דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט מערכות הספק ומתקני חשמל לטכנאים 97164 - קיץ 2026 מועד א'

הנדסת חשמל · סמל 97164 · 6 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

אותו שאלון משמש גם את סמל 93624 של התכנית הקודמת.

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט במערכות הספק ומתקני חשמל לטכנאים, קיץ 2026 מועד א', כל 6 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: יש לענות על ארבע שאלות מתוך השאלות 1-6.

ערך כל שאלה – 25 נקודות.

בסך הכול: 100 נקודות.

חומר עזר: 1. מחשבון (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. מהדורה אחרונה של חוק ותקנות בנושא חשמל בהוצאת המוסד לבטיחות ולגיהות.

3. דפי נוסחאות יצורפו לשאלון הבחינה.

אין להעביר חומר עזר, ספרים ומחשבונים בין הנבחנים.

נוסחאון מה"ט במערכות הספק ומתקני חשמל - להורדה ב-PDF, 24 עמודים.

שאלה 1 · עומסים לא סימטריים בכוכב ושיפור מקדם הספק

באיור לשאלה נתונים שלושה עומסים המחוברים בכוכב ללוח הראשי של מתקן חשמלי.

המתח הנקוב של הרשת 400 V/50 Hz400\,\text{V}/50\,\text{Hz}. עכבת הרשת ניתנת להזנחה.

כל העומסים בעלי אופי השראי.

עומסהספק מדומה S (kVA)S\,(\text{kVA})מקדם הספק cos⁡φ\cos\varphi
L1L_1550.8
L2L_2800.84
L3L_3350.75
א.

חשב את הזרם במוליך האפס (גודל וזוית)

(10 נקודות)
ב.

חשב את המתח בין נקודת N2N2 לאדמה בהנחה שיש נתק במוליך האפס בנקודה AA.

(5 נקודות)
ג.

חשב את גודל סוללת הקבלים הנדרשת על מנת לשפר את מקדם ההספק ל-0.93.

(הנח שהקבלים מחוברים בכוכב וחשב את הספק הקבלים ואת הקיבוליות).

(5 נקודות)
ד.

לאחר התקנת הקבלים, הוחלט לשנות את חיבור הקבלים לחיבור משולש, איך משפיע השינוי על ערך מקדם ההספק ברשת?

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

IˉN≈175.8∠−119.9∘ A\bar{I}_N\approx175.8\angle-119.9^\circ\,\text{A}

נתון: מתח שלוב U=400 VU=400\,\text{V}, שלושה עומסים השראיים בכוכב עם מוליך אפס: S1=55 kVAS_1=55\,\text{kVA}, cos⁡φ1=0.8\cos\varphi_1=0.8; S2=80 kVAS_2=80\,\text{kVA}, cos⁡φ2=0.84\cos\varphi_2=0.84; S3=35 kVAS_3=35\,\text{kVA}, cos⁡φ3=0.75\cos\varphi_3=0.75. עכבת הרשת זניחה.

מבוקש: הזרם במוליך האפס בגודל ובזווית.

רעיון: כל עומס מחובר בין מופע לאפס ולכן מקבל את מתח המופע. מוצאים את זרם כל מופע כפאזור (גודל מההספק המדומה, זווית לפי מתח המופע ומקדם ההספק), ומוליך האפס נושא את סכום שלושת הזרמים.

סימונים: נבחר את מתח המופע Uˉ1\bar{U}_1 כייחוס: Uˉ1=230.9∠0∘\bar{U}_1=230.9\angle0^\circ, Uˉ2=230.9∠−120∘\bar{U}_2=230.9\angle-120^\circ, Uˉ3=230.9∠120∘ V\bar{U}_3=230.9\angle120^\circ\,\text{V}. זרמי המופעים Iˉ1,Iˉ2,Iˉ3\bar{I}_1,\bar{I}_2,\bar{I}_3 זורמים מהלוח אל העומסים, והזרם IˉN\bar{I}_N חוזר במוליך האפס מ-N2N2 אל N1N1.

1. מתח המופע:

Uph=U3=4003=230.9 VU_{ph}=\frac{U}{\sqrt3}=\frac{400}{\sqrt3}=230.9\,\text{V}

2. גודל הזרם בכל מופע, I=SUphI=\frac{S}{U_{ph}}:

I1=55⋅103230.9=238.2 AI_1=\frac{55\cdot10^3}{230.9}=238.2\,\text{A}, I2=80⋅103230.9=346.4 AI_2=\frac{80\cdot10^3}{230.9}=346.4\,\text{A}, I3=35⋅103230.9=151.6 AI_3=\frac{35\cdot10^3}{230.9}=151.6\,\text{A}

3. זוויות המופע (העומסים השראיים, ולכן הזרם מפגר אחרי המתח):

φ1=arccos⁡0.8=36.87∘\varphi_1=\arccos0.8=36.87^\circ, φ2=arccos⁡0.84=32.86∘\varphi_2=\arccos0.84=32.86^\circ, φ3=arccos⁡0.75=41.41∘\varphi_3=\arccos0.75=41.41^\circ

4. פאזורי הזרמים, בצורה קוטבית ובצורה קרטזית:

Iˉ1=238.2∠(0∘−36.87∘)=238.2∠−36.87∘=190.53−j142.89 A\bar{I}_1=238.2\angle(0^\circ-36.87^\circ)=238.2\angle-36.87^\circ=190.53-j142.89\,\text{A}

Iˉ2=346.4∠(−120∘−32.86∘)=346.4∠−152.86∘=−308.27−j158.02 A\bar{I}_2=346.4\angle(-120^\circ-32.86^\circ)=346.4\angle-152.86^\circ=-308.27-j158.02\,\text{A}

Iˉ3=151.6∠(120∘−41.41∘)=151.6∠78.59∘=29.98+j148.56 A\bar{I}_3=151.6\angle(120^\circ-41.41^\circ)=151.6\angle78.59^\circ=29.98+j148.56\,\text{A}

5. חוק הזרמים של קירכהוף בצומת N2N2: הזרם במוליך האפס הוא סכום זרמי המופעים:

IˉN=Iˉ1+Iˉ2+Iˉ3=(190.53−308.27+29.98)+j(−142.89−158.02+148.56)=−87.76−j152.36 A\bar{I}_N=\bar{I}_1+\bar{I}_2+\bar{I}_3=(190.53-308.27+29.98)+j(-142.89-158.02+148.56)=-87.76-j152.36\,\text{A}

6. מעבר לצורה קוטבית:

IN=87.762+152.362=175.8 AI_N=\sqrt{87.76^2+152.36^2}=175.8\,\text{A}, והפאזור ברביע השלישי: θ=−180∘+arctan⁡152.3687.76=−180∘+60.06∘=−119.94∘\theta=-180^\circ+\arctan\frac{152.36}{87.76}=-180^\circ+60.06^\circ=-119.94^\circ

תשובה: IˉN≈175.8∠−119.9∘ A\bar{I}_N\approx175.8\angle-119.9^\circ\,\text{A} (ביחס למתח המופע Uˉ1\bar{U}_1).

סעיף ב

תשובה:

UN2≈55.3 VU_{N2}\approx55.3\,\text{V} (פאזור 55.25∠−84∘ V55.25\angle-84^\circ\,\text{V})

נתון: העומסים מסעיף א, נתק במוליך האפס בנקודה AA. נקודת הכוכב של המקור N1N1 מוארקת.

מבוקש: המתח בין נקודת הכוכב של העומסים N2N2 לבין האדמה.

רעיון: אחרי הנתק נקודת הכוכב של העומסים "צפה". מניחים שהעומסים הם עכבות קבועות (מחושבות במתח הנקוב), ומוצאים את מתח הנקודה N2N2 ביחס ל-N1N1 (שהיא האדמה) בשיטת מילמן.

1. עכבת כל עומס, Z=Uph2S∠φZ=\frac{U_{ph}^2}{S}\angle\varphi:

Zˉ1=230.9255⋅103∠36.87∘=0.970∠36.87∘ Ω\bar{Z}_1=\frac{230.9^2}{55\cdot10^3}\angle36.87^\circ=0.970\angle36.87^\circ\,\Omega

Zˉ2=230.9280⋅103∠32.86∘=0.667∠32.86∘ Ω\bar{Z}_2=\frac{230.9^2}{80\cdot10^3}\angle32.86^\circ=0.667\angle32.86^\circ\,\Omega

Zˉ3=230.9235⋅103∠41.41∘=1.524∠41.41∘ Ω\bar{Z}_3=\frac{230.9^2}{35\cdot10^3}\angle41.41^\circ=1.524\angle41.41^\circ\,\Omega

2. המוליכויות Yˉ=1Zˉ\bar{Y}=\frac{1}{\bar{Z}}:

Yˉ1=1.031∠−36.87∘=0.825−j0.619 S\bar{Y}_1=1.031\angle-36.87^\circ=0.825-j0.619\,\text{S}

Yˉ2=1.500∠−32.86∘=1.260−j0.814 S\bar{Y}_2=1.500\angle-32.86^\circ=1.260-j0.814\,\text{S}

Yˉ3=0.656∠−41.41∘=0.492−j0.434 S\bar{Y}_3=0.656\angle-41.41^\circ=0.492-j0.434\,\text{S}

∑Yˉ=2.577−j1.867=3.182∠−35.92∘ S\sum\bar{Y}=2.577-j1.867=3.182\angle-35.92^\circ\,\text{S}

3. משפט מילמן (חוק הזרמים בצומת N2N2 כשאין מוליך אפס, ∑Yˉk(Uˉk−UˉN2)=0\sum\bar{Y}_k(\bar{U}_k-\bar{U}_{N2})=0):

UˉN2=Uˉ1Yˉ1+Uˉ2Yˉ2+Uˉ3Yˉ3Yˉ1+Yˉ2+Yˉ3\bar{U}_{N2}=\frac{\bar{U}_1\bar{Y}_1+\bar{U}_2\bar{Y}_2+\bar{U}_3\bar{Y}_3}{\bar{Y}_1+\bar{Y}_2+\bar{Y}_3}

המכפלות UˉkYˉk\bar{U}_k\bar{Y}_k הן בדיוק זרמי המופעים של סעיף א (במתח הנקוב), ולכן המונה שווה לזרם שזרם במוליך האפס לפני הנתק:

UˉN2=IˉN∑Yˉ=175.8∠−119.94∘3.182∠−35.92∘=55.25∠−84.0∘ V\bar{U}_{N2}=\frac{\bar{I}_N}{\sum\bar{Y}}=\frac{175.8\angle-119.94^\circ}{3.182\angle-35.92^\circ}=55.25\angle-84.0^\circ\,\text{V}

4. נקודת N1N1 מוארקת, ולכן זה המתח בין N2N2 לאדמה: כ-55.3 V55.3\,\text{V}.

(לשם המחשה, מתחי העומסים אחרי הנתק: ∣Uˉk−UˉN2∣|\bar{U}_k-\bar{U}_{N2}| הם כ-232 V232\,\text{V}, 189 V189\,\text{V} ו-282 V282\,\text{V}, כלומר העומס הקטן L3L_3 מקבל מתח יתר.)

תשובה: המתח בין N2N2 לאדמה הוא כ-55.3 V55.3\,\text{V} (UˉN2=55.25∠−84∘ V\bar{U}_{N2}=55.25\angle-84^\circ\,\text{V}).

סעיף ג

תשובה:

QC≈45.2 kVArQ_C\approx45.2\,\text{kVAr} (כ-15.1 kVAr15.1\,\text{kVAr} למופע), C≈900 μFC\approx900\,\mu\text{F} לכל מופע

נתון: שלושת העומסים, U=400 VU=400\,\text{V}, f=50 Hzf=50\,\text{Hz}, מקדם הספק נדרש 0.930.93, קבלים בכוכב.

מבוקש: הספק סוללת הקבלים וקיבול כל קבל.

רעיון: מחשבים את ההספק הפעיל וההיגבי הכולל, ומשם את ההספק ההיגבי שהקבלים צריכים לספק כדי להגיע ל-cos⁡φ=0.93\cos\varphi=0.93. בחיבור כוכב כל קבל מקבל מתח מופע.

1. ההספק הפעיל וההיגבי של כל עומס (P=Scos⁡φP=S\cos\varphi, Q=Ssin⁡φQ=S\sin\varphi):

P1=55⋅0.8=44 kWP_1=55\cdot0.8=44\,\text{kW}, Q1=55⋅0.6=33 kVArQ_1=55\cdot0.6=33\,\text{kVAr}

P2=80⋅0.84=67.2 kWP_2=80\cdot0.84=67.2\,\text{kW}, Q2=80⋅0.5426=43.41 kVArQ_2=80\cdot0.5426=43.41\,\text{kVAr}

P3=35⋅0.75=26.25 kWP_3=35\cdot0.75=26.25\,\text{kW}, Q3=35⋅0.6614=23.15 kVArQ_3=35\cdot0.6614=23.15\,\text{kVAr}

2. סכומים:

P=44+67.2+26.25=137.45 kWP=44+67.2+26.25=137.45\,\text{kW}, Q=33+43.41+23.15=99.56 kVArQ=33+43.41+23.15=99.56\,\text{kVAr}

tan⁡φ1=QP=99.56137.45=0.7243\tan\varphi_1=\frac{Q}{P}=\frac{99.56}{137.45}=0.7243 (כלומר cos⁡φ1=0.81\cos\varphi_1=0.81)

3. היעד: cos⁡φ2=0.93⇒tan⁡φ2=0.3952\cos\varphi_2=0.93\Rightarrow\tan\varphi_2=0.3952

4. הספק הקבלים:

QC=P⋅(tan⁡φ1−tan⁡φ2)=137.45⋅(0.7243−0.3952)=45.23 kVArQ_C=P\cdot(\tan\varphi_1-\tan\varphi_2)=137.45\cdot(0.7243-0.3952)=45.23\,\text{kVAr}

ולכל מופע: QC,ph=45.233=15.08 kVArQ_{C,ph}=\frac{45.23}{3}=15.08\,\text{kVAr}

5. קיבול כל קבל (בכוכב הקבל מקבל את מתח המופע 230.9 V230.9\,\text{V}), מתוך QC,ph=ωCUph2Q_{C,ph}=\omega C U_{ph}^2:

C=QC,phω⋅Uph2=15.08⋅1032π⋅50⋅230.92=900⋅10−6 F=900 μFC=\frac{Q_{C,ph}}{\omega\cdot U_{ph}^2}=\frac{15.08\cdot10^3}{2\pi\cdot50\cdot230.9^2}=900\cdot10^{-6}\,\text{F}=900\,\mu\text{F}

תשובה: נדרשת סוללה של כ-45.2 kVAr45.2\,\text{kVAr} (כ-15.1 kVAr15.1\,\text{kVAr} למופע), עם קבל של כ-900 μF900\,\mu\text{F} בכל מופע.

סעיף ד

תשובה:

הספק הקבלים גדל פי 3 ל-135.7 kVAr135.7\,\text{kVAr}, נוצר פיצוי יתר ומקדם ההספק נעשה קיבולי: cos⁡φ≈0.967\cos\varphi\approx0.967 (קיבולי)

נתון: אותם קבלים (C=900 μFC=900\,\mu\text{F}) מחוברים עכשיו במשולש.

מבוקש: השפעת השינוי על מקדם ההספק.

רעיון: הספק הקבל פרופורציוני לריבוע המתח עליו. במשולש כל קבל מקבל את המתח השלוב, שגדול פי 3\sqrt3 ממתח המופע, ולכן ההספק ההיגבי גדל פי 3.

1. הספק הקבלים במשולש:

QCΔ=3⋅ωCU2=(UUph)2⋅QCY=3⋅45.23=135.7 kVArQ_{C\Delta}=3\cdot\omega C U^2=\left(\frac{U}{U_{ph}}\right)^2\cdot Q_{CY}=3\cdot45.23=135.7\,\text{kVAr}

2. ההספק ההיגבי הכולל ברשת:

Q′=Q−QCΔ=99.56−135.7=−36.14 kVArQ'=Q-Q_{C\Delta}=99.56-135.7=-36.14\,\text{kVAr}

הסימן השלילי אומר שהמתקן כולו קיבולי: הקבלים מספקים יותר הספק היגבי ממה שהעומסים צורכים (פיצוי יתר).

3. ההספק המדומה ומקדם ההספק החדש:

S′=P2+Q′2=137.452+36.142=142.1 kVAS'=\sqrt{P^2+Q'^2}=\sqrt{137.45^2+36.14^2}=142.1\,\text{kVA}

cos⁡φ′=PS′=137.45142.1=0.967\cos\varphi'=\frac{P}{S'}=\frac{137.45}{142.1}=0.967 (קיבולי)

4. משמעות: הזרם מקדים את המתח, הקבלים מחזירים הספק היגבי לרשת, ובעומס נמוך עלולה להיווצר עליית מתח. פיצוי יתר אינו רצוי, ולכן חיבור משולש של אותם קבלים אינו מתאים. כדי לקבל שוב cos⁡φ=0.93\cos\varphi=0.93 במשולש צריך קבלים קטנים פי 3 (כ-300 μF300\,\mu\text{F} לכל קבל).

תשובה: הספק הקבלים גדל פי 3 (ל-135.7 kVAr135.7\,\text{kVAr}), נוצר פיצוי יתר ומקדם ההספק נעשה קיבולי, כ-0.9670.967 (קיבולי) במקום 0.930.93 השראי.

שאלה 2 · רשת חלוקה: חתך לפי מפל מתח והזנה דו-צדדית

באיור לשאלה מוצגת רשת עם אפשרות להזנת העומסים ממקור אחד או משני מקורות.

מתח נומינלי של הרשת 400 V400\,\text{V}.

נתוני המוליכים: ρ=158[Ω⋅mm2m]\rho=\frac{1}{58}\left[\frac{\Omega\cdot\text{mm}^2}{\text{m}}\right], X0=0.1 [Ω/km]X_0=0.1\,[\Omega/\text{km}]

מפסק CB1CB1 פתוח

א.

חשב את שטח החתך האחיד של מוליכי הרשת, עבור מפל מתח מכסימלי מותר של 3%.

(10 נקודות)
ב.

בחר שטח חתך תקני וחשב את איבודי ההספק בקטע ACAC.

(10 נקודות)

סוגרים את מפסק CB1CB1

ג.

חשב את הזרם בקטעים השונים על פי שטחי החתך שנבחרו בסעיף ב .

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

A≥35.7 mm2A\ge35.7\,\text{mm}^2

נתון: הזנה מ-AA בלבד (CB1CB1 פתוח), U=400 VU=400\,\text{V}, ρ=158 Ω⋅mm2m\rho=\frac{1}{58}\,\frac{\Omega\cdot\text{mm}^2}{\text{m}}, X0=0.1 Ω/kmX_0=0.1\,\Omega/\text{km}, מפל מתח מותר 3%3\%.

עומסים: BB: 50 A50\,\text{A}, cos⁡φ=0.8\cos\varphi=0.8 (השראי); CC: 7.5 kW7.5\,\text{kW}, cos⁡φ=0.6\cos\varphi=0.6 (קיבולי); DD: 10.5 kW10.5\,\text{kW}, cos⁡φ=0.707\cos\varphi=0.707 (קיבולי); EE: 41.5 kVA41.5\,\text{kVA}, cos⁡φ=0.85\cos\varphi=0.85 (השראי).

מרחקים מ-AA: lB=60 ml_B=60\,\text{m}, lC=60+25=85 ml_C=60+25=85\,\text{m}, lD=85+35=120 ml_D=85+35=120\,\text{m}, lE=120+45=165 ml_E=120+45=165\,\text{m}.

מבוקש: שטח חתך אחיד כך שמפל המתח הגדול ביותר לא יעלה על 3%3\%.

רעיון: בקו רדיאלי עם חתך אחיד מפל המתח עד הקצה הוא סכום "מומנטי הזרם": כל זרם עומס כפול המרחק שלו מנקודת ההזנה. מפרקים כל זרם לרכיב פעיל Ia=Icos⁡φI_a=I\cos\varphi ולרכיב היגבי Ir=Isin⁡φI_r=I\sin\varphi (חיובי לעומס השראי, שלילי לעומס קיבולי):

ΔU=3∑(ρ lkAIa,k+X0 lk Ir,k)\Delta U=\sqrt3\sum\left(\frac{\rho\, l_k}{A}I_{a,k}+X_0\, l_k\, I_{r,k}\right)

הנקודה הרחוקה EE היא בעלת המפל הגדול ביותר, ושם דורשים ΔU≤3%\Delta U\le3\%.

1. מפל המתח המותר:

ΔUmax=0.03⋅400=12 V\Delta U_{max}=0.03\cdot400=12\,\text{V}

2. זרמי העומסים (לפי המתח הנומינלי), I=P3 Ucos⁡φI=\frac{P}{\sqrt3\,U\cos\varphi} או I=S3 UI=\frac{S}{\sqrt3\,U}:

IB=50 AI_B=50\,\text{A}: Ia=50⋅0.8=40 AI_a=50\cdot0.8=40\,\text{A}, Ir=50⋅0.6=30 AI_r=50\cdot0.6=30\,\text{A}

IC=75003⋅400⋅0.6=18.04 AI_C=\frac{7500}{\sqrt3\cdot400\cdot0.6}=18.04\,\text{A}: Ia=10.83 AI_a=10.83\,\text{A}, Ir=−14.43 AI_r=-14.43\,\text{A}

ID=105003⋅400⋅0.707=21.44 AI_D=\frac{10500}{\sqrt3\cdot400\cdot0.707}=21.44\,\text{A}: Ia=15.16 AI_a=15.16\,\text{A}, Ir=−15.16 AI_r=-15.16\,\text{A}

IE=415003⋅400=59.90 AI_E=\frac{41500}{\sqrt3\cdot400}=59.90\,\text{A}: Ia=59.90⋅0.85=50.92 AI_a=59.90\cdot0.85=50.92\,\text{A}, Ir=59.90⋅0.527=31.55 AI_r=59.90\cdot0.527=31.55\,\text{A}

3. סכום המומנטים הפעילים:

∑Ial=40⋅60+10.83⋅85+15.16⋅120+50.92⋅165=13540 A⋅m\sum I_a l=40\cdot60+10.83\cdot85+15.16\cdot120+50.92\cdot165=13540\,\text{A}\cdot\text{m}

4. סכום המומנטים ההיגביים:

∑Irl=30⋅60−14.43⋅85−15.16⋅120+31.55⋅165=3960 A⋅m\sum I_r l=30\cdot60-14.43\cdot85-15.16\cdot120+31.55\cdot165=3960\,\text{A}\cdot\text{m}

5. החלק ההיגבי של מפל המתח (לא תלוי בחתך):

ΔUX=3⋅X0∑Irl=3⋅0.1⋅10−3⋅3960=0.686 V\Delta U_X=\sqrt3\cdot X_0\sum I_r l=\sqrt3\cdot0.1\cdot10^{-3}\cdot3960=0.686\,\text{V}

6. נשאר לחלק ההתנגדותי 12−0.686=11.314 V12-0.686=11.314\,\text{V}, ומכאן החתך:

A≥3⋅ρ⋅∑IalΔUmax−ΔUX=3⋅158⋅1354011.314=35.7 mm2A\ge\frac{\sqrt3\cdot\rho\cdot\sum I_a l}{\Delta U_{max}-\Delta U_X}=\frac{\sqrt3\cdot\frac{1}{58}\cdot13540}{11.314}=35.7\,\text{mm}^2

7. בדיקה שהמפל הגדול ביותר אכן ב-EE: בחתך 35.7 mm235.7\,\text{mm}^2 המפלים הם BB: 6.19 V6.19\,\text{V}, CC: 7.81 V7.81\,\text{V}, DD: 9.84 V9.84\,\text{V}, EE: 12.0 V12.0\,\text{V}, כלומר הם עולים לאורך הקו.

תשובה: שטח החתך האחיד הנדרש הוא לפחות 35.7 mm235.7\,\text{mm}^2.

סעיף ב

תשובה:

A=50 mm2A=50\,\text{mm}^2; ΔPAC≈1.06 kW\Delta P_{AC}\approx1.06\,\text{kW} (ABAB: 912 W912\,\text{W}, BCBC: 153 W153\,\text{W})

נתון: החתך המינימלי מסעיף א 35.7 mm235.7\,\text{mm}^2, זרמי העומסים מסעיף א.

מבוקש: חתך תקני והפסדי ההספק בקטע ACAC (הקטעים ABAB ו-BCBC).

1. בחירת חתך: החתך התקני הבא מעל 35.7 mm235.7\,\text{mm}^2 הוא 50 mm250\,\text{mm}^2 (חתך 35 mm235\,\text{mm}^2 נותן 3.06%3.06\%, יותר מהמותר). עם 50 mm250\,\text{mm}^2 מפל המתח ב-EE הוא 8.77 V8.77\,\text{V}, כלומר 2.19%2.19\%.

2. הזרם בקטע ABAB הוא סכום כל זרמי העומסים (כפאזורים, ביחס למתח):

IˉAB=(40−j30)+(10.83+j14.43)+(15.16+j15.16)+(50.92−j31.55)=116.90−j31.96 A\bar{I}_{AB}=(40-j30)+(10.83+j14.43)+(15.16+j15.16)+(50.92-j31.55)=116.90-j31.96\,\text{A}

IAB=116.902+31.962=121.2 AI_{AB}=\sqrt{116.90^2+31.96^2}=121.2\,\text{A}

3. הזרם בקטע BCBC (העומסים CC, DD, EE):

IˉBC=(10.83+j14.43)+(15.16+j15.16)+(50.92−j31.55)=76.90−j1.96 A\bar{I}_{BC}=(10.83+j14.43)+(15.16+j15.16)+(50.92-j31.55)=76.90-j1.96\,\text{A}

IBC=76.902+1.962=76.92 AI_{BC}=\sqrt{76.90^2+1.96^2}=76.92\,\text{A}

4. התנגדות מוליך בכל קטע:

RAB=ρ lA=6058⋅50=0.0207 ΩR_{AB}=\frac{\rho\, l}{A}=\frac{60}{58\cdot50}=0.0207\,\Omega, RBC=2558⋅50=0.00862 ΩR_{BC}=\frac{25}{58\cdot50}=0.00862\,\Omega

5. הפסדי ההספק (שלושה מוליכים), ΔP=3I2R\Delta P=3I^2R:

ΔPAB=3⋅121.22⋅0.0207=912 W\Delta P_{AB}=3\cdot121.2^2\cdot0.0207=912\,\text{W}

ΔPBC=3⋅76.922⋅0.00862=153 W\Delta P_{BC}=3\cdot76.92^2\cdot0.00862=153\,\text{W}

ΔPAC=912+153=1065 W≈1.06 kW\Delta P_{AC}=912+153=1065\,\text{W}\approx1.06\,\text{kW}

תשובה: נבחר חתך תקני של 50 mm250\,\text{mm}^2. הפסדי ההספק בקטע ACAC הם כ-1.06 kW1.06\,\text{kW} (912 W912\,\text{W} בקטע ABAB ו-153 W153\,\text{W} בקטע BCBC).

סעיף ג

תשובה:

IAB≈35.7 AI_{AB}\approx35.7\,\text{A}, IBC≈22.6 AI_{BC}\approx22.6\,\text{A}, ICD≈17.7 AI_{CD}\approx17.7\,\text{A}, IDE≈32.1 AI_{DE}\approx32.1\,\text{A}, ומהמקור הימני אל EE: 85.5 A85.5\,\text{A}

נתון: שני מקורות של 400 V400\,\text{V} (באותו מתח ובאותה זווית) בקצוות AA ו-EE, אורך הקו L=165 mL=165\,\text{m}, חתך אחיד 50 mm250\,\text{mm}^2 מסעיף ב.

מבוקש: הזרמים בקטעים ABAB, BCBC, CDCD, DEDE ובהזנה מצד EE.

רעיון: בקו המוזן משני קצותיו במתחים שווים ובחתך אחיד, כל עומס מתחלק בין שני המקורות ביחס הפוך למרחקו מכל מקור (כמו מנוף). הזרם מהמקור AA:

IˉA=∑Iˉk (L−lk)L\bar{I}_A=\frac{\sum\bar{I}_k\,(L-l_k)}{L}

ואחר כך חוק הזרמים של קירכהוף בכל צומת נותן את הזרם בקטע הבא. מאחר שהחתך אחיד, החלוקה תלויה רק באורכים.

1. המרחקים מהמקור הימני (EE): L−lB=105 mL-l_B=105\,\text{m}, L−lC=80 mL-l_C=80\,\text{m}, L−lD=45 mL-l_D=45\,\text{m}, L−lE=0L-l_E=0.

2. הזרם מהמקור AA:

IˉA=(40−j30)⋅105+(10.83+j14.43)⋅80+(15.16+j15.16)⋅45+(50.92−j31.55)⋅0165=5748−j1313165=34.84−j7.96 A=35.73∠−12.87∘ A\bar{I}_A=\frac{(40-j30)\cdot105+(10.83+j14.43)\cdot80+(15.16+j15.16)\cdot45+(50.92-j31.55)\cdot0}{165}=\frac{5748-j1313}{165}=34.84-j7.96\,\text{A}=35.73\angle-12.87^\circ\,\text{A}

3. הזרם מהמקור שליד EE (בדיקה: סכום שני המקורות שווה לסכום העומסים):

IˉE=∑Iˉk lkL=13540−j3960165=82.06−j24.00 A=85.5∠−16.30∘ A\bar{I}_E=\frac{\sum\bar{I}_k\,l_k}{L}=\frac{13540-j3960}{165}=82.06-j24.00\,\text{A}=85.5\angle-16.30^\circ\,\text{A}

IˉA+IˉE=116.90−j31.96 A\bar{I}_A+\bar{I}_E=116.90-j31.96\,\text{A}, שווה לסכום זרמי העומסים.

4. נסמן כיוון חיובי מ-AA לכיוון EE, ונחסר בכל צומת את זרם העומס:

IˉAB=IˉA=34.84−j7.96=35.73∠−12.87∘ A\bar{I}_{AB}=\bar{I}_A=34.84-j7.96=35.73\angle-12.87^\circ\,\text{A}

IˉBC=IˉAB−IˉB=(34.84−j7.96)−(40−j30)=−5.16+j22.04=22.64∠103.2∘ A\bar{I}_{BC}=\bar{I}_{AB}-\bar{I}_B=(34.84-j7.96)-(40-j30)=-5.16+j22.04=22.64\angle103.2^\circ\,\text{A}

IˉCD=IˉBC−IˉC=(−5.16+j22.04)−(10.83+j14.43)=−15.99+j7.61=17.71∠154.6∘ A\bar{I}_{CD}=\bar{I}_{BC}-\bar{I}_C=(-5.16+j22.04)-(10.83+j14.43)=-15.99+j7.61=17.71\angle154.6^\circ\,\text{A}

IˉDE=IˉCD−IˉD=(−15.99+j7.61)−(15.16+j15.16)=−31.14−j7.55=32.05∠−166.4∘ A\bar{I}_{DE}=\bar{I}_{CD}-\bar{I}_D=(-15.99+j7.61)-(15.16+j15.16)=-31.14-j7.55=32.05\angle-166.4^\circ\,\text{A}

ובקטע שבין EE למקור הימני: IˉDE−IˉE=−82.06+j24.00\bar{I}_{DE}-\bar{I}_E=-82.06+j24.00, כלומר 85.5 A85.5\,\text{A} שזורמים מהמקור אל EE.

5. פירוש: בקטעים BCBC, CDCD, DEDE הרכיב הפעיל של הזרם שלילי, כלומר ההספק הפעיל זורם בהם מצד EE לכיוון BB. נקודת חלוקת ההספק הפעיל היא BB, שמקבלת הספק פעיל משני הצדדים.

תשובה: IAB≈35.7 AI_{AB}\approx35.7\,\text{A}, IBC≈22.6 AI_{BC}\approx22.6\,\text{A}, ICD≈17.7 AI_{CD}\approx17.7\,\text{A}, IDE≈32.1 AI_{DE}\approx32.1\,\text{A}, ובקטע שבין המקור הימני ל-EE כ-85.5 A85.5\,\text{A}. נקודת חלוקת ההספק הפעיל היא BB.

שאלה 3 · זרם קצר בלוחות, כושר ניתוק ופסי צבירה

מתקן חשמלי מוזן במתח 400 V400\,\text{V}, השנאי מזין לוח ראשי לוח AA, לוח AA מזין את לוח BB ולוח BB מזין את לוח CC. שטחי החתך של הכבלים המזינים את הלוחות והמרחקים בין הלוחות מצוינים בתרשים.

על פי נתוני יצרן ההיגב ההשראי של כל הכבלים X0=0.08 Ω/kmX_0=0.08\,\Omega/\text{km}. המוליכים עשויים נחושת ρ=158[Ω⋅mm2m]\rho=\frac{1}{58}\left[\frac{\Omega\cdot\text{mm}^2}{\text{m}}\right] זרם הקצר במוצא השנאי חושב לפי הנוסחא Ik=U3⋅ZI_k=\frac{U}{\sqrt3\cdot Z} והתקבל ערך של 27.3∠−85∘ kA27.3\angle-85^\circ\,\text{kA}.

א.

מה תהיה עצמת זרם הקצר התלת מופעי המתמיד שיזרום במוליכים אם יתרחש קצר בפסי הצבירה של לוח CC.

(10 נקודות)
ב.

כושר הניתוק של כל המפסקים בתרשים הוא 25 kA25\,\text{kA} האם הם עומדים בתקנות החשמל. ציין על פי איזו תקנה בדקת את התאמתם.

(10 נקודות)
ג.

בלוח CC התקינו פסי צבירה מנחושת בשטח חתך של 60×1060\times10 מ"מ, הפסים מותקנים במאונך, המרחק בין מרכזי פסי הצבירה 10 סמ', והמרחק בין המבודדים 50 סמ'.

האם פסי הצבירה תקינים? הוכח באמצעות חישובים מתאימים.

מאמץ הכפיפה המינימלי המותר לנחושת σ=1250 kgcm2\sigma=1250\,\frac{\text{kg}}{\text{cm}^2}

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

IkC≈10.94 kAI_{kC}\approx10.94\,\text{kA} (10.94∠−40.2∘ kA10.94\angle-40.2^\circ\,\text{kA})

נתון: U=400 VU=400\,\text{V}, IkA=27.3∠−85∘ kAI_{kA}=27.3\angle-85^\circ\,\text{kA} (בפסי לוח AA). כבל AA-BB: 2×(4×120 mm2)2\times(4\times120\,\text{mm}^2), 70 m70\,\text{m}. כבל BB-CC: 4×50 mm24\times50\,\text{mm}^2, 30 m30\,\text{m}. נחושת ρ=158\rho=\frac{1}{58}, X0=0.08 Ω/kmX_0=0.08\,\Omega/\text{km}.

מבוקש: זרם הקצר התלת מופעי המתמיד בפסי לוח CC.

רעיון: מזרם הקצר הידוע בלוח AA מוצאים את עכבת הקצר שמאחורי לוח AA (רשת ושנאי). מוסיפים לה בטור את עכבות שני הכבלים (התנגדות והיגב בנפרד) ומחשבים את הזרם באותה נוסחה.

1. עכבת הקצר בלוח AA:

ZˉA=U3⋅IˉkA=4003⋅27.3⋅103∠−85∘=8.459∠85∘ mΩ=0.737+j8.427 mΩ\bar{Z}_A=\frac{U}{\sqrt3\cdot\bar{I}_{kA}}=\frac{400}{\sqrt3\cdot27.3\cdot10^3\angle-85^\circ}=8.459\angle85^\circ\,\text{m}\Omega=0.737+j8.427\,\text{m}\Omega

2. כבל AA-BB (שני כבלים במקביל, כל אחד 120 mm2120\,\text{mm}^2):

RAB=ρ l2A=7058⋅2⋅120=5.029 mΩR_{AB}=\frac{\rho\, l}{2A}=\frac{70}{58\cdot2\cdot120}=5.029\,\text{m}\Omega

XAB=X0 l2=0.08⋅0.072=2.8 mΩX_{AB}=\frac{X_0\, l}{2}=\frac{0.08\cdot0.07}{2}=2.8\,\text{m}\Omega

3. כבל BB-CC:

RBC=ρ lA=3058⋅50=10.345 mΩR_{BC}=\frac{\rho\, l}{A}=\frac{30}{58\cdot50}=10.345\,\text{m}\Omega

XBC=X0 l=0.08⋅0.03=2.4 mΩX_{BC}=X_0\, l=0.08\cdot0.03=2.4\,\text{m}\Omega

4. עכבת הקצר עד פסי לוח CC:

RC=0.737+5.029+10.345=16.11 mΩR_C=0.737+5.029+10.345=16.11\,\text{m}\Omega

XC=8.427+2.8+2.4=13.63 mΩX_C=8.427+2.8+2.4=13.63\,\text{m}\Omega

ZˉC=16.11+j13.63=21.10∠40.23∘ mΩ\bar{Z}_C=16.11+j13.63=21.10\angle40.23^\circ\,\text{m}\Omega

5. זרם הקצר:

IˉkC=U3⋅ZˉC=4003⋅21.10⋅10−3∠40.23∘=10.94∠−40.23∘ kA\bar{I}_{kC}=\frac{U}{\sqrt3\cdot\bar{Z}_C}=\frac{400}{\sqrt3\cdot21.10\cdot10^{-3}\angle40.23^\circ}=10.94\angle-40.23^\circ\,\text{kA}

תשובה: זרם הקצר התלת מופעי המתמיד בפסי לוח CC הוא כ-10.94 kA10.94\,\text{kA} (10.94∠−40.2∘ kA10.94\angle-40.2^\circ\,\text{kA}).

סעיף ב

תשובה:

לא כולם: בלוח AA (Ik=27.3 kA>25 kAI_k=27.3\,\text{kA}>25\,\text{kA}) המפסקים אינם מתאימים; בלוח BB (18.3 kA18.3\,\text{kA}) ובלוח CC (10.9 kA10.9\,\text{kA}) המפסקים מתאימים

נתון: כושר הניתוק של כל המפסקים 25 kA25\,\text{kA}, עכבות הקצר מסעיף א.

מבוקש: האם המפסקים מתאימים לתקנות.

הדרישה: לפי תקנות החשמל (לוחות במתח עד 1000 וולט), כושר הניתוק של מפסק המותקן בלוח לא יפחת מזרם הקצר המרבי הצפוי בנקודת התקנתו. לכן משווים בכל לוח את זרם הקצר בפסי הלוח לכושר הניתוק 25 kA25\,\text{kA}.

1. לוח AA: זרם הקצר הנתון IkA=27.3 kAI_{kA}=27.3\,\text{kA}.

2. לוח BB: עכבת הקצר עד פסי BB:

ZˉB=(0.737+5.029)+j(8.427+2.8)=5.766+j11.227=12.62∠62.82∘ mΩ\bar{Z}_B=(0.737+5.029)+j(8.427+2.8)=5.766+j11.227=12.62\angle62.82^\circ\,\text{m}\Omega

IkB=U3⋅ZB=4003⋅12.62⋅10−3=18.30 kAI_{kB}=\frac{U}{\sqrt3\cdot Z_B}=\frac{400}{\sqrt3\cdot12.62\cdot10^{-3}}=18.30\,\text{kA}

3. לוח CC: מסעיף א IkC=10.94 kAI_{kC}=10.94\,\text{kA}.

4. השוואה:

•לוח AA (המפסק CB1CB1 והמפסקים היוצאים מלוח AA, כולל המפסק שמזין את הכבל ללוח BB): 27.3 kA>25 kA27.3\,\text{kA}>25\,\text{kA}. קצר בפסי AA או מיד אחרי מפסק יוצא מלוח AA עלול להרוס את המפסק בלי שינתק. המפסקים האלה אינם עומדים בתקנות, וצריך מפסקים בכושר ניתוק של לפחות 27.3 kA27.3\,\text{kA} (בפועל 36 kA36\,\text{kA} או יותר), או הגנת גיבוי מתואמת לפניהם.

•לוח BB (CB3CB3 והמפסקים היוצאים): 18.3 kA<25 kA18.3\,\text{kA}<25\,\text{kA}, ולכן הם מתאימים.

•לוח CC (CB5CB5 והמפסקים היוצאים): 10.94 kA<25 kA10.94\,\text{kA}<25\,\text{kA}, ולכן הם מתאימים.

תשובה: המפסקים בלוח AA אינם עומדים בתקנות (27.3 kA>25 kA27.3\,\text{kA}>25\,\text{kA}). המפסקים בלוחות BB (18.3 kA18.3\,\text{kA}) ו-CC (10.9 kA10.9\,\text{kA}) עומדים בדרישה. הבדיקה היא לפי הדרישה בתקנות החשמל (לוחות במתח עד 1000 וולט): כושר הניתוק של מפסק לא יפחת מזרם הקצר הצפוי במקום התקנתו.

סעיף ג

תשובה:

תקינים: ip≈16.2 kAi_p\approx16.2\,\text{kA}, σ≈97 kgcm2<1250 kgcm2\sigma\approx97\,\frac{\text{kg}}{\text{cm}^2}<1250\,\frac{\text{kg}}{\text{cm}^2}

נתון: פס נחושת b=1 cmb=1\,\text{cm} (עובי), h=6 cmh=6\,\text{cm} (גובה), התקנה במאונך, מרחק בין מופעים d=10 cmd=10\,\text{cm}, מרווח בין מבודדים L=50 cmL=50\,\text{cm}, מאמץ מותר 1250 kgcm21250\,\frac{\text{kg}}{\text{cm}^2}. זרם הקצר בלוח CC מסעיף א: Ik=10.94 kAI_k=10.94\,\text{kA}, ZˉC=16.11+j13.63 mΩ\bar{Z}_C=16.11+j13.63\,\text{m}\Omega.

מבוקש: האם מאמץ הכפיפה שנוצר בקצר קטן מהמותר.

רעיון: הכוח האלקטרו-דינמי בין הפסים תלוי בערך הפסגה של זרם הקצר. מחשבים את ערך הפסגה, את מומנט ההתנגדות של הפס ואת מאמץ הכפיפה בפס האמצעי.

1. מקדם ההלם לפי היחס R/XR/X בלוח CC:

RX=16.1113.63=1.18\frac{R}{X}=\frac{16.11}{13.63}=1.18

κ=1.02+0.98 e−3R/X=1.02+0.98 e−3⋅1.18=1.048\kappa=1.02+0.98\,e^{-3R/X}=1.02+0.98\,e^{-3\cdot1.18}=1.048

2. ערך הפסגה של זרם הקצר:

ip=2⋅κ⋅Ik=2⋅1.048⋅10.94=16.22 kAi_p=\sqrt2\cdot\kappa\cdot I_k=\sqrt2\cdot1.048\cdot10.94=16.22\,\text{kA}

3. מומנט ההתנגדות של פס במאונך (הפס מתכופף בכיוון העובי שלו, הפנים הרחבות פונות זו לזו):

W=b2⋅h6=12⋅66=1 cm3W=\frac{b^2\cdot h}{6}=\frac{1^2\cdot6}{6}=1\,\text{cm}^3

4. מאמץ הכפיפה בפס האמצעי בקצר תלת מופעי (ipi_p ב-kA, אורכים ב-cm):

σ=1.76⋅ip2⋅L212⋅W⋅d⋅100=1.76⋅16.222⋅50212⋅1⋅10⋅100=96.5 kgcm2\sigma=\frac{1.76\cdot i_p^2\cdot L^2}{12\cdot W\cdot d\cdot100}=\frac{1.76\cdot16.22^2\cdot50^2}{12\cdot1\cdot10\cdot100}=96.5\,\frac{\text{kg}}{\text{cm}^2}

5. השוואה: 96.5 kgcm2<1250 kgcm296.5\,\frac{\text{kg}}{\text{cm}^2}<1250\,\frac{\text{kg}}{\text{cm}^2}, המאמץ קטן בהרבה מהמותר.

תשובה: פסי הצבירה תקינים: ערך הפסגה של זרם הקצר כ-16.2 kA16.2\,\text{kA}, ומאמץ הכפיפה כ-97 kgcm297\,\frac{\text{kg}}{\text{cm}^2}, הרבה מתחת ל-1250 kgcm21250\,\frac{\text{kg}}{\text{cm}^2}.

שאלה 4 · הספק שנאי וכבל הזנה למחסן קירור

בחדר מכונות של מחסן קירור תעשייתי קיימים העומסים לפי הפירוט בטבלה הבאה:

צרכןמספרהספק חשמלי [kW][\text{kW}]מקדם בו זמניותמקדם ההספק
מדחסים8450.750.84
משאבות15100.80.82
מפוחים3620.60.8
תאורה ושקעים100.50.95
א.

מהו ההספק הנקוב המינימלי הנדרש מהשנאי המזין את המחסן. (יש להתחשב בהתפתחות עתידית של 10% ).ההספקים הנקובים האפשריים של השנאי הם:

400 kVA400\,\text{kVA}, 500 kVA500\,\text{kVA}, 630 kVA630\,\text{kVA}, 800 kVA800\,\text{kVA}, 1000 kVA1000\,\text{kVA}

(10 נקודות)
ב.

בחירת כבל ההזנה מהשנאי ללוח המחסן נעשה לפי ההספק הנקוב של השנאי.

יש להשתמש בכבלים חד גידיים לכל מופע על גבי מגש מחורר, הטמפרטורה האופפת בתוואי ההתקנה היא 45∘C45^\circ\text{C}. יש להשתמש בכבל מסוג N2XY בשטח חתך של 185 mm2185\,\text{mm}^2. כמה כבלים חד גידיים נדרשים לכל מופע?

(10 נקודות)
ג.

הקבלן שם לב שיש לו במחסן כבלים מסוג NYY , האם ניתן לאשר לו להשתמש בכבלים מסוג NYY אך בשטח חתך ומספר כבלים זהה לכבלים שנבחרו בסעיף ב?

נמקו את תשובתכם באמצעות נתונים.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

S=526.7 kVAS=526.7\,\text{kVA}, עם 10%10\%: 579.4 kVA579.4\,\text{kVA}, ולכן שנאי 630 kVA630\,\text{kVA}

נתון: טבלת העומסים (מספר, הספק לצרכן, מקדם בו זמניות, מקדם הספק), תוספת עתידית 10%10\%.

מבוקש: ההספק הנקוב המינימלי של השנאי מבין הערכים הנתונים.

רעיון: לכל קבוצה ההספק המותקן הוא מספר הצרכנים כפול ההספק לצרכן, וההספק הפעיל בפועל הוא ההספק המותקן כפול מקדם הבו זמניות. ההספק ההיגבי של כל קבוצה Q=Ptan⁡φQ=P\tan\varphi. מחברים בנפרד הספקים פעילים והיגביים, מחשבים הספק מדומה ומוסיפים 10%10\%.

1. מדחסים: P1=8⋅45⋅0.75=270 kWP_1=8\cdot45\cdot0.75=270\,\text{kW}, tan⁡φ1=tan⁡(arccos⁡0.84)=0.646\tan\varphi_1=\tan(\arccos0.84)=0.646, Q1=270⋅0.646=174.40 kVArQ_1=270\cdot0.646=174.40\,\text{kVAr}

2. משאבות: P2=15⋅10⋅0.8=120 kWP_2=15\cdot10\cdot0.8=120\,\text{kW}, tan⁡φ2=0.698\tan\varphi_2=0.698, Q2=120⋅0.698=83.76 kVArQ_2=120\cdot0.698=83.76\,\text{kVAr}

3. מפוחים: P3=36⋅2⋅0.6=43.2 kWP_3=36\cdot2\cdot0.6=43.2\,\text{kW}, tan⁡φ3=0.75\tan\varphi_3=0.75, Q3=43.2⋅0.75=32.40 kVArQ_3=43.2\cdot0.75=32.40\,\text{kVAr}

4. תאורה ושקעים (לא נתון מספר, ההספק 10 kW10\,\text{kW} הוא ההספק הכולל של הקבוצה): P4=10⋅0.5=5 kWP_4=10\cdot0.5=5\,\text{kW}, tan⁡φ4=0.329\tan\varphi_4=0.329, Q4=5⋅0.329=1.64 kVArQ_4=5\cdot0.329=1.64\,\text{kVAr}

5. סכומים:

P=270+120+43.2+5=438.2 kWP=270+120+43.2+5=438.2\,\text{kW}

Q=174.40+83.76+32.40+1.64=292.21 kVArQ=174.40+83.76+32.40+1.64=292.21\,\text{kVAr}

S=P2+Q2=438.22+292.212=526.7 kVAS=\sqrt{P^2+Q^2}=\sqrt{438.2^2+292.21^2}=526.7\,\text{kVA} (מקדם הספק כולל 438.2526.7=0.83\frac{438.2}{526.7}=0.83)

6. עם התפתחות עתידית של 10%10\%:

Sreq=1.1⋅526.7=579.4 kVAS_{req}=1.1\cdot526.7=579.4\,\text{kVA}

7. הערך הנקוב הקטן ביותר שאינו קטן מ-579.4 kVA579.4\,\text{kVA} הוא 630 kVA630\,\text{kVA} (500 kVA500\,\text{kVA} קטן מדי).

תשובה: ההספק הנדרש כ-579 kVA579\,\text{kVA}, ולכן נבחר שנאי בהספק נקוב של 630 kVA630\,\text{kVA}.

סעיף ב

תשובה:

2 כבלים N2XY 1×185 mm21\times185\,\text{mm}^2 לכל מופע (In=909.3 AI_n=909.3\,\text{A}; 2⋅533⋅0.87=927.4 A≥909.3 A2\cdot533\cdot0.87=927.4\,\text{A}\ge909.3\,\text{A}, בהנחה שאין הקטנה בגלל קיבוץ)

נתון: שנאי 630 kVA630\,\text{kVA} (סעיף א), 400 V400\,\text{V}; כבלי N2XY חד גידיים (נחושת, בידוד XLPE, טמפרטורת מוליך מרבית 90∘C90^\circ\text{C}) בחתך 185 mm2185\,\text{mm}^2 על מגש מחורר; טמפרטורת האוויר 45∘C45^\circ\text{C}.

מבוקש: מספר הכבלים במקביל לכל מופע.

רעיון: הכבלים צריכים לשאת את הזרם הנקוב של השנאי. לוקחים מטבלת העמסת המוליכים את הזרם המתמיד של כבל אחד, מתקנים אותו לטמפרטורה האופפת, ובודקים כמה כבלים במקביל מספיקים.

1. הזרם הנקוב של השנאי:

In=Sn3⋅U=630⋅1033⋅400=909.3 AI_n=\frac{S_n}{\sqrt3\cdot U}=\frac{630\cdot10^3}{\sqrt3\cdot400}=909.3\,\text{A}

2. ערך הטבלה: כבל נחושת XLPE חד גידי 185 mm2185\,\text{mm}^2 באוויר על מגש מחורר, שלושה כבלים טעונים מונחים שטוח וצמוד, טמפרטורת ייחוס 30∘C30^\circ\text{C}: IZ=533 AI_Z=533\,\text{A}.

3. מקדם תיקון לטמפרטורה האופפת 45∘C45^\circ\text{C} (בידוד 90∘C90^\circ\text{C}): K1=0.87K_1=0.87 (קרוב ל-90−4590−30=0.866\sqrt{\frac{90-45}{90-30}}=0.866).

הנחה: בין שני המעגלים המקבילים על המגש נשאר מרווח, ולכן אין מקדם הקטנה נוסף בגלל קיבוץ (K2=1K_2=1).

IZ′=IZ⋅K1⋅K2=533⋅0.87⋅1=463.7 AI'_Z=I_Z\cdot K_1\cdot K_2=533\cdot0.87\cdot1=463.7\,\text{A} לכבל

4. מספר הכבלים לכל מופע:

n≥InIZ′=909.3463.7=1.96 ⇒ n=2n\ge\frac{I_n}{I'_Z}=\frac{909.3}{463.7}=1.96\ \Rightarrow\ n=2

בדיקה: 2⋅463.7=927.4 A≥909.3 A2\cdot463.7=927.4\,\text{A}\ge909.3\,\text{A} (כבל אחד, 463.7 A463.7\,\text{A}, אינו מספיק).

5. הערה: המרווח קטן - כ-2%2\% בלבד (927.4909.3=1.02\frac{927.4}{909.3}=1.02). אם שני המעגלים מונחים צמודים על המגש ונדרש מקדם קיבוץ של 0.980.98 או פחות, מתקבל 2⋅463.7⋅0.98=908.9 A<909.3 A2\cdot463.7\cdot0.98=908.9\,\text{A}<909.3\,\text{A}, ואז נדרשים 3 כבלים לכל מופע. לכן חשוב להקפיד על מרווח בין המעגלים.

תשובה: נדרשים 2 כבלים N2XY 1×185 mm21\times185\,\text{mm}^2 לכל מופע (יחד 927 A≥909 A927\,\text{A}\ge909\,\text{A}), בהנחה שהמעגלים מונחים עם מרווח ביניהם.

סעיף ג

תשובה:

לא: שני כבלי NYY 185 mm2185\,\text{mm}^2 למופע נושאים רק 2⋅427⋅0.79=674.7 A<909.3 A2\cdot427\cdot0.79=674.7\,\text{A}<909.3\,\text{A} (היו נדרשים 3 למופע)

נתון: In=909.3 AI_n=909.3\,\text{A} (סעיף ב); אותו חתך (185 mm2185\,\text{mm}^2), אותו מספר כבלים (2 למופע) ואותם תנאי התקנה, אבל כבל NYY: נחושת עם בידוד PVC, טמפרטורת מוליך מרבית 70∘C70^\circ\text{C} (במקום 90∘C90^\circ\text{C} ב-N2XY).

מבוקש: האם שני כבלי NYY למופע יעמדו בזרם 909.3 A909.3\,\text{A}.

רעיון: לבידוד PVC טמפרטורת עבודה מותרת נמוכה יותר, ולכן הזרם המתמיד שלו קטן יותר, וגם מקדם התיקון ב-45∘C45^\circ\text{C} גרוע יותר. בודקים את אותו סידור עם ערכי ה-PVC.

1. ערך הטבלה: כבל נחושת PVC חד גידי 185 mm2185\,\text{mm}^2 באוויר על מגש מחורר, שטוח וצמוד (אותה תצורה כמו בסעיף ב): IZ=427 AI_Z=427\,\text{A} (לעומת 533 A533\,\text{A} ב-XLPE).

2. מקדם תיקון לטמפרטורה 45∘C45^\circ\text{C} (בידוד 70∘C70^\circ\text{C}): K1=0.79K_1=0.79 (קרוב ל-70−4570−30=0.79\sqrt{\frac{70-45}{70-30}}=0.79), לעומת 0.870.87 ב-XLPE. כמו בסעיף ב, אין הקטנה בגלל קיבוץ.

IZ′=427⋅0.79=337.3 AI'_Z=427\cdot0.79=337.3\,\text{A} לכבל

3. שני כבלים למופע:

2⋅337.3=674.7 A<909.3 A2\cdot337.3=674.7\,\text{A}<909.3\,\text{A}

הכבלים יועמסו בכ-35%35\% מעל המותר (909.3674.7=1.35\frac{909.3}{674.7}=1.35), הבידוד יתחמם מעל 70∘C70^\circ\text{C} ויתיישן מהר.

4. כדי להשתמש ב-NYY היו נדרשים 909.3337.3=2.70\frac{909.3}{337.3}=2.70, כלומר 3 כבלים למופע (3⋅337.3=1012 A3\cdot337.3=1012\,\text{A}). המסקנה לא תלויה בהנחת הקיבוץ: גם בלי שום הקטנה שני כבלי NYY רחוקים מהזרם הנדרש.

תשובה: לא ניתן לאשר. שני כבלי NYY 185 mm2185\,\text{mm}^2 למופע נושאים רק כ-675 A675\,\text{A}, פחות מהזרם הנקוב של השנאי 909 A909\,\text{A} (עם NYY היו נדרשים 3 כבלים למופע).

שאלה 5 · תאורת כביש: גובה עמוד, הארה וחתך כבל

באיור א לשאלה 5 מתואר מבט על של מקטע כביש , ומצויינים בו 2 עמודי תאורה. המרחק בין העמודים 30 מ'. רוחב הכביש 8 מ'.

בכל עמוד גוף תאורה שהספקו 210 [W]210\,[\text{W}] ושטף אור של גוף התאורה Φ=27100 [Lm]\Phi=27100\,[\text{Lm}]

באיור ב' לשאלה מופיע העקום הפולרי.

א.

חשב את גובהו של עמוד התאורה כך שעוצמת ההארה על פני הכביש מתחת לגוף התאורה תהיה 55 לוקס. אין להתחשב בתרומת העמוד הנוסף.

(10 נקודות)
ב.

חשב את עוצמת ההארה בנקודה AA הנמצאת בצידו השני של הכביש ובמרחק 10 מ' מנקודה BB.

(10 נקודות)
ג.

אם ידוע כי לאורך הכביש יש 15 גופי תאורה, גופי התאורה מוזנים באמצעות מעגל תלת מופעי ממרכזיית תאורה הנמצאת בצמוד לגוף הראשון בכביש.

מה שטח החתך הנדרש על פי העמסה מותרת (הכבל עשוי נחושת ,

בידוד 90∘90^\circ טמון במישרין באדמה, טמפ' סביבה 30∘C30^\circ\text{C} ).

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

h≈11.6 mh\approx11.6\,\text{m} (I(0∘)≈275 cd/klmI(0^\circ)\approx275\,\text{cd/klm})

נתון: Φ=27100 lm\Phi=27100\,\text{lm}, העקום הפולרי באיור ב (ב-cd/klm), הארה נדרשת מתחת לגוף התאורה E=55 lxE=55\,\text{lx}.

מבוקש: גובה העמוד hh.

רעיון: מתחת לגוף התאורה הקרן אנכית (γ=0∘\gamma=0^\circ), ולכן ההארה היא E=I(0∘)h2E=\frac{I(0^\circ)}{h^2}. את עוצמת האור קוראים מהעקום וממירים מ-cd/klm ל-cd לפי שטף גוף התאורה.

1. קריאה מהעקום הפולרי בזווית 0∘0^\circ: העקום חותך את הציר האנכי מעט לפני העיגול של 300300, כ-275 cd/klm275\,\text{cd/klm}.

2. עוצמת האור של גוף התאורה:

I(0∘)=275⋅Φ1000=275⋅27.1=7452.5 cdI(0^\circ)=275\cdot\frac{\Phi}{1000}=275\cdot27.1=7452.5\,\text{cd}

3. ההארה מתחת לגוף התאורה: E=I(0∘)cos⁡30∘h2=I(0∘)h2E=\frac{I(0^\circ)\cos^3 0^\circ}{h^2}=\frac{I(0^\circ)}{h^2}, ומכאן:

h=I(0∘)E=7452.555=11.64 mh=\sqrt{\frac{I(0^\circ)}{E}}=\sqrt{\frac{7452.5}{55}}=11.64\,\text{m}

תשובה: גובה העמוד צריך להיות כ-11.6 m11.6\,\text{m}.

סעיף ב

תשובה:

EA≈38.3 lxE_A\approx38.3\,\text{lx} (28.0 lx28.0\,\text{lx} מעמוד 1 ו-10.3 lx10.3\,\text{lx} מעמוד 2)

נתון: h=11.6 mh=11.6\,\text{m} (סעיף א), רוחב הכביש 8 m8\,\text{m}, המרחק בין העמודים 30 m30\,\text{m}. לפי איור א, הנקודה BB נמצאת בצד השני של הכביש מול עמוד 1, והנקודה AA במרחק 10 m10\,\text{m} ממנה לכיוון עמוד 2.

מבוקש: ההארה בנקודה AA משני העמודים.

רעיון: לכל עמוד מוצאים את המרחק האופקי ל-AA, את זווית הקרן γ\gamma מהאנך, קוראים מהעקום את I(γ)I(\gamma), ומחשבים E=I(γ)cos⁡3γh2E=\frac{I(\gamma)\cos^3\gamma}{h^2}. ההארה הכוללת היא סכום התרומות.

1. מרחקים אופקיים מבסיסי העמודים ל-AA:

עמוד 1: d1=102+82=12.81 md_1=\sqrt{10^2+8^2}=12.81\,\text{m}

עמוד 2: d2=(30−10)2+82=202+82=21.54 md_2=\sqrt{(30-10)^2+8^2}=\sqrt{20^2+8^2}=21.54\,\text{m}

2. זוויות הקרניים:

γ1=arctan⁡d1h=arctan⁡12.8111.6=47.8∘\gamma_1=\arctan\frac{d_1}{h}=\arctan\frac{12.81}{11.6}=47.8^\circ

γ2=arctan⁡d2h=arctan⁡21.5411.6=61.7∘\gamma_2=\arctan\frac{d_2}{h}=\arctan\frac{21.54}{11.6}=61.7^\circ

3. קריאה מהעקום הפולרי: I(47.8∘)≈460 cd/klmI(47.8^\circ)\approx460\,\text{cd/klm}, I(61.7∘)≈480 cd/klmI(61.7^\circ)\approx480\,\text{cd/klm}, ובקנדלות:

I1=460⋅27.1=12466 cdI_1=460\cdot27.1=12466\,\text{cd}, I2=480⋅27.1=13008 cdI_2=480\cdot27.1=13008\,\text{cd}

4. ההארה מעמוד 1:

E1=I1cos⁡3γ1h2=12466⋅cos⁡347.8∘11.62=12466⋅0.3026134.56=28.0 lxE_1=\frac{I_1\cos^3\gamma_1}{h^2}=\frac{12466\cdot\cos^3 47.8^\circ}{11.6^2}=\frac{12466\cdot0.3026}{134.56}=28.0\,\text{lx}

5. ההארה מעמוד 2:

E2=I2cos⁡3γ2h2=13008⋅cos⁡361.7∘134.56=13008⋅0.1066134.56=10.3 lxE_2=\frac{I_2\cos^3\gamma_2}{h^2}=\frac{13008\cdot\cos^3 61.7^\circ}{134.56}=\frac{13008\cdot0.1066}{134.56}=10.3\,\text{lx}

6. סכום:

EA=E1+E2=28.0+10.3=38.3 lxE_A=E_1+E_2=28.0+10.3=38.3\,\text{lx}

(הערכים מהעקום נקראים בקירוב, ולכן התוצאה מקורבת, כ-38 lx38\,\text{lx}.)

תשובה: ההארה בנקודה AA היא כ-38 lx38\,\text{lx} (28.0 lx28.0\,\text{lx} מעמוד 1 ועוד 10.3 lx10.3\,\text{lx} מעמוד 2).

סעיף ג

תשובה:

I≈4.6 AI\approx4.6\,\text{A} למופע; לפי העמסה מותרת מספיק החתך הקטן 1.5 mm21.5\,\text{mm}^2 נחושת

נתון: 15 גופי תאורה של 210 W210\,\text{W}, מעגל תלת מופעי 400/230 V400/230\,\text{V}, כבל נחושת בבידוד 90∘C90^\circ\text{C} (XLPE) טמון במישרין באדמה, טמפרטורת קרקע 30∘C30^\circ\text{C}.

מבוקש: שטח החתך לפי העמסה מותרת (זרם מתמיד).

רעיון: מחלקים את גופי התאורה שווה בין שלושת המופעים, מחשבים את זרם המופע, מתקנים לפי טמפרטורת הקרקע ובוחרים מהטבלה את החתך הקטן שהזרם המתמיד שלו מספיק. כל הזרם עובר בקטע הראשון של הכבל (ליד המרכזייה), ולכן זה הקטע הקובע. מקדם ההספק לא נתון, ונניח cos⁡φ≈1\cos\varphi\approx1.

1. ההספק הכולל וחלוקה למופעים:

P=15⋅210=3150 WP=15\cdot210=3150\,\text{W}, ולכל מופע 153=5\frac{15}{3}=5 גופים, Pph=5⋅210=1050 WP_{ph}=5\cdot210=1050\,\text{W}

2. זרם המופע:

I=PphUphcos⁡φ=1050230.9⋅1=4.55 AI=\frac{P_{ph}}{U_{ph}\cos\varphi}=\frac{1050}{230.9\cdot1}=4.55\,\text{A}

(גם עם cos⁡φ=0.9\cos\varphi=0.9 מתקבל רק 5.05 A5.05\,\text{A}.)

3. מקדם תיקון לטמפרטורת קרקע 30∘C30^\circ\text{C} (ייחוס 20∘C20^\circ\text{C}) לבידוד 90∘C90^\circ\text{C}: K=0.93K=0.93. הזרם הנדרש מהטבלה:

IZ≥IK=4.550.93=4.89 AI_Z\ge\frac{I}{K}=\frac{4.55}{0.93}=4.89\,\text{A}

4. בחירה: לפי טבלת הזרם המתמיד לכבל נחושת XLPE טמון באדמה, החתך התקני הקטן 1.5 mm21.5\,\text{mm}^2 נושא כ-21 A21\,\text{A} ומעלה, הרבה יותר מ-4.89 A4.89\,\text{A}.

הערה: החתך שנקבע כאן הוא לפי העמסה בלבד. בכבל תאורה ארוך לאורך הכביש החתך בפועל נקבע בדרך כלל לפי מפל המתח ולפי דרישות ההגנה, ויוצא גדול יותר.

תשובה: זרם המופע כ-4.6 A4.6\,\text{A}, ולפי העמסה מותרת מספיק החתך התקני הקטן, 1.5 mm21.5\,\text{mm}^2 נחושת.

שאלה 6 · שאלות אמריקאיות: הארקה, מפסק מגן וזרם קצר

א.

אחד התנאים לביצוע איפוס הינו קיום הארקת יסוד.

מדוע תנאי זה הכרחי בשיטת האיפוס אך אינו הכרחי בשיטת הארקת הגנה TT?

1. כי בעת ניתוק מוליך הארקה של לוח ראשי מתח המגע יעלה על 50 וולט.

2. כי בעת ניתוק החיבור להארקת היסוד מתח המגע יעלה על 50 וולט.

3. כי בעת ניתוק מוליך האפס בקו הזינה מובטחת השוואת פוטנציאלים.

4. כי בהארקת יסוד אנו מבטיחים זרימת זרם גדולה דרך האדמה.

(5 נקודות)
ב.

מהי הטענה הנכונה מבין הבאות לגבי מפסק מגן?

1. מפסק מגן, המגן על הקווים יכול שלא יפסיק את המוליך האפס.

2. מפסק מגן, המגן על המעגלים סופיים חייב להפסיק מהזינה רק את מוליכי המופעים.

3. מפסק מגן חייב להפסיק את מוליכי המופעים, מוליך האפס ומוליך הארקה.

4. מפסק מגן חייב תמיד להפסיק את המוליך האפס.

(5 נקודות)
ג.

האם מותר להתקין מוליך ללא מובל בהתקנה סמויה או חשיפה?

1. מותר, פרט למקרה שבו החומר המכסה את המוליך עלול לפגוע בבידוד.

2. אסור, אלא אם מדובר במוליך הארקה או אלקטרודה המותקנים בהתאם לתקנות החשמל הארקות ואמצעי הגנה בפני חישמול.

3. מותר, רק בהתקנה זמנית.

4. מותר, רק במתקנים בהם קיימת אחזקה נאותה ואין סכנה של פגיעה מכנית במוליך.

(5 נקודות)
ד.

נתון שנאי:

Uk=6%U_k=6\%, S=630 kVAS=630\,\text{kVA}.

חשב את זרם הקצר המתפתח בשנאי בצד המתח הנמוך:

1. 9.1 kA9.1\,\text{kA}

2. 15.16 kA15.16\,\text{kA}

3. 8.75 kA8.75\,\text{kA}

4. 10.5 kA10.5\,\text{kA}

(5 נקודות)
ה.

חשמלאי התקין כבל רב גידי מסוג N2XY בעל ארבעה מוליכים לשם הזנת מנוע תלת מופעי.

צבעי בידוד המוליכים בכבל הם חום, חום כתום, חום שחור וכחול

האם מותר לחשמלאי להשתמש במוליך הכחול כמוליך הארקה?

1. כן. סימון המוליך הכחול כמוליך הארקה מותר בתנאי שיולבש עליו, בכל קצה של הכבל, שרוול מתכווץ בעל צבע צהוב ירוק המהודק לבידוד המקורי.

2. כן. סימון המוליך הכחול כמוליך הארקה מותר תמיד.

3. כן. בתנאי שיותקן במקביל לכבל הזינה מוליך הארקה נוסף בחתך 10 ממ"ר לפחות.

4. לא. אסור להשתמש במוליך כחול בכל מקרה.

(5 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

תשובה 3

1. בשיטת האיפוס (TN) הגופים המתכתיים של המתקן מחוברים למוליך האפס של הרשת (PEN). אם מוליך האפס בקו הזינה מתנתק, כל הגופים המחוברים אליו עלולים לקבל מתח מופע דרך הצרכנים, ואין זרם קצר שיפעיל הגנה.

2. הארקת היסוד מחברת את המבנה כולו (ברזל הזיון, הצנרת, הרצפה) לפס השוואת הפוטנציאלים. כך, גם כשמוליך האפס בקו הזינה מנותק, האדם בתוך המבנה והגופים שהוא נוגע בהם נמצאים באותו פוטנציאל, ומתח המגע נשאר נמוך.

3. בשיטת TT הגופים מוארקים לאלקטרודה של המתקן עצמו ואינם תלויים במוליך האפס של הרשת, ולכן נתק באפס של הזינה לא מעביר מתח לגופים, וההגנה מבוססת על מפסק מגן. שם הארקת יסוד רצויה אבל אינה תנאי.

4. תשובה 1 עוסקת במוליך הארקה של הלוח ולא במוליך האפס, תשובה 2 עוסקת בתקלה בהארקת היסוד עצמה, ותשובה 4 שגויה: מטרת הארקת היסוד היא השוואת פוטנציאלים ולא העברת זרם גדול דרך האדמה.

תשובה: 3. בעת ניתוק מוליך האפס בקו הזינה, הארקת היסוד מבטיחה השוואת פוטנציאלים.

סעיף ב

תשובה:

תשובה 1

1. בתקנות "מפסק מגן" הוא מפסק אוטומטי (או נתיך) המגן על מוליכים מפני זרם יתר, להבדיל ממפסק מגן בפני זרם דלף (מפסק פחת). התקנות מבחינות בין מפסק המגן על קו (הזנה מלוח ללוח) לבין מפסק המגן על מעגל סופי.

2. בקו תלת מופעי המזין לוח משנה, מוליך האפס אינו נושא זרם יתר מסוכן כשהעומס מאוזן פחות או יותר, ולכן מותר להתקין מפסק תלת קוטבי שאינו מפסיק את האפס. כלומר מפסק המגן על קווים רשאי שלא להפסיק את מוליך האפס - טענה 1 נכונה.

3. מכאן שטענה 4 ("חייב תמיד להפסיק את האפס") שגויה: יש מקרה מוכר שבו אין חובה כזו.

4. טענה 2 שגויה: אין כלל שמחייב מפסק של מעגל סופי להפסיק "רק" את המופעים; מותר, ובמקרים מסוימים נדרש (למשל במעגל חד מופעי שבו אין ודאות שהאפס בפוטנציאל האדמה), להפסיק גם את האפס.

5. טענה 3 שגויה: מוליך הארקה לעולם אינו מופסק על ידי מפסק - הוא חייב להישאר רציף ומחובר לגופים כדי שההגנה תפעל גם אחרי הניתוק.

תשובה: 1. מפסק מגן, המגן על הקווים יכול שלא יפסיק את המוליך האפס.

סעיף ג

תשובה:

תשובה 2

1. מוליך מבודד (להבדיל מכבל) מוגן רק בשכבת בידוד אחת דקה, ואין לו מעטה חיצוני שמגן עליו מפני פגיעה מכנית, לחות וחומרי בניין. לכן לפי התקנות מוליך כזה מותקן תמיד בתוך מובל (צינור או תעלה), גם בהתקנה סמויה וגם בהתקנה גלויה.

2. החריג הוא מוליכי הארקה ואלקטרודות הארקה (למשל מוליך נחושת חשוף או פס הארקה בתוך היסודות), שמותקנים לפי תקנות החשמל (הארקות ואמצעי הגנה בפני חשמול) ושם אין צורך במובל.

3. תשובות 1, 3 ו-4 מתירות מוליך ללא מובל בתנאים שונים, ואין להן בסיס: התנאים שהן מתארות אינם מחליפים את ההגנה של המובל.

תשובה: 2. אסור, אלא אם מדובר במוליך הארקה או באלקטרודה המותקנים לפי תקנות ההארקות.

סעיף ד

תשובה:

תשובה 2 (Ik≈15.16 kAI_k\approx15.16\,\text{kA})

נתון: Sn=630 kVAS_n=630\,\text{kVA}, uk=6%u_k=6\%, מתח נמוך 400 V400\,\text{V}. מניחים רשת מזינה אינסופית (רק עכבת השנאי מגבילה את הזרם).

1. הזרם הנקוב בצד המתח הנמוך:

In=Sn3⋅U=630⋅1033⋅400=909.3 AI_n=\frac{S_n}{\sqrt3\cdot U}=\frac{630\cdot10^3}{\sqrt3\cdot400}=909.3\,\text{A}

2. מתח הקצר uku_k הוא המתח (באחוזים) שמזרים זרם נקוב כשהמשני מקוצר. לכן במתח מלא הזרם גדול פי 100uk\frac{100}{u_k}:

Ik=In⋅100uk=909.3⋅1006=15155 A=15.16 kAI_k=\frac{I_n\cdot100}{u_k}=\frac{909.3\cdot100}{6}=15155\,\text{A}=15.16\,\text{kA}

תשובה: 2. Ik≈15.16 kAI_k\approx15.16\,\text{kA}.

סעיף ה

תשובה:

תשובה 1

1. מנוע תלת מופעי צריך שלושה מוליכי מופע ומוליך הארקה, ובדרך כלל אינו צריך מוליך אפס. בכבל יש ארבעה גידים: שלושה לשלושת המופעים, והגיד הכחול פנוי.

2. מוליך הארקה צריך להיות מזוהה בבירור בצבע צהוב-ירוק, כדי שאיש לא יחבר אותו בטעות כמוליך חי. בכבל רב גידי שאין בו גיד צהוב-ירוק, התקנות מתירות להשתמש בגיד אחר כמוליך הארקה, בתנאי שהוא מסומן בצהוב-ירוק בכל קצה של הכבל באופן קבוע (שרוול מתכווץ המהודק לבידוד).

3. לכן תשובה 2 שגויה (נדרש סימון, לא "תמיד"), תשובה 3 מוסיפה דרישה שאינה קיימת, ותשובה 4 שגויה כי השימוש מותר בתנאי הסימון.

תשובה: 1. מותר, בתנאי שבכל קצה של הכבל יולבש על המוליך הכחול שרוול מתכווץ צהוב-ירוק המהודק לבידוד.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.