דילוג לתוכן המרכזי

מבחן מה"ט מבנים 97156 - קיץ 2026 מועד א'

הנדסת בניין · סמל 97156 · 4 שאלות · פתרון מלא לכל סעיף

אותו שאלון משמש גם את קונסטרוקציות בטון (סמל 90318).

מבחן הגמר הממלכתי של מה"ט במבנים, קיץ 2026 מועד א', כל 4 השאלות כמו בשאלון. לכל סעיף יש תשובה סופית ופתרון מלא ומוסבר, צעד אחרי צעד. נסו לפתור לבד, ואז פתחו את הפתרון.

הנחיות הבחינה

משך הבחינה: ארבע שעות.

מבנה השאלון: בשאלון זה ארבע שאלות. יש לענות על שלוש.

שאלה 1, שאלה 2: שתי שאלות חובה – 35 נקודות לכל שאלה.

שאלות 3, 4: שאלה אחת לבחירה – 30 נקודות לשאלה.

חומר עזר: 1. מחשבון מדעי (אין להשתמש במחשב כף יד או במחשבון עם תקשורת חיצונית).

2. קלסר אחד בלבד עם חומר ההרצאות. אין להוציא דפים מהקלסר.

3. "סטטיקה חוזק חומרים ובטון מזוין". טבלאות עזר למגמת בנייה ואדריכלות- המרכז לחינוך טכנולוגי חולון.

4. סרגל מדידה, סרגל קנ"מ ומשולש.

שאלה 1 · תכנון גג מרפאה בשני מפלסים

בשאלון מצורפים שלושה דפים ריקים ועליהם יש לכתוב את הפתרון בהתאם להנחיות בסעיפים.

פתרון שיירשם במחברת לא ייבדק!

בתרשים מספר 1א' מסורטטת תוכנית קומת קרקע במבנה מרפאה בן קומה אחת עם חצר פנימית לא מקורה.

בתרשים מספר 1ב' מסורטטת תוכנית הגג העליון בשני מפלסים. סוג הבטון ב-30, האגרגט גירי.

בתרשים מספר 1ג' מסורטט חתך אדריכלי 1-1 העובר דרך שני מפלסי הגג ודרך החצר הפנימית.

הקירות והמחיצות בנויים מבלוקים, למעט קירות הממ"ק.

עובי תקרת הממ"ק כעובי התקרה ואין צורך לתכנן אותה.

בהיקף הקומה מוצבים עמודים לתמיכת התקרה ויש להוסיף את כל העמודים הפנימיים שיתרמו ליציבות התקרה המהווה את גג המבנה.

כל העמודים המתוכננים בבית יהיו במידות 20/40 ס"מ והם יכולים לבלוט מהמחיצות 10 ס"מ בלבד.

אפשר לבצע קורות תחתונות או עליונות בתחום קירות בעובי 20 ס"מ וכן בהיקף התקרה.

נתונים עומסי הגג הזהים בשני המפלסים:

עומס קבוע בנוסף למשקלה העצמי של התקרה: 4.0 kN/m2 (0.40 t/m2)4.0\,\text{kN/m}^2\ (0.40\,\text{t/m}^2).

עומס שימושי: 1.5 kN/m2 (0.15 t/m2)1.5\,\text{kN/m}^2\ (0.15\,\text{t/m}^2).

סוג הבטון ב-30, האגרגט גירי.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי-ציון היחידות יפחית ניקוד.

דרוש:

א.

הוסיפו לתרשים מספר 1א את כל העמודים הפנימיים הנוספים הדרושים לפתרון הנדסי של תקרת קומת הקרקע ומספרו אותם.

העתיקו לתרשים 1ב את כל העמודים שהוספתם בתרשים 1א ואת מספריהם.

חובה לכתוב באופן ברור וקריא את מספרי העמודים בשני התרשימים.

(4 נקודות)
ב.

סמנו את כיוון המתיחה בכל מפלס ובחרו את סוג התקרה המתאים לכל מפלס (לא בהכרח אותו סוג תקרה לשני המפלסים). נמקו את בחירתכם עבור סוג התקרה וכיוון המתיחה.

אם במפלס מסוים בחרתם בתקרת צלעות, להלן הנתונים:

רוחב הצלע הוא 15 ס"מ, המשקל המרחבי של הבלוקים בתקרה הוא: 4.5 kN/m3 (0.45 t/m3)4.5\,\text{kN/m}^3\ (0.45\,\text{t/m}^3)

ומידות הבלוקים הן: 30/50/h1. (h1 – גובה הבלוק).

(5 נקודות)
ג.

סרטטו על גבי תרשים מספר 1ב את הסכמות הסטטיות של תוכנית הגג, עבור שני המפלסים, סמנו את הקורות הפנימיות שבחרתם ותנו שם לכל סכמה סטטית של הגג ולכל קורה שבחרתם.

(8 נקודות)
ד.

סרטטו על גבי הדפים הריקים שבשאלון את הסכמות הסטטיות של תוכנית הגג ואת הסכמות הסטטיות של כל הקורות הפנימיות. הסכמות יכללו את שם הסכמה, שמות הסמכים והמפתחים.

(10 נקודות)
ה.

חשבו את העובי המינימלי של התקרה על פי שקולי הכפף לפי ת"י 466 וסרטטו את חתך התקרה בעובי שבחרתם בכל מפלס. החתך יכלול את מידות התקרה ומפלסה.

(8 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

חמישה עמודים נוספים 20/40: עמודים 13, 14, 15, 16 בארבע פינות החצר הפנימית, ועמוד 17 בקיר הכניסה (קו 9-8) בהמשך הקיר הדרומי של החצר.

קריאת התוכנית (מידות בס"מ, מהפינה הצפונית-מערבית של המבנה; "צפון" = החלק העליון של התרשים):

•הגג בנוי משני מפלסים (תרשים 1ב וחתך 1-1): מפלס +3.00 - האגף המערבי (רוחב 520 ס"מ, בין הקיר החיצוני המערבי לקו העמודים 11-6) וחדר הרופא שבין עמודים 1, 2, 11; מפלס +3.60 - כל יתר המבנה, מקו 11-6 מזרחה.

•הקירות בעובי 20 ס"מ הם רק קירות החוץ, ארבעת קירות החצר הפנימית (בעובי 20 ס"מ), קיר הכניסה שבין עמודים 9 ו-8 וקירות הממ"ק. כל המחיצות הפנימיות האחרות (בין החדרים ולאורך המסדרון) הן בעובי 10 ס"מ, ולכן אי אפשר לבצע עליהן קורות תחתונות או עליונות - שם אפשר רק קורות סמויות (בתוך עובי התקרה), ולהן נדרשים עמודים.

•קו 11-6 (גבול המפלסים) הוא היקף של שני המפלסים, ולכן מותר לבצע בו קורה עליונה (קורת המדרגה, הנראית בחתך 1-1 מ-+3.00 עד +4.20). אורכו 15.25 מ', ובלי סמכי ביניים הוא ארוך מדי.

•המפלס המזרחי ארוך מאוד בכיוון צפון-דרום (15.25 מ') ואין בו קירות פנימיים בעובי 20 ס"מ מלבד קירות החצר. לכן צריך ליצור קווי סמך באמצע: הקורות שבקירות החצר, והמשכן מזרחה כקורות סמויות.

העמודים שמוסיפים (כולם 20/40, הצד הארוך לאורך הקיר):

1. עמוד 13 - בפינה הצפונית-מערבית של החצר (מפגש קו 11-6 עם הקיר הצפוני של החצר). הוא סמך ביניים לקורת המדרגה ולקורה שבקיר הצפוני של החצר.

2. עמוד 14 - בפינה הצפונית-מזרחית של החצר. ממנו יוצאת מזרחה קורה סמויה עד קיר הממ"ק.

3. עמוד 15 - בפינה הדרומית-מזרחית של החצר. ממנו יוצאת מזרחה קורה סמויה עד קיר הכניסה.

4. עמוד 16 - בפינה הדרומית-מערבית של החצר (מפגש קו 11-6 עם הקיר הדרומי של החצר). סמך ביניים נוסף לקורת המדרגה.

5. עמוד 17 - בקיר הכניסה בעובי 20 ס"מ (קו 9-8), בהמשך הקיר הדרומי של החצר. עליו נשענת הקורה הסמויה שיוצאת מעמוד 15.

כל העמודים נמצאים בתוך קירות בעובי 20 ס"מ, ולכן אינם בולטים לחללי החדרים. את העמודים מסרטטים בשני התרשימים (1א ו-1ב) וממספרים 13-17.

הערה: כך המפתחים בכל קווי הסמך קטנים מ-5.6 מ': בקורת המדרגה 11-13-16-6 המפתחים הם 510, 530 ו-465 ס"מ (ציר לציר), ובקורות הסמויות 320 ו-400 ס"מ.

תשובה: מוסיפים חמישה עמודים 20/40: 13, 14, 15, 16 בפינות החצר הפנימית ו-17 בקיר הכניסה (קו 9-8), בהמשך הקיר הדרומי של החצר.

סעיף ב

תשובה:

מפלס +3.00: תקרת צלעות חד-כיוונית, מתיחה מזרח-מערב (מפתח 5.20 מ'). מפלס +3.60: תקרת צלעות חד-כיוונית, מתיחה צפון-דרום (מפתחים 4.15-5.60 מ'), עם קורות סמויות בהמשך קירות החצר.

כיוון המתיחה הוא הכיוון שבו לתקרה יש סמכים במרחקים הקצרים ביותר. הסמכים האפשריים הם קורות בקירות בעובי 20 ס"מ ובהיקף, וקורות סמויות על העמודים מסעיף א.

1. מפלס +3.00 (האגף המערבי):

•בכיוון מזרח-מערב יש לתקרה שני סמכים קרובים: הקורה בקיר החוץ המערבי (עמודים 3-4-5) וקורת המדרגה בקו 11-13-16-6. המפתח בין הצירים הוא 530−10=520530-10=520 ס"מ. בחדר הרופא שבצפון (בין עמודים 1-2 לקו 11) המפתח הוא 530−190=340530-190=340 ס"מ.

•בכיוון צפון-דרום אורך האגף 11.65 מ', ואין בו קירות 20 ס"מ שיכולים לשמש סמך. לכן כיוון המתיחה הוא מזרח-מערב.

•מפתח של 5.20 מ' הוא גדול לתקרה מלאה (היא הייתה יוצאת בעובי של כ-21 ס"מ וכבדה). לכן נבחר תקרת צלעות חד-כיוונית עם בלוקים 30/50/h1: צלעות ברוחב 15 ס"מ במרווח צירים 65 ס"מ ובטון עליון 5 ס"מ. היא קלה יותר ומתאימה למפתחים של 5-6 מ'.

2. מפלס +3.60 (יתר המבנה):

•בכיוון צפון-דרום יש קווי סמך: קיר החוץ הצפוני (עמודים 11-12 וקיר הממ"ק), קו הקיר הצפוני של החצר (קורה 13-14 והמשכה הסמוי 14-ממ"ק, ואחריו הקיר הדרומי של הממ"ק), קו הקיר הדרומי של החצר (קורה 16-15 והמשכה הסמוי 15-17), הקורה 9-10 שמעל הכניסה, וקיר החוץ הדרומי (עמודים 6-7-8). המפתחים בכיוון זה הם 4.15-5.60 מ'.

•בכיוון מזרח-מערב, מזרחית לחצר, המרחק בין הקיר המזרחי של החצר לקיר החוץ המזרחי הוא כ-6.5 מ' בלי סמך ביניים, ובצפון ובדרום של החצר המרחקים עוד גדולים יותר. לכן כיוון המתיחה הוא צפון-דרום.

•גם כאן המפתחים 4-5.6 מ', ולכן נבחר תקרת צלעות חד-כיוונית עם אותם בלוקים. הקורות שבקירות החצר הן קורות תחתונות (בקירות 20 ס"מ), וההמשך שלהן מזרחה הוא קורות סמויות, כי אין שם קיר 20 ס"מ.

את כיווני המתיחה מסמנים בתרשים 1ב בחץ דו-ראשי בכל אזור: מזרח-מערב במפלס +3.00, וצפון-דרום במפלס +3.60.

תשובה: מפלס +3.00: תקרת צלעות חד-כיוונית, מתיחה מזרח-מערב (מפתח 520 ס"מ). מפלס +3.60: תקרת צלעות חד-כיוונית, מתיחה צפון-דרום (מפתחים 415-560 ס"מ), על קורות בקירות החצר ועל קורות סמויות בהמשכן.

סעיף ג

תשובה:

קורות: ק-1 (עליונה, קו 11-13-16-6), ק-2 (13-14), ק-3 (16-15), ק-4 (14-15), ק-5 סמויה (14-ממ"ק), ק-6 סמויה (15-17). סכמות: ס-1 ו-ס-2 במפלס +3.00 (מזרח-מערב), ס-3 עד ס-7 במפלס +3.60 (צפון-דרום).

על תרשים 1ב מסרטטים את צירי הקורות הפנימיות (קו-נקודה-קו), ואת הסכמות כחצים דו-ראשיים בכיוון המתיחה, עם קווים קצרים בסמכים ושם הסכמה.

הקורות הפנימיות:

1. ק-1 - קורה עליונה בקו המדרגה בין המפלסים: עמוד 11 - עמוד 13 - עמוד 16 - עמוד 6.

2. ק-2 - קורה תחתונה בקיר הצפוני של החצר: עמוד 13 - עמוד 14.

3. ק-3 - קורה תחתונה בקיר הדרומי של החצר: עמוד 16 - עמוד 15.

4. ק-4 - קורה תחתונה בקיר המזרחי של החצר: עמוד 14 - עמוד 15 (מקבילה לכיוון המתיחה, נושאת את עצמה ואת שפת התקרה).

5. ק-5 - קורה סמויה בהמשך ק-2 מזרחה: עמוד 14 - פינת קיר הממ"ק.

6. ק-6 - קורה סמויה בהמשך ק-3 מזרחה: עמוד 15 - עמוד 17.

הסכמות במפלס +3.00 (מתיחה מזרח-מערב):

•ס-1 - כל האגף המערבי, בין הקורה בקיר החוץ המערבי (עמודים 3-4-5) לבין ק-1: שדה פשוט 520 ס"מ.

•ס-2 - חדר הרופא הצפוני: בין הקורה בקו עמודים 1-2 לבין ק-1: שדה פשוט 340 ס"מ.

הסכמות במפלס +3.60 (מתיחה צפון-דרום):

•ס-3 - הרצועה שמצפון לחצר (בין ק-1 לק-4): קורה בקיר הצפוני (עמודים 11-12) - ק-2: שדה פשוט 510 ס"מ.

•ס-4 - הרצועה שמדרום לחצר: ק-3 - קורה בקיר הדרומי (עמודים 6-7): שדה פשוט 465 ס"מ.

•ס-5 - הרצועה שמזרח לחצר ועד קו הממ"ק: קיר צפוני - ק-5 - ק-6 - קיר דרומי: שלושה שדות רציפים 510, 530, 465 ס"מ.

•ס-6 - הרצועה שמתחת לממ"ק ממערב לקיר הכניסה: קיר הממ"ק (ריתום) - ק-6 - קיר דרומי: שני שדות 560, 465 ס"מ.

•ס-7 - פינת ההמתנה שמתחת לממ"ק, מזרחית לקו 9: קיר הממ"ק (ריתום) - הקורה 9-10: שדה 415 ס"מ.

הצלעות נכנסות לתקרת הממ"ק, שהיא בעובי התקרה ונשענת על קירות בטון, ולכן מסמנים ריתום בקיר הממ"ק. תקרת הממ"ק עצמה מסומנת "לא לתכנון".

תשובה: הקורות ק-1 עד ק-6 כמפורט, והסכמות: ס-1 (520) ו-ס-2 (340) במפלס +3.00; ס-3 (510), ס-4 (465), ס-5 (510+530+465), ס-6 (560+465, רתום בממ"ק) ו-ס-7 (415, רתום בממ"ק) במפלס +3.60.

סעיף ד

תשובה:

סכמות התקרה: ס-1 עד ס-7 (כמו בסעיף ג). סכמות הקורות: ק-1 רציפה 510+530+465 על עמודים 11-13-16-6; ק-2, ק-3, ק-4 פשוטות 550, 550, 530; ק-5 סמויה 320 (עמוד 14 - ממ"ק, רתומה בממ"ק); ק-6 סמויה 400 (עמודים 15-17).

כל סכמה מסורטטת כקו אופקי עם סמלי סמכים (משולש לסמך פשוט, קווים משופעים לריתום), שם הסכמה, שמות הסמכים והמפתחים בס"מ (בין צירים).

סכמות התקרה (רצועה ברוחב 1 מ' או צלע אחת):

1. ס-1 (מפלס +3.00): קורה בקיר המערבי ▲ ——— 520 ——— ▲ ק-1. שדה פשוט.

2. ס-2 (מפלס +3.00): קורה בקו 1-2 ▲ ——— 340 ——— ▲ ק-1. שדה פשוט.

3. ס-3 (מפלס +3.60): קורה בקו 11-12 ▲ ——— 510 ——— ▲ ק-2. שדה פשוט.

4. ס-4 (מפלס +3.60): ק-3 ▲ ——— 465 ——— ▲ קורה בקו 6-7. שדה פשוט.

5. ס-5 (מפלס +3.60): קורה בקו 12-ממ"ק ▲ — 510 — ▲ ק-5 — 530 — ▲ ק-6 — 465 — ▲ קורה בקו 7-8. קורה רציפה בשלושה שדות.

6. ס-6 (מפלס +3.60): קיר הממ"ק (ריתום) — 560 — ▲ ק-6 — 465 — ▲ קורה בקו 7-8. שדה רתום-רציף ושדה קצה.

7. ס-7 (מפלס +3.60): קיר הממ"ק (ריתום) — 415 — ▲ קורה 9-10. שדה רתום-פשוט.

סכמות הקורות הפנימיות (המפתחים בין צירי העמודים):

1. ק-1 (קורה עליונה בקו המדרגה): עמוד 11 ▲ — 510 — ▲ עמוד 13 — 530 — ▲ עמוד 16 — 465 — ▲ עמוד 6. קורה רציפה בשלושה שדות. העומס: הריאקציה של ס-1 (ובצפון של ס-2) ומשקל עצמי.

2. ק-2 (קיר החצר הצפוני): עמוד 13 ▲ — 550 — ▲ עמוד 14. שדה פשוט; עומס מ-ס-3 ומשקל עצמי.

3. ק-3 (קיר החצר הדרומי): עמוד 16 ▲ — 550 — ▲ עמוד 15. שדה פשוט; עומס מ-ס-4 ומשקל עצמי.

4. ק-4 (קיר החצר המזרחי): עמוד 14 ▲ — 530 — ▲ עמוד 15. שדה פשוט; מקבילה לכיוון המתיחה, ולכן רק משקל עצמי ושפת התקרה.

5. ק-5 (קורה סמויה): עמוד 14 ▲ — 320 — קיר הממ"ק (ריתום). עומס מ-ס-5 (סמך ביניים) ומשקל עצמי.

6. ק-6 (קורה סמויה): עמוד 15 ▲ — 400 — ▲ עמוד 17. שדה פשוט; עומס מ-ס-5 ומ-ס-6 (סמך ביניים) ומשקל עצמי.

תשובה: סכמות התקרה ס-1 עד ס-7 כמפורט; ק-1 רציפה 510+530+465 (עמודים 11-13-16-6), ק-2 ו-ק-3 פשוטות 550, ק-4 פשוטה 530, ק-5 סמויה 320 (עמוד 14 - ריתום בממ"ק), ק-6 סמויה 400 (עמודים 15-17).

סעיף ה

תשובה:

Lo,max=520 cmL_{o,max}=520\,\text{cm} (ס-1); Hmin=27.6 cmH_{min}=27.6\,\text{cm}. נבחרה תקרת צלעות בעובי H=30 cmH=30\,\text{cm} (בלוק 25 + בטון עליון 5) בשני המפלסים: עליון התקרה ב-+3.00 וב-+3.60.

נתון: תקרת צלעות, צלע bw=15 cmb_w=15\,\text{cm}, בלוק ברוחב 50 cm50\,\text{cm} (מרווח צלעות bf=65 cmb_f=65\,\text{cm}), בלוקים 4.5 kN/m34.5\,\text{kN/m}^3, בטון 25 kN/m325\,\text{kN/m}^3; עומס קבוע נוסף 4.0 kN/m24.0\,\text{kN/m}^2, שימושי 1.5 kN/m21.5\,\text{kN/m}^2.

מבוקש: LoL_o הקובע ועובי התקרה המינימלי H≥LoK11⋅K12H\ge\frac{L_o}{K_{11}\cdot K_{12}} לפי ת"י 466.

1. אורך הכפף LoL_o בכל שדה (שדה פשוט Lo=LL_o=L; שדה קצה של תקרה רציפה או שדה רתום-פשוט Lo=0.8LL_o=0.8L; שדה רציף-רתום או שדה פנימי Lo=0.6LL_o=0.6L):

•ס-1: Lo=520 cmL_o=520\,\text{cm}; ס-2: Lo=340 cmL_o=340\,\text{cm}.

•ס-3: Lo=510 cmL_o=510\,\text{cm}; ס-4: Lo=465 cmL_o=465\,\text{cm}.

•ס-5: 0.8⋅510=4080.8\cdot510=408, 0.6⋅530=3180.6\cdot530=318, 0.8⋅465=372 cm0.8\cdot465=372\,\text{cm}.

•ס-6: 0.6⋅560=3360.6\cdot560=336, 0.8⋅465=372 cm0.8\cdot465=372\,\text{cm}.

•ס-7: 0.8⋅415=332 cm0.8\cdot415=332\,\text{cm}.

הגדול ביותר: במפלס +3.00 Lo=520 cmL_o=520\,\text{cm} (ס-1), ובמפלס +3.60 Lo=510 cmL_o=510\,\text{cm} (ס-3).

2. ניסיון: בלוק בגובה h1=25 cmh_1=25\,\text{cm} ובטון עליון 5 cm5\,\text{cm}, H=30 cmH=30\,\text{cm}. משקל עצמי למ"ר (ברוחב 0.65 m0.65\,\text{m} יש צלע אחת ובלוק אחד):

•בטון עליון: 0.05⋅25=1.25 kN/m20.05\cdot25=1.25\,\text{kN/m}^2

•צלעות: 0.15⋅0.25⋅250.65=1.44 kN/m2\frac{0.15\cdot0.25\cdot25}{0.65}=1.44\,\text{kN/m}^2

•בלוקים: 0.50⋅0.25⋅4.50.65=0.87 kN/m2\frac{0.50\cdot0.25\cdot4.5}{0.65}=0.87\,\text{kN/m}^2

•סה"כ: g0=1.25+1.44+0.87=3.56 kN/m2g_0=1.25+1.44+0.87=3.56\,\text{kN/m}^2

3. עומס השירות: Fs=3.56+4.0+1.5=9.06 kN/m2 (0.906 t/m2)F_s=3.56+4.0+1.5=9.06\,\text{kN/m}^2\ (0.906\,\text{t/m}^2)

4. המקדמים:

•K12=24.4⋅10Fs3=24.4⋅109.063=25.22K_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{F_s}}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{9.06}}=25.22

•חתך T: Htf=305=6\frac{H}{t_f}=\frac{30}{5}=6, bfbw=6515=4.33\frac{b_f}{b_w}=\frac{65}{15}=4.33, ומהטבלה K11=0.746K_{11}=0.746 (פלדה מצולעת, אגרגט גירי).

5. העובי המינימלי:

•מפלס +3.00: Hmin=5200.746⋅25.22=27.6 cm≤30 cmH_{min}=\frac{520}{0.746\cdot25.22}=27.6\,\text{cm}\le30\,\text{cm} - מתאים.

•מפלס +3.60: Hmin=5100.746⋅25.22=27.1 cm≤30 cmH_{min}=\frac{510}{0.746\cdot25.22}=27.1\,\text{cm}\le30\,\text{cm} - מתאים.

(בבלוק של 22 ס"מ, H=27 cmH=27\,\text{cm}: g0=3.28 kN/m2g_0=3.28\,\text{kN/m}^2, Fs=8.78 kN/m2F_s=8.78\,\text{kN/m}^2, K12=25.48K_{12}=25.48, K11≈0.749K_{11}\approx0.749, ובמפלס +3.00 Hmin=5200.749⋅25.48=27.3 cm>27 cmH_{min}=\frac{520}{0.749\cdot25.48}=27.3\,\text{cm}>27\,\text{cm} - לא מספיק.) לכן נבחר H=30 cmH=30\,\text{cm} בשני המפלסים, וזה גם עובי תקרת הממ"ק.

6. חתך התקרה (זהה בשני המפלסים, מסרטטים לכל מפלס):

•צלעות ברוחב 15 ס"מ במרווח צירים 65 ס"מ; ביניהן בלוקים 30/50/25 (רוחב 50, גובה 25 ס"מ).

•מעל הבלוקים בטון עליון בעובי 5 ס"מ; עובי כולל 30 ס"מ.

•מפלס עליון התקרה: +3.00 באגף המערבי (תחתית התקרה ב-+2.70), ו-+3.60 ביתר המבנה (תחתית ב-+3.30). בשולי כל מפלס - הקורות ההיקפיות ומעקה הגג עד +4.20 כמו בחתך 1-1.

תשובה: Lo,max=520 cmL_{o,max}=520\,\text{cm}, Hmin=27.6 cmH_{min}=27.6\,\text{cm}; נבחרה תקרת צלעות H=30 cmH=30\,\text{cm} (צלע 15/25, בלוק 50/25, בטון עליון 5 ס"מ) בשני המפלסים, בעליון ב-+3.00 וב-+3.60.

שאלה 2 · תקרה מקשית ותקרת צלעות במועדון

בתרשים מספר 2 מוצגת תוכנית תקרה של מועדון שכונתי במפלס אחיד. המערכת מורכבת משני סוגי תקרות: תקרה מקשית חד-כיוונית ותקרת צלעות. שמות הצלעות מופיע בתרשים.

לצורך הפתרון, התייחסו לקשיחות התקרה המקשית כקשיחות מוחלטת ביחס לצלעות.

התקרה על כל חלקיה נשענת על קורות יורדות. חלק משטח התקרה מהווה את תקרת המרחב המוגן בעובי 20 ס"מ, ואין צורך לתכנן אותו במסגרת שאלה זו.

להלן נתוני חומרים ועומסים:

•משקל מרחבי של בלוקי המילוי בתקרה: 4.0 kN/m3 (0.40 t/m3)4.0\,\text{kN/m}^3\ (0.40\,\text{t/m}^3)

•עומס קבוע נוסף (ללא משקל עצמי) על כל חלקי התקרה: 4.0 kN/m2 (0.40 t/m2)4.0\,\text{kN/m}^2\ (0.40\,\text{t/m}^2)

•עומס שימושי על כל חלקי התקרה: 1.50 kN/m2 (0.15 t/m2)1.50\,\text{kN/m}^2\ (0.15\,\text{t/m}^2)

•סוג הבטון: ב-30, אגרגט גירי.

•פלדת זיון מצולעת ובעלת חוזק תכן: fsd=435 MPa (4.35 t/cm2)f_{sd}=435\,\text{MPa}\ (4.35\,\text{t/cm}^2),

•ds=3 cmd_s=3\,\text{cm}

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי-ציון היחידות יפחית נקודות.

דרוש:

א.

סמנו את כיווני המתיחה על תרשים מספר 2 ורשמו את שם הסכמה בכל אזור בתקרה.

סרטטו במחברת את הסכמות הסטטיות של התקרה.

הסכמות יכללו את שם הסכמה, שמות הסמכים והמפתחים.

קבעו את המפתח השקיל המקסימלי לכל סוג תקרה וחשבו את עובי שני סוגי התקרות לפי דרישות הכפף בת"י 466.

(13 נקודות)
ב.

חשבו את עומס התכן של כל סוג תקרה.

(4 נקודות)
ג.

נתון שעומס התכן של תקרת הצלעות הוא: 13 kN/m2 (1.3 t/m2)13\,\text{kN/m}^2\ (1.3\,\text{t/m}^2).

חשבו וסרטטו את מהלך כוחות הגזירה ואת מהלכי המומנטים רק עבור צלע A.

(6 נקודות)
ד.

נתון שגובה התקרה המקשית, h=15 cmh=15\,\text{cm} וגובה תקרת הצלעות, h=20+6=26 cmh=20+6=26\,\text{cm}.

בנוסף, נתון שהמומנט החיובי המקסימלי בצלע A הוא: M=30 kN⋅m (3.0 t⋅m)M=30\,\text{kN}\cdot\text{m}\ (3.0\,\text{t}\cdot\text{m}),

והמומנט החיובי המקסימלי בתקרה המקשית הוא: M=30 kN⋅m/m (3.0 t⋅m/m)M=30\,\text{kN}\cdot\text{m/m}\ (3.0\,\text{t}\cdot\text{m/m})

חשבו את ω\omega ואת AsA_s - כמות הזיון הדרושה לכיסוי המומנט החיובי בשני סוגי התקרות ובחרו מוטות זיון בקוטר 16 מ"מ.

(6 נקודות)
ה.

הציגו את הסכמות הסטטיות של הקורות הבאות: ק-1, ק-2, ו-ק-3. הסכמות יכללו:

את שם הקורה, שמות הסמכים והצגת כלל העומסים על הקורה, כולל ציון מקור העומס אך ללא חישוב גודלו.

(הניחו כי קורות המקבילות לכיוון מתיחת התקרה אינן מקבלות עומס מהתקרה עצמה).

עבור כל נקודת השענה בסכמה, עליכם לזהות ולציין במפורש את שמו או מספרו של הרכיב המהווה את הסמך של כל קורה.

(6 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

צלע A: ק-6 — 510 — ק-1 + זיז 150; צלע B: ק-2 — 540 — ק-4 (ריתום); צלע C: זיז רתום 150; מקשית: ק-4 — 390 — ק-5. צלעות: Lo,max=459 cmL_{o,max}=459\,\text{cm}, Hmin=23.9 cmH_{min}=23.9\,\text{cm}, נבחר H=26 cmH=26\,\text{cm} (20+6). מקשית: Lo,max=390 cmL_{o,max}=390\,\text{cm}, hmin=15.7 cmh_{min}=15.7\,\text{cm}, נבחר h=16 cmh=16\,\text{cm}.

קריאת התוכנית (מידות בס"מ, צירים של קורות ברוחב 20 ס"מ נמצאים 10 ס"מ מהפנים):

•אזור צלע A (צפון-מערב): הבלוקים מוארכים בכיוון צפון-דרום, כלומר הצלעות מתוחות צפון-דרום בין ק-6 לק-1, וממשיכות מעבר לק-1 כזיז ברצועה הצפונית (הבלוקים ברצועה נמצאים בהמשך אותן צלעות). המפתח: 10+490+10=510 cm10+490+10=510\,\text{cm}; הזיז מציר ק-1: 140+10=150 cm140+10=150\,\text{cm}.

•אזור צלע B (דרום-מערב): הבלוקים מוארכים מזרח-מערב, והצלעות מתוחות מזרח-מערב בין ק-2 לק-4: 10+520+10=540 cm10+520+10=540\,\text{cm}. בצד המזרחי הצלעות ממשיכות לתוך התקרה המקשית שבאותו פס, ולפי הנתון היא קשיחה לגמרי ביחס לצלעות, ולכן הצלעות רתומות בק-4.

•אזור צלע C (הרצועה הצפונית שמעל התקרה המקשית): צלעות צפון-דרום בזיז של כ-150 ס"מ, שיוצאות מהתקרה המקשית (מעל הקורה שבקו עמודים 2-3). התקרה המקשית קשיחה, ולכן הזיז רתום.

•תקרה מקשית (בין ק-4 לק-5, מצפון לממ"מ): חד-כיוונית, מתוחה בכיוון הקצר מזרח-מערב בין ק-4 לק-5: 10+370+10=390 cm10+370+10=390\,\text{cm} (בכיוון צפון-דרום 470-490 ס"מ).

הסכמות (מסמנים בתרשים 2 חץ דו-ראשי בכיוון המתיחה ואת שם הסכמה בכל אזור):

1. סכמה A (צלע A): ק-6 ▲ ——— 510 ——— ▲ ק-1 ——— 150 (זיז). קורה פשוטה עם זיז.

2. סכמה B (צלע B): ק-2 ▲ ——— 540 ——— ק-4 (ריתום). שדה פשוט-רתום.

3. סכמה C (צלע C): ריתום בתקרה המקשית (קו 2-3) ——— 150. זיז.

4. סכמה D (התקרה המקשית, שני הפסים - מצפון ומדרום לשורת העמודים 5-6): ק-4 ▲ ——— 390 ——— ▲ ק-5. שדה פשוט.

המפתח השקיל (Lo=LL_o=L בשדה פשוט, 0.9L0.9L בשדה פשוט עם זיז, 0.8L0.8L בשדה פשוט-רתום, 2.2L2.2L בזיז):

•סכמה A: שדה Lo=0.9⋅510=459 cmL_o=0.9\cdot510=459\,\text{cm}; זיז Lo=2.2⋅150=330 cmL_o=2.2\cdot150=330\,\text{cm}.

•סכמה B: Lo=0.8⋅540=432 cmL_o=0.8\cdot540=432\,\text{cm}.

•סכמה C: Lo=2.2⋅150=330 cmL_o=2.2\cdot150=330\,\text{cm}.

•סכמה D: Lo=390 cmL_o=390\,\text{cm}.

לכן: תקרת צלעות Lo,max=459 cmL_{o,max}=459\,\text{cm} (סכמה A); תקרה מקשית Lo,max=390 cmL_{o,max}=390\,\text{cm}.

עובי תקרת הצלעות (H≥LoK11⋅K12H\ge\frac{L_o}{K_{11}\cdot K_{12}}). נניח בלוק בגובה 20 ס"מ ובטון עליון 6 ס"מ, H=26 cmH=26\,\text{cm}; מרווח צלעות 15+50=65 cm15+50=65\,\text{cm}:

1. משקל עצמי: בטון עליון 0.06⋅25=1.500.06\cdot25=1.50; צלעות 0.15⋅0.20⋅250.65=1.15\frac{0.15\cdot0.20\cdot25}{0.65}=1.15; בלוקים 0.50⋅0.20⋅4.00.65=0.62\frac{0.50\cdot0.20\cdot4.0}{0.65}=0.62; סה"כ g0=3.27 kN/m2g_0=3.27\,\text{kN/m}^2.

2. עומס שירות: Fs=3.27+4.0+1.5=8.77 kN/m2F_s=3.27+4.0+1.5=8.77\,\text{kN/m}^2.

3. K12=24.4⋅108.773=25.49K_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{8.77}}=25.49; חתך T: Htf=266=4.33\frac{H}{t_f}=\frac{26}{6}=4.33, bfbw=6515=4.33\frac{b_f}{b_w}=\frac{65}{15}=4.33, ומהטבלה K11≈0.755K_{11}\approx0.755.

4. Hmin=4590.755⋅25.49=23.9 cm≤26 cmH_{min}=\frac{459}{0.755\cdot25.49}=23.9\,\text{cm}\le26\,\text{cm} - מתאים. נבחר H=20+6=26 cmH=20+6=26\,\text{cm}.

עובי התקרה המקשית (K11=1K_{11}=1). נניח h=16 cmh=16\,\text{cm}:

1. Fs=0.16⋅25+4.0+1.5=9.5 kN/m2F_s=0.16\cdot25+4.0+1.5=9.5\,\text{kN/m}^2.

2. K12=24.4⋅109.53=24.82K_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{9.5}}=24.82.

3. hmin=39024.82=15.7 cm≤16 cmh_{min}=\frac{390}{24.82}=15.7\,\text{cm}\le16\,\text{cm} - מתאים. (בעובי 15 ס"מ: Fs=9.25F_s=9.25, K12=25.04K_{12}=25.04, hmin=15.6 cm>15 cmh_{min}=15.6\,\text{cm}>15\,\text{cm}.)

תשובה: סכמה A: ק-6 — 510 — ק-1 + זיז 150; סכמה B: ק-2 — 540 — ריתום בק-4; סכמה C: זיז 150 רתום; סכמה D (מקשית): ק-4 — 390 — ק-5. צלעות: Lo,max=459 cmL_{o,max}=459\,\text{cm}, Hmin=23.9 cmH_{min}=23.9\,\text{cm} → H=26 cmH=26\,\text{cm} (20+6). מקשית: Lo,max=390 cmL_{o,max}=390\,\text{cm}, hmin=15.7 cmh_{min}=15.7\,\text{cm} → h=16 cmh=16\,\text{cm}.

סעיף ב

תשובה:

מקשית (h=16 cmh=16\,\text{cm}): Fd=13.6 kN/m2 (1.36 t/m2)F_d=13.6\,\text{kN/m}^2\ (1.36\,\text{t/m}^2); צלעות (H=26 cmH=26\,\text{cm}): Fd=12.6 kN/m2 (1.26 t/m2)F_d=12.6\,\text{kN/m}^2\ (1.26\,\text{t/m}^2).

עומס התכן: Fd=1.4⋅g+1.6⋅qF_d=1.4\cdot g+1.6\cdot q, כאשר gg כולל את המשקל העצמי (מסעיף א) ואת העומס הקבוע הנוסף.

1. תקרה מקשית (h=16 cmh=16\,\text{cm}):

g=0.16⋅25+4.0=8.0 kN/m2g=0.16\cdot25+4.0=8.0\,\text{kN/m}^2

Fd=1.4⋅8.0+1.6⋅1.5=11.2+2.4=13.6 kN/m2 (1.36 t/m2)F_d=1.4\cdot8.0+1.6\cdot1.5=11.2+2.4=13.6\,\text{kN/m}^2\ (1.36\,\text{t/m}^2)

2. תקרת צלעות (H=26 cmH=26\,\text{cm}, g0=3.27 kN/m2g_0=3.27\,\text{kN/m}^2):

g=3.27+4.0=7.27 kN/m2g=3.27+4.0=7.27\,\text{kN/m}^2

Fd=1.4⋅7.27+1.6⋅1.5=10.18+2.4=12.6 kN/m2 (1.26 t/m2)F_d=1.4\cdot7.27+1.6\cdot1.5=10.18+2.4=12.6\,\text{kN/m}^2\ (1.26\,\text{t/m}^2)

תשובה: מקשית Fd=13.6 kN/m2F_d=13.6\,\text{kN/m}^2; צלעות Fd=12.6 kN/m2F_d=12.6\,\text{kN/m}^2.

סעיף ג

תשובה:

q=8.45 kN/mq=8.45\,\text{kN/m} לצלע; Rk6=19.68 kNR_{k6}=19.68\,\text{kN}, Rk1=36.09 kNR_{k1}=36.09\,\text{kN}; VV: 19.68→−23.4119.68\to-23.41 ו-12.68→012.68\to0; Mmax+=22.93 kN⋅mM_{max}^+=22.93\,\text{kN}\cdot\text{m} ב-x=2.33 mx=2.33\,\text{m}, Mk1=−9.51 kN⋅mM_{k1}=-9.51\,\text{kN}\cdot\text{m}.

נתון: Fd=13 kN/m2F_d=13\,\text{kN/m}^2, מרווח צלעות 0.65 m0.65\,\text{m}, סכמה A: סמך פשוט בק-6 (x=0x=0), סמך בק-1 (x=5.10 mx=5.10\,\text{m}) וזיז עד x=6.60 mx=6.60\,\text{m}.

מבוקש: ריאקציות, מהלך VV ומהלך MM לצלע אחת.

1. העומס לצלע: q=Fd⋅0.65=13⋅0.65=8.45 kN/mq=F_d\cdot0.65=13\cdot0.65=8.45\,\text{kN/m}

2. ריאקציות (שיווי מומנטים סביב ק-6):

Rk1=q⋅(L+a)2/2L=8.45⋅6.602/25.10=36.09 kNR_{k1}=\frac{q\cdot(L+a)^2/2}{L}=\frac{8.45\cdot6.60^2/2}{5.10}=36.09\,\text{kN}

Rk6=q⋅6.60−Rk1=55.77−36.09=19.68 kNR_{k6}=q\cdot6.60-R_{k1}=55.77-36.09=19.68\,\text{kN}

3. כוחות גזירה:

•ב-ק-6: V=+19.68 kNV=+19.68\,\text{kN}, ויורד ליניארית בשיפוע 8.45 kN/m8.45\,\text{kN/m}.

•V=0V=0 ב-x0=19.688.45=2.33 mx_0=\frac{19.68}{8.45}=2.33\,\text{m}.

•משמאל לק-1: V=19.68−8.45⋅5.10=−23.41 kNV=19.68-8.45\cdot5.10=-23.41\,\text{kN}; מימין לק-1: V=−23.41+36.09=12.68 kNV=-23.41+36.09=12.68\,\text{kN}.

•בקצה הזיז: V=0V=0.

x [m]V [kN]1234567-20-10102019.68-23.4112.68x=2.33

4. מומנטים:

•בשדה: M(x)=19.68 x−8.45 x22M(x)=19.68\,x-\frac{8.45\,x^2}{2}; המקסימום ב-x0=2.33 mx_0=2.33\,\text{m}: Mmax=19.6822⋅8.45=22.93 kN⋅mM_{max}=\frac{19.68^2}{2\cdot8.45}=22.93\,\text{kN}\cdot\text{m}.

•בק-1: M=−8.45⋅1.5022=−9.51 kN⋅mM=-\frac{8.45\cdot1.50^2}{2}=-9.51\,\text{kN}\cdot\text{m} (מתיחה עליונה).

•M=0M=0 גם ב-x=2⋅19.688.45=4.66 mx=\frac{2\cdot19.68}{8.45}=4.66\,\text{m} (נקודת פיתול), ובקצה הזיז M=0M=0.

x [m]M [kN·m]1234567-10-551015202522.93-9.51x=4.66

תשובה: Rk6=19.68 kNR_{k6}=19.68\,\text{kN}, Rk1=36.09 kNR_{k1}=36.09\,\text{kN}; VV מ-19.6819.68 עד −23.41 kN-23.41\,\text{kN} בשדה ומ-12.6812.68 עד 00 בזיז; Mmax=22.93 kN⋅mM_{max}=22.93\,\text{kN}\cdot\text{m} ב-x=2.33 mx=2.33\,\text{m}, Mk1=−9.51 kN⋅mM_{k1}=-9.51\,\text{kN}\cdot\text{m}.

סעיף ד

תשובה:

צלע A: ω=0.070\omega=0.070, As=3.11 cm2A_s=3.11\,\text{cm}^2 → 2ϕ162\phi16 (4.02 cm24.02\,\text{cm}^2). מקשית: ω=0.176\omega=0.176, As=6.30 cm2/mA_s=6.30\,\text{cm}^2/\text{m} → ϕ16@25\phi16@25 (8.04 cm2/m8.04\,\text{cm}^2/\text{m}).

נתון: ב-30, fcd=13 MPaf_{cd}=13\,\text{MPa}; fyd=435 MPaf_{yd}=435\,\text{MPa}; ds=3 cmd_s=3\,\text{cm}.

הנוסחאות: μ=Mb d2fcd\mu=\frac{M}{b\,d^2 f_{cd}}, ω=1−1−2μ\omega=1-\sqrt{1-2\mu} (בודקים ω<0.4\omega<0.4), As=M(1−ω/2) d fydA_s=\frac{M}{(1-\omega/2)\,d\,f_{yd}}. שטח מוט ϕ16\phi16: 2.01 cm22.01\,\text{cm}^2.

1. צלע A (מומנט חיובי, האזור הלחוץ הוא הבטון העליון, ולכן רוחב הלחיצה הוא רוחב הצלע עם הבלוק, b=bf=0.65 mb=b_f=0.65\,\text{m}):

•d=26−3=23 cmd=26-3=23\,\text{cm}

•μ=0.0300.65⋅0.232⋅13=0.0671\mu=\frac{0.030}{0.65\cdot0.23^2\cdot13}=0.0671

•ω=1−1−2⋅0.0671=0.070<0.4\omega=1-\sqrt{1-2\cdot0.0671}=0.070<0.4

•עומק אזור הלחיצה ωd=0.070⋅23=1.6 cm<tf=6 cm\omega d=0.070\cdot23=1.6\,\text{cm}<t_f=6\,\text{cm} - הלחיצה בתוך הבטון העליון, וחישוב כחתך מלבני ברוחב 65 ס"מ נכון.

•As=0.030(1−0.035)⋅0.23⋅435=3.11⋅10−4 m2=3.11 cm2A_s=\frac{0.030}{(1-0.035)\cdot0.23\cdot435}=3.11\cdot10^{-4}\,\text{m}^2=3.11\,\text{cm}^2

•בחירה: 2ϕ162\phi16 בצלע: 2⋅2.01=4.02 cm2≥3.11 cm22\cdot2.01=4.02\,\text{cm}^2\ge3.11\,\text{cm}^2.

2. תקרה מקשית (h=15 cmh=15\,\text{cm}, b=1.0 mb=1.0\,\text{m}):

•d=15−3=12 cmd=15-3=12\,\text{cm}

•μ=0.0301.0⋅0.122⋅13=0.160\mu=\frac{0.030}{1.0\cdot0.12^2\cdot13}=0.160

•ω=1−1−2⋅0.160=0.176<0.4\omega=1-\sqrt{1-2\cdot0.160}=0.176<0.4

•As=0.030(1−0.088)⋅0.12⋅435=6.30⋅10−4 m2/m=6.30 cm2/mA_s=\frac{0.030}{(1-0.088)\cdot0.12\cdot435}=6.30\cdot10^{-4}\,\text{m}^2/\text{m}=6.30\,\text{cm}^2/\text{m}

•מרווח מרבי לפי השטח: s=2.01⋅1006.30=31.9 cms=\frac{2.01\cdot100}{6.30}=31.9\,\text{cm}. נבחר ϕ16@25\phi16@25: As=2.01⋅10025=8.04 cm2/m≥6.30A_s=\frac{2.01\cdot100}{25}=8.04\,\text{cm}^2/\text{m}\ge6.30, והמרווח קטן מ-2h=30 cm2h=30\,\text{cm}.

תשובה: צלע A: ω=0.070\omega=0.070, As=3.11 cm2A_s=3.11\,\text{cm}^2 → 2ϕ162\phi16. תקרה מקשית: ω=0.176\omega=0.176, As=6.30 cm2/mA_s=6.30\,\text{cm}^2/\text{m} → ϕ16@25\phi16@25.

סעיף ה

תשובה:

ק-1: זיז 110 (בקצהו ק-2) — עמוד 1 — 430 — עמוד 2 — 390 — עמוד 3; עומסים: משקל עצמי, ריאקציה של צלעות A, ריאקציה ומומנט של צלעות C, כוח מרוכז מק-2. ק-2: ק-1 — 520 — עמוד 4 — 390 — עמוד 7 — זיז 130 (בקצהו ק-3); עומסים: משקל עצמי, ריאקציה של צלעות B (בין עמוד 4 לקצה), כוח מרוכז מק-3. ק-3: ק-2 — 540 — קיר הממ"מ; עומס: משקל עצמי בלבד.

כלל העבודה: קורה מקבלת עומס מהתקרה רק אם הצלעות (או התקרה) מתוחות אליה, כלומר ניצבות לה. קורה שמקבילה לכיוון המתיחה נושאת רק את משקלה העצמי ועומסים מרוכזים מקורות אחרות.

1. ק-1 (הקורה הצפונית, בקו עמודים 1-2, ונמשכת עד עמוד 3):

•סמכים: עמוד 1, עמוד 2, עמוד 3. ממערב לעמוד 1 הקורה ממשיכה כזיז של כ-110 ס"מ עד הפינה, ובקצה הזיז נשענת עליה ק-2.

•סכמה: זיז 110 — ▲ עמוד 1 — 430 — ▲ עמוד 2 — 390 — ▲ עמוד 3.

•עומסים: (א) משקל עצמי של הקורה - עומס מפורס לכל אורכה; (ב) מקטע הזיז ועד עמוד 2 - עומס מפורס מהצלעות A: הריאקציה של צלעות A בסמך ק-1 (כולל העומס של זיז הצלעות ברצועה הצפונית); (ג) בין עמוד 2 לעמוד 3 - עומס מפורס מהצלעות C (הריאקציה של הזיז) ומומנט פיתול מהזיז; התקרה המקשית מקבילה לכיוון זה ואינה מעמיסה; (ד) בקצה הזיז - כוח מרוכז: הריאקציה של ק-2.

2. ק-2 (הקורה המערבית, לאורך הקיר המערבי):

•סמכים: בקצה הצפוני - קצה הזיז של ק-1; עמוד 4; עמוד 7; מדרום לעמוד 7 הקורה ממשיכה כזיז של 130 ס"מ עד הפינה עם ק-3.

•סכמה: ק-1 ▲ — 520 — ▲ עמוד 4 — 390 — ▲ עמוד 7 — 130 (זיז).

•עומסים: (א) משקל עצמי לכל האורך; (ב) בין ק-1 לעמוד 4 - הצלעות A מקבילות לקורה, ולכן אין עומס מהתקרה; (ג) מעמוד 4 ועד קצה הזיז - עומס מפורס: הריאקציה של צלעות B בסמך הפשוט שלהן (ק-2); (ד) בקצה הזיז - כוח מרוכז: הריאקציה של ק-3.

3. ק-3 (הקורה הדרומית של אזור B):

•סמכים: במערב - קצה הזיז של ק-2; במזרח - קיר הממ"מ (הפינה הצפונית-מערבית של הממ"מ, במפגש עם ק-4).

•סכמה: ק-2 ▲ — 540 — ▲ קיר הממ"מ. שדה פשוט.

•עומסים: הצלעות B מקבילות ל-ק-3, ולכן היא נושאת רק את משקלה העצמי (עומס מפורס).

תשובה: ק-1: זיז 110 — עמוד 1 — 430 — עמוד 2 — 390 — עמוד 3; עומסים: משקל עצמי, צלעות A, צלעות C, כוח מרוכז מק-2 בקצה הזיז. ק-2: ק-1 — 520 — עמוד 4 — 390 — עמוד 7 — זיז 130; עומסים: משקל עצמי, צלעות B (מעמוד 4 דרומה), כוח מרוכז מק-3. ק-3: ק-2 — 540 — קיר הממ"מ; משקל עצמי בלבד.

שאלה 3 · קורה על שני סמכים וזיז: תכן לכפיפה

בתרשים מספר 3 מסורטטת קורה על שני סמכים וזיז, עם העומסים האופייניים הפועלים עליה.

העומס המחולק הקבוע כולל את משקלה העצמי של הקורה.

בנקודה C פועל כוח מרוכז.

בתרשים מספר 3א מסורטט חתך הקורה.

סוג הבטון: ב-30, האגרגט גירי, ds=3 cmd_s=3\,\text{cm}.

סוג הפלדה: פלדה מצולעת בעלת חוזק תכן: fsd=435 MPa (4.35 t/cm2)f_{sd}=435\,\text{MPa}\ (4.35\,\text{t/cm}^2).

חובה לציין את היחידות בכל חישוב! אי-ציון היחידות יפחית נקודות.

דרוש:

א.

בדקו אם גובה הקורה עונה על דרישות הכפף של ת"י 466.

בשל העומס המרוכז ולצורך הפתרון, הניחו כי המפתח השקיל בזיז הוא: L0=3⋅LL_0=3\cdot L.

(4 נקודות)
ב.

חשבו את עומס התכן ואת כוח התכן הפועלים על הקורה.

(4 נקודות)
ג.

סרטטו במחברת את הסכמה הסטטית של הקורה אשר תכלול את: שמות הסמכים,

מפתחים ועומסים.

חשבו את הריאקציות בסמכים.

חשבו וסרטטו את מהלך כוחות הגזירה לאורך הקורה.

חשבו וסרטטו את מהלך המומנטים לאורך הקורה.

(8 נקודות)
ד.

נתון שהמומנט המקסימלי בקורה הוא מומנט שלילי: M=1100 kN⋅m (110 t⋅m)M=1100\,\text{kN}\cdot\text{m}\ (110\,\text{t}\cdot\text{m}).

חשבו את ω\omega ואת שטח הזיון הדרוש לכיסוי המומנט השלילי בקורה.

חשבו את כמות מוטות הזיון שהקוטר שלהם הוא 18 מ"מ.

(4 נקודות)
ה.

קבלן השלד מתריע כי עקב צפיפות המוטות וגודל אגרגט הבטון, לא ניתן לצקת את הקורה כראוי אם כל מוטות הזיון שחישבתם בסעיף ד' יסודרו בשורה אחת, ולכן הוא נאלץ לשנות את סידור הברזל בחתך.

(1)

מהו הסידור החלופי שהקבלן ייאלץ לבצע, וכיצד שינוי זה ישפיע על התנהגות הקורה בכפיפה לעומת החישוב המקורי? נמקו והסבירו תשובתכם ללא חישוב.

(2)

הציעו שני פתרונות תכנוניים שונים שיאפשרו לשאת את המומנט הנתון תוך השארת הברזל בשורה אחת בלבד. נמקו את הצעותיכם.

(6 נקודות)
ו.

עקב אילוצים באתר, סמך B של הקורה הוזז שמאלה ב-60 ס"מ, כך שאורך הזיז גדל ואורך השדה קטן, כמוצג בתרשים 3ב.

שרטטו סקיצה עקרונית של הקורה במצבה החדש וסמנו עליה באילו אזורים נדרש ברזל עליון ובאילו אזורים נדרש ברזל תחתון. בנוסף, קבעו עבור כל אזור בקורה, האם כמות הזיון גדלה, קטנה או נותרה ללא שינוי.

ציינו כיצד השתנו הריאקציות בסמכים ונמקו את תשובתכם ללא חישוב.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

שדה: Lo=828 cmL_o=828\,\text{cm}, hreq=105 cmh_{req}=105\,\text{cm}; זיז: Lo=825 cmL_o=825\,\text{cm}, hreq=112 cmh_{req}=112\,\text{cm}. h=140 cm≥112 cmh=140\,\text{cm}\ge112\,\text{cm} - הגובה עונה על דרישות הכפף.

נתון: חתך 30/14030/140 (b=0.30 mb=0.30\,\text{m}, h=140 cmh=140\,\text{cm}); מפתח בין צירי הסמכים L=35+860+25=920 cmL=35+860+25=920\,\text{cm} (רוחב סמך A 70 ס"מ, סמך B 50 ס"מ); זיז מציר B עד C: Lk=25+250=275 cmL_k=25+250=275\,\text{cm}.

עומסי שירות: בשדה g+q=70+20=90 kN/mg+q=70+20=90\,\text{kN/m}; בזיז 80+30=110 kN/m80+30=110\,\text{kN/m}.

מבוקש: hreq=LoK12h_{req}=\frac{L_o}{K_{12}} (חתך מלבני, K11=1K_{11}=1), כאשר K12K_{12} תלוי בעומס השירות ליחידת שטח של הקורה, Fs=g+qbF_s=\frac{g+q}{b}.

1. השדה AB (שדה פשוט עם זיז, Lo=0.9LL_o=0.9L):

•Lo=0.9⋅920=828 cmL_o=0.9\cdot920=828\,\text{cm}

•Fs=900.30=300 kN/m2F_s=\frac{90}{0.30}=300\,\text{kN/m}^2

•K12=24.4⋅103003=7.85K_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{300}}=7.85

•hreq=8287.85=105.4 cmh_{req}=\frac{828}{7.85}=105.4\,\text{cm}

2. הזיז BC (Lo=3⋅LkL_o=3\cdot L_k, לפי הנתון):

•Lo=3⋅275=825 cmL_o=3\cdot275=825\,\text{cm}

•Fs=1100.30=366.7 kN/m2F_s=\frac{110}{0.30}=366.7\,\text{kN/m}^2

•K12=24.4⋅10366.73=7.35K_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{366.7}}=7.35

•hreq=8257.35=112.3 cmh_{req}=\frac{825}{7.35}=112.3\,\text{cm}

3. הזיז קובע: hreq=112.3 cm<h=140 cmh_{req}=112.3\,\text{cm}<h=140\,\text{cm}.

הערה: בתרשים 3 רשומה ליד הקורה המידה 100, אבל חתך הקורה שבתרשים 3א הוא 30/14030/140, ולפיו בודקים. אילו הגובה היה 100 cm100\,\text{cm}, הוא לא היה מספיק (105.4105.4 ו-112.3 cm112.3\,\text{cm} גדולים מ-100 cm100\,\text{cm}).

תשובה: hreq=112 cmh_{req}=112\,\text{cm} (בזיז) ≤140 cm\le140\,\text{cm} - גובה הקורה עונה על דרישות הכפף.

סעיף ב

תשובה:

בשדה qd=130 kN/m (13 t/m)q_d=130\,\text{kN/m}\ (13\,\text{t/m}); בזיז qd=160 kN/m (16 t/m)q_d=160\,\text{kN/m}\ (16\,\text{t/m}); כוח התכן ב-C: Pd=156 kN (15.6 t)P_d=156\,\text{kN}\ (15.6\,\text{t}).

מקדמי העומס: 1.41.4 לעומס קבוע ו-1.61.6 לעומס שימושי.

1. עומס התכן בשדה AB: qd=1.4⋅70+1.6⋅20=98+32=130 kN/mq_d=1.4\cdot70+1.6\cdot20=98+32=130\,\text{kN/m}

2. עומס התכן בזיז BC: qd=1.4⋅80+1.6⋅30=112+48=160 kN/mq_d=1.4\cdot80+1.6\cdot30=112+48=160\,\text{kN/m}

3. כוח התכן בנקודה C: Pd=1.4⋅100+1.6⋅10=140+16=156 kNP_d=1.4\cdot100+1.6\cdot10=140+16=156\,\text{kN}

תשובה: qd,AB=130 kN/mq_{d,AB}=130\,\text{kN/m}, qd,BC=160 kN/mq_{d,BC}=160\,\text{kN/m}, Pd=156 kNP_d=156\,\text{kN}.

סעיף ג

תשובה:

RA=485.6 kNR_A=485.6\,\text{kN}, RB=1306.4 kNR_B=1306.4\,\text{kN}. VV: 485.6→−710.4485.6\to-710.4 (שדה), 596→156596\to156 (זיז). Mmax+=907 kN⋅mM_{max}^+=907\,\text{kN}\cdot\text{m} ב-x=3.74 mx=3.74\,\text{m}, MB=−1034 kN⋅mM_B=-1034\,\text{kN}\cdot\text{m}.

הסכמה הסטטית: סמך A (פשוט) ב-x=0x=0, סמך B ב-x=9.20 mx=9.20\,\text{m}, קצה הזיז C ב-x=11.95 mx=11.95\,\text{m}. עומסי תכן: 130 kN/m130\,\text{kN/m} על AB, 160 kN/m160\,\text{kN/m} על BC, ו-Pd=156 kNP_d=156\,\text{kN} ב-C.

1. ריאקציות. שיווי מומנטים סביב B (מומנט חיובי נגד כיוון השעון):

•המומנט של הזיז סביב B: MB=−(160⋅2.7522+156⋅2.75)=−(605+429)=−1034 kN⋅mM_B=-\left(\frac{160\cdot2.75^2}{2}+156\cdot2.75\right)=-(605+429)=-1034\,\text{kN}\cdot\text{m}

•RA⋅9.20=130⋅9.2022−1034=5501.6−1034=4467.6R_A\cdot9.20=\frac{130\cdot9.20^2}{2}-1034=5501.6-1034=4467.6

RA=4467.69.20=485.6 kNR_A=\frac{4467.6}{9.20}=485.6\,\text{kN}

•שיווי כוחות אנכיים: RB=130⋅9.20+160⋅2.75+156−485.6=1196+440+156−485.6=1306.4 kNR_B=130\cdot9.20+160\cdot2.75+156-485.6=1196+440+156-485.6=1306.4\,\text{kN}

2. כוחות גזירה:

•ב-A: V=+485.6 kNV=+485.6\,\text{kN}, יורד בשיפוע 130 kN/m130\,\text{kN/m}.

•V=0V=0 ב-x0=485.6130=3.74 mx_0=\frac{485.6}{130}=3.74\,\text{m}.

•משמאל ל-B: V=485.6−130⋅9.20=−710.4 kNV=485.6-130\cdot9.20=-710.4\,\text{kN}; מימין ל-B: V=−710.4+1306.4=596 kNV=-710.4+1306.4=596\,\text{kN}.

•משמאל ל-C: V=596−160⋅2.75=156 kNV=596-160\cdot2.75=156\,\text{kN}, וב-C הכוח 156 kN156\,\text{kN} מאפס את הגזירה.

x [m]V [kN]24681012-800-600-400-200200400600485.6x=3.74-710.4596156

3. מומנטים:

•בשדה: M(x)=485.6 x−130 x22M(x)=485.6\,x-\frac{130\,x^2}{2}.

•מקסימום חיובי ב-x0=3.74 mx_0=3.74\,\text{m}: Mmax=485.622⋅130=907 kN⋅mM_{max}=\frac{485.6^2}{2\cdot130}=907\,\text{kN}\cdot\text{m}.

•M=0M=0 ב-x=2⋅485.6130=7.47 mx=\frac{2\cdot485.6}{130}=7.47\,\text{m} (נקודת פיתול).

•מעל B: MB=−1034 kN⋅mM_B=-1034\,\text{kN}\cdot\text{m} (מתיחה עליונה), וב-C: M=0M=0. בזיז המומנט פרבולי.

x [m]M [kN·m]24681012-1000-5005001000907x=7.47-1034C

תשובה: RA=485.6 kNR_A=485.6\,\text{kN}, RB=1306.4 kNR_B=1306.4\,\text{kN}; VA=485.6V_A=485.6, VB,left=−710.4V_{B,left}=-710.4, VB,right=596V_{B,right}=596, VC=156 kNV_{C}=156\,\text{kN}; Mmax=907 kN⋅mM_{max}=907\,\text{kN}\cdot\text{m} ב-x=3.74 mx=3.74\,\text{m}, MB=−1034 kN⋅mM_B=-1034\,\text{kN}\cdot\text{m}.

סעיף ד

תשובה:

ω=0.164\omega=0.164, As=20.1 cm2A_s=20.1\,\text{cm}^2 → 8ϕ188\phi18 (20.36 cm220.36\,\text{cm}^2), זיון עליון מעל B.

נתון: Md=1100 kN⋅mM_d=1100\,\text{kN}\cdot\text{m} (שלילי - מתיחה עליונה), b=0.30 mb=0.30\,\text{m}, d=140−3=137 cmd=140-3=137\,\text{cm}, fcd=13 MPaf_{cd}=13\,\text{MPa}, fyd=435 MPaf_{yd}=435\,\text{MPa}.

1. μ=Mdb d2fcd=1.1000.30⋅1.372⋅13=0.150\mu=\frac{M_d}{b\,d^2 f_{cd}}=\frac{1.100}{0.30\cdot1.37^2\cdot13}=0.150

2. ω=1−1−2μ=1−1−2⋅0.150=0.164<0.4\omega=1-\sqrt{1-2\mu}=1-\sqrt{1-2\cdot0.150}=0.164<0.4 - חתך עם זיון חד.

3. As=Md(1−ω/2) d fyd=1.100(1−0.082)⋅1.37⋅435=20.1⋅10−4 m2=20.1 cm2A_s=\frac{M_d}{(1-\omega/2)\,d\,f_{yd}}=\frac{1.100}{(1-0.082)\cdot1.37\cdot435}=20.1\cdot10^{-4}\,\text{m}^2=20.1\,\text{cm}^2

4. מספר המוטות: שטח מוט ϕ18\phi18: π⋅1.824=2.545 cm2\frac{\pi\cdot1.8^2}{4}=2.545\,\text{cm}^2.

n=20.12.545=7.9n=\frac{20.1}{2.545}=7.9 → 8 מוטות ϕ18\phi18: 8⋅2.545=20.36 cm2≥20.1 cm28\cdot2.545=20.36\,\text{cm}^2\ge20.1\,\text{cm}^2.

הזיון מוצב בפאה העליונה של הקורה מעל סמך B ולאורך הזיז.

תשובה: ω=0.164\omega=0.164, As=20.1 cm2A_s=20.1\,\text{cm}^2, 8ϕ188\phi18 (20.36 cm220.36\,\text{cm}^2) זיון עליון.

סעיף ה

(1)
תשובה:

סידור בשתי שורות (למשל 5+3 או 4+4). מרכז הכובד של הזיון יורד לתוך החתך, dd קטן, זרוע הכוחות הפנימית קטנה ו-ω\omega גדל, ולכן אותו שטח זיון נושא מומנט קטן מהמחושב - יש לבדוק מחדש ולהגדיל מעט את הזיון.

למה שורה אחת לא עובדת: הרוחב הפנימי בין החישוקים הוא בערך 30−2⋅(2.5+0.8)=23.4 cm30-2\cdot(2.5+0.8)=23.4\,\text{cm}. שמונה מוטות ϕ18\phi18 תופסים 8⋅1.8=14.4 cm8\cdot1.8=14.4\,\text{cm}, והמרווח הנקי ביניהם יוצא 23.4−14.47=1.3 cm\frac{23.4-14.4}{7}=1.3\,\text{cm} - פחות מקוטר המוט ופחות מהמרווח הדרוש למעבר האגרגט. הבטון לא יעבור בין המוטות ולא יעטוף אותם.

הסידור החלופי: הקבלן יסדר את המוטות בשתי שורות (שכבות) בפאה העליונה, למשל 5 מוטות בשורה העליונה ו-3 בשורה שמתחתיה, עם מרווח אנכי ביניהן (מוט מרווח).

ההשפעה על הכפיפה:

1. מרכז הכובד של הזיון זז מהפאה המתוחה אל תוך החתך, ולכן הגובה האפקטיבי dd קטן (המרחק dsd_s גדל מ-3 ס"מ לכ-5-6 ס"מ).

2. זרוע הכוחות הפנימית z=(1−ω/2) dz=(1-\omega/2)\,d קטנה, ו-ω=1−1−2Mbd2fcd\omega=1-\sqrt{1-\frac{2M}{b d^2 f_{cd}}} גדל.

3. לכן אותו שטח זיון (8ϕ188\phi18) נותן כושר נשיאה קטן מהחישוב המקורי, והשורה הפנימית גם מנוצלת פחות. צריך לחשב מחדש עם dd החדש, וכנראה להגדיל מעט את שטח הזיון.

תשובה: סידור בשתי שורות; dd קטן, הזרוע הפנימית קטנה, וכושר הנשיאה של אותו זיון יורד - יש לבדוק מחדש ולהוסיף זיון לפי הצורך.

(2)
תשובה:

(1) הרחבת הקורה ל-b=40 cmb=40\,\text{cm}: 8ϕ188\phi18 בשורה אחת עם מרווח נקי של 2.7 cm2.7\,\text{cm}. (2) מוטות בקוטר גדול יותר: 4ϕ284\phi28 (24.6 cm224.6\,\text{cm}^2) או 5ϕ255\phi25 (24.5 cm224.5\,\text{cm}^2) בשורה אחת ברוחב 30 ס"מ.

המטרה: אותו שטח זיון (As≥20.1 cm2A_s\ge20.1\,\text{cm}^2) בשורה אחת, עם מרווח נקי של לפחות קוטר המוט ו-2 ס"מ.

1. הרחבת חתך הקורה. נגדיל את הרוחב ל-b=40 cmb=40\,\text{cm} (לפחות באזור הסמך B והזיז):

•רוחב פנימי: 40−2⋅(2.5+0.8)=33.4 cm40-2\cdot(2.5+0.8)=33.4\,\text{cm}

•מרווח נקי בין 8ϕ188\phi18: 33.4−14.47=2.7 cm≥1.8 cm\frac{33.4-14.4}{7}=2.7\,\text{cm}\ge1.8\,\text{cm} - מתאים.

•יתרון נוסף: חתך רחב יותר מקטין את μ\mu ואת ω\omega, כך שהזיון הנדרש אף יקטן מעט.

2. מוטות בקוטר גדול יותר, ברוחב המקורי של 30 ס"מ:

•4ϕ284\phi28: As=4⋅6.16=24.6 cm2≥20.1A_s=4\cdot6.16=24.6\,\text{cm}^2\ge20.1; מרווח נקי 23.4−4⋅2.83=4.1 cm≥2.8 cm\frac{23.4-4\cdot2.8}{3}=4.1\,\text{cm}\ge2.8\,\text{cm} - מתאים.

•או 5ϕ255\phi25: As=5⋅4.91=24.5 cm2A_s=5\cdot4.91=24.5\,\text{cm}^2; מרווח נקי 23.4−5⋅2.54=2.7 cm≥2.5 cm\frac{23.4-5\cdot2.5}{4}=2.7\,\text{cm}\ge2.5\,\text{cm} - מתאים.

•פחות מוטות עם שטח כולל גדול יותר, ולכן נשאר מקום לבטון. צריך לבדוק עיגון וחפיפה ארוכים יותר למוטות העבים.

(אפשרות נוספת: הגדלת גובה הקורה, שמגדילה את dd ומקטינה את שטח הזיון הדרוש, כך שפחות מוטות ייכנסו בשורה אחת.)

תשובה: (1) הרחבת הקורה ל-40 ס"מ - 8ϕ188\phi18 בשורה אחת; (2) מעבר לקוטר גדול יותר - 4ϕ284\phi28 או 5ϕ255\phi25 בשורה אחת ברוחב 30 ס"מ.

סעיף ו

תשובה:

ברזל עליון: מעל B ולאורך כל הזיז, ובשדה מנקודת הפיתול ועד B (האזור הזה התארך) - כמותו גדלה. ברזל תחתון: בשדה מ-A ועד נקודת הפיתול - כמותו קטנה. RAR_A קטנה ו-RBR_B גדלה.

הסקיצה: קורה עם סמך A, שדה של 8.60 מ' (ציר לציר) וזיז של 3.35 מ' (במקום 9.20 ו-2.75). קו הכפיפה: הזיז שוקע כלפי מטה ב-C, מעל B הקורה מתכופפת כשהצד העליון מתוח, ובחלק השמאלי של השדה הקורה שוקעת כשהצד התחתון מתוח.

הנימוק: המומנט השלילי מעל B נוצר מעומסי הזיז: MB=−(qBCLk22+PdLk)M_B=-\left(\frac{q_{BC}L_k^2}{2}+P_d L_k\right), והוא גדל עם אורך הזיז (בערך בריבוע שלו). במקביל השדה קצר יותר, ולכן המומנט החיובי שלו קטן (qL28\frac{q L^2}{8} קטן), ובנוסף המומנט השלילי הגדול מעל B "מוריד" את עקומת המומנטים בשדה.

אזורי הזיון והשינוי בכמות:

1. הזיז BC - ברזל עליון: גדל. הזיז ארוך יותר, והמומנט השלילי לאורכו גדל.

2. מעל סמך B - ברזל עליון: גדל. MBM_B השלילי גדל משמעותית, וגם כוח הגזירה ליד B גדל (נדרשים יותר חישוקים).

3. בשדה, ליד B (מנקודת הפיתול עד B) - ברזל עליון: גדל, ואזור המומנט השלילי מתארך לתוך השדה (נקודת הפיתול זזה לכיוון A), ולכן גם אורך המוטות העליונים בשדה גדל.

4. בשדה, מ-A ועד נקודת הפיתול - ברזל תחתון: קטן. המומנט החיובי המרבי קטן, והאזור שבו יש מומנט חיובי קצר יותר.

5. ליד סמך A - נשאר זיון מינימלי/מבני כמו קודם (סמך פשוט, אין מומנט).

הריאקציות:

•RBR_B גדלה - כל עומס הזיז (שהתארך) עובר לסמך B, ובנוסף הזיז הארוך "מנוף" על B.

•RAR_A קטנה - השדה קצר יותר (פחות עומס מגיע ל-A), והמומנט השלילי הגדול מעל B מרים את קצה A (אפקט מנוף של הזיז). אם ההזזה הייתה גדולה מאוד, RAR_A הייתה עלולה להתהפך לכוח מושך.

תשובה: ברזל עליון מעל B, לאורך הזיז ובחלק השדה הסמוך ל-B - כמותו גדלה והאזור מתארך; ברזל תחתון בחלק השדה הסמוך ל-A - כמותו קטנה. RBR_B גדלה ו-RAR_A קטנה.

שאלה 4 · שתי חלופות לגג: עם ובלי קורות בולטות

בשאלון מצורפים שלושה דפים ריקים ועליהם יש לכתוב את הפתרון בהתאם להנחיות בסעיפים.

פתרון שיירשם במחברת לא ייבדק!

יש לתכנן שתי חלופות לגג העליון בבניין משרדים. בהיקף התקרה יש קורות עליונות ואין צורך לתכנן אותן.

תקרת הממ"ק בעובי התקרה ואין צורך לתכנן אותה.

נתון תרשים 4א-עבור שרטוט סכמה סטטית לחלופה א,לתכנון התקרה עם קורות בולטות.

ותרשים 4ב-עבור שרטוט סכמה סטטית לחלופה ב, לתכנון התקרה ללא קורות בולטות.

התקרה מועמסת על כל שיטחה במשקלה העצמי, בעומס קבוע נוסף של 3.0 kN/m2 (0.30 t/m2)3.0\,\text{kN/m}^2\ (0.30\,\text{t/m}^2)

ובעומס שימושי של 1.5 kN/m2 (0.15 t/m2)1.5\,\text{kN/m}^2\ (0.15\,\text{t/m}^2).

אם בחרתם לתכנן תקרת צלעות, להלן הנתונים:

המשקל המרחבי של בלוקי המילוי בתקרה הוא: 3.5 kN/m3 (0.35 t/m3)3.5\,\text{kN/m}^3\ (0.35\,\text{t/m}^3)

רוחב הצלע הראשית הוא 15 ס"מ ובלוקי המילוי במידות: 30/50/h1. (h1 – גובה הבלוק).

סוג הבטון: ב-30 (אגרגט גירי).

פלדה: מצולעת בעלת חוזק תכן של fsd=435 MPa (4.35 t/cm2)f_{sd}=435\,\text{MPa}\ (4.35\,\text{t/cm}^2).

ds=3 cmd_s=3\,\text{cm}.

חובה לציין את היחידות בכל חישוב. אי-ציון היחידות יפחית נקודות.

דרוש:

סעיפים א-ד עבור חלופה א: תקרה עם קורות בולטות

א.

סרטטו בתרשים 4א את הסכמות הסטטיות של התקרה וסמנו את כיווני המתיחה בכל אזור.

תנו שם לכל סכמה ולכל קורה פנימית שהוספתם.

(4 נקודות)
ב.

קבעו את סוג התקרה המתאים לפתרון הסכמה הסטטית שהצעתם ונמקו באיזה אופן השפיע מיקום הקורות וכיוון המתיחה על קבלת עובי מינימלי של התקרה.

(4 נקודות)
ג.

סרטטו בדפים הריקים בשאלון הבחינה את הסכמות הסטטיות של התקרה וחשבו את עובי התקרה לפי דרישות הכפף של ת"י 466. הסכמות יכללו: שם החלופה, שם הסכמה, שמות הסמכים והמפתחים.

(4 נקודות)
ד.

סרטטו באופן עקרוני, ללא חישוב, על תרשים 4א את מהלך המומנטים של כל סכמה של התקרה.

(2 נקודות)

סעיפים ה-ז עבור חלופה ב: תקרה ללא קורות בולטות

ה.

סרטטו בתרשים 4ב את הסכמות הסטטיות של התקרה וסמנו את כיווני המתיחה בכל אזור.

תנו שם לכל סכמה ולכל קורה פנימית שהוספתם.

(4 נקודות)
ו.

קבעו את סוג התקרה המתאים לפתרון הסכמה הסטטית שהצעתם ונמקו באיזה אופן השפיע מיקום הקורות וכיוון המתיחה על קבלת עובי מינימלי של התקרה.

(4 נקודות)
ז.

סרטטו במחברת הבחינה את הסכמות הסטטיות של התקרה וחשבו את המפתח השקיל המקסימלי של התקרה. שימו לב! אין צורך לחשב את גובה התקרה.

(4 נקודות)

תרשים 4ג: עבור סעיף ח בלבד

ח.
(1)

בתרשים 4ג מסומנת קורה עליונה A. היכן לדעתכם יתקבל כוח הגזירה הגדול ביותר לאורך הקורה? נמקו תשובתכם.

(2)

בתרשים 4ג מסומנת קורה תחתונה H. האדריכל מבקש להזיז את עמוד 5 כך שהקורה תהיה בעובי מינימלי. חשבו את המרחק X (המסומן בתרשים) הנדרש כדי להשיג מטרה זו.

נמקו תשובתכם באמצעות חישוב.

(4 נקודות)
◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

קורות פנימיות יורדות: ק-1 (עמוד 2 - עמוד 5 - קיר הממ"ק) ו-ק-2 (עמוד 6 - פינת הממ"ק). מתיחה מזרח-מערב בכל התקרה: ס-1 (F — 460 — ק-1 — 460 — D), ס-2 (F — 460 — ק-1 — 460 — ק-2 — 460 — B), ס-3 (ממ"ק — 460 — B).

קריאת התוכנית (מידות בס"מ, ציר לציר): העמודים יוצרים רשת של 460 ס"מ בכיוון מזרח-מערב (קווים 1-4-8, 2-5, 3-6, 7-9-10). בכיוון צפון-דרום המרחקים 460 (שורה 1-2-3 עד שורה 4-5-6-7), 610 (עד שורה 8-9) ו-460 (עד 10). הממ"ק נמצא בין הקווים 2-5 ו-3-6, בין שורה 8-9 לקיר הדרומי. בהיקף יש קורות עליונות E, D, C, B, A, G, F.

עמוד 5 הוא העמוד הפנימי היחיד, ולכן הקורות הפנימיות צריכות לעבור דרכו.

הקורות הפנימיות שמוסיפים (קורות יורדות, בולטות מתחת לתקרה):

1. ק-1 - בקו 2-5: מעמוד 2 (בקורה E) דרך עמוד 5 ועד הקיר הצפוני של הממ"ק. מפתחים 460 ו-610 ס"מ.

2. ק-2 - בקו 6: מעמוד 6 (מפגש הקורות D ו-C) ועד הפינה הצפונית-מזרחית של הממ"ק. מפתח 610 ס"מ.

כך כל התקרה מחולקת לרצועות שבהן המפתח בכיוון מזרח-מערב הוא 460 ס"מ בלבד, בין קורות צפון-דרום: F, ק-1, D/ק-2, B, וקיר הממ"ק המזרחי. לכן כיוון המתיחה הוא מזרח-מערב בכל האזורים (חץ דו-ראשי אופקי בכל אזור).

הסכמות:

•ס-1 - הרצועה הצפונית (בין שורה 1-2-3 לשורה 4-5-6): קורה F ▲ — 460 — ▲ ק-1 — 460 — ▲ קורה D. קורה רציפה בשני שדות.

•ס-2 - הרצועה האמצעית (בין שורה 4-5-6-7 לשורה 8-9): קורה F ▲ — 460 — ▲ ק-1 — 460 — ▲ ק-2 — 460 — ▲ קורה B. קורה רציפה בשלושה שדות.

•ס-3 - הרצועה הדרומית, מזרחית לממ"ק (בין שורה 8-9 לשורה 10): קיר הממ"ק (ריתום, תקרת הממ"ק בעובי התקרה ממשיכה את התקרה) — 460 — ▲ קורה B. שדה רתום-פשוט.

תשובה: ק-1 (2-5-ממ"ק) ו-ק-2 (6-ממ"ק); מתיחה מזרח-מערב; ס-1: F—460—ק-1—460—D; ס-2: F—460—ק-1—460—ק-2—460—B; ס-3: ממ"ק (ריתום)—460—B.

סעיף ב

תשובה:

תקרה מלאה (מקשית) חד-כיוונית. הקורות הבולטות בקווים 2-5 ו-6 מקצרות את מפתח התקרה ל-4.60 מ', והמתיחה בכיוון הקצר ורציפות השדות נותנות LoL_o קטן ולכן עובי מינימלי (15 ס"מ).

1. סוג התקרה: בחלופה א מותר לבצע קורות בולטות, ולכן אפשר לחלק את התקרה לרצועות צרות. המפתח בכל הרצועות הוא 4.60 מ' בלבד, וזה מפתח מתאים לתקרה מלאה (מקשית) חד-כיוונית, שהיא פשוטה לביצוע. תקרת צלעות מתאימה למפתחים גדולים יותר (5-7 מ'), כאן אין בה צורך.

2. השפעת מיקום הקורות: הקורות ק-1 ו-ק-2 הוצבו כך שהן מחלקות את רוחב המבנה (13.80 מ') לשדות שווים של 4.60 מ'. בלעדיהן המפתח היה 9.20-13.80 מ'.

3. השפעת כיוון המתיחה: התקרה מתוחה בכיוון הקצר (מזרח-מערב, 4.60 מ') ולא בכיוון הארוך (6.10 מ'). בנוסף, ברצועות ס-1 ו-ס-2 התקרה רציפה על פני כמה שדות, ובס-3 היא רתומה בתקרת הממ"ק. לכן המפתח השקיל קטן: Lo=0.8⋅460=368 cmL_o=0.8\cdot460=368\,\text{cm} בשדות הקצה, ו-0.6⋅460=276 cm0.6\cdot460=276\,\text{cm} בשדה הפנימי.

4. עובי התקרה לפי הכפף יחסי ל-LoL_o, ולכן השילוב של מפתח קצר, רציפות וריתום נותן את העובי המינימלי.

תשובה: תקרה מלאה חד-כיוונית; מיקום הקורות מקצר את המפתח ל-4.60 מ', המתיחה בכיוון הקצר והרציפות מקטינות את LoL_o ל-368 ס"מ - ולכן העובי מינימלי.

סעיף ג

תשובה:

חלופה א: ס-1 (F—460—ק-1—460—D), ס-2 (F—460—ק-1—460—ק-2—460—B), ס-3 (ממ"ק—460—B). Lo,max=368 cmL_{o,max}=368\,\text{cm}; hmin=14.1 cmh_{min}=14.1\,\text{cm}; נבחר h=15 cmh=15\,\text{cm}.

הסכמות (חלופה א):

1. ס-1: קורה F ▲ — 460 — ▲ ק-1 — 460 — ▲ קורה D (שני שדות רציפים).

2. ס-2: קורה F ▲ — 460 — ▲ ק-1 — 460 — ▲ ק-2 — 460 — ▲ קורה B (שלושה שדות רציפים).

3. ס-3: קיר הממ"ק (ריתום) — 460 — ▲ קורה B (רתום-פשוט).

המפתח השקיל (שדה קצה של תקרה רציפה או שדה רתום-פשוט Lo=0.8LL_o=0.8L; שדה פנימי Lo=0.6LL_o=0.6L):

•ס-1: שני שדות קצה: Lo=0.8⋅460=368 cmL_o=0.8\cdot460=368\,\text{cm}

•ס-2: שדות קצה 368 cm368\,\text{cm}; שדה פנימי 0.6⋅460=276 cm0.6\cdot460=276\,\text{cm}

•ס-3: Lo=0.8⋅460=368 cmL_o=0.8\cdot460=368\,\text{cm}

לכן Lo,max=368 cmL_{o,max}=368\,\text{cm}.

העובי (תקרה מלאה, K11=1K_{11}=1). נניח h=15 cmh=15\,\text{cm}:

1. משקל עצמי: 0.15⋅25=3.75 kN/m20.15\cdot25=3.75\,\text{kN/m}^2

2. עומס שירות: Fs=3.75+3.0+1.5=8.25 kN/m2 (0.825 t/m2)F_s=3.75+3.0+1.5=8.25\,\text{kN/m}^2\ (0.825\,\text{t/m}^2)

3. K12=24.4⋅108.253=26.02K_{12}=24.4\cdot\sqrt[3]{\frac{10}{8.25}}=26.02

4. hmin=LoK12=36826.02=14.1 cm≤15 cmh_{min}=\frac{L_o}{K_{12}}=\frac{368}{26.02}=14.1\,\text{cm}\le15\,\text{cm} - מתאים.

(בעובי 14 ס"מ: Fs=8.0 kN/m2F_s=8.0\,\text{kN/m}^2, K12=26.28K_{12}=26.28, hmin=36826.28=14.0 cmh_{min}=\frac{368}{26.28}=14.0\,\text{cm} - על הגבול בדיוק, ולכן נבחר 15 ס"מ.)

תשובה: Lo,max=368 cmL_{o,max}=368\,\text{cm}, hmin=14.1 cmh_{min}=14.1\,\text{cm}; תקרה מלאה בעובי h=15 cmh=15\,\text{cm}.

סעיף ד

תשובה:

ס-1: מומנטים חיוביים בשני השדות ושלילי מעל ק-1. ס-2: חיוביים בשלושת השדות (קטן בשדה האמצעי), שליליים מעל ק-1 ו-ק-2. ס-3: שלילי בריתום בממ"ק, חיובי בשדה ואפס ב-B.

מסרטטים מעל כל חץ סכמה עקומה פרבולית (מומנט חיובי - מתחת לקו הסכמה, בצד המתוח; מומנט שלילי - מעל הקו):

1. ס-1 (שני שדות שווים): M=0M=0 בקורות F ו-D. בכל שדה פרבולה חיובית, והמקסימום קרוב יותר לסמך הקצה. מעל ק-1 מומנט שלילי, הגדול ביותר בסכמה (בערך qL28\frac{qL^2}{8}).

2. ס-2 (שלושה שדות שווים): M=0M=0 ב-F וב-B. מומנטים חיוביים בשדות הקצה, ובשדה האמצעי מומנט חיובי קטן יותר. מעל ק-1 ו-ק-2 מומנטים שליליים שווים (בערך qL210\frac{qL^2}{10}).

3. ס-3 (רתום-פשוט): מומנט שלילי בריתום בממ"ק (בערך qL28\frac{qL^2}{8}), מומנט חיובי בשדה (המקסימום ב-38L\frac{3}{8}L מ-B), ו-M=0M=0 בקורה B.

תשובה: ס-1 ו-ס-2: חיובי בשדות ושלילי מעל הקורות הפנימיות ק-1 ו-ק-2, אפס בקורות ההיקפיות; ס-3: שלילי בריתום בממ"ק, חיובי בשדה ואפס בקורה B.

סעיף ה

תשובה:

קורות סמויות: ק"ס-1 בקו 4-5-6 (460+460) ו-ק"ס-2 מפינת הממ"ק לעמוד 9 (460). מתיחה צפון-דרום: ס-4 (E—460—ק"ס-1—610—G), ס-5 (E—460—ק"ס-1—610—ממ"ק), ס-6 (C—610—ק"ס-2—460—A).

בחלופה ב אסור שהקורות יבלטו מתחת לתקרה. לכן הקורות הפנימיות הן קורות סמויות (בגובה התקרה עצמה). קורה סמויה היא נמוכה, ולכן חשוב שהמפתח שלה יהיה קצר.

הקורות הסמויות שמוסיפים:

1. ק"ס-1 - בשורה 4-5-6: מעמוד 4 (בקורה F) דרך עמוד 5 ועד עמוד 6. שני מפתחים של 460 ס"מ.

2. ק"ס-2 - בשורה 8-9: מהפינה הצפונית-מזרחית של הממ"ק ועד עמוד 9 (בקורה B). מפתח 460 ס"מ.

כל הקורות הסמויות מתוחות בכיוון מזרח-מערב, במפתחים של 460 ס"מ בלבד. אילו היינו שמים אותן בכיוון צפון-דרום (בקווים 2-5 ו-6, כמו בחלופה א), היו להן מפתחים של 610 ס"מ, וזה גדול מדי לקורה סמויה.

כיוון המתיחה - ניצב לקורות הסמויות, כלומר צפון-דרום בכל האזורים.

הסכמות:

•ס-4 - הרצועה המערבית (בין קו 1-4-8 לקו 2-5): קורה E ▲ — 460 — ▲ ק"ס-1 — 610 — ▲ קורה G. שני שדות רציפים.

•ס-5 - הרצועה האמצעית (בין קו 2-5 לקו 3-6): קורה E ▲ — 460 — ▲ ק"ס-1 — 610 — קיר הממ"ק (ריתום).

•ס-6 - הרצועה המזרחית (בין קו 3-6 לקו 7-9-10): קורה C ▲ — 610 — ▲ ק"ס-2 — 460 — ▲ קורה A. שני שדות רציפים.

תשובה: ק"ס-1 (4-5-6, 460+460) ו-ק"ס-2 (ממ"ק-9, 460); מתיחה צפון-דרום; ס-4: E—460—ק"ס-1—610—G; ס-5: E—460—ק"ס-1—610—ממ"ק (ריתום); ס-6: C—610—ק"ס-2—460—A.

סעיף ו

תשובה:

תקרת צלעות חד-כיוונית (צלעות 15 ס"מ, בלוקים 30/50/h1) עם קורות סמויות. הקורות הסמויות הוצבו במפתחים קצרים (460), והמתיחה צפון-דרום עם רציפות וריתום מקטינה את LoL_o ל-488 ס"מ.

1. סוג התקרה: בחלופה ב מפתחי התקרה הם עד 6.10 מ'. תקרה מלאה במפתח כזה הייתה עבה וכבדה מאוד. לכן נבחר תקרת צלעות חד-כיוונית (צלעות ברוחב 15 ס"מ ובלוקים 30/50/h1): היא גבוהה וקלה, ולכן מתאימה למפתחים גדולים. הגובה הגדול שלה גם עוזר לקורות הסמויות, שגובהן הוא גובה התקרה.

2. השפעת מיקום הקורות: קורה סמויה אינה יכולה להיות גבוהה מהתקרה, ולכן קובעים את המיקום שלה כך שהמפתח שלה יהיה קצר. הצבנו את הקורות הסמויות בשורות 4-5-6 ו-8-9, במפתחים של 460 ס"מ, דרך עמוד 5 ועד העמודים 4, 6, 9 והממ"ק.

3. השפעת כיוון המתיחה: הצלעות מתוחות צפון-דרום, ניצב לקורות הסמויות. כל הרצועות רציפות מעל הקורה הסמויה (שני שדות), ורצועה ס-5 רתומה בממ"ק. לכן המפתח השקיל של השדה הארוך (610) הוא 0.8⋅610=488 cm0.8\cdot610=488\,\text{cm} ולא 610 ס"מ, ובס-5 רק 0.6⋅610=366 cm0.6\cdot610=366\,\text{cm}.

תשובה: תקרת צלעות חד-כיוונית עם קורות סמויות; הקורות הסמויות במפתחים קצרים של 460 ס"מ, והמתיחה הניצבת להן עם רציפות וריתום מקטינה את LoL_o - ולכן העובי מינימלי.

סעיף ז

תשובה:

Lo,max=0.8⋅610=488 cmL_{o,max}=0.8\cdot610=488\,\text{cm} (שדה 610 בסכמות ס-4 ו-ס-6).

הסכמות (חלופה ב) - כמו בסעיף ה:

1. ס-4: קורה E ▲ — 460 — ▲ ק"ס-1 — 610 — ▲ קורה G.

2. ס-5: קורה E ▲ — 460 — ▲ ק"ס-1 — 610 — קיר הממ"ק (ריתום).

3. ס-6: קורה C ▲ — 610 — ▲ ק"ס-2 — 460 — ▲ קורה A.

המפתח השקיל בכל שדה (שדה קצה של תקרה רציפה Lo=0.8LL_o=0.8L; שדה בין סמך רציף לריתום Lo=0.6LL_o=0.6L):

•ס-4: 0.8⋅460=368 cm0.8\cdot460=368\,\text{cm}; 0.8⋅610=488 cm0.8\cdot610=488\,\text{cm}

•ס-5: 0.8⋅460=368 cm0.8\cdot460=368\,\text{cm}; 0.6⋅610=366 cm0.6\cdot610=366\,\text{cm}

•ס-6: 0.8⋅610=488 cm0.8\cdot610=488\,\text{cm}; 0.8⋅460=368 cm0.8\cdot460=368\,\text{cm}

הגדול ביותר: Lo,max=488 cmL_{o,max}=488\,\text{cm}, בשדות של 610 ס"מ בסכמות ס-4 ו-ס-6.

תשובה: Lo,max=488 cmL_{o,max}=488\,\text{cm}.

סעיף ח

(1)
תשובה:

בקצה הקורה שבקיר הממ"ק (הקצה הרתום): שם V=58qLV=\frac{5}{8}qL, לעומת 38qL\frac{3}{8}qL בעמוד 10.

1. הסכמה של קורה A: הקורה נמתחת בין קיר הממ"ק (הפינה הדרומית-מזרחית של הממ"ק) לעמוד 10, במפתח של 460 ס"מ. בקיר הממ"ק, שהוא קיר בטון עבה עם תקרה עבה, הקורה רתומה; בעמוד 10 היא נשענת בצורה פשוטה (עמוד קצה).

2. העומס: עומס מפורס לאורך הקורה (משקל עצמי ועומס מהתקרה הנשענת עליה).

3. בקורה רתומה-פשוטה בעומס אחיד qq: הריאקציה בצד הרתום היא 58qL\frac{5}{8}qL ובצד הפשוט 38qL\frac{3}{8}qL. המומנט השלילי בריתום "מושך" עומס לכיוון הריתום.

4. לכן כוח הגזירה הגדול ביותר מתקבל ליד קיר הממ"ק: Vmax=58qL=0.625 qLV_{max}=\frac{5}{8}qL=0.625\,qL.

תשובה: בקצה הרתום של קורה A, בקיר הממ"ק: Vmax=58qLV_{max}=\frac{5}{8}qL (לעומת 38qL\frac{3}{8}qL בעמוד 10).

(2)
תשובה:

X=0.6⋅10701.4=459 cm≈4.60 mX=\frac{0.6\cdot1070}{1.4}=459\,\text{cm}\approx4.60\,\text{m} (אז Lo=367 cmL_o=367\,\text{cm} בשני השדות).

נתון: קורה H בקו 2-5, מעמוד 2 (בקורה E) ועד הקיר הצפוני של הממ"ק. האורך הכולל (ציר לציר): 460+610=1070 cm460+610=1070\,\text{cm}. עמוד 5 נמצא על הקורה, במרחק XX מעמוד 2.

מבוקש: XX שעבורו גובה הקורה הנדרש לפי הכפף (h=LoK12h=\frac{L_o}{K_{12}}) מינימלי.

1. הסכמה: עמוד 2 ▲ — XX — ▲ עמוד 5 — (1070−X)(1070-X) — קיר הממ"ק (ריתום).

•השדה הראשון: קצה פשוט בעמוד 2 ורציפות בעמוד 5: Lo1=0.8 XL_{o1}=0.8\,X.

•השדה השני: רציפות בעמוד 5 וריתום בממ"ק: Lo2=0.6 (1070−X)L_{o2}=0.6\,(1070-X).

2. הרעיון: גובה הקורה נקבע לפי ה-LoL_o הגדול מבין השדות. כש-XX גדל, Lo1L_{o1} גדל ו-Lo2L_{o2} קטן. לכן הגובה המינימלי מתקבל כששני המפתחים השקילים שווים.

3. המשוואה:

0.8 X=0.6 (1070−X)0.8\,X=0.6\,(1070-X)

0.8X+0.6X=0.6⋅10700.8X+0.6X=0.6\cdot1070

1.4X=6421.4X=642

X=6421.4=458.6 cm≈4.60 mX=\frac{642}{1.4}=458.6\,\text{cm}\approx4.60\,\text{m}

4. בדיקה: Lo1=0.8⋅458.6=366.9 cmL_{o1}=0.8\cdot458.6=366.9\,\text{cm}; Lo2=0.6⋅(1070−458.6)=366.9 cmL_{o2}=0.6\cdot(1070-458.6)=366.9\,\text{cm} - שווים.

תשובה: X≈4.59 mX\approx4.59\,\text{m} (כ-4.60 מ' מעמוד 2), ואז Lo=367 cmL_o=367\,\text{cm} בשני שדות הקורה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.