצד, בין האגפים של הראשית, ולהתחבר אל הדופן שלה.

2. האגף העליון של הראשית בולט מכל צד של הדופן 98−8.12≈45\dfrac{98-8.1}{2}\approx45 מ"מ, בדיוק בגובה שבו נמצא האגף העליון של המשנית. לכן קצה המשנית נתקל באגף של הראשית ואינו יכול להגיע עד הדופן.

3. בנוסף, הפנים הפנימיים של אגפי פרופיל IPN משופעים, ויש עיגול במפגש האגף עם הדופן, כך שהמקום ליד הדופן צר עוד יותר.

הפתרון בפרט.

1. חותכים מגרעת בקצה הקורה המשנית: מסירים את האגף העליון שלה ורצועה מהדופן שמתחתיו, באורך של כ-50 מ"מ (45 מ"מ ועוד מרווח) ובעומק של כ-25 עד 30 מ"מ (עובי האגף של הראשית, השיפוע והעיגול).

2. אחרי החיתוך הדופן של המשנית מגיעה עד הדופן של הראשית, והאגפים העליונים של שתי הקורות באותו מפלס.

3. למטה אין בעיה: גובה המשנית 120 מ"מ בלבד, והאגף התחתון שלה נגמר בערך באמצע גובה הדופן של הראשית, רחוק מהאגף התחתון שלה.

4. הדופן של המשנית מתחברת אל הדופן של הראשית, למשל בזוויתנים. אין צורך לסמן את אמצעי החיבור.

מה מסרטטים.

•חתך של IPN220 (צורת I בגובה 220 מ"מ), ולידו מבט מהצד על קצה ה-IPN120 שמגיע אל הדופן שלו.

•קו אחד משותף לפני האגפים העליונים, עם הכיתוב "מפלס עליון אחיד".

•המגרעת בפינה העליונה של קצה המשנית, עם המידות שלה.

•המרווח שנשאר בין האגף התחתון של המשנית לאגף התחתון של הראשית: 220−120=100220-120=100 מ"מ בין פני האגפים התחתונים.

תשובה: בגלל המפלס העליון האחיד המשנית אינה יכולה לשבת על הראשית, אלא נכנסת אל הדופן שלה, ושם האגף העליון שלה נתקל באגף העליון של ה-IPN220, שבולט כ-45 מ"מ מהדופן. הפתרון: מגרעת בקצה המשנית, חיתוך האגף העליון וחלק מהדופן באורך כ-50 מ"מ ובעומק כ-25 עד 30 מ"מ, וחיבור דופן אל דופן.

שאלה 4 · קורת פלדה עם זיז: תגובות, גזירה ומומנטים

בתרשים מספר 4 מסורטטת קורת פלדה העמוסה בשלושה עומסים מחולקים, ובנקודות CC ו־DD פועלים כוחות בודדים (המידות הן במטרים).

הקורה עשויה מפרופיל פלדה מסוג IPE400.

בפתרון השאלה יש להזניח את משקלה העצמי של הקורה.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

חשבו את התגובות בסמכים.

(3 נקודות)
ב.

חשבו וסרטטו את מהלך כוחות הגזירה לאורך הקורה.

חשבו וסרטטו את מהלך מומנטי הכפיפה לאורך הקורה.

(6 נקודות)
ג.

בתרשים 4א מוצגים שלושה סוגי עומסים:

עומס מפורס שווה FF - כמתואר בתרשים ג1

עומס מרוכז PP - כמתואר בתרשים ג2

עומס מפורס שווה F1F_1 - כמתואר בתרשים ג3

דרגו את גודל העומס האנכי בסדר עולה (מהעומס הקטן לעומס הגדול) ביחידות של kN\text{kN}, (t\text{t}).

נמקו תשובתכם באמצעות חישוב.

(3 נקודות)
ד.

עבור כל אחת מהקורות המוצגות בתרשים 4ב, הגדירו את סוגי המאמצים המתפתחים בקורה כתוצאה מהעומס הנתון. נמקו את תשובתכם

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

RA=254.22 kNR_A=254.22\,\text{kN} (25.42 t25.42\,\text{t}) כלפי מעלה, RB=90.78 kNR_B=90.78\,\text{kN} (9.08 t9.08\,\text{t}) כלפי מעלה; אין תגובה אופקית.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

נתון: קורה CABCAB עם זיז CACA באורך 2.0 m2.0\,\text{m} ומפתח AB=8.0 mAB=8.0\,\text{m}, ועליה:

•כוח בודד של 80 kN80\,\text{kN} בנקודה CC, ועומס מפורס של 30 kN/m30\,\text{kN/m} בקטע CACA.

•כוח בודד של 60 kN60\,\text{kN} בנקודה DD, במרחק 2.5 m2.5\,\text{m} מ-AA.

•עומס מפורס של 20 kN/m20\,\text{kN/m} בקטע DEDE (2.0 m2.0\,\text{m}), ועומס מפורס של 30 kN/m30\,\text{kN/m} בקטע EBEB (3.5 m3.5\,\text{m}).

•בקטע ADAD אין עומס.

מבוקש: התגובות RAR_A ו-RBR_B.

1. מחליפים כל עומס מפורס בשקול שלו, שפועל באמצע הקטע:

•CACA: 30⋅2.0=60 kN30\cdot2.0=60\,\text{kN}, במרחק 1.0 m1.0\,\text{m} משמאל ל-AA.

•DEDE: 20⋅2.0=40 kN20\cdot2.0=40\,\text{kN}, במרחק 2.5+1.0=3.5 m2.5+1.0=3.5\,\text{m} מימין ל-AA.

•EBEB: 30⋅3.5=105 kN30\cdot3.5=105\,\text{kN}, במרחק 4.5+1.75=6.25 m4.5+1.75=6.25\,\text{m} מימין ל-AA.

2. סכום העומסים האנכיים: 80+60+60+40+105=345 kN80+60+60+40+105=345\,\text{kN}

3. מומנטים סביב AA. העומסים שמימין ל-AA מסובבים עם כיוון השעון, והעומסים שעל הזיז נגד כיוון השעון:

RB⋅8.0=60⋅2.5+40⋅3.5+105⋅6.25−80⋅2.0−60⋅1.0R_B\cdot8.0=60\cdot2.5+40\cdot3.5+105\cdot6.25-80\cdot2.0-60\cdot1.0

RB⋅8.0=150+140+656.25−160−60=726.25 kN⋅mR_B\cdot8.0=150+140+656.25-160-60=726.25\,\text{kN}\cdot\text{m}

RB=726.258.0=90.78 kNR_B=\dfrac{726.25}{8.0}=90.78\,\text{kN}

4. סכום הכוחות האנכיים: RA=345−90.78=254.22 kNR_A=345-90.78=254.22\,\text{kN}

5. בדיקה במומנטים סביב BB:

RA⋅8.0=80⋅10+60⋅9.0+60⋅5.5+40⋅4.5+105⋅1.75=2033.75 kN⋅mR_A\cdot8.0=80\cdot10+60\cdot9.0+60\cdot5.5+40\cdot4.5+105\cdot1.75=2033.75\,\text{kN}\cdot\text{m}

RA=2033.758.0=254.22 kNR_A=\dfrac{2033.75}{8.0}=254.22\,\text{kN}, כמו בצעד 4.

6. אין עומסים אופקיים, ולכן אין תגובה אופקית.

תשובה: RA=254.22 kNR_A=254.22\,\text{kN} (25.42 t25.42\,\text{t}) ו-RB=90.78 kNR_B=90.78\,\text{kN} (9.08 t9.08\,\text{t}), שתיהן כלפי מעלה.

סעיף ב

תשובה:

גזירה (kN\text{kN}): −80-80 ב-CC; −140-140 משמאל ל-AA ו-+114.22+114.22 מימין לו; +114.22+114.22 עד DD ו-+54.22+54.22 אחריו; +14.22+14.22 ב-EE; אפס במרחק 0.474 m0.474\,\text{m} מימין ל-EE; −90.78-90.78 משמאל ל-BB. מומנטים (kN⋅m\text{kN}\cdot\text{m}): MC=0M_C=0, MA=−220M_A=-220, MD=65.55M_D=65.55, ME=133.98M_E=133.98, Mmax=137.35M_{max}=137.35, MB=0M_B=0.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

מבוקש: מהלך כוחות הגזירה ומהלך מומנטי הכפיפה לאורך הקורה. מהסעיף הקודם: RA=254.22 kNR_A=254.22\,\text{kN}, RB=90.78 kNR_B=90.78\,\text{kN}.

מוסכמת הסימנים. עוברים על הקורה מ-CC לכיוון BB. כוח כלפי מעלה מגדיל את הגזירה, וכוח כלפי מטה מקטין אותה. מומנט חיובי מותח את הסיב התחתון. המרחק xx נמדד מ-CC: AA ב-x=2x=2, DD ב-x=4.5x=4.5, EE ב-x=6.5x=6.5, BB ב-x=10x=10.

חלק 1: כוחות הגזירה.

1. ב-CC: הכוח הבודד מוריד את הגזירה ל-VC=−80 kNV_C=-80\,\text{kN}.

2. בקטע CACA העומס המפורס מוריד 30 kN30\,\text{kN} בכל מטר: משמאל ל-AA, V=−80−30⋅2.0=−140 kNV=-80-30\cdot2.0=-140\,\text{kN}.

3. ב-AA התגובה מעלה את הגזירה: מימין ל-AA, V=−140+254.22=114.22 kNV=-140+254.22=114.22\,\text{kN}.

4. בקטע ADAD אין עומס, ולכן הגזירה קבועה: 114.22 kN114.22\,\text{kN}.

5. ב-DD הכוח הבודד מוריד 60 kN60\,\text{kN}: מימין ל-DD, V=114.22−60=54.22 kNV=114.22-60=54.22\,\text{kN}.

6. בקטע DEDE: ב-EE, V=54.22−20⋅2.0=14.22 kNV=54.22-20\cdot2.0=14.22\,\text{kN}.

7. בקטע EBEB הגזירה יורדת 30 kN30\,\text{kN} בכל מטר, ומתאפסת במרחק 14.2230=0.474 m\dfrac{14.22}{30}=0.474\,\text{m} מימין ל-EE (x=6.974x=6.974).

8. משמאל ל-BB: V=14.22−30⋅3.5=−90.78 kNV=14.22-30\cdot3.5=-90.78\,\text{kN}. התגובה RB=90.78 kNR_B=90.78\,\text{kN} מחזירה את הגזירה לאפס, והמהלך נסגר.

צורת המהלך: קו ישר משופע בכל קטע עם עומס מפורס, קו אופקי בקטע ADAD, וקפיצה בכל כוח בודד ובכל סמך.

x [m]V [kN]246810-150-100-5050100150-80-140114.2254.2214.22V=0-90.78

חלק 2: מומנטי הכפיפה. השינוי במומנט בין שתי נקודות שווה לשטח של מהלך הגזירה ביניהן.

1. MC=0M_C=0 (קצה חופשי).

2. MA=−80⋅2.0−60⋅1.0=−220 kN⋅mM_A=-80\cdot2.0-60\cdot1.0=-220\,\text{kN}\cdot\text{m}. המתיחה בסיב העליון, כמו בכל זיז.

3. MD=−220+114.22⋅2.5=65.55 kN⋅mM_D=-220+114.22\cdot2.5=65.55\,\text{kN}\cdot\text{m}. בקטע ADAD המומנט עולה בקו ישר, ומתאפס במרחק 220114.22=1.93 m\dfrac{220}{114.22}=1.93\,\text{m} מימין ל-AA.

4. ME=MD+54.22+14.222⋅2.0=65.547+68.438=133.98 kN⋅mM_E=M_D+\dfrac{54.22+14.22}{2}\cdot2.0=65.547+68.438=133.98\,\text{kN}\cdot\text{m} (כאן MDM_D והשטח רשומים בשלוש ספרות אחרי הנקודה, כדי שהעיגול לא יצטבר).

5. המומנט החיובי המקסימלי נמצא במקום שבו הגזירה מתאפסת, 0.474 m0.474\,\text{m} מימין ל-EE:

Mmax=133.98+14.22⋅0.4742=133.98+3.37=137.35 kN⋅mM_{max}=133.98+\dfrac{14.22\cdot0.474}{2}=133.98+3.37=137.35\,\text{kN}\cdot\text{m}

6. בדיקה ב-BB: מנקודת האפס של הגזירה עד BB נשארו 3.5−0.474=3.026 m3.5-0.474=3.026\,\text{m}, ולכן MB=137.35−90.78⋅3.0262=137.35−137.35=0M_B=137.35-\dfrac{90.78\cdot3.026}{2}=137.35-137.35=0, כנדרש בסמך קצה.

צורת המהלך: פרבולה בכל קטע עם עומס מפורס (CACA, DEDE, EBEB), וקו ישר בקטע ADAD. ב-DD יש שבירה בשיפוע, בגלל הכוח הבודד.

x [m]M [kNm]246810-250-200-150-100-5050100150-220M=065.55133.98137.35

בגרף המומנט החיובי מסורטט כלפי מעלה. בסרטוט ידני נהוג לסרטט את המומנט בצד המתוח של הקורה: את −220-220 מעל קו הקורה, ואת הערכים החיוביים מתחתיו.

תשובה: גזירה: −80-80 ב-CC, −140-140 ו-+114.22+114.22 משני צדי AA, +54.22+54.22 מימין ל-DD, +14.22+14.22 ב-EE, −90.78 kN-90.78\,\text{kN} משמאל ל-BB. מומנטים: MA=−220M_A=-220, MD=65.55M_D=65.55, ME=133.98M_E=133.98, Mmax=137.35 kN⋅mM_{max}=137.35\,\text{kN}\cdot\text{m} במרחק 0.474 m0.474\,\text{m} מימין ל-EE. המומנט הגדול ביותר בערכו המוחלט: 220 kN⋅m220\,\text{kN}\cdot\text{m} מעל הסמך AA.

סעיף ג

תשובה:

PP: הרכיב האנכי 160⋅sin⁡30∘=80 kN160\cdot\sin30^\circ=80\,\text{kN} (8 t8\,\text{t}) - הקטן ביותר. FF: 10⋅3.0⋅3.0=90 kN10\cdot3.0\cdot3.0=90\,\text{kN} (9 t9\,\text{t}). F1F_1: 15⋅6.0=90 kN15\cdot6.0=90\,\text{kN} (9 t9\,\text{t}). הדירוג: P<F=F1P<F=F_1.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

מבוקש: הגודל של העומס האנכי הכולל בכל אחד משלושת המקרים, ודירוג מהקטן לגדול.

1. FF, תרשים ג1. עומס מפורס על שטח: 10 kN/m210\,\text{kN/m}^2 על משטח של 300/300 ס"מ, כלומר 3.0 m×3.0 m3.0\,\text{m}\times3.0\,\text{m}. העומס כולו אנכי:

Ftot=10⋅3.0⋅3.0=90 kNF_{tot}=10\cdot3.0\cdot3.0=90\,\text{kN} (9 t9\,\text{t})

2. PP, תרשים ג2. כוח מרוכז של 160 kN160\,\text{kN}, נטוי. הזווית המסומנת בינו לבין הקו האופקי היא 150∘150^\circ, כלומר קו הפעולה שלו נטוי 180∘−150∘=30∘180^\circ-150^\circ=30^\circ מהאופק. רק הרכיב האנכי נחשב:

Py=160⋅sin⁡150∘=160⋅sin⁡30∘=160⋅0.5=80 kNP_y=160\cdot\sin150^\circ=160\cdot\sin30^\circ=160\cdot0.5=80\,\text{kN} (8 t8\,\text{t})

(הרכיב האופקי, 160⋅cos⁡30∘=138.6 kN160\cdot\cos30^\circ=138.6\,\text{kN}, אינו עומס אנכי.)

3. F1F_1, תרשים ג3. עומס מפורס לאורך: 15 kN/m15\,\text{kN/m} על 600 ס"מ, כלומר 6.0 m6.0\,\text{m}:

F1,tot=15⋅6.0=90 kNF_{1,tot}=15\cdot6.0=90\,\text{kN} (9 t9\,\text{t})

4. הדירוג: 80<90=9080<90=90.

תשובה: הקטן ביותר: PP, עם רכיב אנכי של 80 kN80\,\text{kN} (8 t8\,\text{t}). אחריו FF ו-F1F_1, ששניהם שווים: 90 kN90\,\text{kN} (9 t9\,\text{t}) כל אחד.

סעיף ד

תשובה:

קורה A: אין מאמצים בקורה - הכוח פועל על הפרק הקבוע ועובר ישר לסמך. קורה B: מאמצי כפיפה (Mmax=P1L/4M_{max}=P_1L/4) ומאמצי גזירה (V=P1/2V=P_1/2), בלי כוח צירי. קורה C: לחיצה צירית בלבד, N=P2cos⁡45∘=0.707P2N=P_2\cos45^\circ=0.707P_2 לכל אורך הקורה; הרכיב האנכי נכנס ישר לסמך הנייד, ואין כפיפה או גזירה.

מבוקש: סוגי המאמצים שמתפתחים בכל אחת משלוש הקורות. בכל קורה מפרקים את הכוח לרכיבים, מוצאים את התגובות, ורואים אילו כוחות פנימיים נשארים לאורך הקורה. בשלושתן הסמך AA הוא פרק קבוע (מקבל כוח אנכי ואופקי), והסמך BB הוא פרק נייד (מקבל כוח אנכי בלבד).

קורה A: הכוח PP פועל בזווית 45∘45^\circ בדיוק מעל הסמך AA.

1. הרכיבים: אנכי P⋅sin⁡45∘=0.707PP\cdot\sin45^\circ=0.707P ואופקי P⋅cos⁡45∘=0.707PP\cdot\cos45^\circ=0.707P.

2. שני הרכיבים פועלים בנקודת הסמך הקבוע, והוא מקבל את שניהם ישירות. מומנטים סביב AA: לכוח אין זרוע, ולכן RB=0R_B=0.

3. לאורך הקורה אין כוח צירי, אין גזירה ואין מומנט.

4. מסקנה: בקורה לא מתפתחים מאמצים. הכוח עובר ישר אל הסמך.

קורה B: הכוח P1P_1 אנכי, באמצע המפתח.

1. התגובות: RA=RB=P12R_A=R_B=\dfrac{P_1}{2}. אין רכיב אופקי, ולכן אין כוח צירי.

2. כוח הגזירה: P12\dfrac{P_1}{2} לכל אורך הקורה, עם היפוך סימן באמצע.

3. מומנט הכפיפה: גדל בקו ישר מהסמכים עד Mmax=P1⋅L4M_{max}=\dfrac{P_1\cdot L}{4} באמצע.

4. מסקנה: מאמצי כפיפה (מאמצים נורמליים: לחיצה בסיבים העליונים ומתיחה בתחתונים) ומאמצי גזירה.

קורה C: הכוח P2P_2 פועל בזווית 45∘45^\circ בדיוק מעל הסמך הנייד BB.

1. הרכיבים: אנכי 0.707P20.707P_2 כלפי מטה, ואופקי 0.707P20.707P_2 בכיוון מ-BB אל AA.

2. הרכיב האנכי נכנס ישר לסמך BB: RB=0.707P2R_B=0.707P_2. מומנטים סביב BB נותנים שהתגובה האנכית ב-AA היא אפס, ולכן אין גזירה ואין מומנט.

3. הסמך הנייד אינו יכול לקבל כוח אופקי. הרכיב האופקי עובר לכל אורך הקורה עד הפרק הקבוע ב-AA, ודוחף את הקורה אליו.

4. מסקנה: כוח לחיצה צירי N=0.707P2N=0.707P_2 לכל אורך הקורה, כלומר מאמץ נורמלי של לחיצה, אחיד על החתך, σ=NA\sigma=\dfrac{N}{A}. בקורה לחוצה צריך לבדוק גם קריסה.

תשובה: קורה A - אין מאמצים. קורה B - כפיפה וגזירה. קורה C - לחיצה צירית בלבד.

שאלה 5 · מסבך: ריאקציות, כוחות במוטות ומוטות אפס

א.

תרשים 5 מציג מסבך עם כוחות ומידות המסומנים באותיות. המסבך מוחזק בניצב למישורו.

כלל מוטות המסבך בעלי חתך פלדה זהה.

פרמטר aa מייצג את המרחק האופקי בין הצמתים

פרמטר hh מייצג את גובה המסבך.

P1P_1, P2P_2 - מייצגים את הכוחות הפועלים על המסבך.

נתון ש: P2=2P1P_2=2P_1

בסעיפים הבאים, לא יתקבל פתרון ללא הסבר ונימוק.

(1)

(1 נק') היכן יתקבל מאמץ גדול יותר במוט 6 או במוט 10?

(2)

(2 נק') מה גודל הכוח האופקי שצריך להוסיף למסבך בצומת FF אשר יאפס את הריאקציה בסמך AA. קבעו את גודלו ואת כיוונו ובטאו את הכוח באמצעות הפרמטרים: aa, hh ו-P1P_1 בלבד. (לא ערך מספרי).

(3)

(1 נק') בהנחה שגובה המסבך (hh) שווה למרחק האופקי בין הצמתים (aa), רשמו את הביטוי המעודכן לכוח האופקי שחישבתם בסעיף 2 (לא ערך מספרי).

(4 נקודות)
ב.

בהתייחס לתרשים 5:

נתון: a=2.0 ma=2.0\,\text{m}, h=3.0 mh=3.0\,\text{m}, P1=3.0 tP_1=3.0\,\text{t}, P2=4.0 tP_2=4.0\,\text{t}

דרוש:

(1)

(2 נק') חשב את הריאקציות בסמכים.

(2)

(4 נק') חשב את הכוחות במוטות 11,4.

(6 נקודות)
ג.

בהתייחס לתרשימים 5א ו-5ב, ענו על השאלות הבאות:

(1)

(3 נק') באיזה משני המסבכים אחת הריאקציות שווה לאפס? באיזה סמך?

(2)

(2 נק') איזה מוט בתרשים 5א אפשר להחליף בכבל?

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

(1)
תשובה:

N6=−P1N_6=-P_1 (לחיצה) ו-N10=+P1N_{10}=+P_1 (מתיחה): הכוחות שווים בגודלם והחתך זהה, ולכן המאמץ P1/AP_1/A שווה בגודלו בשני המוטות. בבדיקת החוזק המאמץ הקובע גדול יותר במוט 6, הלחוץ, בגלל מקדם הקריסה ω>1\omega>1.

מבוקש: להשוות את המאמץ במוט 6 למאמץ במוט 10. לשני המוטות אותו חתך, ולכן משווים את הכוחות שבהם.

מוט 6, שיווי משקל של הצומת CC. בצומת CC נפגשים המוטות האופקיים 1 ו-2 והמוט האנכי 6, ופועל עליו הכוח P1P_1 כלפי מטה.

1. בכיוון האנכי יש רק שני כוחות: P1P_1 והכוח במוט 6. המוטות 1 ו-2 אופקיים ואינם תורמים.

2. ΣFy=0\Sigma F_y=0: המוט 6 חייב לדחוף את הצומת כלפי מעלה בכוח P1P_1. מוט שדוחף את הצומת הוא מוט לחוץ: N6=−P1N_6=-P_1.

מוט 10, שיווי משקל של הצומת EE. בצומת EE נפגשים המוטות האופקיים 3 ו-4 והמוט האנכי 10, ופועל עליו הכוח P1P_1 כלפי מעלה.

1. ΣFy=0\Sigma F_y=0: המוט 10 חייב למשוך את הצומת כלפי מטה בכוח P1P_1. מוט שמושך את הצומת הוא מוט מתוח: N10=+P1N_{10}=+P_1.

ההשוואה.

1. הכוחות שווים בגודלם, P1P_1, והחתך זהה. לכן המאמץ σ=NA=P1A\sigma=\dfrac{N}{A}=\dfrac{P_1}{A} שווה בגודלו בשני המוטות: לחיצה במוט 6 ומתיחה במוט 10.

2. ההבדל הוא בסוג המאמץ. מוט 6 לחוץ, ולכן בודקים אותו גם לקריסה: מכפילים את המאמץ במקדם הקריסה ω>1\omega>1, והמאמץ לתכן הוא ω⋅P1A\omega\cdot\dfrac{P_1}{A}. במוט 10 המתוח אין קריסה.

תשובה: הכוח שווה בגודלו בשני המוטות, P1P_1: מוט 6 לחוץ ומוט 10 מתוח, ולכן המאמץ P1/AP_1/A שווה בגודלו. בבדיקת החוזק המאמץ הקובע גדול יותר במוט 6, כי הוא לחוץ ונוסף לו מקדם הקריסה.

(2)
תשובה:

X=4a⋅P1hX=\dfrac{4a\cdot P_1}{h}, אופקי, פונה שמאלה - מהצומת FF לכיוון הצד של הסמך AA (ככיוון הכוח P1P_1 שפועל ב-BB).

מבוקש: כוח אופקי בצומת FF שיאפס את הריאקציה בסמך AA, מבוטא באמצעות aa, hh, P1P_1.

הסמכים. AA הוא סמך נייד, ולכן יש בו ריאקציה אנכית בלבד, VAV_A. BB הוא סמך קבוע, עם ריאקציה אנכית ואופקית.

שלב 1: הריאקציה ב-AA לפני התוספת. מומנטים סביב BB, כדי ששתי הריאקציות של BB לא ייכנסו למשוואה.

1. הכוח P2P_2 ב-AA והכוח האופקי P1P_1 ב-BB פועלים לאורך המיתר העליון, שעובר דרך BB. אין להם זרוע, ולכן אין להם מומנט.

2. הכוחות האנכיים והזרועות שלהם עד BB:

•P1P_1 כלפי מטה ב-CC, זרוע 3a3a: מסובב נגד כיוון השעון.

•P1P_1 כלפי מעלה ב-EE, זרוע aa: מסובב עם כיוון השעון.

•P1P_1 כלפי מטה ב-GG, זרוע 2a2a: מסובב נגד כיוון השעון.

3. המומנט הכולל של העומסים, נגד כיוון השעון: P1⋅3a−P1⋅a+P1⋅2a=4a⋅P1P_1\cdot3a-P_1\cdot a+P_1\cdot2a=4a\cdot P_1

4. הריאקציה VAV_A כלפי מעלה, בזרוע 4a4a, מסובבת עם כיוון השעון: VA⋅4a=4a⋅P1V_A\cdot4a=4a\cdot P_1, ולכן VA=P1V_A=P_1.

שלב 2: הכוח הנוסף. כדי ש-VAV_A תתאפס, הכוח האופקי XX בצומת FF צריך לתת בעצמו את המומנט המאזן, עם כיוון השעון.

1. הצומת FF נמצא במיתר התחתון, בגובה hh מתחת ל-BB. לכן הזרוע של כוח אופקי ב-FF סביב BB היא hh.

2. X⋅h=4a⋅P1X\cdot h=4a\cdot P_1, ולכן X=4a⋅P1hX=\dfrac{4a\cdot P_1}{h}

3. הכיוון: כוח שפועל מתחת ל-BB ומסובב עם כיוון השעון פונה שמאלה, כלומר מ-FF לכיוון הצד של הסמך AA. זה הכיוון של הכוח האופקי P1P_1 שפועל ב-BB.

בדיקה. עם הכוח הזה: ΣMB=4a⋅P1−X⋅h−VA⋅4a=4a⋅P1−4a⋅P1−VA⋅4a=0\Sigma M_B=4a\cdot P_1-X\cdot h-V_A\cdot4a=4a\cdot P_1-4a\cdot P_1-V_A\cdot4a=0, ולכן VA=0V_A=0.

תשובה: X=4a⋅P1hX=\dfrac{4a\cdot P_1}{h}, אופקי, פונה שמאלה (מ-FF לכיוון הצד של הסמך AA).

(3)
תשובה:

X=4P1X=4P_1, פונה שמאלה (כמו בסעיף הקודם).

מבוקש: הביטוי של הכוח מהסעיף הקודם כאשר h=ah=a.

1. מהסעיף הקודם: X=4a⋅P1hX=\dfrac{4a\cdot P_1}{h}

2. מציבים h=ah=a: X=4a⋅P1a=4P1X=\dfrac{4a\cdot P_1}{a}=4P_1

3. הכיוון אינו משתנה: שמאלה. (לפי הנתון P2=2P1P_2=2P_1 אפשר לכתוב גם X=2P2X=2P_2.)

תשובה: X=4P1X=4P_1, פונה שמאלה.

סעיף ב

(1)
תשובה:

VA=30 kNV_A=30\,\text{kN} (3.0 t3.0\,\text{t}) כלפי מעלה; VB=0V_B=0; HB=10 kNH_B=10\,\text{kN} (1.0 t1.0\,\text{t}) אופקי, שמאלה.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר). הכוחות הנתונים: P1=3.0 t=30 kNP_1=3.0\,\text{t}=30\,\text{kN}, P2=4.0 t=40 kNP_2=4.0\,\text{t}=40\,\text{kN}.

מבוקש: הריאקציות בסמכים: VAV_A בסמך הנייד AA, ו-VBV_B, HBH_B בסמך הקבוע BB.

1. מומנטים סביב BB. הכוחות P2P_2 ב-AA ו-P1P_1 האופקי ב-BB עוברים דרך BB ואינם נותנים מומנט. הזרועות של הכוחות האנכיים: CC במרחק 3a=6.0 m3a=6.0\,\text{m}, GG במרחק 2a=4.0 m2a=4.0\,\text{m}, EE במרחק a=2.0 ma=2.0\,\text{m}, ו-AA במרחק 4a=8.0 m4a=8.0\,\text{m}:

VA⋅8.0=30⋅6.0+30⋅4.0−30⋅2.0=240 kN⋅mV_A\cdot8.0=30\cdot6.0+30\cdot4.0-30\cdot2.0=240\,\text{kN}\cdot\text{m}

VA=2408.0=30 kNV_A=\dfrac{240}{8.0}=30\,\text{kN}, כלפי מעלה.

2. סכום הכוחות האנכיים. העומסים: 3030 כלפי מטה ב-CC, 3030 כלפי מעלה ב-EE, 3030 כלפי מטה ב-GG, ובסך הכול 30 kN30\,\text{kN} כלפי מטה:

VA+VB=30 ⇒ VB=30−30=0V_A+V_B=30\ \Rightarrow\ V_B=30-30=0

3. סכום הכוחות האופקיים. P2=40 kNP_2=40\,\text{kN} פועל ימינה ב-AA, ו-P1=30 kNP_1=30\,\text{kN} פועל שמאלה ב-BB. העודף, 40−30=10 kN40-30=10\,\text{kN} ימינה, מתאזן בסמך הקבוע:

HB=10 kNH_B=10\,\text{kN}, שמאלה.

4. בדיקה במומנטים סביב AA: VB⋅8.0=30⋅2.0+30⋅4.0−30⋅6.0=0V_B\cdot8.0=30\cdot2.0+30\cdot4.0-30\cdot6.0=0, ולכן VB=0V_B=0, כמו בצעד 2.

תשובה: VA=30 kNV_A=30\,\text{kN} (3.0 t3.0\,\text{t}) כלפי מעלה; VB=0V_B=0; HB=10 kNH_B=10\,\text{kN} (1.0 t1.0\,\text{t}) שמאלה.

(2)
תשובה:

מוט 4: N4=−40 kNN_4=-40\,\text{kN} (4.0 t4.0\,\text{t}), לחיצה. מוט 11: N11=0N_{11}=0, מוט אפס.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

מבוקש: הכוחות במוטות 4 ו-11. שניהם נפגשים בצומת BB, ולכן פותרים בשיטת הצמתים בצומת BB. מהסעיף הקודם: VB=0V_B=0, ו-HB=10 kNH_B=10\,\text{kN} שמאלה.

הכוחות שפועלים על הצומת BB.

•הכוח החיצוני P1=30 kNP_1=30\,\text{kN}, שמאלה.

•הריאקציה HB=10 kNH_B=10\,\text{kN}, שמאלה. הריאקציה האנכית היא אפס.

•המוט 4, אופקי, אל הצומת EE. מניחים שהוא מתוח, כלומר מושך את הצומת שמאלה בכוח N4N_4.

•המוט 11, אלכסוני, אל הצומת HH שנמצא a=2.0 ma=2.0\,\text{m} שמאלה ו-h=3.0 mh=3.0\,\text{m} למטה. מניחים שהוא מתוח, כלומר מושך את הצומת שמאלה ולמטה בכוח N11N_{11}.

הזווית של מוט 11. האורך: 2.02+3.02=3.606 m\sqrt{2.0^2+3.0^2}=3.606\,\text{m}. לכן sin⁡α=3.03.606=0.832\sin\alpha=\dfrac{3.0}{3.606}=0.832 ו-cos⁡α=2.03.606=0.555\cos\alpha=\dfrac{2.0}{3.606}=0.555, כאשר α\alpha היא הזווית של המוט עם האופק.

1. ΣFy=0\Sigma F_y=0 בצומת BB. הכוח האנכי היחיד הוא הרכיב האנכי של מוט 11:

N11⋅sin⁡α=0 ⇒ N11=0N_{11}\cdot\sin\alpha=0\ \Rightarrow\ N_{11}=0

מוט 11 הוא מוט אפס.

2. ΣFx=0\Sigma F_x=0 בצומת BB, חיובי ימינה:

−30−10−N4−N11⋅cos⁡α=0 ⇒ N4=−40 kN-30-10-N_4-N_{11}\cdot\cos\alpha=0\ \Rightarrow\ N_4=-40\,\text{kN}

הסימן השלילי אומר שההנחה התהפכה: המוט לחוץ.

3. בדיקה בצומת EE: בכיוון האנכי פועלים רק P1P_1 כלפי מעלה והמוט 10, ולכן N10=+30 kNN_{10}=+30\,\text{kN}. בכיוון האופקי יש רק את המוטות 3 ו-4, ולכן N3=N4=−40 kNN_3=N_4=-40\,\text{kN}: הלחיצה עוברת לאורך המיתר העליון.

תשובה: N4=40 kNN_4=40\,\text{kN} (4.0 t4.0\,\text{t}) לחיצה; N11=0N_{11}=0.

סעיף ג

(1)
תשובה:

במסבך 5א, בסמך הקבוע DD: הריאקציה האנכית VD=0V_D=0 (נשארות VC=PV_C=P כלפי מטה ו-HD=PH_D=P אופקית). במסבך 5ב אין ריאקציה שמתאפסת: VA=2PV_A=2P, VB=PV_B=P כלפי מטה, HB=PH_B=P.

מבוקש: למצוא באיזה משני המסבכים אחת הריאקציות שווה לאפס, ובאיזה סמך. מחשבים את הריאקציות בשני המסבכים. צלע הריבוע היא aa.

מסבך 5א. הסמך CC נייד (ריאקציה אנכית VCV_C), והסמך DD קבוע (VDV_D, HDH_D). העומסים: PP אופקי ימינה בצומת העליון שמעל CC, ו-PP אנכי כלפי מעלה בצומת העליון שמעל DD.

1. מומנטים סביב DD. הכוח האנכי PP פועל על הקו האנכי שעובר דרך DD, ולכן אין לו מומנט. הכוח האופקי PP פועל בגובה aa מעל DD ומסובב עם כיוון השעון. הריאקציה VCV_C פועלת במרחק aa מ-DD:

VC⋅a+P⋅a=0 ⇒ VC=−PV_C\cdot a+P\cdot a=0\ \Rightarrow\ V_C=-P

כלומר VC=PV_C=P כלפי מטה: הסמך מחזיק את המסבך שלא יתרומם.

2. ΣFy=0\Sigma F_y=0: VC+VD+P=0 ⇒ VD=−P+P=0V_C+V_D+P=0\ \Rightarrow\ V_D=-P+P=0

3. ΣFx=0\Sigma F_x=0: HD=PH_D=P, שמאלה.

מסבך 5ב. הסמך AA נייד (VAV_A), והסמך BB קבוע (VBV_B, HBH_B). העומסים: PP אנכי כלפי מטה בצומת העליון שמעל AA, ו-PP אופקי שמאלה בצומת העליון שמעל BB.

1. מומנטים סביב BB. שני הכוחות מסובבים נגד כיוון השעון, כל אחד בזרוע aa:

VA⋅a=P⋅a+P⋅a ⇒ VA=2PV_A\cdot a=P\cdot a+P\cdot a\ \Rightarrow\ V_A=2P, כלפי מעלה.

2. ΣFy=0\Sigma F_y=0: VB=P−2P=−PV_B=P-2P=-P, כלומר PP כלפי מטה.

3. ΣFx=0\Sigma F_x=0: HB=PH_B=P, ימינה.

במסבך 5ב אף ריאקציה אינה אפס.

תשובה: במסבך 5א: הריאקציה האנכית בסמך DD שווה לאפס. נשארות בו VC=PV_C=P כלפי מטה ב-CC ו-HD=PH_D=P אופקית ב-DD.

(2)
תשובה:

מוט 3 (האלכסון): הוא המוט המתוח היחיד, N3=P/cos⁡45∘=1.41PN_3=P/\cos45^\circ=1.41P. המוטות 1 ו-5 לחוצים (PP כל אחד), והמוטות 2 ו-4 הם מוטות אפס.

מבוקש: המוט במסבך 5א שאפשר להחליף בכבל. כבל מקבל מתיחה בלבד, ולכן מחפשים מוט מתוח. מהסעיף הקודם: VC=PV_C=P כלפי מטה, VD=0V_D=0, HD=PH_D=P שמאלה.

פותרים בשיטת הצמתים. בכל מוט מניחים מתיחה; תוצאה שלילית פירושה לחיצה.

1. הצומת העליון שמעל CC. נפגשים בו המוט 1 (אופקי) והמוט 2 (אנכי), ופועל עליו PP ימינה.

•אופקי: P+N1=0 ⇒ N1=−PP+N_1=0\ \Rightarrow\ N_1=-P, לחיצה.

•אנכי: אין עומס אנכי, ולכן N2=0N_2=0.

2. הצומת העליון שמעל DD. נפגשים בו המוט 1, המוט 4 (אנכי) והאלכסון 3, שיורד אל CC בזווית 45∘45^\circ. פועל עליו PP כלפי מעלה.

•אופקי: המוט 1 הלחוץ דוחף את הצומת ימינה בכוח PP. האלכסון חייב למשוך אותו שמאלה: N3⋅cos⁡45∘=P ⇒ N3=P0.707=1.41PN_3\cdot\cos45^\circ=P\ \Rightarrow\ N_3=\dfrac{P}{0.707}=1.41P, מתיחה.

•אנכי: P−N3⋅sin⁡45∘−N4=0 ⇒ N4=P−P=0P-N_3\cdot\sin45^\circ-N_4=0\ \Rightarrow\ N_4=P-P=0

3. הצומת CC. אופקי: N5+N3⋅cos⁡45∘=0 ⇒ N5=−PN_5+N_3\cdot\cos45^\circ=0\ \Rightarrow\ N_5=-P, לחיצה. בדיקה אנכית: −P+N3⋅sin⁡45∘+N2=−P+P+0=0-P+N_3\cdot\sin45^\circ+N_2=-P+P+0=0.

סיכום הכוחות במסבך 5א.

מוטהכוחהמצב
1−P-Pלחוץ
200מוט אפס
3+1.41P+1.41Pמתוח
400מוט אפס
5−P-Pלחוץ

המוט המתוח היחיד הוא האלכסון 3.

תשובה: מוט 3, האלכסון: הוא מתוח בכוח 1.41P1.41P, וכבל יכול להחליף אותו.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.