דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט לימודי מבנים 90419 - אביב 2026 מועד ב'

אדריכלות ועיצוב פנים · סמל 90419 · 5 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בלימודי מבנים, אביב 2026 מועד ב', כל 5 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון זה חמש שאלות:

שאלה 1 חובה – 40 נקודות

שאלה 2 חובה – 30 נקודות

משאלות 3-5 יש לענות על שתי שאלות בלבד, ערך כל שאלה - 15 נקודות.

סך הכול: 100 נקודות.

אם חסר בשאלה נתון, יש לציין זאת בתשובה ולהוסיף נתון מתאים שיאפשר להמשיך בפתרון השאלה. יש לנמק את הבחירה.

חומר עזר: 1. כל חומר עזר למעט מחשב מכל סוג.

2. מחשבון עם אחוזים (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

3. ת"י 466

שאלה 1 · תכנון תקרת מרפאה: עמודים, קורות וסכמות

כתבו את הפתרון על שלושת דפי השאלון המצורפים.

תרשימים 1א ו-1ב מציגים את תוכניות הקרקע והתקרה של מבנה מרפאה. עובי תקרת הממ"מ כעובי התקרה ואין צורך לחשב אותו. למעט קירות הממ"מ, הקירות מבלוקים.

מידות כל העמודים 20/40 ס"מ והם יכולים לבלוט מהמחיצות.

מותר לתכנן קורות תחתונות או עליונות מבלי לפגוע בתכנון האדריכלי.

דרוש:

א.

סמנו ומספרו את עמודי קומת הקרקע בתרשים 1א, והעתיקו אותם עם מספריהם לתרשים 1ב.

(8 נקודות)
ב.

בחרו את סוג התקרה ואת כוון המתיחה היעילים ביותר ונמקו את בחירתכם.

(6 נקודות)
ג.

סרטטו על גבי תרשים מספר 1ב, את הקורות הראשיות, הפנימיות וההיקפיות.

סרטטו את הסכמות הסטטיות של התקרה, כולל המפתחים. חלקו את התקרה לאזורים ותנו שם לכל קורה ראשית ולכל סכמה של תקרה.

(10 נקודות)
ד.

סרטטו בשאלון את הסכמות הסטטיות של התקרה והסכמות הסטטיות של כל הקורות הראשיות שבחרתם, כולל את שם הסכמה, שמות הסמכים והמפתחים.

(10 נקודות)
ה.

העריכו את העובי המינימלי של התקרה וסרטטו את החתך שלה בשאלון.

שימו לב! אין צורך לבצע חישוב מדויק לפי ת"י 466, אלא לחשב את הגובה המשוער בלבד של התקרה.

(2 נקודות)
ו.

הסבירו מה קובע את עובי התקרה שבחרתם: המרחק בין העמודים או המרחק בין הקורות? נמקו את תשובתכם.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

18 עמודים 20/40 ס"מ על ארבעה קווי סמך בכיוון צפון-דרום: החזית המערבית (ע1, ע5, ע9, ע13, ע15), הקיר שבין חדרי הרופא הצפוניים והמשכו עד הממ"מ (ע2, ע6, ע10, ע16), הקיר שבין חדר הרופא לחדר הטיפולים והמשכו (ע3, ע7, ע11, ע17), והחזית המזרחית (ע4, ע8, ע12, ע14, ע18). קירות הבטון של הממ"מ הם סמכים בעצמם.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר); המידות בתרשימים בס"מ.

שאלת תכנון פתוחה. הפתרון שלהלן הוא פתרון תקין אחד מתוך כמה. כל פתרון מתקבל אם הוא עומד בדרישות האלה: כל העמודים 20/40 ס"מ, בתוך קירות של 20 ס"מ או צמודים למחיצה (מותר שיבלטו ממנה), ולא בתוך חלון, דלת או פתח; המרחק בין עמודים סמוכים עד כ-5 מ'; קורה תחתונה רק במקום שבו היא לא פוגעת בתכנון האדריכלי (מעל קיר או בחזית), ובפתחים ובחללים פתוחים - קורה סמויה או עליונה; כיוון מתיחה אחד בכיוון הקצר, עם המשכיות מעל הסמכים; כל שדה נשען על קורות או על קירות הממ"מ; ולכל זיז יש תקרה מאחוריו שמעגנת אותו.

מבוקש: למקם עמודים 20/40 ס"מ, למספר אותם ולהעתיק אותם לתרשים 1ב.

קריאת תרשים 1א. המיקום נתון בס"מ: xx מהפאה החיצונית המערבית מזרחה, yy מהפאה החיצונית הצפונית דרומה.

•המבנה 1490/1630 ס"מ, ומדרום לחזית המזכירות גגון בטון של 140 ס"מ (עד y=1770y=1770).

•יש ארבעה קווים רציפים של קירות 20 ס"מ בכיוון צפון-דרום: החזית המערבית (x=10x=10), הקיר שבין שני חדרי הרופא הצפוניים והמשכו בין המסדרון לחדר ההמתנה ועד הממ"מ (x=520x=520), הקיר שבין חדר הרופא לחדר הטיפולים והמשכו בין חדר ההמתנה לחדר הרופא המזרחי (x=970x=970), והחזית המזרחית (x=1480x=1480).

•בכיוון מזרח-מערב הקווים קצרים יותר: בחלק האמצעי המרחק בין הקיר הצפוני של המסדרון (y=380y=380) לקיר הממ"מ (y=1140y=1140) הוא 760 ס"מ, בלי קיר רציף ביניהם.

•הממ"מ (x=510x=510 עד 980980, y=1130y=1130 עד 15451545) בנוי מקירות בטון, ולכן קירותיו נושאים בעצמם.

•שני פתחים בלי קיר (הקווים המקווקווים): בין המסדרון לחדר ההמתנה, בקו x=520x=520, מ-y=390y=390 עד כ-y=728y=728; ובין שני חדרי ההמתנה, בקו x=970x=970, מ-y≈856y\approx856 עד y=1130y=1130.

•בחזית המזרחית יש נסיגה: בקטע y=820y=820 עד 11301130 הקיר נמצא ב-x≈1423x\approx1423, והתקרה ממשיכה מעליו עד x=1490x=1490 ("קו תקרה מעל").

העקרונות למיקום העמודים.

1. עמודים רק על ארבעת קווי הסמך הרציפים, כי עליהם יעברו הקורות הראשיות (ראו סעיף ב).

2. עמוד בכל פינה של המבנה ובכל מפגש של קו סמך עם קיר רוחבי.

3. המרחק בין עמודים סמוכים עד כ-4.7 מ'.

4. כל עמוד בתוך קיר של 20 ס"מ, והצלע של 40 ס"מ לאורך הקיר, כך שאינו בולט לחדרים.

5. משני צדי כל פתח (מסדרון-המתנה, המתנה-המתנה) - עמוד, כדי שהקורה הסמויה שמעל הפתח תישען על עמודים.

רשימת העמודים (מרכז העמוד):

עמודהמיקוםxxyy
ע1הפינה הצפון-מערבית1020
ע2החזית הצפונית, במפגש עם הקיר שבין שני חדרי הרופא52020
ע3החזית הצפונית, במפגש עם הקיר שבין חדר הרופא לחדר הטיפולים97020
ע4הפינה הצפון-מזרחית148020
ע5החזית המערבית, במפגש עם הקיר הדרומי של חדר הרופא10380
ע6בקיר הדרומי של חדרי הרופא, בצלע 40 מזרח-מערב, בתחילת הפתח למסדרון520380
ע7מפגש הקיר x=970x=970 עם הקיר הדרומי של חדר הטיפולים970380
ע8החזית המזרחית, במפגש עם הקיר הדרומי של חדר הטיפולים1480380
ע9החזית המערבית, במפגש עם המחיצה שבין שירותי הגברים לשירותי הנכים10745
ע10בקצה הצפוני של הקיר שבין המסדרון לחדר ההמתנה520748
ע11בקצה הדרומי של הקיר שבין חדר ההמתנה לחדר הרופא המזרחי970836
ע12החזית המזרחית, בקצה הדרומי של הקיר של חדר הרופא המזרחי1480800
ע13החזית המערבית, במפגש עם הקיר הצפוני של חדר הרופא הדרום-מערבי101140
ע14החזית המזרחית, במפגש עם הקיר הצפוני של המזכירות14801150
ע15הפינה הדרום-מערבית101610
ע16הפינה הדרום-מזרחית של חדר הרופא הדרום-מערבי5201610
ע17הפינה הדרום-מערבית של המזכירות9701610
ע18הפינה הדרום-מזרחית14801610

בדיקה מול הפתחים (העמוד תופס 40 ס"מ לאורך הקיר):

•בחזית המערבית החלונות ב-y=230y=230-350350, 475475-535535, 655655-715715, 865865-925925, 10451045-11051105, 13451345-14651465. העמודים: ע5 ב-360360-400400, ע9 ב-725725-765765, ע13 ב-11201120-11601160, ע15 ב-15901590-16301630 - כולם בקטעי קיר מלאים.

•בחזית הצפונית החלונות ב-x=360x=360-480480, 575575-695695, 10151015-11351135. ע2 (510510-530530) ו-ע3 (960960-980980) ביניהם.

•בחזית המזרחית החלונות ב-y=430y=430-550550 ו-12051205-13251325. ע8 ב-360360-400400, ע12 ב-780780-820820, ע14 ב-11301130-11701170, ע18 ב-15901590-16301630.

•ע6 נמצא בקיר y=370y=370-390390 בין x=500x=500 ל-540540; הדלתות שבקיר הזה ב-x≈396x\approx396-487487 וב-x≈549x\approx549-633633, וביניהן קטע קיר מלא מ-x≈487x\approx487 עד 549549, ולכן העמוד בתוכו. אילו היה מסובב צפון-דרום, הוא היה בולט אל הפתח של המסדרון.

•ע17 ב-x=960x=960-980980; דלת הכניסה מתחילה ב-x=1010x=1010.

•ע10 ו-ע11 נמצאים בקצות הקירות שליד הפתחים, ולא בתוך הפתחים.

העתקה לתרשים 1ב. מעבירים את 18 העמודים לאותם מקומות לפי קווי הקירות ושרשראות המידות, ורושמים ליד כל אחד את אותו מספר.

תשובה: 18 עמודים 20/40 ס"מ על ארבעה קווי סמך צפון-דרום (x=10x=10, 520520, 970970, 14801480), בפינות, במפגשי קירות ומשני צדי הפתחים, ואף אחד מהם אינו בתוך חלון, דלת או פתח. קירות הממ"מ משמשים סמכים בעצמם.

סעיף ב

תשובה:

תקרת צלעות חד-כיוונית במתיחה מזרח-מערב, נמשכת על ארבעת קווי הסמך (x=10x=10, 520520, 970970, 14801480) במפתחים 510, 450, 510 ס"מ. הגגון ורצועות צרות בקצה הדרומי - מקשיים בעובי התקרה.

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א - פתרון תקין אחד; פתרונות אחרים שעומדים בדרישות שנמנו שם מתקבלים גם הם.

מבוקש: סוג התקרה וכיוון המתיחה היעילים ביותר, עם נימוק.

כיוון המתיחה: מזרח-מערב.

1. בכיוון מזרח-מערב יש ארבעה קווי סמך רציפים לכל אורך המבנה, והמפתחים ביניהם 520−10=510520-10=510, 970−520=450970-520=450 ו-1480−970=5101480-970=510 ס"מ.

2. בכיוון צפון-דרום יש קווי סמך רק ב-y≈20y\approx20, 380380, 11401140, 16201620, ובחלק האמצעי המפתח 1140−380=7601140-380=760 ס"מ - כמעט פי 1.5 יותר.

3. בכיוון מזרח-מערב התקרה רציפה מעל שלושה שדות, וההמשכיות מקטינה את המפתח השקיל (מקדם 0.8 בשדות הקצה ו-0.6 בשדה האמצעי).

4. הקורות הראשיות יוצאות כולן בכיוון צפון-דרום, בתוך קירות של 20 ס"מ ובחזיתות, ולכן אינן פוגעות בתכנון האדריכלי. רק מעל שני הפתחים צריך קורה סמויה, ובנסיגה שבחזית המזרחית - קורה עליונה.

סוג התקרה: צלעות.

1. המפתחים כ-5 מ'. בתקרה מקשית היה דרוש עובי של כ-408/25≈17408/25\approx17 ס"מ. בתקרת צלעות של 25 ס"מ (בלוק 20 וטבלה 5, צלע 15 כל 65 ס"מ) נפח הבטון הוא 0.05+0.15⋅0.200.65=0.096 m3/m20.05+\frac{0.15\cdot0.20}{0.65}=0.096\,\text{m}^3/\text{m}^2, לעומת 0.17 m3/m20.17\,\text{m}^3/\text{m}^2 במקשית: חיסכון של כ-43% בבטון, וכך במשקל העצמי, בזיון, בעומס על הקורות, העמודים והיסודות.

2. מעל הפתחים צריך קורות סמויות, שהגובה שלהן כגובה התקרה. בתקרת צלעות התקרה גבוהה יותר (25 ס"מ מול 17), ולכן הקורה הסמויה קשיחה וחזקה יותר.

3. תקרת צלעות חד-כיוונית מתאימה בדיוק לחלוקה לרצועות מקבילות בין קווי הסמך.

מקומות מקשיים בעובי התקרה.

•הגגון שמעל הכניסה: זיז של 150 ס"מ בכיוון צפון-דרום. בזיז הלחיצה למטה, ולכן הוא מקשי. כיוונו ניצב לצלעות, ולכן הזיון העליון שלו מעוגן ברצועה מקשית לאורך הקורה שבחזית הדרומית.

•שתי רצועות ברוחב כ-75 ס"מ בין הפן הדרומי של הממ"מ (y=1545y=1545) לחזית הדרומית: מצדן הפנימי אין המשכיות (מתחת לממ"מ אין תקרה), ולכן הן מקשיות (ראו סעיף ה).

•רצועות מלאות לאורך הקורות הסמויות.

תשובה: תקרת צלעות חד-כיוונית במתיחה מזרח-מערב, נמשכת על ארבעת קווי הסמך בשלושה שדות: 510, 450 ו-510 ס"מ. הגגון והרצועות הדרומיות הצרות מקשיים בעובי התקרה.

סעיף ג

תשובה:

קורות ראשיות צפון-דרום: ק-1 (חזית מערבית), ק-2 (x=520x=520, סמויה מעל הפתח למסדרון), ק-3 (x=970x=970, סמויה בין חדרי ההמתנה), ק-4 (חזית מזרחית, עליונה בנסיגה), ו-ק-7 (חזית דרומית של המזכירות, נושאת את הגגון). קורות היקפיות: ק-5 (צפון), ק-6 (דרום-מערב), ק-8, ק-9 (קצרות מתחת לפינות הממ"מ). אזורי תקרה: ת-1 (צלעות, שלושה שדות), ת-2, ת-3 (צלעות, רתומות בממ"מ), ת-4, ת-5 (רצועות מקשיות), ת-6 (גגון).

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א - פתרון תקין אחד; פתרונות אחרים שעומדים בדרישות שנמנו שם מתקבלים גם הם.

מבוקש: לסרטט על תרשים 1ב את הקורות, לחלק את התקרה לאזורים ולסרטט בהם את הסכמות עם מפתחים ושמות.

שלב 1: הקורות. כל המפתחים בין מרכזי העמודים (ס"מ).

קורההמיקוםעמודים וסמכיםהסוג
ק-1החזית המערבית, x=10x=10ע1, ע5, ע9, ע13, ע15ראשית, תחתונה (בחזית, משמשת משקוף לחלונות)
ק-2x=520x=520ע2, ע6, ע10, פינת הממ"מ (y=1140y=1140)ראשית; תחתונה בקירות, סמויה בין ע6 ל-ע10 מעל הפתח למסדרון
ק-3x=970x=970ע3, ע7, ע11, פינת הממ"מ (y=1140y=1140)ראשית; תחתונה בקיר, סמויה בין ע11 לממ"מ מעל הפתח שבין חדרי ההמתנה
ק-4החזית המזרחית, x=1480x=1480ע4, ע8, ע12, ע14, ע18ראשית; תחתונה בחזית, עליונה בין ע12 ל-ע14 בשפת התקרה שמעל הנסיגה
ק-5החזית הצפונית, y=10y=10ע1, ע2, ע3, ע4היקפית, תחתונה
ק-6החזית הדרומית המערבית, y=1620y=1620ע15, ע16היקפית, תחתונה
ק-7החזית הדרומית של המזכירות, y=1620y=1620ע17, ע18ראשית (נושאת את הגגון), תחתונה - משקוף לדלת הכניסה
ק-8x=520x=520, מתחת לפינה הדרום-מערבית של הממ"מקיר הממ"מ, ע16קצרה, תחתונה בקיר
ק-9x=970x=970, מתחת לפינה הדרום-מזרחית של הממ"מקיר הממ"מ, ע17קצרה, תחתונה בקיר

•ק-1 עד ק-4 הן הקורות הראשיות שהצלעות נשענות עליהן. ק-7 ראשית כי הגגון יוצא ממנה.

•ק-5 ו-ק-6 מקבילות לצלעות. הן סוגרות את השלד בחזיתות ומשמשות משקופים.

•בין y=1140y=1140 ל-y=1545y=1545 הצלעות נשענות ישירות על קירות הבטון של הממ"מ, ולכן אין שם קורה.

•הקורה העליונה ב-ק-4 עולה מעל פני התקרה, ולכן אינה יורדת אל מעל הנסיגה שבחזית ואינה מסתירה את החלון שבה.

שלב 2: האזורים והסכמות. בכל אזור מסרטטים קו בכיוון המתיחה, משולש בכל סמך פרקי וקיר מקווקו בסמך רתום, ורושמים את המפתחים.

סכמההאזורסוגהסמכים והמפתחים (ס"מ)
ת-1כל הרצועה הצפונית, y=20y=20 עד 11401140צלעות, מזרח-מערבק-1, שדה 510, ק-2, שדה 450, ק-3, שדה 510, ק-4
ת-2חדר הרופא הדרום-מערבי, y=1140y=1140 עד 15451545צלעות, מזרח-מערבק-1, שדה 510, ריתום בקיר הממ"מ
ת-3המזכירות, y=1140y=1140 עד 15451545צלעות, מזרח-מערבריתום בקיר הממ"מ, שדה 510, ק-4
ת-4רצועה דרום-מערבית, y=1545y=1545 עד 16201620מקשית, מזרח-מערבק-1, שדה 510, ק-8
ת-5רצועה דרום-מזרחית, y=1545y=1545 עד 16201620מקשית, מזרח-מערבק-9, שדה 510, ק-4
ת-6גגון הכניסהמקשית, זיז צפון-דרוםריתום ב-ק-7, זיז 150

הזיז של הגגון: מציר ק-7 (y=1620y=1620) עד הקצה (y=1770y=1770), כלומר 1770−1620=1501770-1620=150 ס"מ.

תשובה: קורות ראשיות צפון-דרום ק-1 עד ק-4 (סמויות רק מעל שני הפתחים, עליונה בנסיגה המזרחית), ק-7 שנושאת את הגגון, והיקפיות ק-5, ק-6, ק-8, ק-9. סכמות התקרה: ת-1 (510, 450, 510), ת-2 ו-ת-3 (510 רתום בממ"מ), ת-4 ו-ת-5 (510, מקשית), ת-6 (זיז 150).

סעיף ד

תשובה:

תקרה: ת-1 - שלושה שדות 510, 450, 510 על ק-1, ק-2, ק-3, ק-4; ת-2/ת-3 - שדה 510 בין ק-1 (או ק-4) לריתום בממ"מ; ת-4/ת-5 - שדה פשוט 510; ת-6 - זיז 150 רתום ב-ק-7. קורות (ס"מ): ק-1: 360, 365, 395, 470; ק-2: 360, 368, 392; ק-3: 360, 456, 304; ק-4: 360, 420, 350, 460; ק-7: 510.

זה המשך של פתרון התכנון מסעיף א - פתרון תקין אחד; פתרונות אחרים שעומדים בדרישות שנמנו שם מתקבלים גם הם.

מבוקש: הסכמות הסטטיות של התקרה ושל כל הקורות הראשיות, עם שמות, סמכים ומפתחים.

חלק 1: סכמות התקרה. בצלעות הסכמה היא של צלע אחת, ובמקשית של רצועה ברוחב 1 מ'. העומס מפורס אחיד.

סכמההסמכים והמפתחים לפי הסדר (ס"מ)
ת-1סמך ק-1, שדה 510, סמך ק-2, שדה 450, סמך ק-3, שדה 510, סמך ק-4
ת-2סמך ק-1, שדה 510, ריתום בקיר הממ"מ
ת-3ריתום בקיר הממ"מ, שדה 510, סמך ק-4
ת-4סמך ק-1, שדה 510, סמך ק-8
ת-5סמך ק-9, שדה 510, סמך ק-4
ת-6ריתום ב-ק-7, זיז 150, קצה חופשי

הסבר לסמכים: קורה שהתקרה עוברת מעליה או נגמרת בה היא סמך פרקי. ב-ת-2 וב-ת-3 הצלעות נמשכות אל תקרת הממ"מ, שעובייה כעובי התקרה, ולכן הקצה הזה רתום. ב-ת-4 וב-ת-5 אין המשכיות: מתחת לממ"מ, בין y=1545y=1545 ל-16301630, אין תקרה.

חלק 2: סכמות הקורות הראשיות. כל הקורות נמשכות על עמודים (סמכים פרקיים), עם עומס מפורס מהצלעות.

קורההסמכיםהמפתחים (ס"מ)מה מעמיס אותה
ק-1ע1, ע5, ע9, ע13, ע15360, 365, 395, 470קצה הצלעות של ת-1 ו-ת-2, וברצועה הדרומית ת-4
ק-2ע2, ע6, ע10, קיר הממ"מ360, 368, 392הסמך הפנימי של ת-1 (שני השדות 510 ו-450)
ק-3ע3, ע7, ע11, קיר הממ"מ360, 456, 304הסמך הפנימי של ת-1 (שני השדות 450 ו-510)
ק-4ע4, ע8, ע12, ע14, ע18360, 420, 350, 460קצה הצלעות של ת-1 ו-ת-3, וברצועה הדרומית ת-5
ק-7ע17, ע18510הגגון ת-6 (עומס מפורס ומומנט פיתול מהזיז) ורצועת ת-5

חישוב המפתחים לדוגמה: ב-ק-1 380−20=360380-20=360, 745−380=365745-380=365, 1140−745=3951140-745=395, 1610−1140=4701610-1140=470. ב-ק-2 748−380=368748-380=368 (הקטע הסמוי) ו-1140−748=3921140-748=392. ב-ק-3 836−380=456836-380=456 ו-1140−836=3041140-836=304 (הקטע הסמוי). ב-ק-4 800−380=420800-380=420, 1150−800=3501150-800=350, 1610−1150=4601610-1150=460.

הקורות ק-2 ו-ק-3 נושאות את העומס הגדול ביותר, כי הן סמכים פנימיים של ת-1 ומקבלות עומס משני שדות.

הסרטוט. לכל סכמה: קו אופקי, משולש בכל סמך עם שמו (מספר העמוד, שם הקורה או "ממ"מ"), קיר מקווקו בריתום, מלבן של עומס מפורס מעל הקו, וקווי מידה עם המפתחים. מעל כל סכמה - השם שלה.

תשובה: ת-1: 510, 450, 510; ת-2, ת-3: 510 רתום בממ"מ; ת-4, ת-5: 510 פשוט; ת-6: זיז 150. ק-1: 360, 365, 395, 470; ק-2: 360, 368, 392; ק-3: 360, 456, 304; ק-4: 360, 420, 350, 460; ק-7: 510.

סעיף ה

תשובה:

L0,max=0.8⋅510=408L_{0,max}=0.8\cdot510=408 ס"מ, h≈408/18≈23h\approx408/18\approx23 ס"מ - נבחר 25 ס"מ: בלוק 20 ס"מ וטבלה 5 ס"מ, צלעות 15 ס"מ כל 65 ס"מ.

מבוקש: הערכת העובי המינימלי של התקרה וסרטוט החתך.

השיטה. לכל שדה מפתח שקיל L0=α⋅LL_0=\alpha\cdot L: שדה פשוט 1.01.0, קצה אחד נמשך או רתום 0.80.8, שני הקצוות 0.60.6, זיז 2.22.2. בצלעות h≈L0/18h\approx L_0/18, במקשית h≈L0/25h\approx L_0/25.

1. ת-1, שדות הקצה: L0=0.8⋅510=408L_0=0.8\cdot510=408 ס"מ.

2. ת-1, השדה האמצעי: L0=0.6⋅450=270L_0=0.6\cdot450=270 ס"מ.

3. ת-2, ת-3 (רתומות בממ"מ): L0=0.8⋅510=408L_0=0.8\cdot510=408 ס"מ.

4. הקובע בצלעות: L0,max=408L_{0,max}=408 ס"מ, ולכן h≈40818=22.7h\approx\frac{408}{18}=22.7 ס"מ.

5. גובה מעשי: בלוק 20 ס"מ וטבלה עליונה 5 ס"מ, כלומר h=25h=25 ס"מ. בלוק של 17 ס"מ היה נותן 22 ס"מ בלבד, פחות מ-22.7.

6. בדיקת החלקים המקשיים באותו עובי:

•ת-4, ת-5 (שדה פשוט): L0=510L_0=510 ס"מ, h≈51025=20.4h\approx\frac{510}{25}=20.4 ס"מ, פחות מ-25.

•ת-6 (הגגון): L0=2.2⋅150=330L_0=2.2\cdot150=330 ס"מ, h≈33025=13.2h\approx\frac{330}{25}=13.2 ס"מ, פחות מ-25.

החתך. טבלה עליונה רצופה בעובי 5 ס"מ. מתחתיה צלעות ברוחב 15 ס"מ ובגובה 20 ס"מ, ובין הצלעות בלוקי מילוי ברוחב 50 ס"מ ובגובה 20 ס"מ. המרחק בין צירי הצלעות 50+15=6550+15=65 ס"מ, והגובה הכולל 20+5=2520+5=25 ס"מ. בתחתית כל צלע מוטות של זיון ראשי, ובטבלה רשת. רושמים את המידות 5, 20, 25, 15, 50.

תשובה: תקרת צלעות בגובה כ-25 ס"מ (בלוק 20 וטבלה 5), לפי L0,max=408L_{0,max}=408 ס"מ ו-h≈L0/18≈23h\approx L_0/18\approx23 ס"מ.

סעיף ו

תשובה:

המרחק בין הקורות: התקרה נשענת על הקורות, והמפתח שלה (510 ס"מ, L0=408L_0=408) הוא המרחק בין הקורות ק-1, ק-2, ק-3, ק-4. המרחק בין העמודים קובע את גובה הקורות. חריג: קורה סמויה גבוהה כעובי התקרה, ולכן מפתח ארוך שלה בין עמודים יכול לחייב תקרה עבה יותר; כאן המפתחים הסמויים קצרים (368 ו-304 ס"מ) ואינם קובעים.

מבוקש: האם עובי התקרה נקבע לפי המרחק בין העמודים או לפי המרחק בין הקורות.

1. מסלול העומס. העומס עובר מהתקרה לקורות, מהקורות לעמודים ומהעמודים ליסודות. התקרה נשענת רק על הקורות (ועל קירות הממ"מ), ולא ישירות על העמודים.

2. מה קובע את עובי התקרה. הכפיפה והכפף של התקרה תלויים במפתח שלה, כלומר במרחק בין הקורות שעליהן היא נשענת. כאן זה המרחק בין ק-1, ק-2, ק-3 ו-ק-4: 510, 450 ו-510 ס"מ, שנותן L0,max=408L_{0,max}=408 ס"מ ועובי של 25 ס"מ.

3. מה קובע המרחק בין העמודים. הוא המפתח של הקורות, ולכן הוא קובע את הגובה ואת הזיון של הקורות, לא את עובי התקרה. למשל, ב-ק-1 המפתח הגדול 470 ס"מ, ולא משנה לתקרה אם העמודים קרובים או רחוקים זה מזה.

4. חריג: קורה סמויה. קורה סמויה היא בגובה התקרה. אם המפתח שלה בין העמודים ארוך, היא עלולה לחייב תקרה עבה יותר, ואז המרחק בין העמודים משפיע על העובי. בתכנון הזה הקטעים הסמויים קצרים: 368 ס"מ ב-ק-2 ו-304 ס"מ ב-ק-3, וקורה סמויה רחבה (כ-60 ס"מ) בגובה 25 ס"מ מספיקה להם. לכן גם כאן המרחק בין הקורות הוא שקובע.

תשובה: המרחק בין הקורות, כי הוא המפתח של התקרה. המרחק בין העמודים קובע את גובה הקורות; הוא משפיע על עובי התקרה רק דרך קורות סמויות, ובתכנון הזה הן קצרות ואינן קובעות.

שאלה 2 · תקרת חנות: מפתח שקיל, כפף וביטול עמוד וקורה

בתרשים מספר 2א מסורטטת תוכנית תקרה של חנות שכונתית הכוללת תקרת צלעות ותקרה מקשית חד כוונית. התקרות בעובי שונה.

בתרשים מספר 2ב מסורטט חתך הצלעות.

תרשים מספר 2ג עבור סעיף ד' בלבד.

על התקרה פועל עומס קבוע (בנוסף למשקל העצמי של התקרה) של 2.5 kN/m22.5\,\text{kN/m}^2 (0.25 t/m20.25\,\text{t/m}^2) ועומס שימושי של 1.5 kN/m21.5\,\text{kN/m}^2 (0.15 t/m20.15\,\text{t/m}^2) והמשקל המרחבי של בלוקי המילוי בתקרה הוא: 3.5 kN/m33.5\,\text{kN/m}^3 (0.35 t/m30.35\,\text{t/m}^3)

סוג הבטון ב-30, האגרגט גירי.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

סמנו בתרשים מספר 2א את שמות הסכמות הסטטיות של התקרה ואת כווני המתיחה.

(5 נקודות)
ב.

סרטטו במחברת את הסכמות הסטטיות של התקרות וחשבו את המפתח השקיל המקסימלי לכל סוג תקרה.

העריכו את עובי התקרה המקשית (ללא חישוב העובי הדרוש בהתאם לת"י 466) ובדקו אם תקרת הצלעות עומדת בדרישות הכפף לפי ת"י 466.

הסבירו את המשמעות כשתקרה אינה עומדת בדרישות התקן לכפף.

(10 נקודות)
ג.

טרם יציקת התקרה הוחלט לבטל את עמוד 6.

פרטו ונמקו אילו קורות במבנה יושפעו מביטולו של עמוד 6. הציגו השוואה של הסכמות הסטטיות עבור הקורות שבהן חל שינוי במצב המקורי ובמצב החדש (התייחסו לשינוי במפתחים, בעומסים ובשמות הסמכים).

שימו לב! אין צורך בחישוב העומסים אלא בתיאורם הגרפי על הסכמות בלבד.

(7 נקודות)
ד.

טרם יציקת התקרה, הוחלט לבטל את קורה ק-B. הציעו בתרשים 2ג פתרון חלופי לאזור שהושפע מביטול הקורה וסמנו עליו את כווני המתיחה ואת מיקום הקורות החדשות.

ציינו במחברת באיזה סוג תקרה ובאיזה סוג קורה בחרתם (בולטת/סמויה) והציגו את הסכמות הסטטיות המעודכנות של התקרה ושל הקורות שהשתנו.

נמקו תשובתכם תוך התייחסות לשינויים בשמות הסמכים, במפתחים ובפריסת העומסים.

שימו לב! אין צורך בחישוב העומסים אלא בתיאורם הגרפי על הסכמות בלבד.

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

ת-1: התקרה המקשית שבין ק-A ל-ק-B, מתיחה מזרח-מערב (מפתח 350 ס"מ). ת-2: תקרת הצלעות, מתיחה צפון-דרום - מ-ק-D אל ק-E (625 ס"מ) וזיז של 245 ס"מ דרומה מ-ק-E.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

מבוקש: שמות הסכמות וכיווני המתיחה בתרשים 2א.

קריאת התרשים. המיקום בס"מ: xx מהפאה המערבית, yy מהפאה הצפונית.

•האזור המערבי (בין ק-A ל-ק-B, ללא בלוקים): תקרה מקשית. ק-A (20/60) בציר x=10x=10, ק-B (20/60) בציר x=360x=360. המפתח בין הצירים 360−10=350360-10=350 ס"מ (330 נקי), והאורך בכיוון צפון-דרום 880 ס"מ. היחס 880/350=2.5>2880/350=2.5>2, ולכן היא עובדת בכיוון אחד, הקצר: מזרח-מערב, מ-ק-A אל ק-B - כפי שנתון ("מקשית חד כוונית").

•האזור המזרחי: תקרת צלעות. הבלוקים (50 ס"מ ברוחב, 180 ס"מ באורך) מסודרים כך שהצלעות (15 ס"מ) נמתחות בכיוון צפון-דרום. הסמכים שלהן: ק-D (20/70) בצפון, בציר y=10y=10, והקורה הסמויה ק-E (80/28) בציר y=635y=635 (בין 595595 ל-675675, על עמודים 6, 7, 8). מדרום ל-ק-E אין קורה: בצד הדרומי של האזור המזרחי אין עמוד או קורה מלבד עמוד 10 בפינה, ולכן הצלעות ממשיכות כזיז עד שפת התקרה, y=880y=880.

•ק-B ו-ק-C מקבילות לצלעות ואינן נושאות אותן.

הסכמות:

•ת-1 (מקשית): מתיחה מזרח-מערב, שדה אחד: ק-A, 350 ס"מ, ק-B.

•ת-2 (צלעות): מתיחה צפון-דרום: ק-D, שדה 635−10=625635-10=625 ס"מ, ק-E, זיז 880−635=245880-635=245 ס"מ.

הסימון על תרשים 2א. באזור המערבי - "ת-1" וחץ דו-ראשי מזרח-מערב. באזור המזרחי - "ת-2" וחץ דו-ראשי צפון-דרום, לאורך הצלעות.

תשובה: ת-1: מקשית, מזרח-מערב, בין ק-A ל-ק-B. ת-2: צלעות, צפון-דרום, מ-ק-D אל ק-E ומשם זיז דרומה.

סעיף ב

תשובה:

מקשית: L0=350L_0=350 ס"מ, עובי משוער 350/25=14350/25=14 ס"מ. צלעות: L0,max=0.9⋅625=562.5L_{0,max}=0.9\cdot625=562.5 ס"מ (הזיז: 2.2⋅245=5392.2\cdot245=539 ס"מ). Fser=7.20 kN/m2F_{ser}=7.20\,\text{kN/m}^2, k12=27.23k_{12}=27.23, k11≈0.74k_{11}\approx0.74; הגובה הדרוש 562.5/(0.74⋅27.23)≈27.9562.5/(0.74\cdot27.23)\approx27.9 ס"מ ≤28\le28 ס"מ - עומדת בדרישה, על הגבול. תקרה שאינה עומדת - צפוי כפף גדול מהמותר: סדקים במחיצות ובריצוף, פגיעה בתפקוד; יש להגדיל את העובי, לקצר את המפתח או להוכיח בחישוב כפף מפורט.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

מבוקש: סכמות התקרות, המפתח השקיל המקסימלי לכל סוג, הערכת עובי המקשית, בדיקת הכפף של הצלעות, והמשמעות של אי-עמידה בדרישה.

שלב 1: הסכמות.

•ת-1: קורה פשוטה, סמך ק-A, שדה 350 ס"מ, סמך ק-B, עומס מפורס.

•ת-2: סמך ק-D, שדה 625 ס"מ, סמך ק-E, זיז 245 ס"מ, קצה חופשי, עומס מפורס.

שלב 2: המפתח השקיל, L0=α⋅LL_0=\alpha\cdot L. שדה פשוט 1.01.0, שדה שממשיך בזיז מצד אחד 0.90.9, זיז 2.22.2.

1. ת-1: שדה פשוט: L0=1.0⋅350=350L_0=1.0\cdot350=350 ס"מ.

2. ת-2, השדה: פשוט ב-ק-D וממשיך בזיז מעבר ל-ק-E: L0=0.9⋅625=562.5L_0=0.9\cdot625=562.5 ס"מ.

3. ת-2, הזיז: L0=2.2⋅245=539L_0=2.2\cdot245=539 ס"מ.

המפתח השקיל המקסימלי: במקשית 350350 ס"מ, ובצלעות 562.5562.5 ס"מ.

שלב 3: עובי המקשית (הערכה). h≈L025=35025=14h\approx\frac{L_0}{25}=\frac{350}{25}=14 ס"מ. נבחר עובי של 14 עד 15 ס"מ.

שלב 4: בדיקת הכפף של תקרת הצלעות. התנאי לפי ת"י 466: h≥L0k11⋅k12h\ge\dfrac{L_0}{k_{11}\cdot k_{12}}

•k12k_{12} תלוי בעומס השירות FserF_{ser}. לבטון ב-30 עם אגרגט גירי: k12=24.4⋅10Fser3k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\dfrac{10}{F_{ser}}}, עם FserF_{ser} ב-kN/m2\text{kN/m}^2 (ביחידות הישנות 24.4⋅1/Fser324.4\cdot\sqrt[3]{1/F_{ser}} עם FserF_{ser} ב-t/m2\text{t/m}^2).

•k11k_{11} הוא מקדם החתך בצורת T, ונקרא מהטבלה של ת"י 466 לפי h/hfh/h_f ו-b/bwb/b_w.

1. נתוני החתך (תרשים 2ב): בלוק 23 ס"מ, טבלה hf=5h_f=5 ס"מ, h=28h=28 ס"מ, צלע bw=15b_w=15 ס"מ, בלוק 50 ס"מ, ולכן רוחב רצועה של צלע אחת b=50+15=65b=50+15=65 ס"מ.

2. המשקל העצמי למ"ר:

•טבלה: 0.05⋅25=1.25 kN/m20.05\cdot25=1.25\,\text{kN/m}^2

•צלע: 0.15⋅0.23⋅250.65=1.33 kN/m2\dfrac{0.15\cdot0.23\cdot25}{0.65}=1.33\,\text{kN/m}^2

•בלוקים: 0.50⋅0.23⋅3.50.65=0.62 kN/m2\dfrac{0.50\cdot0.23\cdot3.5}{0.65}=0.62\,\text{kN/m}^2

•סך הכול: g0=1.25+1.33+0.62=3.20 kN/m2g_0=1.25+1.33+0.62=3.20\,\text{kN/m}^2 (0.32 t/m20.32\,\text{t/m}^2)

3. עומס השירות: Fser=3.20+2.5+1.5=7.20 kN/m2F_{ser}=3.20+2.5+1.5=7.20\,\text{kN/m}^2 (0.72 t/m20.72\,\text{t/m}^2)

4. k12=24.4⋅107.203=24.4⋅1.116=27.23k_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\dfrac{10}{7.20}}=24.4\cdot1.116=27.23

5. k11k_{11}: hhf=285=5.6\dfrac{h}{h_f}=\dfrac{28}{5}=5.6, bbw=6515=4.33\dfrac{b}{b_w}=\dfrac{65}{15}=4.33. מהטבלה: k11≈0.74k_{11}\approx0.74. (בקירוב אפשר לחשב אותו כ-IT/Irect3\sqrt[3]{I_T/I_{rect}}: מרכז הכובד yˉ=325⋅2.5+345⋅16.5670=9.71\bar y=\frac{325\cdot2.5+345\cdot16.5}{670}=9.71 ס"מ מהפן העליון, IT≈48690 cm4I_T\approx48690\,\text{cm}^4, Irect=65⋅28312=118907 cm4I_{rect}=\frac{65\cdot28^3}{12}=118907\,\text{cm}^4, ו-0.4093=0.743\sqrt[3]{0.409}=0.743 - קירוב לערך הטבלה.)

6. הגובה הדרוש: h≥562.50.74⋅27.23=562.520.15=27.9h\ge\dfrac{562.5}{0.74\cdot27.23}=\dfrac{562.5}{20.15}=27.9 ס"מ.

7. הגובה הקיים 28 ס"מ גדול מ-27.9 ס"מ, ולכן התקרה עומדת בדרישת הכפף, אבל ממש על הגבול: כל תוספת עומס או הגדלה של המפתח תגרום לחריגה.

8. הזיז בודק את עצמו: 53920.15=26.7\dfrac{539}{20.15}=26.7 ס"מ, פחות מ-28.

שלב 5: המשמעות כשתקרה אינה עומדת בדרישת הכפף.

1. הדרישה בת"י 466 (h≥L0/(k11k12)h\ge L_0/(k_{11}k_{12})) היא בדיקה מקוצרת: היא מבטיחה שהכפף לא יעלה על המותר בלי לחשב אותו. אם התקרה לא עומדת בה, צפוי כפף (שקיעה) גדול מהמותר, בעיקר לטווח ארוך בגלל הזחילה.

2. התוצאות: סדקים במחיצות, בטיח ובריצוף שעל התקרה ומתחתיה, דלתות וחלונות שנתקעים, שקיעה נראית לעין, ובגג - שלוליות.

3. מה עושים: מגדילים את עובי התקרה, מקטינים את המפתח (קורה או עמוד נוסף, שינוי כיוון המתיחה, המשכיות), או מחשבים את הכפף בחישוב מפורט ומראים שהוא בתחום המותר.

תשובה: L0,max=350L_{0,max}=350 ס"מ במקשית (עובי משוער 14 ס"מ) ו-L0,max=562.5L_{0,max}=562.5 ס"מ בצלעות. הגובה הדרוש לצלעות 27.9 ס"מ, והקיים 28 ס"מ, ולכן תקרת הצלעות עומדת בדרישת הכפף, על הגבול. תקרה שאינה עומדת בדרישה צפויה לכפף גדול מהמותר, עם סדקים ופגיעה בתפקוד.

סעיף ג

תשובה:

מושפעות ק-B ו-ק-E. ק-B: במקור קורה נמשכת ע2-ע6-ע10 (615, 225 ס"מ) עם עומס מפורס; במצב החדש קורה פשוטה ע2-ע10 במפתח 840 ס"מ, עם העומס המפורס ועוד כוח מרוכז מ-ק-E במרחק 615 ס"מ מ-ע2. ק-E: המפתחים (405, 405) והעומס המפורס לא משתנים, אבל הסמך המערבי משתנה מעמוד 6 ל"ק-B" - קורה נושאת קורה.

מבוקש: אילו קורות מושפעות מביטול עמוד 6, והשוואת הסכמות לפני ואחרי.

מה נשען על עמוד 6. עמוד 6 נמצא במפגש של שתי קורות: ק-B (20/60, לאורך x=360x=360, על עמודים 2, 6, 10) ו-ק-E (80/28, לאורך y=635y=635, על עמודים 6, 7, 8). לכן שתיהן מושפעות. שאר הקורות (ק-A, ק-C, ק-D, ק-F) אינן נשענות על עמוד 6, ולא משתנות.

מרכזי העמודים: ע2 ב-y=20y=20, ע6 ב-y=635y=635, ע10 ב-y=860y=860; ע6 ב-x=360x=360, ע7 ב-x=765x=765, ע8 ב-x=1170x=1170.

ק-B.

המצב המקוריהמצב החדש
הסמכיםע2, ע6, ע10ע2, ע10
המפתחים635−20=615635-20=615 ו-860−635=225860-635=225 ס"מ, קורה נמשכת860−20=840860-20=840 ס"מ, קורה פשוטה
העומסיםמפורס: תגובת התקרה המקשית ת-1 ומשקל עצמיאותו עומס מפורס, ועוד כוח מרוכז PEP_E - התגובה של ק-E - במרחק 615 ס"מ מ-ע2

•המפתח גדל מ-615 ל-840 ס"מ, והקורה מקבלת כוח מרוכז גדול. המומנט והכפף גדלים מאוד, וחתך 20/60 כנראה לא יספיק: צריך להגדיל את גובה ק-B.

•העמודים 2 ו-10 מקבלים את העומס שהיה עובר לעמוד 6.

ק-E.

המצב המקוריהמצב החדש
הסמכיםע6, ע7, ע8ק-B, ע7, ע8
המפתחים405, 405 ס"מ405, 405 ס"מ - ללא שינוי
העומסיםמפורס מהצלעות (השדה של ת-2 והזיז)אותו עומס - ללא שינוי

•השינוי היחיד הוא שם הסמך המערבי: במקום עמוד 6 - הקורה ק-B. זו "קורה נושאת קורה", והסמך כבר אינו קשיח כמו עמוד: הוא שוקע יחד עם ק-B. התגובה של ק-E בקצה הזה עוברת ל-ק-B ככוח מרוכז.

הסרטוט. לכל קורה שתי סכמות, זו מתחת לזו: המקורית והחדשה. ב-ק-B החדשה מסרטטים מלבן של עומס מפורס לכל אורך 840 ס"מ, וחץ של כוח מרוכז PEP_E ב-615 ס"מ מ-ע2. ב-ק-E משנים את שם הסמך המערבי ל"ק-B".

תשובה: מושפעות ק-B ו-ק-E. ק-B הופכת מקורה נמשכת (615, 225 ס"מ) לקורה פשוטה של 840 ס"מ בין ע2 ל-ע10, עם העומס המפורס ועוד כוח מרוכז מ-ק-E. ב-ק-E המפתחים והעומסים לא משתנים, והסמך המערבי משתנה מעמוד 6 לקורה ק-B.

סעיף ד

תשובה:

האזור המערבי הופך לתקרת צלעות (28 ס"מ) במתיחה צפון-דרום, כמו האזור המזרחי. קורה חדשה סמויה ק-E1 (80/28) בהמשך ק-E, מעמוד 6 מערבה עד ק-A (y=635y=635). סכמת התקרה החדשה: ק-D (קטע 1-2), 625, ק-E1, 235, ק-F. הקורות שהשתנו: ק-E - שלושה שדות (ק-A, 350, ע6, 405, ע7, 405, ע8); ק-A - כוח מרוכז מ-ק-E1 במקום עומס מפורס מהתקרה; ק-D (1-2) ו-ק-F - מקבלות עומס מפורס מהצלעות.

שאלת תכנון פתוחה. זה פתרון תקין אחד. כל פתרון מתקבל אם: לאזור המערבי יש סמכים בשני קצות כיוון המתיחה; כל קורה חדשה נשענת על עמוד, על קורה קיימת או על קיר; הקורה החדשה סמויה או בולטת לפי נימוק; והסכמות המעודכנות מראות את שינוי הסמכים, המפתחים והעומסים.

מבוקש: פתרון חלופי לאזור המערבי אחרי ביטול ק-B, עם כיוון המתיחה, הקורות החדשות, הסכמות והנימוק.

מה קרה. בתרשים 2ג אין ק-B, והעמודים 2, 6, 10 נשארים. התקרה המקשית ת-1 נמתחה מ-ק-A אל ק-B, ועכשיו אין לה סמך בצד המזרחי (המרחק מ-ק-A עד הצלע הראשונה 362 ס"מ - שטח בלי סמך).

הפתרון: להמשיך את תקרת הצלעות מערבה, באותו כיוון.

1. סוג התקרה: צלעות 23+5=28 ס"מ, כמו באזור המזרחי, במתיחה צפון-דרום. האזור המערבי הופך להמשך של תקרת הצלעות.

2. הסמכים של הצלעות: בצפון - הקורה ההיקפית שבין עמודים 1 ו-2 (קטע של ק-D, y=10y=10); בדרום - ק-F (20/70) בין עמודים 9 ו-10 (y=870y=870); ובאמצע - קורה חדשה.

3. הקורה החדשה ק-E1: קורה סמויה 80/28, בהמשך ישיר של ק-E, מעמוד 6 מערבה עד ק-A, בקו y=635y=635. היא סמויה כמו ק-E, וכך התקרה נשארת שטוחה (הסיבה הסבירה לביטול ק-B היא רצון להימנע מקורה בולטת). היא נשענת על עמוד 6 ועל הקורה ק-A.

4. למה לא תקרה מקשית צפון-דרום: המפתח יהיה 860 ס"מ - הרבה יותר מדי למקשית.

5. למה לא מקשית מזרח-מערב: אין סמך מזרחי - הצלעות של האזור המזרחי מקבילות לכיוון הזה ואינן יכולות לשמש סמך.

הסימון על תרשים 2ג. באזור המערבי - "צלעות" וחץ דו-ראשי צפון-דרום; קו הקורה ק-E1 בין עמוד 6 ל-ק-A, עם הכיתוב "ק-E1 80/28 סמויה".

הסכמות המעודכנות.

תקרה - ת-3 (צלעות באזור המערבי, במקום ת-1):

לפניאחרי
הכיווןמזרח-מערבצפון-דרום
הסמכים והמפתחיםק-A, 350, ק-Bק-D (1-2), 635−10=625635-10=625, ק-E1, 870−635=235870-635=235, ק-F
המפתח השקיל350השדה 625 נמשך מצד אחד: 0.8⋅625=5000.8\cdot625=500 ס"מ, פחות מ-562.5 הקובע ב-ת-2, ולכן 28 ס"מ מספיקים

קורות שהשתנו:

קורהלפניאחרי
ק-Eע6, 405, ע7, 405, ע8ק-A, 350, ע6, 405, ע7, 405, ע8 - שלושה שדות; סמך חדש בקצה המערבי: הקורה ק-A
ק-E1 (חדשה)-חלק מ-ק-E, עומס מפורס מהצלעות של שני השדות (625 ו-235)
ק-Aע1, 440, ע5, 400, ע9; עומס מפורס - תגובת התקרה המקשיתאותם סמכים ומפתחים; הצלעות מקבילות לה ולכן העומס המפורס הוא רק המשקל העצמי ורצועת קצה, ועוד כוח מרוכז מ-ק-E1 במרחק 175 ס"מ מ-ע5 (225 ס"מ מ-ע9)
ק-D, הקטע 1-2350; משקל עצמי בלבד (מקביל למתיחה)350; עומס מפורס מהקצה הצפוני של הצלעות
ק-F350; משקל עצמי בלבד350; עומס מפורס מהקצה הדרומי של הצלעות

•עמוד 6 מקבל עכשיו את העומס של ק-E ושל ק-E1, ועמודים 2 ו-10 - מ-ק-D ומ-ק-F, ולא מ-ק-B.

תשובה: האזור המערבי הופך לתקרת צלעות במתיחה צפון-דרום (ק-D, 625, ק-E1, 235, ק-F). הקורה החדשה ק-E1 היא סמויה 80/28, בהמשך ק-E מעמוד 6 עד ק-A. ק-E הופכת לקורה של שלושה שדות (350, 405, 405) עם סמך חדש על ק-A; ק-A מקבלת כוח מרוכז במקום העומס המפורס של התקרה; ק-D (1-2) ו-ק-F מקבלות עומס מפורס מהצלעות.

שאלה 3 · יציע פלדה עם פתח: עמודים, קורות וסכמות

תרשים מספר 3 מציג תוכנית יציע במבנה משרדים הנשען על קירות בטון. רצפת היציע עשויה מלוחות עץ הנשענים על קורות פלדה שהמרחק ביניהן הוא 50 ס"מ. אין צורך לתכנן את לוחות העץ.

העומס הכולל לתכנון הוא 11 kN/m211\,\text{kN/m}^2 (1100 kg/m21100\,\text{kg/m}^2)

מהלך המדרגות אינו נשען על היציע ואין להתחשב בו.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי־ציון היחידות יפחית ניקוד.

חשבו:

א.

מקמו על תרשים מספר 3, שלושה עמודי פלדה מסוג R.H.S. 80/80/5 לקבלת סכמה סטטית יציבה ונמקו את בחירתכם.

(2 נקודות)
ב.

סרטטו על תרשים מספר 3, קורות נושאות ראשיות וקורות משניות.

נמקו את בחירתכם בכיווני הקורות.

(5 נקודות)
ג.

סרטטו במחברת סכמה סטטית עבור הקורה המשנית הנמצאת במקביל לשפת הפתח והקרובה ביותר אליו.

הסכמה תכלול את שם הקורה, שמות הסמכים, המפתחים והעומסים. ציינו את מספר הקורות המשניות הטיפוסיות והסבירו את הבדלי העומסים ביניהן ללא חישוב

(שימו לב! אתם נדרשים לסרטט סכמה סטטית של קורה אחת בלבד, מבלי לבחור פרופיל עבורה).

(4 נקודות)
ד.

בהנחה שהעומס על כל הקורות המשניות אחיד ומפורס שווה וערכו 600 kgm600\,\frac{\text{kg}}{\text{m}}, סרטטו במחברת סכמה סטטית של קורה ראשית אחת לבחירתכם. הסכמה תכלול את שם הקורה, שמות הסמכים, העומסים והמפתחים.

(שימו לב! אתם נדרשים לסרטט סכמה סטטית של קורה ראשית אחת בלבד מבלי לבחור פרופיל עבורה)

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

שלושה עמודים בשפה המזרחית של היציע (לצד המדרגות): ע1 ב-(600,250)(600,250), ע2 ב-(600,500)(600,500), ע3 בפינה (600,750)(600,750) - בקווי השפה הצפונית והדרומית של הפתח ובשפה הדרומית. כל קורה ראשית נשענת על קיר הבטון המערבי ועל עמוד.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

שאלת תכנון פתוחה. מיקום העמודים שלהלן הוא פתרון תקין אחד. כל פתרון מתקבל אם: לכל קורה ראשית שני סמכים לפחות, קיר בטון או עמוד; לאורך כל שפה חופשית וכל שפה של הפתח עוברת קורה; העמודים אינם בתוך מהלך המדרגות ואינם בפתח; והסכמה יציבה.

מבוקש: מיקום שלושה עמודים שנותן סכמה יציבה, עם נימוק.

הגיאומטריה. xx מהפן הפנימי של קיר הבטון המערבי מזרחה, yy מהפן הפנימי של קיר הבטון הצפוני דרומה (ס"מ).

•היציע 600/750 ס"מ, נשען על הקיר הצפוני (לכל רוחבו) ועל הקיר המערבי (לכל אורכו).

•שפות חופשיות: המזרחית (x=600x=600, לצד המדרגות, שרוחבן 120 ס"מ) והדרומית (y=750y=750).

•הפתח: x=200x=200 עד 400400, y=250y=250 עד 500500.

המיקום.

•ע1 ב-(600,250)(600,250): בשפה המזרחית, בקו השפה הצפונית של הפתח.

•ע2 ב-(600,500)(600,500): בשפה המזרחית, בקו השפה הדרומית של הפתח.

•ע3 ב-(600,750)(600,750): הפינה הדרומית-מזרחית, הפינה החופשית היחידה.

הנימוק.

1. שלוש קורות ראשיות בכיוון מזרח-מערב, בקווים y=250y=250, y=500y=500, y=750y=750, כל אחת מקיר הבטון המערבי עד עמוד. לכל קורה שני סמכים: הקיר ועמוד, ולכן הסכמה יציבה. היציבות האופקית ניתנת על ידי החיבור לשני קירות הבטון.

2. שתי הקורות הראשונות עוברות בדיוק לאורך שפות הפתח הצפונית והדרומית, ולכן הפתח מוקף בקורות בלי קורות נוספות.

3. העמודים בשפה, מחוץ למהלך המדרגות (x=600x=600 עד 720720), ואינם בפתח. עמוד R.H.S. 80/80/5 הוא 8×88\times8 ס"מ בלבד, והוא ממוקם מתחת לשפת היציע.

4. המפתח של הקורות הראשיות 6.0 מ', ושל המשניות 2.5 מ' בלבד (סעיף ב).

תשובה: ע1 (600,250)(600,250), ע2 (600,500)(600,500), ע3 (600,750)(600,750) - בשפה המזרחית, בקווי שפות הפתח ובפינה הדרומית-מזרחית.

סעיף ב

תשובה:

ראשיות מזרח-מערב: ק.ר.1 (y=250y=250), ק.ר.2 (y=500y=500), ק.ר.3 (y=750y=750), מהקיר המערבי לעמודים, מפתח 6.0 מ'. משניות צפון-דרום כל 50 ס"מ (x=50x=50 עד 600600), במפתח 2.5 מ': מהקיר הצפוני אל ק.ר.1, בין ק.ר.1 ל-ק.ר.2 (חוץ מהפתח), ובין ק.ר.2 ל-ק.ר.3. סך הכול 33 קורות משניות.

זה המשך של הפתרון מסעיף א - פתרון תקין אחד.

מבוקש: לסרטט את הקורות הראשיות והמשניות ולנמק את הכיוונים.

הקורות הראשיות (מזרח-מערב).

•ק.ר.1: לאורך y=250y=250, מקיר הבטון המערבי עד ע1. מפתח 6.0 מ'.

•ק.ר.2: לאורך y=500y=500, מהקיר המערבי עד ע2. מפתח 6.0 מ'.

•ק.ר.3: לאורך השפה הדרומית y=750y=750, מהקיר המערבי עד ע3. מפתח 6.0 מ'.

הקורות המשניות (צפון-דרום), כל 50 ס"מ, ב-x=50,100,…,600x=50,100,\ldots,600.

•שורה 1: מהקיר הצפוני אל ק.ר.1, מפתח 2.5 מ' - 12 קורות.

•שורה 2: מ-ק.ר.1 אל ק.ר.2, מפתח 2.5 מ', חוץ מ-x=250,300,350x=250,300,350 שנמצאים בתוך הפתח - 9 קורות. הקורות ב-x=200x=200 וב-x=400x=400 הן שפות הפתח.

•שורה 3: מ-ק.ר.2 אל ק.ר.3, מפתח 2.5 מ' - 12 קורות.

•סך הכול 12+9+12=3312+9+12=33 קורות משניות. הקורה ב-x=600x=600 בכל שורה היא קורת השפה המזרחית, בין העמודים.

•בצד המערבי לוחות העץ נשענים על הקיר עצמו (זוויתן לאורך הקיר), ולכן אין קורה ב-x=0x=0.

הנימוקים.

1. המשניות בכיוון הקצר של כל שדה: 2.5 מ' בין ראשיות (או בין הקיר לראשית). כך מספיק פרופיל קטן וקל לכל 33 הקורות.

2. הראשיות נמתחות מהקיר המערבי אל העמודים, וכל אחת נשענת על קיר או על עמוד בלבד.

3. ק.ר.1 ו-ק.ר.2 עוברות לאורך שפות הפתח הצפונית והדרומית, והמשניות ב-x=200x=200 ו-x=400x=400 עוברות לאורך שפותיו המערבית והמזרחית. כך כל ארבע שפות הפתח נתמכות.

4. בשורה הראשונה המשניות נשענות ישירות על קיר הבטון הצפוני - סמך קיים.

5. לוחות העץ נמתחים מזרח-מערב, בניצב למשניות, במפתח של 50 ס"מ.

תשובה: שלוש ראשיות מזרח-מערב (ק.ר.1, ק.ר.2, ק.ר.3) בקווים y=250y=250, 500500, 750750, מהקיר המערבי לעמודים, במפתח 6.0 מ'. 33 משניות צפון-דרום כל 50 ס"מ, במפתח 2.5 מ'.

סעיף ג

תשובה:

ק.מ.2: המשנית שלאורך השפה המערבית של הפתח (x=200x=200) - קורה פשוטה, סמך A על ק.ר.1, סמך B על ק.ר.2, מפתח 2.5 m2.5\,\text{m}, עומס מפורס q=11⋅0.25=2.75 kN/mq=11\cdot0.25=2.75\,\text{kN/m} (275 kg/m275\,\text{kg/m}). 28 משניות טיפוסיות (q=5.5 kN/mq=5.5\,\text{kN/m}, רוחב השפעה 50 ס"מ); 5 משניות שפה (שתי שפות הפתח ושלוש בשפה המזרחית) נושאות חצי עומס, כי יש להן לוחות רק מצד אחד.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר).

מבוקש: סכמה של המשנית המקבילה לשפת הפתח והקרובה ביותר אליו, ומספר המשניות הטיפוסיות וההבדלים ביניהן.

הבחירה. ק.מ.2 - המשנית ב-x=200x=200, בין ק.ר.1 ל-ק.ר.2. היא עוברת בדיוק לאורך השפה המערבית של הפתח, במקביל לה, ולכן היא הקרובה ביותר אליו. (המשנית ב-x=400x=400 זהה לה.) אם קוראים את השאלה כמשנית הסמוכה לשפה, ב-x=150x=150, זו משנית טיפוסית: אותה סכמה ואותו מפתח 2.5 m2.5\,\text{m}, עם עומס q=11⋅0.5=5.5 kN/mq=11\cdot0.5=5.5\,\text{kN/m}.

1. הסמכים: סמך A על ק.ר.1 (y=250y=250) וסמך B על ק.ר.2 (y=500y=500). קורה פשוטה: פרק קבוע ב-A ופרק נייד ב-B.

2. המפתח: L=2.5 mL=2.5\,\text{m}.

3. העומס: לוחות העץ נשענים עליה רק מצד אחד - מהצד השני הפתח. רוחב ההשפעה שלה חצי מהמרחק בין הקורות: 0.25 m0.25\,\text{m}.

q=11⋅0.25=2.75 kN/mq=11\cdot0.25=2.75\,\text{kN/m} (275 kg/m275\,\text{kg/m}), מפורס אחיד.

4. התגובות: RA=RB=2.75⋅2.52=3.44 kNR_A=R_B=\dfrac{2.75\cdot2.5}{2}=3.44\,\text{kN}.

הסרטוט. קו אופקי באורך 2.5 מ', משולש ב-A ("A - ק.ר.1") ומשולש על גלגלות ב-B ("B - ק.ר.2"), מלבן עומס מפורס q=2.75 kN/mq=2.75\,\text{kN/m} וקו מידה 2.5 m2.5\,\text{m}. מעל: ק.מ.2.

מספר המשניות וההבדלים בעומס. כל המשניות במפתח 2.5 מ', ולכן ההבדל ביניהן הוא רק ברוחב ההשפעה.

•טיפוסיות (ק.מ.1): לוחות משני הצדדים, 25 ס"מ מכל צד, רוחב השפעה 50 ס"מ. המספר: 11 בשורה 1 (x=50x=50 עד 550550), 6 בשורה 2 (x=50,100,150,450,500,550x=50,100,150,450,500,550), ו-11 בשורה 3 - 28 קורות, כולן עם q=11⋅0.5=5.5 kN/mq=11\cdot0.5=5.5\,\text{kN/m}.

•קורות שפה: לוחות רק מצד אחד, ולכן חצי עומס. אלה שתי קורות שפות הפתח בשורה 2 (x=200x=200, x=400x=400) ושלוש קורות השפה המזרחית (x=600x=600) - 5 קורות.

•הקורה ב-x=50x=50 טיפוסית: בין הקיר המערבי לבינה הלוחות נשענים על הקיר, ולכן גם לה רוחב השפעה של 50 ס"מ.

•אם מתקינים מעקה לאורך הפתח או השפה, קורות השפה מקבלות גם את משקלו.

תשובה: ק.מ.2 - קורה פשוטה בין ק.ר.1 (A) ל-ק.ר.2 (B), מפתח 2.5 m2.5\,\text{m}, עומס 2.75 kN/m2.75\,\text{kN/m}. 28 משניות טיפוסיות עם 5.5 kN/m5.5\,\text{kN/m}; 5 קורות שפה עם חצי עומס, כי הלוחות נשענים עליהן רק מצד אחד.

סעיף ד

תשובה:

ק.ר.1: קורה פשוטה, סמך A על קיר הבטון המערבי, סמך B על ע1, מפתח 6.0 m6.0\,\text{m}. כוחות מרוכזים כל 0.5 מ': P=2⋅7.5=15 kNP=2\cdot7.5=15\,\text{kN} (1.5 t1.5\,\text{t}) ב-x=0.5x=0.5 עד 2.02.0 וב-x=4.0x=4.0 עד 5.55.5 מ', ו-P=7.5 kNP=7.5\,\text{kN} (0.75 t0.75\,\text{t}) ב-x=2.5,3.0,3.5x=2.5,3.0,3.5 מ' (מול הפתח). RA=RB=71.25 kNR_A=R_B=71.25\,\text{kN}.

פתרון ביחידות החדשות (ק"נ, מטר). נתון: q=600 kg/m=6.0 kN/mq=600\,\text{kg/m}=6.0\,\text{kN/m} על כל משנית.

מבוקש: סכמה סטטית של קורה ראשית אחת.

הבחירה. ק.ר.1, לאורך y=250y=250 - השפה הצפונית של הפתח.

1. הסמכים והמפתח: סמך A על קיר הבטון המערבי וסמך B על העמוד ע1. קורה פשוטה, L=6.0 mL=6.0\,\text{m}.

2. התגובה של כל משנית: מפתח המשניות 2.5 מ', ולכן כל אחת מעבירה R=6.0⋅2.52=7.5 kNR=\dfrac{6.0\cdot2.5}{2}=7.5\,\text{kN} (0.75 t0.75\,\text{t}) לכל אחד מקצותיה.

3. הכוחות על ק.ר.1: המשניות מתחברות אליה כל 0.5 מ', ב-x=0.5,1.0,…,5.5x=0.5,1.0,\ldots,5.5 מ' מ-A.

•מצפון נשענות עליה המשניות של שורה 1, בכל 11 הנקודות.

•מדרום נשענות עליה המשניות של שורה 2, חוץ מ-x=2.5,3.0,3.5x=2.5,3.0,3.5 מ' (הפתח).

•לכן: ב-x=0.5,1.0,1.5,2.0x=0.5,1.0,1.5,2.0 וב-x=4.0,4.5,5.0,5.5x=4.0,4.5,5.0,5.5 מ' - P=7.5+7.5=15 kNP=7.5+7.5=15\,\text{kN}; ב-x=2.5,3.0,3.5x=2.5,3.0,3.5 מ' - P=7.5 kNP=7.5\,\text{kN}.

•המשניות שב-x=6.0x=6.0 (השפה המזרחית) מתחברות ישר לעמוד ע1, ואינן מעמיסות את הקורה.

4. סך העומס: 8⋅15+3⋅7.5=142.5 kN8\cdot15+3\cdot7.5=142.5\,\text{kN}. הכוחות סימטריים סביב אמצע הקורה, ולכן RA=RB=142.52=71.25 kNR_A=R_B=\dfrac{142.5}{2}=71.25\,\text{kN} (7.13 t7.13\,\text{t}).

5. לבדיקה: המומנט המקסימלי באמצע הקורה, Mmax=71.25⋅3.0−15⋅(2.5+2.0+1.5+1.0)−7.5⋅(0.5)=105 kN⋅mM_{max}=71.25\cdot3.0-15\cdot(2.5+2.0+1.5+1.0)-7.5\cdot(0.5)=105\,\text{kN}\cdot\text{m}.

הסרטוט. קו אופקי באורך 6.0 מ', משולש ב-A ("A - קיר בטון") ומשולש על גלגלות ב-B ("B - ע1"). מעליו 11 חיצים כלפי מטה כל 0.5 מ': שמונה של 15 kN15\,\text{kN} ושלושה של 7.5 kN7.5\,\text{kN} באמצע. מתחת קו מידה 6.0 m6.0\,\text{m} ומרווחים של 0.5 m0.5\,\text{m}. מעל: ק.ר.1.

תשובה: ק.ר.1: קורה פשוטה בין קיר הבטון (A) ל-ע1 (B), מפתח 6.0 m6.0\,\text{m}, כוחות מרוכזים כל 0.5 מ': 15 kN15\,\text{kN}, ובשלוש הנקודות שמול הפתח 7.5 kN7.5\,\text{kN}; RA=RB=71.25 kNR_A=R_B=71.25\,\text{kN}.

שאלה 4 · קורות עם זיזים: השוואת מומנטים וזיז אופטימלי

לפניכם שלוש קורות פלדה בעלות גובה אחיד לכל אורכן, הנושאות עומס מפורס שווה כלפי מטה, FF:

בתרשים 4 קורה על שני סמכים,

בתרשים 4א קורה עם זיז אחד,

ובתרשים 4ב קורה עם שני זיזים.

בכל הסעיפים:

מלבד סעיף ד', אין צורך בחישובים.

ללא נימוק לא יינתן ניקוד.

א.

דרגו ללא חישוב את שלוש הקורות לפי גודל המומנט החיובי המקסימלי, מהקטן ביותר ועד הגדול.

(3 נקודות)
ב.

בקורה שבתרשים 4א, קיים מומנט שלילי מקסימלי ומומנט חיובי מקסימלי.

הסבירו לגבי כל מומנט מהשניים, כיצד שינוי בערך של מומנט אחד משפיע על המומנט השני.

(4 נקודות)
ג.

רוצים להוסיף לתרשים 4א עומס מרוכז בקצה הזיז. כתוצאה מכך:

•המומנט השלילי יגדל/יקטן/לא ישתנה.

•המומנט החיובי יגדל/יקטן/לא ישתנה.

(4 נקודות)
ד.

עבור תרשים מספר 4א:

מה צריך להיות אורך הזיז ביחס לאורך השדה כדי שהגובה המינימלי הנדרש משיקולי כפף בלבד יהיה זהה לכל אורך הקורה? הסבירו והציגו חישוב.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

תרשים 4ב (שני זיזים) < תרשים 4א (זיז אחד) < תרשים 4 (קורה פשוטה). כל זיז יוצר מומנט שלילי מעל הסמך, ש"מרים" את מהלך המומנטים בשדה ומקטין את המומנט החיובי.

מבוקש: דירוג המומנט החיובי המקסימלי בשלוש הקורות, מהקטן לגדול.

העיקרון. בכל שלוש הקורות השדה ABAB זהה: מפתח L1L_1 ואותו עומס FF. העומס שבתוך השדה נותן לבדו מומנט חיובי, כמו בקורה פשוטה (FL128\frac{F L_1^2}{8} באמצע). העומס שעל זיז נותן מעל הסמך מומנט שלילי, שמשפיע גם על השדה: הוא "מרים" את הקורה בשדה כמו מנוף, ומוריד מכל נקודה בשדה חלק מהמומנט החיובי.

1. תרשים 4 - קורה פשוטה: אין זיז, אין מומנט שלילי. המומנט החיובי המלא, FL128\frac{F L_1^2}{8} - הגדול ביותר.

2. תרשים 4א - זיז אחד: המומנט השלילי בסמך AA מקטין את המומנט החיובי בשדה, בעיקר בחצי הקרוב ל-AA. המקסימום קטן מבקורה הפשוטה וזז לכיוון BB.

3. תרשים 4ב - שני זיזים: מומנט שלילי בשני הסמכים, AA ו-BB. ההפחתה כפולה, ובאמצע השדה המומנט קטן בכל הגודל של המומנט השלילי. זה המומנט החיובי הקטן ביותר.

(לבדיקה בלבד: עם r=L2/L1r=L_2/L_1 המקסימום בתרשים 4א הוא FL128(1−r2)2\frac{F L_1^2}{8}(1-r^2)^2, ובתרשים 4ב FL128(1−4r2)\frac{F L_1^2}{8}(1-4r^2), וזה תמיד קטן יותר.)

תשובה: מהקטן לגדול: תרשים 4ב, תרשים 4א, תרשים 4.

סעיף ב

תשובה:

הם קשורים הפוך: הגדלת המומנט השלילי בסמך AA (זיז ארוך יותר או עומס גדול יותר עליו) מקטינה את המומנט החיובי בשדה; הקטנת המומנט השלילי מגדילה את המומנט החיובי, עד FL12/8F L_1^2/8 כשהזיז מתבטל. כשהעומס בשדה גדל, המומנט החיובי גדל, והמומנט השלילי - שתלוי רק בזיז - לא משתנה.

מבוקש: איך שינוי במומנט השלילי משפיע על החיובי, ולהפך, בקורה של תרשים 4א.

המומנט השלילי נמצא מעל הסמך AA ונוצר רק מהעומס שעל הזיז CACA: MA=−FL222M_A=-\frac{F L_2^2}{2}.

המומנט החיובי בשדה ABAB הוא סכום של שני חלקים: המומנט של קורה פשוטה תחת העומס שבשדה (פרבולה, עד FL128\frac{F L_1^2}{8}), פחות קו ישר שיורד מ-∣MA∣|M_A| ב-AA לאפס ב-BB.

1. כשהמומנט השלילי גדל (זיז ארוך יותר או עומס כבד יותר על הזיז): הקו הישר שמופחת גדל, ולכן המומנט החיובי בשדה קטן. בנוסף התגובה ב-BB קטנה, והמקסימום זז לכיוון BB.

2. כשהמומנט השלילי קטן (זיז קצר יותר או קל יותר): ההפחתה קטנה, והמומנט החיובי גדל, עד FL128\frac{F L_1^2}{8} כשאין זיז בכלל.

3. בכיוון ההפוך: המומנט השלילי תלוי רק בעומס שעל הזיז. אם המומנט החיובי משתנה בגלל שינוי בעומס שבשדה, המומנט השלילי לא משתנה.

המשמעות לתכן: אפשר "להעביר" מומנט מהשדה לסמך על ידי שינוי אורך הזיז, ולאזן בין שני המומנטים (סעיף ד).

תשובה: הקשר הפוך: מומנט שלילי גדול יותר - מומנט חיובי קטן יותר, ולהפך. שינוי בעומס שבשדה משנה רק את המומנט החיובי, והמומנט השלילי אינו משתנה.

סעיף ג

תשובה:

המומנט השלילי יגדל (נוסף לו P⋅L2P\cdot L_2 בסמך AA); המומנט החיובי יקטן (המומנט השלילי הגדול מקטין את התגובה ב-BB ו"מרים" את השדה).

מבוקש: ההשפעה של כוח מרוכז PP בקצה הזיז CC על שני המומנטים.

1. המומנט השלילי יגדל. המומנט בסמך AA הוא המומנט של כל העומסים שעל הזיז. הכוח החדש פועל בזרוע L2L_2, ולכן MA=−(FL222+P⋅L2)M_A=-\left(\frac{F L_2^2}{2}+P\cdot L_2\right) - גדול יותר בערכו המוחלט.

2. המומנט החיובי יקטן. לפי הסעיף הקודם, הגדלת המומנט השלילי מקטינה את המומנט החיובי בשדה. אפשר לראות זאת גם בתגובות: מומנטים סביב AA מראים שהכוח בקצה הזיז מקטין את התגובה ב-BB ב-PL2L1\frac{P L_2}{L_1}. התגובה ב-BB קובעת את המומנט החיובי: Mmax=RB22FM_{max}=\frac{R_B^2}{2F}, ולכן הוא קטן.

תשובה: המומנט השלילי יגדל; המומנט החיובי יקטן.

סעיף ד

תשובה:

L2=(2−1)L1≈0.414L1L_2=(\sqrt2-1)L_1\approx0.414L_1: אז המומנט השלילי FL222\frac{F L_2^2}{2} שווה בגודלו למומנט החיובי המקסימלי, 0.0858FL120.0858F L_1^2.

מבוקש: היחס L2/L1L_2/L_1 שבו הגובה הנדרש לכפיפה זהה בזיז ובשדה.

הרעיון. בקורת פלדה בעלת גובה אחיד, חתך סימטרי, הגובה הנדרש לכפיפה נקבע לפי המומנט הגדול בערכו המוחלט (W≥∣M∣σW\ge\frac{|M|}{\sigma}). כדי שהדרישה תהיה זהה בזיז ובשדה, המומנט השלילי בסמך AA צריך להיות שווה בגודלו למומנט החיובי המקסימלי בשדה. כך החתך מנוצל באותה מידה בשני המקומות.

נסמן r=L2L1r=\frac{L_2}{L_1}.

1. המומנט השלילי בסמך AA: ∣MA∣=FL222|M_A|=\dfrac{F L_2^2}{2}

2. התגובה ב-BB (מומנטים סביב AA):

RB⋅L1=FL122−FL222 ⇒ RB=FL12(1−r2)R_B\cdot L_1=\dfrac{F L_1^2}{2}-\dfrac{F L_2^2}{2}\ \Rightarrow\ R_B=\dfrac{F L_1}{2}\left(1-r^2\right)

3. המומנט החיובי המקסימלי נמצא במקום שבו הגזירה מתאפסת, במרחק RBF\frac{R_B}{F} מ-BB:

Mmax=RB22F=FL128(1−r2)2M_{max}=\dfrac{R_B^2}{2F}=\dfrac{F L_1^2}{8}\left(1-r^2\right)^2

4. השוואה:

FL12r22=FL128(1−r2)2 ⇒ 4r2=(1−r2)2 ⇒ 2r=1−r2\dfrac{F L_1^2 r^2}{2}=\dfrac{F L_1^2}{8}\left(1-r^2\right)^2\ \Rightarrow\ 4r^2=\left(1-r^2\right)^2\ \Rightarrow\ 2r=1-r^2

5. פתרון: r2+2r−1=0 ⇒ r=−1+2=0.414r^2+2r-1=0\ \Rightarrow\ r=-1+\sqrt2=0.414 (הפתרון השלילי נפסל).

6. בדיקה: r22=0.17162=0.0858\frac{r^2}{2}=\frac{0.1716}{2}=0.0858, ו-(1−0.1716)28=0.68638=0.0858\frac{(1-0.1716)^2}{8}=\frac{0.6863}{8}=0.0858. שני המומנטים שווים: 0.0858FL120.0858F L_1^2, לעומת 0.125FL120.125F L_1^2 בקורה פשוטה.

תשובה: L2=(2−1)L1≈0.414L1L_2=(\sqrt2-1)L_1\approx0.414L_1. אז ∣Mneg∣=Mpos=0.0858FL12|M_{neg}|=M_{pos}=0.0858F L_1^2, והגובה הנדרש זהה לכל אורך הקורה.

שאלה 5 · מסבך: מתיחה ולחיצה, ריאקציות ושינוי אלכסון

תרשים 5 מציג מסבך עם כוחות ומידות המסומנים באותיות. המסבך מוחזק בניצב למישורו.

בכל הסעיפים: מלבד סעיף ג2, אין צורך בחישובים.

ללא נימוק לא יינתן ניקוד.

ענו על השאלות הבאות:

סעיפים א' ו-ב' מתייחסים לתרשים מספר 5:

א.

קבעו ללא חישוב אם המוטות הבאים (מודגשים בשרטוט), נמצאים במתיחה או בלחיצה: 1, 4, 8, 9, 15, 16.

(6 נקודות)
ב.

נניח כי הכוח במוט 15 והכוח במוט 9 שווים בגודלם. עבור איזה מהמוטות נדרש שטח חתך גדול יותר כדי לעמוד בדרישות החוזק?

(2 נקודות)

סעיפים ג', ד' ו-ה' מתייחסים לתרשים מספר 5א:

ג.

בתרשים 5א המתכנן חיבר את מוט 15 אל הצמתים B ו-G:

(1)

(2 נק') קבעו אם מוט 15 ומוט 17 (מודגשים בסרטוט), נמצאים במתיחה או בלחיצה.

(2)

(2 נק') חשבו את הריאקציה בסמך B ובטאו את התוצאה בעזרת הכוח P.

(4 נקודות)
ד.

כדי שמוט 16 יהיה במתיחה: האם הכוח במוט 15 צריך להיות גדול, שווה או קטן מהריאקציה בסמך B?

(2 נקודות)
ה.

אם פועלים על המסבך כוחות אופקיים בלבד, מהו גודל הריאקציה בסמך B?

(1 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

מוט 1 - אפס; מוט 4 - לחיצה; מוט 8 - אפס; מוט 9 - לחיצה; מוט 15 - מתיחה; מוט 16 - לחיצה.

מבוקש: מצב כל אחד מהמוטות 1, 4, 8, 9, 15, 16 בתרשים 5, בלי חישוב.

הכלל. בוחרים צומת שיש בו מעט מוטות, ובודקים את שיווי המשקל בכיוון שבו פועל רק מוט אחד. מוט שמושך את הצומת אליו - מתוח; מוט שדוחף את הצומת - לחוץ. AA סמך קבוע, BB סמך נייד (ריאקציה אנכית בלבד).

1. מוטות 1 ו-4, צומת CC. בצומת נפגשים מוט 1 (אופקי) ומוט 4 (אנכי), ופועל עליו PP כלפי מטה.

•בכיוון האופקי רק מוט 1, ואין כוח אופקי חיצוני. לכן מוט 1 - אפס (מוט אפס).

•בכיוון האנכי רק מוט 4. הוא צריך לדחוף את CC כלפי מעלה כנגד PP, ולכן מוט 4 - לחיצה (PP).

2. מוט 8, צומת EE. בצומת נפגשים שני מוטות אופקיים (2, 3) ומוט אנכי אחד (8), ואין עליו עומס. בכיוון האנכי רק מוט 8, ולכן מוט 8 - אפס.

3. מוט 9, צמתים II ו-FF.

•בצומת II פועל PP כלפי מטה, ובכיוון האנכי רק מוט 10. מוט 10 מושך את II כלפי מעלה, ולכן הוא מתוח - ובצומת FF הוא מושך את FF כלפי מטה בכוח PP.

•בצומת FF בכיוון האנכי יש רק את מוט 10 ואת מוט 9 (מוט 3 אופקי, והכוח PP ב-FF אופקי). מוט 9 חייב לדחוף את FF כלפי מעלה, ולכן מוט 9 - לחיצה.

4. מוט 16, צומת BB. בצומת נפגשים מוט 17 (אופקי) ומוט 16 (אנכי), והריאקציה האנכית של הסמך הנייד פועלת כלפי מעלה.

•הסמך אינו נותן כוח אופקי, ולכן מוט 17 הוא מוט אפס.

•בכיוון האנכי הריאקציה דוחפת את BB כלפי מעלה, ומוט 16 חייב לאזן אותה - לדחוף את BB כלפי מטה. לכן מוט 16 - לחיצה. (מומנטים סביב AA מראים שהריאקציה ב-BB כלפי מעלה, 2P2P.)

5. מוט 15, צומת JJ. בצומת נפגשים מוט 14 (אנכי), מוט 15 (אלכסוני, אל HH למעלה ימינה) ומוט 17 (שהוא אפס), ופועלים עליו PP שמאלה ו-PP כלפי מטה. בכיוון האופקי רק מוט 15 נותן רכיב: הוא חייב למשוך את JJ ימינה, אל HH, כנגד הכוח PP שמאלה. לכן מוט 15 - מתיחה.

תשובה: 1 - אפס; 4 - לחיצה; 8 - אפס; 9 - לחיצה; 15 - מתיחה; 16 - לחיצה.

סעיף ב

תשובה:

מוט 9: הוא לחוץ, ובמוט לחוץ בודקים גם קריסה (המאמץ המותר קטן, מקדם קריסה ω>1\omega>1). מוט 15 מתוח, ובו מספיק A=N/σallowA=N/\sigma_{allow}. שני המוטות באותו אורך, a2+h2\sqrt{a^2+h^2}.

מבוקש: איזה מוט צריך חתך גדול יותר כשהכוחות בהם שווים.

1. מסעיף א: מוט 9 לחוץ ומוט 15 מתוח.

2. מוט מתוח (15): החוזק נבדק רק לפי σ=NA≤σallow\sigma=\frac{N}{A}\le\sigma_{allow}, ולכן A=NσallowA=\frac{N}{\sigma_{allow}}.

3. מוט לחוץ (9): בנוסף לחוזק יש סכנת קריסה. המאמץ המותר בלחיצה קטן מהמותר במתיחה, או בניסוח אחר - מכפילים את המאמץ במקדם קריסה ω>1\omega>1: ωNA≤σallow\omega\frac{N}{A}\le\sigma_{allow}. לכן באותו כוח צריך חתך גדול יותר.

4. שני המוטות אלכסוניים באותו אורך, a2+h2\sqrt{a^2+h^2}, כך שההבדל נובע רק מסוג הכוח.

תשובה: מוט 9, כי הוא לחוץ ויש לבדוק בו קריסה.

סעיף ג

(1)
תשובה:

מוט 17 - מתיחה (PP); מוט 15 - לחיצה (Pa2+h2/aP\sqrt{a^2+h^2}/a).

מבוקש: מצב מוטות 15 ו-17 בתרשים 5א.

1. מוט 17, צומת JJ. עכשיו מוט 15 אינו מגיע ל-JJ: בצומת נפגשים רק מוט 14 (אנכי) ומוט 17 (אופקי, אל BB). פועלים עליו PP שמאלה ו-PP כלפי מטה. בכיוון האופקי רק מוט 17: הוא חייב למשוך את JJ ימינה, אל BB, כנגד PP. לכן מוט 17 - מתיחה, N17=PN_{17}=P.

2. מוט 15, צומת BB. בצומת נפגשים מוט 17 (אופקי, אל JJ), מוט 16 (אנכי, אל HH) ומוט 15 (אלכסוני, אל GG למעלה שמאלה). הסמך נייד ואינו נותן כוח אופקי.

•מוט 17 המתוח מושך את BB שמאלה בכוח PP.

•בכיוון האופקי רק מוט 15 יכול לאזן: הוא חייב לדחוף את BB ימינה, כלומר הרחק מ-GG. לכן מוט 15 - לחיצה.

•הרכיב האופקי שלו PP, ולכן ∣N15∣=P⋅a2+h2a|N_{15}|=P\cdot\frac{\sqrt{a^2+h^2}}{a}.

תשובה: מוט 17 מתוח, מוט 15 לחוץ.

(2)
תשובה:

RB=2PR_B=2P, כלפי מעלה.

מבוקש: הריאקציה בסמך BB, באמצעות PP.

הסמכים. AA סמך קבוע (AxA_x, AyA_y), BB סמך נייד (ריאקציה אנכית RBR_B בלבד). המרחקים מ-AA: CC מעליו בגובה hh; FF ב-3a3a ובגובה hh; II ב-3a3a באותו גובה; JJ ב-aa ובעומק hh מתחת; BB ב-2a2a ובעומק hh.

מומנטים סביב AA (נגד כיוון השעון חיובי), כדי ש-AxA_x ו-AyA_y לא ייכנסו למשוואה:

1. PP כלפי מטה ב-CC: קו הפעולה עובר דרך AA - אין מומנט.

2. PP שמאלה ב-FF, בגובה hh מעל AA: +P⋅h+P\cdot h.

3. PP כלפי מטה ב-II, בזרוע 3a3a: −3P⋅a-3P\cdot a.

4. PP שמאלה ב-JJ, בעומק hh מתחת ל-AA: −P⋅h-P\cdot h.

5. PP כלפי מטה ב-JJ, בזרוע aa: −P⋅a-P\cdot a.

6. RBR_B כלפי מעלה ב-BB, בזרוע 2a2a: +RB⋅2a+R_B\cdot2a.

ΣMA=Ph−3Pa−Ph−Pa+RB⋅2a=0\Sigma M_A=P h-3Pa-P h-Pa+R_B\cdot2a=0

RB⋅2a=4Pa ⇒ RB=2PR_B\cdot2a=4Pa\ \Rightarrow\ R_B=2P

שני הכוחות האופקיים מבטלים זה את זה במשוואה, ולכן התוצאה אינה תלויה ב-hh.

לשלמות: Ay=3P−2P=PA_y=3P-2P=P כלפי מעלה, ו-Ax=2PA_x=2P ימינה.

תשובה: RB=2PR_B=2P, כלפי מעלה.

סעיף ד

תשובה:

גדול: הרכיב האנכי של הלחיצה במוט 15 צריך להיות גדול מ-RBR_B (ולכן גם הכוח עצמו גדול מ-RBR_B). אז מוט 16 מושך את BB כלפי מעלה - מתיחה. בנתונים כאן PhaP\frac{h}{a} מול 2P2P, כלומר מתיחה רק אם h>2ah>2a.

מבוקש: התנאי על הכוח במוט 15 כדי שמוט 16 יהיה מתוח.

שיווי משקל אנכי של הצומת BB. פועלים עליו שלושה כוחות אנכיים:

1. הריאקציה RBR_B - דוחפת את BB כלפי מעלה.

2. מוט 15 הלחוץ (סעיף ג1) דוחף את BB הרחק מ-GG, כלומר ימינה וכלפי מטה. הרכיב האנכי שלו ∣N15∣⋅ha2+h2|N_{15}|\cdot\frac{h}{\sqrt{a^2+h^2}}, כלפי מטה.

3. מוט 16, האנכי.

•מוט 17 אופקי ואינו משפיע בכיוון הזה.

הדיון.

•אם הרכיב האנכי של מוט 15 גדול מ-RBR_B, יש עודף כלפי מטה, ומוט 16 חייב למשוך את BB כלפי מעלה, אל HH - מתיחה.

•אם הוא שווה ל-RBR_B - מוט 16 הוא מוט אפס.

•אם הוא קטן מ-RBR_B - מוט 16 דוחף את BB כלפי מטה - לחיצה.

הכוח במוט עצמו גדול מהרכיב האנכי שלו, ולכן התנאי מחייב שהכוח במוט 15 יהיה גדול מהריאקציה ב-BB.

בנתוני המסבך: הרכיב האנכי של מוט 15 הוא P⋅haP\cdot\frac{h}{a}, ו-RB=2PR_B=2P. לכן מוט 16 מתוח רק אם h>2ah>2a. כש-h=ah=a, מוט 16 לחוץ בכוח PP.

תשובה: גדול - הרכיב האנכי של הכוח במוט 15 צריך להיות גדול מ-RBR_B.

סעיף ה

תשובה:

RB=0R_B=0: שני הכוחות האופקיים PP (ב-FF, בגובה hh מעל AA, וב-JJ, בעומק hh מתחתיו) נותנים סביב AA מומנטים שווים והפוכים, ו-AA הקבוע מקבל את כל הכוח האופקי (2P2P).

מבוקש: הריאקציה ב-BB כשפועלים רק הכוחות האופקיים: PP שמאלה ב-FF ו-PP שמאלה ב-JJ.

1. הסמך BB נייד ואינו יכול לקבל כוח אופקי. את כל הכוח האופקי, 2P2P, מקבל הסמך הקבוע AA.

2. מומנטים סביב AA: הכוח ב-FF פועל בגובה hh מעל AA, והכוח ב-JJ בעומק hh מתחת ל-AA. שניהם שמאלה, ולכן המומנטים שלהם שווים בגודלם והפוכים בכיוונם: P⋅h−P⋅h=0P\cdot h-P\cdot h=0.

3. לכן RB⋅2a=0R_B\cdot2a=0, כלומר RB=0R_B=0. גם Ay=0A_y=0.

תשובה: RB=0R_B=0.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.