דילוג לתוכן המרכזי

שבירת אור, מקדם שבירה והחזרה מלאה - שאלות ותרגילים

כיתות י"א-י"ב · קרינה וחומר - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036282) · אופטיקה גאומטרית · 8 שאלות

השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.

שאלה 1 · קרן בגוש זכוכית וטיפת מים על הדופןבאורך בגרות · בדרך לבגרות

קרן אור מונוכרומטית שבאה מן האוויר פוגעת בפאה העליונה של גוש זכוכית שצורתו תיבה, בזווית פגיעה של 60∘60^\circ.

הקרן נשברת לתוך הזכוכית ופוגעת בפאה האנכית הימנית של הגוש (ראו תרשים).

מקדם השבירה של הזכוכית (ביחס לאוויר) הוא 1.51.5. מהירות האור באוויר היא 3⋅108 m/s3\cdot 10^8\,\text{m/s}.

א.

חשבו את זווית השבירה של הקרן בפאה העליונה.

ב.

חשבו את מהירות האור בזכוכית.

ג.

חשבו את הזווית הקריטית במעבר מן הזכוכית לאוויר.

ד.

חשבו את זווית הפגיעה של הקרן בפאה האנכית, וקבעו אם הקרן יוצאת דרך פאה זו לאוויר. נמקו.

ה.

מניחים טיפת מים על הפאה האנכית, בדיוק בנקודה שבה פוגעת הקרן. מקדם השבירה של המים (ביחס לאוויר) הוא 1.331.33.

חשבו את הזווית הקריטית במעבר מן הזכוכית למים, וקבעו אם עכשיו האור עובר מן הזכוכית לטיפת המים. נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 1

סעיף א

תשובה:

θ2≈35.3∘\theta_2\approx 35.3^\circ

חוק סנל מדף הנוסחאות:

n1sin⁡θ1=n2sin⁡θ2  ⇒  sin⁡θ2=n1sin⁡θ1n2=1⋅sin⁡60∘1.5=0.8661.5≈0.577n_1\sin\theta_1=n_2\sin\theta_2\;\Rightarrow\;\sin\theta_2=\frac{n_1\sin\theta_1}{n_2}=\frac{1\cdot\sin 60^\circ}{1.5}=\frac{0.866}{1.5}\approx 0.577
θ2≈35.3∘\theta_2\approx 35.3^\circ

(הזווית נמדדת מן האנך לפאה העליונה, כלומר מן הכיוון האנכי. הקרן נשברת לכיוון האנך, כי היא עוברת לתווך בעל מקדם שבירה גדול יותר.)

סעיף ב

תשובה:

v=2⋅108 m/sv=2\cdot 10^8\,\text{m/s}

מדף הנוסחאות:

n=cv  ⇒  v=cn=3⋅1081.5=2⋅108 m/sn=\frac{c}{v}\;\Rightarrow\;v=\frac{c}{n}=\frac{3\cdot 10^8}{1.5}=2\cdot 10^8\,\text{m/s}

סעיף ג

תשובה:

αc≈41.8∘\alpha_c\approx 41.8^\circ

בזווית הקריטית זווית השבירה באוויר היא 90∘90^\circ. מחוק סנל:

1.5sin⁡αc=1⋅sin⁡90∘  ⇒  sin⁡αc=11.5≈0.667  ⇒  αc≈41.8∘1.5\sin\alpha_c=1\cdot\sin 90^\circ\;\Rightarrow\;\sin\alpha_c=\frac{1}{1.5}\approx 0.667\;\Rightarrow\;\alpha_c\approx 41.8^\circ

סעיף ד

תשובה:

זווית הפגיעה כ־54.7∘54.7^\circ; היא גדולה מ־41.8∘41.8^\circ, ולכן הקרן אינה יוצאת – מתרחשת החזרה פנימית מלאה.

הפאה העליונה והפאה האנכית מאונכות זו לזו, ולכן גם האנכים להן מאונכים: האנך לפאה העליונה אנכי, והאנך לפאה הימנית אופקי. הקרן יוצרת זווית 35.3∘35.3^\circ עם האנכי, ולכן עם האופקי היא יוצרת זווית

α=90∘−35.3∘=54.7∘\alpha=90^\circ-35.3^\circ=54.7^\circ

זו זווית הפגיעה בפאה האנכית. היא גדולה מן הזווית הקריטית (41.8∘41.8^\circ), ולכן האור אינו יוצא לאוויר – מתרחשת החזרה פנימית מלאה, והקרן ממשיכה בתוך הזכוכית כלפי מטה ושמאלה.

טעות נפוצה: להשוות לזווית הקריטית את זווית השבירה מסעיף א (35.3∘35.3^\circ) – זווית הפגיעה בפאה השנייה שונה ממנה.

סעיף ה

תשובה:

αc≈62.5∘\alpha_c\approx 62.5^\circ; זווית הפגיעה 54.7∘54.7^\circ קטנה ממנה, ולכן האור עובר לטיפה (בזווית שבירה של כ־67∘67^\circ).

הזווית הקריטית זכוכית–מים. מחוק סנל, עם n2=1.33n_2=1.33 ושבירה ב־90∘90^\circ:

1.5sin⁡αc=1.33sin⁡90∘  ⇒  sin⁡αc=1.331.5≈0.887  ⇒  αc≈62.5∘1.5\sin\alpha_c=1.33\sin 90^\circ\;\Rightarrow\;\sin\alpha_c=\frac{1.33}{1.5}\approx 0.887\;\Rightarrow\;\alpha_c\approx 62.5^\circ

קביעה: זווית הפגיעה לא השתנתה – 54.7∘54.7^\circ (המים אינם משפיעים על מהלך הקרן בתוך הזכוכית). עכשיו 54.7∘<62.5∘54.7^\circ<62.5^\circ, ולכן אין החזרה פנימית מלאה, והאור עובר לטיפה. זווית השבירה במים:

1.5sin⁡54.7∘=1.33sin⁡θ  ⇒  sin⁡θ=1.5⋅0.8161.33≈0.921  ⇒  θ≈67∘1.5\sin 54.7^\circ=1.33\sin\theta\;\Rightarrow\;\sin\theta=\frac{1.5\cdot 0.816}{1.33}\approx 0.921\;\Rightarrow\;\theta\approx 67^\circ

הסבר: ככל שמקדם השבירה של התווך החיצוני קרוב יותר למקדם השבירה של הזכוכית, הזווית הקריטית גדולה יותר. ההחזרה הפנימית המלאה "מתבטלת" רק במקום שבו נוגעים המים – על עיקרון זה פועלים חיישני טביעות אצבע אופטיים: במקומות שבהם רכסי האצבע נוגעים בזכוכית, האור אינו מוחזר.

טעות נפוצה: להשתמש שוב בזווית הקריטית 41.8∘41.8^\circ – היא מתאימה רק למעבר מזכוכית לאוויר.

שאלה 2 · גוש זכוכית מלבני: שבירה, החזרה פנימית מלאה וסדר הקרנייםבאורך בגרות · ברמת בגרות

בתרשים שלפניכם מוצג חתך של גוש זכוכית שצורתו תיבה. החתך הוא המלבן ABCDABCD.

אלומה צרה ומקבילה של אור מונוכרומטי פוגעת בפאה האנכית ADAD בזווית פגיעה של 40∘40^\circ (הזווית בין כיוון האלומה לבין האנך לפאה).

מקדם השבירה של הזכוכית (ביחס לאוויר) עבור אורך הגל של האלומה הוא 1.51.5.

אלומת האור נשברת בפאה ADAD, פוגעת בפאה התחתונה DCDC ומוחזרת ממנה החזרה פנימית מלאה, ולאחר מכן מגיעה אל הפאה BCBC.

א.

חשבו את זווית השבירה של האור בפאה ADAD.

ב.

הוכיחו שבפאה DCDC מתרחשת החזרה פנימית מלאה.

ג.

R1R_1 ו־R2R_2 הן הקרניים התוחמות את חתך האלומה (ראו תרשים).

(1)

העתיקו את התרשים למחברתכם.

הוסיפו בתרשים שבמחברתכם את מהלך הקרניים R1R_1 ו־R2R_2 לאחר ההחזרה מן הפאה DCDC ועד לפאה BCBC, וכן את המשכי הקרניים באוויר לאחר שהן עוברות דרך הפאה BCBC.

(2)

קבעו אם האלומה שיוצאת מן הגוש דרך הפאה BCBC מקבילה לאלומה הפוגעת בפאה ADAD. נמקו את קביעתכם.

ד.

קבעו אם באלומה שיוצאת מן הגוש דרך הפאה BCBC הקרן R1R_1 נמצאת מעל הקרן R2R_2 (כמו בכניסה) או מתחתיה. נמקו את קביעתכם.

◂ פתרון מלא לשאלה 2

סעיף א

תשובה:

θ2≈25.4∘\theta_2\approx 25.4^\circ

חוק סנל מדף הנוסחאות, במעבר מן האוויר (n1=1n_1=1) לזכוכית (n2=1.5n_2=1.5):

n1sin⁡θ1=n2sin⁡θ2  ⇒  sin⁡θ2=n1sin⁡θ1n2n_1\sin\theta_1=n_2\sin\theta_2\;\Rightarrow\;\sin\theta_2=\frac{n_1\sin\theta_1}{n_2}

הצבה:

sin⁡θ2=1⋅sin⁡40∘1.5=0.6431.5≈0.429  ⇒  θ2≈25.4∘\sin\theta_2=\frac{1\cdot\sin 40^\circ}{1.5}=\frac{0.643}{1.5}\approx 0.429\;\Rightarrow\;\theta_2\approx 25.4^\circ

זווית השבירה נמדדת מן האנך לפאה ADAD – כלומר מן הכיוון האופקי. בתוך הזכוכית האלומה מתקדמת ימינה ומטה, בזווית 25.4∘25.4^\circ מתחת לאופק.

סעיף ב

תשובה:

זווית הפגיעה בפאה DCDC היא כ־64.6∘64.6^\circ, גדולה מן הזווית הקריטית 41.8∘41.8^\circ – ולכן מתרחשת החזרה פנימית מלאה.

זווית הפגיעה בפאה DCDC. הפאות ADAD ו־DCDC מאונכות זו לזו, ולכן גם האנכים להן מאונכים: האנך ל־ADAD אופקי, והאנך ל־DCDC אנכי. הקרן יוצרת זווית 25.4∘25.4^\circ עם האופק, ולכן עם האנך לפאה DCDC היא יוצרת זווית

α=90∘−25.4∘=64.6∘\alpha=90^\circ-25.4^\circ=64.6^\circ

הזווית הקריטית. החזרה פנימית מלאה אפשרית במעבר מתווך בעל מקדם שבירה גדול (זכוכית) לתווך בעל מקדם שבירה קטן (אוויר). בזווית הקריטית זווית השבירה היא 90∘90^\circ. מחוק סנל:

nזכוכיתsin⁡αc=nאווירsin⁡90∘  ⇒  sin⁡αc=11.5≈0.667  ⇒  αc≈41.8∘n_{\text{זכוכית}}\sin\alpha_c=n_{\text{אוויר}}\sin 90^\circ\;\Rightarrow\;\sin\alpha_c=\frac{1}{1.5}\approx 0.667\;\Rightarrow\;\alpha_c\approx 41.8^\circ

השוואה: 64.6∘>41.8∘64.6^\circ>41.8^\circ – זווית הפגיעה גדולה מן הזווית הקריטית, ולכן האור אינו יכול לעבור לאוויר דרך DCDC, ומתרחשת החזרה פנימית מלאה.

(בדיקה: אילו ניסינו לחשב זווית שבירה, היינו מקבלים sin⁡θ=1.5sin⁡64.6∘≈1.35>1\sin\theta=1.5\sin 64.6^\circ\approx 1.35>1 – אין פתרון.)

טעות נפוצה: להשוות לזווית הקריטית את הזווית שבין הקרן לבין הפאה (25.4∘25.4^\circ) במקום את הזווית שבין הקרן לבין האנך לפאה.

סעיף ג(1)

תשובה:

אחרי ההחזרה הקרניים עולות ימינה בזווית 25.4∘25.4^\circ מעל האופק, פוגעות ב־BCBC בזווית פגיעה 25.4∘25.4^\circ, ויוצאות לאוויר בזווית 40∘40^\circ לאנך – ימינה ומעלה. R1R_1 פוגעת ב־DCDC קרוב יותר ל־CC, ולכן מגיעה ל־BCBC נמוך יותר מ־R2R_2.

ההחזרה מ־DCDC. לפי חוק ההחזרה, זווית ההחזרה שווה לזווית הפגיעה (64.6∘64.6^\circ לאנך האנכי). לכן אחרי ההחזרה כל קרן ממשיכה ימינה ומעלה, בזווית 25.4∘25.4^\circ מעל האופק – תמונת ראי של המסלול שלפני ההחזרה. שתי הקרניים נשארות מקבילות זו לזו.

הפגיעה ב־BCBC. האנך לפאה BCBC אופקי, ולכן זווית הפגיעה בה היא 25.4∘25.4^\circ. היא קטנה מן הזווית הקריטית (41.8∘41.8^\circ), ולכן האור עובר לאוויר (ונשבר הרחק מן האנך). מחוק סנל:

1.5sin⁡25.4∘=1⋅sin⁡θיציאה  ⇒  sin⁡θיציאה=1.5⋅0.429≈0.643  ⇒  θיציאה=40∘1.5\sin 25.4^\circ=1\cdot\sin\theta_{\text{יציאה}}\;\Rightarrow\;\sin\theta_{\text{יציאה}}=1.5\cdot 0.429\approx 0.643\;\Rightarrow\;\theta_{\text{יציאה}}=40^\circ

(התוצאה צפויה: זו בדיוק הזווית שבה נכנס האור, לפי הפיכות מהלך הקרן.)

הסרטוט: שתי קרניים מקבילות שיוצאות מן הפאה BCBC ימינה ומעלה, בזווית 40∘40^\circ לאנך האופקי.

מיקום הקרניים: R1R_1 נכנסת גבוה יותר, ולכן היא עוברת מרחק אופקי גדול יותר עד שהיא פוגעת בפאה DCDC – נקודת הפגיעה שלה קרובה יותר ל־CC (כמו בתרשים). אחרי ההחזרה היא עולה באותה זווית כמו R2R_2, אבל יש לה מרחק אופקי קטן יותר עד BCBC, ולכן היא מספיקה לעלות פחות – R1R_1 פוגעת ב־BCBC נמוך יותר מ־R2R_2, והקרניים "מתחלפות" במקומן.

סעיף ג(2)

תשובה:

לא. האלומה הפוגעת יורדת בזווית 40∘40^\circ מתחת לאופק, והאלומה היוצאת עולה בזווית 40∘40^\circ מעל האופק – הזווית ביניהן 80∘80^\circ.

קביעה: האלומה היוצאת אינה מקבילה לאלומה הפוגעת.

נימוק: בשתי הפאות האנכיות (ADAD ו־BCBC) האנך אופקי, וזוויות האוויר שוות – 40∘40^\circ בכניסה ו־40∘40^\circ ביציאה (סעיף (1)). אבל בין הכניסה ליציאה האור הוחזר מן הפאה האופקית DCDC, וההחזרה הפכה את הכיוון האנכי של התנועה: לפני ההחזרה האור ירד, ואחריה הוא עולה.

•האלומה הפוגעת: ימינה ומטה, 40∘40^\circ מתחת לאופק.

•האלומה היוצאת: ימינה ומעלה, 40∘40^\circ מעל לאופק.

האלומה היוצאת היא תמונת ראי של האלומה הפוגעת ביחס לכיוון האופקי, והזווית בין הכיוונים היא 40∘+40∘=80∘40^\circ+40^\circ=80^\circ.

טעות נפוצה: להסיק "זווית יציאה שווה לזווית כניסה, ולכן האלומות מקבילות" – שוויון הזוויות ביחס לאנך אינו מספיק; צריך לבדוק גם לאיזה צד של האנך פונה כל קרן.

סעיף ד

תשובה:

R1R_1 נמצאת מתחת ל־R2R_2 – סדר הקרניים מתהפך.

קביעה: ביציאה R1R_1 נמצאת מתחת ל־R2R_2.

נימוק: בשבירה בפאות האנכיות הסדר האנכי של הקרניים אינו משתנה. ההחזרה מן הפאה האופקית DCDC פועלת כמו מראה אופקית, והיא הופכת את הסדר האנכי:

- R1R_1 נכנסת גבוה יותר, ולכן מגיעה לפאה DCDC רחוק יותר מ־DD (קרוב יותר ל־CC).

•אחרי ההחזרה שתי הקרניים עולות באותה זווית. ל־R1R_1 נשאר מרחק אופקי קטן יותר עד הפאה BCBC, ולכן היא עולה פחות ופוגעת ב־BCBC נמוך יותר.

•היציאה דרך BCBC היא שבירה בלבד, ושתי הקרניים יוצאות מקבילות – ולכן R1R_1 נשארת מתחת ל־R2R_2.

(אפשר לבדוק במספרים: אם R1R_1 ו־R2R_2 נכנסות בגבהים 3 cm3\,\text{cm} ו־2 cm2\,\text{cm} מעל DD וגוש ארכו 10 cm10\,\text{cm}, הן יוצאות בגבהים של כ־1.7 cm1.7\,\text{cm} ו־2.7 cm2.7\,\text{cm} מעל CC.)

טעות נפוצה: להניח שסדר הקרניים נשמר "כי שתיהן עוברות אותו מסלול" – כל החזרה ממשטח אופקי הופכת את הסדר האנכי.

שאלה 3 · קרן שמוחזרת ונשברת בניצב זו לזו, ועיגול אור מעל מנורה שקועהבאורך בגרות · בינונית

מקור אור נקודתי SS נמצא באוויר (n=1n=1) מעל אמבט רחב ומלא בנוזל שקוף. קרן אור שיוצאת מ-SS פוגעת בפני הנוזל בנקודה PP: חלק מן האור מוחזר וחלק נשבר אל תוך הנוזל. SS הוא מקור האור היחיד בסביבה.

א.

העתיקו את התרשים למחברת, וסרטטו בו את הקרן מ-SS אל PP, את הקרן המוחזרת ואת הקרן הנשברת. סמנו את זווית הפגיעה α\alpha, את זווית ההחזרה β\beta ואת זווית השבירה γ\gamma.

ב.

קבעו אם זווית ההחזרה β\beta גדולה, קטנה או שווה לזווית השבירה γ\gamma. נמקו.

ג.

נתון: זווית הפגיעה היא α=56∘\alpha=56^\circ, והזווית בין הקרן המוחזרת לקרן הנשברת היא 90∘90^\circ.

חשבו את זווית השבירה γ\gamma ואת מקדם השבירה של הנוזל.

ד.

חשבו את מהירות האור בנוזל.

ה.

מוציאים את SS, ומניחים מנורה קטנה LL (מקור נקודתי) על תחתית האמבט, במרכזה. עומק הנוזל h=25 cmh=25\,\text{cm}, והאמבט רחב הרבה יותר מ-50 cm50\,\text{cm}. מי שמביט מלמעלה רואה שהאור יוצא מן הנוזל לאוויר רק דרך עיגול על פני הנוזל, שמרכזו מעל המנורה; שאר פני הנוזל חשוכים.

הסבירו בעזרת חוקי השבירה מדוע האור יוצא לאוויר רק דרך עיגול.

ו.

חשבו את רדיוס העיגול שדרכו יוצא האור.

◂ פתרון מלא לשאלה 3

סעיף א

תשובה:

שלוש הקרניים יוצאות מ-PP, והזוויות נמדדות מהאנך לפני הנוזל ב-PP: הקרן המוחזרת עולה לצד השני של האנך, והקרן הנשברת יורדת לתוך הנוזל בצד השני של האנך, קרוב יותר אליו.

מעבירים ב-PP אנך לפני הנוזל (קו מקווקו אנכי). כל הזוויות נמדדות מהאנך, ולא מפני הנוזל.

•הקרן הפוגעת: קו ישר מ-SS אל PP. α\alpha – הזווית בינה לבין האנך.

•הקרן המוחזרת: יוצאת מ-PP כלפי מעלה, לצד השני של האנך, כך ש-β=α\beta=\alpha (חוק ההחזרה). כל שלוש הקרניים והאנך נמצאים באותו מישור.

•הקרן הנשברת: יוצאת מ-PP כלפי מטה לתוך הנוזל, גם היא בצד השני של האנך. γ\gamma – הזווית בינה לבין המשך האנך בתוך הנוזל.

טעות נפוצה: למדוד את הזוויות מפני הנוזל במקום מהאנך.

סעיף ב

תשובה:

β>γ\beta>\gamma

לפי חוק ההחזרה β=α\beta=\alpha.

לפי חוק סנל במעבר מהאוויר לנוזל: 1⋅sin⁡α=nsin⁡γ1\cdot\sin\alpha=n\sin\gamma. מקדם השבירה של נוזל גדול מ-11 (האור מאט בו), ולכן sin⁡γ=sin⁡αn<sin⁡α\sin\gamma=\frac{\sin\alpha}{n}<\sin\alpha, כלומר γ<α\gamma<\alpha – הקרן נשברת אל האנך.

מכאן β=α>γ\beta=\alpha>\gamma.

סעיף ג

תשובה:

γ=34∘\gamma=34^\circ; n≈1.48n\approx1.48

שתי הקרניים יוצאות מ-PP לאותו צד של האנך (הצד הרחוק מ-SS): המוחזרת מעל פני הנוזל והנשברת מתחתם. הזווית בין הקרן המוחזרת לפני הנוזל היא 90∘−β90^\circ-\beta, והזווית בין הקרן הנשברת לפני הנוזל היא 90∘−γ90^\circ-\gamma. יחד הן משלימות את הזווית בין שתי הקרניים:

(90∘−β)+(90∘−γ)=90∘  ⇒  β+γ=90∘(90^\circ-\beta)+(90^\circ-\gamma)=90^\circ\;\Rightarrow\;\beta+\gamma=90^\circ

עם β=α=56∘\beta=\alpha=56^\circ מקבלים γ=34∘\gamma=34^\circ.

חוק סנל:

n=sin⁡αsin⁡γ=sin⁡56∘sin⁡34∘=0.8290.559≈1.48n=\frac{\sin\alpha}{\sin\gamma}=\frac{\sin56^\circ}{\sin34^\circ}=\frac{0.829}{0.559}\approx1.48

(כיוון ש-γ=90∘−α\gamma=90^\circ-\alpha, מתקבל גם n=sin⁡αcos⁡α=tan⁡α=tan⁡56∘n=\frac{\sin\alpha}{\cos\alpha}=\tan\alpha=\tan56^\circ.)

סעיף ד

תשובה:

v≈2.03⋅108 m/sv\approx2.03\cdot10^{8}\,\text{m/s}

מהגדרת מקדם השבירה n=cvn=\frac{c}{v}:

v=cn=3⋅1081.48≈2.03⋅108 m/sv=\frac{c}{n}=\frac{3\cdot10^{8}}{1.48}\approx2.03\cdot10^{8}\,\text{m/s}

סעיף ה

תשובה:

קרניים שפוגעות בפני הנוזל בזווית גדולה מהזווית הקריטית עוברות החזרה פנימית מלאה ואינן יוצאות; הנקודות שבהן זווית הפגיעה קטנה מהזווית הקריטית יוצרות עיגול סביב הנקודה שמעל המנורה.

האור עובר מתווך שמקדם השבירה שלו גדול (1.481.48) לתווך שמקדם השבירה שלו קטן (11), ולכן הקרן הנשברת מתרחקת מהאנך: nsin⁡θ=sin⁡θairn\sin\theta=\sin\theta_{air}, θair>θ\theta_{air}>\theta.

כשזווית הפגיעה θ\theta גדלה עד לזווית הקריטית θc\theta_c, זווית השבירה מגיעה ל-90∘90^\circ. בזווית פגיעה גדולה מ-θc\theta_c אין קרן נשברת – כל האור מוחזר לתוך הנוזל (החזרה פנימית מלאה).

קרן שיוצאת מ-LL ופוגעת בפני הנוזל במרחק xx מהנקודה שמעל המנורה פוגעת בזווית θ\theta שמקיימת tan⁡θ=xh\tan\theta=\frac{x}{h}: ככל ש-xx גדול יותר, הזווית גדולה יותר. לכן אור יוצא רק ממקומות שבהם xx קטן מערך מסוים, והם יוצרים עיגול (המצב סימטרי סביב האנך שעובר דרך LL). מחוץ לעיגול כל האור מוחזר לתוך הנוזל, ופני הנוזל נראים שם חשוכים.

סעיף ו

תשובה:

θc≈42.5∘\theta_c\approx42.5^\circ; R≈23 cmR\approx23\,\text{cm}

הזווית הקריטית (זווית השבירה 90∘90^\circ):

nsin⁡θc=1⋅sin⁡90∘  ⇒  sin⁡θc=11.48≈0.676  ⇒  θc≈42.5∘n\sin\theta_c=1\cdot\sin90^\circ\;\Rightarrow\;\sin\theta_c=\frac{1}{1.48}\approx0.676\;\Rightarrow\;\theta_c\approx42.5^\circ

שפת העיגול היא הנקודה שבה הקרן פוגעת בדיוק בזווית θc\theta_c. במשולש ישר הזווית שניצביו הם העומק hh ורדיוס העיגול RR:

R=htan⁡θc=25⋅tan⁡42.5∘≈25⋅0.917≈23 cmR=h\tan\theta_c=25\cdot\tan42.5^\circ\approx25\cdot0.917\approx23\,\text{cm}

טעות נפוצה: להשתמש ב-sin⁡θc\sin\theta_c במקום ב-tan⁡θc\tan\theta_c – RR הוא הניצב שמול הזווית, ו-hh הוא הניצב שליד הזווית.

שאלה 4 · מפתח בתחתית מכל: מתי רואים אותו?באורך בגרות · בינונית

בתחתית מכל עמוק בעל דפנות אטומות מונח מפתח קטן. נועה עומדת ליד המכל, ומהמקום שבו נמצאת עינה היא אינה רואה את המפתח כשהמכל ריק: דופן המכל מסתירה אותו.

מתחילים למלא את המכל במים, ונועה ועינה אינן זזות. ברגע מסוים, כשהמכל עדיין לא מלא, נועה מתחילה לראות את המפתח. מקדם השבירה של המים n=1.33n=1.33, ומקדם השבירה של האוויר 11.

א.

הגדירו את תופעת השבירה של האור וציינו את הסיבה לה. חשבו גם את מהירות האור במים.

ב.

הסבירו, בעזרת סרטוט מהלך קרניים, מדוע נועה רואה את המפתח רק אחרי שהמכל התמלא חלקית במים.

ג.

נתון: הקרן שיוצאת מהמפתח ומגיעה לעינה של נועה עוברת בתוך המים מרחק אופקי 0.52 m0.52\,\text{m}, וזווית השבירה שלה (באוויר) היא 41.7∘41.7^\circ.

חשבו את עומק המים במכל ברגע זה.

ד.

חשבו את הזווית הקריטית בין מים לאוויר. קרן אחרת שיוצאת מהמפתח פוגעת בפני המים בנקודה שנמצאת במרחק אופקי 1.2 m1.2\,\text{m} מהמפתח, לכיוון הדופן הרחוקה מנועה. האם קרן זו יוצאת מהמים לאוויר? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 4

סעיף א

תשובה:

שבירה: שינוי בכיוון ההתקדמות של האור במעבר בין שני תווכים (כשהפגיעה אינה ניצבת). הסיבה: שינוי מהירות האור בין התווכים. v=cn≈2.26⋅108 m/sv=\frac{c}{n}\approx2.26\cdot10^{8}\,\text{m/s}.

שבירה היא שינוי בכיוון ההתקדמות של קרן אור כשהיא עוברת מתווך שקוף אחד לאחר, כאשר היא פוגעת בגבול ביניהם שלא בניצב.

הסיבה: מהירות האור שונה בתווכים שונים. מקדם השבירה של תווך מוגדר כ-n=cvn=\frac{c}{v}, וחוק סנל n1sin⁡θ1=n2sin⁡θ2n_1\sin\theta_1=n_2\sin\theta_2 קובע את הכיוון החדש.

מהירות האור במים:

v=cn=3⋅1081.33≈2.26⋅108 m/sv=\frac{c}{n}=\frac{3\cdot10^{8}}{1.33}\approx2.26\cdot10^{8}\,\text{m/s}

סעיף ב

תשובה:

במים, קרן שיוצאת מהמפתח נשברת על פני המים הרחק מהאנך, כך שקרן שבמכל ריק הייתה נחסמת בדופן יכולה עכשיו להגיע לעין.

במכל ריק האור מהמפתח מתקדם בקווים ישרים. הקו הישר מהמפתח אל העין עובר דרך הדופן האטומה, ולכן שום קרן מהמפתח אינה מגיעה לעין.

כשיש מים, קרן שיוצאת מהמפתח מתקדמת בקו ישר בתוך המים עד פני המים, ושם עוברת מתווך שמקדם השבירה שלו גדול (1.331.33) לתווך שמקדם השבירה שלו קטן (11). לפי חוק סנל:

1.33sin⁡θw=1⋅sin⁡θa  ⇒  θa>θw1.33\sin\theta_{w}=1\cdot\sin\theta_{a}\;\Rightarrow\;\theta_a>\theta_w

הקרן נשברת הרחק מהאנך – היא "נוטה" יותר לכיוון האופק. כך קרן שעולה מהמפתח בתלילות, ובלי מים הייתה פוגעת בדופן, יוצאת מהמים בזווית שטוחה יותר, עוברת מעל שפת המכל ומגיעה לעין.

בסרטוט: קרן ישרה מהמפתח לנקודה על פני המים, אנך לפני המים באותה נקודה, והמשך הקרן באוויר בזווית גדולה יותר מהאנך – אל העין, מעל שפת הדופן. העין "רואה" את המפתח בהמשך הקרן שנכנסה אליה, כלומר במקום גבוה יותר מהמקום האמיתי.

סעיף ג

תשובה:

h≈0.90 mh\approx0.90\,\text{m}

זווית הפגיעה בפני המים מתוך המים, לפי חוק סנל:

1.33sin⁡θw=sin⁡41.7∘  ⇒  sin⁡θw=0.6651.33=0.50  ⇒  θw=30∘1.33\sin\theta_w=\sin41.7^\circ\;\Rightarrow\;\sin\theta_w=\frac{0.665}{1.33}=0.50\;\Rightarrow\;\theta_w=30^\circ

בתוך המים הקרן היא היתר של משולש ישר זווית: הניצב האנכי הוא עומק המים hh, והניצב האופקי 0.52 m0.52\,\text{m}. הזווית θw\theta_w נמדדת מהאנך, ולכן:

tan⁡θw=0.52h  ⇒  h=0.52tan⁡30∘=0.520.577≈0.90 m\tan\theta_w=\frac{0.52}{h}\;\Rightarrow\;h=\frac{0.52}{\tan30^\circ}=\frac{0.52}{0.577}\approx0.90\,\text{m}

טעות נפוצה: להציב בחישוב העומק את הזווית שבאוויר (41.7∘41.7^\circ). המרחק האופקי נמדד בתוך המים, ושם הזווית היא 30∘30^\circ.

סעיף ד

תשובה:

θc≈48.8∘\theta_c\approx48.8^\circ. הקרן פוגעת בזווית 53.1∘>θc53.1^\circ>\theta_c – היא אינה יוצאת: מתרחשת החזרה פנימית מלאה.

הזווית הקריטית – זווית הפגיעה שבה זווית השבירה היא 90∘90^\circ:

1.33sin⁡θc=1  ⇒  sin⁡θc=11.33=0.752  ⇒  θc≈48.8∘1.33\sin\theta_c=1\;\Rightarrow\;\sin\theta_c=\frac{1}{1.33}=0.752\;\Rightarrow\;\theta_c\approx48.8^\circ

זווית הפגיעה של הקרן החדשה (העומק 0.90 m0.90\,\text{m}):

tan⁡θ=1.20.90=1.33  ⇒  θ≈53.1∘\tan\theta=\frac{1.2}{0.90}=1.33\;\Rightarrow\;\theta\approx53.1^\circ

53.1∘>48.8∘53.1^\circ>48.8^\circ, ולכן הקרן אינה יוצאת לאוויר: היא מוחזרת כולה חזרה למים (החזרה פנימית מלאה).

שאלה 5 · מטבעות בתחתית כלי גלילי: מקדם השבירה של שמן ועומק נראהבאורך בגרות · בינונית

בתרשים מתואר כלי ריק שצורתו גליל. גובה הכלי 24 cm24\,\text{cm} וקוטרו 18 cm18\,\text{cm}.

בתחתית הכלי מונחים שני מטבעות קטנים: מטבע AA צמוד לדופן הכלי, ומטבע BB במרחק 10 cm10\,\text{cm} מהדופן שמנגד (הדופן שמתחת לנקודה CC).

תלמיד מביט אל תוך הכלי לאורך הקו ECEC, כאשר הנקודה CC נמצאת על שפת הכלי. כשהכלי ריק, התלמיד רואה בדיוק את מטבע AA.

התלמיד מילא את הכלי עד שפתו בשמן שקוף. בלי להזיז את עינו, הוא רואה עכשיו לאורך אותו קו את מטבע BB.

א.

העתיקו את התרשים למחברת, בלי העין והקו המקווקו. הוסיפו קרן אור שיוצאת ממטבע BB, עוברת בשמן אל הנקודה CC ומגיעה לעין התלמיד. סמנו את זווית הפגיעה α\alpha ואת זווית השבירה β\beta במעבר מהשמן לאוויר.

ב.

חשבו את מקדם השבירה של השמן.

ג.

האם התלמיד רואה את מטבע BB בעומקו האמיתי, עמוק יותר או רדוד יותר? נמקו באמצעות סרטוט של מהלך קרניים.

ד.

מרוקנים את הכלי וממלאים אותו עד שפתו במים (מקדם השבירה 43\tfrac43). התלמיד מביט שוב לאורך אותו קו. באיזה מרחק מהדופן שמתחת ל־CC צריך להניח מטבע כדי שהתלמיד יראה אותו לאורך הקו ECEC?

ה.

חשבו את הזווית הקריטית במעבר משמן לאוויר. האם אור שיוצא ממטבע כלשהו בתחתית הכלי ופוגע בפני השמן (בכלי המלא) יכול לעבור החזרה מלאה? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 5

סעיף א

תשובה:

הקרן עוברת בקו ישר מ־BB ל־CC, נשברת ב־CC והלאה ממשיכה לאורך הקו CECE (המשך של ACAC). α\alpha – בין BCBC לאנך למשטח ב־CC; β\beta – בין CECE לאנך, ו־β>α\beta>\alpha.

•בתוך השמן האור נע בקו ישר מ־BB אל CC.

•ב־CC מעבירים אנך לפני השמן (קו אנכי – במקרה זה לאורך הדופן).

- α\alpha – הזווית בין הקרן BCBC לבין האנך.

•באוויר הקרן ממשיכה לאורך הקו CECE, שהוא המשך של הקו ACAC (כי בכלי הריק התלמיד ראה את AA לאורך הקו הזה). β\beta – הזווית בין CECE לבין האנך.

•במעבר מתווך שמקדם השבירה שלו גדול (שמן) לתווך שמקדם השבירה שלו קטן (אוויר) הקרן מתרחקת מהאנך, ולכן β>α\beta>\alpha.

סעיף ב

תשובה:

n=1.56n=1.56

באוויר (לאורך CACA): הפרש אופקי 18 cm18\,\text{cm}, הפרש אנכי 24 cm24\,\text{cm}, והאורך 182+242=30 cm\sqrt{18^2+24^2}=30\,\text{cm}:

sin⁡β=1830=0.6\sin\beta=\frac{18}{30}=0.6

בשמן (לאורך CBCB): הפרש אופקי 10 cm10\,\text{cm}, הפרש אנכי 24 cm24\,\text{cm}, והאורך 102+242=26 cm\sqrt{10^2+24^2}=26\,\text{cm}:

sin⁡α=1026≈0.385\sin\alpha=\frac{10}{26}\approx0.385

חוק סנל במעבר משמן לאוויר:

nsin⁡α=1⋅sin⁡β  ⇒  n=0.610/26=15.610=1.56n\sin\alpha=1\cdot\sin\beta\;\Rightarrow\;n=\frac{0.6}{10/26}=\frac{15.6}{10}=1.56

טעות נפוצה: להפוך את היחס ולקבל n<1n<1. הזווית הקטנה נמצאת תמיד בתווך שמקדם השבירה שלו גדול יותר.

סעיף ג

תשובה:

רדוד יותר: ההמשכים לאחור של הקרניים היוצאות מהשמן נפגשים מעל המיקום האמיתי של BB.

משרטטים שתי קרניים שיוצאות מ־BB ומגיעות לעין דרך פני השמן (למשל דרך CC ודרך נקודה קרובה אליה). כל קרן נשברת ביציאה לאוויר ומתרחקת מהאנך, ולכן באוויר היא נטויה יותר מבשמן.

העין מפרשת את האור כאילו הגיע בקו ישר, ולכן "רואה" את המטבע בנקודה שבה נפגשים ההמשכים לאחור של הקרניים באוויר. מכיוון שהקרניים באוויר נטויות יותר, ההמשכים שלהן נפגשים מעל BB – המטבע נראה רדוד יותר מעומקו האמיתי (וגם מוזז מעט לכיוון העין).

סעיף ד

תשובה:

כ־12 cm12\,\text{cm} מהדופן.

זווית השבירה באוויר לא השתנתה: sin⁡β=0.6\sin\beta=0.6. במים:

43sin⁡α′=0.6  ⇒  sin⁡α′=0.45  ⇒  α′≈26.7∘\tfrac43\sin\alpha'=0.6\;\Rightarrow\;\sin\alpha'=0.45\;\Rightarrow\;\alpha'\approx26.7^\circ

המרחק האופקי בתחתית, בעומק 24 cm24\,\text{cm}:

x=24tan⁡α′=24⋅0.451−0.452≈24⋅0.504≈12.1 cmx=24\tan\alpha'=24\cdot\frac{0.45}{\sqrt{1-0.45^2}}\approx24\cdot0.504\approx12.1\,\text{cm}

התוצאה גדולה מ־10 cm10\,\text{cm}: מקדם השבירה של המים קטן משל השמן, הקרן נשברת פחות, והנקודה הנראית קרובה יותר ל־AA.

סעיף ה

תשובה:

θc≈39.9∘\theta_c\approx39.9^\circ. לא: זווית הפגיעה הגדולה ביותר האפשרית בכלי היא כ־36.9∘36.9^\circ, קטנה מהזווית הקריטית.

sin⁡θc=1n=11.56≈0.641  ⇒  θc≈39.9∘\sin\theta_c=\frac1n=\frac1{1.56}\approx0.641\;\Rightarrow\;\theta_c\approx39.9^\circ

זווית הפגיעה בפני השמן גדולה ככל שהמרחק האופקי שהקרן עוברת גדול יותר. המרחק האופקי הגדול ביותר בתוך הכלי הוא הקוטר, 18 cm18\,\text{cm} (ממטבע צמוד לדופן אחת אל שפת הדופן השנייה), ולכן זווית הפגיעה המרבית:

tan⁡αmax=1824=0.75  ⇒  αmax≈36.9∘<39.9∘\tan\alpha_{max}=\frac{18}{24}=0.75\;\Rightarrow\;\alpha_{max}\approx36.9^\circ<39.9^\circ

לכן כל קרן שמגיעה מתחתית הכלי לפני השמן יוצאת (בחלקה) לאוויר, ואין החזרה מלאה.

שאלה 6 · מקור אור בתוך גוש שקוף וסיב אופטי: זווית גבולית מתוך סרטוטבאורך בגרות · בינונית

מקור אור נקודתי S נמצא בתחתית גוש מלבני העשוי מחומר שקוף, והגוש נמצא באוויר. בסרטוט 1 מוצג חתך של הגוש, ובו מהלך שלוש קרניים, 1, 2 ו־3, שיוצאות מ־S ופוגעות בפאה העליונה של הגוש. קווי הרשת מחלקים את החתך לריבועים שווים.

זווית השבירה של קרן 2 ביציאה לאוויר היא 90∘90^\circ בקירוב: הקרן הנשברת ממשיכה לאורך הפאה העליונה.

סרטוט 1:

א.

העתיקו את סרטוט 1, והשלימו בו במדויק את המשך המהלך של קרן 1 ושל קרן 3 (את קרן 3 – עד שהיא מגיעה לפאה הימנית של הגוש). הסבירו את שיקוליכם.

ב.

על פי הסרטוט, חשבו את הזווית הגבולית למעבר אור מהחומר השקוף לאוויר, ואת מקדם השבירה של החומר.

ג.

חשבו את הזווית שבה קרן 3 יוצאת לאוויר דרך הפאה הימנית של הגוש (ביחס לאנך לפאה זו).

ד.

אפשר להעביר מידע למרחקים גדולים באמצעות סיבים אופטיים, שהאור מתפשט בהם כמעט בלי הפסדי אנרגייה.

סרטוט 2:

סיב אופטי עשוי מחומר שקוף שמקדם השבירה שלו n=1.2n=1.2, והוא נמצא באוויר. קרן אור נכנסת לסיב מהאוויר דרך הפאה שבקצהו, בזווית פגיעה θ1\theta_1 (סרטוט 2).

חשבו את הזווית θ1\theta_1 המרבית שבה האור עדיין אינו דולף מהסיב החוצה דרך הדופן שלו. הסבירו מדוע בזוויות קטנות ממנה האור אינו דולף.

ה.

בסיבים אמיתיים הליבה מצופה בשכבה שקופה דקה (מעטפת), ולכן האור בליבה פוגע בדופן שלה בגבול עם המעטפת ולא עם האוויר. ליבה של סיב כזה עשויה מאותו חומר (n=1.2n=1.2), ומקדם השבירה של המעטפת הוא 1.11.1. הסיב נמצא באוויר.

(1) חשבו את הזווית θ1\theta_1 המרבית בכניסה לליבה שבה האור עדיין אינו דולף מן הליבה אל המעטפת.

(2) מדוע המעטפת חייבת להיות עשויה מחומר שמקדם השבירה שלו קטן מזה של הליבה?

◂ פתרון מלא לשאלה 6

סעיף א

תשובה:

קרן 1 פוגעת בניצב לפאה העליונה ויוצאת לאוויר בלי לשנות כיוון. קרן 3 פוגעת בזווית גדולה מהזווית הגבולית, ולכן עוברת החזרה פנימית מלאה: היא מוחזרת בזווית השווה לזווית הפגיעה ופוגעת בפאה הימנית בפינה התחתונה של הריבוע העליון – שני ריבועים מעל התחתית.

קרן 1 פוגעת בפאה העליונה בניצב (זווית פגיעה 0∘0^\circ). לפי חוק סנל sin⁡θ2=nsin⁡0∘=0\sin\theta_2=n\sin0^\circ=0, ולכן הקרן יוצאת לאוויר בלי לשנות כיוון (חלק קטן מהאור מוחזר לאחור לאורך אותו קו).

קרן 2 נשברת בזווית 90∘90^\circ, ולכן זווית הפגיעה שלה היא בדיוק הזווית הגבולית.

קרן 3 נוטה מהאנך יותר מקרן 2, כלומר זווית הפגיעה שלה גדולה מהזווית הגבולית – ולכן היא עוברת החזרה פנימית מלאה ואינה יוצאת לאוויר.

לפי חוק ההחזרה, זווית ההחזרה שווה לזווית הפגיעה. בדרכה למעלה קרן 3 עברה 6 ריבועים ימינה ו־3 ריבועים למעלה, ולכן אחרי ההחזרה היא עוברת ריבוע אחד למטה על כל 2 ריבועים ימינה. נקודת הפגיעה בפאה העליונה נמצאת 2 ריבועים משמאל לפאה הימנית, ולכן הקרן המוחזרת פוגעת בפאה הימנית בנקודה שנמצאת ריבוע אחד מתחת לפאה העליונה (2 ריבועים מעל התחתית).

טעות נפוצה: לסרטט את קרן 3 יוצאת לאוויר ״כמעט במקביל לפאה״ – מעבר לזווית הגבולית אין קרן נשברת כלל.

סעיף ב

תשובה:

θc≈53∘\theta_c\approx53^\circ; n=1.25n=1.25

זווית הפגיעה של קרן 2 היא הזווית הגבולית. בדרכה מ־S לפאה העליונה הקרן עוברת 4 ריבועים אופקית ו־3 ריבועים אנכית. הזווית נמדדת מהאנך לפאה (האנך הוא אנכי):

tan⁡θc=43  ⇒  θc≈53∘\tan\theta_c=\frac{4}{3}\;\Rightarrow\;\theta_c\approx53^\circ

מקדם השבירה – מחוק סנל עם זווית שבירה 90∘90^\circ:

nsin⁡θc=1⋅sin⁡90∘  ⇒  n=1sin⁡53∘=10.8=1.25n\sin\theta_c=1\cdot\sin90^\circ\;\Rightarrow\;n=\frac{1}{\sin53^\circ}=\frac{1}{0.8}=1.25

טעות נפוצה: למדוד את הזווית מהפאה העליונה (37∘37^\circ) במקום מהאנך.

סעיף ג

תשובה:

כ־34∘34^\circ

הקרן המוחזרת יורדת ריבוע אחד על כל 2 ריבועים אופקית. האנך לפאה הימנית הוא אופקי, ולכן זווית הפגיעה בפאה הימנית היא:

tan⁡α=12  ⇒  α≈26.6∘\tan\alpha=\frac{1}{2}\;\Rightarrow\;\alpha\approx26.6^\circ

זו זווית קטנה מהזווית הגבולית (53∘53^\circ), ולכן הקרן יוצאת לאוויר. לפי חוק סנל:

1⋅sin⁡β=nsin⁡α=1.25⋅sin⁡26.6∘≈1.25⋅0.447≈0.559  ⇒  β≈34∘1\cdot\sin\beta=n\sin\alpha=1.25\cdot\sin26.6^\circ\approx1.25\cdot0.447\approx0.559\;\Rightarrow\;\beta\approx34^\circ

הקרן היוצאת מתרחקת מהאנך (עוברת לתווך שמקדם השבירה שלו קטן יותר).

סעיף ד

תשובה:

θ1,max⁡≈41.6∘\theta_{1,\max}\approx41.6^\circ

הקשר בין הזוויות: בכניסה לסיב הקרן נשברת בזווית θ2\theta_2 (ביחס לאנך לפאת הקצה, שהוא ציר הסיב). האנך לדופן מאונך לציר הסיב, ולכן זווית הפגיעה בדופן היא α=90∘−θ2\alpha=90^\circ-\theta_2.

תנאי לאי־דליפה: כדי שתהיה החזרה פנימית מלאה בדופן, α\alpha צריכה להיות גדולה מהזווית הגבולית או שווה לה:

sin⁡θc=11.2  ⇒  θc≈56.4∘\sin\theta_c=\frac{1}{1.2}\;\Rightarrow\;\theta_c\approx56.4^\circ

לכן θ2≤90∘−56.4∘=33.6∘\theta_2\le90^\circ-56.4^\circ=33.6^\circ.

בכניסה (חוק סנל):

1⋅sin⁡θ1=1.2sin⁡θ2≤1.2sin⁡33.6∘≈0.663  ⇒  θ1,max⁡≈41.6∘1\cdot\sin\theta_1=1.2\sin\theta_2\le1.2\sin33.6^\circ\approx0.663\;\Rightarrow\;\theta_{1,\max}\approx41.6^\circ

למה בזוויות קטנות יותר האור אינו דולף: ככל ש־θ1\theta_1 קטנה, גם θ2\theta_2 קטנה, והקרן פוגעת בדופן בזווית α=90∘−θ2\alpha=90^\circ-\theta_2 גדולה יותר – גדולה מהזווית הגבולית, ולכן מתרחשת החזרה פנימית מלאה. אחרי כל החזרה הקרן פוגעת בדופן הנגדית באותה זווית, וכך היא ״כלואה״ בסיב לכל אורכו.

טעות נפוצה: להשוות את θ1\theta_1 עצמה לזווית הגבולית – הזווית הגבולית קובעת את זווית הפגיעה בדופן, לא בכניסה.

סעיף ה

תשובה:

(1) θ1,max⁡≈28.7∘\theta_{1,\max}\approx28.7^\circ – קטנה מאשר בלי מעטפת. (2) החזרה פנימית מלאה אפשרית רק במעבר לתווך שמקדם השבירה שלו קטן יותר; אילו מקדם השבירה של המעטפת היה גדול או שווה לזה של הליבה, האור היה עובר למעטפת בכל זווית.

(1) הזווית הגבולית בגבול ליבה–מעטפת:

1.2sin⁡θc=1.1  ⇒  sin⁡θc=1.11.2≈0.917  ⇒  θc≈66.4∘1.2\sin\theta_c=1.1\;\Rightarrow\;\sin\theta_c=\frac{1.1}{1.2}\approx0.917\;\Rightarrow\;\theta_c\approx66.4^\circ

כמו בסעיף ד, זווית הפגיעה בדופן היא 90∘−θ290^\circ-\theta_2, ולכן צריך θ2≤90∘−66.4∘=23.6∘\theta_2\le90^\circ-66.4^\circ=23.6^\circ.

בכניסה מן האוויר אל הליבה:

sin⁡θ1=1.2sin⁡θ2≤1.2sin⁡23.6∘≈0.480  ⇒  θ1,max⁡≈28.7∘\sin\theta_1=1.2\sin\theta_2\le1.2\sin23.6^\circ\approx0.480\;\Rightarrow\;\theta_{1,\max}\approx28.7^\circ

הזווית קטנה מזו שבסעיף ד (41.6∘41.6^\circ): הפרש מקדמי השבירה בדופן קטן יותר, הזווית הגבולית גדולה יותר, ולכן רק קרניים שנכנסות קרוב יותר לציר הסיב נשארות כלואות.

(2) זווית גבולית קיימת רק כאשר sin⁡θc=n2n1<1\sin\theta_c=\frac{n_{2}}{n_{1}}<1, כלומר כשהאור עובר לתווך שמקדם השבירה שלו קטן יותר. אילו מקדם השבירה של המעטפת היה גדול מזה של הליבה (או שווה לו), בכל זווית פגיעה חלק מהאור היה נשבר אל המעטפת, ובכל פגיעה בדופן האור היה דולף מן הליבה.

שאלה 7 · פיזור אור לבן במנסרה: איפה האלומה מתפצלת ובאיזו זווית יוצא כל צבעבאורך בגרות · בינונית

PQRPQR הוא חתך של מנסרת זכוכית שהוא משולש שווה שוקיים, בעל זווית ראש α=30∘\alpha=30^\circ בקודקוד PP. אלומה דקה של אור לבן פוגעת בדופן PQPQ בניצב לדופן, ועוברת בתוך המנסרה אל הדופן PRPR. אחרי היציאה מן הדופן PRPR רואים שהאלומה התפצלה לצבעים.

א.

מהי זווית הפגיעה של האלומה בדופן PQPQ? האם האלומה נשברת במעבר דרך הדופן הזאת? נמקו.

ב.

שלוש טענות על המקום שבו האלומה מתפצלת לצבעים:

(1) האלומה מתפצלת גם במעבר דרך הדופן PQPQ וגם במעבר דרך הדופן PRPR.

(2) האלומה מתפצלת בהדרגה תוך כדי התקדמותה בתוך הזכוכית.

(3) האלומה מתפצלת רק במעבר דרך הדופן PRPR.

איזו טענה נכונה? נמקו.

ג.

מקדם השבירה של הזכוכית לאור אדום הוא 1.511.51. הראו שזווית הפגיעה של האלומה בדופן PRPR היא 30∘30^\circ, וחשבו את זווית השבירה של האור האדום ביציאה מן המנסרה.

ד.

מקדם השבירה של הזכוכית לאור כחול הוא 1.531.53. חשבו את זווית השבירה של האור הכחול ביציאה מן המנסרה, ואת הזווית בין הקרן האדומה לקרן הכחולה היוצאות. איזה צבע סוטה יותר מכיוונו המקורי?

ה.

ציינו תכונה פיזיקלית אחת של האור האדום שאינה משתנה במעבר מן הזכוכית לאוויר, ותכונה אחת שמשתנה. חשבו את מהירות האור האדום בזכוכית.

ו.

מכינים מנסרות דומות מאותה זכוכית, עם זוויות ראש α\alpha גדולות יותר, והאור הלבן פוגע תמיד בניצב לדופן PQPQ. מאיזו זווית ראש האור האדום כבר אינו יוצא דרך הדופן PRPR? איזה משני הצבעים מפסיק לצאת דרך PRPR ראשון כשמגדילים את α\alpha? נמקו.

◂ פתרון מלא לשאלה 7

סעיף א

תשובה:

0∘0^\circ; האלומה אינה משנה כיוון.

זווית הפגיעה נמדדת בין הקרן לבין האנך לדופן. האלומה פוגעת בניצב לדופן, כלומר לאורך האנך, ולכן זווית הפגיעה 0∘0^\circ. לפי חוק סנל:

n1sin⁡0∘=n2sin⁡θ2  ⇒  θ2=0∘n_1\sin0^\circ=n_2\sin\theta_2\;\Rightarrow\;\theta_2=0^\circ

לכל צבע, יהיה מקדם השבירה שלו אשר יהיה. לכן האלומה ממשיכה בלי לשנות כיוון, וכל הצבעים ממשיכים יחד.

טעות נפוצה: לענות 90∘90^\circ – זו הזווית בין הקרן לדופן, לא לאנך.

סעיף ב

תשובה:

טענה (3).

פיזור נוצר משום שלכל צבע מקדם שבירה אחר, ולכן כל צבע נשבר בזווית אחרת. זה קורה רק במעבר בין חומרים, כשזווית הפגיעה שונה מאפס.

•בדופן PQPQ זווית הפגיעה 0∘0^\circ (סעיף א), כל הצבעים ממשיכים ישר וביחד – אין פיצול. טענה (1) שגויה.

•בתוך הזכוכית (תווך אחיד) כל צבע נע בקו ישר, וכולם באותו כיוון – אין פיצול. טענה (2) שגויה.

•בדופן PRPR זווית הפגיעה שונה מאפס, וכל צבע נשבר בזווית אחרת – כאן האלומה מתפצלת. טענה (3) נכונה.

טעות נפוצה: לחשוב שמהירויות שונות של הצבעים בתוך הזכוכית מפצלות את האלומה. המהירויות שונות, אבל הכיוון של כולם זהה.

סעיף ג

תשובה:

θred≈49.0∘\theta_{red}\approx49.0^\circ

זווית הפגיעה: האלומה ניצבת ל־PQPQ, והאנך ל־PRPR ניצב ל־PRPR. הזווית בין שני אנכים לשתי צלעות שווה לזווית בין הצלעות עצמן, α\alpha. לכן האלומה פוגעת ב־PRPR בזווית 30∘30^\circ לאנך. (אפשר גם במשולש: האלומה, PQPQ ו־PRPR יוצרים משולש עם זווית 90∘90^\circ ליד PQPQ ו־α\alpha ליד PP, ולכן הזווית בין האלומה ל־PRPR היא 60∘60^\circ, כלומר 30∘30^\circ לאנך.)

השבירה ביציאה (מזכוכית לאוויר, n=1n=1), לפי חוק סנל:

nsin⁡θ1=1⋅sin⁡θ2  ⇒  sin⁡θ2=1.51⋅sin⁡30∘=0.755  ⇒  θ2≈49.0∘n\sin\theta_1=1\cdot\sin\theta_2\;\Rightarrow\;\sin\theta_2=1.51\cdot\sin30^\circ=0.755\;\Rightarrow\;\theta_2\approx49.0^\circ

הקרן מתרחקת מן האנך, כי היא עוברת לתווך שמקדם השבירה שלו קטן יותר.

סעיף ד

תשובה:

θblue≈49.9∘\theta_{blue}\approx49.9^\circ; הזווית בין הקרניים כ־0.9∘0.9^\circ; הכחול סוטה יותר.

sin⁡θ2=1.53⋅sin⁡30∘=0.765  ⇒  θ2≈49.9∘\sin\theta_2=1.53\cdot\sin30^\circ=0.765\;\Rightarrow\;\theta_2\approx49.9^\circ

הזווית בין הקרניים:

49.9∘−49.0∘≈0.9∘49.9^\circ-49.0^\circ\approx0.9^\circ

הסטייה מן הכיוון המקורי היא θ2−30∘\theta_2-30^\circ: לאדום כ־19.0∘19.0^\circ ולכחול כ־19.9∘19.9^\circ. הכחול, שמקדם השבירה שלו גדול יותר, סוטה יותר.

סעיף ה

תשובה:

התדירות אינה משתנה; המהירות ואורך הגל משתנים. v≈1.99⋅108 m/sv\approx1.99\cdot10^{8}\,\text{m/s}

התדירות נקבעת על ידי המקור ואינה משתנה במעבר בין תווכים – והיא שקובעת את הצבע. המהירות ואורך הגל משתנים: λ=vf\lambda=\frac vf, ובזכוכית שניהם קטנים פי nn.

מהירות האור האדום בזכוכית:

v=cn=3⋅1081.51≈1.99⋅108 m/sv=\frac cn=\frac{3\cdot10^{8}}{1.51}\approx1.99\cdot10^{8}\,\text{m/s}

טעות נפוצה: לחשוב שאורך הגל הוא שמאפיין את הצבע בכל תווך. אורך הגל משתנה בין תווכים, ואילו התדירות נשמרת.

סעיף ו

תשובה:

α>41.5∘\alpha>41.5^\circ בקירוב; הכחול מפסיק לצאת ראשון (כבר ב־α≈40.8∘\alpha\approx40.8^\circ).

זווית הפגיעה ב־PRPR שווה ל־α\alpha (סעיף ג). האור אינו יוצא כשזווית הפגיעה גדולה מן הזווית הקריטית – מתרחשת החזרה פנימית מלאה:

sin⁡θc=1n\sin\theta_c=\frac1n

•לאדום: sin⁡θc=11.51≈0.662  ⇒  θc≈41.5∘\sin\theta_c=\frac{1}{1.51}\approx0.662\;\Rightarrow\;\theta_c\approx41.5^\circ

•לכחול: sin⁡θc=11.53≈0.654  ⇒  θc≈40.8∘\sin\theta_c=\frac{1}{1.53}\approx0.654\;\Rightarrow\;\theta_c\approx40.8^\circ

לכן האדום אינו יוצא כאשר α>41.5∘\alpha>41.5^\circ בקירוב. לכחול מקדם שבירה גדול יותר, ולכן הזווית הקריטית שלו קטנה יותר – הוא מפסיק לצאת ראשון. בתחום 40.8∘<α<41.5∘40.8^\circ<\alpha<41.5^\circ רק האדום יוצא דרך PRPR.

שאלה 8 · מתי קרן יוצאת מבסיס גוש שקוף? – מקדם שבירה כפרמטרבאורך בגרות · מעל רמת בגרות

גוש שקוף שצורתו תיבה עשוי מחומר שמקדם השבירה שלו (ביחס לאוויר) הוא nn.

קרן אור מונוכרומטית פוגעת בפאה האנכית של הגוש בזווית פגיעה θ\theta (0<θ<90∘0<\theta<90^\circ), נשברת לתוך הגוש ופוגעת בפאה התחתונה שלו (ראו תרשים). הגוש ארוך מספיק כך שהקרן הנשברת תמיד פוגעת בפאה התחתונה.

בסעיפים א–ג הגוש נמצא באוויר.

א.

בטאו באמצעות θ\theta ו־nn את הסינוס של זווית הפגיעה של הקרן בפאה התחתונה, ומצאו את התנאי (אי־שוויון בין θ\theta ל־nn) שבו הקרן יוצאת מן הגוש דרך הפאה התחתונה.

ב.

הגוש עשוי זכוכית שמקדם השבירה שלה 1.51.5. קבעו אם קיימת זווית פגיעה θ\theta שעבורה הקרן יוצאת דרך הפאה התחתונה.

מצאו את הערך המזערי של nn שעבורו, לכל זווית פגיעה θ\theta, הקרן אינה יוצאת דרך הפאה התחתונה.

ג.

גוש שצורתו זהה עשוי קרח, שמקדם השבירה שלו 1.311.31. מצאו את תחום זוויות הפגיעה θ\theta שעבורן הקרן יוצאת מן הגוש דרך הפאה התחתונה.

ד.

את גוש הזכוכית (n=1.5n=1.5) טובלים כולו במים, שמקדם השבירה שלהם 1.331.33. הקרן מגיעה עכשיו מן המים ופוגעת בפאה האנכית בזווית פגיעה θ\theta.

מצאו את תחום הזוויות θ\theta שעבורן הקרן יוצאת דרך הפאה התחתונה אל המים, והסבירו מדוע התוצאה שונה מן התוצאה בסעיף ב.

◂ פתרון מלא לשאלה 8

סעיף א

תשובה:

sin⁡φ=1−sin⁡2θn2\sin\varphi=\sqrt{1-\frac{\sin^2\theta}{n^2}}; הקרן יוצאת אם sin⁡2θ>n2−1\sin^2\theta>n^2-1.

שבירה בפאה האנכית. נסמן ב־β\beta את זווית השבירה (ביחס לאנך האופקי). מחוק סנל:

sin⁡θ=nsin⁡β  ⇒  sin⁡β=sin⁡θn\sin\theta=n\sin\beta\;\Rightarrow\;\sin\beta=\frac{\sin\theta}{n}

זווית הפגיעה בפאה התחתונה. הפאות מאונכות זו לזו, ולכן גם האנכים להן מאונכים. זווית הפגיעה בפאה התחתונה (ביחס לאנך האנכי) היא φ=90∘−β\varphi=90^\circ-\beta, ולכן

sin⁡φ=cos⁡β=1−sin⁡2β=1−sin⁡2θn2\sin\varphi=\cos\beta=\sqrt{1-\sin^2\beta}=\sqrt{1-\frac{\sin^2\theta}{n^2}}

תנאי היציאה. הקרן יוצאת לאוויר אם זווית הפגיעה קטנה מן הזווית הקריטית, sin⁡φ<sin⁡φc=1n\sin\varphi<\sin\varphi_c=\frac1n:

1−sin⁡2θn2<1n  ⇒  1−sin⁡2θn2<1n2  ⇒  sin⁡2θ>n2−1\sqrt{1-\frac{\sin^2\theta}{n^2}}<\frac1n\;\Rightarrow\;1-\frac{\sin^2\theta}{n^2}<\frac{1}{n^2}\;\Rightarrow\;\sin^2\theta>n^2-1

סעיף ב

תשובה:

עבור n=1.5n=1.5 – אין זווית כזו (תמיד החזרה פנימית מלאה). nmin⁡=2≈1.41n_{\min}=\sqrt2\approx 1.41.

זכוכית, n=1.5n=1.5: תנאי היציאה מסעיף א הוא sin⁡2θ>n2−1=2.25−1=1.25\sin^2\theta>n^2-1=2.25-1=1.25. אבל לכל זווית sin⁡2θ≤1\sin^2\theta\le 1, ולכן התנאי אינו מתקיים אף פעם – בכל זווית פגיעה הקרן מוחזרת החזרה פנימית מלאה מן הפאה התחתונה.

(בדיקה במקרה הקיצוני θ→90∘\theta\to 90^\circ: sin⁡β=11.5\sin\beta=\frac{1}{1.5}, β≈41.8∘\beta\approx 41.8^\circ, ו־φ≈48.2∘>41.8∘\varphi\approx 48.2^\circ>41.8^\circ – עדיין החזרה מלאה. כל זווית θ\theta קטנה יותר נותנת β\beta קטנה יותר ו־φ\varphi גדולה יותר.)

המקדם המזערי. הקרן אינה יוצאת לכל θ\theta אם sin⁡2θ≤n2−1\sin^2\theta\le n^2-1 לכל θ\theta. הערך הגדול ביותר של sin⁡2θ\sin^2\theta הוא 11 (פגיעה משיקה), ולכן הדרישה היא

n2−1≥1  ⇒  n≥2≈1.41n^2-1\ge 1\;\Rightarrow\;n\ge\sqrt2\approx 1.41

כלומר nmin⁡=2n_{\min}=\sqrt2.

סעיף ג

תשובה:

θ>57.8∘\theta>57.8^\circ

n=1.31<2n=1.31<\sqrt2, ולכן עבור חלק מן הזוויות הקרן יוצאת. מתנאי היציאה מסעיף א:

sin⁡2θ>n2−1=1.312−1=0.716  ⇒  sin⁡θ>0.846  ⇒  θ>57.8∘\sin^2\theta>n^2-1=1.31^2-1=0.716\;\Rightarrow\;\sin\theta>0.846\;\Rightarrow\;\theta>57.8^\circ

בדיקה עבור θ=70∘\theta=70^\circ: sin⁡β=0.9401.31≈0.717\sin\beta=\frac{0.940}{1.31}\approx 0.717, β≈45.8∘\beta\approx 45.8^\circ, ולכן φ≈44.2∘\varphi\approx 44.2^\circ. הזווית הקריטית של קרח: sin⁡φc=11.31\sin\varphi_c=\frac{1}{1.31}, φc≈49.8∘\varphi_c\approx 49.8^\circ. 44.2∘<49.8∘44.2^\circ<49.8^\circ – הקרן יוצאת, כמצופה.

משמעות: פגיעה "משיקה" יותר (זווית θ\theta גדולה) נשברת יותר, ולכן הקרן בתוך הגוש נוטה יותר כלפי מטה ופוגעת בפאה התחתונה בזווית קטנה יותר.

סעיף ד

תשובה:

θ>31.4∘\theta>31.4^\circ

שבירה בכניסה (מים ← זכוכית):

1.33sin⁡θ=1.5sin⁡β  ⇒  sin⁡β=1.33sin⁡θ1.51.33\sin\theta=1.5\sin\beta\;\Rightarrow\;\sin\beta=\frac{1.33\sin\theta}{1.5}

תנאי היציאה בפאה התחתונה (זכוכית ← מים): זווית הפגיעה φ=90∘−β\varphi=90^\circ-\beta, והזווית הקריטית מקיימת sin⁡φc=1.331.5\sin\varphi_c=\frac{1.33}{1.5}. הקרן יוצאת אם

1.5cos⁡β<1.33  ⇒  1.52(1−sin⁡2β)<1.332  ⇒  1.52−1.332sin⁡2θ<1.3321.5\cos\beta<1.33\;\Rightarrow\;1.5^2\left(1-\sin^2\beta\right)<1.33^2\;\Rightarrow\;1.5^2-1.33^2\sin^2\theta<1.33^2
sin⁡2θ>1.52−1.3321.332=2.25−1.7691.769≈0.272  ⇒  sin⁡θ>0.522  ⇒  θ>31.4∘\sin^2\theta>\frac{1.5^2-1.33^2}{1.33^2}=\frac{2.25-1.769}{1.769}\approx 0.272\;\Rightarrow\;\sin\theta>0.522\;\Rightarrow\;\theta>31.4^\circ

הסבר: במים מקדמי השבירה של הזכוכית ושל הסביבה קרובים זה לזה. לכן

•הזווית הקריטית בפאה התחתונה גדלה (מ־41.8∘41.8^\circ ל־62.5∘62.5^\circ), וקשה יותר להגיע להחזרה מלאה;

•התנאי הכללי הוא sin⁡2θ>(nnמים)2−1\sin^2\theta>\left(\frac{n}{n_{\text{מים}}}\right)^2-1, והיחס nnמים≈1.13\frac{n}{n_{\text{מים}}}\approx 1.13 קטן מ־2\sqrt2 – בניגוד ל־1.5>21.5>\sqrt2 באוויר.

לכן במים יש תחום רחב של זוויות שבהן הקרן יוצאת דרך הפאה התחתונה.

טעות נפוצה: להשתמש בזווית הקריטית זכוכית–אוויר, או לשכוח שגם בכניסה האור בא מן המים ולא מן האוויר.

שאלות מבחינות הבגרות על השיעור

השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.

כל האתר במבט אחד

קיצורי דרך לכל הכלים, הבגרויות והקורסים

GuyAI הוא המורה הפרטי המתקדם בישראל, המבוסס על מודלי הבינה המלאכותית החזקים בעולם בשילוב הידע הפדגוגי של GOOL. המערכת מספקת פתרונות לכל המקצועות ולכל הרמות - מיסודי ועד אקדמיה, וממתמטיקה ועד היסטוריה.