שבירת אור, מקדם שבירה והחזרה מלאה - שאלות ותרגילים
כיתות י"א-י"ב · קרינה וחומר - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036282) · אופטיקה גאומטרית · 8 שאלות
השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.
שאלה 1 · קרן בגוש זכוכית וטיפת מים על הדופןבאורך בגרות · בדרך לבגרות
קרן אור מונוכרומטית שבאה מן האוויר פוגעת בפאה העליונה של גוש זכוכית שצורתו תיבה, בזווית פגיעה של .
הקרן נשברת לתוך הזכוכית ופוגעת בפאה האנכית הימנית של הגוש (ראו תרשים).
מקדם השבירה של הזכוכית (ביחס לאוויר) הוא . מהירות האור באוויר היא .

חשבו את זווית השבירה של הקרן בפאה העליונה.
חשבו את מהירות האור בזכוכית.
חשבו את הזווית הקריטית במעבר מן הזכוכית לאוויר.
חשבו את זווית הפגיעה של הקרן בפאה האנכית, וקבעו אם הקרן יוצאת דרך פאה זו לאוויר. נמקו.
מניחים טיפת מים על הפאה האנכית, בדיוק בנקודה שבה פוגעת הקרן. מקדם השבירה של המים (ביחס לאוויר) הוא .
חשבו את הזווית הקריטית במעבר מן הזכוכית למים, וקבעו אם עכשיו האור עובר מן הזכוכית לטיפת המים. נמקו.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
חוק סנל מדף הנוסחאות:
(הזווית נמדדת מן האנך לפאה העליונה, כלומר מן הכיוון האנכי. הקרן נשברת לכיוון האנך, כי היא עוברת לתווך בעל מקדם שבירה גדול יותר.)
סעיף ב
מדף הנוסחאות:
סעיף ג
בזווית הקריטית זווית השבירה באוויר היא . מחוק סנל:
סעיף ד
זווית הפגיעה כ־; היא גדולה מ־, ולכן הקרן אינה יוצאת – מתרחשת החזרה פנימית מלאה.
הפאה העליונה והפאה האנכית מאונכות זו לזו, ולכן גם האנכים להן מאונכים: האנך לפאה העליונה אנכי, והאנך לפאה הימנית אופקי. הקרן יוצרת זווית עם האנכי, ולכן עם האופקי היא יוצרת זווית
זו זווית הפגיעה בפאה האנכית. היא גדולה מן הזווית הקריטית (), ולכן האור אינו יוצא לאוויר – מתרחשת החזרה פנימית מלאה, והקרן ממשיכה בתוך הזכוכית כלפי מטה ושמאלה.
טעות נפוצה: להשוות לזווית הקריטית את זווית השבירה מסעיף א () – זווית הפגיעה בפאה השנייה שונה ממנה.
סעיף ה
; זווית הפגיעה קטנה ממנה, ולכן האור עובר לטיפה (בזווית שבירה של כ־).
הזווית הקריטית זכוכית–מים. מחוק סנל, עם ושבירה ב־:
קביעה: זווית הפגיעה לא השתנתה – (המים אינם משפיעים על מהלך הקרן בתוך הזכוכית). עכשיו , ולכן אין החזרה פנימית מלאה, והאור עובר לטיפה. זווית השבירה במים:
הסבר: ככל שמקדם השבירה של התווך החיצוני קרוב יותר למקדם השבירה של הזכוכית, הזווית הקריטית גדולה יותר. ההחזרה הפנימית המלאה "מתבטלת" רק במקום שבו נוגעים המים – על עיקרון זה פועלים חיישני טביעות אצבע אופטיים: במקומות שבהם רכסי האצבע נוגעים בזכוכית, האור אינו מוחזר.
טעות נפוצה: להשתמש שוב בזווית הקריטית – היא מתאימה רק למעבר מזכוכית לאוויר.
שאלה 2 · גוש זכוכית מלבני: שבירה, החזרה פנימית מלאה וסדר הקרנייםבאורך בגרות · ברמת בגרות
בתרשים שלפניכם מוצג חתך של גוש זכוכית שצורתו תיבה. החתך הוא המלבן .
אלומה צרה ומקבילה של אור מונוכרומטי פוגעת בפאה האנכית בזווית פגיעה של (הזווית בין כיוון האלומה לבין האנך לפאה).
מקדם השבירה של הזכוכית (ביחס לאוויר) עבור אורך הגל של האלומה הוא .

אלומת האור נשברת בפאה , פוגעת בפאה התחתונה ומוחזרת ממנה החזרה פנימית מלאה, ולאחר מכן מגיעה אל הפאה .
חשבו את זווית השבירה של האור בפאה .
הוכיחו שבפאה מתרחשת החזרה פנימית מלאה.
ו־ הן הקרניים התוחמות את חתך האלומה (ראו תרשים).
העתיקו את התרשים למחברתכם.
הוסיפו בתרשים שבמחברתכם את מהלך הקרניים ו־ לאחר ההחזרה מן הפאה ועד לפאה , וכן את המשכי הקרניים באוויר לאחר שהן עוברות דרך הפאה .
קבעו אם האלומה שיוצאת מן הגוש דרך הפאה מקבילה לאלומה הפוגעת בפאה . נמקו את קביעתכם.
קבעו אם באלומה שיוצאת מן הגוש דרך הפאה הקרן נמצאת מעל הקרן (כמו בכניסה) או מתחתיה. נמקו את קביעתכם.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
חוק סנל מדף הנוסחאות, במעבר מן האוויר () לזכוכית ():
הצבה:
זווית השבירה נמדדת מן האנך לפאה – כלומר מן הכיוון האופקי. בתוך הזכוכית האלומה מתקדמת ימינה ומטה, בזווית מתחת לאופק.
סעיף ב
זווית הפגיעה בפאה היא כ־, גדולה מן הזווית הקריטית – ולכן מתרחשת החזרה פנימית מלאה.
זווית הפגיעה בפאה . הפאות ו־ מאונכות זו לזו, ולכן גם האנכים להן מאונכים: האנך ל־ אופקי, והאנך ל־ אנכי. הקרן יוצרת זווית עם האופק, ולכן עם האנך לפאה היא יוצרת זווית
הזווית הקריטית. החזרה פנימית מלאה אפשרית במעבר מתווך בעל מקדם שבירה גדול (זכוכית) לתווך בעל מקדם שבירה קטן (אוויר). בזווית הקריטית זווית השבירה היא . מחוק סנל:
השוואה: – זווית הפגיעה גדולה מן הזווית הקריטית, ולכן האור אינו יכול לעבור לאוויר דרך , ומתרחשת החזרה פנימית מלאה.
(בדיקה: אילו ניסינו לחשב זווית שבירה, היינו מקבלים – אין פתרון.)
טעות נפוצה: להשוות לזווית הקריטית את הזווית שבין הקרן לבין הפאה () במקום את הזווית שבין הקרן לבין האנך לפאה.
סעיף ג(1)
אחרי ההחזרה הקרניים עולות ימינה בזווית מעל האופק, פוגעות ב־ בזווית פגיעה , ויוצאות לאוויר בזווית לאנך – ימינה ומעלה. פוגעת ב־ קרוב יותר ל־, ולכן מגיעה ל־ נמוך יותר מ־.
ההחזרה מ־. לפי חוק ההחזרה, זווית ההחזרה שווה לזווית הפגיעה ( לאנך האנכי). לכן אחרי ההחזרה כל קרן ממשיכה ימינה ומעלה, בזווית מעל האופק – תמונת ראי של המסלול שלפני ההחזרה. שתי הקרניים נשארות מקבילות זו לזו.
הפגיעה ב־. האנך לפאה אופקי, ולכן זווית הפגיעה בה היא . היא קטנה מן הזווית הקריטית (), ולכן האור עובר לאוויר (ונשבר הרחק מן האנך). מחוק סנל:
(התוצאה צפויה: זו בדיוק הזווית שבה נכנס האור, לפי הפיכות מהלך הקרן.)
הסרטוט: שתי קרניים מקבילות שיוצאות מן הפאה ימינה ומעלה, בזווית לאנך האופקי.
מיקום הקרניים: נכנסת גבוה יותר, ולכן היא עוברת מרחק אופקי גדול יותר עד שהיא פוגעת בפאה – נקודת הפגיעה שלה קרובה יותר ל־ (כמו בתרשים). אחרי ההחזרה היא עולה באותה זווית כמו , אבל יש לה מרחק אופקי קטן יותר עד , ולכן היא מספיקה לעלות פחות – פוגעת ב־ נמוך יותר מ־, והקרניים "מתחלפות" במקומן.
סעיף ג(2)
לא. האלומה הפוגעת יורדת בזווית מתחת לאופק, והאלומה היוצאת עולה בזווית מעל האופק – הזווית ביניהן .
קביעה: האלומה היוצאת אינה מקבילה לאלומה הפוגעת.
נימוק: בשתי הפאות האנכיות ( ו־) האנך אופקי, וזוויות האוויר שוות – בכניסה ו־ ביציאה (סעיף (1)). אבל בין הכניסה ליציאה האור הוחזר מן הפאה האופקית , וההחזרה הפכה את הכיוון האנכי של התנועה: לפני ההחזרה האור ירד, ואחריה הוא עולה.
•האלומה הפוגעת: ימינה ומטה, מתחת לאופק.
•האלומה היוצאת: ימינה ומעלה, מעל לאופק.
האלומה היוצאת היא תמונת ראי של האלומה הפוגעת ביחס לכיוון האופקי, והזווית בין הכיוונים היא .
טעות נפוצה: להסיק "זווית יציאה שווה לזווית כניסה, ולכן האלומות מקבילות" – שוויון הזוויות ביחס לאנך אינו מספיק; צריך לבדוק גם לאיזה צד של האנך פונה כל קרן.
סעיף ד
נמצאת מתחת ל־ – סדר הקרניים מתהפך.
קביעה: ביציאה נמצאת מתחת ל־.
נימוק: בשבירה בפאות האנכיות הסדר האנכי של הקרניים אינו משתנה. ההחזרה מן הפאה האופקית פועלת כמו מראה אופקית, והיא הופכת את הסדר האנכי:
- נכנסת גבוה יותר, ולכן מגיעה לפאה רחוק יותר מ־ (קרוב יותר ל־).
•אחרי ההחזרה שתי הקרניים עולות באותה זווית. ל־ נשאר מרחק אופקי קטן יותר עד הפאה , ולכן היא עולה פחות ופוגעת ב־ נמוך יותר.
•היציאה דרך היא שבירה בלבד, ושתי הקרניים יוצאות מקבילות – ולכן נשארת מתחת ל־.
(אפשר לבדוק במספרים: אם ו־ נכנסות בגבהים ו־ מעל וגוש ארכו , הן יוצאות בגבהים של כ־ ו־ מעל .)
טעות נפוצה: להניח שסדר הקרניים נשמר "כי שתיהן עוברות אותו מסלול" – כל החזרה ממשטח אופקי הופכת את הסדר האנכי.
שאלה 3 · קרן שמוחזרת ונשברת בניצב זו לזו, ועיגול אור מעל מנורה שקועהבאורך בגרות · בינונית
מקור אור נקודתי נמצא באוויר () מעל אמבט רחב ומלא בנוזל שקוף. קרן אור שיוצאת מ- פוגעת בפני הנוזל בנקודה : חלק מן האור מוחזר וחלק נשבר אל תוך הנוזל. הוא מקור האור היחיד בסביבה.

העתיקו את התרשים למחברת, וסרטטו בו את הקרן מ- אל , את הקרן המוחזרת ואת הקרן הנשברת. סמנו את זווית הפגיעה , את זווית ההחזרה ואת זווית השבירה .
קבעו אם זווית ההחזרה גדולה, קטנה או שווה לזווית השבירה . נמקו.
נתון: זווית הפגיעה היא , והזווית בין הקרן המוחזרת לקרן הנשברת היא .
חשבו את זווית השבירה ואת מקדם השבירה של הנוזל.
חשבו את מהירות האור בנוזל.
מוציאים את , ומניחים מנורה קטנה (מקור נקודתי) על תחתית האמבט, במרכזה. עומק הנוזל , והאמבט רחב הרבה יותר מ-. מי שמביט מלמעלה רואה שהאור יוצא מן הנוזל לאוויר רק דרך עיגול על פני הנוזל, שמרכזו מעל המנורה; שאר פני הנוזל חשוכים.

הסבירו בעזרת חוקי השבירה מדוע האור יוצא לאוויר רק דרך עיגול.
חשבו את רדיוס העיגול שדרכו יוצא האור.
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
שלוש הקרניים יוצאות מ-, והזוויות נמדדות מהאנך לפני הנוזל ב-: הקרן המוחזרת עולה לצד השני של האנך, והקרן הנשברת יורדת לתוך הנוזל בצד השני של האנך, קרוב יותר אליו.
מעבירים ב- אנך לפני הנוזל (קו מקווקו אנכי). כל הזוויות נמדדות מהאנך, ולא מפני הנוזל.
•הקרן הפוגעת: קו ישר מ- אל . – הזווית בינה לבין האנך.
•הקרן המוחזרת: יוצאת מ- כלפי מעלה, לצד השני של האנך, כך ש- (חוק ההחזרה). כל שלוש הקרניים והאנך נמצאים באותו מישור.
•הקרן הנשברת: יוצאת מ- כלפי מטה לתוך הנוזל, גם היא בצד השני של האנך. – הזווית בינה לבין המשך האנך בתוך הנוזל.
טעות נפוצה: למדוד את הזוויות מפני הנוזל במקום מהאנך.
סעיף ב
לפי חוק ההחזרה .
לפי חוק סנל במעבר מהאוויר לנוזל: . מקדם השבירה של נוזל גדול מ- (האור מאט בו), ולכן , כלומר – הקרן נשברת אל האנך.
מכאן .
סעיף ג
;
שתי הקרניים יוצאות מ- לאותו צד של האנך (הצד הרחוק מ-): המוחזרת מעל פני הנוזל והנשברת מתחתם. הזווית בין הקרן המוחזרת לפני הנוזל היא , והזווית בין הקרן הנשברת לפני הנוזל היא . יחד הן משלימות את הזווית בין שתי הקרניים:
עם מקבלים .
חוק סנל:
(כיוון ש-, מתקבל גם .)
סעיף ד
מהגדרת מקדם השבירה :
סעיף ה
קרניים שפוגעות בפני הנוזל בזווית גדולה מהזווית הקריטית עוברות החזרה פנימית מלאה ואינן יוצאות; הנקודות שבהן זווית הפגיעה קטנה מהזווית הקריטית יוצרות עיגול סביב הנקודה שמעל המנורה.
האור עובר מתווך שמקדם השבירה שלו גדול () לתווך שמקדם השבירה שלו קטן (), ולכן הקרן הנשברת מתרחקת מהאנך: , .
כשזווית הפגיעה גדלה עד לזווית הקריטית , זווית השבירה מגיעה ל-. בזווית פגיעה גדולה מ- אין קרן נשברת – כל האור מוחזר לתוך הנוזל (החזרה פנימית מלאה).
קרן שיוצאת מ- ופוגעת בפני הנוזל במרחק מהנקודה שמעל המנורה פוגעת בזווית שמקיימת : ככל ש- גדול יותר, הזווית גדולה יותר. לכן אור יוצא רק ממקומות שבהם קטן מערך מסוים, והם יוצרים עיגול (המצב סימטרי סביב האנך שעובר דרך ). מחוץ לעיגול כל האור מוחזר לתוך הנוזל, ופני הנוזל נראים שם חשוכים.
סעיף ו
;
הזווית הקריטית (זווית השבירה ):
שפת העיגול היא הנקודה שבה הקרן פוגעת בדיוק בזווית . במשולש ישר הזווית שניצביו הם העומק ורדיוס העיגול :
טעות נפוצה: להשתמש ב- במקום ב- – הוא הניצב שמול הזווית, ו- הוא הניצב שליד הזווית.
שאלה 4 · מפתח בתחתית מכל: מתי רואים אותו?באורך בגרות · בינונית
בתחתית מכל עמוק בעל דפנות אטומות מונח מפתח קטן. נועה עומדת ליד המכל, ומהמקום שבו נמצאת עינה היא אינה רואה את המפתח כשהמכל ריק: דופן המכל מסתירה אותו.

מתחילים למלא את המכל במים, ונועה ועינה אינן זזות. ברגע מסוים, כשהמכל עדיין לא מלא, נועה מתחילה לראות את המפתח. מקדם השבירה של המים , ומקדם השבירה של האוויר .
הגדירו את תופעת השבירה של האור וציינו את הסיבה לה. חשבו גם את מהירות האור במים.
הסבירו, בעזרת סרטוט מהלך קרניים, מדוע נועה רואה את המפתח רק אחרי שהמכל התמלא חלקית במים.
נתון: הקרן שיוצאת מהמפתח ומגיעה לעינה של נועה עוברת בתוך המים מרחק אופקי , וזווית השבירה שלה (באוויר) היא .
חשבו את עומק המים במכל ברגע זה.
חשבו את הזווית הקריטית בין מים לאוויר. קרן אחרת שיוצאת מהמפתח פוגעת בפני המים בנקודה שנמצאת במרחק אופקי מהמפתח, לכיוון הדופן הרחוקה מנועה. האם קרן זו יוצאת מהמים לאוויר? נמקו.
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
שבירה: שינוי בכיוון ההתקדמות של האור במעבר בין שני תווכים (כשהפגיעה אינה ניצבת). הסיבה: שינוי מהירות האור בין התווכים. .
שבירה היא שינוי בכיוון ההתקדמות של קרן אור כשהיא עוברת מתווך שקוף אחד לאחר, כאשר היא פוגעת בגבול ביניהם שלא בניצב.
הסיבה: מהירות האור שונה בתווכים שונים. מקדם השבירה של תווך מוגדר כ-, וחוק סנל קובע את הכיוון החדש.
מהירות האור במים:
סעיף ב
במים, קרן שיוצאת מהמפתח נשברת על פני המים הרחק מהאנך, כך שקרן שבמכל ריק הייתה נחסמת בדופן יכולה עכשיו להגיע לעין.
במכל ריק האור מהמפתח מתקדם בקווים ישרים. הקו הישר מהמפתח אל העין עובר דרך הדופן האטומה, ולכן שום קרן מהמפתח אינה מגיעה לעין.
כשיש מים, קרן שיוצאת מהמפתח מתקדמת בקו ישר בתוך המים עד פני המים, ושם עוברת מתווך שמקדם השבירה שלו גדול () לתווך שמקדם השבירה שלו קטן (). לפי חוק סנל:
הקרן נשברת הרחק מהאנך – היא "נוטה" יותר לכיוון האופק. כך קרן שעולה מהמפתח בתלילות, ובלי מים הייתה פוגעת בדופן, יוצאת מהמים בזווית שטוחה יותר, עוברת מעל שפת המכל ומגיעה לעין.
בסרטוט: קרן ישרה מהמפתח לנקודה על פני המים, אנך לפני המים באותה נקודה, והמשך הקרן באוויר בזווית גדולה יותר מהאנך – אל העין, מעל שפת הדופן. העין "רואה" את המפתח בהמשך הקרן שנכנסה אליה, כלומר במקום גבוה יותר מהמקום האמיתי.
סעיף ג
זווית הפגיעה בפני המים מתוך המים, לפי חוק סנל:
בתוך המים הקרן היא היתר של משולש ישר זווית: הניצב האנכי הוא עומק המים , והניצב האופקי . הזווית נמדדת מהאנך, ולכן:
טעות נפוצה: להציב בחישוב העומק את הזווית שבאוויר (). המרחק האופקי נמדד בתוך המים, ושם הזווית היא .
סעיף ד
. הקרן פוגעת בזווית – היא אינה יוצאת: מתרחשת החזרה פנימית מלאה.
הזווית הקריטית – זווית הפגיעה שבה זווית השבירה היא :
זווית הפגיעה של הקרן החדשה (העומק ):
, ולכן הקרן אינה יוצאת לאוויר: היא מוחזרת כולה חזרה למים (החזרה פנימית מלאה).
שאלה 5 · מטבעות בתחתית כלי גלילי: מקדם השבירה של שמן ועומק נראהבאורך בגרות · בינונית
בתרשים מתואר כלי ריק שצורתו גליל. גובה הכלי וקוטרו .
בתחתית הכלי מונחים שני מטבעות קטנים: מטבע צמוד לדופן הכלי, ומטבע במרחק מהדופן שמנגד (הדופן שמתחת לנקודה ).
תלמיד מביט אל תוך הכלי לאורך הקו , כאשר הנקודה נמצאת על שפת הכלי. כשהכלי ריק, התלמיד רואה בדיוק את מטבע .
התלמיד מילא את הכלי עד שפתו בשמן שקוף. בלי להזיז את עינו, הוא רואה עכשיו לאורך אותו קו את מטבע .

העתיקו את התרשים למחברת, בלי העין והקו המקווקו. הוסיפו קרן אור שיוצאת ממטבע , עוברת בשמן אל הנקודה ומגיעה לעין התלמיד. סמנו את זווית הפגיעה ואת זווית השבירה במעבר מהשמן לאוויר.
חשבו את מקדם השבירה של השמן.
האם התלמיד רואה את מטבע בעומקו האמיתי, עמוק יותר או רדוד יותר? נמקו באמצעות סרטוט של מהלך קרניים.
מרוקנים את הכלי וממלאים אותו עד שפתו במים (מקדם השבירה ). התלמיד מביט שוב לאורך אותו קו. באיזה מרחק מהדופן שמתחת ל־ צריך להניח מטבע כדי שהתלמיד יראה אותו לאורך הקו ?
חשבו את הזווית הקריטית במעבר משמן לאוויר. האם אור שיוצא ממטבע כלשהו בתחתית הכלי ופוגע בפני השמן (בכלי המלא) יכול לעבור החזרה מלאה? נמקו.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
הקרן עוברת בקו ישר מ־ ל־, נשברת ב־ והלאה ממשיכה לאורך הקו (המשך של ). – בין לאנך למשטח ב־; – בין לאנך, ו־.
•בתוך השמן האור נע בקו ישר מ־ אל .
•ב־ מעבירים אנך לפני השמן (קו אנכי – במקרה זה לאורך הדופן).
- – הזווית בין הקרן לבין האנך.
•באוויר הקרן ממשיכה לאורך הקו , שהוא המשך של הקו (כי בכלי הריק התלמיד ראה את לאורך הקו הזה). – הזווית בין לבין האנך.
•במעבר מתווך שמקדם השבירה שלו גדול (שמן) לתווך שמקדם השבירה שלו קטן (אוויר) הקרן מתרחקת מהאנך, ולכן .
סעיף ב
באוויר (לאורך ): הפרש אופקי , הפרש אנכי , והאורך :
בשמן (לאורך ): הפרש אופקי , הפרש אנכי , והאורך :
חוק סנל במעבר משמן לאוויר:
טעות נפוצה: להפוך את היחס ולקבל . הזווית הקטנה נמצאת תמיד בתווך שמקדם השבירה שלו גדול יותר.
סעיף ג
רדוד יותר: ההמשכים לאחור של הקרניים היוצאות מהשמן נפגשים מעל המיקום האמיתי של .
משרטטים שתי קרניים שיוצאות מ־ ומגיעות לעין דרך פני השמן (למשל דרך ודרך נקודה קרובה אליה). כל קרן נשברת ביציאה לאוויר ומתרחקת מהאנך, ולכן באוויר היא נטויה יותר מבשמן.
העין מפרשת את האור כאילו הגיע בקו ישר, ולכן "רואה" את המטבע בנקודה שבה נפגשים ההמשכים לאחור של הקרניים באוויר. מכיוון שהקרניים באוויר נטויות יותר, ההמשכים שלהן נפגשים מעל – המטבע נראה רדוד יותר מעומקו האמיתי (וגם מוזז מעט לכיוון העין).
סעיף ד
כ־ מהדופן.
זווית השבירה באוויר לא השתנתה: . במים:
המרחק האופקי בתחתית, בעומק :
התוצאה גדולה מ־: מקדם השבירה של המים קטן משל השמן, הקרן נשברת פחות, והנקודה הנראית קרובה יותר ל־.
סעיף ה
. לא: זווית הפגיעה הגדולה ביותר האפשרית בכלי היא כ־, קטנה מהזווית הקריטית.
זווית הפגיעה בפני השמן גדולה ככל שהמרחק האופקי שהקרן עוברת גדול יותר. המרחק האופקי הגדול ביותר בתוך הכלי הוא הקוטר, (ממטבע צמוד לדופן אחת אל שפת הדופן השנייה), ולכן זווית הפגיעה המרבית:
לכן כל קרן שמגיעה מתחתית הכלי לפני השמן יוצאת (בחלקה) לאוויר, ואין החזרה מלאה.
שאלה 6 · מקור אור בתוך גוש שקוף וסיב אופטי: זווית גבולית מתוך סרטוטבאורך בגרות · בינונית
מקור אור נקודתי S נמצא בתחתית גוש מלבני העשוי מחומר שקוף, והגוש נמצא באוויר. בסרטוט 1 מוצג חתך של הגוש, ובו מהלך שלוש קרניים, 1, 2 ו־3, שיוצאות מ־S ופוגעות בפאה העליונה של הגוש. קווי הרשת מחלקים את החתך לריבועים שווים.
זווית השבירה של קרן 2 ביציאה לאוויר היא בקירוב: הקרן הנשברת ממשיכה לאורך הפאה העליונה.
סרטוט 1:

העתיקו את סרטוט 1, והשלימו בו במדויק את המשך המהלך של קרן 1 ושל קרן 3 (את קרן 3 – עד שהיא מגיעה לפאה הימנית של הגוש). הסבירו את שיקוליכם.
על פי הסרטוט, חשבו את הזווית הגבולית למעבר אור מהחומר השקוף לאוויר, ואת מקדם השבירה של החומר.
חשבו את הזווית שבה קרן 3 יוצאת לאוויר דרך הפאה הימנית של הגוש (ביחס לאנך לפאה זו).
אפשר להעביר מידע למרחקים גדולים באמצעות סיבים אופטיים, שהאור מתפשט בהם כמעט בלי הפסדי אנרגייה.
סרטוט 2:

סיב אופטי עשוי מחומר שקוף שמקדם השבירה שלו , והוא נמצא באוויר. קרן אור נכנסת לסיב מהאוויר דרך הפאה שבקצהו, בזווית פגיעה (סרטוט 2).
חשבו את הזווית המרבית שבה האור עדיין אינו דולף מהסיב החוצה דרך הדופן שלו. הסבירו מדוע בזוויות קטנות ממנה האור אינו דולף.
בסיבים אמיתיים הליבה מצופה בשכבה שקופה דקה (מעטפת), ולכן האור בליבה פוגע בדופן שלה בגבול עם המעטפת ולא עם האוויר. ליבה של סיב כזה עשויה מאותו חומר (), ומקדם השבירה של המעטפת הוא . הסיב נמצא באוויר.
(1) חשבו את הזווית המרבית בכניסה לליבה שבה האור עדיין אינו דולף מן הליבה אל המעטפת.
(2) מדוע המעטפת חייבת להיות עשויה מחומר שמקדם השבירה שלו קטן מזה של הליבה?
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
קרן 1 פוגעת בניצב לפאה העליונה ויוצאת לאוויר בלי לשנות כיוון. קרן 3 פוגעת בזווית גדולה מהזווית הגבולית, ולכן עוברת החזרה פנימית מלאה: היא מוחזרת בזווית השווה לזווית הפגיעה ופוגעת בפאה הימנית בפינה התחתונה של הריבוע העליון – שני ריבועים מעל התחתית.
קרן 1 פוגעת בפאה העליונה בניצב (זווית פגיעה ). לפי חוק סנל , ולכן הקרן יוצאת לאוויר בלי לשנות כיוון (חלק קטן מהאור מוחזר לאחור לאורך אותו קו).
קרן 2 נשברת בזווית , ולכן זווית הפגיעה שלה היא בדיוק הזווית הגבולית.
קרן 3 נוטה מהאנך יותר מקרן 2, כלומר זווית הפגיעה שלה גדולה מהזווית הגבולית – ולכן היא עוברת החזרה פנימית מלאה ואינה יוצאת לאוויר.
לפי חוק ההחזרה, זווית ההחזרה שווה לזווית הפגיעה. בדרכה למעלה קרן 3 עברה 6 ריבועים ימינה ו־3 ריבועים למעלה, ולכן אחרי ההחזרה היא עוברת ריבוע אחד למטה על כל 2 ריבועים ימינה. נקודת הפגיעה בפאה העליונה נמצאת 2 ריבועים משמאל לפאה הימנית, ולכן הקרן המוחזרת פוגעת בפאה הימנית בנקודה שנמצאת ריבוע אחד מתחת לפאה העליונה (2 ריבועים מעל התחתית).
טעות נפוצה: לסרטט את קרן 3 יוצאת לאוויר ״כמעט במקביל לפאה״ – מעבר לזווית הגבולית אין קרן נשברת כלל.
סעיף ב
;
זווית הפגיעה של קרן 2 היא הזווית הגבולית. בדרכה מ־S לפאה העליונה הקרן עוברת 4 ריבועים אופקית ו־3 ריבועים אנכית. הזווית נמדדת מהאנך לפאה (האנך הוא אנכי):
מקדם השבירה – מחוק סנל עם זווית שבירה :
טעות נפוצה: למדוד את הזווית מהפאה העליונה () במקום מהאנך.
סעיף ג
כ־
הקרן המוחזרת יורדת ריבוע אחד על כל 2 ריבועים אופקית. האנך לפאה הימנית הוא אופקי, ולכן זווית הפגיעה בפאה הימנית היא:
זו זווית קטנה מהזווית הגבולית (), ולכן הקרן יוצאת לאוויר. לפי חוק סנל:
הקרן היוצאת מתרחקת מהאנך (עוברת לתווך שמקדם השבירה שלו קטן יותר).
סעיף ד
הקשר בין הזוויות: בכניסה לסיב הקרן נשברת בזווית (ביחס לאנך לפאת הקצה, שהוא ציר הסיב). האנך לדופן מאונך לציר הסיב, ולכן זווית הפגיעה בדופן היא .
תנאי לאי־דליפה: כדי שתהיה החזרה פנימית מלאה בדופן, צריכה להיות גדולה מהזווית הגבולית או שווה לה:
לכן .
בכניסה (חוק סנל):
למה בזוויות קטנות יותר האור אינו דולף: ככל ש־ קטנה, גם קטנה, והקרן פוגעת בדופן בזווית גדולה יותר – גדולה מהזווית הגבולית, ולכן מתרחשת החזרה פנימית מלאה. אחרי כל החזרה הקרן פוגעת בדופן הנגדית באותה זווית, וכך היא ״כלואה״ בסיב לכל אורכו.
טעות נפוצה: להשוות את עצמה לזווית הגבולית – הזווית הגבולית קובעת את זווית הפגיעה בדופן, לא בכניסה.
סעיף ה
(1) – קטנה מאשר בלי מעטפת. (2) החזרה פנימית מלאה אפשרית רק במעבר לתווך שמקדם השבירה שלו קטן יותר; אילו מקדם השבירה של המעטפת היה גדול או שווה לזה של הליבה, האור היה עובר למעטפת בכל זווית.
(1) הזווית הגבולית בגבול ליבה–מעטפת:
כמו בסעיף ד, זווית הפגיעה בדופן היא , ולכן צריך .
בכניסה מן האוויר אל הליבה:
הזווית קטנה מזו שבסעיף ד (): הפרש מקדמי השבירה בדופן קטן יותר, הזווית הגבולית גדולה יותר, ולכן רק קרניים שנכנסות קרוב יותר לציר הסיב נשארות כלואות.
(2) זווית גבולית קיימת רק כאשר , כלומר כשהאור עובר לתווך שמקדם השבירה שלו קטן יותר. אילו מקדם השבירה של המעטפת היה גדול מזה של הליבה (או שווה לו), בכל זווית פגיעה חלק מהאור היה נשבר אל המעטפת, ובכל פגיעה בדופן האור היה דולף מן הליבה.
שאלה 7 · פיזור אור לבן במנסרה: איפה האלומה מתפצלת ובאיזו זווית יוצא כל צבעבאורך בגרות · בינונית
הוא חתך של מנסרת זכוכית שהוא משולש שווה שוקיים, בעל זווית ראש בקודקוד . אלומה דקה של אור לבן פוגעת בדופן בניצב לדופן, ועוברת בתוך המנסרה אל הדופן . אחרי היציאה מן הדופן רואים שהאלומה התפצלה לצבעים.

מהי זווית הפגיעה של האלומה בדופן ? האם האלומה נשברת במעבר דרך הדופן הזאת? נמקו.
שלוש טענות על המקום שבו האלומה מתפצלת לצבעים:
(1) האלומה מתפצלת גם במעבר דרך הדופן וגם במעבר דרך הדופן .
(2) האלומה מתפצלת בהדרגה תוך כדי התקדמותה בתוך הזכוכית.
(3) האלומה מתפצלת רק במעבר דרך הדופן .
איזו טענה נכונה? נמקו.
מקדם השבירה של הזכוכית לאור אדום הוא . הראו שזווית הפגיעה של האלומה בדופן היא , וחשבו את זווית השבירה של האור האדום ביציאה מן המנסרה.
מקדם השבירה של הזכוכית לאור כחול הוא . חשבו את זווית השבירה של האור הכחול ביציאה מן המנסרה, ואת הזווית בין הקרן האדומה לקרן הכחולה היוצאות. איזה צבע סוטה יותר מכיוונו המקורי?
ציינו תכונה פיזיקלית אחת של האור האדום שאינה משתנה במעבר מן הזכוכית לאוויר, ותכונה אחת שמשתנה. חשבו את מהירות האור האדום בזכוכית.
מכינים מנסרות דומות מאותה זכוכית, עם זוויות ראש גדולות יותר, והאור הלבן פוגע תמיד בניצב לדופן . מאיזו זווית ראש האור האדום כבר אינו יוצא דרך הדופן ? איזה משני הצבעים מפסיק לצאת דרך ראשון כשמגדילים את ? נמקו.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
; האלומה אינה משנה כיוון.
זווית הפגיעה נמדדת בין הקרן לבין האנך לדופן. האלומה פוגעת בניצב לדופן, כלומר לאורך האנך, ולכן זווית הפגיעה . לפי חוק סנל:
לכל צבע, יהיה מקדם השבירה שלו אשר יהיה. לכן האלומה ממשיכה בלי לשנות כיוון, וכל הצבעים ממשיכים יחד.
טעות נפוצה: לענות – זו הזווית בין הקרן לדופן, לא לאנך.
סעיף ב
טענה (3).
פיזור נוצר משום שלכל צבע מקדם שבירה אחר, ולכן כל צבע נשבר בזווית אחרת. זה קורה רק במעבר בין חומרים, כשזווית הפגיעה שונה מאפס.
•בדופן זווית הפגיעה (סעיף א), כל הצבעים ממשיכים ישר וביחד – אין פיצול. טענה (1) שגויה.
•בתוך הזכוכית (תווך אחיד) כל צבע נע בקו ישר, וכולם באותו כיוון – אין פיצול. טענה (2) שגויה.
•בדופן זווית הפגיעה שונה מאפס, וכל צבע נשבר בזווית אחרת – כאן האלומה מתפצלת. טענה (3) נכונה.
טעות נפוצה: לחשוב שמהירויות שונות של הצבעים בתוך הזכוכית מפצלות את האלומה. המהירויות שונות, אבל הכיוון של כולם זהה.
סעיף ג
זווית הפגיעה: האלומה ניצבת ל־, והאנך ל־ ניצב ל־. הזווית בין שני אנכים לשתי צלעות שווה לזווית בין הצלעות עצמן, . לכן האלומה פוגעת ב־ בזווית לאנך. (אפשר גם במשולש: האלומה, ו־ יוצרים משולש עם זווית ליד ו־ ליד , ולכן הזווית בין האלומה ל־ היא , כלומר לאנך.)
השבירה ביציאה (מזכוכית לאוויר, ), לפי חוק סנל:
הקרן מתרחקת מן האנך, כי היא עוברת לתווך שמקדם השבירה שלו קטן יותר.
סעיף ד
; הזווית בין הקרניים כ־; הכחול סוטה יותר.
הזווית בין הקרניים:
הסטייה מן הכיוון המקורי היא : לאדום כ־ ולכחול כ־. הכחול, שמקדם השבירה שלו גדול יותר, סוטה יותר.
סעיף ה
התדירות אינה משתנה; המהירות ואורך הגל משתנים.
התדירות נקבעת על ידי המקור ואינה משתנה במעבר בין תווכים – והיא שקובעת את הצבע. המהירות ואורך הגל משתנים: , ובזכוכית שניהם קטנים פי .
מהירות האור האדום בזכוכית:
טעות נפוצה: לחשוב שאורך הגל הוא שמאפיין את הצבע בכל תווך. אורך הגל משתנה בין תווכים, ואילו התדירות נשמרת.
סעיף ו
בקירוב; הכחול מפסיק לצאת ראשון (כבר ב־).
זווית הפגיעה ב־ שווה ל־ (סעיף ג). האור אינו יוצא כשזווית הפגיעה גדולה מן הזווית הקריטית – מתרחשת החזרה פנימית מלאה:
•לאדום:
•לכחול:
לכן האדום אינו יוצא כאשר בקירוב. לכחול מקדם שבירה גדול יותר, ולכן הזווית הקריטית שלו קטנה יותר – הוא מפסיק לצאת ראשון. בתחום רק האדום יוצא דרך .
שאלה 8 · מתי קרן יוצאת מבסיס גוש שקוף? – מקדם שבירה כפרמטרבאורך בגרות · מעל רמת בגרות
גוש שקוף שצורתו תיבה עשוי מחומר שמקדם השבירה שלו (ביחס לאוויר) הוא .
קרן אור מונוכרומטית פוגעת בפאה האנכית של הגוש בזווית פגיעה (), נשברת לתוך הגוש ופוגעת בפאה התחתונה שלו (ראו תרשים). הגוש ארוך מספיק כך שהקרן הנשברת תמיד פוגעת בפאה התחתונה.
בסעיפים א–ג הגוש נמצא באוויר.

בטאו באמצעות ו־ את הסינוס של זווית הפגיעה של הקרן בפאה התחתונה, ומצאו את התנאי (אי־שוויון בין ל־) שבו הקרן יוצאת מן הגוש דרך הפאה התחתונה.
הגוש עשוי זכוכית שמקדם השבירה שלה . קבעו אם קיימת זווית פגיעה שעבורה הקרן יוצאת דרך הפאה התחתונה.
מצאו את הערך המזערי של שעבורו, לכל זווית פגיעה , הקרן אינה יוצאת דרך הפאה התחתונה.
גוש שצורתו זהה עשוי קרח, שמקדם השבירה שלו . מצאו את תחום זוויות הפגיעה שעבורן הקרן יוצאת מן הגוש דרך הפאה התחתונה.
את גוש הזכוכית () טובלים כולו במים, שמקדם השבירה שלהם . הקרן מגיעה עכשיו מן המים ופוגעת בפאה האנכית בזווית פגיעה .
מצאו את תחום הזוויות שעבורן הקרן יוצאת דרך הפאה התחתונה אל המים, והסבירו מדוע התוצאה שונה מן התוצאה בסעיף ב.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
; הקרן יוצאת אם .
שבירה בפאה האנכית. נסמן ב־ את זווית השבירה (ביחס לאנך האופקי). מחוק סנל:
זווית הפגיעה בפאה התחתונה. הפאות מאונכות זו לזו, ולכן גם האנכים להן מאונכים. זווית הפגיעה בפאה התחתונה (ביחס לאנך האנכי) היא , ולכן
תנאי היציאה. הקרן יוצאת לאוויר אם זווית הפגיעה קטנה מן הזווית הקריטית, :
סעיף ב
עבור – אין זווית כזו (תמיד החזרה פנימית מלאה). .
זכוכית, : תנאי היציאה מסעיף א הוא . אבל לכל זווית , ולכן התנאי אינו מתקיים אף פעם – בכל זווית פגיעה הקרן מוחזרת החזרה פנימית מלאה מן הפאה התחתונה.
(בדיקה במקרה הקיצוני : , , ו־ – עדיין החזרה מלאה. כל זווית קטנה יותר נותנת קטנה יותר ו־ גדולה יותר.)
המקדם המזערי. הקרן אינה יוצאת לכל אם לכל . הערך הגדול ביותר של הוא (פגיעה משיקה), ולכן הדרישה היא
כלומר .
סעיף ג
, ולכן עבור חלק מן הזוויות הקרן יוצאת. מתנאי היציאה מסעיף א:
בדיקה עבור : , , ולכן . הזווית הקריטית של קרח: , . – הקרן יוצאת, כמצופה.
משמעות: פגיעה "משיקה" יותר (זווית גדולה) נשברת יותר, ולכן הקרן בתוך הגוש נוטה יותר כלפי מטה ופוגעת בפאה התחתונה בזווית קטנה יותר.
סעיף ד
תנאי היציאה בפאה התחתונה (זכוכית ← מים): זווית הפגיעה , והזווית הקריטית מקיימת . הקרן יוצאת אם
הסבר: במים מקדמי השבירה של הזכוכית ושל הסביבה קרובים זה לזה. לכן
•הזווית הקריטית בפאה התחתונה גדלה (מ־ ל־), וקשה יותר להגיע להחזרה מלאה;
•התנאי הכללי הוא , והיחס קטן מ־ – בניגוד ל־ באוויר.
לכן במים יש תחום רחב של זוויות שבהן הקרן יוצאת דרך הפאה התחתונה.
טעות נפוצה: להשתמש בזווית הקריטית זכוכית–אוויר, או לשכוח שגם בכניסה האור בא מן המים ולא מן האוויר.
שאלות מבחינות הבגרות על השיעור
השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.
- מנסרה משולשת: שבירה והחזרה פנימית מלאה · קיץ 2018, שאלה 1