דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט יסודות המכניקה 97001 - אביב 2024 מועד ב'

הנדסת מכונות · סמל 97001 · 8 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט ביסודות המכניקה, אביב 2024 מועד ב', כל 8 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון שמונה שאלות פתוחות:

חלק א': מכניקה טכנית – ארבע שאלות

חלק ב': גרפיקה הנדסית – שתי שאלות

חלק ג': תורת החומרים – שתי שאלות

יש לבחור באופן חופשי ולענות על ארבע שאלות מבין שאלות 1-8, ערך כל שאלה 25 נקודות.

סך הכול: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. שלושה ספרי לימוד.

3. קלסר אחד עם חומר לימודי.

4. כלי סרטוט.

נוסחאון מה"ט ביסודות המכניקה - להורדה ב-PDF, 203 עמודים.

שאלה 1 · גליל על בליטה חלקה, מוחזק במוט

באיור לשאלה 1 מוצג גליל אחיד בעל מסה של 30 קילוגרם המונח על בליטה חלקה לחלוטין AA, שנוצרת באמצעות שני מישורים: מישור אנכי ומישור משופע, כאשר זווית שיפוע המישור היא 45∘45^\circ.

הגליל מוחזק באמצעות מוט חסר משקל BDBD, הנטוי למישור המשופע בזווית של 10∘10^\circ ומחובר אליו בנקודה DD.

א.

לבנות דיאגרמת גוף חופשי לגליל ומערכת כוחות משותפי נקודה CC.

(9 נקודות)
ב.

לכתוב משוואות שיווי משקל למערכת.

(6 נקודות)
ג.

לחשב את כוח התגובה הפועל על הגליל בנקודה AA.

(8 נקודות)
ד.

לחשב את כוח התגובה הפועל על הגליל בנקודה BB.

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

על הגליל פועלים שלושה כוחות שעוברים דרך המרכז CC: המשקל W=m⋅g=294.3 NW=m\cdot g=294.3\,\text{N} אנכית למטה; התגובה RAR_A בבליטה, מ-AA אל CC (שמאלה ולמעלה, 15∘15^\circ מעל האופק); והכוח במוט FBF_B, מ-BB אל DD (ימינה ולמעלה, 35∘35^\circ מעל האופק, המוט מתוח).

נתון: גליל אחיד שמסתו m=30 kgm=30\,\text{kg}, שמונח על הבליטה החלקה AA (הפינה שבין הקיר האנכי למישור שנטוי 45∘45^\circ). המוט BDBD חסר משקל, נטוי 10∘10^\circ למישור המשופע ומחובר אליו ב-DD. הזווית בין CBCB ל-CACA היא 50∘50^\circ.

מבוקש: דיאגרמת גוף חופשי של הגליל, ומערכת הכוחות שנפגשים ב-CC.

מערכת הצירים. הראשית במרכז הגליל CC, ציר xx אופקי ימינה, ציר yy אנכי למעלה.

הכיוונים שבאיור.

•המישור המשופע נטוי 45∘45^\circ לאופק, והמוט נטוי אליו 10∘10^\circ ושטוח ממנו. לכן המוט נטוי 45∘−10∘=35∘45^\circ-10^\circ=35^\circ לאופק.

•הקו של המוט, כשממשיכים אותו מ-BB, חייב לעבור דרך המרכז CC: על הגליל פועלים רק שלושה כוחות, ושלושה כוחות בשיווי משקל נפגשים בנקודה אחת. המשקל והתגובה ב-AA עוברים דרך CC (ראו בהמשך), ולכן גם הכוח במוט. זו גם המערכת "משותפת הנקודה CC" שהשאלה מבקשת. לכן הרדיוס CBCB נטוי 35∘35^\circ מעל האופק. (באיור הזוויות מסורטטות בקירוב בלבד, ולכן מחשבים לפי הזוויות הנתונות.)

•הזווית בין CBCB ל-CACA היא 50∘50^\circ, ולכן הרדיוס CACA יורד 50∘−35∘=15∘50^\circ-35^\circ=15^\circ מתחת לאופק.

הכוחות על הגליל, כוח אחרי כוח:

1. המשקל WW. הגליל אחיד, ולכן המשקל פועל במרכז CC, אנכית למטה:

W=m⋅g=30⋅9.81=294.3 NW=m\cdot g=30\cdot9.81=294.3\,\text{N}

2. התגובה בבליטה RAR_A. הבליטה חלקה לחלוטין, ולכן אין בה חיכוך, והכוח ניצב למשטח של הגליל בנקודת המגע. כוח שניצב למעגל עובר דרך המרכז שלו. לכן RAR_A פועל לאורך הקו ACAC, בכיוון מ-AA אל CC (הבליטה דוחפת את הגליל): שמאלה ולמעלה, 15∘15^\circ מעל האופק.

3. הכוח במוט FBF_B. המוט חסר משקל ומחובר בשני קצותיו בפרקים, ולכן הוא מוט של שני כוחות: הכוח שלו פועל לאורך BDBD, 35∘35^\circ מעל האופק. מניחים שהמוט מתוח, כלומר מושך את הגליל מ-BB אל DD, ימינה ולמעלה. אם ההנחה שגויה, הכוח ייצא שלילי.

בדיקת היגיון לכיוונים. מרכז הגליל נמצא משמאל לבליטה AA, ולכן המשקל מנסה לגלגל את הגליל שמאלה ולמטה, אל מחוץ לבליטה. רק המוט יכול למנוע זאת, ולכן הוא חייב למשוך את הגליל ימינה, כלומר הוא מתוח.

מערכת הכוחות ב-CC בפירוק לרכיבים:

כוחרכיב xxרכיב yy
משקל WW00−W-W
תגובה RAR_A−RAcos⁡15∘-R_A\cos15^\circ+RAsin⁡15∘+R_A\sin15^\circ
מוט FBF_B+FBcos⁡35∘+F_B\cos35^\circ+FBsin⁡35∘+F_B\sin35^\circ

תשובה: בדיאגרמה שלושה חיצים שיוצאים מ-CC: W=294.3 NW=294.3\,\text{N} אנכית למטה, RAR_A שמאלה ולמעלה ב-15∘15^\circ מעל האופק (בכיוון מ-AA אל CC), ו-FBF_B ימינה ולמעלה ב-35∘35^\circ מעל האופק (בכיוון מ-BB אל DD).

סעיף ב

תשובה:

∑Fx=0: −RAcos⁡15∘+FBcos⁡35∘=0\sum F_x=0:\ -R_A\cos15^\circ+F_B\cos35^\circ=0

∑Fy=0: RAsin⁡15∘+FBsin⁡35∘−W=0\sum F_y=0:\ R_A\sin15^\circ+F_B\sin35^\circ-W=0

שלושת הכוחות עוברים דרך הנקודה CC, ולכן אין להם מומנט סביבה, ומשוואת המומנטים מתקיימת מעצמה. נשארות שתי משוואות כוחות: סכום הרכיבים בכל ציר שווה לאפס.

1. סכום הכוחות בציר xx (ימינה חיובי), לפי הטבלה מסעיף א:

∑Fx=0: −RAcos⁡15∘+FBcos⁡35∘=0\sum F_x=0:\ -R_A\cos15^\circ+F_B\cos35^\circ=0

2. סכום הכוחות בציר yy (למעלה חיובי):

∑Fy=0: RAsin⁡15∘+FBsin⁡35∘−W=0\sum F_y=0:\ R_A\sin15^\circ+F_B\sin35^\circ-W=0

כאן RAR_A היא התגובה בבליטה, FBF_B הכוח במוט ו-W=m⋅g=294.3 NW=m\cdot g=294.3\,\text{N} משקל הגליל.

יש שני נעלמים, RAR_A ו-FBF_B, ושתי משוואות, ולכן אפשר לפתור.

תשובה: −RAcos⁡15∘+FBcos⁡35∘=0-R_A\cos15^\circ+F_B\cos35^\circ=0 ו- RAsin⁡15∘+FBsin⁡35∘−W=0R_A\sin15^\circ+F_B\sin35^\circ-W=0, כאשר W=294.3 NW=294.3\,\text{N}.

סעיף ג

תשובה:

RA≈314.7 NR_A\approx314.7\,\text{N}, בכיוון מ-AA אל מרכז הגליל (שמאלה ולמעלה, 15∘15^\circ מעל האופק).

מבוקש: RAR_A משתי המשוואות של סעיף ב.

1. ממשוואת ציר xx מבטאים את FBF_B בעזרת RAR_A:

FB=RA⋅cos⁡15∘cos⁡35∘=RA⋅0.965930.81915=1.17918⋅RAF_B=R_A\cdot\frac{\cos15^\circ}{\cos35^\circ}=R_A\cdot\frac{0.96593}{0.81915}=1.17918\cdot R_A

2. מציבים במשוואת ציר yy, וכך נשאר נעלם אחד:

RAsin⁡15∘+1.17918⋅RA⋅sin⁡35∘=294.3R_A\sin15^\circ+1.17918\cdot R_A\cdot\sin35^\circ=294.3

RA⋅(0.25882+1.17918⋅0.57358)=294.3R_A\cdot(0.25882+1.17918\cdot0.57358)=294.3

RA⋅(0.25882+0.67635)=294.3R_A\cdot(0.25882+0.67635)=294.3

RA⋅0.93517=294.3R_A\cdot0.93517=294.3

RA=294.30.93517≈314.7 NR_A=\frac{294.3}{0.93517}\approx314.7\,\text{N}

3. התוצאה חיובית, ולכן הכיוון שהנחנו נכון: הבליטה דוחפת את הגליל לכיוון המרכז שלו, שמאלה ולמעלה, 15∘15^\circ מעל האופק.

בדיקה במשפט לאמי. שלושה כוחות בשיווי משקל: כל כוח חלקי הסינוס של הזווית שבין שני הכוחות האחרים הוא אותו מספר. הכיוונים (נמדדים מציר xx): FBF_B ב-35∘35^\circ, RAR_A ב-165∘165^\circ, WW ב-270∘270^\circ. הזוויות: בין FBF_B ל-RAR_A 130∘130^\circ, בין RAR_A ל-WW 105∘105^\circ, ובין WW ל-FBF_B 125∘125^\circ.

Wsin⁡130∘=294.30.76604=384.2\frac{W}{\sin130^\circ}=\frac{294.3}{0.76604}=384.2

RA=384.2⋅sin⁡125∘=384.2⋅0.81915≈314.7 NR_A=384.2\cdot\sin125^\circ=384.2\cdot0.81915\approx314.7\,\text{N}

אותה תוצאה.

תשובה: RA≈314.7 NR_A\approx314.7\,\text{N}, בכיוון מ-AA אל מרכז הגליל.

סעיף ד

תשובה:

FB≈371.1 NF_B\approx371.1\,\text{N}, לאורך המוט מ-BB אל DD (35∘35^\circ מעל האופק); המוט מתוח.

מציבים את RAR_A מסעיף ג בקשר שקיבלנו ממשוואת ציר xx:

FB=1.17918⋅RA=1.17918⋅314.7≈371.1 NF_B=1.17918\cdot R_A=1.17918\cdot314.7\approx371.1\,\text{N}

התוצאה חיובית, ולכן המוט אכן מתוח: הוא מושך את הגליל ב-BB לכיוון DD, ימינה ולמעלה, 35∘35^\circ מעל האופק.

בדיקה. לפי משפט לאמי מסעיף ג: FB=384.2⋅sin⁡105∘=384.2⋅0.96593≈371.1 NF_B=384.2\cdot\sin105^\circ=384.2\cdot0.96593\approx371.1\,\text{N}.

ובמשוואת ציר yy: 314.7⋅0.25882+371.1⋅0.57358=81.5+212.9=294.4≈294.3 N314.7\cdot0.25882+371.1\cdot0.57358=81.5+212.9=294.4\approx294.3\,\text{N}. המשוואה מתקיימת.

תשובה: FB≈371.1 NF_B\approx371.1\,\text{N}, כוח מתיחה במוט, שפועל על הגליל מ-BB לכיוון DD.

שאלה 2 · קורה נטויה על משטחים חלקים ומוט

קורה ADAD בעלת מסה של 20 קילוגרם מונחת על שני מישורים חלקים לחלוטין בנקודות AA ו-BB ולאורך צירה היא מחוברת לקיר בעזרת מוט חסר משקל DEDE כפי שמוצג באיור לשאלה 2.

המידות באיור נתונות במילימטרים.

א.

לבנות דיאגרמה של גוף חופשי לקורה.

(5 נקודות)
ב.

לכתוב משוואות שיווי משקל לקורה.

(9 נקודות)
ג.

לחשב את כוחות התגובה הפועלים על הקורה ADAD.

(11 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

על הקורה פועלים: המשקל W=196.2 NW=196.2\,\text{N} במרכזה, 1100 mm1100\,\text{mm} מ-AA; ב-AA תגובה אנכית NAN_A כלפי מעלה; ב-BB תגובה NBN_B ניצבת לקורה (שמאלה ולמעלה, 60∘60^\circ מעל האופק); וב-DD הכוח FDEF_{DE} לאורך ציר הקורה, לכיוון EE (30∘30^\circ מעל האופק, המוט מתוח).

נתון: קורה ADAD שמסתה m=20 kgm=20\,\text{kg}, נטויה 30∘30^\circ לאופק. הקצה AA מונח על רצפה אופקית חלקה, והקורה נשענת על הפינה החלקה BB. לפי המידות, AB=2000 mmAB=2000\,\text{mm} ו-BD=200 mmBD=200\,\text{mm}, ולכן אורך הקורה AD=2200 mmAD=2200\,\text{mm}. ב-DD מחובר המוט DEDE, בהמשך הציר של הקורה.

מבוקש: כל הכוחות שפועלים על הקורה, עם נקודת הפעולה והכיוון של כל אחד.

מערכת הצירים. ציר xx אופקי ימינה, ציר yy אנכי למעלה. את הקורה מתארים כקו ישר מ-AA, נטוי 30∘30^\circ, והמרחקים נמדדים לאורכו (העובי של הקורה לא נתון ולא משפיע).

הכוחות על הקורה, כוח אחרי כוח:

1. המשקל WW. הקורה אחידה, ולכן המשקל פועל באמצע שלה, במרחק 22002=1100 mm\frac{2200}{2}=1100\,\text{mm} מ-AA לאורך הקורה, אנכית למטה:

W=m⋅g=20⋅9.81=196.2 NW=m\cdot g=20\cdot9.81=196.2\,\text{N}

2. התגובה ב-AA, NAN_A. המשטח חלק לחלוטין, ולכן אין חיכוך, והתגובה ניצבת למשטח. הרצפה אופקית, ולכן NAN_A אנכי כלפי מעלה.

3. התגובה ב-BB, NBN_B. הקורה נשענת על פינה חלקה. במגע בין משטח ישר לפינה התגובה ניצבת למשטח הישר, כלומר ניצבת לקורה. הקורה נטויה 30∘30^\circ, ולכן NBN_B פונה שמאלה ולמעלה, 90∘−30∘=60∘90^\circ-30^\circ=60^\circ מעל האופק.

4. הכוח במוט FDEF_{DE}. המוט חסר משקל ומחובר בפרקים בשני קצותיו, ולכן הכוח שלו פועל לאורך DEDE, כלומר לאורך הציר של הקורה, 30∘30^\circ מעל האופק. מניחים שהמוט מתוח, ולכן הוא מושך את הקורה מ-DD לכיוון EE.

בדיקת היגיון. בלי המוט, קורה שנשענת על שני משטחים חלקים הייתה מחליקה: הקצה AA היה בורח שמאלה והקורה הייתה נופלת. המוט צריך להחזיק אותה ולמשוך אותה למעלה לאורך הציר, ולכן הוא מתוח.

רכיבי הכוחות:

כוחרכיב xxרכיב yy
משקל WW00−W-W
NAN_A00+NA+N_A
NBN_B−NBsin⁡30∘-N_B\sin30^\circ+NBcos⁡30∘+N_B\cos30^\circ
FDEF_{DE}+FDEcos⁡30∘+F_{DE}\cos30^\circ+FDEsin⁡30∘+F_{DE}\sin30^\circ

תשובה: בדיאגרמה ארבעה כוחות: W=196.2 NW=196.2\,\text{N} למטה באמצע הקורה, NAN_A אנכי למעלה ב-AA, NBN_B ניצב לקורה ב-BB (שמאלה ולמעלה), ו-FDEF_{DE} לאורך הקורה ב-DD, לכיוון EE.

סעיף ב

תשובה:

∑Fx=0: −NBsin⁡30∘+FDEcos⁡30∘=0\sum F_x=0:\ -N_B\sin30^\circ+F_{DE}\cos30^\circ=0

∑Fy=0: NA+NBcos⁡30∘+FDEsin⁡30∘−W=0\sum F_y=0:\ N_A+N_B\cos30^\circ+F_{DE}\sin30^\circ-W=0

∑MA=0: NB⋅2000−W⋅1100⋅cos⁡30∘=0\sum M_A=0:\ N_B\cdot2000-W\cdot1100\cdot\cos30^\circ=0

הקורה היא גוף קשיח במישור, ולכן יש לה שלוש משוואות שיווי משקל: סכום הכוחות בציר xx, סכום הכוחות בציר yy וסכום המומנטים סביב נקודה אחת. יש שלושה נעלמים (NAN_A, NBN_B, FDEF_{DE}), ולכן שלוש המשוואות מספיקות.

1. סכום הכוחות בציר xx (ימינה חיובי), לפי הטבלה מסעיף א:

∑Fx=0: −NBsin⁡30∘+FDEcos⁡30∘=0\sum F_x=0:\ -N_B\sin30^\circ+F_{DE}\cos30^\circ=0

2. סכום הכוחות בציר yy (למעלה חיובי):

∑Fy=0: NA+NBcos⁡30∘+FDEsin⁡30∘−W=0\sum F_y=0:\ N_A+N_B\cos30^\circ+F_{DE}\sin30^\circ-W=0

3. סכום המומנטים סביב AA (נגד כיוון השעון חיובי). בוחרים את AA כי שני נעלמים עוברים דרכה: NAN_A פועל ב-AA, והקו של FDEF_{DE} הוא הציר של הקורה, שעובר דרך AA. כך נשאר במשוואה רק NBN_B.

•NBN_B ניצב לקורה, ולכן זרוע המומנט שלו היא המרחק לאורך הקורה, AB=2000 mmAB=2000\,\text{mm}. הוא דוחף את הקורה למעלה ומסובב נגד כיוון השעון: +NB⋅2000+N_B\cdot2000.

•WW אנכי, ולכן הזרוע שלו היא המרחק האופקי מ-AA למרכז הקורה: 1100⋅cos⁡30∘=952.6 mm1100\cdot\cos30^\circ=952.6\,\text{mm}. הוא מסובב עם כיוון השעון: −W⋅1100⋅cos⁡30∘-W\cdot1100\cdot\cos30^\circ.

∑MA=0: NB⋅2000−W⋅1100⋅cos⁡30∘=0\sum M_A=0:\ N_B\cdot2000-W\cdot1100\cdot\cos30^\circ=0

בכל המשוואות W=196.2 NW=196.2\,\text{N}, והמרחקים במילימטרים (ביחידות אחידות, ולכן היחידה מצטמצמת).

תשובה: −NBsin⁡30∘+FDEcos⁡30∘=0-N_B\sin30^\circ+F_{DE}\cos30^\circ=0; NA+NBcos⁡30∘+FDEsin⁡30∘−W=0N_A+N_B\cos30^\circ+F_{DE}\sin30^\circ-W=0; NB⋅2000−W⋅1100⋅cos⁡30∘=0N_B\cdot2000-W\cdot1100\cdot\cos30^\circ=0.

סעיף ג

תשובה:

NB≈93.45 NN_B\approx93.45\,\text{N} (ניצב לקורה), FDE≈53.96 NF_{DE}\approx53.96\,\text{N} (מתיחה במוט, לאורך הקורה), NA≈88.29 NN_A\approx88.29\,\text{N} (אנכית למעלה).

פותרים את המשוואות מסעיף ב לפי הסדר: קודם משוואת המומנטים, שבה נעלם אחד.

1. התגובה ב-BB:

NB=W⋅1100⋅cos⁡30∘2000=196.2⋅1100⋅0.866032000=1869062000≈93.45 NN_B=\frac{W\cdot1100\cdot\cos30^\circ}{2000}=\frac{196.2\cdot1100\cdot0.86603}{2000}=\frac{186906}{2000}\approx93.45\,\text{N}

התוצאה חיובית: הפינה דוחפת את הקורה בניצב לה, שמאלה ולמעלה.

2. הכוח במוט, ממשוואת ציר xx:

FDE=NB⋅sin⁡30∘cos⁡30∘=NB⋅tan⁡30∘=93.45⋅0.57735≈53.96 NF_{DE}=N_B\cdot\frac{\sin30^\circ}{\cos30^\circ}=N_B\cdot\tan30^\circ=93.45\cdot0.57735\approx53.96\,\text{N}

התוצאה חיובית, ולכן המוט אכן מתוח.

3. התגובה ב-AA, ממשוואת ציר yy:

NA=W−NBcos⁡30∘−FDEsin⁡30∘=196.2−93.45⋅0.86603−53.96⋅0.5N_A=W-N_B\cos30^\circ-F_{DE}\sin30^\circ=196.2-93.45\cdot0.86603-53.96\cdot0.5

NA=196.2−80.93−26.98≈88.29 NN_A=196.2-80.93-26.98\approx88.29\,\text{N}

התוצאה חיובית: הרצפה דוחפת את הקורה כלפי מעלה.

בדיקה בצירים אחרים. מפרקים את הכוחות לאורך הקורה ובניצב לה. בניצב לקורה: NAcos⁡30∘+NB−Wcos⁡30∘=76.46+93.45−169.91=0N_A\cos30^\circ+N_B-W\cos30^\circ=76.46+93.45-169.91=0. לאורך הקורה: NAsin⁡30∘−Wsin⁡30∘+FDE=44.15−98.10+53.96≈0N_A\sin30^\circ-W\sin30^\circ+F_{DE}=44.15-98.10+53.96\approx0. שתי המשוואות מתקיימות.

תשובה: NA≈88.29 NN_A\approx88.29\,\text{N} אנכית למעלה; NB≈93.45 NN_B\approx93.45\,\text{N} ניצב לקורה, 60∘60^\circ מעל האופק שמאלה; FDE≈53.96 NF_{DE}\approx53.96\,\text{N}, כוח מתיחה במוט, לאורך הקורה לכיוון EE.

שאלה 3 · מרכז כובד של משולש עם שני חללים

לצורה בעלת העובי האחיד המוצגת באיור לשאלה עליך לחשב קואורדינטות של מרכז הכובד XCX_C ו-YCY_C במערכת הצירים הנתונה באיור לשאלה 3.

יש לסמן את הנקודה בתרשים.

המידות נתונות במילימטרים.

(25 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

פתרון

תשובה:

XC≈20.37 mmX_C\approx20.37\,\text{mm}, YC≈0.55 mmY_C\approx0.55\,\text{mm}

נתון: לוח בעובי אחיד בצורת משולש, עם חור עגול בקוטר 1010 וחור ריבועי 10×1010\times10. המידות במילימטרים.

מבוקש: הקואורדינטות XCX_C, YCY_C של מרכז הכובד.

השיטה. העובי אחיד, ולכן מרכז הכובד של הלוח הוא מרכז הכובד של השטח. מחלקים את הצורה לחלקים פשוטים שמרכז הכובד שלהם ידוע. חור נכנס לחישוב עם שטח שלילי. אחר כך:

XC=∑Ai⋅xi∑AiX_C=\frac{\sum A_i\cdot x_i}{\sum A_i}, YC=∑Ai⋅yi∑AiY_C=\frac{\sum A_i\cdot y_i}{\sum A_i}

כאן AiA_i הוא השטח של חלק, ו-xix_i, yiy_i הן הקואורדינטות של מרכז הכובד שלו.

קריאת המידות מהאיור. שימו לב: ציר xx פונה שמאלה, וציר yy למעלה. הראשית בנקודה שבה ציר xx פוגש את הצלע האנכית של המשולש.

•המשולש: הצלע האנכית שלו (באורך 6060) נמצאת על ציר yy, מ-y=+30y=+30 עד y=−30y=-30 (ציר xx עובר באמצע שלה). הקודקוד השלישי נמצא על ציר xx, במרחק 6060: בנקודה (60,0)(60,0).

•החור הריבועי: הצלע העליונה שלו על ציר xx, והגובה 1010, ולכן הוא בין y=0y=0 ל-y=−10y=-10. הוא מתחיל 55 מציר yy ורוחבו 1010: בין x=5x=5 ל-x=15x=15.

•החור העגול: המרכז שלו נמצא 1010 משמאל לחור הריבועי, כלומר ב-x=15+10=25x=15+10=25. קוטרו 1010 והוא משיק לציר xx מלמטה, ולכן המרכז ב-y=−5y=-5.

•שני החורים נמצאים כולם בתוך המשולש: הצלע התחתונה של המשולש נמצאת ב-x=15x=15 בגובה y=−22.5y=-22.5, וב-x=25x=25 בגובה y=−17.5y=-17.5, ושני החורים לא יורדים מתחת ל-y=−10y=-10.

מרכז הכובד של כל חלק.

1. משולש: מרכז הכובד הוא הממוצע של שלושת הקודקודים:

x1=0+0+603=20x_1=\frac{0+0+60}{3}=20, y1=30+(−30)+03=0y_1=\frac{30+(-30)+0}{3}=0

2. חור ריבועי: במרכז הריבוע, x2=10x_2=10, y2=−5y_2=-5.

3. חור עגול: במרכז העיגול, x3=25x_3=25, y3=−5y_3=-5.

השטחים.

A1=60⋅602=1800 mm2A_1=\frac{60\cdot60}{2}=1800\,\text{mm}^2

A2=10⋅10=100 mm2A_2=10\cdot10=100\,\text{mm}^2

A3=π⋅1024=78.54 mm2A_3=\frac{\pi\cdot10^2}{4}=78.54\,\text{mm}^2

טבלת החישוב (שטחים ב-mm2\text{mm}^2, מרחקים ב-mm\text{mm}):

חלקAiA_ixix_iyiy_iAi⋅xiA_i\cdot x_iAi⋅yiA_i\cdot y_i
1. משולש18001800202000360003600000
2. חור ריבועי−100-1001010−5-5−1000-1000+500+500
3. חור עגול−78.54-78.542525−5-5−1963.5-1963.5+392.7+392.7
סך הכול1621.461621.4633036.533036.5892.7892.7

בחורים השטח שלילי וה-yy שלילי, ולכן המכפלה Ai⋅yiA_i\cdot y_i חיובית.

החישוב.

XC=33036.51621.46≈20.37 mmX_C=\frac{33036.5}{1621.46}\approx20.37\,\text{mm}

YC=892.71621.46≈0.55 mmY_C=\frac{892.7}{1621.46}\approx0.55\,\text{mm}

בדיקת היגיון.

•בלי החורים מרכז הכובד היה ב-(20,0)(20,0). שני החורים נמצאים מתחת לציר xx, ולכן הוצאת החומר שם מעלה את מרכז הכובד מעט מעל הציר: YCY_C חיובי וקטן.

•החור הריבועי (x=10x=10) נמצא קרוב יותר לציר yy מהנקודה x=20x=20, והחור העגול (x=25x=25) רחוק יותר. החור הריבועי גדול יותר ורחוק יותר מ-x=20x=20 (100⋅10=1000100\cdot10=1000 מול 78.54⋅5=392.778.54\cdot5=392.7), ולכן מרכז הכובד זז מעט הרחק מציר yy: XCX_C גדול מעט מ-2020.

סימון הנקודה בתרשים. מודדים 20.37 mm20.37\,\text{mm} מציר yy בכיוון החץ של ציר xx (שמאלה), ו-0.55 mm0.55\,\text{mm} מעל ציר xx, ומסמנים שם את הנקודה CC. היא נמצאת כמעט על ציר xx, בין החור הריבועי (שמסתיים ב-x=15x=15) לבין מרכז החור העגול (x=25x=25), מעט מעל השפה של החור העגול, בתוך החומר.

תשובה: XC≈20.37 mmX_C\approx20.37\,\text{mm}, YC≈0.55 mmY_C\approx0.55\,\text{mm}.

שאלה 4 · זריקה משופעת: רקטת תאורה בשיא הגובה

רקטת תאורה משוגרת בזווית של 45∘45^\circ יחסית לאופק. לאחר שש שניות מהשיגור, בשיא הגובה של מסלול התנועה, מופעל גוף התאורה. כמוצג באיור לשאלה 4.

א.

מהי מהירות השיגור של הרקטה כדי שגוף התאורה יופעל בשיא הגובה של מסלול תנועתה?

(5 נקודות)
ב.

באיזה גובה יופעל גוף התאורה?

(5 נקודות)
ג.

באיזה מרחק אופקי מנקודת השיגור יופעל גוף התאורה?

(5 נקודות)
ד.

מהי מהירות הרקטה בעת הפעלת גוף התאורה?

(5 נקודות)
ה.

אם הרקטה תשוגר אנכית במהירות ההתחלתית שחושבה בסעיף א', באיזה גובה יופעל גוף התאורה? אם הוא מופעל 6 שניות לאחר השיגור.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

V0≈83.24 msV_0\approx83.24\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

נתון: זווית השיגור 45∘45^\circ, והרקטה מגיעה לשיא הגובה 6 s6\,\text{s} אחרי השיגור.

מבוקש: מהירות השיגור V0V_0.

המודל. מרגע השיגור פועל על הרקטה רק כוח הכובד (מזניחים את התנגדות האוויר, ומתייחסים לרקטה כגוף שנזרק במהירות V0V_0). זוהי זריקה משופעת: בכיוון האופקי המהירות קבועה, ובכיוון האנכי התנועה שוות תאוצה, עם g=9.81 ms2g=9.81\,\frac{\text{m}}{\text{s}^2} כלפי מטה.

מערכת הצירים. הראשית בנקודת השיגור, ציר xx אופקי בכיוון התנועה, ציר yy אנכי למעלה.

1. רכיבי מהירות השיגור:

V0x=V0cos⁡45∘V_{0x}=V_0\cos45^\circ, V0y=V0sin⁡45∘V_{0y}=V_0\sin45^\circ

2. התנאי לשיא הגובה. בשיא המסלול הרקטה מפסיקה לעלות, כלומר המהירות האנכית שלה מתאפסת. המהירות האנכית משתנה לפי Vy=V0y−g⋅tV_y=V_{0y}-g\cdot t, ולכן בשיא:

0=V0sin⁡45∘−g⋅t0=V_0\sin45^\circ-g\cdot t

3. מציבים t=6 st=6\,\text{s} ומבודדים את V0V_0:

V0=g⋅tsin⁡45∘=9.81⋅60.70711=58.860.70711≈83.24 msV_0=\frac{g\cdot t}{\sin45^\circ}=\frac{9.81\cdot6}{0.70711}=\frac{58.86}{0.70711}\approx83.24\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

תשובה: מהירות השיגור צריכה להיות כ-83.24 ms83.24\,\frac{\text{m}}{\text{s}}.

סעיף ב

תשובה:

Hmax=176.58 mH_{max}=176.58\,\text{m}

גוף התאורה מופעל בשיא הגובה, 6 s6\,\text{s} אחרי השיגור. מציבים במשוואת המקום האנכית:

y=V0y⋅t−g⋅t22y=V_{0y}\cdot t-\frac{g\cdot t^2}{2}

כאן V0y=V0sin⁡45∘=83.24⋅0.70711=58.86 msV_{0y}=V_0\sin45^\circ=83.24\cdot0.70711=58.86\,\frac{\text{m}}{\text{s}} (מסעיף א, V0y=g⋅tV_{0y}=g\cdot t):

Hmax=58.86⋅6−9.81⋅622=353.16−176.58=176.58 mH_{max}=58.86\cdot6-\frac{9.81\cdot6^2}{2}=353.16-176.58=176.58\,\text{m}

בדיקה בנוסחת הגובה המרבי.

Hmax=V0y22g=58.8622⋅9.81=3464.519.62≈176.58 mH_{max}=\frac{V_{0y}^2}{2g}=\frac{58.86^2}{2\cdot9.81}=\frac{3464.5}{19.62}\approx176.58\,\text{m}

אותה תוצאה.

תשובה: גוף התאורה מופעל בגובה של כ-176.6 m176.6\,\text{m}.

סעיף ג

תשובה:

x=353.16 mx=353.16\,\text{m}

בכיוון האופקי לא פועל כוח, ולכן המהירות האופקית קבועה לאורך כל המסלול:

V0x=V0cos⁡45∘=83.24⋅0.70711=58.86 msV_{0x}=V_0\cos45^\circ=83.24\cdot0.70711=58.86\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

המרחק האופקי הוא המהירות האופקית כפול הזמן עד ההפעלה:

x=V0x⋅t=58.86⋅6=353.16 mx=V_{0x}\cdot t=58.86\cdot6=353.16\,\text{m}

בדיקה. בזריקה משופעת מאותו גובה, שיא המסלול נמצא בדיוק באמצע הטווח. הטווח הוא R=V02⋅sin⁡(2⋅45∘)g=83.242⋅19.81≈706.3 mR=\frac{V_0^2\cdot\sin(2\cdot45^\circ)}{g}=\frac{83.24^2\cdot1}{9.81}\approx706.3\,\text{m}, וחציו 353.16 m353.16\,\text{m}.

תשובה: גוף התאורה מופעל במרחק אופקי של כ-353.2 m353.2\,\text{m} מנקודת השיגור.

סעיף ד

תשובה:

V=58.86 msV=58.86\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, אופקית.

בשיא הגובה הרכיב האנכי של המהירות מתאפס (זה התנאי שבו השתמשנו בסעיף א), ונשאר רק הרכיב האופקי, שאינו משתנה לאורך התנועה:

Vy=0V_y=0

Vx=V0cos⁡45∘=83.24⋅0.70711=58.86 msV_x=V_0\cos45^\circ=83.24\cdot0.70711=58.86\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

לכן גודל המהירות הוא:

V=Vx2+Vy2=58.862+02=58.86 msV=\sqrt{V_x^2+V_y^2}=\sqrt{58.86^2+0^2}=58.86\,\frac{\text{m}}{\text{s}}

והכיוון שלה אופקי, בכיוון התנועה.

תשובה: בעת ההפעלה מהירות הרקטה היא 58.86 ms58.86\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, בכיוון אופקי.

סעיף ה

תשובה:

y≈322.9 my\approx322.9\,\text{m} (הרקטה עדיין עולה, במהירות של כ-24.4 ms24.4\,\frac{\text{m}}{\text{s}}).

נתון: שיגור אנכי במהירות V0=83.24 msV_0=83.24\,\frac{\text{m}}{\text{s}}, וההפעלה 6 s6\,\text{s} אחרי השיגור.

מבוקש: הגובה ברגע ההפעלה.

1. זריקה אנכית היא תנועה שוות תאוצה, עם תאוצה gg כלפי מטה. משוואת המקום:

y=V0⋅t−g⋅t22y=V_0\cdot t-\frac{g\cdot t^2}{2}

2. מציבים:

y=83.24⋅6−9.81⋅622=499.44−176.58≈322.9 my=83.24\cdot6-\frac{9.81\cdot6^2}{2}=499.44-176.58\approx322.9\,\text{m}

3. בודקים באיזה שלב של התנועה נמצאת הרקטה. היא מגיעה לשיא אחרי t=V0g=83.249.81≈8.49 st=\frac{V_0}{g}=\frac{83.24}{9.81}\approx8.49\,\text{s}. ההפעלה ב-6 s6\,\text{s} קודמת לשיא, ולכן הרקטה עדיין עולה. המהירות שלה ברגע ההפעלה:

V=V0−g⋅t=83.24−9.81⋅6≈24.38 msV=V_0-g\cdot t=83.24-9.81\cdot6\approx24.38\,\frac{\text{m}}{\text{s}} (כלפי מעלה)

הגובה המרבי שהרקטה הייתה מגיעה אליו הוא V022g≈353.2 m\frac{V_0^2}{2g}\approx353.2\,\text{m}, והגובה שחישבנו נמוך ממנו, כמצופה.

השוואה לשיגור המשופע. בשיגור האנכי כל המהירות ההתחלתית מופנית למעלה (במקום 58.86 ms58.86\,\frac{\text{m}}{\text{s}} בשיגור ב-45∘45^\circ), ולכן אחרי אותו זמן הרקטה נמצאת גבוה יותר: 322.9 m322.9\,\text{m} לעומת 176.6 m176.6\,\text{m}.

תשובה: גוף התאורה יופעל בגובה של כ-322.9 m322.9\,\text{m}, כשהרקטה עדיין בדרכה למעלה.

שאלה 5 · היטל על וחתך: גליל עם חריץ וקדח

באיור לשאלה 5 נתון היטל הפנים ומבט איזומטרי של חלק מכני.

השלימו את הדברים הבאים על גבי השאלון או במחברת הבחינה, באמצעות כלי סרטוט:

א.

יש להוסיף היטל על במקום המיועד.

(10 נקודות)
ב.

יש לסרטט חתך א-א במקום המיועד.

(10 נקודות)
ג.

יש לרשום את כל המידות וקווי הציר.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

בהיטל העל (במסגרת שמתחת להיטל הפנים) מסרטטים בקו מלא: מעגל בקוטר 60, שני קווים מקבילים של דופנות החריץ, 15 מכל צד של הציר האנכי ובאורך המיתר (כ-26 מכל צד של הציר האופקי, עד המעגל), ומעגל בקוטר 20 במרכז (הקדח שבקרקעית החריץ). מוסיפים שני קווי ציר ניצבים דרך המרכז.

מבוקש: לסרטט את היטל העל במסגרת שמתחת להיטל הפנים.

שלב 1: מבינים את הגוף מהאיזומטריה ומהיטל הפנים. (כל המידות במ"מ.)

•הגוף הוא גליל בקוטר 60 ובגובה כולל 35.

•לרוחב החלק העליון עובר חריץ (תעלה) ברוחב 30 ובעומק 20, מקצה לקצה של הגליל. הוא סימטרי סביב הציר, ולכן הדפנות שלו נמצאות 15 מכל צד של הציר. קרקעית החריץ נמצאת בגובה 35−20=1535-20=15 מהתחתית.

•במרכז קרקעית החריץ קדח עובר בקוטר 20, מהקרקעית עד התחתית (באורך 15). בהיטל הפנים רואים אותו כשני קווים מקווקווים, 10 מכל צד של הציר.

•בהיטל הפנים החריץ נראה כמגרעת בצורת U ברוחב 30, ולכן החריץ עובר בכיוון המבט של היטל הפנים: מלפנים לאחור.

שלב 2: איפה מסרטטים ובאיזה כיוון. היטל העל מסורטט מתחת להיטל הפנים, באותו רוחב ועל אותו ציר אנכי. הכיוון "מלפנים לאחור" של הגוף מופיע בהיטל העל כגובה על הדף, ולכן החריץ נראה בהיטל העל כרצועה אנכית.

שלב 3: הקווים, אחד אחרי השני (כולם קווים מלאים, כי מלמעלה הכול נראה):

1. מעגל בקוטר 60: המתאר של הגליל. המרכז שלו על הציר האנכי של היטל הפנים, באמצע המסגרת. כל המעגל נראה: מחוץ לחריץ הוא השפה העליונה של הגליל (בגובה 35), ובתוך החריץ הוא השפה של קרקעית החריץ (בגובה 15).

2. שני קווים אנכיים של דופנות החריץ, 15 משמאל לציר ו-15 מימינו. מלמעלה כל דופן נראית כקו (המקצוע העליון שלה והמקצוע התחתון מתלכדים). כל קו מסתיים על המעגל, ולכן האורך שלו הוא המיתר במרחק 15 מהמרכז:

2⋅302−152=2⋅25.98≈522\cdot\sqrt{30^2-15^2}=2\cdot25.98\approx52

כלומר כ-26 מעל הציר האופקי וכ-26 מתחתיו.

3. מעגל בקוטר 20 במרכז: פתח הקדח בקרקעית החריץ. רואים אותו מלמעלה דרך החריץ, ולכן הוא בקו מלא. הקוטר 20 קטן מרוחב החריץ, 30, ולכן הוא נמצא כולו בין שני קווי הדופנות.

4. קווי ציר (קו-נקודה, דק): קו אנכי וקו אופקי דרך המרכז, שבולטים כ-3 עד 5 מ"מ מחוץ למעגל הגדול. הקו האנכי הוא ההמשך של הציר שבהיטל הפנים.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. קווי הדופנות (15 מכל צד) נמצאים בדיוק מתחת לדפנות המגרעת שבהיטל הפנים. המעגל בקוטר 20 נמצא בדיוק מתחת לשני הקווים המקווקווים של הקדח (10 מכל צד), והמעגל בקוטר 60 מתחת לשני הקווים החיצוניים של היטל הפנים.

תשובה: היטל העל: מעגל בקוטר 60, שני קווים אנכיים של החריץ 15 מכל צד של הציר (באורך כ-52, מהמעגל עד המעגל), מעגל הקדח בקוטר 20 במרכז, ושני קווי ציר ניצבים.

סעיף ב

תשובה:

חתך א-א במישור האנכי שעובר דרך הציר, לאורך החריץ, במסגרת שמימין להיטל הפנים. מסרטטים: מלבן תחתון ברוחב 60 ובגובה 15 (החומר שמתחת לחריץ), ובו שני קווים אנכיים של הקדח, 10 מכל צד של הציר; מקווקווים את שני החלקים שמשני צדי הקדח (כל אחד 20 על 15). מעליו מלבן ברוחב כ-52 (26 מכל צד) ובגובה 20, עד גובה 35: דופן החריץ שנראית מאחורי מישור החיתוך, בלי קווקוו. קו ציר אנכי במרכז, ומעל החתך כותבים א-א.

מבוקש: לסרטט את החתך א-א במסגרת שמימין להיטל הפנים.

מישור החיתוך. בהיטל הפנים קו החיתוך א-א מסומן על הציר האנכי. לכן המישור אנכי, עובר דרך ציר הגליל ודרך ציר הקדח, וניצב למישור של היטל הפנים: הוא עובר לאורך החריץ, מלפנים לאחור. החצים פונים ימינה, כלומר מביטים מצד שמאל של הגוף, אחרי שמסירים בדמיון את החצי השמאלי. לכן החתך מסורטט מימין להיטל הפנים, באותם גבהים.

בחתך הכיוון האופקי על הדף הוא הכיוון "מלפנים לאחור" של הגוף. המרחקים נמדדים מהציר האנכי של החתך, והגבהים מהתחתית.

שלב 1: מה המישור חותך. המישור עובר באמצע החריץ.

•מעל גובה 15 (בתוך החריץ) אין חומר במישור, ולכן שם המישור לא חותך דבר.

•מתחת לגובה 15 המישור חותך את החומר שמתחת לחריץ, לכל רוחב הגליל (60), חוץ מהקדח (רוחב 20 במרכז).

שלב 2: מה רואים מאחורי המישור. מאחורי החלק החתוך נמצאת הדופן של החריץ, במרחק 15 מהמישור. היא משטח שטוח, ורואים אותה בחתך מעל גובה 15. הרוחב שלה הוא המיתר של הגליל במרחק 15 מהמרכז, 2⋅302−152≈522\cdot\sqrt{30^2-15^2}\approx52, כלומר 26 מכל צד של הציר. לכן החלק העליון של החתך צר יותר מהחלק התחתון (52 לעומת 60): החומר שמעל קרקעית החריץ נמצא רק במרחק של 15 ויותר מהמישור, ושם הגליל צר יותר.

שלב 3: הקווים (כולם קווים מלאים):

1. קו התחתית: קו אופקי בגובה 0, באורך 60 (30 מכל צד של הציר).

2. שני קווים אנכיים בקצוות, 30 מכל צד של הציר, מגובה 0 עד 15.

3. קו אופקי בגובה 15, לכל הרוחב (60): קרקעית החריץ. בין שני קווי הקדח זהו המקצוע של פתח הקדח.

4. שני קווים אנכיים של הקדח, 10 מכל צד של הציר, מגובה 0 עד 15.

5. החלק העליון: שני קווים אנכיים, 26 מכל צד של הציר, מגובה 15 עד 35 (המקצועות שבהם דופן החריץ פוגשת את הדופן העגולה של הגליל), וקו אופקי בגובה 35 שמחבר אותם (השפה העליונה של הדופן).

6. קו ציר אנכי (קו-נקודה) במרכז, ציר הקדח, שבולט מעט מעל החתך ומתחתיו.

שלב 4: הקווקוו. מקווקווים בקווים דקים ב-45∘45^\circ, באותו כיוון ובאותו מרווח, רק את השטחים שבהם המישור עובר בחומר: שני מלבנים של 20 על 15, משני צדי הקדח (מ-10 עד 30 מכל צד של הציר, מגובה 0 עד 15).

לא מקווקווים:

•את רצועת הקדח (20 על 15 במרכז): שם המישור עובר בחלל.

•את המלבן העליון (52 על 20): זו דופן החריץ שנראית מאחורי המישור, והיא לא נחתכה.

בחתך לא מסרטטים קווים נסתרים.

שלב 5: הסימון. מעל החתך כותבים א-א.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הגבהים 15 ו-35 בחתך נמצאים באותו מפלס כמו קרקעית המגרעת והקו העליון שבהיטל הפנים. הרוחב 60 של החלק התחתון שווה לקוטר שבהיטל העל, והרוחב 52 של החלק העליון שווה לאורך קווי החריץ שבהיטל העל.

תשובה: החתך א-א: מלבן תחתון 60 על 15 עם קדח ברוחב 20 במרכז, ששני חלקיו (20 על 15 כל אחד) מקווקווים; מעליו מלבן לא מקווקו, ברוחב כ-52 ובגובה 20 (עד גובה 35), של דופן החריץ; קו ציר אנכי במרכז, והכיתוב א-א.

סעיף ג

תשובה:

חמש מידות, כל אחת פעם אחת: בהיטל הפנים 30 (רוחב החריץ), 20 (עומק החריץ) ו-35 (הגובה הכולל); בהיטל העל Ø60 ו-Ø20. קווי ציר: הציר האנכי בהיטל הפנים, שני קווי ציר ניצבים בהיטל העל, וקו ציר אנכי בחתך.

כללי מתן המידות שלפיהם עובדים:

•כל מידה נרשמת פעם אחת בלבד, בהיטל שבו רואים את הפרט בצורה הברורה ביותר.

•לא נותנים מידה לקו נסתר (מקווקו) אם אפשר לתת אותה לקו נראה בהיטל אחר.

•קווי המידה נמצאים מחוץ להיטל, במרחק של כ-10 מ"מ מהמתאר, והמידה הקצרה קרובה יותר להיטל, כדי שקווי העזר לא יחתכו קווי מידה.

•המספר נכתב מעל קו המידה, במרכזו, ונקרא מלמטה או מצד ימין של הדף. רושמים את המידה האמיתית של הגוף, בלי יחידות.

•קוטר מסומן בסימן Ø לפני המספר.

•לא סוגרים שרשרת מידות: אם נתונות מידות חלקיות ומידה כוללת, משמיטים מידה חלקית אחת.

•פרט שנמצא על ציר סימטריה אינו צריך מידת מיקום: קו הציר מראה שהוא במרכז.

חלוקת המידות בין ההיטלים:

מה מודדיםהמידהההיטל המתאים
קוטר הגלילØ60על
קוטר הקדחØ20על
רוחב החריץ30פנים
עומק החריץ20פנים
הגובה הכולל35פנים

הנמקה:

1. הקטרים נרשמים בהיטל העל, שבו רואים את הגליל ואת הקדח כמעגלים, בצורתם האמיתית. את Ø60 רושמים על המעגל הגדול ואת Ø20 על המעגל הקטן, עם קו הפניה.

2. רוחב החריץ ועומקו נראים בקווים מלאים בהיטל הפנים, כמגרעת בצורת U. שם רושמים גם את הגובה הכולל, 35.

3. הגובה של קרקעית החריץ (15) אינו נרשם: הוא נובע מ-35 ומ-20, ורישומו היה סוגר שרשרת מידות.

4. החריץ והקדח נמצאים על ציר הסימטריה, ולכן אין צורך במידות מיקום.

קווי הציר (קו-נקודה, דק, בולט כ-3 עד 5 מ"מ מחוץ לפרט):

•בהיטל הפנים: הציר האנכי של הגליל והקדח (כבר מסורטט).

•בהיטל העל: שני קווי ציר ניצבים זה לזה, שנחתכים במרכז המעגלים.

•בחתך א-א: קו ציר אנכי באמצע הקדח.

תשובה: בהיטל הפנים רושמים 30, 20 ו-35; בהיטל העל Ø60 ו-Ø20; ומסרטטים קווי ציר בכל שלושת ההיטלים.

שאלה 6 · השלמת היטלים וחתך: גוף U עם שני קדחים

באיור לשאלה 6 נתון גוף מרחבי באיזומטריה והתחלת סרטוט ההיטלים שלו.

הערה לסרטוט: הקדח בקוטר 10 הוא קדח עובר. הקדח בקוטר 20 הוא קדח עובר בדופן אחת.

יש להשלים באמצעות כלי סרטוט, שלושה היטלים של הגוף על גבי הדף המצורף, או במחברת הבחינה.

דף היטלים לשאלה 6:

א.

היטל פנים.

(6 נקודות)
ב.

היטל על.

(6 נקודות)
ג.

היטל צד בחתך.

(8 נקודות)
ד.

לתת מידות להיטלים לפי התקן למתן מידות.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

מוסיפים להיטל הפנים שלושה קווים מקווקווים: קו אופקי בגובה 10 לכל הרוחב (קרקעית התעלה, מוסתרת מאחורי הדופן הקדמית), ושני קווים אנכיים 5 מכל צד של הציר, לכל הגובה (הקדח בקוטר 10 שבדופן האחורית).

מבוקש: להשלים את היטל הפנים בדף ההיטלים (ההיטל השמאלי העליון). בדף כבר מודפסים: המתאר (70 על 70), הקו האופקי בגובה 50 (ראש הדופן הקדמית), המעגל בקוטר 20 עם קווי הציר שלו, והציר האנכי.

שלב 1: מבינים את הגוף מהאיזומטריה. (כל המידות במ"מ. "אורך" נמדד לאורך הפאה שבה הקדח בקוטר 20, "עומק" בכיוון הניצב לה, ו"גובה" מהתחתית.)

•הגוף בצורת U: אורך 70, עומק 60, וגובה כולל 70.

•דופן אחורית: עובי 20, גובה 70, לכל האורך.

•דופן קדמית: עובי 20, גובה 50, לכל האורך. בה נמצאת הפאה שהיטל הפנים מראה.

•ביניהן תעלה ברוחב 60−20−20=2060-20-20=20, שהקרקעית שלה בגובה 10 (עובי הבסיס).

•קדח אנכי בקוטר 10 בראש הדופן האחורית: במרכז העובי שלה (10 מהפאה האחורית) ובאמצע האורך. לפי ההערה זהו קדח עובר, ולכן הוא עובר לכל גובה הדופן, 70.

•קדח אופקי בקוטר 20 בדופן הקדמית: באמצע האורך, והמרכז שלו 20 מתחת לראש הדופן, כלומר בגובה 50−20=3050-20=30. לפי ההערה הוא עובר רק בדופן הזאת (עומק 20) ונפתח אל התעלה.

שלב 2: מזהים את ההיטלים בדף. ההיטל השמאלי העליון (70 על 70, עם המעגל בקוטר 20) הוא היטל הפנים: מבט על הפאה של הדופן הקדמית. ההיטל שמימינו (צורת U) הוא היטל הצד, וההיטל שמתחת להיטל הפנים (שלוש רצועות של 20) הוא היטל העל. ההיטלים מסודרים בשיטה האירופית: היטל העל מתחת להיטל הפנים, והיטל הצד (המבט משמאל) מימין לו.

שלב 3: מה חסר בהיטל הפנים. מביטים על הגוף מלפנים, ובודקים מה מוסתר מאחורי הדופן הקדמית:

1. קרקעית התעלה, בגובה 10. היא נמצאת מאחורי הדופן הקדמית, ולכן מסומנת בקו מקווקו: קו אופקי בגובה 10, לכל רוחב ההיטל (70). דרך הקדח בקוטר 20 (גובה 20 עד 40) לא רואים אותה, כי היא נמוכה ממנו.

2. הקדח בקוטר 10. הוא נמצא בתוך הדופן האחורית, ולכן מוסתר לכל אורכו. מסרטטים שני קווים אנכיים מקווקווים, 5 משמאל לציר האנכי ו-5 מימינו, מהקו התחתון של ההיטל (גובה 0) עד הקו העליון (גובה 70). הקווים עוברים גם בתוך המעגל בקוטר 20: דרך הקדח רואים את הפאה של הדופן האחורית, והקדח בקוטר 10 נמצא בתוכה, ולכן הוא נשאר מוסתר. הציר של הקדח מתלכד עם הציר האנכי שכבר מודפס.

3. הקדח בקוטר 20 כבר מסורטט (מעגל וקווי ציר).

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקו המקווקו בגובה 10 נמצא באותו מפלס כמו קרקעית התעלה בהיטל הצד, ושני הקווים של הקדח (5 מכל צד של הציר) נמצאים בדיוק מעל הקצוות של המעגל בקוטר 10 שבהיטל העל.

תשובה: להיטל הפנים מוסיפים קו מקווקו אופקי בגובה 10 לכל הרוחב, ושני קווים מקווקווים אנכיים, 5 מכל צד של הציר, לכל הגובה (70).

סעיף ב

תשובה:

מוסיפים להיטל העל שני קווים מקווקווים ברצועה התחתונה (הדופן הקדמית), 10 מכל צד של הציר, לכל רוחב הרצועה (20): הקדח בקוטר 20, שמוסתר בתוך הדופן.

מבוקש: להשלים את היטל העל (מתחת להיטל הפנים). בדף כבר מודפסים: המתאר (70 על 60), שני הקווים שמחלקים אותו לשלוש רצועות של 20, המעגל בקוטר 10 עם קווי הציר שלו, והציר האנכי.

מה כל רצועה מראה. לפי קווי ההעברה מהיטל הצד (דרך הקו האלכסוני ב-45∘45^\circ): הרצועה העליונה היא ראש הדופן האחורית (גובה 70, ובה פתח הקדח בקוטר 10), הרצועה האמצעית היא קרקעית התעלה (גובה 10), והרצועה התחתונה היא ראש הדופן הקדמית (גובה 50). בשיטה האירופית החזית של הגוף מופיעה בהיטל העל בצד הרחוק מהיטל הפנים, כלומר למטה.

מביטים על הגוף מלמעלה ובודקים פרט אחרי פרט:

1. הקדח בקוטר 10: נראה מלמעלה כמעגל ברצועה העליונה. כבר מסורטט.

2. הקדח בקוטר 20: הוא אופקי, עובר בדופן הקדמית מהפאה הקדמית עד התעלה, בגובה 30. מלמעלה הוא מוסתר בתוך הדופן (שהראש שלה בגובה 50), ולכן מסרטטים אותו כשני קווים מקווקווים, 10 משמאל לציר האנכי ו-10 מימינו (חצי הקוטר). הקדח עובר את כל עובי הדופן, ולכן הקווים נמשכים לכל רוחב הרצועה התחתונה, 20: מהקו שבין התעלה לדופן הקדמית עד הקו התחתון של ההיטל. הציר של הקדח מתלכד עם הציר האנכי שכבר מודפס.

3. שאר הפאות (ראשי הדפנות וקרקעית התעלה) אופקיות ונראות, והגבולות ביניהן כבר מסורטטים.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים המקווקווים (10 מכל צד של הציר) נמצאים בדיוק מתחת לקצה השמאלי ולקצה הימני של המעגל בקוטר 20 שבהיטל הפנים.

תשובה: בהיטל העל מוסיפים ברצועה התחתונה שני קווים מקווקווים, 10 מכל צד של הציר, באורך 20 כל אחד.

סעיף ג

תשובה:

חתך א-א במישור הסימטריה, דרך צירי שני הקדחים. מוסיפים בקו מלא: שני קווים אנכיים של הקדח בקוטר 10, במרחק 5 ו-15 מהפאה האחורית, לכל הגובה (70), ושני קווים אופקיים של הקדח בקוטר 20, בגובה 20 ו-40, לאורך עובי הדופן הקדמית; קווי ציר לשני הקדחים. מקווקווים את כל החומר שנחתך: הרצועה 0 עד 5 בדופן האחורית, הרצועה 15 עד 20 יחד עם הבסיס והחלק התחתון של הדופן הקדמית (עד גובה 20), והחלק העליון של הדופן הקדמית (גובה 40 עד 50). רצועות הקדחים נשארות בלי קווקוו. מעל ההיטל כותבים א-א.

מבוקש: לסרטט את היטל הצד (ההיטל שמימין להיטל הפנים) כחתך. בדף מודפס רק המתאר שלו בצורת U.

מישור החיתוך. שני הקדחים נמצאים באמצע האורך של הגוף, ולכן חותכים במישור הסימטריה, שעובר דרך הצירים של שניהם. בהיטל הפנים מסמנים אותו על הציר האנכי: קטע עבה בכל קצה, חץ בכיוון המבט, והאות א ליד כל חץ. היטל הצד מסורטט מימין להיטל הפנים, ולכן הוא מבט מצד שמאל של הגוף, והחצים פונים ימינה. מעל היטל הצד כותבים א-א.

(השאלה לא מסמנת את מישור החיתוך. בוחרים את מישור הסימטריה כי רק הוא מראה את שני הקדחים בחתך אחד.)

איך קוראים את היטל הצד. לפי הדף, הקו השמאלי של היטל הצד הוא הפאה האחורית של הגוף, והדופן הגבוהה (70) בצד שמאל; הדופן הקדמית (50) בצד ימין. מודדים "עומק" מהקו השמאלי ו"גובה" מהקו התחתון.

מה המישור חותך. המישור עובר בחומר בכל הפרופיל U (הדופן האחורית, הבסיס והדופן הקדמית), חוץ משני הקדחים:

•הקדח בקוטר 10 בדופן האחורית: בעומק 5 עד 15 (המרכז ב-10 והרדיוס 5), לכל הגובה, 0 עד 70.

•הקדח בקוטר 20 בדופן הקדמית: בגובה 20 עד 40 (המרכז ב-30 והרדיוס 10), לכל עובי הדופן, עומק 40 עד 60.

הקווים שמוסיפים (כולם קווים מלאים):

1. שני קווים אנכיים של הקדח בקוטר 10: בעומק 5 ובעומק 15, מגובה 0 עד גובה 70.

2. שני קווים אופקיים של הקדח בקוטר 20: בגובה 20 ובגובה 40, מעומק 40 עד עומק 60.

3. קווי ציר (קו-נקודה, דק): קו אנכי בעומק 10 לקדח בקוטר 10, שבולט מעט מעל ההיטל ומתחתיו, וקו אופקי בגובה 30 לקדח בקוטר 20, שבולט מעט מימין להיטל.

מאחורי המישור אין פרטים נוספים: הגוף אחיד לכל אורכו, ולכן לא נוספים קווים אחרים. קווים נסתרים אינם מסורטטים בחתך.

הקווקוו. מקווקווים בקווים דקים ב-45∘45^\circ, באותו כיוון ובאותו מרווח, את כל השטח שבו המישור עובר בחומר. מתקבלים שלושה שטחים נפרדים:

1. רצועה צרה בדופן האחורית: עומק 0 עד 5, גובה 0 עד 70.

2. שטח אחד רציף: הרצועה שבעומק 15 עד 20 (גובה 0 עד 70), הבסיס שמתחת לתעלה (עומק 20 עד 40, גובה 0 עד 10), והחלק התחתון של הדופן הקדמית (עומק 40 עד 60, גובה 0 עד 20). הדפנות והבסיס הם גוף אחד, ולכן אין ביניהם קו גבול.

3. החלק העליון של הדופן הקדמית: עומק 40 עד 60, גובה 40 עד 50.

מה נשאר בלי קווקוו: רצועת הקדח בקוטר 10 (עומק 5 עד 15, לכל הגובה), רצועת הקדח בקוטר 20 (גובה 20 עד 40, בעובי הדופן הקדמית), והתעלה עצמה (מעל גובה 10), שאין בה חומר.

בדיקת התאמה בין ההיטלים. הקווים של הקדח בקוטר 20 (גובה 20 ו-40) נמצאים באותו מפלס כמו הקצה התחתון והקצה העליון של המעגל שבהיטל הפנים. הקווים של הקדח בקוטר 10 (עומק 5 ו-15) מתאימים, דרך הקו האלכסוני, לקצוות של המעגל בקוטר 10 שבהיטל העל.

תשובה: היטל הצד הוא חתך א-א במישור הסימטריה: שני קווים אנכיים של הקדח בקוטר 10 (עומק 5 ו-15, לכל הגובה), שני קווים אופקיים של הקדח בקוטר 20 (גובה 20 ו-40, בדופן הקדמית), קווי ציר, וקווקוו של כל החומר שנחתך. הקדחים והתעלה אינם מקווקווים.

סעיף ד

תשובה:

11 מידות, כל אחת פעם אחת. בהיטל הצד (החתך): 60, 20 (הדופן האחורית), 20 (הדופן הקדמית), 10 (הבסיס), 70 ו-50. בהיטל הפנים: 70 (האורך), Ø20, ו-20 (מראש הדופן הקדמית עד מרכז הקדח). בהיטל העל: Ø10, ו-10 (מהפאה האחורית עד מרכז הקדח).

מבוקש: לרשום על ההיטלים את כל המידות שדרושות כדי לייצר את הגוף, כל מידה פעם אחת. באיזומטריה נתונות 11 מידות, וכולן צריכות להופיע בהיטלים.

כללי מתן המידות שלפיהם עובדים:

•כל מידה נרשמת פעם אחת בלבד, בהיטל שבו רואים את הפרט בצורה הברורה ביותר.

•לא נותנים מידה לקו נסתר (מקווקו) אם אפשר לתת אותה לקו נראה בהיטל אחר.

•קווי המידה נמצאים מחוץ להיטל, במרחק של כ-10 מ"מ מהמתאר, והמידה הקצרה קרובה יותר להיטל, כדי שקווי העזר לא יחתכו קווי מידה.

•המספר נכתב מעל קו המידה, במרכזו, ונקרא מלמטה או מצד ימין של הדף. רושמים את המידה האמיתית של הגוף, בלי יחידות.

•קוטר מסומן בסימן Ø לפני המספר.

•לא סוגרים שרשרת מידות: אם נתונות מידות חלקיות ומידה כוללת, משמיטים מידה חלקית אחת.

•פרט שנמצא על ציר סימטריה אינו צריך מידת מיקום: קו הציר מראה שהוא במרכז.

חלוקת המידות בין ההיטלים:

מה מודדיםהמידהההיטל המתאים
העומק הכולל60צד (חתך)
עובי הדופן האחורית20צד (חתך)
עובי הדופן הקדמית20צד (חתך)
עובי הבסיס10צד (חתך)
גובה הדופן האחורית (הגובה הכולל)70צד (חתך)
גובה הדופן הקדמית50צד (חתך)
האורך הכולל70פנים
קוטר הקדח האופקיØ20פנים
המרחק מראש הדופן הקדמית עד מרכז הקדח Ø2020פנים
קוטר הקדח האנכיØ10על
המרחק מהפאה האחורית עד מרכז הקדח Ø1010על

הנמקה:

1. הפרופיל U (העוביים והגבהים) נראה בצורתו האמיתית ובקווים מלאים בהיטל הצד, ולכן שש המידות שלו נרשמות שם. מספר שנרשם בתוך שטח מקווקו מקבל רווח נקי בקווקוו.

2. רוחב התעלה (20) אינו נרשם: הוא נובע מ-60, 20 ו-20, ורישומו היה סוגר שרשרת מידות.

3. הקדח בקוטר 20 נראה כמעגל רק בהיטל הפנים, ולכן הקוטר שלו ומידת הגובה שלו נרשמים שם. מידת המיקום ניתנת אל מרכז הקדח.

4. הקדח בקוטר 10 נראה כמעגל רק בהיטל העל, ולכן הקוטר ומידת המיקום שלו (10 מהפאה האחורית) נרשמים שם.

5. שני הקדחים נמצאים על ציר הסימטריה של האורך, ולכן אין צורך במידה של המיקום שלהם לאורך הגוף (35).

תשובה: רושמים 11 מידות: בהיטל הצד 60, 20, 20, 10, 70, 50; בהיטל הפנים 70, Ø20 ו-20; בהיטל העל Ø10 ו-10.

שאלה 7 · הזדקנות טבעית של סגסוגות אלומיניום

באיור לשאלה 7 מוצגים גראפים של שתי סגסוגות אלומיניום שעברו תהליך של טיפול המסה וקרור במים, ולאחריו הושארו בטמפרטורת החדר. דגמי הסגסוגות נבדקו למתיחה במשך שישה חודשים. הבדיקות נעשו בטמפרטורת החדר. הגרפים מתארים את החוזק לכניעה של הסגסוגות במהלך ששת החודשים.

א.

כיצד נקרא התהליך שהתרחש בסגסוגות הללו במהלך ששת החודשים?

(2 נקודות)
ב.

מהן התכונות המכניות של הסגסוגות מיד לאחר שלב הקרור? הסבירו, ללא הצגת נתונים מספריים. מהו המבנה שנוצר?

(8 נקודות)
ג.

מהו חוזק הכניעה של הסגסוגות לאחר יום אחד? הציגו את הנתונים על גבי העקומות.

(5 נקודות)
ד.

כמה זמן נדרש להמתין לאחר שלב הקרור, עד שאפשר יהיה להעמיס חלק העשוי מסגסוגת 2024 על פי הדרישות הבאות:

המאמץ המותר בחלק הוא 150 MPa ומקדם הביטחון הוא S=1.8. הסבירו באמצעות חישוב.

(8 נקודות)
ה.

מהי שיטת ההגנה נגד קורוזיה המומלצת לסגסוגות אלומיניום?

(2 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

הזדקנות טבעית (זיקון טבעי): התקשות בשיקוע שמתרחשת בטמפרטורת החדר.

אחרי טיפול ההמסה והקירור במים הסגסוגות נשארו בטמפרטורת החדר, וחוזק הכניעה שלהן עלה עם הזמן בלי שום טיפול נוסף. זו הזדקנות טבעית (זיקון טבעי). זהו השלב האחרון של התקשות בשיקוע (התקשות בהזדקנות): יסודות הסגסוג, שנשארו מומסים באלומיניום אחרי הקירור המהיר, מתקבצים לאט לאזורים זעירים, והם מחזקים את הסגסוגת.

הזדקנות שנעשית בחימום מבוקר (בדרך כלל בין 120120 ל-190 ∘C190\,^\circ\text{C}) נקראת הזדקנות מלאכותית. כאן לא היה חימום, ולכן ההזדקנות טבעית.

תשובה: הזדקנות טבעית (זיקון טבעי) - התקשות בשיקוע בטמפרטורת החדר.

סעיף ב

תשובה:

מיד אחרי הקירור הסגסוגות רכות: חוזק וקשיות נמוכים, ומשיכות גבוהה ונוחות לעיבוד (כיפוף, ריתוק). המבנה הוא תמיסה מוצקה על-רוויה: פאזה אחת, שבה יסודות הסגסוג (נחושת ב-2024, אבץ ומגנזיום ב-7075) כלואים מומסים בסריג האלומיניום, בלי מתבדלים.

מה קרה בטיפול.

1. טיפול המסה: מחממים את הסגסוגת לטמפרטורה גבוהה (בסביבות 500 ∘C500\,^\circ\text{C}), שבה יסודות הסגסוג (נחושת ב-2024; אבץ, מגנזיום ונחושת ב-7075) מתמוססים כולם באלומיניום. מתקבלת פאזה מוצקה אחת, אחידה.

2. קירור במים: הקירור מהיר, ולאטומים של יסודות הסגסוג אין זמן לנוע בדיפוזיה ולהתבדל כפאזה שנייה, כמו שהיה קורה בקירור איטי.

המבנה שנוצר. תמיסה מוצקה על-רוויה: בטמפרטורת החדר האלומיניום יכול להמיס רק מעט מיסודות הסגסוג, אבל אחרי הקירור המהיר כל הכמות נשארת כלואה בסריג, הרבה מעבר למסיסות. המבנה הוא פאזה אחת, בלי חלקיקים מתבדלים. זה מבנה לא יציב: עם הזמן היסודות המומסים מתחילים להתקבץ, ומכאן ההזדקנות שבסעיף א.

התכונות המכניות מיד אחרי הקירור.

1. חוזק כניעה וקשיות נמוכים - הנמוכים ביותר בכל התהליך (נקודת ההתחלה של שתי העקומות). אין עדיין מתבדלים שחוסמים את תנועת הנקעים, והחיזוק היחיד הוא מהאטומים המומסים בסריג.

2. משיכות גבוהה ונוחות לעיבוד: אפשר לכופף, לעצב ולרתק את החלק בקלות. לכן בתעשייה (למשל בייצור מטוסים) מעצבים חלקים ומרתקים מסמרות מיד אחרי הקירור, לפני שהחוזק עולה, ולפעמים שומרים אותם בקירור כדי לעכב את ההזדקנות.

3. התכונות אינן יציבות: הן משתנות מעצמן עם הזמן בטמפרטורת החדר, והחוזק עולה.

תשובה: מיד אחרי הקירור הסגסוגות רכות ומשיכות, עם חוזק וקשיות נמוכים ונוחות טובה לעיבוד. המבנה הוא תמיסה מוצקה על-רוויה של יסודות הסגסוג באלומיניום, פאזה אחת לא יציבה בלי מתבדלים.

סעיף ג

תשובה:

אחרי יום אחד (24 שעות): סגסוגת 2024 - כ-270 MPa270\,\text{MPa}; סגסוגת 7075 - כ-475 MPa475\,\text{MPa}.

איך קוראים את הגרף. הציר האופקי הוא הזמן בשעות, בסולם לוגריתמי, והנקודה "1 day" מסומנת עליו (24 שעות, בין הקווים של 10 ושל 100 שעות). הציר האנכי הוא חוזק הכניעה, ב-MPa.

ההצגה על גבי העקומות.

1. מהסימון "1 day" שעל ציר הזמן מעלים קו אנכי עד שהוא חותך את שתי העקומות.

2. מכל נקודת חיתוך מעבירים קו אופקי שמאלה, עד ציר החוזק, וקוראים את הערך.

הקריאה.

•סגסוגת 2024: הקו האנכי חותך את העקומה מעט מתחת לקו של 300 MPa300\,\text{MPa}, קצת פחות מחצי המרווח שבין הסימון של 250250 לקו של 300300, מעל 250250. לכן σY≈270 MPa\sigma_Y\approx270\,\text{MPa}.

•סגסוגת 7075: הקו האנכי חותך את העקומה מעט מתחת לקו של 500 MPa500\,\text{MPa}. לכן σY≈475 MPa\sigma_Y\approx475\,\text{MPa}.

השוואה. מיד אחרי הקירור החוזק היה כ-135 MPa135\,\text{MPa} ב-2024 וכ-335 MPa335\,\text{MPa} ב-7075. אחרי יום אחד 2024 כבר קרובה לחוזק הסופי שלה (כ-285 MPa285\,\text{MPa}), ואילו 7075 ממשיכה להתחזק במשך חודשים.

תשובה: אחרי יום אחד חוזק הכניעה של 2024 הוא כ-270 MPa270\,\text{MPa}, ושל 7075 כ-475 MPa475\,\text{MPa}.

סעיף ד

תשובה:

דרוש σY≥150⋅1.8=270 MPa\sigma_Y\ge150\cdot1.8=270\,\text{MPa}. לפי העקומה של 2024 החוזק הזה מתקבל כיום אחד (כ-24 שעות) אחרי הקירור.

נתון: סגסוגת 2024, מאמץ מותר [σ]=150 MPa[\sigma]=150\,\text{MPa}, מקדם ביטחון S=1.8S=1.8.

מבוקש: הזמן המינימלי אחרי הקירור שבו החלק עומד בדרישה.

הקשר בין המאמץ המותר לחוזק הכניעה. המאמץ המותר הוא חוזק הכניעה של החומר חלקי מקדם הביטחון:

[σ]=σYS[\sigma]=\frac{\sigma_Y}{S}

כאן σY\sigma_Y הוא חוזק הכניעה ו-SS מקדם הביטחון. כדי שהחלק יוכל לשאת מאמץ של 150 MPa150\,\text{MPa} עם מקדם ביטחון 1.81.8, חוזק הכניעה צריך להיות לפחות:

σY=S⋅[σ]=1.8⋅150=270 MPa\sigma_Y=S\cdot[\sigma]=1.8\cdot150=270\,\text{MPa}

הקריאה מהגרף. מעבירים קו אופקי בגובה 270 MPa270\,\text{MPa} עד שהוא חותך את העקומה של 2024, ומשם יורדים אנכית לציר הזמן. החיתוך נמצא בדיוק סביב הסימון "1 day" (כמו שקראנו בסעיף ג: אחרי יום אחד σY≈270 MPa\sigma_Y\approx270\,\text{MPa}).

המשמעות. לפני כן חוזק הכניעה נמוך מ-270 MPa270\,\text{MPa}, ובמאמץ של 150 MPa150\,\text{MPa} מקדם הביטחון בפועל היה קטן מ-1.81.8. למשל, מיד אחרי הקירור (σY≈135 MPa\sigma_Y\approx135\,\text{MPa}) החלק היה נכנע כבר בעומס הזה. מכאן והלאה החוזק ממשיך לעלות לאט (עד כ-285 MPa285\,\text{MPa}), ולכן הדרישה נשארת מקוימת.

תשובה: יש להמתין כיום אחד (כ-24 שעות) אחרי הקירור, עד שחוזק הכניעה של 2024 מגיע ל-270 MPa=1.8⋅150 MPa270\,\text{MPa}=1.8\cdot150\,\text{MPa}.

סעיף ה

תשובה:

אילגון (אנודיזציה): הגדלה אלקטרוכימית של שכבת התחמוצת המגינה על פני השטח. בלוחות מ-2024 נהוג גם ציפוי באלומיניום טהור (אלקלד).

אילגון (אנודיזציה). האלומיניום יוצר מעצמו באוויר שכבה דקה של תחמוצת אלומיניום (Al2O3\text{Al}_2\text{O}_3), שמגינה עליו. באילגון מעבים את השכבה הזאת באופן מבוקר: החלק משמש אנודה באמבט אלקטרוליטי (בדרך כלל חומצה גופרתית), והזרם מגדל על פניו שכבת תחמוצת עבה, קשה וצפופה. אחרי האילגון אוטמים את הנקבוביות של השכבה, ואפשר גם לצבוע אותה.

למה זה חשוב דווקא בסגסוגות האלה. סגסוגות שמתקשות בשיקוע, ובמיוחד 2024 (עם נחושת), רגישות לקורוזיה יותר מאלומיניום טהור, כי המתבדלים העשירים בנחושת יוצרים תאים גלווניים קטנים עם האלומיניום שסביבם.

שיטה נוספת: ציפוי (אלקלד, Alclad) - ערגול שכבה דקה של אלומיניום טהור על פני הלוח. שכבת הציפוי עמידה לקורוזיה ומגינה על הליבה החזקה. שיטה זו נפוצה בלוחות 2024 בתעשיית המטוסים.

תשובה: אילגון (אנודיזציה) - עיבוי אלקטרוכימי של שכבת התחמוצת המגינה; ובלוחות גם ציפוי באלומיניום טהור.

שאלה 8 · קוטר קריטי בשיטת גרוסמן

באיור לשאלה 8 מתוארים שלושה חלקים גליליים בקטרים שונים, העשויים מפלדה זהה. לאחר חיסום החלקים, בוצעה לכל חלק בדיקת כושר חיסום בשיטת גרוסמן. השתמש בנתוני האיור (יש להשתמש בגרפים שבאיור ולהציג את התוצאות שמתקבלות על גבי הגרפים) וענו על השאלות הבאות:

א.

הגדירו והסבירו מהו קוטר קריטי של פלדה?

(6 נקודות)
ב.

קבעו את הקוטר הקריטי של הפלדה על סמך נתוני האיור, אם ידוע שקשיות המרטנסיט היא HRC56.

הסברו ונמקו את תשובתכם.

(8 נקודות)
ג.

מהי קשיות החלקים לאחר החיסום, בעומק של שלושה מ"מ מפני השטח?

(4 נקודות)
ד.

במפעל שוקלים אפשרות להשתמש בפלדה זו לייצור גליל בקוטר של 10 מ"מ.

הדרישה מחיסום הגליל היא שקשיות הגליל במרכז תהיה גבוהה מ- HRC55 האם החלק יעמוד בדרישה?

(7 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

הקוטר הקריטי הוא הקוטר הגדול ביותר של מוט עגול מפלדה מסוימת, שבחיסום בתווך קירור מסוים מתקבל במרכזו מבנה של 50% מרטנזיט. מוט בקוטר קטן ממנו מתקשה במרכזו, ומוט בקוטר גדול ממנו - לא. הוא מדד לכושר החיסום של הפלדה.

ההגדרה (לפי גרוסמן). הקוטר הקריטי, D0D_0, הוא הקוטר הגדול ביותר של מוט עגול מפלדה נתונה, שכאשר מחסמים אותו בתווך קירור מסוים (מים, שמן) מתקבל במרכז שלו מבנה של 50% מרטנזיט.

ההסבר.

1. בחיסום, פני השטח של המוט מתקררים מהר, והמרכז מתקרר לאט, כי החום שלו צריך לעבור בהולכה דרך כל החומר. ככל שהמוט עבה יותר, הקירור במרכז איטי יותר.

2. מרטנזיט נוצר רק כשקצב הקירור גבוה מקצב הקירור הקריטי של הפלדה. לכן הקשיות יורדת מפני השטח אל המרכז, ובמוט עבה מספיק המרכז לא מתקשה: נוצרים בו פרליט ובייניט רכים.

3. הגבול נקבע לפי 50% מרטנזיט, כי בחתך שבו יש 50% מרטנזיט הקשיות משתנה הכי חד, וקל לזהות אותו (בבדיקת קשיות או בחתך מוצק).

4. מוט בקוטר קטן מ-D0D_0 מקבל במרכזו יותר מ-50% מרטנזיט ומתקשה לכל עומקו. מוט בקוטר גדול מ-D0D_0 מקבל במרכזו פחות.

במה הוא תלוי.

•בכושר החיסום של הפלדה: יסודות סגסוג וגרעין אוסטניט גס מגדילים את D0D_0.

•בחומרת תווך הקירור: במים D0D_0 גדול יותר מאשר בשמן. כדי להשוות פלדות בלי תלות בתווך משתמשים בקוטר הקריטי האידאלי, DID_I: הקוטר הקריטי בתווך קירור אידאלי, שמקרר את פני השטח מיד לטמפרטורת התווך.

השימוש. לפי הקוטר הקריטי בוחרים פלדה ותווך קירור לחלק בעובי נתון, כך שיתקשה גם בליבה.

תשובה: קוטר קריטי הוא הקוטר המרבי של מוט עגול מפלדה נתונה שבחיסום בתווך מסוים מקבל במרכזו 50% מרטנזיט. הוא מבטא את כושר החיסום של הפלדה, ותלוי גם בתווך הקירור.

סעיף ב

תשובה:

D0=20 mmD_0=20\,\text{mm}: בחלק 2 (Ø20) הקשיות במרכז היא כ-HRC49, בדיוק על הקו של 50% מרטנזיט. בחלק 1 (Ø12.5) המרכז קשה יותר (כ-HRC56, מרטנזיט מלא), ובחלק 3 (Ø25) רך יותר (כ-HRC42, פחות מ-50% מרטנזיט).

נתון: שלושה גלילים מאותה פלדה, בקטרים 12.512.5, 2020 ו-25 mm25\,\text{mm}, שחוסמו באותו אופן. מתחת לכל גליל מסורטטת עקומת הקשיות לאורך הקוטר (מפני השטח, דרך המרכז, ועד פני השטח שמנגד). קשיות של מרטנזיט מלא (100%) היא HRC56.

מבוקש: הקוטר הקריטי, D0D_0.

שני הקווים המקווקווים שבאיור.

•הקו העליון, בגובה HRC56 בערך: קשיות של 100% מרטנזיט, לפי הנתון.

•הקו התחתון, בגובה HRC49 בערך: קשיות של מבנה עם 50% מרטנזיט בפלדה הזאת.

ההגדרה שלפיה עובדים. הקוטר הקריטי הוא הקוטר שבמרכזו מתקבל בדיוק 50% מרטנזיט (סעיף א). לכן מחפשים את הגליל שהקשיות במרכזו שווה לקשיות של 50% מרטנזיט, כלומר את העקומה שהנקודה הנמוכה שלה (על קו הציר של הגליל) נוגעת בקו התחתון.

הקריאה על גבי הגרפים (בכל גליל מורידים את קו הציר אל העקומה, ומהנקודה הזאת מעבירים קו אופקי אל ציר ה-HRC):

1. חלק 1 (Ø12.5): בפני השטח כ-HRC58, ובמרכז כ-HRC56, על הקו של 100% מרטנזיט. הגליל מתקשה לכל עומקו, עם מרטנזיט כמעט מלא גם במרכז.

2. חלק 2 (Ø20): בפני השטח כ-HRC58, ובמרכז כ-HRC49, בדיוק על הקו של 50% מרטנזיט.

3. חלק 3 (Ø25): בפני השטח כ-HRC58, ובמרכז כ-HRC42, מתחת לקו של 50% מרטנזיט. הקווים המקווקווים האנכיים שבחלק 3 מסמנים את העומק שבו העקומה חוצה את הקו של 50% (כ-6.7 mm6.7\,\text{mm} מפני השטח). רק השכבה החיצונית הזאת מחוסמת, והליבה לא.

המסקנה. חלק 2 הוא הגליל שבמרכזו בדיוק 50% מרטנזיט. גליל קטן ממנו (חלק 1) מתקשה גם במרכז, וגליל גדול ממנו (חלק 3) לא מתקשה במרכז. לכן:

D0=20 mmD_0=20\,\text{mm}

הערה: אילו דרשו 100% מרטנזיט במרכז (קשיות HRC56), הקוטר המרבי היה כ-12.5 mm12.5\,\text{mm} (חלק 1). לפי ההגדרה של גרוסמן הקוטר הקריטי נקבע לפי 50% מרטנזיט, ולכן הוא 20 mm20\,\text{mm}.

תשובה: הקוטר הקריטי של הפלדה הוא D0=20 mmD_0=20\,\text{mm}, כי בחלק 2 (Ø20) הקשיות במרכז, כ-HRC49, מתאימה בדיוק ל-50% מרטנזיט.

סעיף ג

תשובה:

בעומק 3 mm3\,\text{mm}: חלק 1 - כ-HRC57; חלק 2 - כ-HRC55.5; חלק 3 - כ-HRC55.5.

השיטה. בכל גרף הרוחב שווה לקוטר של הגליל: הקו השמאלי והקו הימני הם פני השטח, והקו המרכזי הוא הציר. לכן מודדים 3 mm3\,\text{mm} פנימה מהקו של פני השטח (בקנה המידה של אותו גרף), מעלים קו אנכי עד העקומה, ומהנקודה מעבירים קו אופקי אל ציר ה-HRC. אפשר למדוד מכל אחד משני הצדדים, כי העקומות סימטריות.

הקריאה:

1. חלק 1 (Ø12.5, רדיוס 6.25 mm6.25\,\text{mm}): 3 mm3\,\text{mm} הם כמעט חצי הרדיוס. העקומה כמעט שטוחה (מ-HRC58 בפני השטח עד HRC56 במרכז), ובעומק הזה הקשיות כ-HRC57.

2. חלק 2 (Ø20, רדיוס 10 mm10\,\text{mm}): 3 mm3\,\text{mm} הם כ-30% מהרדיוס. העקומה כבר יורדת, והנקודה נמצאת מעט מתחת לקו של 100% מרטנזיט: כ-HRC55.5.

3. חלק 3 (Ø25, רדיוס 12.5 mm12.5\,\text{mm}): 3 mm3\,\text{mm} הם כ-24% מהרדיוס. הנקודה נמצאת כמעט על הקו של 100% מרטנזיט: כ-HRC55.5.

הסבר. קרוב לפני השטח קצב הקירור גבוה בכל הגלילים, ולכן הקשיות בעומק 3 mm3\,\text{mm} גבוהה בשלושתם ודומה (מבנה מרטנזיטי כמעט מלא). ההבדלים ביניהם גדלים רק עמוק יותר, לכיוון המרכז.

תשובה: בעומק 3 mm3\,\text{mm} מפני השטח: חלק 1 כ-HRC57, חלק 2 כ-HRC55.5, חלק 3 כ-HRC55.5 (דיוק הקריאה כחצי יחידה).

סעיף ד

תשובה:

כן. קוטר 10 מ"מ קטן מקוטר חלק 1 (12.5 מ"מ), שבמרכזו כבר מתקבלת קשיות של כ-HRC56 (מרטנזיט מלא). בגליל דק יותר המרכז מתקרר מהר יותר, ולכן גם בו יתקבל מרטנזיט מלא, בקשיות של HRC56 לפחות, גבוהה מ-HRC55.

נתון: גליל בקוטר 10 mm10\,\text{mm} מאותה פלדה, שיחוסם באותו אופן. הדרישה: קשיות גבוהה מ-HRC55 במרכז.

מבוקש: האם הדרישה מתקיימת.

1. מה הדרישה אומרת. קשיות של 100% מרטנזיט בפלדה הזאת היא HRC56. קשיות גבוהה מ-HRC55 במרכז פירושה שבמרכז צריך להתקבל מבנה מרטנזיטי כמעט מלא, הרבה יותר מ-50% מרטנזיט. לכן לא מספיק שהקוטר יהיה קטן מהקוטר הקריטי (20 mm20\,\text{mm}, סעיף ב): בחלק 2, שקוטרו קטן מעט ממנו, המרכז היה רק כ-HRC49.

2. ההשוואה לחלקים שבאיור. בחלק 1 (Ø12.5) הקשיות במרכז היא כ-HRC56: כבר בקוטר הזה מתקבל מרטנזיט מלא במרכז.

3. ההשפעה של קוטר קטן יותר. בגליל בקוטר 10 mm10\,\text{mm} המרחק מפני השטח אל המרכז קטן יותר (5 mm5\,\text{mm} לעומת 6.25 mm6.25\,\text{mm}), ולכן המרכז מתקרר מהר יותר מהמרכז של חלק 1. קצב קירור מהיר יותר נותן לפחות אותו חלק של מרטנזיט, ולכן הקשיות במרכז תהיה לפחות כמו בחלק 1: כ-HRC56 ואף מעט יותר (קרוב לקשיות שבפני השטח, כ-HRC57 עד 58).

4. ההשוואה לדרישה. HRC56 ומעלה גבוה מ-HRC55, ולכן הדרישה מתקיימת. המרווח אינו גדול (כיחידה אחת), ולכן חשוב לחסם בדיוק באותם תנאים (אותו תווך קירור, אותה טמפרטורת חימום).

תשובה: כן. גליל בקוטר 10 mm10\,\text{mm} קטן מחלק 1 (Ø12.5), שבמרכזו מתקבל כבר מרטנזיט מלא (כ-HRC56). לכן גם במרכז הגליל החדש תתקבל קשיות של HRC56 לפחות, גבוהה מ-HRC55.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.