דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט חלקי מכונות ותהליכי עיבוד שבבי 97002 - קיץ 2026 מועד א'

הנדסת מכונות · סמל 97002 · 18 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט בחלקי מכונות ותהליכי עיבוד שבבי, קיץ 2026 מועד א', כל 18 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: חלק א' (80 נקודות) – שמונה שאלות פתוחות, יש לענות על ארבע שאלות כמפורט:

שאלות 4-1 בנושא חלקי מכונות – יש לענות על שתי שאלות,

שאלות 8-5 בנושא תהליכי עיבוד שבבי – יש לענות על שתי שאלות.

ערך כל שאלה 20 נקודות.

חלק ב' (20 נקודות) – עשר שאלות ברירה (יש לענות על כולן):

שאלות 13-9 בנושא חלקי מכונות,

שאלות 18-14 בנושא תהליכי עיבוד שבבי.

ערך כל שאלה שתי נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. קלסר אחד בלבד עם חומר ההרצאות. אין להוציא דפים מהקלסר.

3. שלושה ספרי לימוד.

נוסחאון מה"ט בחלקי מכונות ועיבוד שבבי - להורדה ב-PDF, 505 עמודים.

שאלה 1 · בורגי הידוק בזוויתן: כוח הידוק ובחירת בורג

זוויתן פלדה 1 מהודק לבסיס פלדה 2 רתום באמצעות חמישה בורגי הידוק, A, B, C, D, E, כמוצג באיור לשאלה.

בקצה העליון של הזוויתן פועל כוח אנכי F=5 kNF=5\,\text{kN}.

נתונים:

•מקדם הביטחון בחישוב הברגים: S=3S=3

•דרגת החוזק של הברגים: 8.8

•מקדם החיכוך בתבריג: 0.12

•מקדם החיכוך בין המשטחים המהודקים: 0.3

•מקדם החלקה: fk=1.2f_k=1.2

א.

חשבו את כוח ההידוק המרבי הנדרש בברגים. באילו ברגים נדרש כוח הדוק זה? הסבירו.

(7 נקודות)
ב.

חשבו את כוח ההידוק הנדרש בבורג E.

(4 נקודות)
ג.

חשבו ובחרו בורג מתאים. חשבו למאמצים מורכבים בברגים.

(9 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

Qmax≈13,722 N≈13.7 kNQ_{max}\approx13{,}722\,\text{N}\approx13.7\,\text{kN}, בברגים A ו-B (השורה העליונה): הם הרחוקים ביותר גם ממרכז הסיבוב E וגם מציר ההתהפכות שבקצה התחתון של הזוויתן.

נתון: F=5 kN=5000 NF=5\,\text{kN}=5000\,\text{N}, חמישה ברגים (i=5i=5), מקדם החיכוך בין המשטחים μ0=0.3\mu_0=0.3, מקדם ההחלקה fk=1.2f_k=1.2. שני חלקים מהודקים זה לזה, ולכן יש משטח מגע אחד (ni=1n_i=1).

מבוקש: כוח ההידוק (הכוח הצירי QQ בקנה הבורג) הגדול ביותר שנדרש, ובאילו ברגים הוא נדרש.

קריאת האיור.

•הברגים A, B, C, D יושבים בפינות של ריבוע 90×90 mm90\times90\,\text{mm}, והבורג E במרכז הריבוע. לכן E הוא מרכז הכובד של קבוצת הברגים.

•E נמצא במרחק 20+902=65 mm20+\frac{90}{2}=65\,\text{mm} מהקצה של הזוויתן שממנו נמדדות המידות 20 ו-160. הכוח FF פועל במישור הדופן הבולטת של הזוויתן, במרחק 160 mm160\,\text{mm} מאותו קצה. לכן המרחק של קו הפעולה של FF ממרכז הברגים הוא Ltr=160−65=95 mmL_{tr}=160-65=95\,\text{mm}.

•הכוח רחוק Lb=120 mmL_b=120\,\text{mm} ממישור ההידוק (המשטח שבו הזוויתן נצמד לבסיס).

•מרחקי השורות מהקצה התחתון של הזוויתן: השורה של C ו-D ב-20 mm20\,\text{mm}, הבורג E ב-20+45=65 mm20+45=65\,\text{mm}, והשורה של A ו-B ב-20+90=110 mm20+90=110\,\text{mm}.

מה הכוח מנסה לעשות למחבר. הכוח מקביל למישור ההידוק, אינו עובר דרך מרכז הברגים, וגם מרוחק מהמישור. זה המקרה בנוסחאון שבו קו פעולת הכוח מרוחק LbL_b ממישור הברגים ו-LtrL_{tr} ממרכז הברגים. לכוח שלוש השפעות, ולכל אחת מהן נדרש כוח הידוק משלה:

•החלקה: הכוח מנסה להחליק את הזוויתן כלפי מטה על הבסיס.

•סיבוב במישור ההידוק: הכוח מנסה לסובב את הזוויתן סביב מרכז הברגים E, במומנט Mt=F⋅LtrM_t=F\cdot L_{tr}.

•התהפכות: הכוח מנסה לנתק את החלק העליון של הזוויתן מהבסיס ולסובב אותו סביב הקצה התחתון שלו, במומנט Mb=F⋅LbM_b=F\cdot L_b.

את ההתהפכות מביאים בחשבון, כי הכוח מרוחק 120 mm120\,\text{mm} ממישור ההידוק (בלעדיה היה מתקבל רק Qf+QM≈11.5 kNQ_f+Q_M\approx11.5\,\text{kN}, וזה פחות מהנדרש בפועל).

כוח ההידוק יוצר חיכוך בין המשטחים, שמונע את ההחלקה ואת הסיבוב, ומתיחה שמונעת את ההתהפכות. כך הברגים עצמם אינם נגזרים.

1. כוח ההידוק למניעת החלקה. הוא שווה בכל הברגים:

Qf=F⋅fki⋅ni⋅μ0=5000⋅1.25⋅1⋅0.3=4000 NQ_f=\frac{F\cdot f_k}{i\cdot n_i\cdot\mu_0}=\frac{5000\cdot1.2}{5\cdot1\cdot0.3}=4000\,\text{N}

(ii מספר הברגים, nin_i מספר משטחי המגע, μ0\mu_0 מקדם החיכוך בין המשטחים, fkf_k מקדם ההחלקה.)

2. כוח ההידוק למניעת הסיבוב סביב E. מומנט הסיבוב:

Mt=F⋅Ltr=5000⋅95=475,000 NmmM_t=F\cdot L_{tr}=5000\cdot95=475{,}000\,\text{Nmm}

המרחק של כל אחד מארבעת ברגי הפינות ממרכז הסיבוב E: r=452+452=63.64 mmr=\sqrt{45^2+45^2}=63.64\,\text{mm}. הבורג E נמצא במרכז עצמו, ולכן rE=0r_E=0.

Σri2=4⋅63.642+0=16,200 mm2\Sigma r_i^2=4\cdot63.64^2+0=16{,}200\,\text{mm}^2

QM=Mt⋅fk⋅rini⋅μ0⋅Σri2=475,000⋅1.2⋅63.641⋅0.3⋅16,200=7464 NQ_M=M_t\cdot\frac{f_k\cdot r_i}{n_i\cdot\mu_0\cdot\Sigma r_i^2}=475{,}000\cdot\frac{1.2\cdot63.64}{1\cdot0.3\cdot16{,}200}=7464\,\text{N}

הכוח הזה נדרש בכל אחד מארבעת ברגי הפינות, כי לכולם אותו רדיוס.

3. כוח ההידוק למניעת ההתהפכות סביב הקצה התחתון של הזוויתן. מומנט הכפיפה:

Mb=F⋅Lb=5000⋅120=600,000 NmmM_b=F\cdot L_b=5000\cdot120=600{,}000\,\text{Nmm}

בנוסחה aia_i הוא המרחק של שורת ברגים מציר הסיבוב, ו-ini_n מספר הברגים בשורה:

Σ(in⋅ai2)=2⋅202+1⋅652+2⋅1102=800+4225+24,200=29,225 mm2\Sigma(i_n\cdot a_i^2)=2\cdot20^2+1\cdot65^2+2\cdot110^2=800+4225+24{,}200=29{,}225\,\text{mm}^2

הכוח גדל עם המרחק מהציר, ולכן הוא מרבי בשורה העליונה (amax=110 mma_{max}=110\,\text{mm}):

Qb=Mb⋅amaxΣ(in⋅ai2)=600,000⋅11029,225=2258 NQ_b=M_b\cdot\frac{a_{max}}{\Sigma(i_n\cdot a_i^2)}=600{,}000\cdot\frac{110}{29{,}225}=2258\,\text{N}

4. כוח ההידוק המרבי הוא סכום שלושת הכוחות:

Qmax=Qf+QM+Qb=4000+7464+2258=13,722 N≈13.7 kNQ_{max}=Q_f+Q_M+Q_b=4000+7464+2258=13{,}722\,\text{N}\approx13.7\,\text{kN}

5. באילו ברגים? משווים בין הברגים:

בורגQfQ_f (N)QMQ_M (N)QbQ_b (N)QQ (N)
A, B40007464225813,722
C, D4000746441111,875
E4000013345334

QfQ_f שווה בכולם. QMQ_M שווה בארבעת ברגי הפינות ומתאפס ב-E. QbQ_b תלוי במרחק מהקצה התחתון, והוא הגדול ביותר בשורה העליונה. לכן הכוח המרבי נדרש בברגים A ו-B: הם גם הרחוקים ביותר ממרכז הסיבוב E וגם הרחוקים ביותר מציר ההתהפכות.

תשובה: Qmax≈13,722 N≈13.7 kNQ_{max}\approx13{,}722\,\text{N}\approx13.7\,\text{kN}, בברגים A ו-B (השורה העליונה).

סעיף ב

תשובה:

QE≈5334 N≈5.3 kNQ_E\approx5334\,\text{N}\approx5.3\,\text{kN}

מבוקש: כוח ההידוק הנדרש בבורג E, שנמצא במרכז קבוצת הברגים. משתמשים באותם שלושה רכיבים מסעיף א, עם המרחקים של E.

1. מניעת החלקה: כמו בכל בורג, Qf=4000 NQ_f=4000\,\text{N}.

2. מניעת סיבוב: E נמצא במרכז הסיבוב, rE=0r_E=0, ולכן QM=0Q_M=0. בורג שיושב בציר הסיבוב אינו תורם להתנגדות לסיבוב.

3. מניעת התהפכות: E נמצא במרחק aE=65 mma_E=65\,\text{mm} מהקצה התחתון של הזוויתן:

Qb,E=Mb⋅aEΣ(in⋅ai2)=600,000⋅6529,225=1334 NQ_{b,E}=M_b\cdot\frac{a_E}{\Sigma(i_n\cdot a_i^2)}=600{,}000\cdot\frac{65}{29{,}225}=1334\,\text{N}

4. הסכום:

QE=Qf+QM+Qb,E=4000+0+1334=5334 NQ_E=Q_f+Q_M+Q_{b,E}=4000+0+1334=5334\,\text{N}

תשובה: QE≈5334 N≈5.3 kNQ_E\approx5334\,\text{N}\approx5.3\,\text{kN}

סעיף ג

תשובה:

בורג M14 (פסיעה 2 mm2\,\text{mm}) בדרגת חוזק 8.8: σe≈162.5 MPa<[σt]=220 MPa\sigma_e\approx162.5\,\text{MPa}<[\sigma_t]=220\,\text{MPa}.

נתון: הכוח הצירי המרבי מסעיף א, Q=13,722 NQ=13{,}722\,\text{N}, דרגת חוזק 8.8, מקדם ביטחון S=3S=3, מקדם החיכוך בתבריג μ=0.12\mu=0.12.

מבוקש: לבחור בורג, ולבדוק אותו למאמץ מורכב (מתיחה מכוח ההידוק יחד עם פיתול שנוצר בזמן ההידוק). כל חמשת הברגים זהים, ולכן מתכננים לפי הבורג העמוס ביותר.

1. המאמץ המותר. לפי טבלת דרגות החוזק (Din 898) בנוסחאון, לדרגה 8.8 מאמץ הכניעה הוא σy=660 MPa\sigma_y=660\,\text{MPa}:

[σt]=σyS=6603=220 MPa[\sigma_t]=\frac{\sigma_y}{S}=\frac{660}{3}=220\,\text{MPa}

2. שטח הקנה המזערי. המקדם 1.25 מביא בחשבון מראש את תוספת המאמץ מהפיתול:

Amin=1.25⋅Q[σt]=1.25⋅13,722220=78.0 mm2A_{min}=\frac{1.25\cdot Q}{[\sigma_t]}=\frac{1.25\cdot13{,}722}{220}=78.0\,\text{mm}^2

3. בחירה מטבלת התבריגים המטריים (תבריג רגיל): ל-M12 שטח של 76.3 mm276.3\,\text{mm}^2, פחות מהנדרש. הבורג הבא הוא M14:

p=2 mmp=2\,\text{mm}, At=104 mm2A_t=104\,\text{mm}^2, d1=11.546 mmd_1=11.546\,\text{mm}, d2=12.701 mmd_2=12.701\,\text{mm}

(pp הפסיעה, AtA_t שטח החתך למתיחה, d1d_1 הקוטר הפנימי, d2d_2 הקוטר האפקטיבי.)

4. מאמץ המתיחה בקנה הבורג:

σt=QAt=13,722104=131.9 MPa\sigma_t=\frac{Q}{A_t}=\frac{13{,}722}{104}=131.9\,\text{MPa}

5. זוויות התבריג. זווית המעלה:

γ=tan⁡−1(pπ⋅d2)=tan⁡−1(2π⋅12.701)=2.87∘\gamma=\tan^{-1}\left(\frac{p}{\pi\cdot d_2}\right)=\tan^{-1}\left(\frac{2}{\pi\cdot12.701}\right)=2.87^\circ

זווית החיכוך המתוקנת (חצי זווית הפרופיל בתבריג מטרי היא 30∘30^\circ):

φ′=tan⁡−1(μcos⁡30∘)=tan⁡−1(0.120.866)=7.89∘\varphi'=\tan^{-1}\left(\frac{\mu}{\cos30^\circ}\right)=\tan^{-1}\left(\frac{0.12}{0.866}\right)=7.89^\circ

γ<φ′\gamma<\varphi', ולכן מתקיים תנאי הנעילה העצמית: הבורג לא ישתחרר מעצמו.

6. מאמץ הפיתול בקנה הבורג בזמן ההידוק:

τt=8⋅Q⋅d2⋅tan⁡(γ+φ′)π⋅d13=8⋅13,722⋅12.701⋅tan⁡(10.76∘)π⋅11.5463=54.8 MPa\tau_t=\frac{8\cdot Q\cdot d_2\cdot\tan(\gamma+\varphi')}{\pi\cdot d_1^3}=\frac{8\cdot13{,}722\cdot12.701\cdot\tan(10.76^\circ)}{\pi\cdot11.546^3}=54.8\,\text{MPa}

7. המאמץ המורכב (המשולב):

σe=σt2+3⋅τt2=131.92+3⋅54.82=162.5 MPa\sigma_e=\sqrt{\sigma_t^2+3\cdot\tau_t^2}=\sqrt{131.9^2+3\cdot54.8^2}=162.5\,\text{MPa}

8. בדיקה: σe=162.5 MPa<[σt]=220 MPa\sigma_e=162.5\,\text{MPa}<[\sigma_t]=220\,\text{MPa}. הבורג עומד בתנאי החוזק. מקדם הביטחון בפועל: 660162.5=4.1\frac{660}{162.5}=4.1, יותר מהנדרש.

(אותה בדיקה ל-M12 נותנת σe=222.7 MPa>220 MPa\sigma_e=222.7\,\text{MPa}>220\,\text{MPa}, כלומר M12 באמת אינו מספיק.)

תשובה: בורגי M14 (תבריג רגיל, פסיעה 2 mm2\,\text{mm}) בדרגת חוזק 8.8. המאמץ המורכב σe≈162.5 MPa\sigma_e\approx162.5\,\text{MPa} קטן מהמאמץ המותר 220 MPa220\,\text{MPa}.

שאלה 2 · גל עם גלגל שיניים משופעות: מומנטים וחוזק

תמסורת של זוג גלגלי שיניים משופעות 1 ו-2 מניעה את גל ABC, שמעביר מומנט לצרכן.

גלגל שיניים 2 שקוטרו 250 mm250\,\text{mm}, מחובר בנקודה C לגל ABC. בין הגלגלים פועלים כוחות שילוב FtF_t, FrF_r, FaF_a.

הגל נתמך באמצעות סמכים (מסבים) בנקודות A ו-B (סמך B קבוע, סמך A נייד). קוטר הגל אחיד – 40 mm40\,\text{mm}

נתונים:

•Fa=2.3 kNF_a=2.3\,\text{kN}, Fr=2 kNF_r=2\,\text{kN}, Ft=5 kNF_t=5\,\text{kN}

•מאמץ הכניעה בחומר הגל: σy=450 MPa\sigma_y=450\,\text{MPa}.

•מקדם הביטחון הנדרש בתכנון הגל הוא: S=2S=2

א.

חשבו וסרטטו את מהלך מומנטי הכפיפה והפיתול לאורך הגל.

(10 נקודות)
ב.

האם הגל עומד בדרישות החוזק? חשבו והסבירו את תשובתכם.

(6 נקודות)
ג.

חשבו את המאמץ הקיים בגל בנקודה D.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

מישור אנכי: MA=0M_A=0, MB=587.5 NmM_B=587.5\,\text{Nm}, MC=287.5 NmM_C=287.5\,\text{Nm}. מישור אופקי: MA=0M_A=0, MB=750 NmM_B=750\,\text{Nm}, MC=0M_C=0. פיתול: Mt=625 NmM_t=625\,\text{Nm} קבוע לכל אורך הגל.

נתון: Ft=5000 NF_t=5000\,\text{N}, Fr=2000 NF_r=2000\,\text{N}, Fa=2300 NF_a=2300\,\text{N}, קוטר גלגל 2 הוא 250 mm250\,\text{mm}, ולכן הכוחות פועלים ברדיוס 125 mm125\,\text{mm} מציר הגל. המרחקים: AB=250 mmAB=250\,\text{mm}, BC=150 mmBC=150\,\text{mm}.

מבוקש: מהלך מומנטי הכפיפה ומהלך מומנט הפיתול לאורך הגל.

מה כל כוח עושה לגל. נקודת השילוב נמצאת בתחתית גלגל 2 (באיור לשאלה), 125 mm125\,\text{mm} מתחת לציר הגל.

•FrF_r פועל במישור האיור, בניצב לגל (כלפי מעלה באיור). הוא מכופף את הגל במישור האנכי.

•FaF_a מקביל לציר הגל, אבל פועל במרחק 125 mm125\,\text{mm} מהציר. לכן הוא גם מותח את הקטע BC (הסמך הקבוע B נושא אותו) וגם יוצר בנקודה C מומנט כפיפה מרוכז במישור האנכי.

•FtF_t ניצב למישור האיור. הוא מכופף את הגל במישור האופקי, ויוצר את מומנט הפיתול.

את xx מודדים מהסמך A לכיוון C.

מישור אנכי (מישור האיור).

1. המומנט המרוכז ש-FaF_a יוצר ב-C:

MC=Fa⋅D2=2300⋅125=287,500 NmmM_{C}=F_a\cdot\frac{D}{2}=2300\cdot125=287{,}500\,\text{Nmm}

גם FrF_r וגם המומנט הזה מנסים לסובב את הגל סביב B באותו כיוון.

2. תגובות הסמכים. מומנטים סביב B:

AV⋅250=Fr⋅150+MC=2000⋅150+287,500=587,500A_V\cdot250=F_r\cdot150+M_C=2000\cdot150+287{,}500=587{,}500

AV=2350 NA_V=2350\,\text{N} (בכיוון של FrF_r)

סכום הכוחות: BV=AV+Fr=2350+2000=4350 NB_V=A_V+F_r=2350+2000=4350\,\text{N} (בכיוון ההפוך ל-FrF_r)

3. מומנטי הכפיפה:

•ב-A: MV=0M_V=0

•ב-B: MV=AV⋅250=2350⋅250=587,500 Nmm=587.5 NmM_V=A_V\cdot250=2350\cdot250=587{,}500\,\text{Nmm}=587.5\,\text{Nm}

•ב-C: MV=AV⋅400−BV⋅150=940,000−652,500=287,500 Nmm=287.5 NmM_V=A_V\cdot400-B_V\cdot150=940{,}000-652{,}500=287{,}500\,\text{Nmm}=287.5\,\text{Nm}. זה בדיוק המומנט המרוכז של FaF_a, כצפוי.

בין הנקודות המומנט משתנה בקו ישר, כי אין עומס מפורש.

מישור אופקי (ניצב למישור האיור).

4. תגובות הסמכים. מומנטים סביב B:

AH⋅250=Ft⋅150 ⇒ AH=5000⋅150250=3000 NA_H\cdot250=F_t\cdot150\ \Rightarrow\ A_H=\frac{5000\cdot150}{250}=3000\,\text{N}

BH=Ft+AH=5000+3000=8000 NB_H=F_t+A_H=5000+3000=8000\,\text{N} (בכיוון ההפוך ל-FtF_t)

5. מומנטי הכפיפה:

•ב-A: MH=0M_H=0

•ב-B: MH=Ft⋅150=5000⋅150=750,000 Nmm=750 NmM_H=F_t\cdot150=5000\cdot150=750{,}000\,\text{Nmm}=750\,\text{Nm}

•ב-C: MH=0M_H=0

מומנט הפיתול.

6. Mt=Ft⋅D2=5000⋅125=625,000 Nmm=625 NmM_t=F_t\cdot\frac{D}{2}=5000\cdot125=625{,}000\,\text{Nmm}=625\,\text{Nm}

המומנט נכנס לגל בגלגל 2 (נקודה C) ויוצא אל הצרכן, שנמצא מעבר לסמך A. לכן הוא קבוע לכל אורך הגל, מ-C דרך B ו-A ועד הצרכן.

הסרטוט. על ציר אופקי מסמנים את הנקודות A (x=0x=0), B (x=250x=250) ו-C (x=400x=400):

•MVM_V: קו ישר שעולה מ-0 ב-A עד 587.5 Nm587.5\,\text{Nm} ב-B, יורד בקו ישר עד 287.5 Nm287.5\,\text{Nm} ב-C, ושם קופץ לאפס.

•MHM_H: משולש. עולה מ-0 ב-A עד 750 Nm750\,\text{Nm} ב-B, ויורד ל-0 ב-C.

•MtM_t: מלבן בגובה 625 Nm625\,\text{Nm} לכל אורך הגל (מקווקו בגרף).

x (mm)M (Nm)100200300400200400600800587.5750287.5235300

תשובה: מישור אנכי: MA=0M_A=0, MB=587.5 NmM_B=587.5\,\text{Nm}, MC=287.5 NmM_C=287.5\,\text{Nm}. מישור אופקי: MA=0M_A=0, MB=750 NmM_B=750\,\text{Nm}, MC=0M_C=0. מומנט פיתול קבוע Mt=625 NmM_t=625\,\text{Nm} לכל אורך הגל.

סעיף ב

תשובה:

כן. בחתך המסוכן (סמך B): Me=1139.4 NmM_e=1139.4\,\text{Nm}, σe≈178 MPa<[σ]=225 MPa\sigma_e\approx178\,\text{MPa}<[\sigma]=225\,\text{MPa}. מקדם הביטחון הקיים כ-2.5.

מבוקש: לבדוק אם גל בקוטר 40 mm40\,\text{mm} עומד בתנאי החוזק, עם מקדם ביטחון S=2S=2.

1. החתך המסוכן. לפי המהלכים מסעיף א, שני מומנטי הכפיפה מגיעים לשיא בסמך B, ומומנט הפיתול קבוע לאורך הגל. לכן החתך המסוכן הוא ב-B.

2. המומנט השקול ב-B (כפיפה בשני מישורים יחד עם פיתול):

Me=MV2+MH2+Mt2=587.52+7502+6252=1139.4 Nm=1,139,400 NmmM_e=\sqrt{M_V^2+M_H^2+M_t^2}=\sqrt{587.5^2+750^2+625^2}=1139.4\,\text{Nm}=1{,}139{,}400\,\text{Nmm}

3. המאמץ המשולב בחתך (גל מלא, D=40 mmD=40\,\text{mm}):

σe=10⋅MeD3=10⋅1,139,400403=178 MPa\sigma_e=\frac{10\cdot M_e}{D^3}=\frac{10\cdot1{,}139{,}400}{40^3}=178\,\text{MPa}

4. המאמץ המותר:

[σ]=σyS=4502=225 MPa[\sigma]=\frac{\sigma_y}{S}=\frac{450}{2}=225\,\text{MPa}

5. השוואה: σe=178 MPa<[σ]=225 MPa\sigma_e=178\,\text{MPa}<[\sigma]=225\,\text{MPa}. מקדם הביטחון הקיים:

S=σyσe=450178=2.53>2S=\frac{\sigma_y}{\sigma_e}=\frac{450}{178}=2.53>2

הערות:

•המקדם 10 בנוסחה הוא עיגול של 32π=10.19\frac{32}{\pi}=10.19. בחישוב עם 32π\frac{32}{\pi} מתקבל σe=181 MPa\sigma_e=181\,\text{MPa}, והמסקנה זהה.

•בקטע BC פועל גם כוח מתיחה צירי FaF_a. המאמץ שהוא יוצר, 4⋅Faπ⋅D2=4⋅2300π⋅402=1.8 MPa\frac{4\cdot F_a}{\pi\cdot D^2}=\frac{4\cdot2300}{\pi\cdot40^2}=1.8\,\text{MPa}, זניח לעומת מאמצי הכפיפה והפיתול.

תשובה: כן, הגל עומד בדרישות החוזק. בחתך המסוכן (סמך B) σe≈178 MPa<225 MPa\sigma_e\approx178\,\text{MPa}<225\,\text{MPa}, ומקדם הביטחון הקיים הוא כ-2.5, יותר מהנדרש.

סעיף ג

תשובה:

σe≈114.4 MPa\sigma_e\approx114.4\,\text{MPa} (Me=732 NmM_e=732\,\text{Nm})

מבוקש: המאמץ בגל בנקודה D, שנמצאת בין הסמכים, 100 mm100\,\text{mm} מהסמך A.

1. מומנטי הכפיפה ב-D. בין A ל-B המומנטים עולים בקו ישר מאפס, ולכן:

MV=AV⋅100=2350⋅100=235,000 Nmm=235 NmM_V=A_V\cdot100=2350\cdot100=235{,}000\,\text{Nmm}=235\,\text{Nm}

MH=AH⋅100=3000⋅100=300,000 Nmm=300 NmM_H=A_H\cdot100=3000\cdot100=300{,}000\,\text{Nmm}=300\,\text{Nm}

2. מומנט הפיתול ב-D. הנקודה D נמצאת בין הגלגל לצרכן, ולכן עובר בה כל מומנט הפיתול: Mt=625 NmM_t=625\,\text{Nm}.

3. המומנט השקול:

Me=2352+3002+6252=732 Nm=732,000 NmmM_e=\sqrt{235^2+300^2+625^2}=732\,\text{Nm}=732{,}000\,\text{Nmm}

4. המאמץ המשולב:

σe=10⋅MeD3=10⋅732,000403=114.4 MPa\sigma_e=\frac{10\cdot M_e}{D^3}=\frac{10\cdot732{,}000}{40^3}=114.4\,\text{MPa}

המאמץ הזה מורכב ממאמץ כפיפה σb=10⋅235,0002+300,0002403=59.5 MPa\sigma_b=\frac{10\cdot\sqrt{235{,}000^2+300{,}000^2}}{40^3}=59.5\,\text{MPa} וממאמץ פיתול τt=5⋅625,000403=48.8 MPa\tau_t=\frac{5\cdot625{,}000}{40^3}=48.8\,\text{MPa}. בין A ל-B אין כוח צירי, כי את FaF_a נושא הסמך הקבוע B.

תשובה: σe≈114.4 MPa\sigma_e\approx114.4\,\text{MPa} (כפיפה 59.5 MPa59.5\,\text{MPa} ופיתול 48.8 MPa48.8\,\text{MPa}).

שאלה 3 · מחבר סמרור עם שני לוחות חיבור

במחבר סמרור מסוג חפייה מחוברים לוחות 2 ו-3 באמצעות לוחות 1 ו-4 על ידי 16 מסמרות, כמוצג באיור.

על המחבר פועל כוח חיצוני F=140 kNF=140\,\text{kN}

נתונים:

•המאמץ המותר לגזירה במסמרות ובלוחות הוא 55 MPa55\,\text{MPa}

•המאמץ המותר למעיכה בלוחות ובמסמרות הוא 130 MPa130\,\text{MPa}

•המאמץ המותר למתיחה בלוחות הוא 100 MPa100\,\text{MPa}

א.

חשב את קוטר המסמרות הנדרש משיקולי חוזק לגזירה ולמעיכה.

(5 נקודות)
ב.

חשב ותאר באופן גרפי את מהלך כוחות המתיחה בלוחות 1, 2 ו-3 בחתכים a-f המתוארים באיור.

(8 נקודות)

בסעיפים ג', ד' קוטר המסמרות הוא 12 mm12\,\text{mm}.

ג.

חשב את רוחב הלוחות הנדרש b.

(3 נקודות)
ד.

מה יהיה רוחב הלוחות הנדרש b, אם עובי לוחות 1 ו-4 יהיה 5 mm5\,\text{mm} כל אחד? (לוחות 2, 3 ללא שינוי)

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

לפי גזירה d≥14.23 mmd\ge14.23\,\text{mm}, לפי מעיכה d≥12.24 mmd\ge12.24\,\text{mm}. קובעת הגזירה, ובוחרים קוטר תקני d=16 mmd=16\,\text{mm}.

נתון: F=140 kN=140,000 NF=140\,\text{kN}=140{,}000\,\text{N}, [τS]=55 MPa[\tau_S]=55\,\text{MPa}, [σlc]=130 MPa[\sigma_{lc}]=130\,\text{MPa}. עובי הלוחות 2 ו-3 הוא 11 mm11\,\text{mm}, ועובי כל אחד מהלוחות 1 ו-4 הוא 7 mm7\,\text{mm}.

מבוקש: קוטר המסמרות הנדרש לפי גזירה ולפי מעיכה.

איך הכוח עובר במחבר. באיור רואים שהלוחות 2 ו-3 מונחים זה מול זה, ורווח קטן ביניהם. הם אינם מחוברים ישירות: לוח 3 מעביר את הכוח דרך 8 המסמרות שלו (החתכים a, b, c) אל הלוחות 1 ו-4, ומהם הכוח עובר דרך 8 המסמרות האחרות (החתכים d, e, f) אל לוח 2. לכן, אף שבשאלה המחבר נקרא מחבר חפייה, כל אחד מהלוחות 2 ו-3 נאחז ב-8 מסמרות בלבד, והכוח מתחלק בין מחצית המסמרות, כמו במחבר השקה עם שני לוחות חיבור.

1. הכוח על מסמרה אחת:

Fi=F8=140,0008=17,500 NF_i=\frac{F}{8}=\frac{140{,}000}{8}=17{,}500\,\text{N}

2. קוטר לפי גזירה. כל מסמרה עוברת דרך שלושה לוחות (1, הלוח האמצעי, 4), ולכן היא נגזרת בשני חתכים: n=2n=2.

dS=Fiπ4⋅[τS]⋅n=17,500π4⋅55⋅2=14.23 mmd_S=\sqrt{\frac{F_i}{\frac{\pi}{4}\cdot[\tau_S]\cdot n}}=\sqrt{\frac{17{,}500}{\frac{\pi}{4}\cdot55\cdot2}}=14.23\,\text{mm}

3. קוטר לפי מעיכה. בנוסחה tt הוא עובי המגע הקטן ביותר. הלוח האמצעי (11 mm11\,\text{mm}) מקבל את כל הכוח FiF_i. שני לוחות החיבור מקבלים יחד את אותו כוח, על עובי כולל של 7+7=14 mm7+7=14\,\text{mm}. הקטן מביניהם הוא t=11 mmt=11\,\text{mm}:

dlc=Fi[σlc]⋅t=17,500130⋅11=12.24 mmd_{lc}=\frac{F_i}{[\sigma_{lc}]\cdot t}=\frac{17{,}500}{130\cdot11}=12.24\,\text{mm}

4. בוחרים בתוצאה הגדולה: d≥14.23 mmd\ge14.23\,\text{mm}. הגזירה היא שקובעת.

5. קוטר תקני: 14 mm14\,\text{mm} קטן מדי, ולכן בוחרים d=16 mmd=16\,\text{mm}.

בדיקה עם d=16 mmd=16\,\text{mm}: גזירה τ=17,5002⋅π4⋅162=43.5 MPa<55 MPa\tau=\frac{17{,}500}{2\cdot\frac{\pi}{4}\cdot16^2}=43.5\,\text{MPa}<55\,\text{MPa}, מעיכה σlc=17,50016⋅11=99.4 MPa<130 MPa\sigma_{lc}=\frac{17{,}500}{16\cdot11}=99.4\,\text{MPa}<130\,\text{MPa}.

תשובה: נדרש d≥14.23 mmd\ge14.23\,\text{mm} (לפי גזירה; לפי מעיכה 12.24 mm12.24\,\text{mm}). בוחרים מסמרות תקניות בקוטר 16 mm16\,\text{mm}.

סעיף ב

תשובה:

לוח 3: 140140, 87.587.5, 52.5 kN52.5\,\text{kN} בחתכים a, b, c. לוח 2: 52.552.5, 87.587.5, 140 kN140\,\text{kN} בחתכים d, e, f. לוח 1: 26.2526.25, 43.7543.75, 7070, 7070, 43.7543.75, 26.25 kN26.25\,\text{kN} בחתכים a עד f.

מבוקש: כוח המתיחה בכל אחד מהלוחות 1, 2 ו-3 בחתכים a עד f, ותיאור גרפי שלו.

העיקרון. כל מסמרה מעבירה Fi=F8=17.5 kNF_i=\frac{F}{8}=17.5\,\text{kN} מהלוח האמצעי אל שני לוחות החיבור, חצי לכל אחד: 8.75 kN8.75\,\text{kN} ללוח 1 ו-8.75 kN8.75\,\text{kN} ללוח 4. מספר המסמרות בחתכים: 3 ב-a, 2 ב-b, 3 ב-c, ובאותו אופן 3 ב-d, 2 ב-e, 3 ב-f.

בכל חתך בודקים את הלוח עם הכוח שמגיע אל שורת המסמרות, לפני שהשורה הזאת העבירה את חלקה:

Fn=itot−(i1+⋯+in−1)itot⋅FF_n=\frac{i_{tot}-(i_1+\dots+i_{n-1})}{i_{tot}}\cdot F

(itoti_{tot} מספר המסמרות שמחזיקות את הלוח, i1,i2,…i_1,i_2,\dots מספר המסמרות בשורות שהכוח כבר עבר.)

1. לוח 3. הכוח FF נכנס אליו מהקצה החופשי שלו, והשורה הראשונה שהוא פוגש היא a:

•חתך a: Fa=F=140 kNF_a=F=140\,\text{kN}

•חתך b: Fb=8−38⋅140=87.5 kNF_b=\frac{8-3}{8}\cdot140=87.5\,\text{kN}

•חתך c: Fc=8−(3+2)8⋅140=52.5 kNF_c=\frac{8-(3+2)}{8}\cdot140=52.5\,\text{kN}

אחרי השורה c הלוח מסתיים, והכוח בו אפס. בחתכים d, e, f לוח 3 אינו קיים.

2. לוח 2. תמונת ראי של לוח 3. הכוח נכנס מהקצה החופשי שלו, והשורה הראשונה היא f:

•חתך f: 140 kN140\,\text{kN}

•חתך e: 87.5 kN87.5\,\text{kN}

•חתך d: 52.5 kN52.5\,\text{kN}

בחתכים a, b, c לוח 2 אינו קיים.

3. לוח 1 (ובאותו אופן לוח 4). לוח החיבור אוסף כוח ממסמרה למסמרה, ולכן הכוח בו גדל מהקצה אל האמצע. בכל לוח חיבור עובר בסך הכול חצי מהכוח, F2=70 kN\frac{F}{2}=70\,\text{kN}:

•חתך a: 3⋅8.75=26.25 kN3\cdot8.75=26.25\,\text{kN}

•חתך b: 26.25+2⋅8.75=43.75 kN26.25+2\cdot8.75=43.75\,\text{kN}

•חתך c: 43.75+3⋅8.75=70 kN43.75+3\cdot8.75=70\,\text{kN}

•בין c ל-d, מעל הרווח שבין לוח 3 ללוח 2: 70 kN70\,\text{kN}. שם שני לוחות החיבור נושאים לבדם את כל הכוח (2⋅70=140 kN2\cdot70=140\,\text{kN}).

•חתך d: 70 kN70\,\text{kN}, חתך e: 43.75 kN43.75\,\text{kN}, חתך f: 26.25 kN26.25\,\text{kN}

4. ריכוז התוצאות (ב-kN):

לוחabcdef
לוח 314087.552.5---
לוח 2---52.587.5140
לוח 126.2543.75707043.7526.25

בדיקה: בין שתי שורות סמוכות סכום הכוחות בכל הלוחות חייב להיות FF. למשל בין a ל-b: בלוח 3 נשארו 87.5 kN87.5\,\text{kN}, ובשני לוחות החיבור 2⋅26.25=52.5 kN2\cdot26.25=52.5\,\text{kN}. ביחד 140 kN140\,\text{kN}.

5. התיאור הגרפי. מסרטטים לכל לוח תרשים מדרגות לאורך המחבר: בלוח 3 המדרגות יורדות מ-140 ל-87.5 ול-52.5 ואז לאפס, בלוח 2 אותן מדרגות בכיוון ההפוך, ובלוח 1 המדרגות עולות מ-26.25 ל-43.75 ול-70 באמצע, ויורדות חזרה באותו אופן.

‫כוח המתיחה בכל לוח בחתכים a-f‬‫לוח ⁦3⁩‬‫לוח ⁦2⁩‬‫לוח ⁦1⁩ (וגם לוח ⁦4⁩)‬02040608010012014014087.552.500000052.587.514026.2543.75707043.7526.25abcdef‫חתך‬‫כוח (kN)‬

תשובה: לוח 3: 140140, 87.587.5, 52.5 kN52.5\,\text{kN} בחתכים a, b, c. לוח 2: 52.552.5, 87.587.5, 140 kN140\,\text{kN} בחתכים d, e, f. לוח 1 (וגם 4): 26.2526.25, 43.7543.75, 7070, 7070, 43.7543.75, 26.25 kN26.25\,\text{kN} בחתכים a עד f.

סעיף ג

תשובה:

b≥163.3 mmb\ge163.3\,\text{mm}, בפועל כ-164 mm164\,\text{mm} (קובע חתך a בלוח 3 וחתך f בלוח 2).

נתון: d=12 mmd=12\,\text{mm}, [σt]=100 MPa[\sigma_t]=100\,\text{MPa}, והכוחות בחתכים מסעיף ב.

מבוקש: רוחב הלוחות bb הנדרש כדי שהלוחות לא ייקרעו במתיחה.

בחתך שעובר דרך שורת מסמרות הלוח מוחלש בקדחים, ולכן השטח שנושא את הכוח הוא (b−in⋅d)⋅t(b-i_n\cdot d)\cdot t, כאשר ini_n מספר המסמרות בחתך ו-tt עובי הלוח. מכאן:

b=Fn[σt]⋅t+in⋅db=\frac{F_n}{[\sigma_t]\cdot t}+i_n\cdot d

בודקים את כל החתכים ובוחרים ברוחב הגדול ביותר.

1. הלוחות 2 ו-3 (t=11 mmt=11\,\text{mm}):

•חתך a (ובלוח 2 חתך f), Fn=140,000 NF_n=140{,}000\,\text{N}, 3 מסמרות: b=140,000100⋅11+3⋅12=127.3+36=163.3 mmb=\frac{140{,}000}{100\cdot11}+3\cdot12=127.3+36=163.3\,\text{mm}

•חתך b (e), Fn=87,500 NF_n=87{,}500\,\text{N}, 2 מסמרות: b=87,500100⋅11+2⋅12=103.5 mmb=\frac{87{,}500}{100\cdot11}+2\cdot12=103.5\,\text{mm}

•חתך c (d), Fn=52,500 NF_n=52{,}500\,\text{N}, 3 מסמרות: b=52,500100⋅11+3⋅12=83.7 mmb=\frac{52{,}500}{100\cdot11}+3\cdot12=83.7\,\text{mm}

2. הלוחות 1 ו-4 (t=7 mmt=7\,\text{mm} כל אחד). החתך העמוס ביותר הוא c (או d), שבו כל לוח נושא 70,000 N70{,}000\,\text{N} ויש 3 מסמרות:

b=70,000100⋅7+3⋅12=100+36=136 mmb=\frac{70{,}000}{100\cdot7}+3\cdot12=100+36=136\,\text{mm}

(בחתכים b ו-a מתקבל פחות: 86.5 mm86.5\,\text{mm} ו-73.5 mm73.5\,\text{mm}.)

3. הרוחב הנדרש הוא הגדול מכולם: b=163.3 mmb=163.3\,\text{mm}. החתך הקובע הוא השורה הראשונה של הלוח האמצעי (a בלוח 3, f בלוח 2), שבה עובר כל הכוח דרך לוח שמוחלש בשלושה קדחים. מעגלים כלפי מעלה, למשל b=164 mmb=164\,\text{mm}.

תשובה: b≥163.3 mmb\ge163.3\,\text{mm} (נקבע בחתך a של לוח 3 ובחתך f של לוח 2). בפועל b≈164 mmb\approx164\,\text{mm}.

סעיף ד

תשובה:

b=176 mmb=176\,\text{mm} (קובעים הלוחות 1 ו-4 בחתכים c ו-d).

נתון: עובי הלוחות 1 ו-4 יורד ל-5 mm5\,\text{mm} כל אחד. הלוחות 2 ו-3 נשארים בעובי 11 mm11\,\text{mm}, ו-d=12 mmd=12\,\text{mm}.

מבוקש: הרוחב bb הנדרש במצב החדש.

1. הלוחות 2 ו-3 לא השתנו, ולכן הדרישה שלהם נשארת כמו בסעיף ג: b=163.3 mmb=163.3\,\text{mm}.

2. הלוחות 1 ו-4 דקים יותר עכשיו. בחתך העמוס שלהם (c או d) כל לוח נושא 70,000 N70{,}000\,\text{N}:

b=Fn[σt]⋅t+in⋅d=70,000100⋅5+3⋅12=140+36=176 mmb=\frac{F_n}{[\sigma_t]\cdot t}+i_n\cdot d=\frac{70{,}000}{100\cdot5}+3\cdot12=140+36=176\,\text{mm}

3. בוחרים בגדול: b=176 mmb=176\,\text{mm}.

ההסבר: בסעיף ג העובי הכולל של שני לוחות החיבור היה 14 mm14\,\text{mm}, יותר מהלוח האמצעי (11 mm11\,\text{mm}), ולכן הלוח האמצעי קבע. עכשיו העובי הכולל שלהם הוא 10 mm10\,\text{mm} בלבד, פחות מ-11 mm11\,\text{mm}, ולוחות החיבור הם החוליה החלשה: באמצע המחבר הם נושאים לבדם את כל הכוח.

תשובה: b=176 mmb=176\,\text{mm} (נקבע בלוחות 1 ו-4, בחתכים c ו-d).

שאלה 4 · ממסרת הפחתה: גלגלי שיניים ורצועה שטוחה

ממסרת ההפחתה, המוצגת באיור לשאלה, מורכבת מתמסורת רצועה שטוחה – גלגלים 1, 2, ותמסורת גלגלי שיניים ישרות 3, 4. המנוע מסתובב במהירות 1500 סל"ד.

יחס התמסורת בכל אחת מהתמסורת 1:2.5. הזנח הפסדים בממסרה.

נתוני תמסורת גלגלי השיניים:

•נתוני גלגלי השיניים: Z3=20Z_3=20.

•מודול השיניים: m=5 mmm=5\,\text{mm}, מקדם רוחב השן: b/m=10b/m=10.

•מקדם תנאי עבודה בעבודת גלגלי השיניים: 1.8

•מאמץ הכפיפה המותר בשיניים: 110 MPa110\,\text{MPa}.

•גלגלי השיניים מיוצרים בעיבוד שבבי

נתוני תמסורת הרצועה:

•קוטר הגלגל המניע – D1=150 mmD_1=150\,\text{mm}.

•נתוני הרצועה: עובי - h=6 mmh=6\,\text{mm}, זווית החביקה בגלגל המניע - 160∘160^\circ, מקדם החיכוך - μ=0.35\mu=0.35, המאמץ המותר - [σ]=7 MPa[\sigma]=7\,\text{MPa}, מודול האלסטיות - E=60 MPaE=60\,\text{MPa}

א.

חשבו את המומנט המרבי המועבר לצרכן על ידי תמסורת גלגלי השיניים. (חשבו לחוזק לכפיפה בשיניים)

(12 נקודות)
ב.

חשבו את רוחב הרצועה השטוחה הנדרש.

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

M4≈610 NmM_4\approx610\,\text{Nm} (על הגלגל המניע 3: Mt3≈244.2 NmM_{t3}\approx244.2\,\text{Nm}).

נתון: n1=1500 rpmn_1=1500\,\text{rpm}, יחס תמסורת 1:2.5 בכל שלב, Z3=20Z_3=20, m=5 mmm=5\,\text{mm}, λ=bm=10\lambda=\frac{b}{m}=10, ko=1.8k_o=1.8, [σb]=110 MPa[\sigma_b]=110\,\text{MPa}, שיניים בעיבוד שבבי, בלי הפסדים.

מבוקש: המומנט הגדול ביותר שתמסורת גלגלי השיניים יכולה להעביר לצרכן, כך שמאמץ הכפיפה בשן לא יעבור את המותר.

מהלך הכוח. המנוע מסובב את גלגל הרצועה 1. הרצועה מסובבת את גלגל 2, שיושב על אותו גל עם גלגל השיניים 3. גלגל 3 מניע את גלגל 4, שמחובר לצרכן. לכן בתמסורת גלגלי השיניים הגלגל המניע הוא 3.

1. מהירויות הסיבוב ומספרי השיניים:

n3=n2=15002.5=600 rpmn_3=n_2=\frac{1500}{2.5}=600\,\text{rpm}, n4=6002.5=240 rpmn_4=\frac{600}{2.5}=240\,\text{rpm}

Z4=2.5⋅Z3=2.5⋅20=50Z_4=2.5\cdot Z_3=2.5\cdot20=50

2. המהירות ההיקפית של גלגל 3:

v=π⋅m⋅Z3⋅n360,000=π⋅5⋅20⋅60060,000=3.14 msv=\frac{\pi\cdot m\cdot Z_3\cdot n_3}{60{,}000}=\frac{\pi\cdot5\cdot20\cdot600}{60{,}000}=3.14\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

3. מקדם המהירות לשיניים שיוצרו בעיבוד שבבי:

kV=5050+200⋅v=5050+200⋅3.14=0.666k_V=\frac{50}{50+\sqrt{200\cdot v}}=\frac{50}{50+\sqrt{200\cdot3.14}}=0.666

4. מקדם חלוקת העומס בין השיניים (תשלובת חיצונית):

kε=0.9⋅[1.88−3.2⋅(1Z3+1Z4)]=0.9⋅[1.88−3.2⋅(120+150)]=1.490k_\varepsilon=0.9\cdot\left[1.88-3.2\cdot\left(\frac{1}{Z_3}+\frac{1}{Z_4}\right)\right]=0.9\cdot\left[1.88-3.2\cdot\left(\frac{1}{20}+\frac{1}{50}\right)\right]=1.490

5. מקדם צורת השן (לואיס) מהטבלה בנוסחאון: עבור Z=20Z=20, Y=0.322Y=0.322.

6. המומנט המרבי על הגלגל המניע 3, לפי תנאי החוזק לכפיפה:

Mt3=m3⋅λ⋅Z3⋅Y⋅kV⋅kε⋅[σb]2⋅ko=53⋅10⋅20⋅0.322⋅0.666⋅1.490⋅1102⋅1.8≈244,200 Nmm=244.2 NmM_{t3}=\frac{m^3\cdot\lambda\cdot Z_3\cdot Y\cdot k_V\cdot k_\varepsilon\cdot[\sigma_b]}{2\cdot k_o}=\frac{5^3\cdot10\cdot20\cdot0.322\cdot0.666\cdot1.490\cdot110}{2\cdot1.8}\approx244{,}200\,\text{Nmm}=244.2\,\text{Nm}

7. למה מספיק לבדוק את גלגל 3: על שני הגלגלים פועל אותו כוח היקפי, והם באותו רוחב ומודול. לגלגל 4 יש יותר שיניים, ולכן מקדם הצורה שלו גדול יותר (Y=0.409Y=0.409 עבור Z=50Z=50) והמאמץ בשיניו קטן יותר. השן החלשה היא של הגלגל הקטן.

8. המומנט לצרכן. בלי הפסדים, המומנט גדל ביחס ההפחתה:

M4=Mt3⋅2.5=244.2⋅2.5=610.5 NmM_4=M_{t3}\cdot2.5=244.2\cdot2.5=610.5\,\text{Nm}

הערה: אפשר לחשב קודם את ההספק המרבי בנוסחה H=(m265)3⋅n3⋅λ⋅Z3⋅Y⋅kV⋅kε⋅[σb]ko=15.75 kWH=\left(\frac{m}{265}\right)^3\cdot\frac{n_3\cdot\lambda\cdot Z_3\cdot Y\cdot k_V\cdot k_\varepsilon\cdot[\sigma_b]}{k_o}=15.75\,\text{kW}, ואז M4=9550⋅Hn4=9550⋅15.75240≈626 NmM_4=\frac{9550\cdot H}{n_4}=\frac{9550\cdot15.75}{240}\approx626\,\text{Nm}. ההפרש (כ-2.5%) נובע מעיגול הקבוע 265 בנוסחת ההספק. שתי הדרכים מקובלות.

תשובה: M4≈610 NmM_4\approx610\,\text{Nm} (המומנט המרבי על גלגל 3: 244.2 Nm244.2\,\text{Nm}).

סעיף ב

תשובה:

b≈75.6 mmb\approx75.6\,\text{mm}, בפועל 76 mm76\,\text{mm}.

נתון: D1=150 mmD_1=150\,\text{mm}, n1=1500 rpmn_1=1500\,\text{rpm}, h=6 mmh=6\,\text{mm}, זווית חביקה 160∘160^\circ, μ=0.35\mu=0.35, [σ]=7 MPa[\sigma]=7\,\text{MPa}, E=60 MPaE=60\,\text{MPa}.

מבוקש: רוחב הרצועה bb, כך שהרצועה תוכל להעביר את ההספק שמתאים למומנט המרבי מסעיף א.

1. ההספק שהרצועה צריכה להעביר. גלגל הרצועה 2 וגלגל השיניים 3 יושבים על אותו גל, ואין הפסדים, ולכן זה ההספק של גלגל 3:

H=Mt3⋅n39.55⋅106=244,200⋅6009.55⋅106=15.34 kWH=\frac{M_{t3}\cdot n_3}{9.55\cdot10^6}=\frac{244{,}200\cdot600}{9.55\cdot10^6}=15.34\,\text{kW}

2. המהירות ההיקפית של הגלגל המניע:

v=π⋅D1⋅n160,000=π⋅150⋅150060,000=11.78 msv=\frac{\pi\cdot D_1\cdot n_1}{60{,}000}=\frac{\pi\cdot150\cdot1500}{60{,}000}=11.78\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

3. הכוח המשיקי (ההיקפי) שהרצועה מעבירה:

Ft=1000⋅Hv=1000⋅15.3411.78=1302 NF_t=\frac{1000\cdot H}{v}=\frac{1000\cdot15.34}{11.78}=1302\,\text{N}

4. יחס המתיחויות בין הענף הפעיל לענף הרפוי (נוסחת אוילר). זווית החביקה ברדיאנים: α=160⋅π180=2.793 rad\alpha=\frac{160\cdot\pi}{180}=2.793\,\text{rad}.

ke=eα⋅μ=e2.793⋅0.35=e0.977=2.657k_e=e^{\alpha\cdot\mu}=e^{2.793\cdot0.35}=e^{0.977}=2.657

5. כוח המתיחה בענף הפעיל:

S1=Ft1−1ke=13021−12.657=2088 NS_1=\frac{F_t}{1-\frac{1}{k_e}}=\frac{1302}{1-\frac{1}{2.657}}=2088\,\text{N}

6. המאמצים שמנצלים חלק מהמאמץ המותר:

•מאמץ הכפיפה של הרצועה סביב הגלגל הקטן: σb=E⋅hD1=60⋅6150=2.4 MPa\sigma_b=\frac{E\cdot h}{D_1}=\frac{60\cdot6}{150}=2.4\,\text{MPa}

•המאמץ הצנטריפוגלי: v=11.78 ms<20 msv=11.78\,\frac{\text{m}}{\text{s}}<20\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, ולכן σc=0\sigma_c=0.

למתיחה נשאר [σ]−σb−σc=7−2.4−0=4.6 MPa[\sigma]-\sigma_b-\sigma_c=7-2.4-0=4.6\,\text{MPa}.

7. רוחב הרצועה:

b=S1([σ]−σb−σc)⋅h=20884.6⋅6=75.6 mmb=\frac{S_1}{([\sigma]-\sigma_b-\sigma_c)\cdot h}=\frac{2088}{4.6\cdot6}=75.6\,\text{mm}

מעגלים כלפי מעלה למספר שלם: b=76 mmb=76\,\text{mm}.

בדיקה: σe=S1b⋅h+σb=208876⋅6+2.4=4.58+2.4=6.98 MPa≤7 MPa\sigma_e=\frac{S_1}{b\cdot h}+\sigma_b=\frac{2088}{76\cdot6}+2.4=4.58+2.4=6.98\,\text{MPa}\le7\,\text{MPa}.

תשובה: b≈75.6 mmb\approx75.6\,\text{mm}, כלומר רצועה ברוחב 76 mm76\,\text{mm}.

שאלה 5 · כרסום פנים וכרסום חריץ: מהלכים, זמן והספק

באיור לשאלה מוצג חלק העשוי מפלדה בעלת קשיות HB 250. נדרש לעבד את שטח A ולכרסם חריץ ברוחב 20 לכל אורכו, כמוצג באיור לשאלה. חומר המוצא הוא מוט ריבועי במידות 90×90 mm290\times90\,\text{mm}^2. שטח A מעובד באמצעות כרסומת אנכית עם כרסום פנים (מצח). קוטר הכרסום 150 mm150\,\text{mm}, והוא בעל 10 שיני מתק"ש מסוג IC50M(P25).

כרסום החריץ מתבצע באמצעות כרסום אצבע בעל ארבע שיניים העשוי ממתק"ש.

יש לבצע עיבוד מוקדם וגמר.

נתוני היגש: עד שלושה מ"מ לעיבוד מוקדם, ועד מ"מ אחד לעיבוד גמר.

ההתנגדות הסגולית לשיבוב בכרסום של החומר היא 2,500 Nmm22{,}500\,\frac{\text{N}}{\text{mm}^2}.

היעזרו בנספחים המצורפים של תנאי השיבוב לכרסום אצבע וכרסום פנים.

א.

תארו את תהליך השיבוב כך שמספר המהלכים יהיה הנמוך ביותר. פרטו את המהלכים בכל שלב.

(5 נקודות)
ב.

חשבו את זמן העיבוד המוקדם הנדרש, בהנחה שיש לתת לכרסום הפנים תוספת מהלך של 10 מ"מ מכל צד, ולכרסום האצבע 2 מ"מ מכל צד.

(8 נקודות)
ג.

חשבו את ההספק הנדרש ממנוע הכרסומת בעיבוד המוקדם אם הנצילות היא 80%.

(4 נקודות)
ד.

האם הספק הכרסומת הנדרש לעיבוד הגמר יהיה גדול או קטן יותר מהמחושב בסעיף ג'? הסבירו ללא חישוב.

(3 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

שטח A (כרסום פנים): 2 מהלכים מוקדמים בהיגש 2.5 mm2.5\,\text{mm} ומהלך גמר אחד בהיגש 1 mm1\,\text{mm}. החריץ (כרסום אצבע ∅20\varnothing20): 3 מהלכים מוקדמים בהיגש 2.5 mm2.5\,\text{mm} ומהלך גמר אחד בהיגש 1 mm1\,\text{mm}. סך הכול 7 מהלכים.

נתון: מוט 90×90 mm90\times90\,\text{mm} באורך 350 mm350\,\text{mm}. הגובה הסופי 84 mm84\,\text{mm}, חריץ ברוחב 20 mm20\,\text{mm} ובעומק 8.5 mm8.5\,\text{mm} לכל האורך. טיב שטח N7 בשטח A ובחריץ, ולכן נדרש גם עיבוד גמר. היגש מרבי: 3 mm3\,\text{mm} בעיבוד מוקדם, 1 mm1\,\text{mm} בעיבוד גמר.

מבוקש: תהליך עם מספר המהלכים הקטן ביותר.

כדי שמספר המהלכים יהיה קטן, משאירים לגמר את ההיגש המרבי המותר (1 mm1\,\text{mm}, במהלך אחד), ואת השאר מסירים במספר המהלכים המוקדמים הקטן ביותר. מספר המהלכים המוקדמים הוא עובי החומר חלקי ההיגש המרבי, מעוגל כלפי מעלה.

שלב 1: כרסום שטח A בכרסום פנים ∅150\varnothing150.

•עובי החומר להסרה: 90−84=6 mm90-84=6\,\text{mm}.

•קוטר הכרסום (150 mm150\,\text{mm}) גדול מרוחב החלק (90 mm90\,\text{mm}), ולכן כל מהלך מכסה את כל הרוחב.

•גמר: מהלך אחד בהיגש 1 mm1\,\text{mm}.

•מוקדם: נשארו 6−1=5 mm6-1=5\,\text{mm}. 53=1.67\frac{5}{3}=1.67, כלומר 2 מהלכים, בהיגש 2.5 mm2.5\,\text{mm} כל אחד.

•סך הכול 3 מהלכים: 2.5+2.5+1=6 mm2.5+2.5+1=6\,\text{mm}.

שלב 2: כרסום החריץ בכרסום אצבע. בוחרים כרסום אצבע בקוטר 20 mm20\,\text{mm}, כרוחב החריץ, כך שכל מהלך פותח את החריץ במלוא רוחבו.

•עומק החריץ: 8.5 mm8.5\,\text{mm}.

•גמר: מהלך אחד בהיגש 1 mm1\,\text{mm}.

•מוקדם: נשארו 8.5−1=7.5 mm8.5-1=7.5\,\text{mm}. 7.53=2.5\frac{7.5}{3}=2.5, כלומר 3 מהלכים, בהיגש 2.5 mm2.5\,\text{mm} כל אחד.

•סך הכול 4 מהלכים: 2.5+2.5+2.5+1=8.5 mm2.5+2.5+2.5+1=8.5\,\text{mm}.

סדר העבודה: דופנים את המוט במלחציים על שולחן הכרסומת האנכית, מכרסמים קודם את שטח A (מוקדם ואז גמר), מחליפים כלי, ומכרסמים את החריץ (מוקדם ואז גמר). את עומק החריץ מודדים משטח A המוגמר.

שלבכלימהלכים מוקדמיםמהלכי גמר
שטח Aכרסום פנים ∅150\varnothing1502 מהלכים, היגש 2.5 mm2.5\,\text{mm}מהלך אחד, היגש 1 mm1\,\text{mm}
החריץכרסום אצבע ∅20\varnothing203 מהלכים, היגש 2.5 mm2.5\,\text{mm}מהלך אחד, היגש 1 mm1\,\text{mm}

תשובה: שטח A: 2 מהלכים מוקדמים (2.5 mm2.5\,\text{mm}) ומהלך גמר אחד (1 mm1\,\text{mm}). החריץ, בכרסום אצבע ∅20\varnothing20: 3 מהלכים מוקדמים (2.5 mm2.5\,\text{mm}) ומהלך גמר אחד (1 mm1\,\text{mm}). בסך הכול 7 מהלכים.

סעיף ב

תשובה:

כ-3.65 min3.65\,\text{min}: כרסום הפנים 1.13 min1.13\,\text{min} (fz=0.4f_z=0.4, vc=80v_c=80, L=385 mmL=385\,\text{mm}, 2 מהלכים), וכרסום האצבע 2.52 min2.52\,\text{min} (fz=0.07f_z=0.07, vc=100v_c=100, L=374 mmL=374\,\text{mm}, 3 מהלכים). בחירה אחרת של תנאי שיבוב מתוך הנספח תשנה את התוצאה.

מבוקש: זמן העיבוד המוקדם: 2 מהלכים בכרסום הפנים ו-3 מהלכים בכרסום האצבע (מסעיף א).

בכל כלי מחשבים לפי הסדר: מהירות סיבוב n=1000⋅vcπ⋅Dn=\frac{1000\cdot v_c}{\pi\cdot D}, מהירות קידמה vf=fz⋅n⋅zv_f=f_z\cdot n\cdot z, וזמן t=L⋅ivft=\frac{L\cdot i}{v_f}, כאשר LL אורך המהלך ו-ii מספר המהלכים.

כרסום הפנים (שטח A).

1. תנאי השיבוב מהנספח "תנאי שיבוב בכירסום - כרסום פנים, מתק"ש", בעמודות של IC50M (P25), בשורה "פלדות פחמן, HB 250". בעיבוד מוקדם רוצים להסיר חומר מהר, ולכן בוחרים בקידמה לשן הגבוהה: fz=0.4 mmtoothf_z=0.4\,\frac{\text{mm}}{\text{tooth}}, ולה מתאימה מהירות חיתוך vc=80 mminv_c=80\,\frac{\text{m}}{\text{min}}.

2. מהירות הסיבוב:

n=1000⋅vcπ⋅D=1000⋅80π⋅150≈170 rpmn=\frac{1000\cdot v_c}{\pi\cdot D}=\frac{1000\cdot80}{\pi\cdot150}\approx170\,\text{rpm}

3. מהירות הקידמה של השולחן (z=10z=10 שיניים):

vf=fz⋅n⋅z=0.4⋅170⋅10=680 mmminv_f=f_z\cdot n\cdot z=0.4\cdot170\cdot10=680\,\frac{\text{mm}}{\text{min}}

4. אורך המהלך. בכרסום פנים בעיבוד גס מספיק שהחזית של הכרסום תעבור את סוף החלק לכל רוחבו:

L=R+la+l+lu−lsL=R+l_a+l+l_u-l_s, כאשר ls=R2−(B2)2l_s=\sqrt{R^2-\left(\frac{B}{2}\right)^2}

(R=75 mmR=75\,\text{mm} רדיוס הכרסום, l=350 mml=350\,\text{mm} אורך החלק, B=90 mmB=90\,\text{mm} רוחב החלק, la=lu=10 mml_a=l_u=10\,\text{mm} תוספות הכניסה והיציאה שנתונות בשאלה.)

ls=752−452=60 mml_s=\sqrt{75^2-45^2}=60\,\text{mm}

L=75+10+350+10−60=385 mmL=75+10+350+10-60=385\,\text{mm}

5. זמן שני המהלכים:

t1=L⋅ivf=385⋅2680=1.13 mint_1=\frac{L\cdot i}{v_f}=\frac{385\cdot2}{680}=1.13\,\text{min}

כרסום האצבע (החריץ).

6. תנאי השיבוב מהנספח "נתוני שיבוב בכרסום אצבע, מתק"ש", בעמודות "כירסום גס", חומר פלדה. הקשיות HB 250 היא הגבול בין השורה HB 200-250 (vc=90v_c=90 עד 130130) לשורה HB 250-325 (vc=75v_c=75 עד 100100), ובשתיהן fz=0.05f_z=0.05 עד 0.100.10. בוחרים ערכים שמתאימים לשתי השורות: vc=100 mminv_c=100\,\frac{\text{m}}{\text{min}}, fz=0.07 mmtoothf_z=0.07\,\frac{\text{mm}}{\text{tooth}}.

7. מהירות הסיבוב (D=20 mmD=20\,\text{mm}):

n=1000⋅100π⋅20≈1590 rpmn=\frac{1000\cdot100}{\pi\cdot20}\approx1590\,\text{rpm}

8. מהירות הקידמה (z=4z=4 שיניים):

vf=0.07⋅1590⋅4=445 mmminv_f=0.07\cdot1590\cdot4=445\,\frac{\text{mm}}{\text{min}}

9. אורך המהלך. החריץ פתוח בשני הקצוות, והכרסום מתחיל כולו מחוץ לחלק ויוצא ממנו כולו, עם תוספת של 2 mm2\,\text{mm} מכל צד:

L=l+D+2+2=350+20+4=374 mmL=l+D+2+2=350+20+4=374\,\text{mm}

10. זמן שלושת המהלכים:

t2=374⋅3445=2.52 mint_2=\frac{374\cdot3}{445}=2.52\,\text{min}

11. זמן העיבוד המוקדם הכולל:

t=t1+t2=1.13+2.52=3.65 mint=t_1+t_2=1.13+2.52=3.65\,\text{min}

הערות:

•בנספחים יש טווחי ערכים, ולכן גם בחירה אחרת בתוך הטווח נכונה, והזמן ישתנה בהתאם.

•טבלת כרסום האצבע מופיעה בנספחים פעמיים, ובאחת מהן הכותרות "כירסום גס" ו"כירסום עדין" מוחלפות. המספרים זהים. בעיבוד גס עובדים במהירות חיתוך נמוכה ובקידמה גבוהה, ולכן הטווחים vc=90v_c=90 עד 130130 ו-fz=0.05f_z=0.05 עד 0.100.10 הם של העיבוד הגס.

•אם מוציאים את כרסום הפנים כולו מהחלק גם בעיבוד המוקדם (L=l+D+10+10=520 mmL=l+D+10+10=520\,\text{mm}), מתקבל t1=520⋅2680=1.53 mint_1=\frac{520\cdot2}{680}=1.53\,\text{min}, וזמן כולל של כ-4.05 min4.05\,\text{min}.

תשובה: כ-3.65 min3.65\,\text{min}: כרסום הפנים 1.13 min1.13\,\text{min} (2 מהלכים), וכרסום האצבע 2.52 min2.52\,\text{min} (3 מהלכים).

סעיף ג

תשובה:

כ-8 kW8\,\text{kW} (7.96 kW7.96\,\text{kW} בכרסום הפנים, שהוא הקובע; 1.16 kW1.16\,\text{kW} בכרסום החריץ).

נתון: KS=2500 Nmm2K_S=2500\,\frac{\text{N}}{\text{mm}^2}, נצילות beta=0.8\\beta=0.8, ותנאי העיבוד המוקדם מסעיף ב.

מבוקש: ההספק שהמנוע צריך לספק בעיבוד המוקדם. שתי הפעולות אינן מתבצעות יחד, ולכן מחשבים את ההספק של כל אחת, והמנוע צריך לספק את הגדול מהשניים.

בכל פעולה מחשבים קודם את הרכיב המשיקי של כוח החיתוך:

Pz=KS⋅B⋅a⋅fz⋅zπ⋅dP_z=\frac{K_S\cdot B\cdot a\cdot f_z\cdot z}{\pi\cdot d}

(BB רוחב הכרסום, aa ההיגש, fzf_z הקידמה לשן, zz מספר השיניים, dd קוטר הכרסום.)

ואז את ההספק: H=Pz⋅vc1000⋅60⋅betaH=\frac{P_z\cdot v_c}{1000\cdot60\cdot\\beta}

1. כרסום הפנים: B=90 mmB=90\,\text{mm}, a=2.5 mma=2.5\,\text{mm}, fz=0.4f_z=0.4, z=10z=10, d=150 mmd=150\,\text{mm}, vc=80 mminv_c=80\,\frac{\text{m}}{\text{min}}.

Pz=2500⋅90⋅2.5⋅0.4⋅10π⋅150=4775 NP_z=\frac{2500\cdot90\cdot2.5\cdot0.4\cdot10}{\pi\cdot150}=4775\,\text{N}

H1=4775⋅801000⋅60⋅0.8=7.96 kWH_1=\frac{4775\cdot80}{1000\cdot60\cdot0.8}=7.96\,\text{kW}

2. כרסום האצבע: B=20 mmB=20\,\text{mm} (רוחב החריץ), a=2.5 mma=2.5\,\text{mm}, fz=0.07f_z=0.07, z=4z=4, d=20 mmd=20\,\text{mm}, vc=100 mminv_c=100\,\frac{\text{m}}{\text{min}}.

Pz=2500⋅20⋅2.5⋅0.07⋅4π⋅20=557 NP_z=\frac{2500\cdot20\cdot2.5\cdot0.07\cdot4}{\pi\cdot20}=557\,\text{N}

H2=557⋅1001000⋅60⋅0.8=1.16 kWH_2=\frac{557\cdot100}{1000\cdot60\cdot0.8}=1.16\,\text{kW}

3. ההספק הנדרש מהמנוע נקבע לפי כרסום הפנים: H≈8 kWH\approx8\,\text{kW}.

תשובה: כ-8 kW8\,\text{kW} (7.96 kW7.96\,\text{kW} בכרסום הפנים; בכרסום החריץ נדרשים רק 1.16 kW1.16\,\text{kW}).

סעיף ד

תשובה:

קטן יותר: בעיבוד הגמר ההיגש והקידמה לשן קטנים בהרבה, ולכן כוח החיתוך יורד הרבה יותר ממה שמהירות החיתוך עולה.

ההספק הנדרש לעיבוד הגמר יהיה קטן יותר.

ההסבר: ההספק הוא מכפלה של כוח החיתוך במהירות החיתוך, וכוח החיתוך גדל עם שטח חתך השבב, כלומר עם מכפלת ההיגש בקידמה לשן.

•בעיבוד הגמר ההיגש קטן: 1 mm1\,\text{mm} במקום 2.5 mm2.5\,\text{mm}.

•בעיבוד הגמר גם הקידמה לשן קטנה, כדי לקבל טיב שטח N7. בכרסום הפנים, למשל, 0.10.1 במקום 0.40.4.

•לכן כוח החיתוך קטן פי כמה (בכרסום הפנים בערך פי 10).

•מהירות החיתוך בגמר אמנם גבוהה יותר (בכרסום הפנים 170170 במקום 80 mmin80\,\frac{\text{m}}{\text{min}}), אבל היא גדלה רק בערך פי 2, הרבה פחות מהירידה בכוח.

לכן המכפלה של כוח במהירות, שהיא ההספק, קטנה בעיבוד הגמר.

תשובה: קטן יותר. בעיבוד הגמר ההיגש והקידמה לשן קטנים בהרבה, ולכן כוח החיתוך יורד הרבה יותר ממה שמהירות החיתוך עולה.

שאלה 6 · תותב מדויק: שרשרת מידות ואפיצות מרווח

באיור לשאלה מוצג החלק תותב מדויק, העשוי מפלדה SAE 1040. רק חלק מהמידות מוצגות.

א.

חשבו את המידה המתקבלת, X±ΔXX\pm\Delta X, הנתונה בסרטוט.

(6 נקודות)
ב.

חשבו את המידה הטכנולוגית (החליפית), Y±ΔYY\pm\Delta Y, הנתונה בסרטוט.

(7 נקודות)
ג.

הקוטר במידה ∅40 h9\varnothing40\,\text{h9} מורכב לתוך קדח בקוטר 40 בהתאמת מרווח, עם מרווח מובטח מינימלי.

(1)

באיזו שיטה רשומה הסיבולת של מידה זו בסרטוט – שיטת הקדח האחיד או שיטת הגל האחיד? הסבר.

(2)

בחרו מהנספח המצורף סיבולת מתאימה למידת הקדח, ברמת התאמה בינונית ובמרווח המינימלי הקיים בנספח, ורשמו אותה. רשמו את האפיצות המתקבלת.

(3)

חשבו את המרווחים, המינימלי והמקסימלי, בין הקדח לגל.

(7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

X±ΔX=15±0.4 mmX\pm\Delta X=15\pm0.4\,\text{mm}

מבוקש: המידה המתקבלת XX, שהיא רוחב האוגן ∅50\varnothing50. מידה מתקבלת אינה מיוצרת ישירות: היא נסגרת מעצמה על ידי מידות אחרות, והסבולת שלה היא סכום הסבולות שלהן.

1. שרשרת המידות. לפי האיור, המידה 25 נמדדת מהקצה של החלק עד הצד הרחוק של האוגן, והמידה 10 נמדדת מאותו קצה עד תחילת האוגן. לכן:

X=25−10X=25-10

לשתי המידות אין סבולת רשומה, ולכן חלה עליהן הסבולת הכללית ±0.2\pm0.2: 25±0.225\pm0.2 ו-10±0.210\pm0.2.

2. המידה הנומינלית: X=25−10=15 mmX=25-10=15\,\text{mm}

3. המידה המרבית. מידה שמופיעה בחיבור מקבלת את הערך המרבי שלה, ומידה שמופיעה בחיסור את הערך המזערי:

Xmax=25max−10min=25.2−9.8=15.4 mmX_{max}=25_{max}-10_{min}=25.2-9.8=15.4\,\text{mm}

4. המידה המזערית:

Xmin=25min−10max=24.8−10.2=14.6 mmX_{min}=25_{min}-10_{max}=24.8-10.2=14.6\,\text{mm}

5. הכתיבה המקוצרת: X±ΔX=15±0.4 mmX\pm\Delta X=15\pm0.4\,\text{mm}

בדיקה: תחום הסבולת של XX הוא 15.4−14.6=0.8 mm15.4-14.6=0.8\,\text{mm}, שווה לסכום תחומי הסבולת של שתי המידות: 0.4+0.4=0.8 mm0.4+0.4=0.8\,\text{mm}.

תשובה: X±ΔX=15±0.4 mmX\pm\Delta X=15\pm0.4\,\text{mm}

סעיף ב

תשובה:

Y±ΔY=14.95±0.05 mmY\pm\Delta Y=14.95\pm0.05\,\text{mm}

מבוקש: המידה הטכנולוגית YY, מהצד של האוגן עד ציר הקדח הרוחבי. מידה טכנולוגית (חליפית) היא מידת ייצור שמחליפה מידה מהסרטוט, וצריך לבחור לה סבולת כך שכל המידות שבסרטוט יתקבלו בתחום שלהן.

1. שרשרת המידות לאורך החלק, לפי האיור:

80=25+Y+4080=25+Y+40

•80±0.380\pm0.3: האורך הכולל.

•25±0.225\pm0.2: מהקצה עד הצד הרחוק של האוגן (סבולת כללית).

•40 0+0.1040^{+0.10}_{\ 0}: מציר הקדח עד הקצה השני.

2. איזו מידה מתקבלת מעצמה? המידה שאינה מיוצרת ישירות היא החוליה הסוגרת, ותחום הסבולת שלה שווה לסכום התחומים של כל האחרות. לכן היא חייבת להיות המידה בעלת הסבולת הגדולה ביותר: 80±0.380\pm0.3 (תחום של 0.6 mm0.6\,\text{mm}). אילו המידה 40 0+0.1040^{+0.10}_{\ 0} או המידה 25 היו נסגרות מעצמן, לא הייתה נשארת ל-YY סבולת חיובית. לכן מייצרים את 25, YY ו-40, והאורך 80 מתקבל מהן:

Y=80−25−40=15 mmY=80-25-40=15\,\text{mm} (נומינלי)

3. הגבולות של YY. דורשים שהמידה 80 לא תצא מהגבולות שלה גם במקרים הקיצוניים:

80max=25max+Ymax+40max ⇒ Ymax=80.3−25.2−40.1=15.0 mm80_{max}=25_{max}+Y_{max}+40_{max}\ \Rightarrow\ Y_{max}=80.3-25.2-40.1=15.0\,\text{mm}

80min=25min+Ymin+40min ⇒ Ymin=79.7−24.8−40.0=14.9 mm80_{min}=25_{min}+Y_{min}+40_{min}\ \Rightarrow\ Y_{min}=79.7-24.8-40.0=14.9\,\text{mm}

4. הכתיבה המקוצרת: תחום הסבולת 15.0−14.9=0.1 mm15.0-14.9=0.1\,\text{mm}, והאמצע 14.95 mm14.95\,\text{mm}:

Y±ΔY=14.95±0.05 mmY\pm\Delta Y=14.95\pm0.05\,\text{mm} (אותה מידה אפשר לכתוב גם 15−0.1 015^{\ 0}_{-0.1}.)

בדיקה: תחום הסבולת של המידה המוחלפת שווה לסכום התחומים של המידות שנשארו: 0.6=0.4+0.1+0.10.6=0.4+0.1+0.1. הסבולת של המידה הטכנולוגית (0.1 mm0.1\,\text{mm}) קטנה מהסבולת של המידה שהיא מחליפה (0.6 mm0.6\,\text{mm}), כנדרש.

תשובה: Y±ΔY=14.95±0.05 mmY\pm\Delta Y=14.95\pm0.05\,\text{mm}

סעיף ג

(1)
תשובה:

שיטת הגל האחיד: הסבולת h היא של גל שהסטייה העליונה שלו אפס, ואת הקדח מתאימים אליו.

הסימון הוא ∅40 h9\varnothing40\,\text{h9}: אות קטנה מציינת סבולת של גל, והאות h פירושה שהסטייה העליונה היא אפס, כלומר המידה המרבית של הגל שווה למידה הנומינלית, וכל הסבולת כלפי מטה.

בשיטת הגל האחיד הגל הוא תמיד h, ואת סוג האפיצות (מרווח, מעבר או מדחק) קובעים על ידי בחירת הסבולת של הקדח. כאן הגל כבר נתון כ-h9, ואת הקדח מתאימים אליו, ולכן זו שיטת הגל האחיד.

(בשיטת הקדח האחיד המצב הפוך: הקדח הוא תמיד H, ומתאימים אליו את הגל.)

תשובה: שיטת הגל האחיד, כי סבולת הגל היא h (סטייה עליונה אפס), ואת הקדח מתאימים אליו.

(2)
תשובה:

קדח ∅40 F8\varnothing40\,\text{F8} (+0.025+0.064^{+0.064}_{+0.025}). האפיצות: ∅40 F8h9\varnothing40\,\frac{\text{F8}}{\text{h9}}.

משתמשים בטבלת "סבולות בשיטת הגל האחיד" שבנספח, כי הגל הוא h9.

1. מוצאים את הקבוצה "התאמה בעיבוד בינוני". הגל בקבוצה הזאת הוא h9, כמו בסרטוט.

2. הקדחים שהטבלה מציעה לגל h9: H8, H11, F8, E9, D10, C11. קוראים את הסטיות בשורה של המידות 30...40 (ב-μm\mu\text{m}), ומחשבים לכל אחד את המרווח המינימלי: הסטייה התחתונה של הקדח פחות הסטייה העליונה של הגל (שהיא 0).

קדחסטייה עליונהסטייה תחתונהמרווח מינימלי
H8+3900
H11+16000
F8+64+2525
E9+112+5050
D10+180+8080
C11+280+120120

3. נדרש מרווח מובטח, כלומר מרווח מינימלי גדול מאפס. ב-H8 וב-H11 המרווח המינימלי הוא אפס, ולכן הם אינם מבטיחים מרווח. מבין הקדחים שנשארו, המרווח המינימלי הקטן ביותר הוא של F8: 25 μm25\,\mu\text{m}.

4. סבולת הקדח: ∅40 F8=∅40+0.025+0.064\varnothing40\,\text{F8}=\varnothing40^{+0.064}_{+0.025}. סבולת הגל: ∅40 h9=∅40−0.062 0\varnothing40\,\text{h9}=\varnothing40^{\ 0}_{-0.062}.

תשובה: קדח ∅40 F8\varnothing40\,\text{F8} (+0.025+0.064^{+0.064}_{+0.025}). האפיצות המתקבלת: ∅40 F8h9\varnothing40\,\frac{\text{F8}}{\text{h9}}.

(3)
תשובה:

Δmin=0.025 mm\Delta_{min}=0.025\,\text{mm}, Δmax=0.126 mm\Delta_{max}=0.126\,\text{mm}

נתון: קדח ∅40 F8\varnothing40\,\text{F8}, גבולות 40.02540.025 עד 40.064 mm40.064\,\text{mm}. גל ∅40 h9\varnothing40\,\text{h9}, גבולות 39.93839.938 עד 40.000 mm40.000\,\text{mm}.

1. המרווח המינימלי מתקבל כשהקדח הקטן ביותר פוגש את הגל הגדול ביותר:

Δmin=Dmin−dmax=40.025−40.000=0.025 mm\Delta_{min}=D_{min}-d_{max}=40.025-40.000=0.025\,\text{mm}

2. המרווח המקסימלי מתקבל כשהקדח הגדול ביותר פוגש את הגל הקטן ביותר:

Δmax=Dmax−dmin=40.064−39.938=0.126 mm\Delta_{max}=D_{max}-d_{min}=40.064-39.938=0.126\,\text{mm}

שני המרווחים חיוביים, ולכן זו אכן אפיצות מרווח.

תשובה: Δmin=0.025 mm\Delta_{min}=0.025\,\text{mm}, Δmax=0.126 mm\Delta_{max}=0.126\,\text{mm}

שאלה 7 · תהליך ייצור של ציר ודרישות תנוחה

באיור לשאלה 7 מוצג החלק "ציר", העשוי מפלדה SAE 1040

החלק מיוצר בכמויות קטנות.

א.
(1)

מהן מידות המוצא של חומר הגלם?

(2)

כיצד מבצעים את החריץ שבחתך א-א?

(4 נקודות)
ב.

פרטו במחברת הבחינה את סדר הפעולות הנדרש לייצור החלק. יש לציין את כל פעולות העיבוד הנדרשות, אין צורך בתיאור מפורט של הפעולות בתרשימים בנפרד.

(10 נקודות)
ג.

הסבירו את שתי דרישות הצורה/תנוחה הבאות שבסרטוט: ↗∣0.1∣A\boxed{\nearrow \mid 0.1 \mid A} לקונוס באורך 20, ו-⊚∣∅0.06∣A\boxed{\circledcirc \mid \varnothing0.06 \mid A} לקוטר ∅26\varnothing26.

לגבי כל אחת מהדרישות, ענו על השאלות והסבירו:

מה משמעות הדרישה? כיצד מבטיחים את ביצוע הדרישה בתהליך הייצור?

כיצד נבדקת הדרישה בביקורת איכות?

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

(1)
תשובה:

מוט עגול מפלדה SAE 1040, ∅42×115 mm\varnothing42\times115\,\text{mm} (הקוטר הגדול בחלק ∅40\varnothing40 והאורך 112, בתוספת עיבוד).

קוראים מהסרטוט את המידות החיצוניות הגדולות ביותר של החלק:

•הקוטר הגדול ביותר: ∅40\varnothing40 (הצווארון שבאמצע החלק).

•האורך הכולל: 112±0.2 mm112\pm0.2\,\text{mm}.

החלק הוא גוף סיבובי, ולכן חומר הגלם המתאים הוא מוט עגול. מוסיפים תוספת עיבוד:

•בקוטר: כ-2 mm2\,\text{mm}, כדי לחרוט את ∅40\varnothing40 ולקבל משטח נקי ומרכזי.

•באורך: כ-3 mm3\,\text{mm}, כדי לחרוט את שני המצחים.

בכמויות קטנות מנסרים את הקטעים ממוט מסחרי, ואין הצדקה לחומר גלם מיוחד (חישול או יציקה).

תשובה: מוט עגול מפלדה SAE 1040 בקוטר 42 mm42\,\text{mm}, מנוסר לאורך של כ-115 mm115\,\text{mm}.

(2)
תשובה:

בכרסומת, בכרסום דיסקה לשגם סהר בקוטר 20 mm20\,\text{mm} (R10) וברוחב 6 mm6\,\text{mm}, שמוחדר בניצב לציר החלק לעומק 6 mm6\,\text{mm}, עד המידה 19.

החריץ שבחתך א-א נמצא על הקוטר ∅25\varnothing25. במבט הראשי התחתית שלו היא קשת ברדיוס R10, ובחתך רואים שרוחבו 6 mm6\,\text{mm} ושהמידה מהצד הנגדי של הגליל עד תחתית החריץ היא 19 mm19\,\text{mm}. זה חריץ לשגם חצי-עגול (שגם סהר).

תחתית בצורת קשת מתקבלת כשכרסום בצורת דיסקה חודר לחומר בלי לנוע לאורך הציר. לכן:

•הכלי: כרסום דיסקה לחריצי שגם סהר, בקוטר 20 mm20\,\text{mm} (רדיוס 10) וברוחב 6 mm6\,\text{mm}.

•הדפינה: בכרסומת, החלק דפון בראש חלוקה או במלחציים עם פריזמות, על הקטרים המעובדים שלו.

•המיקום: מעמידים את הכרסום מעל ציר החלק, במרחק 12.5 mm12.5\,\text{mm} ממצח הצווארון.

•החיתוך: מחדירים את הכרסום לתוך החלק בניצב לציר, בלי תנועה לאורכו, עד עומק של 25−19=6 mm25-19=6\,\text{mm}, כך שמתקבלת המידה 19.

תשובה: בכרסומת, בכרסום דיסקה לשגם סהר בקוטר 20 mm20\,\text{mm} וברוחב 6 mm6\,\text{mm}, שמוחדר בניצב לציר החלק לעומק 6 mm6\,\text{mm} (עד המידה 19), במרחק 12.5 mm12.5\,\text{mm} ממצח הצווארון.

סעיף ב

תשובה:

ניסור מוט ∅42×115\varnothing42\times115; חריטה בדפינה ראשונה: מצח ומרכוז, ∅40\varnothing40, ∅25\varnothing25 ומצח הצווארון, ∅16\varnothing16 ופאזה, שחרור R1.5, תבריג M16; חריטה בדפינה שנייה על ∅25\varnothing25: מצח לאורך 112, ∅26\varnothing26, קונוס, קידוח ∅8.5\varnothing8.5, פאזה והברזת M10; כרסום: משטח שטוח למידה 32, קידוח וקידוד ∅10\varnothing10, חריץ שגם R10; הסרת גרדים וביקורת.

החלק מיוצר בכמויות קטנות, ולכן מייצרים אותו בעיבוד שבבי ממוט: קודם כל פעולות החריטה (המשטחים הסיבוביים והתבריגים), ואחריהן פעולות הכרסום והקידוח (המשטח השטוח, הקדח הרוחבי וחריץ השגם). את הדפינות מתכננים כך שדרישות הצורה והתנוחה ביחס לבסיס A (∅25\varnothing25) יתקיימו.

הכנה.

1. ניסור מוט ∅42\varnothing42 לאורך 115 mm115\,\text{mm}.

חריטה, דפינה ראשונה (תופסים את הצד שיהיה הקונוס; מעבדים את הצד של התבריג M16):

2. חריטת מצח וקידוח מרכוז (לתמיכה בחודן).

3. חריטת הקוטר ∅40\varnothing40 של הצווארון.

4. חריטה מוקדמת של המדרגה ∅25\varnothing25 עד מצח הצווארון.

5. חריטת הקוטר ∅16\varnothing16 לאורך 20 mm20\,\text{mm} (הכנה לתבריג M16) ופאזה 1.5×45∘1.5\times45^\circ.

6. חריטת חריץ השחרור R1.5 בסוף התבריג.

7. חריטת גמר של ∅25−0.02 0\varnothing25^{\ 0}_{-0.02} (בסיס A) ושל מצח הצווארון (N7) למידה 45 0+0.245^{+0.2}_{\ 0}, באותה דפינה. כך מתקיימת דרישת הניצבות 0.1 של המצח ביחס ל-A.

8. חריטת התבריג M16.

חריטה, דפינה שנייה (הופכים את החלק ותופסים אותו על ∅25\varnothing25, בסיס A, בלסתות רכות או בתפסנית קפיצית):

9. חריטת מצח לאורך הכולל 112±0.2112\pm0.2.

10. חריטה מוקדמת ואחריה חריטת גמר של ∅26−0.04 0\varnothing26^{\ 0}_{-0.04} (N7), עד מצח הצווארון, למידה 35 0+0.335^{+0.3}_{\ 0}.

11. חריטת הקונוס: מ-∅26\varnothing26 עד ∅20\varnothing20 בקצה, לאורך 20 mm20\,\text{mm} (הטיית המגלשה העליונה בזווית של כ-8.5∘8.5^\circ, כי tan⁡α2=26−202⋅20=0.15\tan\frac{\alpha}{2}=\frac{26-20}{2\cdot20}=0.15).

12. קידוח מרכוז, וקידוח ∅8.5\varnothing8.5 לעומק 22 mm22\,\text{mm} (קדח מכין לתבריג M10).

13. פאזה פנימית 1.5×45∘1.5\times45^\circ, והברזת התבריג M10 לעומק 18 mm18\,\text{mm}.

הפעולות 10 ו-11 נעשות כשהחלק דפון על A, וכך מתקיימות דרישת המרכזיות של ∅26\varnothing26 ודרישת החריגות של הקונוס.

כרסום וקידוח (כרסומת אנכית, החלק דפון בראש חלוקה או במלחציים עם פריזמות, על הקטרים ∅25\varnothing25 ו-∅26\varnothing26):

14. כרסום המשטח השטוח בצווארון ∅40\varnothing40, למידה 32.

15. קידוח הקדח הרוחבי ∅10 0+0.06\varnothing10^{+0.06}_{\ 0} דרך הצווארון, בניצב למשטח השטוח ובמרחק 16 mm16\,\text{mm} ממצח הצווארון: קידוח מרכוז, קידוח ∅9.8\varnothing9.8, וקידוד (ריימר) ל-∅10\varnothing10 לקבלת טיב שטח N6.

16. סיבוב החלק ב-90∘90^\circ בראש החלוקה, וכרסום חריץ השגם (R10, רוחב 6) על ∅25\varnothing25, במרחק 12.5 mm12.5\,\text{mm} ממצח הצווארון, למידה 19.

סיום.

17. הסרת גרדים, וביקורת מידות ודרישות צורה ותנוחה.

תשובה: ניסור; חריטה בדפינה ראשונה (מצח, ∅40\varnothing40, ∅25\varnothing25 ומצח הצווארון, ∅16\varnothing16, שחרור R1.5, תבריג M16); חריטה בדפינה שנייה על בסיס A (מצח לאורך 112, ∅26\varnothing26, קונוס, קידוח ∅8.5\varnothing8.5, פאזה, הברזת M10); כרסום המשטח השטוח למידה 32, קידוח וקידוד ∅10\varnothing10, כרסום חריץ השגם; הסרת גרדים וביקורת.

סעיף ג

תשובה:

הקונוס: דרישת חריגות (זריקה), עד 0.1 mm0.1\,\text{mm} בסיבוב שלם סביב ציר הבסיס A. הקוטר ∅26\varnothing26: דרישת מרכזיות, הציר שלו בתוך גליל ∅0.06\varnothing0.06 סביב ציר A. מבטיחים בחריטה כשהחלק דפון על ∅25\varnothing25 (או בין חודנים), ובודקים בחוגן כשהחלק מונח על ∅25\varnothing25 בפריזמה ומסובבים אותו.

בשתי הדרישות הבסיס הוא A: הציר של הגליל ∅25\varnothing25.

הדרישה ↗∣0.1∣A\boxed{\nearrow \mid 0.1 \mid A} על הקונוס שאורכו 20.

1. המשמעות: זו דרישת חריגות (זריקה) מעגלית ביחס לבסיס A. כשמסובבים את החלק סיבוב שלם סביב הציר של ∅25\varnothing25, נקודה כלשהי על פני הקונוס לא תזוז ביותר מ-0.1 mm0.1\,\text{mm}, במדידה בניצב לפני הקונוס. הדרישה כוללת גם את אי-העגוליות של הקונוס וגם את הסטייה של הציר שלו מהציר A.

2. איך מבטיחים בייצור: חורטים את הקונוס כשהחלק דפון על הבסיס A עצמו (∅25\varnothing25), בלסתות רכות שנחרטו במקום או בתפסנית קפיצית מדויקת, או בין חודנים. כך ציר הסיבוב של המחרטה מתלכד עם הציר של A, והקונוס נחרט סביב אותו ציר.

3. איך בודקים: מניחים את החלק עם הקוטר ∅25\varnothing25 על פריזמה (או דופנים אותו על ∅25\varnothing25), מצמידים חוגן (שעון מדידה) לפני הקונוס, בניצב לפניו, ומסובבים את החלק סיבוב שלם. ההפרש בין הקריאה הגדולה לקטנה צריך להיות עד 0.1 mm0.1\,\text{mm}. חוזרים על הבדיקה בכמה מקומות לאורך הקונוס.

הדרישה ⊚∣∅0.06∣A\boxed{\circledcirc \mid \varnothing0.06 \mid A} על הקוטר ∅26\varnothing26.

1. המשמעות: זו דרישת מרכזיות (שיתוף ציר) ביחס לבסיס A. הציר של הגליל ∅26\varnothing26 חייב להימצא בתוך גליל דמיוני שקוטרו 0.06 mm0.06\,\text{mm} ושהציר שלו הוא הציר של ∅25\varnothing25. כלומר שני הצירים יכולים להיות מוסטים זה מזה ב-0.03 mm0.03\,\text{mm} לכל היותר.

2. איך מבטיחים בייצור: חורטים את ∅26\varnothing26 כשהחלק דפון על ∅25\varnothing25 (לסתות רכות או תפסנית קפיצית), או חורטים את שני הקטרים בין חודנים, על אותם קדחי מרכוז. כך שני הקטרים נחרטים סביב אותו ציר.

3. איך בודקים: מניחים את ∅25\varnothing25 על פריזמה, מצמידים חוגן לקוטר ∅26\varnothing26 ומסובבים את החלק סיבוב שלם. תנועת המחוג לא תעלה על 0.06 mm0.06\,\text{mm} (הסטה של 0.03 mm0.03\,\text{mm} בין הצירים נותנת תנועה של 0.06 mm0.06\,\text{mm} במחוג).

תשובה: הדרישה על הקונוס היא חריגות (זריקה) של עד 0.1 mm0.1\,\text{mm} בסיבוב סביב ציר הבסיס A. הדרישה על ∅26\varnothing26 היא מרכזיות: הציר שלו בתוך גליל ∅0.06\varnothing0.06 סביב ציר A. את שתיהן מבטיחים בחריטה כשהחלק דפון על A (∅25\varnothing25) או בין חודנים, ובודקים בחוגן, כשהחלק מונח על ∅25\varnothing25 בפריזמה ומסובבים אותו סיבוב שלם.

שאלה 8 · כלכלת ייצור: עלויות ונקודות איזון

מפעל "המעבד" נערך לביצוע ייצור סדרתי של החלק "בית ממסרה מיוחד".

המפעל בוחן שלושה תהליכי ייצור:

1) עיבוד שבבי מלא:

בשיטה זו נדרשת החלפת כלי שיבוב לכל מנת ייצור של 300 יחידות, בעלות של 5000 ₪

2) חישול ועיבוד שבבי.

3) יציקה מדויקת ועיבוד שבבי.

בכל התהליכים נדרשת ביקורת איכות לכל מנת ייצור של 100 יח', בעלות של 200 ₪.

להלן נתוני הייצור:

תהליך מסתהליך ייצורעלות חומר הגלם לק"ג (ש"ח)משקל חומר הגלם ליחידה (ק"ג)% פסוליםשכר עבודה (שקלים לשעה)זמן ייצור ליחידה (דקות)הוצאות הכנה ומתקנים (ש"ח)
1עיבוד שבבי מלא140.952505020,000
2חישול100.6316015150,000
3יציקה מדויקת110.741303570,000
א.

חשבו את עלות הייצור הכוללת של 2400 יחידות בכל אחת משיטות הייצור, כולל עלויות הפסילה והוצאות הכנה ומתקנים.

(7 נקודות)
ב.

סרטטו במחברת הבחינה במערכת צירים משותפת, גרפים המציגים עבור כל אחת משיטות הייצור את עלויות הייצור מול כמות היחידות ליצור. הסבירו את משמעות הגרפים שהתקבלו.

(7 נקודות)
ג.

היעזרו בגרפים שסורטטו בסעיף ב' וחשבו את נקודות/כמויות האיזון בין השיטות השונות.

הציגו את נקודות האיזון על גבי הגרפים. באילו כמויות מומלץ לייצר בכל אחת משיטות הייצור?

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

עיבוד שבבי מלא: כ-625,300625{,}300 ₪. חישול: כ-268,800268{,}800 ₪. יציקה מדויקת: כ-283,800283{,}800 ₪.

מבוקש: העלות הכוללת של 2400 יחידות בכל אחד משלושת התהליכים.

המודל. העלות הכוללת של סדרה היא C=A⋅Q+BC=A\cdot Q+B:

•BB: ההוצאות הקבועות לסדרה (הכנה ומתקנים). אינן תלויות בכמות.

•AA: העלות ליחידה. כוללת שכר עבודה, חומר גלם, והחלק היחסי של העלויות שחוזרות בכל מנה: ביקורת האיכות, ובתהליך 1 גם החלפת הכלי.

•QQ: כמות היחידות.

הפסולים. חלק מהיחידות נפסלות, ולכן כדי לקבל יחידה תקינה אחת צריך לייצר יותר מיחידה אחת. כשאחוז הפסולים הוא pp, מכפילים את העלות ליחידה ב-100100−p\frac{100}{100-p}.

העלויות שחוזרות בכל מנה, ליחידה:

•ביקורת איכות (בכל התהליכים): 200100=2\frac{200}{100}=2 ₪ ליחידה.

•החלפת כלי (רק בתהליך 1): 5000300=16.67\frac{5000}{300}=16.67 ₪ ליחידה.

1. תהליך 1, עיבוד שבבי מלא:

•שכר עבודה: 250⋅5060=208.33250\cdot\frac{50}{60}=208.33 ₪

•חומר גלם: 0.9⋅14=12.600.9\cdot14=12.60 ₪

•החלפת כלי: 16.6716.67 ₪, ביקורת איכות: 22 ₪

A1=(208.33+12.60+16.67+2)⋅100100−5=239.60⋅10095=252.21A_1=(208.33+12.60+16.67+2)\cdot\frac{100}{100-5}=239.60\cdot\frac{100}{95}=252.21 ₪

C1=A1⋅Q+B1=252.21⋅2400+20,000≈625,300C_1=A_1\cdot Q+B_1=252.21\cdot2400+20{,}000\approx625{,}300 ₪

2. תהליך 2, חישול ועיבוד שבבי:

•שכר עבודה: 160⋅1560=40160\cdot\frac{15}{60}=40 ₪

•חומר גלם: 0.6⋅10=60.6\cdot10=6 ₪

•ביקורת איכות: 22 ₪

A2=(40+6+2)⋅100100−3=48⋅10097=49.48A_2=(40+6+2)\cdot\frac{100}{100-3}=48\cdot\frac{100}{97}=49.48 ₪

C2=49.48⋅2400+150,000≈268,800C_2=49.48\cdot2400+150{,}000\approx268{,}800 ₪

3. תהליך 3, יציקה מדויקת ועיבוד שבבי:

•שכר עבודה: 130⋅3560=75.83130\cdot\frac{35}{60}=75.83 ₪

•חומר גלם: 0.7⋅11=7.700.7\cdot11=7.70 ₪

•ביקורת איכות: 22 ₪

A3=(75.83+7.70+2)⋅100100−4=85.53⋅10096=89.10A_3=(75.83+7.70+2)\cdot\frac{100}{100-4}=85.53\cdot\frac{100}{96}=89.10 ₪

C3=89.10⋅2400+70,000≈283,800C_3=89.10\cdot2400+70{,}000\approx283{,}800 ₪

4. השוואה: לכמות של 2400 יחידות החישול הוא הזול ביותר, אחריו היציקה המדויקת, והעיבוד השבבי המלא יקר בהרבה.

הערות:

•בדיקה לפי מנות: ב-2400 יחידות יש 2400300=8\frac{2400}{300}=8 החלפות כלי (40,00040{,}000 ₪) ו-2400100=24\frac{2400}{100}=24 ביקורות (48004800 ₪). אלה בדיוק 16.6716.67 ₪ ו-22 ₪ ליחידה.

•אם מחשבים את תוספת הפסולים בקירוב, A⋅(1+x)A\cdot(1+x) כאשר xx שיעור הפסולים, מתקבלות כמעט אותן תוצאות: כ-623,800623{,}800, 268,700268{,}700 ו-283,500283{,}500 ₪.

תשובה: עיבוד שבבי מלא: כ-625,300625{,}300 ₪. חישול: כ-268,800268{,}800 ₪. יציקה מדויקת: כ-283,800283{,}800 ₪.

סעיף ב

תשובה:

שלושה קווים ישרים: C1=20,000+252.21QC_1=20{,}000+252.21Q (עיבוד שבבי מלא), C2=150,000+49.48QC_2=150{,}000+49.48Q (חישול), C3=70,000+89.10QC_3=70{,}000+89.10Q (יציקה מדויקת). נקודת המוצא היא ההוצאות הקבועות, והשיפוע הוא העלות ליחידה.

מבוקש: גרף של העלות הכוללת כתלות בכמות, לשלושת התהליכים באותה מערכת צירים.

1. המשוואות. מסעיף א, העלות הכוללת של כל תהליך היא קו ישר C=B+A⋅QC=B+A\cdot Q:

•עיבוד שבבי מלא: C1=20,000+252.21⋅QC_1=20{,}000+252.21\cdot Q

•חישול: C2=150,000+49.48⋅QC_2=150{,}000+49.48\cdot Q

•יציקה מדויקת: C3=70,000+89.10⋅QC_3=70{,}000+89.10\cdot Q

2. איך מסרטטים. הציר האופקי הוא הכמות QQ, והציר האנכי הוא העלות הכוללת. לכל קו מספיקות שתי נקודות, למשל Q=0Q=0 ו-Q=2400Q=2400:

תהליךעלות ב-Q=0Q=0 (₪)עלות ב-Q=2400Q=2400 (₪)
עיבוד שבבי מלא20,000625,300
חישול150,000268,800
יציקה מדויקת70,000283,800
עיבוד שבבי מלאחישוליציקה מדויקת
‫כמות יחידות Q‬‫עלות כוללת (₪)‬050010001500200025000100000200000300000400000500000600000700000Q=307Q=2020Q=641

3. משמעות הגרפים:

•נקודת החיתוך של כל קו עם הציר האנכי היא ההוצאות הקבועות (הכנה ומתקנים), שמשלמים גם לפני שיוצרה היחידה הראשונה. בעיבוד שבבי מלא היא הנמוכה ביותר, ובחישול הגבוהה ביותר.

•השיפוע של כל קו הוא העלות של יחידה נוספת. בעיבוד שבבי מלא הקו התלול ביותר (כל יחידה יקרה: זמן עבודה ארוך, שכר גבוה והחלפות כלים), ובחישול המתון ביותר.

•לכן בכמויות קטנות הקו של העיבוד השבבי הוא הנמוך ביותר, ובכמויות גדולות הקו של החישול הוא הנמוך ביותר. ההשקעה הגבוהה בהכנה ובמתקנים משתלמת רק כשמייצרים הרבה יחידות.

•בכל כמות כדאי התהליך שהקו שלו הוא הנמוך ביותר. הקווים נחתכים בנקודות האיזון, שבהן העלות של שני תהליכים שווה.

תשובה: שלושה קווים ישרים: C1=20,000+252.21QC_1=20{,}000+252.21Q, C2=150,000+49.48QC_2=150{,}000+49.48Q, C3=70,000+89.10QC_3=70{,}000+89.10Q. נקודת המוצא של כל קו היא ההוצאות הקבועות, והשיפוע הוא העלות ליחידה. הקו הנמוך ביותר בכל כמות הוא התהליך הכדאי.

סעיף ג

תשובה:

נקודות האיזון: כ-307 יחידות (עיבוד שבבי מול יציקה), כ-2020 יחידות (יציקה מול חישול), כ-641 יחידות (עיבוד שבבי מול חישול). עד כ-306 יחידות: עיבוד שבבי מלא. מ-307 עד כ-2019: יציקה מדויקת. מ-2020 ומעלה: חישול.

מבוקש: כמויות האיזון בין התהליכים, והמלצה באילו כמויות לייצר בכל תהליך.

בנקודת איזון העלות הכוללת של שני תהליכים שווה: Bi+Ai⋅Q=Bj+Aj⋅QB_i+A_i\cdot Q=B_j+A_j\cdot Q, ומכאן

Q=Bj−BiAi−AjQ=\frac{B_j-B_i}{A_i-A_j}

1. עיבוד שבבי מלא מול יציקה מדויקת:

Q1,3=B3−B1A1−A3=70,000−20,000252.21−89.10=306.5Q_{1,3}=\frac{B_3-B_1}{A_1-A_3}=\frac{70{,}000-20{,}000}{252.21-89.10}=306.5, כלומר כ-307 יחידות (עלות של כ-97,30097{,}300 ₪).

2. יציקה מדויקת מול חישול:

Q3,2=B2−B3A3−A2=150,000−70,00089.10−49.48=2019.6Q_{3,2}=\frac{B_2-B_3}{A_3-A_2}=\frac{150{,}000-70{,}000}{89.10-49.48}=2019.6, כלומר כ-2020 יחידות (עלות של כ-249,900249{,}900 ₪).

3. עיבוד שבבי מלא מול חישול:

Q1,2=B2−B1A1−A2=150,000−20,000252.21−49.48=641.3Q_{1,2}=\frac{B_2-B_1}{A_1-A_2}=\frac{150{,}000-20{,}000}{252.21-49.48}=641.3, כלומר כ-641 יחידות (עלות של כ-181,700181{,}700 ₪).

לנקודה הזאת אין משמעות מעשית: בכמות של 641 יחידות היציקה המדויקת זולה משני התהליכים האלה (כ-127,100127{,}100 ₪), ולכן הנקודה נמצאת מעל הקו של היציקה.

4. על הגרף מסעיף ב מסמנים את שלוש נקודות החיתוך: Q≈307Q\approx307 (הקו של העיבוד השבבי חותך את הקו של היציקה), Q≈641Q\approx641 (העיבוד השבבי חותך את החישול) ו-Q≈2020Q\approx2020 (היציקה חותכת את החישול).

5. ההמלצה, לפי הקו הנמוך ביותר בכל תחום:

•עד כ-306 יחידות: עיבוד שבבי מלא.

•מכ-307 ועד כ-2019 יחידות: יציקה מדויקת ועיבוד שבבי.

•מכ-2020 יחידות ומעלה: חישול ועיבוד שבבי.

זה מתאים לתוצאה של סעיף א: 2400 יחידות הן יותר מ-2020, ואכן החישול יצא הזול ביותר.

תשובה: נקודות האיזון: כ-307 יחידות (עיבוד שבבי מול יציקה), כ-2020 יחידות (יציקה מול חישול), וכ-641 יחידות (עיבוד שבבי מול חישול, בלי משמעות מעשית). עד כ-306 יחידות עדיף עיבוד שבבי מלא, מ-307 עד כ-2019 יציקה מדויקת, ומ-2020 ומעלה חישול.

שאלה 9 · דרגת חוזק של בורג ומאמץ כניעה

נתונים שני בורגי הידוק: בורג A בדרגת חוזק 8.8, ובורג B בדרגת חוזק 5.8. איזה משפט נכון?

א. לשני הברגים מאמץ כניעה זהה.

ב. לבורג A מאמץ כניעה גבוה יותר מאשר לבורג B.

ג. לבורג B מאמץ כניעה גבוה יותר מאשר לבורג A.

ד. חסר נתון של קוטר הבורג כדי לענות על השאלה.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 9

פתרון

תשובה:

ב. לבורג A מאמץ כניעה גבוה יותר מאשר לבורג B.

דרגת החוזק של בורג מורכבת משני מספרים. המספר הראשון, כפול 100, הוא חוזק המתיחה הנומינלי ב-MPa. המספר השני, חלקי 10, הוא היחס בין מאמץ הכניעה לחוזק המתיחה.

1. בורג A, דרגה 8.8: חוזק מתיחה 800 MPa800\,\text{MPa}, ומאמץ כניעה 0.8⋅800=640 MPa0.8\cdot800=640\,\text{MPa} (בטבלת Din 898 שבנוסחאון: 660 MPa660\,\text{MPa}).

2. בורג B, דרגה 5.8: חוזק מתיחה 500 MPa500\,\text{MPa}, ומאמץ כניעה 0.8⋅500=400 MPa0.8\cdot500=400\,\text{MPa} (בטבלה: 420 MPa420\,\text{MPa}).

3. לכן מאמץ הכניעה של בורג A גבוה יותר.

למה האחרות לא נכונות:

•א: המספר השני זהה (8), אבל הוא רק יחס. חוזק המתיחה שונה, ולכן גם מאמץ הכניעה שונה.

•ג: הפוך מהנכון, כי 5.8 היא דרגה נמוכה יותר.

•ד: מאמץ הכניעה הוא תכונה של חומר הבורג ונקבע רק לפי דרגת החוזק. הקוטר משפיע על הכוח שהבורג יכול לשאת, לא על המאמץ.

תשובה: ב.

שאלה 10 · המאמצים במחבר סמרור

המאמצים הקיימים במחבר סמרור הם:

א. מאמצי גזירה במסמרות

ב. מאמצי מתיחה בלוחות

ג. מאמצי מתיחה, מעיכה וגזירה בלוחות

ד. מאמצי מעיכה במסמרות

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 10

פתרון

תשובה:

ג. מאמצי מתיחה, מעיכה וגזירה בלוחות

במחבר סמרור הכוח עובר מלוח ללוח דרך המסמרות, ובדרך נוצרים כמה סוגי מאמצים:

•במסמרות: גזירה (בחתך שבין הלוחות) ומעיכה (במגע עם דופן הקדח).

•בלוחות: מתיחה (בחתך שמוחלש בקדחים), מעיכה (בדופן הקדח, מול המסמרה), וגזירה (קריעת החומר שבין הקדח לקצה הלוח, ולכן מחשבים מרחק קצה).

בוחרים במשפט המלא ביותר: ג. הוא היחיד שמונה כמה סוגי מאמצים, ושלושתם אכן קיימים בלוחות. הוא גם מתאים לבדיקות שעושים בתכן מחבר סמרור: מתיחה בלוחות, מעיכה, וגזירה.

למה האחרות אינן התשובה:

•א: מאמצי גזירה במסמרות אכן קיימים, אבל זה רק חלק אחד מהתמונה.

•ב: מאמצי מתיחה בלוחות אכן קיימים, אבל בלוחות יש גם מעיכה וגזירה.

•ד: מאמצי מעיכה במסמרות אכן קיימים, אבל גם זה רק חלק מהתמונה.

תשובה: ג.

שאלה 11 · מומנט בתמסורת הפחתה דו-שלבית

מהו המשפט הנכון לגבי תמסורת גלגלי שיניים עם שתי שלבי הפחתה ויחס תמסורת 1:3 בכל שלב?

א. המומנט המועבר לצרכן יהיה זהה למומנט של המנוע.

ב. המומנט המועבר לצרכן יהיה גדול מהמומנט של המנוע פי 6.

ג. המומנט המועבר לצרכן יהיה קטן מהמומנט של המנוע פי 9.

ד. המומנט המועבר לצרכן יהיה גדול מהמומנט של המנוע פי 9.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 11

פתרון

תשובה:

ד. המומנט המועבר לצרכן יהיה גדול מהמומנט של המנוע פי 9.

בתמסורת הפחתה מהירות הסיבוב יורדת והמומנט עולה באותו יחס, כי ההספק נשמר (בהזנחת הפסדים): H=Mt⋅n9550H=\frac{M_t\cdot n}{9550}.

1. בכל שלב המהירות יורדת פי 3, ולכן המומנט עולה פי 3.

2. בשני שלבים בטור היחסים מוכפלים: 3⋅3=93\cdot3=9.

3. לכן המהירות אצל הצרכן קטנה פי 9, והמומנט גדול פי 9 ממומנט המנוע.

למה האחרות לא נכונות:

•א: המומנט נשאר זהה רק ביחס תמסורת 1:1.

•ב: יחסי התמסורת של שלבים בטור מוכפלים (3⋅33\cdot3), לא מחוברים (3+33+3).

•ג: בהפחתה המהירות היא שקטנה פי 9. המומנט גדל.

תשובה: ד.

שאלה 12 · מקדם הביטחון הקיים בגל

בחישוב קוטר גל, מקדם הביטחון הקיים בחישוב המאמצים בגל יהיה:

א. המאמץ המותר בגל חלקי המאמץ המחושב (הקיים) בגל

ב. המאמץ המחושב (הקיים) בגל חלקי המאמץ המותר בגל

ג. מאמץ הכניעה של חומר הגל חלקי המאמץ המותר בגל

ד. מאמץ הכניעה של חומר הגל חלקי המאמץ המחושב (הקיים) בגל

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 12

פתרון

תשובה:

ד. מאמץ הכניעה של חומר הגל חלקי המאמץ המחושב (הקיים) בגל

מקדם הביטחון הקיים אומר פי כמה המאמץ שבאמת פועל בגל רחוק ממאמץ הכניעה, שבו החומר מתחיל להתעוות לצמיתות:

S=σyσeS=\frac{\sigma_y}{\sigma_e}

כאשר σy\sigma_y מאמץ הכניעה של החומר, ו-σe\sigma_e המאמץ המחושב (הקיים) בגל. זה מה שכתוב ב-ד.

למה האחרות לא נכונות:

•א: היחס בין המאמץ המותר לקיים מראה רק אם הגל עומד בדרישה (גדול מ-1), אבל אינו מקדם הביטחון, כי המאמץ המותר כבר מחולק במקדם הביטחון הנדרש.

•ב: היחס ההפוך, אחוז הניצול של המאמץ המותר.

•ג: מאמץ הכניעה חלקי המאמץ המותר הוא מקדם הביטחון הנדרש (זה שנקבע מראש בתכנון), ולא הקיים.

תשובה: ד.

שאלה 13 · רצועה שטוחה מול רצועות טריזיות

בתמסורת רצועה שטוחה ותמסורת רצועות טריזיות אשר להן גיאומטריה זהה והן מעבירות הספק זהה יתקיים:

א. כוח המתיחה המוקדמת הנדרש ברצועות הטריזיות יהיה גבוה מזה שנדרש ברצועה השטוחה.

ב. מאמץ המתיחה ברצועות הטריזיות יהיה גבוה מזה שברצועה השטוחה

ג. לקבלת מתיחות מוקדמת ברצועות, יידרש להפעיל כוח גבוה יותר על הגלגלון המותח ברצועה השטוחה

ד. כל התשובות נכונות.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 13

פתרון

תשובה:

ג. לקבלת מתיחות מוקדמת ברצועות, יידרש להפעיל כוח גבוה יותר על הגלגלון המותח ברצועה השטוחה

ההבדל בין שני הסוגים הוא באחיזה. רצועה טריזית נדחקת לתוך חריץ הגלגל, ולכן החיכוך האפקטיבי שלה גדול יותר: במקום μ\mu פועל μsin⁡γ\frac{\mu}{\sin\gamma}, ועבור γ=18∘\gamma=18^\circ זה בערך פי 3. לפי נוסחת אוילר, יחס המתיחויות ke=eα⋅μ/sin⁡γk_e=e^{\alpha\cdot\mu/\sin\gamma} גדול בהרבה.

1. אותו הספק ואותה גיאומטריה פירושם אותו כוח היקפי FtF_t.

2. בענף הפעיל S1=Ft1−1keS_1=\frac{F_t}{1-\frac{1}{k_e}}. כש-kek_e גדול, S1S_1 קטן יותר, והמתיחה בענף הרפוי S2=S1−FtS_2=S_1-F_t כמעט מתאפסת.

3. לכן ברצועות הטריזיות נדרשת מתיחה מוקדמת קטנה בהרבה, וברצועה השטוחה נדרשת מתיחה מוקדמת גדולה. כדי ליצור אותה, הגלגלון המותח של הרצועה השטוחה צריך להפעיל כוח גדול יותר. זה מה שכתוב ב-ג.

למה האחרות לא נכונות:

•א: הפוך. המתיחה המוקדמת הנדרשת ברצועות הטריזיות נמוכה יותר, וזה היתרון העיקרי שלהן (פחות עומס על הגלים והמסבים).

•ב: כוחות המתיחה בענפי הרצועות הטריזיות קטנים יותר, ולכן אין סיבה שמאמץ המתיחה בהן יהיה גבוה יותר.

•ד: מכיוון ש-א ו-ב אינן נכונות, גם ד אינה נכונה.

תשובה: ג.

שאלה 14 · סימון טיב שטח כללי עם סוגריים

מה נכון ביחס לסימון טיב שטח בסרטוט באופן הבא?

א. החלק יעובד בטיב שטח N6 או N7, למעט המשטחים המסומנים ב-N9.

ב. הסימן מחוץ לסוגריים N9 מגדיר את המשטחים עם רמת טיב השטח הגבוהה ביותר.

ג. סימני טיב השטח שבתוך הסוגריים הם המלצה בלבד.

ד. החלק יעובד בטיב שטח N9, למעט המשטחים המסומנים ב-N6 או N7.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 14

פתרון

תשובה:

ד. החלק יעובד בטיב שטח N9, למעט המשטחים המסומנים ב-N6 או N7.

בסימון כללי של טיב שטח, הסימן שמחוץ לסוגריים הוא טיב השטח הכללי: הוא חל על כל המשטחים שלא סומן עליהם דבר בסרטוט. הסימנים שבתוך הסוגריים מזכירים שיש בסרטוט משטחים שסומנו בנפרד, ואילו דרגות מופיעות עליהם.

1. כאן הסימן שמחוץ לסוגריים הוא N9, ולכן כל החלק מעובד ב-N9.

2. בסוגריים: N6 ו-N7. המשטחים שעליהם מופיע בסרטוט הסימן N6 או N7 יעובדו בדרגה שסומנה עליהם.

3. זה מה שכתוב ב-ד.

למה האחרות לא נכונות:

•א: הפוך. N9 הוא הכלל, ו-N6 ו-N7 הם היוצאים מן הכלל.

•ב: ככל שמספר ה-N גדול יותר, המשטח מחוספס יותר. N9 הוא הגס מבין השלושה, והמשטחים המדויקים הם דווקא N6 ו-N7.

•ג: הסימנים שבסוגריים מחייבים. הם חלים על המשטחים שסומנו כך בסרטוט.

תשובה: ד.

שאלה 15 · זיהוי דרישת חריגות (זריקה)

מה משמעות דרישת הצורה הבאה?

א. זו דרישת חריגות (זריקה), שמגדירה את הסטייה המותרת בסיבוב החלק ביחס לגליל ייחוס A.

ב. זו דרישת עיגוליות, שמגדירה את הסטייה המותרת של קו ההיקף של גליל.

ג. זו דרישת ישרות, שמגדירה את הסטייה המותרת של מישור.

ד. זו דרישת זוויתיות, שמגדירה את הסטייה המותרת בין שני מישורים מקבילים.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 15

פתרון

תשובה:

א. זו דרישת חריגות (זריקה), שמגדירה את הסטייה המותרת בסיבוב החלק ביחס לגליל ייחוס A.

במסגרת הסבולת שלושה תאים: סמל הדרישה, גודל הסבולת, ובסיס הייחוס.

1. הסמל: חץ אלכסוני. זה הסמל של חריגות (זריקה) מעגלית.

2. הערך: 0.030 mm0.030\,\text{mm}, הסטייה המותרת.

3. האות A: בסיס הייחוס. דרישת חריגות נמדדת תמיד ביחס לציר של גליל ייחוס.

המשמעות: כשמסובבים את החלק סיבוב שלם סביב הציר של גליל הייחוס A, קריאת החוגן על המשטח המסומן לא תשתנה ביותר מ-0.030 mm0.030\,\text{mm}. זה מה שכתוב ב-א.

למה האחרות לא נכונות:

•ב: הסמל של עיגוליות הוא עיגול, והיא דרישת צורה שאין לה בסיס ייחוס.

•ג: הסמל של ישרות הוא קו אופקי, וגם לה אין בסיס ייחוס. חוץ מזה, סטייה של מישור היא מישוריות ולא ישרות.

•ד: הסמל של זוויתיות הוא זווית חדה, והיא מגדירה סטייה של משטח שנמצא בזווית נתונה לבסיס, לא בין מישורים מקבילים.

תשובה: א.

שאלה 16 · מרווח מרבי באפיצות H7/h6

המרווח המרבי בין גל וקדח באפיצות ∅45 H7h6\varnothing45\,\frac{H7}{h6} יהיה:

א. 0.025 mm0.025\,\text{mm}

ב. 0.041 mm0.041\,\text{mm}

ג. 0.0 mm0.0\,\text{mm}

ד. 0.016 mm0.016\,\text{mm}

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 16

פתרון

תשובה:

ב. 0.041 mm0.041\,\text{mm}

המרווח המרבי מתקבל כשהקדח הגדול ביותר פוגש את הגל הקטן ביותר.

1. מטבלת הסבולות שבנספח (שיטת הקדח האחיד, קדח H7, שורת המידות 40...50), ב-μm\mu\text{m}:

•קדח H7: +25+25 / 00, כלומר ∅45 0+0.025\varnothing45^{+0.025}_{\ 0}

•גל h6: 00 / −16-16, כלומר ∅45−0.016 0\varnothing45^{\ 0}_{-0.016}

2. המרווח המרבי:

Δmax=Dmax−dmin=45.025−44.984=0.041 mm\Delta_{max}=D_{max}-d_{min}=45.025-44.984=0.041\,\text{mm}

למה האחרות לא נכונות:

•א: 0.025 mm0.025\,\text{mm} הוא רק תחום הסבולת של הקדח H7.

•ג: 0 mm0\,\text{mm} הוא המרווח המינימלי (הקדח הקטן ביותר 45.000 מול הגל הגדול ביותר 45.000).

•ד: 0.016 mm0.016\,\text{mm} הוא רק תחום הסבולת של הגל h6.

תשובה: ב.

שאלה 17 · כוח החיתוך בחריטה

מה נכון לגבי כוח החיתוך (השיבוב) בחריטה?

א. ככל שההיגש גדול יותר, כוח החיתוך קטן יותר.

ב. ככל שהקדמה גדולה יותר, כוח החיתוך קטן יותר.

ג. ככל שההיגש גדול יותר, כוח החיתוך גדול יותר.

ד. ככל שההתנגדות הסגולית לשיבוב גדולה יותר, כוח החיתוך קטן יותר.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 17

פתרון

תשובה:

ג. ככל שההיגש גדול יותר, כוח החיתוך גדול יותר.

כוח החיתוך בחריטה הוא מכפלת ההתנגדות הסגולית לשיבוב בשטח חתך השבב:

Pz=KS⋅a⋅fP_z=K_S\cdot a\cdot f

כאשר KSK_S ההתנגדות הסגולית של החומר, aa ההיגש (עומק החיתוך) ו-ff הקידמה לסיבוב.

שלושת הגורמים מופיעים במכפלה, ולכן כשכל אחד מהם גדל, כוח החיתוך גדל. המשפט היחיד שמתאר זאת נכון הוא ג.

למה האחרות לא נכונות:

•א: היגש גדול יותר פירושו שבב עבה יותר, והכוח גדל.

•ב: אם המילה היא הקידמה לסיבוב, קידמה גדולה יותר מגדילה את שטח חתך השבב ואת הכוח, והמשפט שגוי. אם קוראים בה את זווית הקדמה של הסכין, זווית גדולה יותר אכן מקטינה מעט את הכוח, אבל זו אינה הקביעה שהשאלה בודקת: לפי הנוסחה Pz=KS⋅a⋅fP_z=K_S\cdot a\cdot f התשובה היא ג.

•ד: התנגדות סגולית גדולה יותר פירושה חומר שקשה יותר לחתוך, והכוח גדל.

תשובה: ג.

שאלה 18 · מדידה במיקרומטר תבריגים

מה מודדים במיקרומטר המיועד למדידת תבריגים (מיקרומטר תבריגים)?

א. את הקוטר החיצוני של התבריג.

ב. את הקוטר הפנימי של התבריג.

ג. את הקוטר היעיל (האפקטיבי) של התבריג.

ד. את פסיעת התבריג.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 18

פתרון

תשובה:

ג. את הקוטר היעיל (האפקטיבי) של התבריג.

למיקרומטר תבריגים יש זוג מגעים מיוחדים שמתאימים לפרופיל התבריג: מגע בצורת חרוט, שנכנס לתוך חריץ התבריג, ומולו מגע בצורת V, שיושב על שן התבריג. שני המגעים נוגעים בצדי השיניים (באגפי הפרופיל), ולא בראש השן או בתחתית החריץ. לכן המידה שנמדדת היא הקוטר היעיל (האפקטיבי, d2d_2), שהוא הקוטר שקובע את ההתאמה בין הבורג לאום.

למה האחרות לא נכונות:

•א: את הקוטר החיצוני מודדים במיקרומטר רגיל או בזחון, על ראשי השיניים.

•ב: המגעים אינם מגיעים לתחתית החריץ, ולכן הקוטר הפנימי אינו נמדד כך.

•ד: את הפסיעה בודקים במד פסיעות (שבלונת תבריגים). המגעים של מיקרומטר התבריגים רק נבחרים לפי הפסיעה.

תשובה: ג.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.