דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט יסודות המכניקה 97001 - אביב 2024 מועד א'

הנדסת מכונות · סמל 97001 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט ביסודות המכניקה, אביב 2024 מועד א', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: חלק א' (80 נקודות) – שאלות פתוחות

בשאלון שמונה שאלות פתוחות:

חלק א': מכניקה טכנית – ארבע שאלות.

חלק ב': גרפיקה הנדסית – שתי שאלות.

חלק ג': תורת החומרים – שתי שאלות.

יש לבחור באופן חופשי ולענות על ארבע שאלות מבין שאלות 1-8, ערך כל שאלה 25 נקודות.

סך הכול: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. שלושה ספרי לימוד.

3. קלסר אחד עם חומר לימודי.

4. כלי סרטוט.

נוסחאון מה"ט ביסודות המכניקה - להורדה ב-PDF, 203 עמודים.

שאלה 1 · לוח חצי עיגול: קפיץ, כבל ומשקולת

באיור לשאלה 1 לוח פלדה אחיד בצורת חצי עיגול וברדיוס של 300 מילימטר מוחזק במצב של שיווי משקל בעזרת קפיץ מתיחה אופקי BDBD ומשקולת mm בעלת מסה של 5 קילוגרם, התלויה על קצה הכבל שעובר דרך גלגלת EE ומחובר ללוח הפלדה בנקודה AA, כפי שמוצג באיור לשאלה 1. נקודה CC היא נקודת מרכז הכובד של לוח הפלדה.

קשיחות הקפיץ היא k=300 Nmk=300\,\frac{N}{m}.

המידות באיור נתונות במילימטרים.

מידות הגלגלת והחיכוך בה זניחים.

דרוש:

א.

לבנות דיאגרמת גוף חופשי ומערכת כוחות משותפי נקודה CC.

(8 נקודות)
ב.

לכתוב משוואות שיווי משקל למערכת.

(6 נקודות)
ג.

לחשב את מסת הלוח mm.

(5 נקודות)
ד.

לחשב את אורך הקפיץ במצבו החופשי.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

על הלוח פועלים שלושה כוחות שנפגשים ב-CC: המשקל WW אנכית למטה ב-CC, כוח הקפיץ FkF_k אופקית ימינה ב-BB (על קו הסימטריה, שעובר דרך CC), ומתיחות הכבל T=m⋅g=49.05 NT=m\cdot g=49.05\,\text{N} ב-AA, לאורך הכבל אל EE, כלומר לאורך הקו CACA: שמאלה ולמעלה בזווית α≈67.0∘\alpha\approx67.0^\circ מעל האופק (tan⁡α=300127.32\tan\alpha=\frac{300}{127.32}).

נתון: לוח אחיד בצורת חצי עיגול ברדיוס R=300 mmR=300\,\text{mm}, שהקוטר שלו אנכי. הכבל מחובר בקצה העליון של הקוטר, AA, עובר על הגלגלת EE ונושא משקולת של 5 kg5\,\text{kg}. הקפיץ האופקי מחובר בנקודה BB, הנקודה הימנית ביותר של הקשת, ובקצה השני לקיר ב-DD.

מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של הלוח, והראיה שהכוחות נפגשים בנקודה אחת, CC.

1. מיקום מרכז הכובד CC. בחצי עיגול אחיד מרכז הכובד נמצא על ציר הסימטריה (הקו האופקי המקווקו שעובר דרך מרכז הקוטר), במרחק cc מהקוטר, לפי הנוסחה שבהערה:

c=4R3π=4⋅3003π=127.32 mmc=\frac{4R}{3\pi}=\frac{4\cdot300}{3\pi}=127.32\,\text{mm}

2. הכוחות על הלוח, כוח אחרי כוח:

•המשקל W=mp⋅gW=m_p\cdot g (כאן mpm_p היא מסת הלוח): פועל ב-CC, אנכית למטה. הוא עדיין לא ידוע (זה מה שמחשבים בסעיף ג).

•כוח הקפיץ FkF_k: הקפיץ הוא קפיץ מתיחה, ולכן הוא מושך את הלוח אל הקיר, כלומר ב-BB אופקית ימינה. BB נמצאת על ציר הסימטריה, ולכן קו הפעולה של FkF_k הוא הקו האופקי שעובר דרך CC.

•מתיחות הכבל TT: כבל רק מושך, לאורך עצמו, מ-AA אל EE (שמאלה ולמעלה). החיכוך בגלגלת זניח, ולכן המתיחות שווה בכל הכבל ושווה למשקל המשקולת:

T=m⋅g=5⋅9.81=49.05 NT=m\cdot g=5\cdot9.81=49.05\,\text{N}

3. למה זו מערכת משותפת נקודה CC. על הלוח פועלים בדיוק שלושה כוחות, והוא בשיווי משקל. במצב כזה שלושת קווי הפעולה חייבים להיפגש בנקודה אחת (אחרת אחד הכוחות היה יוצר מומנט סביב נקודת המפגש של שני האחרים). קו המשקל (אנכי דרך CC) וקו כוח הקפיץ (אופקי דרך CC) נפגשים ב-CC, ולכן גם הכבל חייב להיות מכוון לאורך הקו CACA. כך גם רואים באיור: הקו המקווקו ACAC הוא המשך של הכבל EAEA.

4. זווית הכבל. AA נמצאת בקצה העליון של הקוטר, כלומר גבוה מ-CC ברדיוס אחד, 300 mm300\,\text{mm}, ובמרחק אופקי c=127.32 mmc=127.32\,\text{mm} שמאלה ממנה. הזווית α\alpha של הקו CACA (ושל הכבל) מעל האופק:

tan⁡α=Rc=300127.32=2.356 ⇒ α≈67.0∘\tan\alpha=\frac{R}{c}=\frac{300}{127.32}=2.356\ \Rightarrow\ \alpha\approx67.0^\circ

(היחס Rc=3π4\frac{R}{c}=\frac{3\pi}{4} לא תלוי ברדיוס, ולכן הזווית הזו נכונה לכל חצי עיגול.)

5. מערכת הכוחות ב-CC (ציר xx ימינה, ציר yy למעלה):

כוחרכיב xxרכיב yy
קפיץ FkF_k+Fk+F_k00
כבל TT−Tcos⁡α-T\cos\alpha+Tsin⁡α+T\sin\alpha
משקל WW00−W-W

תשובה: שלושה כוחות שנפגשים ב-CC: WW למטה, FkF_k ימינה, ו-T=49.05 NT=49.05\,\text{N} שמאלה ולמעלה ב-α≈67.0∘\alpha\approx67.0^\circ מעל האופק. הדיאגרמה מוצגת בשרטוט שלמטה.

סעיף ב

תשובה:

∑Fx=0: Fk−Tcos⁡α=0\sum F_x=0:\ F_k-T\cos\alpha=0; ∑Fy=0: Tsin⁡α−W=0\sum F_y=0:\ T\sin\alpha-W=0, כאשר T=m⋅g=49.05 NT=m\cdot g=49.05\,\text{N} ו-α≈67.0∘\alpha\approx67.0^\circ.

כל הכוחות עוברים דרך CC, ולכן אין להם מומנט סביבה ומשוואת המומנטים מתקיימת מעצמה. נשארות שתי משוואות כוחות, לפי הטבלה מסעיף א:

1. סכום הכוחות בציר xx (ימינה חיובי):

∑Fx=0: Fk−Tcos⁡α=0(1)\sum F_x=0:\ F_k-T\cos\alpha=0\quad(1)

2. סכום הכוחות בציר yy (למעלה חיובי):

∑Fy=0: Tsin⁡α−W=0(2)\sum F_y=0:\ T\sin\alpha-W=0\quad(2)

כאן T=m⋅g=49.05 NT=m\cdot g=49.05\,\text{N} (מתיחות הכבל), α≈67.0∘\alpha\approx67.0^\circ (זווית הכבל מעל האופק), FkF_k כוח הקפיץ ו-WW משקל הלוח. יש שני נעלמים, FkF_k ו-WW, ושתי משוואות.

תשובה: Fk−Tcos⁡α=0F_k-T\cos\alpha=0 ו-Tsin⁡α−W=0T\sin\alpha-W=0.

סעיף ג

תשובה:

W≈45.15 NW\approx45.15\,\text{N}, מסת הלוח ≈4.60 kg\approx4.60\,\text{kg}.

מחשבים את משקל הלוח ממשוואה (2), ואז מחלקים ב-gg.

1. ממשוואה (2):

W=T⋅sin⁡α=49.05⋅sin⁡67.0∘=49.05⋅0.9205≈45.15 NW=T\cdot\sin\alpha=49.05\cdot\sin67.0^\circ=49.05\cdot0.9205\approx45.15\,\text{N}

2. המסה:

mp=Wg=45.159.81≈4.60 kgm_p=\frac{W}{g}=\frac{45.15}{9.81}\approx4.60\,\text{kg}

(בשאלה האות mm משמשת גם למשקולת שעל הכבל, שמסתה 5 kg5\,\text{kg}; כאן מבוקשת מסת הלוח.)

תשובה: מסת הלוח היא כ-4.60 kg4.60\,\text{kg} (משקלו כ-45.15 N45.15\,\text{N}).

סעיף ד

תשובה:

Fk≈19.16 NF_k\approx19.16\,\text{N}, ΔL≈63.9 mm\Delta L\approx63.9\,\text{mm}, אורך חופשי L0≈236.1 mmL_0\approx236.1\,\text{mm}.

נתון: במצב שיווי המשקל אורך הקפיץ הוא המרחק BDBD, L=300 mmL=300\,\text{mm} (המידה באיור), וקשיחותו k=300 Nmk=300\,\frac{\text{N}}{\text{m}}.

מבוקש: האורך שלו כשאין עליו כוח, L0L_0.

1. כוח הקפיץ ממשוואה (1):

Fk=T⋅cos⁡α=49.05⋅cos⁡67.0∘=49.05⋅0.3907≈19.16 NF_k=T\cdot\cos\alpha=49.05\cdot\cos67.0^\circ=49.05\cdot0.3907\approx19.16\,\text{N}

2. ההתארכות לפי חוק הוק, Fk=k⋅ΔLF_k=k\cdot\Delta L, כאשר ΔL\Delta L הוא השינוי באורך הקפיץ:

ΔL=Fkk=19.16300≈0.0639 m=63.9 mm\Delta L=\frac{F_k}{k}=\frac{19.16}{300}\approx0.0639\,\text{m}=63.9\,\text{mm}

3. הקפיץ הוא קפיץ מתיחה, והוא מתוח (מושך את הלוח). לכן האורך במצב שיווי המשקל גדול מהאורך החופשי בשיעור ההתארכות:

L0=L−ΔL=300−63.9≈236.1 mmL_0=L-\Delta L=300-63.9\approx236.1\,\text{mm}

תשובה: אורך הקפיץ במצבו החופשי הוא כ-236 mm236\,\text{mm}.

שאלה 2 · מרכז כובד של צורה מורכבת עם קדח

באיור לשאלה 2 חשבו את קואורדינטות מרכז הכובד XCX_C ו-YCY_C במערכת הצירים הנתונה באיור של הצורה המורכבת בעלת העובי האחיד המוצגת באיור לשאלה 2.

יש לסמן את הנקודה בתרשים.

המידות באיור נתונות במילימטרים.

חשבו את XCX_C ו-YCY_C וסמנו את הנקודה בתרשים.

(25 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

פתרון

תשובה:

XC≈40.37 mmX_C\approx40.37\,\text{mm}, YC≈19.16 mmY_C\approx19.16\,\text{mm} (שטח כולל 1939.27 mm21939.27\,\text{mm}^2).

נתון: לוח בעובי אחיד, ולכן מרכז הכובד שלו הוא מרכז השטח של הצורה. הראשית בפינה השמאלית התחתונה.

מבוקש: XCX_C ו-YCY_C.

שלב 1: מפרקים את הצורה לצורות פשוטות. מהמידות: הרוחב הכולל 65, הצלע הימנית אנכית בגובה 40, ומעליה חצי עיגול ברדיוס 15 שמרכזו בגובה 40, במרחק 15 מהצלע הימנית, כלומר ב-x=65−15=50x=65-15=50. לכן החלק התחתון של חצי העיגול מתחיל ב-x=50−15=35x=50-15=35, והצלע המשופעת יורדת מהנקודה (35,40)(35,40) אל הראשית.

1. מלבן: מ-x=35x=35 עד x=65x=65, ברוחב 30 ובגובה 40.

2. משולש ישר זווית: הקודקודים (0,0)(0,0), (35,0)(35,0), (35,40)(35,40).

3. חצי עיגול ברדיוס 15, מעל המלבן, שמרכזו (50,40)(50,40).

4. הקדח בקוטר 20, שמרכזו (50,40)(50,40): שטח שלילי (מחסירים אותו).

שלב 2: השטח ומרכז הכובד של כל חלק.

1. מלבן: A1=30⋅40=1200 mm2A_1=30\cdot40=1200\,\text{mm}^2, x1=50x_1=50, y1=402=20y_1=\frac{40}{2}=20.

2. משולש: A2=35⋅402=700 mm2A_2=\frac{35\cdot40}{2}=700\,\text{mm}^2. מרכז הכובד של משולש נמצא שליש מהגובה מכל צלע: x2=35−353=23.33x_2=35-\frac{35}{3}=23.33, y2=403=13.33y_2=\frac{40}{3}=13.33.

3. חצי עיגול: A3=π⋅1522=353.43 mm2A_3=\frac{\pi\cdot15^2}{2}=353.43\,\text{mm}^2. מרכז הכובד שלו נמצא מעל הקוטר במרחק 4R3π=4⋅153π=6.37\frac{4R}{3\pi}=\frac{4\cdot15}{3\pi}=6.37, ולכן x3=50x_3=50, y3=40+6.37=46.37y_3=40+6.37=46.37.

4. קדח: A4=−π⋅2024=−314.16 mm2A_4=-\frac{\pi\cdot20^2}{4}=-314.16\,\text{mm}^2, x4=50x_4=50, y4=40y_4=40.

שלב 3: טבלת החישוב.

חלקAi [mm2]A_i\ [\text{mm}^2]xi [mm]x_i\ [\text{mm}]yi [mm]y_i\ [\text{mm}]Aixi [mm3]A_i x_i\ [\text{mm}^3]Aiyi [mm3]A_i y_i\ [\text{mm}^3]
1 מלבן120050206000024000
2 משולש70023.3313.3316333.39333.3
3 חצי עיגול353.435046.3717671.516387.2
4 קדח-314.165040-15708.0-12566.4
סכום1939.2778296.837154.1

שלב 4: מרכז הכובד.

XC=∑Aixi∑Ai=78296.81939.27≈40.37 mmX_C=\frac{\sum A_i x_i}{\sum A_i}=\frac{78296.8}{1939.27}\approx40.37\,\text{mm}

YC=∑Aiyi∑Ai=37154.11939.27≈19.16 mmY_C=\frac{\sum A_i y_i}{\sum A_i}=\frac{37154.1}{1939.27}\approx19.16\,\text{mm}

בדיקת היגיון: רוב השטח נמצא בחלק התחתון (המלבן והמשולש), ולכן YCY_C נמוך ממחצית הגובה הכולל (55). המשולש מושך את XCX_C שמאלה ממרכז המלבן (50). בדיקה נוספת: בלי חצי העיגול והקדח, החלק התחתון הוא טרפז עם בסיסים 65 ו-30 וגובה 40, ששטחו 65+302⋅40=1900 mm2\frac{65+30}{2}\cdot40=1900\,\text{mm}^2, בדיוק A1+A2A_1+A_2.

סימון בתרשים: מסמנים את הנקודה C(40.37, 19.16)C(40.37,\,19.16) בתוך הצורה, עם קווי עזר אל הצירים: 40.37 על ציר xx ו-19.16 על ציר yy (באיור הפתרון: חלוקת הצורה לחלקים).

תשובה: XC≈40.37 mmX_C\approx40.37\,\text{mm}, YC≈19.16 mmY_C\approx19.16\,\text{mm}.

שאלה 3 · קורה נשענת על כדור חלק

באיור לשאלה 3 קורה ABAB שמסתה 15 קילוגרם מחוברת למישור אופקי בעזרת סמך נייח AA ובנקודת האמצע CC, היא נשענת על כדור חלק לחלוטין כפי שמתואר באיור לשאלה 3. בנקודה BB מופעל על הקורה כוח אופקי FF של 150 ניוטון.

הערה: אפשר להניח L=1 mL=1\,\text{m}.

דרוש:

א.

לבנות דיאגרמת גוף חופשי לקורה ABAB.

(4 נקודות)
ב.

לכתוב משוואות שיווי משקל לקורה ABAB.

(10 נקודות)
ג.

לחשב את כוח התגובה בנקודה CC.

(5 נקודות)
ד.

לחשב את כוח התגובה בסמך הנייח AA (שיעור וכיוון).

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

על הקורה: AxA_x ו-AyA_y בסמך AA; המשקל W=147.15 NW=147.15\,\text{N} אנכית למטה ב-CC; כוח המגע NCN_C ב-CC, ניצב לקורה, שמאלה ולמעלה (40∘40^\circ מעל האופק); והכוח F=150 NF=150\,\text{N} ימינה ב-BB.

נתון: קורה באורך L=1 mL=1\,\text{m} ובמסה 15 kg15\,\text{kg}, נטויה 50∘50^\circ לאופק, עם סמך נייח ב-AA. באמצע שלה, CC, היא נשענת על כדור חלק, ובקצה BB פועל כוח אופקי F=150 NF=150\,\text{N} ימינה.

מבוקש: כל הכוחות על הקורה.

ציר xx ימינה, ציר yy למעלה.

הכוחות, כוח אחרי כוח:

1. בסמך הנייח AA: שני רכיבי תגובה, AxA_x (מניחים ימינה) ו-AyA_y (מניחים למעלה).

2. המשקל: W=m⋅g=15⋅9.81=147.15 NW=m\cdot g=15\cdot9.81=147.15\,\text{N}, אנכית למטה. הקורה אחידה, ולכן הוא פועל באמצע שלה, כלומר ב-CC.

3. כוח המגע של הכדור NCN_C: הכדור חלק לחלוטין, ולכן אין חיכוך והכוח ניצב למשטח המגע, כלומר ניצב לקורה. הכדור דוחף את הקורה כלפי חוץ ממנו: שמאלה ולמעלה. הקורה נטויה 50∘50^\circ לאופק, ולכן הניצב לה נטוי 90∘−50∘=40∘90^\circ-50^\circ=40^\circ מעל האופק.

4. הכוח החיצוני F=150 NF=150\,\text{N} ב-BB, אופקית ימינה.

רכיבי NCN_C: −NCcos⁡40∘-N_C\cos40^\circ בציר xx ו-+NCsin⁡40∘+N_C\sin40^\circ בציר yy.

תשובה: חמישה חיצים: AxA_x, AyA_y, WW ב-CC למטה, NCN_C ב-CC ניצב לקורה (40∘40^\circ מעל האופק, שמאלה), ו-FF ב-BB ימינה (ראו את הדיאגרמה שלמטה).

סעיף ב

תשובה:

∑MA=0: NC⋅L2−F⋅Lsin⁡50∘−W⋅L2cos⁡50∘=0\sum M_A=0:\ N_C\cdot\frac{L}{2}-F\cdot L\sin50^\circ-W\cdot\frac{L}{2}\cos50^\circ=0; ∑Fx=0: Ax−NCcos⁡40∘+F=0\sum F_x=0:\ A_x-N_C\cos40^\circ+F=0; ∑Fy=0: Ay+NCsin⁡40∘−W=0\sum F_y=0:\ A_y+N_C\sin40^\circ-W=0.

לקורה במישור יש שלוש משוואות שיווי משקל, ויש שלושה נעלמים: AxA_x, AyA_y, NCN_C.

1. סכום המומנטים סביב AA (נגד כיוון השעון חיובי). בוחרים את AA כי שני רכיבי התגובה בה לא יוצרים מומנט, וכך נשאר נעלם אחד, NCN_C.

•NCN_C ניצב לקורה, ולכן הזרוע שלו היא המרחק לאורך הקורה, L2\frac{L}{2}. הוא דוחף את הקורה כלפי מעלה מצד הכדור ומסובב נגד כיוון השעון: +NC⋅L2+N_C\cdot\frac{L}{2}.

•FF אופקי ימינה, והזרוע שלו היא הגובה של BB מעל AA: Lsin⁡50∘L\sin50^\circ. כוח ימינה מעל נקודת הסיבוב מסובב עם כיוון השעון: −F⋅Lsin⁡50∘-F\cdot L\sin50^\circ.

•WW אנכי למטה, והזרוע שלו היא המרחק האופקי של CC מ-AA: L2cos⁡50∘\frac{L}{2}\cos50^\circ. מסובב עם כיוון השעון: −W⋅L2cos⁡50∘-W\cdot\frac{L}{2}\cos50^\circ.

∑MA=0: NC⋅L2−F⋅Lsin⁡50∘−W⋅L2cos⁡50∘=0(1)\sum M_A=0:\ N_C\cdot\frac{L}{2}-F\cdot L\sin50^\circ-W\cdot\frac{L}{2}\cos50^\circ=0\quad(1)

2. סכום הכוחות בציר xx:

∑Fx=0: Ax−NCcos⁡40∘+F=0(2)\sum F_x=0:\ A_x-N_C\cos40^\circ+F=0\quad(2)

3. סכום הכוחות בציר yy:

∑Fy=0: Ay+NCsin⁡40∘−W=0(3)\sum F_y=0:\ A_y+N_C\sin40^\circ-W=0\quad(3)

תשובה: שלוש המשוואות (1), (2), (3) שלמעלה.

סעיף ג

תשובה:

NC≈324.4 NN_C\approx324.4\,\text{N}, ניצב לקורה, שמאלה ולמעלה ב-40∘40^\circ מעל האופק.

מחשבים את NCN_C ממשוואת המומנטים (1), שבה הוא הנעלם היחיד.

NC=F⋅Lsin⁡50∘+W⋅L2cos⁡50∘L2N_C=\frac{F\cdot L\sin50^\circ+W\cdot\frac{L}{2}\cos50^\circ}{\frac{L}{2}}

מציבים L=1 mL=1\,\text{m}, F=150 NF=150\,\text{N}, W=147.15 NW=147.15\,\text{N}:

NC=150⋅0.7660+147.15⋅0.5⋅0.64280.5=114.91+47.290.5≈324.4 NN_C=\frac{150\cdot0.7660+147.15\cdot0.5\cdot0.6428}{0.5}=\frac{114.91+47.29}{0.5}\approx324.4\,\text{N}

התוצאה חיובית, ולכן הכיוון שהנחנו נכון: הכדור דוחף את הקורה.

תשובה: NC≈324.4 NN_C\approx324.4\,\text{N}, בניצב לקורה.

סעיף ד

תשובה:

Ax≈98.5 NA_x\approx98.5\,\text{N} ימינה, Ay≈−61.4 NA_y\approx-61.4\,\text{N} (כלומר למטה); RA≈116.1 NR_A\approx116.1\,\text{N}, ימינה ולמטה בזווית ≈31.9∘\approx31.9^\circ מתחת לאופק.

מחשבים את שני הרכיבים משתי משוואות הכוחות, ואז את הגודל והכיוון.

1. ממשוואה (2):

Ax=NCcos⁡40∘−F=324.4⋅0.7660−150=248.5−150≈98.5 NA_x=N_C\cos40^\circ-F=324.4\cdot0.7660-150=248.5-150\approx98.5\,\text{N}

חיובי, כלומר ימינה.

2. ממשוואה (3):

Ay=W−NCsin⁡40∘=147.15−324.4⋅0.6428=147.15−208.52≈−61.37 NA_y=W-N_C\sin40^\circ=147.15-324.4\cdot0.6428=147.15-208.52\approx-61.37\,\text{N}

הסימן שלילי, ולכן הכיוון הפוך מההנחה: AyA_y פונה למטה. (הכדור דוחף את הקורה למעלה חזק יותר מהמשקל שלה, והסמך צריך להחזיק אותה למטה.)

3. הגודל:

RA=Ax2+Ay2=98.52+61.372≈116.1 NR_A=\sqrt{A_x^2+A_y^2}=\sqrt{98.5^2+61.37^2}\approx116.1\,\text{N}

4. הכיוון:

tan⁡α=∣Ay∣Ax=61.3798.5=0.623 ⇒ α≈31.9∘\tan\alpha=\frac{|A_y|}{A_x}=\frac{61.37}{98.5}=0.623\ \Rightarrow\ \alpha\approx31.9^\circ

מתחת לאופק, ימינה ולמטה.

תשובה: RA≈116.1 NR_A\approx116.1\,\text{N}, בכיוון ימינה ולמטה, כ-31.9∘31.9^\circ מתחת לאופק.

שאלה 4 · זריקה משופעת וזריקה אופקית

באיור לשאלה 4 אבן נזרקה מנקודה AA הנמצאת על הקרקע במהירות התחלתית של V0=12 msecV_0=12\,\frac{m}{sec} ובזווית α=45∘\alpha=45^\circ ופגעה בקרקע בנקודה BB.

חשבו:

א.

מהו המרחק בין הנקודות AA ו-BB?

(5 נקודות)
ב.

מהו משך זמן תנועת האבן?

(5 נקודות)
ג.

מהו הגובה המרבי של האבן על מסלול תנועתה?

(5 נקודות)
ד.

מאיזה גובה HH מעל נקודה AA יש לזרוק את האבן בכיוון אופקי במהירות התחלתית V0=12 msecV_0=12\,\frac{m}{sec}, (ראו האיור לסעיף ד) כדי שהיא תפגע בקרקע באותה נקודה BB?

(10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

R≈14.68 mR\approx14.68\,\text{m}

נתון: V0=12 msV_0=12\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, α=45∘\alpha=45^\circ, הזריקה והנחיתה באותו גובה. מזניחים את התנגדות האוויר.

מבוקש: הטווח RR.

מפרקים את המהירות ההתחלתית: V0x=V0cos⁡αV_{0x}=V_0\cos\alpha (קבועה לאורך כל התנועה) ו-V0y=V0sin⁡αV_{0y}=V_0\sin\alpha (קטנה בקצב gg). זמן התנועה עד חזרה לקרקע הוא t=2V0sin⁡αgt=\frac{2V_0\sin\alpha}{g}, והטווח הוא V0x⋅tV_{0x}\cdot t, ולכן:

R=V02⋅sin⁡2αgR=\frac{V_0^2\cdot\sin2\alpha}{g}

מציבים:

R=122⋅sin⁡90∘9.81=1449.81≈14.68 mR=\frac{12^2\cdot\sin90^\circ}{9.81}=\frac{144}{9.81}\approx14.68\,\text{m}

תשובה: המרחק ABAB הוא כ-14.68 m14.68\,\text{m}.

סעיף ב

תשובה:

t≈1.73 st\approx1.73\,\text{s}

זמן התנועה: הרכיב האנכי של המהירות יורד מ-V0sin⁡αV_0\sin\alpha לאפס בשיא, ואותו זמן נדרש לחזור לקרקע. לכן:

t=2V0sin⁡αg=2⋅12⋅sin⁡45∘9.81=16.979.81≈1.73 st=\frac{2V_0\sin\alpha}{g}=\frac{2\cdot12\cdot\sin45^\circ}{9.81}=\frac{16.97}{9.81}\approx1.73\,\text{s}

בדיקה: V0x⋅t=12cos⁡45∘⋅1.73=8.485⋅1.73≈14.68 mV_{0x}\cdot t=12\cos45^\circ\cdot1.73=8.485\cdot1.73\approx14.68\,\text{m}, כמו בסעיף א.

תשובה: משך התנועה כ-1.73 s1.73\,\text{s}.

סעיף ג

תשובה:

Ymax≈3.67 mY_{max}\approx3.67\,\text{m}

בגובה המרבי הרכיב האנכי של המהירות מתאפס. מנוסחת התנועה בתאוצה קבועה, 0=V0y2−2g⋅Ymax0=V_{0y}^2-2g\cdot Y_{max}:

Ymax=V02sin⁡2α2g=122⋅sin⁡245∘2⋅9.81=144⋅0.519.62≈3.67 mY_{max}=\frac{V_0^2\sin^2\alpha}{2g}=\frac{12^2\cdot\sin^245^\circ}{2\cdot9.81}=\frac{144\cdot0.5}{19.62}\approx3.67\,\text{m}

תשובה: הגובה המרבי כ-3.67 m3.67\,\text{m}.

סעיף ד

תשובה:

H≈7.34 mH\approx7.34\,\text{m} (זמן הנפילה ≈1.22 s\approx1.22\,\text{s}).

נתון: זריקה אופקית במהירות V0=12 msV_0=12\,\frac{\text{m}}{\text{s}} מגובה HH מעל AA, והאבן צריכה לנחות ב-BB, כלומר במרחק אופקי X=14.68 mX=14.68\,\text{m} (מסעיף א).

מבוקש: HH.

בזריקה אופקית שתי התנועות נפרדות: אופקית במהירות קבועה V0V_0, ואנכית כנפילה חופשית שמתחילה ממנוחה.

1. זמן התנועה, מהתנועה האופקית X=V0⋅tX=V_0\cdot t:

t=XV0=14.6812≈1.223 st=\frac{X}{V_0}=\frac{14.68}{12}\approx1.223\,\text{s}

2. הגובה, מהנפילה החופשית באותו זמן:

H=g⋅t22=9.81⋅1.22322≈7.34 mH=\frac{g\cdot t^2}{2}=\frac{9.81\cdot1.223^2}{2}\approx7.34\,\text{m}

תשובה: יש לזרוק את האבן מגובה של כ-7.34 m7.34\,\text{m} מעל AA.

שאלה 5 · היטל צד מתוך שני היטלים

באיור לשאלה 5 נתון: שני היטלים של גוף מרחבי.

דרוש: לסרטט בקנה מידה 1:1 באמצעות כלי סרטוט במחברת הבחינה:

א.

להעתיק את שני ההיטלים הנתונים.

(10 נקודות)
ב.

לבנות היטל צד (יש לשמור על קשר בין ההיטלים).

(10 נקודות)
ג.

לתת מידות להיטלים לפי התקן למתן מידות. יש לתת מידות גובה ורוחב בהיטל צד.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

מעתיקים בקנה מידה 1:1 את היטל הפנים (המבט העליון באיור, רוחב 60, גבהים 50, 40 ו-60) ואת היטל העל (מתחתיו, עומקים 30 ו-50), באותו מיקום יחסי, עם הקווים המוסתרים וקווי הציר.

מבוקש: להעתיק את שני ההיטלים בגודל טבעי (1:1).

שלב 1: מבינים מה רואים. באיור שני היטלים: למעלה היטל הפנים, ומתחתיו היטל העל (מבט מלמעלה), כך שהם מיושרים זה מעל זה ברוחב. הגוף בנוי משני חלקים (כל המידות במ"מ):

•חלק שמאלי: ברוחב 60−30=3060-30=30, בעומק 30 ובגובה 50. בפינה השמאלית העליונה שלו שיפוע: מגובה 40 בקצה עד גובה 50, לאורך 30−20=1030-20=10 ברוחב, כלומר שיפוע של 45∘45^\circ (10 על 10). בקצה השמאלי יש מגרעת לכל הגובה, ברוחב 10 (במרכז העומק) ובעומק 5: בהיטל העל היא נראית כחריץ 10×5, ובהיטל הפנים כקו מקווקו במרחק 5 מהקצה.

•חלק ימני: ברוחב 30, בעומק 50 ובגובה 60. בקצה הימני חריץ לכל הגובה, ברוחב 20 (במרכז העומק) ובעומק 15: בהיטל העל הוא נראה כמגרעת 20×15, ובהיטל הפנים כקו מקווקו במרחק 15 מהקצה הימני.

שלב 2: סדר העבודה.

1. מסרטטים קו בסיס אופקי משותף ומסמנים עליו את הרוחב הכולל 60 ואת קו המעבר בין החלקים (30 מכל צד).

2. היטל הפנים: מלבן 30×60 לחלק הימני ומתאר החלק השמאלי בגובה 50, עם השיפוע מ-40 ל-50. קווים מקווקווים: ב-5 מהקצה השמאלי (מהבסיס עד השיפוע) וב-15 מהקצה הימני (לכל הגובה).

3. היטל העל, מתחת להיטל הפנים ובקשר אנכי אליו: מלבן 30×50 לחלק הימני עם המגרעת 20×15, ומלבן 30×30 לחלק השמאלי, ממורכז, עם החריץ 10×5 וקו נראה ב-10 מהקצה (קצה השיפוע). קו ציר אופקי דרך מרכז העומק.

4. קווי מתאר בקו עבה רציף, קווים מוסתרים בקו מקווקו, קווי ציר בקו נקודה.

תשובה: שני ההיטלים מועתקים 1:1 במיקומם היחסי (ראו את השרטוט המלא בפתרון סעיף ג).

סעיף ב

תשובה:

היטל צד (מבט משמאל, מימין להיטל הפנים): מלבן חיצוני 50×60; בתוכו מלבן ממורכז 30×50 של החלק השמאלי עם קו אופקי בגובה 40 (קצה השיפוע); חריץ ממורכז ברוחב 10 שקווי הצד שלו עולים עד גובה 45 ונסגרים שם בקו אופקי; וקווים מקווקווים ב-±10\pm10 מהציר לחריץ שבחלק הימני.

מבוקש: היטל צד, בקשר להיטלים הנתונים: הגבהים עוברים בקווים אופקיים מהיטל הפנים, והעומקים מועברים מהיטל העל (בעזרת קו 45∘45^\circ או מחוגה).

בחירת המבט: מבט משמאל, שמסורטט מימין להיטל הפנים. במבט הזה החלק השמאלי, הנמוך, קרוב לצופה.

מה מסרטטים, שלב אחרי שלב:

1. המתאר החיצוני: החלק הימני הוא הגבוה והעמוק ביותר: מלבן ברוחב 50 (העומק שלו) ובגובה 60.

2. החלק השמאלי: הוא קרוב יותר לצופה, ולכן קוויו נראים: מלבן ממורכז ברוחב 30 ובגובה 50 (15 מכל צד של הציר).

3. השיפוע: הפאה המשופעת נראית מהצד כרצועה בין גובה 40 לגובה 50. מסרטטים קו אופקי נראה בגובה 40 לרוחב 30 (הקצה התחתון של השיפוע, בקצה השמאלי של הגוף).

4. המגרעת בקצה השמאלי: היא ברוחב 10, ממורכזת, ובעומק 5. רואים לתוכה: שני קווים אנכיים ב-±5\pm5 מהציר, מהבסיס ועד גובה 45 (בעומק 5 השיפוע כבר עלה ל-45), וקו אופקי בגובה 45 שסוגר אותם. בתוך רוחב המגרעת הקו של גובה 40 נקטע, כי שם אין חומר.

5. החריץ בחלק הימני: הוא בקצה הרחוק של הגוף, ברוחב 20, ולכן הוא מוסתר: שני קווים מקווקווים ב-±10\pm10 מהציר, לכל הגובה (60).

6. קו ציר אנכי במרכז ההיטל (הגוף סימטרי בעומק).

תשובה: היטל הצד מוצג בשרטוט שלמטה.

סעיף ג

תשובה:

היטל פנים: 20, 30, 50, 40, 60; היטל על: 30, 10, 5, 50, 20, 15, 60; היטל צד: רוחב 50 וגובה 60.

מבוקש: מידות לפי התקן: כל מידה פעם אחת בלבד, בהיטל שבו הצורה נראית הכי ברור, מחוץ לגוף, עם קווי עזר וקווי מידה עם חיצים, והמספרים קריאים מלמטה או מימין.

המידות:

1. היטל פנים: רוחב השיפוע והחלק השמאלי: 20 (מקצה השיפוע עד המדרגה), רוחב החלק הימני 30; גבהים: 50 (החלק השמאלי), 40 (תחילת השיפוע), 60 (החלק הימני).

2. היטל על: רוחב כולל 60; עומק החלק השמאלי 30 ועומק החלק הימני 50; המגרעת השמאלית 10 ברוחב ו-5 בעומק; החריץ הימני 20 ברוחב ו-15 בעומק.

3. היטל צד (כנדרש): רוחב 50 וגובה 60.

שימו לב שלא חוזרים על מידה: הגובה 60 מופיע רק בהיטל צד או רק בהיטל פנים, לפי הבחירה (בשרטוט שלמטה הוא מופיע בשניהם, כי השאלה דורשת במפורש גובה ורוחב בהיטל הצד).

תשובה: השרטוט המלא עם שלושת ההיטלים והמידות מוצג למטה.

שאלה 6 · פח מכופף בצורת Z: חתכים

באיור לשאלה 6 נתון: גוף מרחבי מסורטט בהיטל פנים וצד:

דרוש: לסרטט בקנה מידה 1:1 באמצעות כלי סרטוט במחברת הבחינה:

א.

להעתיק היטל פנים של הגוף.

(6 נקודות)
ב.

לסרטט חתכים A-A ו-B-B.

(14 נקודות)
ג.

לתת מידות להיטל פנים ולחתכים לפי דרישות התקן למתן מידות. יש לתת מידות לקדחי הגוף בחתכים המקומיים.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

מעתיקים 1:1 מלבן 80×50 עם קדח Ø20 במרכז (גובה 25) וארבעה קדחים Ø10 (במרחק 60 זה מזה ברוחב, בגבהים 35 ו-15), קו נראה בגובה 5 מהבסיס, קו מקווקו 5 מתחת לקצה העליון, קווי ציר, וסימוני מישורי החתך A-A ו-B-B.

מבינים את הגוף. מהיטל הצד רואים שזה פח בעובי 5 מכופף בצורת Z: דופן אנכית בגובה 50, ובקצוות שתי כנפיים באורך 20: העליונה פונה לאחור והתחתונה פונה קדימה (במבט משמאל, שמסורטט מימין להיטל הפנים, הצד הקדמי של הגוף מופיע מימין). רוחב הגוף 80.

מה מעתיקים:

1. מתאר: מלבן 80×50.

2. הכנף התחתונה בולטת לכיוון הצופה, ולכן הקצה העליון שלה נראה: קו רציף בגובה 5.

3. הכנף העליונה נמצאת מאחור, ולכן הפאה התחתונה שלה מוסתרת: קו מקווקו 5 מתחת לקצה העליון.

4. קדח Ø20 במרכז: ברוחב 40 ובגובה 25 (המידה 25 נמדדת מהקצה העליון לקו הציר האמצעי).

5. ארבעה קדחים Ø10: במרחק 60 זה מזה ברוחב (10 מכל קצה), בגבהים 35 ו-15 (15 מתחת לקצה העליון, ו-20 בין השורות).

6. קווי ציר לכל הקדחים, וסימוני מישורי החתך: A-A דרך מרכז הגוף, ו-B-B דרך הקדחים הימניים, עם החיצים שמראים את כיוון המבט.

תשובה: היטל הפנים מועתק 1:1 (ראו את השרטוט בסעיף ג).

סעיף ב

תשובה:

שני החתכים הם פרופיל ה-Z (עובי 5, כנפיים 20, גובה 50) עם קווקוו ב-45∘45^\circ בחומר החתוך. ב-A-A הדופן נקטעת בגובה 15 עד 35 (קדח Ø20); ב-B-B היא נקטעת פעמיים, בגבהים 10 עד 20 ו-30 עד 40 (שני קדחי Ø10). בכל קדח מסרטטים קו ציר ואת שני קווי הקדח לרוחב הדופן.

מהו חתך. חותכים את הגוף במישור שמסומן בהיטל הפנים, מסירים את החלק שבין הצופה למישור, ומסרטטים את מה שנשאר במבט בכיוון החיצים. משטח החומר שהמישור עובר בו מקווקו בקווים דקים ב-45∘45^\circ; במקום שבו יש קדח אין חומר, ולכן אין קווקוו.

חתך A-A (המישור עובר דרך מרכז הגוף, דרך הקדח Ø20):

1. מסרטטים את פרופיל ה-Z באותו כיוון כמו בהיטל הצד: דופן אנכית בעובי 5 ובגובה 50, כנף עליונה באורך 20 וכנף תחתונה באורך 20, בעובי 5.

2. הקדח Ø20 שמרכזו בגובה 25 חוצה את הדופן מגובה 15 עד 35. בתחום הזה הדופן לא מקווקוות, ומסרטטים בה שני קווים אופקיים, בגובה 15 ובגובה 35 (דפנות הקדח שנראות מאחורי המישור), וקו ציר אופקי בגובה 25.

3. מקווקווים את שאר הדופן ואת שתי הכנפיים.

חתך B-B (המישור עובר דרך שני הקדחים הימניים, Ø10):

1. אותו פרופיל Z.

2. שני קדחים Ø10: האחד במרכז בגובה 35 (מ-30 עד 40) והשני בגובה 15 (מ-10 עד 20). בכל אחד מהם מפסיקים את הקווקוו, מסרטטים את שני קווי הקדח לרוחב הדופן וקו ציר.

3. מקווקווים את שאר החומר החתוך.

כותבים מתחת לכל חתך את שמו: "חתך A-A", "חתך B-B".

תשובה: החתכים מוצגים בשרטוטים שלמטה: הראשון הוא חתך A-A (עם הקדח Ø20), והשני חתך B-B (עם שני הקדחים Ø10).

סעיף ג

תשובה:

היטל פנים: 80, 60, 50, 25, 15, 20, 5. חתך A-A: 20 לכל כנף ו-Ø20. חתך B-B: Ø10.

היטל פנים:

•רוחב כולל 80, ומרחק 60 בין צירי הקדחים Ø10.

•גובה כולל 50; 25 מהקצה העליון לציר הקדח Ø20; 15 מהקצה העליון לשורה העליונה של הקדחים Ø10, ו-20 בין שתי השורות.

- 5: גובה הכנף התחתונה (עובי הפח).

בחתכים, כנדרש, מידות הקדחים, כי שם רואים את הקוטר כמרחק בין שני קווים:

•חתך A-A: Ø20 לקדח המרכזי, ו-20 לאורך כל אחת מהכנפיים.

•חתך B-B: Ø10 לקדחים הקטנים (מידה אחת, כי כל הקדחים הקטנים זהים).

מידה לא חוזרת פעמיים, וקטרי הקדחים נכתבים עם הסימן Ø.

תשובה: היטל הפנים עם המידות מוצג בשרטוט שלמטה, ומידות החתכים מופיעות בשרטוטי סעיף ב.

שאלה 7 · דיאגרמות מתיחה של פלדות בלתי מחלידות

באיור 1 לשאלה 7 מוצגות דיאגרמות מתיחה של שלוש פלדות בלתי מחלידות: פלדה פריטית, פלדה מרטנסיטית ופלדה אוסטניטית.

הערה: בסעיפים ג, ד, ה, יש לסמן את הנקודות והנתונים על גבי הדיאגרמות. אין צורך להעתיק את הדיאגרמות למחברת.

א.

עליכם לשייך כל אחת מהדיאגרמות לסוג הפלדה. נמקו את בחירתכם.

העתיקו את טבלה 2 למחברת הבחינה והשלם את הנדרש.

מספר הדיאגרמהסוג הפלדהנימוק
1
2
3

טבלה 2

(9 נקודות)
ב.

הגדירו מהם מרטנסיט, אוסטניט ופריט.

(3 נקודות)
ג.

חשבו את מודול האלסטיות של הפלדות. העזרו באיור 2 המוגדל, וציין על הגרף את נתוני החישוב.

(5 נקודות)
ד.

קבעו את החוזק הגבולי למתיחה של כל אחת מהפלדות.

(4 נקודות)
ה.

קבעו את מאמץ הכניעה של כל אחת מהפלדות.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

1 - מרטנסיטית; 2 - אוסטניטית; 3 - פריטית.

מה מחפשים בכל עקומה: החוזק המרבי, ההתארכות עד השבר (משיכות), והאם יש נקודת כניעה ברורה.

מספר הדיאגרמהסוג הפלדהנימוק
1מרטנסיטיתהחוזק הגבוה ביותר (כ-1040 MPa1040\,\text{MPa}) וההתארכות הקטנה ביותר (כ-5%). העקומה כמעט ישרה עד השבר: חומר קשה ופריך. כך מתנהג מרטנסיט, מבנה מוקשה ומעוות.
2אוסטניטיתאין נקודת כניעה בולטת: המעבר מהתחום האלסטי לפלסטי רציף, אופייני לסריג FCC. המאמץ עולה הרבה אחרי הכניעה (מכ-220220 לכ-560 MPa560\,\text{MPa}), כלומר התקשות בעיבוד חזקה, שמאפיינת אוסטניט. החוזק בינוני והמשיכות טובה (כ-27%).
3פריטיתנקודת כניעה ברורה ואחריה מדף קצר (בערך 215 MPa215\,\text{MPa}), אופייני לפלדה עם סריג BCC, כלומר פריט. החוזק הנמוך ביותר (כ-345 MPa345\,\text{MPa}), התקשות מועטה, והתארכות גדולה (כמעט 50%): חומר רך ומשיך.

הערה: בפלדות אל-חלד אמיתיות ההתארכות של האוסטניטית גדולה בדרך כלל מזו של הפריטית, ולכן אפשר לטעון גם לשיוך הפוך של 2 ו-3. השיוך כאן נשען על צורת העקומות (נקודת כניעה ומדף מול כניעה רציפה והתקשות חזקה, והחוזק הגבוה יותר של 2), וכך גם בפתרון הרשמי.

בקצרה: הקשה והפריכה היא המרטנסיטית; מבין שתי הרכות, זו עם נקודת הכניעה החדה היא הפריטית (BCC), וזו עם הכניעה הרציפה וההתקשות החזקה היא האוסטניטית (FCC).

תשובה: דיאגרמה 1 - פלדה מרטנסיטית; דיאגרמה 2 - פלדה אוסטניטית; דיאגרמה 3 - פלדה פריטית.

סעיף ב

תשובה:

פריט: תמיסה מוצקה של פחמן בברזל α\alpha (BCC). אוסטניט: תמיסה מוצקה של פחמן בברזל γ\gamma (FCC). מרטנסיט: תמיסה מוצקה רוויית-יתר של פחמן בברזל α\alpha, שנוצרת בקירור מהיר של אוסטניט (סריג BCT).

1. פריט - תמיסה מוצקה בין-סריגית של פחמן בברזל α\alpha, בעל סריג קובי מרוכז גוף (BCC). מסיס מעט מאוד פחמן (עד כ-0.02%), ולכן הוא רך, משיך ומגנטי.

2. אוסטניט - תמיסה מוצקה בין-סריגית של פחמן בברזל γ\gamma, בעל סריג קובי מרוכז פאות (FCC). מסיס עד כ-2.1% פחמן. בפלדות פחמן הוא קיים רק בטמפרטורה גבוהה; בפלדות אל-חלד אוסטניטיות ניקל (ומנגן) מייצבים אותו בטמפרטורת החדר. משיך מאוד, לא מגנטי.

3. מרטנסיט - תמיסה מוצקה רוויית-יתר של פחמן בברזל α\alpha, שנוצרת בקירור מהיר (חישול) של אוסטניט. לפחמן אין זמן להתפזר החוצה, והסריג מתעוות לסריג טטרגונלי מרוכז גוף (BCT). קשה מאוד, חזק ופריך.

תשובה: כמפורט למעלה.

סעיף ג

תשובה:

E=σε≈2000.010=20,000 MPaE=\frac{\sigma}{\varepsilon}\approx\frac{200}{0.010}=20{,}000\,\text{MPa}, לפי הקריאה באיור 2, זהה לשלוש הפלדות.

מודול האלסטיות הוא השיפוע של הקטע הישר בדיאגרמה, לפי חוק הוק:

E=σεE=\frac{\sigma}{\varepsilon}

כאן σ\sigma הוא המאמץ ו-ε\varepsilon ההתארכות היחסית (כמספר, לא באחוזים), שתיהן בנקודה כלשהי על הקטע הישר.

1. באיור 2 שלוש העקומות עולות על אותו קו ישר מהראשית עד בערך 200 MPa200\,\text{MPa}. לכן לשלוש הפלדות אותו מודול אלסטיות.

2. בוחרים נקודה על הקו הישר, ומסמנים אותה על הגרף בקווי עזר אל הצירים: σ=200 MPa\sigma=200\,\text{MPa}. השנתה "5" על הציר האופקי מסמנת 5%5\%, והקו הישר מגיע ל-200 MPa200\,\text{MPa} בערך בחמישית מהמרחק אליה, כלומר ב-ε≈1%=0.010\varepsilon\approx1\%=0.010.

3. מציבים:

E=2000.010=20,000 MPaE=\frac{200}{0.010}=20{,}000\,\text{MPa}

הערה על הקריאה: לפי קנה המידה של איור 2 הקו הישר מגיע ל-200 MPa200\,\text{MPa} קרוב ל-1%1\% (קריאה של 1.6%1.6\% הייתה נותנת 12,500 MPa12{,}500\,\text{MPa}), ולכן בחרנו ב-1%1\%. זו קריאה מגרף, ולכן התוצאה מקורבת. בכל מקרה, מודול האלסטיות האמיתי של פלדה הוא כ-200,000 MPa200{,}000\,\text{MPa}: בדיאגרמה הסכמטית הקטע האלסטי לא מסורטט בקנה מידה, והתוצאה נכונה רק ביחס לגרף.

תשובה: E≈20,000 MPaE\approx20{,}000\,\text{MPa} (לפי הגרף), זהה לשלוש הפלדות.

סעיף ד

תשובה:

σUTS1≈1040 MPa\sigma_{UTS1}\approx1040\,\text{MPa}, σUTS2≈560 MPa\sigma_{UTS2}\approx560\,\text{MPa}, σUTS3≈345 MPa\sigma_{UTS3}\approx345\,\text{MPa}.

החוזק הגבולי למתיחה הוא המאמץ המרבי שהחומר עומד בו בלי להישבר: הנקודה הגבוהה ביותר בכל עקומה. מסמנים אותה ומעבירים קו אופקי אל ציר המאמץ.

1. פלדה 1 (מרטנסיטית): השיא מעט מעל השנתה 10001000: σUTS1≈1040 MPa\sigma_{UTS1}\approx1040\,\text{MPa}.

2. פלדה 2 (אוסטניטית): השיא בערך ב-ε≈19%\varepsilon\approx19\%, מעט מתחת ל-600600: σUTS2≈560 MPa\sigma_{UTS2}\approx560\,\text{MPa}.

3. פלדה 3 (פריטית): העקומה שטוחה, והשיא שלה בערך ב-ε≈30%\varepsilon\approx30\%: σUTS3≈345 MPa\sigma_{UTS3}\approx345\,\text{MPa}.

תשובה: 10401040, 560560 ו-345 MPa345\,\text{MPa} בהתאמה (בקירוב, לפי קריאה מהגרף).

סעיף ה

תשובה:

σy1≈1000 MPa\sigma_{y1}\approx1000\,\text{MPa} (כמעט כמו החוזק הגבולי), σy2≈220 MPa\sigma_{y2}\approx220\,\text{MPa}, σy3≈215 MPa\sigma_{y3}\approx215\,\text{MPa}.

מאמץ הכניעה הוא המאמץ שבו מתחילה דפורמציה פלסטית (קבועה): הנקודה שבה העקומה עוזבת את הקו הישר. קוראים אותו באיור 2 המוגדל ומסמנים אותו על הגרף.

1. פלדה 3 (פריטית): יש נקודת כניעה ברורה: העקומה המקווקוות נשברת ונעשית אופקית (מדף כניעה) בערך ב-215 MPa215\,\text{MPa}. σy3≈215 MPa\sigma_{y3}\approx215\,\text{MPa}.

2. פלדה 2 (אוסטניטית): אין מדף; העקומה הרציפה מתחילה להתעקם מהקו הישר בערך באותו מקום. σy2≈220 MPa\sigma_{y2}\approx220\,\text{MPa}. (בחומר בלי נקודת כניעה ברורה מקובל לקחת את מאמץ הכניעה המוסכם, σ0.2\sigma_{0.2}; כאן ההתעקמות חדה, והערך קרוב.)

3. פלדה 1 (מרטנסיטית): העקומה המנוקדת ממשיכה על הקו הישר כמעט עד השבר, ורק סמוך ל-1000 MPa1000\,\text{MPa} היא מתעקמת. לכן σy1≈1000 MPa\sigma_{y1}\approx1000\,\text{MPa}, קרוב מאוד לחוזק הגבולי, כמו בחומר פריך.

תשובה: σy1≈1000 MPa\sigma_{y1}\approx1000\,\text{MPa}, σy2≈220 MPa\sigma_{y2}\approx220\,\text{MPa}, σy3≈215 MPa\sigma_{y3}\approx215\,\text{MPa} (בקירוב, לפי קריאה מהגרף).

שאלה 8 · קורוזיה בחיבור בורג בין אלומיניום לפליז

באיור לשאלה 8 מחוברים שתי לוחות באמצעות בורג ואום: לוח 1 מסגסוגת אלומיניום ולוח 2 מפליז, הבורג והאום עשויים מפליז. לאחר זמן, גילו קורוזיה במקומות AA, BB, CC.

העזרו בטבלה 1 היכן שנדרש.

סוג המתכתסמלפוטנציאל ב-V
נתרןNa-2.71
מגנזיוםMg-2.34
אלומיניוםAl-1.66
מנגןMn-1.05
אבץZn-0.76
כרוםCr-0.7
ברזלFe-0.44
מימןH0
בדילSn+0.15
נחושתCu+0.34
כסףAg+0.8

טבלה 1

א.

הסבירו את הסיבה לקורוזיה ב-AA וב-BB.

(10 נקודות)
ב.

הציעו סיבה אפשרית לקורוזיה ב-CC?

(5 נקודות)
ג.

הציעו פתרון למניעת הקורוזיה במקרים אלה.

(10 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

ב-A וב-B יש מגע ישיר בין סגסוגת האלומיניום לפליז (סגסוגת נחושת) בנוכחות לחות: נוצר תא גלווני. האלומיניום (-1.66 V) הוא האנודה ומתאכל; הפליז, שהפוטנציאל שלו קרוב לנחושת (+0.34 V), הוא הקתודה.

מה רואים באיור: AA נמצאת בלוח 1 (אלומיניום) בקצה שלו, במקום שבו הוא נוגע בלוח 2 (פליז). BB נמצאת בלוח 1 מתחת לראש הבורג (פליז). בשני המקומות האלומיניום הוא שנאכל.

ההסבר: קורוזיה גלוונית.

1. לכל מתכת יש פוטנציאל אלקטרוכימי, ביחס לאלקטרודת המימן (0). כששתי מתכות עם פוטנציאל שונה נוגעות זו בזו בנוכחות אלקטרוליט (לחות, מי גשם, אוויר ימי), נוצר תא גלווני, כמו סוללה קטנה.

2. המתכת עם הפוטנציאל השלילי יותר היא האנודה: היא מוסרת אלקטרונים ומתאכלת. המתכת החיובית יותר היא הקתודה ומוגנת.

3. לפי טבלה 1: אלומיניום −1.66 V-1.66\,\text{V}. פליז הוא סגסוגת של נחושת ואבץ, ועיקרו נחושת (+0.34 V+0.34\,\text{V}), ולכן הפוטנציאל שלו קרוב לזה של נחושת. הפרש הפוטנציאלים גדול, כ-2 V2\,\text{V}.

4. לכן האלומיניום הוא האנודה ונאכל, בדיוק בנקודות המגע עם הפליז: ב-AA המגע עם לוח 2, וב-BB המגע עם ראש הבורג.

תשובה: קורוזיה גלוונית: מגע בין אלומיניום (אנודה, −1.66 V-1.66\,\text{V}) לפליז (קתודה, קרוב ל-+0.34 V+0.34\,\text{V} של נחושת) בנוכחות לחות, והאלומיניום מתאכל.

סעיף ב

תשובה:

קורוזיית סדק (Crevice corrosion): ב-C נוגעים האום ולוח 2, שניהם מפליז, ולכן אין זו קורוזיה גלוונית. בסדק הצר שביניהם נלכדת לחות, ריכוז החמצן בתוכו נמוך מבחוץ, ונוצר תא ריכוז שבו האזור שבתוך הסדק הוא האנודה ומתאכל.

מה מיוחד ב-CC: הקורוזיה נמצאת בלוח 2 (פליז) מעל האום (פליז). שני החלקים מאותה מתכת, ולכן אין ביניהם הפרש פוטנציאלים ואין כאן קורוזיה גלוונית.

הסיבה האפשרית: קורוזיית סדק (Crevice corrosion).

1. בין האום ללוח נשאר סדק צר מאוד. לחות ומזהמים נכנסים אליו ונשארים בו, כי הם לא מתייבשים ולא נשטפים.

2. החמצן שבתוך הסדק מתכלה ולא מתחדש, ואילו מחוץ לסדק יש הרבה חמצן. נוצר תא ריכוז (תא אוורור דיפרנציאלי): האזור הדל בחמצן בתוך הסדק הופך לאנודה ומתאכל, והמשטח שבחוץ הוא הקתודה.

3. בתוך הסדק התמיסה גם נעשית חומצית יותר עם הזמן, והקורוזיה מאיצה את עצמה.

(בפליז יכולה להצטרף לכך גם הוצאת אבץ מהסגסוגת, דה-צינקיפיקציה, שמתרחשת בדיוק בתנאים כאלה של מים עומדים.)

תשובה: קורוזיית סדק: לחות שנלכדת בסדק בין האום ללוח 2, והפרש ריכוז החמצן בין תוך הסדק לסביבה יוצר תא קורוזיה.

סעיף ג

תשובה:

ב-A וב-B: לבודד חשמלית בין האלומיניום לפליז - אטם ודסקיות מחומר מבודד (פלסטיק, גומי, טפלון) בין הלוחות ומתחת לראש הבורג, ושרוול מבודד לבורג בתוך הקדח; או לבחור מתכות קרובות בפוטנציאל. ב-C: לאטום את הסדק (חומר איטום, דסקית אוטמת) כדי שלחות לא תיכנס ולא תיתקע.

למניעת הקורוזיה הגלוונית ב-AA וב-BB: צריך לנתק את התא הגלווני, כלומר למנוע את המגע החשמלי בין האלומיניום לפליז, או את האלקטרוליט.

1. בידוד חשמלי: אטם מחומר מבודד (פלסטיק, גומי, טפלון) בין לוח 1 ללוח 2; דסקית מבודדת מתחת לראש הבורג; ושרוול מבודד סביב הבורג בתוך הקדח של לוח 1, כדי שגם גוף הבורג לא ייגע באלומיניום.

2. בחירת חומרים: בורג ואום ממתכת שהפוטנציאל שלה קרוב לאלומיניום (למשל בורג מאלומיניום, או בורג פלדה עם ציפוי אבץ), כך שהפרש הפוטנציאלים קטן.

3. הגנה מפני לחות: צביעה או ציפוי של אזור החיבור, ואיטום מפני מים. בלי אלקטרוליט אין תא גלווני.

למניעת קורוזיית הסדק ב-CC:

1. אוטמים את הסדק בין האום ללוח (חומר איטום, דסקית אוטמת), כך שלחות לא תיכנס ולא תיתקע בו.

2. מתכננים חיבורים בלי סדקים צרים שבהם מים עומדים, ושומרים על החיבור יבש ונקי.

תשובה: ב-AA וב-BB - בידוד חשמלי בין האלומיניום לפליז (אטמים, דסקיות ושרוול מבודדים) או החלפה למתכות קרובות בפוטנציאל, עם ציפוי נגד לחות; ב-CC - איטום הסדק בין האום ללוח.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.