מעלית ומשקל מדומה - שאלות ותרגילים
כיתות י"א-י"ב · מכניקה - פיזיקה 5 יח"ל (שאלון 036361) · דינמיקה · 9 שאלות
השאלות מסודרות מהקצרה לארוכה ומהקלה לקשה. נסו לפתור לבד, ורק אז פתחו את הפתרון.
שאלה 1 · מאזני רצפה במעלית: הוריות בשלבי התנועהבאורך בגרות · בדרך לבגרות
נועה, שמסתה , עומדת על מאזני רצפה בתוך מעלית. המאזניים מכוילים בקילוגרמים: הם מודדים את הכוח שנועה מפעילה עליהם ומציגים אותו מחולק ב־.
סרטטו תרשים כוחות של נועה, ורשמו עבורה את החוק השני של ניוטון (כיוון חיובי – למעלה). איזה מן הכוחות שבתרשים "רואים" המאזניים?
המעלית מתחילה לעלות ממנוחה בתאוצה כלפי מעלה. חשבו את הכוח הנורמלי ואת הוריית המאזניים.
בהמשך המעלית עולה במהירות קבועה. מה הוריית המאזניים? נמקו.
כשהמעלית מתקרבת לקומה העליונה, היא עדיין עולה אך מאטה, וגודל תאוטתה . חשבו את הוריית המאזניים.
בנסיעה אחרת הראו המאזניים במשך כמה שניות.
חשבו את גודל התאוצה של המעלית וקבעו את כיוונה. האם אפשר לדעת אם המעלית עלתה או ירדה באותן שניות? הסבירו.
◂ פתרון מלא לשאלה 1
סעיף א
(מטה, כדור הארץ) ו־ (מעלה, המאזניים); . המאזניים מציגים .
על נועה פועלים:
1. כוח הכובד – מופעל על ידי כדור הארץ, כלפי מטה.
2. הכוח הנורמלי – מופעל על ידי המאזניים, כלפי מעלה.
החוק השני של ניוטון:
נועה לוחצת על המאזניים בכוח השווה בגודלו ל־ (החוק השלישי של ניוטון), ולכן ההורייה היא .
סעיף ב
; הורייה
מהחוק השני:
סעיף ג
במהירות קבועה , ולכן , כלומר וההורייה – כמו במנוחה. המאזניים אינם "מרגישים" מהירות, רק תאוצה.
סעיף ד
המעלית עולה ומאטה, ולכן התאוצה מכוונת כלפי מטה: (כיוון חיובי למעלה).
טעות נפוצה: להציב כי "המעלית עולה" – כיוון התאוצה נקבע לפי שינוי המהירות, לא לפי כיוון התנועה.
סעיף ה
כלפי מטה; אי־אפשר לדעת – ירידה בהאצה או עלייה בהאטה.
:
גודל התאוצה , וכיוונה כלפי מטה.
אי־אפשר לדעת את כיוון התנועה. תאוצה כלפי מטה מתאימה לשני מצבים:
•המעלית יורדת ומאיצה (מהירותה כלפי מטה גדלה), או
•המעלית עולה ומאטה (מהירותה כלפי מעלה קטנה).
המאזניים מודדים רק את , ולכן רק את התאוצה. כדי לדעת את כיוון התנועה צריך מידע נוסף – למשל מה הייתה המהירות לפני כן.
שאלה 2 · מעלית יורדת: גרף מהירות–זמןבאורך בגרות · בדרך לבגרות
מעלית יורדת מקומה עליונה לקומת הקרקע. מסת המעלית יחד עם הנוסעים בה היא .
בגרף שלפניכם מוצגת מהירות המעלית כפונקציה של הזמן (הכיוון החיובי – כלפי מעלה). המעלית תלויה בכבל, והכוח היחיד הפועל עליה מלבד כוח הכובד הוא כוח המתיחות בכבל.

תארו במילים את תנועת המעלית בכל אחד משלושת פרקי הזמן: –, –, –.
חשבו את התאוצה (גודל וכיוון) של המעלית בכל אחד משלושת פרקי הזמן.
חשבו את כוח המתיחות בכבל בכל אחד משלושת פרקי הזמן. שימו לב לכיוון התאוצה בכל שלב.
חשבו את המרחק שעברה המעלית מרגע ועד שנעצרה.
במעלית עומד נוסע שמסתו על מאזניים. קבעו באיזה פרק זמן המאזניים מראים את הקריאה הגדולה ביותר, וחשבו את הכוח שהמאזניים מפעילים על הנוסע בפרק זמן זה.
◂ פתרון מלא לשאלה 2
סעיף א
–: יורדת ומאיצה; –: יורדת במהירות קבועה ; –: יורדת ומאטה עד עצירה.
בכל התנועה המהירות שלילית – המעלית נעה כלפי מטה.
- –: גודל המהירות גדל באופן קווי מ־ ל־ – תנועה שוות תאוצה, המעלית מאיצה כלפי מטה.
- –: המהירות קבועה, כלפי מטה – תנועה קצובה.
- –: גודל המהירות קטן באופן קווי מ־ לאפס – המעלית מאטה ונעצרת ב־.
סעיף ב
מטה; ; מעלה.
התאוצה היא שיפוע גרף המהירות–זמן, :
- –: – גודל , כלפי מטה.
- –: .
- –: – גודל , כלפי מעלה.
שימו לב: בשלב האחרון המעלית נעה כלפי מטה, אבל תאוצתה כלפי מעלה – כי היא מאטה.
סעיף ג
; ;
על המעלית פועלים כוח הכובד (מטה) וכוח המתיחות (מעלה). לפי החוק השני של ניוטון (כיוון חיובי כלפי מעלה):
- – ():
- – ():
- – ():
טעות נפוצה: לחשוב שכשהמעלית יורדת המתיחות תמיד קטנה מהמשקל – בשלב ההאטה המתיחות גדולה מהמשקל, כי התאוצה כלפי מעלה.
סעיף ד
המרחק שווה לשטח הכלוא בין גרף המהירות לבין ציר הזמן (טרפז). נחשב לפי שלבים:
- – (משולש):
- – (מלבן):
- – (משולש):
(בנוסחת הטרפז: .)
סעיף ה
בפרק הזמן –; .
על הנוסע פועלים כוח הכובד (מטה) והכוח הנורמלי מהמאזניים (מעלה). המאזניים מראים את גודל . לנוסע אותה תאוצה כמו למעלית:
הגדול ביותר כאשר התאוצה כלפי מעלה – בשלב ההאטה, –:
(בשלב הראשון , ובשלב הקצוב .)
טעות נפוצה: לבחור בשלב הראשון כי "המעלית יורדת הכי מהר" – קריאת המאזניים תלויה בתאוצה, לא במהירות.
שאלה 3 · אסטרונאוט במושב: שיגור, טיסה חופשית ונחיתה במצנחבאורך בגרות · בדרך לבגרות
אסטרונאוט שמסתו יושב במושב של חללית, וגבו אל רצפת התא. בכל הסעיפים החללית נעה לאורך קו אנכי, קרוב לפני כדור הארץ, ולכן בכל התנועה.
בשלב השיגור החללית עולה כשהיא מאיצה כלפי מעלה בתאוצה קבועה שגודלה .
פרטו את הכוחות הפועלים על האסטרונאוט, וחשבו את גודל הכוח שהמושב מפעיל עליו.
"המשקל המדומה" של האסטרונאוט הוא גודל הכוח שהמושב מפעיל עליו. פי כמה גדול המשקל המדומה בשלב השיגור מהמשקל של האסטרונאוט על הקרקע? מה האסטרונאוט מרגיש?
המנועים כבים, והחללית ממשיכה לעלות בלי מנוע. התנגדות האוויר זניחה. מה גודל הכוח שהמושב מפעיל על האסטרונאוט בשלב זה? הסבירו מדוע האסטרונאוט מרגיש "חסר משקל", אף שכוח הכובד ממשיך לפעול עליו.
בסוף הטיסה תא החללית יורד כלפי מטה עם מצנח, ומאט בתאוצה קבועה שגודלה . קבעו את כיוון התאוצה של התא, וחשבו את גודל הכוח שהמושב מפעיל על האסטרונאוט ואת היחס בינו לבין .
◂ פתרון מלא לשאלה 3
סעיף א
מטה, מהמושב מעלה; .
על האסטרונאוט פועלים שני כוחות:
- כוח הכובד כלפי מטה;
- הכוח הנורמלי שהמושב מפעיל עליו, כלפי מעלה.
האסטרונאוט נע יחד עם החללית, ולכן תאוצתו כלפי מעלה. החוק השני של ניוטון (כיוון חיובי מעלה):
סעיף ב
פי 3; הוא מרגיש "כבד" פי 3 ונלחץ אל המושב.
על הקרקע, במנוחה, המושב מפעיל . היחס:
התחושה של משקל נקבעת לפי הכוח שהמשטח מפעיל עלינו, ולכן האסטרונאוט מרגיש כאילו משקלו גדל פי 3. כוח הכובד עצמו לא השתנה: הוא עדיין .
סעיף ג
. החללית והאסטרונאוט נופלים נפילה חופשית יחד באותה תאוצה , ולכן המושב אינו צריך ללחוץ עליו.
בלי מנוע ובלי התנגדות אוויר, הכוח היחיד על החללית הוא כוח הכובד, ולכן תאוצתה כלפי מטה (היא עולה ומאטה). גם האסטרונאוט נע באותה תאוצה.
החוק השני של ניוטון לאסטרונאוט (כיוון חיובי מעלה, ):
כוח הכובד על האסטרונאוט עדיין , והוא לבדו מספק לו את התאוצה . המושב "נופל" באותה תאוצה, ולכן אינו צריך לדחוף אותו. בלי כוח מגע מהמושב האסטרונאוט אינו מרגיש משקל.
טעות נפוצה: לחשוב שחוסר משקל פירושו שאין כוח כובד. כוח הכובד פועל; חסר רק הכוח הנורמלי.
סעיף ד
התאוצה כלפי מעלה; , פי 2.5 מ־.
התא נע כלפי מטה ומאט, ולכן התאוצה מנוגדת למהירות: כלפי מעלה, .
החוק השני של ניוטון (כיוון חיובי מעלה):
טעות נפוצה: לחשוב שכשהתא יורד האסטרונאוט "קל יותר". המשקל המדומה נקבע לפי כיוון התאוצה, לא לפי כיוון המהירות: תאוצה כלפי מעלה מגדילה את הכוח הנורמלי, גם כשהגוף יורד.
שאלה 4 · מתיחות בכבל המעלית ומספר הנוסעים המרביבאורך בגרות · בדרך לבגרות
מסת תא מעלית היא . בתא נמצאים 5 נוסעים, ומסת כל נוסע (בממוצע). התא תלוי בכבל אנכי אחד, ומסת הכבל זניחה. כוחות חיכוך והתנגדות אוויר זניחים.
מצאו את המסה הכוללת של התא והנוסעים, וחשבו את המתיחות בכבל כשהמעלית עומדת במנוחה.
המעלית עולה מהקומה התחתונה. בשלב הראשון היא מגבירה את מהירותה בתאוצה קבועה שגודלה , בשלב השני היא נעה במהירות קבועה, ובשלב השלישי היא מאטה עד עצירה בתאוצה קבועה שגודלה .
חשבו את המתיחות בכבל בכל אחד משלושת השלבים.
מטעמי בטיחות אסור שהמתיחות בכבל תעלה על . בתחילת כל נסיעה כלפי מעלה המעלית מאיצה ב־. מהו המספר הגדול ביותר של נוסעים (במסה כל אחד) שמותר להכניס לתא?
בתא 8 נוסעים, והמעלית יורדת. לקראת העצירה בקומה התחתונה היא מאטה בתאוצה שגודלה .
קבעו אם המתיחות בכבל בשלב זה גדולה מהמשקל של התא והנוסעים או קטנה ממנו, וחשבו אותה. האם הבלימה הזאת עומדת בדרישת הבטיחות?
◂ פתרון מלא לשאלה 4
סעיף א
; .
נתייחס לתא ולנוסעים כגוף אחד. פועלים עליו כוח הכובד כלפי מטה ומתיחות הכבל כלפי מעלה. במנוחה:
סעיף ב
; ; .
נבחר כיוון חיובי כלפי מעלה. החוק השני של ניוטון למערכת:
- שלב 1 (עולה ומאיצה, ): .
- שלב 2 (מהירות קבועה, ): .
- שלב 3 (עולה ומאטה: התאוצה כלפי מטה, ): .
טעות נפוצה: לחשוב שבמהירות קבועה כלפי מעלה הכבל צריך "למשוך יותר" מהמשקל. כשהתאוצה אפס, שקול הכוחות אפס ו־.
סעיף ג
8 נוסעים.
בשלב ההאצה המתיחות הגדולה ביותר, . נדרוש:
מסת הנוסעים המותרת: , כלומר
מספר הנוסעים שלם, ולכן מותר להכניס לכל היותר 8 נוסעים (נוסע תשיעי היה מביא את המתיחות מעל המותר).
סעיף ד
גדולה מהמשקל: , פחות מ־, ולכן הבלימה עומדת בדרישה.
המסה עם 8 נוסעים:
המעלית יורדת ומאטה, ולכן התאוצה מנוגדת למהירות: כלפי מעלה, . לכן המתיחות גדולה מהמשקל:
, ולכן הבלימה עומדת בדרישת הבטיחות.
שימו לב: הבלימה בירידה מעמיסה על הכבל בדיוק כמו ההאצה בעלייה באותה תאוצה, כי בשני המקרים התאוצה כלפי מעלה.
שאלה 5 · צרור מפתחות נופל בתוך מעליתבאורך בגרות · בדרך לבגרות
אדם עומד בתוך מעלית ומחזיק צרור מפתחות בגובה מעל רצפת המעלית. בכל סעיף הוא פותח את ידו, והמפתחות נופלים מנוחה ביחס למעלית (ביחס לאדם). התנגדות האוויר זניחה.
בכל הסעיפים, מה שקורה למעלית נשאר קבוע עד שהמפתחות פוגעים ברצפה.

המעלית עומדת במנוחה. חשבו את הזמן שעובר עד שהמפתחות פוגעים ברצפת המעלית.
המעלית עולה במהירות קבועה של . הראו שזמן הנפילה עד רצפת המעלית זהה לזמן שמצאתם בסעיף א.
המעלית מאיצה כלפי מעלה בתאוצה קבועה שגודלה . חשבו את זמן הנפילה עד רצפת המעלית.
בנסיעה אחרת מדדו שזמן הנפילה עד הרצפה הוא . מצאו את גודל התאוצה של המעלית ואת כיוונה. האם אפשר לדעת מהמדידה אם המעלית עולה או יורדת? נמקו.
הכבל של המעלית נקרע (ומערכות הבטיחות אינן פועלות), והמעלית נופלת נפילה חופשית. ברגע זה בדיוק האדם משחרר את המפתחות. תארו את תנועת המפתחות ביחס לאדם והסבירו.
◂ פתרון מלא לשאלה 5
סעיף א
נפילה חופשית ממנוחה (כיוון חיובי כלפי מטה):
סעיף ב
, כמו במנוחה.
נעבוד ביחס לבניין, כיוון חיובי כלפי מעלה, וראשית בגובה הרצפה ברגע השחרור.
ברגע השחרור המפתחות נעים יחד עם היד, ולכן מהירותם ההתחלתית ביחס לבניין כלפי מעלה, ותאוצתם כלפי מטה:
הרצפה נעה במהירות קבועה:
הפגיעה כש־:
האיבר מתבטל: מה שקובע הוא רק התנועה היחסית, והמהירות ההתחלתית היחסית () והתאוצה היחסית () זהות למקרה של מעלית במנוחה.
טעות נפוצה: לחשוב שהמפתחות "נשארים מאחור" כשהמעלית עולה. הם מתחילים עם אותה מהירות כמו המעלית.
סעיף ג
נסמן ב־ את מהירות המעלית (והמפתחות) ברגע השחרור, כיוון חיובי מעלה. אחרי השחרור הכוח היחיד על המפתחות הוא כוח הכובד, ולכן תאוצתם כלפי מטה, ואילו הרצפה ממשיכה להאיץ כלפי מעלה:
הפגיעה כש־:
הזמן קצר יותר: המפתחות והרצפה מתקרבים זה לזה בתאוצה יחסית , גדולה מ־.
סעיף ד
כלפי מטה. אי אפשר לדעת: התוצאה מתאימה גם למעלית שיורדת ומאיצה וגם למעלית שעולה ומאטה.
הזמן ארוך מ־, ולכן התאוצה היחסית בין המפתחות לרצפה קטנה מ־: הרצפה "בורחת" כלפי מטה, כלומר תאוצת המעלית כלפי מטה.
נסמן את גודל תאוצת המעלית כלפי מטה ב־. בדומה לסעיף ג, התאוצה היחסית היא :
כלפי מטה.
כיוון התנועה אינו נקבע. בחישוב המהירות ההתחלתית מתבטלת, ולכן הזמן תלוי רק בתאוצה. תאוצה כלפי מטה מתאימה גם למעלית שיורדת ומגבירה מהירות וגם למעלית שעולה ומאטה.
סעיף ה
המפתחות נשארים "מרחפים" מול היד ואינם מתקרבים לרצפה.
בנפילה חופשית גם המעלית וגם המפתחות נעים בתאוצה כלפי מטה, וברגע השחרור יש להם אותה מהירות. לכן מהירויותיהם שוות בכל רגע, והמרחק ביניהם אינו משתנה.
בנוסחה של סעיף ד: , והתאוצה היחסית , כך ש־ אינו מתקיים לאף : המפתחות לעולם אינם מגיעים לרצפה (כל עוד המעלית נופלת). ביחס לאדם הם נשארים במנוחה, "חסרי משקל".
שאלה 6 · תא מעלית ותיק התלוי בחיישן כוחבאורך בגרות · ברמת בגרות
תא מעלית שמסתו נמשך אנכית על ידי כבל המפעיל עליו כוח כלפי מעלה, שגודלו יכול להשתנות.
מתקרת התא תלוי תיק שמסתו באמצעות חוט קצר. בין החוט לתקרה מותקן חיישן כוח המודד את המתיחות בחוט (ראו תרשים 1).
בכל השאלה יש להניח כי מסת החוט ומסת החיישן זניחות, וכי כוחות החיכוך והתנגדות האוויר זניחים.
הכיוון החיובי של הציר האנכי מוגדר כלפי מעלה.

סרטטו את תרשים הכוחות הפועלים על תא המעלית ואת תרשים הכוחות הפועלים על התיק.
ליד כל כוח ציינו את שמו ומה מפעיל אותו (עבור הכוח רשמו "כוח חיצוני").
רשמו את משוואת הכוחות עבור כל אחד משני הגופים, ופתחו באמצעותן ביטוי לתאוצת המערכת כתלות בפרמטרים , , וקבועים פיזיקליים ידועים.
לפניכם גרף המתאר את הכוח שמדד החיישן כפונקצייה של הזמן, מן הרגע ועד . להזכירכם, גודל הכוח אינו בהכרח קבוע בזמן.

נתון כי עד לרגע הייתה המערכת במנוחה. מסת תא המעלית היא .
היעזרו בגרף וחשבו את , מסת התיק.
היעזרו בגרף וחשבו את גודל הכוח בכל אחד משלושת פרקי הזמן: , , .
קבעו עבור כל אחד משני פרקי הזמן ו־, מהו סוג התנועה (מנוחה / תנועה קצובה / תנועה בתאוצה) ומה כיוון התנועה. הסבירו את קביעותיכם.
לאחר המדידות האלה ערכו שני ניסויים נוספים:
בניסוי הראשון הפעילו על התא כוח מסוים ומצאו כי תאוצת המערכת היא כלפי מעלה (ראו תרשים 2א).
בניסוי השני הסירו את התיק ואת החיישן, וחיברו לתחתית התא כבל נוסף המושך אותו אנכית כלפי מטה בכוח , נוסף על הכוח הזהה לזה שבניסוי הראשון (ראו תרשים 2ב).
מדדו ומצאו כי גם בניסוי השני הייתה תאוצת התא (כלפי מעלה).

קבעו מהו ההיגד הנכון מבין ההיגדים 1–4 שלפניכם, ונמקו את קביעתכם.
1.
2.
3.
4. אי אפשר לקבוע את הקשר בין ו־ מן הנתונים.
◂ פתרון מלא לשאלה 6
סעיף א
על התא: (כוח חיצוני, מעלה), (כדור הארץ, מטה), (החוט דרך החיישן, מטה). על התיק: (כדור הארץ, מטה), (החוט, מעלה).
1. – כוח חיצוני (הכבל), אנכית כלפי מעלה.
2. – כוח הכובד, מופעל על ידי כדור הארץ, אנכית כלפי מטה.
3. – כוח המתיחות, מופעל על ידי החוט (דרך החיישן) על התקרה, אנכית כלפי מטה – החוט שנושא את התיק מושך את התקרה כלפי מטה.
1. – כוח הכובד, מופעל על ידי כדור הארץ, אנכית כלפי מטה.
2. – כוח המתיחות, מופעל על ידי החוט, אנכית כלפי מעלה.
מסת החוט והחיישן זניחה, ולכן אותו פועל על שני הגופים – וזה הכוח שהחיישן מודד.
טעות נפוצה: לסמן על התא את משקל התיק – על התא פועל כוח המתיחות של החוט, שאינו בהכרח שווה ל־.
סעיף ב
התיק תלוי בחוט מתוח מהתקרה, ולכן תאוצתו שווה לתאוצת התא, . כיוון חיובי – מעלה. לפי :
מחברים (המתיחות מתבטלת):
סעיף ג
עד המערכת במנוחה, ולכן . לפי הגרף, בפרק זמן זה קריאת החיישן , והיא המתיחות .
משוואת התיק עם :
סעיף ד
; ;
בכל פרק זמן מוצאים את התאוצה ממשוואת התיק, ואת מהמשוואה המשותפת (סעיף ב):
: :
: :
: :
(בכל פרקי הזמן .)
טעות נפוצה: לחשב את רק ממסת התא () – הכבל מאיץ גם את התיק התלוי בתא.
סעיף ה
–: תנועה בתאוצה כלפי מטה ( מטה, מתחילה ממנוחה). –: תנועה קצובה כלפי מטה במהירות .
המתיחות קטנה ממשקל התיק (), ולכן השקול על התיק כלפי מטה והתאוצה כלפי מטה. המערכת יוצאת ממנוחה, ולכן היא נעה כלפי מטה במהירות הגדלה.
המתיחות שווה למשקל התיק, ולכן השקול אפס ו־. אבל המערכת אינה במנוחה: בסוף פרק הזמן הקודם (לפי ):
כלומר כלפי מטה. לפי החוק הראשון של ניוטון, כשהשקול אפס הגוף ממשיך במהירות קבועה – תנועה קצובה כלפי מטה.
טעות נפוצה: להסיק שבפרק הזמן האחרון המעלית חזרה למנוחה, כי קריאת החיישן זהה לזו שבמנוחה – שקול אפס פירושו מהירות קבועה, לא בהכרח אפס.
סעיף ו
היגד 1: (למעשה ).
קביעה: היגד 1.
נימוק: בשני הניסויים זהה וגם התאוצה זהה.
ניסוי ראשון – משוואת התא:
ומשוואת התיק: .
ניסוי שני – על התא פועלים מעלה, מטה ו־ מטה:
אותו ביטוי בדיוק – "ממלא את מקום" המתיחות שהפעיל החוט על התקרה בניסוי הראשון:
התאוצה שונה מאפס וכיוונה כלפי מעלה (), ולכן
טעות נפוצה: לבחור מתוך מחשבה ש־ "מחליף את משקל התיק" – כשהמערכת מאיצה כלפי מעלה, החוט מושך את התקרה בכוח גדול ממשקל התיק.
שאלה 7 · חיישן כוח בין וו מנוף למשטח מטעןבאורך בגרות · ברמת בגרות
בנמל מעבירים משטחים עמוסים בעזרת מנוף. כדי לחקור את תנועת המטען, הוצב חיישן כוח בין וו המנוף לבין משטח עמוס, כך שהמשטח תלוי על החיישן.
המשטח היה במנוחה, ואז המנוף הזיז אותו אנכית. המשטח נעצר רק כשהגיע לגובה הרצוי.
הגרף שלפניכם מתאר את הוריית החיישן בפרק הזמן שבו המשטח היה תלוי עליו.

לפניכם שלושה כוחות 1–3 הפועלים על המשטח במהלך תנועתו.
קבעו איזה מן הכוחות מיוצג על ידי הוריית החיישן.
1. הכוח השקול הפועל על המשטח
2. כוח הכובד שכדור הארץ מפעיל על המשטח
3. הכוח שהחיישן (התלוי על הוו) מפעיל על המשטח, כלפי מעלה
קבעו את מצב המשטח בכל אחד מן הקטעים , , , , של הגרף:
מנוחה, תנועה קצובה או תנועה במהירות משתנה.
חשבו את הגודל של תאוצת המשטח בכל אחד מן הקטעים.
קבעו אם במהלך תנועה זו המשטח עלה, ירד או שאי־אפשר לקבוע זאת. הסבירו.
סרטטו במחברת גרף המתאר את הגודל של מהירות המשטח כפונקציה של הזמן, עבור פרק הזמן .
אינכם נדרשים לרשום את ערכי המהירות על ציר הגרף.
◂ פתרון מלא לשאלה 7
סעיף א
כוח 3 – הכוח שהחיישן מפעיל על המשטח (כוח המתיחות).
קביעה: כוח 3.
נימוק: החיישן מודד את הכוח שבו המשטח מושך אותו כלפי מטה. לפי החוק השלישי של ניוטון, כוח זה שווה בגודלו לכוח שהחיישן מפעיל על המשטח כלפי מעלה (כוח המתיחות ).
•כוח הכובד קבוע לאורך כל התנועה, אבל ההורייה משתנה (בקטעים ו־) – לכן ההורייה אינה כוח הכובד.
•הכוח השקול אפס כשהמשטח במנוחה (קטע ), אבל ההורייה שם – לכן ההורייה אינה הכוח השקול.
טעות נפוצה: לחשוב שהחיישן מודד את משקל המשטח – הוא מודד את הכוח שהוא עצמו מפעיל, ולכן ההורייה משתנה כשהמשטח מאיץ.
סעיף ב
– מנוחה; – מהירות משתנה; – תנועה קצובה; – מהירות משתנה; – מנוחה.
על המשטח פועלים כוח הכובד (מטה) והכוח של החיישן (מעלה). לפי החוק השני של ניוטון (כיוון חיובי – למעלה):
כשההורייה שווה ל־ (ההורייה כשהמשטח עוד במנוחה, כלומר ), התאוצה אפס; כשהיא שונה מ־ יש תאוצה – המהירות משתנה.
- (–): , והמשטח עוד לא התחיל לנוע – מנוחה.
- (–): – תנועה במהירות משתנה (המשטח מתחיל לנוע).
- (–): – תאוצה אפס, אבל המשטח כבר נע (צבר מהירות בקטע ) – תנועה קצובה.
- (–): – תנועה במהירות משתנה (המשטח מאט).
- (–): – תאוצה אפס; המשטח נעצר בסוף קטע – מנוחה.
טעות נפוצה: לקבוע שבקטע המשטח במנוחה כי ההורייה זהה לזו שבמנוחה – הורייה פירושה רק שהתאוצה אפס.
סעיף ג
, , : ; : ; : .
מסת המשטח: בקטע המשטח במנוחה, :
החוק השני של ניוטון (כיוון חיובי למעלה):
- , , : , ולכן .
- :
גודל התאוצה , וכיוונה כלפי מטה.
- :
גודל התאוצה , וכיוונה כלפי מעלה.
טעות נפוצה: לחשב ולשכוח את כוח הכובד.
סעיף ד
המשטח ירד.
קביעה: המשטח ירד.
הסבר: המשטח התחיל ממנוחה (קטע ). בקטע – הקטע הראשון שבו הוא מתחיל לנוע – ההורייה קטנה מ־, ולכן הכוח השקול והתאוצה מכוונים כלפי מטה (סעיף ג). גוף שמתחיל ממנוחה נע בכיוון תאוצתו, ולכן המשטח התחיל לנוע כלפי מטה.
בקטע המשיך לרדת במהירות קבועה, ובקטע התאוצה כלפי מעלה – נגד כיוון התנועה – והמשטח האט ונעצר. התמונה כולה עקבית עם ירידה.
טעות נפוצה: לטעון שאי־אפשר לקבוע כי החיישן מודד רק כוח (ותאוצה) ולא מהירות – נכון, אבל מכיוון שהמהירות ההתחלתית אפס, כיוון התאוצה בקטע קובע את כיוון התנועה.
סעיף ה
–: ; –: עלייה קווית תלולה; –: קבועה; –: ירידה קווית מתונה לאפס; –: .
בכל קטע התאוצה קבועה, ולכן הגרף מורכב מקטעים ישרים (שיפוע גרף גודל המהירות = גודל התאוצה):
- –: מנוחה – .
- –: גודל התאוצה – קו ישר עולה מ־ עד .
- –: תנועה קצובה – קו אופקי בגובה .
- –: תאוטה בגודל – קו ישר יורד מ־ עד (בדיקה: ✓). שיפוע הירידה מתון פי משיפוע העלייה.
- –: מנוחה – .
שאלה 8 · קרון מכרה יורד בפיר: דינמומטר ומאזני כפותבאורך בגרות · בינונית
קרון של מכרה, התלוי בכבל, יורד בפיר אנכי מפני הקרקע אל מנהרה שבתחתית הפיר. ציר המקום האנכי מכוון כלפי מטה. הגרף שלפניכם מתאר את מהירות הקרון כפונקציה של הזמן, מרגע יציאתו ממנוחה בפני הקרקע ועד שנעצר בתחתית הפיר.
חשבו את עומק הפיר (המרחק מפני הקרקע עד המקום שבו הקרון נעצר).
טכנאי שנמצא בקרון מחזיק דינמומטר, ועליו תלוי ארגז כלים שמסתו . מצאו את הוריית הדינמומטר (כלומר את תוצאת השקילה של הארגז) בכל אחד משלושת פרקי הזמן: , , .
נניח שהכבל נקרע בעת הירידה והקרון נופל נפילה חופשית (התנגדות האוויר זניחה). מה תהיה הוריית הדינמומטר בזמן הנפילה? נמקו.
טכנאי שני, שעומד על הקרקע ליד פתח הפיר, שוקל באמצעות דינמומטר ארגז זהה שמסתו , ומקבל הוריה של .
הטכנאי שבקרון אינו רואה את הפיר ואינו יודע שהקרון בתנועה. בעזרת עקרון השקילות, הסבירו כיצד יכול הטכנאי שבקרון להסביר את ההוריה שקיבל בפרק הזמן .
בפרק הזמן הניח הטכנאי שבקרון את ארגז הכלים על כף אחת של מאזני כפות שוויוני זרועות, ועל הכף השנייה משקולת שמסתה . לפני שהקרון יצא לדרך, כשעמד במנוחה, המאזניים היו מאוזנים.
האם בפרק הזמן הזה שיווי המשקל של המאזניים מופר? נמקו.
◂ פתרון מלא לשאלה 8
סעיף א
המרחק שעבר הקרון שווה לשטח שבין גרף המהירות לציר הזמן (טרפז):
סעיף ב
, ,
על הארגז פועלים שני כוחות: כוח הכובד כלפי מטה, והכוח של הדינמומטר כלפי מעלה (הוריית הדינמומטר). הארגז נע יחד עם הקרון, ולכן תאוצתו שווה לתאוצת הקרון. לפי החוק השני של ניוטון, בציר שכיוונו החיובי כלפי מטה:
התאוצות הן שיפועי הגרף:
- : (כלפי מטה), .
- : (מהירות קבועה), .
- : (כלפי מעלה – הקרון יורד ומאט), .
טעות נפוצה: לחשוב שבשלב האחרון הוריה קטנה "כי הקרון יורד". קובע כיוון התאוצה, לא כיוון התנועה: בבלימה בירידה התאוצה כלפי מעלה, והוריה גדולה מהמשקל.
סעיף ג
בנפילה חופשית לקרון ולארגז אותה תאוצה, כלפי מטה. מהמשוואה שבסעיף ב:
הארגז אינו צריך שום כוח נוסף על כוח הכובד כדי לנוע יחד עם הקרון, ולכן הוא אינו מותח את קפיץ הדינמומטר, והוריה היא אפס ("חוסר משקל"). כוח הכובד על הארגז לא נעלם – רק הכוח שהדינמומטר מפעיל.
סעיף ד
מבחינתו הוא במנוחה בשדה כובד חלש יותר, .
לפי עקרון השקילות, אי־אפשר להבחין בניסוי בתוך תא סגור בין תא שנע בתאוצה לבין תא שנמצא במנוחה בשדה כובד מתאים. בפרק הקרון מאיץ כלפי מטה ב־, ולכן כל מה שקורה בו זהה למצב שבו הקרון עומד במנוחה בשדה כובד שעוצמתו
בשדה כזה "המשקל" של הארגז הוא – בדיוק ההוריה שקיבל. כלומר הטכנאי בקרון יכול לפרש את התוצאה כך: הוא במנוחה, ושדה הכובד אצלו חלש מזה שעל פני הקרקע. מסת הארגז שווה בשני המקרים; שונה רק "שדה הכובד האפקטיבי".
סעיף ה
לא – המאזניים נשארים מאוזנים.
מאזני כפות משווים בין הכוחות ששתי הכפות צריכות להפעיל על שני הגופים. בקרון שתאוצתו , כל כף צריכה להפעיל על הגוף שעליה כוח (כמו בסעיף ב). לשני הגופים אותה מסה ואותה תאוצה, ולכן
שני הכוחות גדלו באותו יחס, והמאזניים נשארים מאוזנים. בלשון עקרון השקילות: שדה הכובד האפקטיבי משותף לשתי הכפות, ומאזני כפות משווים מסות – לא משקלים – ולכן אינם מושפעים מתאוצת הקרון. לעומתם, הדינמומטר מודד כוח, ולכן הוריתו משתנה.
שאלה 9 · דחיפת ארגז על רצפת מעלית עולה: גרף מהירות וחיכוךבאורך בגרות · ברמת בגרות
מעלית משא עולה מקומת המרתף לקומה עליונה. הגרף מתאר את מהירות המעלית כפונקציה של הזמן, כאשר הכיוון החיובי הוא כלפי מעלה:
על הרצפה האופקית של המעלית מונח ארגז שמסתו . מקדם החיכוך הסטטי בין הארגז לרצפה הוא , ומקדם החיכוך הקינטי הוא .
פועל שנמצא במעלית יכול לדחוף את הארגז בכוח אופקי.
מצאו מהגרף את תאוצת המעלית (גודל וכיוון) בכל אחד משלושת שלבי התנועה: –, – ו־–. חשבו גם את המרחק שהמעלית יורדת בכל הנסיעה.
חשבו את גודל הכוח הנורמלי שהרצפה מפעילה על הארגז בכל אחד משלושת השלבים.
הארגז במנוחה ביחס למעלית. מהו הכוח האופקי המזערי שהפועל צריך להפעיל כדי להתחיל להזיז את הארגז על הרצפה, בכל אחד משלושת השלבים?
בתחילת שלב 3 הפועל דוחף את הארגז בכוח אופקי קבוע של . הראו שהארגז מחליק, וחשבו את התאוצה האופקית שלו ביחס לרצפת המעלית.
פועל אחר טוען: "בשלב 3 המעלית עדיין עולה, ולכן הארגז 'כבד' יותר וקשה יותר להזיז אותו מאשר כשהמעלית נעה במהירות קבועה". קבעו אם הטענה נכונה, ונמקו.
◂ פתרון מלא לשאלה 9
סעיף א
מעלה; ; מטה. המעלית עולה .
התאוצה היא שיפוע גרף המהירות–זמן:
- –: , כלומר כלפי מעלה (המעלית עולה ומגבירה מהירות).
- –: המהירות קבועה, .
- –: , כלומר כלפי מטה (המעלית עולה ומאטה).
ההעתק הוא השטח בין הגרף לציר הזמן (כאן מעל הציר, כלומר כלפי מעלה):
סעיף ב
; ; .
בציר האנכי פועלים על הארגז כוח הכובד כלפי מטה והכוח הנורמלי כלפי מעלה. הארגז נע אנכית יחד עם המעלית, ולכן (כיוון חיובי מעלה):
- שלב 1 (): .
- שלב 2 (): .
- שלב 3 (): .
סעיף ג
; ; .
למעלית אין תאוצה אופקית, ולכן בציר האופקי הניתוח זהה לרצפה רגילה: הארגז מתחיל לזוז כשהכוח עולה על החיכוך הסטטי המרבי, :
- שלב 1: ;
- שלב 2: ;
- שלב 3: .
החיכוך המרבי תלוי בכוח הנורמלי, והכוח הנורמלי תלוי בתאוצת המעלית.
סעיף ד
, ולכן הוא מחליק; .
בשלב 3 החיכוך הסטטי המרבי הוא (סעיף ג), והכוח גדול ממנו, ולכן הארגז מחליק.
החיכוך הקינטי:
החוק השני של ניוטון בציר האופקי:
המעלית אינה מאיצה אופקית, ולכן זו גם התאוצה האופקית ביחס לרצפת המעלית.
טעות נפוצה: לחשב את החיכוך עם ולקבל שהארגז כלל אינו זז ().
סעיף ה
הטענה אינה נכונה: בשלב 3 התאוצה כלפי מטה, , ומספיקים במקום .
מה שקובע את הכוח הנורמלי הוא כיוון התאוצה, לא כיוון המהירות. בשלב 3 המעלית אמנם עולה, אבל היא מאטה, ולכן תאוצתה כלפי מטה. לכן
הארגז "קל" יותר, החיכוך הסטטי המרבי קטן מ־ ל־, וקל יותר להזיז אותו (ולכן הדחיפה בסעיף ד הזיזה אותו).
הארגז "כבד" יותר רק בשלב 1, שבו התאוצה כלפי מעלה.
שאלות מבחינות הבגרות על השיעור
השאלה המלאה, עם פתרון מלא לכל סעיף, בדף של כל בחינה.
- מאזניים במעלית: הוריית מאזניים ותאוצה · קיץ 2021 מועד מיוחד, שאלה 2